שבת ראש השנה!!

  מפטירין: ויהי איש!
                      
 הכנה פנימית 
  לראש השנה!!!

כותב הרב דסלר במכתב מאליהו חלק ב שלא שייך לתת מכשול לפני הבוחר. המכשול שבבחירה נובעת מהפשיעה של הבוחר.
הבחירה לבדה היא הקובעת מיהו הצדיק ומיהו הפושע ההולך אחרי רצונותיו ושרירות לבו.
הפושע מקבל את אותם כלים בדיוק כמו הצדיק סייעתא דשמיא וכ'ו, אלא שהצדיק משתמש בהם לעליה והפושע לירידה, "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם".

האדם תמיד או עולה או יורד ואין כל פשרה בין שתי האפשריות של הבחירה.
הבינוני הוא זה שמצבו משתנה לפרקים או עולה או יורד.
אולם בכל רגע כשלעצמו לא שייך שיהיה בינוני בבחירתו, אלא או צדיק או פושע.

כל מי שמדמה לעצמו כאילו נשאר במקום אחד הריהו טועה טעות גדולה מאוד.
כי למעשה לא תתכן עמידה במקום אלא מתדרדר ויורד ומשתנה לרעה בכל נקודה ונקודה שבבחירה,
וגם את הפשיעות שבבחירותיו לא יראה כי נעשו לו כהיתר, רחמנא ליצלן.

"ספרי חיים וספרי מתים מונחים לפניך".
כלומר- כמו שספרי חיים מוסב על החיים בהווה, כך גם ספרי מתים מוסב על החיים.
כי יש אשר תוכן חייהם חיים אמיתיים ומציאות אמיתית,ויש שחייהם נטולי מציאות שחיים הם בדמיון הבלותם בלבד,וכיון שחסר לחייהם התוכן האמיתי, הרי הם באמת מתים.

כי גדר המיתה הוא הפירוד מהמציאות והדבקות אל הדמיון.

חשוב לדעת כי אין מיתת הגוף משנה בעצם את מצבו הפנימי של האדם.
הרשע בזמן חיי הבלו דבק היה בדמיון,אם כן גם כשייפרד מגופו נשאר דבק לדמיונו, אך כיון שאינו מוצא את סיפוקו ישתוקק הוא אל דמיונו עוד יותר ויותר למלאת את רעבונו.
רעבון זה של הרשעים לתאוות אפילו לאחר מותם ידחפם לחפש אחריהן מקצה העולם ועד קצהו, וזהו גדר עונש של "כף הקלע".
פירוש כח הטומאה שנוצר בקרב החוטא ע"י החטא הוא עצמו הכח המעניש את האדם.
יוצא מכאן שעומק גדר עונש כף הקלע היא גלות נוראה של חיפוש אחרי מה שאי אפשר למצוא שם.

כלומר- אותם מלאכי חבלה שהם התאוות עצמן וכח הטומאה שבהן לא יתנו מנוח לנפש הרשע, אלא יריצוהו הלאה והלאה מקצה העולם ועד קצהו כאמור.
כבר יחשב לו כעין מדרגה אם ירשוהו אותם מלאכים להכניס את עצמו על דרך גלגול באבן דומם.
פירוש-
שיעשה כדומם וישכח את תאוותו לרגע.

יש לציין שבכף הקלע לא נגמר התיקון אלא אורך הזמן משכיח לאט לאט את תאוותם.
כי אותם נפשות שהיו דבוקות לתאוות העולם נשארו אצלן כל גדרי העולם הזה,ורק לאחר עונש זה מגיעים למדרגת עונש גיהנום. 

על אותם הדבוקים בחייהם בתוכן רוחני אמיתי כתוב "להנחיל אוהבי יש".
אין היש הזה אלא בם בעצמם.
כי בהיותם רוחניים ימצאו את מהותם הרוחנית שהיא היש.
וזה כולל את כל שכר שורשי עולם הבא  הנמצאים בתוך עצמם, ולכן אינם שואפים לדברים אחרים זולתם,לפיכך שמחים ומאושרים הם בחלקם.
מבואר מכאן-
שמי שרצונו למה שהוא חוץ ממנו זה לאות שאיבד "עצמו" ממנו, ולא עוד אלא שמאבד את עיקר תוכנו האמיתי.
מובא בחז"ל-

שלושה ספרים נפתחים בראש השנה וכולם לענין הרוחניות וסייעתא דשמיא לאדם.
גדר דין ראש השנה הוא לענין עולם הבא.

