נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

כתבנו בעלון הקודם שאחת הסיבות העיקריות שגברים פורשים למערותיהם, היא מפאת שמרגישים שהולכים לאיבוד ושוכחים את עצמם.
עומק הענין-כאשר גבר מרגיש מאוהב, אזי בשיא הוא עלול לחוש שהאינטימיות היתרה ביחסיו עם האשה שואבת, חונקת וגוזלת לו למעשה את עצמיותו, לכן הוא מרגיש שהוא הולך לאיבוד.
זהו תהליך מובנה ותת הכרתי שקיים במחזוריות נפש האיש,[עוד נרחיב בס"ד בפרקים שלמים בענין עמוק זה].
יתרה מכך-כל זמן שגברים מרגישים שעומדים לאבד את עצמיותם, פעמוני האזהרה נדלקים באוזניהם והם פונים למערתם ללא סיבה נראית לעין ולאחר שהותם שם הם מחדשים כוחות חדשים, שבים ומוצאים את "האני" האוהב והרב עוצמה שאבד להם.
אבל בתנאי שיאפשרו להם לעבור תהליך פנימי זה בשקט, בלי שאלות והצקות מיותרות. עיקר הקושי-
בהבנת תהליך פנימי זה, כאשר זה עשוי לקרות להם דווקא כשהם נמצאים לאחר השיא של-"והיו לבשר אחד".
תהליך זה יכול לתסכל כל אשה, בפרט כאשר מערכת היחסים תקינה, טובה ואין שום סיבה מוצדקת שנראית לעין לבריחתו. ועוד-
כשהיא שואלת אותו לפשר הדבר, גם לו אין תשובה עניינית מספקת, או שהוא בעצמו אינו יודע מה לענות, כי זה תהליך תת-הכרתי בנפש האיש ,לכן הוא נסגר ובורח למערה חשוכה יותר כדי שלא יציקו לו בטענות ושאלות שאין לו למעשה תשובות עליהם.
לכן מטבע הדברים האשה מדמיינת לה את הדברים הקשים ביותר ומשליכה את האשמה עליו שהוא אינו אוהבה ,לא מעונין בה, יש לו תכניות אחרות, אינה מוצאת חן בעניו ולא מספיק יפה ומושלמת בעבורו ולכן הוא בורח בעתות מעין אלו למערתו [שתיקתו] במצב הטוב ובמצב הגרוע נופל ליאוש ומסכים עם טענותיה רק על מנת שתרד ממנו ותשחרר אותו ועד לפירוק הבית הדרך קצרה כידוע!!
עימותים רבים ומיותרים מקורם בחוסר הבנת נפש האיש ובהליכת האשה בעקבות הגבר אל- מערתו.
חשוב ביותר שנשים יבינו שאסור להן לנסות לדובב גבר לדבר, בזמן הליכתו למערתו לפני שהוא מוכן לדבר מעצמו.
יש לזכור-שגברים זקוקים להתבודדות ושקט, בפרט כאשר הם נסערים או מטרידה אותם בעיה מסוימת ולא יצאו משם עד שימצאו פתרון. עיקר הבעיה-מתעוררת כאשר גבר פורש למערתו והאשה חושבת שזה בגללה, ממטירה עליו שאלות ומנסה לשכנעו לדבר.
היא מקווה שאם אכן יש לו בעיה,  ע"י שתדובבו לדבר הוא ישתחרר מכך, ואינה מבינה שמבחינתו כעת העזרה הגדולה ביותר זה להניח לו לנפשו ולאפשר לו לעבד נתונים בשקט ולחזור אט אט לעצמו.
ועוד-ככל שהיא לוחצת ומדובבת אותו להיפתח הוא נסגר ומתרחק יותר. לעומת זאת-ככל שתרפה, כך יחזור מהר יותר וישתף אותה בתהליך פנימי ותת הכרתי זה כאמור.
ניתן דוגמאות:
האשה שואלת-
"משהוא לא בסדר"?
הגבר עונה-"לא".
האשה-"אני מרגישה שאתה נסער"?
הגבר-"הכל בסדר".  

האשה-"אני יודעת שמשהו לא בסדר".
הגבר-"הביטי, אני בסדר גמור".

האשה-"אני מרגישה שאתה עובר משהו, שתף אותי,אני יכולה לעזור לך".
הגבר-"תניחי לי ותפסיקי לחפור לי, זו העזרה הגדולה ביותר בעבורי".
האשה-"למה אתה מתעלם ממני, אתה כבר לא מדבר אתי, איך אני אמורה לדעת מה אתה מרגיש, אני מרגישה דחויה, אני יודעת שאתה לא אוהב אותי, יש לך דברים אחרים בראש שמעניינים אותך יותר ממני, די, אני רוצה לסיים את הסיפור, והפעם זה סופי".
הגבר-[אחר יאוש]"את צודקת אני לא אוהב אותך, את דחויה בעיני, לא סובל אותך, כפוית טובה, תחשבי מה שאת רוצה לחשוב,זה לא חדש לי,אף פעם לא הבנת אותי, את בדיוק כמו אמא שלך וכ'ו", ועוד דוגמאות בלי סוף.
מכאן מובן-שאם האשה היתה מודעת שבריחתו של הגבר למערתו זה צורך נפשי גבוה בעבורו ותהליך חיוני של ריפוי בפני עצמו, כמו הצורך הנפשי שלה לדבר ולהוציא רגשות כאובים בעתות מצוקה, היתה מבינה ומקבלת שזה כלל לא קשור אליה, אלא סוג של ריפוי פנימי שחוזר על עצמו בעתות מצוקה, מתח, כעסים או סתם בעיה שמטרידה אותו.
לכן-חשוב להניחו לנפשו, כי הוא לא יחזור לקדמותו עד שיניחו לו לעבד נתונים בשקט, להירגע ולחזור לעצמו.
ועוד-כאשר הגבר משתחרר מבעייתו, מצוקתו וכ'ו, יוצא ממערתו, חוזר ומזנק באופן פתאומי לאותה נקודה ראשונה שמשם בעצם התרחק בתחילה כאלו כלום לא קרה וכעת הוא מוכן לתת לה את מלוא היחס, ההערצה והפרגון שהאשה אכן ראויה לה.
אולם-כיוון שהאשה מתרחקת רק כאשר יש לה סיבות מוצדקות וענייניות,כמו-שאינה מוצאת עניין בקשר, אבדה אימון, כעוסה, פגועה וכ'ו, לכן היא מאמינה שגם בן זוגה התרחק מסיבות אלו או מסיבות מוצדקות אחרות.
זו-הסיבה שהיא לא מוכנה להתפייס מבלי לקבל תשובות ענייניות ומספקות.
לפיכך-כאשר האשה אינה מודעת לתהליך הפנימי שגבר עובר, מפגיזה בשאלות, טענות, כעסים, אשמות וכ'ו, ומצפה להסברים הגיוניים.כאשר אין לגבר מענה, בעיקר כשהוא בעצמו אינו מודע לתהליך עמוק פנימי ותת הכרתי זה, אזי גם הוא כועס ומחזיר לה באותו מטבע.תהליך זה חוזר חלילה עד שנוצר קצר תקשורתי ומכאן עד שהבית עולה על שרטון הדרך קצרה כידוע.
נשים נכוות-לא רק כאשר בלא יודעין הן קוטעות את חוט מחשבותיו של הגבר בשעה שהוא טרוד בהסתכלותו פנימה בנפשו, אלא גם כשהן מפרשות אותו בצורה מוטעית.
לדוגמא:ביטוים המשמשים סימני אזהרה לכך שהוא נמצא במערתו או בדרכו אליה:האשה-שואלת-"מה שלומך, איך אתה מרגיש או ספר לי איך עבר עליך היום וכ'ו"?
האיש- עונה-"זה בסדר", "הכל בסדר", "לא קרה כלום".
ע"י ביטוים קצרצרים אלו האשה יכולה להבין שיש להניחו ולתת לו מרחב זמן לפתור את בעיותיו בכוחות עצמו.
כמו כן-במקום לומר- "אני כעוס, נרגז, הניחי לי לנפשי, תני לי מרחב זמן וכ'ו", הגברים פשוט משתתקים. לכן-
כאשר גברים משמיעים אחת מההערות המקוצרות המובאות לעיל

,הם בדרך כלל עושים זאת בגלל שהם זקוקים להסכמה שבשתיקה, מרחב מחיה, זמן וכ'ו. ביטויים-מעין  אלו מכניסים את הנשים לבהלה, דאגת יתר ומפרשות אותם בצורה מוטעית.לא אוהב אותי, זה בגללי, אני דוחה אותו וכ'ו".לכן יש לזכור-שביטויים קצרים מעין אלו אומרים-"אני יכול לטפל בבעיותיי בכוחות עצמי,תביני אותי ותניחי לי בשלב זה לדאוג לעצמי,תתמכי בי ע"י זה שלא תדאגי לי, סמכי עלי שאני מסוגל לדאוג לעצמי ואשמח שתאמרי לי זאת". ועוד-

בהעדר תרגום מילולי זה, האשה מפרשת בטעות את הביטויים הקצרים שלו כך-"הוא מתעלם ממני", מתכחש לבעיותיו, בורח מהמציאות, אין לא כלים ומסוגלות לפתור את בעיותיו בכוחות עצמו".לפיכך-

היא מנסה בכל דרך אפשרית לעזור לו ע"י שאלות מציקות, השערות, ניחושים למצוקתו ובעיותיו, וחושבת שע"י שהוא יפתח אליה וידבר, אזי תוכל לעזור לו ולהוציאו ממערתו, תסכולו מחסומיו וכ'ו, ואינה מבינה שבעתות אלו היא מסיגה בדיוק את ההיפך ואם היה סיכוי שלאחר שעות יחזור לעצמו, כעת יידרש לו ימים אף לילות.
כי בזמנים-הללו השאלות הם ממש מציקות, מעצבנות,מכעיסות ודוחקות אותו להיכנס עוד ועוד בתוך עצמו.לעומת זאת-נשים בדרך כלל מדברות מאותןסיבות שגברים משתתקים ואינם מדברים:

א. אשה- מדברת כדי לברר ולגלות לעצמה מה היא רוצה לומר בעצם.
לעומת זאת-גבר- מפסיק לדבר על מנת לברר אצלו פנימה מה רוצה לומר.ב. אשה- מדברת על מנת שתוכל לחשוב בקול רם. גבר-שותק על מנת לחשוב ולעבד נתונים בשקט.ג. אשה- מדברת כאשר רוצה לשפר את הרגשתה.

גבר- שותק על מנת לשפר את הרגשתו.
 ד. אשה-מדברת כדי להתרכז, בעיקר כאשר היא נסערת.

גבר-שותק כאשר הוא נסער, כועס או עצבני, כי סיכוייו להצליח להירגע במערתו הרבה יותר גבוה.
ה. אשה-מדברת כדי להוציא תסכולים, משקעים, כאבים ורגשות שלילים ללא בקשת עצות ופתרונות.

גבר-שותק כדי לעבד נתונים בשקט ולמצוא עצות ופטרונות.
 ו. אשה- מדברת כדי לשתף אחרים ברגשותיה ותחושותיה כדי ליצור חיבור, שיתוף ואינטימיות, כי ע"י כך היא מגלה את-
"האני  האוהב שלה".
גבר-שותק על מנת לחזור שוב ולמצוא את-"האני שלו",

כי אינטימיות יתרה גוזלת ממנו את עצמו כאמור לתחילת המאמר.
 ז. אשה-מדברת כדי להשמיע את קולה.
גבר- שותק כדי להצטנע ולהסתיר את עצמו.
 ח. אשה- מדברת כדי לחזק את בטחונה ולהרים את דימוייה העצמי ביחס לאחרים.
גבר- שותק כי בכך הוא מוצא את מעלתו וגדולתו ביחס לאחרים.
 ט. אשה- מדברת- כדי להתגבר ולהפיג חששות ופחדים. גבר-שותק בגלל פחדים, חששות, דמוי עצמי נמוך וחוסר בטחון.
 י. אשה- מדברת כי אינה חושבת על התוצאות וההשלכות.
גבר- שותק כדי לתכנן את צעדיו בתבונה מחשש התוצאות.
 יא. אשה- זקוקה לדבר על מנת לשחרר אנרגיות שליליות ובמקומם להתמלאות באנרגיות חיוביות.
גבר- שותק על מנת לשחרר אנרגיות שליליות ולהתמלאות באנרגיות חיוביות.
 יב. אשה- מדברת כדי להראות את מעלותיה וכישרונותיה.
גבר- שותק על מנת להראות את חכמתו וכישוריו.
 יג. אשה- מדברת כדי להכחיש ולהסתיר את כישלונותיה וחוסר הצלחתה.
גבר- שותק כדי להעלים ולהסתיר את כישלונותיו, טעויותיו וחוסר הצלחתו.
יד. אשה- מדברת כדי להירגע.
גבר- שותק כדי להירגע,
עוד ועוד רשימה לאין סוף.
גברים ונשים מדברים וחושבים בשתי שפות שונות, לכן אין זה פלא שקימות בעיות תקשורת קשות במערכת היחסים כאשר אינם מכירים את השוני במין האנושי כאמור.
 כי מאותן סיבות שנשים מדברות גברים שותקים וכן להיפך.
מכאן מובן-
מדוע ללא לימוד מקצועי וידיעה חיונית  בנפש האיש והאשה ובהבנת ההבדלים המהותיים הקיימים בניהם, זוגות רבים, סובלים ממחלוקות ושבעים ממאבקים בלי סוף.
מכאן-
תשובה ניצחת לאלו שחושבים שיכולים להסתדר ע"י לימוד בספרים ועלונים בלבד,עוד נרחיב בס"ד!! 

