עווד על כוח הדיבור:מצינו בפרשת ויצא,לאחר שלבן רדף אחר

יעקב   אבינו והשיגו האשימו בגנבת התרפים.

אמר יעקב-"עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה".
יעקב לא ידע שרחל  גנבתם.כותב רש"י שמאותה  קללה מתה רחל בדרך.

והשאלה מדוע נענש יעקב אבינו?

שהרי ודאי לא ידע שרחל לקחתם כדי להפריש את אביה מעבודה זרה.

אלא רואים מכאן מה הוא כח הדיבור והשפעתו.

ועוד-אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של-

 תינוקות של בית רבן.

"אמר ליה רב פפא לאביי דידי ודידך מאי?

אמר ליה:

אינו דומה הבל פה  שיש בו חטא להבל פה שאין בו חטא".

רואים מכאן-
למרות התמדתם וקדושת תורתם של האמוראים הקדושים,שהיה נשגב  עד מאוד,פעמים התערב לפי דעתם דבור-
מה שלא כהוגן בתוך דבורם נפל כוח הדיבור ממדרגתו הראויה לו ואינו דומה להבל פיהם של תינוקות של בית רבן ,שהרי כך השיבו אביי.

[אבות א מ" ו]
"הוי דן את כל האדם לכף זכות",ולכן "מידה כנגד מידה לא בטלה",
כמו שאדם דן ומדבר על אחרים כך דנים אותו ובאותה מידה.

יוצא מכאן-שהאדם בעצמו דן את עצמו.

המשפט שהוא חורץ על אחרים הופך להיות משפטו,
וכן הדין שהוא חורץ על זולתו הוא הדין שיחרץ עליו.

נמצא-שהאדם הוא התובע, הדיין והשופט של עצמו,
וכך קובע כל יהודי ע"פ דבורו האם יצא זכאי או חייב בבית דין של מעלה,
כמו שמצינו שנתן הנביא  הוכיח את דוד המלך על"כבשת הרש",
ואמר לו:"אתה הוא האיש"!!

שלום בית!!
אזהרה!!

פינת שלום בית להבנה כללית.
לקיים הלכה ולמעשה בבית,חייבים לעשותשאלת רב!!

כהמשך-
לעלון הקודם כתבנו
כדי  שנתינתנו לצד השני  תהיה טובה ואמיתית ותפעל  בצורה חיובית ובאופן

משמעותי,
חייבת להיות באופן של לתת מה שהצד שני צריך, זקוק ואוהב,
ולא מה שאני חושב שהוא צריך וזקוק  וכו,,,

כמובן זה מחייב את שני הצדדים בנתינה זו באותה חשיבה, רמה והשקעה.

כתבנו  מספר דוגמאות על זוגות שהשקיעו בעצמם נטו, ובחושבם  שנתנו לאחרים, וחיים בהרגשת מרירות ותסכול, על חוסר הכרת הטוב  כלפיהם, כאשר הוכחנו  שאין שום הצדקה לטענה זו.

ישנה נקודה נוספת עמוקה וכאובה שקיימת בענין זה:

 נקדים:

ישנה  טענה  מאוד מפורסמת אצל גברים-
 שנשותיהן תלותיות חסרות עצמאות, כאשר משעבדות אותם בעבודות  וכן  בעזרה לבית והילדים  בלי סוף ולעולם אינן מרוצות.

ועוד-ככל שעוזרים יותר ומשקיעים באישה ובילדים טענותיהן בקשותיהם הולכות ומתעצמות ומלוות בכעסים ומתחים קשים,עד כדי שטוענים שעדיף להתחמק בתירוצים ובשקרים שונים ולהיות פחות זמן בבית ולא לעזור כלל או כמה שפחות!!

למרבית הפלא כשנשאלות נשים אודות כך,הן מודות שאכן כך הדבר,וכשנשאלות מדוע מתנהגות בצורה כזו?

או שאין תשובה,או תשובה מתחמקת, או שעונות בענין אחר לגמרי שלא קשור כלל.

 כהמשך-
תקשורת חלק יב' נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

הדרך השכיחה ביותר לגרימת ריב וויכוח באמצעות הגבר, היא שלילת רגשותיה הכאובים של האשה, או את נקודת הראות שלה.
גברים מנסים להרגיע את נשיהן ע"י שלילת רגשותיהן ואינם תופשים עד כמה זה מקומם ומכעיס אותן.
דוגמא לביטול רגשותיה: כאשר האשה משתפת את בן זוגה בחוויה או במאורע מסוים שריגש או הכעיס אותה במיוחד, תגובתו כך:
"אין לך מה לדאוג, מדוע את עושה מזה ענין, זה שום דבר, אין לך מה להתרגש וכ'ו".
תגובות-
תמיכה מעין אלו כאשר גבר שומע אותן מידידו, נשמעות די ידידותיות  ומרגיעות.אולם בעיני האשה זה נראה חסרי רגישות ופוגעות בנפשה מאוד.
דוגמא נוספת:
כאשר האשה כעוסה בענין מסוים והגבר מנסה להרגיעה ולשים קץ לכאבה, כך הם פני הדברים:
"את לא צריכה לכעוס, את רגישה מדי, מכל ענין קטן את עושה ענין גדול וכ'ו".
לאחר מכן מציע פתרון מעשי לבעיה ומצפה שירווח לה ושתחוש מאושרת.הוא לא מבין שהתייחסותו בזלזול ובביטול רגשותיה פוגע בה מאוד וחשה שאינה צודקת ונתמכת.
חשוב לדעת-שהיא לא תירגע ולא תעריך את תמיכתו, רק לאחר שיצדיק את כעסה, תסכולה ויכיר בצורך הנפשי שלה להיות כעוסה וממורמרת מבלי לזלזל ברגשותיה הכאובים.
כמו כן-כאשר הגבר עשה דבר מה שהכעיס את האשה וגרם לה לחוש נסערת מכך, הדחף הראשוני שלו על מנת לפייסה ולשפר את הרגשתה, שטורח להסביר לה מדוע היא אינה צריכה לכעוס ולהרגיש פגועה מכך.
מצד אחד הגבר מסביר את כל הסיבות המוצדקות למעשהו, ומצד האחר אין לו מושג כלל עד כמה הסבריו כעת נותנים לה להרגיש יותר פגועה ומתוסכלת, על כך שגורם לה לחוש שאין לה שום הצדקה וזכות להיות נסערת.
המסר היחידי-שעובר לה כעת כאשר הוא מסביר לה את טענותיו, "לא אכפת לי מהרגשות שלך", או "את מתוסכלת ולא צודקת בתגובות שלך וכ'ו".על מנת-שהאשה תהיה ערוכה לשמוע את הסיבות המוצדקות שלו, היא זקוקה שישמע תחילה את הסיבות המוצדקות שלה, על כך שהיא כעוסה ונסערת.
לכן-עליו להמתין עם ההסברים שלו ולהקשיב קודם להסברים שלה מתוך הבנה וקבלה כאמור.
לפיכך-רק לאחר שיקשיב ויתעניין  ברגשותיה בלי לבטלן או לזלזל בהן, היא תחוש שהוא תומך בה, תהיה פתוחה לשמוע ולקבל את הסיבות שלו בהבנה הרצויה.שינוי גישה זו לשני בני הזוג דורשים תרגול ושינון, אך ודאי שהן בני השגה.
לסיכום:
הגבר חייב לדעת שקיים בו דחף  טבעי לתת הסברים הגיוניים מדוע האשה אינה צריכה להיות כועסת ונסערת, וזה גורם לה בדיוק למצב הפוך.ע"י כך-שיבין שתגובותיו המידיות לתת הסברים כדי לבטל את רגשותיה, מביאות תוצאות הפוכות מן המצופה, יגרום  לו לעשות שינוי, כי עם רגשות לא מתווכחים.לעומת זאת-הדרך השכיחה שבה נשים גורמות בלא יודעין לריבים וויכוחים, היא היותן בלתי ישירות בזמן הבעת רגשותיהן.טעות נפוצה-במקום שהאשה תביע באופן ישיר את אי הסכמתה או אכזבתה, מפגיזה בשורה של שאלות רטוריות ובלא יודעין משדרת מסר של זלזול, פסילה והסתייגות מוחלטת מהגבר.

גם אם אין זו כוונתה, אולם אלה הם פני הדברים שהגבר מבין.
לדוגמא:כאשר גבר מאחר לביתו, במקום לתת ביטוי ישיר להרגשתה שהיא-"לא אוהבת לחכות לו, דואגת לו, מדמיינת שקרה לו אסון וכ'ו", מתחילה לשאול שאלות האשמה וסוחטת אותו ריגשית
[עושה לו מניפולציה ריגשית]ונשים מומחיות לזה.
כגון-"איך יכולת לבוא כל כך מאוחר, או מה אתה מצפה ממני שאחשוב, או מדוע לא התקשרת וכ'ו".
כמובן שאין כל פיסול בשאלה-"מדוע לא התקשרת"?
בתנאי שמבקשת בכל הכנות לשמוע את הסיבה המוצדקת ולא על מנת לפסול את רגשותיו ולשלול את טענותיו על מנת לשפוך עליו את תסכולה וזעמה.בדרך כלל- כאשר האשה כועסת, תגובתה ונימת קולה מסגירים את כוונתה שאין היא מעוניינת בשום תשובה מוצדקת, אלא שמתכוונת להבהיר לו שאין שום תירוץ ותשובה המתקבלת על הדעת לאיחורו.כאשר-גבר שומע שאלות ותגובות מעין אלו, נחסם מלהבין את הרגשתה וכאבה האמתיים, אלא שומע ורואה את הסתייגותה וחוסר הבנתה בצרכיו ההכרחים.
הוא חש ברצונה הפולשני לחדור לתחומו כדי ללמדו להיות יותר אחראי וללמדו לקח ואת זה הוא לא יתן לה,[ע"פ מחשבתו].
מרגיש מותקף, נעשה הגנתי ובלתי מתחשב.
כי אין לה מושג עד כמה זלזולה והסתייגותה מכאיבים לו ופוגעים בו קשות. כשם שנשים זקוקות להתייחסות המצדיקה את רגשותיהן, כך זקוקים הגברים לאישור ליחסה החיובי של האשה כלפיהם.
ככל שגבר אוהב יותר, כן הוא זקוק לאישור זה.
יתרה מכך-גבר בטבעו הוא חסר בטחון, לכן אישור זה שהוא הגבר המוצלח והמוכשר של האשה, קיבל כבר בתחילת התרקמותו של הקשר וזו הסיבה שהיה לו את האומץ להיכנס למערכת יחסים מחייבת ומאז הוא בטוח שיוכל להשיג אישור יקר זה גם בעתיד.
לאישור-זה הוא זקוק במערכת  היחסים, עבור גבריותו והערכתו העצמית.גם כאשר האשה נפגעה ממנו בעבר, תדע לתת לו את אישורה בפרט כאשר נכשל או שגג.
ועוד-אישור זה אומר-"אתה הגבר המיוחד שפגשתי מעודי, אתה הגבר שעשוי להפוך אותי לאשה המאושרת עלי אדמות".ע"י עידוד זה יעשה כל שביכולתו על מנת להוכיח את כישוריו להפוך את האשה המאושרת עלי אדמה וודאי.אולם-חבל שלאחר שצצות וצפות הבעיות, שוכחת האשה להעביר מסר ערכי ויקר זה לגבר שכעת הוא זקוק לו ביותר, כי בזה היא מאשרת לו שהיא אוהבת אותו באמת בלי אינטרסים וציפיות למיניהם.יתרה מזו-כאשר האשה מונעת את אישורה, פוסלת ומסתייגת ממנו, אין לה מושג עד כמה היא פוגעת בו, מכאיבה לו ומוכיחה לו שכל מטרתה היתה רק כדי להשיג מטרות ואינטרסים.
בדרך כלל-נשים מסירות את אישורן מפאת שאינן יודעות את הכח הטמון במסר יקר זה ואיזה פלאות ושינויים חיוביים מחוללים בו, או מחמת שחושבות שמעשיהן מוצדק לחלוטין, על מנת להענישו ולחנכו והתוצאות הפוכות מהרצויות כידוע וחבל,עוד נרחיב!!

מהדורה שלישית
בפינת שלום בית:
כהמשך:

כדי שנתינתנו  תהיה טובה, חזקה ותפעל  בצורה חיובית ובאופן משמעותי, חייבת שתהיה באופן של לתת את מה  שהשני צריך זקוק ואוהב ולא את מה שאני חושב שהוא צריך וכ'ו כאמור לעלונים הקודמים.

כמובן-שנתינה זו מחייבת את שני הצדדים באותה רמה והשקעה.

נוסיף נקודה עמוקה וכאובה  בענין זה.

נקדים-ישנה  טענה  מאוד מפורסמת לגברים שנשותיהן תלותיות

, אינן מתפקדות כראוי,משעבדות אותם במטלות, בקשות ובעזרה לבית ולילדים  בלי סוף ואינן מרוצות.
ועוד-ככל שעוזרים ומשקיעים באשה ובבית טענותיהן ובקשותיהן הולכות ומתעצמות ומלוות בכעסים

ומתחים קשים,עד כדי שטוענים עדיף להתחמק בתירוצים ובשקרים שונים ולהיות פחות זמןבבית כדי לא להיתקל שוב באשה.

