השגת מבוקשנו מעלה
רגשות כאובים!!

כתבנו בעלון הקודם שאחת הסיבות שמעלה בנו רגשות כאובים מן העבר, זה דווקא בזמנים טובים ובעתות אהבה, כשאנחנו מרגישים אוהבים ומאוהבים,

אזי גואים ועולים אותם רגשות כאובים של העבר כדי להירפא מכאבם ולהישלח החוצה.
הסיבה לכך בגלל שאנו מרגישים באותם זמנים בתת מודענו אומץ ובטחון, הגורמים לנו להיות יותר מודעים לעצמנו ולחשוף את אותם רגשות כאובים של העבר אשר דחקנו במשך שנים, וקיבלנו סוף סוף אומץ להוציאם החוצה כאמור.
התוצאה:
א. מצד תגובתנו החריפה שלא קשורה להווה.
 ב. השלכת אשמה כלפי בן/ת הזוג, כאשר תשעים אחוז מכאבנו קשור מהעבר ומושלך ישירות עליו,[כאמור לעלון הקודם].
 ג. בן/ת זוגנו אינם מסוגלים להבין, להכיל ולקבל מצבים מעין אלו של-
תגובות רגשיות מושהות-
שיוצאות ומגיחות החוצה בעוצמה ובתגובה חריפה, ללא קשר למצבם בהווה ובעיקר שחשים הקורבן והמואשם  המרכזי במצב הנפשי של בן זוגם.
ישנה סיבה נוספת להוצאת- רגשות מושהות 
והיא-

השגת מבוקשנו.

נקדים:
במסגרת עבודתי כיועץ זוגי, אני נתקל בתופעה כוללת, כאשר אחד מבני הזוג גילה נכונות סוף סוף לעשות שינויים לטובה בהתנהגותו וביחסו כלפי בן זוגו והצד השני לפתע נעשה קר, אדיש ומזלזל בו, דבר שלא היה קודם לכן.
הפלא ופלא הגדול-
שאותו צד שסבל במשך שנים מיחס מזולזל ומשפיל מבן זוגו, המתין בסבלנות ע"י תפילות ובכיות לשינוי של בן זוגו, וכשסוף סוף הוא זוכה לשינוי, הערכה ,תמיכה ואהבה מבן זוגו, הוא נעשה אדיש וקר כלפיו, וברוב המקרים מזלזל, פוגע ומשפיל את בן זוגו, מה שלא עשה כן בשנים עברו!!

ע"פ הקדמה נפלאה ויקרה זו, 
מובן-
כאשר אחד מבן הזוג מחליט לעשות שינוי לטובת בן זוגו, עולים וגואים לצד השני אותם רגשות כאובים של העבר החוצה כדי להירפא, להשתחרר ולהישלח החוצה!!
יש לזכור-
שאותם רגשות כאובים מבקשים, כמהים ומתחננים לצאת החוצה, ואין שליטה ובחירה לאותם רגשות במצבים הללו, אלא רק לצאת ולהשתחרר כאמור.
יוצא-
מי שלא יודע סוד יקר זה, מפרש את בן זוגו באופן מוטעה לחלוטין.
כאילו שהוא רוצה לנקום בו ושיסבול באותה מידה שהוא סבל במשך אותם שנים, ומגיע למסקנה מוטעית שהיה מעדיף להישאר עם כל מגרעותיו וחסרונותיו כלפי בן זוגו, מאשר לעשות שינוי ולקבל לכאורה רעה תחת טובה, בעיקר שבזמן שהתנהג בצורה בלתי הולמת כלפי בן זוגו, קיבל בתמורה-
יחס והערכה טובים ממנו.
מובן-
שאין ברצון בן הזוג שסבל להעניש את בן זוגו כלל וכלל,
ובוודאי לא לנקום בו, אלא הוצאת-
רגשות מושהות,
במשך שנים המבקשים לצאת ולהירפא כעת ואינם קשורים לשינוי של בן הזוג בהווה כלל, כמבואר היטב!!

יתרה מכך-
ככל שגוברות במערכת היחסים-
הערכה, חיבור ואהבה, כתוצאה מכך-
רגשות עמוקים כואבים עולים וצפים החוצה.
כגון:
בושה, פחד, הזנחה, נטישה, אלימות נפשית, פיזית ומילולית מתחילים לצוף ולעלות.
מאחר-
שיש את הפחד להוציאם, בעיקר שאיננו יודעים כיצד ובאיזה אופן,לכן אין לנו את הכלים  להתמודד עם רגשות מעין אלו, אנו נעשים מקובעים רגשית בתוך עצמנו ונשארים תקועים אתם ללא מוצא וחבל!!
במיוחד-
כאשר אנו מוציאים אותם בזמנים טובים, או בעתות שבן זוגנו מחליט לעשות שינוים לטובה כלפינו, אנו משליכים אותם מתוך חוסר שליטה עליו, והקשה מכל-
שמשליכים עליו את כל מצבינו העגום אשר תשעים אחוז מכאבנו קשור לעבר ומושלך עליו ישירות בהווה!!
כמובן-
שאם היה שיתוף, הבנה ותמיכה בעתות מעין אלו, כמו להבין אותו במצוקתו עד כמה היה נטוש וסובל בזמנים ההם, היתה הולכת אט אט וגוברת נכונותו לקבל את ההבטחות והשינויים שלנו למענו. מובן-
שזה תהליך לא קצר, אולם עם התמיכה הראויה באותן זמנים בבן הזוג, אמונה וסבלנות זוכים. הקושי-
הגדול שבן הזוג מואשם בכל מצבו הנוכחי, לכן עצתי בזמנים הללו לגלות בגרות,הבנה יתרה וקבלת אחריות, ולא להטיח בו אשמה חוזרת, כי מיד הכול צף ועולה שנית ביתר שאת !!

נקודה חשובה-
כתבנו בעלון הקודם שהעצה על מנת לרפאות רגשות עמוקים,
לכתוב מכתב אהבה למי שהתעלל בנו נפשית, וע"י הוצאות רגשות כאובים אלה, ניתן אט אט להירפא.
אולם-
ישנם רגשות עמוקים וכאובים ביותר, אשר מוכרחים וחייבים לשתף גורם חיצון ברגשותינו, כאשר אין תמיכה הולמת מבן הזוג ובעיקר כשיש הטחת אשמות כלפינו.
בפרט כשאנו פוחדים או מתביישים להוציאם אצל בן הזוג ולחשוף את רגשותינו בפניו.
זה הזמן לשתף יועץ, רב או כל בר סמכא מקצועי כדי להוציא רגשות כאובים אלו.
במידה ואין לנו את האומץ להוציא רגשות אלו, אנו עלולים לסבול מתופעות קשות כגון:
דיכאונות, חרדות, שעמום, חולשה, תשישות כח ללא סיבה נראית לעין כל, וליפול לייאוש הקשה מכולם.
כל התסמינים הללו הם- "פסולת רגשית",
שמבקשת לצאת החוצה כדי להירפא והיא נחסמת!!

כאשר יש קושי להוציא-
"רגשות כאובים",
התגובה הטבעית הראשונה זה-
להימלט ולצאת מהתחייבות וקשר זוגי, רגשי כלשהוא.
או לחילופין-
להגביר התמכרויות,כדי לברוח מאותם-"רגשות עמוקים"!!
נקודה חשובה-

מצד אחד-
מכוח הביטחון שאנו חשים עם בן זוגנו בזמנים טובים, מקבלים אומץ להעלות את אותם-
"רגשות עמוקים",
ומצד שני-
כאשר הם עולים, נתקפים בפחד ובהלה שאיננו מסוגלים להעלותם בנוכחותו,[סוג של פרדוקס] זה הזמן להיוועץ עם בר סמכא בלבד ולא עם ידידים או קרובי משפחה,שעוד נרחיב בעניין חשוב זה!!
המשך יבוא,עם עצות מעשיות כיצד לנהוג בס"ד!!!



מהדורה שלישית
בשלום בית:

תקשורת:

כהמשך-
תקשורת חלק ל' נשים וגברים מדברים בשתי שפות!!

הזמנים שמעלים בנו רגשות כאובים מן העבר, זה דווקא בעתות טובים של חיבור ואהבה. כאשר אנו מרגישים אוהבים ומאוהבים, גואים ועולים אותם רגשות שליליים של העבר כדי להירפא מכאבם ולהישלח החוצה.
הסיבה לכך מפאת שאנו חשים בתת מודע באותם זמנים אומץ ובטחון שגורמים לנו להיות יותר מודעים לעצמנו ולחשוף את אותם רגשות כאובים של העבר אשר דחקנו במשך שנים וקיבלנו סוף סוף את התעוזה להוציאם החוצה.
א. תגובתנו חריפה ולא קשורה להווה.
 ב. השלכת אשמה כלפי בן/ת זוגנו כאשר תשעים אחוז מכאבנו קשור מהעבר ומושלך ישירות להווה.
 ג. בן/ת זוגנו אינו/ה מסוגל/ת להבין, להכיל ולקבל מצבים מעין אלו של תגובות רגשיות מושהות, שיוצאים ומגיחים החוצה בעוצמה ובתגובה חריפה, ללא קשר למצב בהווה ובעיקר שבן/ת הזוג הקורבן והמואשם  המרכזי במצב הנפשי שלנו.
ישנה סיבה נוספת להוצאת רגשות מושהות והיא עצם השגת מבוקשנו.
נקדים:
במסגרת עבודתי כיועץ זוגי, אני נתקל בתופעה כוללת, כאשר אחד מבני הזוג גילה נכונות לעשות שינויים לטובת בן זוגו, הצד השני לפתע נעשה קר, אדיש ומזלזל במאמציו, דבר שלא היה קודם לכן.
הפלא הגדול-
שאותו צד שסבל במשך שנים מיחס מזולזל ומשפיל מבן/ת זוגו, המתין בסבלנות ע"י תפילות ובכיות על מנת לעוררו/ה לשינוי וכשסוף סוף  תפילותיו התגשמו וזכה להערכה ,תמיכה ואהבה, נעשה אדיש וקר כלפיו וברוב המקרים פוגע ומשפיל את בן/ת זוגו, מה שלא עשה כן בשנים עברו!!
ע"פ הקדמתנו מובן-
כאשר אחד מבן הזוג מחליט לעשות שינוים לטובת בן זוגו, עולים וגואים ללא שליטה לצד הפגוע אותם רגשות כאובים של העבר על מנת להירפא ולהישלח החוצה.
מי שאינו יודע סוד יקר זה, מפרש את בן/ת זוגו באופן מוטעה.
כאילו שהוא מעונין לנקום בו על אותם שנים שסבל בגינו ומגיע למסקנה מוטעית שהיה מעדיף להישאר עם כל מגרעותיו מבלי לעשות שינוי כלל, כדי לא לקבל לכאורה רעה תחת טובה.
בפרט-
שבזמן שהתנהג בצורה בלתי הולמת כלפי בן זוגו, קיבל בתמורה יחס והערכה טובה. מכאן מובן-
שאין ברצון בן זוגו להענישו ובוודאי לא לנקום בו, אלא הוצאת-רגשות מושהות במשך שנים שקיבלו כעת את האומץ  והביטחון לצאת ומבקשים להירפא ואינם קשורים לשינוי של בן/ת הזוג.

