הדורה שהיה בשלום בית:

כהמשך- 

תקשורת חלק יג'
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

ע"פ תורת הסוד גברים שורשם בספירת החכמה, לכן בנקל יודעים למצוא את השיקול הדעת [קו האמצע] בכל עניין מבלי להקצין לכאן או לכאן.
לעומת זאת-
נשים מקורן מצד הדין, ושורשן בספירת הבינה, לכן בכל עניין מקצינות אם לצד החיובי או השלילי, לכן יש להן קושי רב להגיע לשיקול הדעת, קו האמצע.
זו הסיבה שאסור ע"פ ההלכה להעמיד אשה עורכת דין או שופטת, כי חסר לה את שיקול הדעת.
מפאת כך היא עלולה להתאכזר בצורה מקצינה ולחייב בחומרת הדין, או לרחם בלי גבולות ולהוציאו זכאי בדין.
לפיכך-כאשר האשה נפגעת מבן זוגה, היא מביעה דחייה ,הסתייגת ופוסלת אותו על הסף.אומנם-זו תגובה על הרגשת אכזבה חולפת, אולם בעבור הגבר זה מכאיב במיוחד ונראה לו כנצחי.בדרך כלל-
נשים מסירות את חיבתן ואישורן מהגברים מכמה סיבות:
א. מחוסר מודעות.
 ב. חושבות שמעשיהן מוצדק.
ג. מפאת חוסר רגישותן הרבה שיש לאישורן בעיני הגבר.
 ד. כדי להענישו וללמדו לקח. החידוש הגדול-
 שניתן לבחור את קו האמצע. מצד אחד להביע את אי הסכמתך ביחס להתנהגותו בעניין מסויים ומצד האחר להמשיך להיות שבעת רצון ממנו, כדי לאשר לו את יחסך החיובי שאת מקבלת אותו כפי שהנו מבלי לשנותו או לפסלו חלילה[ולא לעשות לו עונש קולקטיבי].
חשוב לזכור- על מנת שגבר יחוש ברצון פנימי לעשות שינויים לטובת בת זוגו, חייב לקבל את האישור שהוא אהוב כפי שהנו ואפילו אם היא מסתייגת מהתנהגותו בעניין אחר. בעיה נפוצה-מאחר והאשה מקצינה כל דבר, כאשר היא מסתייגת ממנו בעניין מסוים ורצונה שישתנה בעניין זה, היא פוסלת אותו בכל העניינים ודוחה אותו על הסף.
ברור-שיש זמנים שהאשה מרוצה יותר וזמנים שמרוצה פחות, אולם דחייה ופסילה מוחלטת מצערת, מכאיבה ופוגעת בו ביותר.
נקודה חשובה-רוב הגברים מתביישים לבקש או להודות בכך שהם מאוד זקוקים לאישור שהם אכן גברים טובים ומושלמים. 
כאשר אינם מקבלים אישור זה, נכנסים למערותיהם ומשדרים חוסר יחס, אכפתיות, נעשים קרים, מרוחקים והגנתיים.
מחמת שמכאיבה להם כעת העובדה שאינם מקבלים את מה שבעיקר נחוץ להם, את אישורה של האשה לקבלם כפי שהינם.
הסיבה העיקרית-שגבר מוכן להיכנס למערכת יחסים מחייבת, מפאת שבראשית הקשר מצא חן בעיני בת זוגו וקיבל את אישורה וברכתה למעשיו.
אולם-ברגע שהוא נכשל, אכזב אותה, סר חנו בעיניה, פוסלת ומשלחת אותו מעל פניה בבוז, לבו נשבר בקרבו ומאבד כל חשק וטעם להמשיך!! 
אומנם-גבר יודע להתמודד עם ניסיונות קשים, אולם כאשר נובעת בנימת קול האשה פסילה ודחייה,הוא מרגיש פצוע,כאוב ומאבד כל מוטיבציה להמשיך את קשר הנשואין כאמור!!
בדרך כלל-נשים שמתאכזבות מהגברים, נוטות לתחקר אותם בשאלות רטוריות ביחס למעשיהם ומשמיעות נימת פסילה בקולן.
הן מאמינות שע"י כך יחנכו וילמדו אותם לקח כיצד לנהוג.
אולם-הם טועות ואין להן מושג עד כמה דרך זו יוצרת פחדים, מחסומים וכעסים אצל הגברים ותגובתם היפך מן הרצוי כידוע.

יש לזכור-
שלהביע אישור ליחס חיובי כלפי הגבר, פירושו-
לקבל בהבנה את המניעים שמאחורי המעשה,
גם כאשר היה עצל או חסר אחריות.
המטרה כעת למצוא את הכוונות הטובות שמסתתרות מאחורי התנהגותו השלילית.
ועוד-להתייחס לגבר בצורה הרומזת שאין לו שום תירוץ וסיבה מוצדקת לעשות את אשר עשה, פירושו-למנוע ממנו את האישור שהעניקה לו האשה בנדיבות רבה בתחילת הקשר למרות שעדיין הוא לא היה ראוי לכך.
לכן-על האשה לזכור שעדיין היא יכולה לאשר לו את הסכמתה, גם כשהיא אינה מסכימה עמו בשאר עניינים, למרות שכיום היא אינה תמימת דעים עמו.
כי זה מה שיכול לגרום לו לעשות שינויים כדי להחזיר לה את האימון ואת האושר המיוחל. יתרה מכך-כאשר הגבר טעה, שגג, אכזב או שכח לבצע שליחות כלשהי, אין לאשה מושג מה רבה רגישותו וכאבו לנושא.
לפיכך-זה הזמן הראוי לאשר לו את תמיכתה ואהבתה.
כי מניעת אישורה דווקא בזמנים הללו, גורמת לו לכאב עצום.
יתכן-שהאשה אינה מודעת לכאבו, כי לדעתה סך הכל הביעה את אכזבתה לגבי אותו מעשה, אולם ע"פ הבנתו, פסילתה היא מוחלטת ונצחית לגביו.
אחת הדרכים-שבאמצעותן נשים משדרות את פסילתן, ע"י מבט ונימת קול שלילי לאופן התנהגותו.כתוצאה מכך-הגבר עובר למצב של מגננה על מנת לתת הסברים והצטדקויות לאופן התנהגותו ובחוסר יודעין הוא עלול לשלול את רגשותיה ולהצדיק את עצמו.מרבית הוויכוחים מתלקחים מפני שתי סיבות עיקריות:
הגבר חש שהאשה מזלזלת בו ואינה מאשרת את נקודת הראות שלו ואת המניעים שלו.
 כתוצאה מכך הגבר מתייחס בחוסר אכפתיות ושולל את רגשותיה הכאובים.
כאשר גברים ונשים לומדים לאשר ולהצדיק זה את זו ולכבד כל אחד ע"פ אופיו המיוחד מבלי האשמות, ממלא לא היו מגיעים למריבות. מאחר ויהיו מסוגלים לדון בהבדלים הקיימים ביניהם, לשאת ולתת מבלי לפגוע או להיפגע זה מזו.
קיימת-טעות נפוצה אצל הגברים, לאחר ששגו או לא עמדו במשימתם, פותחים במשא ומתן של סיבות ואמתלות מוצדקות מדוע שגו או ציערו את נשיהן.
כמו כן-מסבירים לנשיהן מדוע הן לא צריכות להתרגש ולכעוס.
ע"י כך שוללים את הזכות שלהן להוציא רגשות כאובים ומאמינים שע"י נימוקם והסברם ירגיעו וישפרו את הרגשתן.
ההיפך הוא הנכון-כאשר האשה כועסת ונסערת, היא זקוקה יותר מכל שיקשיבו לה, יבינו אותה ויצדיקו כעת את הרגשתה וכאבה.
לעומת זאת-כאשר הגברים כשלו וכ'ו, הנשים שופטות ומאשימות את בעליהן ע"י חקירות ושאלות רטוריות ועושות להם סחיטה ריגשית [אמפולציה]ואינן מנסות להבין את מעשיהם.
כמו-"איך אתה מזלזל בי כך"?או "איך אתה מסוגל לפגוע בי"? או "מדוע לא התקשרת וכ'ו"?הן חושבות שע"י שאלות וחקירות ילמדו אותם כיצד להשתנות ולשפר את התנהגותם.
אולם-התוצאה בדיוק הפוכה כידוע וחבל.
בשבוע הבא-נכתוב דוגמאות כיצד גברים ונשים מגיבים בעתות מצוקה, ונכתוב עצות מעשיות כיצד להתמודד בצורה הנכונה בס"ד!!

-

מהדורה שלישית
בשלום בית:
כל הרגשות,התחושות,ההצלחות והכשלונות של האשה תלויים בהתיחסותו ובתגובתו של הבעל

כלפיה, עד לפרטים ופרטי פרטים שמבחינתו אינם נכרים וחשובים כלל.
עומק הענין-
 עיקר רצון האשה ושאיפתה- 
נשיאת חן בעיני בעלה.
תחושה זו היא צורך נפשי רב מבחינתה ואין זה בבחירתה מכיון  שכך היא בנויה מראשיתה. לדוגמא:
אשה בעלת קריירה  ומעמד חברתי גבוה, כאשר אינה מקבלת יחס חם ושימת לב אוהבת  מהבעל,כל זה אינו שווה לה וטוב לה מותה מחייה, ללא גוזמא כלל.
לעומת זאת-

אשה עקרת בית בלי שום מעמד או תפקיד חברתי מיוחד כאשר זכתה לבעל שתומך, מחזר ונותןלה חשיבות 

והערכה ,גורם לה תענוג, שמחה

וסיפוק רב המלווה בתחושת  התעלות נפלאה.

יוצא מכאן-

שכל שמחתה ואושרה תלויים בבעל. בגמרא בקידושין וכן נפסק להלכה, שאשה מתקדשת בפרוטה ובשווי פרוטה. כדי ללמדנו שאין צורך להרשים ולשמח את האשה בדברים גדולים ויקרים אלא, בדברים מועטים ופשוטים.

כגון:

חיוך, הארת פנים ,התענינות,יחס ושימת לב אוהבת  וכו..שזה כל עולמה.

