כהמשך-
מהדורה שניה:
תקשורת חלק לג' נשים וגברים מדברים בשתי שפות!!

כיצד מניעים גבר על מנת לקבל את תמיכתו:

לפני שמבקשים מגבר שיעניק יותר מהרגלו, את חייבת להעניק לו עידוד והערכה מספקת על הדברים שהוא כבר עושה ונותן ממילא.
באמצעות עידודך והערכתך הרבה, מבלי לבקש או לצפות ממנו שיעשה מעבר לרגיל, הוא יחוש לא רק שהוא מוערך ורצוי, אלא שאת שמחה לקבל את תמיכתו הראויה לך.
זה שלב ראשון יקר וחשוב, על מנת להניע אותו לעשות דברים נוספים ולהציע את תמיכתו מבלי שנתבקש.
יש לזכור-
שאחד ההבדלים בין גבר לאשה הוא- גבר זקוק וחייב הערכה מרובה על מעשיו, בפרט בדברים שהוא עושה ממילא, כי מבחינתו שום דבר לא מובן מאליו, מפאת שבטבעו לעשות מעט ולקבל הערכה מרובה, בעיקר שכך חונך בילדותו ע"י אמו, כידוע.
לעומת זאת-
אשה מורגלת בטבעה לעשות את תפקידה כחובה וכמובן מאליו, מבלי לקבל הערכה מיוחדת ודי לה במילה טובה ובהערכה מועטה, בעיקר שכך חונכה בילדותה.
יתרה מכך- 
כאשר גבר מתרגל לשמוע את עידודך והערכתך מבלי לבקש ממנו לעשות דברים מעבר להרגלו, הוא יחוש מוערך, נערץ, אהוב בנוכחותך ושאינו חייב להשתנות כדי לזכות באהבתך, וזה סוד יקר.
דווקא בנקודה חשובה זו הוא יגלה נכונות להשתנות ולהרחיב את תחומי תמיכתו ואהבתו.
רק לאחר מכן, את יכולה להסתכן ולבקש לקבל מעבר לרגיל וכמובן מבלי להעביר לו מסר שהוא אינו ממלא את תפקידיו כראוי ואפילו אם אכן כך.
הצעד השני-
לגרום לו להיווכח שגם אם הוא לא יענה לבקשתך, הוא עדיין ראוי ויכול לקבל את אהבתך. כאשר הוא יחוש שהוא יכול לסרב לבקשתך, הוא ירגיש חופשי להיענות יותר מאשר לא להיענות, וזה היפך מההיגיון והשכל הפשוט של האשה!!

