:פרשת השבוע
!!וישלח

:הפטרה
!!חזון עובדיה 

יג' כסלו תשפ"ה.

מעניין הפרשה: 
גבורת הצדיקים מול חולשת הרשעים.

"וישלח יעקב מלאכים וכ'ו" [לב,ד].
בהתנהגותו של עשו אנו מוצאים סתירה.
מצד אחד הוא אינו מתפעל כלל  מהמלאכים שנשלחו אליו ע"י יעקב ומצד שני רואים זמן קצר לאחר מכן נכנע לפני יעקב אחיו.

כיצד ניתן להבין שרשע זה אשר מלאכים לא שכנעוהו לעשות שלום עם יעקב אבינו,נהפך לאיש אחר ונופל על צוואר יעקב אבינו ונושק לו.

אמנם נחלקו חז"ל אם נשקו בכל לבו או לא,אבל סוף סוף פינתה שפת החרב והמלחמה מקומה לנשיקות ובכיות המאפיינות אחים שלא נפגשו לזמן ארוך, כך שואל הגרי"ל חסמן זצ"ל.
ומנמק-שחז"ל מסבירים-"שפתי צדיק ידעון רצון".

כלומר-הצדיק מבין לבו של אדם ויודע היטב מה רצונו.
כך יעקב אבינו ידע שאותם כבשים,עזים וגמלים ששלח לעשו וכן הכריעות וההשתחויות ישחדו וימלאו את נפשו של אותו רשע.
זוהי דרכם של רשעים,כאשר רואים תאוה לנגד עיניהם מאבדים עשתונותיהם וכל חלל לבם מתמלא בתשוקה אחת ויחידה להשיג תאוה זו וטו לא.בזה הם כבהמה ממש אשר מאבדים את  חייהם עבור הנאת רגע.הדברים הללו נכונים בקשר להבלי העוה"ז ככתוב-"הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם".

לא רק מן העוה"ב כי אם גם מהעוה"ז.
האדם עצמו יודע ומבין זאת,אלא שאינו יכול להתגבר על תאוותו.
זאת השכיל יעקב אבינו להבין וידע כי הנשק הטוב ביותר שבעזרתו יכניע את עשו הוא הכבוד שיעניק לו.
הוא הצליח באופן הטוב ביותר שהרי לא זו בלבד ששנאתו של עשו לא יצאה אל הפועל,אלא גם הפך לבו לאוהבו.
והיינו-"שפתי צדיק ידעון רצון",הצדיק יודע כיצד להפוך רוגז ושנאה לאהבה ורצון.הדברים יתיישבו ביתר בהירות לפי הדעה שלא נשקו בכל לבו.עשו היה תמה על עצמו מדוע אני מאבד את חושיי,הרי 22 שנה אני מחכה למלחמה זו?ובכל זאת לא הצליח להיחלץ משלשלאות הכבוד והשוחד שיעקב אבינו כבל אותו בהם.התוצאה-

שבעל כורחו נפל עליו ונשקו.
כיון שבעל התאוה הינו עבד לתאוותיו ואינו יכול להשתחרר מהם.

כך גם בכל עניני חיי העוה"ז יודעים רשעים שדרכם למיתה אלא-"שחלב על כסלם",[התאוות] וקשה להם הפרישה.
חז"ל-המשילו את הנהנה הנאה גשמית לכלב שחטף עצם קשה לפיו וכאשר החל לנגוס בה שבר את שיניו ודם ניגר מתוך פיו.     כשהבחין בדם לא שם לב שזה יצא ממנו.סבור היה שמציאה גדולה נזדמנה לו לכן ליקק בשמחה עצומה את הדם.
הוא הדין לתאוות האדם,שכל הנאתו היא בזה שמוציא את כל כוחותיו ומאבדם ע"י מילוי התאוה.והרי הוא מלקק את דמו, ככלב הזה.
יעקב אבינו הכין את עצמו לדורון לתפילה ולמלחמה.

לכאורה היה מקום לחשוב שמחמת חולשה לא מצא דרך אחרת כיצד להתגבר על עשו.מובא בפרשה שיעקב הסיר את האבן אשר כל הרועים היו צריכים להתאסף כדי לגוללה יחדיו, ויעקב הסיר אותה לבדו כמסיר פקק מעל פי צלוחית.אבל דוקא בגלל כך באה גבורתו של יעקב לביטויה המלא.למרות היותו בעל כוחות אדירים,לא רצה במלחמה אלא בפיוס,הכנעה ושלום.
כלומר-יעקב אבינו פחד יותר להרוג מאשר להיהרג.
בני אדם רגילים לכנות בשם גיבור את האדם המכניע  אחרים תחתיו.
אך חז"ל-אמרו בפרקי אבות פרק ד,"איזהו גיבור הכובש את יצרו".
אדרבה צאו וראו כאשר אדם יכול לגבור בגבורות גדולות על אחרים ולהמציא המצאות שונות ודרכים כיצד להניעם ולשלוט עליהם,רק דבר אחד הוא אינו מסוגל,זה להתגבר על עצמו ולשבור את תאבתו ,יצריו ולהכניע את כעסו,שזו הגבורה האמיתית.
אנו אומרים בתפילה-"אתה גיבור לעולם ה".

מהי מדת גבורתו?כתוב בהמשך הפסוק-"מחיה מתים אתה".
כלומר-הגבורה היא להחיות מתים ולא להמית את החיים.
גדולי האומות שבכל דור מחפשים תדיר דרכים כיצד להשבית מלחמות ומריבות בעולם אך ללא הועיל.

משום שאינם יודעים שמקור המלחמות והרע הוא במידת הגאוה,התאוה והכבוד וכ'ו.
אם באמת רצונם למנוע מלחמות עליהם לחדול מלעסוק בפיתוח אמצעי לחימה ולהכניע את עצמם.בהכנעה והעברת המידות יבוא הכל על מקומו בשלום.

את יסוד זה-למדנו מיעקב אבינו שעם כל גבורתו ויכולתו לנצח את עשו במלחמה,בכ"ז נכנע לפני עשו אחיו,
ובגבורה זו גבר על אחיו וקנאו לעבד,עד שרואים דבר והיפוכו-
יעקב אבינו משתחווה לעשו וקוראו אדוני,

והעבד האמיתי הוא עשו שהוכרח להיכנע מפניו.
עוד משל-לתאוות העוה"ז-

בלילה רואים על הקיר כל מיני נוצצים יפים וכאשר מדליקים את האור כדי ליהנות מהמראה,מיד נעלמים כל הציורים.
כך תאוות העוה"ז אין בהם אלא דמיון כוזב ומתעתע.
כל זמן שהולכים בחושך נהנים בתענוגים המדומים.
אולם כשמאיר אור השכל רואים בחוש כי שקר המה ואין בהם ממש ורק הדמיון הוליכם שולל.
העצה היא-להגביר את השכל על הדמיון ומיד תתגלה האמת כי הבל הבלים המה.רק-"סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם",ה' יזכנו אמן כן יהי רצון!!

 
שלום בית!!
 

כהמשך-
חז"ל אומרים-"לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו,שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בעבור אשתו"[יבמות סג'].
מובן-שבלי ברכה אפשר לעבוד בלי סוף אבל התוצאה-
אין כסף ותמיד הבנק במצב של גירעון ועוד תקלות והפסדים למיניהם לאין קץ רחמנא לצלן.אין הכוונה ברכה בפרנסה בלבד,אלא ברכה בכל התחומים.לימוד תורה,השגות רוחניות, בנים צדיקים,הצלחה בעסקים חברה וכ'ו.ידוע בספרי הקבלה כי האשה היא כנגד ספירת המלכות.
כלומר-שורשה הוא בקבלת כבוד הערכה וחשיבות.
פירוש-קיים בה צורך גבוה להרגיש במקום הראשון,לפני הכל ומעל הכל בעיני הבעל,כאמור לעלונים הקודמים.

יש לזכור-כי תכונה זו אינה בבחירתה ולא בשליטתה כלל,אלא כך היא בנויה מראשית הבריאה.ועוד-את  עיקר חשיבותה,שמחתה וחיותה יונקת מהרגשה זו שהבעל מעניק לה בדווקא ולא ממקום אחר.
אולם-כאשר האשה אינה מקבלת יחס הערכה וכ'ו, ובעיקר את ההרגשה של המקום הראשון מהבעל, ובנוסף לעוד פגיעות והשפלות למיניהם.
אזי היא נאלצת לחפש הערכה זו מאנשים זרים,רחמנא לצלן.
כאשר אינה מצליחה, או שעדיין חסר לה,[כי את עיקר ההערכה היא בנוייה לקבל דווקא מהבעל כאמור].
היא נאלצת למלאת את סיפוקה וחסרונה ע"י כך שהיא עלולה לרעות בשדות זרים והתוצאות ידועות,השם יצילנו.
[יש הרבה מה להאריך בנושא כאוב זה,נסתפק במעשה].
מעשה:באשה שהיתה עובדת מחוץ לבית כדי לעזור לבעל בעול הפרנסה.יום אחד היא נעלמת ומשאירה לו שלושה ילדים.
לאחר זמן מה,שולחת  הודעה לבעל- "נפגש ברבנות".
לאחר חיפושים אחר האשה שעלו בתוהו,נאלץ להיפגש עמה בלשכת הבנות ע"פ התאריך ששלחה לו.
לתדהמתו הוא פוגש אותה ברבנות עם הנהג הקבוע שלה[שהיה מסיעה לעבודה].תוך זמן קצר הבהירה לו שהיא רוצה גירושין ושהיא עומדת על כך בכל תוקף.לאחר שהבעל השתכנע שאין מנוס מזה,
מיד מילו תופס הסכמה קבעו תאריך לגירושין וכך היה.
לאחר המקרה שאל אותי הבעל איך האשה היתה מסוגלת לעשות דבר כזה-לעזוב שלושה ילדים ולברוח עם הנהג?
עניתי-נתת את התשובה.שאל-מה פירוש?עניתי-אם היא היתה מסוגלת לעזוב שלושה ילדים, זה אומר שהיא סבלה מאוד ועברה מסכת יסורין קשים,[לא שאני מצדיק אותה במעשה].
שאל-דווקא עם הנהג?עניתי-מסתבר שהיא עברה השפלות ,פגיעות,בזיונות וחוסר הערכה וכ'ו,והיא מצאה נחמה אצל הנהג.
כלומר-כאשר הבעל פגע בה,היא קיבלה יחס ,כבוד,פירגון חיזורים וכ'ו מהנהג,בו בזמן שהיא היתה משוועת וזקוקה לזה מהבעל בדווקא!!
שאל- מה עונשה.עניתי-אם לה מגיע גהנום,לך מגיע שבעה מדורי גהנום.הוריד את ראשו לאות הסכמה ונענע מתוך הודאה וכאב פנימי עצור!!לומדים מכאן את התוצאות,ההשלכות והנזקים הקשים וכמעט הבלתי הפיכים,שנגרמים כתוצאה מחוסר הערכה ,זלזול,פגיעות,השפלות וכ'ו,של שני בני הזוג,ולכן זה מחייב את שניהם לצאת מהאשמות ולא לפגוע זה בזו ולעשות שינוי כאמור.
נחזור-עיקר המבחן של המקום ראשון בעבור האשה 
הוא-יחסו של הבעל כלפי הילדים,ההורים,משפחה חברים  עבודה וכ'ו, לעומת יחסו אליה.
סוד ההצלחה בזוגיות, כשהבעל זוכה באמת לתת לאשה את ההרגשה האמיתית של- המקום הראשון ושאין לה שום מתחרה בעולם,לא עיסוקיו,ילדיו,הוריו,רבו ואפילו שיעור תורה,תפילה וכ'ו.

עד כדי כך-הרגשה זו חזקה אצלה, שקיים בה צורך להרגיש שהיא לפני הקב"ה כביכול, וכך רצונו ית' שיהיה כן.
עומק ביאור הדברים:

מקום ראשון,אין פירושו שבמציאות אשתו יותר חשובה מהתורה או מהקב"ה חלילה.גם לאשה ברור מעל כל ספק, שהתורה והקב"ה מעל הכל וודאי.ועוד-שאין רצונה במציאות להיות יותר חשובה מהתורה או מהקב"ה חס ושלום.אלא סוד הדבר-שקיים באשה צורך פנימי גדול שאינו בשליטתה כאמור,להרגיש ביחס ובהערכה של הבעל כלפיה שהיא מעל הכל ולפני הכל,כי כך היא בנוייה מראשיתה כאמור כי זה החומר גלם שממנו היא עשויה כמבואר היטב!!
החידוש הגדול-אם יבין,יפנים וישכיל הבעל לתת לאשתו  הרגשה זו,שהיא זקוקה לה מעל הכל,לעולם לא תדרוש ממנו לוותר על עיסוקיו תחביביו הוריו וכ'ו,וכן על שיעור תורה, תפילות,וכל שכן על הקב"ה כמובן.בעיה זו מצויה בעיקר בהתמודדות בחינוך ילדים, כשהבעל אוהב את הילדים ומתייחס אליהם בכבוד ושם אותם במקום הראשון לפני האשה,מזלזל ופוגע בה ובעיקר ליד הילדים.
אחד ההשלכות-דבר זה גורם לאשה להיות כעוסה וממורמרת והופך אותה לחסרת סבלנות ומוציאה את זעמה ותסכולה על הילדים,עד כדי קללות מכות ואלימות ללא שליטה.
ועוד-במקום לתמוך בה ולתת לה הערכה ,כבוד ואת המקום הראוי,יוצא הבעל בטיפשותו במלחמה נגד האשה,

משפיל ופוגע בה ליד הילדים ומוכיח לה את הערכתו השלילית כלפיה והתוצאות ידועות, מכאן עד לחורבן הבית הדרך קצרה.
יתרה מכך-בעיה זו מצויה כמעט אצל כולם בהתמודדות בין האשה להוריו של הבעל.כאשר הבעל אינו יודע לתת את ההרגשה לאשה שהיא לפני הוריו,כאן הנזק הוא כפול.

