תקשורת חלק טז',
נשים וגברים
מדברים
בשתי שפות:

כתבנו בעלונים הקודמים שהתחושה החזקה ביותר של האשה, זה להרגיש במקום הראשון כלפי בן זוגה לפני הכל ומעל הכל.
תחושה חזקה זו אינה בבחירתה כי כך היא נוצרה מראשיתה.
מעשה-
שהזמינו אותי לדבר בסעודת שבע ברכות.
דרשתי לחתן עניין זה והוספתי שתחושה זו חזקה אצל האשה עד כדי להרגיש בעדיפות ראשונה מעל אמא שלך, ואם היה לה ספק בזה היא לא היתה נישאת לך.
פתאום שומעים קול של אשה מתוך הקהל שצועק-"חס ושלום לא לשמוע לרב".
שאלתי זו האמא של החתן?
ענו כן.
שאלתי את האמא באותו מעמד, אם היה לך ספק במעמדך כלפי בן זוגך ביחס לאמו, האם היית נישאת לו?
שתקה ולא ענתה, מבחינתי קבלתי את התשובה.

אם הורי החתן והכלה היו זוכרים יסוד יקר זה היינו חוסכים המון גירושין וודאי.
הבעיה הקשה ביותר כאשר האשה אינה יודעת להעביר לבן זוגה מסר יקר זה באופן הנכון ובמקום זה מלבישה את כאבה בכל מיני טענות והצקות כמו-"שיקצר את שעות העבודה", "טוענת לעזרה בבית או עם הילדים", "מונעת ממנו ללכת לעיסוקיו, הוריו, לימודו, חבריו וכ'ו".
למעשה היא זועקת ליחס, קרבה, תשומת לב אוהבת ולשהות במחיצתו יותר.
לעומת זאת-
הגבר בתמימותו אינו מבין שלאחר שהגיע מוקדם מהרגיל ,עזר בבית ועם הילדים, תיקן את כל מה שצריך ועדיין מציקה לו בכל מיני שאלות, טענות ואינה מניחה לו לצאת לעיסוקיו, תחביביו, לימודו וכ'ו.
ועוד-
טעותן נובעת מכך, שהן מסיקות שמה שגוזל את זמנם מלהיות עמן, זה עיסוקם, לימודם, חברה וכ'ו,לכן הן נמצאות בתחרות תמידית עם אותם פעילויות חברה וכ'ו.
כתוצאה מכך מפתחות שנאה וניקור לאותם דברים ובתמימותן אינן מבינות שרק שינוי גישה כלפיהם יכול לשכנעם להיות עמן מתוך רצון, חשק ,הבנה והזדהות בכאבן.
לעומת זאת-
גברים נפגעים מגישה זו וטוענים כלפי האשה חסרת הערכה כלפיהם,ומפרשים את ריבוי המטלות במטרה כדי לשעבדם אליה ואת זה הם לא יתנו.
התוצאה-
האשה מרגישה נטושה ובסוף סדרי עדיפותיו והגבר מרגיש משועבד וחוסר הערכה והכרת הטוב כלפיו.
מתברר-
שמתחת לרגשות הכעס והתבטאותן בגלוי, מסתתרים רגשי פגיעות, בדידות, ונטישה שקיימים כמעט בכל אשה ומתעוררים כאשר הבעל נעדר לשעות ארוכות מן הבית.
לפיכך-
בקשות, הפצרות ואיומים כדי למשוך ולחבר את הבעל לאשה, מוכיח שמרחיקים אותו ובפרט בנדנודיה התמידיים.
העצה-
כשאת רוצה שבן זוגך יוריד שעות עבודה,לימוד וכ'ו,הגישה הנשית הנכונה לומר-
"אני מתגעגעת", "אתה חסר לי",אני זקוקה לך שתהיה קרוב אליי וכ'ו".
בכל פעם שתרגישי צורך להיות עמו, השתדלי לומר את משפטים הללו מתוך רגש, רוך וענווה ואפילו אם מביך אותך לשמוע את המילים יוצאות מפיך,התגמול רב, הקושי שווה ועלייך נאמר-"חכמת נשים בנתה ביתה".
ועוד-
כאשר את חושפת לו את רגשותייך האמתיים מבלי להסוות אותם בכעס ובשליטה את מסתכנת באכזבה, התגמול על כך שבן זוגך יקבל הזדמנות להגיב לך ברוך, ברגש ובאהבה. ועוד-
במקום לשבור אותך ולהגיב לך מלחמה, יגן בעדיך וימסור נפש בעבורך.
עומק העניין-
חולשה היא תכונה שאינה מושכת בעיני הנשים[בפרט בדורנו שהתהפכו התפקידים כאמור לעלונים הקודמים], לכן הן מסוות את פגיעותן בכעס ומריבה.
לעומת זאת-
מה שמושך גברים, זהו החלק החלש, העדין והפגיע של האשה, כי זה מה שעושה אותם לגברים כאמור לעלון הקודם.
בכל אשה קיימת תכונה פנימית רגשית, עדינה וחלשה אשר יודעת לשדר לגבר במבט בלבד ובאופן בלתי מילולי בתחילת הקשר תכונה זו שאומרת-
"אתה הגבר שעשוי לעשות אותי המאושרת עלי אדמה", או "אתה הגבר המושלם שלי".
זו הסיבה שגברים מתגברים על פחדם ומוכנים להיכנס לקשר מחייב.
רק חבל שלאחר הנישואין כשצפים הבעיות, שוכחת האשה לשדר לו מסר יקר וערכי זה שהוא זקוק לו כעת יותר מכל זמן אחר.
לפיכך-
כשאת מראה לו את הצד הגברי שלך, זה מסרס אותו, מוריד את ביטחונו ואת האימון בעצמו, וממלא אין לו מה להעניק לך, בורח לכל מיני עיסוקים וחברה ששם יודעים לתת לו את המקום הראוי לו.
לכן-
ברגע שיהיה לך את האומץ לסלק את מנגנוני ההגנה,תחזרי לאותה חוויה של חיבור טבעי שהיה בתחילה.
כאשר המחסומים ירדו, יחזור אותו דחף וריגוש שהיה בתחילת הנישואין, להתחבר מתוך שחרור כפי שנפגשתם בתחילה.
החיבור עדיין קיים, כאשר התנאים יוכשרו לכך תחושו בו מחדש.
מצב רוחני-
זה מנציח חיי זוגיות בריאה ונותן כוחות להחזיק מעמד יחדיו בזמנים קשים יותר, כפי שרואים את המבט האוהב בזוגות שחיים יחדיו זמן רב.
ישנן נשים שאינן מסוגלות לומר לבעליהן שהן "מתגעגעות",טענתן-זה לא מה שהן מרגישות.
אולם-
מפאת שקיים בהן פחד דמיוני, שאם הן יגלו רגישות וחולשה לבן זוגן יאבדו שליטה,ינצלו זאת לרעתם,ישתמשו בזה נגדן והמחיר שמשלמות  על פחד זה רב ויקר.
לא רק שהן לא זוכות לקבל את מבוקשן,אלא מאבדות בכך את בן זוגן ובסוף את ביתם.
גם אם ממשיכים לחיות יחדיו, זה מחוסר ברירה ומאילוצים שונים ואין עונש קשה מזה כידוע.
דרוש אומץ לשדר מסר של שליטה, אולם דרוש אומץ גדול יותר כדי לשדר מסר של כניעה והתגמול כאן רב כאמור.
לכן-
 זכרי שבן זוגך זקוק ואוהב את הצד הרך והעדין שבך.
חשבי איך את מרגישה כשאינך שומעת את עצמך רוטנת, מתלוננת ומאשימה, כמו אמך ביום הגרוע שלה ודמייני כמה אנרגיות שליליות תחסכי ממך, מילדייך, מבן זוגך ובאיזה הרמוניה תהיני כאשר תתגברי על הפיתוי להתלונן וכ'ו.
במקום זה תחשפי את רגשותייך העדינים והעמוקים ביותר, כי אם את משתוקקת לחיבור, חום ואהבה, הרי שהסיכון כדאי, שווה ובהבטחה,עוד נרחיב בס"ד!!

מהדורה שלישית
בשלום בית:

ישנו כלל גדול- שכל תוכחה שלא נתקבלה בצורה טובה וחיובית,הסיבה לכך שלא  הצלחנו להעביר מסר  בדרך נכונה וע"פ הכללים שכתבנו בעלון הקודם.

לכן כתוב במצות תוכחה-"ולא תשא עליו חטא", כלומר שאם חסר פרט אחד מכל התנאים שציינו,"תשא עליו חטא" ותהפכו משוגג למזיד.
על כך צווחו חז"ל "הנח לישראל שיהיו שוגגים ולא מזידים".
נוסיף כלל ויסוד חשוב-
ש"סוף מעשה במחשבה תחילה". אחד התנאים החשובים במצות תוכחה היא, לחשוב לפני אם יש תועלת לומר ולא, עדיף להבליג ולא להגיב.ישנו יצר חזק,רע והרסני המשתלט עלינו וכמעט כולנו נכשלים בו, והוא- לומר את האמת הכואבת לזולת, לפגוע בו ולהרגיש טוב על חשבונו.
שורש ההטעיה-
  נובע מכך שאם אנו אמתיים, אזי חייבים לומר את האמת הכואבת לשני ולא משנה מה הוא המחיר והתוצאות.
יש לציין שהמודד-
לאדם אמיתי ולאותם אנשים אמתיים שמחפשים את האמת בזולת כדי להתנשא מעליהם ולהרגיש טוב על חשבונם הוא- עד כמה אנו מסוגלים לקבל אמת מזולתנו להודות עליה ולבקש סליחה.
מובא בחז"ל-
"קבל את האמת ממי שאמרה ואפילו  מהקטן"," איזה הוא חכם הלומד מכל אדם" וזה המבחן. ציינו בעבר שהמודד לאמת ושקר זה לא מה שאנו חושבים או אומרים לזולת, אלא מה היא התועלת שתביא.
כלומר-
לחשוב לפני כל משפט, אם יביא לתועלת של שלום, חיבור אהבה וכ'ו לומר,ואם יביא לפירוד,מחלוקת שנאה וכ'ו,לא לומר,כי זה השקר הגמור.
"סוף מעשה במחשבה תחילה". כשם שיש מצוה גדולה לומר דברים הנשמעים, יש מצוה גדולה יותר לא לומר דברים שאינם נשמעים,הכוונה- המתקבלים. המודד-
אם אנו מסוגלים לקבל בקורת, בדרך ובגישה זו מזולתנו, ועם האשה יש צורך בזהירות משנה כאמור בעלונים הקודמים.
יש לזכור-
שאף אחד מאתנו אינו אוהב הערות או בקורת שלילית,

כלל חשוב זה קיים בכל תקשורת טובה בעיקר בזוגיות ובחינוך הילדים.
לדוגמא:
ילד שגדל עם מינימום הערות, בריא יותר בנפשו מילד הגדל עם המון הערות.
לכן כיום ממליצים בטיפול תרופתי בבתי הספר, מפאת חוסר שליטה על ילדים הפראקטיבים  מהסיבה שציינו, שאם נעיר לילד 50 פעם ביום מתוך 300 פעם, זה כבר כדאי ושווה.
בדרך כלל-
ילדים שחטפו המון הערות בבית ובבית הספר, הוכח שפתחו שנאה למלמדים, הורים ולסביבה, ובסופם נשרו מן הלימודים ונפלו לתרבות רעה עד כדי שנאה לדת, להורים ולחיים,כאשר אמירה כמו-"נמאס לי מהחיים" אפשר לשמוע כבר מילדים בגילאי 10 רחמנא לצלן.
לאלו הטוענים שיש חשש לנזק בריאותי מהטיפול התרופתי, הנזק והחורבן שנגרם לנפש הילד מהערות יתר וביקורת שלילית, הרבה יותר חמור ופעמים הוא בלתי הפיך.
אין במאמר זה להמליץ על טפול תרופתי כלשהו או למנוע את החייבים אותו וכמובן ע"פ יעוץ תורני מקצועי.
את עיקר הדברים כתבנו כדי להמחיש את הנזק, החורבן וההשלכות הקשות המתפתחות כתוצאה מהערות יתר וביקורת שלילית.
כדי לבנות זוגיות טובה ומוצלחת ולגדל ילדים טובים, בריאים בגופם ושלמים בנפשם, חייבים להעלים עיין ולתת להם את מרווח החיים ולא להעיר ללא הרף, חוץ מחציית גבולות אדומים שקבענו.
דוגמא אישית טובה של בני הזוג מועילה וחשובה בחינוך הילדים, יותר מהדיבור. לדוגמא:
אי אפשר לבקש מילדים לא לצעוק כאשר ההורים צועקים, וכן לבקש מהם לא לשקר כאשר ההורים משקרים וכן על דרך זו. הכלל בזה:
קודם תהיה מחונך ולאחר מכן חנך אחרים, ככתוב- "קשט עצמך" ולאחר מכן "קשט אחרים".
ועוד-
 יש חשיבות גדולה בחינוך, שיהיה חיבור ותיאום בין ההורים.
למשל, אמא שמעירה על- "צחצוח שינים" לפני שינה, והאבא מעיר לקרוא "קריאת שמע",הוריד ללא מתכוון את סמכות האימא מהילד, וגרם שלאחר זמן גם לאבא לא ישמע. וכן להיפך, אבא שמעיר לילד בענין מסוים, והאימא סותרת את דבריו ליד האב, הרסנו את הילד במו ידינו וללא מתכוון גם את שלום ביתנו, עוד נכתוב בס'ד!!