כמו כן-ישנם כאלו שעוזבים את ביתם ללא הודעה מוקדמת וטענתם שכך יוכלו להיות מוערכים יותר בעיני האשה ומכאן עד לפול ברשת היצר ולרעות בשדות זרים הדרך קצרה כידוע, ודי למבינים.

להבנת נקודה עמוקה וחשובה זו,נקדים:כתוב בפרשת בראשית "אל אשך תשוקתך והוא ימשל בך"

[ג,ז].גילתה התורה סוד נפלא וחשוב להבנת  נפש האשה.

שכל רצונה, תשוקתה ומאווייה למצוא חן בעיני בעלה.

נשיאת חן זו אינה בשליטתה ומעסיקה אותה 24 שעות ביממה.

כגון-ניקיון וסידור הבית, טיפול הילדים וטיפוחם, וכן איך להיראות בעיני הבעל,עד לפרטים הקטנים שמבחינת   הגבר אינם ניכרים וחשובים כלל.כמו להתאים את צבע הבגד לכיסוי הראש,לנעלים ולצבע שבעיניים וללא גוזמא כלל.וכן כל הפרטים הקטנים בבית מסודרים ומעוצבים כדי למצוא חן בעיני הבעל.

יוצא שמה שמעסיק את האשה כל יום וכל היום איך להיראות טוב ולמצוא חן בעיני הבעל, "מה אומר,איך חושב ואיך יגיב וכ'ו".

יש לזכור-כי תכונה זו אינה בשליטתה ולא בבחירתה כלל כי כך היא בנויה מראשיתה.

לסיכום:

כל הרגשות והתחושות שלה תלויים ומותנים  בהתנהגותו ובתגובתו של הבעל כלפיה.ע"פ הקדמתנו-
מובנת  תלות האשה בבעל.הסברנו שקיים צורך נפשי חזק לאשה לקבל הערכה וחשיבותמהבעל, כאשר אינה מקבלת חשיבות והערכה זו, הביטחון העצמי שלה נפגע בצורה משמעותית ונעשית תלותית בבעל, כאשר מוציאה

את כל תסכולה, בלי כוונה ובחוסר מודעות ע"י מטלות ודרישות ללא צורך מיוחד בבעל,וכאשר אינה מקבלת מוציאה את כעסה וזעמה על ילדיה ללא כוונה ושליטה כאמור!!

יתרה מכך-נוכחותו של הבעל בבית  בזמן עיסוקה רק מפריעה לה וכל דרישותיה כדי לעורר אותו על קיומה ולבדוק את רמת ערכה וחשיבותה בעניו. כאשר האיש אינו יודע סוד נפלא

זה, עושה את כל מטלותיו וחובותיו מתוך כפייה וחוסר רצון רק כדי להיפטר ולצאת ידי חובה.
לכן הוא עלול לחשוב שהיא אשה רעה ושתלטנית וכל מטרתה רק כדי לשעבד אותו תחתיה ואת זה הוא לא יתן לה.

מובן-שאין רצון האשה לשעבד כלל את בעלה  ע"י דרישות ומטלות למיניהם,אלא הוצאת תסכול על חוסר הערכה וחשיבות מצד הבעל כלפיה כאמור.

יוצא מכאן-שלפי דעתה הוא עושה כדי להתחמק ולברוח, ולפי דעתו היא מנסה להשתלט עליו בכח,[סוג של פרדוקס].

לפיכך-רק מי שזכה להבין סוד יקר זה ומצליח להעביר לה הרגשת חשיבות והערכה נכונה וטובה, מחזיר לה בכך את הביטחון  ומעלה לה שוב את דימוי העצמי ומרוויח מספר דברים.

א. את בריאותה ותפקודה המלא של האשה בבית  ובכלל.

ב. שחרור העול והמטלות העודפות מעליו,חוץ מהדברים ההכרחיים שקיימים בכל בית נורמאלי.

ג. זוכה לגרום לבת זוגתו את האושר הגדול ולשלום ביתו שהוא מעל הכל!!

כמו כן יש חיוב לאשה לפרגן לבעלה ולעודדו על עצם עזרתו, למרות שעושה את חובתו מתוך כפייה וחוסר רצון ובכך מצילתו מלהכשל בדבר שקר ולרעות בשדות זרים.

וכן לעוררו על הצורך הרב  לקבל הערכה,יחס וחשיבות ולהסביר לו שבעבורה זה הכל ומעל הכל כמבואר!!

מהדורה רביעית
בשלום בית:

 כהמשך:

ישנו כלל גדול ויסודי-שכל בקורת ותוכחה

שלא נתקבלו בצורה טובה וחיובית, מפאת שלא הצלחנו להעביר את המסר בדרך ובגישה הנכונה וע"פ הכללים שכתבנו בעלונים הקודמים.כתוב במצות תוכחה-

"ולא תשא עליו חטא",כלומר-שאם חסר פרט אחד מכל התנאים שציינו, תהפכו משוגג למזיד ותישא עליו את חטאו.

על כך צווחו חז"ל-"הנח לישראל שיהיו שוגגים ולא מזידים".
נוסיף כלל ויסוד חשוב-"סוף מעשה במחשבה תחילה".
נקדים-אחד התנאים החשובים במצות תוכחה, לחשוב לפני אם יש תועלת לומר ואם לא, עדיף להבליג ולהעלים עיין.
קיים יצר חזק,רע והרסני המשתלט עלינו וכמעט כולנו נכשלים בו והוא- לומר את האמת הכואבת לזולתנו ויהי מה.
לפגוע, לשפוך את דמו ולהרגיש טוב על חשבונו.
שורש הטעית היצר נובע מפאת שאנו חושבים שאנו אמתיים וחייבים לומר את האמת הכואבת לשני ולא משנה מה הוא המחיר והתוצאות.
המודד-לאדם אמיתי ולאותם שמחפשים את מומיהם בזולתם על מנת להתנשא מעליהם ולהרגיש טוב על  חשבונם הוא- עד כמה אנו מסוגלים לקבל בקורת ותוכחה מזולתנו ובפרט מבן/ת זוגנו להודות ולבקש סליחה.מובא בחז"ל-"קבל את האמת ממי שאמרה ואפילו  מהקטן"," איזה הוא חכם הלומד מכל אדם" וזה המבחן. ההגדרה לאמת ושקר אינה תלויה כלל בצדק שבדברינו במה שאנו אומרים לזולתנו, אלא בתועלת ובתוצאה הסופית.

הכלל הוא-"סוף מעשה במחשבה תחילה".
כלומר, לחשוב לפני כל משפט אם יביא לשלום, חיבור ותקשורת טובה לומר, כי זו האמת.ואם יביא לפירוד, מחלוקת ושנאה לא לומר, כי זה השקר הגמור."כשם שיש מצוה לומר דברים הנשמעים, יש מצוה גדולה יותר לא לומר דברים שאינם נשמעים", הכוונה המתקבלים.
המודד-אם אנו מסוגלים לקבל בקורת בדרך ובגישה זו מזולתנו,

ועם האשה יש צורך בזהירות משנה מפאת רגישותה להיראות בצורה שלילית בעיני הבעל כמבואר בעלונים הקודמים.
יש לזכור-ששום אדם מאתנו אינו אוהב הערות או בקורת שלילית.

כלל חשוב זה קיים בכל תקשורת טובה בעיקר בזוגיות ובחינוך הילדים.
לדוגמא:ילד שגדל עם מינימום הערות, בריא יותר בנפשו מילד הגדל עם המון הערות.לכן כיום ממליצים בטיפול תרופתי במוסדות החינוך, מפאת חוסר שליטה על ילדים הסובלים מבעיית- "קשב וריכוז".
מהסיבה שציינו, שאם נעיר לילד 50 פעם ביום מתוך 300 פעם, זה כבר כדאי ושווה.ילדים שחטפו המון הערות בבית ובבית הספר, הוכח שפתחו שנאה למלמדים, להורים ולסביבה, ובסופם נשרו מן הלימודים ונפלו לתרבות רעה עד כדי שנאה וניכור לדת, להורים ולחיים.
אמירה כמו-"נמאס לי מהחיים", אפשר לשמוע כבר מילדים בגילאי 10 רחמנא לצלן.
לאלו הטוענים שיש חשש לנזק בריאותי מהטיפול התרופתי, הנזק והחורבן שנגרם לנפש הילד מהערות יתר וביקורת שלילית, הרבה יותר חמור ופעמים הוא בלתי הפיך.אין במאמר זה להמליץ על טפול תרופתי כלשהו או למנוע את החייבים וכמובן ע"פ יעוץ תורני מקצועי.
את עיקר הדברים כתבנו על מנת להמחיש את הנזק,החורבן וההשלכות הקשות המתפתחות כתוצאה- מהערות יתר וביקורת שלילית.
כדי לבנות זוגיות טובה ומוצלחת ולגדל ילדים טובים, בריאים בגופם ובנפשם, חייבים להעלים עיין ולתת להם את מרווח החיים ולא להעיר ללא הרף, חוץ מחציית גבולות שקבענו.הדוגמא האישית של בני הזוג מועילה וחשובה בחינוך הילדים, יותר מכל חינוך אחר.
לדוגמא:
לא ניתן לבקש מילדים לא לצעוק כאשר ההורים צועקים. וכן לבקש מהם לא לשקר כאשר ההורים משקרים וכן על דרך זו.
הכלל הוא-קודם תהיה מחונך ולאחר מכן חנך אחרים, ככתוב- "קשט עצמך" ולאחר מכן "קשט אחרים".לכן יש חשיבות רבה בחינוך שאבא ואמא הם אחד.למשל,אמא שמעירה על צחצוח שיניים והאבא סותר אותה לעיני הילד ומעיר לקרוא קריאת שמע, הוריד ללא מתכוון את סמכות האימא מהילד וגרם בכך שלאחר זמן גם לאבא לא ישמע.
וכן להיפך, אבא שמעיר לילד בענין מסוים והאימא סותרת את דבריו בנכוחות הבן, הרסנו את הילד במו ידינו וללא מתכוון גם את שלום ביתנו, עוד נכתוב בעניין כאוב זה בס'ד!!


מהדורה חמישית

בשלום בית:
 

כהמשך-
תקשורת חלק יז',
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

ציינו בעלונים הקודמים שהתחושה החזקה ביותר של האשה זו- להרגיש במקום הראשון כלפי בן זוגה לפני הכל ומעל הכל.
תחושה חזקה זו אינה בבחירתה כי כך היא נוצרה מראשיתה.
מעשה-
והזמינו אותי לסעודת שבע ברכות ודרשתי לחתן עניין זה. הוספתי שתחושה זו חזקה אצל האשה עד כדי להרגיש- בעדיפות ראשונה מעל אמא שלך ואם היה לה ספק בזה היא לא היתה נישאת לך.
פתאום שמענו קול של אשה שצועק מתוך הקהל -
"חס ושלום לא לשמוע לרב". שאלתי זו האמא של החתן?
ענו כן.
שאלתי את האמא באותו מעמד, אם היה לך ספק במעמדך כלפי בן זוגך ביחס לאמו, האם היית נישאת לו?
שתקה ולא ענתה, מבחינתי קבלתי את התשובה.