נכונותם של גברים להיענות לבקשות גדולות הרבה יותר, כאשר יש להם את חופש הבחירה שלא להיענות כלל, היפך הנשים שעושות חלק גדול ממטלותיהן מתוך אילוץ, כפיה, חובה והן נהנות מזה,[ למרות שיתכן שכלפי חוץ רק מתלוננות].
ישנה חשיבות רבה-
 בתהליך זה, שנשים תלמדנה ותתרגלנה כיצד לבקש ולקבל בצורה חיובית וטובה תשובה שלילית מבעליהן, כי דרך זו תגרום להם נקיפות מצפון ויפתח פתח גדול שבפעם הבאה הסיכוי שהם יעטרו לבקשה, יהיה הרבה יותר גדול, עם סבלנות, התמדה ותפילה זוכים וודאי ובהבטחה!! טעות נפוצה-
טבע בני האדם להתנהל ע"פ תחושות וקריאת מחשבות של זולתם.
נשים בעיקר מתנהלות ע"פ תכונה זו.
מקור מידה זו מושרשת בטבעה כדי להכיר את ילדיה ובעלה  על מנת להגיש להם את עזרתה ותמיכתה הראויה.
לפיכך-
הן מכירות מיד את תגובות בעליהן עוד טרם שמבקשות ממנו דבר, בעיקר שהורגלו בעבר באותן תגובות.
לכן-
כאשר קיים להן תחושה מוקדמת שהוא יסרב, הן אפילו לא תטרחנה לבקש ובנוסף לזה ירגישו דחויות או שבקשתן תהיה עם הצדקות והסברים רבים, על מנת לא להידחות ע"י תשובה שלילית.
ברוב המקרים אין לגברים מושג מה מתרחש בתוך האשה ואינם מבינים את פשר התנהגותה, לכן מפרשים אותה באופן מוטעה.
על מנת-
להסיר את אותם חששות ופחדים ולא להתנהל על פיהם למרות שאת מודעת לסירובו, להתעלם ולבקש באופן ישיר, כי העיקר הוא להתאמן בכל המצבים לבקש, על מנת ללמוד לקבל את סירובו בהבנה.
ב. לאחר הבקשה להמתין לתגובתו ולאחר סירובו, לומר לו-"תודה רבה", "תזכה למצוות", "אני מבינה", "אני אסתדר", "תהיה בריא וכ'ו", אבל לא בציניות, כי חשוב שהוא ירגיש מוערך ואהוב בעינייך גם לאחר סירובו.
 ג. ללמוד לסמוך עליו ולתת בו אמון שבזמן שיתאפשר לו  הוא יענה בחיוב.
נקודה עמוקה זו-
תחבר אותו אלייך ותשפיע עליו רצון גדול להתעורר על מנת לתת ולתמוך יותר מאשר אותם פחדים וחששות שקיימים בך,מה שנותר תפילה לס"ד.
כמו כן-
בזמן אחר לשוחח עם הבעל על אותם חששות ופחדים, מפאת שגבר אינו מומחה לנחש מה מתרחש בתוך המוח של האשה. לכן לא לפרשו ע"פ תחושותייך, בפרט שלא תמיד את צודקת בקריאת מחשבותיו.
לאחר בקשתך תתנהגי עמו בצורה שתעיד על כך שאין כל פסול לסירובו.
זכרי,
כדי להניע אותו לפעמים הבאות שיעשה מרצון את מבוקשך, עלייך קודם להוכיח לעצמך שאין כל חשש לדחייתו, על מנת לשכנעו שאינו צריך לחשוש לסירובו.
לפיכך-
השתדלי להתאמן בשלב זה בבקשת דברים שממילא הוא עושה ולא בדברים החשובים לך ביותר, כדי שתהיי ערוכה ומסוגלת להכיל ולקבל את סירובו בחיוב והבנה רבה. זהירות-
לא לבקש בעתים שהוא טרוד או עסוק, כי מטבע הדברים יקשה עליו בזמנים הללו להושיט את עזרתו על מנת לתת לך את התמיכה הראויה לך וודאי.
יתרה מכך,
מערכת יחסים בריאה, זו מערכת שיש בה רשות לשני בני הזוג לבקש את מה שהם צריכים וזקוקים ולשניהם הזכות לסרב לבקשת בן/ת זוגם אם הם בוחרים בכך,[איני מדבר בהיבט ההלכתי].
לפיכך-
 כאשר את מבקשת תמיכה ואינך פוסלת אותו בגלל סירובו, הוא יציין זאת למעלתך, יזכור זאת לזכותך ויגלה רצון ונכונות רבה יותר לעזור ולתמוך בפעמים הבאות.
לעומת זאת-
אם החלטת מתוך ייאוש או מכל סיבה אחרת להקריב את צרכייך ורצונותייך על גבי מזבח רצונותיו ואינך טורחת לבקש ממנו מאומה, לא יהיה לו שום מושג מה רבות פעמים שבהן היית צריכה וזקוקה לו ביותר והתמודדת לבד,[כי גבר בנוי שטחי וחיצוני], למרות שבעבר שבעת ממנו המון מרורים, דחיות וסירובים רבים. לכן-
 כאשר תתאמני כיצד לבקש ממנו ברוך, עדינות ולא בצורה טובענית וע"פ הכללים שציינו ולקבל את סירובו בחן ובאהבה, יעשה בן זוגך כל שביכולתו כדי להפוך אותך למאושרת עלי האדמה ובהבטחה.
אומנם,
כאשר אנו נסערים, מאוכזבים וכעוסים, קשה לנו לתקשר בדרכי נועם והבנה.
בפרט כשרגשות שליליים גואים מתוכנו, אנו נוטים בזמנים הללו לאבד אמון, קבלה והערכה.
עם כל הכוונות הטובות, כל שיחה תהפוך למריבה, כי בזמנים אלו חסר לנו את הכלים והיכולות לתקשר בדרך רגועה ונעימה. בעתות אלו גברים נסערים ונהפכים לשיפוטיים ואכזריים ביחס לרגשות האשה, מתעלמים מצרכיה הבסיסיים, פוגעים ומתנהגים בזלזול וחוסר אכפתיות.
לעומת זאת-
נשים נוטות לאבד שליטה- לצעוק, לשבור ולהאשים את הגבר על חוסר הצלחתן ולגרום להם רגשי אשם.
וכן-
 עלולה האשה לחשוד בו בדברים הגרועים ביותר, להפוך לביקורתית וממורמרת מאוד. מטבע הדברים קשה בעתות מעין אלו לזכור את הדברים החיוביים של בן/בת זוגנו, לכן אין שום תועלת בשיחות בזמנים הללו. למרבה המזל קיימת דרך אחרת טובה ומועילה יותר שניתן להשתמש בה בעתות אלו, עוד נרחיב בס"ד!! 

כהמשך:
פינת שלום בית
מהדורה שלישית:

עיקר התגברות היצר הוא בעניין הסתת בני הזוג להעיר זה לזו וזה המתכון הבדוק ביותר לחורבן והרס הבית.
חשוב לזכור-
 שאיש מאיתנו אינו אוהב הערות

ושאין בהם שום תועלת, אדרבה רק הרס וחורבן.
לכן בני זוג שמעירים זה לזו ואפילו בצדק, נחלשים ומאבדים כל מוטיבציה להמשיך כידוע. כמו שאי אפשר לשנות סדרי בראשית, כך מי שמעיר זה לזו לא יוכלו לשנות זה את זו ואין תועלת. לכן בוודאי לא יוכלו להתחבר ולזכות לחיבור ואהבה.
אדרבה זה מעורר שנאה, וריחוק והופך את בן/ת הזוג משוגג למזיד, ומאוהב לשונא.
בעיקר-
כשמעירים בצעקות, כעס או בנוכחות הילדים ואנשים זרים. צאו ובדקו את הנושא ותיווכחו שאין בזה שום גוזמא.
"הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", כלומר יש לבקר ולהוכיח בדרך ובגישה חיובית על מנת שלא תהפכו משוגג למזיד ותישא את חטאו.
כולם רוצים לזכות לתואר של הבעל הסמכותי.
ההבדל-
בין  העברת  סמכות להערה? הערה נידחת ומתפרשת כשליטה, העברת סמכות מתקבלת בשמחה, כי מקורה מלב טהור ונקי ושזה לטובת שנינו, זו הבדיקה וזה המודד.
"אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך".
חשוב לדעת-
שמקור חיות  האשה בקבלת חשיבות ונשיאת חן

מבעלה דווקא.
עיקר הצלחתה ושמחתה תלויים ביחס ובהערכה של בן זוגה  וזו היא תשוקתה.
לכן-

כשם שלא ניתן לשנות את טבע הבריאה, כך אי אפשר לשנות את טבעה, כי כך היא בנויה מראשיתה.