התוצאות:
א.  שלום הבית נהרס.
ב.  היחסים בין האשה להוריו נהרסים כליל והנזק כאן הוא כפול וכמעט בלתי הפיך.
כי גם כאשר ישלימו,עדיין היחסים בינה לבין הוריו ישארו הרוסים.
כמו כן-
קושי זה קיים אצל בעלי תשובה בעיקר,כאשר בתחילת דרכם, ליבם בוער לאבינו שבשמים[עם המון אורות בלי כלים מתאימים], ומגיעים למצבי מתח קשים בבית,עד כדי גירושין ופירוק המשפחה,כאשר אינם יודעים כיצד להעביר את ההרגשה הזו של חשיבות ומקום ראשון לאשה שהיא- לפני הוריו לימודיו עיסוקיו ותחביביו.
נקודה חשובה-
כל עבודת ה' וכן כל ענייני החיים באים לידי ביטוי ישירות  ביחס של הבעל כלפי אשתו, וכן ביחס של האשה כלפיו,הן ההצלחות והן הכשלונות!!צריך לדעת-להיות חכם ולא צודק כדי לא ליפול ברשת היצר ולהגיב כפי הטבע,[וכן לקבל הדרכה מקצועית בנושא מורכב זה].
לכן-כאן נכנס התפקיד המרכזי והחשוב של האשה,להבין ולהכיל  את מצבי הרוח המשתנים של הבעל ולא להתעמת ולהתנצח עמו, ולהראות לו עד כמה שהוא טועה ולא מבין,מבחינת-"אולת בידה תהרסנו".
אלא אדרבה-לראות בו נקודות טובות,להעריך ולהודות לו על מאמציו,[למרות יחסו המשפיל,פשוט להתעלם להתרכז בטוב,ולזכור לו את הימים הטובים והיפים],ותוך כדי לפתוח את סוגר לבו, ע"י שתסביר לו בעיקר את הצורך שלה לקבל ממנו הערכה וחשיבות,שמבחינתה זה מעל הכל,מבחינת-"חכמת נשים בנתה בתה".
לכן חשוב להעניק לבעל-"התגעגתי אליך"!!
"אתה חסר לי"!!
"אני זקוקה לך"!!
"אתה כל עולמי"!!
"מה אני שווה בלעדיך"!!
זו מעלה ולא ירידת ערך,
וזו עיקר-"חכמת נשים",כאמור!!
יתרה מכך-נקודה חשובה:
על האשה לדעת שקיים בכל גבר תכונה חזקה מולדת-
להרגיש שאיש לא יוכל להסתדר בלעדיו ושהוא הכי צודק ומבין. 
בעיקר הרגשה זו באה לידי בטוי-עם בת זוגו!!
כלומר-כאשר האשה-תומכת,מעריכה ולא מזלזלת בהחלטותיו וברגשותיו [ובעיקר כאשר נדמה לה שהוא טועה],
 מראה ואומרת לו ע"י מילים, שהיא זקוקה לו ואינה יכולה להסתדר בלעדיו,[למרות שבמציאות היא כן מסתדרת],
הוא יעשה הכל כדי להוכיח לה ולעצמו-את כשרונותיו והצלחתו לספק לה את צורכיה כי זה מה שעושה אותו לגבר.
מצד שני-אין פגיעה יותר קשה לגבר מזה-
שהאשה מראה ואומרת לו שהיא מסתדרת בלעדיו.
ההשלכות:
א. בזה היא מפסידה את עזרתו.
ב. מתפתח  אצלו חוסר כבוד והערכה כלפיה,בכל הזדמנות שתכשל הוא יפגע בה ויוכיח לה את חוסר הצלחתה.
ג. ישב בצד תוך כדי צפייה מתי היא תכשל, תשבר ותזעק לעזרה,[שזה בנפשו כאמור,כי בזה חוזרת גבריותו כמבואר].
ד. או יתעלם ממנה התעלמות מוחלטת,שזה הדבר הקשה ביותר לאשה, שעוד נכתוב בנקודה עמוקה וכאובה זו בס"ד.
ה. מעכשיו כל נטל הבית יפול עליה,כי הוא יתן לה להתמודד לבד עם כל ענייני הבית וכ'ו,ימתין ויחכה מתי היא תשבר ותזעק לעזרתו כי לזה הוא זקוק מעל הכל.
ו. ישתמש בילדים נגדה למרות שזה לא מוסרי אבל אנושי ביותר[כפי שבני הזוג מטיבים לעשות זאת כאשר נפגעים זה מזו].
נקודה עמוקה וחשובה:
ישנן נשים רבות שאינן יודעות להגדיר את כאבן באופן הנכון וכאשר הן רוצות להעביר לבעל מסר שהן זקוקות לעזרתו,לאהבתו  וכ'ו-
הן מבטאות את רגשותיהן ע"י מילים בוטות ופוגעות.
כמו-"הרסת לי את החיים"!!
"נמאס לי ממך"!!
"אין לי רגש כלפיך"!!
שרפת לי את כל הרגשות וכ'ו"!!
"צא לי מהחיים"!!
אני רוצה להתגרש"!!
"אני שונאת אותך וכ'ו"!!
"הטעות הגדולה שעשיתי,זה מיום שהכרתי אותך וכ'ו"!!
מבחינת-למעשה הפירוש האמיתי של אותן משפטים זה:
"אני זקוקה לך"!!
"אתה חשוב לי מכל"!!
"אוהבת אותך"!!
"חסר לך שתעזוב אותי"!!
"אתה כל עולמי"!!
"מה אני שווה בלעדיך"!!
בדיוק היפך הפירוש המילולי!!
התוצאה-
הגבר לתומו מפרש את המשפטים הללו כפי שהם נשמעים ומגיב לה בהתאם,כאשר התוכן והכוונה האמיתית של אותם משפטים זה בדיוק להיפך, כמבואר היטב.לפיכך-כאשר לא יודעים היטב את מבנה נפש האיש והאשה,אזי אנו לוקים בפרשנות שאינה נכונה ואנו מגיבים,דנים ושופטים ע"פ פרשנות מוטעית ופעמים ההשלכות הרות אסון והנזקים בלתי הפיכים כידוע, רחמנא לצלן!!
לכן-בחוסר הבנת נפש האשה והאיש נובעות עיקר הבעיות בזוגיות ומכאן ולעד חורבן הבית הדרך קצרה!!
לפיכך-יש ללמוד נושא עמוק,מורכב וסבוך זה שעומד ברומו של עולם,ע"י הדרכה מקצועית תורנית בעלת נסיון עשיר ולא להתפשר על פחות מזה,או רק ע"י קריאה ולימוד מתוך ספרים או עלונים כי האדם הוא- "קרוב לעצמו" ולעולם לא יוכל להגיע לתובנות ומסקנות נכונות.!!
מנסיוני מעל ל-30 שנה בנושא רחב זה,אני חייב לומר שכל יום אני לומד דברים חדשים שלא ידעתי בעבר וזה לא בושה להודות בכך.
לעומת זאת-לחיות עם שגיאות ,טעויות, לחזור עליהם,לסבול ולפחד להודות בזה,זו הבושה והחרפה הגדולה ביותר!!
ה' יזכנו שלא תצא תקלה תחת ידינו וכל מעשינו יהיו לשם שמיים ונזכה כולנו לשלום בית אמיתי ולגאולה השלמה ברחמים בקרוב אמן כן יהי רצון!!!
עוד נאריך,נעמיק ונכתוב בנושא מורכב ומסועף זה ובקשר הישיר למצות עונה. בס"ד.


שלום בית
מהדורה שניה:

 כהמשך- 
כיצד ניתן להניע את בן/ת הזוג לפעול:

בדרך כלל גברים ונשים סובלים מהרגשת דחף של-
רדיפה עצמית.

נשים בעיקר סובלות מהרגשה זו.
הסיבות לכך:
 א. קיים בהן צורך פנימי להרגיש הכי מושלמות בעיני הבעל והרגשה זו מביאות אותן לרדיפה עצמית.
 ב. חוסר בטחון ודמוי עצמי נמוך.
ג.חסכים מהילדות שלא קבלו חום ,אהבה וכ'ו,ואת הדברים המינימלים שכל ילד זקוק וצריך לו.
תוצאות הסיבות הנ"ל הופכות אותה-
לנותנת כפייתית.

לפיכך הצבת גבולות לנתינות והשקעות, מפחיד אותה במיוחד.
עומק העניין-
קיים פחד פנימי מתחת לסף הכרתה, שבקשותיה ודרישותיה הן מוגזמות, משום כך היא תתקל בדחיה, ביקורת ונטישה.
רגשות אלו של דחיה, ביקורת ונטישה, גורמות לה סבל עמוק רב.
סוד הדבר-
במעמקי תת מודעה, מאמינה שאין היא ראויה לקבל יותר ממה שהיא מקבלת במערכת היחסים.

אמונה זו עוצבה והתחזקה לה בילדותה, כאשר נאלצה לדכא את רגשותיה, צרכיה וכ'ו, שלא נענו.
התוצאה-
היא נהפכת לנותנת כפייתית  כדי להיות ראויה לקבל את צרכיה הבסיסיים וכ'ו.
בעיקר אם בילדותה הייתה נוכחת, עדה ,או קרבן להתעללות-מילולית,פיזית,רגשית מינית ועוד...
משום כך פיתחה לה אמונה שלילית ותת-הכרתית שאין היא ראויה להיות נאהבת וחשובה.
זו הסיבה שהיא נעשית רגשית יותר, חשופה לפגיעות ושאינה ראויה לחום יחס ואהבה כאמור.
לפיכך-
קשה לה לדעת ולקבוע את ערכה האמתי.
לכן-
אי שם בתת מודעה מפתחת ויוצרת לה הרגשה זו של חוסר ערך עצמי ואת הפחד של- הזדקקות לאנשים אחרים ובפרט לבן זוגה, כי עמו היא חשופה יותר לפגיעות.
כמן כן-
היא מדמיינת לעצמה שהיא לא ראויה לתמיכה ולאהבה שהיא זקוקה לה באמת.
לכן מתפתחת בעמקי לבה הרגשה של-רדיפה עצמית, והרגשה זו דוחפת אותה להעניק ולתת עוד ועוד בציפייה לקבל את מבוקשה, התוצאה
נהפכת- לנותנת כפייתית.

יוצא מכאן דבר והיפוכו-
מצד אחד פחד וחשש זה שלא תזכה לקבל את התמיכה וההערכה הראויה לה, גורם לה להיות רדופה בלתת ולהעניק כדי לקבל את מבוקשה, ומצד שני הגבר מקבל מסר שאין היא סומכת עליו שהוא יספק את כל צרכיה,או יכול לחשוב שנתן די והותר כתוצאה מנתינתה הבלתי פוסקת. 
לכן הוא חש באופן מידי דחוי, לא מוצלח ומאבד ענין וחשק להמשיך.
לסיכום:
האשה נהפכת לנותנת כפייתית והגבר מאבד ענין בקשר מחייב.
נוצר תהליך תת-הכרתי לשני בני הזוג, שיוצר פרדוקס שתוצאתו קצר תקשורתי, חוסר אונים ובסופה הזוגיות עולה על שרטון.!!  

יתרה מכך-
חוסר תקוה ואימון לאשה בקבלת צרכיה הבסיסים, הופכים אותה לנזקקת נואשת, אשר משדרת לגבר את המסר הכואב, שאין היא בוטחת וסומכת עליו לספק לה את צרכיה ומבוקשה.
נקודה כאובה זו, יוצרת ריחוק אצל גברים.
מכיוון שהכוח שמניע אותם לפעול לטובת בת זוגם, כאשר הן יודעות לשדר באופן חיובי ונכון לבן זוגן, את המסר היקר שהן- זקוקות להן.

מצד שני כאשר מסר זה מגיע אליהם בעוצמה של-

הזדקקות נואשת- הגברים נרתעים ונסוגים אחור.
עומק העניין-
ההבדל בן- זקוקה,
ל- זקוקה נואשת?
"זקוקה"-כאשר האשה פונה לגבר בצורה יפה,מכובדת ,רגועה ומבקשת את תמיכתו באופן האומר-
"שיש לי אמון בך שתעשה את המיטב בעבורי".
גישה זו מעוררת אותו לפעול ולעשות הכל למען בת זוגו.
לעומת זאת, המסר של-
זקוקה נואשת, מתפרש לגבר שהיא זקוקה לו נואשות, בגלל  שאינה סומכת עליו ואינה בוטחת בו,בפרט שהיא מנדנדת בלי סוף בעניין מסויים.
גישה זו היא דוחה את הגברים וגורמות להם לחוש פגועים ומזולזלים.
אומנם-
כלל לא קל לאשה לפתח תלות ולתת אמון בבן זוגה ולאחר מכן להיות קרבן של התנכרות, זלזול, שכחה ולנטישה. ההזדקקות לאחרים מציבה אותה בעמדה של נחיתות וחשופה לפגיעות. וכמו כן-
ההתנכרות, זלזול או אכזבה, כואבות לה אף יותר, כיוון שהללו מאשרות לה את אמונתה השקרית, שהיא עדיין איננה ראויה ליחס חום ואהבה טובים יותר והופכת אותה לנותנת כפייתית.
יוצא-
שבמשך שנים, נשים פיצו את עצמן על החשש שאין הן ראויות לקבל וכ'ו, ע"י כך שהיו קשובות לצורכיהם של אנשים אחרים ונהפכו-
  לנותנות כפייתיות,
כאשר בתודעתן חשו שהן לא ראויות לקבל.
הן קיוו בתת-מודען שע"י נתינה בלתי פוסקת תעלינה את ערכן וכך יהיו ראויות ליותר.
ישנן נשים שלאחר שנים של נתינה זכו להבין במבט לאחור שהן בעצם מאז ומתמיד היו ראויות לתמיכה נעלה יותר.
אולם-
לא הבינו שבעצם הנתינה הכפייתית גרמה לבן זוגן למעט בתמיכתו.
יתרה מכך-

כאשר אשה נוכחת לדעת שהיא אכן ראויה להיות נאהבת ומאושרת, היא פותחת אפשרות גדולה מצד הגבר להעניק לה יחס, חום ואהבה שהיא אכן ראויה לה.
למעשה בזה שהייתה נותנת  כפייתית, חסמה בעדה ומנעה מבן זוגה את ההזדמנות הנפלאה לגרום לה את האושר המיוחל.

טעות נפוצה-
כאשר נשים עייפו במשך שנים מלתת, הן מאשימות את הגברים שהתעלמו מהן וגרמו למצבן העגום.
הן חשות פגועות ,שאין הן בוטחות בהם כלל ואינן מוכנות לסלוח להם כאשר מחשבתן לפצות את עצמן על אותן שנים, לפתוח דף חדש בחיים אבל לא עם בן זוגן.
עוד יותר-
בעיקר כאשר הגברים משתנים ומתחילים להעניק ולתת יותר,הנשים מקבלות אומץ תת הכרתי ומיד צפים להן כל רגשי העבר הכאובים ומאשימות אותם במצבן ואינן מוכנות לסלוח.
ע"פ הקדמה חשובה ויקרה זו-
 מובן שהן תרמו למצבן לא פחות מהגברים, ואם הן ידעו לקחת אחריות על החלק שלהן, יהיה להן קל לסלוח ולמחול לבעליהן,[עוד נכתוב בס"ד בהרחבה על טכניקות קלות ומעשיות לריפוי נזקי תרעומות וכעסים].
נקודה חשובה-
התנהגות של נתינה כפייתית כדי לזכות ליחס, אהבה וזוגיות משופרת יותר, זו טעות נוראה.
כי למען האמת בן הזוג ערוך לתת יותר כאשר הנתינה הכפייתית תפחת ותמעט, אזי יתעורר בו  החשק והרצון לתת יותר.
יתרה מכך-
 מצב שבו הגבר נתן מעט ובת זוגו המון, דומה למצב שבו שני בני הזוג היו שקועים בשינה, כאשר האשה

התעוררה  והבינה שמגיע לה יותר, 

 ושיש לה גם צרכים משלה כמו שיש לאחרים, אזי הגבר מתעורר משנתו ומוכן לתתולהעניק לה אף יותר.

נקודה עמוקה-

כאשר האשה  מתעוררת ומבינה שהיא ראויה ליחס, הערכה וכ'ו, שלא בזכות נתינתה הכפייתית, אלא בזכות עצמה, על עצם זה שהיארעיה נאמנה שעושה אתתפקידה בשמחה ובוטחת בו, מיד ובאופן פלאי יוצא הגבר

ממערתו [תרדמתו],כדי לרצותולספק לה את כל צרכיה ולגרום לה את האושר הגדול שראויה לו שלמעשה זה אושרו.

יתכן ויידרש לו זמן כדי ללמוד כיצד לתת ולהעניק לה יותר, אולם הצעד הראשון הגדול כבר נעשה, הוא מודע לכך שהוא הזניח אותה, מוכן להשתנות ולעשותה המאושרת עלי אדמות.

נוסחה זו קיימת גם במצב ההפוך. כאשר גבר לא מתפשר יותר על היחס וההערכה שמקבל מבת זוגו, ומתעורר לקבל יותר יחס, הערכה וכ'ו, גם האשה מתעוררת מתרדמתה, חומות הברזל של התרעומות, הכעסים וכ'ו, מותכות ומוכנה שוב להעניק ולתת לו את ההערכה, האהבה והיחס הנדרש לו.
במידה וההזנחה היא של שנים תידרש תקופה של ריפוי לאותן תרעומות וכעסים שהצטברו,אולם זה אפשרי.

בשלב ראשון כל אחד ייקח אחריות על הטעויות שלו,יבקש סליחה וכך גם לו יהיה קל יותר לסלוח ולמחול.

כאשר בן/ת הזוג מוחלים, גם בן/ת זוגו מוכנים לסלוח.
במקרים שהמשקעים והכאבים עמוקים ביותר, יתכן שדווקא בעתות שבן/ת הזוג מבקשים סליחה ועושים שינויים לטובה, אזי מתעוררים לבן/ת זוגו כעסים ותרעומות שלא ידעו ולא שמעו עליהם.
צריך לדעת ולזכור שזה תהליך טבעי ביותר, כדי לרפא רגשות עמוקים שליליים, שעד כה לא היה את האומץ להוציאם וכעת אזרו כח להשתחרר מהם.
לכן יש חובה לבן/ת הזוג לאפשר לו/ה להוציא ולהתנקות מהם כדי לאפשר לו/ה התחלה,חדשה,טובה, יעילה וחזקה יותר.
נעמיק יותר-כמו שנשים פוחדות לקבל, כך באותה מידה גברים פוחדים לתת. ביאור עומק העניין-
פחדו העמוק ביותר של גבר שמא איננו טוב דיו, או שמא אינו מוצלח וכשרוני מספיק כדי לספק ולתת לבת זוגו את כל צרכיה.
פחדו כל כך עמוק עדי כך שאינו מודע לו, לכן הוא מפצה את עצמו על פחד זה ע"י התמקדות בעצמו בהגברת כישוריו,לימודיו והצלחותיו בחוץ ובבית מפצה את בת זוגו באופן גשמי יותר מאשר תמיכה נפשית, רגשית.
הצלחות, הישגים וניצחונות, תופסים מקום חשוב וראשון אצל גברים. תכונות אלו ערכיים בחיי כל גבר והם בולטים אצלם בעיקר לפני כניסתם למערכת יחסים מחייבת, זוגית.
ועוד-פחד זה מגביר את אנוכיותם, נעשים מכונסים בתוך עצמם, עד שלא אכפת להם משום אדם אחר וגם לאנשים הכי קרובים ויקרים להם.
עבורם לתת ולהשפיע לזולת,זהו סוג של סיכון שמא יכשלו וידרשו לתקן את שגיאתם וערכם ירד בעיני זולתם. מחשבות על כישלונות מפחידות ומכאיבות להם במיוחד,כיון שבתת מודעם הם מחזיקים באמונה שקרית,שאין הם כשרונים ומוצלחים דיים.
אמונה זו-התבססה והתחזקה בילדותם, כאשר ציפו מהם למקסימום של הצלחה, או כאשר קבלו עידוד ותפיחה על השכם רק כשהביאו ציונים והישגים גבוהים. לעומת זאת כאשר לא הצליחו כל כך, ספגו ביזיונות, דחיות ופגיעות.
לכן-כאשר הישגיהם לא זכו לתשומת לב והערכה מספקת,הם פיתחו עמוק בתת מודעם אמונה שקרית שאינם מוצלחים די הצורך.התוצאה-הגבר נעשה פגיע ורגיש ביחס לאמונה שקרית זו שעוצבה בעמקי לבו, שהוא לא מוצלח דיו ותכונה זו מעצימה בו את הפחד מפני הכשלון.
מצד אחד קיים בו רצון עז לתת ולהעניק ומצד שני פחדו לא מניח לו אפילו לנסות.לכן אם פחדו מכישלון הוא רב עוצמתי, הרי הוא ימנע מלתת כדי למנוע מעצמו נטילת סיכונים שלא יצליח ויכשל.יתרה מכך-כאשר פחד זה מתגבר בו, דווקא בשל כך, סיכוייו להיכשל גדול יותר, מבחינת-"ואשר  יגרתי יבא לי".