אולם-
מתוך חסרון  בהבנת נפש האשה ובעיקר בהבדל הגדול הקיים בין האיש והאשה, שהאיש בנוי שכלי והאשה רגשית, האיש משתדל ומרצה בעיקר בענינים גשמיים.  כגון:
נתינה כספית והתענינות בצרכים הגשמים בלבד כי כך הוא בנוי. לעומת זאת-
 כאשר את עיקר ההערכה, יחס וחשיבות שזקוקה לה האשה וכ'ו אינה מקבלת, מתעורר בה צורך רב לקבל ואזי תובעת זאת בדין ע", האשמות, תרעומות וריבים. הבעל-
טוען כלפיה כפוית טובה, כי מבחינתו מבין שהוא נותן ולא מקבל שום הודאה והערכה על מעשיו,
והאשה-
טוענת כלפיו אנוכי וחסר התחשבות, מכיון שלא קיבלה את מה שהיא צריכה וזקוקה מעל הכל,מכאן מתחילה בעיית התקשורת.

מפאת חסרון הבנה וידיעה בהבדלים הקיימים בין האיש לאשה, נוצר קצר תקשורתי הגורר למחלוקות, ריבים, התנצחויות, נקמה ובסוף לשבירת אימון שגורם לחסמים לבני הזוג מלהודות ולהיפתח שנית זה לזו. לפיכך-
אם בני הזוג היו משוחחים בצורה מכובדת וכל אחד היה מבין את השוני של המין השני ומכבד את אופיו ותכונתו המיוחד כפי שהנו, אזי המון בעיות תקשורת היו  נפתרות.
יש לציין-שקיים באשה פחד וחסימה כיצד להעביר לבעל את הצורך שלה בתמיכה ריגשית שזקוקה לה מעל הכל.
אולם-אם היתה מתעלה על עצמה, מעודדת ומעריכה את השתדלותו הגשמית ומנצלת הזדמנות נפלאה זו להיפתח אליו ולעורר בו את הצורך הרגשי שזקוקה לו מעל הכל, היה נוצר כאן פתח גדול מצד הבעל בהבנת נפש האשה ובשינוי גישתו כלפיה ודאי[כי גברים סתומים בנושא זה].
מובן-גם באיש קיימות חסימות וחוסר מודעות להעניק לאשה את החלק הרוחני והרגשי  שזקוקה לו בעיקר.
מאחר והאיש בנוי שכלי, לכן גישתו לחיים ולאשה בפרט לפתור בעיות ולרצות בדרך גשמית.
אולם-אם היה לומד ומבין את הצרכים העיקריים של האשה ומשלב את השקעתו  עם תמיכה רגשית שזה בעיקר הצורך הנפשי שלה, היה חוסך לו המון זמן, צער, יסורים, כספים והוצאות מיותרות כדי לשקם את הזוגיות ולהחזיר שוב את האמון שנפגע.

נקודה נוספת-
ישנה טענה מפורסמת לגברים שנשיהן  אינן מוכנות להודות בטעותן.
הראיה לכך, כאשר מוכיחים אותן בשעת  קלקלתן ומבקשים מהן להודות, מכחישות, משנות נושא ואינן מוכנות להודות.
או מגיבות בענין אחר שלא קשור כלל.
כמו-"ואתה יותר טוב","תסתכל על עצמך","זה בגללך העניים שלך,האימא, המשפחה שלך וכ'ו".
עומק הענין-אין דבר יותר מגוחך וטיפשי מזה שמוכיחים את האשה על טעותה ותופסים אותה בשעת קלקלתה. מכיון-שקיים צורך נפשי רב באשה להיראות בעיני בעלה הכי מושלמת, אזי קיים בה פחד פנימי שאינו  בשליטתה, שאם תודה בטעותה, אזי החן והחשיבות שלה ירדו בעיניו.על נקודה-רגשית זו מוסרת נפש ומחוסר מודעות ושליטה, עד כדי לשנות מהאמת ומבחינתה זו האמת, כי זה לא בבחירתה כאמור.
הנושא עמוק ורחב, עוד נרחיב עם דוגמאות מהחיים בס'ד!!

מהדורה רביעית
בשלום בית:

כהמשך-
תקשורת חלק יח'
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

מובא במשלי כ"ה-"אם רעב שונאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חתה על ראשו".
אם יש לך שונא וברצונך להכאיב לו במיוחד, החזר לו טובה תחת רעה, הוא ירגיש הרבה יותר כאוב, מבוזה ומושפל מאשר שתחזיר לו מלחמה שערה.סבל זה הוא רב בעבורו עד כדי שהיה מעדיף לקחת גחלים, לשפוך על ראשו ולא להרגיש השפלה כזו וזה סוד יקר וחכמה  נפלאה!!
רוב האנשים נכשלים [בפרט בבית] מדי פעם בדברים מעליבים ופוגעים ללא שימת לב.
בעיקר כאשר נפגעו מדבר מה, היצר מפתה אותנו להחזיר ולגמול באותו מטבע על מנת לחנך ולהעמיד את הדברים על מקומם.
תגובה זו מקורה מרגש פגוע ומכניסה אותנו לוויכוח וריב שהתוצאה אינה ידועה מראש ובדרך כלל מותירה את כולנו פצועים וכאובים.
מובא באשת חיל-"גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה".
השאלה-אם-גמלתהו טוב, וודאי שלא רע, אם כן מה היא תוספת הלשון ולא רע?
אלא מלמד אותנו שלמה המלך חכמה נפלאה לאיש ולאשה,

חשוב שכל אחד   יקח את הבנת

הפסוק לעצמו ולא ישתמש בזה נגד בן/ת זוגו.
האיש אמור ללמוד מפסוק זה-שגם כאשר הוא חושב שהאשה גומלת לו רע, ידע שע"פ האמונה הפשוטה זה רק טוב בעבורו, לכן כתוב- "גמלתהו טוב ולא רע", כלומר- גם הרע הוא הטוב המוחלט בעבורו.
מאחר ושורש האשה בספירת המלכות לכן היא כלי מעביר את רצון ה' יתברך ואין לה מעצמה מאומה כידוע ליודעי חן.
לפיכך האשה מברכת בברכות השחר-"ברוך שעשני כרצונו" [כחפצו], שזה כלי מעביר את רצון השם כאמור.
לעומת זאת-
פסוק זה מלמד את האשה כיצד להיות אשת חיל אמיתית. כלומר-גם כאשר הבעל גומל לה רע, היא אמורה להחזיר לו בטוב.
וזה עומק הבנת הפסוק-"גמלתהו טוב ולא רע", כלומר-
אפילו כאשר גומל לה רע, מחזירה לו בטוב ומתוך רצון טוב ועליה נאמר-"אשת חיל עטרת בעלה". כאשר אנו זוכים לקבל ולא להחזיר, אנו מונעים פגיעה משני הצדדים ומעלים את רמת הנישואין לגבהים ורמות שאין כדוגמתה.
עצה חכמה-
כאשר בן זוגך פוגע בך או אומר דבר מעליב הגיבי כך- "אי". אם הוא ממשיך לפגוע, תמשיכי לומר "אי אי זה כואב" וצאי מהחדר. כאשר אינך מחזירה לו או מענישה אותו על העלבון שלו, את שומרת על כבודך, מאפשרת לו להגיע לתובנה זו לבד ולהבין את הפגיעה שלו בלי שתלמדי אותו לקח.
זה יכאיב לו הרבה יותר מאשר שתחזירי לו בפגיעה ובעלבון משלך, ככתוב-"כי גחלים אתה חוטא על ראשו".
פשוט לומר "אי", לשתוק ולאפשר לו זמן תגובה.
אם קשה לך, צאי מהחדר והוא יבין לבד את טעותו ויתחרט על כך וודאי.
רק היצמדי בצד הניפגע ולא הפוגע.
התוצאה-הערכתך תעלה לגבהים, החיבור, האינטימיות והזוגיות יעפילו לרמות חדשות.בדרך כלל כשפוגעים בנו, האינסטינקט הראשון לענות בעלבון ובפגיעה חוזרת.יתכן שבתוך תת-מודענו אנו נמשכים לדרמה, ריגוש ואולי גם לשחרור רגשות, אולם המחיר שאנו משלמים יקר ורב ואינו משתלם.
חשוב לדעת-שתיקה בזמן מריבה מביאה לכאב לזמן קצר ולאחר מכן להנאה וסיפוק לימים רבים. לעומת זאת-תגובה של כעס בזמן מריבה מביאה לסיפוק לזמן קצר ולסבל וייסורים לזמן ארוך.
לכן הדרך הטובה והיעילה להימנע מתגמול וממריבה ממושכת היא לומר- "אי" כשבן זוגך פוגע בך או מכה בך מילולית ולעזוב את החדר כדי שלא תתפתי להחזיר לו בהערה מעליבה.
פשוט אמרי-
"אי" וצאי מהחדר, זה יכאיב לו הרבה יותר מאשר שתפגעי בו ובהבטחה וזה סוד יקר.
בדרך זו זכית להוציא את הכאב שלך בלי לפגוע בו ואינך צריכה להסביר לו מדוע המילים הללו פוגעות ברגשותייך או לדרוש התנצלות, הוא יבין זאת לבד. האינסטינקט הטבעי להסתיר את נקודת החולשה שלנו כדי שניראה בלתי מנוצחים ובעיקר נשים חושבות כך, שאם איש לא ידע שנפגעו זה יראה כאילו שלא נפגעו כלל, נכון? לא נכון.
בן זוגך יודע בדיוק את נקודת הרגישות שלך כפי שאת מכירה את נקודת החולשה שלו, לכן כשאת אומרת "אי", אינך משחררת לו כל מידע חדש.גם כשהוא עשוי להיראות לך כאויב בקרב, זכרי שהוא אינו כזה, שניכם באותו הצוות וחשיפת נקודת החולשה שלך תזכיר לו זאת.
מובא במסכת חולין פט'- "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם נאמר כצאת השמש בגבורתו". זכרי-
כשאינך מחזירה, מאשימה, פוגעת וצועקת, בין זוגך יזכור רק את נזיפתו ופגיעתו, לכן רק כאשר אינך מגיבה לו באותה צורה, הוא מתמלא בחרטה ומבוכה על התנהגותו הדוחה. לדוגמא-
כשבן זוגך מעיר לך בדבר מסוים, במקום לומר לו-"גם אתה לא מושלם", תאמרי רק-"אי תודה", אבל לא בציניות.
 כי ברגע שתחזירי לו כגמולו, הוא עלול לחשוב שנהג נכון, להצדיק את מעשיו ולטעון שזה מגיע לך ורק בדרך זו את מבינה, ולא יתעורר להטיב את מעשיו וחבל. כשאת נמנעת מהערה לא נעימה, את חוסמת בעדו למצוא סיבות כדי להצדיק את מעשיו ואת התנהגותו הדוחה כדי להגן על עצמו מהערתך המשפילה.
את פשוט משאירה לו מרחב שקט שבו עליו להתמודד עם הפגיעה המכוערת שלו, שזה עתה פגע באשה שאוהב אותה מכל.
כשאת פולטת הערה מעליבה, רבים הסיכויים שבעלך יגיב באותה מידה על מנת להחזיר לך חזרה.
לפיכך-בכל פעם שאת אומרת לו דבר פוגע, אפילו אם הוא החל בזה, את פשוט מספקת לו סיבה טובה כדי להכות בך שנית.
איני אומר-שאת אחראית על מעשיו או אשמה בכל חלילה,זה לא נכון. גם בעלך צריך וחייב להשתנות בהמון תחומים.
אולם על כך אין לך שליטה ובפרט שזה לא תפקידך, במקום לבזבז כוחות ואנרגיות על מה בן זוגך צריך להשתנות, קבלי אותו כפי שהוא ושמרי את כוחותייך לשיפור אושרך.כאשר תקבלי אותו כפי שהנו הוא ישמח לשמוע את דעתך כדי לשפר בעצמו ולהיות ראוי להערכתך.
על מנת למנוע ריבים ומאבקים נוספים, עדיף לשתוק או להשתמש בעצה שכתבנו, לומר-"אי" ולתת לו לחוש רגשי אשם בלי לספק לו סיבות נוספות להמשיך להילחם.כשאת אומרת "אי" ולא יורדת לרמה שלו, את שומרת על ערכך וכבודך העצמי מרקיע שחקים. מלת קסם זו מחזירה את השלווה והשקט במהירות לבית.
להשתמש במילת קסם זו, פירושו-להיות כנה עם רגשותייך ולכבד את עצמך כאשה רכה, טובה, עדינה ומקבלת מבלי לפגוע באדם היקר לך.
גישה-זו דורשת בגרות רבה, יוצרת אינטימיות וחיבור מיוחד שעליו חלמת ויהפוך אצלך לטבע שני. עצה זו-היא טובה גם לגברים, הדגשנו נקודה זו לנשים, כי רק בדרך זו ניתן ללמדם להתייחס לנשותיהן בכבוד, ברוך ואהבה ורבים הסיכויים שגם הם ילמדו כיצד להיזהר בדבריהם ולכבד את האדם היקר להם מכל, עם תפילה, התמדה וסבלנות זוכים!!

