פרשת השבוע:
"קדושים"!!

מפטירין:
ויאמר לו יהונתן
מחר חודש!
ערב ראש חודש!
כט' ניסן תשפ"ב


מעניין הפרשה:

 

ועוד הרמח"ל בהקדמה לספרו מסילת ישרים.
"ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם,אומנם הנה הוא עומד בשקול גדול כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו,
הנה הוא מתקלקל ומקלקל העולם עמו.
ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבוד בוראו,
הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו.
כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך",
עד כאן לשונו הטהור.

אפשר לומר שאין מחלוקת בין שיטת רש"י לרמב"ן.
ע"פ שיטת רש"י-
התנאי לקבלת קדושה ופרישות היא דווקא בפרישה מן העריות והחומר.
כלומר למעט מהנאות  העולם הזה במינימום האפשרי,וע"י כך זוכים לקדושה יתרה.
לעומתו סובר רבינו הרמב"ן  שההתעסקות בחומר- בדרך, בצורה,במינון ובכוונה הרצויה היא הגורמת להתעלות והתקדשות החומר כאמור.
יוצא מכאן-שקבלת הקדושה לאדם אינה זו שיהא מתרחק מן הבריות ומובדל מן העולם.
אלא דווקא יהא מעורב בין הבריות ויחד עם זה ינהל חיים של קדושה,
כי עיקר הקדושה יחד עם כל עם ישראל.
שלמה המלך תיקן-
"עירובין ונטילת ידים".
כלומר מצד אחד יהיה האדם מעורב בדעת עם הבריות- "עירובין",
ויחד עם זה תהיינה ידיו נטולות מן העולם-
"נטילת ידים",
הרבי  מקוצק זצ"ל.

שאלה-מה יותר קשה לצום או לאכול?
צדקתם,לאכול.
ובכן לאכול בכוונה טהורה לשם שמים וע"פ כללי "השולחן ערוך" ,
הרבה יותר קשה מאשר לצום לשם שמים.
וכן-העבודה האמיתית והמושלמת ביותר,להתבודד בתוך חברת בני אדם,
לצום תוך כדי אכילה, ולהסתגף בגלגול שלג אגב שכיבה מתחת לשמיכה חמה.

יתרה מכך- רוב בני אדם סובלים מהרגשת פספוס המלווה בחוסר שמחה והסתפקות בעבודת השם ובחיים בכלל.
כמו,אני יכול להצליח יותר ,להשיג יותר,אני אדם מבוזבז,הדשא של השכן ירוק יותר ומוצלח וכו..
אינם מרוצים מעצמם וממה שה' נתן להם.
זו הסיבה שנכשלים בקנאה,תחרות ושנאת הבריות,עד כדי שנופלים למרה שחורה,דיכאון יאוש מבחינת טוב לי מותי מחיי.
מחדש הבעל שם טוב הקדוש יסוד עמוק וחשוב-
בכל מקום המצאות האדם שם עבודת השם האמיתית שלו.
כלומר בזמן עבודה תעבוד הכי טוב,[בנאמנות,ביושר,להזהר מגזל זמן,גנבת דעת הבריות וכו..].
בעת הצורך לעזור בבית לעשות הכי טוב.
בזמן אכילה שתייה שינה וכו.. הכי טוב[כמובן ע"פ כללי שולחן ערוך].
וכן בזמן תפילה לימוד תורה או כל מצוה אחרת לקיימם על הצד הכי טוב.
העיקר להתרצות,להנות ולהודות על כל עשייה  בענינים הרוחניים  והגשמיים,ככתוב-
"בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך".
זו עיקר  עבודת השם המיוחדת שיש לכל יהודי  למילוי שליחותו וייעודו בעולם ולקיימם בשמחה,
ובלי הרגשת פיספוס,וכך זוכים "לקדושים תהיו",
אמן כן יהי רצון!!
  