כי גם הגשמיות הבאה על האדם מצד הקדושה היא באה מפני הצורך לרוחניות.
לפיכך- "ספרי חיים" לאותם הבאים לראש השנה עם תשובתם.

"ספרי מתים" לרשעים גמורים ע"פ המצב שיצרו בבחירתם וכמעט אינם שייכים עוד לבחירה, כי נשלטים הם ע"י ייצרם.

 והבנונים אלה המתחלפים מגדלות לקטנות ממצב של מציאות למצב של דמיון,לכן בשבילם עשרת ימי תשובה.
יש לזכור-

שאומנם גם לרשע שנחשב כמת גם לו יש גדר של גדלות וקטנות.
אך גדלותו במחשבה בלבד,מה שאין כן קטנותו היא בלב והיא מציאות אצלו.

בבינוני שתיהן בלב ושתיהן בשאיפה פנימית,אלא שחולפות פעם כך ופעם כך.
נקודה עמוקה-
מי שמרגיש בסתירה פנימית הוא אמור להרגיש בושה עמוקה מאוד, מה שאין כן הרשע שסתירתו היא רק בחיצוניות,וכך יכיר האדם בברור את מקומו ומדרגתו.
לפיכך-

אוי לאדם אם בוש ולא יבוש.
ויש אשר ידמה שהוא בוש,אולם אין זה אלא בשכלו שיודע שצריך להתבייש,אבל-
 ידיעה בלי הרגשת הלב נחשבת כאיין וכאפס.
ניתן דוגמא לבושה בידיעת השכל בלבד.
אם עבר אדם עבירה או פגע בזולתו ומיד הולך ועושה מצוה ללא חרטה ובקשת סליחה,הרי לא הרגיש בושה בלבו, וזה לאות על שפלות מדרגתו,כי אילו היה פנימי קצת, הרי עליו לבוש לבא לתפילה או למצוה לפני הקב"ה וזה עתה הכעיסו בזה שפגע בזולתוו!!.

הנה על כל עבירה עלינו לדאוג הרבה וכל שכן על עבירה גדולה.

אולם על חסרון השבה אל הלב יש לדאוג עוד יותר,כי חסרון זה מבטל מאיתנו את שורש התיקון והיראה ומשחית את מידותינו ח"ו.

עצה אחת בידנו להכין עצמנו לראש השנה.

 לימוד מוסר עם השבה אל הלב והתעוררות המביאה לידי מעשה.

 כי עיקר תוכן ראש השנה היא השבה אל הלב.
אומרים בתפילת ראש השנה-

"מלכיות"-
קבלת עול מלכות שמים בלב.

"זיכרונות"-
לבקש שלא תשכח מלבנו מעט ושארית הרוחניות שזכינו לה,היינו שנשאף בלב באמת לעלות במדרגות הרוחניות.

"שופרות"-
התעוררות פנימית,כלומר התעוררות הלב.

הרי כל אלה שייכים רק בהשבה אל הלב.

יוצא מכאן-
שאין לבא לקב"ה ובעיקר בראש השנה בדמיונות של הבל, אלא בהכנעה אמיתית ובבושה עמוקה, ומתוך רצון פנימי להתחבר לעצמנו וע"י כך נזכה אל ההשבה האמיתית שבלב,ה' ית' יזכנו אמן כן יהי רצון!!


שלום בית!!