לכן פחד זה גורם לו שלא לתת ובעיקרלאותם אנשים הקרובים שהוא מעונין לתת להם יותר מכל, הנושא עמוק ורחב עוד נרחיב ונעמיק בס'"ד!! 

פינת ההלכה!!
[עוד נכתוב בהלכות טהרת המשפחה בס"ד].

דיני שביעית!!
א. אסור לזרוע כל מיני זרעים וירקות בשמיטה,וכן עצי פרחים וצמחי נוי,בין זורע ביד או ע"י מכונה.ואין לזרוע גם אם מתכוין לבחון ולבדוק את הזרעים או את השתילים,או שמתכוין להתלמד במלאכת הזריעה.

ב. יש אומרים שאיסור של זריעה נטיעה ושתילה בשביעית קיים גם אם עושה באדמה שבתוך הבית,או תחת סיכוך מסביב מחיצות גבוהות עשרה.ויש מתירין מאחר וזה לא ניקרא שדך.מאחר ששביעית בזמן הזה מדרבנן,יש להקל בזה.מכל מקום המחמיר תבא עליו הברכה.ובעציץ שאינו נקוב העשוי ממתכת,והוא בתוך הבית,לכולי עלמא מותר לזרוע בשביעית.ולפי זה יש מי שמתיר להרכיב במשתלות בזמנינו במקום חיי נפש אחר שיש שם כיסוי נילון.

ג. מותר לשתול ולנטוע בשביעית פירות או ירקות בתוך בריכת מים כשאין שם שום תערובת עפר כלל.ומותר להניח בשנת השמיטה גרעין של אבוקדו לתוך צנצנת עם מים בלבד.ואף אם עושה זאת בחצרו תחת קורת השמים.וכן מותר לתת גרעיני חומוס לתוך צמר גפן ולהניחם בצנצנת מים,ואין בזה איסור זריעה,ואף שגרעינים אלה מוציאים ענפים.

ד. אסור לנטוע בשנת השמיטה כל סוגי אילנות בין אילן מאכל בין אילן סרק,ושורשים של אילן שנתגלו אין לכסותם בעפר בשבעית.

ה. אסור לקצוץ ענף או יחור מהאילן באופן המועיל לו,שע"י כך הוא מתגדל ומתעבה.

ו. אין איסור זמירה אלא כשבאה לתועלת האילן או להשביח פירותיו,אבל אם הוא צריך את העצים לסכך או להסיק בהם וכיוצא בכך,מותר לקוצצם באופן שאין הוא צורך להשבחת האילן.ויש אומרים שיש לקןץ הענפים באופן שמקלקל האילן.

ז. מותר לגזום גדר חי אשר בצידי הבית,אם הגיזום נעשה בכדי שלא יגדל יותר וישאר בנויו ויופיו.הואיל ואין מתכוין שיצמח יותר,אלא לנוי בעלמה,אין זה בכלל זמירה ומותר.וכן מותר לחתוך את הדשא מלמעלה ולהשוותו,שאין בחיתוך זה כוונה לגידול,אלא רק לנוי בעלמא,וכיסוח הראשון של הדשא,יש בו משום גידול והתפשטות ואסור לעשות בשנת השביעית.

ח. גינות נוי אשר סביבובת הבתים,וכל השכנים משתתפים בהוצאות הכוללות גם את החזקת גינת הנוי,אם יש דירים שכנים שאינם שומרי מצוות ולא יכול להשפיע עליהם להפסיק לעבוד בגינה בשנת השביעית,יבקש מועד הבית הסכם בלתי חוזר,וילך לרבנות למכור את הקרקע לגוי,כדי שלא יהיה שותף לעבירה.

ט. מותר לקטוף ענפי פרחים כדי להשתמש בהם לנוי הבית,ובלבד שלא תהיה כוונה לצימוח הפרחים הנותרים,וטוב שלא להשתמש בכלי גיזום בקטיפת הפרחים.

י. מותר לנקות את הגינה שבחצירו הסמוכה לביתו,כשכוונתו רק לצורך נקיון הגינה ולא לצורך זריעה,וכן מותר לתלוש עשבים וקוצים כשכוונתו שתהיה לו אפשרות לשבת וליהנות מהחצר.ויניח כסאות ושולחן בחצרו,כדי שיהיה מוכך שכוונתו להשתמש בחצר ולא להכינו לזריעה.

הלכות חנוכה!!

א. בתקופת הבית השני גזרו מלכי יון גזרות על ישראל,וביטלו אותם מדתם,ולא הניחום לעסוק בתורה ומצות,ולחצום לחץ גדול,ופשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם,נכנסו להיכל ופרצו פרצות,טמאו הטהרות,והיה צר לישראל מפניהם,עד שריחם עליהם ה' אלוקי אבותינו  והצילם מידם,וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום,והושיעו את ישראל מידם,והעמידו מלך מן הכוהנים,וחזרה מלכות ישראל,ונמשכה יותר ממאתים שנה עד חורבן הבית השני,וכשגבורו ישראל על אויביהם ואבדום,היה זה ביום כ"ה בכסליו,נכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור להדליק את המנורה שבבית המקדש,אלא פך אחד של שמן,שלא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד,ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים,עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.מפני זה התקינו אבותינו שבדור ההוא,שיהיו שמונה ימים אלו,החל מיום כ"ה בכסלו והלאה,ימי שמחה והלל.ומדליקים בהם נרות בכל לילה משמונת הלילות לפרסם הנס ולגלותו,וימים אלו נקראים "חנוכה" והם אסורים בהספד ותענית.

ב. נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות בבית,ויש אומרים שזה דווקא בזמן בין שמשות,דהיינו בין השקיעה לצאת הכוכבים שזה כ-20 דקות וכן הלכה.

ג. יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה,לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב.

ד. נכון שלא לבקר בימים אלו בבית הקברות ביום פקודת השנה לאב ואם,או ביום השבעה והשלושים,לכן יקדימו לבקר לפני חנוכה,או לאחר חנוכה,ועדיף יותר להקדים.
דיני אבלות בחנוכה נוהגים וקורעים על הקרובים ומנחמים את האבל בחנוכה.
האונן ידליקו לו אחרים נר חנוכה.

ה. מעיקר הדין די בנר אחד להדליק בכל יום,אולם נהגו להדר במצוה זו ,ביום הראשון נר אחד,מכאן ואילך הולך ומוסיף בכל יום נר נוסף,עד שבלילה האחרון יהיו שמונה נרות.

ו. הדר בעליה,מצוה שיניח בחלון או במרפסת הסמוכה לרשות הרבים,כדי לקיים פרסומי ניסא,כדי שיראו העוברים והשבים שברשות הרבים ואם הוא גר בקומה גבוהה מרשות הרבים כ-10 מטר יניח הנרות בפתח הדירה.

ז. מצוה להניח נרות חנוכה בטפח בסמוך לפתח משמאל הנכנס,כדי שתהיה מזוזה מימין ונרות חנוכה משמאל.

ח. נהגו להדליק נרות חנוכה בברכות בבית הכנסת בין מנחה לערבית ואף על פי שלא הגיע זמן צאת הכוכבים.

ט. אין יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה שבבית הכנסת והמברך על נרות שבבית הכנסת,לא יחזור לברך בביתו "שעשה ניסים ושהחיינו",אלא אם כן מוציא בברכתו את בני ביתו.

י. יש מתירים להדליק נרות חנוכה שבבית הכנסת ע"י קטן שהגיע לגיל חינוך ואין לברך בבית הכנסת אלא בעשרה,קטן ונשים מצטרפות בפרט שיבואו עוד אנשים לאחר מכן ויהיה מנין בב"כ.

מהדורה שלישית
בשלום בית:
"ויהי לי שור וחמור. למצוא חן בעיניך"(פרק לב פסוק ו).

"שאני שלם עימך ומבקש אהבתך" (רש"י). נשאלת השאלה מדוע יעקב אבינו ביקש את אהבת עשו אחיו כשהוא בעצם האויב והשונא שלו,כמו שרשב"י כותב"הלכה עשו שונא ליעקב"?

ויותר מכך, דוד המלך כותב: "עם עיקש תתעקש ועם פתל תתפתל",
אז מדוע יעקב אבינו מחזר אחר אהבתו במקום להתכונן למלחמה וכו'.
ביאור הדברים:

שלמה המלך כותב"אם רעב שונאך האכילהו לחם והשקהו יין כי גחלים אתה חוטא על ראשו".נבאר את הדברים ע"פ מעשה בזוג צעיר כאשר האשה מתלוננת  לבעל על שאמו מתקשרת אליה ומרעיפה עליה על ימין ושמאל ביקורות והערות עד למצב בלתי נסבל ולעתים גם להשפלות קללות ופגיעות קשות וזאת ללא שום הצדקה וסיבה מיוחדת.

ועוד שלא נותנת לכלתה את רשות הדיבור או אפשרות להגיב.
(הסיבה לכך הבעל בן יחיד המקורב מאוד לאמא והאמא מרגישה שלקחו אותו ממנה).ניסתה האשה לדבר עם הבעל מספר פעמים ולטקס  עצה כיצד לנהוג.מובן שהבעל היה חסר אונים ומחוסר ברירה הפנתה בעיה זו לרב.שאל אותה הרב:האם יש זמן להפסקה של שנייה אחת או שתיים בזמן שחמותך מדברת,או איזה רגע שהיא נחה מדיבורה לקחת אויר?
ענתה האשה כן.אמר לה הרב:תנצלי את  ההפסקה ותאמרי במהירות את המשפט הבא: "המברך מתברך".כך תמשיכי לאורך כל השיחה,וכך עשתה.כעבור זמן מה אותה חמה הפסיקה להתקשר ובזה הסתיים הקשר ביניהם.מעשה שני-עם זוג אחר בדומה למעשה הקודם והפעם הציע הרב דבר שונה,וביקש מהאשה לברך את חמותה ממש בלשון חיובית ולא בלשון עקיצה כמו בסיפור הקודם.ראו בזה הפלא ופלא, הפגיעות וההשפלות של החמה במשך הזמן הפכו לברכות ולמחמאות עד שנהפכו לחברות טובות.
מהמעשיות הנ"ל אפשר להסביר את הפסוק:

"אם רעב שונאך וכ'ו" מגלה  שלמה המלך שע"י הסתכלות ודיבור חיובי אפשר להפוך את השונא הכי גדול לאוהב הכי גדול.
זאת היתה חוכמת  יעקב אבינו כלפי עשו.
כלומר יעקב אבינו פחד יותר להרוג מאשר להיהרג וחשב בליבו כיצד אפשר לסלק את אותה קנאה ושנאה במשך 22 שנים של עשו אחיו.
זו הסיבה שנתן לו מה שאהב כמו שרש"י מזכיר את ההשתחוויות,המתנות, צאן, בקר רכוש, כסף וזהב.בכך שיחד את אותו רשע עד שהפך אותו משונא לאוהב.על כך חז"ל אומרים-שאם עשו היה יודע את הסוד הזה, היה הורג את עצמו מרוב צער ובושה.יעקב אבינו השתמש בתרגיל מתוחכם והפך את עשו מאדון לעבד ומשונא לאוהב,למרות שזה היה בניגוד לרצונו של עשו כאמור!!.
מהדורה רביעית
בשלום בית!! 
מעשה באשה שהגיעה אליי והתלוננה כי בעלה מבזה אותה ופוגע בה וחושב שיודע הכל ואינו מוכן לקבל הדרכה ודעת תורה.

האשה זועקת ובוכה ומעוניינת להתגרש ולא יכולה לסבול יותר וכו'.

שאלתי מאיזה עדה בעלך? ענתה, "עיראקי".
אמרתי לה נכון שהוא אוהב  שמכבדים אותו ליד הילדים משפחה חברים וכ'ו?ענתה כן.נכון שיש לו לב טוב ונתינה?
ענתה כן.נכון שהוא לא אוהב שמעירים ואומרים לו אתה טועה או לא צודק,משפטים הדומים לאלו ואחרים?
ענתה כן.שאלה האישה האם הרב מכיר את בעלי?
עניתי לא!
אז איך הרב קרא את אופיו ותכונותיו?
עניתי פשוט מאוד.מקודם שאלתי מאיזה מוצא בעלך ואמרת עיראקי,
אני בעצמי גם עיראקי עכשיו את מבינה.באופן כללי כולנו כאלה שאוהבים כבוד וחשיבות ושיסכימו איתנו בכל, בעדה העיראקית זה מורגש ומוקצן יותר.עצתי שתתני לבעלך את מה  שאוהב.

כלומר תצדיקי אותו ותסכימי עימו למרות שהוא לא צודק.

אל תביישי ותפגעי בו ואל תחזירי לו באותה מידה שמתנהג איתך ובעיקר ליד הילדים חברה וכ'ו.

תוך זמן קצר תהפכי אותו משונא לאוהב ולבעל הכי טוב בעולם.

ההצלחה שלך זה התמדה ועקביות בתפילה ובס"ד תצליחי ובעוד שבועיים הוא ירוץ אליי לקבל הדרכה.

כך עשתה וכעבור שבועים הגיע אותו אדם וביקש הדרכה,מאחר וראה את השינויים באשתו,מוכן לקבל כל טיפול והדרכה שהרב ימצא לנכון. 

 בפגישה לאחר מכן סיפרה האישה על השינויים שחלו בבעלה פשוט ניסי ניסים. 

  מהדורה חמישית

בתקשורת:
כהמשך-
 נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

מובא במסכת אבות פרק חמישי שיש שבעה דברים בחכם וחילופיהן בגולם.
אחד מהם שחכם אינו נכנס לדברי חברו ואינו נבהל להשיב וחילופיהן בגולם.

לפי משנה זו כמעט כולנו גלמים ורחוקים מלקבל תואר של חכמים.

כידוע שיש המון סיפורים מדהימים, מצמררים ומרגשים על מורינו ורבינו עטרת ראשינו מר"ן הרב הגאון עובדיה יוסף זצוק"ל. אחד הסיפורים שריגשו אותי במיוחד-
סיפר הרב חנן פרץ שליט"א בהילולה של מר"ן .
שנסע למר"ן עם משלחת תלמידי חכמים שיפסוק בענין מסוים וכאשר סיים לספר, אחד מן המשלחת הוסיף פרטים נוספים בעניין ואזי הרב חנן התפרץ לדברו ומר"ן זצוק"ל הטה את ראשו ובחצי עין הסתכל עליו במבט מתמיה-
"איך אתה נכנס לדברי חברך".
הוא סיפר שבעבורו זה הספיק על מנת ללמוד כיצד להיזהר בכבוד הזולת.
בעיה נפוצה זו קיימת בתקשורת בין בני הזוג מכמה סיבות:

א. אנו נמצאים במצב של מגננה וחושבים איך להגיב ולענות ולא מקשיבים.

ב. חושבים כיצד לסתור את השני ולהצטדק על חשבונו.
ג. נמצאים בעמדה של מתקפה, מפאת שחשים מואשמים ומותקפים.
 ד. עומדים במצב של היכון, "מנצחים מול מפסידים".
 ה. בטחון עצמי נמוך, הערכה ודימוי עצמי ירוד, חסימות רגשיות מהעבר ועוד.
מפאת הסיבות שמנינו אנו לא מצליחים לתקשר בצורה הנכונה ובעיקר מפסידים את מסרי הלב שזה היסוד לתקשורת טובה ותקינה, כאמור לעלונים קודמים. ניתן דוגמאות:
הגבר אומר-
"הרסת לי את החיים, אני מעוניין לגמור ולסיים את הקשר סופית". האשה מפרשת-
"אני האכזבה הגדולה שלו, אני איומה, מרשעת, הוא לא אוהב אותי, יש לו תכניות אחרות בלעדי וכ'ו".
מסרי הלב-
"בבקשה אל תאמיני לי, אני זקוק ליחס, התעניינות, צומי, חיזורים, משתוקק שתאמרי לי שאת אוהבת אותי, זקוקה לי ולא יכולה לחיות רגע אחד לבד ומה אני שווה בלעדיך".
הגבר אומר-
"את לא מגיעה לסוליית העקב של אחותי ובטח לא של אמא שלי ושלא תעזי לדבר בגנותן". האשה מפרשת-
"הוא לא אהב אותי, אני רק חפץ שמשתמש בי כרצונו ,מתי שבא לו ואיך שבא לו, מה שמעניין אותו זה רק משפחתו ,עדין כרוך בטבור האמא, אני בסוף סדרי עדיפותיו, אנוכי, אכזרי, רע לב, אוהב את עצמו ומשפחתו, אני כאן רק כדי להשלים לו את צרכיו נטו ותו לא".
מסרי הלב-
"את יודעת כמה את חשובה לי, את גרמת לי את האושר הגדול בחיי, איני מחליף אותך בשום אשה בעולם וגם לא באמא שלי, רק אני מתחנן שלא תפגעי לי בדבר היקר לי כפי שאת מצפה ממני, תכבדי את משפחתי ותקבלי תמורה בכפל כפליים אהובתי, כי מה אני שווה בלעדיך".
הגבר אומר-
"לא משנה מה אני עושה עבורך, בשבילך זה אף פעם לא מספיק".