כהמשך-

תקשורת חלק יב'
נשים וגברים

מדברים בשתי שפות:

איש ואשה הם שני הפכים שבנויים באופיים ובטבעם בצורה שונה לחלוטין-שכל מול רגש, דין מול חסד, רצון לתת מול רצון לקבל ועוד...
מעשה- והגיעו אליי זוג להדרכת נישואין, שאלתי-"מה הסיבה שהחלטתם להינשא"?
ענו-"אנו דומים בהמון דברים, יש בנינו דברים משותפים וחיבור נפלא מה שלא זכינו קודם לכן". עניתי-
"חשוב לזכור ולדעת שאין דבר אחד משותף בכם, ואין אתם דומים במאומה זה לזו, וככל שתלמדו את אופיו המיוחד של כל אחד מכם, כך יגדלו סיכויי ההצלחה לנישואין.
שאלה האשה-"האם הרב מכיר אותנו"? "לא". "אז איך הרב קובע שאין לנו דבר משותף"? עניתי-"אוכיח לכם תוך מספר שאלות".
כעבור רבע שעה לערך, התפרצה לדבריי ואמרה-"חבל שהוריי לא קבלו הדרכה מהרב, כי אם היו באים בזמן לא היו מתגרשים",[הפרטים שונו מחמת צנעת הפרט].
אחד האתגרים הקשים בתקשורת ובהתמודדות עם הבדלי דעות והשקפה, כאשר זוגות חולקים על דבר מה והשיחה הופכת למריבה קשה ולדו קרב של ממש, פוגעים זה בזו מטיחים אשמות ואינם מסוגלים לעצור.
כפי שתקשורת נכונה היא המרכיב החשוב ביותר למערכת יחסים טובה, כך עלולים הוויכוחים להיות יסוד הרסני ביותר בתקשורת שאינה תקינה. ככל שאנו קרובים זה לזו מבחינה רגשית, קל יותר להיפגע ולפגוע ברגשות האחר ממעשיו ודיבוריו. כאשר אנו לא מעורבים מבחינה רגשית, בנקל נוכל לנהל משא ומתן באופן שקט ורגוע .
ניתן לנהל משא ומתן, להיות כנים ופתוחים ולתת ביטוי לרגשות השליליים מבלי להתווכח ולריב, בתנאי שנלמד להגיש את הדברים בצורה רגועה ומכובדת.
כמו כן-קל לנו לקבל בקורת דעות והשקפות נוגדות, כאשר בן/ת הזוג מטיבים להעביר לנו בגישה ובצורה שקטה ומכובדת.
כי לא מה שהוא אומר זה מרגיז ומכעיס אותנו, אלא הצורה והאופן שבה העביר והגיש לנו את הדברים.
נקדים-זוגות שרבים ומתווכחים תמיד, אהבתם גוועת אט אט עד למצב של איבוד רגשות זה לזו.
לעומת זאת-ישנם זוגות שמדכאים את רגשותיהם האמתיים במטרה למנוע ריבים, ויכוחים ועימותים. אולם-כתוצאה מדיכוי רגשותיהם הם מאבדים קשר עם רגשות אהבה זה לזו.
יוצא-אלו שרבים  ומתווכחים תמיד, מנהלים קרבות של אש ומאבדים רגשות זה לזו, ואלו שמדכאים את רגשותיהם על מנת להימנע ממלחמות וריבים, מנהלים מלחמה פנימית קרה ומונעים רגשות זה לזו.
קו האמצע-ע"י שכל אחד ידע לכבד את המין השני, את תכונתו ואופיו המיוחד וידע להגיש לו את דבריו בצורה מכובדת ונעימה, [בזמנים רגועים כמובן],יהיה ניתן לצמצם פערים ולהשוות דעות מבלי לדכא רגשות שליליים או ללחום כדי להשתיק דעות ורצונות מנוגדים.
כלל ראשון-בכיבוד בן/ת זוגנו, שנלמד להקשיב לו/ה בלי לחשוב איך לתקנו/ה, לשפרו/ה ולשנותו/ה ובלי נתינת עצות ופתרונות.
יש לזכור,בזה שאנו מקשיבים ומזדהים בכאבו/ה, זה לא אומר שהוא/היא צודק/ת או שאנו מסכימים עמו/ה, אלא מעבירים לו/ה מסר יקר וחשוב שמכבדים  אותו/ה כפי שהנו/ה.
לפיכך-זה לא משנה מה שאנו אומרים, אלא הדרך שבה אנו מגישים את הדברים, וזו עיקר בעיית הבעיות בכל המחלוקות והריבים וכולנו נכשלים בזה ואני הראשון.
כאשר חסרה לנו הבנה בסיסית בשוני של המין האנושי, קל לנו להיגרר לוויכוחים ולפגוע זה בזו ולמעשה אנו פוגעים בעצמנו. סוד-
ההימנעות מוויכוחים  וריבים טמון בתקשורת המבוססת על רחישת כבוד והערכה הדדיים.
מטבע המציאות יש לבני הזוג מדי פעם הבדלי השקפות וחילוקי דעות.
ההבדלים בחילוקי דעות אינם פוגעים בנו כפי שפוגע בנו האופן והדרך שבה תקשרנו.
אם נתבונן היטב, נגלה שרוב הפגיעות והריבים על הדרך והאופן שבה התנהלנו ותקשרנו ולא על מה שאמרנו זה לזו.
מה שיכל להיות ויכוח מועיל ובלתי מזיק הבא על פתרונו מתוך הסכמה והבנה הדדית לקבל את ההבדלים בין השניים, מגיע למלחמה ולדו קרב של ממש מפאת גישתם הפוגעת של בני הזוג.
כאשר בני הזוג מזלזלים ואינם מתייחסים בהערכה וכבוד זה לזו, מטבע הדברים נחסמים ולא מסוגלים לקבל את דעותיו והשקפתו של בן/ת הזוג.
יתכן שאנו מסכימים עם נקודת הראות של בן/ת הזוג, אולם מעתה יקשה עלינו לשמוע אותו/ה ולקבל את דעתו/מפאת גישתו השלילית, ואנו נמשיך בעקשנות להתווכח ולריב מחמת הערכתינו שנפגעה.
על מנת למנוע ריבים ומחלוקות, עלינו לזכור שבן/ת זוגנו אינם מתנגדים למה שאנו אומרים, אלא על אופן אמירתם.
כידוע דרושים שנים למריבה,אולם די באחד להפסקתו.
הדרך המהירה לשים קץ לוויכוח, מריבה ולהפסיקם בתחילתם, מוטל עלינו לזהות מהרגע שבו הופכת שיחה למחלוקת ומריבה, להפסיק מיד, לקחת פסק זמן, להבין מה בהתנהגותנו גרם לדרדור המצב ולחזור לתקשר בצורה מכובדת בלי לחזור על אותה שגיאה וגישה מוטעית. התנצלות-
על משפט או על דרך שאינה נאותה ודאי מועילה על מנת להתחיל לתקשר בצורה יותר רגועה ומכובדת.
גברים שמנסים לתקשר בצורה רגועה, כאשר מקבלים יחס מזולזל ובלתי תומך, הם עוברים לעמדת מתקפה, איומים והפחדות כדי להחזיר להם את ההערכה והכבוד שנפגע.
כועסים, צועקים, משפילים ופוגעים כדי להוכיח לנשיהן שאינן שוות כלל, מאחר שהמניע הנפשי שלהם כעת מעונין שנשיהן יאהבו אותם ויתמכו בם יותר מכל זמן אחר.
כאשר נשיהן חוזרות בהן ומשנות גישה מחמת הפחד, הם סבורים שניצחו אותן,אולם-ההיפך הוא הנכון, כי הם המפסידים היחידים.
גישה זו של הפחדות ואיומים כדי לקבל תמיכה והערכה, אולי מבטיחה רווח והצלחה לזמן קצר,אבל לטווח הרחוק מניבה תוצאות הפוכות לרצויות כידוע וחבל, כי ההפחדה לעולם פוגעת באמון, באהבה ובחיבור המושקע במערכת היחסים. גברים אחרים מעדיפים לחדול לריב ולהתווכח ובורחים למערותיהם במטרה למנוע מחלוקות וריבים.
דרכם לנסות להשיג את מבוקשם ע"י כך שמונעים את אהבתם מבת זוגן.
כלומר-אין הם מתנפלים עליהן ופוגעים בהן באופן ישיר כמו המקרה הקודם, אולם הם פוגעים בהן בעקיפין ע"י הענשה של התעלמות, מניעת הערכה, אהבה וצמצום היקף נתינותיהם הרגשית והגשמית,[סוג של התעללות בשב ואל תעשה].
הרווח שלהם להשגת שקט ושלווה גם כאן הוא לטווח קצר.
כי אם לא מביעים רגשות [בצורה מכובדת], מלבנים ופותרים בעיות, מתחילים התרעומות והמשקעים להצטבר ובטווח הרחוק מאבדים רגשות אהבה זה לזו.
כמו כן-לצורך הקהיית רגשותיהם השליליים בורחים לחברה, לתעסוקת יתר מחוץ לבית, לימודים, בריחה לתאוות, התמכרויות שונות וכ'ו.בענין-האיומים וההפחדות קיים בימינו גם אצל הנשים, לכן יש לזכור שדרך זו לקראת השגת שליטה ויעדים, בפרט ע"י כך שאנו מציגים את בן/ת הזוג כטועה ובלתי צודק/ת, היא הדרך הבטוחה לכישלון במערכת הזוגית, רק שאלה של זמן כידוע וחבל.
כאשר מערכת היחסים מבוססת על איומים והפחדות, בני הזוג מאבדים אפשרות לפתור בעיות ובהדרגה את יכולתם להיות פתוחים ומשתפים זה את זו.נשים מפסיקות לדבר כאמצעי התגוננות ושמירה על השקט, והגברים נכנסים למערותיהם, נעשים מסוגרים, קרים, אדישים וחדלים לחוש אכפתיות לבית ולסביבה.
התוצאה-בני הזוג מאבדים בהדרגה כל אינטימיות, קשר וחיבור שהיה בתחילת הקשר.יתרה מכך-ישנן נשים שמעמידות פנים שהכל כשורה על מנת למנוע וויכוחים וריבים מיותרים.
כלפי חוץ החיוך שפוך בדרך קבע ונראות שלמות ומאושרות, עליהן נאמר-"אשת חיל עטרת בעלה".
אולם-במשך השנים צברו כעסים  תרעומות, נהפכו למרירות וממורמרות, ונעשו לנותנות כפייתיות, בעוד שבני זוגן אינם מבינים אותן ולא מרגישים צורך לעשות שינוי בעבורן.
התוצאה-אותן תרעומות ורגשות שליליים שלא יצאו [באופן הנכון], גרמו להן להיחסם ולחסום רגשות אהבה טבעיים, עד שנהפכו לאפתיות כלפי עצמן הבית והסביבה.
כמו כן-ישנם גם גברים שמשתמשים בהתנהגות חיצונית זו של העמדת פנים  שהכל כשורה, מחמת שלום בית או מפאת שפוחדים לבטא רגשות כאובים.התוצאה-גם הם נחסמים במשך השנים ואהבתם יורדת וגובעת.קיים שוני מהותי בהעמדת הפנים של הגבר ביחס לאשה.
כאשר גבר אומר-"הכל בסדר, נפלא וכ'ו", כוונתו-"אני יכול להתמודד בכוחות עצמי ואין לי צורך בעזרה".
לעומת זאת,כאשר האשה משתמשת בביטויים מעין אלו, כוונתה- על השתדלותה למנוע ריבים וויכוחים מיותרים.
בהעמדת הפנים במשך השנים עלולה האשה לרמות את עצמה ולחיות באשליה שאכן הכל בסדר בשעה שאין זה כך.
מקריבה את עצמה על גבי המזבח, מתכחשת לרצונותיה, רגשותיה וצרכיה הבסיסיים על מנת למנוע מחלוקות ומריבות חדשות.
ישנן נשים אחרות שמעדיפות במקום להיכנס לעימותים מיותרים, לנקוט בעמדה של- "לטול את האחריות והאשמה עליהן".
אכן לטווח קצר הן יוצרות מערכת יחסים שלמראית העין מושתת על אהבה ותמיכה, אולם במשך השנים מאבדות כל רגש כלפי בן זוגן ובסוף את-העצמי שלהן.כאותו מעשה שביקשה ממני אחת הנשים לדחוף ולעודד את בעלה לבא לשיעור בזוגיות.
כששאלתי אותו-"מדוע  כבודו לא מגיע לשיעורים"?
ענה- "שהוא לא צריך, מכיוון שזכה לאשה שעושה לו את כל רצונו".
שאלתי-"האם גם רעייתך מאושרת"? ענה-"זאת הבעיה, מצד אחד היא עושה הכל כדי לרצות אותי ומצד האחר איני מבין מדוע אינה מאושרת". מתברר-שחייה מעל שלושים שנות נישואין בוויתור על עצמה למען בעלה.כאשר שאלו אותה על טיב מערכת היחסים?
ענתה-"יש לנו מערכת יחסים נפלאה שבעלי מאוד אוהב, הבעיה היחידה שאני מרגישה עצובה, דיכאונית ומדוכדכת ואיני יודעת מה הסיבה".לפנינו מקרה-נפוץ על אשה שהתכחשה לעצמה ולרגשותיה, כדי להיות תמיד נחמדה וזמינה לבעלה ולילדיה.
תופעה זו של התכחשות קיימת גם אצל הגברים על מנת להשביע את רצון נשיהן, מקריבים את רגשותיהם עד לאיבוד עצמם.
במשך השנים רגשות האהבה הולכים ונעלמים ובסוף צוברים תרעומות קשות, אשר כל צורה של דחייה מכאיבה להם במיוחד, מפאת שדחו את עצמם די והותר למען רווחת השני, עד כדי ויתור על זהותם העצמית.
לסיכום:
הדרך הרצויה שבני הזוג ימצאו את האיזון הנכון בין שתי הקצוות, ע"י שנזכור שאיש ואשה בעלי אופי שונה, נלמד לכבדו, נרכוש מיומנות תקשורת נאותה עם גישה נכונה ונאפשר לבן/ת זוגנו לשחרר רגשות כאובים בצורה מכובדת,בזמנים רגועים. ע"י כך נמנע מוויכוחים מבלי לדכא רגשות שליליים, דעות ורצונות מנוגדים ונשלם מחיר יקר כמבואר,עוד נכתוב בס"ד!!

