|
פרשת השבוע:
כי תצא !!
מפטירין:
רוני עקרה!
יא' אלול תשפ"ד
מעניין הפרשה:
"כי תצא למלחמה על איביך" [כא,י] .
האויב הגדול והמסוכן ביותר לאדם אומר החפץ חיים הוא היצר הרע.
חז"ל אומרים כדי ללמדנו שנגד אויב זה יש צורך לנהל מלחמה מתמדת ללא היסח הדעת.
"לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" [ברכות ה].
מסביר החפץ חיים דברים אלו ע"פ משל.
אחד השותפים בעסק בדק ומצא ששותפו גונב מן העסק.
אם אין הוא מודרך ע"פ השכל ואומר בלבו מה שעבר אין להחזיר,הרי הוא לא יחזיר אף פרוטה אחת.
אם כן חושב מה בצע אם אתקוטט עמו.
אולם מי שנוהג בצורה שקולה והגיונית יודע כי אם לא יתקוטט עמו כעת ולא יוכיחנו על פניו על גנבותיו הרי ימשיך ויגנוב יותר ויותר.
משל אחר-
שותף מבחין ששותפו נותן לו כספים יותר מאשר הרווחים מחייבים.
השותף ההוא עושה זאת כדי לסנוור את עיניו של שותפו לבל שיראה שהוא נוטל לעצמו פי כמה.
אם חכם אותו שותף ימנע מלקחת משותפו אפילו פרוטה אחת יותר ממה שמגיע לו,כדי לא להמציא לשותפו הגנב כסות עיניים.
כמו כן-
גם במלחמת האדם עם יצרו יש להתנהג כן,כי אם יעשה האדם חשבון יום יום ימצא כי בכל יום הלכו והתבזבזו כמה שעות להבל וריק וכמה ברכות בירך שלא בכוונה וכ'ו.
אם לא ישים לבו ויתמרמר על כך ויחזור בתשובה ויאמר מה שעבר עבר ואין להשיב,בסופו של דבר יפול גם מחר ובימים שאחרי ברשת היצר.
פעמים מזמן לו היצר כמה מצוות בבת אחת כדי שיהא נדמה לו כי הוא צדיק בלא חטא,כדי שלא ידקדק אחרי מעשי היצר ויחיה בלי חשבון נפש.
ולכן הזהירו חז"ל-
"כי השוחד יעבר עני חכמים ויסלף דברי צדיקים".
כלומר-
אותו שוחד שהיצר נותן לנו לכסות עניים.
וכן אמרו חז"ל-
"לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע",כלומר יאמר לעצמו מה לך נרדם,מדוע אתה שליו ושאנן בפני יצר הרע?
לכן אסור להניחו ללא שמירה והשגחה,אלא יתקוטט עם היצר גם על העבר ולהשגיח על עצמו שלא ליפול ברשתו לעתיד.
"אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה".
כי זכות התורה תציל את האדם מן היצר הרע שלא יתגבר עליו,שמחמת יגיעת האדם בתורה מסיר הקב"ה ממנו את היצר הרע.
אם לא יוכל לנצחו בזה, יקרא קריאת שמע ויקבל עליו עול מלכות שמים.
מכיון שהוא מתיירא מהקב"ה שוב אין מקום לפחד מהיצר הרע.
"נצחו מוטב,ואם לאו יזכיר לו יום המיתה". עצה נוספת נותנים חז"ל ללוחם ביצרו,יזכיר לעצמו את היום שבו יצטרך ליתן דין וחשבון על כל מעשיו.
מחשבה זו תסיר ממנו את כל המידות המושחתות אשר היצר מסיתו להן,כגון גאווה,קנאה, כבוד חנופה ועוד...
אם רק תצא למלחמה על אויבך מסיים החפץ חיים -אזי יסייעו לך מן שמים עד שיקויים בך"ונתנו ה' אלקיך בידך".
ועוד מובא בפרשה:
"וראית בשביה אשת יפת תאר" [כא,יא] .
אומרים חז"ל שלא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע. מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחותות ואל יאכלו בשר תמותות נבלות" [קידושין כא,ב] .
כלומר-כאשר ראה הבורא יתברך שעלול האדם להיקלע למצב שבו יקשה עליו מאד הניסיון וממילא יהיה חשש גדול שמא יכשל בעבירה,עמד והתיר את האיסור.זהו פשר דברי הגמרא כאן- על ההיתר שהתירה התורה אשת יפת תואר.מכאן-אמר הגר"י אברמסקי זצ"ל שיש לנו הארה נפלאה עד מאוד, הסותמת פי הדוברים הבל ואומרים כי יש תקופות או מצבים שבהם אי אפשר לקיים את מצוות התורה ואזהרותיה כפי שהן.
על כן חושבים הם כי יש צורך לשנות ח"ו דברים בתורה ולהתאימם לרוח הזמן.
דין יפת תואר-בא וטופח על פניהם ומוכיח שאין שום שחר לטענתם.
כאשר רואה הבורא שיש בתורה דבר שקשה מאוד לאדם לעמוד בו, הוא יתברך מתיר את האיסור.לפיכך-אין אדם יכול לפתור את עצמו מן הדין, ע"י טענה שאינו יכול בשום אופן להתגבר על יצרו ולקיים את התורה ומצוותיה.
לפיכך-כל מצוות עשה ולא תעשה שנצטווינו בהן, יכול כל אחד מישראל לקיימם.
יוצא-שהטענה לאי יכולת, נובעת אך ורק מחוסר רצון לנסות להשתדל.
מכאן-שאין הקב"ה מביא ניסיון לאדם אם אינו יכול לעמוד בו.
"הבא להיטהר מסייעים בידו והבא להיטמא פותחים לו",
"ובדרך שהאדם רוצה לילך מולכים אותו".
מעשה-
באחד מתלמידי הבעל שם טוב הקדוש, שהיה מתלונן אצל הרב בדרך קבע, על מצב עניותו ומצבו הדחוק.
הרב ניסה לנחמו ולעודדו כדי שיקבל גזירת שמים באהבה, אולם לא הועיל.
יום אחד-מתוך חוסר ברירה, שלח את אותו תלמיד למדינה רחוקה, עם המלצתו לאחד מתלמידיו העשירים הגדולים אשר שמו יואב בן שרה.
לאחר נסיעה של מספר ימים הגיע לאותה עיר ושאל היכן מתגורר יואב בן שרה.
התפלאו בני העיר על השאלה וענו לו- שיואב בן שרה היה רשע מרושע ונפטר לפני כ-30 שנה.
התפלא אותו תלמיד וחשב- האם יתכן שהצדיק הבעל שם טוב, ישלח אותו למסע של מספר ימים עם המלצתו לאדם שניפטר לפני 30 שנה?
לאחר שחזר חייך אליו הבעל שם טוב ושאלו- האם מצאת את יואב בן שרה?
לא.
אתה הוא יואב בן שרה.
מיד הבין אותו תלמיד שסבל העניות באה לו- כדי לכפר על אותו גלגול.
מכאן-
עוד סיבה לאי עמידה בניסיון,
זה- חסרון אמונה בקבלת מאורעות החיים.!!
שלום בית!!
כהמשך-
כותב בעל ספר החסד לאברהם-
שהקב"ה מנהיג את עולמו מידה כנגד מידה.
כדרך שאדם מתנהג עם הקב"ה כך העולם מתנהג עמו,במידה כנגד מידה כאמור. למשל-אדם שמורד בקב"ה, אשתו מורדת בו.וכן להיפך-
אשה שמורדת בקב"ה, בעלה מורד בה.
הקושי הגדול-כשאחד מרגיש שמתנהג כשורה וממלא את חובתו כלפי השני, ואינו מבין מדוע הצד שכנגד משלם לו "רעה תחת טובה".
ע"פ האמונה הפשוטה צריך לדעת שזה מגיע
ב"מידה כנגד מידה".
כלומר-כשם שהוא מורד בבורא ומזלזל במצוותיו, כך הצד שכנגד מזלזל בו ואינו מקבל את מרותו.
צריך לזכור-שאין אדם רואה חובה לעצמו.
וזה ברחמיו המרובים, שמגלה לנו את הפגמים ע"י הצד השני, כדי שנתקן ונחזור בתשובה.צריך לזכור-שרק אדם בעל מידות ורצון לשפר את עצמו, מתנהג בעדינות ובדרך ארץ, יודע לשמוע בזיונו ולמחול על כבודו, אף שמח לדעת מה חסרונותיו ושואף לתקנם,רק הוא יכול באמת להיות ראוי לכך שהצד שכנגד ישמש כמראה שלו.
אולם-מי שאין לו את המידות הללו, אם יעירו לו או יבזו אותו, יגיב בתוקפנות ואף באלימות,הוא עלול לנפץ את המראה ואין הצד שכנגד יכול לשמש לו כמראה וזה הפסד גדול.
יסוד עמוק-זה אומר שבעל המכבד את אשתו, אינו מעיר לה ונותן לה את מלוא הכבוד והיחס, את המקום הראשון בחייו,ובכל אופן רואה שאשתו מתפרצת השכם והערב בהתפרצויות זעם,רק עליו נאמר שהכעס של אשתו הוא המראה לכעס שבו,אבל בדקות גדולה.
אולם-אם הוא מבקר,מעיר לה הערות ללא הפסק, ומצער אותה, אזי הכעס שלה נובע ישירות מהצער העמוק שהוא גורם לה.
המסר במקרה כזה הוא לא ברמז, אלא הוא פשוט וגלוי,
אתה מאמלל את אשתך !!
עליך לחזור בתשובה ולהפסיק לצער אותה.כמו כן-אשה המכבדת את בעלה ועושה הכל כדי לרצות אותו,ובכל זאת הבעל לא מפוייס כועס ומתלונן,המסר כאן לאשה על הכעסים הפנימיים וחוסר סבלנות,סיפוק ושלמות בעבודתה.
אולם-אם מעירה לו השכם והערב ומעבירה לו בקורת שלילית ואינה מעריכה אותו כיאות,אזי הצער והכעסים שלו, זה ישירות מההתנהגות המזולזלת והפגיעה שלה.המסר במקרה הנ"ל לאשה-הוא בגלוי,
תפסיקי לאמלל את בעלך.
ישנם מקרים-שמתלבשת בנו קרירות ואדישות, לנוכח כעסו של בן זוגנו.
קרירות ואדישות זו, אינם נובעים כלל ממידה טובה של רוגע ואריכות אפיים.
הראיה- בזמנים אחרים שבהם אנו אמורים להתנהג בקרירות ורוגע, אנו מתפרצים בכעס וחוסר סבלנות.אלא-זה משום שנעים לנו להבליט את העובדה שאנו צדיקים ורגועים, והצד השני הוא הרשע ,להתנפח בגאווה על חשבונו ולהעביר לו שתיקה רועמת, במקום לרדת לסוף דעתו ולנסות לעזור לו.
האמת-אם הינו צדיקים ובעלי רגישות לזולתנו,הצער של השני היה צריך מיד לנגוע אל לבנו ולגרום לנו להתעורר ולהתנער מהרוגע והאדישות,לבדוק מהו המסר ומי גרם לצער וההתפרצות לבן/ת זוג כענין דוגמת המראה.
אולם-אם היינו ערים ובודקים את עצמנו ע"פ מדת האמת,
היינו מגלים עד כמה אנו חסרים-באמונה,יראת שמיים מידות וכ'ו,היינו זוכים להבין את הרמזים הנכונים, שמשמים מרמזים לנו- שקיים בנו בדקות- מידת כעס ושאר מידות שאינם מתוקנים, ומראים לנו זאת ע"י הצד השני, שהוא המראה שלנו כאמור.רק אצלו הפגמים נראים בגדול ואצלנו בקטן ובהעלם גדול,לכן קשה לנו לזהותם.
ניתן מספר דוגמאות בענין המראה.
א. אשה שלא שומעת לבעלה, משום שהוא לא שומע לקב"ה ולהיפך כאמור.
ב. בעל שאינו מכבד את אשתו בגלל שהיא לא מכבדת את הקב"ה וכן להיפך.
ג. אשה כעסנית זה בא להראות לו שהוא צריך לעבוד על מידת הכעס,אולם בדקות יותר וכן להיפך.
ד. אשה המזלזלת במצוה מסוימת כי הוא מזלזל במצות אחרות.
ה. אשה לא צנועה,הסיבה לכך בגלל שהוא מסתכל על נשים שאינן צנועות.
ו. בעל שיש לו גאווה,אשתו מתנגדת לו ומבזה אותו,אם לא בגלוי אזי בליבה.
וכן אשה שמתנשא על בעלה, הוא מזלזל בה ואינו נמשך אליה.
ז. בעל שיש לו תאות ניאוף,אשתו סולדת ממנו ולא יכולה לסבול שיגע בה.
ח. אשה שמתבלטת כלפי החברה, או מתנשא על בעלה,אזי בעלה נגעל ממנה ופוגם בעניים.
וכן על דרך זו בכל העניינים.
יש לזכור כלל חשוב:
המראה בצד השני, היא מגדילה את הדברים הרבה יותר ממה שהם במציאות,
ואצלנו זה בדקות ובהעלם גדול.
לכן יש קושי גדול לראות את הדברים ולקשר אותם אלינו כמבואר היטב.
יוצא מכאן כלל יסודי עמוק-
כשרואים דבר שאינו כשורה, לא להעיר שום הערה,אלא מרמזים לנו שהפגם קיים בנו,וכל שעלינו לעשות, להתחיל לעבוד ולתקן אצלנו את הפגם, מבלי להעיר לשני שום הערה,כי הוא סך הכל המראה הפנימית שלנו.
וזה הסוד של-"כל הפוסל במומו פוסל",
כלומר-אם אותו מום או פגם לא היה קיים בנו בדקות כאמור, לא הינו מסוגלים
לראות זאת באחרים ובטח לא בבן/ת זוגנו.
לכן צדיקים שזככו את מדותיהם, זכו לאהבת עם ישראל ללא גבולות ואינם מסוגלים לראות שום מום וחסרון בשום יהודי ואפילו ברשע הכי גדול,
כי מבחינתם כולם צדיקים.עם הרבה סבלנות, התמדה ותפילה מצליחים וזה בדוק ומנוסה,"וכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", כי זו המראה שלנו.!!
מהדורה שנייה
בשלום בית:
כהמשך-
מעלת שיתוף בן/ת זוג "במכתב"!!