יתרה מכך-
ככל שגוברת במערכת היחסים-הערכה, חיבור ואהבה, רגשות עמוקים כאובים עולים על פני השטח.
כגון:
בושה, פחד, הזנחה, נטישה, אלימות נפשית, פיזית, מילולית וכ'ו.
מאחר-
וקיים בנו פחד להוציאם החוצה ובפרט שאיננו יודעים להתמודד עם רגשות מעין אלו, אנו נעשים מקובעים רגשית בתוך עצמנו ונשארים תקועים איתם ללא מוצא.
בפרט-     
כשאנו מוציאים אותם בזמנים טובים או בעתות שבן זוגנו מחליט לעשות שינוי לטובה כלפינו, אנו משליכים אותם מתוך חוסר שליטה עליו והקשה מכל-
שמשליכים עליו את כל מצבינו העגום אשר תשעים אחוז מכאבנו קשור לעבר ומושלך עליו ישירות בהווה!!
אומנם-
 ע"י שיתוף, הבנה ותמיכה בעתות אלו, כמו להבין אותו במצוקתו ועד כמה היה נטוש וסובל בזמנים ההם, תלך ותגבר נכונותו לקבל את ההבטחות והשינויים של בן זוגו, למרות שזה תהליך לא קצר. אולם-
עם תמיכה ראויה באותן זמנים בבן הזוג, אמונה וסבלנות זוכים. הקושי הגדול כאשר בן הזוג מואשם במצבו העגום, לכן עצתי בזמנים הללו לגלות הבנה יתרה וקבלת אחריות ולא להטיח  אשמה חוזרת, כי מיד הכול צף ועולה שנית ביתר שאת!!
נקודה חשובה,
כאשר עולים לנו רגשות כאובים מהעבר וקשה לנו להתמודד עימם, עצתי להעלותם על הכתב ולהפנות אותם למי שפגע והתעלל בנו וע"י הוצאות רגשות כאובים אלו, ניתן אט אט להירפא.
אומנם-
ישנם רגשות עמוקים ביותר שחייבים לשתף גורם חיצון בכאבנו כאשר אין תמיכה הולמת מבן זוגנו, בפרט כשיש הטחת אשמות כלפינו.
כמו כן-
כשאנו פוחדים או מתביישים לחשוף את רגשותינו בפני בן/ת הזוג, זה הזמן לשתף יועץ, רב או כל בר סמכא כדי להוציא רגשות כאובים אלו.
במידה ואין לנו את האומץ להוציא את רגשותינו, אנו עלולים לסבול מתופעות קשות,
 כגון:
דיכאונות, חרדות, שעמום, חולשה, תשישות כח ללא סיבה נראית לעין וליפול למרה שחורה. כל התסמינים הללו הם- פסולת רגשית חסומה שכמהה לצאת החוצה על מנת להירפא. כאשר-
קיים בנו קושי להוציא רגשות שליליים.
 התגובה הטבעית הראשונה זה להימלט ולברוח מהתחייבות וקשר זוגי, רגשי כלשהוא.
או לחילופין מגבירים התמכרויות על מנת להימלט מאותם רגשות כאובים.
נקודה חשובה-
הפרדוקס, מכוח הביטחון שחשים עם בן זוגנו, אנו מקבלים אומץ להעלות את אותם רגשות עמוקים וכאשר הם עולים, אנו נתקפים בפחד שאיננו מסוגלים להעלותם בנוכחותו, לכן זה הזמן להיוועץ עם בר סמכא כמבואר.

 כאשר אנו לא זוכים לקבל תמיכה כלל או מספקת במערכות היחסים,

אחת הסיבות המשמעותיות לכך, שאיננו

מבקשים די הצורך, או בצורה הנכונה. בקשת תמיכה היא הכרחית להצלחת כל מערכת יחסים שהיא ובפרט בזוגיות. אם ברצוננו לקבלה, עלינו פשוט לבקשה.

לנשים וגברים כאחד, יש להם קושי לבקש תמיכה.
. בעיקר נשים חשות תסכול ואכזבה יותר מהגברים בזה שהן נאלצות לבקש תמיכה. מדוע?
עומק הענין:

נשים סבורות בטעות, שאין צורך לבקש תמיכה, מאחר והן חשות באופן מידי את צורכי זולתם ומעניקות להם ככל יכולתן מבלי שנתבקשו מהן.
לפיכך-
הן סבורות ומצפות שהגברים ינהגו כמותן. יתרה מכך-
ככל שהיא אוהבת יותר, כך גדלה המוטיבציה והרצון שלה להעניק אהבה ולתת יותר ובכל המובנים.
יוצא מכאן-
שנשים מעניקות באופן טבעי, לכן לדעתן אין כל סיבה לבקש תמיכה, היפך הגברים שלפי הבנתם, מי שזקוק לתמיכה או לעזרה, הוא אמור לבקש.
בחסרון הבנה-

משמעותית  זו ובהבדלים בין גברים ונשים, יוצרים מתחים וקצר תקשורתי.
יתרה מכך,
מבחינת הנשים, אחת הדרכים כדי להוכיח שאוהבים מישהו, זה האי צורך לבקש את עזרתו, כי הוא אמור להבין מעצמו וזה היפך הגברים.
מאחר שזאת נקודת ההתייחסות של האשה [כי כך היא בנויה],היא מניחה שאם בן זוגה אוהבה, הוא יציע את תמיכתו ללא צורך לבקשה.
עוד יותר-
היא עשויה לבחון אותו במכוון ולא לבקש את עזרתו, כדי לבחון את מידת אהבתו כלפיה, כי מבחינתה זה המודד,
[טעות נפוצה].

גישה זו למערכת יחסים איננה עובדת אצל גברים, מאחר והם בנויים אחרת.
טבע הגברים-
אם האשה מעוניינת בעזרה או בתמיכה כלשהי, עליה לבקשה.

כאשר האשה אינה יודעת את השוני בין גבר לאשה, היא עלולה בטעות לפרשו בצורה הלא נכונה.
כי אם לא תבקש עזרה או תמיכה, היא עלולה לקבל מעט מאוד, או לא כלום,

 ולפרשו בטעות שאינו אוהבה מספיק.
מצד שני כאשר מבקשת מהגבר שלא בדרך הנכונה, הוא עלול להיפגע ולהמציא כל פעם מחדש תירוצים והתחמקויות ובסופו לאבד ענין בקשר הזוגי.
יתרה מזו-
כאשר האשה מעניקה, תומכת ואינה מקבלת את התמיכה המצופה, היא מניחה בטעות שהוא לא אוהבה ולא נותר לו מה להעניק.
היא ממשיכה להעניק בסבלנות ובאהבה מתוך תקוה שבמוקדם או מאוחר הוא יתעורר מעצמו וידביק את הקצב ואף ישיג אותה. לעומת זאת,
הוא חש שהוא מעניק די והותר והראיה לכך-שהרי היא ממשיכה להעניק לו בלי להתלונן או לבקש את תמיכתו.

הוא אינו מעלה בדעתו שהיא מצפה ממנו שיתעורר מעצמו וישיב לה את עזרתו ותמיכתו, כי הוא סבור שאילו הייתה זקוקה ליותר, היא הייתה מפסיקה להעניק לו, או לחילופין לבקש את תמיכתו כפי שהוא רגיל בכך.

יוצא מכאן-

עוד סוג של פרדוקס-
היא משקיעה בלי סוף ומצפה שייתן את תמיכתו בלי שתבקש הימנו, והוא מבין שנותן במידה המשביעה את רצונה, בפרט כאשר היא ממשיכה להעניק לו מבלי לבקש את תמיכתו.
ישנן נשים שלבסוף מבקשות את תמיכת הבעל, אולם עד אז הן מעניקות כל כך המון ועקב כך-

 הן צוברות המון כעסים ותרעומות קשים ואזי הבקשות נהפכות לתביעות ומריבות.
כמו כן-
ישנן כאלו שמתרעמות על בעליהן על עצם זה שהביאו אותן למצב שהן צריכות לבקש את תמיכתן.
מובן-
שהרגשתן באה מיסוד מוטעה, שאם הן צריכות לבקש תמיכה, אזי- זה לא שווה.
מפאת  שפירשו את הגברים בצורה לא נכונה ודימו את צורכם לצורכן וכאן האגו הנשי נפגע וכעת קשה לפיוס.
גברים-
אינם מגיבים בצורה יפה על תביעות ותרעומות של הנשים בעיקר כאשר אינם מסוגלים לרדת לסוף דעתן ואינם מצליחים להבין מאיזה מקום רגשי עמוק הדברים יוצאים, כי הם שונים מהן כמבואר!!.

מובן-
שגם אם יש לגבר נכונות להעניק תמיכה ועזרה, אולם תרעומות ותביעות מצד האשה גורמים לסירובו וחסימתו.
בקשה זו לא תביעה-
תביעות תוצאתן אחת, סירוב ואיבוד עניין מוחלט וכעת סיכוייה של האשה לזכות לתמיכת הגבר פוחתים בצורה ניכרת וחבל. גם-
אם תקבל את תמיכתו, זה מכפיה ומחוסר ברירה.
ככל שהביקורתיות והתביעות יגדלו, כך ההענקה והתמיכה מצד הגבר ילכו יחלשו ויפסקו.
לעומת זאת-
גברים חייבים ללמוד את צורכי הנשים, בפרט שקיים בהן קושי וחסימה לבקש תמיכה רגשית כלשהיא.
לכן-
אם הם ימתינו עד שנשותיהן יבקשו זאת, זה יהיה כבר מאוחר וגם אם כן, מלווה עם המון תרעומות, תביעות וריבים, כאשר יכלו למנוע זאת ע"י הקשבה, הבנה ותמיכה מועטה וכעת הם צריכים להשקיע המון על מנת להחזיר את שלום ביתם,
הנושא עמוק ורחב בעלונים הבאים נרחיב בס"ד עם עצות מעשיות!! 


מהדורה רביעית
בשלום בית:

שליטה ברגשות:

סביר להניח שהתנסינו  בעבר ברגשות המשתלטים עלינו. להלן יתוארו דרכים אחדות שבהן עלולים רגשותינו הבלתי מטופלים מן העבר להשפיע עלינו בהווה:
 א. כאשר דבר מה מתסכל אותנו, אנו נשארים תקועים עם רגשות-הכעס והסבל, אפילו כאשר "האני" הבוגר אומר לנו שעלינו להיות רגועים, לשלוט במצב ולהישאר אוהבים.
ב. כאשר דבר מה מאכזב אותנו, אנו נשארים תקועים עם רגשי-עצב וכאב, אפילו כאשר "האני" הבוגר אומר לנו שעלינו להרגיש מלאי אושר ושלווה.
 ג. כאשר דבר מה מסעיר אותנו, אנו נשארים תקועים עם רגשות-פחד ודאגה, אפילו כאשר "האני" הבוגר אומר לנו שעלינו להרגיש רגועים, בטוחים ומסופקים.
 ד. כאשר דבר מה מביך אותנו, אנו נשארים תקועים עם רגשות חרטה ובושה, אפילו כאשר "האני" הבוגר אומר לנו שעלינו להרגיש בטוחים,שלווים ורגועים. בבגרותנו התרגלנו ע"י אימונים תת הכרתיים להתעלם מרגשותינו הכאובים וישנם כאלו שלא הצליחו לטפל או להשתיק רגשות אלו, אזי דכאו אותם ע"י התמכרויות שונות.
אכן התמכרויות מסייעים להשתקה זמנית, אולם כאשר מתפקחים, מיד חוזרים אותם רגשות כאובים להציק ביתר שאת.
יתרה מכך- 
עצם ניסיוננו להתחמק ולהתכחש לרגשותינו הכאובים ע"י התמכרויות שונות, אנו מעניקים להם את הכח והעוצמה לשלוט בחיינו.
לעומת זאת-
כאשר אנו לומדים להקשיב לרגשותינו הפנימיים ברוך ומטפלים בהם כראוי, הם מאבדים בהדרגה את כוחם ואחיזתם בנו.
כאשר אנו נסערים ביותר, אין באפשרותנו לתקשר עם הזולת בצורה נעימה ובאותה יעילות שהיינו רוצים, מאחר שבמצב כזה חוזרים ועולים רגשות העבר הבלתי מטופלים.
נראה שהילד שבתוכנו שמעולם לא קיבל רשות להתפרצות של זעם, עושה זאת בהווה כשהוא מבוגר רק על מנת ששוב לא יענישו אותו ויכלאו אותו בשירותים.
טמונים ברגשותינו הבלתי מטופלים כוחות המשתלטים עלינו, מאחר שקנו להם אחיזה בתודעתנו הבוגרת ומונעים מאתנו את האפשרות לקיים תקשורת בריאה ואוהבת.
לפיכך-
עד שלא נהיה מסוגלים להקשיב בהבנה ובאהבה לרגשות הללו שנראים לכאורה ילדותיים ובלתי הגיוניים מן העבר, ימשיכו להתערב לנו בהווה בזמנים שאנו זקוקים לשפיותנו יותר מתמיד ובפרט בניהול תקשורת בריאה ותקינה.
סוד-
ההצלחה לתקשר בצורה נכונה ובוגרת בעיקר בזמנים שרגשות בעייתיים גואים בתוכנו, טמון במידת יכולת ההכרה והמודעות שלנו בלתת לרגשות אלו ביטוי בכתב או להוציאם בנכוחות אנשים אוהבים או בעלי מקצוע שמסוגלים לשמוע, לקבל, להבין ולתת לנו את התמיכה הראויה. המטרה בסיכומו של דבר שנוציא רגשות כאובים אלו על מנת לפנות מקום לרגשות חיוביים במקומם.
ככל שנזכה לתקשר עם בן/ת זוגנו מתוך הבנה, כך תלך ותשתפר מערכת היחסים לטובה. כמו כן-
כאשר נצליח לשתף את בן/ת זוגנו ברגשותינו הסוערים בדרך רגועה ואוהבת, יהיה לבן/ת זוגנו הרבה יותר קל לתמוך בנו ולהחזיר אהבה בתמורה.
העלאת רגשותינו הכאובים על הכתב, הוא מכשיר מעולה לעזרה עצמית, אולם אם לא ניכנס מיד למשטר כתיבת מכתבים שבסיכומו של דבר יהפוך לנו להרגל, אנו עלולים לשכוח כיצד משתמשים בו. הצעתי-
שפעם ביום לפחות כאשר אנו מרגישים שדבר מה מטריד את מנוחתנו, להתיישב ולכתוב את הדברים המציקים.
מובן שהכתיבה יעילה לא רק כשאנו נסערים מבן/ת זוגנו, אלא בכל מקרה שאנו עוברים הרגשה לא נעימה, אכזבה וכ'ו.
הכתיבה עוזרת להתגבר על תחושות של-תרעומת, אומללות, חרדה, דיכאון, נטישה, טרדה, עייפות, או פשוט לחץ, לכן בכל עת שנרצה לשפר את הרגשותינו, רצוי להשתמש בכתיבה.
יתכן שלא תשתפר הרגשותינו באופן מידי, אולם לאחר זמן של תרגול זה יניע אותנו ללכת בדרך נעימה ורצויה יותר.
כמו כן-
העלאת רגשותינו על הכתב מסייעת לנו להתגבר על חרדות, להשתחרר מתרעומות ונותנת את הכח והיכולת לסלוח.
בפרט לחוש אהבה כלפי הילד שבתוכנו ולרפא פצעים רגשיים מן העבר.
לפיכך-
אם לא נאפשר ליצור מגע עם רגשותינו הכאובים ונאפשר לאותו חלק ריגושי כואב להישמע ולומר את דברו, אם ע"י כתיבה או הוצאת דבורים אלו ע"י תמיכה ועזר מאנשים תומכים ואוהבים, הוא לא ירפא לעולם.
הקשבה-
לרגשותינו מתוך רוך והבנה והעלאתם על הכתב באמצעות נתינת ביטוי מילולי כולל הכאב שכרוך בכך, הם בעצם מהווים את תהליך הריפוי.
תוך כדי אימון בטכניקת הכתיבה נתחיל לחוות ולהרגיש את אותו חלק באישיותנו  הזקוק לאהבה יותר מכל.
ע"י הקשבה לרגשותינו, נסייע אט אט  לאותם חלקים כאובים להירפא ולהשתחרר.
לאחר ש"האני הרגשי" יתחיל לקבל את ההבנה והאהבה שהוא זקוק, נזכה באופן פלאי לשפר את התקשורת עם זולתנו, בן/ת זוגנו ונתחיל להגיב למצבים בצורה מתונה ואוהבת יותר. למרות שכולנו מומחים להסתיר את רגשותינו ולהגיב בהגנתיות ובצורה בלתי מכובדת, יש באפשרותנו לחנך את עצמנו מחדש ולקוות לעתיד טוב יותר. החינוך והתרגול החדש, דורש מאתנו הקשבה והבנה כלפי רגשות שטרם התגברנו עליהם וכלפי הכאב הכרוך בהם אשר מעולם לא היתה לנו את ההזדמנות להירפא מהם וע"י שנקשיב, נבין ונזדהה עמם, בעקבות זאת יתרפאו וישלחו החוצה.
שימוש בטכניקת הכתיבה, היא הדרך הבטוחה למתן ביטוי לרגשות בלתי מטופלים ולריגושים ורצונות שליליים, מבלי לחשוש מביקורת או דחייה. באמצעות ההקשבה לרגשותינו, אנו בעצם מטפלים באני הרגשי הילדותי שלנו, כדרך הורה אוהב המטפל  בילד הקטן שלו כאשר הוא בוכה, מחבק אותו בזרועותיו ונותן לו את כל החום, יחס ואהבה.
ע"י ביטוי כל האמת ביחס לרגשותינו, אנו מעניקים לעצמנו את הרשות המלאה להיות בעלי רגשות אלו, מבלי לחשוש או לפחד מפגיעה ודחייה כלשהי. מובן-
שרק בדרך טיפול בחלק הילדותי של אישיותנו מתוך יחס של הערכה, כבוד ואהבה, אנו מאפשרים לפצעים הרגשיים מן העבר שטרם הגלידו, להירפא אט אט בהווה ולהישלח החוצה לחופשי ולמלאות במקומם רגשות חיוביים.
קיימת תופעה נפוצה בימינו שילדים רבים מתבגרים בטרם עת, מפאת שהם דוחים ומדכאים את רגשותיהם, אולם מכאובם הרגשי הבלתי מטופל, ממתין בתוכם פנימה ליום שבו יוכל להגיח החוצה כדי להתקבל על ידם בחום ואהבה על מנת להירפא.
מאחר ואנו מנסים לדכא את רגשותינו ואת הכאבים הכרוכים בהם, הללו ממשיכים להכאיב ולהשפיע עלינו.
יתרה מכך-
למרבית המחלות הגופניות, קיימת כיום הסכמה רחבה שהן קשורות לכאב וסבל רגשי בלתי מטופל.
כאב רגשי שדוכא במשך שנים, הופך לכאב גופני או למחלות פיסיות קשות ועלול לגרום למוות בטרם עת, כפי שאנו עדים לכך. כל הכפיות הטורדנים, [אובססיות] וההתמכרויות למיניהן, הנם ביטוי חיצוני לפצעינו הפנימיים הרגשיים. לדוגמא-
הטרדה הגברית להיות רדוף אחר ההצלחה, הוא ניסיון נואש לזכות לאהבה והערצה מתוך תקוה לצמצם את מכאובנו הרגשיים ואת הרעשים הפנימים שבתוכנו.
כמו כן-
האובססיה הנפוצה ביותר כיום של האשה בלהיראות המושלמת ביותר, איננה אלא מאמץ על מנת להיות ראויה להערצה ולמקום ראשון בעיני כולם כדי לצמצם את הכאב הרגשי שלה.
הכלל בזה-
כל דבר שנעשה במידה מופרזת וטורדנית, זהו אמצעי לשיכוך מכאובים רגשיים הנובעים מהעבר שטרם התגברנו עליהם!! החברה האנושית מספקת לנו שפע של עינוגים ותרופות שמטרתם לסייע לנו לברוח מכאבנו ולא להתמודד עמם,כדי שלא נרגיש את ייסורינו.
אולם-
העלאת רגשותינו הכאובים ונתינת ביטוי מילולי או על הכתב, מסייעת בידנו להיות במגע ישיר ואמיתי עם רגשות אלו, במטרה כדי להרגיש אותם ולתת להם את ההערכה, ההבנה והכבוד הראוי ועל ידי כך לרפא את הכאב הרגשי ולשלוח אותו החוצה מבלי שננסה לברוח ממנו ע"י כל מיני סוגי התמכרויות למיניהן, או לדכאו פנימה, עד שיגיח ויופיע מחדש.
לכן ע"י טכניקת הכתיבה-
אנו מעניקים "לאני הרגשי" הפצוע שלנו, את ההבנה והאהבה שהוא זקוק וע"י כך נירפא הכאב ונישלח החוצה כאמור!!
עצה נוספת-
להתבודד ולשוחח עם הקב"ה על כל הרגשות הכאובים והרצונות השליליים, פשוט להוציא הכל החוצה ולהשליך את זה על ה' ית' ולהאמין באמונה שלמה שהכול לטובה.
כי למען האמת בלי אמונה בקב"ה שהוא המשגיח והאחראי על הכל, אי אפשר להירפא בשלימות.
מפאת  שטבע האדם למצוא אשמים, במידה והוא לא מוצא, אזי מאשים את עצמו ונופל לרדיפה עצמית הקשה מכולם.

למי שקשה לשוחח עם הקב"ה, יתחיל ע"י מכתב אהבה לקב"ה ולהעלות את כל רגשי הכאב, החוויות, הרצונות והחלומות הטובים והשליליים ולאחר מכן ישליך הכל על השם ית', לבקש את עזרתו ותמיכתו ויאמין באמונה שלמה "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד", כלומר-שהכל לטובה ותראו בזה ניסים ונפלאות וזה בדוק ומנוסה ובהבטחה!!

אם קשה לכם למחול, כתבו-"מכתב אהבה", בהיפוך תפקידים.
כלומר-
העמידו פנים בשעת כתיבת המכתב, שהנכם אותו אדם שמן הראוי שתמחלו לו ותכתבו את מכתב האהבה ממנו אליכם, אתם תידהמו להיווכח באיזו מהירות תהפכו לסלחנים, כמעין-"כבשת הרש", עם דוד המלך כידוע.
אם אתם מרגישים מאוד נסערים והתעוררו בכם רגשות נבזיים על עצמכם או על אחרים, תנו להם ביטוי בכתב, ואחרי כן שרפו את המכתב אם אתם מתייראים שמה אדם אחר יקרא אותו, במקרים מעין אלו, גם מכתבים מפלצתיים עשויים להועיל.
כמו כן-
כאשר אירועים מן ההווה מסעירים אתכם ומזכירים לכם רגשות כאובים מהעבר שלא טופלו, תכתבו מיד "מכתב אהבה" לאחד מהוריכם, שתפו אותם ברגשותיכם ותבקשו את תמיכתם, תידהמו מהתוצאות. העלאת רגשותינו ע"י הכתיבה הוא אכן תהליך ריפוי בפני עצמו, אולם אין הוא יכול לספק לנו את הצורך שאדם ישמע ויבין אותנו. כאשר אנו כותבים מכתב אהבה, אנו בעצם אוהבים את עצמנו, אולם כאשר אנו משתפים אדם אחר ברגשותינו, אנו מקבלים אהבה.
כדי שיכולתנו היצירתית לאהוב את עצמינו תגדל על מנת שנצליח לרפא את כאבנו, יש את הצורך לקבל אהבה.
שיתוף אדם אחר ברגשותינו הכאובים, פותח את הדלת כדי לקבל תמיכה ואהבה.
על מנת שנוכל לזכות לתמיכה והבנה, אנו זקוקים לאנשים אשר נוכל להיפתח אליהם בבטחה ולשתפם ברגשותינו.
מי שזכה לאוזן קשבת ובעיקר לבן/ת זוג שניתן לבטוח בו/ה ולחלוק עמו/ה את רגשותיו ללא חשש פחד ודחייה, יכול לשאוב מזה כוחות נפש אדירים וריפוי מדהים ונפלא בפני עצמו,עוד נרחיב כיד ה' הטובה עלינו.