שלום בית

מהדורה רביעית:
תקשורת יג',
כיצד יוצאים מזה:
ציינו בעבר את ההשלכות הישירות של חסכי הילדות על העתיד ובעיקר על הזוגיות.כלומר מה שראינו חווינו וכ'ו אנו ממשיכים להעביר לדור ההמשך מבחינת-"העתק הדבק".בעלון זה והבאים נשתדל לעמוד בהרחבה לעומק ולרוחב בעניין הפחדים, החרדות וכ'ו שכל אחד מאתנו חווה וניתן מענה, עצות וכלים לכל הדחפים הללו.
כי אם הצלחנו לטפל בשורשי הבעיות, הדחפים והפחדים ללא כדורים וסמים למיניהן, נוכל להתגבר בס"ד על כל בעיה ולהתמודד בכוחות עצמנו מול כל קושי וניסיון וחיינו יראו אחרת.
אם נהיה כנים עם עצמנו, נגלה שלא פעם אנו מבזבזים אנרגיות וכוחות רבים ומשקיעים מחשבה מעמיקה בחשבונות ושיקולים שונים על מנת לא להגיע למצבים לא נעימים  ולהיחשף למצבים מביכים.
מעטים הם האנשים אם בכלל, שיכולים להתייהר ולומר שהם משוחררים מכל פחד.כולנו מפחדים זו עובדה!אם ממשהו או לפחות בזמן מן הזמנים.לכולנו יש סודות קטנים ומאגרים נסתרים של חולשות ונטיות ילדותיות שלא היינו רוצים שאחרים יגלו אותן, מפאת החשש שילעגו לנו ויזלזלו בנו. הפחד יכול לבוא בצורות שונות ומשונות.
לדוגמא:
במונח "פחד"-אנו מתארים דבר רע שעלול לקרות לנו באופן פיזי או חומרי, כמו-להיענש/ להיקנס/להסתבך עם החוק/להיתקל בשכן רע/ להסתבך עם גבר אלים או חברה ביקורתית/להידבק במחלה/לעבור טיפול שיניים או טיפולים גופניים כואבים וכדומה.
במונח "בושה"-אנו משתמשים במושג של פחד מפני פגיעה בדימוי האישי או במשפחתנו. כשעולה בלבנו החשש שנישאל אודות הרקע האישי או המשפחתי וכ'ו, אנו מיד מסמיקים ומתחילים לגמגם מפאת הפחד שנאמר דבר מה שיכול להביך אותנו או להוריד את ערכנו או את ערך משפחתנו.מטבע הדברים אנו מתביישים מאוד כשאחרים מבחינים בנו נטייה קלה שמביכה אותנו, בעיקר כשאנו מסתירים דבר מה מהם.
במונח "חוסר הבטחון"-אנו חוששים לעשות כל דבר מהפחד שמא אחרים ישפטו אותנו ויגלו את חולשותינו ויחשבו שאיננו צודקים או צדיקים כדבעי.זה עשוי להתבטא בחשש להביע דעה שמא אחרים לא יסכימו עמנו או יסתרו את דברינו.
כמו כן-פחד לשאול שאלה שמא יחשבו שיש לנו הבנה חלשה וערכנו ירד בעיני אחרים, או בחוסר תעוזה לעמוד על שלנו שמא יאשימו אותנו בחוסר הגינות ובמידות מושחתות וכדומה. במונח "דאגה"-
רגשות פחד וחרדה מתערבבים בתוכנו, ומתעוררים בקרבנו כשאנו חושבים על דבר מה שעומד לקרות בעתיד, כאשר אחד הילדים מאחר לבית הספר, יורד מבחינה לימודית, חברתית או נושר ממסגרת החינוך למקומות ולחברה שלילית.
כמו כן-כשאנו חשים בכאבים או חולשות למיניהן בלתי מוסברות ותפקודנו יורד בעניין ניהול הבית, משמעת וחינוך הילדים.
וכן-כאשר השקעה כספית מתנדנדת ועלולה לרדת לטמיון חלילה או כשקיים סיכון להפחתת  משכורת או כשחרב הפיטורין מתנפנפת מעל צווארנו או שהזוגיות שהשקענו בה את כל חיינו, עומדת להתפרק ולהתרסק מול עינינו.לא משנה איך אנו מסבירים או מכנים רגשות אלו, בסופו של דבר מדובר בפחד וחרדות.
רגשות ותחושות אלו לא נעימות וכאשר המינון עולה ומאבד שליטה, הוא עלול לערער את שלוות נפשנו, להשתלט על מחשבותינו, לפגוע בתפקוד ובאיזון הנפשי ולהשתלט על כל תחומי החיים.
יש לציין-שהפחד כשלעצמו חשוב והכרחי לקיומנו ובמהותו אינו שלילי, אלא עוזר לנו לנקוט אמצעי  זהירות ומסייע בידנו לשמור על עצמנו ועל האינטרסים האישיים.אוי לנו, אם לא יהיה לנו מנגנון שיעורר את תשומת לבנו לסכנה מתקרבת או לנזק שעלול לבוא עלינו.
כמו כן-גם מידת הבושה משובחת ובזכותה אנשים מתנהגים ע"פ כללי הנימוס והדרך ארץ ונמנעים מהתנהגות שלילית או שאינה הולמת את המצב. הבעיה מתחילה כשהמנגנון מתקלקל ונעשה לרגיש מדי ומפעיל אל כל מערכות החירום עם כל רוח מצויה. כגון:
כאשר החשש מאי נעימות שכיחה ובלתי נמנעת, מכניס אותנו לחרדה של ממש, מוציא אותנו משלוות נפשנו ופוגע בתפקודנו התקין ואפילו אם באופן חלקי, המצב דרוש טיפול באופן מידי!
קשה לקבוע את הגבול המדויק שבו הפחד עובר ממנגנון מועיל למטרד הרסני.בפרט כאשר הוא משתנה ממצב למצב, מזמן לזמן ומאדם למשנהו ואין לעשות  השוואות.
אולם-כמו ברבות מתכונות הנפש, כדי לדעת את רמת הפחד אם יעיל, פשוט לבדוק את ההשלכות ולאן הוא מוביל אותנו. אם הפחד  מעורר אותנו לפעול ומדרבן אותנו לנקוט אמצעי זהירות מועילים-
כגון:לנעול את הדלת,חלונות וכ'ו כשיש מכת גניבות בסביבה,או לשים גדר או מחסום לתינוק על מנת להגן עליו מסכנה,זה מצוין.
אולם-אם הפחד גורם לנו שלא לצאת מן הבית גם כשהעיר אינה פרוצה וכ'ו, או כאשר דאגה כלשהיא מקשה עלינו להירדם בלילות ועקב כך אנו מותשים ולא מצליחים לתפקד במהלך היום, אות הוא שהפחד חרג את גבולותיו והא בגדר בעיה מטרידה הדורשת טיפול.
במצב זה, הפחד הוא "כגולם שקם על יוצרו" ובמקום לעזור ולהועיל הוא פוגע והורס.מה בין זהירות לפחד:ההבדל הבסיסי בין שיקולים וחישובים מתוך זהירות,לבין שיקולי פחד וחרדה, כאשר אדם שוקל בקור רוח שכר פעולה כנגד הפסדה, ולוקח בחשבון את התועלת שעשויה לצמוח ממעשיו, הרי זה שיקול נכון ולגיטימי.
מאחר ולכולנו יש את הזכות לא להיכנס למצב שבו אנו עלולים להיפגע ומותר לנו להגיע לכלל החלטה שלא לעשות צעד או להשקיע בעניין מסוים, משום שאיננו מעוניינים בטרדות וצרות שיביא עלינו אותו עסק וכ'ו.
לפיכך-אנו גם יכולים להחליט להימנע  מלהעיר לשכן או לקרובנו על דבר שמפריע לנו משום שאיננו מעוניינים להסתבך עמו.
זו החלטתנו האישית ואם אנו מרגישים טוב ושלמים בהחלטה זו, אין בכך שום בעיה.
אולם-אם אנו מעוניינים לעשות דבר מסוים, אך מפחדים להחליט או לא מעיזים לעשותו ואנו חשים רע ומתוסכלים על שאין בנו את האומץ הנדרש כדי להוציא את רצוננו מן הכח  אל הפועל ולפעול כפי שהינו רוצים לפעול, אזי יש לנו סיבה טובה לעשות כל מאמץ ללמוד כיצד להתגבר על פחד זה. כללו של דבר-
אפשר להיזהר ולשקול כל דבר, ניתן להימנע מכל אי נעימות ולעקוף כל קושי, אולם מתוך שיקול דעת שכלי וקר וכמובן להיות שלמים עם ההחלטה .