פינת שלום בית:
מהדורה חמישית!

בכל אדם קיים באחוז מסוים תכונה של רדיפה עצמית.

כלומר-להרגיש חסר, לא בסדר,

להאשים את עצמו  וכ'ו.
נשים בעיקר סובלות מתכונה זו שמלווה בתחושת תסכול של חוסר שלמות.
כגון:לא עומדות במטלות, לא טובות מספיק, אינן מספקות את בעליהן וכ'ו.
עומק העניין-ישנה תכונה חזקה המושרשת באשה ושלא בבחירתה והיא- רצון לקבל חן וחשיבות ובעיקר מהבעל.
להרגיש לפני הכל ומעל הכל ותכונה זו היא צורך רב בעבורה. מצד אחד תכונה זו דוחפת אותה 

לשלמות ומצד אחר לתביעה וביקורת עצמית המביאה לרדיפה עצמית.

בעיקר-

כשנפל בגורלה בעל בקורתי המעיר ומבקר ללא מעצור וללא רחם.
כי למעשה התנהגותו מחזקת לה את הרגשתה, מורידה את ערכה

וביטחונה, מעצימה לה את רדיפתה ומאמת לה את צדקותה בחוסר הצלחתה.
ככל שטענותיו חוזרות ונשנות ואפילו בצדק, גוברת ומתעצמת בה הרדיפה העצמית עד שנחלשת ומגיעה למצב של חרדות, ייאוש, מרירות ודיכאון.
ישנן נשים שמקבלות טיפול רגשי במצב הטוב ובמצב הגרוע נכנסות למרה שחורה, אפאתיות ונזקקות לטיפול תרופתי ופסיכיאטרי, מגיעות לחוסר תפקוד עד למצב של איבוד הדעת ובסופו מדביק לה תווית של-חולת נפש.
מובן-
שלגביה אין הבדל בסיבות ובמניעים  שהבעל מעיר לה ואפילו אם זה בצדק ובתמים, כי מיד נפשה נפגעת ומתכווצת, רואה את עצמה בצורה שלילית ושאינה מוצלחת וחשובה בעיני בעלה ומאבדת את הכח והחשק לחיים!!
גברים-
ביקורתיים הם בדרך כלל בעלי אופי חלש שסבלו בילדותם מביקורתיות, לכן הערכתם העצמית נמוכה מאוד ומנסים להעלותה ע"י הערות וביקורות, ורק כלפי חוץ הם משדרים חוסן וביטחון שקרי.
הם מומחים כיצד לתפוס את נשיהן בשעת כישלון כדי לפגוע ולומר את המשפטים-  "אמרתי לך" או "את לא שומעת לי"או "מה יצא ממך וכ'ו".

, 

אומנם-

קיים קושי מסוים לנשים להודות בכישלונן על מנת שהחן והחשיבות שלהן לא ירדו ואפילו במעט בעיני בעליהן כי זה בנפשן כל שכן עם בעלים ביקורתיים שמנצלים את חולשתן נגדן.

בדרך כלל-גברים ביקורתיים הם גסים,נטולי רגשות ואין להם שום מודעות  לרגישות נפש האשה, בעיקר כאשר תופסים אותה בשעת כישלון ומאלצים אותה להודות ומדביקים לה תווית של-

שקרנית.

כועסים ומתרעמים ומנסים בכל פעם לתפסה בשעת חולשה כדי להוכיח לה מחדש את כישלונה וחוסר הצלחתה, ואינם קולטים שזה טבעה של כל אשה ואינה שונה בזה מכל אשה אחרת ואפילו מהאימהות הקדושות. מאחר וקיים בה את הפחד שהערכתה תרד בעיני בעלה, פחד זה מקשה עליה להודות עד כדי לשקר ובעיקר עם בעל ביקורתי.
מעשה-באחד שסיפר לי שאשתו משקרת לו באופן כרוני ואפילו על דברים של מה בכך.אמרתי לו-"שהוא מטיל אימה יתרה על אשתו", כמובן שהכחיש זאת. הזמנתי את אשתו ביחידות ושאלתי אותה- "האם את משקרת על דברים של מה בכך וכ'ו"? ענתה-"כן". שאלתי- "מדוע"? ענתה-"הוא מטיל עלי אימה ומתוך פחדים אני משקרת, כי איני יודעת מה יכול לרצות אותו".
מכאן-מובנת עוצמת רגישות האשה להערות הבעל וכל ביקורת מתפרשת לה כפגיעה בכבודה ומהותה ומכניסה אותה לפחדים וחרדות.
ועוד-מגיבה בצורה קיצונית והיסטרית עד כדי להגיע למצבים נפשיים קשים כמו- לשנוא את הבעל, את התורה שלו, את הדת, המצוות ואפילו את הקב"ה רחמנא לצלן. יתרה מכך,
הן פורקות עול, יוצאות לחברה החופשית ומחפשות חיים בכל האופנים ואפילו בדרכים אסורות והרסניות ודי למבינים. 
חז"ל -"הנח להם לישראל שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים".
מובן-שעיקר האיסור כשמעיר לאחר מעשה, אולם אם רואה את אשתו עומדת להיכשל בדבר איסור צריך להזהירה וכמובן בצורה עדינה, שקטה ומכובדת.ישנם מקרים רבים שעדיף לערב סמכות מקצועית מהסיבה שאין נביא בעירו וכך אני נוהג.
שאלה-האם האשה אוהבת בעל סמכותי?צדקתם כן, לא רק אוהבת אלא חייבת.רבים טועים ומחליפים במושג סמכות לביקורת.
בהמשך נסביר בס"ד את ההבדלים בין העברת סמכות להערות וההשלכות הנובעות מכך!!

מהדורה שישית:

תקשורת יט',
כיצד יוצאים מזה:

בעלון זה נסביר בס"ד את הרעיון של הטיפול  ההתנהגותי [קוגניטיבי] המבוסס על הכלל-"אחרי המעשים נמשכים הלבבות".
בהתפתחות מעגל הפחדים יש מקום רב לעבודה בחלק המחשבתי לבדיקת סבירות הסכנה וההיגיון שבפחדים ועל עצם ההתייחסות של האדם למחשבותיו ביחס לסכנה הצפויה.
כלומר-מחשבות שעלולות לעורר את הפחדים ולחזקם או לעזור לנו להיאבק בהם ולהחלישם.
מי שסובל מפחדים ובמיוחד מהתקפי פאניקה, יעיד- שעם כל הכבוד להיגיון ולשכל, בזמן אמת כשהפחד תוקף, קשה מאוד להשליט את המחשבה על הפחד.
באותה שנייה שנחשפים למקור הפחד ואפילו רק במחשבה ובדמיון כשעדיין לא נכחנו במקום, ופעמים אפילו חודשים ארוכים לפני האירוע עצמו, הפחד יכול לתקוף במלוא עוצמתו!
איך זה קורה ומדוע?לפניכם הסבר מדעי המפרט מדוע לא די בשכל לבדו כדי להרגיע אותנו ולעזור לנו בזמן אמת כשהפחד תוקף.
נקדים-
כיצד אנו חשים את הפחד?
כיצד אנו באים לידי ביטוי מוחשי ברמות החרדות שאנו חשים?
אין צורך להיות חכם או מומחה גדול כדי להשיב על השאלות הללו.
ככל שרמת הפחד והחרדה גבוהה יותר בקרבנו, כך גדלה עוצמת הסימפטומים בגופינו. כמו-דפיקות לב, קוצר נשימה, רעידות ידיים, רגליים וחולשה כללית. מתברר שהשליטה על כך אינה בידנו וגם כאשר אנו לא מעוניינים לחוות אותם, הם מופיעים בזמן אמת ומכים בנו במלוא העוצמה. כיצד נוצרים התגובות המשתקים הללו?
כידוע שהמוח האנושי בלתי נתפס והוא מדהים בעוצמתו מעל כל קנה מידה ונחלק ע"פ תורת הסוד לארבעה חלקים ולצורך הבנת הדברים נחלק אותו לשניים:
פעולות רצוניות ובלתי רצוניות. פעולות רצוניות-
דברים שאנו מחליטים ובוחרים לעשות מרצוננו החופשי, כגון: לקום/ לשבת/ללכת/ לרוץ/ להתכופף/ תנועות גוף/ הרמת חפץ או זריקתו/ לפתוח את הפה/מצמוץ עיניים וכל הפעולות שהשליטה עליהן בידנו וביכולתנו להחליט לעשותן או להימנע מהם, נקראים פעולות רצוניות. פעולות בלתי רצוניות-
הם פעולות רבות שהמוח מבצע ללא מעורבותנו, כגון- הפעלת האיברים הפנימיים, בתחכום מופתי ומדויק בלתי נתפס.
כרכים שלמים נכתבו אודות הפעולות הרבות והמגוונות של כל איבר ואיבר ובפרט בפירוש על העץ חיים ברבינו הלש"ם זצק"ל כידוע ליודעי חן.על כל הפעולות שולט המוח וגורם להגברת קצב פעילות האיברים והמערכות הפנימיות, בהתאם לכל מצב ומה שנדרש לתפקוד הטוב ביותר של הגוף בעת ההיא.למשל:כשאנו מריחים סוג של מאכל,המוח קולט את הריח ושולח פקודה לקיבה את סוגי מיצי העיכול המתאימים לאותו סוג מאכל עוד בטרם שאנו פותחים את הפה כדי להכניס את אותו מאכל.די במחשבה אחת כדי להשתומם מהיקף פעילות המוח.
מדובר באין סוף פעילויות מתוחכמות ומסובכות בלתי נתפסות שהגוף מבצע בו זמנית בכל שעות היממה בלי שאנו נהיה מודעים ומעורבים ואין לנו שום מושג בהתרחשותן.
מערכת הגוף היא עולם ומלואו במלוא מובן המילה ועל הכל אחראי המוח שהבורא יתברך ברא בחכמה נפלאה.
למעשה גם מאחורי פעילויות רצוניות מסתתרות אין ספור פעולות נסתרות שהמוח מבצע כדי להוציא את אותן פעולות מן הכח אל הפועל.רק כדי לנגוע באפס קצה של חכמת הבורא יתברך, נדגים לכך מספר פעולות פשוטות:הדיבור דורש הפעלה של יותר משבעים שרירים שונים ובתיאום[קואורדינציה] ביניהם! כדי לשבת על כיסא בלי ליפול- מפעיל המוח יותר משלוש מאות שרירים שונים!
כדי לצעוד קדימה או להתכופף בלי ליפול-פועלת בגופנו מערכת כוללת מאות שרירים הפועלים בהתאמה נפלאה ומדויקת ע"י המוח ועוד פעולות בלי סוף שונות ומגוונות.
אחד הדברים שהמוח עושה עבורנו בלי מעורבות כלשהי מצדנו הוא-תפעול מערכת האינסטינקטים והרפלקסים שהם התגובות האוטומטיות לגירויים חיצונים.
לדוגמא:כאשר נזרק חפץ לעברנו בפתאומיות, אנו סוגרים באופן אינסטינקטיבי את העיניים כדי שלא  יפגעו חלילה, ועוד פעולות רבות דומות, כי כך אנו מתוכנתים מטבע הבריאה בידי יוצר האדם. כעת נסביר את אופן תגובתנו הבלתי נשלטת לפחדים וחרדות. נקדים-
אחד הדברים שהמוח עושה עבורנו, כאשר הוא מזהה סכנה כל שהיא, הוא נותן פקודה מידית להפרשת חומר בגופנו הנקרא-"אדרנלין" במטרה להכין אותנו לקראת סכנה, אם ע"י בריחה מהמקום או יציאה למלחמה. האדרנלין הוא הורמון המופרש  באמצעות הליבה [החלק הפנימי] של בלוטות הכליה ומכין את הגוף למצבי לחץ ומשפיע על זרימת הדם, על השרירים ועל חילוף החומרים הסוכריים והשפעתו מגבירה את פעולת הלב, קצב ועומק הנשימה,גורם לחילוף חומרים, התכווצות שרירים, זרימת דם מוגברת, הגברת אספקת החמצן והאצת הדופק ועוד.
הבעיה הקשה היא-כאשר הגוף מייצר כמות גדולה של אדרנלין מעבר לנדרש, ההצפה הפתאומית של החומר בגופנו מכה בנו בעוצמה, משתקת אותנו ופוגעת בנו באופן מידי.
מצב החירום הפתאומי שהגוף נכנס אליו תוך כדי גיוס כל המערכות, גורם לסימפטומים בגוף כמו:גלי קור וחום/ סחרור/ קוצר נשימה/ תחושת מחנק כללית/חוסר תפקוד/הרגשת שיתוק כללית ושעומדים לקבל דום לב חלילה.למרות שלא מדובר במקרה סכנה, אולם הגוף יגיב בהתאם להצפה הזמנית של האדרנלין ויעורר בו את הסימפטומים הקשים כפי שציינו.
אולם-ככל שיחלפו הדקות, יחלשו התופעות אע"פ ששום חשיבה שכלית וידיעת העובדות לאישורן בזמן אמת, לא יועילו למנוע את תופעות החרדה להופיע במלוא עוצמתם בעת התקף הפחד.
עומק העניין-החלק האחראי במוח על הפעלת מערכת זו[שקד המוח], מגיב במהירות רבה יותר מיכולתנו להפעיל שיקול דעת או לעשות הערכה שכלית עניינית ומדויקת בזמן אמת.
כלומר-כאשר אנו נחשפים למצב מאיים, לפני שאנו מצליחים לחשב בצורה הגיונית אם המצב מסוכן או לא,המוח כבר זיהה את הסכנה והפעיל את אזעקת החירום ויצא לדרכו במתקפה באמצעות האדרנלין והספיק תוך זמן קצר לעורר את הסימפטומים הגופניים במלוא עוצמתם ואנו נותרים חסרי יכולת לשלוט במצב.
מסיבה חשובה זו-רמת החרדה אינה קשורה כלל למידת השכל והתבונה של האדם,כפי שהעולם חושב.
ברגע שהמוח הלא רצוני למד לחשב שמצב מסוים "מסוכן", הוא מקטלג מידע זה בזיכרונו ובעתיד הוא יגיב במהירות אדירה מהעבר.
יתרה מכך-כל מצב שמבחינתו זהה למצב הקודם או רק מזכיר לו סכנה דומה, מיד יגיב ללא קשר להגיון או למחשבותינו.
דרכו של המוח לקבוע מה מסוכן ומה לא, מסתמכת במידה מסוימת על מחשבותינו ועל המסקנות השכליות שאנו מגיעים, בצדק או שלא בצדק, ובעיקר על פעולותינו ותגובותינו בעבר.
למרות שקיים בחשיבה הגיונית השפעה על רגשותינו, במקרה של פחד שכבר פיתחנו בעבר בכך שבחרנו להתחמק מלהיחשף שוב למצב דומה, פעולת הבריחה וההתחמקות מלמדת את המוח שהדבר מסוכן בעבורנו.
לפיכך-מהרגע ההוא ואילך, יבוא המוח "לעזרתנו" בכל פעם שניחשף למצב זהה ואף כאשר זה לא יהיה אלא דמיון, הוא יגיב כאילו הסכנה אמיתית ומוחשית, מפאת שמבחינתו אין שום הבדל בין מציאות לדמיון כפי שציינתי בעלונים קודמים.מאחר שלא מועיל לדבר עם המוח בצורה הגיונית, הדרך היחידה להפסיק ולשבור את התגובה האינסטינקטיבית של המוח מלהגיב בצורה משתקת, היא שבירת מעגל הפחד ברמה המעשית.
כלומר-בזמן רגוע להיכנס ולהיחשף באמצעות אימונים לאותו מצב מאיים ומסוכן [כביכול], על אף התגובות הקשות והתקפי החרדה שללא ספק יציפו אותנו בעת החשיפה.
נחוץ לעשות זאת שוב ושוב עד שהמוח ילמד שמעשה זה, אינו מסוכן ושניתן בנקל להיתקל בו ולהמשיך בסדר היום בלי לעורר את כל מערכות הגוף.כאן המקום-להסביר את תפקידן של התרופות נוגדות חרדה.הבנת פעולתן עשויה לתרום לקבלת החלטות ולהכרעה בשאלה אם לפנות לקבלת טיפול תרופתי או לא.
ראשית ננסה להבין כיצד פועל הטיפול התרופתי.
מאחר שתגובות החרדה קשים ומעלים ביתר שאת את רמת הפחד, תועלתן של התרופות יפה לנטרל או לפחות להחליש את תגובות החרדה.יש תרופות שמחלישות את תגובת המוח בעת החשיפה למקור הפחד ובכך מונעות או לפחות מחלישות במידה רבה את יצירת האדרנלין.תרופות אחרות גורמות שהשפעת האדרנלין על הגוף תורגש בעוצמה פחותה וכתוצאה מכך דופק הלב ישאר יציב יותר, רעידות הידיים והרגליים, פרפורי הבטן ותחושת המחנק לא יורגשו כל כך והשיתוק הטוטלי שהאדם מוצף ינוטרל יחסית ויהיה בר שליטה.
לא בכל מקרה תהיה הירידה בעוצמת הסימפטומים דרסטית ולא כל אחד יגיב באותו אופן וגם לאותן תרופות.
אולם-בעת היחשפות למקור הפחד, ככל שהתגובות יהיו חלשות יותר, כך יהיה קל יותר להתגבר ולהישאר באותו מצב בלי לברוח ובמידה מסוימת זו ישועה גדולה. מכאן-נעבור לדעות השונות בעניין המצבים שבהם מומלץ להיעזר בתרופות:
כאשר רמת החרדה גבוהה עד כדי שהיא משתקת את האדם ומביאה אותו לחוסר תפקוד טוטלי, או שהמטופל אינו מעוניין ללכת לטיפול להוצאת חרדות, מאחר שעצביו מרוטים וחלשים והוא שבור נפשי, פיזי וריגשי, כל בעלי המקצוע מסכימים שאין מנוס מלהזדקק לטיפול תרופתי כדי להקל מעליו את הסבל האיום.
השאלה היא-כיצד לנהוג כאשר האדם מעוניין בטיפול ומסוגל להיחשף לפחדיו ולהיכנס אתם לעימות חזיתי, אבל לא נוח לו לעשות זאת, האם במקרה זה נכון לעודדו לעבור תהליך טיפולי קשה ומייגע של היחשפות לחרדה, שהוא בהחלט מתיש עד מאוד, או שמא עדיף לסייע לו לצאת מזה בדרך קלה באמצעות טיפול תרופתי שבדרך כלל אין לו תופעות לוואי משמעותיות, אך הוא אינו נעים מבחינה רגשית ותדמיתית והאדם נשאר תקוע בתוכו עם החרדות לכל החיים!!
הדברים אינם פשוטים ויש לשקול כל מקרה לגופו.
גם מצד עצם הטיפול, ישנן היום שיטות רבות ומגוונות ומטפלים רבים שטוענים שיש להם תחליפים מועילים לטיפול תרופתי וגם מצד האדם עצמו שתלוי מאוד במידת יכולתו ורצונו לעבור תהליך היחשפות לפחדיו. נכון-להביא בחשבון גם את העובדה שבמקרים רבים- הסבל, התסבוכות והאנרגיה המבוזבזת על חרדות תמידיות ועוצמתיות, עלולים להיות קשים ומזיקים פי כמה מנזקן של תרופות.
בכל מקרה-צריך לעבור אבחון ראשוני כדי לקבוע את רמת החרדות ולקבוע את הטיפול המתאים בשילוב תרופות או לא.
כאשר הסובל אין לו בעיות נפשיות נוספות, בהחלט עדיף להתגבר על מצבי החרדות שלא באמצעות תרופות, אלא ע"י אימונים- לא להיבהל מהפחד ולהתגבר עליו כפי שנוכיח בס"ד בטיפול הקוגניטיבי, [מתוך ספר אפשר לצאת מזה].