לפיכך-
כל הערה פוגעת ישירות  בנפשה ומחלישה את מקור חיותה. הפגיעה וההשפלה הגדולה ביותר לאשה הן ההערות של הבעל ואפילו המוצדקות ביותר.
גם כשמעיר בעדינות, כל שכן אם מעיר לה בדרך של צעקות, הקפדה, בזיון או בנכוחות הילדים ואנשים זרים.
כשם שיש לאיש יצר לראות כך קיים באשה יצר להיראות. אולם-
עיקר רצון האשה, זה- להיראות הכי יפה ומושלמת בעיני בעלה דווקא, כי זו היא מהותה, שמחתה ותשוקתה, ככתוב- "אל אישך תשוקתך".
אולם-
 ישנן נשים  כאשר אינן מקבלות יחס  והערכה מבעליהן, אלא רק הערות ובקורת שלילית, מתקוממות ומוציאות את תסכולן וזעמן בנקמה, ע"י התנשאות והתנהגות  בחוסר צניעות  במטרה כדי  לזכות שוב להערכה ולהערצה מהבעל.
כידוע גבר מעריך ונמשך אל אישה כנועה וצנועה דווקא ושיודעת לכבד את עצמה ולא ההיפך.
יוצא-
שאדרבה התנהגות מסוג זו אין בה שום תועלת אלא רק גירעון ולא משנה מה היא הסיבה או רמת הפגיעה, כי זה גורם לבעל רק גועל ודחייה, [איני מדבר כעת בהיבט ההלכתי].
נחזור:

בדרך כלל נשים סובלות מרדיפה עצמית במידה מסוימת.
מידה זו חבויה מתחת לסף הכרתן ונובעת מהצורך הנפשי להרגיש הכי מועדפות ומושלמות בעיני הבעל.
יוצא כאשר הבעל מבקר ומעיר לאשה ואפילו בצדק,  מחזק את רדיפתה ומאמת לה את הרגשתה שאינה מוצלחת ושווה כלל. התוצאה:
הריסת הדימוי העצמי, הורדת הביטחון, נעשית לשבר כלי, נזקקת לטיפולים פסיכולוגים ורפואיים, מאבדת איזון ואימון בעצמה, חוסר תפקוד ואפילו בדברים פשוטים כמו ניהול הבית וחינוך הילדים ובסופו נזקק הבעל לטפל בה ובילדים.
המסקנה:
כל בקורת והערה מצדו ואפילו בצדק, מבאיש את ריחה ומתפרשת לה שהיא דחויה ושאינה יפה ומושלמת בעיניו. כמו כן-

יש טעות נפוצה  ואיומה להעיר לאשה לאחר מעשה או לתפסה בשעת קלקלתה ולהוכיח אותה במשפט המפורסם-
"אמרתי לך".
משפט זה מקורו ממקום של גאווה והרמת הדימוי העצמי על חשבון השני.
בדרך כלל תגובת האשה באופנים הללו-
"אתה יותר טוב"?
"זה בגללך, העניים שלך, הקפדות שלך וכ'ו".
ועוד,
ישנם גברים  שמוכיחים את נשותיהן בשעת מעשה ומכריחים אותן להודות בטעותן וכאשר אינן מודות, מדביקים להן תואר של- שקרנית.
חשוב לדעת-
שקיים בנפשה קושי עצום שאינו בשליטתה להודות על טעותה ובעיקר כשתפסה בזמן כישלון. הקושי  נובע מפחד פנימי שאם תודה, אזי ערכה וחשיבותה ירדו בעיניו ועל תכונות אלו מוסרת נפש.
גבר שאינו מודע לסוד יקר זה ממשיך בטיפשותו להעיר ולפגוע בחשבו שזו האמת,עוד נרחיב בדוגמאות מהחיים בס"ד!!



מהדורה רביעית
בשלום בית:

תקשורת חלק מו' נשים וגברים מדברים בשתי שפות!!