האשה מפרשת-
"אני נצלנית, חסרת הכרת הטוב, תובענית, רעה, הוא חושב עלי רק דברים שליליים, אני לא שווה מאומה בעבורו, כשמדובר בי אני בסוף סדרי עדיפותיו וכ'ו".
מסרי הלב-
"אני מקווה שאת מעריכה את מה שאני עושה עבורך, תאשרי לי בכך שאני עושה את המקסימום בשבילך ותאמרי לי זאת, תעריכי אותי יותר, תתייחסי אלי בכבוד ושתביני ששום דבר לא מובן מאליו".הגבר אומר-"אין שום דרך לרצות אותך, את פשוט כפוית טובה ואין לך שום הערכה אלי".
האשה מפרשת-"הוא לא אוהב אותי, הוא נמצא כאן רק בגלל הילדים או כדי לספק לו את הצרכים שלו, עבורו אני רק מטרד,רואה רק את עצמו ובכל מה שקשור אלי הוא מתעלם, אכזרי וחוסר אכפתי". מסרי הלב-
"אני חושש שאני לא מספק ומרצה די הצורך, תאמרי לי שאתה הגבר המוצלח ביותר, שאני מרצה מספיק, שאני בעל טוב ועדיין ראוי להערכתך ותאשרי לי זאת, אזי אהפוך את כל העולם בעבורך וכ'ו".הגבר אומר-"תפסיקי לפנק את הילדים ולתת להם כל מה שהם רוצים".האשה מפרשת-"כל מה שאני עושה זה מפריע לו, הוא חייב להתערב לי בחינוך הילדים, כואב לו שאני מעניקה לילדים יחס ואהבה, הוא חייב להעיר ולפגוע בי ליד הילדים, הוא נפגע מכך שאני מצליחה עם הילדים יותר ממנו, מעוניין בכישלוני ורע לו כשטוב לי וכ'ו". מסרי הלב-
"אני גם מעוניין וזקוק לתשומת לב, לייחס, להרגיש שאת אוהבת אותי כמו הילדים ,תתייחסי אלי באותה הערכה, אהבה וכבוד, אל תשכחי שבזכותי יש לך אותם, אזי תגלי סבלנות אלי כמו עם הילדים, אני רוצה להרגיש גם חלק ממך וחשוב שתאמרי לי זאת באותה רכות, עדינות ושזה יצא לך מתוך הלב כפי שאת עושה זאת עם הילדים.האשה אומרת-"אני שונאת אותך, תצא מהבית, אתה דוחה אותי, מגעיל אותי, הרסת לי את החיים ,אני רוצה לסיים את הסיפור בנינו".
הגבר מפרש-"חולת נפש, כפוית טובה, חסרת הערכה והכרת הטוב, שום דבר לא מספק אותה, אני מסומן אצלה, רואה בי רק את השחור והרע, לא ניתן לרצות אותה, היא מושפעת מהחברות והמשפחה, אין לה תקנה, אם לא היו הילדים באמצע מזמן הייתי בורח מהמפלצת הזו, מעוניין לגרש ולהינשא עם אשה אחרת רק על מנת לראות אותה סובלת.
מסרי הלב-
"שלא תעזוב אותי, אני זקוקה לך כעת יותר מכל זמן אחר, תבין אותי, אני עוברת משבר, רוצה להרגיש בראש מעיינך, אל תזלזל בי וברגשותיי, תהיה רגיש אלי כפי שהכרתי אותך בתחילה, אין לי כלום בחיים בלעדיך, מתי תבין שאני קשורה אליך ואיני יכולה לחיות רגע אחד בלעדיך, תחזר אחרי, תתעניין בי ותשאל אותי מה עובר עלייך, משתוקקת שתאמר לי אוהב אותך ושארגיש שזה יוצא לך מתוך הלב ולא מהשפה ולחוץ.
מכאן רואים בבירור-כיצד משפטים שנשמעים כלפי חוץ כתרעומות והאשמות קשות, כאשר חבויות מתחתיהם כאבים ורגשות עמוקים.יתרה מכך-ככל שהתרעומות והתלונות קשות יותר, מסתתרים בתוכם כאבים ורגשות עמוקים יותר ובחוסר ידיעה בהבנת מסרי הלב, ניתן לטעות בנקל ולפרשן במובן ההפוך.יתרה מזו,כאשר מוציאים דברים מהכשרן ומפרשים אותן שלא כהלכה, נהפכים בני הזוג כאויבים ושונאים זה לזו.
הגבר נעשה בקורתי, אכזרי וכעת מוכן להקריב על מזבח גאוותו את כל חייו, לפרק את הנישואין ולהינשא עם אשה שאין לו שום קשר נפשי רגשי, רק על מנת לראות את גרושתו כאובה וסובלת.
כמו כן-האשה מתהפכת מטובה לרעה ומקריבה על מזבח גאוותה את כל חייה,מוכנה לפרק את הכל ואפילו על חשבון צערם של הקטנים, להינשא למי שאין לה שום קשר רגשי נפשי, רק על מנת להראות לו שהיא המוצלחת והמנצחת.
אולם-זמן מועט לאחר הנישואין באים אלי בוכים ומספרים ,שאם היו מקריבים מעט ממידת האגו והכבוד למען הנישואין הראשונים, לא היו צריכים להמשיך לסבול בנישואין הנוכחים כדי להראות לצד השני שהם מוצלחים יותר.
לפיכך-הדרך הקלה והפשוטה ללמוד תקשורת בריאה ותקינה ונחסוך לנו,לאנשי בתינו ולעוד 200 משפחות הקרובים צער,סבל, כאב ויגון!!

מהדורה שישית
בשלום בית:

 כהמשך:
מעשה- באשה שמתלוננת על בעלה שאינו אוהבה.
שאלתי  מנין לך? ענתה, בכל עת שמגיע יום המיוחד אני מגלה בעל שונה ממה שאני מכירה.
מה פירוש? ענתה-יחסו והתנהגותו משתנה למופת, מכבד ומתעניין בי, פשוט קם לתחיה. פרצה בבכי- "איני מוכנה להמשיך לספק לו  את הרצונות האישיים שלו".
תלונות מסוג אלו מוכרות לי מהמון זוגות, כאשר מקור הסיבה נובע בחסרון הבנת המין האנושי.

ביאור עומק הענין:
כשם שקיימת מחזוריות טבעית בנשים של התרחקות והתקרבות שלא בבחירתן כי כך הן נוצרו בטבען, על אותו משקל קיים מחזור נפשי בגברים של התרחקות והתקרבות שלא בבחירתם, כי כך נבראו בטבעם. תהליך התקרבות והתרחקות של הגבר עשוי לתסכל כל אשה שאינה מודעת לו.
לכן עלולה להאשימו בתהליך זה או להיכנס לרדיפה עצמית שאינה מוצלחת וטובה די הצורך כדי לספק לו את צרכיו כראוי, ואינה מבינה שזה לא בשליטתו ולא קשור אליה כלל.
בעיקר-כאשר שואלת אותו על פשר הדבר ואין לו תשובה מספקת, כי גם הוא אינו מודע לתהליך תת-הכרתי זה, לכן מעדיף להעביר נושא או לברוח למערתו [שתיקתו].
נשים מפרשות שלא כהלכה את התרחקותו של הגבר מפאת שהתרחקותן מסיבות שונות.
אשה מתרחקת:
א. כאשר הגבר לא מבין ללבה.

ב.

כאשר פגועה וחוששת שוב להיפגע.

ג. כאשר מאוכזבת ואינה בוטחת בו.
ד. מפאת שרוצה לסיים את הקשר.
לכן כאשר גבר מתרחק באופן פתאומי ללא סיבה נראית לעין, היא נפגעת מאוד מפאת שמפרשת את בריחתו מהסיבות שמנינו.
יש לזכור ולדעת-שגבר מתנתק על מנת לממש לו את הצורך בעצמאות ופרטיות וזה לא קשור כלל לאשה ולטיב מערכת היחסים, ולאחר שיתרחק לקצה גבול יכולתו, הוא שוב יקפוץ חזרה לאותה נקודה שהתרחק ממנה באותה רמה ועוצמה על מנת לחדש את הקשר, החיבור והקרבה שהיו, וזה לא קשור לאשה כלל.יתרה מכך-כשם שהתרחקותו במפתיע כך התקרבותו ללא הודעה מוקדמת ומיד מוכן ומזומן לחדש את הקשר והחיבור.עניין זה-מכביד ומתסכל כל אשה, בפרט שבטבעה בנויה להתוועדות והכרות חדשה מפאת התנתקותו הפתאומית.התרחקותו מתרחשת בעיקר לאחר השיא של-"והיו לבשר אחד", לכן זה הבלבול והקושי הרב לפרשו כראוי.

לא פלא שבעקבות חסרון הבנה עמוקה זו, האשה מפרשת את הבעל שאינו אוהבה אלא לספק את צרכיו נטו, לכן נפגעת קשות וזה סוד יקר!!
לא פלא גם כשגבר אינו מודע לתהליך נפשי פנימי זה, עומד תוהה ואינו מבין מה נדרש ממנו. בעיקר כשמתעורר בו צורך להתקרב ומתנהג למופת על מנת לרצות ולפייס, מקבל פגיעות ומלחמה שערה.
ישנן נשים שבהעדר הבנה יסודית זו, משתמשות בכלים שזכו להן כהענשה או מתנת פרס לבעל על התנהגות טובה בעבור כל החודש ובמקום להביא חיים לעולם גורמות להן, לילדיהן ולבעליהן לפגמים חמורים כמבואר בזוהר הקדוש.
כששאלתי אותן מדוע מתנהגות כך? תשובתן בצדן:
"אני לא מסוגלת","דוחה", "מגעיל  אותי וכ'ו", מלבישות את כאבן בסיבות שונות על מנת להצדיק את עצמן. אולם-הסיבה העיקרית מפאת שנפגע האגו והתעוררו- יצר הנקמה ומידת הניצחון בגלל שפירשו את בעליהן באופן מוטעה.
מובן-שזה לא פותר את הבעל מללמוד איך להחמיא ולתת לאשה כבוד והערכה כל החודש, בעיקר שבסיס בנין הזוגיות והחיבור תלוי בנתינה ובשימת לב של כל החודש,כי זה בלי אינטרס ומביא לעוצמה ומשמעות שונה למצוות עונה!!.
חשוב לדעת-שהחיבור ע"פ התורה נקרא "דעת",ככתוב "וידע אדם את חוה".כלומר-שהחיבור יש לו משמעות רוחנית מיוחדת ע"פ התורה ולא מעשה גשמי גרידא, לכן צריך הכנה מיוחדת של כל החודש.ע"י יחס והערכה בהתמדה, מגיעים לשיא מבחינת- "והיו לבשר אחד" בעוצמה רוחנית, כי נתינה והשקעה הנעשים לשם שמים בונים ומחברים בין בני הזוג יותר משנעשה לאינטרס אישי. כשיש נתינה כנה, האישה מרגישה אהובה ומפויסת ואם לא, זו פגיעה ישירה בכבודה ומהותה. בחסרון הכנה זו, האשה מרגישה בכאב פנימי עצור כי אין זה מתוך אמת ובמסתרים תבכה נפשה ואין דמעתה חוזרת ריקם.
פיוס של לפני ואחרי מתרצה בו בעיקר, כי זה ממקור טהור בלי שום אינטרס ודי למבין,הנושא עמוק, עוד נרחיב ונעמיק בס"ד בעניין ההתרחקות וההתקרבות של הגבר!!
שלום בית
מהדורה שביעית:

תקשורת-
 ציינו בעבר את הכח המיוחד שניתן  באשה ליצור מעגל אנרגיה חיובי.
כאשר האשה מנהלת את בן זוגה באופן הנכון-נותנת אמון/סמכות/מכבדת/מחמיאה/ מעריכה ומפרגנת לו על כל פרט ולא מותחת עליו ביקורת, גם אם הוא נכשל לוקחת עמו אחריות ואינה מאשימה אותו ומקבלת את שגיאותיו בחן, היא עשויה להפוך אותו לאדם מדהים, כשרוני ומוצלח ויעשה הכל על מנת להוכיח לה שהוא ראוי לכל האמון וההערכה שזכה לה.
מצד אחר-כאשר האשה מתנהלת עם בן זוגה באופן שתלטני ואינה מקבלת אותו כפי שהנו-מתווכחת/ מעירה/ מתקנת/ מחנכת/ מזלזלת/ פוגעת/משפילה/מסרבת ודוחה אותו בפרט במצות שלום הבית [בעיה נפוצה],מותחת עליו בקורת ומוכיחה לו עד כמה שהוא טועה, יוצרת מעגל אנרגיה שלילי ופסול.
התוצאה-
פוגעת/ מחלישה/ מקטינה/ מסרסת ומערערת את בטחונו וגבריותו והראשון שמפסיד באופן ישיר זה האשה.
מפאת שהאשה זקוקה וחייבת בעל חזק ויציב כדי להישען עליו ולחוש בטוחה עמו, ערערה לו את הסמכות, היציבות והבטחון וכעת היא צריכה להתמודד עם הבית, הילדים, הפרנסה וניסיונות החיים לבד.
כמו כן-לחוש את המרירות והבדידות הנוראה, עם דמיונות שב של הצלחה בסיבוב שני ויש לי המון סיפורים בעניין זה וחבל.
על האשה לדעת ולזכור-שהצורך הריגשי החשוב ביותר לבעל הוא הכבוד.לכן- הוא חייב לחוש שהוא-"בעל הבית ובעל הסמכות".לפיכך-אל תעירי לו/ אל תזלזלי בו/ אל תחנכי אותו/ אל תשפטי אותו/ אל תסתרי את דבריו/ אל תוכיחי לו שהוא טועה ואל תתני לו פקודות.
מפאת שהתנהגות מסוג זה מכניסה אותו למערתו לזמן ארוך, מרחיקה, דוחה והופכת אותו לשבר כלי.
הביעי-את רצונותייך בצורה מכובדת ותעניקי לו אהבה, הערכה וכבוד, תעלימי עיין מכישלונות, תפרגני ותחמיאי לו ויעשה כל שביכולתו להוכיח לך שהוא ראוי להערכתך ומי שירוויח וייהנה באופן ישיר זה את.
זכרי-שהבעל אוהב שאשתו מתייעצת עמו בכל עניין ולשמוע ממנה את המשפטים הבאים-"מה אתה אומר"? "מה אתה חושב"? מה נראה לך"? "מה דעתך"? "אתה הקובע"! "אתה המחליט"!
לסיכום:
היחס שתתני לבעלך הוא היחס שתקבלי ממנו, הבחירה בידך האם ליצור מעגל אנרגיה חיובי או מעגל אנרגיה שלילי,כי הכל תלוי בך ורק בך!!
מעשה-
טיפלתי בזוג בעלי תשובה, עיניי ראו ולא זר אוזני שמעו ולא אחר,כיצד היה מבזה,מקלל ומשפיל אותה.
שאלתי אותה מדוע את לא מתגרשת? הליצה בעדו-"הרב לא מכיר אותו,הוא אדם טוב, יש לו לב טוב,מידות טובות, הוא עובר תקופה קשה,עוד יתעשת ויחזור לעצמו".
כך היתה מתפללת ומליצה בעדו במשך שנים. יום אחד הוא מגיע למשרדי עם לבוש שחור לבן כאברך לכל דבר ופרץ בבכי ומתחנן לנפשו שאתן לו תיקון,עצה או כל דבר שצריך על מנת לכפר על כל הצער והסבל שגרם לרעיתו ולילדיו במשך שנים ותוך כדי בוכה ומפציר שהוא לא סולח לעצמו,[הפרטים שונו מפאת צנעת הפרט]. המעשה-הזה לימד אותי שיעור לכל החיים בעניין-החוזק והחוסן שזכו להן הנשים, מה שאין לגברים ומה בכוחה של האשה לחולל מכח ההכלה, הסבלנות והתפילות ושאין שום ייאוש בעולם.
נחזור-תקשורת הוא הבסיס החשוב ביותר בחיי הנישואין וכמעט כל הבעיות בין בני הזוג נובעות מתקשורת לקויה, לכן משברים רבים יושבים על בעיות תקשורת. לא אחת אנו שומעים על זוגות רבים שטוענים-"אין בנינו תקשורת".
נקדים- תקשורת אינה רק דיבור. יתכן מאוד מצב שבו בני הזוג משוחחים רבות במשך היום ובכל זאת מתווכחים וכל סוף שיחה מסתיימת בפיצוץ ומעדיפים שלא לדבר מפאת שאין תקשורת טובה.
מהי תקשורת נכונה:
א. תקשורת היא היכולת להתחבר ולהיכנס לעולמו הפנימי של בין הזוג ללא חשש פחד.
 ב. תקשורת היא היכולת לקרוא את המסרים המסתתרים מתחת למילים ולדעת לפרשם בצורה הנכונה[עוד נרחיב בענין זה בס"ד].
ג. תקשורת-היא היכולת להכיל רגשות שליליים של בן/ת זוגי ולהעניק לו/ה את התמיכה הרצויה.
 ד. תקשורת-היא היכולת להבין ולכבד את הרצונות, הצרכים והשיגעונות של בן/ת זוגי.
 ה.תקשורת-מאפשרת להביע ולהוציא רגשות ללא חשש של פחד, זלזול, דחייה או פגיעה מבן/ת זוגי.
 ו. תקשורת-בונה אמון ומאפשרת לדבר בפתיחות וחופשיות ולשפוך את הקשיים, המצוקות והרגשות הכאובים ללא פחד.
 ז. תקשורת-מאפשרת להכיר ולחוש את השני מנקודת המבט שלו ולקבל אותו כפי שהנו.
 ח. תקשורת- מסלקת פחדים, חששות ובדידות ויוצרת שיתוף, הבנה וחיבור.
 ט. תקשורת-מעמיקה את ההכרות של בני הזוג- לצרכים/ לרגשות/למחשבות ולמה שאוהב במיוחד.
 י.תקשורת-מייצרת-פיוס/אמון/
יחס/ חום/ קירוב/ הבנה/ אהבה/ אושר/  תענוג והנאה.
 יא. תקשורת היא-לא רק מה אני, אלא גם מה בן זוגי.
כלומר-לא רק מה שאני חושב וצריך, אלא גם מה בן זוגי דורש/חושב/מרגיש/רוצה/זקוק ואוהב.
 יב תקשורת- מעלה את הבטחון,המוטיבציה והיכולת של בני הזוג לאהוב ולהעניק ללא תנאים וציפיות.
 יג. תקשורת מפתחת יכולת יצירתית להעניק,להראות ולהשמיע לבן זוגי את מה שזקוק צריך ואוהב  במיוחד ולא את מה שנדמה לי, כי בנקודה זו רוב העולם טועה.
אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני גברים, כיצד לפרש כהלכה את דברי האשה ולהעניק לה את התמיכה הראויה, כאשר מוציאה רגשות כאובים, מבלי לחוש מאוימים ומואשמים.
לעומת זאת-האתגר הגדול של הנשים לפרש כהלכה את שתיקתו של הגבר ולהעניק לו תמיכה, כאשר הוא נכנס למערתו ואינו מדבר, מבלי לחוש פגיעה או אשמה.
נקדים-ההתמודדות של נשים עם בעיות ופתרונן, שונה לחלוטין מגברים. לדוגמא-נשים משוחחות ללא הרף על בעיותיהן ותסכוליהן ובאמצעות הדיבור הן נרגעות ובלבד שיזכו לאוזן קשבת,הבנה והזדהות ללא מתן עצות ופתרונות.
כי ע"י הוצאת רגשותיהן, הן משתחררות ונהפכות לחיוביות יותר.
ועוד-לגברים ונשים דרכים שונות לעיבוד נתונים.
נשים חושבות בקול רם, כאשר משתפות בתהליך הגילוי הפנימי שלהן מאזינים קשובים המעוניינים לשמוע אותן.
תוך כדי דיבור האשה מבינה את מה שהיא רוצה לומר, לכן תהליך זה של מתן חופש זרימה למחשבות והבעתן בקול רם, מסייע להן להתחבר ולהסביר את עצמן וזהו תהליך טבעי לחלוטין והכרחי ביותר.לעומת זאת-גברים לפני שמדברים או מגיבים, הם חושבים ומהרהרים היטב על התוצאות.
בתוך תוכם חושבים ומחשבים כמה מהלכים קדימה.
כיצד תהיה תגובת האשה ואיך יגיבו לה בהתאם.
לכן הם חייבים לעבד את הנתונים במחשבתם לפני שמוציאים אותם לאור.תהליך זה עשוי להימשך בין דקות, שעות ואף ימים.
עניין זה יכול לתסכל כל אשה בהעדר הבנת נפש האיש ועלולה לחוש מואשמת ולהגיב בצורה שאינה מכובדת ולספוג תגובה שלילית בהתאם לתגובתה. לפיכך-כאשר גבר שותק ולא מגיב, זה אומר שהוא חושב ועדיין אין לו מה לומר ולא לפרשו באופן מוטעה-שמזלזל ומתעלם.יתרה מכך-ככל שתפציר ותנדנד, הוא יסתגר יותר ופשוט לא יהיה לו מה לומר, מאחר שלחץ והפצרות סוגרים וחוסמים את מוחו.בהעדר ידיעה חשובה זו, נשים מפרשות את שתיקתו כהתעלמות וזלזול ברגשותיהן ותגובתן בהתאם למצב רוחן. כמו כן-עלולה האשה לדמיין את הגרוע ביותר-"הוא שונא אותי, לא אוהב אותי, מתכוון לעזוב,לדחות אותי מעל פניו ואיש לא יאהב אותי לעולם".
מפני שבטבעה אינה רגילה לשתוק, אלא אם יש לה סיבות מוצדקת לכך.כגון:כדי לא לפגוע בבן זוגה, או כאשר אינה מעוניינת לדבר עמו מפני שאיבדה אמון ואינה רוצה בשום משא ומתן, לכן כך היא מפרשת את שתיקתו.
מכאן מובן-מדוע נשים מאבדות איזון ואימון בעצמן כאשר גבר שותק ונכנס למערתו, מפאת שאינן מודעות לתהליך  התמודדותו.יתרה מזו-גברים ממעטים בדיבור ככל האפשר וגם כשהם משוחחים, מעדיפים לדבר על כישרונותיהם והצלחותיהם ונמנעים מלדבר על רגשותיהם,היפך הנשים.
מפאת שנשים רגילות לדבר על רגשותיהן, הן מבקשות ופעמים מפצירות  בגברים לדבר על רגשותיהם [טעות נפוצה].
כאשר האשה שואלת את בן זוגה על רגשותיו, האם הוא "אוהבה"? זה נשמע לו מוזר ומחפש כל דרך אפשרית להתחמק מזה.בעולם הגברים לדבר על רגשות זה נחשב כזר לחלוטין וגם אם עשו זאת בעבר, זה מהשפה ולחוץ כי כך הודרכו לפני הנישואין.נשים חושבות שיכולות להגיע לחיבור טוב עם בעליהן כפי שהן זוכות לעשות זאת עם חברותיהן ע"י שמביעות רגשות ומאזינות לרגשות,לכן מבקשות מבעליהן לחלוק עמן את רגשותיהם. לשאול גבר-"איך הוא מרגיש כלפיה"? זה כמו לשאול אשה-על משקלה, או על הפצעים שיש לה בפנים, זה מביך, פוגע ומבייש.למרות שגבר אינו מבטא רגשות, אלא אומר את מה שהוא חושב, אין את צריכה להימנע מלדבר על רגשותייך, מאחר שהאזנה לרגשותייך והבעתן בצורה מכובדת, תעזור לך להתחבר לעצמך ולבן זוגך ולהישאר נשית וזו מתנה נפלאה עבורו, אולם אל תבקשי שיבטא רגשות, כי עולם הגברים שונה מעולם הנשים. חשוב לציין-למרות שגברים אינם אוהבים לדבר על רגשותיהם, קל להם להתחבר לנשיהן כאשר מבטאות רגשות.משפט של רגש אינו דורש ממנו להגיב, לתקן או להתווכח מי צודק.למשל-במקום לומר-"הכלב של השכנים נראה תוקפני ואני חושבת שהוא עלול לתקוף את הילדים", תאמרי-"אני פוחדת מן הכלב של השכנים".
הוא יטיב יותר לשמוע איך את מרגישה ולא יצטרך להתווכח על מה שאת חושבת.משפט של רגש אינו דורש ממנו להגיב ולהתנצח, כי עם רגשות לא מתווכחים.לעומת זאת במשפט הראשון הוא עלול להתווכח ולשכנע אותך שאינך צודקת בקשר למה שאת חושבת על השכן או על הכלב ובסופו של דבר תמצאו את עצמכם מתווכחים על השאלה, האם הכלב מסוכן או האם השכן רשלן? ואת מי זה מעניין או אכפת.
אם תביעי רגשות וישמע שפחדת, ישתתף בצערך ויפעל למענך וזה סוד יקר!!במקום לומר-"אני יודעת שלא טוב עבורי לאכול שוקולד", תאמרי-"אני מרגישה רגשי אשם בגלל השוקולד שאכלתי". במשפט הראשון יעזור לך למצוא שיטה איך לא לאכול שוקולד, דבר שעלול להעליב אותך ולבסוף תמצאו את עצמכם מתווכחים כמה משקל עלית ואיך את נראית.
כאשר ישמע איך את מרגישה בלבד,יבין ויעודד אותך.
במקום לומר-"המעבר לבית החדש יעשה שינוי עבורנו", תאמרי-"אני מתרגשת לקראת המעבר לבית החדש".
במשפט הראשון עלול לפרשו כתלונה שאינו מספק אותך כפי הצורך.זה יפגע בו ויגרור ויכוח האם הוא מוצלח דיו.
במשפט של רגש, הוא יחוש מוערך וישמח בשמחתך.
לסיכום:
למרות שגברים אינם אוהבים לדבר על רגשותיהם, הם מתחברים  למשפט של רגש.כי במשפט של שכל, חשים מואשמים ולא מוצלחים דיים. מכאן מוכח שתקשורת לקויה נובעת מחסרון הבנת נפש האיש והאישה,עוד נרחיב בס"ד.

שלום בית
מהדורה שמינית:
תקשורת-

קיימים ארבעה שלבים חשובים בחיי הזוגיות:
שלב א,
תקופת האופוריה-
זמן ההיכרות והאירוסין הכוללת פגישות, שיחות, ציפיות, הבטחות וכן זמן החתונה והימים שאחריה שמצטיירים כימים יפים ומאושרים. הכל אופטימי, ורוד, נוצץ, מאיר, חלומות, דמיונות ואשליות. תקופה שבה אנו מסתירים את חסרונותינו וחולשותינו ומעלימים עין מחסרונות בן זוגנו ומדמיינים שחיי הנישואין יפתרו לנו את כל הבעיות וחסכי הילדות.
שלב ב,
האכזבה-
לאחר זמן קצר נוחתים לשגרה ומתברר כי בן/ת הזוג והחיים שדמיינו הם לא בדיוק כמו שחשבנו. מתגלים צרכים שונים, רצונות סותרים, חשיבה שונה וציפיות מנוגדות.
עניין זה מעורר לשבירת אמון, פגיעות הדדיות, ביקורות, וויכוחים, מריבות ולהתפרצויות לא נעימות.
החסכים והחסרים אינם מתמלאים כפי שחשבנו, אנו מתוסכלים ומבולבלים מאוד.
לפתע מתגלים וצפים גם החסרונות והחולשות שהסתרנו והחסרונות של בן/ת זוגנו שהוסתרו מאתנו.
האופי הטבעים,המידות,הרגלים והנהגות.
ועוד-
התמודדות חדשה מול הקשר עם חברים חדשים, בני משפחה המורחבת של בני הזוג, סוגיית החמה, הגיסים והגיסות ובנוסף עול הפרנסה וניהול הבית. הקשה מכל שלילת החופש של בני הזוג, שעל כך נכתוב בהמשך בס"ד בהרחבה.
שלב ג,
המאבק-
כל אחד מנסה למשוך לצד שלו-לשנות, לתקן, לחנך ולשפץ את בן/ת זוגו כראות עינו, וזה מה שגורם בעצם למערכת הזוגית לאבד מעוצמתה ומיופיה הראשונה. כל צד מתבצר בעמדתו ובטוח שהוא הצודק והשני הטועה ומשליך את כל קשייו ותסכוליו עליו.
איכות הקשר נפגם, האמון נשבר ונעשה הכל טכני ורדוד. אנו ננעלים, מפעילים גורמי לחץ, מגייסים חברים בני משפחה, [טעות נוראה], נוצר מאבקי כוחות וכל אחד מנסה  לשמור על זכויותיו, ולבסוף מחליטים להתגרש מהמסקנה-
שלא בדקנו מספיק, מיהרנו, לא התייעצנו די הצורך ולא שמענו לבני המשפחה, וכעת מנדנדים בראש ואומרים לנו-"מגיע לכם תסבלו או שתפרקו את הבית במהירות האפשרית, ולא,תסבלו כל החיים",
[עוד נאריך בס"ד בעניין התערבות ההורים, על ההרס והחורבן שגורמים ללא מודעות].
שלב רביעי,
ההסתגלות-
מנסים לבנות מערכת חזקה ויציבה יותר ע"י קבלה והשלמה. מפתחים יכולת להכיל שינויים וניגודים,כבר לא מחפשים התאמה,אלא הרכבה.
לומדים זה את זו ויוצרים יצירה חדשה משותפת, להכיל ניגודים כגון-תוסס ושקט/אדיש ולחוץ/עצבני ורגוע/וותרן ועקשן/פסימי ואופטימי/ מחושב ופזיז/ איטי ומהיר/ מסודר ומפוזר/ פזרן  וקמצן/ שכלי ורגשי/ עצמאי ותלותי/ זורם ותקוע ועוד...
לסיכום:
בין בני הזוג קיימים הבדלים מהותים בחשיבה, בקצב,בהתנהלות,בתפיסה,בהבנה, בהתמודדות ועוד..כמעט ואין שום תחום שבו בני הזוג-"בראש אחד".
למען האמת אין שום זוג בכל הדורות שהם מתאימים מבחינה טבעית.
כי הם בנויים משני סוגי חומרי גלם,וכך הקב"ה ברא אותם על מנת שיעשו עבודת המידות, שבירת רצונות, ויתורים והסתגלות, ויזכו ל-"איש ואשה זכו שכינה שורה ביניהם".
לכן-אין לומר-"זה לא מה שרציתי,זה לא מה שחיפשתי,זה לא הסגנון שלי,אין בנינו התאמה".מובא במסכת סוטה דף ב'- שכל זיווג הוא מיועד מששת ימי בראשית ומכריזים עליו ארבעים יום קודם ליצירת הוולד ואין טעות בהשגחה.
ועוד-בחז"ל,"מהתורה,מהנביאים ומהכתובים מהשם אישה לאיש", ועוד כהנה רבות במדרשים ובזוהר הקדוש.ללמדנו שאין לחיות בהרגשת פספוס והחמצה [בעיה נפוצה].
זה הזיווג ומכאן מתחילים לעבוד.
נכון שאין התאמה כפי שציינו,אולם ע"י ויתורים והכלה,אנו בונים בית חדש,יציב וחזק וכך נזכה לאושר המיוחל.
אחת ההתמודדויות הקשות של בני הזוג בתחילת הנישואין היא- "משבר החופש" [בעיקר לגברים].
בני הזוג מרגישים שאיבדו כביכול את החופש, העצמאות והשחרור.
לפתע הם אמורים לתת דין  וחשבון-מאין באת? לאן אתה הולך? כמה זמן? אני רוצה להצטרף?! משבר החופש עשוי להביא לתחושת לחץ, חנק ושעמום.
זוגות רבים שואלים את עצמם באכזבה- האם כך נגזר עלי לחיות? האם עלי לעבור את החיים מתוך משטר, לחץ,פחד ושעמום?האם לא מגיע לי חופש,חוויות,ריגושים והנאות?לכן-
עזרו לעצמכם ולבן זוגכם לעבור את המשבר בקלות ובנעימות, תזרמו עמו מתוך הכלה והבנה  לקשייו. הרגילו את עצמכם לחיות מתוך שחרור, הבנה והתחשבות בצרכי בן הזוג. הקדישו זמן לשעת איכות, למרחב אישי ולתחביבים.
 כבדו  את  הצרכים  של  בן זוגכם ואפשרו לו

