שליטה: בבתים שהשליטה היא ביד האשה כולם סובלים ובעיקר האשה. אם עדיין מחזיקים מעמד- מפאת הילדים, כסף, מסגרת, חברה,משפחה,גב כלכלי,פחד ממה יהיה,איך נסתדר וכן פחד מהתחלה חדשה ועוד.או שמעו,ראו או חוו תהליך גירושין כואב. לא משנה מהי הסיבה אולם חייהם אינם חיים וכלפי חוץ הכל נראה יפה ובתוך הבית-"גיהנום ואש אכלתם". מעבר למצוה החיובית של "פרו ורבו", האמת צריכה להיאמר- מצד אחד אין יותר אושר ותענוג מחיי נישואין ומצד אחר אין יותר כואב ואכזרי מזה. אלו שראו בילדות או חוו בבית אמא שתלטנית, יעידו על הסבל האין סופי שבסופו של דבר הוביל לתהליך גירושין אכזרי.
טבעה של כל אשה להיות מקבלת וכנועה לבעלה כי כך בטבעה היא נוצרה, ובטבע כל איש להיות מנהיג סמכותי כי לכך הוא נברא. כאשר האישה מושפעת מחברה רעה או מתחברת למכשירים טמאים שפועלים נגד רוח ההלכה והשקפת התורה, היא פוסלת את סמכות הבעל כמנהיג סמכותי, והורסת את תמימותה ואת היופי המיוחד של היהדות ובחוסר יודעין חומסת את התפקיד הגברי ונהפכת לאשה שתלטנית. בפן האישי איני מתנגד להעצמת האשה ממוסדות הרווחה או מכל יעוץ פרטי אחר, אולם בתנאי שהעצמה תשמש כדי להעצים את בעלה ולא להתנצח עימו ולהוכיח לו שהוא כשלון והיא המוצלחת ולהוביל את הבית לכשלון וחורבן.
כאשר בני הזוג לא עברו הדרכה תורנית נכונה לפני הנישואין בלימוד תפקיד הייחודי של האיש והאשה,היא עשויה לקחת לעצמה את מידת הכוח והשליטה ולשלוט בכל. בעיקר אם נפגעה בעבר מחסכים רגשיים או חסרים גשמיים, היא עלולה להוציא את תסכולה על בעלה ולהאשימו במצבה. כל שכן אם קרובי המשפחה,ההורים או החברה השיאו לה עצות הרסניות כאמור.
כיום לצערי כמעט ואין בחירה לבני הזוג כיצד לנהוג ולהתמודד ומה באמת טוב עבורם, לכן בכל קושי והתמודדות, ההורים והחברה מחליטים וקובעים להם את עתידם. לכן בני הזוג מרימים ידיים ולא נלחמים על הזוגיות ובעיקר במגזר החרדי. מובן שאיני עושה הכללה אולם בזמננו ההורים הם המחתנים והם המגרשים ועוונם קשה מנשוא. כמו כן מאימים על הזוג ומעמידים אותם במצב  של  חוסר  אונים,

לבחור בין ההורים לזוגיות, ובאמצעות מניפולציה אכזרית זו, גורמים להם לפרק את הבית ולא מאפשרים להם להתמודד ולהילחם על הזוגיות בכוחות עצמם, [ויש לי המון סיפורים מזה]. מה שמעניין מאוד שגם אותם הורים סבלו בצעירותם מרורים מהוריהם, אולם חבל ששכחו מהר וממשיכים באותה מסורת מבחינת העתק הדבק.
אציין מעשה אחד-בזוג חסידים שהגיעו אליי חודש ימים לאחר הנישואים להצלת נישואיהן. לאחר פגישת אבחון עם הזוג, נפגשתי עם ההורים ובישרתי להן שניתן להציל את הנישואין ובתנאי שההורים משני הצדדים יאפשרו לי לגשר ולא יתערבו בשום אופן בתהליך והבטחתי שיהיה בס"ד הצלחה גדולה,[הפרטים שונו מחמת צנעת הפרט]. ההורים החליטו שלפני המשך טיפול יתייעצו עם האדמור שלהם האם יש סיכויי הצלחה. עניתי- זו לא שאלה של אדמורות או רוח הקודש, אלא זו שאלה של בעל מקצוע. כמובן שההורים היו נחרצים ונסעו לשאול את האדמור וכך בדיוק השיב להם- "זו לא שאלה של אדמורות או רוח הקודש, אלא של איש מקצוע". שמחתי שמחה גדולה שלא אלמן ישראל ויש צדיקים אמיתיים שיודעים להודות באמת כשצריך. המשכתי לטפל בזוג והייתה סיעתא דשמיא מיוחדת ותוך זמן קצר חזרו לביתם להתמודד יחדיו. אולם לצערי זה לא החזיק לזמן ארוך.מדוע? צדקתם,ההורים לא אפשרו להם להתמודד ובסוף זה לא צלח והתגרשו.