מהדורה שביעית
בשלום בית: 

תקשורת חלק כז' נשים וגברים מדברים בשתי שפות:

עיקר הצורך הנפשי של הנשים לקבל אוזן קשבת, הבנה והזדהות בכאבן, ללא נתינת "עצות ופתרונות".
הצורך הנפשי של הגברים לקבל תמיכה והבנה, כאשר  הם נכנסים למערותיהם [שתיקתם], ללא "שאלות, חקירות, עצות ופתרונות".
כאשר מתעורר צורך באשה לדבר על בעיותיה, תסכוליה  ורגשותיה הכאובים, במקום שהאיש יקשיב ויתמוך בה, הוא מציע לה עצות ופתרונות, עוד בטרם שהיא מצליחה להוציא את מה שהיא מרגישה וכואבת. לדוגמא:
האשה אומרת-"אני עייפה או עבר עלי יום קשה". האיש עונה-"לכי לנוח או לכי לשון". האשה-"אני לא מרגישה טוב". האיש-"לכי לרופא". האשה-"אני סובלת מכאבי גב". האיש-"אל תזלזלי בעצמך ,תעשי צילום". האשה-"הילדים הכבידו עלי היום יתר על המידה".
האיש-"פינוק יתר". האשה-"נמאס לי מהעבודה, אני מרגישה עייפה, גמורה ומנוצלת". האיש-"אמרתי לך אין ספור פעמים תעזבי את העבודה". האשה-"אין לי כח לבשל, לנקות, לסדר וכ'ו". האיש-
תצאי ותשתחררי את עובדת יותר מדי קשה". האשה-"אני מרגישה נותנת בלי סוף ואין שום הערכה". האיש-"תפסיקי לתת ולהיות משועבדת לילדים ולבית". האשה-"נמאס לי ונשבר לי מהשגרה,המטלות,התפקידים והעומסים שיש עלי".
האיש-

"תעשי רק מה שנוח וטוב לך, ואל תתני שינצלו אותך". האשה-אני מרגישה שאף אחד לא שומע ומתייחס אלי בבית הזה". האיש- "אני כן שומע ומתייחס אלייך". האשה-"נמאס לי להיות הנהגת של כולם". האיש-"תביא לי את מפתחות הרכב ואפטור לך את הבעיה אחת ולתמיד".
האשה-"זמן רב שלא דברתי עם הוריי ולא הזמנתי אותם אלינו".
האיש-
"הכל בסדר איתם, אין צורך להיכנס לבהלה, בהזדמנות הקרובה תזמיני אותם", ועוד רשימה בלי סוף...
איך מסתיימת בדרך כלל שיחה כזו? "גם אתה לא מבין אותי"! איך הגבר מגיב? "אני מנסה לעזור לך וזה מה שמגיע לי בתמורה?" או "מכולם את מוכנה לקבל רק לא ממני"! יתכן שהעצות והפתרונות שהאיש מציע הם נכונים וטובים מאוד, אולם זה לא בזמן המתאים, כי כעת היא זקוקה לפרוק, להוציא ולהשתחרר, ללא עצות ופתרונות, אלא רק להבנה, הזדהות ותמיכה ריגשית כאמור.
בדרך כלל-
כאשר האשה חוזרת מהעבודה לבית,היא מיד מתחילה במשרה השנייה-ניקיונות, בישולים טיפול בילדים וכ'ו ללא שהיות ועיקובים, מאחר שכך היא בנויה בטבעה. לעומת זאת-
כאשר האיש חוזר לביתו, הוא זקוק להיכנס למערתו [שתיקתו], למשך זמן מסוים עד שהוא חוזר לעצמו.
כאשר האשה לא מבינה אותו מפאת שהוא שונה ממנה, היא נכנסת ללחץ ולדאגת יתר,ועל מנת להרגיע את עצמה, היא מחליטה להצליף בו שאלות וחקירות,
וכך הם פני הדברים:
האשה אומרת-"הכל בסדר?". האיש עונה-"כן". האשה-"אני מרגישה שמשהו לא בסדר". האיש-"הכל בסדר את יכולה להיות רגועה". האשה-"למה אתה מסתיר ממני ולא משתף אותי, אני יכולה לעזור לך". האיש-"זה בסדר אני לא זקוק לשום עזרה,אני מבקש שתניחי לי לנפשי וכעת זו העזרה הגדולה ביותר עבורי". האשה-"איך אני אמורה לדעת מה עובר עליך אם לא תספר ותשתף אותי ,אני לא נביאה".
האיש-"די, תפסיקי לחקור אותי ולחפור לי, אני לא צריך שום עזרה, תתעסקי עם עצמך, תשתחררי ותשחררי אותי, זו העזרה הגדולה ביותר, במידה ואזדקק לעזרתך אומר לך, בבקשה אני מתחנן תניחי לנפשי". האשה-
"כעת אני מבינה שאתה לא אוהב אותי, שאני דחויה בעיניך, יש לי תחושה שאתה סובל ממני ונמצא כאן בכח, אולי בגלל הילדים, אתה לא משתף אותי במאומה, אני לא יודעת מה עובר עליך, אני מרגישה דחויה, די נמאס לי לחיות כך, אני מעוניינת לסיים את הסיפור והפעם זה סופי". האיש-
"את צודקת, סוף סוף הגעת למסקנה הנכונה, תחשבי מה שאת רוצה לחשוב, מעולם לא הבנת אותי, גם לי זה נמאס, את חופרת וקודחת בלי סוף ומבינה רק את עצמך, מתנהגת אלי כמו אל תינוק, את דאגנית מידי, יש לך אובססיה חולנית, אני לא יכול לסבול יותר את דאגת היתר שלך והאהבה החונקת הזו, בואי נסיים ונגמור את הסיפור כמה שיותר מהר", ועוד דוגמאות בלי סוף.
יתכן שההתעניינות והדאגת יתר של האשה כלפי האיש היא כדי לעזור לו עם בעיותיו, להוציאו מתסכולו, מצוקתו, כאבו, סבלו וכ'ו, אולם זה לא הזמן להגיש לו את העזרה הרצויה. בזמנים הללו, ככל שהאשה תדחק את הגבר בשאלות ועצות מעין אלו, היא פשוט תרחיק אותו ותשיג בדיוק את התוצאות ההפוכות כפי שרואים זאת בחוש. לכן בשלב ראשון, העזרה הרצויה ביותר להניח לו לנפשו ולא להדחיקו ולפוצצו בשאלות כדי לדובבו לדבר, כי בזמן הזה הוא זקוק לשקט, להיכנס בתוך עצמו ולהשתחרר משם בכוחות עצמו ללא עזרה מבחוץ ובעיקר לא מהאשה.
עצתי-
שבזמן הזה האשה תתעסק עם סידור הבית, ניקיונו, בישול, טיפול בילדים וכ'ו. במידה והאשה סיימה את ענייני הבית, זה הזמן שתפרגן לעצמה, תנוח, תתפנה לעיסוקיה, תחביביה וכ'ו. החשוב מכל, תשדר לבעל שהיא מסתדרת, מאושרת וטוב לה. זה עשוי לגרום לו לשהות מעט במערתו ולצאת במהירות האפשרית, מפני שבעיה אחת גדולה וקשה נפתרה לו ולא יצטרך לטפל בה כאשר יצא ממערתו, וזה לפייס את רעייתו.
ועוד-