אם הורי החתן והכלה היו זוכרים ומיישמים יסוד יקר זה היינו חוסכים המון גירושין וודאי. בדורנו קיימת בעיה קשה, נפוצה ומפורסמת שההורים הם המחתנים והם המגרשים ובפרט במגזר החרדי, בדקו את הנושא ותיווכחו שלא חדשתי דבר.
יתרה מכך-
כל זוג ואפילו הבעייתי ביותר אם נאפשר להם לחיות לבד בלי שום מעורבות של הורים, משפחה, חברים וכ'ו, בסופו של דבר הם יתמודדו לבד, יסתדרו ויגיעו לתובנות הטובות ביותר כמו שהיה בדור אחד קודם.
בדור הקודם אחוז הגירושין שאף לאפס, מפאת שלא היתה שום מעורבות רגשית של שום גורם ובעיקר לא משפחתי.
היום בעוונות הרבים כולם יועצים ומומחים כיצד לפרק בתים ולסחוט כמה שיותר את הצד השני והתוצאות ידועות, נחזור לעניין.
עיקר הבעיה כאשר האשה חסומה בלהעביר לבן זוגה שמה שיגרום לה לחוש המאושרת עלי אדמה, זה להרגיש בעבורו לפני הכל ומעל הכל.
במקום זה מלבישה את כאבה בכל מיני טענות, תרעומות והאשמות כמו-
"שיקצר את שעות העבודה, עזרה לבית, לילדים וכ'ו".
מונעת ממנו ללכת לעיסוקיו, הוריו, לימודו, חבריו וכ'ו" ולמעשה היא זועקת מתוך תוכה ליחס, הקשבה, הבנה ותשומת לב.
גם כאשר האשה אוזרת אומץ ומבקשת יחס והערכה, עושה זאת בצורה של כעס, פקודה ותביעה.
גישה זו דוחה אותו וגורמת לו להשלים את מטלותיו מתוך חוסר רגש, חשק ובתמימותו אינו מבין כיצד שלאחר שהגיע מוקדם מהרגיל ,עזר בבית ועם הילדים, תיקן את כל מה שצריך ועדיין רוטנת עליו ומציקה לו בשאלות, טענות והאשמות.
טעות-
האשה נובעת מכך, שהיא מסיקה שמה שגוזל את זמנו מלהיות עמה זה- עיסוקו, לימודו, חברה וכ'ו, לכן היא נמצאת בתחרות תמידית עם אותם פעילויות ועיסוקים ומפתחת שנאה וניקור לאותם עניינים ובתמימותה אינה מבינה שרק שינוי גישה כלפיו עשוי לשכנעו להיות עמה מתוך רצון, חשק ושמחה.
גברים נעלבים ונפגעים קשות ,

מגישה תובענית וכעסנית.
טוענים כלפי נשיהן שהן חסרות הערכה כלפיהם ומפרשים את ריבוי הדרישות והמטלות במטרה כדי לשעבדם אליהן ואת זה הם לא יתנו.
מובן-שמתחת לרגשות הכעס והתבטאותן באופן צעקני ובוטא, מסתתרים רגשות פגועים, בדידות ונטישה שקיימים כמעט בכל אשה ומתעוררים:
 א. כשהבעל נעדר לזמן ארוך מהרגיל מן הבית.
 ב. כאשר הוא מתעלם ממנה כשמגיע לבית.
 ג. כאשר מנסה לשנות את גישתו לחיובית, צפים לאשה אותן תרעומות ורגשות שליליים ומקבלים את האומץ לצאת החוצה, אבל לא בזמן הנכון.
ועוד-האשה מרגישה נטושה ובסוף סדרי עדיפותיו והגבר מרגיש משועבד, נשלט וחוסר הכרת הטוב כלפיו.
יתרה מזו-בקשות, הפצרות, איומים ונדנודים תמידיים בניסיון לשנותו, מוכיח שדוחים ומרחיקים אותו ובפרט כאשר משנה את גישתו ומקבל דחייה מבת זוגו.
עצתי-כאשר האשה מעוניינת שבן זוגה ישמח וישתוקק להיות בחברתה, תשדל לשדר לו חולשה ורכות ולומר לו משפטים מתוך רוך, עדינות ורגש ואפילו אם זה מביך אותה לשמוע את המילים יוצאים מפיה,מאחר והתגמול רב,הקושי שווה ועלייך נאמר-"חכמת נשים בנתה ביתה".
יתרה מכך-כאשר את חושפת את רגשותייך העדינים מבלי להסוות אותם בכעס ובשליטה למרות שאת מסתכנת באכזבה, התגמול שווה וכדאי, כי בן זוגך יקבל הזדמנות נפלאה להגיב לך בעדינות, ברגש ובשמחה ובמקום לשבור את לבך, יחזיק בו ברוך ובאהבה.
עומק העניין-חולשה היא תכונה שאינה מושכת בעיני הנשים בעיקר בדורנו שהתהפכו התפקידים, לכן נשים מסוות את פגיעותן בכעס ובשליטה.אולם-מה שמושך גברים זהו החלק החלש, העדין והפגיע של האשה, כי זה מה שמחזק את ביטחונם והערכתם.
בכל אשה קיימת תכונה רגשית, עדינה ומיוחדת ויודעת לשדר אותה לגבר בתחילת הקשר במבט בלבד ובאופן בלתי מילולי -"אתה הגבר שעשוי לעשות אותי המאושרת עלי אדמה", או "אתה הגבר המושלם שלי בעולם".זו הסיבה שגברים מתגברים על פחדם ומוכנים להיכנס לקשר מחייב.רק חבל שלאחר הנישואין כשצפים הבעיות, שוכחת האשה לשדר לו מסר יקר וערכי זה שהוא זקוק לו כעת יותר מכל זמן אחר.
לסיכום:כשאת מבליטה  את הצד הגברי שבך, את מסרסת אותו, מורידה לו את ביטחונו ואת האימון בעצמו, מיד נחלש ומתרוקן ואין לו מה להעניק לך.התוצאה-
בורח לכל מיני עיסוקים וחברה ששם יודעים לתת לו את המקום הראוי לו.אולם-ברגע שיהיה לך את האומץ לסלק את הפחדים ואת מנגנוני ההגנה, תזכי לחזור שנית לאותה חוויה של חיבור טבעי שהיה בתחילה.
כאשר המחסומים שלך ירדו, יחזור אותו דחף וריגוש שהיה בתחילת הנישואין, להתחבר מתוך שחרור ואהבה כפי שנפגשתם בתחילה.
החיבור עדיין קיים, כאשר התנאים יוכשרו לכך תחושו בו מחדש.
מצב רוחני-זה מנציח חיי זוגיות בריאה ונותן כוחות להחזיק מעמד יחדיו בזמנים קשים יותר, כפי שרואים את המבט האוהב בזוגות שחיים יחדיו זמן רב.ישנן נשים שאינן מסוגלות לומר לבעליהן שהן-זקוקות להן" או "מתגעגעות". אחת הטענות-זה לא מה שהן מרגישות.
אולם-מפאת שקיים בהן פחד דמיוני, שאם הן יגלו רגישות וחולשה לבן זוגן יאבדו שליטה,ינצלו זאת לרעתם וישתמשו בזה נגדן.
המחיר שהן משלמות על פחד זה רב ויקר וחבל.
לא רק שהן לא זוכות לקבל את מבוקשן, אלא מאבדות את בן זוגן ובסוף את ביתם.גם אם ממשיכים לחיות יחדיו, זה מחוסר ברירה ומאילוצים שונים ואין עונש קשה מזה כידוע.דרוש אומץ רב כדי להפגין כוחניות ושליטה, אולם דרוש פחות אומץ כדי לשדר מסר של ענווה וכניעה, התגמול כאן רב, שווה וכדאי.
זכרי-
שבן זוגך זקוק ואוהב את הצד החלש והעדין שבך ולא כשאת משמיעה את קולך, מתלוננת ומאשימה כמו אמך ביום הגרוע שלה.
חשבי כמה אנרגיות שליליות תחסכי ממך ומבן זוגך ובמקום זה תחשפי את רגשותייך העדינים, כי אם את משתוקקת לזוגיות טובה,הסיכון כדאי,שווה ובהבטחה!!

מהדורה שישית
בשלום בית:

כיצד יוצאים מזה:
ציינו בעלון הקודם שעל מנת להתגבר על פחדים וחרדות, עלינו להתחיל בפעולות ומעשים בעודנו מוצפים ברגשות ופחדים.
בעלון זה נציג מעין מעגל ושרשרת תגובות תת הכרתיים שמפתחים ומעוררים פחדים פנימיים.
כאשר נלמד את תהליך התפתחותם, נוכל להבין את הרעיון הבסיסי של שיטות הטיפול השונות ואת ההבדלים בניהם וע"י כך נדע כיצד להתגבר על הפחדים בס"ד. נקדים:
פחדים אינם מתפתחים ללא חשבון וסדר, כלומר-אם נתבונן לעומק בדרכי התפתחותם, נגלה שאף אם הפחד כשלעצמו אינו מובן, הדרך שבה הוא מתפתח ומתעצם הגיוני לחלוטין.
שלב ראשון-האירוע.
שלב שני-פרשנות המתבונן ע"פ השפעת האירוע וע"פ אירועים זהים שהצטיירו בזיכרונו בעבר.
שלב שלישי-התגובה ע"פ הרגשות שהתעוררו בו.
להמחשת העניין-
נקדים בסיפור על אחד שהותקף ברבים מאחד המתפללים, שלטעמו התפלל מהר מדי וכתוצאה מכך פיתח חרדה לעמוד כשליח ציבור ובמשך הזמן הדרדר מצבו עד כדי שלא היה מסוגל לקדש על היין בביתו עם רעייתו וילדיו.
יש להעמיק-
האירוע: הותקף ע"י אחד המתפללים.
תגובה מחשבתית: "כולם עומדים וצוחקים עלי, אני הטיפש היחידי שאפשר לצעוק ולהשפיל אותו, רק בי אנשים יכולים לנהוג כך". תגובה רגשית: מבוכה/ חוסר נעימות/ חוסר אונים/ בושה/ פחד/חרדה ושיתוק. פרשנות סובייקטיבית זו, תלויה-
בצורת ההסתכלות של האדם על האירוע ובמשמעות שיש בעיניו לצרחותיו של האיש. אולי האירוע עורר בו זיכרונות רגשיים לא נעימים מן העבר שבהם חש רגשות דומים, כגון-
"כולם צוחקים עלי כמו בחיידר,כולם מציקים רק לי בחצר  ובהפסקה, אני טיפש שמאפשר לאחרים ללעוג לי, לצחוק עלי ולהשפיל אותי מאז ומתמיד, אין לי את האומץ לעמוד על זכויותיי, אנשים רואים אותי סוג ב' בהיותי בן להורים גרושים או ששייכים למגזר מסוים וכ'ו, תמיד הרגשתי סמרטוט ביחס לאחרים ורק בי יכולים לעשות כל שליבם חפץ וכ'ו".
אין כל ספק שפרשנות האירוע קשורה גם לרגשות הקשורים למידות האדם, כגון- האומץ/ העזות/ הבושה/ עדינות/ בטחון עצמי/הערכה העצמית/פחד וחסכי העבר. נחזור-
כאשר יבקשו ממנו להתפלל שוב לפני העמוד, הוא יוצף באותם רגשות חרדה ובעקבות כך הוא יעדיף להתחמק ולברוח ממצב זה, דבר שיגביר לו ביתר שאת את הפחד ועלול לפלוש לו לתחומים נוספים, עד שישלוט בכל חייו.
יתרה מזו-קיים בתת מודע של כל אדם, התניות ישנות קודמות שמתעוררות בכל אירוע שמזכיר לו מצב דומה ואפילו ללא קשר הגיוני.
כגון:אדם יכול להיות מוצף ברגשות שמחה בשמעו שיר ששמע בעבר כאשר התבשר על לידת בנו בכורו או להיתקף פתאום בפחד כשיעמוד מול אדם שתווי פניו או צורתו תזכיר לו מלמד שהטיל עליו פחד ומורא בילדותו.מוח התת מודע עושה מיד את הקשר ומעלה זאת למודעות ומיד מתעורר בו פחד בלתי מוסבר.
להתניות-בתודעת האדם יש השפעה ומשמעות נכבדה במצבי חרדה ופחד וחלק נכבד מהטיפולים מבוססים על גילוי הקשר בין המקרה שמעורר את החרדה לבין מקרה העבר והעלאתו למודעות.
זה לא משנה באיזה רמת פחד מדובר, כגון-אי נעימות גרידא או בהתקף פניקה מחריד ועוצמתי, התהליך תמיד זהה.
אירוע-שעורר בעבר רגשות פחד, אי נעימות או איבוד שליטה, כאשר נפגוש שוב מצבים זהים, מיד רגשות ופחדים לא נעימים יצופו ויעלו, אפילו אם נבחר באופן מידי להתחמק ולברוח כדי לא לחוש שוב את אותם רגשות לא נעימים. למרות שהבריחה תביא להקלה רגעית וזמנית, היא תגרור למעשה להגברת החרדה בעתיד כאשר יתעורר מצב דומה לו.יתרה מכך-בכל עת שהאדם יבחר לסגת ולברוח כדי לא לעמוד מול הפחד ולהתעמת עמו, תעלה יותר רמת החרדה ובפעם הבאה תהיה גבוהה ובלתי נשלטת.
נוסף לכך-תחומי החרדה יתרחבו ואירועים שבעבר שלא העלו בו שום פחד, לפתע יעוררו בו חרדה בלתי מוסברת.
נסביר את העניין בצורת מעגל:
האירוע-התעוררות פחד ואי נעימות, התגובה-מיד לברוח ולהתחמק, הבריחה-מעלה ומעצימה את הפחדים.
 התוצאה-בפעמים הבאות ואפילו במקרים הפשוטים ביותר שבעבר לא עוררו שום יראה, יעוררו פחדים וחרדות שימשיכו להתפשט בכל תחומי החיים.כיצד שוברים את קסם מעגל הפחדים:
נקדים-תהליך התפתחות הפחד תמיד מתחיל מאירוע  שעורר בקרבנו רגשות של אי נעימות וחרדה, אולם עיקר התפתחותו- כאשר אנו בוחרים להימנע מלהיכנס למקום הפחד או למצבים דומים שעלולים לעורר בנו את אותה אי נעימות או את אותם רגשות ופחדים.
לפיכך-על מנת לשבור את המעגל ולהפסיק את התפתחותו, עלינו לאתר את מקור ושורש התהליך שמפתח ומעצים את פחדינו, כי בשלב זה אין חשיבות לאתר את האירוע הראשוני שהפעיל את המעגל. ניתן לפרום את שרשרת הפחדים ולשבור את קשר המעגל בכל מקום שנבחר. אם בחלק המחשבתי, הרגשי או ההתנהגותי.
נפרט:בחלק המחשבתי: לבדוק את נכונות הפרשנות בקשר לאירוע מסוים ואת הקשר והגיון הדברים ביחס לאירועים קודמים שעוררו בנו חרדות ופחדים זהים.כמו כן-בכל פעם שנחשפנו למצבים דומים שמעוררים בנו חרדות, לבדוק את המסקנות שהשפיעו על הגדלת החוויה הטראומטית כפי שהצטיירה בשכלנו.
נקדים-לכל מקרה יש שני פרשנויות:
פרשנות א.
"כולם צוחקים עלי, אני טיפש שמאפשר להם לצעוק עלי ולהשפיל אותי, רק בי אנשים יכולים לנהוג כך וכ'ו"!
פרשנות ב.
"לא יתכן שכולם ללא יוצא מן הכלל צוחקים עלי"!
"שמא הם מרחמים עלי או בכלל כועסים על האיש שמתנהג בחוסר רגישות מוחלטת כלפי"!
"אני וודאי לא טיפש, אלא עדין ובעל מידות ואין לי את האומץ והתעוזה להתעמת עם אדם רע חסר רגש"!
"יתכן שהופתעתי באופן פתאומי וכל אדם היה מגיב בדיוק כמוני"!
"לא התכוננתי ולא שיערתי לרמה כזו של שפלות, כפי שזה יכול לקרות לכל אדם אמיץ, חזק, חכם ונבון"!
"חוץ מזה, כמה אנשים מוכנים להתעמת עם אדם תקיף שזועם וכועס ברמה כזו"!
"מה שצריך בעצם, רק לרחם ולהתפלל עליו, על כך שהגיע למצב מביש וגרוע כזה"!
אין ספק-שצורת החשיבה של האדם תורמת ישירות להעצמת הפחדים והחרדות או להחלשתם וביטולם.
דוגמא נוספת:בכניסתנו לחנות מלאה אנשים לשאול את המוכר שאלה, קיימות שני פרשניות שונות-
"הפחד והחרדה יציפו אותנו בצורה זוועתית ובטוח שכולם יסתכלו עלינו ויחשבו שאנו לא שפויים".
פרשנות ב':
"יתכן שנתקף בחרדה מפאת ניסיוננו הקודם, אולם וודאי שלא כולם יבחינו בזה, כי הם עסוקים בענייניהם, וגם אלו שיבחינו,סביר להניח שירחמו עלינו וידונו אותנו לכף זכות על כך שאנו-בישנים/ עדינים/ בעלי מידות טובות/ חסרי בטחון וכ'ו, ואם זה המחיר שעלינו לשלם על מנת להתגבר על הפחד ולהיפטר ממנו אחת ולתמיד, שווה כל מחיר".
מי שחושב בנוסח המשפט הראשון, יוצף ברמת חרדה רבה ויאבד שליטה.
לעומת זאת-אלו שמצליחים לחשוב באופן חיובי, רמת החרדה תרד למינימום ויצליחו בנקל לשלוט במצב.
יתרה מכך-צורת חשיבה נכונה וחיובית ע"פ הנוסח השני, קולעת למציאות האמיתית, אולם הנוסח הראשון מבוסס על-דמיונות/הזיות/ הנחות מוטעות/ תפיסה מוקדמת מעוותת  ופגיעות וחסכים מהעבר.
כאשר מדמיינים מראש שהפחד יציף בצורה זוועתית, עצם הגדרת הפחד בצורה כזו, כבר מעוררת בנו חרדה ברמה בלתי נשלטת ע"פ עוצמת אותה רמת הגדרה.
כלומר-עצם זה שאדם חושב-
שמסתכלים עליו וכולם חושבים שהוא לא שפוי או אדם לא רגיל, מעורר בו חרדה עצומה בעקבות הנחה שגויה זו.
נקודה נוספת-מי שבאופן קבוע חושב מחשבות שמעוררות פחדים, אין ספק שהוא מוצף בפחדים וחרדות  יותר מאלו שמצליחים להתגבר או להסיח את דעתם מהם, [בעלונים הבאים בס'ד ניתן עצות להתמודדות].
ועוד-מי שחושב שאין לו תקווה ושיסבול תמיד מפחדים, הוא ימשיך לסבול עד שיתייאש מעצמו.
אולם-מי שמאמין בעצמו ומלא בטחון עצמי, יצליח בס"ד להתגבר ולמגר את פחדיו.
נחזור-באופן הטיפול ניתן להתמקד בחלק הרגשי:
לצלול לתוך עומק הרגשות ולברר אילו רגשות בעבר עוררו בקרבנו פחדים.מתי הרגשנו כך?כיצד הגבנו כשחשנו רגשות שליליים?
כיצד השפיעו עלינו אותם רגשות?מה מושפע בנו כיום מרגשות העבר?
בגישה טיפולית עמוקה זו, זוכים להגיע לרבדים העמוקים שבתוך התת מודע ולחשוף את השרידים השליליים שטבועים בנו, למרות חוסר המודעות בהווה.בחלק ההתנהגותי:כיצד אנו נוהגים כשאנו עומדים במצב של חוסר נעימות?איך אנו מגיבים כשחשים את הפחד?
האם אנו בורחים/ מתגוננים/ מתחמקים ובאיזה דרך אנו תורמים להעלאת הפחד ולחיזוקו.
אם נצליח לקלוט את נקודת התפתחות הפחד ולקטוע אותו בזמן ככל שניתן,מיד יבלמו התגובות והפחדים.
יש המתמקדים בצורת הפרשנות של האירוע,[טיפול קוגניטיבי].
יש המתמקדים ברגשות שקנו שביתה בלבנו מהעבר ועל המערך המחשבתי והרגשי הסבוך באירועים ובהתפתחותם,[טיפולים דינמיים].
יש המעדיפים לטפל בחלק המעשי ולהתמקד בהתנהגות- בבריחה ובהימנעות מלהיכנס למציאות של פחד, [טיפול התנהגותי].
כל השיטות אמורות לשמש אמצעי על מנת להקל על סבלו של הפרט ורק מבחן התוצאה יכול לקבוע מה מתאים לכל אחד.
לפיכך-מי שמרגיש הקלה בשיטה מסוימת ובפרט אם מתחבר אליה, עלינו לכבדו ולאפשר לו קבלת הטיפול ובלבד ע"פ המקורות המתאימים להלכה ולרוח היהודית.
לסיכום:
כלל כל הפחדים מתפתחים באמצעות שלושה שלבים:
א. האירוע ב. החוויה הטראומתית ג. הימנעות מלהיחשף למצבים דומים. אולם הבחירה לברוח ולא להתעמת עם הפחד, גורמת להעצמתו ואף להתפשטותו לתחומים נוספים ועל מנת לעצור את התפתחות הפחדים ולשבור את הקשר המעגלי, ניתן ע"י תהליך מחשבתי, [קוגניטיבי],רגשי[טיפול דינמי],או טיפול התנהגותי. שיטות הטיפול-
רבות ומגוונות כפי שציינתי, משום כך-כל שיטה שהסובל מתחבר אליה, מרגיש טוב ועוזרת לו, היא היא שיטת הטיפול המתאימה לו.
מחקרים מוכיחים שהטיפול היעיל ביותר, הוא הטיפול ההתנהגותי [קוגניטיבי], כלומר התמקדות בחלק המחשבתי- איך אנו תופסים שכלית את המאורע ומפרשים אותו.
בנוסף לכך-התמקדות בחלק התגובתי- כיצד אנו בוחרים לפעול בשעת מעשה, כאשר אנו נתקלים במצב שמעורר בנו רגשות לא נעימים, פחד וחרדה.עוד נסביר בס'ד בהרחבה את הטיפול ההתנהגותי והתרופתי וכיצד לפעול הלכה ולמעשה בזמן אמת, [מתוך ספר אפשר לצאת מזה].

מהדורה שביעית
בשלום בית:
תקשורת כו',

איש ואשה הם שני הפכים שבנויים באופיים ובטבעם בצורה שונה לחלוטין-שכל מול רגש, דין מול חסד, רצון לתת מול רצון לקבל ועוד...
מעשה- והגיעו אליי זוג להדרכת נישואין, שאלתי- "מה הסיבה שהחלטתם להינשא"? ענו-"אנו דומים בהמון דברים, יש בנינו דברים משותפים וחיבור נפלא מה שלא זכינו קודם לכן". עניתי-"חשוב לזכור ולדעת שאין דבר אחד משותף ביניכם, ואין אתם דומים במאומה זה לזו, וככל שתלמדו את אופיו המיוחד של כל אחד מכם, כך יגדלו סיכויי ההצלחה לנישואין.
שאלה האשה- "האם הרב מכיר אותנו"? "לא". "אז איך הרב קובע שאין לנו דבר משותף"? עניתי-"אוכיח לכם תוך מספר שאלות".כעבור רבע שעה לערך, התפרצה לדבריי ואמרה-"חבל שהוריי לא קבלו הדרכה מהרב, כי אם היו באים בזמן לא היו מתגרשים"

,[הפרטים שונו מחמת צנעת הפרט].
אחד האתגרים הקשים בתקשורת ובהתמודדות עם
הבדלי דעות והשקפה, כאשר זוגות חולקים על דבר מה והשיחה הופכת למריבה קשה ולדו קרב של ממש, פוגעים זה בזו מטיחים אשמות ואינם מסוגלים לעצור.

כפי שתקשורת נכונה היא המרכיב החשוב ביותר למערכת יחסים טובה, כך עלולים הוויכוחים להיות יסוד הרסני ביותר בתקשורת שאינה תקינה. ככל שאנו קרובים זה לזו מבחינה ריגשית, קל יותר להיפגע ולפגוע ברגשות האחר.