תקשורת כב', נשים מגישות עזרה וגברים מציעים פתרונות:

באחת הסדנאות בהרצליה שאלתי את הנשים מדוע כתוב-"חכמות נשים בנתה ביתה וכ'ו", ולא חכמת גברים?
ענו-"גברים טיפשים".
עניתי צדקתם, אולם עיקר-"חכמות נשים וכ'ו", זה לדעת איך לקבל את הבעל כפי שהנו מבלי לתת לו עצות על מנת לשפרו או עזרה כדי לשנותו, כפי שאתן מקבלות את ילדכן כמו שהם ומשלימות עמם ומאופן התנהגותם למרות הקושי הרב שכרוך בכך.
מובא במשלי, "על רוב פשעים תכסה אהבה", לכן כשאוהבים לא רואים פגמים, גם כשיש ילד בעייתי במיוחד.
לפיכך-
"חכמת נשים וכ'ו" זה לדעת לאהוב את בן הזוג כפי שהנו בלי לנסות לשנותו, כי זה עיקר שליחותך, ניסיונך ועל כך יבוא שכרך ו"לפום צערא אגרא". לעומת זאת-
קיים קושי רב לגברים להקשיב לנשותיהן לזמן רב ולהעניק להן הזדהות ותמיכה רגשית.
אחת הסיבות העיקריות מפאת שגברים מרגישים מואשמים במצבן הבלתי נעים, לכן קוטעים אותן באמצע השיחה ומציעים פתרונות, בעיקר כאשר האשה מאשימה את הגבר בדרך ישירה או עקיפה במצבה הכאוב.
לכן כדי להשתחרר מאותה הרגשת אשמה, קוטע אותה ומציע לה פתרון בחשבו שישפר את הרגשתה.
התוצאה-
האשה כועסת, מתרעמת ומאשימה אותו בכאבה ונשארת בתסכולה.
הגבר נחסם  אף יותר, בפרט שמבחינתו נתן את הפתרון הטוב ביותר וקיבל תגובת דחייה.
יש לזכור-
שבעבור האשה  להאשים את בן זוגה במצבה, זה רק הוצאת תסכולים זמניים ומשתנים כפי מצב רוחה ואין לה כתובת אחרת שבוטחת וסומכת כמו בבן זוגה וזה לא קשור אליו כלל, אלא רק הוצאת רגשות כאובים בלבד.
יתכן מאוד-
שבאופן עקיף יש קשר לגבר לכאבה מפאת חוסר יחס, התעניינות, תשומת לב מספקת, חיזורים וכ'ו, כי לזה כל אשה זקוקה ומשתוקקת במיוחד ומחמת פחד ובושה מלבישה את כאבה בעניין אחר שלא קשור אליו.
הגבר לתומו מתייחס לתלונות האשה כמידע עובדתי, בפרט כאשר היא חוזרת על כך השכם והערב ואינו מבין שמסתתרים מאחורי התלונות כאבים, צער ויסורים על חוסר יחס והערכה מצדו.
לכן זה הזמן לתת לה אוזן קשבת, הבנה, הזדהות ותמיכה ראויה מבלי להרגיש מותקף ומואשם.
אם הגברים יזכו להבין סוד יקר זה, שהוצאת תסכולים וכעסים של נשותיהן קשורים בעיקר לחוסר יחס, תשומת לב מספקת וכ'ו, למרות שהן אומרות ומצביעות בפירוש על כל מיני סיבות שונות ומשונות, ויתנו אוזן קשבת ,תמיכה רגשית וכ'ו, בלי עצות ופתרונות, רוב בעיות התקשורת נפתרות ובהבטחה, מה שנשאר זה רק תפילה לס"ד.
באופן אישי-
לקח לי המון זמן כדי להבין סוד יקר זה ואם הייתי זוכה לו קודם לכן, הייתי חוסך לעצמי, לרעייתי ולבני ביתי המון צער, כאב  וייסורים מיותרים.
לכן כיום כאשר מתעורר לרעייתי, רצון לכעוס להאשים וכ'ו, אני משתדל לתת לה את התמיכה הראויה ולהודיע לה מראש שאני האשם המרכזי ואז מיד היא נרגעת.
החידוש הגדול-
לאחר שקיבלה את התמיכה שזקוקה לה בזמן אמת ,אט אט היא נרגעת ולאחר זמן מועט מבקשת את סליחתי ומתנצלת על כך שהאשימה אותי ללא צדק ומודה לי על תמיכתי.
מובא בחז"ל-ש"יצר אשה וילד זהים". דוגמא-
קיים צורך רב לנשים לשתף את בני זוגן בחוויות היום יומיות שעברו ובכל מיני עניינים שנראים חסרי חשיבות וערך בעייני הגברים.
מפאת חסרון הבנת נפש האשה, זה נשמע להם שטותי וילדותי מדי, לכן מבטלים אותן ע"י תנועות יד ואמירות זלזול-"זה שטותי, ילדותי וכ'ו".
יש לזכור ולדעת,
שדווקא אותן שיחות שנשמעות לגבר שהן שטותיים וחסרי טעם, מבחינת האשה זה בנפשה ועומד ברומו של עולם, לפיכך יזהר לא לזלזל או להמעיט בערכן, כי היא עלולה להיחסם ולהיפגע עד עומק נשמתה ובלי גוזמא כלל!!
יתרה מכך-
הגבר בתמימותו מפאת חוסר הבנתו ברגשות האשה, גרם לה להיחסם ולא לשתפו גם בעניינים רציניים שחייבים את דעתו ומעורבותו, ומאחר שנפגעה מאופן התייחסותו כלפיה אבדה אימון בו.
לפיכך-
גברים חייבים ללמוד, להבין ולדעת את נפש האשה ואופייה המיוחד, על מנת להעניק לה את מלוא היחס, ההתעניינות וההקשבה גם בדברים שע"פ הבנתם נראים כפשוטים וחסרי משמעות, כי מבחינת הנשים הם עומדים ברומו של עולם.
כמו כן-
בעבורה זה מבחן האהבה שלו כלפיה, כי בדרך גישתו ובאופן התייחסותו אליה בכבוד ובהערכה הראויה בנקודה זו, היא מתחברת, אוהבת ומעריכה אותו במיוחד וזה סוד יקר. מובא בחז"ל-
"כל המחלל שם שמיים בסתר סופו שנפרעים ממנו בגלוי". גבר שמתעצל ואינו מתאמץ מכל סיבה שהיא לתת אוזן קשבת לרעייתו על מנת לאפשר לה לפרוק ולשחרר משקעים שהצטברו לה במשך החיים ומטענים שהתאספו לה במשך היום יום, גורם לה לרעות בשדות זרים ולבקש תמיכה מחברות, משפחה וכ'ו, ותוצאות החורבן ידועות ובסופו הבית מתפרק וכל העולם שומע.
רוב בעיות התקשורת נובעות מכך שהגבר אינו מוכן להקשיב לבת זוגו, וכאשר מגיעים אליי ליעוץ ועולה בעיה זו, אני מייעץ לגבר במקום שישלח את האשה להדרכה ותמיכה אצלי, שיקדיש לה כל יום זמן מסוים רק להקשבה והזדהות ובזה יפתור את מרבית בעיותיו.
ישנם כאלו שעונים -"אני מעדיף שתיקח אותה לטיפולך תקשיב לה ואשלם במיטב כספי".
אינם מבינים שהאזנה אחת שלהם שווה מאלף שיחות והאזנות שלי, כי הן זקוקות דווקא מבעליהן ולא משום אדם אחר.
עצתי-
על מנת שגבר יהיה מסוגל להקשיב לבת זוגו בסבלנות, יחשוב אותה לאשה זרה[פציינטית] שזקוקה להקשבה והבנה בלבד, אזי יוכל בנקל לנטרל את הרגש ולהשתמש בשכל על מנת להעניק לה את התמיכה הראויה.
פשוט ישמש לה כפסיכולוג ושכרו לאין קץ וערוך ו"לפום צערה אגרה".
האשה תדאג לא לנחות עליו בזמן כניסתו ויציאתו מהבית ולא בנכוחות הילדים, אלא בזמן רגוע.
תשתדל לקצר, לדבר ענייני ,נקודתי ותודיע לו מדי פעם תוך כדי שיחה שזה לא קשור אליו אלא הוצאת רגשות כאובים ושהיא זקוקה להאזנתו ותמיכתו בלבד וכן מדי פעם תעשה הפסקה, תיקח נשימה ותודה לו על הקשבתו.
עצות-
חשובות ויקרות אלו יעוררו אותו לצאת מאנוכיותו על מנת להעניק לך את התמיכה הראויה ובהבטחה.
קיים בנשים תכונה מיוחדת לנחש את צורכיהם של האחרים כדי להגיש להם את התמיכה הראויה. בעבור האשה לקבל סיוע מרעותה או מבן זוגה מבלי שתבקש, זהו סימן מובהק לאהבתם אליה.
לעומת זאת-
בעבור גבר לקבל עזרה כל שהיא מבלי שיבקש, זו פגיעה ועלבון גדול, מאחר שהצעת עזרה לגבר גורמת לו לחוש חסר יכולת ושאין סומכים עליו.
מה שאין כן לאשה שקבלת עזרה, זו היא מעלה וכבוד רב בעבורה ולאות שדואגים ומוקירים אותה, עוד נרחיב בעניין כה חשוב עם דוגמאות מהחיים!! 

מהדורה חמישית
פינת שלום בית-

כותב רבינו הרמב"ם בהלכות אישות פרק טו סעיף יח. "ציוו חכמים על האשה שתהיה צנועה בתוך ביתה ולא תרבה שחוק וקלות ראש בפני בעלה וכ'ו, ולא תמנע מבעלה כדי לצערו עד שיוסיף

באהבתה, אלא נשמעת לו בכל עת שירצה", עד כאן לשונו הזהב.

מעשה-

-

בזוג שהיו במריבה ובפירוד במשך תקופה ארוכה ולאחר מספר מפגשים זכינו בס"ד להחזירם ולהשכין שלום בביתם. לאחר כשבוע ימים מתקשרת האשה ומספרת שהיום יום המיוחד ונפשית אינה מוכנה לזה. הסברתי לה את חשיבות העניין וכן את ההשלכות והאיסורים  שיכולים להתעורר מכך, חיזקתי אותה באמונה  וכ'ו. אולם האשה מתעקשת ועומדת על כך בטענה שאינה מסוגלת.

אמרתי לה שבכל מצוה שאנו מקיימים יש לנו אינטרס אישי בקיומה ואפילו במצוה החשובה ביותר שמקיימים לשם שמים, תמיד יש בה נגיעות של מה יצא לי או איזה שכר בעולם הבא וכ'ו, לכן המצוות נשארות בחסרונן ואינן בשלמותן ותיקונן.

לכן-
יש לך הזדמנות פז לקיים מצוה זו לשם שמיים ובשלמות לכבוד הקב"ה בלי שום נגיעות.
ועוד,
תעלה לך מצוה זו כהקרבת קורבן מה שלא זכה שום צדיק להקריב לכבוד הקב"ה מאדם הראשון כולל האבות הקדושים ועד ביאת משיח צדק.
יתרה מכך-
האבות וכל הצדיקים זכו להקריב בעלי חיים, אולם את זוכה להקריב

 את עצמך לכבוד בורא עולם וקורבן מסוג זה רק את יכולה לזכות בו.

למחרת  מתקשרת  ומודה  בהתרגשות  על

החיזוק והעצה הנפלאה שקיבלה, ומספרת שזכתה להרגשה נפלאה של התעלות רוחנית, שלא הרגישה תחושה כזו מעולם וכל זה מהסיבה שקיימה לשם שמיים, סיימה בתודה רבה. מטרת כתיבת המעשה:
א. מעלת קיום מצות שלום הבית לשם שמים, לפיכך קוראים חז"ל לאשה חומה, השומרת על בעלה [יבמות סב].