שלום בית!!!
כהמשך-
 מעשה בזוג שכל מריבותיהם היו מבוססים על אמת,כלומר לומר לבן הזוג את כל החסרונות והמומים שלו!!
מובן-שע"י כך נגרם להם מחלוקת,עוגמת נפש ומריבות קשות ביותר,מבחינת-
"כי טוב מותנו מחיינו".

באחת השיחות שאלתי מדוע הנכם פוגעים אחד בשני ואינכם שומרים על כבוד הדדי?
ענתה האישה אני אשה עם עקרונות.
מה פירוש?
אני אשה אמיתית  וחייבת לומר את האמת ובגלוי ולא משנה מה המחיר.
סיפרתי להם על זוג כאשר היו אומרים את האמת הכואבת זה לזה וכתוצאה מכך נגרם להם מריבות ועוגמת נפש גדולה.
וכן על זוג אחר  שהיו מתעלמים מהחסרונות ומשמיעים זה לזה את מה שכל אחד אוהב וע"י כך
חיו באושר ושלוה.
שאלתי מה עדיף?
ענתה האשה הזוג שאומר את האמת הכואבת.
אמרתי זו הטעות שלך ולכל אלה הטוענים שהם אמתיים על חשבון השני.
רוב העולם טועה במושג של-
אמת!!
אדם אמיתי זה מי שיודע לקבל אמת ולהודות עליה, ולא לומר את האמת הכואבת לשני ולפגוע בו ,להתייהר ולהתנשאות על חשבונו!!

כלומר-
הרוצה לדעת אם הוא אדם אמיתי?
יבדוק בעצמו כמה פעמים בחיים קיבל תוכחה מהזולת,
הודה על כך וביקש סליחה.
 
שאלתי את הבעל
ומה דעתך ?
אני אדם אמיתי וקשה לי לשקר.
האם ביום המצוה [המקוה]
או כאשר כבודו רוצה להתייחד עם בת זוגתו, 
כבודו גם אמיתי?
שתק ולא ענה.
מבחינתי קבלתי את התשובה!!
בדרך כלל כל אלה הטוענים על חשבון השני שהם אמיתיים,
הם הכי שקרנים!! 
כי פרצופם האמיתי מתגלה כאשר זקוקים-מבן הזוג לעזרה, לחסד, לתאווה או לכל אינטרס אחר.

מתברר- מה שהניע אותם לומר את האמת הכואבת-
זה יצר הגאווה
ומידת הניצחון.

כותב הרב דסלר- 
יסוד עמוק וחשוב לכל החיים ובזוגיות בפרט.
אמת או שקר זה לא מה שאנו אומרים או חושבים על השני,אלא מה התוצאה והתועלת שתביא,מבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה".

כלומר-
כל אמת שהתוצאה שלה  מביאה לידי מחלוקת,סכסוך או מריבה זה השקר הגמור.

אולם- כל שקר המביא בסופו     לאהבה,אחווה,שלום ורעות זו האמת. 
 
יוצא לכאורה שצריך לשקר כדי להגיע לשלום?

ביאור הדברים:
למטבע יש שני צדדים השאלה על מה מסתכלים.
המסתכל בצד השלילי ומעיר הערות וטענות בלי סוף כלפי בן זוגו ומבאיש את ריחו בפניו למרות טענותיו האמיתיות והצודקות,
אולם הם אינם מביאות לשלום אלא להיפך,
למחלוקת מריבה וכ'ו,
הם אינם נכונות וזה השקר הגמור.

אולם המתעלם מהצד השלילי ומתרכז בחיובי וע"י כך מאיר הארות טובות וחיוביות שבסופו מביא לשלום זה-
האמת והנכון .

מכאן מובן  שאין הכוונה לומר שקר חלילה כדי לזכות לשלום!!
 
אלא-
להתעלם מהחסרונות ולהתרכז בחיובי ועל כך לפרגן,לעודד ולהאיר ובסופו זה מביא אהבה ושלום זה לא שקר אלא אמת לאמיתה!!.