כאשר אין לנו מערבות ריגשית כלשהיא, קל יותר לנהל משא ומתן באופן שקט ורגוע .במצב זה ניתן לנהל משא ומתן, להיות כנים ופתוחים ולתת ביטוי לרגשות השליליים מבלי להתווכח ולריב, בתנאי שנלמד להגיש את הדברים בצורה רגועה ומכובדת. כמו כן-
קל לנו לקבל ביקורת דעות והשקפות נוגדות, כאשר בן/ת הזוג מטיבים להעביר לנו בגישה ובצורה שקטה ומכובדת.
כי לא מה שהוא אומר זה מרגיז ומכעיס אותנו, אלא הצורה והאופן שבה העביר והגיש לנו את הדברים. נקדים-
זוגות שרבים ומתווכחים תמיד, אהבתם גוועת אט אט עד למצב של איבוד רגשות זה לזו.לעומת זאת-ישנם זוגות שמדכאים את רגשותיהם האמיתיים במטרה למנוע ריבים, ויכוחים ועימותים.
אולם-כתוצאה מדיכוי רגשותיהם, הם מאבדים קשר עם רגשות אהבה זה לזו. יוצא-אלו שרבים  ומתווכחים תמיד, מנהלים קרבות של אש ומאבדים רגשות זה לזו, ואלו שמדכאים את רגשותיהם על מנת להימנע ממלחמות וריבים, מנהלים מלחמה פנימית קרה ומונעים רגשות זה לזו.
קו האמצע-ע"י שכל אחד ידע לכבד את המין השני, את תכונתו ואופיו המיוחד וידע להגיש לו את דבריו בצורה מכובדת ונעימה, יהיה ניתן לצמצם פערים ולהשוות  דעות מבלי לדכות רגשות שליליים או ללחום כדי להשתיק דעות ורצונות מנוגדים.
כלל ראשון-בכיבוד בן/ת זוגנו, שנלמד להקשיב לו/ה בלי לחשוב איך לתקנו/ה, לשפרו/ה ולשנותו/ה ובלי נתינת עצות ופתרונות.
יש לזכור,ע"י הקשבה אנו מבינים ומזדהים בכאבו של השני, אולם זה לא אומר שהוא צודק או שאנו מסכימים עמו, אלא מעבירים לו מסר יקר וחשוב שאנו מכבדים  אותו כפי שהנו מבלי רצון לשנותו.
לכן זה לא משנה מה אנו אומרים, אלא הדרך שבה אנו מגישים את הדברים, וזו עיקר בעיית הבעיות בכל המחלוקות והריבים וכולנו נכשלים בזה ואני הראשון.
כאשר חסרה לנו הבנה בסיסית בשוני של המין השני, קל לנו להיגרר לוויכוחים ולפגוע זה בזו, ולמעשה בסופו של דבר אנו פוגעים בעצמנו. סוד-ההימנעות מוויכוחים  וריבים, טמון בתקשורת המבוססת על רחישת כבוד והערכה הדדיים.
מטבע המציאות יש לבני הזוג מדי פעם הבדלי השקפות וחילוקי דעות, אולם ההבדלים בחילוקי דעות אינם פוגעים בנו כפי שפוגע בנו האופן והדרך שבה תקשרנו.
אם נתבונן היטב, נגלה שרוב הפגיעות והריבים על הדרך והאופן שבה התנהלנו ותקשרנו ולא על מה שאמרנו זה לזו.
מה שיכל להיות ויכוח מועיל ובלתי מזיק הבא על פתרונו מתוך הסכמה והבנה הדדית, להבין את ההבדלים בין השניים, מגיע למלחמה ולדו קרב של ממש, מפאת גישתם הפוגעת של בני הזוג.
כאשר בני הזוג מזלזלים ואינם מתייחסים בהערכה וכבוד זה לזו, מטבע הדברים נחסמים ולא מסוגלים לקבל את דעותיו והשקפתו של בן/ת הזוג. יתכן שאנו מסכימים עם נקודת הראות של בן/ת הזוג, אולם מעתה יקשה עלינו לשמוע אותו/ה ולקבל את דעתו/מפאת גישתו השלילית, ואנו נמשיך בעקשנות להתווכח ולריב מחמת הערכתינו שנפגעה.
על מנת למנוע ריבים ומחלוקות, עלינו לזכור שבן זוגנו אינו מתנגד למה שאנו אומרים, אלא על "הגישה ואופן אמירתם".
כידוע דרושים שנים למריבה,אולם די באחד להפסקתו.
הדרך המהירה לשים קץ לוויכוח ומריבה ולהפסיקם בתחילתם, מוטל עלינו לזהות מהרגע שבו הופכת שיחה למחלוקת ומריבה, להפסיק מיד, לקחת פסק זמן, להבין מה בהתנהגותנו גרם לדרדור המצב ולחזור לתקשר בצורה מכובדת בלי לחזור על אותה שגיאה וגישה מוטעית. התנצלות-
על משפט או על דרך שאינה נאותה ודאי מועילה על מנת להתחיל לתקשר בצורה יותר רגועה ומכובדת.
גברים שמנסים לתקשר בצורה רגועה, כאשר מקבלים יחס מזולזל ובלתי תומך, הם עוברים לעמדת מתקפה, איומים והפחדות כדי להחזיר להם את ההערכה והכבוד שנפגע.
כועסים, צועקים, משפילים ופוגעים כדי להוכיח לנשיהן שאינן שוות כלל, משום שהמניע הריגשי שלהם כעת, מעונין שנשיהן יאהבו אותם ויתמכו בם יותר מכל זמן אחר.
כאשר נשיהן חוזרות בהן ומשנות גישה מחמת הפחד, הם סבורים שניצחו אותן.
אולם-ההיפך הוא הנכון, כי הם המפסידים היחידים. מאחר שגישה זו של הפחדות ואיומים כדי לקבל תמיכה והערכה, אולי מבטיחה רווח והצלחה לזמן קצר, אבל לטווח הרחוק מניבה תוצאות הפוכות לרצויות כידוע וחבל.כי ההפחדה לעולם פוגעת באמון, באהבה ובחיבור המושקע במערכת היחסים.גברים אחרים מעדיפים לחדול לריב ולהתווכח ובורחים למערותיהם במטרה למנוע מחלוקות וריבים.
דרכם לנסות להשיג את מבוקשם ע"י כך שמונעים את אהבתם מבת זוגן. כלומר-אין הם מתנפלים עליהן ופוגעים בהן באופן ישיר כמו המקרה הקודם, אולם הם פוגעים בהן בעקיפין ע"י הענשה של התעלמות, מניעת הערכה, אהבה וצמצום היקף נתינותיהם הריגשית והגשמית, [סוג של התעללות "בשב ואל תעשה"], הרווח שלהם להשגת שקט ושלווה גם כאן הוא לטווח קצר. כי אם לא מביעים רגשות בצורה מכובדת, מעלים ופותרים בעיות, מתחילים התרעומות והמשקעים להצטבר ובטווח הרחוק מאבדים רגשות אהבה זה לזו.
כמו כן-לצורך הקהיית רגשותיהם השליליים בורחים לחברה, לתעסוקת יתר מחוץ לבית, לימודים, בריחה לתאוות, התמכרויות שונות וכ'ו.בעניין האיומים וההפחדות, קיים בימינו גם בקרב נשים, לכן יש לזכור שדרך זו לקראת השגת שליטה ויעדים, בפרט ע"י כך שאנו מציגים את בן/ת הזוג כטועה ובלתי צודק/ת, היא הדרך הבטוחה לכישלון במערכת הזוגית, רק שאלה של זמן וחבל.
כאשר מערכת היחסים מבוססת על איומים והפחדות, בני הזוג מאבדים אפשרות לפתור בעיות, ובהדרגה את יכולתם להיות פתוחים ומשתפים זה את זו.נשים מפסיקות לדבר כאמצעי התגוננות ושמירה על השקט והגברים נכנסים למערותיהם, נעשים מסוגרים, קרים, אדישים וחדלים לחוש אכפתיות לבית ולסביבה.
התוצאה-בני הזוג מאבדים בהדרגה כל אינטימיות וחיבור אמיתי כפי שהיה בתחילת הקשר, ונשארים במערכת מפאת סיבות חיצוניות, כמו הילדים וכ'ו.יתרה מכך-ישנן נשים שמעמידות פנים שהכל כשורה על מנת למנוע וויכוחים וריבים מיותרים. כלפי חוץ החיוך שפוך בדרך קבע ונראות שלמות ומאושרות, עליהן נאמר-"אשת חיל עטרת בעלה".
אולם-במשך השנים צברו כעסים  ותרעומות, ונהפכו למרירות וממורמרות, ונעשו לנותנות כפייתיות, בעוד שבני זוגן אינם מבינים אותן ולא מרגישים צורך לעשות שינוי בעבורן. התוצאה-
אותן תרעומות ורגשות שליליים שלא יצאו בזמן ובאופן הנכון, גרמו להן להיחסם ולחסום רגשות אהבה טבעיים, עד שנהפכו לאפתיות כלפי עצמן הבית והסביבה.ישנם גם גברים שמשתמשים בהתנהגות חיצונית זו של העמדת פנים  שהכל כשורה, מחמת שלום בית או מפאת שפוחדים לבטא רגשות כאובים.
התוצאה-גם הם נחסמים במשך השנים ואהבתם יורדת וגובעת. קיים שוני מהותי בהעמדת הפנים של הגבר ביחס לאשה.
כאשר גבר אומר-"הכל בסדר, נפלא וכ'ו", כוונתו-"אני יכול להתמודד בכוחות עצמי ואין לי צורך בעזרה". לעומת זאת,
כאשר האשה משתמשת בביטויים מעין אלו, כוונתה- על השתדלותה למנוע ריבים וויכוחים מיותרים. בהעמדת הפנים במשך השנים עלולה האשה לרמות את עצמה ולחיות באשליה שאכן הכל בסדר בשעה שאין זה כך.מקריבה את עצמה על גבי המזבח, מתכחשת לרצונותיה, רגשותיה וצרכיה הבסיסיים על מנת למנוע מחלוקות ומריבות חדשות.
ישנן נשים אחרות שמעדיפות במקום להיכנס לעימותים מיותרים, לנקוט בעמדה של- "לטול את האחריות והאשמה עליהן".
אכן לטווח קצר הן יוצרות מערכת יחסים שלמראית העין מושתת על אהבה ותמיכה, אולם במשך השנים מאבדות כל רגש כלפי בן זוגן ובסוף את האני שלהן.כאותו מעשה שביקשה ממני אחת הנשים לדחוף ולעודד את בעלה לבא לשיעור בזוגיות.
כששאלתי אותו- "מדוע  כבודו לא מגיע לשיעורים"? ענה- "שהוא לא צריך, מכיוון שזכה לאשה שעושה לו את כל רצונו". שאלתי-"האם גם רעייתך מאושרת"? ענה-"זאת הבעיה, מצד אחד היא עושה הכל כדי לרצות אותי ומצד האחר איני מבין מדוע אינה מאושרת".
מתברר-שחייה מעל שלושים שנות נישואין בוויתור על עצמה למען בעלה. כאשר שאלו אותה על טיב מערכת היחסים? ענתה-"יש לנו מערכת יחסים נפלאה שבעלי מאוד אוהב, הבעיה היחידה שאני מרגישה עצובה, דיכאונית ומדוכדכת ואיני יודעת מה הסיבה". לפנינו מקרה נפוץ על אשה שהתכחשה לעצמה ולרגשותיה, כדי להיות תמיד נחמדה וזמינה לבעלה ולילדיה.
תופעה זו של התכחשות קיימת גם אצל הגברים על מנת להשביע את רצון נשיהן, מקריבים את רגשותיהם עד לאיבוד עצמם.
במשך השנים רגשות האהבה הולכים ונעלמים ובסוף צוברים תרעומות קשות, אשר כל צורה של דחייה מכאיבה להם במיוחד, מפאת שדחו את עצמם די והותר למען רווחת השני, עד כדי ויתור על זהותם העצמית. לסיכום:
הדרך הרצויה שבני הזוג ימצאו את האיזון הנכון בין שתי הקצוות, ע"י שנזכור שאיש ואשה בעלי אופי שונה, נלמד לכבדו, נרכוש מיומנות תקשורת נאותה עם גישה נכונה ונאפשר לבן/ת זוגנו לשחרר רגשות כאובים בצורה מכובדת.ע"י כך נמנע מוויכוחים מבלי לדכות רגשות שליליים, דעות ורצונות מנוגדים ונשלם מחיר יקר כמבואר.

מהדורה שמינית
בשלום בית:

תקשורת:
ציינו בעלונים הקודמים שהרצון החזק ביותר של האשה-להרגיש במקום הראשון בעיני בעלה, לפני הכל ומעל הכל והרגשה יקרה זו חשוב לה לקבל בפרט ממנו.
יצוין שגם לבעל נחוצה הרגשה זו לחוש בעיני רעייתו לפני הכל ומעל הכל ולמקום מיוחד זה הוא זקוק לקבל בעיקר ממנה.
שאיפה זו אינה תלויה בבני הזוג ואין להם בחירה,כי כך הם בנויים מראשיתם.
הזמינו אותי לסעודת שבע ברכות ודרשתי לחתן ולכלה נקודה חשובה זו. הוספתי- שעבור האשה תחושה זו חזקה עד כדי להרגיש בעדיפות ראשונה לפני אם החתן, ובמידה והיה לה ספק בנקודה זו לא היתה נישאת לו. פתאום שמענו קול של אשה מתוך הקהל שצועק-"חס ושלום לא לשמוע לרב".שאלתי זו אם החתן? ענו כן. שאלתי אותה באותו מעמד-"אם לא היית משוכנעת במאה אחוז שעבור בעלך את במקום הראשון וגם לפני אימו, האם היית נישאת לו"? שתקה ולא ענתה,
מבחינתי קבלתי את התשובה.
אם הורי החתן והכלה היו זוכרים יסוד יקר זה, ושולחים את הזוג ליעוץ והדרכה מקצועית ונמנעים בכל מחיר לא להתערב בין בני הזוג, כפי שגם הם סבלו וציפו מהוריהם, היו חוסכים המון גירושין, סבל, ויסורים, מאחר שכיום מי שמחתן ומגרש זה ההורים, [ויש לי המון סיפורים].
נחזור- הבעיה הקשה ביותר, כאשר האשה אינה יודעת להעביר לבן זוגה את הצורך הנפשי הרב שלה- לחוש במקום הראשון בעיניו ומלבישה את תסכולה וכאבה בכל מיני בקשות והאשמות כמו- שיקצר את שעות העבודה, בקשת עזרה לבית ולילדים, מונעת ממנו ללכת לעיסוקיו, הוריו, לימודיו, חבריו וכ'ו, כאשר היא בעצם זועקת ליחס, קירבה, תשומת לב, התעניינות וחיזורים.
הבעל בתמימותו אינו מבין שלאחר שהגיע מוקדם מהרגיל, עזר בבית ועם הילדים, מילא אחר בקשותיה, תיקן את כל מה שצריך ועדיין האשה מציקה לו בכל מיני דרישות ובקשות, אינה מפויסת ולא מאפשרת לו לבלות במערתו, לצאת לעיסוקיו, תחביביו, לימודו וכ'ו.
אולם הגברים חייבים להבין ולהפנים, שכל עת שיתייחסו לתלונות האשה באופן חיצוני, למרות שגם היא מצהירה שזו הבעיה שלה, ולא ירדו לסוף דעתה שמה שירגיע ויספק אותה זה מעט יחס, התעניינות וחיזורים,היא תמשיך לנדנד, להתלונן ולהציק, הטענות והביקורות לא יפחתו, אלא רק יעלו ויתעצמו, ואם באופן רגיל היו יכולים לרצות אותה בנתינה מועטה של יחס וצומי, כעת יצטרכו להיכנס למשא של שכנועים, פיוסים, מגשרים והמון זמן וכספים, כאשר יכלו לפנות מעת זמן עבורה ולפתור את מצוקותיה ותסכוליה עם הבנה והכלה בכאבה וחבל, וזה סוד יקר.
מעשה באחד שיעצתי לו שייתן אוזן קשבת והבנה לרעייתו ובכך יפתור את כל בעיותיו. ענה- "אין לי זמן, אני מעדיף שהרב יטפל בה ואשלם במיטב כספי". עניתי- "זו הטעות הגדולה והנוראה שלך, כי האשה בנויה וזקוקה לקבל דווקא ממך ולא ממני, יתרה מכך, הבנה והכלה אחת שלך, עולה על אלף האזנות שלי", ככתוב-"אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך", כלומר- הבעל מושל במצבי הרוח המשתנים של האשה ואחראי להצלחותיה וכישלונותיה.
לכן האשה כמהה ומשתוקקת לקבל יחס, הערכה וחיזורים, דווקא מהבעל ולא משום אדם אחר וגם לא משום מגשר, כי כך היא בנויה מראשיתה לקבל דווקא מבן זוגה ואשרי המשכיל והזוכה.
בדרך כלל קיים בגברים נכות רגשית ואינם מודעים לעוצמה ולכוח ההקשבה וההבנה לאשה ומה מחולל בנפשה, עד כדי לחדש אותה כבריה חדשה.
תשאלו את כל המומחים והמגשרים המקצועיים- מה הוא סוד הצלחתכם? התשובה האמיתית היא-האזנה, הקשבה והכלה למטופל,חומר למחשבה!!
לעומת זאת-טעות האשה  נובעת מכך, שהיא מסיקה שמה שגוזל את בן זוגה להיות עמה, זה העיסוקים,הלימודים,המשפחה,החברה וכ'ו.לכן היא נמצאת בתחרות תמידית עם אותם פעילויות וכ'ו.כתוצאה מכך היא מפתחת שנאה וניקור לאותם דברים ובתמימותה אינה מודעת שרק שינוי גישה כלפי בן זוגה ופתיחות בעניין מצוקתה, יכול לשכנע אותו להיות עמה להעניק ולמלאות לה את חסרונה.
גברים נפגעים מגישה תובענית ומפרשים אותה כאשה שתלטנית, למרות שיתכן שהיא פועלת מתוך מצוקה ולא שליטה. לכן טוענים כלפיה שהיא חסרת הערכה וכפוית טובה, ומפרשים את ריבוי הבקשות והמטלות, במטרה כדי לשעבדם אליה ועל פי תפיסתם, את זה הם לא יתנו לה.
לסיכום:
האשה מרגישה נטושה ובסוף סדרי עדיפותיו, והאיש מרגיש נשלט, משועבד ולא מוערך. יוצא שמאחורי רגשות הכעס והתסכולים של האשה והתבטאותן בגלוי, מסתתרים רגשי צער, ניקור, בדידות ונטישה, שקיימים כמעט בכל אשה שאינה מקבלת יחס, התעניינות וחיזורים כראוי, ומתעוררים בעיקר כאשר הבעל נעדר לזמן ארוך מהבית. אולם כעסים, הפצרות, ביקורות ואיומים, כדי למשוך ולחבר את הבעל לאשה, מוכיח שמרחיקים אותו ובעיקר נדנודיה התמידיים.
העצה-
כאשר את זקוקה ורוצה מבן זוגך יחס, התעניינות וכ'ו, השיטה היא לא להלביש את החסרים שלך באמצעות תביעה או להלביש את כאבך בעניינים שאינם קשורים למרות שגם הם נחוצים לך, כגון-לדרוש ממנו שיוריד שעות עבודה, עזרה, לימוד וכ'ו, כי גברים בדרך כלל אינם מבינים רמזים ובטח לא בעניינים רגשיים.
הגישה הנשית הנכונה לומר בפתיחות ובגלוי-"אני מתגעגעת", "אתה חסר לי", "אני זקוקה לך, לקרבתך וכ'ו". בכל עת שתחושי צורך בקרבתו  ולהיות עמו, תשתדלי לומר את משפטים הללו מתוך רגש, עדינות, רוך ואהבה, כי זה מה שעשוי לשבור את ליבו, לשנות גישה ולהתנהג איתך ברוך, רחמים וחמלה, למרות שבעבר לא היה לך את האומץ לומר לו את מילות הקסם הללו, וכעת לא נעים לך ומביך אותך לשמוע את המשפטים יוצאים מפיך, ואף על פי שספגת בעבר פגיעות, דחיות ונטישות.
מאחר שזו נקודת התורפה של הגברים, התגמול כאן רב ועצום ובהבטחה ועלייך נאמר-"חוכמת נשים בנתה ביתה" וזה סוד נפלא!!
כאשר את חושפת לו את רגשותייך האמיתיים בלי להסוות אותם בכעס ובשליטה, נכון שאת מסתכנת בדחיה ואכזבה, אולם התגמול על כך הוא רב. כי בן זוגך יקבל הזדמנות להגיב לך ברגש ובאהבה, ובמקום לשבור את ליבך ויגיב לך במלחמה, יחזיק בו ברוך וחמלה וימסור נפש בעבורך.
חולשה ועדינות, הם תכונות שאינם מושכות בעיני הנשים, בעיקר בדורנו שהתהפכו התפקידים, שהגברים נהפכו לנשים והנשים לגברים, לכן הן מסוות את פגיעותן בכעס ומריבה. אולם מה שבעיקר מושך גברים-זהו החלק החלש, העדין והרך של האשה. כי זה מה שמחזק בעצם את ביטחונם והערכתם והופך אותם לגברים חזקים ובטוחים, כדי להעניק לאשה את המיטב ולספק לה את כל צרכיה.
בכל אשה קיימת תכונה רגשית, עדינה ומיוחדת, אשר יודעת לשדר לגבר בתחילת הקשר במבט בלבד ואפילו בלתי מילולי-"אתה הגבר שעשוי לעשות אותי המאושרת עלי אדמה", או "אתה הגבר המושלם שלי וכ'ו". זו הסיבה שגברים מתגברים על פחדם ואנוכיותם, ומוכנים להיכנס למערכת זוגית כה מחייבת עבורם, ומאז הם כמהים ומצפים לאותה תמיכה והערצה.
מפאת שקיים בטבעם פחד עמוק וחזק, לא להתחייב לשום קשר מחייב, שמא יאכזבו ולא יצליחו לרצות ולהעניק כראוי. לולא החיזורים, ההערצה וגילוי החולשה של האשה בתחילת הקשר כלפי הגברים, שום גבר לא היה מוכן להיכנס בעד שום מחיר לקשר מחייב, מפאת החשש והפחד שמא יאכזב ולא יצליח לפייס ולרצות את רעייתו אהובתו מכל.
רק חבל שלאחר הנישואין כשצפים הבעיות והניסיונות, האשה שוכחת להעביר ולשדר לבן זוגה את המסר היקר והחשוב שהוא זקוק לו כעת יותר מכל זמן אחר, ועבורו זה מבחן האהבה האמיתי של רעייתו כלפיו, מאז ששידרה לו מסר נפלא זה בתחילת הקשר.
לפיכך-
כאשר את מחליטה להראות לו את הפן הגברי והחזק שלך ולא את הצד החלש והעדין שבך, ונדמה לך שבכך תזכי להערכה ויחס מיוחד, את גורמת למעשה בדיוק את ההיפך. כי בתמימותך ובחוסר יודעין את פוגעת בגבריותו ובטחונו,מסרסת אותו ומורידה לו למעשה את האימון בעצמו וממילא לא נותר לו מה להעניק לך.
לכן הוא בורח לכל מיני חברה, עיסוקים ועסקים ששם יודעים לתת לו את מה שחסר לו בעצם, את המקום הראשון שהוא זקוק לקבל ממך בדווקא כאמור
לתחילת המאמר.
ברגע שיהיה לך את האומץ לסלק את מנגנוני ההגנה ותעניקי לו את האמון והבטחון שהיטבת לעשות בתחילה, תתעורר ותחזור אותה חוויה של החיבור הטבעי שהיה בתחילה. כאשר חומות הברזל והמחסומים שלך ירדו, יחזור אותו דחף וריגוש שהיה לשניכם בתחילת הנישואין ותתחברו מתוך שחרור ורצון כפי שנפגשתם
בתחילה.
החיבור והקשר עדיין קיים, כאשר התנאים יוכשרו לכך, תחושו בו ותתרגשו בו מחדש. מצב רוחני זה של שבירת המידות, האגו ומידת הניצחון, והאמונה הפשוטה שהכל לטובה וממנו יתברך, מנציח חיי זוגיות בריאה ונותן כוחות להחזיק מעמד יחדיו בזמנים קשים ביותר ולאורך שנים, כפי שרואים את המבט המיוחד האוהב בזוגות שחיים יחדיו זמן רב ואשרי הזוכים.
נקודה חשובה-
ישנן נשים שקשה להן לפרגן ואינן מסוגלות לומר לבעליהן שהן-"אוהבות", "מתגעגעות" וזקוקות לקשר וחיבור אינטימי יותר. מפני שזה מביך אותן, או כדי שערכן לא ירד בעיני בן זוגן, או שמא ישתמשו נגדן בביטויים הללו בזמנים של לחץ, מתח ומריבה, או שטענתן שזה לא מה שהן מרגישות.
אולם מפאת הפחד הדמיוני שיש להן, שאם יגלו חולשה  ורגישות יתר לבני זוגן, יאבדו כח ושליטה ובעליהן ינצלו את חולשתן  לרעתן וישתמשו בזה נגדן. המחיר שמשלמות  על פחד דמיוני זה רב ויקר וחבל. כי לא רק שהן לא זוכות לקבל את מבוקשן, אלא בסוף מפסידות את ילדיהן, בתיהן ואת בני זוגן.
גם אם ממשיכים לחיות יחדיו, זה מחוסר ברירה ומאילוצים רבים ואין עונש ויסורים קשים מזה. מצד אחד, דרוש אומץ מסוים כדי להפגין כח ושליטה, אולם מצד האחר דרוש אומץ רב יותר, על מנת להתנהג בכניעה וענווה, למרות התגמול הרב כפי שהוכחנו בעבר. זכרי-
שבעלך נמשך,מתגעגע, נכסף וזקוק לצד הרך, העדין והמיוחד שבך, ומצד שני בורח ומפחד מהפן העוצמתי והגברי שלך. תחשבי איך את נראית כשאת שומעת את עצמך רוטנת, מתלוננת ומאשימה אותו, כמו אימך ביום הגרוע שלה, וכמה אנרגיות שליליות תחסכי ממך, מילדייך ומבעלך.
דמייני באיזה הרמוניה תתענגי ותהני, כאשר תתגברי על מידותייך ועל הפיתוי לצעוק, לכעוס ולהתלונן. לכן על מנת שבן זוגך יהפוך אותך למלכה, עלייך להמליך אותו בתחילה.
לסיכום:
לזכות להרמוניה,על האיש להעניק לאשה את המקום הראשון,ועל האשה לחשוף את רגשותיה המיוחדים ולהמליך את בן זוגה, כי אם אתם משתוקקים לחיבור אמיתי, הסיכון שווה וכדאי,  שבת שלום ומבורך.



מהדורה תשיעית
בשלום בית:

תקשורת:
ציינו בעבר שקיים באשה רצון רב שאינו בשליטתה, לחוש במקום הראשון כלפי בעלה, לפני הכל ומעל הכל. יצוין שגם לבעל נחוצה הרגשה זו לחוש כלפי רעייתו לפני הכל ומעל הכל.
שאיפה זו אינה תלויה בבני הזוג וכמעט שאין להם בחירה בנקודה זו. מעשה שהוזמנתי לסעודת חתן וכלה, ודרשתי להם שעבור האשה תחושה זו חזקה עד כדי להרגיש בעדיפות ראשונה לפני אם החתן, ובמידה והיה לה ספק בנקודה זו היא לא היתה נישאת לו ושום שכנוע בעולם לא היה משנה את דעתה.
פתאום שומעים קולות זעקה של אשה מתוך עזרת נשים- "חס ושלום לא לשמוע לרב". שאלתי זו אם החתן? ענו כן. שאלתי אותה באותו מעמד-"אם לא היית משוכנעת במאה אחוז שעבור בעלך את במקום הראשון וגם לפני אימו, האם היית נישאת לו"? שתקה ולא ענתה, מבחינתי קבלתי את התשובה.
אם הורי החתן והכלה היו זוכרים ומיישמים יסוד יקר זה, ונמנעים בכל מחיר לא להתערב בין בני הזוג, כפי שגם הם סבלו וציפו מהוריהם, היו חוסכים המון גירושין, סבל ויסורים, מאחר שכיום מי שמחתן ומגרש זה ההורים וכמובן איני עושה הכללה.
יצוין- שכל זוג וגם הבעייתי ביותר, במידה והיו מאפשרים לו להתמודד לבד עם בעיותיו ולא מתערבים לו כלל, בסופו של דבר היו מסתדרים בלי מגשרים ויועצים כפי שהיה דור אחד קודם.
נחזור-בדרך כלל האשה אינה מוכשרת להעביר לבן זוגה את הצורך הרב שלה לחוש בעיניו במקום הראשון, לכן היא מלבישה את תסכולה וכאבה בכל מיני בקשות ודרישות כמו- שיקצר את שעות העבודה, הלימודים וכ"ו. כמו כן בקשת עזרה לבית ולילדים, ומונעת ממנו ללכת לעיסוקיו, הוריו, לימודיו, חבריו ותחביביו, כאשר היא בעצם זועקת ליחס,קירבה,תשומת לב,התעניינות וחיזורים.
הבעל בתמימותו אינו מבין שלאחר שהגיע מוקדם מהרגיל, עזר בבית ועם הילדים, מילא אחר בקשותיה, תיקן וטיפל  במה שצריך,ועדיין האשה זועקת לעזרה בכל מיני דרישות ובקשות, אינה מרוצה ולא מפויסת, ואינה מאפשרת לו לצאת לעיסוקיו, תחביביו, לימודו וכ'ו.לכן הגברים חייבים להבין ולהפנים, שכל עת שיתייחסו לתלונות האשה באופן חיצון,למרות שגם היא מצהירה שזו הבעיה שלה, ולא ירדו לסוף דעתה, שמה שירגיע ויספק אותה זה יחס, התעניינות, חיזורים וכ'ו,היא תמשיך לנדנד, להתלונן ולהציק.
הטענות והביקורות יתעצמו, ואם באופן רגיל היו יכולים לרצות אותה בנתינה מועטה של יחס וצומי, כעת יצטרכו להיכנס למשא של שכנועים, פיוסים, מגשרים והמון זמן וכספים, כאשר יכלו לפנות מעת זמן עבורה ולפתור את מצוקותיה ותסכוליה עם הבנה והכלה בכאבה וחבל, וזה סוד יקר.
מעשה- באחד שיעצתי לו שיעניק הבנה ואוזן קשבת  לרעייתו ובכך יפתור את כל בעיותיו. ענה- "אין לי זמן, אני מעדיף שהרב יטפל בה ואשלם במיטב כספי". עניתי- "זו הטעות הגדולה והנוראה שלך ושל כל אלה שחושבים כמוך,כי האשה זקוקה לקבל דווקא מימך ולא ממני". יתרה מכך-"הבנה והכלה אחת שלך,עולה על אלף האזנות שלי", ככתוב-"אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך", כלומר- הבעל מושל במצבי הרוח המשתנים של האשה ואחראי להצלחותיה וכישלונותיה,לכן היא כמהה ומשתוקקת לקבל יחס, הערכה וחיזורים, דווקא מהבעל ולא משום אדם אחר וגם לא משום מגשר, כי כך היא בנויה מראשיתה לקבל דווקא מבן זוגה.
קיים בגברים סוג של נכות רגשית ואינם מודעים לעוצמה ולכוח ההבנה וההכלה לאשה ללא עצות ופתרונות,ומה עשוי לחולל בנפשה רק ע"י הקשבה,עד כדי לחדש אותה כבריה חדשה. יתרה מכך- תשאלו את כל המגשרים המקצועיים מה הוא סוד הצלחתכם? התשובה היא-האזנה, הקשבה והכלה למטופל. מכאן רואים את כח האזנה לאשה, כי היא אינה זקוקה לפתרונות כמו האיש, אלא להבנה והכלה בלבד.
לעומת זאת-האשה מסיקה שמה שגוזל את בן זוגה להיות עמה זה העיסוקים, הלימודים, המשפחה,החברה וכ'ו,לכן היא נמצאת בתחרות תמידית עם אותם פעילויות. כתוצאה מכך היא מפתחת שנאה וניקור לאותם עניינים, ובתמימותה אינה מודעת שרק שינוי גישה כלפי בן זוגה ופתיחות בעניין מצוקתה, שהיא זקוקה להקשבה, תמיכה וכ'ו, יכול לשכנע אותו להיות עמה להעניק ולתת לה תמיכה ראויה. גברים נפגעים מגישה תובענית ומפרשים אותה כאשה שתלטנית, למרות שיתכן שהיא פועלת מתוך מצוקה ולא שליטה. לכן טוענים כלפיה שהיא חסרת הערכה וכפוית טובה, ומפרשים את ריבוי הבקשות והמטלות, במטרה כדי לשעבדם אליה ועל פי תפיסתם, את זה הם לא יתנו לה.
לסיכום: האשה מרגישה נטושה ובסוף סדרי עדיפותיו מפני חוסר התעניינות והכלה מצידו, והאיש מרגיש נשלט, משועבד ולא מוערך, מפאת שהאשה משליכה את כאבה ותסכולה עליו ואינה מספרת לו בגלוי שעיקר כאבה מפאת הזנחתו וחוסר תמיכה והבנה בצרכים הרגשיים שלה. יוצא שמאחורי התסכולים והכעס של האשה, מסתתרים רגשי צער, ניקור, בדידות ונטישה, שקיימים כמעט בכל אשה שאינה מקבלת יחס, התעניינות וחיזורים כראוי.אולם טענות,האשמות ואיומים,מצד האשה  כדי למשוך ולהחזיר את הבעל אליה, מוכיח שמרחיקים וממאיסים אותו ממנה.
העצה-כאשר האשה זקוקה מבן זוגה ליחס, התעניינות וכ'ו, השיטה היא לא להלביש את הצרכים הרגשיים באמצעות כעס ומריבה, או בתביעות בעניינים חיצוניים למרות שגם הם נחוצים לה, כגון-לדרוש ממנו שיוריד שעות עבודה, עזרה, לימוד וכ'ו, כי גברים בדרך כלל אינם מבינים רמזים ובטח לא בעניינים רגשיים.
הגישה הנשית הנכונה לומר בפתיחות ובגלוי-"אני מתגעגעת","אתה חסר לי","אני זקוקה לקרבתך וכ'ו".בכל עת שתחושי צורך בקרבתו  ולהיות עימו, תאמרי לו את המשפטים הללו מתוך רגש,חולשה ועדינות, כי זה מה שעשוי לשבור את ליבו, לשנות גישה ולהתנהג איתך ברוך,רחמים וחמלה.
למרות שבעבר לא היה לך את האומץ לומר לו את מילות הקסם הללו וכעת לא נעים לך ומביך אותך לשמוע את המשפטים יוצאים מפיך, ואף על פי שספגת בעבר פגיעות, דחיות ונטישות, מאחר שזו נקודת התורפה של הגברים, התגמול כאן רב ועצום ועלייך נאמר-"חוכמת נשים בנתה ביתה" וזה סוד נפלא!!
כאשר את חושפת לו את רגשותייך האמיתיים בלי להסוות אותם בכעס ובשליטה, נכון שאת מסתכנת בדחיה ואכזבה, אולם התגמול על כך הוא כדאי, משתלם ורב. כי בן זוגך יקבל הזדמנות להגיב לך ברגש ובאהבה, ובמקום לשבור את ליבך ויגיב לך במלחמה, יחזיק בו ברוך וחמלה וישמור אותו מכל פגע רע.
חולשה ועדינות, הם תכונות שאינם מושכות בעיני נשים ובעיקר בדורנו שהתהפכו התפקידים. הגברים נהפכו לנשים והנשים לגברים, לכן הן מסוות את פגיעותן בכעס ומריבה. אולם לא לשכוח שמה שמושך בעיקר גברים,זהו החלק החלש, העדין והרך של האשה. כי זה מה שמחזק בעצם את ביטחונם והערכתם והופך אותם לגברים חזקים ובטוחים, כדי להעניק לאשה את המיטב ולספק לה את כל צרכיה. יצוין-
שבכל אשה קיימת תכונה עדינה ומיוחדת, אשר יודעת לשדר לאיש ואפילו במבט בלבד-"אתה הגבר שעשוי להפוך אותי למאושרת עלי אדמה", או "אתה הגבר המושלם שלי וכ'ו". זו הסיבה שגברים מתגברים על פחדם ואנוכיותם, ומוכנים להיכנס למערכת זוגית כה מחייבת עבורם, ומאז תחילת הקשר הם כמהים ומצפים לאותה הערצה. קיים בגברים פחד עמוק וחזק לא להתחייב לשום קשר מחייב, שמא יאכזבו ויכשלו ולא יצליחו לרצות ולהעניק כראוי.
לכן לולא החיזורים, ההערצה וגילוי החולשה של האשה בתחילת הקשר, שום גבר לא היה מוכן להיכנס בעד שום הון לקשר מחייב, מפאת החשש והפחד שמא יכשל בשליחותו ויאכזב את בת זוגתו אהובתו מכל.
אולם חבל שלאחר הנישואין כשצפים הבעיות והניסיונות, האשה לתומה שוכחת להעביר לו הזדקקות וחולשה כפי שהיה בתחילת הקשר, וכעת הוא זקוק למסר יקר זה יותר מכל זמן ועבורו זה מבחן האהבה האמיתי שלה כלפיו.לעומת זאת כאשר את מחליטה להפגין לו את הפן הגברי והחזק שבך כדי לזכות להערכה וכבוד, את גורמת למעשה למצב הפוך.
כי בתמימותך ובחוסר יודעין את פוגעת בגבריותו ובטחונו, ומורידה לו את האמון בעצמו וממילא לא נותר לו מה להעניק לך. לכן הוא בורח למערתו במצב הטוב או לכל מיני חברה ועיסוקים ששם יודעים לתת לו את מה שחסר לו בעצם-את הכבוד והמקום הראשון שהוא זקוק לקבל ממך דווקא.ברגע שיהיה לך את האומץ לסלק את מנגנוני ההגנה ותעניקי לו את האמון והבטחון שהיטבת לעשות בעבר, תתעורר ותשוב אותה חוויה ואהבה שהייתה בתחילה.
כאשר המחסומים שלך ירדו, יחזור אותו דחף וריגוש שהיה לשניכם בתחילת הנישואין ותתחברו מתוך שחרור ורצון כפי שנפגשתם בתחילה. החיבור והקשר עדיין קיים, כאשר התנאים יוכשרו לכך, תחושו בו ותתרגשו בו מחדש.
מצב רוחני זה של שבירת האגו ומידת הניצחון, מנציח חיי זוגיות טובה ונותן כוחות להחזיק מעמד יחדיו בזמנים קשים ביותר ולאורך שנים, כפי שרואים את המבט המיוחד האוהב בזוגות שחיים יחדיו זמן רב ואשרי הזוכים. ישנן נשים שקשה להן לפרגן ולהחמיא לבעליהן ולומר בגלוי שהן-"אוהבות, מתגעגעות, וזקוקות לאהבה וחיבור רב יותר".
טענתן זה מביך ומפחיד אותן, שמא ערכן ירד בעיני בן זוגן, או שמא ישתמשו בחולשות הללו נגדן בזמנים של כעס ומריבה. אולם פעמים כל הסיבות הנ"ל מפאת הפחד שאם יגלו חולשה ורגישות יתר,יאבדו כח ושליטה ובעליהן ינצלו את חולשתן לרעתן, והמחיר שמשלמות על פחד דמיוני זה רב ויקר וחבל.
כי לא רק שהן לא זוכות לקבל את מבוקשן, אלא בסוף מפסידות את ילדיהן, בתיהן ואת בן זוגן. גם אם ממשיכים לחיות יחדיו, זה מחוסר ברירה ומאילוצים רבים ואין עונש ויסורים קשים מזה. מצד אחד דרוש אומץ מסוים כדי להפגין כח ושליטה, אולם מצד האחר דרוש אומץ רב יותר, על מנת להתנהג בכניעה וענווה, למרות התגמול הרב כפי שהוכחנו בעבר.
זכרי-
שבעלך נמשך, מתגעגע, נכסף וזקוק לצד הרך, העדין והמיוחד שבך, ומצד שני בורח ומפחד מהפן העוצמתי והגברי שלך. תחשבי איך את נראית כשאת שומעת את עצמך רוטנת, מתלוננת ומאשימה אותו כמו אימך ביום הגרוע שלה, וכמה אנרגיות שליליות ניתן לחסוך ממך, מילדייך ומבעלך. מצד שני  דמייני באיזה הרמוניה תתענגי ותהני כאשר תתגברי על מידותייך ועל הפיתוי לצעוק, לכעוס ולהתלונן. לכן על מנת שבן זוגך יהפוך אותך למלכה, עלייך להמליך אותו בתחילה. לסיכום:
לזכות להרמוניה וחיבור אמיתי, על האיש להעניק לאשה את המקום הראשון ועל האשה לחשוף את רגשותיה המיוחדים ולהמליך את בן זוגה.כי אם אתם משתוקקים לקשר אמיתי, החיבור קיים,כדאי ושווה ובהבטחה, שבת שלום ומבורך.