אבל-ברגע שאלמנט הפחד מכרסם בנו ואנו לא שלמים עם ההימנעות וכ'ו, הרי זו חולשה וקיים גורם פחד שמפריע לנו ומן הראוי לעשות כל מאמץ על מנת להזיזו ולהוציאו ממערכת החיים.
כאן המקום להדגיש-שאדם יכול להיות חזק בתחום מסוים או בתחומים רבים אחרים, ולמרות זאת להיות פחדן גדול בתחומים אחרים.
ידוע-על לוחמים גדולים שניהלו מלחמות וקרבות,אך התעלפו בראותם טיפת דם,או על מנהיגים דגולים שנתקפו בחרדה בהופיעם מול ציבור, ועל עסקנים, אנשי ציבור ותלמידי חכמים מובהקים ומחברי ספרים מזהירים שנתקפו בחרדה והתבלבלו כאשר בקורת ציבורית נמתחה עליהם.
הם-היו חזקים מאוד בתחומים מסוימים וחלשים מאוד בתחומים אחרים ואין הדברים סותרים כלל, מפאת שהכל תלוי בחוויות וניסיון העבר ובדרך שהאדם התרגל להגיב ובגישה שפיתח כדי לעקוף את המצב שעורר בו פחד,בושה ואי נעימות.
אומנם-ביכולתנו להשלים עם חולשותינו ולהשלים עימן,אולם אין מצוה לסבול ולגרור יסורין כה קשים.
לא ייאמן עד כמה אנו עשויים להתקדם בחיינו מבחינה רוחנית וגשמית, רק אם נלמד בצורה נכונה את אלמנט הפחד בתוך שקולנו ונלמד לנטרל אותו.אם נלמד לגייס את האומץ והתעוזה הנדרשים לביצוע הדברים שאנו רוצים וחושקים אך לא מעיזים לעשות מפאת שיקולים של פחדים וחרדות משתקים,אם נעיז לצאת מן הריבוע שציירנו במו ידנו, נגייס את האומץ לפרוץ מבית הכלא שהקמנו ויצרנו בדמיוננו ונרהיב עוז לנפץ את החומות הגבוהות והדמיונות שבהן הקפנו את עצמנו,שום דבר בחיינו לא יהיה עוד כפי שהיה.
כמו כן-יש בושה חיובית שנובעת מתוך הליכות מוסר ודרך ארץ ויש בושה שלילית שנובעת מפחדנות וחוסר אומץ, אם כן מן הראוי להתגבר גם עליה ולעקור אותה מקרבנו.
לסיכום:
א. רבים וגם טובים מושפעים מפחדים.
זה לא משנה אם מכנים זאת בשם-פחד/ דאגה/ בושה/ זהירות/ הימנעות/ חוסר בטחון/ דימוי עצמי נמוך/ הערכה עצמית נמוכה או אי נעימות גרידא,המכנה המשותף של כולם הוא עדיין-"פחד".
 ב. הפחד במהותו אינו רע, אדרבה הוא עוזר לנו לנקוט באמצעי הגנת אינטרסים. הבעיה מתחילה ,כאשר הפחד עובר את הגבול הנכון ובמקום לעזור לנו הוא נהפך למטרד נורא שמקשה עלינו לחשוב כראוי ולתפקד בצורה נכונה וסבירה.
 ג. אין שום בעיה להימנע מקשיים ולעקוף כל דבר שאינו נעים לנו, כל זמן שאנו שלמים עם ההחלטה ועושים זאת מתוך שיקול דעת קר ,שכלי ורגוע.
ברגע שהפחד מכרסם בנו ואיננו שלמים עם ההימנעות,אות הוא שמדובר בחולשה ובאלמנט משתק. חובתנו לעשות כל מאמץ כדי להוציאו מכללי החיים.
 ד. לא ייאמן כיצד ניתן להצליח בחיים אם רק נלמד לזהות את אלמנט הפחד שחדר לתוך שיקולנו ולנטרל אותו בזמן ובצורה חכמה.
כאשר נגייס את האומץ לפרוץ את החסמים שיצרנו בדמיוננו ונרהיב עוז לנפץ את החומות שבהן הקפנו את עצמנו, חיינו ישתנו מקצה לקצה! נחזור-
אף שיש מן הפחדים שמקורם בנטייה מולדת ורק אנשים שנולדו עם נטייה זו יפתחו אותם, עם כל זה- בחלקו הגדול של הפחד הוא נלמד.
גם אלו שנולדו אמיצים וחזקים ברוחם, עלולים לפתח פחדים.
רבים מתארים פחד כדבר שהגיח אל תוך עולמם כיצור קטן וחלש ולאט לאט הוא הלך והתפתח עד שהגיע לממדים אדירים ומבהילים.
הם חוו כיצד הפחד יוצא מכלל שליטה וחשו חסרי אונים מול החרדה.
אין להם שום מושג כיצד לנהוג, והתגובה הראשונית היא לברוח מהפחד ומהאי נעימות, דבר שגרם להעצים את הפחד והחרדה[עוד נאריך בנקודה זו].חוקרים שניסו לחקור פחדים, הסיקו שהפחדים המולדים  מועטים וספורים,כגון-"פחד מרעש פתאומי/פחד מחושך/ מנחשים/ מאש ומקומות גבוהים.
אולם שאר הפחדים הקיימים בנו, נרכשו במהלך התפתחותנו ונלמדו במהלך חיינו בעקבות אזהרות המבוגרים שבצילם גדלנו ובהתאם לתגובתם ופחדם כך אנו מגיבים,[עוד נציין דוגמאות להתפתחותו של פחד].כמו-בדברים רבים ההורים מחנכים את ילדיהם כיצד לנהוג, כן הפחד נלמד מההורים.קיים הבדל משמעותי ובולט בין הורים שאתגרו באופן הנכון את ילדיהם לעשות את מה שחששו ופחדו לעשות, לבין ילדים להורים היסטריים שהוסיפו פחד לפחדם והכניסו אותם לאותם חרדות שההורים שרויים בהם ואף שהייתה לילדים שארית אומץ להתגבר על פחדם. עוד נאריך עם דוגמאות וסיפורים וניתן עצות מעשיות בס"ד.

מהדורה חמישית
בשלום בית:
תקשורת חלק נא'! 

ישנה חשיבות רבה שבני הזוג ישמרו על קשר טלפוני במשך היום, ידרשו וישאלו האחד בשלום השני. בכוחו של קשר זה להעניק הרגשה הדדית של דאגה אכפתיות ושיתוף. זהירות!
פעמים הקשר הטלפוני עלול להיות חונק/ חופר/ מנדנד/ מלחיץ/ מרגיז/ מעצבן ולהפוך למטרד. לדוגמא:"למה צלצלת רק עכשיו"? "למה לא ענית לי"? "עם מי שוחחת מקודם"? "למה אתה מקצר"? "למה עברת לממתינה באמצע השיחה"?"לאן אתה ממהר"?"למה אין לך סבלנות בשבילי וכ'ו"?
חשוב לזכור-כי פעמים בן הזוג לא במקום נח, לא במצב מתאים ולא בזמן מתאים לשיחה וכ'ו.יתכן שהוא באמצע לימוד,עבודה,עיסוק דחוף, בשיחה דחופה כעת,או שיש לו מאזינים בשיחה וכ'ו.הצורך