בטבע האיש, כאשר האשה רודפת אחריו למערתו או שממתינה לו בפתח המערה ומצפה מתי ישתחרר ויתקשר איתה, זה גורם לו בדיוק את ההיפך ואזי הוא ניכנס עמוק יותר לתוך מערתו וחבל. לכן אם האשה תדע להרפות מהאיש בזמן התנתקותו, היציאה ממערתו תהיה בעבורו הרבה יותר קלה, נעימה ומהירה, ויעניק לרעייתו את המיטב הראוי לה וודאי. [כתבנו רבות בנקודה עמוקה זו].
יתרה מכך,
הגבר מעונין וזקוק שהאשה תתן בו אמון שהוא אכן מצליח להתמודד עם בעיותיו בכוחות עצמו ומסתדר לבד, אלא אם ביקש עזרה בצורה מפורשת, וגם אם כן האשה צריכה להיזהר לא להציף אותו בעצות ופתרונות. העיקר לדעת להעביר לו את המסר שהוא זקוק לו יותר מכל, שהיא סומכת עליו שיצליח להתמודד ולהתרומם בכוחות עצמו.
הרגשה חשובה זו תחזק את ביטחונו ותעלה לו את הדימוי העצמי, ותרומם אותו יותר מכל עזרה אחרת ודאי. מאחר שתחושה זו שבוטחים בו ושהוא מסוגל להתמודד בכוחות עצמו, חשובה לו ביותר לצורך התמודדותו וזה מה שעשוי לגרום לו לצאת מקשייו ומבוכתו  במהירות האפשרית.
לעומת זאת-
קשה לאשה שלא להיות מודאגת מעצם זה שהגבר נמצא במערתו למשך זמן ארוך, כי באמצעות דאגתה לאחרים היא מביעה את יחסה ואהבתה. לכן אין זה פשוט לאשה לראות את בן זוגה מכונס  בתוך עצמו [במערתו], ולשבת בשקט בחיבוק ידיים.
כמו כן-
בזמנים הללו היא עשויה לדמיין את הגרוע ביותר כמו: "הוא לא אוהב אותי, מתכנן לעזוב אותי, אני דחויה בעיניו,הוא נמצא איתי מחוסר ברירה בגלל הילדים, יש לו תוכניות וכ'ו". מפני שבטבע האשה אם יש התמודדויות או בעיות, אזי מדברים ופותרים אותם ע"י שיחה הדדית ולא מתנתקים ומשאירים בבטן. לכן היא חושבת שגם האיש בנוי כמוה, וזו טעות נוראה. כי דרך הגברים להתמודד עם בעיות באמצעות שתיקה.
ורק לאחר שיקבל את מרחב הזמן שלו ויעבד את הנתונים בשקט וימצא לו פתרונות, הוא יהיה פתוח לשתף ולשוחח עליהם.
נקודה חשובה-
זמן זה הוא נתון משתנה מאחד לאחד, אולם ככל שהאשה תרפה בזמנים הללו ותאפשר לו את הזמן הנדרש ללא שאלות וחקירות, כך הוא ישתחרר בזמן קצר יותר.
מאידך גיסא הוא מעונין שהאשה תהיה שלווה ומאושרת בזמן שהותו במערתו, על מנת שתהיה לו בעיה אחת פחות להתמודד כאשר יצא ממערתו וזה לפייס את רעייתו.
לכן כאשר האשה משדרת רוגע ושלוה, הדבר תורם לו להרגיש נאהב ורצוי וזה מה שיעזור לו למעשה להשתחרר  במהירות ממצוקתו ולא ירגיש צורך להתנצל על עצם התנתקותו.
נקודה נוספת,
גברים מביעים תמיכה ואהבה ע"י חוסר דאגה והמעטה בחשיבות הדברים.
נקדים:
 גברים תומכים זה בזה ע"י אמירת ביטויים כגון-"אני סומך עליך, אל תדאג, אתה תתגבר, אתה תתמודד, אתה תצליח וכ'ו".
מכאן מובן-
מדוע גברים תמהים ונפגעים על עצם כך שנשיהן מביעות דאגת יתר ואינן סומכות עליהם.
מצד שני-
זו הסיבה שנשים כועסות,כאשר הגברים תומכים בהן ע"י המעטה בצרותיהן ובחשיבות העניין. מפני שבנקודה זו הן שונות לחלוטין מהגברים, ורק ע"י הזדהות בכאבן והעצמתן, הן מצליחות אט אט להשתחרר מהן, וזה היפך הגמור מהגברים.
נחזור לענין-
אחד הסימנים שגבר עומד לצאת ממערתו, כאשר הוא מגלה סימני התעניינות בבת זוגו. לכן יש זהירות רבה לאשה לא לפגוע בו ע"י אמירות כגון-"חזרת לעצמך,נזכרת  שיש לך אשה,התעוררת לחיים וכ'ו". כי זה יידחף אותו שוב למערתו והפעם לזמן ממושך יותר, או לחפש ריגושים אחרים.
ניתן לבדוק מתי הוא יוצא ממערתו ע"י אמירות כגון-"כשיהיה לך חשק לדבר אני אשמח, אני בשבילך תמיד וכ'ו".
זו דרך מעודדת יותר  מאשר להיות תובענית ולהמתין לו בפתח המערה. גם  כאשר הגברים נמצאים מחוץ למערתם זקוקים יותר מכל, להרגיש שסומכים עליהם ומקבלים אותם כמו שהם בלי לשנותם.
לכן אינם אוהבים עצות ופתרונות שלא בקשו, כי יש בהם צורך רב להוכיח את כשרונם ללא עזרה מבחוץ.
היכולת שלהם להצליח בכוחות עצמם, זה מקור לתדמיתם, ביטחונם והערכתם העצמית.
לעומת זאת-
בעבור הנשים לקבל תמיכה ועזרה זה מקור גאוותן. כי עובדה זו שיש להן מערכת תומכת ואוהבת, זה מקור לשמחתן והערכתן.
 ישנן נשים  שמחוסר הבנת נפש האיש, מייעצות לו עצות כאשר לא ביקש, מותחות ביקורת וחושבות שע"י כך יקבלו את מבוקשן.
כלל לא עולה על דעתן שהן יכולות לעודד את הגבר שיתמוך בהן באופן ישיר בלי ביקורתיות או שתעוץ לו עצות.
במידה והגבר אינו מתנהג כשורה, יכולה לומר לו בצורה מכובדת ובאופן ישיר שהתנהגותו בעניין מסוים אינה מוצאת חן בעיניה, מבלי להעביר לו שיפוט וביקורת ולפסול לו את כל הדברים הטובים שהוא עושה,[בעיה נפוצה].
נשים רבות נשארות חסרות יכולת להשיג את צורכיהן הבסיסיים, מפאת שגורמות לבעליהן לאבד עניין וחשק לתמוך בהן.
מפאת כשהן מאוכזבות מדבר מסוים, הן פוסלות אותם על הסף. למרות שעבור האשה זה הוצאת כאב ותסכול זמני, אולם עבור הגבר זה  ניצחי. ראשית על האשה לקבלו כפי שהנו, לעודדו על השתדלותו ומאמציו וכך יתעורר לעשות שינוי עבורה, כדי להיות ראוי לאותה הערכה.
לאחר שיחוש שהוא אכן רצוי ונאהב כמו שהוא, דווקא מנקודה זו יתעורר לשינוי.
נקודה זו שייכת גם בנשים, הדגשנו נקודה זו בגברים, כי בדורנו הם רגישים יותר  כידוע  ליודעי חן.