מהדורה עשירית
בשלום בית:

מובא בחז"ל- "שאין האיש מת אלא לאשתו ואין האשה מתה אלא לבעלה". כלומר ההפסד הוא שלהם נטו, ועליהם להילחם על הזוגיות בלי להתחשב בשום אדם בעולם.
הגיעו זוג עם רשימתם השחורה, [תופעה מצויה]. כשסיימו לקרוא שאלתי את האיש- במידה וחלילה רעייתך נופלת סעודית, האם תסעד אותה או תיטוש אותה? "אמסור נפש עבורה". שאלתי את האשה-"וודאי שאמסור נפש עבורו". עניתי-על כך כתוב-"על רוב פשעים תכסה אהבה", אתם לא צריכים שום גישור, תורידו אגו ומידת הניצחון  והכל יסתדר.
מובא בעץ חיים שהבחינות של הזכר והנקבה בעולמות העליונים חייבים להיות בחיבור אמיץ בלי שום חציצות על מנת להביאם לשלמות, וכל מעורבות חיצונית ביניהם גורם פגם נוראי בכל העולמות ועשוי להחריב את העולמות ולהחזירם למצב ההתחלה של-"תהו ובהו" רחמנא לצלן. על אותו משקל- בני הזוג חייבים להיות בחיבור חזק ואמיתי ללא שום מעורבות רגשית מבחוץ ובעיקר לא מההורים.
לכן אין לזוג להתחשב בשום אדם ואפילו לא בהוריהם למרות כוונתם הטובה. וזה הוא עומק כוונת דברי חז"ל-"שאין האיש מת או האשה וכ'ו", כי הם המפסידים העיקריים כאמור ואין להם לשמוע לשום אדם וגם לא להורים, ואין בעיה של מצות-"כיבוד הורים"!!
מתקשרים אליי כמעט מידי יום זוגות [בעיקר חדשים] ומתחננים על נפשם שאכתוב בעניין המעורבות של ההורים שגורם להם לחוש חסרי אונים וחסרי ערך לפתור את בעיותיהם בכוחות עצמם, ובסוף כל מריבותיהם מתרכזים בעניין מעורבות ההורים-"האם הם צודקים או איזה צד צודק או לא".
לכן הורים יקרים ידעו נאמנה ע"פ הזוהר שציינו, שגם אם המעורבות הועילה לזוג, אולם על עצם זה שהרשו לעצמם להתערב בין בני הזוג ולא נתנו להם להתמודד ולבנות את הזוגיות בלי מעורבות חיצונית [כפי שהם התחננו מהוריהם בתחילת נשואיהם], יצטרכו ליתן את הדין על כך ושום אמתלה או סיבה לא תעזור להם ובהבטחה!!
ניתן כמובן לשלוח אותם לגישור לאנשי מקצוע, אולם אסור להם בתכלית האיסור להתערב או להביע דעה לזוג!!
צינתי בעבר כאשר ילדיי או כלותיי מבקשים את מעורבותי, אני מפנה אותם לבעלי מקצוע למרות שאני יודע שביכולתי לעזור להם יותר מכל אדם אחר, אולם מאחר והזוהר מחמיר בזה מאוד, הריני נזהר ונמנע מלהביע דעה. אחד התנאים הראשונים שאני מתנה עם כל זוג שבאים אליי לטיפול- "שלא מכניסים שום מעורבות חיצונית ביניהם וגם לא הורים". מאחר שבהמון מקרים בס"ד הצלחתי לגשר ביניהם ולהשכין שלום ובסוף ההורים הרסו והחריבו את הבית ועוונם יישאו רחמנא ליצלן.
מעשה שטיפלתי בזוג והאמא של הכלה דאגה בכל פעם להרוס את שלום ביתם. יום אחד התקשרתי אליה ושאלתי אותה- "האם היא יודעת את מספר השערות שיש בגופה"? שאלה-"מה פירוש"? עניתי-"אם תתחילי לספור אולי אחר שבעים שנה תדעי, כי כל רגע צומחת לך שערה חדשה, אולם את המכות שתקבלי בעולם האמת, אני מבטיח לך שלא תספיקי לספור". אולי זה נשמע קשוח מידי, אבל מניסיון מעל ארבעים שנה, אני נוכח לדעת כל יום שמי שמחתן או מגרש [בעיקר במגזר הדתי] הם ההורים, ולזוג כמעט אין בחירה, השם יצילנו!
ציינו בעבר שקיים באשה רצון רב שאינו בשליטתה לחוש במקום הראשון בעיני הבעל. יצוין שגם לבעל יש רצון רב לחוש בעיני רעייתו לפני הכל ומעל הכל. שאיפה זו אינה תלויה בבני הזוג ואין להם בחירה בנקודה עמוקה זו. אם הורי החתן והכלה היו מודעים ומיישמים יסוד יקר זה, ונמנעים בכל מחיר לא להתערב בין בני הזוג, כפי שגם הם סבלו וציפו מהוריהם, היו חוסכים המון גירושין, סבל ויסורים נוראים.
יצוין- שכל זוג וגם הבעייתי ביותר, במידה והיו מאפשרים לו להתמודד לבד עם בעיותיו ולא מתערבים לו כלל, בסופו של דבר היו מסתדרים בלי מגשרים ויועצים כפי שהיה דור אחד קודם.
נחזור- בדרך כלל האשה אינה מסוגלת להעביר לבן זוגה את הצורך הרב שלה לחוש בעיניו במקום הראשון ובמקום זה מלבישה את תסכולה בכל מיני דרישות כמו-שיקצר שעות עבודה,לימודים וכ"ו, כאשר למעשה היא זועקת ליחס, התעניינות וקירבה. הבעל בתמימותו אינו מבין שלאחר שקיצר שעות עבודה, לימוד וכ'ו,ומילא אחר בקשותיה,מדוע היא אינה מרוצה ומפויסת, ואינה מאפשרת לו לצאת לעיסוקיו, תחביביו, לימודו וכ'ו.
לכן הגברים חייבים להבין ולהפנים, שכל עת שיתייחסו לתלונות האשה באופן חיצון, למרות שגם היא מצהירה שזו הבעיה שלה, ולא ירדו לסוף דעתה שמה שירגיע ויספק אותה זה יחס, התעניינות, חיזורים וכ'ו, היא תמשיך להתלונן ולהציק ובצדק. הטענות והביקורות יתעצמו, ואם באופן רגיל יכל לרצותה באמצעות יחס, התעניינות וכ'ו, כעת יצטרך למשא של שכנועים, פיוסים, מגשרים והמון זמן וכספים מיותרים, כאשר יכל לפנות מעט זמן עבורה ולפתור את מצוקותיה עם הבנה והכלה בלבד.
מעשה באחד שיעצתי לו שיעניק הבנה ואוזן קשבת לרעייתו ויפתור בכך את כל בעיותיו. ענה- "אין לי זמן, אני מעדיף שהרב יטפל בה ואשלם במיטב כספי". עניתי- "זו הטעות הגדולה שלך ושל כל אלה שחושבים שניתן לפתור בעיות רגשיות בכסף. אולם האשה זקוקה ליחס דווקא מימך ולא ממני. יתרה מכך-הבנה והכלה אחת שלך, עולה פי אלף מהאזנות שלי, ככתוב-"אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך".כלומר-הבעל מושל במצבי הרוח המשתנים של האשה ואחראי לאושר שלה.
יצוין-אשה שאינה מחוזרת ע'י הבעל היא מבחינת-"מתה אנוכי" ובלי גוזמא. קיים בגברים סוג של נכות רגשית ואינם מודעים לעוצמת ההבנה וההכלה לאשה ללא עצות ופתרונות, ורק הקשבה והזדהות בכאבה בלבד,עשוי לרפא לה את הנפש ולחדש אותה בריה חדשה. תשאלו את כל המגשרים מה הוא סוד הצלחתכם? התשובה היא-הקשבה, הזדהות והכלה למטופל. מכאן רואים את כח האזנה לאשה, כי היא אינה זקוקה לפתרונות כמו האיש, אלא להבנה והכלה בלבד.
לעומת זאת-האשה מסיקה שמה שגוזל את בן זוגה להיות עמה זה העיסוקים, הלימודים, המשפחה וכ'ו, לכן נהפכת לתובענית ונמצאת בתחרות עם אותם פעילויות. גברים נפגעים מגישה תובענית ומפרשים אותה כאשה שתלטנית,למרות שברוב המקרים היא פועלת מתוך מצוקה וחוסר שליטה. יוצא שהאשה מרגישה כאובה ונטושה ובסוף סדרי עדיפותיו, והאיש מרגיש משועבד ונשלט מפני שאינו מצליח לרצותה כראוי.
העצה- כאשר האשה זקוקה ליחס, התעניינות וכ'ו, הגישה הנשית לומר בגלוי-"אני מתגעגעת, אתה חסר לי, אני זקוקה לך וכ'ו". בכל עת שתחושי צורך בקרבתו, תאמר לו את המשפטים הללו מתוך רגש ועדינות, כי זה מה שעשוי לרכך אותו ולשנות גישה חיובית עבורך. יתכן שאין לך את האומץ להוציא מילות קסם אלו ובעיקר אם בעבר ספגת פגיעות ונטישות, אולם מאחר שזו נקודת החולשה של הגברים,עם סבלנות והתמדה מנצחים ובהבטחה.
כאשר את חושפת לו את רגשותייך העדינים בלי להסוות אותם בכעס ושליטה, נכון שאת מסתכנת בדחיה ואכזבה, אולם התגמול הוא רב וכדאי. כי בן זוגך יקבל הזדמנות להגיב לך ברגש ובאהבה, ובמקום לשבור את ליבך ויגיב במגננה, יחזיק בו ברוך, באהבה וחמלה.חולשה ועדינות,הם תכונות שאינם מושכות בעיני נשים ובעיקר בדורנו החיצון. אולם לא לשכוח שמה שמושך בעיקר גברים,זה החלק העדין והמיוחד של האשה. כי זה הופך אותם לחזקים ובטוחים על מנת להעניק לאשה את המיטב שראויה לו וודאי.
יצוין- שבכל אשה קיימת תכונה עדינה ומיוחדת, אשר יודעת לשדר לאיש ואפילו במבט בלבד-"אתה הגבר שעשוי להפוך אותי למאושרת עלי אדמה", או "אתה הגבר המושלם שלי וכ'ו". זו הסיבה שגברים מתגברים על פחדם ומוכנים להיכנס למערכת זוגית מחייבת. אולם מאז תחילת הקשר הם כמהים ומצפים לאותה הערצה.
עומק הענין-קיים בגברים פחד חזק ועמוק לא להיכנס לשום קשר מחייב ובעיקר לזוגיות,שמא יכשלו ויאכזבו ולא יצליחו לרצות ולהעניק כראוי. לולא ההערצה וגילוי החיבה של האשה, שום גבר לא היה מוכן להיכנס לקשר מחייב בעד שום מחיר. אולם חבל שלאחר שנישאים ומתעוררות בעיות וכ'ו, האשה לתומה שוכחת להעביר לו חולשה ועדינות כפי שהיה בתחילת הקשר, למרות שכעת הוא זקוק לתמיכה יותר מכל זמן, ועבורו זה מבחן האהבה האמיתי שלה.
לעומת זאת כשהיא מחליטה לשנות לגישה גברית ולהפגין את הפן החזק שלה במטרה לזכות להערכה וכבוד, למעשה היא גורמת למצב ההפוך. כי בחוסר יודעין היא פוגעת בגבריותו ובטחונו וממילא הוא חש חסר ערך להעניק לה את המיטב.לכן הוא בורח למערתו או לכל מיני חברה ועיסוקים ששם יודעים לתת לו את הכבוד והמקום הראשון שחסר לו.
במידה ותחליטי לסלק את מנגנוני ההגנה, ישוב לך האומץ והבטחון להחזיר לו את האמון והבטחון שהטבת לעשות בעבר,ותחזור אותה חוויה ואהבה שהייתה בתחילה. כאשר המחסומים שלך ירדו, יחזור אותו ריגוש שהיה בתחילת הנישואין ותתחברו מתוך שחרור ורצון כפי שנפגשתם בתחילה. החיבור והקשר עדיין קיים, כאשר התנאים יוכשרו, תחושו בו ותתרגשו בו מחדש. מצב רוחני זה מנציח חיי זוגיות טובה ונותן כוחות להחזיק מעמד בזמנים קשים יותר, כפי שרואים את המבט המיוחד בזוגות שחיים זמן רב וזה ניתן להשגה.
ישנן נשים שקשה להן לפרגן ולומר שהן- "אוהבות, מתגעגעות וזקוקות לאהבה וחיבור רב יותר". טענתן זה מביך ומפחיד אותן, שמא ערכן ירד בעיני בן זוגן, או שמא ישתמשו בחולשות הללו נגדן בזמנים של כעס ומריבה. אולם פעמים רבות מפני פחד דמיוני- שאם יגלו חולשה ורגישות יתר, יאבדו כח ושליטה, ובעליהן ינצלו את חולשתן לרעתן והמחיר שמשלמות על פחד דמיוני זה רב ויקר וחבל. כי בסוף הן מפסידות את בתיהן ואת בן זוגן האמיתי.
גם אם ממשיכים לחיות יחדיו, זה מחוסר ברירה ומאילוצים רבים ואין עונש ויסורים קשים מזה. מצד אחד דרוש אומץ כדי להפגין כח ושליטה, ומצד האחר דרוש חוכמה, כדי להתנהג בעדינות וענווה,אבל התגמול הוא משתלם ורב.
יצוין-שבעלך נמשך וזקוק לצד העדין והמיוחד שבך, ומצד שני מפחד ובורח מהפן העוצמתי שלך. תחשבי איך את נראית כשאת כועסת ומאשימה, וכיצד את נראית בעיניו כשאת משנה גישה. נסי לדמיין באיזה הרמוניה תתענגי ותהני כאשר תתגברי על הפיתוי להאשים, לכעוס ולצעוק.כדי שבן זוגך יהפוך אותך לנסיכה,
עלייך להמליך אותו בתחילה.
לסיכום:
לזכות להרמוניה וחיבור אמיתי, על האיש להעניק לה את המקום הראשון ועל האשה לחשוף את רגשותיה ולהמליך אותו. אגב-העלונים עשויים לשמש לעזר רב, במידה ותמלאו את תפקידכם כראוי ללא קשר לבן/ת הזוג. אולם אם תשתמשו בהם לצורך התנצחות או צפייה, הם יהפכו לנזק ומכשלה, לכן יש לקיים ללא קשר לבן/ת הזוג,
שבת שלום ומבורך.