ולהיפך המתעלם מהחיובי והטוב ומתרכז בחסרונות ומעביר ביקורת שלילית והערות בלי סוף,
בסופו גורם למחלוקת ומריבה זה-
השקר הגמור כמבואר היטב!!!

לכן כתוב-
"סוף מעשה במחשבה תחילה"!!

כלומר-
כל אמת שתכאיב לשני ויגרום לו שיחזיר באותה מידה ויביא למחלוקת ופירוד וכ'ו,זה הוא השקר הגמור.

וכל שקר[כביכול מבחינתנו] שאומרים ויכול להביא לשלום זה הוא האמת כאמור!!
עצתי:
שכל מי שחושב שיש לו עיקרונות ושהוא אדם אמיתי ושלא יכול לשנות מהאמת המכאיבה לשני וכ'ו,
יבדוק בעצמו עד כמה הוא מוכן לקבל אמת מהשני להודות ולבקש סליחה וזה הוא המודד כאמור!!!.
סקר!!
ע"פ בדיקה שערכתי במשך מעל ל- 25 שנה-
שכל אותם זוגות שהתגרשו או שעומדים להתגרש או שחיים יחד בלית ברירה וסובלים בשקט,
הסיבה לכך-
בגלל שאומרים את האמת הכואבת לשני שזה השקר הגמור כאמור, ושורשו
אך ורק-
בגאוה, כבוד
ובמידת הניצחון בלבד!!!.
יוצא-
שאנו מוכנים להרוס את כל מה שבנינו במשך עשרות שנים ולשלם מחיר כבד עם סבל וצער גדול ובנזק בלתי הפיך לנו ולילדים,
רק בשביל לקבל קצת הערכה וכבוד!!
בו בזמן שאם היינו מתגברים על היצר ומוותרים על מעט כבוד,
היינו זוכים להמון הערכה וכבוד!!!

התורה הקדושה מלמדת אותנו שלאהוב זה להשמיע לבן הזוג את מה שהוא אוהב לשמוע ולא מה שאנו רוצים להשמיע.!!!
"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".
 
מעשה-
בזוג שהביאו עימם את רשימתם השחורה,
[תופעה די מצוייה].
החלה האשה ברשימתה השחורה.
לאחר שסיימה ביקשתי שתציין את הנקודות הטובות של הבעל.
בתחילה התבלבלה ולא הבינה את בקשתי.

הסברתי שבכל יהודי ואפילו בגרוע שבגרועים יש בו נקודות טובות,
לכן אבקש שתצייני את הנקודות הטובות של בעלך.


אני אשה אמיתית וככל שניסתי למצוא נקודות טובות בו, לא מצאתי.
עניתי-
אם כך כל רשימתך אינה נכונה.
מדוע הרב שולל את רשימתי?

הסברתי מובא במסכת סנהדרין שבתקופת התלמוד היו דנים דיני נפשות ע"פ רוב והיו הורגים או מוציאים לחיים ע"פ רוב חכמים כאמור.
אולם-
במקרה וכל החכמים פוסקים למוות בלי יוצא מן הכלל,ההלכה אומרת מוציאים אותו לחיים.

משום שלא יתכן ואפילו ברשע הכי גדול בישראל שלא ימצא בו נקודת זכות אחת.
לפיכך-אם כולם טוענים חייב מיתה,
הרי זה בית דין עויין ,
[לא נאמן],
ומוציאים אותו לחיים.
לכן-
לטענתך שאין לך שום נקודת זכות על בעלך,
כל רשימתך שקר.

מחוסר ברירה וכדי להצדיק שוב את טענותיה,
ובלי שימת לב כתבה רשימה ארוכה של זכויות על בן זוגה.

תוך כדי מקפל הבעל בשקט את רשימתו ומכניסה לכיסו.