ב. אסור באיסור מוחלט לקשור את מצב היחסים לקיום מצוה זו, [אלא במקרים מיוחדים ע"פ דעת תורה מקצועי שבחן מקרוב ומכיר את הנפשות הפועלות].
 ג. אסור לצערו, על אחת כמה וכמה עוון פלילי וחמור להשתמש במצות שלום הבית כנשק נגדו או כמתן פרס על התנהגות טובה עבור כל החודש!!
מוסיף רבינו הרמב"ם בהמשך ההלכה-
"ותזהר מקרוביו ובני ביתו כדי שלא יעבור עליו רוח קנאה ותתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו", עד כאן לשונו הטהור.

קיים יצר-
גדול שכמעט כולנו נכשלים בו, לעשות השוואות בין בני הזוג לחברים, משפחה וכ'ו.
מיותר לציין את החורבן והנזקים הבלתי הפיכים מכך שהבעל משווה את אשתו לאמו, לאחיותיו וכ'ו, והאשה משווה את בעלה לאביה, או לשאר אנשים.
ועוד,
משווים את הורי הבעל להורי האשה ולהיפך.
וכן ע"י חלוקת ציונים למשפחות ונכשלים בכפיות טובה, הוצאת דיבה ובלשון הרע החמור מכולם שעל זה כתוב "יהרג ואל יעבור" ועל כך חייבים לבקש מחילה ולעשות תשובה גדולה.
יתרה מכך,
אין יותר מגוחך מכך  שעושים השוואות ע"י שלוקחים מעלה מסוימת מכל אחד ואחת או מבני המשפחה ומשווים אותה לבן/ת זוגנו ותובעים זה מזו את השלמות מה שלא קיים גם באחרים.

מובן-
שהמקום המסוכן ביותר הוא במפגש המשפחתי שבו אנו מתרשמים ומתפעלים מהתנהגות ומשחק חיצוני של בני המשפחה ומשווים אותם אל בן/ת זוגנו, כאשר לא מבחינים בפנימיות של כל אחד.
וכן שוכחים שגם אנו כך מתנהגים ומשחקים את אותו משחק חיצוני ולא ע"פ האמת הפנימית שלנו.
החמור מכל שמנצלים מפגשים אלו ע"י כך  שאנו מעלים את החסרונות של בן/ת זוגנו ומבליטים את מעלותינו על חשבונו על מנת לפגוע ולשפוך את דמו,במקום לנצל הזדמנות נפלאה זו לנתינת כבוד הדדי.
יצר האיש לראות ויצר האשה להיראות, מקום המבחן  במפגש המשפחתי.
אשה שמתבלטת בחוסר צניעות, דיבור וכ'ו לפני בני המשפחה בניסיון להרשים אותם ואותו, אין לה מושג עד כמה כבודה וערכה יורדים בעיניו ובעיני המשפחה

וכן-
מי שפוגם בקדושת העניים ומשווה את רעייתו לאחרות, כבודו יורד פלאים  בעיניה ובשטות זו מפסיד את ערכו וסמכותו כלפיה, לכן זו הזדמנות פז במפגשים הללו להתחבר ע"י הערכה הדדית!!

תקשורת כב',כיצד
יוצאים מזה:
מן הראוי לעשות הבחנה ברורה בין "מופנמות" כתכונה לבין "הסתגרות" כבעיה.
ישנם רבים שסובלים ללא סיבה מפאת שהם סבורים שיש להם בעיה, רק מפני שאינם יודעים להגדיר נכון את עצמם ולא מכירים את מהות אופיים.
חיים בהרגשה שקיימת אצלם בעיה, רק מפני שהם "מופנמים" ולא מעורבים די הצורך בחברה. מפאת שהעירו להם שמופנמות היא בעיה, הם חששו שיכתימו אותם כסובלים מבעיה חברתית ובשל כך נהפכו למוטרדים. בניגוד לפוביה[פחד] חברתי, שבה הפרט מסתגר עקב פחד וחרדה קיצונית, מפני מעורבות וחשיפה ובניגוד לביישנות שבה הפרט היה רוצה בכל מאודו לדבר יותר,אולם הוא פשוט לא מעז לפתוח את פיו. יש לציין-
אנשים שמופנמים מטבעם, בסך הכל נהנים מהשקט ואין להם שום צורך להיות במרכז העניינים ושום עניין ותכלית בשיתוף אחרים במה שעובר עליהם, על כן אין להם בעיה מיוחדת.
חלק גדול מאוכלוסיית העולם,[בעיקר הגברים] נוטה למופנמות וזו בסך הכל תכונה, [בתחום הזוגיות הרחבנו בזה רבות].
יתכן שיש כאלו שנמשכים יותר לאנשים מוחצנים מאשר לאנשים שקטים, מאחר שאנשים מופנמים נוטים להיות ביישנים וסגורים יותר מעמיתיהם המוחצנים.
מופנמות ומוחצניות הן תכונות בסיסיות הקשורות לאישיות ואופי וניתן להכיר בהם בגיל צעיר. האדם המופנם יעדיף להפנות את האנרגיות שלו פנימה בינו לבין עצמו,לעומת זאת-המוחצנים יפנו אותן כלפי חוץ וכלפי החברה. למופנם-
עולם פנימי עשיר והוא נוטה לעבד דברים במוחו בשקט ואוהב לחשוב ולחלום בינו לבין עצמו ונהנה מכל רגע ובדרך כלל זהיר ושקט יותר.
לעומתו-
עולם המוחצן מופנה כלפי חוץ ובדרך כלל חי על "הבמה החברתית"[המה יגידו וכ'ו]כי משם הוא שואב את חיותו.
מעבד דברים בקול ובאמצעות שיחה עם אחרים, נוטה להיות פטפטן, כלפי חוץ מלא שמחת חיים ופעמים גם "אימפולסיבי". המופנה יבלה את רוב זמנו לבד, בעיסוקים שקטים כמו לימוד וקריאה,ואילו המוחצן יעדיף לבלות עם חברה.
כאשר האדם המופנם מתלהב,כועס או עובר סערת רגשות,זה לא בהכרח יהיה ניכר כלפי חוץ,בניגוד למוחצן-שיתקשה להעלים או להסתיר את רגשותיו כאשר הוא מתלהב, כועס או עובר סערת רגשות.
למופנמות ומוחצנות אין מושגים מוחלטים ונדיר למצוא אדם שהוא מופנם או מוחצן בתכלית השלמות.
רוב האנשים מורכבים משתי התכונות במינונים שונים ובסך הכל מדובר בנטייה שיש לאנשים להיות מופנמים יותר או מוחצנים יותר וכל אחד ע"פ נטייתו כפי שהבורא יתברך ברא אותו. הנקודה היא-
שאין שום צורך לשנות נטייה טבעית מולדת שמרגישים עימה טוב.
כמו כן-
אין שום בעיה לשתוק ולא להחזיר למי שפגע בנו ובלבד שנרגיש טוב ושלמים עם זה.
בדרך כלל-
האנשים המופנמים שלמים ולא חסר להם דבר, אולם אם המופנמות נובעת מפחד וחרדה והאדם היה רוצה לנהוג בדרך אחרת אילו היה לו את האומץ, מומלץ לטפל ולעבוד על זה על מנת להתגבר.
להלן פוביות שונות ומגוונות שהסובלים מהם, אנשים נורמטיבים בהחלט ומוערכים מאוד בעיני החברה ואין להם שום מושג בפחדים והחרדות שהם עוברים.
א. "קלאוסטרופוביה"-
היא שם כולל לכל הפחדים מפני הימצאות במקומות סגורים.
זה מתבטא בפחד  מלהימצא בחדר קטן או צר/ פחד ממעלית/ רכבת או אוטובוס שחלונותיו לא ניתנים לפתיחה/ נסיעה במנהרה/ מטוס ועוד.
עיקר החרדה נובעת שמא האדם ילכד ויישאר שם תקוע ללא מוצא של יציאה.
פעמים עצם ההימצאות במקום סגור וקטן,מתעוררת הרגשה של מחנק וחרדה.
פחד זה עשוי להתעורר לאחר שהאדם נתקע במקום קטן וסגור ולא הצליח לצאת ממנו, ראה או שמע אודות אדם שנקלע למצוקה דומה וניצל בנס, או שננעל במקפיא והיה בסכנת חיים וברגע האחרון נצל.
או מקרה של אדם שנלכד בחדר והבית עלה בלהבה ונשרף למוות רחמנא לצלן.
כך טבעו של האדם-