מהדורה חמישית
בשלום בית:

נשים וגברים מדברים בשתי שפות!!

החלק הקשה ביותר לנשים בלימוד בקשה נכונה, זה בצורת הבקשה. בבואכן לבקש תמיכה מהבעל, יהיה עליכן ללמוד את הגישה הנכונה והדרך הישרה שיש לנהוג:
 א. להיות ישירות ב. לקצר בדיבורים ג. להשתמש במשפטים של בקשה ולא ציווי. כגון:
"אתה מוכן, אתה רוצה, אתה מעוניין, אתה יכול וכ'ו", ומיד את הבקשה עצמה.
רצוי להוסיף בסוף הבקשה-"זה ישמח אותי,יקל מעלי, יעשה לי טוב וכ'ו". חשוב לבקש בעדינות וברוך ולא בגישה תובענית.
אין לנקוט בגישה עקיפה וארוכה, ואין צורך בנתינת הסברים וסיבות להצדקת בקשתך,מפני שהוא עשוי להרגיש מחויב ויעורר בו התנגדות לבקשתך, אלא לבקש באופן קצר וברור.
נשאלת השאלה-
מדוע האשה חייבת לבקש תמיכה, בעוד שהיא רגילה לעשות עבור הבעל מבלי שיבקש?
נשים בנויות בצורה ריגשית, לכן הן יודעות להבין דבר מתוך דבר ומגישות את עזרתן מבלי שנתבקשו במפורש. לעומת זאת גברים בנויים בצורה שיכלית  וחסר להם את הרגש, לכן חייבים לבקש מהם כל דבר ואפילו בעניינים פשוטים שלנשים זה מובן מאליו.
כמו כן,
גם בדברים פעוטים שעושים מתוך הרגל, חייבים לתת להם עידוד ופירגון כדי שימשיכו לתת ולהעניק, בעיקר בדברים שהם עושים ממילא, כי עבור הגברים שום דבר לא מובן
מאליו.
כאשר הבעל מקבל הערכה מרובה ומרגיש שהאשה תומכת ואוהבת אותו כראוי, הוא יגלה נכונות להציע את תמיכתו בלי שיהיה צורך לבקש ממנו.
אולם-
 עניין זה שייך לשלב מאוחר יותר כפי שציינו בעלון-"כיצד מניעים גבר", לכן בשלב כה מוקדם עדיין אין מה
לצפות.
מדוע האשה צריכה להעניק הערכה מרובה לבעל, בעוד שהיא עושה המון למענו, בלי לקבל ממנו תוספת הערכה?
נקדים-
גבר בטבעו אנוכי ומפונק יותר מהאשה [בפרט שכך חונך בילדותו].
על מנת להוציאו מאנוכיותו, הוא זקוק להערכה מרובה מרעיתו, מאחר שהערכה מהווה עבורו עוצמה וכוח מניע יותר מהאשה.
לעומת זאת הנתינה וההענקה של האשה, זה מקור שמחתה וגאוותה [בפרט שכך חונכה בילדותה].
אולם בלבד  שלא תערוך השוואות בין נתינתה לנתינתו או תשווה אותו לאחרים, כי יקשה עליה להעריך את עזרתו ותמיכתו [בעיה נפוצה].
לכן חייבים לזכור שגברים שונים מנשים בנקודה יסודית זו.
אם עדיין קשה לאשה להבין את השוני בין גברים לנשים, עצתי לאשה שתתחיל להעניק פחות[בפרט נותנת כפייתית]ולהעריך את תמיכתו יותר, וכשיחוש יותר נאהב, שוב תזכה לתמיכה ולעזרה מרובה.
זהירות-
לא לחדול כלל מלהעניק, אלא במידה שתוכלי בנקל להעריכו כראוי בלי עריכת השוואות.
קיימים סיבות וחסמים נוספים בתת מודע של הנשים שלא לבקש את תמיכת הגבר באופן ישיר, אלא להתנהל סחור,
נקדים:
האשה מעוניינת בקניות, במקום לבקש ישירות את המצרכים הנדרשים, מתלוננת על חוסר בבית מקרר ריק, אין מה לבשל, הילדים רעבים וכ'ו. מעוניינת בבגדים, הנעלה וכ'ו, במקום לבקש ישירות, מספרת שאין לה מה ללבוש, לנעול, הילדים הולכים לבה"ס בלי בגדים נאותים וכ'ו. במקום לומר לו ישירות שזקוקה לתמיכה, אוזן קשבת, הבנה וכ'ו, מתלוננת עד כמה קשה לה בעבודה, בבית, עם הילדים, עם הקשיים בחיים וכ'ו. 
עומק העניין:
מאחר שהאשה בנויה באופן ריגשי, לכן חשוב לה במיוחד שהבעל ירד לסוף דעתה, יבין ויזדהה בכאבה ומצוקתה יותר מאשר לספק לה את הצרכים הגשמיים.
מובן-
שגם הצרכים הגשמיים מהווים עבורה למקור סיפוק רב, אולם בלבד שלא ישמשו כתחליף לצרכים הריגשיים והנפשיים שהיא זקוקה להן בעיקר. לכן ע"י כך שהיא נותנת סיבות והסברים לצרכים ולחסכים שלה,משתחררים לה תסכולים ורגשות שליליים שמיישבים את דעתה אף יותר ממילוי חסרונה הגשמי,
וזה סוד יקר.
גברים שאינם מודעים לנפש האשה, לא די שאינם נותנים לה את התמיכה הראויה, אלא מפרשים את אותם הסברים והצדקות כטענות ותרעומות וחשים מותקפים ומואשמים במצבה העגום, ואינם מבינים שזה הוצאת תסכולים על הרגשה חולפת.
עצתי לנשים,
לקצר עד כמה שאפשר בהסברים וסיבות לצורך בקשתן, לגשת ישירות לעניין, ובנסיבות אחרות להיפתח ריגשית ולבקש את תמיכת הבעל באופן ישיר ולא לערב את רגשותיהן בזמן בקשותיהן.
עצתי לגברים,
להבין ולהכיל את נשותיהן בנסיבות הללו ולא להרגיש מואשמים, כי זה לא קשור אליהם כלל, ולדעת שהצורך הנפשי הרב עבורן, לזכות להקשבה והזדהות מבעליהן, ולרדת לסוף דעתן על מנת להעניק להן את התמיכה הראויה.
סיבה נוספת מדוע נשים אינן מבקשות את תמיכתן באופן ישיר?
הן חושבות שאם ינהגו כך, עלולים הגברים לחשוב שהם עושים להן טובה ושהן זקוקות להם. צדקתן, אכן כך הגברים חושבים.
עומק העניין-
נתינה והענקה עבור הגברים היא בבחינת עשית טובה ומחווה.
כך כל גבר מרגיש, מפאת שבטבעו הוא אנוכי ובנוי באופן שכלי, לכן הוא  מרגיש שאכן הוא עושה טובה וחסד. היפך הנשים שבנויות לעשות את תפקידיהן ומטלותיהן כחובה ומרגישות שלמות, מסופקות ומאושרות בכך וזה סוד יקר.
ע"פ הקדמה יקרה זו, מובן שאם גבר יחוש נשלט ובקשתך יוצאת ממקום שהוא חייב לתת,לבו יסגר באופן מידי ויעניק לך את המינימום על מנת לצאת ידי חובה בלבד, עד שיפסיק לחלוטין ולא ימצא שום חשק בקשר מחייב.
לכן עצתי -