ביטוי רגשות שליליים בדור הקודם,היה באמצעות צעקות, ענישה,הכאות וכל מיני סוגי אלימות פיזיים,מילוליים ועוד רחמנא ליצלן.ביטויים אלו נחשבו בעבר לתקשורת תומכת ואוהבת, אשר מטרתה היתה לעזור לילדים להתחנך באופן הנכון.
אילו השכילו בדורות קודמים לחנך ולתקשר בצורה נכונה, בלי לדכא רגשות כאובים ולהוציאם בצורה שלילית באמצעות התפרצויות זעם וכ'ו, היינו זוכים בילדותנו לחוש בטחון, ולבחון את רגשותינו השליליים בדרך יעילה וטובה יותר.כי באמצעות דוגמא אישית טובה,היינו לומדים כיצד לתקשר בהצלחה ובאופן חיובי עם זולתנו.
בעיקר כאשר מדובר במתן ביטוי לרגשותינו הבעייתיים,יכולנו לדעת לקבל רגשות שליליים אלו בהבנה ולהעבירם לזולתנו בצורה הנכונה. בעקבות חינוך כפייתי, דיכאנו את רגשותינו הכאובים, והחלפנו אותם ברגשות של כעס, דחייה, ניקור לדת ולכל הסביבה.
כיום שהתבגרנו אזרנו אומץ לחשוף את אותם רגשות שליליים, אולם הם עולים וצפים מתוך חוסר שליטה, ובדרך כלל לא על הכתובת הנכונה. אילו לא היו כך פני הדברים, כיום לא היינו צריכים להיעזר בטיפול בכעסים, קליניקה תקשורתית, בכתיבה ובכל מיני טיפולים שונים, כדי להוציא רגשות שליליים אלו בצורה נכונה.
אין כוונתי חלילה להאשים את ההורים או את הדור הקודם, ולתלות את כישלונותינו וחוסר הצלחותינו בהם, כי גם לנו לא חסר כישלונות וטעויות שגרמנו לעצמנו, לבני זוגנו ובחינוך ילדינו.
מאחר ואנו חסרי חינוך בתקשורת ריגשית,האפשרות לתקשר עם בן זוגנו בצורה רגועה ואוהבת בעתות שעולים רגשות כאובים, נראית כמשימה קשה ובלתי אפשרית. הבשורה שאכן ניתן ללמוד תקשורת אוהבת ותומכת, אך יש להשקיע עבודה רבה ושווה כל מאמץ. בשלב ראשון להיזהר מלהאשים את הורינו, בן זוגנו, ילדינו או כל אדם אחר. קבלת אחריות באמצעות משפט-"סליחה טעיתי", יש בו כח עצום להתחלה חדשה. נקדים-
על מנת להבין את הקושי הרב בנתינת אימון ובבניית תקשורת חדשה, תנו דעתכם בכובד ראש לשאלות הבאות: א. בשעה שאנו כועסים או מתרעמים, כיצד נוכל לתת ביטוי לרגשות אלו בצורה רגועה ומתוך שליטה,אם בתקופת נערותינו ההורים התווכחו ביניהם והסתירו את רגשותיהם, במטרה למנוע ויכוחים וריבים ב. כיצד נחנך את ילדינו למשמעת, ללא צעקות,איומים ועונשים,כאשר צעקו, איימו והענישו אותנו בילדותנו כדי לשלוט במצב ג. כיצד נהיה מסוגלים לתת תמיכה, כאשר בילדותינו חשנו מוזנחים ומאוכזבים מהיחס של ההורים כלפינו ד. כיצד נשתף אדם זר ברגשותינו, אם קיימים בנו חסמים ופחדים שניפגע ונידחה שנית ה. כיצד נהיה מסוגלים לשוחח עם בן זוגנו על המתרחש בתוכנו, כאשר אנו חוששים שישתמש בזה נגדנו ו. כיצד נוכל להיות כנים עם בן זוגנו, כאשר אנו חשים כלפיו שהוא- "דחוי ובלתי נסבל" ז. כיצד נהיה מסוגלים לומר- "אני מצטער/ת", אם בילדותנו קבלנו עונש על עשיית טעויות. ח. כיצד נוכל להודות בטעויות, אם אנו פוחדים מקבלת עונשים, דחיות, ביקורת ואשמות ט. כיצד נהיה מסוגלים לחשוף את כאבנו, כאשר בילדותינו ניסנו להיפתח ודחו אותנו ע"י שמות גנאי של-"בכיינים,ילדותיים וכ'ו" י. כיצד נדרוש את מבוקשינו, כאשר בילדותינו טענו שבקשתינו אינה נכונה ומוצדקת יא. כיצד אפשר לצפות מאיתנו שנדע איך ילדינו מרגישים ומה הם חווים, כאשר בילדותינו לא היה סבלנות ומודעות מספקת להורינו, לשאול ולהתעניין במצבנו יב. כיצד נהיה מסוגלים להשלים עם חוסר השלמויות של בן/ת זוגנו, כאשר בילדותינו הפצירו בנו, להיות מושלמים, כדי לזכות ליחס והערכה יג. כיצד נוכל להקשיב לרגשות הסבל של בן/ת זוגנו, כאשר בילדותינו לגלגו ולא הקשיבו לסבלנו יד. כיצד נהיה מסוגלים לסלוח ולוותר, כאשר בילדותינו לא סלחו לנו טו. כיצד נהיה מסוגלים לבכות, על מנת להשתחרר ולהקל על מכאובינו, כאשר בילדותינו השמיעו לנו השכם והערב-"אל תבכה/י מתי תתבגר/י", "רק תינוקות בוכים וכ'ו" טז. כיצד נוכל לתמוך, לקבל ולהבין את האכזבות, הטעויות והכישלונות של בן/ת זוגנו וילדנו, כאשר בילדותינו הטילו עלינו את האחריות המלאה לסבלה של האמא או של אחרים, זמן רב בטרם יכולנו להבין שאנו כלל לא אשמים ולא אחראים למצבם יז. כיצד נהיה מסוגלים להיפתח ולתת אמון בבן/ת זוגנו, כאשר בילדותנו נתנו אמון לאנשים הכי קרובים ויקרים לנו,פגעו וניצלו את תמימותנו יח. כיצד ניתן לבקש מאיתנו לתמוך, לעודד ולאהוב את בן/ת זוגנו או את ילדינו כמו שהם ללא תנאים, אם בילדותנו פגעו, דחו, התאכזרו וזרקו אותנו לרחוב מפאת שלא היינו מושלמים כפי ראות עיניהם יט. כיצד אפשר לצפות שנהיה מסוגלים לתת ביטוי לרגשותינו בצורה רגועה ומכובדת,אם בילדותינו לא היתה לנו אפשרות להתאמן וללמוד תקשורת בריאה, בלי שנחוש איום,דחייה ונטישה כ. כיצד נצליח להיות קשובים ומבינים לכעס ולהתפרצויות של בן/ת זוגנו וילדנו,כאשר בילדותינו ההורים פרקו עלינו את תסכוליהם וכאבם ע"י צעקות, תביעות, איומים, הפחדות, אלימות פיזית, מילולית, נפשית ועוד כל מיני סוגי אלימות שלא ניתן להעלות אותם על הכתב והמבין יבין ודי בזה!!