קיימות ארבעה דרכים לשיתוף בן/ת הזוג בתוכן מכתבנו:
א. הכותב/ת קורא בקול רם את-"מכתב האהבה" בנכוחות בן/ת הזוג. לאחר מכן השומע/ת מעניק/ה את תמיכתו/ה ואהבתו/ה באופן אישי מתוך מודעות גדולה למה שנחוץ לו/ה לשמוע.
ב. בן/ת הזוג קוראים את "מכתב האהבה" המופנה אליהם, בקול רם בנוכחות בן/ת זוגו/ה, לאחר מכן, הוא או היא מעניק/ה את תמיכתו/ה ואהבתו/ה באופן אישי-מתוך מודעות גדולה יותר למה שנחוץ לו/ה לשמוע.
ג. הכותב קורא תחילה את התגובות החיוביות, ולאחר מכן את הרגשות השליליים.
כידוע-
הרבה יותר קל לשמוע את הרגשות השליליים, מאחר ששמענו את התגובות החיוביות מקודם.
לאחר מכן מעניק השומע/ת את תמיכתו/ה ואהבתו/ה באופן אישי, מתוך מודעות גדולה למה שנחוץ לה/ו לשמוע ד. הכותב נותן לבן/ת הזוג את "מכתב האהבה" ועליו/ה לקרוא את המכתב תוך עשרים וארבע שעות, ולאחר מכן מודה לו/ה על ששיתף/ה אותו/ה ברגשותיו/ה ומעניק/ה לו/ה את תמיכתו/ה ואהבתו/ה מתוך מודעות רבה למה שהוא זקוק/ה לשמוע.
יש לדעת-
שבעקבות משקעים לא נעימים מהעבר, מתקשים נשים וגברים לשמוע או לקרוא רגשות שליליים.
במקרים מעין אלו, אין לדרוש מהם להגיב מיד, אלא לתת להם את הזמן מתוך הבנה וסבלנות. לאחר זמן שהם יקראו בנחת, יחולו שינויים לטובה ברגשותיהם.
כמו כן-
ישנם מצבים שבן/ת הזוג, בשעת הקריאה-עלולים להיתקף בתחושת זעם, להיפגע ולהפך הגנתיים. בזמנים אלו, עליהם לקחת פסק זמן ,לקרוא שוב את המכתב בצורה חיובית ולא בפן האישי, ולאחר זמן ההרגשה משתנה לטובה כאמור.
במידה ומרגישים עדיין נסערים ולא מסוגלים לתת תמיכה או להגיב בצורה מכובדת, ניתן להגיב-"במכתב אהבה" ,דבר שיאפשר להם, לעבד שוב את ההרגשות השליליים שחשו בשעה שקראו את –"מכתב האהבה" של בן/ת הזוג.
כמובן-
שניתן להמשיך לתקשר דרך מכתבי אהבה ע"פ הכללים והיסודות שציינו בעלונים הקודמים, עד שנרגעים ומסוגלים לתקשר באופן ישיר.
אם שוב מגלים קושי תקשורתי, חוזרים שוב ל"מכתבי אהבה" כאמור.
יש לזכור-
שמעלת-"מכתב אהבה", ע"י שאנו מעלים את רגשותינו השליליים ומרוקנים אותם מזיכרוננו, אנו מפנים באופן פלאי, מקום רחב לרגשות טובים וחיוביים, לעלות ולשנות את הרגשתינו. בעקבות זאת נהיה מסוגלים לקרוא שנית את מכתב האהבה של בן/ת זוגנו, ויאפשר לנו לשמוע את-"רגשי האהבה, המוסתרים אחורי רגשותיו/ה הפגועים, בהערכה ובאהבה רבה, כאמור לעלונים הקודמים.
נקודה חשובה-
שיתוף בן/ת הזוג-"במכתב אהבה", עלול להיות עניין מפחיד ביותר.
בדרך כלל-מי שחושף את רגשותיו האמתיים, ירגיש באופן טבעי חשוף לפגיעה.
מובן-
אם בן/ת הזוג ידחו או יפגעו בכותב, זה יכאיב לו/ה מאוד, ועלול לחסום אותו/ה באופן קשה.
עיקר-
מטרת כתיבת-"מכתב האהבה" ושיתוף בן/ת הזוג היא- כדי לשחרר "רגשות שליליים", בצורה רגועה ללא אשמות ופגיעות, ולעורר את-"הרגשות החיובים, החבויים ומוסתרים בתוכנו, אשר אין לנו את האומץ להביע אותם באופן החופשי ביותר, הן של הכותב והן של הקורא, וכמובן- על מנת לקרב ולאחד באופן טבעי ורגוע זה את זו.
לפיכך-
יש חיוב לקבל-"מכתב אהבה", בכבוד ובהערכה רבה, בעיקר בהבעת רגשותיו השליליים של הכותב .!!
במידה-
והקורא אינו מסוגל לתת את התמיכה הראויה, מכל סיבה שהיא, עליו לסרב לשמוע את תוכן המכתב, או לחילופין לבקש לקוראו ביחידות בזמן רגוע יותר, מתוך כוונה רצויה לתת לכותב את התמיכה וההערכה הראויה.
כמו כן-על הכותב להבינו, לתת לו את האפשרות ולא להלחיצו!!
אומנם-
ההצלחה תלויה-בשיתוף בן/ת הזוג בתוכן-"מכתב אהבה", מתוך כוונה טובה, ברוח טובה והבנה רבה של שני הצדדים כמבואר היטב!!
חובה לציין בראש כל מכתב, את הצהרת כותב!!
לדוגמא-
כתבתי מכתב זה-לגלות את רגשותיי החיוביים, במטרה להעניק לך את האהבה שאת/ה ראוי/ה לו/ה. תהליך זה כולל גם את שיתופך ברגשותיי השליליים, המונעים ממני לתת ביטוי לרגשותיי החיוביים. הבנתך תסייע לי באופן משמעותי, להיפתח ולהשתחרר מרגשותיי השליליים. אני מאמין/ה בך ומאמין/ה שאני חשוב/ה לך. כמו כן- מאמין/ה שתגיב/י לרגשותיי בהבנה ובצורה הנעימה ביותר שהנך מסוגל/ת לה. אני מעריך/ה את נכונותך להקשיב ולתמוך בי, בנוסף לכך-אני מקווה שמכתב זה יסייע בידך להבין את רצונותיי, צרכיי ומשאלותיי, תודה.
הצהרת מקבל-
הריני מבטיח/ה לעשות כמיטב יכולתי, על מנת להבין את רגשותייך, ולקבל בחן את ההבדלים בהשקפותינו. כמו כן- לכבד את צרכייך כמו שאני מכבד את שלי, ולהעריך את מאמצייך הכנים לחלוק עמי את רגשותייך ואהבתך. מבטיח- להקשיב, לא להציע תיקונים או שיפורים לרגשותייך, ולא להתכחש להם. אני מבטיח לקבלם בלי לנסות לשנותך. אני מוכן להקשיב לדברייך, מכיוון שאת/ה חשוב/ה לי, ואני מאמין שנוכל לפתור את בעיותינו יחדיו ללא עזרה מבחוץ.
עצה חשובה-
לקרוא את ההצהרות הללו בקול רם זה לפני זו, לפני שכותבים-"מכתב אהבה", ואחרי.
הצהרות אלו יסייעו בידכם לזכור, שעליכם לשמור ולכבד את רגשות בן/ת זוגכם ולהגיב בדרך שמעניקה-בטחון, הערכה ואהבה, המשך יבוא בס"ד.
מהדורה שלישית
בשלום בית:
מובא בחסד לאברהם יסוד עמוק וחשוב בהנהגת הקב"ה את בריותיו.
הקב"ה מנהיג את בריותיו מידה כנגד מידה. כלומר בדרך שאדם מתנהג עם הקב"ה כך העולם מתנהג עימו. למשל,מי שמכבד את
הקב"ה העולם מכבד אותו,ומי שמזלזל בקב"ה העולם מזלזל בו, באותה מידה.
יוצא מכאן
יסוד חשוב- אדם שמורד בקב"ה אשתו מורדת בו, וכן להיפך אשה שמורדת בקב"ה בעלה מורד בה הן לחיוב והן לשלילי וכן על דרך זו בכל העניינים.
בחסרון ידיעה בתובנה בסיסית זו נגרמות רוב המריבות. בעיקר זה מצוי כשאחד מתנהג כשורה וממלא את חובתו כלפי בן זוגו ואינו מבין מדוע לא מקבל הערכה והודאה על מעשיו.
ועוד, מחזירים לו רעה תחת טובה.
ע"פ האמונה הפשוטה מסביר הרב שזה מגיע לנו מידה כנגד מידה וזה לא קשור כלל לבן זוגנו. לכן באותה מידה שאנו מזלזלים במצוות ולא מקבלים את מרות הבורא, כך הצד שכנגד מזלזל בנו ואינו מקבל את מרותנו.
צריך לזכור אין אדם רואה חובה לעצמו, לכן זה ברחמיו
המרובים שמגלה את חסרונותינו ע"י תגובתו והתנהגותו של בן זוגנו כלפינו, כדי שנתעורר ונתקן את מעשינו.
יש לזכור שכלל זה הוא בדווקא שקיימנו את חובתנו כלפי בן זוגנו וקבלנו את ההיפך,
רק אז אפשר לתלות זאת בדיני שמים.
אולם- אם מעלנו בתפקידנו ולא קיימנו את חובותינו כיאות, וקיבלנו בתמורה באותה מידה,זה אומר שעלינו לעשות בדק בית ולשנות את מעשינו וגישתנו כלפי בן/ת זוגנו.
רק מי שבעל מידות ורצון לשפר את עצמו ומתנהג בעדינות ובדרך ארץ, ויודע לשמוע בזיונו ולמחול על כבודו ואף שמח לדעת מה חסרונותיו ושואף לתקנם, רק הוא יכול באמת להיות ראוי לכך שהצד שכנגד ישמש כמראה שלו.
אולם-
מי שאין לו את המידות הללו אזי, אם יעירו לו או יבזו אותו ויגיב בתוקפנות ואף באלימות הוא
עלול לנפץ את המראה ואין הצד שכנגד יכול לשמש לו כמראה,
וזה הפסד גדול
לפיכך-
האשה היא המראה של הבעל והאיש הוא המראה של האשה.
כלומר כל חסרון שאנו רואים בזולתנו קיים בנו מבחינת- "כל הפוסל במומו פוסל".
לדוגמא:
בעל שמכבד את אשתו כיאות ומעניק לה את מלוא היחס, הערכה וכבוד, ובכל אופן רואה שאשתו מתפרצת השכם והערב בכעסים ובהתפרצויות זעם, מראים לו משמים שהכעס של אשתו היא המראה לכעס שקיים בו.
אולם בעל שמעיר לאשתו השכם והערב ומעביר לה בקורת שלילית תמידית, אזי הכעסים וההתפרצויות שלה נובעות ישירות מהצער העמוק שגורם לה.
המסר במקרה כזה הוא לא ברמז אלא בגלוי,תפסיק לאמלל את אשתך!!
לעומת זאת-
אשה שמכבדת את בעלה כיאות ומעניקה לו את מלוא ההערצה והכבוד, ובכל זאת רואה שבעלה מתוח, כועס ומתפרץ, מראים לה משמים שעדין חסר לה בענוה ובהכנעה כלפי בעלה.
אולם-
אשה שמעירה ופוגעת בבעלה ומזלזלת בו, אזי הכעסים שלו נובעים ישירות מהצער הישיר שגורמת לו.
המסר כאן הוא לא ברמז אלא בגלוי,"תפסיקי לאמלל את בעלך"!!
יש לדעת-
שהדבר הכי שנוא על הגבר כשיש לו עוד- גבר בבית.
לכן-
ישנן נשים שתלטניות שלקחו לעצמם את תפקיד הגבר, והפסידו בזה מספר דברים חיוניים וחשובים שזקוקה האשה:
א.את ההגנה והביטחון שמעניק הבעל.
ב. האחריות והדאגה של הבעל לאשה ולבית.
ג. נטל הבית וחינוך הילדים נופל על האשה.
ד. הערכה,יחס,חיזורים והערצה לאשה מצד הבעל,כי גבר נימשך לאשה ולא לגבר כאמור.
ה. מפסידה את המשיכה וההערצה לבעלה, כי אשה נמשכת לגבר ולא לאשה, ובסוף את שלום ביתה.
זו תשובה נצחת-
לנשים שתלטניות, הטוענות שהן פגועות מבעליהן ואינן נמשכות אליהם,ולמעשה הסיבה העיקרית שלקחו לעצמן את תפקיד הגבר כאמור.
הכי מצער וכואב, שהן גרמו לעצמן, מתוך חוסר מודעות והדרכה כמבואר.
אם היו עושות בדק בית וחשבון נפש מעמיק ואמיתי, היו מגלות שהמריבות נובעות "משתלטנות יתר", שיוצרת התנגדות מצד הבעל, או כניעה לאשה מתוך חוסר ברירה.
התוצאה-
חילוף תפקידים,האשה נהפכת לגבר והגבר לאשה.
כמו כן-
מאשימות את בעליהן בחוסר הצלחתן ומצבן העגום, במקום לחזור לתפקיד המיוחד של האשה הנשית, העדינה והכנועה, שלזה כל גבר נימשך ,אוהב ותזכה לכל המתנות שמנינו.
מהדורה רביעית
בשלום בית:
נשים וגברים מדברים בשתי שפות!!
סביר להניח שהתנסינו בעבר ברגשות המשתלטים עלינו.
להלן יתוארו דרכים אחדות שבהן עלולים רגשותינו הבלתי מטופלים מן העבר להשפיע עלינו בהווה:
א. כאשר דבר מה מתסכל אותנו, אנו נשארים תקועים עם רגשות-הכעס והסבל, אפילו כאשר "האני" הבוגר אומר לנו שעלינו להיות רגועים, לשלוט במצב ולהישאר אוהבים.
ב. כאשר דבר מה מאכזב אותנו, אנו נשארים תקועים עם רגשי-עצב וכאב, אפילו כאשר "האני" הבוגר אומר לנו שעלינו להרגיש מלאי אושר ושלווה.
ג. כאשר דבר מה מסעיר אותנו, אנו נשארים תקועים עם רגשות-פחד ודאגה, אפילו כאשר "האני" הבוגר אומר לנו שעלינו להרגיש רגועים, בטוחים ומסופקים.