פרטיות ללא צורך לברוח למערתו ובפרט לגבר.
אפשרו קשר עם ההורים, בני משפחה, חברים וכמובן בגבול טעם הטוב, אך הזהרו מחדירה לפרטיות שלכם.
אל תלחיצו, אל תנדנדו[בפרט הנשים]היכן הלכת?לאן?מתי?כמה זמן וכ'ו? אל תחנקו ותשנקו זה את זו, ואל תכפו את דעותיכם ואת רצונותיכם זה על זו, ואל תשפטו ואל תמתחו ביקורת. זהירת-אל תשליכו את רגשותיכם מהעבר על בן זוגכם [טעות נפוצה],ואל תעמיסו עליו את קשייכם ותסכולכם. אל תכבידו עליו יתר על המידה, אל תעייפו אותו, אל תשעממו אותו ואל תצערו אותו.
הזהרו מלשדר לו תחושת אכזבה,פגיעה,אשמה,תסכול,כאב ובדידות.אפשרו לו להיות גלוי-לדבר ולבטא את עצמו בצורה מלאה ומשוחררת.אפשרו לו להביע את דעותיו ללא פחד ולהוציא את רגשותיו באופן חופשי ולחוש בטוח עמכם ללא ביקורת, אשמה, עלבון שיפוטיות לעג וזלזול. להיזהר-
לא להשתמש בחולשותיו נגדו, בפרט בזמן שהוא זקוק להבנה ולתמיכה מכם ולבגוד באמון שנתן בכם. ענין זה עלול ליצור חסימה קשה לאורך זמן ולפגוע באימון באופן משמעותי.
לסיכום:
הזוגיות מורכבת-מאני/את/ושנינו ביחד. המשימה החשובה שניצבת לבני הזוג בתחילת דרכם היא, לשמור על איזון נכון. מחד-לא לתת ל"ביחד" להשתלט על ה"לחוד", ומאידך-לא לתת ל"לחוד" להשתלט על ה"ביחד" ואיזון זה הוא דק ועדין מאוד.
יש ארבעה יסודות להצליח בבניית
מערכת חיי הנישואין:

א. הבנת חשיבות המטרה!!
עלינו להבין את החשיבות הגדולה בבניית בית מתוך אהבה, אחווה, הבנה, שלום ורעות.
חשוב לדעת שחיי משפחה הם ערך עליון עד כדי כך שמובא במסכת גיטין שהמגרש את אשתו אפילו מזבח מוריד עליו דמעות.
לכן חיי משפחה נכונים ותקינים הם המפתח להצלחת אישיותנו וחינוך ילדינו ושאין מטרה חשובה יותר מלהקים בית יהודי על אדני התורה והיראה ולהעמיד דור ישרים מבורך. דור ההמשך של עם ישראל וזו היא המצוה הראשונה בתרי"ג המצוות, כדי ללמדנו שהיא שקולה כנגד כל המצוות.
 ב. יש דרך. נקדים-עלינו להאמין באמונה שלמה שזה הזיווג האמיתי והנכון ומשורש נשמתינו. רבים עשו והצליחו, יש קשיים וניסיונות, אולם יש גם תמרורי דרך ומסלולים מבוארים ומדויקים ע"פ תורתנו הקדושה, ואל לנו להרפות את ידנו ולהיכנע לעצת היצר שמטרתו לייאש אותנו ובעיקר בראשית הדרך. עלינו להאמין ולשכנע את עצמנו כי נגיע למטרה המיוחלת כרצון השם ונזכה ממילא לס"ד.
ג.מודעות להתמודדות!!
יש לזכור כי קיימות התמודדויות יום יומיות הן מצד שוני המשפחות, המוצא של בני הזוג, דפוסי חיים, תנאי חיים, סביבת מגורים, מנטליות, מנהגים, הרגלים וערכים שונים.
כמו כן-מצד שוני בני הזוג:הבדלים מהותיים שקיימים בין גבר לאשה, מידות שליליות וחיוביות, תכונות,אופי,גנטיקה,רגש מול שכל,חסכי ילדות, רצונות ושאיפות נוגדות,תפיסות חיים שונות, הן מצד קשיי החיים, שגרת היום יום,עול הבית וקשיי פרנסה, עול גידול הילדים וחינוכם,בעיות בריאותיות, התמודדות שונה ועוד.. אולם כאשר לא "מוותרים,מאמינים ומתמודדים", זוכים   לס"ד,בהתמדה וסבלנות מנצחים.
 ד. יש כלים!עלינו לזכור כי קיים פתרון לכל קושי ובעיה. יש עצות וכלי עבודה להתמודדות נכונה עם כל בעיה. ראשית- עלינו לרכוש מסוגלות הורית, ע"י שניקח אחריות על האושר שלנו ולא להשליך את האשמה על בן/ת הזוג מאחר שרק אנו אחראים על אושרנו, לכן אנו מאמינים ומתמודדים. תרגיל עבודה:
א. מהי המטרה שלי?
ב. מהי הדרך שלי?
ג. עם מה אני מתמודד?
ד. מהו החלק שלי בבעיה?
ה. במה אני יכול לשנות  ולתרום?
ו. באילו כלי עבודה אני משתמש?
ז. האם אני מעוניין בשינוי או נח לי להשליך על בן זוגי?
כאשר מגיעים אליי זוגות ליעוץ, אחת השאלות שאני מציג בפניהם-
מדוע אתם מתחתנים?
או מדוע התחתנתם?
או מהי מטרת הנישואין?
בדרך כלל כך עונים: מצוה מהתורה,לחץ מההורים,לחץ חברתי,רוצים ילדים,לא להיות חריג,כולם נישאים, ברחתי ממצב,מיהרתי, מלחץ,טעיתי,רציתי שותף, לא להיות לבד, חשבתי שיתמלאו צרכיי, יפתרו בעיותיי, חשבתי שזה יעשה אותי מאושר, זה רצון השם ועוד..
אם כן לכאורה הגשמתם את המטרה. קיימתם את המצוה מן התורה, אין לחץ מההורים ומהחברה, יש ילדים, אתם כמו כולם, המצב השתנה, הלחץ עבר, יש לכם שותף, אתם לא לבד. אולם-את רצון השם עדיין לא קיימתם.
נקדים-אם אתם חושבים שהנישואין יעשו אותכם  מאושרים אתם טועים!! נישואין ללא קשיים והתמודדויות לא יגרמו לכם את האושר, מאחר שהחתונה לא תפתור לכם את החסכים והבעיות האישיות, אלא רק יציפו ויעלו אותם על פני השטח!! נישואין הם עול של בית, שותפות, משפחה ועוד..
כמו כן-נישואין הם עבודת מידות אינסופית, שותפות ואחריות לכל החיים ולדורות הבאים, ובה אנו קובעים את מצבנו בעולם הזה והבא. כאשר אנו מודעים באמת למטרה החשובה והנעלה של מצות נישואין, חילוקי הדעות והוויכוחים ייעלמו בן רגע ובאופן פלאי הבעיות תיפתרנה מעצמן, כי היצבנו את המטרה העיקרית בראש סולם העדיפויות, לכן הכל מתגמד לעומתה. לאחר ההקדמה החשובה-צריך לזכור שנישואין הם לא עסק פרטי בין שניים, אלא שותפות מלאה עם השותף השלישי- הקב"ה ישתבח ויתעלה שמו מבחינת-איש ואשה זכו שכינה שורה ביניהם.כלומר,מפתח הצלחת הנישואין,כאשר הגבר מקיים את חובתו כלפי האשה מפאת המחויבות שלו כלפי השותף העיקרי שזה הקב"ה, ולא מפאת אינטרסים וסיבות שונות.
כמו כן-כאשר האשה מקיימת את חובתה כלפי בעלה מפאת המחויבות שלה לשותף העיקרי הקב"ה.
ע"י קיום מצות הנישואין בבחינה זו, זוכים- לאהבה שלום ורעות ובהבטחה! מאחר ואנו מחויבים לכבד זה את זו כלפי שמיא וזה לא משנה אם בן הזוג קיים את חובתו כלפיי או לא.
כי אנו מחויבים לקב"ה לכבד זה את זו ולא מפאת חשבונות אישיים או ציפיות שלא נתמלאו.כי מצות הנישואין זה לא עסק פרטי, אלא שותפות מלאה עם הקב"ה ולו אנו עתידים ליתן את הדין, ולא תעזור לנו שום סיבה ואמתלה כמו-"שבן זוגי לא קיים את חובתו כלפיי וכ'ו, כי שנינו חייבים לקב"ה, לכבד זה את זו! זהירות-לא להמתין שבן זוגי יכבד אותי, אלא כל אחד יקדים את חובתו ללא קשר לבן זוגו, ובזה  זוכים  לשותף  העיקרי.

מהדורה תשיעית
בשלום בית: 

      תקשורת!
נשים וגברים מדברים בשתי שפות:

מובא במסכת אבות פרק חמישי שיש שבעה דברים בחכם וחילופיהן בגולם. אחד מהם שחכם אינו נכנס לדברי חברו ואינו נבהל להשיב וחילופיהן בגולם. לפי משנה זו כמעט כולנו גלמים ורחוקים מלקבל תואר של חכמים.
בעיה קשה זו קיימת בתקשורת בין בני הזוג מכמה סיבות:
א. אנו נמצאים במצב של מגננה וחושבים איך להגיב ולענות ולא מקשיבים ב. חושבים כיצד לסתור את השני ולהצטדק על חשבונו ג. נמצאים בעמדה של מתקפה, מפאת שחשים מואשמים ומותקפים ד. מונחים במצב של מנצחים מול מפסידים ה. בטחון עצמי נמוך, הערכה ודימוי עצמי ירוד, חסימות רגשיות מהעבר ועוד. מפאת הסיבות שמנינו אנו לא מצליחים לתקשר בצורה הנכונה ובעיקר מפסידים את "מסרי הלב" שהם היסוד לתקשורת נכונה ותקינה.
נציין דוגמאות:
הגבר אומר-"הרסת לי את החיים, אני מעוניין לגמור ולסיים את הקשר סופית". האשה מפרשת-"אני האכזבה הגדולה שלו, אני איומה, מרשעת, הוא לא אוהב אותי, יש לו תוכניות אחרות בלעדי וכ'ו".
מסרי הלב-"בבקשה אל תאמיני לי, אני זקוק ליחס, התעניינות, צומי, חיזורים, משתוקק שתאמרי לי שאת אוהבת אותי, זקוקה לי ולא יכולה לחיות רגע אחד בלעדיך". הגבר אומר-"את לא מגיעה לרמה של אחותי ובטח לא של אמא שלי ושלא תעיזי לדבר בגנותן". האשה מפרשת-"הוא לא אוהב אותי, אני רק חפץ שמשתמש בי כרצונו ,מתי שבא לו ואיך שבא לו, מה שמעניין אותו זה רק משפחתו, עדין כרוך בטבור האמא, אני בסוף סדרי עדיפותיו, אנוכי, אכזרי, רע לב, אוהב את עצמו ומשפחתו, אני כאן רק כדי להשלים לו את צרכיו נטו ותו לא".
מסרי הלב- "אין לך מושג כמה את חשובה לי, את גרמת לי את האושר הגדול בחיי, איני מחליף אותך בשום אשה בעולם וגם לא באמא שלי, אני אוהב אותך חיים שלי, רק אני מתחנן שלא תפגעי לי בדבר היקר לי כפי שאת מצפה ממני, תכבדי את משפחתי ואחזיר לך בכפל כפליים".הגבר אומר-"כל מה שאני עושה עבורך זה אף פעם לא מספק אותך". האשה מפרשת- "אני בעיניו נצלנית,תובענית,רעה, הוא חושב עלי רק דברים שליליים, אני איומה בעיניו, אני רק בשביל למלאת את צרכיו  וכ'ו".
מסרי הלב-"אני מקווה שאת מעריכה את מה שאני עושה עבורך, תאשרי לי את הערכתך ותאמרי לי זאת, ותתייחסי אלי בכבוד ותביני ששום דבר לא מובן מאליו". הגבר אומר- "אין שום דרך לרצות אותך, את פשוט כפוית טובה ואין לך שום הערכה אלי". האשה מפרשת-"הוא לא אוהב אותי, הוא נמצא כאן רק בגלל הילדים או כדי לספק לו את הצרכים שלו, עבורו אני רק מטרד, רואה רק את עצמו ובכל מה שקשור אלי הוא מתעלם, אכזרי וחוסר אכפתי".
מסרי הלב-"אני חושש שאני לא מספק ומרצה אותך די הצורך, תאמרי לי שאתה הגבר המוצלח שלי כפי שהטבת בתחילת הקשר,משתדל לרצות, בעל טוב שראוי להערכתך ואהבתך, אזי אהפוך את כל העולם בעבורך וכ'ו". הגבר אומר-"תפסיקי לפנק את הילדים ולתת להם כל מה שהם רוצים". האשה מפרשת-"כל מה שאני עושה זה מפריע לו, הוא חייב להתערב לי בחינוך הילדים,כואב לו שאני שמחה עם הילדים, הוא חייב להעיר ולפגוע בי בנכחותם, הוא נפגע מכך שאני מצליחה עם הילדים יותר ממנו, מעוניין בכישלוני ורע לו כשטוב לי וכ'ו".
מסרי הלב- "אני גם זקוק לתשומת לב, לייחס, לסבלנות, להרגיש שאת אוהבת אותי כמו את הילדים, תתייחסי אלי באותה מידה, תעניקי לי הערכה וכבוד, ואל תשכחי שבזכותי יש לך אותם. האשה אומרת-"אני שונאת אותך,תצא מהבית,מגעיל,דוחה, הרסת אותי,אני רוצה לסיים את הסיפור וזה סופית". הגבר מפרש-"חולת נפש, כפוית טובה, חסרת הערכה, שום דבר לא מספק אותה, אני מסומן אצלה,רואה בי רק את השלילי והרע,מושפעת מהחברות והמשפחה, אין לה תקנה, אם לא היו הילדים באמצע מזמן הייתי בורח, מעוניין לגרש ולהינשא שנית, רק כדי לראות אותה סובלת.
מסרי הלב-"שלא תעזוב אותי, אני זקוקה לך כעת יותר מכל זמן אחר, תבין אותי, אני עוברת משבר, רוצה להרגיש בראש מעיינך, אל תפגע ברגשותיי, תהיה רגיש אלי כפי שהכרתי אותך בתחילה, אין לי כלום בחיים בלעדיך, מתי תבין שאני קשורה אליך ואיני יכולה לחיות רגע אחד בלעדיך, תחזר אחרי, תתעניין בי ותשאל אותי מה עובר עלייך, משתוקקת שתאמר לי- אוהב אותך ושארגיש שזה יוצא לך מתוך הלב והנשמה ולא מהשפה ולחוץ". מכאן רואים בבירור כיצד משפטים שנשמעים כלפי חוץ כתרעומות והאשמות, ולמעשה חבויים מתחתיהם כאבים ורגשות עמוקים.
יתרה מכך-
ככל שהתרעומות והתלונות קשות יותר, מסתתרים מאחוריהם כאבים ורגשות עמוקים יותר, ובחוסר ידיעה בהבנת מסרי הלב, ניתן לטעות בנקל ולפרשן במובן ההפוך. כאשר מוציאים דברים מכשרותם ומפרשים אותם שלא כהלכה, נהפכים בני הזוג כאויבים ושונאים זה לזו. הגבר נעשה בקורתי, אכזרי וכעת מוכן להקריב על מזבח גאוותו את כל חייו, לפרק את הנישואין ולהינשא עם אשה שאין לו שום קשר נפשי ורגשי, רק כדי לראות את גרושתו כאובה וסובלת. האשה מתהפכת מטובה לרעה ומקריבה על מזבח גאוותה את כל חייה,מוכנה לפרק את הכל ואפילו על חשבון צערם של הילדים, להינשא למי שאין לה שום קשר רגשי ונפשי, רק כדי להראות לו שהיא המוצלחת והמנצחת. לפיכך-
אחת המשימות והאתגרים הקשים ביותר העומדים בפני הגברים, לדעת לפרש כהלכה ובצורה נכונה את דברי האשה על פי מסרי הלב ולהעניק לה את התמיכה הראויה כאשר היא מתלוננת, צועקת, כועסת, מאשימה ומוציאה רגשות כאובים. כמו כן האתגר הגדול של הנשים- לדעת לפרש בצורה הנכונה את האיש ע"פ מסרי הלב, כאשר הוא מאשים, פוגע ומתרעם, ובפרט כאשר הוא נחסם ואין לו מה לומר,ולהעניק לו את התמיכה הרצויה.לעתים קרובות עשוי האיש באופן פתאומי להפסיק לתקשר ולהשתתק לגמרי.במקרים מעין אלו,האשה סבורה שהגבר מנותק ולא חי במציאות לכן הוא שותק. מצב שבו האיש נחסם, הוא בעצם אומר-"אין לי מה לומר,תני לי זמן לחשוב".
במקום זה היא מפרשת בטעות-לא אכפת לו ממני, לא מעוניין בי,מתעלם ממני בכוונה,דבריי אינם חשובים לו וכ'ו.
התמודדות של גברים ונשים עם בעיות וקשיים שונה לחלוטין. נשים חושבות בקול רם, כאשר הן משתפות בתהליך הגילוי הפנימי שלהן מאזינים קשובים המעוניינים לשמוע אותן. תהליך זה של מתן חופש זרימה למחשבתן והבעתן בקול רם, מסייע להן להבין את מה שהן בעצם מעוניינות.זהו תהליך טבעי לחלוטין ולעתים הכרחי ביותר, ביחס לגברים שמעבדים נתונים בצורה שונה לחלוטין.לפני שהם מדברים או מגיבים, הם מהרהרים היטב, חושבים ומעמיקים בדברים ששמעו, ובשתיקה הם מחשבים כמה צעדים קדימה את התנהגות האשה, תגובתה וכ'ו, ולאחר שמעבדים נוסחה נכונה ומעשית וניגשים לעניין.
תהליך עיבוד נתונים זה יכול להימשך לגבר במשך דקות, שעות ואף ימים. חוסר מודעות והבנה בתהליך עמוק זה גורם תסכול רב לנשים,מאחר שהן מבינות בצורה שאינה הולמת את התמודדות הגברים ועלולות לפרש את שתיקתם בצורה מוטעית ביותר,עד כדי לדמיין את הגרוע ביותר-"הוא שונא אותי, לא אוהב אותי, מתכונן לעזוב אותי וכ'ו". כח הדמיון מייצר להן פחדים עמוקים של-פחד, נטישה, דחיה ויישארו גלמודות לעולם". לעומת זאת נשים שותקות כאשר יש בדבריהן חשש של פגיעה או כאשר אינן מעוניינות לדבר עם בן זוגן או שאבדו אמון וחשק להמשיך בזוגיות.
לכן אין זה פלא שהן מאבדות איזון ואמון בעצמן וביטחונן העצמי צונח לארץ, כאשר הגבר מחליט פתאום לשתוק. מפני שהן מפרשות את שתיקתו מאותן סיבות שהן שותקות. כאשר אשה מאזינה לדברי רעותה, היא דואגת להפיח בה כל פעם מחדש תחושה של אמון ובטחון שהיא מקשיבה לה, אכפת לה וחשוב לה ממנה. באופן טבעי בעת שהדוברת מפסיקה את שטף דיבורה, המאזינה דואגת לתמוך בה באמצעות תגובות של-"הו, הו, הממ, פשש, צא, צא וכ'ו".
כאשר גבר מאזין לבת זוגו מבלי לתמוך ולהשמיע לה קולות ותגובות מעין אלו, שתיקתו נראית לה מפחידה, מחשידה ומאיימת ביותר. לכן חלה חובה על הגבר ללמוד כיצד לתמוך בבת זוגו באופן הרצוי והנכון מבלי לתת עצות ופתרונות, כי מבחינתה זה בגדר של פיקוח נפש.לעומת זאת,כדי שהאשה תבין את פשר שתיקתו של הגבר באופן הנכון מבלי להיפגע  ולפגוע,עליה ללמוד את מושג "המערה" של הגבר וכך תשכיל לפרש באופן הנכון את שתיקתו והתעלמותו מתוך הבנה והכלה.
למשל, כאשר האיש חש מותקף, בפרט כאשר בת זוגו מאשימה אותו במצבה [בעיה נפוצה], הוא מיד נחסם ופורש למערתו [שתיקתו], על מנת להרהר בשקט ולהגיע לפתרונות בכוחות עצמו ללא עזרה מבחוץ ובעיקר לא מבת זוגו,מאחר וכעת הוא מרגיש מאוים ממנה. בזמן שהותו אין איש מורשה להיכנס עימו למערתו ואפילו הקרובים ביותר. תפקיד האשה לא להיבהל ולא להלחיצו, אלא לפייסו ולומר לו-שכל מה שהיא עוברת זה לא קשור אליו, אלא הוצאת תסכולים וכאבים כי אין לה כתובת אחרת, ולתת לו את הזמן הנדרש לצאת אט אט ממערתו.
מאחר שטבע הנשים זה לא לנטוש חברה כשהיא עצובה או מדוכאת, לכן בעיני האשה לעזוב את בן זוגה לנפשו כאשר הוא נסער, מתוח ולא מדבר, נחשב כמעשה של אכזריות וחוסר אכפתיות, לכן היא מעוניינת להצטרף למערתו ולהציע את עזרתה. בנוסף היא מניחה בטעות שאם היא תציף אותו בשאלות על מצבו ותקשיב יפה ובסבלנות, כך היא תטיב ותשפר את הרגשתו.
עניין זה רק מרגיז, מקומם ומרחיק אותו אף יותר. אם באופן רגיל היה יוצא ממערתו וחוזר לעצמו בזמן קצר, כעת יצטרך זמן ארוך מהרגיל וכגודל השאלות וההצקות כך יגדל הזמן והריחוק. מצד אחד מטרתה לתמוך בבן זוגה באופן שבה היא מבקשת שיתמכו בה, אולם התוצאות הפוכות מהרצויות ופועלות למעשה נגדה. על האשה להפסיק להשתמש בשיטת הפחד והדאגת יתר לבן זוגה בעתות מעין אלו, וללמוד לבטוח בו שיצא ממערתו ללא עזרתה.
האיש פורש למערתו מפאת מספר סיבות: א. הוא זקוק לחשוב בשקט ולמצוא פתרון מעשי בכוחות עצמו ב.טבע הגברים-מנצחים מול מפסידים, לכן מתקשים במושג של חוסר אונים, ורק לאחר שימצאו פתרון יחזרו באופן פתאומי לעצמם ג. בעתות הללו הם זקוקים להיות לבד כדי להירגע ולחזור שוב לשלוט במצב. ד. לא מעוניינים לעשות דבר שבגינו יתחרטו, לכן הם מתכנסים בתוך עצמם ה. במצבים שהם חשים סגורים וחנוקים,הם חייבים מערה שקטה כדי לחזור לעצמם. סיבה זו בעלת חשיבות רבה, שעוד נכתוב בס"ד במאמר-"מחזוריות נפש האיש והאשה". מכל הסיבות הנ"ל, יש לאפשר לו לצאת ולהשתחרר בכוחות עצמו,בהמשך נכתוב עצות כיצד לזרזו בדרך טובה ונעימה,שבת שלום ומבורך.