התשובות לכל השאלות הללו הן כמעט זהות, וכמעט בלתי מן הנמנע, שלא ניכשל באותן עניינים שחווינו בילדותנו. הבשורה שניתן ללמוד תקשורת תומכת ואוהבת, מאחר שהיא מיומנות נרכשת, אולם יש להשקיע בזה עבודה רבה, ושווה כל מאמץ.עלינו להתאמץ על מנת לפצות את עצמינו על הזנחה של שנים.
גם אלו שזכו להורים מושלמים, והרי איש מאיתנו אינו מושלם, אם בכל זאת קיימות בנו בעיות תקשורת, צריך לדעת שזה לא קללה או מחלה שאין לה ריפוי, וכמובן זה לא באשמת ילדינו,בן/ת זוגנו ולא הורינו,כי גם הם כך חונכו בילדותם.
סביר להניח שבשעת קריאת השאלות חשתם רגשות העבר מתעוררים בכם. קראו שנית, ואל תחמיצו את ההזדמנות הנפלאה לרפא את עצמכם, ע"י כתיבה אודות רגשות שעולים, או באמצעות שיחה עם הוריכם או עם כל אדם שנפגעתם ממנו בעבר.
אם עדיין אתם לא ערוכים לכך, נצלו הזדמנות זו, לכתיבת מכתב לאלו שנפגעתם מהם, והתוצאות ידהימו אתכם. הכתיבה [לא בשבת], תועיל לנו להיות ממוקדים בעיקר, ולהעלות את כל האמת על רגשותינו ללא פחד ואיום כל שהוא.
על מנת שנצליח להוציא ולשכך את הכאב הפנימי, עלינו להיות מסוגלים להרגיש את ארבעת ההיבטים של הסבל הריגשי והם-כעס, עצב, פחד וחרטה. ע"י מתן ביטוי לכל ארבע רמות הסבל הריגשי שמנינו, משתחרר הכאב האצור בתוכנו.
יש לזכור שכתיבה אודות רגש שלילי אחד או שניים אינה יעילה, כי רוב תגובותינו אינן רגשות של אמת, אלא מנגנוני הגנה כדי להתחמק מהכאב האמיתי, לכן יש לכלול כל רמות הרגש.
נקודה חשובה-
מידת הוויתור וההבלגה, היא טובה ומצוינת בזמן כעס ומריבה, על מנת שנוכל לתקשר בזמן אחר בצורה רגועה ובוגרת. אולם אסור בתכלית האיסור לשמור  רגשות שליליים בבטן, עבור שלום בית או למען רווחת האחר. מפני שכל כאב שדוכא בתוכנו ולא השתחרר בזמן ובאופן הנכון, לאחר זמן הוא מתפרץ בחולי הנפש והגוף. בנוסף אם צברנו עוד פגיעות במשך השנים, אנו עלולים להגיע לחוסר שפיות ואיזון עד כדי איבוד הדעת רחמנא לצלן.
לכן יש לשוחח בזמן רגוע על כל הרגשות הכאובים ובמידה ולא מצליחים, לערב סמכות מקצועית בכל מחיר.
נקודה נוספת-
כידוע תביעה שורשה בשליטה, לכן גנאי לאשה לתבוע, היפך הכניעה שמקורה בענווה. תפקיד הגבר להעביר סמכות מתוך הנהגה ואחריות, היפך השליטה, ובלבד שהאשה תאפשר לו זאת. היסוד החשוב בהצלחת האשה בענווה, להשאיר את השליטה שנשים זקוקות לה בהעצמה האישית מחוץ לבית, ובניהול הבית וחינוך הילדים לסמוך ולתת סמכות לבעל.
חישבי על ההבדלים המובהקים שקיימים בין גבר לאשה כניגוד טבעי כי כך הבורא ית' ברא, וזכרי שרק ע"י ניגודים נמשכים. ככל שהניגוד יהיה רב יותר, כך המשיכה והריגוש יגדלו ויתעצמו יותר.
לפיכך,
ככל שתשאפי להיות עדינה, מקבלת ונשית יותר,כך בן זוגך יהפוך למשפיע,נותן וסמכותי יותר. על מנת להעצים את המשיכה,הריגוש והחיבור,העצימי את הניגוד. ככל שתרבי להתנהג בענווה ותמעיטי את ההערות, וההפצרות שמקורן בשליטה, כך תתעצם תחושת  האחדות וההרמוניה ביניכם.
על מנת לזכות למידת הענווה, צריך חכמה, לכן עלייך ללמוד את אופיו המיוחד, כדי לדעת להשמיע, להראות ולהעניק לו, את מה שהוא זקוק ואוהב, ולא בקורת ועצות על מנת לשפרו, וזו ענווה שמקורה בחכמה.
היפך מזה, להשתמש בשכל שמקורו בשליטה, ולהתנצח עימו-מי יותר חכם או צודק, וכל ניצחון אורב לו הפסד גדול כידוע.
יתכן שניתן להחליף תפקידים, אבל בהיותי משמש כיועץ נישואין מעל ארבעים שנה,  אצלי זה לא עבד, וכן גם אצל אותם מאות ואלפים זוגות שהכרתי וטיפלתי זה לא צלח. נשים שאימצו את תכנית הכניעה, נהנות כיום משלל רב של אוצרות מתנת חינם מבעליהן והצליחו להציל את נישואיהן!!
בדור הקודם הגברים היו גברים והנשים היו נשים, וכל אחד מילא את תפקידו בנאמנות ובשמחה.האיש מילא את תפקידו כמנהיג, והאשה קיימה בענווה ובשמחה את התפקיד המסורתי והמיוחד של הבית היהודי.
שוויון הזכויות-
בין נשים לגברים גרם לחילוף תפקידים, להרס, מחלוקות, מריבות וגירושין שלא היה מאז  ששת ימי בראשית. גם אם יש אשה שמסוגלת לטפל בעצמה ובילדיה ללא עזרה, אולם ברור מעל כל ספק ששליטת הנשים בניסיון להתכחש לתפקיד הגבר ולאופיו המיוחד כמנהיג סמכותי, גרמה להעדר שמחה סיפוק והצלחה בזוגיות, ומי שהפסיד בעיקר זה הנשים. נשים שזכו ללמוד את "תוכנית הכניעה", נהנות משפע בתחומים שבהם היו חסרים בעבר:
א. את ההגנה והביטחון שמעניק הבעל ב. האחריות והדאגה לאשה ולבית,כולל עול הפרנסה ג. נטל הבית וחינוך הילדים שהיה עד כה על צוואר האשה, עבר לאיש ד. זוכה להתמקד יותר בעצמה ובתחביביה ה.זוכה להערכה,חיזורים והערצה רבה מהבעל. ו. זוכה להתחבר לבן זוגה ולחוש את הריגוש כבעבר ז. זוכה בעיקר לתיקון המידות ולהשלמת יעודה. חילופי התפקידים הורידו את המשיכה לשני הכיוונים, כי גבר בטבעו נמשך לאישה, וכן אשה בטבעה נמשכת לגבר.
לסיכום:
ככל שהניגודים הטבעיים יגדלו בן האיש והאשה, כך החיבור והריגוש יתחדשו ויתעצמו כבראשונה. במקום לסבול ולהיאבק במי צודק או חכם, תעצימי את התכונות המיוחדות שהבורא ית' ברא לך, ואת סגולותיהן הייחודיות בתפקיד המיוחד שזכית,כדי להעצים את בן זוגך, וכך תזכו לאושר של-"איש ואשה זכו שכינה שורה בביתם", וזה תלוי בך,ושכרך לאין קץ ולאין ערוך,שבת שלום ומבורך.
  