כאשר לא מאפשרים לזוג להתמודד בכוחות עצמם ובעיקר ההורים מגוננים ותומכים בצד שלהם, אין סיכוי להצלחה אלא רק חורבן. בדרך כלל במקרים הללו נעשים בני הזוג חסרי אונים ומתלבש בהם יצר הנקמה והניצחון ומוציאים את זעמם ותסכולם על כולם ובעיקר הקורבנות הם הילדים.
מעשה- שהוזמנתי להזכרה בצפון. שאלתי את הבעל איך קוראים לנפטרת? "אמא שלום". זה שמה? פרץ בבכי ואמר- "הכלות והחתנים העניקו לה את השם מפני שהייתה תמיד מצדדת בעדם ולא בעד ילדיה וכך היא זכתה לעשות שלום בית לכולם. התפעלתי מאוד מאצילות הנפש של הנפטרת והבנתי את הזכות שנפלה בחלקי לבוא לנחם ממרחקים. כתבתי את המקרה כי יש יוצא מן הכלל וכולם יכולים לאמץ את המעשה הנ"ל.
לכולם יש חלום וציפייה- "לנו זה לא יקרה,אנו נתמודד ונצליח",זו הסיבה שנישאים. בתחילת הנישואין כולם מלאי אושר ותקווה, אך מרגע שהבעיות מתחילות לצוף ורואים רק את המגרעות של השני, מתעורר יצר השליטה החבוי מתחת לסף ההכרה ומתחילים עם הערות וביקורות שזה המתכון הבדוק להרס וחורבן הבית. מדוע כתוב- "חכמות נשים בנתה ביתה" ולא חכמת גברים? כי גבר בנוי שטחי, שכלי וחיצון, היפך האשה שהיא פנימית וההסתכלות שלה על החיים ועל הבית בפרט בצורה אחראית יותר. אולם עיקר חוכמתה לדעת כיצד להעניק לבעל כבוד והערכה ואת הסמכות לניהול הבית מתוך שמחה ורצון. גם אם כשל, טעה או לא מילא את תפקידו ע"פ שביעות רצונה, להמשיך לתמוך ולעודד ויעשה כל שביכולתו להוכיח לה את אחריותו ושהוא ראוי לכל השבחים והאמון שהעניקה לו וזו חוכמת נשים. כי הוא מעוניין יותר מכל להיתפס כבעל אחראי ומסור ולא נזוף וכאוב וזה תלוי באשה כאמור.
לעומת זאת כתוב-"אולת בידיה תהרסנו"- זו אשה שמקטרת ורואה בו רק רע ושלילי ואינה מרוצה ממנו כלל. מעירה ומעבירה ביקורת תמידית ומשתדלת בכל דרך לנצחו כדי לשנותו, ולהוכיח לו שהיא הצודקת והוא הכשלון. אמנם גם הבעל צריך ללמוד כיצד להעניק הערכה וכבוד לאשה ולהשרות בה רוגע, שלווה ובטחון, על מנת שיהיה לה קל להשתחרר ולשחרר לו סמכות, בעיקר אם אכזב בעבר. אמון שנפגע קשה להשיבו, אבל אם יש רצון לשני הצדדים ניתן בנקל לפתוח דף חדש ולבנות אמון מחדש. כשפותחים דף חדש הסכנה היא להסתכל אחור[בפרט האשה]. מובן שכל אחד ילמד לעצמו לא לחזור על שגיאות העבר ולשמור מכל משמר לא להזכיר לשני את שגיאותיו. אמון שנפגע כתוצאה מתקשורת לקויה, ניתן לבחון דרך אחרת לבניית תקשורת בן אישית באמצעות איש מקצוע, על מנת להוציא את כל האמת כולה ללא חשש של פחד, אשמה ודחיה ושהצד השני יהיה מסוגל לקבל, להכיל ולתמוך.
נקודה נוספת-"אהבה מנצחת". אציין סיפור אישי לתועלת הכלל. אני נשוי קרוב לארבעים שנה וכמו בכל בית גם אצלי יש עליות ומורדות בשלום בית. אגב אצל המגשרים, היועצים ומזכי הרבים יש את הקשיים והניסיונות הקשים ביותר בשלום בית כי שם יצר הרע חוגג ולא נח. לפני מספר שנים פרצה מחלוקת קשה ביני לרעייתי שתחיה והחלטנו שאין מנוס מגירושין. סכמנו חלוקת רכוש ממון וכ'ו, ורעייתי החליטה לעזוב את הבית עד נתינת הגט. באותו עת היא התגוררה בין הילדים הנשואים והייתה תלויה בחסדי המשפחה. יום אחד עשיתי חשבון נפש מעמיק והתברר לי שמאחורי הריבים והמחלוקות מסתתרים לי רגשות פגועים ובעיקר ממידות האגו והניצחון שהכריעו את הפרידה.אולם כשהעמקתי בעצמי נוכחתי לדעת שאני אוהב אותה מאוד ולא מוכן לוותר עליה בעד שום הון שבעולם,רק הגאוה לא הניחה לי ליצור עימה קשר. באותה עת תקשרנו באמצעות הילדים ובקשתי מאחד מהם שיבוא עם רעייתי לשיחה ורמזתי לו בכל מחיר ובכל תנאי שתתרצה. באותה עת התפללתי לקב"ה בבכי שליש ובקשתי שיחזיר לי את רעייתי בכל מחיר. הנס לא איחר ובאותו יום חזרה לבית עם בני. הדבר הראשון שעשיתי- ביקשתי סליחה ושתמחל ותחזור לבית והבטחתי שאפצה אותה על הכל וכך היה.