שתתנהגי בחכמה ותעבירי לו הרגשה שהוא אכן עושה לך טובה וחסד ובדרך זו תוציאי ממנו את המקסימום והמיטב ועלייך נאמר-"חכמות נשים בנתה ביתה וכ'ו" והיפך מזה-"אבלת בידה תהרסנו". יתרה מכך-
גברים זקוקים יותר מכל, לחוש שנשותיהן זקוקות ותלויות בהם במיוחד, וזה היפך הנשים שבטבען לסמוך ולהישען על גב בעליהן. הרגשה זו מחזקת את גבריותם וביטחונם ואת דימויים העצמי יותר מכל.
כאשר גברים זוכים להרגשה נפלאה זו מנשיהן, שזקוקות להם וסומכות עליהם, כעת יהיו מוכנים להציע את תמיכתם מבלי שנתבקשו ולמסור נפש עבורן וכל זה תלוי בידכן.
עוד סיבה מדוע נשים מאריכות בהסברים לבקשתן:
קיים להן פחד בתת מודע להידחות, בעיקר נשים שחוו נטישה בילדותן.
לכן הן סבורות שאם יבקשו באופן קצר וענייני, אזי הגברים לא ירדו לסוף דעתן וייווצר הרושם שהן סתם תובעניות ושאינן מסתפקות במועט וידחו.
ההיפך הוא הנכון, כשגבר שומע בקשה מבת זוגו באופן ענייני, הוא בטוח שיש לה סיבות טובות לבקשה, וכאשר היא עורכת סיבות רבות לבקשתה, הוא מרגיש שעליו למלא אחר פקודותיה וחש שלא נותרה לו ברירה לסרב.
התוצאה, הוא מרגיש מתופעל, מתומרן ומיד נחסם.
הסוד-
הניחי לו לחוש שמעניק לך מעצמו ומרצונו החופשי, כמחווה ומתנה ואל תתייחסי לתמיכתו כאל דבר המובן מאליו.
במקרה ויהיה לו צורך בהסברים לבקשתך, הוא יבקש, גם אם כן, נקודתי בלי להאריך, אלא אם ביקש זאת.
נקודה נוספת-
במשך שנים שזכיתיבס"ד לעסוק בתחום הזוגיות ובכלל בהאזנה לסיפורים, צרות ובעיות שזוגות עוברים וכן בחיפוש אחר עצות טובות ומתאימות לכל אחד ואחת שזה הקושי הגדול.
קיימת תופעה כוללת של הרס וחורבן בעיקר בתחום שלום הבית.
נקדים-
אחד הניצחונות החזקים של היצר על מנת לגרום לחורבן ופירוד, מכניס לבני הזוג מחשבות של החמצה ופספוס. כגון:
מדוע מיהרנו להינשא, מדוע שמענו להורים, לשדכנים, חברים וכ'ו, ולא חשבנו מספיק או לא בדקנו כראוי, והכי מתסכל,מדוע אנו צריכים  להמשיך את החיים בצער וייסורים עם הנישואין הללו כשאנו יכולים בנקל להצליח הרבה יותר לבד או בדרך חדשה כל שהיא.
ועוד-
לולא הילדים במערכת לא היינו נשארים עוד יום נוסף יחדיו בעד שום מחיר בעולם.
הרגשת פספוס זו,אוכלת ומכרסמת בתוכנו ואינה מאפשרת לנו להתמודד עם החיים וליהנות מהקיים.
מקור ושורש בעיה זו נעוץ בחסרון אמונה.
מובא במסכת סוטה דף ב' שארבעים יום לפני יצירת הוולד מכריזים על זיווגו, "בן פלוני לבת פלוני",
[גם זיווג שני וכ'ו].
מכאן-
שהזיווג הוא כלל לא תלוי במעשינו ובבחירתנו, מאחר שהוא מיועד לנו ע"פ שורש נשמתנו ומכריזים עליו ארבעים יום לפני יצירת הוולד.
גמרא זו מלמדת אותנו שיעור ראשון, חשוב ויסודי בחיים, שאין שום פספוס וטעויות בענין הזיווג והשידוך והכל בהשגחתו הפרטית, ושיעור זה הוא היסוד הראשון לפני הנישואין. לסיכום:
לפני הנישואין יש חיוב לשאול ולערוך את כל הבדיקות מבחינת השתדלות בלבד, [כמובן לא ע"י שמות, קמיעים ורוח הקודש, כי כיום אין מי שמבין כידוע ברבינו האריז"ל ורבינו הלש"ם]. אולם לאחר שנישאים ומתחילות לצוף הבעיות, אין להתעסק ולשאול  בענין הזיווג, כי בעניין ההשגחה אין שום טעויות, זה התיקון ומכאן מתחילים להתמודד.
מובן שאם צריך, הולכים ליעוץ זוגי ואין ההכרח מגונה, ואם לא קיבלנו הדרכה לפני, מוטב מאוחר מאשר בכלל.
אולם אין לאבד כוחות וליצור מריבות במי אשם או צודק ולבזבז את החיים בהרגשת פספוס והחמצה, שזו הטעיית היצר בלבד.
יש לזכור-
שע"פ האמונה הפשוטה, הבורא ית' הוא שקובע את הזיווג ולא בני הזוג, הורים, שדכנים וכ'ו, אנו מצווים רק על השתדלות בלבד ותו לא, ואין להתעסק בדבר שלא תלוי בנו.
בעצם זה שהתקיימה החתונה למרות כל העיקובים והמניעות למיניהן, זה סימן מובהק שכך הכריזו בשמים.
כי אם זה לא הזיווג, ה' ית' לא היה נותן לחתונה זו להתקיים, כפי שאנו עדים להמון מקרים שברגע האחרון הכל מתפוצץ ומתבטל.
לכן אם מתעוררים קשיים ומדנים לאחר הנישואין, זה רק מחזק את העובדה שכך ה' רצה, כי איך יתכן שה' עיוור את עיני השכל של האשה מלראות שהבעל הזה הוא ממש לא הסגנון שלה, ואיך ה' עיוור את עיני שכלו של הבעל מלהבחין שאין לו שום דבר משותף עם אשה זו.
מכאן מוכח שרצון ה' ית' סיבב שיתחתנו באופן הזה ויתמודדו בדרך זו וכך יצליחו.
כגון-
שבלבל את האשה להסכים מהר או שהבעל ייכנע ללחץ של השדכנית וכ'ו.
כל הבלבולים והטעויות שגרמו לחתונה זו להתקיים, הם רק הוכחה חותכת לכך שזה רצון השם ובפרט שזה נגד ההיגיון והשכל הפשוט. חשוב לדעת-
שע"פ מבנה נפש גוף האיש והאשה, אין שום זוג מתאים באופן טבעי.
גם לצדיקים גדולים בדורות קודמים היו להם קשיים קשים עד שזכו לשלום ביתם.
כך רצון ה' ית' שרק ע"י ויתורים והכנעה, ובשילוב בין ההפכים, נזכה לשלום.
בדור הקודם נדיר היה לשמוע על גירושין, מדוע? כי זוג של דור הקודם נישאו מתוך כוונה אחת-יחד נתמודד, נסבול, נשמח ונמות.
מחשבות של אמונה ותמימות, העניקו להם את הכח וזכו להתמודד ולעמוד בניסיונות.
בימנו את התמימות והאמונה החליפו הרגשת פספוס והחמצה.
לפיכך,
אם ברצונך לבקש תמיכה ועזרה כל שהיא, אין צורך לפרט בהסברים, כי ע"פ האמונה,אם את אמורה לקבל, תקבלי, שבת שלום ומבורך.