כל סיפור ששומע, הוא מדמיין אותו על עצמו בפועל, [מכאן מובן-מדוע יש להתרחק מחדשות ומכשירים טמאים, כי הנזק הוא בלתי הפיך].
שיחה בנוגע להיחלץ ממקומות סגורים, עשויים להרגיע את מי שנילכד בעבר למצב כזה.
יש המקפידים לא להיכנס לסופרמרקט סמוך לשעת הסגירה, מחשש שילכדו בפנים כאשר נועלים את הדלתות כדי למנוע מקונים חדשים שלא יכנסו, חשש זה הוא גם ממקומות סגורים.
 ב. "אגורפוביה"-
פחד מכניסה למקומות פתוחים, כמו-רחובות ושווקים גדולים/ קניונים/ מרכזי קניות/שדות תעופה/ תחנות רכבת ואוטובוסים/ בתי כנסת/בתי מדרש גדולים וכל מקום ציבורי גדול שמתאסף שם ציבור. החרדה היא -מפני התקף פניקה שיופיע פתאום בנוכחות אנשים זרים, בלי שתהיה אפשרות לברוח מבעוד מועד בלי שאחרים יבחינו בכך.
פחד זה הוא-מעצם התקף הפניקה שעלול להופיע ומתוצאותיו הבלתי נעימות. אגורפוביה נובעת בדרך כלל ממקרה או שמועה שאדם נתקף בפניקה במקום ציבורי, קיבל סחרחורת ודמיין שעוד רגע ייפול ויקבל דום לב וימות.
מסיבה זו אנשים נמנעים מלהשתתף באירועים ושמחות משפחתיות.
במקרים קשים הסובל נמנע מלצאת מביתו בלי ליווי  אישי ופעמים גם עם ליווי הוא נמנע מלצאת.
ישנם כאלה שגם בביתם מפחדים להישאר לבד.
הסיפורים יכולים להיות שונים ומגוונים, מרתקים ומדהימים כאחד.
הצד השווה הוא-חרדה שתקפה וכתוצאה ממנה, התפתחה סדרה של פחדים והימנעויות מלהיקלע שנית למצב כזה או הדומה לו ודווקא בריחה זו עוררה וחיזקה את אותה חרדה.
סבל זה הוא איום ונורא עד כדי כך שאנשים מוכנים לסבול בשקט ולא להיחשף  שנית לאותה מציאות מחרידה.
דוגמא נוספת-
על חתנים שאמורים להיות במרכז העניינים, לכן הם מוצפים בחרדה ביודעם שאין להם ברירה ואינם יכולים להימנע מכך.
ישנם כאלה שמבקשים עזרה בהתמודדות עם חרדותיהם, גם כאשר הם מצליחים להתחמק מפחדיהם ולהעלים אותה מהסובבים, מפאת שהגיעו למסקנה שבלי טיפול,מצבם רק ידרדר ונמאס להם לחיות במצב זה, מכאן החשיבות-"לדון לכף זכות" את חברינו.
מסופר-
על בחור שסולק מהישיבה מפאת שהגיע לתפילות בבוקר באיחור מאחר שסבל מחרדות קשות שהפריעו לו להירדם והיה נרדם רק לפנות בוקר, מה הפלא שלא הצליח לקום בזמן.
גם במקרים קיצוניים של-"אגורפוביה", צורת הטיפול המומלצת דומה  למקרים הקלים, אלא במקרים הקשים  נדרשת חשיבה יצירתית כדי לבנות סולם הדרגתי של חשיפה למצבים מעוררי פחד.
לא פחות מזה נדרשת גם חשיבה יצירתית על מנת למצוא דרכים לעורר את הסובל להתגבר ולהיחשף למה שניראה לו פעמים כמו-"לעלות לרקיע".
נציין עוד כמה פוביות קשות: א. בחור שפיתח פוביה [פחד]מאכילה, שמא ילכדו אצבעותיו בין שיניו.
 ב. צעיר שפיתח פוביה משתייה ואפילו מלשתות מים צלולים מחשש שהמים יקנסו לקנה במקום לוושט .
ג.פחד מלהיכנס לאולם שמחות, לשיעור או להרצאה לאחר התחלתו,במיוחד כאשר הכניסה נמצאת מול פני היושבים והם יכולים לראות כל מי שנכנס. ד.לגשת לארון הספרים בזמן הלימוד ולעמוד בצורה בולטת כשכולם יושבים.
 ה. להיכנס למקום ציבורי,כולל או בית מדרש מלא בקהל לומדים,משרד או מקום עבודה, כדי לחפש אדם מסוים או למסור דבר כלשהו.
ו. אדם שפיתח פוביה מכלבים, לא רק כשראה כלב מולו, אלא אף שהיה חשש בלתי סביר שיופיע כלב,משום כך הוא נמנע מלעבור ברחוב לבד ואפילו במקומות שאין חשש לכלבים.
 ז. צעיר שפיתח פוביה מלעבור ליד פחי אשפה מחשש שמא יקפוץ עליו חתול.
 ח. פחדים מג'וקים ומשאר  חרקים, אין הכוונה למי שמרגיש גועל ודחייה, אלא פניקה וחרדה של ממש.
 ט. פוביה ממים מחשש לטביעה. יש אנשים שלא מסוגלים לטבול מחשש טביעה במים ואפילו מקלחת מעוררת בהם חרדה שמא יטבעו.
 י. פחד מפני נסיעה מחוץ לעיר ברכב ציבורי, מחשש שיצטרך לצאת לשירותים ויתבייש לבקש מהנהג לעצור.
ישנם גם נהגים הסובלים מפוביה זו, לכן לפני שהם יוצאים לנסיעה מחוץ לעיר, נמנעים מלשתות במשך שעות ועניין זה מעורר בהם לחץ ממשי לפני כל נסיעה.
 יא. פחד מלעמוד או להימצא במקום גבוה מחשש נפילה.
חרדה זו מתבטאת גם בפחד מפני עמידה על כיסא או עליה על סולם ואפילו קטן, או להישען על אדן החלון ואפילו רק להתקרב אליו ולהביט החוצה בקומה גבוהה.
הסובלים מהפרעה זו, יתקפו בחרדה כאשר יראו אחרים שאינם נזהרים או נשענים על אדן החלון או שיוצאים למרפסת בקומה גבוהה.
יש שימנעו מלנסוע על גשר או אף בכביש ליד מדרון תלול ולא יעזו להסתכל מחלון הרכב או המטוס וכל כיוצא בזה.
יש המצליחים לחיות ולשרוד עם פוביות כאלה, מאחר שלא תמיד נדרשים  להתעמת עם הפחדים הללו, אולם ישנם מקרים יוצאי דופן.
יב. אדם שמתבייש מאנשים בצורה קיצונית, אולם גם סובל מדמיונות לא מציאותיים, שאחרים יכולים לשלוט במחשבותיו ע"י "הוצאתן והכנסתן אליו".
במקרה זה יש לשקול היטב לפני הטיפול, שמא מלווה בבעיות נפשיות נוספות כדי לדעת במה לטפל בתחילה.
ישנם כאלו הסובלים מכפייתיות קיצונית בנוסף לבעיות הנפשיות, לכן אין לטפל בחרדות ובכפייתיות, לפני שבודקים את שאר ההפרעות הנפשיות.
 יג.פוביה מנחשים,לא מדובר מחשש שיופיע נחש בשדה קוצים ביום שרבי,אלא חשש ללכת יחפים בבית מחשש שיפגע בו נחש.
יד. ישנו פחד אדיר השכיח יותר מכפי שאנשים משערים ואינו נובע בהכרח מבעיות נפשיות נלוות, אלא מסיבוכים רגשיים.
פחד זה בא לידי ביטוי מלהרים תינוק,שמא יתעורר באדם דחף עז להזיק לו חלילה או להשליך אותו בכוונה ארצה.
יש להדגיש שפחד זה אינו מתפתח בקרב אנשים מסוכנים שעלולים לעשות זאת חלילה, אלא הוא מתפתח בלי קשר למידת הסבירות שהדבר יקרה ועל חשש בלתי מבוסס מפני מצב שבו האדם ירגיש דחף עז לעשות זאת ולא ישלוט בעצמו.
בעקבות פחד זה, מרחיקים סכינים מביתם או מתקינים סורגים גבוהים שלא יאפשרו להם להזיק לתינוק.
בדרך כלל הגורם לפחד זה הוא- העובדה שהתינוק קטן וחסר ישע, אולם פעמים מדובר בעניין עמוק יותר, לכן בכל מקרה יש להתייעץ עם איש מקצוע.
עניין זה קשור גם לפוביות הקשורות לחרדה מפני פגיעה עצמית  או  פגיעה  באחרים.