שאלתי מה עם רשימתך?
אין לי טענות.
מכאן מובן ביתר שאת את מה שחז"ל הקדושים אמרו-
"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"!!!
יוצא מכאן-
כשמתרכזים בשלילי שוכחים את החיובי,
וכשמתבוננים בחיובי שוכחים את השלילי.
וכן-צד השלילי נהפך לחיובי,
ומתקיים הפסוק במלואו:
"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם",כאמור!!



מהדורה שנייה
בשלום בית:

תקשורת: ישנם כמה סוגי אהבה השונים זה מזה. לדוגמא- אהבת האם לילדיה, אהבת ההורים, אהבת רעים וכן אהבת איש ואשה.
מה היא האהבה החזקה ביותר? אהבת האני, ושורשה באנוכיות שבאדם.
כאשר אוהבים דבר חיצון, אנו מתגברים על אהבת "האני" ומוכנים לתת לאחרים. כדברי רבינו בחיי-שהחסיד שעוזר לעני, למעשה הוא מתחסד עם עצמו. מפני שכואב לו על מצבו ואינו יכול לראותו סובל וכ'ו. ככל שאהבת האני גדולה יותר,כך הקושי להתגבר על האנוכיות ולהשפיע על אחרים גדול יותר.
אלו שלא זכו להינשא בגיל צעיר,ככל שהם מתבגרים יותר, נעשים יותר בררנים ובעלי דרישות גדולות יותר, מפני שהם שקועים חזק בתוך עצמם. כששואלים אותם מדוע לא נישאתם עד כה, תשובתם בצידם, בשביל כוס חלב קונים פרה? כלומר את האשה מדמים לפרה ואת מצות- "פרו ורבו" לכוס חלב, כלומר לעוד תאווה, וכל זה מחמת גודל אנוכיותם.
כשזוכים בסופו של דבר להינשא סיכויי ההצלחה קלושים מאוד ואם עדין לא התגרשו, חייהם אינם חיים מחמת גודל אהבת האני, כמובן בלי הכללה. איך יתכן שלפני  הנישואין כל אחד מוכן לתת את הנשמה לבן זוגו וזמן קצר לאחר מכן, כל אחד מוכן ומזומן להוציא  את הנשמה של השני? ללא הכללה.
יש הטוענים שלא הכירו מספיק ואפילו בזוגות שהכירו שנים רבות לפני הנישואין. ויש הטוענים שלא אוהבים ומה שמחזיק את הנישואין זה הילדים וכ'ו. מהו המניע החזק לנישואין?
השוחד הגופני.
גילוי זה יוצא מיד לאחר הנישואין וכגודל הציפיות כך גודל האכזבות.לטענה- "שלא הכרנו מספיק", היא שקרית, כי כל אחד היה עסוק ושקוע בעצמו, עד כמה לנצל ולהוציא מבן/ת הזוג טובות הנאה. אכן אהבת האני מוסתרת עמוק בתוכנו וגילויה יוצא מיד  לאחר הנישואין. עיקר הקושי שאנו מסרבים לקבל שלא היתה כאן אהבה אלא תאווה, רצון לקבל בלבד.
ישנם כאלו שמושכים את ההכרות לזמן רב בטענה כדי להתחבר ולהכיר את בן/ת הזוג, [איני מדבר כעת באיסור ההלכתי]. למרבית הפלא זמן קצר לאחר הנישואין מתגרשים בטענה שלא הכירו כפי הצורך או שמיהרו.
יצוין- שקיים הבדל גדול ועצום בעניין הבחירה של אדם וחוה לפני החטא ולאחר החטא, [עיין בלש"ם].
כמו כן יש הבדל גדול ועצום

 