מהדורה שישית
בשלום בית:

תקשורת:

קיים קושי רב לנשים לבקש תמיכה בצורה הנכונה.
בבקשת עזרה מהבעל, יהיה עליכן ללמוד את הדרך והגישה הנכונה שיש לנהוג:
 א. להיות ישירות.
 ב. לקצר בדיבורים.
ג. להשתמש במשפטים של בקשה ולא ציווי.
כגון: "אתה מוכן, אתה רוצה, אתה מעוניין, אתה יכול וכ'ו", ומיד את הבקשה עצמה.
רצוי להוסיף בסוף הבקשה-"זה ישמח אותי, יקל מעלי, יעשה לי טוב וכ'ו". חשוב לבקש בעדינות וברוך ולא בגישה תובענית. אין לנקוט בגישה עקיפה וארוכה, ואין צורך בנתינת הסברים וסיבות להצדקת הבקשה, מפני שהוא עשוי להרגיש מחויב ויעורר בו התנגדות,אלא לבקש באופן קצר וברור.
נשאלת השאלה- מדוע האשה חייבת לבקש תמיכה, בעוד שהיא רגילה לעשות עבור הבעל בלי שיבקש?
נשים בנויות בצורה ריגשית, לכן הן יודעות להבין דבר מתוך דבר ומגישות את עזרתן בלי שנתבקשו במפורש. לעומת זאת גברים בנויים בצורה שיכלית וקיים בהם נכות רגשית. לכן חובה לבקש מהם כל דבר ואפילו בדברים קטנים שלנשים זה פשוט ומובן מאליו.
גם בדברים פשוטים שגברים עושים ממילא ומתוך הרגל, יש לתת להם עידוד והערכה רבה על מנת שימשיכו לתת ולהעניק,כי עבור הגברים שום דבר לא מובן מאליו, וזה היפך האשה שעושה את מטלותיה בקלות ובפשטות.
כאשר הבעל מקבל הערכה טובה ומרגיש רצוי ואהוב כפי שהנו, הוא יגלה נכונות להציע את תמיכתו בלי שיהיה צורך לבקש ממנו. אולם עניין זה שייך לשלב מאוחר יותר כפי שציינו במאמר-"כיצד מניעים גבר", לכן בשלב כה מוקדם עדיין אין מה לצפות.
מדוע האשה צריכה להעניק הערכה מרובה לבעל, בעוד שהיא עושה המון למענו, בלי לקבל ממנו הערכה מיוחדת?
נקדים- גבר בטבעו אנוכי ועצלן ובעיקר בבית, [בפרט שכך חונך בילדותו ע"י אימו]. על מנת להוציאו מאנוכיותו, הוא זקוק לעידוד והערכה מרעיתו, מאחר שהערכה זו מהווה עבורו עוצמה וכוח מניע ליזום ולעשות דברים.
לעומת זאת האשה היא לא מפונקת ביחס לבעל,לכן היא נותנת ומעניקה מתוך רצון ושמחה, כי זה גם מקור לגאוותה וחיותה, בפרט שכך חונכה בילדותה.
אולם בלבד  שלא תערוך השוואות בין נתינתה לנתינתו או תשווה אותו לאחרים, כי יקשה עליה מאוד להעריך את עזרתו.
כמו כן יש להסביר ולהזהיר את הנשים לא ללכת לטיפול רגשי והעצמה אישית כדי להתנגח ולהתנצח עם הבעל.
בעיה זו מאוד נפוצה בימנו, והריני עד להמון מקרים שזוגות התמודדו עם כל הקושי שקיים,עד שהאשה קיבלה העצמה אישית ופירקו את הבית רחמנא ליצלן.
אלא אם כן הטיפול בהעצמת האשה מטרתו על מנת להעצים את הבעל ולהתחבר אליו כפי שהוא, ודווקא מנקודה חשובה זו, הוא יעשה הכל כדי להשתחרר מאנוכיותו והרגליו הישנים על מנת להעניק לאשה את המיטב ובהבטחה!!
נחזור- חייבים לזכור שגברים שונים מנשים בעניין הנתינה וההענקה. אם עדיין קשה לאשה לקבל את השוני בינה לבן זוגה, עצתי שתתחיל להעניק פחות[בפרט נותנת כפייתית], ולהעריך יותר את עזרתו המועטה. כשהוא יחוש יותר נאהב ונערך, היא שוב תזכה לתמיכה ולעזרה מרובה.
זהירות- לא לחדול כלל מלהעניק, אלא במידה שתוכל האשה בנקל להעריך כראוי את בן זוגה ללא עריכת השוואות בין נתינותיה לנתינותיו, או ביחס לאחרים כמבואר.
קיימים סיבות וחסמים נוספים בנפש האשה שלא לבקש את תמיכת הבעל באופן ישיר, אלא להתנהל סחור.
נקדים: ציינו בעבר- כאשר האשה מעוניינת בקניות, במקום לבקש ישירות את המצרכים הנדרשים, מתלוננת על חוסר בבית מקרר ריק, אין מה לבשל, הילדים רעבים וכ'ו. מעוניינת בבגדים, הנעלה וכ'ו, במקום לבקש ישירות, מספרת שאין לה מה ללבוש, לנעול, הילדים הולכים לבה"ס בלי בגדים נאותים וכ'ו.
במקום לומר לו ישירות שזקוקה לתמיכה רגשית, הערכה, פירגון, חיזורים וכ'ו, מתלוננת עד כמה קשה לה בעבודה, בבית, עם הילדים, קשיי החיים וכ'ו.
עומק העניין: מאחר ונפש האשה בנויה באופן ריגשי, לכן חשוב לה במיוחד שהבעל ירד לסוף דעתה, יבין ויזדהה בכאבה ומצוקתה יותר מאשר לספק לה את הצרכים הגשמיים.
מובן שגם הצרכים הגשמיים מהווים עבורה למקור סיפוק רב, אולם בלבד שלא ישמשו כתחליף לצרכים הריגשיים והנפשיים שהיא זקוקה להן בעיקר.
מכאן מובן מדוע האשה מתנהלת סחור ולא באופן ישיר. כי באמצעות הסיבות וההסברים לצרכים ולחסכים שלה, משתחררים לה פחדים, ספקות, תסכולים ורגשות שליליים שמרגיעים אותה ומיישבים את דעתה אף יותר ממילוי חסרונה הגשמי, וזה סוד יקר.
גברים שאינם מודעים לנפש האשה, לא די שאינם נותנים לה את התמיכה הראויה, אלא מפרשים את אותם הסברים והצדקות כטענות ותרעומות,ושאין היא סומכת עליהם, לכן הם חשים נשלטים, מותקפים ומואשמים במצבה.
כלל לא עולה בדעתם שזה הוצאת תסכולים, פחדים ומירמורים על רגשות שליליים של העבר ובנוסף על הפגיעות בהווה של חוסר האזנה, הבנה והצדקה ברגשותיה מצד הבעל, שעשוי להועיל לה יותר מכל נתינה גשמית.
וכמו כן זה ריפוי בפני עצמו ששום אדם לא יכול להעניק לה וגם הרב והמגשר הדגול ביותר לא יכולים לתת לה תמיכה רגשית כזו,כי היא זקוקה דווקא מהבעל ככתוב- "אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך". עצתי -
לנשים- לקצר עד כמה שאפשר בהסברים וסיבות לצורך בקשתן, לגשת ישירות לעניין, ובנסיבות אחרות להיפתח יותר באופן ריגשי ולבקש את תמיכת הבעל באופן ישיר ולא לערב את רגשותיהן וכאבן בזמן בקשותיהן.
עצתי-
לגברים- להבין ולהכיל את נשיהן בנסיבות הללו ולא להרגיש מואשמים,כי הוצאת רגשותיהן לא בהכרח קשור אליהם. וכן לדעת שהצורך הנפשי הרב עבורן, לזכות להקשבה והזדהות מהם, ולנסות לרדת לסוף דעתן על מנת להעניק להן את התמיכה הראויה.
סיבה נוספת להתנהלות הנשים באופן עקיף- הן חושבות שאם ינהגו באופן ישיר, עלולים הגברים לחשוב שהם עושים לנשיהן טובה ושהן זקוקות להם.
צדקתן, אכן כך הגברים חושבים.
עומק העניין-
נתינה והענקה עבור הגברים היא בבחינת עשית טובה ומחווה. כך כל גבר מרגיש, מאחר שבטבעו הוא אנוכי ובנוי באופן שכלי, לכן הוא  מרגיש שאכן הוא עושה טובה, מחווה וחסד. היפך הנשים שבנויות לעשות את תפקידיהן ומטלותיהן ברצון ומרגישות שלמות, מסופקות ומאושרות בכך, וזה סוד יקר.
ע"פ הקדמה יקרה זו, מובן שאם גבר יחוש נשלט ובקשתך יוצאת ממקום שהוא חייב לתת, לבו יסגר באופן מידי ויעניק לך את המינימום על מנת לצאת ידי חובה בלבד, עד שיפסיק לחלוטין ולא ימצא שום חשק בקשר מחייב.
לכן עצתי שתתנהגי בחכמה ותעבירי לו הרגשה שהוא אכן עושה לך טובה וחסד, ובדרך זו תוציאי ממנו את המקסימום והמיטב ועלייך נאמר-"חכמות נשים בנתה ביתה וכ'ו", היפך מזה-"אבלת בידה תהרסנו".
יתרה מכך- גברים זקוקים יותר מכל, לחוש שנשיהן זקוקות ותלויות בהם,כי זה מה שהופך אותם לבעלים גאים. וזה היפך הנשים שבטבען לסמוך ולהישען על גב בעליהן וזו היא גאוותן.
הרגשה זו מחזקת את גבריותם וביטחונם ואת דימויים העצמי יותר מכל. כאשר גברים זוכים להרגשה נפלאה זו מנשיהן, שהן זקוקות להם וסומכות עליהם, כעת יהיו מוכנים להציע את תמיכתם בלי שנתבקשו וימסרו נפש עבורן.
עוד סיבה מדוע נשים מאריכות בהסברים לבקשתן:
קיים להן פחד פנימי להידחות, בעיקר נשים שראו או חוו נטישה בילדותן. לכן הן סבורות שאם יבקשו באופן קצר וענייני, אזי הגברים לא ירדו לסוף דעתן וייווצר הרושם שהן סתם תובעניות ושאינן מסתפקות במועט וידחו.
ההיפך הוא הנכון-כשהבעל שומע בקשה מבת זוגתו באופן ענייני, הוא בטוח שיש לה סיבות טובות לבקשה.אולם כאשר היא עורכת סיבות רבות לבקשתה, הוא מרגיש שעליו למלא אחר פקודותיה וחש שלא נותרה לו ברירה לסרב. התוצאה-הוא חש מתופעל, מתומרן ומיד נחסם.
סוד העניין-
הניחי לו לחוש שמעניק לך מעצמו ומרצונו החופשי, כמחווה ומתנה ואל תתייחסי לתמיכתו כאל דבר המובן מאליו. במקרה ויהיה לו צורך בהסברים לבקשתך, הוא יבקש, גם אם כן, נקודתי בלי להאריך,
אלא אם ביקש זאת.
סיבה נוספת לאריכות האשה בבקשתה- חסרון אמונה.
נקדים-במשך שנים שזכיתי בס"ד לעסוק בתחום הזוגיות ובכלל בהאזנה לסיפורים, צרות ובעיות שזוגות עוברים וכן בחיפוש אחר עצות טובות ומתאימות לכל זוג שזה הקושי הגדול, קיימת תופעה שכיחה של פספוס והחמצה.
כגון:
"מדוע מיהרנו להינשא, לא בדקנו מספיק,לא שמענו להורים וכ'ו.הכי מתסכל,מדוע אנו צריכים להמשיך לחיות בצער וייסורים ולולא הילדים לא הינו נשארים.
הרגשת החמצה זו,מכרסמת בתוכנו ואינה מאפשרת לנו להתמודד עם החיים וליהנות מהקיים. מקור הבעיה נעוץ בחסרון אמונה.
מובן שלפני הנישואין יש חיוב לשאול ולערוך את כל הבדיקות מבחינת השתדלות בלבד, אולם לאחר שנישאים ומתחילות לצוף הבעיות, אין להתעסק ולשאול  בענין הזיווג, כי בעניין ההשגחה אין שום טעויות, כי זה התיקון ומכאן מתחילים להתמודד.
יש לזכור שע"פ האמונה הפשוטה, הבורא ית' הוא שקובע את הזיווג ולא בני הזוג, הורים, שדכנים וכ'ו, אנו מצווים רק על השתדלות בלבד ותו לא, ואין להתעסק בדבר שלא תלוי בנו. כי בעצם זה שהתקיימה החתונה למרות כל העיקובים והמניעות, זה סימן מובהק שכך הכריזו בשמים.
כי אם זה לא היה הזיווג, ה' ית' לא היה נותן לחתונה זו להתקיים, כפי שאנו עדים להמון מקרים שברגע האחרון הכל מתפוצץ ומתבטל. לכן אם מתעוררים קשיים ונסיונות לאחר הנישואין, זה רק מחזק את העובדה שכך ה' רצה, כי איך יתכן שה' עיוור את עיני השכל של האשה מלראות שהבעל הזה הוא ממש לא הסגנון שלה, ואיך ה' עיוור את עיני שכלו של הבעל מלהבחין שאין לו שום דבר
משותף עם אשה זו.
מכאן מוכח שרצון ה' ית' סיבב שיתחתנו באופן הזה ויתמודדו בדרך זו וכך יצליחו. כל הבלבולים והטעויות שגרמו לחתונה זו להתקיים, הם רק הוכחה חותכת לכך שזה רצון השם ובפרט שזה נגד ההיגיון והשכל הפשוט.
יצוין-שע"פ מבנה נפש האיש והאשה, אין שום זוג בעולם שמתאים באופן טבעי.
גם לצדיקים גדולים בדורות קודמים היו להם קשיים ונסיונות עד שזכו לשלום ביתם. כך רצון ה' ית' שרק ע"י ויתורים והכנעה ובשילוב בין ההפכים, נזכה לשלום.
בדור הקודם נדיר היה לשמוע על גירושין, מדוע? כי זוג של דור הקודם נישאו מתוך כוונה אחת-יחד נתמודד, נסבול, נשמח ונמות. מחשבות של אמונה ותמימות, העניקו להם את הרצון והכוח וזכו להתמודד ולעמוד בניסיונות.
בימנו את התמימות והאמונה החליפו הרגשת פספוס והחמצה.
לפיכך-
אם ברצונך לבקש תמיכה ועזרה כל שהיא, אין צורך לפרט בהסברים, כי ע"פ האמונה הפשוטה, אם את אמורה לקבל, את תקבלי.
שבת שלום ומבורך.