יש לציין-
שבכל המקרים הללו, לא תהיה תועלת כאשר מישהו אחר, הורה או בן הזוג למשל, יבקשו או יפצירו בפחדן ללכת לטיפול על מנת להשתחרר מחרדותיו.
מפני שההצלחה טמונה בנכונות וברצון של הפחדן עצמו לעבור תהליך טיפולי והחשיפה אמורה להיות הדרגתית בהתאם למידת האומץ והיכולת של הסובל, במטרה להגיע לחשיפה מקסימלית, כדי שהסובל ייווכח ש"העולם לא נחרב", גם אם יקרה את הגרוע ביותר וכך אט אט יתגבר על פחדיו .
[מתוך ספר אפשר לצאת מזה].

תקשורת חלק ל'
נשים וגברים מדברים בשתי שפות:

אומר רבינו האריז"ל שבדורות האחרונים יתהפכו התפקידים, הנשים יהפכו לגברים והגברים יתהפכו לנשים[שער הגלגולים הקדמה כ']. היפוך התפקידים גרם לנזקים, ייסורים, הפסדים והשלכות קשות לשני בני הזוג ומי שהפסיד בעיקר זה הנשים כפי שהוכחנו בעלונים הקודמים. טעותן נובעת-
שאם יפגינו חוסן, יגיבו בעוצמה ובחוזקה, הן יזכו לרמת חיים טובה ומשופרת יותר, יצליחו לחנך ולשנות את בעליהן וישיגו את מבוקשן וצורכיהן, אולם התוצאות בדיוק הפוכות כידוע, ובתי דין לענייני גירושין יעידו על כך,[גם אלו שעדיין חיים יחדיו מפאת כל מיני חשבונות ואינטרסים, סובלים בשקט].
במצב הטוב הגבר נזקק לסיבות, תירוצים ושקרים כדי להיות כמה שפחות בבית וגם כשנוכח זה מתוך לחץ ואילוצים, נכנס למערתו[שתיקתו],מתנתק מהבית והסביבה.
במקרה האחר, נופל לידי ייאוש, התמכרויות ולכל מיני מרעין ביישין, ודי למבינים. הפיכת תפקידים זו, הופכת את הגברים לחלשים, רגשיים וחסרי ערך, ואת הנשים לגברים, שכליות ושתלטניות. כאשר האשה מתכחשת לאופיו הסמכותי של הגבר ולוקחת את תפקידו, באופן מידי פוסלת אותו, הערכתו נופלת וביטחונו העצמי צונח לארץ.
כעת היא צריכה לדאוג לעצמה, לילדים ולבן זוגה, מאחר שחמסה את תפקידו. גבר בטבעו חסר בטחון, לכן הוא בנוי לאשה חלשה, עדינה, רכה ומקבלת, על מנת להעלות את הערכתו, יאמין בעצמו ויהיה לו מה להעניק לבת זוגו.
אולם כאשר האשה משדרת לו עוצמה וחוסן, הוא מבין שיש לו עוד גבר בבית ומיד מאבד את גבריותו, נכנס לתוך מערתו ומאבד אומץ,כח וכל מוטיבציה בקשר מחייב. כיצד אשה זוכה- ל"חכמת נשים בנתה ביתה וכ'ו"? נקדים-
המצוה היחידה בכל התורה שהקב"ה מוכן למחוק את שמו עליה,היא מצות-"שלום הבית". על מנת לזכות למצוה יקרה זו, ראוי שנילחם למענה ונהיה אמיצים לסכן הכל בעבורה. אולם אם לא נפעל ונסכן הכל למענה, אנו מסכנים אף יותר כידוע.
עומק העניין-
על מנת שהאשה תזכה לכבוד, חיבור,אהבה ולאושר שהיא ראויה לה וודאי, היא חייבת ללמוד כיצד להיות בתפקיד הניפגע במערכת היחסים. כלומר- חשפי את רגשותייך העדינים ואל תהססי להודות שנפגעת, במקום לכסות על העלבון והפגיעה בכעס ומריבה. גם כשאימת הפחד והנטישה תוקפת אותך, מצאי את האומץ להזכיר לעצמך שהמקום הטוב והבטוח זה עם בן זוגך. בפרט כאשר תגלי לו שאת פגיעה, חלשה וזקוקה לתמיכתו והגנתו.
יתרה מכך-
על מנת לזכות לחיבור ואינטימיות עם בן זוגך ושיעשה הכל בעבורך, זה תלוי אך ורק במידת האומץ שלך לחשוף לו את הרגישות והחולשה שלך ולא ההיפך. המקום החלש והפגיעות שלך, הוא אותו חלק שגבר מתחבר אליו במיוחד, כי זה מה שהופך אותו לבעל חזק שיעניק לך את המיטב
וזה סוד יקר.
לגלות את החלק העדין והחלש שבך, זה לא חולשה אלא עוצמה וגבורה. נכון שאת מסתכנת ריגשית, כי הוא עלול לנצל את חולשתך לרעתך, אולם זכרי שדרוש אומץ וכוח לגלות חולשה, יותר מן הדרוש להישאר מוגנים או להראות לו את החלק הגברי שבך, הסיכון שווה, התגמול רב ועצום ובהבטחה וזו-"חכמת נשים".
יתרה מזו-
הזוגיות, החיבור והאהבה, מחייבים אותך להיעשות פגיעה בכוונה. עלייך להיות מוכנה לסיכונים כדי לזכות לנישואין שאליהם את מקווה, רוצה ומשתוקקת.
עומק העניין-
להיות פגיעה עם בן זוגך פירושו-לבכות ללא מעצורים כאשר נפגעת, או כאשר את מרגישה צורך בכך מכל סיבה שהיא, ולא להסוות את הפגיעה והעלבון בכעס, צעקות, התנצחויות ומריבה.
כשאת מרגישה מותקפת, [לא מדובר בבעל אלים או מסוכן חלילה], את פשוט מורידה את אגרופייך ומאפשרת לו להבחין ולראות שאת חלשה ושבירה ביחס אליו.
זה אומר להמשיך להישאר יציבה, גם כשאת מגלה שהיית יכולה להידחות או להינטש, בזמן שלא היית ערוכה ומוכנה לזה.
על מנת לזכות, ליהנות ולהתענג מאינטימיות וזוגיות טובה ומוצלחת, זה תלוי אך ורק במידה שתהי ערוכה ומוכנה להיות-פגיעה, חלשה, רכה, עדינה ומקבלת. זו חכמה ומתנה נפלאה, שאת ורק את יכולה להעניק לבן זוגך, על מנת להסב לך את האושר הראוי לך וודאי. מודה ומתוודה שזה הניסיון והקושי הגדול של הנשים, אולם הוא בר ביצוע, התגמול רב, עצום, כדאי ושווה, והריני ערב לכך!! יתרה מכך-
כשאת משתחררת ומשחררת ואינך עומדת על המשמר, את חושפת לו בעצם את החלק הרך, העדין והמיוחד שבך, אשר הוא התחבר אליו בתחילת החיזורים, ומזכירה לו בעצם את אנושיותך העדינה והמיוחדת ואת אנושיותו האוהבת, ומעוררת בו את הרצון הגברי שלו להגן עלייך, לתמוך ולמסור נפש בעבורך.
עוד יותר-
כשאת מסירה את השמירה הגברית שלך, יוצאת האמת הנשית והעדינה שלך בצורה נפלאה ומיוחדת, מתחברת אליו בצורה מדהימה ומרגישה בעיקר את העונג והשמחה שהיו חסרים לך בעבר,רק על עצם היותך אהובה ומושכת בדיוק כפי שאת,ולא בגלל מי שלדעתך את צריכה להיות, וזה סוד יקר!!
מאחר שהשמחה, הקרבה, העונג והתענוג, נובעים בעיקר מן ההקלה שבהודאה שאינך מושלמת ושאת עדיין נאהבת, מוערכת ומחוזרת באותה עוצמה, רמה ובגלוי, למרות החסרונות שבך והרי כולנו לא מושלמים כידוע. התוצאה-
האינטימיות, החיבור והאהבה פורחים ומתעצמים בעיקר כאשר את מרוצה ושלמה מעצמך מבלי לעמוד על המשמר, אלא על עצם הידיעה שאת בטוחה ונאהבת כפי שהינך.
נקודה חשובה-
שינוי גישה עם בן זוגך ע"פ הכללים החשובים שציינו, עלול לעורר בך הרגשת דחייה מעצמך, חולשה, נחיתות ופגיעות שמעולם לא הכרת. אפילו רגש ההישרדות שלך, עשוי לצעוק עלייך, שלהיות פגיעה, רכה, עדינה ומקבלת בנשואייך, זה מטורף, טיפשי ולא הגיוני.
זכרי-
כשאת חושפת את רגשותייך האמיתיים מבלי להסוות אותם בכעס ובשליטה, אכן את מסתכנת בשיברון לב ואכזבה, אולם התגמול הרב על הסתכנות זו, שבן זוגך יקבל הזדמנות נפלאה להגיב לך באהבה, ברוך ובעדינות במקום ריב ומגננה.
כאשר יוסר מעלייך מסך הברזל, בן זוגך ירגיש בטוח, ויהיה לו את האומץ לחשוף לך את ליבו ורגשותיו העדינים, ובמקום לשבור את ליבך ויחזיר לך מלחמה, יחזיק בו ברוך, באהבה ובחמלה.
יהיו נשים [שתלטניות ובעיקר גרושות],שיצעקו עלייך ועליי ויאמרו שהלך הרוח שאני מציע לך,הוא נסיגה לשנות החמישים ובימינו הטבע, העניינים והאנשים השתנו, בעיקר אם את זו הסמכותית והמפרנסת העיקרית של הבית.
כמו כן-
יאמרו לך שבדרך זו תפסידי את זכויותייך, עתידך, הצלחתך ובן זוגך ינצל זאת לרעתך. אולם המסר הסמוי שלהם הוא-"אל תרשי לעצמך לחשוף את נשיותך ורגשותייך האמיתיים". תשאלי אותן, האם הן מסופקות ומאושרות מחיי נשואיהן או מהגירושין? בהיותי משמש כמגשר ויועץ נישואין מעל ארבעים שנה לא מכיר אחת, בדרך שהדרכתי בס"ד מכיר המון ובהבטחה. מפתח ההצלחה בקיום העצות שציינו, לקיים אותן מתוך רצון, שמחה וגאווה, ולא מתוך תבוסה, חולשה או נחיתות.
נקודה חשובה נוספת:
אף על פי שמצות תוכחה היא דבר גדול ומוטל על כל איש מישראל  להוכיח כשרואה דבר שאינו כשורה בחברו ככתוב-"הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", אולם כבר צווח רבי עקיבא בדורו- "תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח". אם רבי עקיבא אמר זאת בדורו כל שכן בדור כזה חלש ויתום. זה אחד הנושאים הסבוכים, המורכבים והכאובים ביותר וקשה לתת בו כללים קבועים ומוגדרים, משום שהם משתנים ממקרה למשנהו וכל מקרה נידון לגופו, לכן אין לעשות השוואות מאחד למשנהו כי אין שום מקרה שיכול להעיד על  האחר.
ועוד-
עצה שמתאימה לזוג מסוים, יכולה להרוס לזוג אחר, למרות שהם סובלים מאותה בעיה. לכן נציין קוים  כלליים לידע כללי, ואין ללמוד מזה הלכה ולמעשה, כי כל נושא נידון לגופו. את הדילמה הזו אנו חווים מדי יום ביומו, מורים עם תלמידיהם, הורים עם ילדיהם,בני המשפחה ובני הזוג בעיקר. כל אחד מאיתנו מתמודד בחייו עם השאלה-
האם להגיב או להימנע מתגובה, ואם להגיב באיזו גישה ועד כמה, ואם להתאפק ולהתעלם באיזה אופן ומה הגבול. שאלת האיפוק והתגובה, עולה מדי יום ביומו בכל תקרית או התפתחות אנו שואלים את עצמנו האם להגיב או להתאפק? האם להעניש או להימנע מתגובה ולעשות את עצמנו כאילו לא ראינו ופשוט להתעלם? יתרה מכך-
אם היגבנו במקום שצריך להתאפק, אנו עלולים לפתח מערכה חדשה של מלחמה ולהחריף את המצב ופעמים לגרום לנזק בלתי הפיך. וכן אם התאפקנו במקום שצריך להגיב, אולי יפרשו זאת כחולשה או הסכמה והמצב רק יחמיר וידרדר. נושא האיפוק והתגובה קשורים במספר גורמים חשובים התלויים זה בזה:
א.במידת החשיבות שאנו מיחסים לנושא. לדוגמא-
אם נגיב בחומרה יתרה על מפה שהתלכלכה  משפיכת יין בסעודת שבת או על שבירת כלי יקר, ולעומת זה נעביר תגובה קרה ואדישה על הדלקת אור בשבת או במשחק מוקצה, מחוסר יודעין  וללא מתכוון העברנו מסר בחינוך חד וברור-שמפת השולחן או שבירת הכלי חשובים יותר משמירת השבת.
ב.סיכון מול סיכוי, רווח מול הפסד. כלומר, האם יש תועלת בתגובה או עדיף להתאפק ולא לגרום לאיבוד שליטה ולהחמרת המצב.
למשל-
תגובה צעקנית מתוך חוסר שליטה, מתפרשת לצד השני כחולשה ואין בה תועלת למרות הצדק שבה.
 ג. בדרך כלל זמני התגובה משתנים בהתאם למצב רוחנו.
לדוגמא:
אם זה קרה ביום שהרווחנו סכום הגון או נתבשרנו בבשורה משמחת, הסיכויים שנסיים את הענין בשקט גבוהים יותר מאשר אם עבר עלינו יום קשה ואינו מוצלח. יוצא מכאן-שאנו פועלים ומגיבים  לפי מצב רוחנו. יתרה מכך-
תגובה פזיזה ומהירה פסולה ואין בה תועלת כי באה ממקום רגשי פגוע. ציינו בעבר את הנזקים מביקורת שלילית ומהערות יתר.
במקרים רבים עדיף להתעלם למרות הקושי הכרוך בכך, אך הוא הכרחי לשלום הבית וחיוני לחינוך ילדנו[לא מדובר בחציית גבולות שקבענו].
כדי שילדנו יגדלו בריאים בגופם ובנפשם יש לתת להם את מרווח החיים להתמודד ולבנות את עצמם בלי שנתערב ונעיר ללא הפסקה, וכן בזוגיות בעיקר בשנים הראשונות עד שזוכים להבנות
ולהתחבר יחדיו.
עיקר הזהירות דווקא כשמעירים לאחר מעשה, שזו טעות מאוד נפוצה. אולם אם למשל רואה את אשתו עומדת להיכשל בדבר איסור, צריך להזהירה בצורה עדינה, כדי להצילה ממכשול. בחינוך הילדים, במידה שלא נעשה מעשה חריג, עדיף להעלים עין והדוגמא האישית של בני הזוג חשובה יותר. אם החלטנו להעיר, אזי באופן חיובי-"אתה חכם,לא מתאים לך וכו".