נכון שלא היה קל להחזירה, כי היא היתה מאוד טעונה ונחושה בדעתה להתגרש. אולם התברר לשנינו מהו הכח והעוצמה של האהבה שהיא המנצחת בסוף כל דבר!! במבט לאחור אני סבור שההחלטה שלה לעזוב את הבית היה דבר חכם ונבון מצידה,כדי שארגיש את חסרונה ואדע להעריך אותה כראוי. כמובן שאין לעשות הלכה ולמעשה מהסיפור הנ"ל, כי כל נושא נידון לגופו כפי שציינו בעבר, אך מוכח מעל כל ספק שמי שאוהב באמת, נלחם בכל מחיר ולא מגרש. מפני שהאהבה מעניקה כוחות אדירים להילחם ולהתמודד עם כל בעיה וניתן לגשר על כל קושי וניסיון, אולם זה תלוי בגודל החיבור והאהבה של בני הזוג.
אני מכיר זוגות שהאהבה ביניהם היא כמעט חד צדדית, והצד שאוהב לא מפריע לו שבן זוגו לא אוהבו באותה מידה ועוצמה, כי הוא בעצם אינו מרגיש בשום חסרון, אלא רק בצורך לתת ולהעניק, [לא מדובר באהבה אובססיבית] וכל נתינה והענקה מוסיפה לו סיפוק והנאה חדשה, כמה נפלא!! מצד שני אין עונש גדול מכך שזוגות חיים מפאת כל מיני חשבונות ואינטרסים ולא לומדים כיצד לחזק את אהבתם כדי לזכות לאושר המיוחל שלמעשה הוא בידיהם. ישנם גם כאלו שאוהבים ובכל זאת מוכנים למסור את עצמם על מזבח גאוותם, לפרק את הבית ולחשוב שהם ענוותנים. כדי להינצל מיצר הגאווה, יש להצטייד במידת אמת רבה, כדי לדעת לזהות את שורש המחלוקת האם היא מצד האגו או מצד חוסר אהבה,כי זה חוט דק מאוד בהבחנה וקל מאוד לטעות בזה כמו שגם לי כמעט קרה כפי המעשה שציינתי, לכן צריך המון תפילות וס"ד לזכות לאמת זו.
טפלתי בזוג שנישאו בפעם השלישית וחשבו שוב להתגרש מפני ששניהם דעתנים ועקשנים ומידות האגו והניצחון לא הניחו להם. שאלתי האם אתם אוהבים באמת? ענו-כן. אם כן אתם לא צריכים מגשרים, פשוט תלחמו בכל מחיר על הזוגיות. שאלו כיצד? הצעתי להם שכל אחד ירשום לו את הנקודות שמפריעות לו בעיקר ולאחר מכן ישוחחו בנחת על כל נקודה בנפרד, וכל אחד ינסה לשכנע את בן/ת זוגו לבוא לקראתו. במידה וזה לא צלח אזי כל אחד יסכים עם נקודה אחת של בן זוגו וכך לאט לאט יצמצמו פערים. במידה וגם זה לא צלח כל אחד יתפלל להצלחת הזוגיות ובעיקר להצלחת השני. כמו כן לזכור-"אנו נלחמים ולא מפרקים בשום מחיר".הזכרתי להם-"כל המתפלל על חברו נענה תחילה".
אם הגענו עד הלום חשוב לציין שבכוחה של תפילה לעזור ולהועיל בזוגיות מה ששום מגשר, יועץ או כל סגולה או ברכה ואפילו של גדול הדור לא יועיל. מאחר שפעמים קיימות עבירות וחטאת נעורים שגורמים לכעסים ומריבות שלא בבחירתנו ולא ניתן לפרוץ את אותם מסכים בלי תפילה ודמעות.אני אישית מכיר המון מקרים על זוגות שניסו לגשר באמצעות אנשי מקצוע ולא עזר להם מאומה, עד שהצעתי להם להתפלל אחד על השני ונושעו.
דוגמא לתפילה:"ריבונו של עולם, יהי רצון שתגרום לי לאהוב את בן זוגי כפי שהוא בלי רצון לשנותו, ותגרום לו לקבל ולאהוב אותי כפי שאני", בהצלחה, שבת שלום ומבורך.