אזהרה!!אין לעשות הלכה ולמעשה ללא שאלת רב!!
כהמשך:
"אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך".
מבואר בחז"ל שאסור לאשה לתבוע בפה.
כידוע תביעה שורשה בשליטה ,לכן גנאי לאשה לתבוע, היפך ההכנעה שמקורה בענווה.
בעלון זה והבאים נעסוק בס"ד בענין עמוק ויסודי,
 הכניעה מול השליטה 
שזה שורש ומקור וסוד ההצלחה  או הכשלון בכל העניינים ובעיקר בזוגיות.
ודאי שאין הכוונה בפסוק "והוא ימשול בך" שהאשה תהיה כפופה ונשלטת ע"י הבעל.
תפקיד האיש להעביר סמכות מתוך הנהגה ואחריות היפך השליטה ובלבד שהאשה תאפשר לו זאת.
היסוד והעיקרון החשוב וההצלחה בכניעה לאשה,
הוא להשאיר את השליטה שנשים זקוקות להן בניהול הקריירה ובהעצמה האישית מחוץ לבית,
ובניהול הבית וחינוך הילדים לסמוך ולתת אימון בבעל.
חשבי על ההבדלים המובהקים שקיימים בין גבר לאשה כניגוד טבעי כי כך הבורא ית' רצה, וזכרי שרק ע"י ניגודים נמשכים זה לזה.
ככל שהניגוד גדול כך המשיכה גדולה  בין בני הזוג.
כלומר ככל שתשאפי להיות נשית יותר,
כך יהיה בעלך גברי יותר.

כדי להגדיל ולהעצים את המשיכה והחיבור העצימי את הניגוד.לכן  השתדלי להיות נשית ככל האפשר ועשי הכל כדי להיות רכה,עדינה,חביבה ומקבלת.
מכיון שככל שתרבי להתנהג כאשה  ותמעיטי את ההערות , הדרישות וההפצרות שמקורם בשליטה,
כך תתעצם תחושת  החיבור וההרמוניה ויגדל כח המשיכה בניכם.
מובא בחז"ל-"חכמת נשים בנתה ביתה",
כדי לזכות להיות אשה כנועה צריך חוכמה. כלומר תלמדי את אופיו ותשאפי להיות חכמה להשמיע,להראות ולתת לבעלך את מה שהוא אוהב זקוק וצריך, ולא את מה שאת חושבת, וזו חוכמה שמקורה בענווה. ההיפך מזה,
"אבלת בידה תהרסנו",כלומר משתמשת 
בשכל שמקורו בשליטה, מי יותר חכם או צודק והתוצאות ידועות לכל.יתכן שאפשר להחליף תפקידים,
אבל בהיותי משמש כיועץ נישואין מעל 25 שנה  אצלי זה לא עבד, וכן גם אצל אותם מאות ואלפים של  זוגות שהכרתי וטיפלתי זה לא הצליח,ובעיקר לאותן נשים שאימצו את
 תוכנית הכניעה בנישואיהן.

בדור הקודם הגברים היו גברים והנשים היו נשים.
כל אחד מילא את תפקידו בנאמנות ובשמחה.
האיש מילא את תפקידו כמפרנס ומנהיג,
והאשה נשארה בבית וקיימה בהכנעה ובשמחה את התפקיד המסורתי והמיוחד של הבית היהודי,
[איני מדבר כעת על תלמידי חכמים שתורתן אומנותן].
שוויון הזכיות בין נשים לגברים גרמו לחילוף תפקידים ובסופו להרס וחורבן בכל התחומים ובעיקר בזוגיות. זנות,ניאוף,בגידות וגירושין שלא היה מאז  ששת ימי בראשית,
ולצערי גם במחנות התורה לא נמלטנו מזה,ודי לתבין.
גם אם יש אשה שיכולה לטפל בעצמה  ולהגן על משפחתה לבד, אולם ברור מעל כל ספק ששליטת הנשים בניסיון להתכחש לתפקיד הגבר ולאופיו המיוחד כמנהיג, גרמו לחורבן כללי, לחוסר סיפוק, שמחה והצלחה בכל התחומים ובזוגיות בפרט, ומי שהפסיד מכך בעיקר זה הנשים.