מהדורה שמינית
בשלום בית:

תקשורת-באחת הסדנאות בהרצליה שאלתי את הנשים מדוע כתוב-"חוכמת נשים בנתה ביתה וכ'ו", ולא חוכמת גברים? ענו-"הגברים טיפשים", עניתי צדקתם.
הוספתי- שעיקר "חוכמת נשים וכ'ו", זה לדעת איך לכבד את הבעל כפי שהנו מבלי לתת לו עצות על מנת לשפרו או עזרה כדי לשנותו.כפי שאתן מקבלות את ילדכן כמו שהם ומשלימות עמם ומאופן התנהגותם למרות הקושי הרב, כך על אותו משקל יש לכם חיוב לקבל ולהכיל את הבעל כמו שהוא, וזו חוכמה נפלאה שכל אשה יכולה לזכות לה.
מובא במשלי "על רוב פשעים תכסה אהבה", לכן כשאוהבים לא רואים פגמים וגם כשיש ילד בעייתי במיוחד.
לפיכך-"חוכמת נשים וכ'ו", זה לדעת לאהוב את בן הזוג כפי שהנו בלי לנסות לשנותו, כי זה עיקר שליחותך, ניסיונך ועל כך יבוא שכרך ו"לפום צערא אגרא".
לעומת זאת- קיים קושי רב לגברים להקשיב לנשיהן לזמן רב ולהעניק להן הזדהות ותמיכה רגשית. אחת הסיבות העיקריות, מפאת שגברים מרגישים מואשמים במצבן הקשה והבלתי נעים, וכל חפצם לראות אותן מאושרות ומסופקות. לכן הם קוטעים את האשה באמצע השיחה עוד לפני ששחררה את מצוקותיה ומציעים לה פתרונות מעשיים.
גברים חשים רגשי אשם אפילו אם נשיהן אינן מאשימות אותם, אלא רק על עצם זה שהן מוציאות תסכולים וכאבים, כל שכן כאשר האשה מאשימה את הבעל בדרך ישירה או עקיפה במצבה. לכן כדי להשתחרר ממצב של מגננה והרגשת הפחד, קוטע אותה ומציע לה פתרון בחשבו שישפר את הרגשתה.
התוצאה- האשה כועסת ומתרעמת, מאשימה אותו בכאבה ונשארת בתסכולה, מאחר שהיא חשה שלא הבינה והאיש נפגע ונחסם, בעיקר שמבחינתו נתן את הפתרון היעיל ביותר וקיבל תגובת דחייה.
יש לזכור שעבור האשה להאשים את בן זוגה במצבה, זה רק הוצאת תסכולים זמניים ומשתנים כפי מצב רוחה ואין לה כתובת אחרת שבוטחת וסומכת כמו על בן זוגה וזה לא קשור אליו, אלא רק הוצאת רגשות כאובים בלבד.
יתכן שבאופן עקיף יש לו קשר למצבה, מפאת התעלמות מצרכיה הבסיסיים, כמו חוסר יחס, התעניינות, תשומת לב מספקת, חיזורים וכ'ו, כי לזה כל אשה זקוקה ומשתוקקת במיוחד, ומחמת הפחד והבושה מלבישה את כאבה בעניין אחר שנראה כלפי חוץ,
שזה לא קשור אליו.
הגבר לתומו מתייחס לתלונות האשה כמידע עובדתי, בעיקר כאשר היא חוזרת על כך השכם והערב ואינו מבין שמסתתרים מאחורי התלונות כאבים, צער ויסורים על חוסר יחס והערכה מצדו. לכן זה הזמן לתת לה אוזן קשבת ותמיכה רגשית בלי לחוש מותקף ומואשם. אם הגברים יזכו להבין סוד יקר זה, שהוצאת תסכולים וכעסים של נשיהן קשורים בדרך כלל לחוסר התעניינות, חיזורים וכ'ו, למרות שהן מצביעות בפירוש על כל מיני סיבות שונות ומשונות, וידעו להעניק הבנה ותמיכה רגשית ראויה בלי עצות ופתרונות, רוב בעיות התקשורת נפתרות ובהבטחה,מה שנשאר זה רק תפילה לס"ד.
בפן האישי לקח לי המון זמן כדי להבין את סוד ההקשבה והתמיכה, ואם הייתי זוכה לזה קודם לכן, הייתי חוסך לעצמי, לרעייתי ולבני ביתי המון צער, כאב  וייסורים מיותרים.
לכן כיום כאשר מתעורר לרעייתי, רצון לכעוס, להאשים וכ'ו, אני משתדל לתת לה את התמיכה הראויה ומפיח בה אמון מחדש ואז היא משתחררת ונרגעת. החידוש הגדול, לאחר שקיבלה את התמיכה הראויה בזמן אמת, היא מתנצלת על  שהאשימה אותי ומודה על תמיכתי.
נחזור- קיים צורך רב לנשים לשתף את בני זוגן בחוויות היום יומיות שעברו ובכל מיני סיפורים שנראים חסרי חשיבות וערך בעייני הגברים. מפאת חסרון הבנת נפש האישה, זה נשמע להם שטותי וילדותי מידי, לכן מבטלים אותן ע"י תנועות יד ואמירות זלזול-"זה שטותי, ילדותי וכ'ו", וכך הם חושבים שירגיעו אותן.
חשוב לדעת, שתמיכה מסוג זו רק מזלזל ופוגע בהן וכעת יקח להם זמן ארוך יותר כדי להרגיען. טעותם נובעת-מאחר שדרך של שלילת רגשות כדי לתמוך באחר,היא טובה בין גברים ולא בן גבר לאשה. למשל גבר שמשחרר תסכולים עם חברו והלה תומך בו ע"י ביטול והמעטת כאבו, כמו-"אתה תתגבר, זה קטן עליך וכ'ו, זו שיטה טובה ומועילה לגברים, אבל עם נשים דרך זו  מזלזלת ומכאיבה ביותר.
אולם השיטה עם נשים זה בדיוק ההיפך-להעצים את כאבה ותסכולה באמצעות קולות, "פשש","ויוי" ותנועות ראש לצדדים וכ'ו, כי בדרך זו היא משתכנעת שהבנת אותה וכך היא משתחררת.
כמו כן,האזנה ותמיכה באשה בעיקר לאותן שיחות שנשמעות לאיש שהן שטותיים וחסרי טעם, שם היא מתחברת אליו במיוחד, רק ישתדל ליתן לה הבנה והזדהות רגשית אמיתית, כי עבורה זה בנפשה.
לכן יזהר לא לזלזל או להמעיט בערכן של הדברים, כי היא עלולה להיפגע ולהיחסם, ולא לשתפו גם בעניינים חשובים שחייבים את דעתו ומעורבותו, מאחר שנפגעה מאופן התייחסותו,
איבדה אמון בו וחבל.
גברים חייבים ללמוד ולהבין את נפש האשה השונה מאופיים, כדי להעניק לה את מלוא היחס וההבנה גם בדברים שע"פ הבנתם נראים כפשוטים וחסרי משמעות, כי מבחינתה הם עומדים ברומו של עולם.יתרה מזו,עבורה זה מבחן האהבה שלו, כי באופן התייחסותו אליה בכבוד ובהערכה הראויה בנקודה רגשית זו, היא מתחברת, אוהבת ומעריכה אותו במיוחד וזה סוד יקר.
מי שמתעצל ואינו מתאמץ מכל סיבה לשמוע לרעייתו על מנת לאפשר לה לפרוק ולשחרר משקעים ומטענים שהצטברו לה במשך היום, הופך אותה לנזקקת לתמיכה מחברות,משפחה וכ'ו,ובסוף הבית מתפרק וכל העולם שומע.
רוב בעיות התקשורת נובעות מכך שהגבר אינו מוכן להקשיב לבת זוגתו. כאשר מגיעים אליי ליעוץ ועולה בעיה זו, אני מייעץ לגבר במקום שישלח את האשה לתמיכה רגשית, שיקדיש לה כל יום זמן מסוים רק להקשבה והזדהות ובזה יפתור את מרבית בעיותיו.
ישנם שמגיבים כך-"אני מעדיף שתיקח אותה לטיפולך תקשיב לה ואשלם במיטב כספי". הם אינם מבינים שהאזנה אחת שלהם שווה פי אלף משיחות והאזנות שלי, כי הן זקוקות דווקא מבעליהן ולא משום אדם אחר.
הקושי הרב של הגברים להקשיב לנשיהן ולהעניק להן תמיכה רגשית,נובע מהקשר הריגשי. כדי שהאיש יהיה מסוגל להאזין בסבלנות ולהכיל את רעייתו, יחשוב אותה למטופלת [פציינטית], שזקוקה להקשבתו והבנתו.
בנקל הוא יוכל להשתמש בשכל ולנטרל את הרגש כדי להעניק לה את התמיכה הראויה. פשוט ישמש לה כפסיכולוג מקצועי ויזכה לפייסה ולשמחה, כך אני משתדל לעשות עם רעייתי.
האשה תדאג לא לנחות עליו בזמן כניסתו ויציאתו מהבית ולא בנכוחות הילדים, אלא בזמן רגוע. תשתדל לקצר, לדבר ענייני ונקודתי, ותודיע לו מדי פעם תוך כדי שיחה שהוצאת תסכוליה לא קשורים אליו, אלא הוצאת רגשות שליליים ושחייבת את האזנתו ותמיכתו בלבד, ומידי פעם תעשה הפסקה, תיקח נשימה ותודה לו על הקשבתו, כי גברים אינם מודעים לסוד ההקשבה.
עצות חשובות ויקרות אלו, יעוררו אותו לצאת מאנוכיותו על מנת להעניק לך את התמיכה הראויה ובהבטחה.
קיים בנשים תכונה מיוחדת לנחש את צורכיהם של האחרים כדי להגיש להם את התמיכה הראויה. עבור האשה לקבל סיוע מרעותה או מבן זוגה מבלי שתבקש, זהו סימן מובהק לאהבתם אליה. אולם עבור האיש לקבל עזרה כל שהיא מבלי שיבקש ובעיקר מהאשה, זו פגיעה ועלבון גדול, מאחר שהצעת עזרה לאיש גורמת לו לחוש חסר יכולת ושאין סומכים עליו, מה שאין כן לאשה שזו מעלה וכבוד רב בעבורה ולאות שדואגים ומוקירים אותה.
כאשר האיש חש בצורך להיכנס למערתו ובעיקר בשובו לביתו לפני שמתפנה לענייני הבית, האשה נכנסת ללחץ ופחד,מפאת שהיא מקשרת את התעלמותו בגללה,[טעות נפוצה]. כדי להשתחרר מלחציה, היא דואגת לתחקר אותו בשאלות על פשר התנתקותו וחושבת שכך תוכל לעזור לו לצאת ממערתו.
היא אינה תופסת עד כמה היא מציקה לו בזמנים הללו וגורמת לו להיכנס למערה חשוכה יותר. בעיקר כאשר שואלת אותו-"מדוע אתה לא משתף אותי, אני יכולה לעזור לך וכ'ו". הגשת עזרה במצבים הללו ובעיקר שלא ביקש, זה מכביד ומרחיק את האיש אף יותר. לכן על האשה להמתין בסבלנות ולאפשר לו להשתחרר בכוחות עצמו ללא עזרה מבחוץ ובעיקר לא ממנה.
על האיש להפיח אמון באשה בעתות מעין אלו, ויאמר לה שהוא ישתחרר בקרוב, והתכנסותו לא קשורה אליה כלל, אלא תהליך פנימי שהוא צריך לעבור, וכך אני עושה. כמו כן האיש אינו צריך להמתין שרעייתו תבקש ממנו עזרה כל שהיא, כי על פי תפיסתה הבעל צריך לדעת לבד ולהגיש את עזרתו מעצמו. כי עבורה זו נוצה יפה להתקשט בה על עצם זה שבעלה מגיש את עזרתו בלי שנתבקש כאמור.
אולם האשה לא תסמוך על כך שהאיש יבין מעצמו שהיא זקוקה לעזרה, אלא תבקש, כי מבחינתו כל עוד שהאשה לא מבקשת, היא מסתדרת מצוין ועזרתו רק תזיק.
נקודה נוספת-
קיים יצר רע גדול שכמעט כולנו נכשלים בו, לעשות השוואות עם אחרים. מיותר לציין את החורבן והנזקים הבלתי הפיכים מכך שהבעל משווה את אשתו לאימו, לאחיותיו וכ'ו, והאשה משווה את בעלה לאביה, או לשאר אנשים. כמו כן משווים את הורי הבעל להורי האשה ולהיפך, וע"י חלוקת ציונים נכשלים בכפיות טובה, הוצאת דיבה ובלשון הרע החמור מכולם.
אין יותר מגוחך מכך שעושים השוואות ע"י הסתכלות חיצונית, ולוקחים מעלה מסוימת מכל אחד ואחת מבני המשפחה ומשווים אותה לבן/ת זוגנו ותובעים זה מזו שלמות, מה שלא קיים גם באחרים.
מובן- שהמקום המסוכן ביותר הוא במפגש המשפחתי שבו מתפעלים מהתנהגות ומשחק חיצוני של בני המשפחה ומשווים אותם אל בן/ת זוגנו, כאשר לא מבחינים בפנימיות הדברים. שוכחים שגם אנו כך מתנהגים ומשחקים את אותו משחק חיצוני ולא ע"פ האמת הפנימית שלנו. החמור מכל שמנצלים מפגשים אלו ע"י כך שאנו מעלים את החסרונות של בן/ת זוגנו ומבליטים את מעלותינו על חשבונו על מנת לפגוע ולשפוך את דמו, במקום לנצל הזדמנות נפלאה זו לנתינת כבוד והערכה הדדית.
ציינו בעבר שיצר החזק באיש לראות ויצר האשה להיראות. מקום המבחן האמיתי  במפגש המשפחתי. אשה שמתבלטת בחוסר צניעות, דיבור וכ'ו, לפני בני המשפחה בניסיון להרשים אותם ואת בן זוגה, אין לה מושג עד כמה כבודה וערכה יורדים בעיניו פלאות ובעיני המשפחה. כמו כן- כאשר האיש פוגם בקדושת העיניים ומשווה את רעייתו לאחרות, כבודו יורד פלאים  בעיניה ובשטות זו מפסיד את סמכותו כלפיה.
על בני הזוג לעשות תשובה,בפרט שהשפעה זו על זה הוא באופן ישיר. ככל שהאיש יקדש את עיניו, ישפיע על רעייתו צניעות וטהרה, וככל שהאשה תקדש את עצמה, תשפיע על בן זוגה קדושה וטהרה, ואשרי הזוכים.


שלום בית
מהדורה תשיעית:

תקשורת-באחת הסדנאות במרכז הארץ שאלתי את הנשים מדוע כתוב-"חוכמת נשים בנתה ביתה", ולא כתוב חוכמת גברים? ענו-"הגברים טיפשים", עניתי צדקתם.
הוספתי- שעיקר חוכמת נשים לדעת כיצד לכבד את הבעל כפי שהנו מבלי לתת לו עצות על מנת לשפרו או עזרה כדי לשנותו,כפי שאתן מקבלות את ילדכן כמו שהם ומשלימות עימם ומאופן התנהגותם למרות הקושי הרב.
כך על אותו משקל יש לכם חיוב לקבל ולהכיל את הבעל כמו שהוא, וזו חוכמה נפלאה שכל אשה יכולה לזכות לה.
מובא במשלי-"על רוב פשעים תכסה אהבה",כלומר- כשאוהבים לא רואים חסרונות, כמו בילד בעייתי במיוחד. לכן חוכמת נשים לאהוב את בן הזוג כפי שהנו בלי לנסות לשנותו, כי זה עיקר שליחותם, ניסיונם ועל כך יבוא שכרם "ולפום צערא אגרא".
קיים קושי רב לאיש להקשיב לאשה לזמן רב ולהעניק לה הזדהות ותמיכה רגשית נכונה. אחת הסיבות העיקריות מפני שהאיש מרגיש מואשם ומותקף כאשר האשה מעלה חוויות לא נעימות או משתפת אותו בקשייה.
מאחר וכל חפצו ורצונו לראותה מאושרת ומסופקת, לכן הוא קוטע אותה באמצע השיח עוד לפני ששחררה את תסכוליה ומציעי לה את עצותיו, כי למעשה הוא מצפה שירווח לה ותשתחרר ממצוקותיה.
גברים חשים רגשי אשם אפילו אם נשיהן אינן מאשימות אותם, אלא רק על עצם זה שהן מוציאות תסכולים וכאבים, כל שכן כאשר הן משליכות את כאבן על בעליהן בדרך ישירה או עקיפה,
[בעיית הנשים].
לכן כדי שהאיש ישתחרר ממצב של מגננה ופחד, קוטע אותה ומציע לה פתרון בחשבו שישפר את הרגשתה והרגשתו. התוצאה- האשה כועסת ומתרעמת, מאשימה אותו בכאבה ונשארת בתסכולה, מאחר שהיא חשה שלא הבינה ומציע את פתרונותיו כדי לדחותה מעליו, והאיש נפגע ונחסם, כי מבחינתו נתן את הפתרון היעיל והנכון וקיבל תגובת דחייה.
גברים צריכים לזכור שעבור האשה להאשים את בן זוגה במצבה, זה רק הוצאת תסכולים זמניים ומשתנים כפי מצב רוחה ואין לה כתובת אחרת שבוטחת וסומכת כמו על בעלה וזה לא קשור אליו, אלא רק הוצאת רגשות כאובים בלבד. יתכן שבאופן עקיף יש לו קשר למצבה, מפאת התעלמות מצרכיה הבסיסיים, כמו חוסר יחס, התעניינות, פירגונים, חיזורים וכ'ו, כי לזה כל אשה זקוקה ומשתוקקת במיוחד, ומחמת הפחד והבושה מלבישה את כאבה בעניינים אחרים שנראים כלפי חוץ שלא קשורים אליו.
האיש לתומו מתייחס לתלונות האשה כמידע עובדתי, בעיקר כאשר היא חוזרת השכם והערב על אותן טענות, ואינו מצליח לקלוט שמסתתרים מאחורי התלונות והכעסים- כאבים, ייסורים וצער על חוסר יחס והערכה מספקת מצידו.
עצתי- לאיש כדי לעשות תשובת המשקל ולתקן את המעוות-להעניק לה אוזן קשבת, הכלה והבנה, למרות שהיא עשויה לתקוף ולהאשים אותו כעת יותר מכל זמן אחר. כי טבע האשה כאשר האיש עושה שינויים לטובתה, בעיקר אם היא ספגה ממנו פגיעות והשפלות בעבר,היא עשויה לקבל כח ובטחון לחבוט בו על כל השנים שזלזל בה והתעלם ממנה וכעת היא אזרה אומץ לשחרר את תסכולה וכאבה ללא שליטה, כפי שהיה גם קורה לו במצב ההפוך.
אולם במידה והאיש יהיה חזק ואמיץ, ויעניק לה את התמיכה הנכונה בלי לחוש מותקף ומואשם, תוך זמן קצר יצליח לרפא לה את הנפש ויבריא אותה לחלוטין, מה ששום יועץ או פסיכולוג יוכל להעניק לה, כי היא זקוקה באמת ובתמים את התמיכה דווקא ממנו ולא משום אדם אחר וזה סוד נפלא, עם תפילה, סבלנות והתמדה זוכים!!
אם הגברים יזכו להבין סוד יקר זה, שהוצאת תסכולים וכעסים של נשיהן קשורים בדרך כלל לחוסר התעניינות, חיזורים וכ'ו, למרות שהן מצביעות בפירוש על כל מיני סיבות שונות ומשונות, וידעו להעניק הבנה ותמיכה רגשית ראויה באמצעות הזדהות והעצמת כאבה בלי עצות ופתרונות, רוב הבעיות התקשורתיות
נפתרות ובהבטחה.
מודה ומתוודה שבפן האישי לקח לי המון זמן כדי להבין את סוד ההקשבה והתמיכה הנכונה, ואם הייתי זוכה לה קודם לכן, הייתי חוסך לעצמי,לרעייתי, לבני ביתי ולסובבים,המון צער,כאב ויסורים מיותרים. לכן כיום כאשר מתעורר לרעייתי, רצון לכעוס, להאשים וכ'ו, אני משתדל לתת לה את התמיכה הראויה ומפיח בה אמון מחדש ואז מיד היא משתחררת ונרגעת.
החידוש הגדול- לאחר שקיבלה את התמיכה הראויה בזמן אמת, לאחר שנרגעה, היא מתנצלת על כך שהאשימה אותי בתסכוליה ומודה על תמיכתי, מאחר שקבלה מרגוע ורפואה לנפש.
נחזור- קיים צורך רב לנשים לשתף את בני זוגן בחוויות היום יומיות שעברו ובכל מיני סיפורים שנראים חסרי חשיבות וערך בעייני הגברים. מפאת חסרון רגש בהבנת נפש האישה, זה נשמע להם שטותי וילדותי מידי, לכן מבטלים אותן ע"י תנועות יד ואמירות זלזול-"זה שטותי, ילדותי וכ'ו", וכך הם חושבים שירגיעו אותן. חשוב לדעת שתמיכה מסוג זו, רק מזלזל ופוגע בנפש האשה וכעת יקח לה זמן ארוך יותר כדי להירגע ולחזור לשפיותה.
טעות הגברים נובעת-מאחר שדרך של שלילת רגשות והמעטה בכאב כדי לתמוך באחר, היא טובה ומועילה בין גברים לגברים, אך לא כדי להרגיע את האשה. אלא להיפך, זה עשוי לקומם ולהכעיס  אותה במיוחד כי היא חשה בלתי מובנת, מזולזלת וחסרת ערך. למשל גבר שמשתף את עמיתו ומשחרר תסכולים ומשקעים, חברו תומך בו ע"י ביטול והמעטת כאבו, כמו-"אתה תתגבר", "זה קטן עליך", "זה שטותי וכ'ו. שיטה זו היא טובה ומועילה לגברים, אבל עם נשים דרך זו פוגעת ומכאיבה במיוחד כאמור. שיטת התמיכה עם נשים זו בדיוק ההיפך. כלומר-יש להעצים את כאבה ותסכולה באמצעות קולות, "פשש","ויוי" ותנועות ראש לצדדים וכ'ו, כי בדרך זו היא משתכנעת שהבנת לליבה וכך היא משתחררת.אולם יש להתייחס בכובד ראש והבנה כנה לכאבה, על מנת שהיא תרגיש שהזדהתה והבנת אותה באמת.
כמו כן-כאשר האיש מעניק האזנה, השתתפות ותמיכה לאשה, בעיקר לאותן שיחות וחוויות שנשמעות לו שטותיים וחסרי ערך,בנקודה זו היא מתחברת אליו במיוחד רק ישתדל ליתן לה הבנה והזדהות רגשית אמיתית, כי עבורה זה בנפשה. לכן יזהר לא לזלזל או להמעיט בערכן של הדברים, כי היא עלולה להיפגע ולהיחסם, ולא לשתפו גם בדברים חשובים שחייבים את דעתו ומעורבותו, מאחר שנפגעה מאופן התייחסותו, איבדה אמון בו בכל העניינים. חובת האיש ללמוד ולהבין את נפש האשה השונה מאופיו, כדי להעניק לה את מלוא היחס וההבנה גם בדברים שע"פ הבנתו נראים שטותיים וחסרי משמעות, כי מבחינתה הם עומדים ברומו של עולם. רבות פעמים מגיעים אליי זוגות לטיפול, והדבר הראשון שהאשה מבקשת, ללמד את האיש בהבנת נפש האשה בנקודה חשובה זו, כי לא תמיד יש לה את האומץ לומר לו בגלוי,אלא אם כלו כל הקיצים ופעמים זה כבר מאוחר וחבל.
יתרה מזו- עבורה זה מבחן האהבה שלו, כי באופן התייחסותו אליה בכבוד ובהערכה הראויה בנקודה רגשית זו, היא מתחברת, אוהבת ומעריכה אותו במיוחד וזה סוד יקר. מי שמתעצל ואינו מתאמץ מכל סיבה לשמוע את רעייתו על מנת לאפשר לה לפרוק ולשחרר משקעים ומטענים שהצטברו לה במשך החיים, הוא הופך אותה לנזקקת נואשת- לחברות, משפחה וכ'ו, ובסופו הבית מתפרק וכל העולם שומע. מה שיכל לפעול בבית ובשקט, כעת עם כל הרעש לא יוכל לעשות מאומה. רוב בעיות התקשורת נובעות מכך שהגבר אינו מוכן להקשיב לבת זוגו. כאשר מגיעים אליי ליעוץ ועולה בעיה זו, אני מייעץ לגבר במקום שישלח את האשה לתמיכה רגשית, שיקדיש לה כל יום זמן מסוים רק להקשבה והזדהות ובזה יפתור את מרבית בעיותיו. ישנם שמגיבים כך- "אני מעדיף שתיקח אותה לטיפולך תקשיב לה ואשלם במיטב כספי". הם אינם מבינים ששיחה והאזנה אחת שלהם שווה פי אלף משיחות והאזנות שלי. כי האשה צריכה וזקוקה דווקא מהבעל ולא משום אדם אחר. הקושי הרב של הגברים להקשיב לאורך זמן ולתמוך בנשיהן כראוי, נובע מהקשר העמוק והריגשי שיש להם עם נשיהן. לכן בעת השיחה מתגבר הרגש על השכל והם מיד נפגעים ונעשים חסרי סבלנות.
עצתי- כדי שהאיש יהיה מסוגל להאזין בסבלנות ולהכיל את רעייתו, יחשוב אותה למטופלת, [פציינטית] שזקוקה להקשבתו והבנתו, ואזי בנקל הוא יוכל להשתמש בשכל ולנטרל את הרגש כדי שלא להיפגע, ויוכל להעניק לה את התמיכה הראויה. פשוט ישמש לה כפסיכולוג מקצועי ויזכה לפייסה ולשמחה וכך אני משתדל לעשות עם רעייתי. נזכרתי- שפעם רעייתי התפרצה עליי ואמרה לי-"יש לך סבלנות רק למטופלים שלך". עניתי בכעס- "הם משלמים".השיבה-"אני משלמת הרבה יותר",והיא צודקת! כאשר עשיתי חשבון נפש מעמיק, גילתי שחוסר הסבלנות שלי נבע מפאת שהרגש נפגע והשתלט על השכל. לאחר שנרגעתי התנצלתי וביקשתי את סליחתה.
נחזור- תפקיד  האשה לא לנחות עליו בזמן כניסתו ויציאתו מהבית ולא בנכוחות הילדים, אלא בזמן רגוע. תשתדל לקצר, לדבר ענייני ונקודתי,ותודיע לו תוך כדי שיחה שהוצאת תסכוליה לא קשורים אליו, אלא הוצאת רגשות שליליים ושחייבת את האזנתו ותמיכתו בלבד, ומידי פעם תעשה הפסקה, תיקח נשימה ותודה לו על הקשבתו, כי גברים חסרי רגש ואינם מודעים לסוד ההקשבה. קיים באשה תכונה מיוחדת לנחש את צורכי בני ביתה כדי להגיש להם את התמיכה הנכונה.לכן עבור האשה לקבל סיוע מבעלה בלי שתבקש, זהו סימן מובהק לאהבתו אליה. אולם עבור האיש לקבל עזרה כל שהיא מבלי שיבקש ובעיקר מהאשה, זו פגיעה.
מאחר שהצעת עזרה לאיש גורמת לו לחוש חסר ערך ושאין סומכים עליו.לכן כאשר האיש חש בצורך להיכנס למערתו ובעיקר בשובו לביתו, האשה נכנסת לפחד ולחץ, מפני שהיא מפרשת שהוא מתעלם ממנה. היא דואגת לתחקר אותו בשאלות על פשר התנתקותו וחושבת שכך תוכל לעזור לו לצאת ממערתו. אינה תופסת עד כמה היא מציקה לו בזמנים הללו וגורמת לו להיכנס למערה חשוכה יותר. בעיקר כאשר שואלת אותו-"מדוע אתה לא משתף אותי, אני יכולה לעזור לך וכ'ו". הגשת עזרה במצבים הללו, מכביד ומרחיק את האיש אף יותר. לכן על האשה להתעסק בענייניה ולאפשר לו להשתחרר בכוחות עצמו ללא עזרתה כי הוא שונה ממנה. על האיש להפיח אמון באשה בעתות מעין אלו, ויאמר לה שהתכנסותו לא קשורה אליה, אלא תהליך פנימי שהוא צריך לעבור.
יצוין- האיש אינו מבין רמזים וכל עת שהאשה לא תבקש ממנו עזרה באופן מפורש, הוא לא יגיש מעצמו. אמנם עבורה זו נוצה יפה להתקשט בה על עצם זה שבעלה מגיש את עזרתו בלי שנתבקש,אולם בדרך כלל האיש בנוי אחרת.לכן על האשה לבקש ובלי רמזים,כי עבורו כל עת שהיא לא מבקשת, היא מסתדרת מצוין ועזרתו רק תזיק לה, שבת שלום ומבורך.


שיעור עשירי

בשלום בית:

שאלתי את אחת המטופלות מדוע כתוב- "חוכמת נשים בנתה ביתה",ולא חוכמת גברים?ענתה-"הגברים טיפשים", עניתי צדקת. אולם עיקר החוכמה לקבל את הבעל כפי שהנו בלי לתת לו עצות על מנת לשפרו או לשנותו וזו-"חוכמת נשים וכ'ו". ענתה-"אני לא מסוגלת". השבתי-כפי שאת מסוגלת לקבל את ילדייך כפי שהם ומשלימה עם החסרים שלהם למרות הקושי הרב, כך את אמורה לקבל את בן זוגך ודווקא מנקודה חשובה זו יעשה הכל על מנת להשתנות ולהיות ראוי להערכתך, אולם בלי ציפיות כי הם מולידות אכזבות. "על רוב פשעים תכסה אהבה", לכן כשאוהבים לא רואים חסרונות, כמו בילד בעייתי במיוחד. לכן חוכמת נשים לקבל את בן זוגן כפי שהנו בלי לנסות לשנותו, כי זה עיקר שליחותן, ניסיונן ועל כך יבוא שכרן "ולפום צערא אגרא". קיים קושי רב לאיש להקשיב לאשה לזמן רב ולהעניק לה תמיכה רגשית ראויה. אחת הסיבות העיקריות מפני שהאיש חש מואשם ומותקף כאשר האשה מוציאה רגשות שליליים ומשתפת אותו בקשייה. עיקר רצונו וחלומו של כל האיש לראות את האשה מאושרת ומסופקת, כי זה מחזק את בטחונו והערכתו העצמית. לכן כאשר האשה מוציאה קשיים ותסכולים, הוא קוטע אותה באמצע השיח עוד לפני ששחררה את תסכוליה ומשיא לה עצות ופתרונות כדי להשתחרר ממצוקתו ומצפה שירווח לה ותשתחרר ממצוקותיה. בנוסף גברים חשים רגשי אשם אפילו אם נשיהן אינן מאשימות אותם, אולם על עצם זה שהן מוציאות תסכולים וכאבים הם חשים מואשמים, כל שכן כאשר הן משליכות את כאבן עליהם בדרך ישירה או עקיפה, [בעיית הנשים]. לכן כדי שהאיש ישתחרר ממצב של מגננה ופחד, קוטע אותה ומציע לה פתרון בחשבו שישפר את הרגשתה והרגשתו.
התוצאה-
האשה כועסת, מתרעמת ומאשימה אותו בכאבה ונשארת בתסכולה, מאחר שהיא חשה שלא הבין אותה ומציע את פתרונותיו כדי לדחות אותה. והאיש נפגע ונחסם כי מבחינתו נתן את הפתרון היעיל והנכון וקיבל בתמורה תגובת דחייה. גברים צריכים לזכור שעבור האשה להאשים את בן הזוג במצב, זה רק הוצאת תסכולים זמניים ומשתנים כפי מצב רוחה ואין לה כתובת אחרת שבוטחת וסומכת כמו בבעל, וזה לא בהכרח קשור אליו. יתכן שבאופן עקיף יש לו קשר למצב, מפאת התעלמות מצרכיה הבסיסיים כמו- יחס, התעניינות, חיזורים וכ'ו, כי לזה כל אשה זקוקה ומשתוקקת בעיקר, ומחמת פחד או בושה מלבישה את כאבה בעניינים גשמיים שנראים לאיש שלא קשורים אליו. האיש לתומו מתייחס לתלונות האשה כמידע עובדתי, בעיקר כאשר היא חוזרת השכם והערב על אותן תלונות וטענות,ואינו מצליח לקלוט שמסתתרים מאחורי התסכולים והכעסים- כאבים, ייסורים וצער על חוסר יחס והערכה מספקת מצידו. עצתי לאיש להעניק לה אוזן קשבת, הכלה והבנה לא עצות, למרות שהיא עשויה לתקוף ולהאשים אותו. כי טבע האשה כאשר האיש עושה שינויים לטובתה, בעיקר אם היא ספגה ממנו פגיעות והשפלות בעבר, לקבל אומץ ובטחון לחבוט בו על כל השנים שזלזל בה והתעלם ממנה, וכעת זו הזדמנות עבורה לשחרר את תסכולה וכאבה ללא שליטה, כפי שהיה קורה גם לו במצב ההפוך. אולם במידה והאיש יהיה חזק ואמיץ, ויעניק לה את התמיכה הנכונה בלי לחוש מותקף ומואשם, תוך זמן קצר יצליח לרפא אותה ולהבריא לה הנפש מה ששום יועץ או פסיכולוג יכול להעניק לה, כי היא זקוקה באמת ובתמים את התמיכה דווקא ממנו ולא משום אדם אחר וזה
סוד נפלא, עם תפילה, סבלנות והתמדה זוכים!!
אם הגברים יזכו להבין סוד יקר זה, שהוצאת תסכולים וכעסים של נשיהן קשורים בדרך כלל לחוסר התעניינות, חיזורים וכ'ו מצידם, למרות שנשיהן מצביעות בפירוש על כל מיני סיבות שונות ומשונות, וידעו להעניק הבנה ותמיכה רגשית ראויה באמצעות הזדהות והעצמת כאבה בלי עצות ופתרונות, רוב הבעיות התקשורתיות נפתרות ובהבטחה. מודה ומתוודה שבפן האישי לקח לי המון זמן כדי להבין את סוד ההקשבה והתמיכה הנכונה, ואם הייתי זוכה לה קודם לכן, הייתי חוסך לעצמי,לרעייתי, לבני ביתי ולסובבים,המון צער,כאב ויסורים מיותרים. לכן כיום כאשר מתעורר לרעייתי, רצון לכעוס, להאשים וכ'ו, אני משתדל לתת לה את התמיכה הראויה ומפיח בה אמון מחדש ואז מיד היא משתחררת ונרגעת. החידוש הגדול- לאחר שקיבלה את התמיכה הראויה בזמן אמת, לאחר שנרגעה, היא מתנצלת על כך שהאשימה אותי בתסכוליה ומודה על תמיכתי, מאחר שקבלה מרגוע ורפואה לנפש בזמן הנכון. נחזור- קיים צורך רב לנשים לשתף את בני זוגן בחוויות היום יומיות שעברו ובכל מיני סיפורים שנראים חסרי חשיבות וערך בעייני הגברים. מפאת חסרון רגש בהבנת נפש האישה, זה נשמע להם שטותי וילדותי מידי, לכן מבטלים אותן ע"י תנועות יד ואמירות זלזול-"זה שטותי, ילדותי וכ'ו", וכך הם חושבים שירגיעו אותן. חשוב לדעת שתמיכה מסוג זו, רק מזלזל ופוגע בנפש האשה וכעת יקח לה זמן ארוך יותר כדי להירגע ולחזור לשפיותה. טעות הגברים נובעת-מאחר שדרך של שלילת רגשות והמעטה בכאב כדי לתמוך באחר, היא טובה ומועילה בין גברים לגברים, אך לא כדי להרגיע את האשה. אלא להיפך, זה עשוי לקומם ולהכעיס  אותה במיוחד כי היא חשה בלתי מובנת, מזולזלת וחסרת ערך. למשל גבר שמשתף את עמיתו ומשחרר תסכולים ומשקעים, חברו תומך בו ע"י ביטול והמעטת כאבו כמו-"אתה תתגבר", "זה קטן עליך", "זה שטותי וכ'ו. שיטה זו היא טובה ומועילה בין גברים לגברים, אבל עם נשים דרך זו פוגעת ומכאיבה להן במיוחד,כי שיטת התמיכה עם נשים היא בדיוק ההיפך. כלומר-יש להעצים את כאבה ותסכולה באמצעות קולות, "פשש, ויוי" ותנועות ראש לצדדים וכ'ו, כי רק בדרך זו היא משתכנעת שהבנת לליבה וכך הכאב שלה משתחרר. אולם יש להתייחס בכובד ראש והבנה כנה לכאבה, על מנת שהיא תרגיש שהזדהתה והבנת אותה באמת. כאשר האיש מעניק האזנה ותמיכה כנה לאשה, בעיקר לאותן שיחות וחוויות שנשמעות לו שטותיים וחסרי ערך, בנקודה זו היא מתחברת אליו ומעריכה אותו במיוחד ומשתחררת ממצוקותיה,רק ישתדל ליתן לה הבנה והזדהות רגשית אמיתית. לכן יזהר לא לזלזל או להמעיט בערכן של הדברים, כי היא עלולה להיפגע ולהיחסם, ולא לשתפו גם בדברים חשובים שחייבים את דעתו ומעורבותו, מאחר שנפגעה מאופן התייחסותו ואיבדה אמון בו בכל העניינים. חובת האיש ללמוד ולהבין את נפש האשה השונה מאופיו, כדי להעניק לה את מלוא היחס וההבנה גם בדברים שע"פ הבנתו נראים שטותיים וחסרי משמעות, כי מבחינתה הם עומדים ברומו של עולם. פעמים רבות מגיעים אליי זוגות לטיפול והדבר הראשון שהאשה מבקשת, ללמד את האיש בהבנת נפש האשה בנקודה רגשית זו, כי לא תמיד יש לה את האומץ לומר לו בגלוי את מה שהיא מרגישה וזקוקה, אלא אם כלו כל הקיצים ופעמים זה כבר מאוחר וחבל. יתרה מזו-עבורה זה מבחן האמון והאהבה שלו, כי באופן התייחסותו אליה בכבוד והערכה ראויה ברגשותיה, היא מתחברת, אוהבת ומעריכה אותו במיוחד וזה סוד יקר. מי שמתעצל ואינו מתאמץ מכל סיבה לשמוע את רעייתו כדי לאפשר לה לפרוק ולשחרר משקעים ומטענים שהצטברו לה במשך היום והחיים, הופך אותה לנזקקת נואשת- לחברות, משפחה וכ'ו, ובסוף מגיעים לרבנות וכל העולם שומע,הוא חלל שמים בסתר נפרעו ממנו בגלוי. רוב בעיות התקשורת נובעות מכך שהגבר אינו מסוגל להקשיב לבת זוגו ולהעניק לה תמיכה רגשית.כאשר מגיעים אליי ליעוץ, אני מייעץ לגבר במקום שישלח את האשה ליעוץ וכ'ו, להקדיש לה כל יום זמן מסוים רק להקשבה והזדהות ובזה יפתור את רוב בעיותיו. ישנם שמגיבים כך- "אני מעדיף שתיקח אותה לטיפולך תקשיב לה ואשלם במיטב כספי". הם אינם מבינים שהקשבה והאזנה אחת שלהם שווה פי אלף מהאזנות שלי. כי האשה זקוקה דווקא מהבעל ולא משום אדם אחר,ככתוב-"אל אישך תשוקתך וכ'ו". הקושי הרב של הגברים להקשיב לאורך זמן ולתמוך בנשיהן כראוי, נובע מהקשר העמוק והריגשי שיש להם עם נשיהן. לכן בעת השיחה מתגבר הרגש על השכל והם מיד נפגעים ונעשים חסרי סבלנות.עצתי לאיש לחשוב שהיא המטופלת שלו והוא היועץ שלה, וכך בנקל יוכל להתגבר על הרגש ולהקשיב לה בלי להיפגע ולהעניק לה תמיכה ראויה. פשוט ישמש לה כפסיכולוג ויזכה לפייסה ולשמחה וכך אני משתדל לעשות עם רעייתי.נזכרתי שפעם רעייתי התפרצה עליי ואמרה- "יש לך סבלנות רק למטופלות שלך". עניתי בשעת כעס- "הם משלמות ואת לא". השיבה-"אני משלמת הרבה יותר". שתקתי והתבוננתי במה שאמרה, התנצלתי ובקשתי סליחה, כי היא צודקת! כאשר עשיתי חשבון נפש מעמיק, גילתי שחוסר הסבלנות שלי נבע מפני שהרגש נפגע והשתלט לי על השכל. נחזור-תפקיד האשה בן הייתר לא לנחות על הבעל בזמן כניסתו ויציאתו מהבית ולא בנכוחות הילדים אלא בזמן רגוע. תשתדל לקצר, לדבר ענייני ונקודתי,ותודיע לו תוך כדי שיחה שהוצאת תסכוליה לא קשורים אליו, אלא הוצאת רגשות שליליים ושחייבת את האזנתו ותמיכתו בלבד, ומידי פעם תעשה הפסקה, תיקח נשימה ותודה לו על הקשבתו, כי גברים חסרי רגש ואינם מודעים לסוד ההקשבה. קיים באשה תכונה מיוחדת לנחש את צורכי בני ביתה כדי להגיש להם את התמיכה הנכונה. לכן עבור האשה לקבל סיוע מבעלה בלי שתבקש, זהו סימן מובהק לאהבתו אליה. אולם עבור האיש לקבל עזרה כל שהיא מבלי שיבקש ובעיקר מהאשה, זו פגיעה. מאחר שהצעת עזרה לאיש גורמת לו לחוש חסר ערך ושאין סומכים עליו. לכן כאשר האיש חש בצורך להיכנס למערתו ובעיקר בשובו לביתו, האשה נכנסת לפחד ולחץ, מפני שהיא מפרשת שהוא מתעלם ממנה. היא דואגת לתחקר אותו בשאלות על פשר התנתקותו וחושבת שכך תוכל לעזור לו לצאת ממערתו. אינה תופסת עד כמה היא מציקה לו בזמנים הללו וגורמת לו להיכנס למערה חשוכה יותר. בעיקר כאשר שואלת אותו-"מדוע אתה לא משתף אותי, אני יכולה לעזור לך וכ'ו". הגשת עזרה במצבים הללו, מכביד ומרחיק את האיש אף יותר. לכן על האשה להתעסק בענייניה ולאפשר לו להשתחרר בכוחות עצמו ללא עזרה וכך ישתחרר מהר יותר. על האיש להפיח אמון באשה בעתות מעין אלו, ויאמר לה שהתנתקותו לא קשורה אליה, אלא תהליך פנימי שהוא צריך לעבור. יצוין שהאיש אינו מבין רמזים וכל עת שהאשה לא תבקש ממנו עזרה באופן מפורש, הוא לא יגיש מעצמו. אמנם עבורה זו נוצה יפה להתקשט בה על עצם זה שבעלה מגיש את עזרתו בלי שנתבקש,אולם בדרך כלל האיש בנוי אחרת.לכן על האשה לבקש ובלי רמזים,כי עבורו כל עת שהיא לא מבקשת, היא מסתדרת מצוין ועזרתו רק תזיק לה, שבת שלום ומבורך.