מהדורה חמישית
בשלום בית:

תופעת OCD היא הפרעה טורדנית כפייתית או הפרעת אישיות טורדנית שמופיעה במגוון צורות ובדרגות חומרות שונות. היא נוטה להשתלט ולהתפשט לעוד שטחים בחיי האדם הסובל ממנה ולהגביל את תפקודו הטבעי הבריא, לכן חשוב לאבחן אותה ולטפל בה.
נסו לדמיין שתקועות לכם בראש מחשבות טורדניות או תוקפניות שחוזרות על עצמם כמו דיסק שרוט וגורמות לכם לחרדה, וכדי להשתחרר מאותן מחשבות אתם בורחים לכל מיני פעולות מסוימות וחוזרים עליהם מספר פעמים באופן כפייתי ללא רצון, כאלו שנכפה עליכם אותם סדרים ופעולות מבחינת- "כפאו שד".
טיפלתי בעבר בבחור שהייתה לו נטייה רבה לנקיות באופן מוגזם והיה מבלה בנוחיות לזמן ארוך כי עסק בניקיון גופו ולא היה נרגע עד שהיה פוצע את בשרו ושותת דם. כמו כן ידיו היו פצועות וחבולות מרוב שפשוף חוזר ונשנה בשעה שנטל את ידיו.
באחת הטיפולים הצעתי לו שיתפנה וייטול את ידיו פעם אחת כהלכה. לאחר מכן הבחנתי שהוא לא רגוע ושאלתיו מדוע? ענה-"מרגיש מגעיל". אולי זה נשמע הזוי, אולם אלו שסובלים מהפרעת כפייתיות כך מרגישים. טיפלתי באשה שסבלה באופן כפייתי בכל מה שקשור לניקיון הבית. שאלתי מהי התדירות? ענתה-"אני צמודה למגב ולסמרטוט". שאלתי-האם את מעוניינת להיגמל מהניקיון? "כן רק בתנאי שבעלי יעזור לי בניקיונות"? זה נשמע מצחיק אבל אלו שסובלים מכפייתיות דרכם להמציא סיבות או להאשים אחרים כדי להיתקע עם אותה אובססיה ולא לקחת אחריות ולהשתחרר ממנה.
הצעתי שתוריד בהדרגה את תדירות הניקיון לשלוש פעמים ביום ותשתדל לעמוד בפיתוי.ענתה-"אתה רוצה שהבית ישאר מסריח"? טיפלתי באשה שנהגה להכין אוכלים בכמויות גדולות[בעיקר בשבת]ולמחרת זורקת ומכינה מחדש. שאלתי מדוע לזרוק אוכלים? [כעת איני נכנס להיבט ההלכתי], ענתה-"הילדים לא מסוגלים לאוכל אוכלים של אתמול". שאלתי-אולי תורידי בכמויות ותבשלי כל יום מחדש? ענתה-"אי אפשר כי אולי יפתיעו אורחים".
עיקר הבעיה לסובלים מכפייתיות, לעמוד מול החרדה שקופאת אותם לעשות את אותם פעולות. תופעה זו מאופיינת במחשבות לא רצוניות שתקועות במוח, חוזרות ומטרידות ומעוררות חרדה לחזור מספר פעמים על פעולות מסוימות. למעשה פעולות  אלו מגבירות פחדים וחרדות שמתפשטים לעוד תחומים נרחבים.
בדרך כלל מי שסובל מההפרעה, מוצא לעצמו דרכים להקל מעליו את החרדה באמצעות ביצוע טקסים שונים או במחשבות אחרות על מנת לנטרל את המחשבות הטורדניות, במקום לעמוד מול הפחד ולא להיכנע לו[שעוד נרחיב בס"ד בנקודה חשובה זו].
הטקסים הם רצף של פעולות חוזרות שהאדם מרגיש שנכפה עליו לבצע שוב ושוב. מצד אחד הפעולות מובילות להקלה מסוימת בחרדה, אך הם גוזלים זמן יקר מהחיים ומשבשים את התפקוד היומי. פעמים מופיעים טקסים בלבד גם ללא מחשבות מובחנות ומוגדרות. הפרעה זו יכולה להתבטא גם במחשבות חוזרות בעלות תכנים תוקפנים ומסוכנים הן כלפי האדם עצמו והן כלפי אחרים.
יצוין שמחשבות אלו עשויות להיות בקרב אנשים טובים בעלי מידות מהשורה עם יראת שמיים טהורה,אשר מעולם לא פגעו באיש ואינם מזדהים עם מחשבות אלו אלא ההיפך,דוחים אותן ונלחמים בהן. פגשתי אנשים כאלה אשר שרויים בצער רב על עצם אותם הרהורים והם חווים פחד, חרדה, סלידה, אשמה ובושה על עצם היותם וזה מייסר אותם מאוד,[אגב יש מדרש נעלם על משה רבינו שהיה עם מדות ומחשבות קשות כפי ערכו כמובן, כי הוא נשמת הדעת הכולל את נשמות ערב רב שרצה לתקנם במשך ארבעים שנה במדבר ולא עלתה בידו כידוע ליודעי חן, וע"י עבודה עצמית והתמדה זיכך את נפשו עד שזכה- "לאיש האלוקים"].