ד. כאשר דבר מה מביך אותנו, אנו נשארים תקועים עם רגשות חרטה ובושה, אפילו כאשר "האני" הבוגר אומר לנו שעלינו להרגיש בטוחים,שלווים ורגועים.
בבגרותנו התרגלנו ע"י אימונים תת הכרתיים להתעלם מרגשותינו הכאובים.
ישנם כאלו שלא הצליחו לטפל או להשתיק רגשות אלו, אזי דכאו אותם ע"י התמכרויות שונות.
אכן התמכרויות מסייעים להשתקה זמנית, אולם כאשר מתפקחים, מיד חוזרים אותם רגשות כאובים להציק.
יתרה מכך,
עצם הניסיון להתחמק ולהתכחש לרגשותינו הכאובים ע"י התמכרויות שונות, אנו מעניקים להם את הכח והעוצמה לשלוט בחיינו.
לעומת זאת-
כאשר אנו לומדים להקשיב לרגשותינו הפנימיים ברוך ומטפלים בהם כראוי, הם מאבדים בהדרגה את כוחם ואחיזתם בנו.
כאשר אנו נסערים ביותר, אין באפשרותנו לתקשר עם הזולת בצורה נעימה ובאותה יעילות שהיינו רוצים, מאחר שבמצב כזה חוזרים ועולים רגשות העבר הבלתי מטופלים.
נראה שהילד שבתוכנו שמעולם לא קיבל רשות להתפרצות של זעם, עושה זאת בהווה כשהוא מבוגר רק על מנת ששוב לא יענישו אותו ויכלאו אותו בשירותים.
טמונים ברגשותינו הבלתי מטופלים כח ועוצמה להשתלט עלינו, מאחר שקנו להם אחיזה בתודעתנו הבוגרת ומונעים מאתנו את האפשרות לקיים תקשורת בריאה ואוהבת.
לכן-
עד שלא נהיה מסוגלים להקשיב בהבנה ובאהבה לרגשות הללו, שנראים לכאורה ילדותיים ובלתי הגיוניים מן העבר, ימשיכו להתערב לנו בהווה בזמנים שאנו זקוקים לשפיותנו יותר מתמיד ובפרט בניהול תקשורת בריאה ותקינה.
סוד-
ההצלחה לתקשר בצורה נכונה ובוגרת בעיקר בזמנים שרגשות בעייתיים גואים בתוכנו, טמון במידת יכולת ההכרה והמודעות שלנו בלתת לרגשות אלו ביטוי בכתב או להוציאם בנכוחות אנשים אוהבים או בעלי מקצוע שמסוגלים לשמוע ,לקבל, להבין ולתת לנו את התמיכה הראויה. המטרה-
בסיכומו של דבר שנוציא רגשות כאובים אלו על מנת לפנות מקום לרגשות חיוביים במקומם.
ככל שנזכה לתקשר עם בן/ת זוגנו מתוך הבנה, כך תלך ותשתפר מערכת היחסים לטובה.
כמו כן-
כאשר נוכל לשתף את בן/ת זוגנו ברגשותינו הסוערים בדרך רגועה ואוהבת, יהיה לבן/ת זוגנו הרבה יותר קל לתמוך בנו ולהחזיר אהבה בתמורה.
העלאת רגשותינו הכאובים על הכתב, היא מכשיר מעולה לעזרה עצמית.
אולם אם לא ניכנס מיד למשטר כתיבת מכתבים שבסיכומו של דבר יהפוך לנו להרגל, אנו עלולים לשכוח כיצד משתמשים בו.
הצעתי-
שפעם ביום לפחות כאשר אנו מרגישים שדבר מה מטריד את מנוחתנו, להתיישב ולכתוב-מכתב אהבה.
מובן שהכתיבה יעילה לא רק כשאנו נסערים מבן/ת זוגנו, אלא בכל מקרה שאנו עוברים הרגשה לא נעימה וכ'ו.
הכתיבה עוזרת להתגבר על תחושות של-תרעומת,אומללות, חרדה, דיכאון, נטישה, טרדה, עייפות, או פשוט לחץ, לכן בכל עת שנרצה לשפר את הרגשותינו, רצוי להשתמש בכתיבה.
יתכן שלא תשתפר הרגשותינו באופן מידי, אולם לאחר זמן של תרגול זה יניע אותנו ללכת בדרך נעימה ורצויה יותר.
כמו כן-
העלאת רגשותינו על הכתב מסייעת לנו להתגבר על חרדות,להשתחרר מתרעומות ונותנת את הכח והיכולת לסלוח. בפרט לחוש אהבה כלפי הילד שבתוכנו ולרפא פצעים רגשיים מן העבר.
לפיכך-
אם לא נאפשר ליצור מגע עם רגשותינו הכאובים ונאפשר לאותו חלק רגשי כואב להישמע ולומר את דברו, אם ע"י כתיבה או הוצאת דבורים אלו ע"י תמיכה ועזר מאנשים תומכים ואוהבים, הוא לא ירפא.
הקשבה-
לרגשותינו מתוך רוך והבנה והעלאתם על הכתב באמצעות נתינת ביטוי מילולי כולל הכאב שכרוך בכך,הם בעצם מהווים את תהליך הריפוי.
תוך כדי אימון בטכניקת מכתבי אהבה נתחיל לחוות ולהרגיש את אותו חלק באישיותנו הזקוק לאהבה יותר מכל.
ע"י הקשבה לרגשותינו, נסייע אט אט לאותם חלקים כאובים להירפא ולהשתחרר.
לאחר ש"האני הרגשי" יתחיל לקבל את ההבנה והאהבה שהוא זקוק, נזכה באופן פלאי לשפר את התקשורת עם זולתנו, בן/ת זוגנו ונתחיל להגיב למצבים בצורה מתונה ואוהבת יותר. למרות שכולנו מומחים להסתיר את רגשותינו, להגיב בהגנתיות ובצורה בלתי מכובדת, יש באפשרותנו לחנך את עצמנו מחדש ולקוות לעתיד טוב יותר. החינוך והתרגול החדש, דורש מאתנו הקשבה והבנה כלפי רגשות שטרם התגברנו עליהם וכלפי הכאב הכרוך בהם אשר מעולם לא היתה לנו את ההזדמנות להירפא מהם וע"י שנקשיב, נבין ונזדהה עמם, בעקבות זאת יתרפאו וישלחו החוצה.
שימוש בטכניקת הכתיבה, היא הדרך הבטוחה למתן ביטוי לרגשות בלתי מטופלים ולריגושים ורצונות שליליים, מבלי לחשוש מביקורת או דחייה. באמצעות הקשבה לרגשותינו, אנו בעצם מטפלים ב-
אני הרגשי הילדותי שלנו, כדרך הורה אוהב המטפל בילד הקטן שלו כאשר הוא בוכה, מחבק אותו בזרועותיו ונותן לו את כל החום, יחס ואהבה.
ע"י ביטוי כל האמת ביחס לרגשותינו, אנו מעניקים לעצמנו את הרשות המלאה להיות בעלי רגשות אלו, מבלי לחשוש או לפחד מפגיעה ודחייה כלשהי.
מובן-
שרק בדרך טיפול בחלק הילדותי של אישיותנו מתוך יחס של הערכה, כבוד ואהבה, אנו מאפשרים לפצעים הרגשיים מן העבר שטרם הגלידו, להירפא אט אט בהווה ולהישלח החוצה לחופשי כמבואר היטב!!
תופעה נפוצה בימינו-
שילדים רבים מתבגרים בטרם עת, מפאת שהם דוחים ומדכאים את רגשותיהם.
אולם מכאובם הרגשי הבלתי מטופל, ממתין בתוכם פנימה ליום שבו יוכל להגיח החוצה כדי להתקבל על ידם בחום ואהבה על מנת להירפא.
מאחר ואנו מנסים לדכא את רגשותינו ואת הכאבים הכרוכים בהם, הללו ממשיכים להכאיב ולהשפיע עלינו.
יתרה מכך-
למרבית המחלות הגופניות, קיימת כיום הסכמה רחבה שהן קשורות לכאב וסבל רגשי הבלתי מטופל.
יש לדעת-
כאב רגשי שדוכא במשך שנים, הופך לכאב גופני או למחלות פיסיות קשות ועלול לגרום למוות בטרם עת, כפי שאנו עדים לכך.
כל הכפיות הטורדנים,[אובססיות] וההתמכרויות למיניהן, הנם ביטוי חיצוני לפצעינו הפנימיים הרגשיים. לדוגמא-
הטירדה הגברית להיות רדוף אחר ההצלחה, היא ניסיון נואש לזכות לאהבה והערצה מתוך תקוה לצמצם כאב רגשי ואת אי השקט הפנימי.
כמו כן-
האובססיה הנפוצה ביותר כיום של האשה, להיראות המושלמת ביותר, איננה אלא מאמץ על מנת להיות ראויה להערצה ולמקום ראשון בעיני כולם כדי לצמצם את הכאב הרגשי שלה.
הכלל בזה-
כל דבר שנעשה במידה מופרזת, זהו אמצעי לשיכוך מכאובים רגשיים הנובעים מהעבר שטרם התגברנו עליהם!!
החברה האנושית מספקת לנו שפע של עינוגים ותרופות שמטרתם לסייע לנו לברוח מכאבנו ולא להרגיש את ייסורינו.
אולם-
העלאת רגשותינו הכאובים ונתינת ביטוי מילולי או על הכתב, מסייעת בידנו להיות במגע ישיר ואמיתי עם רגשות אלו, במטרה כדי להרגיש אותם ולתת להם את ההערכה, ההבנה והכבוד הראוי ועל ידי כך לרפא את הכאב הרגשי ולשלוח אותו החוצה מבלי שננסה לברוח ממנו ע"י כל מיני סוגי התמכרויות למיניהן, או לדכאו פנימה, עד שיגיח ויופיע מחדש.
לכן ע"י טכניקת הכתיבה-אנו מעניקים "לאני הרגשי" הפצוע שלנו, את ההבנה והאהבה שהוא זקוק וע"י כך נירפא הכאב ונישלח החוצה כאמור!!
עצתי-
להתבודד ולשוחח עם הקב"ה על כל הרגשות הכאובים והרצונות השליליים.
פשוט להוציא הכל החוצה ולהשליך את זה על ה' ית' ולהאמין באמונה שלמה שהכול לטובה.
כי למען האמת בלי אמונה בקב"ה שהוא המשגיח והאחראי על הכל, אי אפשר להירפא בשלימות.
כי טבע האדם למצוא אשמים, במידה והוא לא מוצא, אזי מאשים את עצמו ונופל לרדיפה עצמית הקשה מכולם.
למי שקשה לשוחח עם הקב"ה, יתחיל ע"י מכתב אהבה לקב"ה ולהעלות את כל רגשי הכאב, החוויות, הרצונות והחלומות הטובים והשליליים ולאחר מכן ישליך הכל על השם ית', לבקש את עזרתו ותמיכתו, ויאמין באמונה שלמה ש"כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד", ותראו בזה ניסים ונפלאות, זה בדוק ומנוסה ובהבטחה!!
אם קשה לכם למחול, כתבו-"מכתב אהבה", בהיפוך תפקידים.
כלומר-
העמידו פנים בשעת כתיבת המכתב, שהנכם אותו אדם שמן הראוי שתמחלו לו ותכתבו את מכתב האהבה ממנו אליכם, אתם תידהמו להיווכח באיזו מהירות תהפכו לסלחנים, כמעין-"כבשת הרש", עם דוד המלך כידוע.
אם אתם מרגישים מאוד נסערים והתעוררו בכם רגשות נבזיים על עצמכם או על אחרים, תנו להם ביטוי בכתב, ואחרי כן שרפו את המכתב אם אתם מתייראים שמה אדם אחר יקרא אותו.
במקרים מעין אלו, גם מכתבים מפלצתיים עשויים להועיל.
כמו כן-
כאשר אירועים מן ההווה מסעירים אתכם ומזכירים לכם רגשות כאובים מהעבר שלא טופלו, תכתבו מיד "מכתב אהבה" לאחד מהוריכם, שתפו אותם ברגשותיכם ותבקשו את תמיכתם, תידהמו מהתוצאות.
העלאת רגשותינו ע"י הכתיבה הוא אכן תהליך ריפוי בפני עצמו, אולם אין הוא יכול לספק לנו את הצורך שאדם ישמע ויבין אותנו.
כאשר אנו כותבים מכתב אהבה, אנו בעצם אוהבים את עצמנו, אולם כאשר אנו משתפים אדם אחר ברגשותינו, אנו מקבלים אהבה.
כדי שיכולתנו היצירתית לאהוב את עצמינו תגדל על מנת שנצליח לרפא את כאבנו, יש את הצורך לקבל אהבה.
שיתוף אדם אחר ברגשותינו הכאובים, פותח את הדלת כדי לקבל תמיכה ואהבה.
על מנת שנוכל לזכות לתמיכה והבנה, אנו זקוקים לאנשים אשר נוכל להיפתח אליהם בבטחה ולשתפם ברגשותינו.
מי שזכה לבן/ת זוג שניתן לבטוח בו/ה ולחלוק עמו/ה את רגשותיו ללא חשש פחד ודחייה, יכול לשאוב מזה-
כוחות נפש אדירים!!
מהדורה חמישית
בשלום בית:
"קשב וריכוז"!
כתבנו בעלונים הקודמים על נערים בעלי מבנה-"קשב וריכוז" שזקוקים וחייבים לקבל חום, אהבה, תמיכה רגשית ועידוד באופן עקבי ושוטף. משקל זה נתון עד כדי כך שאין אפשרות שהנער ילמד וישקיע בלימודים ובפרט בישיבה מרוחקת מהבית, הואיל והוא זקוק לאהבה רבה וכ'ו, כדי שלא יחוש דחוי ע"י הוריו ש"התפטרו ממנו" בכך שלחו אותו לישיבה. נערים בעלי מבנה-קשב וריכוז, טוב שילמדו בבית ספר וישיבה בה מספר הנערים קטן כדי שיוכלו לקבל יחס אישי והערכה מהמורים,רמי"ם,מהצוות וכ'ו.
האוירה המשפחתית תורמת ליצירת קשרים חברתיים לה הם זקוקים כאוויר לנשימה. הביטחון והדימוי העצמי של נערים אלו נמוך בדרך כלל, לכן כדאי לערב את המשגיח והרמי"ם ללא ידיעת הנער על מנת שיעניק לו-אהבה ועידוד וישכנע אותו שהוא אכן מוכשר ויצליח בלימודיו.