מהדורה שמינית
בשלום בית:

תקשורת:מובא במשלי כ'ה-"אם רעב שונאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו". אם יש לאדם שונא ומעוניין להכאיב לו במיוחד,יגמול לו טובה תחת רעתו ובכך הוא יחוש כאוב ומושפל, מאשר שיחזיר לו נקמה ומלחמה. מפני שסבל זה הוא רב עבורו, עד כדי שהיה מעדיף לקחת גחלים ולשפוך על ראשו, מאשר השפלה כזו, וזו חכמת שלמה מלך.
כולנו נכשלים [בפרט בבית], מדי פעם בדברים מעליבים ופוגעים ללא שימת לב. בעיקר אם הפגיעה מאדם שקרוב אלינו מבחינה רגשית, היצר מפתה אותנו להחזיר לו כגמולו כדי לחנכו ולהעמיד את העניינים על מקומם. תגובה זו מקורה מרגש פגוע ומכניסה אותנו לוויכוח וריב,שהתוצאה אינה ידועה מראש ובדרך כלל מותירה את כולנו פצועים וכאובים.מריבה היא ע"י שניים ולעצור אותה מספיק אחד. כאשר אנו זוכים לקבל ולא להחזיר, אנו מונעים פגיעה משני הצדדים ומעלים את עצמנו ואת רמת הנישואין לרמות עצומות.
עצתי-
כאשר בן זוגך מעליב אותך ופוגע בך, הגיבי כך- "אי". אם הוא ממשיך לפגוע, תמשיכי לומר- "אי אי זה כואב", וצאי מהחדר.כשאינך מחזירה לו או מענישה אותו על התנהגותו המשפילה, את שומרת על כבודך ומאפשרת לו להגיע לתובנה זו בכוחות עצמו,בלי שתלמדי אותו לקח.  כי זה יכאיב לו הרבה יותר מאשר שתחזירי לו בפגיעה ובעלבון משלך, ככתוב-"כי גחלים אתה חותה על ראשו". פשוט לומר- "אי", לשתוק ולאפשר לו זמן תגובה. אם קשה לך, תאמרי-"תודה", וצאי מהבית להתאוורר והוא יבין את טעותו ויתחרט על כך וודאי. רק היצמדי בצד הניפגע ולא הפוגע.
התוצאה-
הערכתך תעלה פלאות, הקשר והחיבור יעפילו לרמות חדשות. יתכן שבתת-מודע אנו נמשכים לדרמה וריגוש, כאשר אנו מגיבים באופן פוגעני,אולם המחיר שאנו משלמים רב ואינו משתלם כלל. שתיקה בעת מריבה מביאה לכאב זמני ולאחר מכן להנאה וסיפוק לימים רבים. אולם תגובה של כעס, מביאה לסיפוק לזמן קצר ולסבל וייסורים לזמן ארוך.לפיכך-הדרך הטובה והיעילה להימנע מתגמול וממריבה,לומר-"אי" כשבן זוגך פוגע בך או מכה בך מילולית, ולעזוב את החדר כדי שלא תתפתי להחזיר לו בתגובה מעליבה. פשוט אמרי- "אי" או "תודה",ותניחי לו לבדו, זה יכאיב לו הרבה יותר מאשר שתעליבי אותו ותפגעי בו ובהבטחה.בדרך זו את משחררת את הכאב שלך בלי לפגוע בו, ואינך צריכה להסביר לו מדוע נפגעת ממנו או לדרוש התנצלות, הוא יבין זאת לבד. האינסטינקט הטבעי להסתיר את נקודת החולשה שלנו כדי שניראה בלתי מנוצחים ובעיקר נשים חושבות כך.
שאם איש לא ידע שנפגעו זה יראה כאילו שהן חזקות ולא נפגעו כלל, נכון? לא נכון. בן זוגך יודע בדיוק את נקודת הרגישות שלך כפי שאת מכירה את נקודת החולשה שלו. לכן כשאת אומרת "אי", אינך משחררת לו מידע חדש, אולם את מאפשרת לו להבין את הפגיעה המכוערת שלו. גם כשהוא עשוי להיראות לך כאויב בקרב זכרי שהוא אינו כזה, שניכם באותו הצוות וחשיפת נקודת החולשה שלך תזכיר לו זאת ותייסר אותו מאוד. כשאינך מחזירה ופוגעת בו, הוא יזכור זאת לזכותך ויזכיר לו את נזיפתו ופגיעתו, ויתמלא בחרטה ומבוכה על התנהגותו הדוחה.
במידה ותחליטי להחזיר לו כגמולו, הוא יבין שנהג נכון, יצדיק את התנהגותו ולא יזכה להטיב את מעשיו וחבל. כשאת נמנעת מתגובה לא נעימה, את חוסמת בעדו למצוא סיבות להצדיק את התנהגותו הלא רצויה ומשאירה לו מרחב זמן להתמודד עם הפגיעה המכוערת שלו, באשה שאוהב אותה מכל. בכל פעם שאת מחזירה לו, אפילו אם הוא החל בזה, את פשוט מספקת לו סיבה טובה כדי להכות בך שנית וחבל. איני אומר שאת אחראית על מעשיו או אשמה בכל חלילה,כי זו אינה אמת. גם בעלך צריך וחייב להשתנות בהמון תחומים. אולם על כך אין לך שליטה וזה לא תפקידך. במקום לבזבז כוחות ואנרגיות סרק במה בן זוגך צריך להשתנות, קבלי אותו כפי שהוא ושמרי את כוחותייך לשיפור אושרך.
כאשר תקבלי אותו כפי שהנו הוא ישמח לשמוע את דעתך כדי לשפר בעצמו ולהיות ראוי להערכתך. על מנת למנוע ריבים ומאבקים נוספים, עדיף לשתוק או להשתמש בעצה שכתבנו ולגרום לו רגשי אשם,בלי לספק לו סיבות נוספות להמשיך להילחם. את פשוט לא יורדת לרמה שלו ושומרת על כבודך, וערכך העצמי מרקיע שחקים. מילת קסם זו מחזירה את השלווה והשקט שהיו חסרים לך, והזדמנות עבורך להיות כנה עם רגשותייך ולכבד את עצמך כאשה רכה, עדינה ומיוחדת מבלי לפגוע באדם היקר לך. גישה- זו דורשת בגרות רבה, יוצרת אינטימיות וחיבור מיוחד שעליו חלמת ויהפוך אצלך לטבע שני.
מובן שעצה זו היא טובה גם לגברים, אך הדגשנו נקודה זו לנשים, כי בדרך זו ניתן ללמד את הגברים להתייחס לנשיהן בכבוד ובהערכה רבה, ורבים הסיכויים שגם הם ילמדו כיצד להכיל ולקבל את נשיהן כראוי, בתפילה, התמדה וסבלנות זוכים.
נקודה חשובה-
יש לקיים עצה נפלאה זו מתוך רצון ללא כעס ומרמור. כי אם צוברים משקעים שליליים ולא מוציאים אותם, בסוף זה מתפרץ ללא פרופורציה ופעמים הנזקים הם בלתי הפיכים כפי שהוכחנו בעבר. לכן בכל מקרה יש להיוועץ עם איש מקצוע ולא לדחוק רגשות כאובים. מצד שני גברים חייבים לדעת ולהפנים,שכל הרגשות, ההצלחות והכישלונות של האשה, תלויים בהתייחסותו ותגובתו של הבעל כלפיה. עיקר רצון האשה למצוא חן בעיני בעלה. מציאת חן זו היא צורך נפשי רב עבורה ואין זה בבחירתה, מפני שכך היא בנויה מראשיתה.
לדוגמא:
אשה עם קריירה  ומעמד חברתי גבוה, במידה ואינה מקבלת יחס ושימת לב אוהבת  מהבעל, כל ההצלחה לא שווה לה וטוב לה מותה מחייה. אולם אשה עקרת בית בלי שום מעמד או תפקיד חברתי מיוחד,אם זכתה לבעל תומך ומפרגן,יכול לשמחה ולגרום לה הנאה וסיפוק רב יותר מבעלת הקריירה. כדי לשמח אשה, אין צורך להרשים אותה בעניינים גדולים ויקרים, אלא בדברים מועטים ופשוטים כגון: חיוך, הארת פנים ,התענינות ואוזן קשבת.גברים מרצים בעיקר בדברים גשמיים ובצורכי הבית ושוכחים את הצרכים של האשה.
מכאן נובע הקצר התקשורתי-האשה טוענת כלפיו אנוכי וחסר רגש, כי מבחינתה לא קיבלה מאומה, והבעל טוען-חסרת הערכה וכפוית טובה, כי מבחינתו הוא נתן הכל ולא קיבל שום הערכה. יש לציין שיש חסימה לאשה כיצד להעביר לבעל את הצורך הרגשי שהיא זקוקה לו מעל הכל. אולם אם היתה מתעלה על עצמה, מעודדת ומעריכה את השתדלותו הגשמית ומנצלת הזדמנות זו להיפתח אליו בצורך הרגשי שלה, היה נוצר פתח גדול בהבנת נפש האשה ובשינוי גישתו כלפיה.
גם באיש קיימת חסימה להעניק לאשה את החלק הרגשי שזקוקה לו בעיקר. מאחר שהאיש בנוי שכלי לכן גישתו לחיים ולאשה בפרט, לרצות בדרך גשמית. אולם אם היה לומד ומפנים את הצרכים הרגשיים של האשה ומשלב יחד את השקעתו הגשמית,היה חוסך לו המון צער, ייסורים, כספים והוצאות מיותרות כדי לשקם את הזוגיות ולהחזיר שוב את האמון שנפגע. ישנה טענה מפורסמת לגברים, שנשיהן אינן מודות בכישלונן. בעיקר כאשר מוכיחים אותן בשעת קלקלתן ומבקשים מהן להודות, כך מגיבות-"אתה יותר טוב, תסתכל על עצמך, זה בגללך, העניים שלך וכ'ו.
סוד העניין-
מאחר שקיים צורך נפשי רב באשה להיראות בעיני בעלה הכי מושלמת, קיים בה פחד פנימי שאינו בשליטתה, שאם תודה בטעותה, החן והחשיבות שלה ירדו בעיניו ועל נקודה רגשית זו משנה מהאמת ומבחינתה זו האמת.לכן על הבעל להעלים עין בזמן מעשה ולאחר מכן,בקורת מחושבת ומתחשבת כאמור לעלונים הקודמים. נקודה נוספת-
קיים בכל אדם באחוז מסוים תכונה של רדיפה עצמית, [בעיקר פרפקציוניסטים], להרגיש חסר, לא מושלם, לא בסדר וכ'ו. נשים בעיקר סובלות מתחושה זו.כגון-לא עומדות במטלות,לא מושלמות מספיק, אינן מספקות את בעליהן וכ'ו. הזכרנו שיש תכונה חזקה בטבע האשה לקבל חן וחשיבות ובעיקר מהבעל. מצד אחד תכונה זו דוחפת אותה לשלמות ומצד אחר לתביעה וביקורת עצמית המביאה לרדיפה עצמית. בעיקר כשנפל בגורלה בעל בקורתי שמעיר ומבקר אותה ללא רחם. כי למעשה התנהגותו מחזקת לה את הרגשתה שהיא אינה שווה, מוריד לה ביטחונה ומעצים לה את רדיפתה. ככל שהביקורות חוזרות ונשנות, גוברת ומתעצמת בה הרדיפה העצמית, עד שמגיעה למצב של חרדות, מרירות ודיכאון.
ישנן נשים שמקבלות טיפול רגשי במצב הטוב ובמצב הגרוע נהפכות לאפאתיות ונזקקות לטיפול תרופתי ופסיכיאטרי. מובן שלגביה אין הבדל בסיבות ובמניעים  שהבעל מעיר לה ואפילו אם זה בצדק ובתמים, כי מיד היא  מאבדת את הכח והחשק לחיים!! גברים ביקורתיים הם בדרך כלל בעלי אופי חלש שסבלו בילדותם מביקורתיות, וחינוך כפייתי. הבטחון והערך העצמי שלהם שואף לאפס ומנסים להתעלות ע"י הערות וביקורות,למרות שכלפי חוץ משדרים חוסן וביטחון שקרי. הם מומחים כיצד לתפוס את נשיהן בשעת כישלון כדי לפגוע בהן-"אמרתי לך, את לא שומעת לי,מה יצא ממך וכ'ו", ומדביקים לה תווית של-"שקרנית".
אומנם קיים בנשים קושי מסוים להודות בטעות על מנת שהחן שלהן לא יפגע ואפילו במעט בעיני בעליהן, אולם אשה שזכתה לבעל מבין ומתחשב, קל לה להודות בכישלון ולקבל אחריות. מאחר שהיא יודעת שתקבל הבנה ותמיכה, ומקומה ישאר כפי שהיה לפני, ואשרי הזוכה.
מעשה-
באחד שסיפר לי שאשתו משקרת לו באופן כרוני ואפילו בדברים פשוטים.אמרתי לו שהוא מטיל אימה יתרה על אשתו,וכמובן שהכחיש זאת. הזמנתי את אשתו ביחידות ושאלתי אותה- "בעלך טוען שאת משקרת לו ואפילו על דברים של מה בכך, האם זה נכון"? ענתה-"כן". שאלתי- "מדוע"? ענתה-"הוא מטיל עלי אימה ומתוך פחדים וחרדות אני משקרת, כי איני מצליחה להבין מה יכול לרצות אותו".
מכאן מובן עוצמת רגישות האשה להערות הבעל וכל הערה וביקורת ואפילו אם הוא צודק, אך אינו יודע באיזו גישה להעביר לה, מתפרש לה כפגיעה בכבודה ומהותה ומכניס אותה לפחדים וחרדות.
כמו כן-היא עשויה להגיב לו בצורה קיצונית והיסטרית,עד כדי להגיע למצבים נפשיים קשים כמו- לשנוא את הבעל, את התורה שלו, את הדת, המצוות ואפילו את הקב"ה רחמנא לצלן,[ויש לי מזה המון סיפורים].יתרה מכך, הן פורקות עול, יוצאות לחברה החופשית ומחפשות חיים בכל האופנים ואפילו בדרכים אסורות והרסניות ודי למבינים. חז"ל אומרים - "הנח להם לישראל שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים". עיקר האיסור כשמעיר לאחר מעשה, אולם אם רואה את אשתו עומדת להיכשל בדבר איסור, צריך להזהירה וכמובן בצורה עדינה ומכובדת. גם בחינוך הילדים אם לא חצו גבולות שקבענו, עדיף להעלים עין. ישנם מקרים שעדיף לערב צד ג', מפני שאין  נביא  בעירו, וכך  אני  נוהג. שבת שלום ומבורך!!