נחזור- מחשבות טורדניות כפייתיות עם תכנים תוקפנים, יכולות להופיע או להחמיר בקרב נשים לאחר לידה כלפי התינוק כמו לפגוע בו וכ'ו. נשים אלו וודאי אינן מעוניינות לפגוע בתינוק וסביר להניח שאין לו סכנה ממשית [למרות שהיו דברים מעולם]אולם הן נחרדות ומיוסרות מאוד על עצם המחשבות הטורדניות שמעוררות להן רגשי אשם, חרטה ובושה, אולם על כל פנים יש לבחון כל עניין לגופו ולא להזניח!! יצוין במידה ויש לאדם מחשבות ותוכניות לפגוע ולנקום באחרים בכל מיני צורות, והרהורים אלו נובעות מפאת שנפגע מאותם אנשים וכ'ו, זה לא נכלל בקבוצת הכפייתיות ואובססיביות כפי שציינו, [כעת איני נכנס לאיסורי תורה של לא תתור ולא תקום וכ'ו, שעוברים אותם אנשים כל רגע שמחשבות והרהורים אלו תקועים במוחם]. הרהורים אלו שייכים יותר לעבודת המידות וחיזוק האמונה מאשר לבעיות נפשיות, אך גם כאן יש חיוב לעשות עבודה פנימית למרות שהיא קלה יותר יחסית מבעיות נפשיות.
נציין מספר תסמינים לחשד להפרעה טורדנית כפייתית: א. מחשבות תקועות שחוזרות על עצמם, אולם מרגישים כלפיהם זרות ולא מתאימות למקום שלנו ולדברים שבאמת אנו מאמינים ורוצים לעשות ב. צורך עמוק לחזור על דברים, פעולות או מעשים אשר ברור לנו שהתנהגות זו מיותרת אך אין לנו שליטה עליהם ג. מחשבות שמעוררות בנו פחד וחרדה ואנו נלחמים בהם על מנת להיפטר מהם ד. צורך רב לסדר דברים בהקפדה ע"פ סדר מסוים וכאשר הסדר השתנה או שנדמה לנו שזז ממקומו, אנו חשים אי נוחות ולחץ גדול ה. פחד רב ממחלות, זיהומים וחיידקים תוך כדי שמירה על ניקיון באופן חרדתי ויוצאי דופן, [היפוכונדריה] ו. צורך לספור דברים ע"פ סדר מסוים, לגעת בדברים שוב ושוב או להתנהל ע"פ סדר מסוים ז.צורך לאגור ולאסוף דברים. ח. מחשבות שנובעות מפחדים וחרדות מדבר מסוים או מלפגוע באדם מסוים בשוגג או לגרום נזק לאחרים ט. בדיקות חוזרות של נעילת הבית או הרכב י. בדיקות חוזרות של כיבוי הכיריים או החשמל יא רגישות יתר כלפי הזולת שמתבטאת בבדיקה חוזרת אם פגענו באחרים תוך כדי בקשת סליחה ומחילה שוב ושוב יב. חוסר רוגע מטורף להספיק לעשות דברים או לדאוג לאחרים [כגון האשה מול ילדיה או הבעל בעיסוקו]. כמו אותו מעשה שטיפלתי באשה כפייתית אשר וויתרה על עצמה למען הבית והילדים ושאלתי האם היא מאושרת? ענתה-"אין לי זמן", השבתי-"פני זמן". יצוין כשמדובר באשה אובססיבית על ילדיה, בדרך כלל היא מזניחה את הבעל ואת כל צומת הלב מפנה לילדיה וגם הילדים תורמים לחרדתיות שלה. באמצעות מניפולציה רגשית שמפעילים עליה, הם מנצלים את חולשתה וסוחטים אותה מבחינה רגשית, נפשית ופיזית ומשתמשים בה לצורך האינטרסים שלהם. בעיקר בדורנו שהילדים אינטרסנטים וכפויי טובה והתנהלות האם תורמת לכישלונם.
מצד אחד היא מרגיעה את עצמה באמצעות נתינתה האין סופית ומצד שני הופכת את ילדיה לעצלנים, אנוכיים וכפויי טובה רחמנא ליצלן. יתרה מכך- מאחר והתרגלו לקבל הכל ובקלות, הם נהפכים לחסרי בטחון ואינם מסוגלים לקחת אחריות על החיים ולהקים בית. גם כשסוף סוף מצליחים,הם לא מחזיקים מעמד והבית מתפרק וחוזרים לבית ההורים.
כעת איני מדבר על התערבות ההורים בין בני הזוג ואת תרומתם הנכבדה בפירוק הבית [בעבר הארכנו בנקודה כאובה זו שבימנו כמעט ואין בחירה לבני בזוג, כי ההורים הם המחתנים והם המגרשים רחמנא ליצלן]. הצעתי לכל אשה שרוצה לזכות לאיכות חיים טובה יותר ולא מצליחה מפאת שלא מצליחה לעמוד מול האובססיה שלה עם הילדים, לפנות לטיפול ולקבל העצמה בנידון וכמובן ממקורות תורנים.