חוסר הנעימות של ההורים לדבר עם הרמי"ם ולבקש שיתעניינו בבנם, גובל בחוסר התחשבות בצורכי הנער. כמובן שהגישה למוסד ולצוות צריכה להיות בצורה של בקשה ולא ציווי-שעליהם לעשות כך וכך ועל זה הם מקבלים כסף וכדומה. הערה חשובה-
מצד אחד על ההורים לבקש את תמיכת המערכת ומצד שני- אין להורים לסמוך על המערכת בלבד ואנו אלו שנעניק לנער את התמיכה,החום והאהבה שאליה הוא צריך וזקוק כאויר לנשימה, ונשכנע אותו שהוא מוכשר על מנת שיאמין בעצמו ובכוחות שהשם נתן לו.
זהירות-
יש לעשות זאת בלי לשדר לו שאנו רוצים שיגיע לשלמות, כי אז הוא עלול להילחץ ולהיכנס למתחים וחרדות שיזיק לו בהתמודדות החיים.נערים אלו נלחמים על מעמדם החברתי ומושגים של פגיעות והשפלות מול ההתמודדות, הינם מנת חלקם.
מפאת ומבנה הריגשי שלהם נוטה להיעלב ולהיפגע מכל דבר קטן והופך כל זבוב לפיל. פעמים הוא נוטה לוותר ולהפוך-"לפרייאר" בעיני חבריו שלועגים לו, ואזי הוא מגיב בתוקפנות יתר- כמו אלימות ,מכות וכ'ו, מאחר שחש שמוטל עליו לשמור על מעמדו בצורה חביבה מחד ופעמים קשוחה מאוד. חשוב שההורים בעיקר יקפידו לבנות לנער "רשת בטחון ריגשית"-על מנת לעודדו לפתוח את סוגרי לבו ויספר על כל המתרחש בישיבה ובתוך נפשו ובמיוחד בימים שהוא נמצא בבית. פעמים רבות נוצר מצב שההורים אינם יודעים באיזה מצוקה נפשית איומה נמצא בנם, ועד שזה מתגלה פתאום- אזי כבר מאוחר וחבל. לכן אם היה קשר מתמיד בין ההורים לנער, יכלו למנוע זאת. בעיקר שהנערים הללו נוטים להיגרר אחר חברה רעה וחברים שליליים ופעמים מקולקלים,כי העיקר שיהיה להם חברים ובעבורם זה משמש לנכס יקר מאוד. לכן אם היה לנו קשר ישיר עם הנער, היינו מצליחים לעזור לו בשלב מוקדם להינצל מהם. לפיכך חשוב מאוד לבנות עמו "ערוץ תקשורת" וכך נהיה מעודכנים ונוכל למנוע זאת בזמן אמת לפני שמאבדים שליטה. הערה-
בדרך כלל נערים אלו סגורים בפן הרגשי ביחס להורים, מפאת שספגו מהם המון פגיעות והשפלות. למרות זאת אין להתייאש וננסה לבנות-ערוץ תקשורת עם הנער ואם לא הצלחנו ניצור עמו קשר ע"י גורם חיצון[חונך וכ'ו] וזאת חובת השעה.
עמידה בזמנים-
אחד התנאים היסודיים בכל מסגרת, זה עמידה בזמנים. בתלמודי תורה וכן בישיבות נדרש מהבחור לעמוד בזמנים.בהיות הנער בתלמוד תורה,היתה גמישות מסויימת לגבי הזמנים, אולם בישיבה הכללים משתנים. מצד אחד הבחור מסרב בכל תוקף שהצוות של המוסד יחשוד בו שהוא שונה מחבריו ומעונין להראות שהוא יכול לעמוד בזמנים ובתנאים של הישיבה ורוצה להוכיח שהוא אכן מסוגל ויכול להיות כמו כולם, לכן הוא מתעקש שההורים לא יהיו בשום קשר עם אנשי המוסד בנוגע לבעייתו. מגמה זו חיונית וחיובית במידה ואכן הוא מצליח לעמוד בזמנים ללא לחץ. במידה ואינו מצליח, חשוב ליצור לו אוירה של-"לא נורא" ולהבהיר לו שלא מרחיקים מהישיבה בגלל איחורים. מאידך-יש לשקול האם כדאי לערב את הר"מ או את המשגיח בנידון, וזאת רק במידה שאנו בטוחים שהנער לא יסולק לאחר שצוות הישיבה יעודכן על בעיית-הקשב והריכוז ואת תוצאותיה. פעמים כדאי לספר על הבעיה באופן נקודתי כגון-עמידה בזמנים ולבקש התחשבות בנקודה זו או אחרת. מעשה-
בבחור שהיה בישיבה קטנה והיה מאחר באופן קבוע, כתוצאה מכך הדרדר נפשית מפני חששו שירחיקו אותו עקב איחוריו. למעשה הסיבה השורשית לאיחוריו היתה חוסר הצלחה לימודית שגררה אחריה הרגשת כישלון מבלי מודע וממילא אי רצון להגיע בזמן.
הפתרון-
הכנה מוקדמת ללימודים ע"י חונך או אברך. אפשר גם ע"י גמרות מבוארות כמו שוטנשטין וכ'ו והבעיה נפתרת בס"ד. ישנה כיום דרך לטפל בבעיית קשב וריכוז ללא ריטלין, ע"י הקפדה בתרגול והתעמלות מיוחדת להוצאת נרווים,אנרגיות שליליות ורגשות חסומות. בדרך כלל פתרון זה אינו מעשי אצל בחורים שלומדים בישיבות הקדושות, מפאת שהם מתביישים משאר חבריהם לחדר,או כתוצאה מזה שאין להם את הזמן מפאת הלחץ של מסגרת הישיבה.אם בכל זאת הנער בישיבה לא אובחן ולא טופל נכון בפן הלימודי לרכישת הרגלי למידה, הבעיה הלימודית תישאר והנער עשוי שלא להצליח בלימודיו ועלול להיפלט לרחוב רחמנא ליצלן.
לפיכך-
יש לטפל ברכישת הרגלי למידה עוד בגיל מוקדם, לזהות את הקושי ולהעניק לו את העזרה הדרושה. כגון- להצמיד לו אברך או חונך שיתחבר אליו מבחינה רגשית וייתן לו את התמיכה הדרושה מתוך חום ואהבה שהנער זקוק במיוחד.כמו כן-יעבוד עמו בעיקר עם בעיית-המסיחים החיצוניים והפנימיים המפריעים לו בעיקר להתרכז וללמוד.
לכן יש למצוא מקום לימודים בו לא יהיו הפרעות לנער מבחוץ או כל מיני מסיחים, שזה האויב הגדול לבעלי מבנה-קשב וריכוז המונעים ממנו ללמוד באופן עקבי. לגבי המסיחים הפנימיים יש להתחבר לנער ולגלות את המסיחים הללו ולעזור לו כיצד לצמצם ולהתעלם מהם, ואלו המסיחים הקשים ביותר ונקראים בשפה מקצועית-"רעשים פנימיים".
קיים במבנה קשב וריכוז שני בעיות מרכזיות:
א. המוח רץ מהר מדי, [היפראקטיבי] ופעמים בשיתוף תגובות מהירות ללא חשיבה[אימפולסיביות]ב. מצב של חולמנות. ממילא נאבד מהם רצף הלימוד ההכרחי להבנת חומר הלימודי.
לפיכך:
בראש ובראשונה נרגילם ללמוד בישיבה ולא עמידה ב. ללמדם להתבונן לאט יותר בנושא הנלמד ולא לקפוץ ג. בסוף כל קטע לחזור על מנת לברר שאכן הבינו את חומר הנלמד. עיקר הבעיה הלימודית נובע מפחד מכישלון. לכן חשוב לשכנעו שהוא אכן כשרוני ומצליח ונלמד עמו באופן רגוע ללא לחץ ע"פ הבנתו והתקדמותו ונעודד אותו על כל התקדמות עד שהוא יחוש שהוא אכן מבין את החומר הנלמד.
כמו כן-נחלק את החומר הנלמד לקטעים וחלקים קטנים ונתעכב עמו בכל קטע עד שיבין ויחזור עליו בעל"פ ורק אז נמשיך קדימה. אין לרוץ ולהמשיך בחומר הנלמד למרות שהנער אומר שהבין, עד שנוודא שהבין את הקטע על בוריו, מפאת שנטייתו לרוץ עם החומר כי הוא לחוץ לסיים כדי להראות שהבין למרות שעדיין לא הבינו.לכן יש להתעכב עמו למרות לחציו כי עיקר התקדמותו ושמחתו מהסיפוק שיוצא לו כתוצאה מהבנת לימוד. בנוסף יש לעודדו על התקדמותו למרות שהבנתו אינה מדויקת, כי כעת המטרה לבנות לו את הערכתו וביטחונו העצמי שזה הכח המצמיח והבונה אותו במיוחד.
כמו כן-
חשוב לחזק את הנער/נערה שאם השתדלו במקסימום להצליח ואלו הם התוצאות, זה הטוב ביותר בעבורם וכך השם אוהב אותם כפי שהם ובלבד שלא יתחקו לאחרים בשום אופן וכך הם מושלמים בבחינות שלהם ובלבד שיהיו שמחים, מסופקים ושלמים במה שהם. את היסודות הללו יצטרכו לכל החיים ובעיקר בבניית אישיות העצמית ובהקמת דור ישרים מבורך, כי שם צפים כל הבעיות והחסכים כתוצאה מכך שלא קיבלו תמיכה, פירגון ועידוד בקטנותם כמבואר בעלונים של נושא תקשורת וזוגיות.
יש לזכור- שטיפול תרופתי או התעמלות, משפרת לבעיית-קשב וריכוז רק את חוסר היכולת להתרכז. אמנם גם לאחר שנעלמים המסיחים החיצוניים וניתן להתרכז יותר,עדין יש צורך לרכוש הרגלי למידה. לכן יש חשיבות עליונה ללמוד עם אנשי מקצוע ולהקנות להם הרגלי למידה נכונים בגיל מוקדם. הערה-
הטיפול התרופתי[עדיף צמחי]או התעמלות מיוחדת,נותנים הרגעה על מנת שיהיה יכולת להתרכז יותר.ללא קשר להבנת הלימוד, מי שלא סובל מבעיה נוירולוגית יצטרך התעמלות או עבודה פיזית או בשילוב ספורט לכל החיים, אמנם במינון מתאים לכל אחד וכל אדם נידון לגופו ואין לעשות השוואות מאחד לשני. קיים צורך לנערים/נערות הללו בפעילות מוגברת וצורך זה בנפשם. כגון-טיולים, חוגים והתעסקויות מוגברות,לכן יש לאפשר להם זאת ולא לחנוק ולשנוק אותם בגלל החברה או- "מה יגידו". כי אנו כהורים מחויבים להם כלפי הקב"ה ולא לחברה, ואם לא נעניק להם את הצרכים הנדרשים אנו עתידים ליתן את הדין על אותם נשמות שהופקדו בידנו ומעלנו בתפקיד השם ישמור ויציל.
אולם- צריך לחנך אותם מה אסור ומה מותר ע"פ השולחן ערוך, בצורה מכובדת ונעימה ורק את עיקר הדין ולא ע"פ חומרות ועל כך צריך דעת תורה מקצועית, נכונה ומתאימה שיודעת ומכירה את הנפשות הפועלות ובצורה נעימה ומכובדת על מנת שיעשו מתוך רצון ואהבה ולא כפייה ולבסוף יבעטו בכל.
יש לזכור-
שעוצמת ההתמודדות אצל נערים/נערות הללו עולים באלף מונים מבני גילם. לכן יש לפעול עמם ביתר שאת וסבלנות ולהבינם כפי שאנו מבינים את עצמנו ויותר, ולראות את טובתם נטו ולא את טובת עצמנו או- "החברה",כדי ששמנו הטוב לא ירד או יפגע, [בעיה מאוד מצויה וכואבת בקרב מחנות התורה].חשוב לדעת שמי ששם אותנו בניסיון זה עם הנשמות המיוחדות הללו, זה אחד בלבד יחיד ומיוחד- הקב"ה ישתבח ויתעלה שמו ואנו אכן מסוגלים ויכולים לעמוד בניסיון זה כמו כל ניסיונות החיים, כי אין הקב"ה מביא את האדם לקושי ולניסיון אם אינו יכול לעמוד בו ואם בכל זאת נכשלנו, על כך נבראה תשובה בעולם והשם חפץ בתשובת השבים, כפי שמובא במסכת שבת דף פח' שאמר הקב"ה למשה אחוז בכיסא כבודי והשב למלאכים תשובה, כלומר תאמר להם שהתשובה נבראה לפני בריאת העולם ועל זה קיים העולם כמובא-עם דוד המלך שקיבל אחריות על עצמו ופתח פתח גדול לבעלי תשובה ואמר-"חטאתי לה'" ושכרו היה שנעשה לרגל הרביעית למרכבה!!
בימנו דברים אלו הם הכרחיים גם להורים שאין להם ילדים עם קשב וריכוז, אלא גם להורים עם התמודדות כזו או אחרת וזו חובת השעה והשם יתברך יכפר בעדינו ושנזכה לחזור בתשובה שלמה ואמיתית לכבודו באמת ולעילוי שכינת עוזנו ולביאת משיח צדקנו בימנו ברחמים אמן כן יהי רצון !!
מהדורה שישית
בשלום בית:
תלות ריגשית:
תלות ריגשית זה מצב שבו האדם מרגיש שזקוק מאוד לחפץ או לאדם מסוים, עד כדי שאם אין לא אפשרות למלא לו את סיפוקו,הוא יחוש הרגשה נוראה של ריקנות ונטישה עמוקה.
תלות ריגשית עשויה להיות בין שני חברים, בין בני הזוג, בין הורים לילדים בין תלמיד לרב,מורה ועוד.
תיאור התופעה והסברה:כאשר שני אנשים מיודדים והאהבה שוררת ביניהם, אין בכך שום בעיה וזה אפילו חיובי וטוב. אולם כאשר הקשר עובר מגבול מסוים, במקום לחבב את הזולת ולהנות מקרבתו, מפתחים בו תלות ריגשית ולא מסוגלים לחשוב על שום דבר מלבדו.
הקשר נהפך לא ידידותי, אלא למשיכה אובססיבית חולנית ובעיה של ממש. לעתים המשיכה והתלות במחשבה בלבד ולעתים מתבטאת גם במעשים. כאשר תלות הריגשית באה לידי ביטוי במחשבה בלבד, לעתים נשוא המשיכה אפילו אינו יודע שפלוני "חולה עליו", אבל למעשה הוא ממלא את כל מחשבותיו ועולמו.