בהכרת- בן/ת הזוג לפני הנישואין ולאחר מכן, כי זה שתי עולמות שונים. מכאן-שאין אפשרות להכיר את בן/ת הזוג לפני הנישואין וגם אם יחיו יחדיו  שנים רבות, מאחר שהחיבור לפני שורשו בתאווה, וגילוי זה בא מיד לאחר הנישואין שאין כאן אהבה אלא תאווה.
יתרה מכך- רק לאחר הנישואין כאשר משקיעים ונותנים בלי שום צפיה ואינטרס, זוכים לאהבה אמיתית של לתת על מנת לתת ולא כדי לקבל. מה שבדרך כלל מחבר לפני הוא- "מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם".
כלומר עצם האיסור שמקורו מחמת התאווה ולא אהבה. זו הסיבה לאלו שחיים שלא ע"פ ההלכה לפני הנישואין ואחרי הגירושין, ודי למבינים.
ההגדרה של אהבה ע"פ התורה, זו אהבה שאינה תלויה בדבר.כמובא במשנת אבות-"איזו היא אהבה שאינה תלויה בדבר-דוד ויהונתן וכ'ו". לכן כל אהבה,חיבור וקשר התלוי בדבר, בטל דבר בטלה אהבה ולא משנה מהו הדבר או האינטרס שחיבר,כגון:ילדים, כסף, כבוד,חברה וכ'ו,וכגודל הציפיות כך גודל האכזבות וסופו מעיד על תחילתו.
עומק העניין:
כאשר קיימת אהבה שמקורה מחמת תאווה או אינטרס כל שהוא, סופה להפוך לשנאה. כמובא באהבת אמנון ותמר- "שגדולה השנאה של אמנון לאחותו יותר ממה שאהבה". מאחר שתאווה הבאה לצורך הגוף, כשעוברת התשוקה וההנאה, תופסת את  מקומה ריחוק ודחייה. להבדיל מחיבור אמיתי שמקורו מאהבה בלי רצון לקבל אלא לתת, וככל שאוהבים יותר מתחברים יותר.
כיצד זוכים לחיבור אמיתי ואהבה כנה שאינה תלויה בדבר? כותב הרב דסלר- "שנתינה מולידה אהבה ואהבה  מולידה נתינה" וכן על דרך זו לאין סוף. ציינו בתחילת המאמר שאהבה הכי חזקה היא  אהבת האני,לכן ע"י נתינה והשקעה תמידית בבן/ת הזוג ללא שום אינטרס, חלק מהוויותינו עובר אליו ולמעשה אנו מתחברים לחלק מהאני שעבר אליו וכך צומחת אהבה שאינה תלויה בדבר. יוצא שלא ניתן לאהוב ללא נתינה והשקעה כנה ותמידית למשך זמן.
לדוגמא:לא דומה החיבור לבית שקיבלנו מתנה לבית שבנינו בעשר אצבעות.ישנם כאלו שמחוברים לבעלי חיים יותר מאשר לילדיהם, כי בבעל חי השקיעו ובילדיהם לא, וכגודל ההשקעה, כך גודל הקשר והחיבור.
שאלה-האם יש אם שנגעלת להחליף לילדיה? צדקתם- כן. הריני עד על הורים שביקרו את ילדיהם במשפחות אומנה ונגעלו להחליף להם, מפני שלא השקיעו בהם. מכאן שאין דרך לזכות לאהבה וחיבור ללא נתינה והשקעה, וככל שמשקיעים יותר אוהבים יותר וכן על דרך זו ללא גבולות.
אני גם מכיר זוגות שהאהבה ביניהם היא חד צדדית,וכאשר בדקתי את הנושא מקרוב מתברר, שמי שהשקיע יותר,הוא אוהב יותר,עד כדי כך שלא מפריע לו כלל שהצד השני לא אוהב אותו באותה רמה ועוצמה, כי הוא נהנה מכל נתינה והענקה.