אשה נכנעת נהנית משפע 
תחומים שבהם היתה חסרה בעבר:
א. את ההגנה והביטחון שמעניק הבעל.
 ב. האחריות והדאגה לאשה ולבית כולל הפרנסה.
ג. את נטל הבית וחינוך הילדים שעד כה היה על צוואר האשה.
ד. זוכה להתמקד יותר בעצמה ובהגשמתה העצמית.
ה. הערכה,חיזורים והערצה מצד הבעל.
 ו. זוכה להימשך שוב לבעלה ולהעריך אותו כיאות.
כי זאת עלינו לדעת שחילוף התפקידים הורידו את המשיכה לשני הכיוונים!!
כי גבר בטבעו נמשך לאישה, וכן ההיפך אשה בטבעה נמשכת לגבר,וכיון שהוחלפו התפקידים התוצאה:
ריחוק ודחייה משני הכיוונים.
וכן זוכה לענווה ולתיקון המידות ולהשלמת יעודה.
נקודה חשובה:ככל שהניגודים הטבעיים שקיימים בן האיש והאשה יגדלו כך החיבור והריגוש יתחדש ויתעצם כבתחילה.
לפיכך-במקום לסבול ולהיאבק במי צודק או חכם ובהעברת הערות וביקורת שלילית שמקורה בשליטה, תעצימו את התכונות המיוחדות שהבורא ית' ברא לאיש ולאשה  ואת סגולותיהם הייחודיות בתפקיד המיוחד של כל אחד מכם,
וכך תזכו לאושר של "איש ואשה זכו שכינה שורה בביתם".
בהמשך נרחיב בס"ד בדוגמאות מהחיים.
שבת שלום ומבורך עבדיכם ומוקירכם יעקב אליהו.
להלן השיעורים:
יום שני בב'כ אלי כהן בהרצליהסדנה לנשים בשעה 20.30.
יום רביעי בב'כ היכל יצחק באור יהודה  ב20.00.


מהדורה שנייה
בשלום בית:

סוד הענווה:

הענווה משתלמת ומתגמלת וגם מפחידה, אולם תוצאותיה אושר ושלווה ושביעות רצון מעצמך ומבן זוגך. הענקת סמכות לבעל בהנהגת הבית ולשמש לו לעזר, אין פירושה חזרה לשנות החמישים או לצאת במרד נגד שוויון הזכויות. איני ממליץ לך לשתוק ולוותר או להיות קשוחה וללחום. המטרה להעביר לך כמה יסודות בסיסיים מבחינת- "חכמת נשים בנתה ביתה", שיעזרו לך לשנות גישות בחיים להחזרת האושר והשלוה לנישואין ואת מיטב הצמיחה המשותפת.
איני אומר שאת אחראית לכל בעיה בנישואייך,כי זה לא אמת.
גם בן זוגך צריך וחייב להשתנות ולשפר בהרבה תחומים, אולם על כך אין לך שליטה וזה לא תפקידך.את יכולה רק להשתנות ולשנות גישה וזה הרבה יותר קל מאשר לנסות לשנותו. במקום לבזבז כוחות ואנרגיות סרק על מה בעלי צריך לתקן ולשפר, רצוי להעריך ולעודד על הקיים ועל מה שעושה ממילא, כי מבחינתו אין דבר מובן מאליו.
למעשה עידודך יניע אותו להשתנות ולתמוך יותר ולהוכיח לך את מסוגלותו, מפני שהוא מעוניין להיתפס כבעל טוב ואחראי ולא רשלן ונזוף.
וויתור על שליטה זה להתבונן בפנימיות ובתכלית החיים ולא בחיצוניות-באגו ובכבוד, כי האושר והשלווה שלך אינם מונחים שם.ראשית תשתדלי לא להעביר שום הערות וביקורות עם כל הקושי, ובעיקר אם את מרגישה צודקת וחייבת. גם אם זה יגרום לך לנשוך את השפתים תתעלמי, מפני שהנזק והצער פחות כואב מאשר להעיר ולפגוע. זכרי-החיים לא קלים, יש קשה ויש קשה יותר, לכן עדיף לבחור בקשה, עם תרגול ותפילה יהיה קל, פשוט תתמקדי בטוב ובחיובי.
שנית- נסי לתת אמון ולסמוך גם אם טעה וכשל, העמידי פנים שאת סומכת ותאמרי לו זאת, ובעיקר תפנימי לעצמך שהוא יצליח, כי אם אין לך אמון בו הוא ירגיש ויכשל.
מעשה-
באחד שסיפר לי שהוא משתדל רבות לפרגן לבת זוגו ואינו מבין מדוע היא לא מתרצה ואינה נרגעת. שאלתי-"אתה מאמין במה שאתה אומר לה"? ענה-"אני עושה עבור שלום בית". עניתי- יפה מאוד מצידך, אולם כל עת שהיא לא תרגיש שזה האמת שלך, היא לא תירגע אלא זה רק יכעיס וימרמר אותה.ענה-"זה בדיוק מה שקורה". איני אומר שלא צריך לפרגן,אלא להמשיך לחזר