האדם שפיתח תלות ריגשית, עוקב אחרי אביר חלומותיו בצורה מטורפת- מתי לומד,מה אומר,איך מגיב,מתנהג,אוכל וכ'ו, ובכל פרט ופרט שסובב אותו ואת סביבתו, ומתקשה להסיח את דעתו ממנו ואפילו לרגע קט. הוא יכול להרגיש שעומד "להשתגע" מרוב מחשבות ואינו מסוגל ללמוד או לעסוק בדבר אחר, חוץ מלחשוב ולהתעסק במחשבה אובססיבית על אותו אדם.
כאשר תלות הריגשית באה לידי ביטוי במעשים, מהבוקר עד הערב נמצאים השניים ביחד ועושים הכל בצוותא ובשיתוף ומגיעים עד למצב של-"ביטול היש". מתמסרים זה לזה בצורה טוטלית וקיצונית ומוכנים לעשות למען השני כל דבר ואף יותר ממה שהם מוכנים לעשות למען עצמם. הם רצים אחרי נשוא המשיכה שלהם כשיכור וכמסומם הרודף אחר התרופות שלו.
גם כאשר הסובבים, ההורים,המורים וראשי הישיבות לועגים,כועסים ומאיימים עליהם שיזרקו אותם מהבית ומהמסגרות, הם ממשיכים בדרכם המוזרה, מפני שלא מסוגלים להשתחרר ולהתנתק זה מזה. מה ההבדל בין אהבה לתלות?
נקדים:
יש התולים את הקשר החולני והאובססיבי במקורות, שפעמים הקרבה המיוחדת נובעת מפאת שורש נשמתם או מפני שישבו בגן עדן גלגול שעבר סמוכים זה לזה, למרות שאין שום קשר ביולוגי כלשהו.אולם ההבדל בין אהבה לתלות,הוא תהומי. אהבה מבוססת על כיבוד הזולת ועל הרצון להיטיב לו, אולם תלות ריגשית זה דחף כפייתי וצורך ממכר לספק את הצימאון והחסרון לאדם עצמו, באמצעות מה שהוא מקווה ומצפה לקבל מהקשר עם החבר.
אמנם המסובכים בתלות ריגשית, טוענים שהם אוהבים את החבר ומטרתם להיטיב לו, אבל למעשה הם זקוקים נואשות שהחבר יאהב אותם, לכן הם עשויים להגיע למצב, שגם אם החבר יסרב במילים מפורשות לקבל את מחוותיהם, הם ילחמו עמו עד שיאות לקבל את עזרתם וקרבתם.דחיה כלשהי מצד החבר, עבורם קשה מאוד ומפרשים אותה כהוכחה שהם דחויים ושלא אוהבים אותם, ובתגובה לכך, הם "חונקים ושונקים" את נשוא אהבתם ואינם נותנים לו מנוח. מקיפים אותו באהבה מעיקה, כדי שיהיה-"שלהם ורוכשם הפרטי", ובזה חשים אהובים ורצויים עבורו. מסיבה זו אף יציקו ויתווכחו עמו, אם רק יעז לדבר עם אחרים או יפנה לבקש עזרה או דבר מה מאיש זולתם.
מובן-
שזו אינה אהבת הזולת וכיבודו, אלא שתלטנות חסרת התחשבות ולקיחה בשבי את האדם שהוא מעוניין שיאהב רק אותו באופן אובססיבי מוחלט. פעמים ניתן לטפל בבעיה ע"י שיחה גלויה שבה מאירים את תשומת לבם לתוצאות המעשים ומחדדים באוזניהם את הסבל הרב שממיטים על השני ולהסביר להם שתלות זו תסבך קשות גם אותם בעתיד.
כשם שהתמכרות כפייתית מזיקה ומכבידה על החיים, כך גם התלות הריגשית ויותר. כי עצם העניין שיש אדם שבגללו עשויים להשתגע ולצאת מהדעת, זה כואב ומצער ואין ספק שזה אינו נורמטיבי גם עבורו. אולם האמת צריכה להיאמר, שפעמים רבות חבל על הזמן להיכנס לשיחות וויכוחים עם אדם שפיתח תלות ריגשית ולנסות לשכנעו להרפות מדביקות זו. ישנם מקרים גם שאין טעם לנסות לדבר על ליבו ולשכנעו שלטובתו עדיף שלא להיכנס למלחמה קשה ומרה עם עצמו, כדי להיגמל מהקשר החולני.במקרים רבים אנשים אלו אטומים לחלוטין לכל דעה ואינם מוכנים או אינם מסוגלים לשמוע על אפשרות לצנן את הקשר ולשמור על מרחק מן האדם שבו פיתחו בו את התלות הריגשית.
הסיפורים והתאוריות השונות על מה שמסתתר מאחורי התופעה, אינן משנות את המציאות שזה הרסני ומזיק מאוד לכול המעורבים, ופוגע בחופש ובעצמאות ומשתק את כל מערכות השכל וההיגיון של המתמכר! כאשר תלות הריגשית היא בין חברים, זה מגיע למצב שלא יכולים לאכול ולישון בלי לראות את נשוא המשיכה או לפחות לשוחח עמו. המתמכר מתנהג כמו שיכור ולא מיין,ומאבד את כל יכולת הבחירה שלו להפעיל שיקול דעת נבון בכל עניין.
כאשר תלות הריגשית קונה לה שביתה בין הורים לילדים, בעיקר כאשר אחד מההורים לוקח לצידו את אחד הילדים, מחבר אותו אליו בעבותות האהבה והופך אותו לחלק בלתי נפרד ממנו, מצב זה גורם נזק אדיר לנפש הילד, מאחר שהוא נהפך מבחינה ריגשית-"הורה של ההורה שלו".
הוא מרגיש אחריות כבדה לרוגע ולשקט הנפשי של ההורה שפיתח בו את התלות, ועשוי להגיע למצב שלא לחשוב על עתידו, עד כדי שלא לצאת מהבית מפאת החרדה להוריו. לא זו בלבד, אלא תלות זו ממשיכה להיות חונקת גם לאחר שאותו ילד זכה להינשא, אותו הורה לא יעזוב אותו לנפשו. יתקשר אליו מדי יום ביומו וישתף אותו בכל מריבה שהייתה לו עם בן זוגו, ויתייעץ עמו בכל בעיה שעומדת על הפרק.
כמו כן-
ההורה ירחיב את תחומי השליטה על הילד, כדי לשתף אותו בכל מה שעובר בינו לבן זוגו, עד לשאלות וחקירות של בינו ובינה, והריני עד להמון מקרים. הורים אלו נתנו לילדים להבין שאינם יכולים להסתדר ולשרוד אף יום אחד ללא תמיכתם, ובמקרים רבים האחריות הכבדה המוטלת על הילד, גורמת לו לפתח חרדות והתקפי פניקה בגיל מבוגר יותר. אולם כאשר הילד הוא שפיתח תלות ריגשית באחד מהוריו, הנזק הוא גדול יותר כאשר יגיע זמנו להקים את ביתו ולא יהיה מסוגל להיות עצמאי כלל. לכן יפגע שלום ביתו באופן קשה, מפני שעל כל צעד יצטרך להתייעץ עם הוריו ולקבל את הסכמתם,מאחר שהוא חלש מכדי להחליט בעצמו ולבסוף מגיעים לגירושין.
במקרה והתלות הריגשית היא בין בני הזוג, האדם התלותי יכול לסבול במשך שנים מבן זוגו ולא יהיה לו את האומץ לעשות צעד לשינוי ולהיגאל מייסוריו.
הנזק קיים גם ברוחניות, משום שהקשר האובססיבי החרדתי, הרסני בכל קנה מידה ואף פעמים עטוף בלבוש של דאגה רוחנית כלפי הצד השני. אחד מגדולי ישראל אמר שבמשך עשרות שנים הוא ראה אין ספור מקרים של תלות ריגשית בין אנשים ולא זכור לו אף מקרה אחד שהסתיים בטוב. הוא הוסיף שאין כל ספק שהיצר הרע עמד מאחורי זה,רק פעמים רואים זאת בצורה ישירה וגלויה ופעמים נעשה בתחכום, בסתר ובערמה, ורק לאחר זמן זה מתגלה. כאשר תלות הריגשית והמשיכה העזה היא הדדית, ושני הצדדים מעורבים בהתמכרות זו באותה מידה, וודאי שלא יבואו לבקש עזרה, מאחר שמבחינתם הכל בסדר, ועצם זה שהם מסתדרים נפלא, זו ראייה שאינם זקוקים לעזרה. אדרבה, הם יעשו כל מאמץ להמשיך ולהדק את הקשר ויאבקו נגד כולם שלא יפרידו ביניהם. במצב כזה אי אפשר לעזור להם, אולי ניתן לנתקם בדרך אחרת, אבל עניין זה הוא נושא בפני עצמו ולא כאן המקום לדון בו.
אמנם-
בדרך כלל אין הדדיות של שניים, אלא-"רודף ונרדף". האחד יוזם את הקשר מפאת הצורך הנואש שיאמצו ויאהבו אותו, לכן רודף אחרי אהוב ליבו, והנרדף בדרך כלל חלש מכדי להתחמק מציפורניו של הרודף. פעמים הנירדף מעודד את הרודף בצורה סמויה לרדוף אחריו, משום שהוא נהנה שיש מי שמבקש את קרבתו, וכך יוכל לנצל אותו לצורך האינטרסים שלו. אולם כשיום אחד יתעורר הנירדף ויבקש לנתק את הקשר, הרודף שפיתח תלות ריגשית, יעשה כל מאמץ ולא יבחל בשום אמצעי ואפילו שפל ובזוי ככל שיהיה, כדי להכריח את הנירדף להישאר נאמן לו!! יש מקרים שבהם מפעיל הרודף סחטנות ריגשית, ומאיים על הנרדף שאם יעזוב אותו, יראה בזה כבגידה וכפיות טובה, מאחר שעזר לו המון, שלמעשה מטרתו היתה לקשור אותו אליו. יש מקרים גם שהרודף יאיים על הנרדף שאם יעזוב אותו, ידרדר מבחינה רוחנית ויכנס לדיכאון, והאשמה תהיה על כתפיו. במקרים מסוימים אף יאיים הרודף שיתאבד, כדי שמזימתו תצליח והנירדף ישאר תקוע ועשוק תחתיו.
הטיפול:
כמו בכל גמילה בהתמכרות או הרגל כפייתי. מצד אחד נכון להתמקד בתחום הריגשי,לעזור לרודף לשקם את הערך העצמי, וללמדו כיצד לקבל אהבה מהסביבה באיזון הנכון, וגם לעזור לו ללמוד להשלים עם חולשותיו ולהתמודד עם מדת הקנאה ועם מחסור החום והאהבה, הגורמים לו לפתח הערצה חולנית וילדותית לנשוא משיכתו.מצד שני נחוץ לעבוד עימו על ביצוע הנתק בצורה התנהגותית, כפי שתיארנו בעבר בנושא הכפייתיות. אולם בניגוד לדחפים וחרדות כפייתיים שנכון לפעול בהדרגה, בניתוק קשר של תלות ריגשית, מוכרחים לנתק אותו בצורה נחרצת וטוטלית, למרות שייסורי הגמילה עשויים להיות קשים ביותר. מפני שיחוש ריקנות והרגשת נטישה קשה, לכן יצטרך לעידוד ותמיכה מצד הסובבים, על מנת לשכנעו, שעושה את הדבר הנכון, עם כל הסבל והקושי.
כמו כן-
להסביר לו שלאחר שישתחרר מהתלות, הוא לא יצטער כלל, כי ירגיש חופשי ומאושר מכל תלות אחרת. מצד ההיגיון, כולם יודעים את האמת בצורך להתנתק מתלות ריגשית כלשהי, אולם היא כואבת וקשה מכדי להסכים בקלות לעבור ניתוח כזה בלי "הרדמה"!! החלק הנכבד בקושי, המאבק הקשה והמייגע עם המחשבות, לכן צריך להשתמש בכל תחבולה כדי להסיח את הדעת ממנה כפי שציינו בעבר. ניתן להקל על קושי הניתוק, ע"י פיתוח תחומי התעניינות רבים, וכאשר האדם מצליח להתחבר לעיסוקים שונים, יהיה פנוי פחות מכדי לחשוב על הקשר האובססיבי החרדתי.
לסיכום:
א. בניגוד לידידות, שבאה לידי ביטוי בכיבוד הזולת ובהקרבה למענו, מטרת תלות הריגשית, לשעבד את האחר בצורה נואשת כדי לקבל חום ואהבה.
ב. הנתק עשוי להיות כואב, לכן המסובכים בתלות רגשית חייהם אינם חיים,ילחמו ויעשו הכל כדי לא לנתק את הקשר.
ג. כאשר יש-"רודף ונירדף", על הנירדף לדעת שאינו חייב מאומה לרודף,עם כל הצער והכאב,זכותו של הנרדף לנתק את הקשר החולני גם אם הרודף יזעק כלפיו מרה שיהרסו כל חייו בגללו.
ד. כדי לעזור לצד התלותי להתנתק,יש לתמוך ולהרעיף עליו חום ואהבה,
[מספר אפשר לצאת מזה] , שבת שלום ומבורך.
מהדורה שביעית
בשלום בית:
תקשורת:
תלות ריגשית- מצב שבו האדם מרגיש צורך רב מאוד לחפץ או לאדם מסוים, ובמידה ואין לא אפשרות למלאות את חסרונו, הוא יחוש הרגשה נוראה של ריקנות ונטישה עמוקה. תלות זו עשויה להיות בין שני חברים, בין בני הזוג, בין הורים לילדים בין תלמיד לרבי, מורה ועוד.
תיאור התופעה והסברה: כאשר שניים מיודדים והאהבה שוררת ביניהם, אין בכך שום בעיה וזה אפילו חיובי וטוב. אולם כאשר הקשר עובר מגבול מסוים, במקום לחבב את הזולת ולהנות מקרבתו, מפתחים בו תלות ריגשית ולא מסוגלים לחשוב על שום דבר מלבדו. הקשר נהפך לא ידידותי, אלא משיכה אובססיבית חולנית ובעיה של ממש. לעתים המשיכה והתלות במחשבה בלבד ולעתים מתבטאת גם במעשים.כשהתלות הריגשית באה לידי ביטוי במחשבה בלבד, יתכן שנשוא המשיכה אפילו אינו מודע שפלוני "חולה עליו", בזמן שהוא ממלא את כל מחשבותיו ועולמו.