ציינו בעבר, כאשר האיש מתרחק ע"פ מסלול מחזוריות הנפשית שלו, אין זה הזמן הנכון לנסות לדובבו לדבר או ליצור קירבה כל שהיא. פשוט יש להניח לו לפרוש לענייניו,מערתו [שתיקתו]וכ'ו.ככל שהאשה תרפה, הוא יחזור במהירות האפשרית, יתמוך ויאהב ויתנהג כאילו כלום לא קרה. לאחר חזרתו, זה הזמן שהאשה תדבר עמו על רגשותיה ותסכוליה, ועל הקושי הרב שיש לה כאשר הוא מתנתק, אבל בנועם ובכבוד ובלי האשמות.
כמו כן בלי שאלות וחקירות על סיבת התרחקותו, מפני שלא צריכה להיות לו סיבה מיוחדת להתנתקותו, מאחר וזה מחזור הנפשי שלו, כפי אותה מחזוריות טבעית של התרחקות והתקרבות שקיימת בכל אשה. לאחר שהגבר שב ממערתו, אין לצפות ממנו לשום שיח, זה הזמן הראוי לאשה ליזום שיחה ולדבר על עצמה, כי כעת הוא פתוח לשמוע ולהכיל, ולאחר שתביע את הערכתה על הקשבתו, הוא ימצא את האומץ לדבר ולשתף אותה ברגשותיו.
בדרך כלל נחוצות סיבות מיוחדות לגברים לשוחח עם אחרים על רגשותיהם, מאחר שאין להם צורך לשתף במה שעובר עליהם. וזה היפך מהנשים שיש להן צורך לשוחח על רגשותיהן על מנת לשחרר מטענים ולשתף אחרים בחוויותיהן.
לכן לאחר שהאישה משוחחת על חוויותיה וכ'ו, האיש יתחיל להיפתח ולשתף אותה ברגשותיו וזה הזמן לעודדו מבלי לבקרו, כי לא משנה מה הוא אומר, אלא עצם זה שהוא נפתח ומשתף את רעייתו במה שעובר,כי זה השג רב עבורו.
טעות נפוצה- כשהאיש משוחח על חוויותיו ומעלה את רגשותיו, האשה בתמימותה וללא כוונה דוחה אותו ופוסלת את מעשיו. עניין זה עלול לגרום לו חסימות נוספות בנוסף לקיימות, לכן חשוב לעודדו ולתמוך בו כשהוא מביע את רגשותיו. זו הזדמנות נפלאה לאפשר לו להיפתח, כי עם רגשות לא מתווכחים. זה הזמן לקבלו כפי שהנו וזה יעזור לו בעתיד להיפתח יותר ולשתף את האשה ברגשותיו מפני שהאיש שכלי היפך האשה.
לדוגמא- כאשר האשה משוחחת על הקשיים שהיו לה במשך היום, בעבודה וכ'ו, אף הוא יתחיל לשתפה בקשיים שלו. וכן כאשר היא תשתף אותו ברגשותיה וביחסה לילדים, גם הוא עשוי לספר לה על רגשותיו ויחסיו עם הילדים. לכן חשוב לאחר שהוא מקבל את האומץ להיפתח, שלא ירגיש מואשם או מותקף וככל שהאשה תעודדו, הוא יפתח בהדרגה יותר ויותר.
כאשר האשה מדברת על רגשותיה, באופן טבעי היא מניעה אותו לדבר על רגשותיו. אולם כאשר הוא חש שתובעים ממנו לשוחח בעיקר כאשר האשה מטיבה לעשות זאת, מיד מוחו מתרוקן ואין לו מה לומר. גם אם יהיה לו מה לדבר, הוא יעמוד בפני הפיתוי ולא יאמר את דברו, מאחר שכעת הוא חש מותקף ומחויב.
כאשר האשה דורשת מהגבר לשוחח, הוא נחסם ונאטם,ונמצא כעת במצב של חוסר אונים על כך שגורמת לו באמצעות תשאוליה וחקירותיה שלא להיענות לה. האשה מניחה בטעות שיש לו צורך לשוחח, לכן הוא חייב לדבר ולפתוח את סוגר ליבו. היא גם סבורה שאם הוא אינו משוחח, זה מפאת שאינו מעוניין בה ואינו אוהב אותה [טעות נפוצה].