מהדורה עשירית
בשלום בית:

נציין מספר גורמים שמקשים עלינו לתקשר באופן הנכון:
א. אנו בעמדת הגנה וחושבים כיצד להגיב.
 ב. לא מקשיבים חושבים מה להשיב.
 ג.המניע שלנו לסתור את השני ולהאשים אותו.
ד. נמצאים בעמדה של פחד, כי חשים מואשמים ומותקפים.
 ה. מדברים אישי ולא ענייני  ונלחמים על האגו שנפגע.
 ו. הרצון החזק שלנו להשמיע ולא לשמוע.
 ז.חוסר הערכה עצמית,חסימות רגשיות מהעבר ועוד.
מפאת הסיבות שמנינו אנו לא מצליחים לתקשר באופן הנכון ומפרשים את השני בצורה מעוותת ולא נכונה.
נציין דוגמאות:
האיש אומר-"הרסת לי את החיים, אני מעוניין לגמור ולסיים את הקשר סופית".
האשה מפרשת- אני האכזבה הגדולה שלו, עבורו אני איומה ומרשעת, יש לו תוכניות אחרות בלעדי וכ'ו.
מסרי הלב-"אל תאמיני לי, אני זקוק ליחס, התעניינות והערכה, מעוניין שתאמרי לי שאת אוהבת אותי, זקוקה לי ולא יכולה לחיות רגע אחד בלעדיי".
האיש אומר-"את לא ברמה של אחותי ובטח לא של אמא שלי ושלא תעיזי לדבר בגנותן".
האשה מפרשת-הוא לא אוהב אותי, אני רק חפץ שמשתמש בי לצרכים שלו, מה שמעניין אותו זה רק משפחתו, עדין כרוך בטבור של האמא ואני בסוף סדרי עדיפותיו וכ'ו.
מסרי הלב-"אין לך מושג כמה את חשובה לי, גרמת לי את האושר הגדול בחיי, איני מחליף אותך בשום אשה בעולם, אני אוהב אותך ואת יקרה לי מכל, רק מבקש שתכבדי אותי ולא תפגעי במשפחה שלי,כפי שאני מכבד אותך".
האיש אומר-"כל מה שאני עושה עבורך זה אף פעם לא מספק אותך".
האשה מפרשת- בעיניו אני איומה, נצלנית ותובענית, הוא חושב עלי רק דברים רעים ואני בסוף סדר עדיפותיו וכ'ו.
מסרי הלב-"מעוניין שתעריכי את מה שאני עושה עבורך ותודי לי על השתדלותי, ותתייחסי אלי בכבוד ובהערכה ואעשה הכל עבורך, כי אין דבר מובן מאליו".
האיש אומר- "אני לא מצליח לרצות אותך, את פשוט כפוית טובה ואין לך שום הערכה אליי".
האשה מפרשת- הוא לא אוהב אותי, הוא נמצא כאן רק בגלל הילדים או כדי לספק לו את הצרכים שלו, עבורו אני רק מטרד, רואה רק את עצמו ובכל מה שקשור אליי הוא מתעלם, אכזרי וחסר  לב.
מסרי הלב-"אני חושש שאני לא מספק ומרצה אותך די הצורך, לכן אני זקוק שתאמרי לי שאתה הגבר המוצלח שלי כפי שהטבת בתחילת הקשר,שאני בעל מושלם שראוי להערכתך ואהבתך וכ'ו, אהפוך את כל העולם עבורך.
האיש אומר-"תפסיקי לפנק את הילדים ולתת להם כל מה שהם רוצים".
האשה מפרשת- כל מה שאני עושה זה מפריע לו, הוא חייב להתערב לי בחינוך הילדים, כואב לו שאני שמחה עימם, הוא נפגע מכך שאני מצליחה עם הילדים יותר ממנו,הוא מעוניין בכישלוני ורע לו כשטוב לי וכ'ו.
מסרי הלב- "אני גם זקוק לתשומת לב, ליחס וסבלנות, להרגיש שאת אוהבת אותי כמו את הילדים, תתייחסי אלי באותה מידה, תעניקי לי הערכה וכבוד, ואל תהיי כפוית טובה".
האשה אומרת-"אתה דוחה אותי, תניח לי לנפשי,הרסת לי את החיים ומעוניינת לסיים את הסיפור וזה סופית".
האיש מפרש-כפוית טובה,שום דבר לא מספק אותה, אני מסומן אצלה, רואה בי רק את השחור, מושפעת מהחברות והמשפחה, אם לא היו הילדים באמצע מזמן הייתי בורח, מעוניין לגרש ולהינשא שנית, רק כדי לראות אותה סובלת.
מסרי הלב-"שלא תעזוב אותי,אני זקוקה לך כעת יותר מכל זמן אחר, תבין אותי, אני עוברת משבר, רוצה להרגיש בראש מעיינך, אל תפגע ברגשותיי, תהיה רגיש אלי כפי שהכרתי אותך בתחילה ותתמוך בי, אין לי מאומה בחיים בלעדיך,זה הוצאת תסכולים על חוסר יחס מצידך,אני קשורה אליך ואיני יכולה לחיות בלעדיך, תחזר אחרי, תתעניין בי ותשאל אותי מה עובר עלייך, תאמר לי אוהב אותך, ושיצא לך מתוך הלב והנשמה ולא כדי לצאת ידי חובה".
האשה אומרת-"אם לא נוח לך הדלת פתוחה, אני גם מוכנה לארוז לך מזוודה".
האיש מפרש-אשה רעה כפוית טובה ואין לי שום אמון בה.
מסרי הלב-שלא תאמין לי,אני פשוט במצוקה,עוברת תקופה לא טובה,אני זקוקה לך היום יותר מתמיד,לכן תתמוך בי ותאמר לי שאתה לא מוכן לוותר עליי בעד שום הון שבעולם.
מכאן רואים בחוש כיצד משפטים שנשמעים מאוד פוגעים,אולם אין זו כוונת הדברים,מפני שחבויים מתחתיהם כאבים ורגשות עמוקים.
יתרה מכך- ככל שהתרעומות והפגיעות קשות יותר, מסתתרים מאחוריהם כאבים ורגשות עמוקים יותר, ובחוסר ידיעה בהבנת מסרי הלב, ניתן לטעות בנקל ולפרשן במובן ההפוך.
כאשר מוציאים דברים מהכשרן ומפרשים אותם שלא כהלכה, נהפכים בני הזוג כאויבים ועוינים זה לזו.
האיש נעשה בקורתי, אכזרי וכעת מוכן להקריב על מזבח גאוותו את כל חייו, לפרק את הנישואין ולהינשא עם אשה שאין לו שום קשר נפשי ורגשי, רק כדי לראות את אשתו כאובה וסובלת.
האשה מתהפכת מטובה לרעה ומקריבה על מזבח גאוותה את כל חייה ומוכנה לפרק את הכל ואפילו על חשבון צערם של הילדים, להינשא למי שאין לה שום קשר רגשי ונפשי, רק כדי להראות לו שהיא המוצלחת והמנצחת והוא הכשלון.
אחת המשימות והאתגרים הקשים ביותר העומדים בפני הגברים, לדעת לפרש כהלכה ובצורה נכונה את דברי האשה על פי מסרי הלב ולהעניק לה את התמיכה הראויה כאשר היא מתלוננת, צועקת, כועסת, מאשימה ומוציאה רגשות כאובים.
כמו כן האתגר הגדול של הנשים- לדעת לפרש בצורה הנכונה את האיש ע"פ מסרי הלב, כאשר הוא מאשים, פוגע ומתרעם, ובפרט כאשר הוא נחסם ואין לו מה לומר, ולהעניק לו את התמיכה הראויה. ישנם מקרים שבהם עשוי האיש באופן פתאומי להפסיק לתקשר ולהשתתק לגמרי.
במקרים מעין אלו האשה סבורה שהוא מנותק ולא חי במציאות לכן הוא שותק. מצב שבו האיש נחסם ולא מתקשר, הוא בעצם אומר-"איני מעוניין להגיב כעת כדי שלא אטעה ואצטער". לכן הוא בעצם מבקש תני לי את הזמן הנדרש. במקום זה היא מפרשת בטעות שלא אכפת לו ממנה, אינו מעוניין בה ומתעלם ממנה בכוונה.
נקדים: התמודדות של גברים ונשים עם בעיות וקשיים שונה לחלוטין. נשים חושבות בקול רם, כאשר בעצם הן משתפות בתהליך הגילוי הפנימי שלהן מאזינים קשובים המעוניינים לשמוע אותן ולתמוך בהן. תהליך זה של מתן חופש זרימה למחשבתן והבעתן בקול רם, מסייע להן להבין את מה שהן בעצם מעוניינות.
זהו תהליך טבעי לחלוטין ולעתים הכרחי להן ביותר.אולם גברים מעבדים נתונים בצורה שונה לחלוטין. לפני שהם מדברים או מגיבים, הם מהרהרים היטב, חושבים ומעמיקים בדברים ששמעו ובשתיקה הם מחשבים כמה צעדים קדימה את התנהגות האשה ואת תגובתה, ורק לאחר שמעבדים נוסחה נכונה ומעשית וניגשים לעניין.
תהליך עיבוד נתונים זה יכול להימשך לאיש במשך דקות, שעות ואף ימים. חוסר מודעות והבנה בתהליך עמוק זה גורם תסכול רב לנשים, מאחר שהן מבינות בצורה שאינה הולמת את התמודדות הגברים ועלולות לפרש את שתיקתם בצורה מוטעית ביותר,עד כדי לדמיין את הגרוע ביותר-"הוא שונא אותי, לא אוהב אותי, מתכונן לעזוב אותי וכ'ו". כח הדמיון מייצר להן פחדים עמוקים של- פחד, נטישה ושידחו לעולם".
יתרה מזו- נשים שותקות כאשר יש בדבריהן חשש של פגיעה או כאשר אינן מעוניינות לדבר עם בן זוגן או שאבדו אמון וחשק להמשיך בזוגיות. לכן אין זה פלא שהן מאבדות איזון ואמון בעצמן וביטחונן העצמי צונח לארץ, כאשר הגבר מחליט פתאום לשתוק. מפני שהן מפרשות את שתיקתו מאותן סיבות שהן שותקות. לעומת זאת כאשר אשה מאזינה לדברי רעותה, היא דואגת להפיח בה כל פעם מחדש תחושה של אמון ובטחון שהיא מקשיבה לה, אכפת לה וחשוב לה ממנה.
באופן טבעי בעת שהדוברת עוצרת את שטף דיבורה, המאזינה דואגת לתמוך בה באמצעות תגובות של-"הו, הו, הממ, פשש, צא, צא וכ'ו", ולהעניק לה תמיכה טובה. אולם כאשר האיש מאזין לבת זוגו בלי לתמוך ולהשמיע לה קולות ותגובות מעין אלו, שתיקתו נראית לה מפחידה, מחשידה ומאיימת ביותר. לכן יש חובה על האיש ללמוד כיצד לתמוך בבת זוגו באופן הרצוי והנכון בלי לתת עצות ופתרונות, כי מבחינתה זה בגדר של פיקוח נפש.
לעומת זאת- כדי שהאשה תבין את פשר שתיקתו של האיש באופן הנכון בלי להיפגע  ולפגוע בו, עליה ללמוד את מושג "המערה" של האיש וכך תשכיל לפרש באופן הנכון את שתיקתו והתעלמותו מתוך הבנה והכלה.
למשל- כאשר האיש חש מותקף, בפרט כאשר בת זוגו מאשימה אותו במצבה [בעיה נפוצה], הוא מיד נחסם ופורש למערתו [שתיקתו], על מנת להרהר בשקט ולהגיע לפתרונות בכוחות עצמו ללא עזרה מבחוץ ובעיקר לא מבת זוגו, מאחר וכעת הוא מרגיש מאוים ממנה, ובזמן שהותו אין איש מורשה להיכנס עימו למערתו ואפילו הקרובים ביותר. תפקיד האשה לא להיבהל ולא להלחיצו, אלא לפייסו ולומר לו-שכל מה שהיא עוברת זה לא קשור אליו, אלא הוצאת תסכולים וכאבים כי אין לה כתובת אחרת, ולתת לו את הזמן הנדרש לצאת אט אט ממערתו.
אולם מאחר שטבע הנשים זה לא לנטוש חברה כשהיא עצובה או מדוכאת, לכן בעיני האשה לעזוב את בן זוגה לנפשו כאשר הוא נסער, מתוח ולא מדבר, נחשב כמעשה של אכזריות וחוסר אכפתיות, לכן היא מעוניינת להצטרף למערתו ולהציע את עזרתה. בנוסף היא מניחה בטעות שאם היא תציף אותו בשאלות על מצבו ותקשיב יפה ובסבלנות, כך היא תטיב ותשפר את הרגשתו. עניין זה רק מרגיז, מקומם ומרחיק אותו אף יותר, ואם באופן רגיל היה יוצא ממערתו וחוזר לעצמו בזמן קצר, כעת יצטרך זמן ארוך מהרגיל וכגודל השאלות וההצקות כך יגדל הזמן והריחוק.
מצד אחד מטרתה לתמוך בבן זוגה באופן שבה היא מבקשת שיתמכו בה, אולם התוצאות הפוכות מהרצויות ופועלות למעשה נגדה. על האשה להפסיק להשתמש בשיטת הפחד והדאגת יתר לבן זוגה בעתות מעין אלו, וללמוד לבטוח בו שיצא ממערתו ללא עזרה.
האיש פורש למערתו מפאת מספר סיבות:
א. הוא זקוק לחשוב בשקט ולמצוא פתרונות מעשיים לבעיותיו בכוחות עצמו.
 ב. דרוש לו זמן לנחות לקרקע ללא סיבה מיוחדת, בפרט בכניסתו לבית[היפך האשה],לכן זקוק לזמן כדי להתחבר לעצמו.
 ג. נמצא בלחץ או מתח ואינו מעוניין לעשות דבר שבגינו יתחרט,לכן הוא מתכנס בתוך עצמו.
 ד. לאחר מצות שלום הבית הוא חייב להתנתק כדי לאגור כוחות ולחזור לעצמו, ולאחר שיתמלא באנרגיות חדשות, יקפוץ חזרה לאותה נקודת התחברות שהיה קודם לכן.
סיבה זו היא בעלת חשיבות רבה והארכנו בה במאמר- "מחזוריות נפש האיש והאשה".
מכל הסיבות הנ"ל, יש לאפשר לו לצאת ולהשתחרר בכוחות עצמו. בהמשך נציין עצות בס'ד איך לזרזו לצאת ממערתו,
שבת שלום ומבורך.