של האשה בקשר טלפוני שונה מהצורך של הבעל.
תכונות האשה:מעוניינת לפרוק את מה שיושב לה על הלב/זקוקה לשחרר מטענים/ תסכולים/ רגשות/ מועקות וכמהה לחוש את תחושת האחדות ללא עצות ופתרונות. רק האזנה,הבנה ותמיכה רגשית מבן זוגה. מודעות חדשה:עלייך לדעת כי בעלך נלחץ/חסר אונים/מאוכזב על כך שאינו יכול לעזור לך/ הוא חש אחראי ואשם בקשייך/ משליך את חוסר הצלחתך על עצמו/ דברייך מטרידים אותו ללא תועלת/ פוגעים בו, בביטחונו ובגבריותו.
לפיכך-הימנעי ככל האפשר מלשתף אותו כרגע בטרדותייך והמתיני לזמן מתאים ובטח לא באמצעות הטלפון.
תכונות הבעל:מעוניין לשמוע שהכל כשורה/מתייחס לדברי האשה כאל קריאה לעזרה וסיוע מידי/נלחץ למשמע קושי/בעיה/תלונה וכאב. חושב איך אפשר לעזור לה ואין באפשרותו ומדוע היא מטרידה אותו כעת? מדוע היא מורידה לו את מצב הרוח? מדוע יש לה רק צרות לספר לו וכ'ו?
מודעות חדשה:עליך לדעת ולהפנים כי אשתך אינה מצפה לעזרתך כרגע, היא זקוקה שתקשיב לה/ תתחבר לרגשותיה/ תזדהה בכאבה ותעניק לה תמיכה רגשית. אל תחשוש להעצים את כאבה ולהצדיק את הרגשתה, כי זה משחרר אותה.היא מעוניינת לחוש שאתה שותף אמיתי לרגשותיה וחוויותיה, תן לה מילות עידוד כגון: חבל שכעת אני לא בבית/ אני מצטער לשמוע זאת/היי חזקה/את מסוגלת/זה קטן עלייך/אני סומך עלייך/את צודקת/ יש לך כוחות נפש אדירים/ אני גאה בך וכ'ו.
זהירות-אל תבטל את דבריה, אל תמעיט מעוצמתם  ואל תזלזל בהם. אלא ההיפך תעצים אותם, תזדהה בכאבה ותסכים עימה, כי זה הדבר היחידי שמסוגל לשחרר אותה.
זכור-היא אינה זקוקה כעת לעזרה, עצות או פתרונות, רק הקשבה, הבנה והזדהות בכאבה.לכן אל תילחץ, אל תרגיש רגשי אשם במצבה ואפילו כאשר היא מאשימה אותך, כי אין זו כוונתה, אלא לחוש ממך אכפתיות, תמיכה כנה ואמיתית בלבד, וזה סוד יקר!! מה מותר לדבר בטלפון: התעניינות/געגועים/סיפור חוויה נעים[לא להאריך, בעיקר  האשה],העברת מידע בקצרה/שיחה נעימה וקלילה/אמירת מחמאות/שבחים/עידוד/פירגון/בקשת עצה והכוונה בקצרה [כמובן כשאין אפשרות להמתין לבית],בשורות טובות וכל מה שעשוי לעשות טוב על הלב.
מה אסור לומר בטלפון: תלונות/ ביקורות/ אשמות/ קיטורים/ נדנודים/ חפירות/ צעקות/עלבונות/חקירות/חששות/דאגות/חוויות לא נעימות דיווח על קשיים ובעיות/ שמועות רעות/ העלאת נושאים שטעונים כעס/תסכול/מרמור/חוסר סיפוק וכל מה שעושה רע על הלב.
נחזור-ניתן לעשות שינויים, להתמיד ולהצליח רק עם חיזוקים. החיזוק, הפירגון והעידוד הם המזון לנפש האדם ובאמצעותם מקבלים את הכח לחיות/ לפעול/ ליצור להשתנות/ להשתפר/ להתקדם ולעשות הכל כדי להצליח.  לחיזוק ולעידוד יש כח עצום להשפיע על האדם, לבנות את אישיותו מחדש, לעצב את התנהגותו ולהובילו בצעד אחר צעד לשינוי גדול.כל פניה, בקשה והערה שזכו לשינוי חיובי מבן/ת הזוג, זה כלל לא מובן מאליו, לכן חובה לתת התייחסות נאותה, חיזוק ועידוד על כל שיפור והתקדמות. העידוד יוביל לתגובה ולשינוי חיובי נוסף ולרצון להשקיע עוד ועוד.
"קמצני העידוד", הם חסרי ביטחון והערכה עצמית נמוכה, לכן דורשים שלמות מהאחר. הם חסכנים במילות עידוד, אינם רואים שינויים באחר ואינם מתפעלים משום התקדמות ושיפור.
טענתם-"זה לא שינוי משמעותי, זה רק חיצוני,זה מזויף,זה לא יחזיק מעמד,זה רק טיפה מן הים,אין לי בו אמון".כל זה מפאת גאוותם וביטחונם הירוד והחיפוש לשלמות אצל אחרים, פרפקציוניסטים על חשבון השני כדי להרים את בטחונם,סמכותם ומעמדם.
יש לזכור-שינוי שלא זכה לחיזוק, נעצר ופעמים מתהפך לשלילי ובעיקר בחינוך הילדים כידוע,[כתבנו רבות בעניין זה בעלונים הקודמים].מפאת שטבע האדם לומר לעצמו-"בין כה וכה לא שמים לב לשינויים שלי,אני עשיתי את המיטב, גם אם אמשיך להשקיע המצב לא ישתנה, אני את שלי עשיתי, אין שום הערכה,בן זוגי לא ישתנה,כלום לא מרצה אותו,אולי כדאי לחזור למנהגיי הישנים והאנוכיים כדי לקבל הערכה על התקדמותי".
ממחקרים עולה כי תהליכי למידה התנהגותיים המלווים בחיזוק, מביאים לגירוים חיוביים במוח ולהפרשה של המוליך העצבי-"דומפין".
הדומפין המופרש במוח גורם לתחושת הנאה וסיפוק ובכך מסייע להתרחשות תהליכי למידה התנהגותיים ארוכי טווח.
הכרת האני:מי אני, שורד או מתמודד?
נקדים-אין בכל העולם אדם אחד שחייו מתנהלים בדיוק כפי רצונותיו או על פי הציפיות והתוכניות שלו. כולם מתמודדים, זו מציאות! עובדה!אלו הם החיים!!אדם חכם מכיר, ער, יודע ומקבל את החיים כפי שהם, מתמודד ומשלים עם מה שלא ניתן לשינוי.
זה אני! זה בן זוגי! אלו הם ילדיי! אלו הם ההורים והמשפחה שלי! אלו הם ההורים והמשפחה של בן זוגי! זוהי הדירה שלי! זה הכולל שלי! זוהי העבודה שלי! אלו הם תנאי החיים שלי!!בתים רבים נהפכו לגיהנום עלי אדמות להורים ולילדים יחדיו, משום שלא היו מוכנים לקבל ולהשלים עם מציאות החיים וכל קושי/ חסרון/ בעיה/ חולשה/מחלה/לקות וכ'ו עולה הבית על שרטון.
לעומת זאת-בתים רבים מתנהלים בשלום ושלוה ומצמיחים ילדים בריאים ושלמים בגופם  ובנפשם בזכות ההשלמה עם בעיות-חולשה/מחלה/לקות וניסיונות החיים.
לפיכך-בידנו להיות קורבן שורד או מתמודד!!
קורבן שורד:לא סולח/ לא שוכח/ לא מוותר/ לא שותק/ מרים ידיים/מתייאש/לא לוקח אחריות/מוכיח עד כמה שהוא פגוע, מסכן וסובל/איזה עוול גדול נעשה לו/עד כמה שהוא צודק והאחר אשם/מלא רחמים עצמיים/מאשים/כועס/סגור בתוך עצמו/ מזלזל/ נוקם/מחנך/ מעניש/ מלמד לקח/ מטפח ומוציא מכלל פרופורציה כל עניין/ מוצף רגשית ובכל הזדמנות מציף את הכל וכ'ו.
מתמודד-סולח/ מוחל/ שוכח/ מוותר/ שותק/ מבליג/ מתגבר/לא מתייאש/לא מרים ידיים/ לוקח אחריות/ סבלן/ מרחם/ בא לקראת/ עוזר/ תומך/ מעלים עין/ לא רואה חסרונות/ לא מפנים פגיעות/ אינו מתייחס לכל מילה לעשות מזה עניין/ מפנה את המבט קדימה/ רואה רק חיובי/ מתגמש/ זורם/ נאבק ועושה הכל למען הזוגיות.
החידוש הגדול-כאשר אנו בוחרים להתמודד- אנו מתחזקים, מתעצמים וצומחים מתוך הקושי ומקבלים כוחות יותר ממה שהיה לנו בטרם שהתמודדנו!!
תרגיל-להכרת האני: מציאות החיים שלי כרגע היא כך? א. בבחירתי לבחור להיות קורבן שורד? והתוצאה תהיה כך? ב. שאל את עצמך האם מציאות זו טובה לי, לבן/ת זוגי/לילדיי?
לעומת זאת-אני יכול לבחור להיות מתמודד ומה היא התוצאה? ב. האם זה טוב עבורי לבן/ת זוגי ולבני משפחתי?
נחזור-ישנם ארבעה דפוסי תקשורת שמחבלים קשות בקשר הזוגי ועשויים לגרום לנזק בלתי הפיך.
נקדים-ויכוחים ומריבות הם חלק בלתי נפרד מהחיים! כאשר בני הזוג מתווכחים באופן הנכון, הזוגיות לא נפגעת, אלא מתחשלת ומתחזקת. אך כאשר מתווכחים באופן האסור, הזוגיות נחלשת, נפגעת ואף מתפרקת.קיימים ארבעה דפוסי תקשורת הרסניים שמאפיינים זוגות בעלי סיכויי גירושין גבוהים ביותר ואלו הם:
א. זלזול ב. בקורת ג. התגוננות ד. התבצרות. כל אחד יכול לבדוק את עצמו אם קיימים בו אחד או יותר מדפוסי התקשורת הנ"ל, ויעשה הכל כדי לשנות ולהשתנות.
א. זלזול-ציניות/ לעג/ ביזוי/השפלה/שפת גוף עוינת/פרצופים/דחיה/כינויי גנאי/ עקיצות/ לא מתעניין/ מתעלם/לא מתחשב/ לא מכבד/ לא מעריך ולא אכפתי.
 ב. בקורת- גישה תקיפה/ שלילית/ התייחסות מזלזלת/התייחסות שלילית לאופי בן הזוג/מבטל את דעותיו/מחשבותיו/כל דבר מפריע לו/מתלונן באופן קבוע/ מתרעם/בלתי מרוצה/תלונות כלליות ולא ענייניות, נקודתיות/ התמקדות רק בחסרון ובשלילי .
ג. התגוננות-התנערות מלקיחת אחריות/ הזנחה/ לא מתעניין/ מאשים  באופן  קבוע/ מתקיף/ תמיד צודק/ אף פעם אינו טועה/ מקטר/מתלונן/ מתבכיין/ צד אחד תוקף וצד שני קורבן/ אף אדם לא יכול ללמד אותו/מבין ויודע הכל.
 ד. התבצרות-התנתקות/ הסתגרות/ אטימות/ ריחוק/ בריחה/ אדישות/ קרירות/ לא מקשיב/לא מגיב/לא שומר על קשר עין/ אין שותפות בשיחה/ כאוב/ סובל ומרגיש אדם אומלל ומסכן אשר כלום לא ירצה אותו, מפאת שהכל חייב להתנהל כפי רצונו.
מה הבדל בין שיחה לוויכוח וכיצד נבדיל ביניהם:
נקדים-
כאשר אנו משוחחים על נושא השנוי במחלוקת, קיימות שתי דרכים: שיחה מותרת המביאה להבנה והסכמה, או ויכוח אסור המביא לידי אי הבנה, התנגדות ומריבה.
א. שיחה מותרת- זמן מתאים, שמירה על אוירה רגועה, טון ודיבור שקט והולם או ויכוח אסור- זמן לא מתאים, טונים גבוהים ולא יציבים, הרמת קול וצעקות, מתח, כעס ועצבים.
 ב. בעד- אני אתך לא נגדך, אין לי שום תחרות ורצון לנצח, יש לנו מטרה אחת משותפת, אני מעוניין להתגמש ולבא לקראתך או נגד- מעוניין להיות המנצח, צודק, נעול, אגו, מידת ניצחון, מוכיח מי יותר צודק, אי רצון להתגמש ולבא לקראת.
 ג. מיקוד-התמקדות בנושא הנידון, ענייניות או ניתוק-מעבר מנושא לנושא, גלישה  לוויכוחים ישנים והעדר רצון להגיע לפתרונות ד. כבוד- התייחסות מכבדת ומכובדת או זלזול- התייחסות מזלזלת, העברת בקורת על השני, על אופיו, תכונותיו ומשפחתו.
 ה. קשב וריכוז-הקשבה מלאה מתוך רצון לקבל ולהבין או הפרעת קשב- נכנסים לדברי השני, חוסר רצון להקשיב, לקבל ולהבין .
ו. התבטאות-נתינת מקום לכבוד, להבעת רגשות, ידיעה ברורה כי גם לשני יש משקל, הגיון והצדקה לדבריו ולמעשיו בדיוק כמו שיש לי או התעלמות אי נתינת כבוד להבעת רגשות, המעטה מערך ורצונות השני,התייחסות נטולת רגש למה שחשוב לשני.
ז. חשיבה מרחבית- העלאת אפשרויות, רצון לפתרונות יצירתיים או חשיבה צרה- כל צד עומד על שלו בעקשנות, לא מתגמש ואינו לוקח בחשבון את צד האחר השונה ממנו. זהירות-
ההבדל בין שיחה לוויכוח דק מאוד ובנקל אפשר לטעות ולהרוס ולחשוב שאנו בסדר, בהצלחה,
[חלק נכבד מהנכתב מתוך  חוברת  נישואין  מוצלחים].

מהדורה שישית
בשלום בית:

כהמשך-איש ואשה שני הפכים שבנויים באופיים ובטבעם בצורה שונה לחלוטין-שכל מול רגש, דין מול חסד, רצון לתת מול רצון לקבל ועוד.
מעשה-שהגיעו אלי זוג להדרכת נישואין,[הפרטים שונו מחמת צנעת הפרט]. שאלתי-"מה הסיבה שהחלטתם להינשא"? ענו-"אנו דומים בהמון דברים ויש בנינו דברים משותפים וחיבור נפלא מה שלא זכינו קודם לכן". עניתי-"שאין דבר אחד משותף ביניכם, ואין אתם דומים במאומה זה לזו,וככל שתלמדו את אופיו המיוחד של כל אחד מכם, כך יגדלו סיכויי ההצלחה בנישואין. שאלה הבחורה-"האם הרב מכיר אותנו"? "לא". "איך הרב קובע שאין לנו דבר משותף"? עניתי- "תוך זמן קצר אוכיח". כעבור מספר דקות התפרצה לדבריי ואמרה-"חבל שהוריי לא קבלו הדרכה מהרב,
כי אם היו באים בזמן לא היו מתגרשים".
אחד האתגרים הקשים בתקשורת ובהתמודדות בהבדלי דעות והשקפה, כאשר זוגות חולקים על דבר מה והשיחה הופכת למריבה קשה ולדו קרב של ממש. מטיחים אשמות, פוגעים ואינם מסוגלים לעצור. כפי שתקשורת נכונה היא המרכיב החשוב ביותר למערכת יחסים טובה, כך עלולים הוויכוחים להיות יסוד הרסני ביותר בתקשורת שאינה תקינה. ככל שאנו אוהבים וקרובים זה לזו מבחינה רגשית, קל יותר להיפגע ולפגוע ברגשות האחר ממעשיו ודיבוריו. כאשר אין בין בני הזוג מעורבות רגשית, בנקל ניתן לנהל משא ומתן באופן שקט ורגוע.
אולם קיימת אפשרות להיות כנים ופתוחים ולתת ביטוי לרגשות השליליים ולקבל ביקורת דעות והשקפות נוגדות, בלי להתווכח ולריב, בתנאי שנלמד להגיש את הדברים בצורה רגועה ומכובדת. כי לא מה שבן זוגי אומר זה מרגיז ומכעיס, אלא הצורה והאופן שבה העביר והגיש לנו את הדברים. זוגות שמתווכחים ורבים תמיד,אהבתם גוועת אט אט עד למצב של איבוד רגשות במערכת היחסים. זוגות אחרים מדכאים את רגשותיהם האמיתיים במטרה למנוע ריבים, ויכוחים ועימותים וכתוצאה מדיכוי רגשותיהם גם הם מאבדים קשר עם רגשות אהבה וחיים באופן חיצוני ושיטחי בלבד. אלו שרבים  ומתווכחים תמיד, מנהלים קרבות של אש ומאבדים רגשות זה לזו, ואלו שמדכאים את רגשותיהם על מנת להימנע ממלחמות וריבים, מנהלים מלחמה פנימית קרה  ומונעים  רגשות  אחד  לשני.
נקודה חשובה-