לדחות גבר על שום שאינו מדבר, פירושו-להבטיח שגם להבא לא יהיה לו מה לומר. מאחר וקיים צורך רב לאיש לחוש שמקבלים אותו כפי שהנו ורק לאחר מכן יתחיל להיפתח ע"פ מחזוריות הנפשית שלו. לכן הוא לא יחוש רצוי, אם תדרוש ממנו לדבר או תדחה אותו מעל פניה מפני ששותק.
יצוין שגבר זקוק להתנתק פעמים רבות בטרם יהיה מסוגל להיפתח, וככל שהאשה תדובבו לדבר בזמן התרחקותו הוא יחסם יותר. אם האשה זקוקה לשיחות מרובות [מרבית הנשים כך חשות], עליה ליזום שיחה מתוך מודעות בוגרת ונכונות לקבל שפעמים יהיה נגיש ופעמים הוא יתרחק ע"פ מסלול מחזוריות הנפשית שלו, כפי שהיא מבינה את מחזוריות של זמני התרחקות והתקרבות שלה.
התרחקותו לא קשורה אליה כלל, אלא זה פשוט קורה לו ולא בשליטתו, והזמן הנכון והמתאים ביותר לשוחח עמו, אחרי חזרתו ממערתו. אולם אל לה להפגיז אותו בשאלות מציקות על עצם התרחקותו ולתבוע ממנו לדבר, די לה בכך שתרמוז לו שהיא תעריך מאוד את הקשבתו, כי זה מה שיכול לשכנעו להתגבר על פחדיו וחששותיו על מנת לפתוח בהדרגה את סוגר ליבו ואת חסימותיו.
איך יוזמים שיחה?
האשה מבקשת בזמן רגוע- "היה לי יום קשה וחשוב לי לשתף אותך, זה יעשה אותי מאושרת". לאחר מספר דקות, להפסיק לרגע ולומר-"אני מאוד מעריכה את הקשבתך, זה מעודד אותי ועושה לי טוב". הערכה מעין זו מעודדת מאוד את הגבר להמשיך להקשיב ואף יותר. כאשר האיש אינו זוכה להערכה ועידוד על הקשבתו, הוא עלול לאבד סבלנות וחשק להאזנה, מפאת שהוא מפרש את הקשבתו שאינה מועילה, מאחר ואין הוא מודע כלל לערכה וחשיבותה של הקשבה. היפך הנשים שיודעות באופן טבעי מה רבה חשיבות התמיכה וההקשבה.
לצפות מגבר שידע את ערכה של ההקשבה ללא הכשרה מיוחדת או בלי לקבל עידוד מבת זוגתו, פירושו לצפות ממנו שיהיה בנוי כמו אשה. לכן כאשר הוא זוכה להערכה רבה מרעייתו על הקשבתו, הוא לומד מהר להכיר ולהבין בערכה של ההקשבה ללא הכשרה מיוחדת.
נשים רבות מתלוננות על כך שבעליהן אינם משתפים אותן ברגשותיהם. גברים מתחברים במיוחד למשפט של רגש, בעיקר כאשר האשה מבטאת רגשות אהבה. אולם קיים קושי רב לגברים לדבר על רגשותיהם,בפרט כאשר האשה דורשת.
נשים אינן מודעות לסוד יקר זה, לכן הן מדובבות אותם לדבר על רגשותיהם, וכאשר הם לא מגיבים, הן מסיקות בטעות שהם אינם אוהבים אותן. עצתי- במקום לשכנעו לדבר על רגשותיו, תטיב לעודדו על הקשבתו, וכך הוא יתחיל בהדרגה להיפתח, להתחבר ולחשוף את רגשותיו בלי שיחוש מאוים ומפוחד.

שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל
מעבדכם ומוקירכם
יעקב אליהו!

לשאלות-0543359848
13.00-17.00
19.00-22.00