מהדורה אחת עשרה
בשלום בית:

מובא בעץ חיים על פי רבינו האריז"ל- כל נשמה שיורדת לעולם היא מקבלת את הייסורים והניסיונות שעליה לעבור וכאשר נגמרת כמות הייסורים עולה הנשמה לקבל את שכרה.
מסביר הרב עניין עמוק זה- שהניסיונות והייסורים עצמם אינם כואבים לאדם כי הם מותאמים ע"פ שורש נשמתו כדברי חז"ל-'לפום גמלא שיחנא', לפי גודל הנשמה גודל הניסיונות.
אך ההתנגדות להשלים עם המציאות יוצרת את הכאב וכגודל ההתנגדות כך גודל הסבל. אולם על מנת שהאדם יוכל להכיל ולקבל את הניסיונות והקשיים, תלוי בגודל האמונה והידיעה בהנהגתו ית' שהיא מעוצם רחמיו האין סופיים.
כאשר חסרה ידיעה בסיסית זו, לא פלא לאחר שנישאים והבעיות צפות על פני השטח והאמונה רופפת, המחשבה הראשונה של בני הזוג להתגרש כדי לברוח מהייסורים. אחת הטענות של בני הזוג- "זה לא הזיווג שלי", זו הסיבה שנופלים מהאמונה לתרעומות והאשמות ואינם מוכנים להתמודד.
מובא במסכת סוטה [דף ב'] שארבעים יום לפני יצירת הוולד מכריזים בן פלוני לבת פלוני [גם זיווג שני], מכאן שהכל מכוון מראש ואין טעות בהשגחה. אמנם לפני אנו מצווים לבדוק התאמה מבחינת השתדלות בלבד, אולם לאחר שנישאים אין בחירה בזיווג כי כך גזרו בשמים, מה שנותר זה להתמודד וללמוד כיצד לקבל את בן/ת הזוג כפי שהוא בלי לנסות לשנותו.
פגם באמונה מביא להרגשת פספוס והחמצה נוראה שעשויה לעורר תכונה של רחמים עצמיים. מידה זו עשויה לגרום לאדם לבכות במשך כל חייו-"על מה היה לי, ומה עשו לי". נשים בעיקר סובלות ממידה קשה זו, וכאשר מתעצמת בהן תכונת המסכנות, הרגשה זו מתהפכת וגורמת להן תחושת סיפוק והנאה על עצם זה שהן מסכנות ושמרחמים עליהן. הניסיון מעיד שהעזרה היחידה שניתן להגיש להן,להשתתף בצערן, להזדהות בכאבן ולהסכים עימן, מאחר שהן אינן מוכנות להשתחרר מהרגשה זו.
ככל שנעצים את כאבן כך ירווח להן באופן זמני, אולם הכאב ישאר תקוע. משום שהן סבורות שככל שידושו באומללותן יהיה להן סיכוי גדול יותר לשנות את מצבן, למרות שבמציאות הרגשת הרדיפה מתעצמת.מצד שני אם נציע כלים להתמודדות בבעיה, יפרשו אותנו שלא מבינים אותן וניכנס לרשימתן השחורה.
מעשה באשה שסבלה מרחמים עצמיים ולאחר תקופת טיפולים הודתה ואמרה לי- "תודה על עקשנותך, שחררת אותי ממרירות קשה ומצוקה נפשית שסבלתי ממנה מעל עשרים שנה". האמת חייבת להיאמר- שבסיפורים זה נשמע קל ופשוט אולם במציאות זה הרבה יותר מורכב ומסובך, ולא תמיד מצליחים.
מטרת המעשה כדי ללמוד, שאם מתעקשים להירפא, כמעט שאין בעיה שלא ניתנת לפתרון. ציינו רבות פעמים את הצורך העמוק שיש לאשה לחוש בעיני הבעל מעל הכל ולפני הכל, וצורך נפשי זה רק הבעל יכול וחייב להעניק לה.לכן אם הוא יבין ויפנים צורך זה ויטיב להעניק לה, היא עשויה להשתחרר גם מהרגשת רחמים עצמיים ולהבריא לה את הנפש. עניין זה מצוי כאשר הוא מחשיב את הוריו ומשפחתו יותר ממנה או כאשר הוא מחשיב את ילדיהם לפניה. זה עשוי להכעיס ולמרמר אותה ולגרום לה להוציא את זעמה ותסכולה על הילדים עד למצב של אלימות. במקום שהבעל יתמוך בה ולהיות לצידה,מוכיח,משפיל ופוגע בה בנכחותם. כאן הנזק הוא כפול- חינוך הילדים נהרס והאמון בין בני הזוג נשבר.

אגב- מאבחונים שערכתי עם זוגות במשך שנים מתברר, שהם מעבירים לילדיהם בדיוק את אותו חינוך וחוויות שעברו בילדות עם הוריהם מבחינת העתק הדבק. לכן רוב הטיפולים כיום הם נפשיים וריפוי פצעים רגשים מהעבר, לכן התהליך הוא ארוך ומשתנה ע"פ הנפשות הפועלות. אמנם בטיפולים הרגילים בבניית תקשורת בין בני הזוג, תהליך הפגישות הוא קצר יחסי.
ציינו בעבר בעניין צריכת התרופות לשיכוך פצעים רגשיים שאין בהן שום תועלת, אלא השתקה זמנית של מערכת העצבים ולאחר שהשפעת הכדור עוברת צפים שוב אותם רגשות ופעמים גם ביתר שאת ובמקום לטפל במערכת הרגשית באופן ממוקד ולהחליש אותה, מגבירים תרופות ללא הועיל.
נחזור-כאשר הבעל אינו מודע לסוד הענקת כבוד לאשה שהיא לפני הכל וגם לפני הוריו,גם כאן הנזק הוא כפול-האשה מאבדת אמון בו, ומערכת היחסים עם הוריו נהרסים והנזק כמעט בלתי הפיך. כי גם כאשר בני הזוג ישלימו, מערכת היחסים בינה לבין הוריו יישארו הרוסים. תופעה זו קיימת בעיקר אצל בעלי תשובה עם ריבוי אור ללא כלים מתאימים, שמגיעים למצבי מתח קשים בבית ללא איזון נכון, ואינם מבינים ששלום הבית הוא לפני הכל ושזו המצוה היחידה שהקב"ה מוכן למחוק את שמו בעבורה.
גברים ונשים כאחד סובלים מתכונה של רדיפה עצמית. מקור הרדיפה בקרב גברים מהרגשת פספוס והחמצה שמעוררת בהם רגשי אשם. נקודה זו היא רדומה אצלם ועשויה להתעורר אחר גיל המעבר,הסיבות: א.כאשר האדם הציב לו מטרה בחיים ולא ממש אותה, נופל להרגשת החמצה ב. כאשר עשה מעשה שאינו הגון ולא ניתן לתיקון, נכנס לרדיפה ורגשי אשם ג. כאשר עבר ילדות קשה ובעיקר עם הורים פרפקציוניסטים [דורשי שלמות].הרדיפה העצמית של הנשים מהסיבות: א. קיים בהן צורך עמוק להרגיש הכי מושלמות בעיני הבעל, לכן משקיעות באופן אובססיבי ונופלות לרדיפה עצמית ב. חוסר בטחון והערכה עצמית נמוכה מעורר בהן פחד שמא אינן מושלמות כראוי ונופלות לרדיפה עצמית ג. חסכי ילדות, צרכים שלא נענו,חינוך כפייתי ועוד.
הן מוותרת על עצמן ועל צורכיהן ונהפכות לנותנות כפייתיות ובמידה ולא נענו הציפיות, עלולות ליפול למירמור ורחמים עצמיים. יצוין-וויתורים שמקורם מחוסר ברירה או ציפייה, לאחר זמן מעוררים משקעים וכאבים שעשויים לגרום לרחמים עצמיים. אולם נתינה והענקה או כל וויתר שהאדם שלם עימו ללא צפייה, מעניקים שמחה, אושר וסיפוק רב.
הצבת גבולות לאשה כפייתית מפחיד אותה במיוחד, מפני שקיים בה חשש שבקשותיה מוגזמות ושאין היא ראויה לקבל את צרכיה. פחדים של דחיה, ביקורת ונטישה, גורמים לה סבל רב. יתכן שאמונה זו עוצבה והתחזקה בילדותה כשנאלצה לדכא את צרכיה שלא נענו,בעיקר אם עברה חינוך כפייתי. תפיסה שקרית זו שאין היא ראויה להיות מחוזרת וחשובה כראוי,הופך אותה לחלשה במיוחד ומקשה עליה לקבוע את הערך האמיתי שלה.
יוצא שפחד זה גורם לה להעניק ללא גבולות, כדי שתקבל למעשה את מה שמגיע לה מצד הדין. אולם האסון הגדול אם היא מחליטה לקבל העצמה ממקור שלא ע"פ תורתנו הקדושה.
ציינתי בעבר שאיני מתנגד להעצמה במקרים מסוימים, אולם המטרה כדי להעצים את בן זוגה ולא להתנצח עימו ולהחריב את הבית. מצד שני האיש עלול לפרש את הנתינה המסיבית שהיא מרוצה ולא חסר לה דבר ועלול לצמצם את נתינותיו ולהזניח אותה.
כמו כן חוסר אמון שלא תקבל את צרכיה, עלולים להפוך אותה "לנזקקת נואשת".נקודה כאובה זו יוצרת ריחוק אצל גברים, מאחר שהכוח שמניע אותם לפעול לטובת נשיהן, כאשר הן יודעות לשדר באופן הנכון את המסר היקר שהן סומכות עליהם.
אולם כאשר הן משדרות תלות רגשית, הגברים נרתעים, נסוגים אחור ומאבדים חשק בזוגיות.
ההבדל בין זקוקה לזקוקה נואשת? זקוקה- כאשר האשה פונה לאיש בצורה מכובדת ורגועה ומבקשת את תמיכתו באופן האומר-אני מאמינה בך שתעשה את המיטב עבורי, גישה זו מעוררת אותו לחיים ויעשה הכל למענה. אולם אם הגישה היא של זקוקה נואשת ע"י נדנודים ולחצים, הוא מפרשה שאינה סומכת עליו ואינה בוטחת בו, לכן הוא עשוי לחוש חסר ערך ולדחות אותה.
אמנם כלל לא קל לאשה לתת אמון בבעל ובעיקר אם היא ספגה ממנו בעבר דחיות ופגיעות ולמצוא את עצמה שוב קרבן לניכור, זלזול ונטישה. לכן על האיש לנקוט במשנה זהירות כאשר היא מנסה לשנות גישה, על מנת שלא לפגוע בה ולגרום לה להצטער על כך ולהפוך אותה משוגג למזיד.
ישנן נשים שלאחר שנים של נתינה מסיבית הבינו את טעותן, ובמבט לאחור קלטו שבעצם מאז ומתמיד הן ראויות להערכה טובה יותר, אולם הנתינה הכפייתית הסתירה מעיניהן לראות את האמת. מאחר שלא האמינו בעצמן חסמו בעדן לקבל את צורכיהן ומנעו מבן זוגן להשפיע להן, כי הבינו שלא חסר לנשיהן דבר.
ישנם מצבים שבהם נשים עייפו לתת,או שקבלו העצמה במקומות לא ראויים,ובמקום לקבל אחריות על מעשיהן, מאשימות את הגברים שהתעלמו מהן וגרמו למצבן העגום. תחושת האכזבה והתסכול מונע מהן לסלוח לבעל ולפתוח דף חדש, ומחשבתן לפצות את עצמן באמצעות פירוק הבית ולנקום בבעל על הזנחה של שנים.
תרעומת כמעין זו עשויה להתעורר לאשה, כאשר האיש מחליט מסיבה כל שהיא לשנות גישה ולתמוך בה כראוי, צפים לה כל תסכולי העבר ומאשימה אותו באומללותה.  פשוט מקבלת אומץ שהיה חסר לה בעבר ומוציאה את כל תסכוליה עליו. רק חבל ששכחה שהיא תרמה למצב לא פחות ממנו, לכן אם תדע לקחת אחריות על החלק היחסי שלה, בנקל תוכל לסלוח ולפתוח דף חדש.
אומנם יקח זמן לריפוי נזקי תרעומות, אבל זה אפשרי. גישה של נתינה כפייתית כדי לזכות להערכה וזוגיות משופרת זו טעות נוראה, כי למען האמת בן הזוג ערוך לתת יותר. במידה והנתינה הכפייתית תיחלש, יתעורר לצד השני חשק ורצון להעניק יותר, כי כך טבע האדם בנוי. לכן כאשר האשה  מבינה שהיא ראויה להערכה, חיזורים וכ'ו בזכות עצמה, על עצם זה שהיא רעייה נאמנה שעושה את תפקידה ברצון ובשמחה, באופן פלאי יוצא האיש ממערתו כדי לרצותה ולספק לה את צרכיה ולגרום לה את האושר הגדול שזה למעשה אושרו.
יתכן שיידרש לו זמן כדי ללמוד כיצד לתת ולהעניק לה יותר, אולם הצעד הראשון הגדול כבר נעשה. כי כעת הוא מודע שהזניח אותה ומוכן להשתנות ולהופכה למאושרת עלי אדמה. נוסחה זו קיימת גם במצב ההפוך. כלומר, גם כאשר האיש לא מתפשר על היחס והערכה שמקבל מבת זוגו ומתעורר לקבל יותר, האשה מתעוררת מתרדמתה, חומות התרעומות לפתע מותכות ומוכנה לתת ולהעניק לו אף יותר. אם ההזנחה היא של שנים, תידרש תקופת ריפוי לאותן תרעומות וכעסים שהצטברו, אולם זה אפשרי אם כל אחד ייקח אחריות על הטעויות שלו, יבקש סליחה וכך גם לו יהיה קל יותר לסלוח.
יצוין שכפי שקיים פחד באשה לקבל,באותה מידה קיים פחד באיש לתת. פחדו העמוק של האיש שמא אינו מספיק מוצלח וכשרוני לספק לבת זוגו את צרכיה.הצלחות והישגים תופסים מקום חשוב בקרב גברים והם בולטים בעיקר לפני הכניסה לנישואין.
העצה לגברים ללמוד כיצד לקבל חוסר הצלחה וכישלונות בחיוב ללא פחדים ולהאמין באמונה שלמה שכפי שהבורא ברא אותם זה הטוב המוחלט עבורם ועבור בת זוגם בלי לחקות אחרים.
אם הזוג יתחזקו באמונה פשוטה זו, ינצלו מהרגשת  החמצה  ורדיפה  עצמית, שבת שלום ומבורך.