פגשתי גם גברים שנמצאים במרוץ החיים אחר הכסף ושאלתי האם הם מצליחים להרוויח יותר? ענו-"לא, אבל מה לעשות צריך לדאוג לבית". השבתי להם תרגיעו כי הכל נמצא בראש וכגודל האמונה גודל ההשגחה. אבל לאחר בדיקה שערכתי מתברר שהם מתחשבנים עם האשה באופן חרדתי על כל הוצאה למרות שלא חסר להם מאומה ויכולים להרשות לעצמם, לנשיהן ולבני ביתם להתנהל ברווח ולא בצמצום.   
יצוין שטבע האיש לשלוט בכסף כדי שהאשה תהיה זקוקה לו כי זה מה שמחזק את בטחונו וגבריותו. אמנם אם הוא מעניק לה ולא מחסיר לה, אין בעיה שהבעל יהיה הסמכותי ועל האשה להעניק לו סמכות בין היתר לנהל את קופת הבית. אולם אם הוא קמצן או מתחשבן עם האשה על כל פרוטה, זו אובססיה קשה בפני עצמה וככל שמרוויחים יותר נעשים קמצנים יותר ועם הגיל זה מחמיר יותר [אגב נושא של קמצנות כמעט ואין לו תקנה, לכן כל נושא נידון לגופו] יג. שטיפת ידיים לעתים קרובות ופעמים מלוות בשפשופן עד זוב דם. יד.שמירה על היגיינה באופן יוצא דופן טו. מחשבות שאנו נלחמים ולא מעוניינים בהם טז. מחשבות שאנו מסתירים מאחרים כתוצאה של פחד ובושה יז. בחירת מילים ע"פ סדר מסוים או בחירה בצבעים מסוימים וסלידה מצבעים אחרים יח. עומס ריגשי מהבית או חרדה מהמצב הכלכלי, הבטחוני ועוד יט. הליכה או עלייה במדרגות בסדר מסוים.
גם בפן  ההלכתי ישנם כאלה שמקפידים על ההלכה  באופן קיצוני  כמו בניקיון הגוף, חוזרים על קריאת שמע מספר פעמים או על תפילת שמונה עשרה שמא לא יצאו ידי חובה או מעירים לאחרים ועושים רעש גדול על כל טעות, שגגה, אונס ועוד. בדרך כלל זה לא בה ממקור של יראת שמיים אלא מבעיות נפשיות, רק נדמה להם שזה מתוך הקפדה על ההלכה.
ההבדל אם זה ממקור טהור של יראת שמיים או אובססיה חולנית? כאשר עושים טעות הם או אחרים נתקפים בפחד וחרדה, זו בעיה נפשית שרצוי לטפל ולא להזניח, אולם אם התגובה היא רגועה ובשליטה זה ממקור בריא ויראת שמיים טהורה. בדרך כלל הבעיות הטורדניות הכפייתיות מקורם בילדות שעברו אותם אנשים חינוך כפייתי או התנהגות אכזרית ובפרט מהורים דורשי שלמות [פרפקציוניסטים] שחבטו בהם ללא רחם או מאפיינים ביולוגים מולדים ועוד, לכן כל נושא נידון לגופו. אך מכנה המשותף לכל הבעיות הטורדניות, הפחדים והחרדות שמסתתרים מאחורי המעשים, לכן יש לאבחן את מקור ושורש הפחדים מהיכן נובעים ולטפל בהם. כי בדרך כלל כאשר החרדות נעלמות, המעשים הכפייתיים נחלשים ונעלמים בהתאם לירידת הפחד. מובן שאין צורך בכל התסמינים כדי להשתייך לקבוצת OCD ודי בתסמין אחד. אמנם פעמים חשים תסמינים חלקיים של התופעה, לכן אם האדם חי בשלום עם תסמין או שניים ואיכות החיים שלו לא נפגעה וגם אלו שבסביבתו לא מרגישים את מצוקתו, קרוב לוודאי שלא מדובר בהפרעה של ממש למרות שהמלצתי לטפל כדי לזכות לאיכות חיים טובה יותר.
במידה והתסמינים גורמים סבל רב וממשי לאדם או מגבילים לו את החיים או של הקרובים, רצוי וכדאי לפנות לאבחון ולטפל במצב. הטיפול: א. לאתר את מקור הפחד ולעקרו מהשורש ב.חשיפה יזומה מול הפחד[טיפול קוגנטיבי] ג. הפיכת מחשבות שליליות לחיוביות ד. שילוב בתרופות ע"פ הצורך, כי לוקח זמן להתאים את המינון והתרופה. להצטייד עם המון  אמונה  וסבלנות, שבת שלום ומבורך.  

שבת שלום ומבורך
מעבדכם ומוקירכם
יעקב אליהו!!

לשאלות: 0543359848
13:00/15:00
20:00/23:00
ברכה והצלחה!!