כי-"אחרי המעשים נמשכים הלבבות".
אולם כדי להשפיע טוב וחיובי על בן/ת הזוג, יש להשתדל לומר בכנות ולא מהשפה ולחוץ. כמו כן יש לפרגן על מעשים מציאותיים ולא דמיוניים ובזמן מעשה להתכוון למה שאומרים, עם התמדה וסבלנות זה משפיע.
יתכן שבת הזוג אינה רגילה בפירגונים או שלא מאמינה, לכן היא עשויה בתחילה לא להתייחס או לדחות את בן זוגה באמצעות אמירות כמו-"זה לא נכון,זה מזויף,לא אמיתי וכ'ו", לכן ההצלחה כמו בכל הנהגה טובה, זו התמדה [ כעת איני מדבר על אלו שלא מסוגלות לקבל חיזורים ופירגונים מפאת בעיה נפשית, כי זה נושא בפני עצמו].
יצוין- שלא יתכן לפרגן ולחזר ובזמן אמת להתעלם, כי זה מוכיח שהכל היה מהשפה ולחוץ,[בעיית הגברים]. כי בטבעם לרצות במגע ובאופן חיצון ושטחי ובעניינים גשמיים מאשר תמיכה רגשית. לכן על הנשים לקבל תמיכה זו ובזמן אחר לשוחח על הצורך הרב שלהן לקבל אוזן קשבת, תמיכה וחיזורים, ועל האיש ללמוד כיצד לשלב את תמיכתו הגשמית עם תמיכה רגשית.
נחזור-שלב שלישי תתאמצי בכל הכח לא לעזור או לעוץ לו עצות שלא ביקש. הכלל בבניית אמון ובהענקת סמכות, לומר על תקן קבוע: "אני סומכת עליך, מאמינה בך,אתה מסוגל,יכול וכ'ו". כי זה מה שידרבן אותו לעשות הכל כדי להוכיח לכולם ובעיקר לאשה, שהוא מסוגל לקבל מנהיגות וסמכות, כדי לרצות ולהעניק לה את המיטב שהיא ראויה לו וודאי.
זהירות מביטויים- "אני לא סומכת,לא מאמינה,אכזבת אותי בעבר וכ'ו". כי גם אם היה סיכוי אחד לאלף שייקח יוזמה ואחריות לעשות שינוי כדי לדאוג לך,הפסדת. גם אם את עדיין לא מאמינה בו ולא סומכת עליו מכל מיני סיבות,העמידי פנים ותאמרי לו שאת מאמינה בו וכ'ו, ובכך תחזירי את האמון לזוגיות, שהוא הבסיס החשוב והמרכזי להצלחתכם. הפנמה פנימית תסייע לך לתת בו אמון ויסלק ממך את השליטה שמקורה בפחד דמיוני ויהפוך אותך לאשה רגועה, שלווה ומאושרת.
חשוב לזכור ששינוי גישה לא חל ביום אחד, בעיקר בהקניית הרגלים טובים, אולם בתפילה והתמדה זוכים. ניתן לתרגל  בדברים קטנים: א. לא לקנות לו הלבשה, נעליים תחתונים וכ'ו, אלא אם ביקש.
 ב. לא למתוח ביקורת על אופן שבו תחזק את הרכב ג.לא להעיר על שלא שילם את התשלומים בזמן ד.לעצום את העיניים בשעה שנדמה לך שבעלך עומד לעשות תאונה ולא להעיר לו כל רגע, [חוץ מפיקוח נפש].
ה. לא להדריכו כשטועה בדרך, גם כשידוע לך דרך קצרה יותר ו. לא לפקח עליו ולייעץ לו ז. לא לקבור אותו תחת רשימות של מטלות ח. לא להתלונן על חוסר עזרה בבית ולגרום לו רגשי אשם ולחוש חסר תועלת ט. להיות לו זמינה ולא להענישו בעיקר בינו לבינה.
י. לכבד את רעיונותיו ולא לסתור אותם גם אם יש לך יפים יותר יא. להעניק תמיכה והערכה על כל דבר קטן, כי עבור הגברים שום דבר לא מובן מאליו יב. לאפשר לו להתמודד לבד במצבי לחץ,רק לתמוך ולעודד יג.לחלוק עימו אחריות בכל התחומים ללא אשמה וכעס.