כיום הרפואה מוכיחה באופן חד משמעי, שרוב הבעיות הרפואיות והנפשיות נובעות מפגיעות רגשיות שלא הוצאנו ושחררנו אותם בזמן ובאופן הנכון. לכן ישנה חשיבות רבה לא להשאיר פגיעות,תסכולים,כאבים ורגשות שליליים בבטן לאורך זמן,[כולל חסכי ילדות]וגם לא עבור שלום הבית, כי זה מביא לחורבן הבית ולתוצאות הרסניות בלתי הפיכות. מאחר שפסולת רגשית זו פצצת אטום מתקתקת ורק שאלה של זמן!! אולם ישנה חובה להוציאם בזמן רגוע ובצורה מכובדת. במידה ולא מצליחים מכל סיבה שהיא לתקשר בצורה מכובדת ולשחרר פסולת זו, יש לערב סמכות מקצועית באופן מיידי ולא לוותר בעד שום מחיר בעולם. אני אישית עשיתי טעות נוראה זו, שחסמתי רגשות שליליים בבטן למען שלום הבית וכמעט ששילמתי מחיר של פירוק הבית חלילה.
נחזור-
ע"י שכל אחד ידע לכבד את המין השני, את תכונתו ואופיו המיוחד, וידע להגיש לו את דבריו בצורה מכובדת ונעימה, יהיה ניתן לצמצם פערים ולהשוות דעות מבלי לדכא רגשות שליליים או להילחם כדי להשתיק דעות ורצונות מנוגדים. כלל הראשון בכיבוד בן/ת זוגנו- שנלמד להקשיב, להבין ולהכיל אותו,בלי לחשוב איך לתקנו, לשפרו ולשנותו ללא נתינת עצות ופתרונות.כלל שני-בכך שאנו מבינים ומזדהים בכאבו, זה לא אומר שהוא צודק או שאנו מסכימים עמו. אלא מעבירים לו מסר יקר וחשוב, שאנו שותפים בכאביו, מבינים ומכבדים אותו כפי שהנו ללא רצון לשנותו. לכן זה לא משנה מה שאנו אומרים, אלא הדרך שבה אנו מציעים ומגישים את הדברים, וזה עיקר בעיית הבעיות בכל המחלוקות והריבים וכולנו נכשלים בזה ואני הראשון.
כאשר חסרה לנו הבנה בסיסית בשוני של המין השונה, קל לנו להיגרר לוויכוחים ולפגוע בשני שלמעשה אנו פוגעים בעצמנו. הימנעות מוויכוחים ומחלוקות טמונה בתקשורת המבוססת על רחישת כבוד והערכה הדדיים. מטבע המציאות קיים בין בני הזוג הבדלי השקפות וחילוקי דעות. ההבדלים בחילוקי דעות אינם פוגעים בנו כפי שפוגע בנו האופן והדרך שבה תקשרנו. אם נתבונן היטב, נגלה שרוב הפגיעות והריבים על הדרך והאופן שבה התנהלנו ולא על מה שאמרנו כאמור.
מה שיכל להיות שיחה מועילה ובלתי מזיקה שמביאה לפתרון מתוך הסכמה והבנה הדדית לקבל את ההבדלים בין השניים, מגיע למלחמה ולדו קרב של ממש מפאת גישתם הפוגעת.כאשר בני הזוג מזלזלים ואינם מתייחסים בהערכה וכבוד זה לזו, מטבע הדברים נחסמים ולא מסוגלים לקבל את דעותיו והשקפתו של השני. אנו נמשיך בעקשנות להתווכח ולריב מחמת שהערכתנו נפגעה, למרות שיתכן שאנו מסכימים עם נקודת הראות שלו, אולם מעתה יקשה עלינו לשמוע אותו ולקבל את דעתו.  עלינו לזכור שבן זוגנו אינו מתנגד למה שאנו אומרים, אלא על אופן האמירה.
דרושים שנים למריבה, אולם די באחד להפסקתו.הדרך המהירה לשים קץ לוויכוח ומריבה, להפסיקם בתחילתם, להתנצל ולהבין מה בהתנהגותנו גרם לדרדור המצב ולחזור לתקשר בצורה מכובדת בלי לחזור על אותה שגיאה וגישה מוטעית. התנצלות על משפט או על דרך שאינה נאותה ודאי מועילה על מנת להתחיל לתקשר בצורה יותר רגועה ומכובדת.
בדרך כלל גברים שמנסים לתקשר בצורה רגועה, כאשר מקבלים יחס מזולזל ובלתי תומך, הם עוברים לעמדת התקפה, איומים והפחדות כדי להחזיר להם את ההערכה והכבוד שנפגע. כועסים, צועקים, משפילים ופוגעים כדי להוכיח לנשיהן שאינן מבינות כלל, מאחר שהמניע הנפשי שלהם כעת מעוניין שיאהבו אותם ויתמכו בהם יותר מכל זמן אחר. כאשר נשיהן חוזרות בהן ומשנות גישה מחמת הפחד, הם סבורים שניצחו אותן. אולם ההיפך הוא הנכון, כי הם המפסידים היחידים. גישה זו של הפחדות ואיומים כדי לקבל כבוד והערכה, אולי מבטיחה רווח והצלחה לזמן קצר, אבל לטווח הלא רחוק מניבה תוצאות הפוכות לרצויות כידוע וחבל.
כי ההפחדה לעולם פוגעת באמון ובחיבור המושקע במערכת היחסים. גברים אחרים מעדיפים לחדול לריב ולהתווכח ובורחים למערותיהם במטרה למנוע מחלוקות וריבים. דרכם לנסות להשיג את מבוקשם ע"י כך שמונעים את אהבתם מבת זוגן. אין הם מתנפלים עליהן ופוגעים בהן באופן ישיר כמו המקרה הקודם, אולם הם מתעללים בהן בעקיפין ע"י הענשה של התעלמות, מניעת הערכה, אהבה וצמצום היקף נתינותיהם הרגשית והגשמית. הרווח שלהם להשגת שקט ושלווה גם כאן הוא לטווח קצר.
כי אם לא מביעים רגשות [בצורה מכובדת], מלבנים ופותרים בעיות, מתחילים התרעומות והמשקעים להצטבר ובטווח הרחוק מאבדים רגשות ומגיעים לתוצאות הרות אסון. בעניין האיומים וההפחדות קיים בימינו גם בקרב נשים.
דרך זו לקראת השגת שליטה ויעדים, בפרט ע"י כך שאנו מציגים את בן הזוג כטועה ובלתי צודק, היא הדרך הבטוחה לכישלון במערכת הזוגית,רק שאלה של זמן.כאשר מערכת היחסים מבוססת על איומים והפחדות, בני הזוג מאבדים אפשרות לפתור את בעיותיהן ובהדרגה את יכולתם להיות פתוחים ומשתפים זה את זו. נשים מפסיקות לדבר כאמצעי התגוננות ושמירה על השקט, והגברים נסים למערותיהם, נעשים מסוגרים, קרים, אדישים וחדלים לחוש אכפתיות לבית ולסביבה. מאבדים בהדרגה חיבור, אינטימיות וקשר מחייב והכל נעשה סטטי וחיצון. ישנן נשים שמעמידות פנים שהכל כשורה, על מנת למנוע וויכוחים וריבים מיותרים.כלפי חוץ החיוך שפוך בדרך קבע ונראות שלמות ומאושרות.אולם במשך השנים צוברות תסכולים,תרעומות וכעסים,נהפכות למרירות וממורמרות ולנותנות כפייתיות, בעוד שבני זוגן אינם מבינים את מקומן ולא מרגישים צורך לעשות שינוי בעבורן. במשך השנים אותן תרעומות ורגשות שליליים שנחסמו, גרמו להן לחסום רגשות אהבה, עד שנהפכו לאפתיות כלפי עצמן, הבית והסביבה.
ישנם גם גברים שמשתמשים בהתנהגות חיצונית זו של העמדת פנים  שהכל כשורה,מחמת שלום הבית או מפאת שפוחדים לבטא רגשות כאובים. בעקבות כך גם הם נחסמים במשך השנים ואהבתם יורדת,גובעת ונהפכים לחיצוניים לכל מה שקשור למערכת היחסים. קיים שוני בגישה של העמדת הפנים של הגבר ביחס לאשה. כאשר האיש אומר-"הכל בסדר, נפלא וכ'ו", כוונתו-"אני יכול להתמודד בכוחות עצמי ואין לי צורך בעזרה". אולם כאשר האשה משתמשת בביטויים מעין אלו, כוונתה- על השתדלותה למנוע ריבים וויכוחים מיותרים. יתרה מכך- ע"י העמדת הפנים של האשה במשך השנים, היא עשויה ללא מתכוון לרמות את עצמה ולחיות באשליה שאכן הכל בסדר בשעה שאין זה כך.היא מקריבה את עצמה על גבי המזבח, מתכחשת לרצונותיה, רגשותיה וצרכיה הבסיסיים, על מנת למנוע מחלוקות וריבים, כדי להראות שהכל קשורה.
ישנן נשים אחרות שמעדיפות במקום להיכנס לעימותים מיותרים, לנקוט בעמדה של- "לטול את האחריות והאשמה עליהן". אכן לטווח קצר הן יוצרות מערכת יחסים שלמראית העין מושתת על אהבה ותמיכה, אולם במשך השנים מאבדות כל רגש כלפי בן זוגן ובסוף את האני שלהן. כאותו מעשה שביקשה ממני אחת הנשים לדחוף ולעודד את בעלה לבא לשיעור בזוגיות. כששאלתי אותו-"מדוע  כבודו לא מגיע לשיעורים"? ענה- "שהוא לא צריך, מכיוון שזכה לאשה שעושה לו את כל רצונו". שאלתי-"האם גם רעייתך מאושרת"? ענה-"זאת הבעיה, מצד אחד היא עושה הכל כדי לרצות אותי ומצד האחר איני מבין מדוע היא אינה מאושרת".
מתברר שהיא חייה מעל שלושים שנות נישואין בוויתור על עצמה למען בעלה והילדים. כששאלו אותה על טיב מערכת היחסים? ענתה-"יש לנו מערכת יחסים נפלאה שבעלי מאוד אוהב, הבעיה היחידה שאני מרגישה דיכאונית וממורמרת ואיני יודעת מה הסיבה". לפנינו מקרה נפוץ על אשה שהתכחשה לעצמה ולרגשותיה, כדי להיות תמיד נחמדה וזמינה לבעלה ולילדיה.
תופעה זו של התכחשות קיימת גם אצל הגברים ועל מנת להשביע את רצון נשיהן, מקריבים את רגשותיהם עד לאיבוד עצמם. במשך השנים הרגשות נעלמים ובסוף צוברים תרעומות וכעסים, שכל צורה של דחייה מכאיבה להם במיוחד.
לסיכום:
הדרך הרצויה שבני הזוג ימצאו את האיזון הנכון, ע"י שנזכור שאיש ואשה בעלי אופי שונה, נלמד לכבדו, נרכוש מיומנות תקשורת נאותה עם גישה נכונה ונאפשר לבן/ת זוגנו לשחרר רגשות כאובים בצורה מכובדת. ע"י כך נמנע מוויכוחים מבלי לדכא רגשות, דעות ורצונות מנוגדים ונשלם מחיר יקר,
שבת שלום ומבורך.