האדם שפיתח תלות ריגשית, עוקב אחרי אביר חלומותיו בצורה מטורפת- מה הוא עושה, מתי לומד, מה אומר, איך מגיב, מתנהג, אוכל וכ'ו. עוקב בשקט בכל פרט ופרט שסובב אותו ואת סביבתו, ומתקשה להסיח את דעתו ממנו ואפילו לזמן מועט. הוא גם עשוי לחוש שעומד "להשתגע" מרוב מחשבות ואינו מסוגל ללמוד או לעסוק בדבר אחר, חוץ מלהתעסק במחשבה האובססיבית על אותו אדם.
כאשר תלות הריגשית באה לידי ביטוי במעשים- מהבוקר עד הערב נמצאים השניים ביחד ועושים הכל בצוותא ובשיתוף ומגיעים עד למצב של-"ביטול האני". מתמסרים זה לזה בצורה טוטלית וקיצונית ומוכנים לעשות למען השני כל דבר ואף יותר ממה שהם מוכנים לעשות למען עצמם. הם רצים אחרי נשוא המשיכה שלהם כשיכור וכמסומם הרודף אחר התמכרותו.
גם כאשר הסובבים,ההורים, המורים וכ'ו, לועגים,כועסים ומאיימים עליהם שיזרקו אותם מהבית ומהמסגרות, הם ממשיכים בדרכם המוזרה, מפני שאינם מסוגלים להשתחרר ולהתנתק מקשר חונק זה. ההבדל בין אהבה לתלות?
נקדים: יש התולים את הקשר החולני והאובססיבי במקורות- שפעמים הקרבה המיוחדת נובעת מפאת שורש נשמתם או מפני שישבו בגן עדן גלגול שעבר סמוכים זה לזה, למרות שאין קשר ביולוגי כלשהו. אולם ההבדל בין אהבה לתלות, הוא תהומי. אהבה מבוססת על כיבוד הזולת ועל הרצון להיטיב לו ולא לשעבד אותו אליי. אולם תלות ריגשית זה דחף כפייתי מטורף, וצורך ממכר לספק לאדם עצמו את החסרים הרגשיים, באמצעות הקשר עם החבר.
המסובכים בתלות ריגשית, טוענים שהם אוהבים את החבר ומטרתם להיטיב לו, אבל למעשה הם זקוקים נואשות שהחבר יאהב רק אותם בלבד. הם עשויים להגיע למצב, שגם אם החבר יסרב במילים מפורשות לקבל את מחוותיהם ותמיכתם, ילחמו עימו עד שיאות לקבל את עזרתם וקרבתם.
דחיה כלשהי מצד החבר, עבורם קשה מאוד ומפרשים אותה כהוכחה שהם דחויים ולא אהובים, ובתגובה לכך- הם "חונקים ושונקים" את נשוא אהבתם ואינם נותנים לו מנוח. מקיפים אותו באהבה מעיקה, כדי שיהיה-"שלהם ורוכשם הפרטי" ובזה הם חשים אהובים ורצויים עבורו. מסיבה זו אף יציקו ויתווכחו עימו, אם רק יעז לדבר עם אחרים או יפנה לבקש עזרה או דבר מה מאיש זולתם. מובן- שזו אינה אהבת הזולת וכיבודו, אלא שתלטנות חסרת התחשבות ולקיחה בשבי את האדם שהוא מעוניין שיאהב רק אותו באופן אובססיבי מוחלט.
פעמים ניתן לטפל בבעיה ע"י שיחה גלויה שמאירים את תשומת לבם לתוצאות המעשים, ומחדדים באוזניהם את הסבל הרב שממיטים על השני, ובעתיד תלות זו תסבך קשות את שניהם.
כשם שהתמכרות הכפייתית מזיקה ומכבידה על החיים, כך גם התלות הריגשית ויותר. כי עצם העניין שיש אדם שבגינו עשויים להשתגע ולצאת מהדעת, זה כואב ומצער ואין ספק שזה אינו נורמטיבי גם עבורו. אולם האמת צריכה להיאמר- שפעמים רבות חבל על הכוחות והזמן להיכנס לשיחות וויכוחים עם אדם שפיתח תלות ריגשית ולנסות לשכנעו להרפות מדביקות זו.
ישנם מקרים גם שאין טעם לנסות לדבר על ליבו ולשכנעו שלטובתו עדיף שלא להיכנס למלחמה קשה ומרה כדי להיגמל מהקשר החולני. במקרים רבים אנשים אלו אטומים לחלוטין לכל דעה ואינם מוכנים לשמוע על אפשרות לצנן את הקשר ולשמור על מרחק מהאדם שפיתחו בו את התלות.
הסיפורים והתאוריות השונות על מה שמסתתר מאחורי תופעה זו, אינן משנות את המציאות שזה הרסני ומזיק מאוד לכול המעורבים, פוגע בחופש ובעצמאות ומשתק את כל מערכות השכל וההיגיון של המתמכר. כאשר תלות הריגשית היא בין חברים, זה מגיע למצב שלא יכולים לאכול ולישון בלי לראות את נשוא המשיכה או לפחות לשוחח עמו. המתמכר מתנהג כמו שיכור ולא מיין, ומאבד את יכולת הבחירה שלו להפעיל שיקול דעת נבון בכל עניין, ולאו דווקא עם אהובו. כאשר תלות הריגשית קונה לה שביתה בין הורים לילדים,ההורה לוקח לצידו את אחד הילדים ומחבר אותו אליו בעבותות אהבה והופך אותו לחלק בלתי נפרד ממנו.
מצב זה גורם נזק אדיר לנפש הילד, מאחר שהוא נהפך מבחינה ריגשית- "הורה של ההורה שלו". הוא מרגיש אחריות כבדה לרוגע ולשקט הנפשי של ההורה שפיתח בו את התלות, ועשוי להגיע למצב שלא לחשוב על עתידו, עד כדי שלא לצאת מהבית מפאת החרדה להוריו. לא זו בלבד, אלא תלות זו ממשיכה להיות חונקת גם לאחר שאותו ילד זכה להינשא, פשוט ההורה לא יניח אותו לנפשו. יתקשר אליו מדי יום ביומו וישתף אותו על מהלך היום, בחוויות ובכל בעיה שעומדת על הפרק, ובכל מריבה שעובר עם בן זוגו. כמו כן-ההורה ירחיב את תחומי השליטה על חיי הילד, כדי שישתף אותו בכל מה שעובר בינו לבן זוגתו, עד לשאלות וחקירות של בינו ובינה, והריני עד להמון מקרים.
הורים אלו שולטים בילדיהם ונתנו להם להבין שאינם יכולים להסתדר ולשרוד אף יום אחד ללא עזרתם. במקרים רבים האחריות הכבדה המוטלת על הילד, גורמת לו לפתח חרדות והתקפי פניקה בגיל מאוחר יותר. במידה והילד הוא שפיתח תלות ריגשית באחד מהוריו, הנזק כאן הוא רב יותר. לאחר שיגיע זמנו להקים את ביתו, לא יהיה מסוגל להיות עצמאי כלל. ממלא שלום ביתו יפגע, מפני שעל כל צעד יצטרך להתייעץ עם הוריו ולקבל את הסכמתם.
כי הוא חלש מלהחליט עם בת זוגתו ולבסוף הבית נחרב רחמנא ליצלן. במקרה והתלות הריגשית היא בין בני הזוג, האדם התלותי יכול לסבול במשך שנים מבן זוגו ולא יהיה לו את האומץ לעשות צעד לשינוי ולהיגאל מייסוריו וחבל. הנזק קיים גם ברוחניות, משום שהקשר האובססיבי החרדתי, הרסני בכל קנה מידה ואף פעמים עטוף בלבוש של דאגה רוחנית כלפי הצד השני.
אחד מגדולי ישראל אמר שבמשך עשרות שנים הוא ראה אין ספור מקרים של תלות ריגשית בין אנשים ולא זכור לו אף מקרה אחד שהסתיים בטוב. הוא הוסיף שאין כל ספק שהיצר הרע עמד מאחורי זה, רק פעמים רואים זאת בצורה ישירה וגלויה ופעמים נעשה בתחכום, בסתר ובערמה, ורק לאחר זמן זה מתגלה.
כאשר תלות הריגשית והמשיכה העזה היא הדדית, והצדדים מעורבים בהתמכרות זו באותה מידה, וודאי שלא יבואו לבקש עזרה, מאחר שמבחינתם הכל מושלם. כי עצם זה שהם מסתדרים נפלא, זו ראייה טובה שאינם זקוקים לעזרה.
אדרבה, הם יעשו כל מאמץ להמשיך ולהדק את הקשר ויאבקו נגד כולם שלא יפרידו ביניהם. במצב כזה אי אפשר לעזור להם, אולי ניתן לנתקם בדרך אחרת,אולם זה נושא בפני עצמו ולא כאן המקום לדון בו. בדרך כלל אין הדדיות של שניים, אלא "רודף ונרדף". האחד יוזם את הקשר מפני הצורך הנואש שיאמצו ויאהבו אותו, לכן רודף אחרי אהוב ליבו, והנרדף בדרך כלל חלש מכדי להתחמק מציפורני הרודף. ישנם מקרים שהנרדף מעודד את הרודף בצורה סמויה לרדוף אחריו, משום שהוא נהנה שיש מי שמבקש את קרבתו וכך גם יוכל לנצל אותו לצורך האינטרסים האישיים שלו.
אולם במידה והנרדף יתעורר לנתק את הקשר, הרודף שפיתח את התלות, יעשה כל מאמץ ולא יבחל בשום אמצעי ואפילו שפל ובזוי ככל שיהיה, כדי להכריח את הנירדף להישאר נאמן לו. יש מקרים שבהם מפעיל הרודף סחטנות ריגשית ומאיים על הנרדף שאם יעזוב אותו, יראה בזה כבגידה וכפיות טובה מאחר שעזר לו המון, שלמעשה מטרתו היתה לקשור אותו אליו.
יש מקרים גם שהרודף יאיים על הנרדף שאם יעזוב אותו, ידרדר מבחינה רוחנית ויכנס לדיכאון והאשמה תהיה על כתפיו. במקרים מסוימים אף יאיים הרודף שיתאבד, כדי שמזימתו תצליח והנירדף ישאר תקוע ועשוק תחתיו.
הטיפול:
כמו בכל גמילה בהתמכרות או הרגל כפייתי. מצד אחד נכון להתמקד בתחום הריגשי לעזור לרודף לשקם את הערך העצמי, וללמדו כיצד לקבל אהבה מהסביבה באיזון הנכון. כמו כן לסייע לו ללמוד להשלים עם חולשותיו ולהתמודד עם מדת הקנאה ועם חוסר ההערכה והאהבה שקיים בו, הגורמים לו לפתח הערצה חולנית וילדותית לנשוא משיכתו. מצד שני נחוץ לעבוד עימו על ביצוע הנתק בצורה התנהגותית, כפי שתיארנו בעבר בנושא הכפייתיות.
אולם בניגוד לדחפים וחרדות כפייתיים שנכון לפעול בהדרגה, בניתוק קשר של תלות ריגשית, מוכרחים לנתק אותו בצורה נחרצת וטוטלית, למרות שייסורי הגמילה עשויים להיות קשים ביותר.
מפני שיחוש ריקנות והרגשת נטישה קשה, לכן יצטרך לעידוד ותמיכה מצד הסובבים, על מנת לשכנעו, שעושה את הדבר הנכון, עם כל הסבל והקושי. כמו כן-להסביר לו שלאחר שישתחרר מהתלות, הוא לא יצטער כלל, כי ירגיש חופשי ומאושר מכל תלות אחרת.
מצד ההיגיון, כולם יודעים את האמת בצורך להתנתק מתלות ריגשית כלשהי, אולם היא כואבת וקשה מכדי להסכים בקלות לעבור ניתוח כזה בלי "הרדמה"!!
החלק הנכבד בקושי, המאבק הקשה והמייגע עם המחשבות, לכן צריך להשתמש בכל תחבולה כדי להסיח את הדעת ממנה כפי שציינו בעבר. ניתן להקל על קושי הניתוק, ע"י פיתוח תחומי התעניינות רבים, וכאשר האדם מצליח להתחבר לעיסוקים שונים, יהיה פנוי פחות מכדי לחשוב על הקשר האובססיבי החרדתי.
לסיכום:
א. בניגוד לידידות שבאה לידי ביטוי בכיבוד הזולת ובהקרבה למענו, מטרת תלות הריגשית, לשעבד את האחר בצורה נואשת כדי לקבל חום ואהבה.
ב. הנתק עשוי להיות כואב, לכן המסובכים בתלות רגשית חייהם אינם חיים,ילחמו ויעשו הכל כדי לא לנתק את הקשר.
ג. כאשר יש-"רודף ונירדף", על הנירדף לדעת שאינו חייב מאומה לרודף עם כל הצער והכאב. זכותו של הנרדף לנתק את הקשר החולני גם אם הרודף יזעק כלפיו מרה שיהרסו חייו.
ד. כדי לעזור לצד התלותי להתנתק,יש לתמוך ולהרעיף עליו חום ואהבה, מה שנותר תפילה לס"ד בהצלחה, [מספר אפשר לצאת מזה], שבת שלום ומבורך.
מהדורה שמינית
בשלום בית:
האיש במערתו והאשה במצוקתה:
בעת שהאיש תקוע במערתו, הוא נהפך לחסר יכולת להעניק לאשה את היחס והתמיכה הראויה. מטבע הדברים האשה אינה מבינה אותו מפני שאין לה מושג באיזה מצב נפשי הוא נתון ובעיקר שאין לה מודעות בצורך הרב שלו להסתגר בתוך מערתו.
הבריחה למערה מאפשרת לו לעבד נתונים חדשים על קשייו וניסיונותיו,או אפילו סתם להתנתק ולהתעסק בשאר עניינים שאינם קשורים לענייני הבית, על מנת לאגור כוחות חדשים,להתחבר לעצמו להעניק לרעיתו את המיטב.
אילו היה מסוגל לשוחח על בעיותיו עם בת זוגו או לפחות מסביר לה שאינם קשורים אליה, היא היתה מגלה יותר רחמים וסבלנות כלפיו. מאחר ואין לה מודעות בצורך שלו להסתגר במערתו, היא מפרשת בטעות את בריחתו ישירות אליה, שמזניחה ומתעלם ממנה.