יד. תרגילי על לשונך לומר לו- "אתה צודק", בעיקר עם בעל ביקורתי. במידה וקשה לך לקיים עצות פשוטות אלו,מסתבר שיש לך צורך לשלוט בו, לכן אם תתחילי לקיים עצות פשוטות אלו, בזמן קצר יחזור הבעל שחיזר אחריך והאחדות שחלמת עליה וודאי.
יצוין-שגם רצון האשה שהאיש ינהיג את הבית [בדרך הנכונה] ככתוב- "אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", כי סמכותו מעניקה לה ולילדים עוצמה וביטחון כי עם בעל סמכותי ואחראי היא מרגישה בטוחה ומוגנת [כעת איני מדבר על גברים שאינם מסוגלים להנהיג]. סמכות לא לוקחים בכוח וכל שכן לא מנהיגים ברודנות ובחוסר התחשבות ברגשות האשה.
מובא ברבינו האריז"ל [שער הגלגולים הקדמה כ'] שבדורות האחרונים "האשה תשלוט". רואים זאת בחוש כיצד הנבואה התקיימה ובעיקר בדורנו מה שלא היה בדורות קודמים, כיצד האשה תפסה כח ותאוצה בכל התחומים, דבר שלא היה בעבר ובעוונות הרבים זה חדר גם למחנות התורה. בעיקר שנשות דורנו קיבלו עליהן את עול הפרנסה שזה כלל לא תפקידן כמחויב בכתובה, כדי לזכות לבעל תלמיד חכם, אשריהן ואשרי חלקן.
אולם מטבע הדברים זה מקנה להן כח ועוצמה לעמוד על דעותיהן ולהתנגד לסמכותו וגם בדברים שהוא חייב להנהיג, חוץ מענייני הבית שזה נושא בפני עצמו, לכן הניסיון שלה קשה פי שבעתיים להתבטל לבעל ולהעניק לו סמכות ולפום "צערה אגרה". מובא בחז"ל- "אשה דעתה קלה" ועלולה בכל עניין להקצין לחיובי או לשלילי וקשה למצוא את קו האמצע. לכן יש חיוב לבעל לאזן אותה ולהאיר לה את הדרך הנכונה ולא לומר בכל דבר אני-"סומך עליה".
גם אם קשה לו להנהיג, רצוי לקחת את האחריות ביחד ולא להתנער, כי אשה חייבת "יראה" מהבעל [לא פחד], אחרת היא עשויה לחיות בהפקרות ולעשות טעויות קשות בלתי הפיכות ודי למבינים.
מצד שני יש לאשה "בינה יתרה" בענייני הבית, וכן לדעת להעניק לילדים את הצרכים הנפשיים והרגשיים יותר מהאיש, לכן צריך לבדוק לגופו של עניין מתי תורמתה מועילה ומתי לא. מובן שאין רשות לאשה להתערב לאיש באיזה כולל ללמוד, עם מי ללמוד ואיזה חומר, בגלל שהיא המפרנסת. לעומת זאת אין האיש רשאי לבטל תורה ולומר לאשה-"שכרך מושלם בשמים". חוץ מפיקוח נפש או בעניינים מיוחדים שרק הוא יכול לעשות עבור האשה והבית. כי גם אם שכרה מושלם יש כאן בעיה של הונאה, כי לא נישאה לו על דעת הכי וקבלה עליה את עול הפרנסה.
נזכרתי במעשה-
כשיצאו המכשירים רעייתי ביקשה שאקח פ"ל לכולל ואכוון אותו על שקט ורק במידה ויהיה חלילה מצב של פיקוח נפש ולא יהיה לה ברירה, תתקשר. עניתי-"אם אקח יהיה פיקוח נפש ואם לא אקח לא יהיה". ברוך השם אני אברך כולל מעל שלושים שנה אב למשפחה ברוכת ילדים ונכדים ולא קרה מקרה אחד של פיקוח נפש ובס"ד גם לא יהיה.