מהדורה שביעית
בשלום בית:
כהמשך-

איש ואשה שני הפכים שבנויים באופיים ובטבעם בצורה שונה לחלוטין-שכל מול רגש, דין מול חסד, רצון לתת מול רצון לקבל ועוד.
מעשה-שהגיעו אלי זוג להדרכת נישואין,[הפרטים שונו מחמת צנעת הפרט]. שאלתי-"מה הסיבה שהחלטתם להינשא"? ענו-"אנו דומים בהמון דברים ויש בנינו דברים משותפים וחיבור נפלא מה שלא זכינו קודם לכן". עניתי-"שאין דבר אחד משותף ביניכם, ואין אתם דומים במאומה זה לזו וככל שתלמדו את אופיו המיוחד של כל אחד מכם, כך יגדלו סיכויי ההצלחה בנישואין".
שאלה הבחורה-"האם הרב מכיר אותנו"? "לא". "איך הרב קובע שאין לנו דבר משותף"? עניתי- "תוך זמן קצר אוכיח". כעבור מספר דקות התפרצה לדבריי ואמרה-"חבל שהוריי לא קבלו הדרכה מהרב, כי אם היו באים בזמן לא היו מתגרשים".
אחד האתגרים הקשים בתקשורת ובהתמודדות בהבדלי דעות והשקפה, כאשר זוגות חולקים על דבר מה והשיחה הופכת למריבה קשה ולדו קרב של ממש, מטיחים אשמות, פוגעים ואינם מסוגלים לעצור.
כפי שתקשורת נכונה היא המרכיב החשוב ביותר למערכת יחסים טובה, כך עלולים הוויכוחים להיות יסוד הרסני ביותר בתקשורת שאינה תקינה, וככל שאנו אוהבים וקרובים זה לזו מבחינה רגשית, קל יותר להיפגע ולפגוע ברגשות האחר ממעשיו ודיבוריו.
כאשר אין בין בני הזוג מעורבות רגשית, בנקל ניתן לנהל משא ומתן באופן שקט ורגוע, אולם קיימת אפשרות להיות כנים ופתוחים ולתת ביטוי לרגשות השליליים ולקבל ביקורת דעות והשקפות נוגדות, בלי להתווכח ולריב, בתנאי שנלמד להגיש את הדברים בצורה רגועה ומכובדת, כי לא מה שבן זוגי אומר זה מרגיז ומכעיס, אלא הצורה והאופן שבה העביר והגיש לנו את הדברים.
נקדים- ישנם זוגות שמתווכחים ורבים תמיד, ואהבתם גוועת עד למצב של איבוד רגשות זה לזו. זוגות אחרים מדכאים את רגשותיהם במטרה למנוע ריבים, ויכוחים ועימותים,וכתוצאה מדיכוי רגשות גם הם מאבדים קשר עם רגשותיהם וחיים באופן התנהלותי בלבד.
יוצא- שאלו שמתווכחים ורבים תמיד, מנהלים קרבות של אש ומאבדים רגשות זה לזו, ואלו שמדכאים את רגשותיהם על מנת להימנע ממלחמות וריבים, מנהלים מלחמה פנימית קרה  ומונעים  רגשות  אחד  לשני.
נקודה חשובה-כיום הרפואה מוכיחה באופן חד משמעי, שרוב הבעיות הרפואיות והנפשיות נובעות מפגיעות רגשיות שלא הוצאנו ושחררנו אותם בזמן ובאופן הנכון. לכן ישנה חשיבות רבה לא להשאיר פגיעות, תסכולים, כאבים ורגשות שליליים בבטן לאורך זמן, [כולל חסכי ילדות] וגם לא עבור שלום הבית, כי זה מביא לחורבן הבית ולתוצאות הרסניות בלתי הפיכות. מאחר שפסולת רגשית זו פצצת אטום מתקתקת ורק שאלה של זמן!!
אולם ישנה חובה להוציאם בזמן רגוע ובצורה מכובדת. במידה ולא מצליחים מכל סיבה שהיא לתקשר בצורה מכובדת ולשחרר פסולת זו, יש לערב סמכות מקצועית באופן מיידי ולא לוותר בעד שום מחיר בעולם.
אני אישית עשיתי טעות נוראה זו, שחסמתי רגשות שליליים בבטן למען שלום הבית וכמעט ששילמתי מחיר של פירוק הבית חלילה.
נחזור- ע"י שכל אחד ידע לכבד את המין השני, את תכונתו ואופיו המיוחד, וידע להגיש לו את דבריו בצורה מכובדת ונעימה, יהיה ניתן לצמצם פערים ולהשוות דעות מבלי לדכא רגשות שליליים או להילחם כדי להשתיק דעות ורצונות מנוגדים.
כלל הראשון בכיבוד בן/ת זוגנו- שנלמד להקשיב, להבין ולהכיל אותו, בלי לחשוב איך לתקנו,לשפרו ולשנותו, וללא נתינת עצות ופתרונות.
כלל שני-לדעת שגם כאשר אנו מכילים ומזדהים בכאבו, זה לא אומר שהוא צודק או שאנו מסכימים עמו, אלא מעבירים לו מסר יקר וחשוב- שאנו שותפים בכאביו, מבינים ומכבדים אותו כפי שהנו ללא רצון לשנותו.
כלל שלישי-לא לדבר בלשון נוכח-"את/ה", אלא בלשון עקיף. כגון-"המעשה שלך", "הגישה שלך", "הדיבור שלך וכ'ו". במידה ובן/ת הזוג מבקש הסבר למעשיו, חובה להסביר לו לו/ה, אך לא לדבר בלשון נוכח כאמור. כי שום אדם לא מוכן שיצביעו עליו כאדם אשם.
אגב- בטיפולים שלי אני מודיע לזוגות מראש שאין אצלי אשמים, אלא להיפך כולם צודקים ע"פ תפיסתם. אך מאחר ויש בעיות בואו יחדיו נתרכז בהם ונפתור אותם, אולם בלי אשמים.
נחזור-כאשר חסרה לנו הבנה בסיסית בשוני של המין השונה, קל לנו להיגרר לוויכוחים ולפגוע בשני, ולמעשה הפגיעה היא בעצמנו. הימנעות מוויכוחים ומחלוקות טמונה בתקשורת המבוססת על רחישת כבוד והערכה הדדיים.
מטבע המציאות קיים בין בני הזוג הבדלי השקפות וחילוקי דעות. ההבדלים בחילוקי דעות אינם פוגעים בנו כפי שפוגע בנו האופן והדרך שבה תקשרנו. לכן חובת בני הזוג לדבר בצורה מכובדת ומכבדת ולא להכניס חלילה את הרחוב לבית.
עצה זו חשובה גם בחינוך הילדים- כמובא בסוף מסכת סוכה-"שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה". כלומר-צורת ורמת הדיבור של הילד בחוץ, נובעת ממה שהוא שומע מהוריו בבית.
אם נתבונן היטב, נגלה שרוב הפגיעות והריבים על הדרך שבה תקשרנו, וכל שיחה שיכלה להיות מועילה ובלתי מזיקה שמביאה לפתרון מתוך הסכמה והבנה הדדית, הובילה למלחמה ולדו קרב של ממש מפאת גישה הרסנית.
כאשר בני הזוג מזלזלים ואינם מתייחסים בהערכה וכבוד, מטבע הדברים נחסמים ולא מסוגלים לקבל את דעותיו והשקפתיו של השני. גם אם נמשיך בעקשנות להתווכח, למרות שיתכן שנסכים עם נקודת הראות שלו, אולם מעתה יקשה עלינו לשמוע אותו ולקבל את דעתו. עלינו לזכור שבן זוגנו אינו מתנגד למה שאנו אומרים, אלא על אופן האמירה.
דרושים שנים למריבה, אולם די באחד להפסקתו.
הדרך הנכונה לשים קץ לוויכוח- להתנצל ולהפסיקו בתחילתו ולחזור לתקשר בצורה מכובדת בלי לחזור על אותה גישה מוטעית. התנצלות על משפט או על דרך שאינה נאותה ודאי מועילה על מנת להתחיל לתקשר בצורה יותר רגועה ומכובדת.
בדרך כלל גברים שמנסים לתקשר בצורה רגועה, כאשר מקבלים יחס מזולזל ובלתי תומך, עוברים לעמדת מתקפה, איומים והפחדות כדי להחזיר להם את ההערכה והכבוד שנפגע. כאשר נשיהן חוזרות בהן ומשנות גישה מחמת הפחד, הם סבורים שניצחו אותן. אולם ההיפך הוא הנכון, כי הם המפסידים היחידים.
גישה זו של הפחדות ואיומים כדי לקבל כבוד והערכה, אולי מבטיחה רווח והצלחה לזמן קצר, אבל לטווח הלא רחוק מניבה תוצאות הפוכות לרצויות כידוע וחבל. כי ההפחדה לעולם פוגעת באמון ובחיבור המושקע במערכת היחסים.
גברים אחרים מעדיפים לחדול לריב ולהתווכח ובורחים למערותיהם במטרה למנוע מחלוקות וריבים. דרכם לנסות להשיג את מבוקשם ע"י כך שמונעים את אהבתם מבת זוגן. אין הם מתנפלים עליהן ופוגעים בהן באופן ישיר כמו המקרה הקודם, אולם הם מתעללים בהן בעקיפין ע"י הענשה של התעלמות, מניעת יחס והערכה, וצמצום היקף נתינותיהם הרגשית והגשמית.
הרווח שלהם להשגת שקט ושלווה גם כאן הוא לטווח קצר. כי אם לא מביעים רגשות ומלבנים בעיות, מתחילים התרעומות והמשקעים להצטבר, ובטווח הרחוק מאבדים רגשות עם עצמם וזולתם.
בעניין האיומים וההפחדות קיים בימינו גם בקרב נשים. דרך זו לקראת השגת שליטה ויעדים, בפרט ע"י כך שאנו מציגים את בן הזוג כטועה ואשם, היא הדרך הבטוחה לכישלון במערכת הזוגית,רק שאלה של זמן.
כאשר מערכת היחסים מבוססת על איומים והפחדות, בני הזוג מאבדים אפשרות לפתור את בעיותיהן ובהדרגה את יכולתם להיות פתוחים ומשתפים זה את זו. נשים מפסיקות לדבר כאמצעי התגוננות ושמירה על השקט והגברים נסים למערותיהם, נעשים מסוגרים, קרים, אדישים וחדלים לחוש אכפתיות לבית ולסביבה.
ישנה גם תופעה שנשים מעמידות פנים שהכל כשורה כדי למנוע וויכוחים וריבים מיותרים. כלפי חוץ החיוך שפוך בדרך קבע ונראות שלמות ומאושרות, אבל במשך השנים הן צוברות תרעומות וכעסים,נהפכות למרירות וממורמרות ולנותנות כפייתיות, בעוד שבעליהם אינם מרגישים צורך לעשות שינוי בעבורן. במשך השנים אותן תרעומות ורגשות שחסמו, גרמו להן שלא לפתח רגשות אהבה, עד שנהפכו לאפתיות כלפי עצמן, הבית והסביבה.
ישנם גם גברים שמשתמשים בהתנהגות חיצונית זו של העמדת פנים  שהכל כשורה מחמת שלום הבית או מפאת שפוחדים לבטא רגשות כאובים. בעקבות כך גם הם נחסמים במשך השנים ואהבתם יורדת ונהפכים לאפתיים לכל מה שקשור לבית.
אולם קיים שוני בגישה של העמדת הפנים של האיש ביחס לאשה.כאשר האיש אומר-"הכל בסדר,נפלא וכ'ו", כוונתו-"אני יכול להתמודד בכוחות עצמי ואין לי צורך בעזרה". וכאשר האשה משתמשת בביטויים מעין אלו, כוונתה- על השתדלותה למנוע ריבים וויכוחים מיותרים.
יתרה מזו- העמדת הפנים של האשה במשך הזמן, עשויה ללא מתכוון לרמות את עצמה ולחיות באשליה שאכן הכל בסדר בשעה שאין זה כך. היא מקריבה את עצמה על גבי המזבח, ומתכחשת לרגשותיה וצרכיה הבסיסיים, כדי למנוע ריבים ומחלוקות.
ישנן נשים אחרות שמעדיפות במקום להיכנס לעימותים מיותרים,לנקוט בעמדה של-"לטול את האחריות והאשמה עליהן". אכן לטווח קצר הן יוצרות מערכת יחסים שלמראית העין מושתת על אהבה ותמיכה, אולם במשך השנים מאבדות כל רגש כלפי בן זוגן ובסוף את
האני שלהן.
כאותו מעשה שביקשה ממני אחת הנשים לדחוף ולעודד את בעלה לבא לשיעור בזוגיות. כששאלתי אותו-"מדוע  כבודו לא מגיע לשיעורים"? ענה- "שהוא לא צריך, מאחר שזכה לאשה שעושה לו את רצונו וחפצו". שאלתי-"האם גם רעייתך מאושרת"? ענה-"זאת הבעיה, מצד אחד היא עושה הכל כדי לרצות אותי ומצד האחר איני מבין מדוע היא אינה מאושרת".
מתברר שהיא חייה מעל שלושים שנות נישואין בוויתור על עצמה למען בעלה והילדים. כששאלו אותה על טיב מערכת היחסים? ענתה-"יש לנו מערכת יחסים נפלאה שבעלי מאוד אוהב, הבעיה היחידה שאני מרגישה דיכאונית וממורמרת ואיני יודעת מה הסיבה".
לפנינו מקרה נפוץ על אשה שהתכחשה לעצמה ולרגשותיה, כדי להיות תמיד נחמדה וזמינה לבעלה ולילדיה.
תופעה זו של הכחשה קיימת גם אצל הגברים, ועל מנת להשביע את רצון נשיהן, מקריבים את רגשותיהם עד לאיבוד עצמם. במשך השנים הרגשות נעלמים ובסוף צוברים תרעומות וכעסים, שכל צורה של דחייה מכאיבה להם במיוחד.
לסיכום:
הדרך הרצויה שבני הזוג ימצאו את האיזון הנכון, ע"י שנזכור שאיש ואשה בעלי אופי שונה, נלמד לכבדו, נרכוש מיומנות תקשורת נאותה עם גישה נכונה, ונאפשר לבן/ת זוגנו לשחרר רגשות כאובים בצורה מכובדת. ע"י כך נמנע מוויכוחים בלי לדכא רגשות, דעות ורצונות מנוגדים ונשלם  מחיר  יקר.