מהדורה שביעית
בשלום בית:

תקשורת: ציינו בעבר שקיים קושי רב לנשים לבקש תמיכה מבעליהן באופן ישיר, כי הן סבורות בטעות שהם אמורים לדעת מעצמם להעניק להן את העזרה הרצויה בלי שיבקשו מהם.
מאחר שנשים בנויות עם בינה יתרה לדעת דבר מתוך דבר ומגישות את עזרתן לזולתם גם בלי שיבקשו מהן,לכן הם סבורות שכך הגברים אמורים לנהוג.
אולם בנקודה זו הגברים שונים לחלוטין בתפיסתם כי הם בנויים באופן שכלי, שאם האשה זקוקה לעזרה היא אמורה לבקש, ואם היא בכל זאת אינה מבקשת, הם מבינים שהיא מסתדרת נהדר.
יתרה מכך-
לפי דעתם להגיש עזרה לאשה בלי שנתבקשו,היא רק תשבש ותפריע למהלך התקין שלה. לכן אם האשה מעוניינת בדבר מה מהאיש, עליה לבקש ולהביע את רצונותיה וכמובן בצורה מכובדת ללא תביעה, מפני שגישה זו דוחה ומרחיקה אותו.
ישנן נשים בעיקר שכליות, או מרירות שנהנות מהסבל והכאב, או שסובלות מרחמים עצמיים, במידה ונפגעות מבעליהן אינן טורחות להסביר את פגיעתן, אלא נכנסות למערותיהן כדוגמת הגברים ולוקח להן זמן לצאת משם, וכל שכנוע להוציאן מכניס אותן עמוק יותר בתוך עצמן.
עצתי-לגברים במקרים הללו כאשר הם מנסים לעזור לנשיהן להשתחרר באמצעות האזנה והכלה למצוקותיהן ולא מצליחים, ניתן לנסות בשני אופנים: לומר לה באופן קשוח והחלטי-"צאי משם, חיזרי לעצמך וכ'ו". אם זה לא צלח, לומר לה-"כאשר תחליטי לצאת אני כאן בשבילך", ולתת לה את הזמן הנדרש בלי לחץ.
ציינו בעבר שעצה זו מועילה לשחרר גם את הגברים ממערתם, אולם היא בהחלט עשויה לעזור גם לאשה שנוהגת להסתגר בתוך עצמה מידי פעם מכל סיבה שהיא, כאשר כל נסיון לשחרר אותה ממערתה לא צלח.
אחת הדוגמאות האופייניות לנשים אלו, כאשר הבעל שואלה-"מה עובר עלייך וכ'ו", היא עונה-"אתה יודע, או אתה אמור לדעת וכ'ו". לכן במקרים הללו יש להניח לה להשתחרר בזמן שלה.
אותה שיטה עובדת גם עם גברים בעיקר כשמנסים לעזור להם להשתחרר ממערתם ולא מצליחים, חשוב להניח ולאפשר להם להשתחרר בכוחות עצמם.
כי טבע האדם שנהנה מעצם זה שנותנים לו במה, ופעמים הוא מקשה עורף כדי לקבל צומי, חיזורים וייחס מיוחד.
אמנם אין בעיה להעניק יחס מיוחד ובפרט לאשה, בעיקר אם האיש חסום בענקה ובחיזורים. אולם כאשר זה נעשה באופן שיטתי והבעל מנסה בכל צורה לפייס ולחזר וזה לא עובד, יש לעצור ולעשות בדק בית כיצד יש לנהוג.
אולם צריך עדינות יתרה עם האשה כדי שלא תבין שנוח לאיש להניח לה לנפשה, כי יתכן שבעקיפין זה משרת את האינטרס שלו.
בכגון זה בני הזוג צריכים להכיר את הנפשות הפועלות כדי לדעת להעניק את התמיכה הראויה זה לזו ופעמים אין מנוס מלהתייעץ עם איש מקצוע, כי כל נושא נידון לעצמו ולכך צריך המון תפילות וס"ד לדעת כיצד לתת עצה נכונה ומתאימה לבני הזוג.
נחזור-כאשר את זקוקה לדבר מה, אל תהססי לומר לבעלך מה את רוצה. כגון-ריהוט,ביגוד, הנעלה,חופשה ובעיקר בילוי עמו-ליחס, הקשבה,חיזורים,תמיכה וכ'ו,מאחר שגברים סובלים מנכות רגשית ומרצים באופן גשמי, חיצון ושיטחי.
יתרה מזו- אם תמתיני שיתעורר מעצמו על מנת שיעניק לך את תמיכתו וכ'ו, זה יהיה מאוחר מידי, מפני שתתמלאי עליו בכעסים ותרעומות בעוצמה כזו, שכל מה שייתן ויעשה עבורך זה לא ירצה אותך, ותגובותייך יהיו קשות וחריפות ויתוספו לפגיעות הרגשיות של העבר. למעשה זה מה שקורה בדרך כלל אצל רוב הזוגות כאשר הנשים ממתינות לבעליהן שיתעוררו מעצמם וזה כבר מאוחר וחבל. לאופן הבקשה יש חשיבות לעיתוי, הגישה והנימה:
 א.יש לציין את הבקשה בקצרה, כי הסברים והפצרות גורמים לאיש לחוש חסר ערך, [אלא אם ביקש, לענות בקצרה] ב. לציין את הבקשה בלי להקציב לו זמן ג. יש לאפשר לו לבצע את הבקשה ע"פ דרכו ללא יעוץ על אופן שבו את מעוניינת  שיעשה. כאשר את מציבה לו זמן, מרחיבה בטעמים והסברים לסיבת הבקשה ומציבה לו הוראות כיצד לבצע,הוא מרגיש נשלט, באופן טבעי יתנגד, בצדק ובחוכמה הוא יתחמק. כאשר הבקשה היא בצורה קצרה ועניינית בלי הסברים מיותרים, או הוראות כיצד לבצע, את פשוט מעניקה לו הזדמנות נפלאה להרגיש מוכשר וגאה לרצותך.
על מנת לעוררו לעשות למענך מרצונו, יש להעריך את הדברים הקטנים והפשוטים שבן זוגך עושה למענך ולא להתייחס להם כאל דבר המובן מאליו. לאחר שביצע את מטלותיו, תתייחסי אליו בהערכה מרובה ותעודדי אותו על מנת לעורר בו רצון להמשיך להעניק לך מעצמו. בשלב ראשון חשוב לא לבקש ממנו יותר ממה שהוא מעניק ברגיל. יש להתמקד בבקשות שהוא רגיל ממלא לעשות והעיקר בשלב זה לאפשר לו לשמוע אותך ללא נימת קול תובעני,
אלא ברוך ועדינות.
כאשר בן זוגך שומע את הנימה התובענית, תהיה בקשתך מנוסחת כאשר תהיה, הוא שומע דבר אחד בלבד, את הציווי והתביעה  שאין הוא מעניק לך די הצורך וזה גורם לו לחוש דחוי ואינו מוערך כראוי. לכן נטייתו הטבעית הופכת להעניק לך עד המינימום, כדי שתתחילי להעריך את מה שהוא עושה עבורך ממילא.
יתכן שהוא הותנה על ידייך ואולי גם כן ע"י אימו בילדותו, לסרב באופן אוטומטי לבקשות ולומר מיד-"לא", ולאחר מכן-"מה את רוצה". לכן הצעד הראשון נועד להתנות אותו ולהרגילו מחדש להשיב בחיוב לבקשותייך. כאשר הבעל נוכח בהדרגה להבין שהוא זוכה בהערכה ושאין מתייחסים אליו כאל דבר מובן מאליו, הוא יהיה מוכן להיענות לבקשות בכל עת שתהיה לו אפשרות להיענות, וכעבור זמן הוא יתחיל באופן עצמאי להציע את תמיכתו. ברם- אין לצפות בשלב כה מוקדם שיתרחש דבר זה.
עיתוי נכון- יש לזכור שלעיתוי יש חשיבות מכרעת:
א. לא לבקש ממנו דבר מה שברור לך שהוא מתכוון לעשותו בזמן הקרוב ב. אם הוא שקוע בעניין מסוים, אל תצפי שיגיב בחיוב לבקשותייך, תמתיני לזמן רגוע יותר ג. היציאה והכניסה לבית הם זמני לחץ, תשתדלי לא לבקש בזמנים הללו ד. לא לבקש בנוכחות אנשים זרים, אלא בצנעה.
גישה לא תובענית- בקשה זו לא תביעה, לכן גם אם תהיה בקשתך מנוסחת כראוי, אם גישתך תהיה ממורמרת, צעקנית ותובענית, אפילו תנוסח במלים היפות ביותר, הוא ירגיש נשלט וחסר הערכה וקרוב לוודאי שישיב את פניך ריקם.
קיצור נמרץ- אין צורך שתפעילי אמצעי שכנוע [מניפולציה רגשית]. הסברים רבים להצדקת בקשתך גורמים לו להרגיש נשלט, מתומרן ולא חופשי להציע לך את תמיכתו. כל אימת שאת מבקשת את תמיכתו, צאי מתוך הנחה שאין צורך להפעיל עליו אמצעי שכנוע, למרות שבפעמים קודמות זה עבד רק בדרך זו, כי הוא פשוט היה מתומרן, כפוי ולא מתוך רצון חופשי.
העיקר שתלמדי לבטוח בו שאם יוכל, הוא ייענה לבקשתך בשמחה. ככל שתבטחי בו והוא ירגיש זאת, כך הוא יזדרז להחזיר לך אמון ולרצותך מבלי שתצטרכי לתמרן ולהפעיל אותו. כמו כן נשים סבורות שהן מביעות בקשה, בשעה שכלל לא עושות זאת.
לדוגמא- אשה שזקוקה לעזרה או לתמיכה כלשהיא, עלולה להציג את הבעיה ולהרחיב בהסברים מדוע היא זקוקה לתמיכה זו, אך לא לבקש באופן ישיר את תמיכת הבעל, מפאת שמצפה שיבין את הרמז מעצמו ויציע את תמיכתו מבלי שנתבקש במפורש ממנה.
בקשה עקיפה היא רומזת לתוכן הבקשה, אך אינה מבטאת אותה באופן ישיר. גבר לא מבין רמזים, דברי ישירות, ענייני ונקודתי. בדרך כלל נשים בכוונה אינן מעוניינות לבקש ישירות מבעליהן להעניק להן את התמיכה הרצויה.
הסיבות:
א. הוא אמור לדעת ולהבין מעצמו ב. פחד מתגובה שלילית ג. לא להיחשף לפגיעות ד. לא להיראות חלשות ותלויות בבעל, [בעיקר נשים שתלטניות], ולעתים כל הסיבות הנ"ל.
אולם הסיבות מופרכות מעיקרן:
א. אם תמתיני שיבין מעצמו, יקח המון זמן עד שתתמלאי עליו בתרעומות וכעסים שלא יצליח לרצותך בשום עניין ב. אין צורך להיבהל מצד תגובתו השלילית, כי היא תיצור אפשרות נפלאה שבפעם הבאה הוא כן ימלא אחר בקשתך, בתנאי שתקבלי את סירובו בהבנה, כי זה יעורר בו ייסורי מצפון על שדחה אותך והגבת לסירובו בחיוב וזה סוד יקר.
על מנת לזכות לזוגיות טובה ומוצלחת, האשה חייבת להכין את עצמה להיות פגיעה, כפי שהוכחנו בעבר. אין כוונתי שכך תרגיש או להמעיט מערכה חלילה,ההיפך הוא הנכון. התורה נותנת מעמד מכובד מאוד לאשה כמבואר בזוהר הקדוש.
נקדים- קיימים פחדים בתת מודע של האשה שאסור לה להרגיש נחותה מהבעל, כדי שערכה וחשיבותה לא ירדו בעיניו. אותם  פחדים מעמידים אותה במצב של מגננה להגן על כבודה בחירוף נפש כדי לא להרגיש פחותה ממנו. ההיפך הוא הנכון- ע"י שהאשה לומדת להתמודד עם בן זוגה ומקבלת אותו בחיוב, כך הערכתה תגדל ותתעצם.
סוד העניין- גבר בטבעו פחדן ואין לו את אומץ להיכנס לקשר מחייב. בתחילת הקשר שוכנע ע"י בת זוגו שהיא זקוקה לו והוא עבורה הגבר המושלם בעולם,לכן זו הסיבה העיקרית שעוררה בו את האומץ להיכנס לקשר כה מחייב עבורו. מכאן מובן מדוע גבר באופיו בנוי לאשה חלשה, רכה ועדינה, כי למעשה זה מה שהופך אותו לגבר חזק עם בטחון ומוטיבציה טובה להשקיע במערכת הזוגית.
בתחילת הקשר כל אשה בטבעה יודעת כיצד להפגין ולשדר לו את החלק החלש והעדין שבה, שאליו הוא בעצם מתחבר במיוחד, רק חבל שלאחר הנישואין כשצפים הבעיות, היא שוכחת לשדר לו שוב את החלק היקר והחשוב הזה, שכעת הוא זקוק לו יותר מכל זמן אחר לצורך ביטחונו, וזו ההוכחה עבורו שהיא אוהבת אותו באמת ושזה לא היה משחק חיצון על מנת להשיג מטרות, וזה סוד יקר!!
לכן בקשות עקיפות גורמות לגבר לחוש, שמתייחסים אליו כאל דבר מובן מאליו, ושאין האשה בוטחת בו כראוי.
עקב שימוש חוזר ונשנה בבקשות עקיפות, עלול הגבר לפתח התנגדות מוחלטת להעניק תמיכה לאשה, ויתכן שהוא לא יהיה מודע לסיבת התנגדותו.
נשים שמתנהלות סחור עם בעליהן ולא באופן ישיר, בדרך כלל הן בעלות אופי חלש או שנפגעו בילדותן מחסכים שונים-עוני, חינוך כפייתי, פגיעות מהחברה, מהורים, חוו מערכת יחסים קשה בין הורים והגיעו למסקנה מוטעית שאין מי שידאג להן ולילדיהן טוב יותר מהן. פגיעות ומשקעים אלו מתעוררים ועולים לאחר הנישואין,בפרט בזמנים של קושי כלכלי, החלטות, או כשצריך לתת ולקבל אמון.
גם בזמנים טובים גברים ונשים מקבלים את האומץ לשחרר רגשות שליליים כדי להירפא מהם.
התמודדות שאינה נכונה עם תופעות אלו יוצרת פחדים חרדות ואיבוד שליטה לנשים וגברים כאחד.
כדי לא להיחשף לפגיעות, עצתי לבני הזוג לקיים שיחות פתוחות, אם לא הולך,לערב איש מקצוע כי פסולת רגשית זו  רעילה, מסוכנת וממתינה, שבת שלום ומבורך.


מהדורה שמינית
בשלום בית:

מעשה באחד שטען שאשתו התהפכה מאשה עדינה ומקבלת לרעה וממורמרת. סיפר שבעבר האשה היתה כנועה ומקבלת וכיום היא ביקורתית ובקשותיה מלווים בדרישות ותביעות ובחוסר סבלנות כלפיו. כאשר בדקתי את הנושא מתברר שהאשה קיבלה העצמה אישית ממקומות נדחים ושלא ע"פ המסורת היהודית ותורתנו הקדושה ונהפכה לגבר בבית והפכה אותו לאשה.
ברמת העיקרון איני מתנגד לאשה שתקבל העצמה במקרים מסוימים וגם אני אישית מעביר העצמה לנשים במקרים מיוחדים על מנת להציל את הבית מפירוק. אולם עיקר תכלית ההעצמה כדי להעניק לאשה עצות וכלים על מנת להרים את עצמה במטרה להעצים את הבעל ולא להתנצח עימו ולהחריב את הבית רחמנא ליצלן.
לא אכחיש שיש מקרים יוצאי דופן שצריך לגרש ומצוה לגרש ואני מעודד את הזוג להפריד את החבילה. כמובן שטיפלתי בזוג ולא מצאתי שום פתרון והחלטתי שאין מנוס, ולטובתם וטובת הילדים להתגרש ושלחתי את האשה להעצמה וטיפול רגשי כדי שיעברו תהליך גירושין בבטחה עם מזעור נזקים משני הכיוונים.
כידוע כולם יודעים להינשא ומעטים יודעים לגרש בצורה מכובדת ומכבדת, וכמובן כאשר אין ברירה אחרת. מקרים מסוג אלו הם לא חדשים אצלי, על זוגות שמתמודדים נפלא עם כל הקשיים שעוברים ומי לא עובר, עד שהאשה קבלה העצמה מבורות נשברים אשר לא יכלו המים ופירקו את הבית.
יצוין שכל זוג וגם הבעייתי ביותר, אם אין להם מעורבות חיצונית ובעיקר מבני המשפחה וההורים, בסופו של דבר יתמודדו ויצליחו כמו שהיה דור אחד קודם. אולם לצערי בדורנו ההורים הם המחתנים והם המגרשים וכמעט ואין בחירה לזוג ובתי הדין יעידו על כך בעוונות הרבים. פעם נסעתי לאחד מגדולי הדור להתייעץ עימו בקשר לזוג מסוים וסיפר שכל זוג שבאים אליו ליעוץ ממליץ להם להביא עוד ילד לעולם, כי משעמם להם לכן רבים. הוא טען כדאי שיתעסקו בגידול הילדים מאשר במריבות ויצליחו, ובלבד שלא יהיה להם שום מעורבות רגשית חיצונית ובעיקר לא מההורים והצלחתם מובטחת.  נציע מ' טיפים לאשה לבקשת תמיכה נכונה ללא העצמה: א.לדבר ישירות ב.לקצר בדיבורים ג. להשתמש במשפטים של בקשה ולא ציווי. כגון: "אתה מוכן, אתה רוצה, אתה מעוניין, אתה יכול וכ'ו". רצוי להוסיף בסוף הבקשה-"זה ישמח אותי, יקל מעלי, יעשה לי טוב, אעריך מאוד וכ'ו". בקשה היא מחווה, לכן לא בגישה תובענית. אין לנקוט בגישה עקיפה וארוכה, ובהסברים להצדקת הבקשה, מפני שהוא עשוי לחוש מחויבות שתעורר בו התנגדות, אלא לבקש באופן נקודתי וקצר. לכאורה מדוע האשה חייבת לבקש תמיכה, בעוד שהיא מעניקה לילדים ולבעל בלי שיבקשו? נשים בנויות עם בינה יתרה לדעת דבר מתוך דבר את צורכי הזולת, לכן מגישות עזרה בלי שיבקשו מהן במפורש. לעומת זאת גברים בנויים בצורה שיכלית וקיים בהם נכות רגשית להכיר בצורכי אחרים. לכן חובת האשה לבקש כל דבר ואפילו בדברים קטנים של מה בכך, למרות שנראה לה פשוט ומובן מאליו. יתרה מכך-
גם בדברים פשוטים שגברים עושים מתוך שיגרה, יש לתת להם עידוד והערכה על מנת שימשיכו לתת, כי עבורם שום דבר לא מובן מאליו. לעומת זאת האשה בנויה באופן שעושה את מטלותיה בקלות וללא קושי מיוחד. יצוין- כאשר האיש מקבל הערכה טובה ומרגיש שמעשיו רצויים, הוא יגלה נכונות להציע את תמיכתו בלי שיהיה צורך לבקש ממנו, אולם בשלב ראשוני אין לצפות. מדוע האשה צריכה להעניק הערכה מרובה לבעל, בעוד שהיא עושה המון למענו בלי לקבל ממנו הערכה מיוחדת? האיש בטבעו בנוי אנוכי ועצלן ובעיקר בבית, ובפרט שכך חונך בילדותו. כדי להוציאו מאנוכיותו והרגליו הישנים, הוא זקוק לעידוד והערכה ובפרט מרעיתו, כי הערכה זו בונה את בטחונו ומהווה עבורו עוצמה וכוח מניע ליזום ולעשות מעצמו.
לעומת זאת האשה ביחס לבעל,בדרך כלל היא לא מפונקת, לכן היא נותנת ומעניקה בטבעיות מתוך רצון ושמחה, כי זה גם מקור לגאוותה, בפרט שכך חונכה בילדותה. אולם בתנאי שלא תערוך השוואות בנתינתה לנתינתו או תשווה אותו לאחרים, כי יקשה עליה להעניק ולהעריך את עזרתו. כאשר האשה משנה גישה ומחליטה להעצים את הבעל ולהתחבר אליו כפי שהוא, דווקא מנקודה חשובה זו הוא יעשה הכל כדי להשתחרר מאנוכיותו והרגליו הרעים על מנת להעניק לה את המיטב ויש לי המון סיפורים.
נחזור- גברים שונים מנשים בעניין הנתינה וההענקה. אם עדיין קשה לאשה לקבל ולהכיל את השוני הטבעי ביניהם, עצתי שתתחיל להעניק פחות [בפרט נותנת כפייתית] ולהעריך יותר את עזרתו המועטה. כאשר הוא יחוש יותר נאהב ונערך, היא שוב תזכה לתמיכה ולעזרה מרובה. זהירות- לא לחדול כלל מלהעניק, אלא במידה שתוכל האשה בנקל להעריך כראוי את בן זוגה ללא עריכת השוואות בין נתינותיה לנתינותיו, או את השקעתו ביחס לאחרים. כמובן שחובת האיש ללמוד כיצד לתמוך ולהעריך את תרומתה המיוחדת ולא לזלזל ולחשוב שזה מובן מאליו או שהיא עושה את חובתה. קיימים סיבות וחסמים נוספים בנפש האשה שלא לבקש תמיכה באופן ישיר.
נקדים:ציינו בעבר כאשר האשה מעוניינת בקניות, במקום לבקש ישירות את המצרכים הנדרשים, מתלוננת על חוסר בבית מקרר ריק, אין מה לבשל וכ'ו. מעוניינת בבגדים, הנעלה וכ'ו, מספרת שאין לה מה ללבוש, הילדים בלי בגדים נאותים וכ'ו. במקום לומר באופן ישיר שזקוקה לתמיכה רגשית,הערכה, פירגון, חיזורים וכ'ו, מתלוננת עד כמה קשה לה בעבודה, בבית, עם הילדים, קשיי החיים וכ'ו.
עומק העניין: מאחר והאשה בנויה בטבעה מצד הרגש, לכן חשוב לה במיוחד שהבעל ירד לסוף דעתה, יבין ויזדהה בכאבה ומצוקתה יותר מאשר לספק לה את הצרכים הגשמיים שעליהם היא מתלוננת. מובן שגם הצרכים הגשמיים מהווים עבורה למקור סיפוק רב, אולם בתנאי שלא ישמשו כתחליף לצרכים הריגשיים והנפשיים שהיא זקוקה להן יותר מכל. מכאן מובן מדוע האשה מתנהלת סחור ולא באופן ישיר, כי באמצעות הסיבות וההסברים לצרכים ולחסכים שלה, משתחררים לה פחדים, ספקות, תסכולים ורגשות שליליים שמרגיעים אותה ומיישבים את דעתה אף יותר ממילוי חסרונה הגשמי, וזה סוד יקר.
גברים שאינם מודעים לנפש האשה, לא די שאינם נותנים לה את התמיכה הראויה, הם מפרשים בטעות את ההסברים והסיפורים שלה, כתרעומות ותלונות, לכן חשים נשלטים, מותקפים ומואשמים במצבה. כלל לא עולה בדעתם שזה הוצאת תסכולים, פחדים ומירמורים על רגשות שליליים של העבר ובנוסף על הפגיעות בהווה של חוסר האזנה, הבנה והצדקה ברגשותיה מצד הבעל, שעשוי להועיל לה ולרפא לה את הנפש יותר מכל עצה או נתינה גשמית.
כמו כן האזנה והכלה מצידו,זה ריפוי בפני עצמו ששום אדם לא יכול להעניק לה וגם הרב והמגשר הדגול ביותר לא יכולים לתת לה תמיכה רגשית ברמה כזו, כי היא זקוקה דווקא מהבעל ככתוב- "אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך". כלומר הבעל מושל בה ובכל תחושותיה ורגשותיה וכל החיות שלה תלויים בתמיכה זו.
בטיפולים-כאשר אני מבחין שהאשה מתוסכלת ומיואשת ואבדה אמון בבעל והוא זורק את הכדור אליי על מנת שאשכנע אותה לתת הזדמנות נוספת, אני מחזיר את הכדור חזרה ומסביר לו שרק הוא יכול לשכנע אותה להזדמנות חדשה, כי היא זקוקה לאמון דווקא ממנו ולא ממני ולא משום אדם אחר. במידה והוא נחסם ואינו מצליח לשכנע אותה, אני עורך לו מספר טיפולים כדי להחזיר את בטחונו ומלמדו כיצד לתמוך בה באמת ובכנות ואז היא משתכנעת.

נחזור-עצתי לנשים לקצר עד כמה שאפשר בהסברים וסיבות לצורך בקשתן, לגשת ישירות לעניין ובהזדמנות אחרת להיפתח יותר באופן ריגשי ולבקש את תמיכת הבעל באופן ישיר ולא לערב רגשות, תסכולים וכאב בזמן הבקשה.
עצתי לגברים להבין ולהכיל את נשיהן בזמנים שהן נפתחות ומוציאות רגשות שליליים בלי לחוש אשמים, כי הוצאת רגשותיהן לא בהכרח קשור אליהם למרות שהיא מאשימה אותם במצב, כי זו דרך השחרור שלה. יתכן שבעקיפין יש להם חלק במצב, כתוצאה מחוסר יחס, זלזול והתעלמות מרגשותיה, אולם כעת הצורך הנפשי הרב שלה לזכות להקשבה והזדהות בכאב ללא עצות ופתרונות. לכן יש חובה לרדת לסוף דעתה על מנת להעניק להן את התמיכה הראויה שהיא זקוקות לה כעת. סיבה נוספת להתנהלות הנשים באופן עקיף- הן חושבות שאם ינהגו באופן ישיר, עלולים הגברים לחשוב שהם עושים להן טובה ושהן תלויות בהם. צדקתן, אכן כך הגברים חושבים.
עומק העניין- נתינה והענקה מצד הגברים היא בבחינת עשית טובה ומחווה, כי כך הם בנויים בטבעם כפי שהסברתי את עמקות העניין בתחילת המאמר. כמובן שזה היפך הנשים שבנויות לעשות את תפקידיהן ומטלותיהן ברצון ומרגישות שלמות, מסופקות ומאושרות למרות שיש יוצאי דופן.
ע"פ הקדמה יקרה זו מובן-שבמידה וגישתך תהיה תובענית וממורמרת, הוא יחוש נשלט וחייב, מיד לבו יסגר ובאופן טבעי יעניק לך את המינימום כדי לצאת ידי חובה, עד שיפסיק לחלוטין ולא ימצא שום חשק בקשר מחייב.
לכן עצתי שתתנהגי בחכמה ובגישה עדינה ותעבירי לו הרגשה שהוא אכן עושה לך טובה ומחוה, ובדרך זו תוציאי ממנו את המיטב ועלייך נאמר-"חכמות נשים בנתה ביתה וכ'ו", היפך מזה-"אולת בידיה תהרסנו". יתרה מכך- גברים זקוקים יותר מכל לחוש, שנשיהן זקוקות ותלויות בהם, כי זה הופך אותם לבעלים גאים ובטוחים בעצמם. אמנם טבע הנשים לסמוך ולהישען על בעליהן[אלא אם נפגעו בעבר] וזו היא בעצם גאוותן וביטחונן שיש להן על מי להישען. הרגשה זו למעשה מחזקת את גבריותם וביטחונם להעניק לאשה לפני שמעניקים לעצמם. יצוין במידה וגברים זוכים להרגשה נפלאה שנשיהן זקוקות להם וסומכות עליהם, כעת יהיו מוכנים להציע את תמיכתם בלי שיבקשו וימסרו נפש עבורן.
סיבה נוספת מדוע נשים מאריכות בהסברים לבקשתן: קיים להן פחד פנימי להידחות, בעיקר אם ראו או חוו נטישה בילדות. לכן הן סבורות שאם יבקשו באופן קצר וענייני, אזי הגברים לא ירדו לסוף דעתן וייווצר הרושם שהן סתם תובעניות ושאינן מסתפקות במועט וידחו. אולם ההיפך הוא הנכון-כשהוא שומע בקשה באופן ענייני, הוא בטוח שיש סיבות טובות לבקשה, וכשאת עורכת רשימה הוא מרגיש שעליו למלא אחר הדרישה וחש שאין לו ברירה לסרב.
התוצאה-חש מתופעל, מתומרן ומיד נחסם כפי שהארכנו. לכן הניחי לו לחוש שמעניק לך מרצונו החופשי,כמחווה ואל תתייחסי אליו כדבר המובן מאליו. במידה ויבקש הסבר לבקשה, תקצרי, דברי ענייני ותעבירי לו תחושה כנה שאת סומכת עליו וכגודל האמונה, גודל ההשגחה, שבת שלום ומבורך.

שבת שלום ומבורך

לכל בית ישראל היקרים
מעבדיכם ומוקירכם
יעקב אליהו!!