נשים בדרך כלל אינן מודעות לדרכי התמודדותם של הגברים בבעיות ולחצים, לכן הן מצפות מהם שיפתחו וידברו אודות בעיותיהם כדרך שהן רגילות בכך. לכן כאשר גבר תקוע במערתו, האשה מפתחת כלפיו תרעומות וכעסים על שאינו משתפה כפי שהיא רגילה לעשות. היא אינה מבינה כיצד הוא מעדיף ללמוד עד מאוחר, להיות עם חברה, משפחה, ספורט וכ'ו, ולהתעלם ממנה.
לדרוש מהאיש הכלוא במערתו להיות בן רגע פתוח, משתף ומגיב כראוי, זה אינו מציאותי. זה כמו לצפות מאשה שרגשותיה יהיו תמיד תחת שליטה, בתבונה והגיון. כאשר האשה אינה מבינה את הצורך הנפשי של הבעל ללכת מידי פעם למערתו, היא עלולה להיפגע ולדרוש עזרה ותמיכה בנימה וגישה תובענית ולחוש צורך להילחם על זכויותיה- "עם הבעל הלא אכפתי".
על האשה להבין ולהפנים שדרך התמודדות האיש בקשיים ולחצים שונה ממנה. כלומר אותו צורך עמוק שקיים בה לתמיכה ולאוזן קשבת לשחרור לחצים, כך על אותו משקל האיש אינו מסוגל לדבר על בעיותיו, ובעיקר כאשר מלחיצים ודוחקים אותו.
הוא זקוק להיכנס למערתו ולהתנתק זמנית, כדי לחזור ביתר שאת עם כוחות חדשים להיפתח ולהעניק לה תמיכה רגשית ראויה. אם האשה תבין ותשכיל להניח לו בזמן התנתקותו, היא תשיג את מבוקשה לאחר זמן שישתף אותה בבעיותיו וספקותיו,במקום לברוח ולהתעלם ממנה ולהעדיף אנשים זרים שנותנים לו את היחס והמקום הראוי וחבל. לעומת זאת-
אם הגברים היו מודעים אך במעט, עד כמה הם נעשים אכזריים ומכאיבים לנשיהן בשעה שפורשים למערותיהם ללא הכנה והסבר, בוודאי שהיו חומלים ומרחמים עליהן. הן פשוט חשות נטושות, דחויות ומוזנחות. על האיש לזכור שהאשה רגשית יתר על המידה, לכן מפרשת את התנתקותו בסיבתה.עליו להתייחס בהבנה וכבוד לתגובותיה, ולהסביר לה שבריחתו אינה קשורה אליה, [אלא אם יש סיבה כזו והיא מעוניינת לשמוע], וישתדל בזמן מועט לחזור אליה ולחיק המשפחה. כאשר האיש מתנתק והאשה מגלה חוסר סבלנות כלפיו, הוא עשוי לפרש אותה כאשה ביקורתית ותובענית.
הוא חש פגוע מפאת שהיא מזלזלת בו וממעיטה את ערכו, לכן הוא נכנס למערה חשוכה יותר ולטווח ארוך מהרגיל. גברים אינם מודעים למהירות שבה הם עוברים ממצב של גברים חמים, רגישים ומבינים, למרוחקים, מנותקים ולא מגיבים. בעיקר כשהם שוהים במערתם לטווח ארוך. הם אינם מודעים לכאב שבו נשיהן חשות ביחס להתרחקותם. להגברת הקשר בין בני הזוג, חייבים להכיר ולדעת את השוני הטבעי שקיים ביניהם.
הזכרנו כשהאיש מתנתק, האשה נעלבת ונפגעת מאוד. אולם עצם הידיעה שזה חלק נכבד בתהליך הנפשי שהוא חייב לעבור וזה לא בהכרח קשור אליה, תובנה זו עשויה לסייע לה רבות להבין אותו ולהעניק לו את הזמן הנדרש. אולם האיש חייב להפנים ולהבין, שדווקא בזמנים שהוא מתנתק ממנה, מתעורר בה צורך לפתוח ולדבר על רגשותיה ולקבל אוזן קשבת, הבנה ותמיכה ריגשית. לכן יש לגלות רגישות יתר ולהשתדל להכיר בזכותה לדבר על תסכוליה וחוויותיה, כי כעת היא חשה נטושה וחסרת אונים.
לסיכום:
האיש ילמד לכבד את הצורך של האשה לשוחח על חוויותיה ולהוציא רגשות שליליים בלי לחוש מואשם וללא הצעות ופתרונות, אלא רק הבנה ותמיכה ריגשית, והאשה תלמד להוציא את רגשותיה בצורה מכובדת ללא האשמות, ותכבד את הדחף שלו לפרוש למערתו בעת הצורך, בלי לחוש פגיעה או אשמה.
נקודה נוספת- בעת שאנו שומעים את בן הזוג מוציא רגשות שליליים אנו נעשים הגנתיים, מפני שאנו חשים מותקפים ומואשמים במצבו, ובמקום לתמוך בו ולהצדיק את כאבו, אנו מסבירים לו מדוע הוא לא צריך להיות כעוס או פגוע, וזו טעות איומה שגורמת לשני לחוש בלתי ניתמך.
בדרך כלל כאשר אנו מוציאים רגשות שליליים, אנו נוטים להאשים את בן הזוג בכאבנו,[בעיקר הנשים]. אולם חשוב לדעת שאין זו הכוונה, אלא דרך שחרור רגשות לצורך קבלת תמיכה והזדהות. לכן תפקיד בן/ת הזוג להקשיב, להזדהות ולהעצים את הכאב של בן זוגו ע"י נענועי הראש לצדדים והוצאת קולות- "פשש", "ויויוי", כי זה הדבר היחידי שעשוי להרגיעו ולשחררו ממצוקתו. בעיקר האשה זקוקה לתמיכה זו, אולם על מנת להקל מעליה את הכאב,התמיכה צריכה להיות בכנות ומכל הלב ולא מהשפה ולחוץ.
יצוין-שהזדהות והעצמת הכאב של בן הזוג היא לא מבטאת הסכמה לדעתו, אלא הבנה, הצדקה והזדהות בכאבו, "כי עם רגשות לא מתווכחים", וזה סוד יקר!!
כאשר מתעורר צורך באשה לדבר, היא אינה מייחסת קדימה משמעותית לבעיה כלשהי מבעיותיה. למשל- אם היא בלחץ, היא תחוש סערה ומתח ביחס לכל הבעיות,קטנות כגדולות. כעת היא אינה מעוניינת בעצות ופתרונות, אלא מרגישה הקלה בדרך של מתן ביטוי עצמי לרגשותיה, בדרך של קבלת יחס, הבנה והזדהות בכאבה, וכך אט אט היא תשתחרר מלחציה. כמובן שרק לאחר שהיא תחוש שבן זוגה הבין אותה וירד לסוף דעתה, היא תהיה פתוחה לקבל את עצותיו. האיש יכול להשחיל עצה מסויימת, ואם הוא יקבל תגובת התנגדות, זה סימן שעדיין יש לה מה לומר או שמרגישה שעדיין בן זוגה לא ירד לסוף דעתה, אזי מיד יחזור לעמדת הקשבה ותמיכה עד לשחרורה. לעומת זאת-
כאשר האיש נתון בלחץ, הוא נוטה להתמקד בבעיה אחת ולשכוח את כל האחרות, היפך האשה שנוטה להרחיב את היריעה ולחבוק עולם שלם וזו הסיבה למעשה שהיא מוכרעת תחת לחציה. עצם הדיבורים והוצאת כל הבעיות האפשריות בלי להתמקד בפתרונות, משפרים את הרגשתה. במהלך השיחה היא בוחנת את רגשותיה ונעשית מודעת יותר לדברים שמטרידים אותה בעיקר, ורק לאחר מכן היא תרגיש הקלה מלחציה.
נשים עשויות לשוחח על חוויות העבר, ההווה והעתיד שאינן בהכרח קשורות אליהן, על מנת לשפר את הרגשתן ולהקל מעליהן מתחים ולחצים. ככל שירבו לדבר או ללבן בעיות ואפילו שלא קשורות אליהן כך יוטב להן יותר. לכן יש חשיבות רבה לאיש לשמוע אותה, למרות שזה נשמע לו מיותר, לא ענייני ושטותי, מאחר שלגביה זה ריפוי נפשי בפני עצמו, כי ע"י תהליך עמוק זה היא תשחרר מלחציה. בפן ההלכתי אין איסור לשמוע שיחות אלו ואפילו לשון הרע, כי כך בנוי מנגנון שחרור הריגשי שלה, רק האיש לא יקבל בליבו, אולם מצד שני יתן לה את מלוא ההקשבה וההבנה כמו היועץ.
מעשה- באחד שהמלצתי לו שישמע את בת זוגו ויעניק לה הבנה ותמיכה רגשית. ענה- "היא מדברת על כל מיני עניינים שלא קשורים אלינו ומכשילה אותי בלשון הרע". לכן ביקש שאקח אותה לטיפולי ואשמע אותה.שאלתי-"מה ההבדל"?ענה-"אתה הרב היועץ ואני בעלה". עניתי- "הריני מסמיך אותך כיועץ ופסיכולוג לרעייתך לכל בעיותיה מאחר שהקשבה אחת שלך, עולה פי אלף מונים מהאזנות שלי". היא פשוט זקוקה לתמיכה והבנה דווקא ממך ולא משום אדם אחר וכך כל אשה בטבעה בנויה.
יתרה מכך- במידה והבעל יחליט להתעלם ממצוקותיה, החברות והמשפחה ישמעו אותה וישיאו לה עצות שאינן הוגנות, ובסוף יגיעו לרבנות וכל העולם ישמע אותם.
יתרה מזו-אשה שזכתה לבעל מבין ותומך שמאפשר לה לשחרר רגשות ולחצים, אין לה צורך לדשדש בבעיות של אחרים כדי לשחרר מעליה לחצים, כי בלאו הכי הבעל משמש למאזין מכיל ותומך. אם האיש היה מודע לצורך הנפשי הרב שלה לשחרור לחצים, לא היה חש מותקף ומואשם, ובנקל היה נותן לה אוזן קשבת בלי עצות ופתרונות, וכך היה חוסך להם המון בעיות וזוכה להערכה מרובה על עצם תמיכתו.
טבע הגברים לדבר על בעיות ולחצים רק מפני שמבקשים עצה או פתרון, או כשיש להם את מי להאשים.לכן כאשר האשה נסערת הוא מניח שהוא האשם ובעיקר כאשר היא מאשימה אותו במצב.
יצוין-
אשה שמאשימה את בעלה זה רק מפאת הוצאת תסכול שאין מי שיבינה.מצד שני כאשר היא מדברת ברוגע ובגישה עדינה, הוא מניח שהיא זקוקה לפתרונות כפי שהוא למוד בכך. כאשר הוא מעלה פתרונות, היא מתחמקת ומוסיפה לדבר על בעיות נוספות. לאחר שהוא מציע פתרונות נוספים ומצפה שהרגשתה תשתפר וזה לא קורה, הוא מרגיש דחוי וחסר תועלת. במידה והוא מתגונן ומצדיק את עצמו, היא תהיה נסערת ואף יותר. הוא אינו מבין שהיא אינה זקוקה לתירוצים והסברים, אלא רק שיבין ויתמוך בה ויאפשר לה לפרוק מטענים. אם האיש יפנים שהיא זקוקה להקשבה והבנה בלבד, הוא לא יחוש מואשם.
ישנן נשים שמלאות בזעם וכעס כלפי בעליהן ובכל קושי ובעיה מאיימות בגירושין. תגובות אלו נובעות בדרך כלל מפחדים ולחצים על הזנחה וחוסר הערכה מספקת מצד הבעל,ופעמים כדי לבודקו עד כמה הוא מוכן להילחם עבורה. איומים מצד בני הזוג אין בהם שום תועלת אלא דחיה וריחוק, לכן במצבים הללו יש לשוחח בזמנים רגועים על הפחדים והמתחים ובמקרים מסוימים לערב אנשי מקצוע.
נחזור-
האיש עשוי לאבד סבלנות כאשר האשה מדברת על בעיותיה בפירוט יתר מפני שהוא מניח בטעות, שנחוץ לה עצות. כאשר הוא מציע לה פתרונות והם נדחים, הוא נפגע ונעשה מתוסכל. בעיקר כשהיא עוברת באקראיות גמורה מבעיה לבעיה ומסיפור לסיפור ללא קשר ביניהם, הוא נעשה מבולבל עקב ניסיונו למצוא קשר הגיוני במקרים. טבעו של האיש לחתור בשורה האחרונה של כל סיפור ולהציע פתרונות וכל תוספת פרט מהווה סיוט עבורו. אם הבעל יבין שאת עיקר שחרורה והנאתה היא מפיקה באריכות הפרטים ולא מפתרונותיו,יהיה הרבה יותר רגוע וסבלן.
כפי שהאיש שואב סיפוק במערתו מעיבוד פרטים לפתרון בעיותיו, כך היא נהנית בפירוט בעיותיה. ניתן להקל מעל הבעל, פשוט לספר לו מראש את סוף הסיפור ולאחר מכן האשה תתעכב בפרטים.מראש תאמר לו שאינה זקוקה לעצות, אלא רק להכלה והבנה. מידי פעם תודה על סבלנותו-"אני מעריכה את הקשבתך וכ'ו, כי זה יקל על הקשבתו, שבת שלום ומבורך.
מהדורה תשיעית
בשלום בית:
מובא בספר כרם שלמה בשער יא' פ"ה לחכם סלמן אליהו זצק"ל בביאורו לעץ חיים וזלה"ק- "מבריאת העולם ועד סוף האלף השישי כל מה שבעולם יגיעים בימים ובנהרות ובעיירות וביבשה ובמדברות ובמלאכות ובסחורות ובמשא ומתן ובתלמוד תורה ובתפילות ובמצוות, החיים והמתים בשמים ובארץ, החסידים והצדיקים והבינוניים והרשעים האנשים והנשים והטף והילדים והעוברים שבמעי אימם, החיות והבהמות והעופות הטהורים והטמאים והצמחים והרומשים וכל מין מזה כלול מכמה אלפים ורבבות מינים ממינים שונים של בירורים אשר אין בריה דומה לחברתה בהעלאת הבירורים והתיקונים שמעלים, ותתקן "החלבנה" מה שלא תתקן "הלבונה", כגון- יתכן יהודי פשוט בארצות נחר עובר נסיונות וקשיים, ומכוח האמונה הפשוטה מעלה בירורים ועושה תיקונים מה שגדול הדור לא יכול לתקן ולהעלות, ואלו דברים שנקראים- "כבשונו של עולם" ואין לך לשאול בנסתר ואם רץ ליבך שוב לאחור ודי לך בזה". "כל היגיעות של כל הנבראים בכל משך ששת אלפים שנה מבריאת העולם ועד ביאת משיח צדק, כדי לברר ולתקן את כל העולמות, הספירות והבחינות מהאין סוף ברוך הוא ועד מלכות דמלכות דעשיה, כדי שהקדושה תתברר מהרע ותעלה למקורה ויבוא השכר והעונש לצדיקים ולרשעים".