חשוב שהלימוד והתפילות של הבעל יהיו בכולל ולא בבית. גם אם קם מאוחר לא יתפלל בבית בשום אופן, כי הערך העצמי שלו ירד בעיניה וממילא תתנגד להעניק לו סמכות, הן בעניינים הגשמיים והן בעניינים הרוחניים וזה בדוק ומנוסה. כמו כן בעל בטלן ללא לימוד, תעסוקה וכ'ו, במידה ואין לו סדר יום ברור,יקשה לאשה לתת לו סמכות, כל שכן כשהיא המפרנסת העיקרית.
מכאן צריך זהירות יתרה לאיש בהנהגת הבית בדוגמא האישית ביציבות ובהתמדה, כדי שתחוש בטוחה ומוגנת להעניק לו סמכות. זה לא סותר שרצוי להתייעץ עימה, כי- "בינה יתרה" ניתנה לה. גם אם יחליט לנהוג בדבר מסוים נגד רצונה, יעריך את הסכמתה ויגלה הבנה לקושי שלה וכך תהיה לו ס"ד להצליח. גם אם לא הצליח בדבר מסוים, הוא יחסוך לו עימה מאבקים וריבים מיותרים בעתיד, כי בעצם זה שהתחשב ברגשותיה וגילה הבנה בקשייה, היא תגלה כלפיו יותר הבנה וחמלה.
יצוין- שכל הנהגה או סמכות מצד האיש ואפילו הטובה ביותר, אם היא פוגעת או חסרת התחשבות ברגשות האשה או בכח חלילה, זו היא "פצצה מתקתקת" שכעבור זמן היא עשויה להתפוצץ ולגבות מחיר יקר מכל המשפחה והמעורבים. כי כל רגש שניפגע ונחסם ולא יצא בזמן ובאופן הנכון, גרר אחריו פגיעות ומשקעים, שלאחר זמן זה התבטא בהתפרצויות זעם כלפי בן/ת הזוג ובשנאה כלפיו וכלפי השקפתו, ברמה שלא מוכנים לסלוח ולנסות לפתוח דף חדש, [כעת איני מדבר על ההשלכות הרפואיות והנפשיות שהמשקעים גרמו].
לכן גם אם האיש מעוניין לעמוד על הנהגה רוחנית טובה וכל שכן אם הוא חפץ להכניס הנהגה חדשה בעניינים רוחניים של הבית והילדים, רצוי מאוד שזה יהיה בהסכמתה המלאה. במידה והחליט לערב דעת תורה והסכימו עימו אך האשה אינה מעוניינת או אינה שלמה, רצוי לשכנע אותה כדי שיבוא גם מרצונה. אחרת גם אם הצדק עימו היא עשויה למשוך את הילדים לצידה ולאחר שהם גדלים, הם עשויים להמריד את האם על האב או היא אותם, וכאן החורבן
בלתי ישוער!!
במקרים הללו רצוי לערב סמכות מקצועית וכמובן תורנית שתבדוק את הנפשות הפועלות ותנהיג אותם בהתאם למצב הריגשי והרוחני.
ראשית על בני הזוג ללמוד כיצד להשמיע לילדים קול אחד ולא שני קולות. כי גם אם הם טועים בחינוך,הנזק כאן הרבה פחות מאשר כששומעים שההורים חולקים זה על זו.כלומר גם אם האיש טעה בדבר מסוים חל איסור מוחלט לאשה להעיר לו בנכחותם וכן להיפך.
ידוע לי על זוגות שהחינוך לקה בחסר, אולם דאגו להעביר בחינוך קול אחד,זכו לדור ישרים מבורך,ואלו שחינכו נכון

אך חלקו זה על זו,הרסו את ילדיהם,
שבת שלום ומבורך.

לשאלות:
 13.00-15.00
22.00-24.00.
0543359848.

שבת שלום ומבורך,
שנה טובה פורייה ומבורכת
ברוחניות וגשמיות לכל בית ישראל היקרים,
מעבדכם אליהו יעקב אמן כן יהי רצון.