מהדורה שמינית
בשלום בית:

מובא ברבינו הלש"ם על העץ חיים, שטבע החסד להתפשט ולהרגיש חופשי מכל תלות ואחריות וטבע הדין להגביל ולצמצם את כל הסביבה אליו. רואים זאת בחוש כיצד המים שמקורו מצד החסד בטבעו לזרום ולהתפשט מאליו החוצה, ולעומת זאת את האש ששורשו מצד הדין לחבר ולמשוך את הסביבה אליו. מכאן מובן מדוע האיש אוהב חופש ועצמאות כי בטבעו בנוי מצד החסד, והאשה נמשכת להגבלה ודבקות כי בשורשה היא מצד הדין כאמור.
מכאן שבני הזוג הם שני הפכים שבנויים באופיים ובטבעם בצורה שונה לחלוטין. שכל מול רגש, דין מול חסד, רצון לחופש מול רצון לדבקות, רצון להשפיע מול רצון לקבל ועוד. הגיעו אלי זוג לבדיקת התאמה, [הפרטים שונו מחמת צנעת הפרט]. שאלתי-"כמה זמן אתם מכירים"? ענו-" זמן קצר יחסי, אבל יש ביננו המון דברים משותפים וחיבור נפלא מה שלא הרגשנו קודם לכן". עניתי- "אתם שני הפכים ואין ביניכם שום דמיון". שאלו האם הרב מכיר אותנו? לא. "איך הרב קובע שאין אנו דומים"? הסברתי שהקב"ה ברא זכר ונקבה בעלי אופי ותכונות שונות בכוונה לכתחילה כדי שנעבוד על המידות ונקבל את האחר השונה, ובכוח ההכלה נזכה לתקן את מידותינו. כעבור זמן קצר התפרצה האשה לדבריי ואמרה- שאם היתה מקבלת הדרכת נישואין, לא היתה חושבת על פרק ב' ומתגרשת. אחד האתגרים הקשים בתקשורת, בחילוקי דעות והשקפה בין בני הזוג.
כפי שתקשורת נכונה היא המרכיב החשוב ביותר למערכת יחסים טובה, כך עלולים חילוקי הדעות להיות יסוד הרסני בחיי הזוגיות. ככל שאנו קרובים זה לזו,קל יותר להיפגע ולפגוע ברגשות האחר מפני המעורבות הרגשית, לכן קשה לנהל משא ומתן באופן שקט ורגוע. מצד אחד רגשות גורמים לחיבור, אך בזמן השיח כאשר אנו מערבים שכל עם רגש, התקשורת נהפכת לדו קרב של ממש. אולם קיימת אפשרות להיות כנים ופתוחים ולתת ביטוי לרגשות השליליים ולקבל ביקורת דעות והשקפות נוגדות בלי להתווכח ולריב, בתנאי שנלמד להגיש את הדברים בצורה רגועה ומכובדת. כי לא מה שבן זוגי אומר זה מקומם ומכעיס, אלא הצורה והגישה שלו. ישנם זוגות שרבים באופן קבוע ואהבתם גוועת עד למצב של איבוד רגשות זה לזו.
זוגות אחרים מדכאים רגשות במטרה למנוע ריבים, ויכוחים ועימותים.כתוצאה מהדיכוי גם הם מאבדים קשר עם רגשותיהם וחיים באופן חיצון והתנהלותי בלבד. יוצא שאלו שמתווכחים ורבים תמיד, מנהלים קרבות של אש ומאבדים רגשות, ואלו שמדכאים את רגשותיהם על מנת להימנע ממלחמות, מנהלים מלחמה פנימית קרה וגם הם  מאבדים רגשות. אגב-כיום הרפואה מוכיחה באופן חד משמעי שכל הבעיות הרפואיות נובעות מפגיעות רגשיות שלא השתחררו בזמן ובאופן הנכון. לכן ישנה חשיבות רבה לא להשאיר פגיעות ורגשות שליליים בבטן לטווח ארוך וגם לא עבור שלום הבית, כי זה מביא לחורבן הבית.
מאחר שפסולת רגשית זו היא פצצה מתקתקת ורק שאלה של זמן והכל מתפרץ ללא שליטה ופרופורציה ומשלמים על כך מחיר יקר. אולם ישנה חשיבות להוציאם בזמן רגוע ובצורה מכובדת. במידה ולא מצליחים מכל סיבה שהיא לתקשר בצורה מכובדת ולשחרר פסולת רגשית זו, יש לערב סמכות מקצועית באופן מיידי ולא לוותר בעד שום מחיר בעולם. אני אישית עשיתי טעות נוראה וחסמתי רגשות שליליים למען שלום הבית וכמעט ששילמתי מחיר של פירוק הבית. ציינו בעבר שבאמצעות כיבוד הזולת- את תכונתיו ואופיו המיוחד ניתן לצמצם פערים ולהשוות דעות בלי לדכא רגשות שליליים או להילחם כדי להשתיק דעות ורצונות מנוגדים.
כלל הראשון- ללמוד להקשיב ולהכיל בלי לתקנו וללא עצות ופתרונות. יצוין- כאשר אנו תומכים ומזדהים בכאב,זה לא אומר שהוא צודק או שאנו מסכימים עימו. אלא מעבירים מסר יקר וחשוב-אנו שותפים בכאב, מבינים ומכבדים ללא רצון לשנותו.
כלל שני- לא לדבר בלשון נוכח-"את/ה", אלא עניני. כגון-"המעשה שלך, הגישה, הדיבור וכ'ו". במידה ובן הזוג מבקש הסבר למעשיו חובה להסביר, אך לא להאשימו, כי שום אדם לא מוכן להרגיש מואשם. אגב- בטיפולים אני מודיע מראש לזוגות שאין אצלי אשמים, אך מאחר ויש בעיות צריך לפתור אותם.
כלל שלישי- לסיים נושא עד הסוף, להגיע לתובנות ולפתרונות ורק לאחר מכן עוברים לנושא חדש. כלל זה הוא משמעותי בתקשורת, כי בדרך כלל בני הזוג [בעיקר האשה] לא מסיימים נושא ועוברים לעוד נושאים ובסוף נשארים תקועים עם אותם בעיות. יצוין שהימנעות מוויכוחים ומחלוקות טמונה בתקשורת המבוססת על רחישת כבוד והערכה הדדיים. מטבע המציאות קיים בין בני הזוג הבדלי השקפות וחילוקי דעות, אולם ההבדלים בחילוקי דעות אינם פוגעים בנו כפי שפוגע בנו האופן והדרך שבה תקשרנו. לכן חובת בני הזוג לדבר בצורה מכובדת ומכבדת ולא להכניס חלילה את הרחוב לבית. עצה זו חשובה גם בחינוך הילדים.
כלומר- צורת ורמת הדיבור של הילד נובעת ממה שהוא שומע מהוריו בבית,כי הוא החקיין של ההורים. רוב הפגיעות והריבים על הדרך שבה תקשרנו וכל שיחה שיכלה להיות מועילה ובלתי מזיקה שמביאה לפתרון מתוך הסכמה והבנה הדדית, הובילה למלחמה ולדו קרב הרסני מפאת הגישה. כאשר בני הזוג מזלזלים ואינם מתייחסים בהערכה וכבוד, מטבע הדברים נחסמים ולא מסוגלים לקבל את דעותיו והשקפתיו של השני. גם אם נמשיך בעקשנות להתווכח, למרות שיתכן שנסכים עם נקודת הראות שלו, אולם מעתה יקשה עלינו לשמוע אותו ולקבל את דעתו. עלינו לזכור שבן זוגנו אינו מתנגד למה שאנו אומרים, אלא לאופן האמירה. דרושים שנים למריבה אולם די באחד להפסקתו. הדרך הנכונה לשים קץ לוויכוח- להתנצל ולהפסיקו בתחילתו ולחזור לתקשר בצורה מכובדת בלי לחזור על אותה גישה מוטעית. התנצלות על משפט או על דרך שאינה נאותה ודאי מועילה על מנת להתחיל לתקשר בצורה יותר רגועה ומכובדת.
כאשר גברים מקבלים יחס מזולזל ובלתי תומך, עוברים לעמדת מתקפה, איומים והפחדות כדי להחזיר להם את ההערכה והכבוד שנפגע. במידה ונשיהן חוזרות בהן ומשנות גישה מחמת הפחד, הם עלולים לחשוב שניצחו אותן.אולם ההיפך הוא הנכון,הם המפסידים.כי גישה זו של הפחדות ואיומים כדי לקבל כבוד ומעמד, אולי מבטיחה רווח לזמן קצר, אבל בטווח הארוך מניבה תוצאות הפוכות לרצויות.כי ההפחדה לעולם פוגעת בחיבור ובאמון האמיתי של בני הזוג. גברים אחרים מעדיפים לחדול לריב ובורחים למערותיהם במטרה למנוע החמרת המצב. דרכם לנסות להשיג את מבוקשם, שמונעים את אהבתם מבת זוגן. אין הם מתנפלים ופוגעים בהן באופן ישיר כמו המקרה הקודם, אולם הם מתעללים בהן בעקיפין באמצעות הענשה של התעלמות וצמצום תמיכה רגשית וגשמית. הרווח שלהם להשגת שקט, גם כאן הוא לטווח קצר. כי אם לא מביעים רגשות ומלבנים בעיות, מתחילים התרעומות והמשקעים להצטבר ובטווח הרחוק מאבדים רגשות עם עצמם וזולתם.
בעניין האיומים וההפחדות קיים בימינו גם בקרב נשים, שבכל תקרית מאימות-גירושין. דרך השגת שליטה ויעדים, באמצעות איומים, היא הדרך הבטוחה לכשלון, רק שאלה של זמן. כי אם הזוגיות מבוססת על איומים והפחדות, בני הזוג מאבדים אפשרות לפתור את בעיותיהן באופן כנה ופתוח. נשים מפסיקות לדבר כאמצעי התגוננות ושמירה על השקט והגברים נסים למערותיהם, נעשים מסוגרים, קרים, אדישים וחדלים לחוש אכפתיות לבית ולסביבה. ישנה גם תופעה שנשים מעמידות פנים שהכל כשורה כדי למנוע וויכוחים וריבים מיותרים. כלפי חוץ החיוך שפוך בדרך קבע ונראות שלמות ומאושרות. אולם במשך השנים הן צוברות תרעומות וכעסים ונהפכות לממורמרות ולנותנות כפייתיות, בעוד שבעליהם אינם מרגישים צורך לעשות שינוי בעבורן, כי על פניו נראה שהכל תקין.במשך השנים אותן תרעומות ותסכולים שחסמו בתוכן, גרמו להן שלא לפתח רגשות, עד שנהפכו לאפתיות כלפי עצמן, הבית והסביבה.
ישנם גם גברים שמשתמשים בהתנהגות חיצונית זו של העמדת פנים  שהכל כשורה מחמת שלום הבית או מפאת שפוחדים לבטא ולהוציא רגשות כאובים. בעקבות כך גם הם נחסמים במשך השנים ואהבתם יורדת ונהפכים לאפתיים לכל מה שקשור לבית ולסביבתם. יצוין שקיים שוני בגישה של העמדת הפנים של האיש ביחס לאשה.כאשר האיש אומר-"הכל בסדר,נפלא וכ'ו", כוונתו-"אני יכול להתמודד בכוחות עצמי ואין לי צורך בעזרה".  אולם כאשר האשה משתמשת בביטויים מעין אלו, כוונתה- על השתדלותה למנוע ריבים וויכוחים מיותרים. יתרה מזו- העמדת הפנים של האשה במשך הזמן, עשויה ללא מתכוון לרמות את עצמה ולחיות באשליה שאכן הכל בסדר בשעה שאין זה כך. היא פשוט מקריבה את עצמה למען שלום הבית ומתכחשת לרגשותיה וצרכיה הבסיסיים, רק כדי למנוע ריבים ומחלוקות. ישנן נשים אחרות שמעדיפות במקום להיכנס לעימותים מיותרים לנקוט בעמדה של-"לטול את האחריות והאשמה עליהן".
אכן לטווח מסוים הן יוצרות מערכת יחסים שלמראית העין מושתת על אהבה ושיתוף, אולם במשך השנים מאבדות כל רגש כלפי הסביבה, הילדים, בן זוגן ובסוף את האני שלהן. כאותו זוג שהגיעו אליי להצלת נשואיהם והאשה קבלה עליה את האחריות למחדלים ולטעיות של הבית, בו זמנית שהבעל מאשים אותה בכל הטעויות ומפציר לפניי שהיא צריכה טיפול נפשי כי כל הבעיות שלהם משם נובעות. אולם לאחר בדיקת האבחון מתברר שהבעיה העיקרית היא בבעל ולא באשה, היא רק העדיפה לקחת את האחריות על עצמה ובלבד לא לפרק את הבית. היא פשוט האמינה שהבעיה אצלה והייתה מוכנה לעשות הכל על מנת להציל אל נשואיהם. מתברר שהיא חייה במשך שנים בוויתור על עצמה למען הבעל והילדים.
ציינו בעבר שאין שום בעיה לוותר למען רווחת השני ופעמים זה גם חיוני, אולם הוויתור אמור להיות מתוך רצון ושלמות אך לא מתוך מרמור, כי זו שאלה של זמן ובסוף הכל מתפוצץ ופעמים גם לא ניתן לתיקון.לפנינו מקרה נפוץ על אשה שהתכחשה לעצמה ולרגשותיה כדי להיות תמיד נחמדה וזמינה לבעלה ולילדיה. תופעה זו של הכחשה קיימת גם אצל גברים על מנת להשביע את רצון נשיהן, הם מקריבים את רגשותיהם עד לאיבוד עצמם. במשך השנים הרגשות נעלמים ובסוף צוברים תרעומות וכעסים, שכל צורה של דחייה מכאיבה להם במיוחד.
לסיכום:
הדרך הרצויה שבני הזוג ימצאו את האיזון הנכון,ע"י שנזכור שאיש ואשה בעלי תכונות שונים ונכבד זה את זו. נרכוש מיומנות תקשורת תומכת עם גישה נכונה, נשחרר רגשות שליליים בצורה מכובדת,ללא אשמה וחשש פחד.ע"י כך נמנע מוויכוחים בלי לדכא רגשות,דעות ורצונות מנוגדים ונשלם  מחיר  יקר, שבת שלום ומבורך.

שבת שלום ומבורך.