"לכן מוכרח שיבראו רשעים וצדיקים על מנת שתתברר ותזדכך הקדושה מהטומאה ובאמצעות הבחירה בין טוב לרע יקבלו בני אדם את שכרם ללא נהמא דכיסופא [לחם בושה] ואז יבוא משיח צדקנו במהרה בימנו ויבוא הכל על תיקונו ושלמותו".
מוסיף רבינו הלש"ם זצק"ל- שהתיקון ימשך עד האלף העשירי[יש שיעורים מפורטים יותר ביוטיוב] ויבוא הכל לשלמותו ויחזור הכל לשורש השורשים לאין סוף ברוך הוא[כי משם יצאו כל הנבראים ולשם חוזרים] ובזה אין בחירה לנבראים. כלומר בבחירה הפרטית של כל אחד וודאי שיש בחירה, אולם בבחירה הכללית לתיקון השלם בזה אין בחירה לנבראים ועד גמר האלף העשירי הכל יושלם כפי גזרתו ורצונו יתברך וישוב הכל אליו, ויקבלו הנבראים את שכרם ע"פ עמלם וטורחם,ועל האלף העשירי נאמר-"עין לא ראתה אלוקים זולתך".
מבאר הרב שלצורך התיקון השלם, הכין האין סוף ברוך הוא ארבעה אפשריות לתיקון הנבראים. אפשרות ראשונה ע"י תורה ומצוות, אפשרות שניה ייסורים בעולם הזה, אפשרות שלישית ייסורים בעולם הנפשות, אפשרות רביעית גלגולים בדצח"ם. פעמים האדם צריך לעבור את כל האפשריות על מנת להיתקן ולהגיע לשלמות כי בזה אין לו בחירה כאמור לזוהר-"לא ידח ממנו נידח", כלומר הקב"ה לא יוותר על שום נברא כי כולם אברי השכינה כידוע ליודעי חן.
מבאר הרב שעיקר הניסיון של דור האחרון יהיה בנסיון האמונה.
ע"פ הקדמה נפלאה ועומקה זו ניתן להבין מדוע נסיונות החיים ובעיקר בזוגיות קשים ביותר,כי עיקר הקושי בנסיון האמונה.
כיום עיקר הטיפולים בקליניקה שלי הם טיפולים רגשיים ונפשיים להוצאת פחדים וחרדות אשר שורשם בחסרון אמונה.
נקדים-הפרעת חרדות הנפוצות בימנו בדרך כלל נובעות מבעיות נפשיות אשר פוגעות בבוגרים וילדים כאחד. מצבי חרדה גורמים לבעיות פיזיולוגים ופסיכולוגים בעוצמות שונות,[כעת איני מדבר על הפרעה טורדנית כפייתית OCD הרחבנו בעבר]. בנוסף יש להביא בחשבון שכמעט כל אדם עבר מצב של חרדה כלשהי במהלך חייו, לכן שיעור הסובלים מחרדה יזנק לאחוז רב. הפרעת חרדה עלולה להתפתח מגורמים שונים ולא ניתן להצביע על סיבה אחת בלבד [בעבר הרחבנו].
התסמינים הפיזיולוגים- דפיקות לב מואצת, מתח בשרירים, יובש בפה, הזעת יתר, סחרחורת, בחילה, שלשול או אי נוחות במערכת העיכול, ידיים קרות ולחות, קושי בבליעה, רעד ועוד.
התסמינים הפסיכולוגים-מצב של שיתוק ואיבון, מתח ועצבנות יתר, ניתוק מהעצמי ואיבוד שליטה ואף התעלפות.
ישנם מצבי חרדה ספונטניים שתוקפים ללא אזהרה מוקדמת וישנם מצבי חרדה שנבנים באופן הדרגתי בתגובה למפגש עם החרדה. פעמים החרדה היא תגובה מוגזמת למצב אמיתי ופעמים היא מייצרת פוביה[פחד דמיוני] שגורמת הימנעות ממצבים שנתפסים כאיום. החרדה עלולה לתקוף בעקבות מחשבה על דבר מפחיד או שנחשב למפחיד, מבחינת-"את אשר יגורתי יבוא לי".
בדרך כלל האבחנה ניתנת על סמך התסמינים שרואים במטופל או על סמך דיווחו. באופן כללי ישנם שני מסלולי טיפול: הפסיכולוגי והתרופתי [כרגע איני מדבר בטיפול של חיזוק האמונה והבטחון כאמור לתחילת המאמר]. המסלול הפסיכולוגי נחלק לכמה שיטות: השיטה הדינמית-לבדוק האם החרדה נובעת מגורמים רגשיים שפגעו בנפש האדם ואינו מודע להם.כאשר החרדה מבעיה נפשית עמוקה , היא תישאר ותחליף צורה אם לא נצליח לגעת במקור הבעיה. ע"פ שיטה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה האמיתי וצריך ס"ד מיוחדת מעבר לרקע המקצועי כדי לאתר את מקור הבעיה בזמן קצר, כי בפתרון שורש הבעיה החרדה נעלמת.
השיטה הקוגניטיבית: [התנהגותית] ניתן להתגבר על התקפי חרדה בטיפול ממוקד וקצר מועד ולשפר בכך את איכות החיים [בקליניקה אני משלב בין שני השיטות]. ללא קשר לגורמי ההתקף, ניתן ללמד את הגוף להרגיע את הלחץ ולהגביר את השליטה העצמית שיפחיתו את התקף חרדה.
גישה זו נעזרת בטכניקת טיפול כמו הרפיה, דמיון מודרך והיפנוזה. שיטה נוספת-חשיפה יזומה לתוך הפחד והחלשתו. יצוין שהטיפול התרופתי אינו מטפל בשורש הבעיה, אלא בהחלשת הסימפטומים של תופעת החרדה, מאחר ונוצר חוסר איזון ברמת המוליכים העצביים במוח וניתן להרגיע באמצעות תרופות ועדיף צמחי.
במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות ושילוב טיפול פסיכולוגי. כמו כן הטיפול התרופתי בלבד אינו שם קץ למקור הבעיה לכן אם מפסיקים את הטיפול לרוב החרדה חוזרת. אולם הטיפול הפסיכולוגי נועד לחולל שינויים לטווח ארוך ומחליש את התופעה ופעמים מונע ממנה לחזור.
יצוין שלוקח זמן להתאים את התרופה ואת כמות האחוז למטופל, לכן יש להתאזר בסבלנות.בשנים האחרונות נעשו מחקרים על מנת למצוא תוספי תזונה צמחיים שמטפלים ביעילות בדיכאון וחרדה,כמו הצמח שנקרא-"פרע מחורר",אולם מאחר והוא משמש לתרופה נגד דיכאון, לכן חייבים משם רופא והשם המסחרי שלו "רמוטיב".
למרות שתרופה זו ממקור טבעי, אולם עלולות להיות תופעות לוואי כמו כל כדור ואינטראקציות עם תרופות אחרות, לכן יש לבדוק ולהיות ערניים. יישנם עוד תכשירים נוספים על בסיס צמחי שניתן לרכוש ללא מרשם רופא, אך יש לבדוק כל עניין לגופו. ישנה סכנה שהמטופל בתרופות בלבד ובעיקר כימיים למיניהן, שיתמכר ויגביר צריכה, לכן רצוי להשתמש לזמן מוגבל בלבד או למתן עזרה ראשונה.
באמצעות טיפול מקצועי ניתן לסייע למרבית האנשים בהתמודדות עם הפרעת חרדה ולהוריד תרופות.
הטיפול הפסיכולוגי מעניק הרגשת ליווי ותמיכה כבר מהפגישה הראשונה ותוצאותיו ניתן להרגיש לאחר מכן לאורך שנים. כמובן שמהירות הטיפול משתנה מאדם לאדם, ישנם שיגיבו לטיפול מיד לאחר המפגש ויש מקרים שלוקח שבועות ספורים אך יש להתאזר בסבלנות והחשוב ההתמדה.פעמים הטיפול מורכב כי פעמים רבות אנשים סובלים מכמה הפרעות חרדה בעת ובעונה אחת ובנוסף סובלים גם מבעיות נפשיות נוספות כמו דיכאון.
הפרעות חרדה יכולות להיות חד פעמיות אך יכולות גם לחזור על עצמן. התפתחות החרדה תלויה גם בגורם שעורר אותה ובטיפול מעניקים כלים על מנת להתמודד ולהתגבר עליהם. אם הפרעת החרדה הופיעה בתגובה למקרה חד פעמי שלא חוזר על עצמו, ישנם סיכויים טובים שמדובר בתגובה חד פעמי. אולם אם מדובר בהפרעות חרדה שאינן קשורות לאירוע חיצון, תלויה הישנות התופעה במכלול גורמים גנטיים, סביבתיים ועוד.
גם לסוג הטיפול שניתן יש השפעה רבה, כגון אם הטיפול מתבסס בעיקר על תרופות, כי הסבירות גבוהה שהחרדה תחזור על עצמה וביתר שאת עם הפסקת הטיפול התרופתי. אולם את הטיפול משולב-תרופתי ופסיכולוגי, יתכן שהחרדה לא תחזור על עצמה באותה עוצמה וגם אם כן, התקפי החרדה ירדו לעוצמה נמוכה ולמטופל יהיה את היכולות והכלים להתמודד עימן.
אמנם צריך ללמוד כיצד להתמודד עם החרדה ופעמים רבות גם "להתיידד" איתה. כלומר לקבל אותה כחלק מהתכונות הטבעיות שהבורא יתברך יצר לנו ולא להתנגד לה, מאחר ועיקר הקושי בהתמודדות, מהתנגדות שיוצרת כאב כפי שהרחבנו בעבר בעניין קבלת הניסיונות ובעיקר בחרדה שקנתה שביתה.
אני סובל מטנטון באוזן מזה שנים, [שריקה בתוך האוזן]. זכור לי שבתחילה התנגדתי לתופעה וסבלתי ממנה מאוד וככל שהתנגדתי הסבל עלה וגבר. לאחר שטיפלתי בה בכל מיני תכשירים וזה לא צלח, החלטתי לקבל אותה כחלק ממני ומאז הכאבים והצער ירדו באופן משמעותי. נקודה נוספת בעניין הפחדים:
יש פחד ויש בהלה.פחד בא בהדרגה ובהלה במפתיע. נקדים-התלמוד מספר על רב ותלמיד שהיו בדרך ותקף אותם כלב רע. התלמיד קפץ והרב גער בו-"פחדו בציון חטאים". רש"י מסביר שהוא הבהיל את עצמו. כלומר התלמיד לא פחד מהכלב אלא מהעבירות שבידו. לכאורה התלמיד לא היה מוכן לתקרית וזה בא לא במפתיע ללא הכנה מוקדמת וטבעי שייבהל.
עומק הדברים- חז"ל מסבירים שהעבירות של האדם מסתתרות לו מתחת לסף ההכרה וקופצות בזמנים שהאדם הופתע מדבר מסוים ואם היה נקי מאותן עבירות או שעשה תשובה אמיתית על מעשיו, שום חרדה בעולם לא יכולה להפחידו או להבהילו.
בדורנו הפלאפונים הפתוחים עם האינטרנט והרשתות החברתיות רחמנא ליצלן, זהו גורם די משמעותי לפחדים ולחרדות. כאשר אני מטפל במכורים בקללה ארורה זו ואינם מוכנים להשתחרר ממנה, אני מצהיר בפניהם שהמכשיר וכ'ו ייסר אותן ולא יצליחו להשתחרר ולרפאות פחדים, טראומות וחרדות כל החיים, [אגב מתקשרים ושואלים מדוע הרב עם מספר לא כשר? אני מסביר שיש לי פלפון נוקיה פשוט שאין בו חלילה אינטרנט אלא הודעות סמס בלבד לצורך עבודתי ובהסכמת הרבנים שליט"א].
בעבר טיפלתי באשה חרדתית עם מחשבות אובדניות שהיו לה נסיונות לשים קץ לחיים.
היא מטופלת במשך שנים בתרופות ופסיכולוגים למיניהם אשר לא הועילו לה כלל, ברמה שבני המשפחה לא משאירים אותה לבד מחשש שלא תזיק לעצמה.
לאחר בדיקת האבחון גילתי שהיא עברה את כל הטיפולים הפסיכולוגים האפשריים ללא הועיל וחשבתי לעצמי במה אוכל להועיל לה.אולם הבחנתי שיש טיפול אחד שעדיין לא קבלה-חיזוק באמונה ובטחון בקב"ה.
ערכנו רשימת קבלות,חיזקתי אותה באמונה ובערך העצמי על היותה בת מלך והיא פשוט קמה לתחייה בטיפול הראשון.
האמת-שבלי אמונה שהכל מאיתו יתברך והוא המנהיג הבלעדי של הבירה, לא ניתן להירפא משום מחלה כאמור לתחילת המאמר,
שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל היקרים,
מעבדיכם ומוקירכם יעקב אליהו.
בשורה משמחת-ישתבח ויתעלה היוצר סיימנו את הספר שלום בית פנימי וניתן להתקשר ישירות לרב המחבר ולרכוש,תודה ותזכו למצוות.
כולי תפילה לבורא יתברך שתוסיפו להתפתח ולהצליח יחדיו- וירבו האור,הברכה, האהבה ותשרה השכינה בביתכם תמיד.
הריני מודה לכם-על שנתתם לי את הרשות והזכות להתערב בחייכם ולנסות לעזור,להאיר ולשנותם,תודה,ברכה והצלחה!!
לשאלות:0543359848
מ 13.00 עד 15.00.
20:00עד23:00.
|
בשעה טובה יצא ספר שלום בית פנימי 2 ספרים על פרשיות השבוע