מהדורת תשיעית
בשלום בית:

תקשורת:

מובא במשלי כ'ה-"אם רעב שונאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו". אם יש לאדם שונא ומעוניין להכאיב לו במיוחד,יגמול לו טובה תחת רעתו ובכך הוא יחוש כאוב ומושפל, מאשר שיחזיר לו נקמה ומלחמה. מפני שסבל זה הוא רב עבורו, עד כדי שהיה מעדיף לקחת גחלים ולשפוך על ראשו, מאשר השפלה כזו, וזו חכמת שלמה מלך.
כולנו נכשלים [בפרט בבית], מדי פעם בדברים מעליבים ופוגעים ללא שימת לב. בעיקר אם הפגיעה מאדם שקרוב אלינו מבחינה רגשית, היצר מפתה אותנו להחזיר לו כגמולו כדי לחנכו ולהעמיד את העניינים על מקומם. תגובה זו מקורה מרגש פגוע ומכניסה אותנו לוויכוח וריב,שהתוצאה אינה ידועה מראש ובדרך כלל מותירה את כולנו פצועים וכאובים.
מריבה היא ע"י שניים ולעצור אותה מספיק אחד. כאשר אנו זוכים לקבל ולא להחזיר, אנו מונעים פגיעה משני הצדדים ומעלים את עצמנו ואת רמת הנישואין לרמות עצומות.
עצתי-כאשר בן זוגך מעליב אותך ופוגע בך, הגיבי כך- "אי". אם הוא ממשיך לפגוע, תמשיכי לומר- "אי אי זה כואב", וצאי מהחדר.כשאינך מחזירה לו או מענישה אותו על התנהגותו המשפילה, את שומרת על כבודך ומאפשרת לו להגיע לתובנה זו בכוחות עצמו,בלי שתלמדי אותו לקח.  כי זה יכאיב לו הרבה יותר מאשר שתחזירי לו בפגיעה ובעלבון משלך, ככתוב-"כי גחלים אתה חותה על ראשו". פשוט לומר- "אי", לשתוק ולאפשר לו זמן תגובה.
אם קשה לך, תאמרי-"תודה", וצאי מהבית להתאוורר והוא יבין את טעותו ויתחרט על כך וודאי. רק היצמדי בצד הניפגע ולא הפוגע. התוצאה-
הערכתך תעלה פלאות, הקשר והחיבור יעפילו לרמות חדשות. יתכן שבתת-מודע אנו נמשכים לדרמה וריגוש, כאשר אנו מגיבים באופן פוגעני,אולם המחיר שאנו משלמים רב ואינו משתלם כלל. שתיקה בעת מריבה מביאה לכאב זמני ולאחר מכן להנאה וסיפוק לימים רבים. אולם תגובה של כעס, מביאה לסיפוק לזמן קצר ולסבל וייסורים לזמן ארוך.לפיכך-הדרך הטובה והיעילה להימנע מתגמול וממריבה,לומר-"אי" כשבן זוגך פוגע בך או מכה בך מילולית, ולעזוב את החדר כדי שלא תתפתי להחזיר לו בתגובה מעליבה. פשוט אמרי- "אי" או "תודה",ותניחי לו לבדו, זה יכאיב לו הרבה יותר מאשר שתעליבי אותו ותפגעי בו ובהבטחה.
בדרך זו את משחררת את הכאב שלך בלי לפגוע בו, ואינך צריכה להסביר לו מדוע נפגעת ממנו או לדרוש התנצלות, הוא יבין זאת לבד. האינסטינקט הטבעי להסתיר את נקודת החולשה שלנו כדי שניראה בלתי מנוצחים ובעיקר נשים חושבות כך. שאם איש לא ידע שנפגעו זה יראה כאילו שהן חזקות ולא נפגעו כלל, נכון? לא נכון. בן זוגך יודע בדיוק את נקודת הרגישות שלך כפי שאת מכירה את נקודת החולשה שלו.
לכן כשאת אומרת "אי", אינך משחררת לו מידע חדש, אולם את מאפשרת לו להבין את הפגיעה המכוערת שלו. גם כשהוא עשוי להיראות לך כאויב בקרב זכרי שהוא אינו כזה, שניכם באותו הצוות וחשיפת נקודת החולשה שלך תזכיר לו זאת ותייסר אותו מאוד. כשאינך מחזירה ופוגעת בו, הוא יזכור זאת לזכותך ויזכיר לו את נזיפתו ופגיעתו, ויתמלא בחרטה ומבוכה על התנהגותו הדוחה. במידה ותחליטי להחזיר לו כגמולו, הוא יבין שנהג נכון, יצדיק את התנהגותו ולא יזכה להטיב את מעשיו וחבל.
כשאת נמנעת מתגובה לא נעימה, את חוסמת בעדו למצוא סיבות להצדיק את התנהגותו הלא רצויה ומשאירה לו מרחב זמן להתמודד עם הפגיעה המכוערת שלו, באשה שאוהב אותה מכל. בכל פעם שאת מחזירה לו, אפילו אם הוא החל בזה, את פשוט מספקת לו סיבה טובה כדי להכות בך שנית וחבל.
איני אומר שאת אחראית על מעשיו או אשמה בכל חלילה,כי זו אינה אמת. גם בעלך צריך וחייב להשתנות בהמון תחומים. אולם על כך אין לך שליטה וזה לא תפקידך. במקום לבזבז כוחות ואנרגיות סרק במה בן זוגך צריך להשתנות, קבלי אותו כפי שהוא ושמרי את כוחותייך לשיפור אושרך.
כאשר תקבלי אותו כפי שהנו הוא ישמח לשמוע את דעתך כדי לשפר בעצמו ולהיות ראוי להערכתך. על מנת למנוע ריבים ומאבקים נוספים, עדיף לשתוק או להשתמש בעצה שכתבנו ולגרום לו רגשי אשם,בלי לספק לו סיבות נוספות להמשיך להילחם. את פשוט לא יורדת לרמה שלו ושומרת על כבודך, וערכך העצמי מרקיע שחקים.
מילת קסם זו מחזירה את השלווה והשקט שהיו חסרים לך, והזדמנות עבורך להיות כנה עם רגשותייך ולכבד את עצמך כאשה רכה, עדינה ומיוחדת מבלי לפגוע באדם היקר לך.
גישה- זו דורשת בגרות רבה, יוצרת אינטימיות וחיבור מיוחד שעליו חלמת ויהפוך אצלך לטבע שני.
מובן שעצה זו היא טובה גם לגברים, אך הדגשנו נקודה זו לנשים, כי בדרך זו ניתן ללמד את הגברים להתייחס לנשיהן בכבוד ובהערכה רבה, ורבים הסיכויים שגם הם ילמדו כיצד להכיל ולקבל את נשיהן כראוי, בתפילה, התמדה וסבלנות זוכים.
נקודה חשובה-יש לקיים עצה נפלאה זו מתוך רצון ללא כעס ומרמור. כי אם צוברים משקעים שליליים ולא מוציאים אותם, בסוף זה מתפרץ ללא פרופורציה ופעמים הנזקים הם בלתי הפיכים כפי שהוכחנו בעבר. לכן בכל מקרה יש להיוועץ עם איש מקצוע ולא לדחוק
רגשות כאובים.
מצד שני גברים חייבים לדעת ולהפנים,שכל הרגשות, ההצלחות והכישלונות של האשה, תלויים בהתייחסותו ותגובתו של הבעל כלפיה. עיקר רצון האשה למצוא חן בעיני בעלה. מציאת חן זו היא צורך נפשי רב עבורה ואין זה בבחירתה, מפני שכך היא בנויה מראשיתה. לדוגמא:
אשה עם קריירה  ומעמד חברתי גבוה, במידה ואינה מקבלת יחס ושימת לב אוהבת  מהבעל, כל ההצלחה לא שווה לה וטוב לה מותה מחייה. אולם אשה עקרת בית בלי שום מעמד או תפקיד חברתי מיוחד,אם זכתה לבעל תומך ומפרגן,יכול לשמחה ולגרום לה הנאה וסיפוק רב יותר מבעלת הקריירה. כדי לשמח אשה, אין צורך להרשים אותה בעניינים גדולים ויקרים, אלא בדברים מועטים ופשוטים כגון: חיוך, הארת פנים ,התענינות ואוזן קשבת.גברים מרצים בעיקר בדברים גשמיים ובצורכי הבית ושוכחים את הצרכים של האשה. מכאן נובע הקצר התקשורתי-האשה טוענת כלפיו אנוכי וחסר רגש, כי מבחינתה לא קיבלה מאומה, והבעל טוען-חסרת הערכה וכפוית טובה, כי מבחינתו הוא נתן הכל ולא קיבל שום הערכה.
יש לציין שיש חסימה לאשה כיצד להעביר לבעל את הצורך הרגשי שהיא זקוקה לו מעל הכל. אולם אם היתה מתעלה על עצמה, מעודדת ומעריכה את השתדלותו הגשמית ומנצלת הזדמנות זו להיפתח אליו בצורך הרגשי שלה, היה נוצר פתח גדול בהבנת נפש האשה ובשינוי גישתו כלפיה.
גם באיש קיימת חסימה להעניק לאשה את החלק הרגשי שזקוקה לו בעיקר. מאחר שהאיש בנוי שכלי לכן גישתו לחיים ולאשה בפרט, לרצות בדרך גשמית. אולם אם היה לומד ומפנים את הצרכים הרגשיים של האשה ומשלב יחד את השקעתו הגשמית,היה חוסך לו המון צער, ייסורים, כספים והוצאות מיותרות כדי לשקם את הזוגיות ולהחזיר שוב את האמון שנפגע.
ישנה טענה מפורסמת לגברים, שנשיהן אינן מודות בכישלונן. בעיקר כאשר מוכיחים אותן בשעת קלקלתן ומבקשים מהן להודות, כך מגיבות-"אתה יותר טוב, תסתכל על עצמך, זה בגללך, העניים שלך וכ'ו.
סוד העניין- מאחר שקיים צורך נפשי רב באשה להיראות בעיני בעלה הכי מושלמת, קיים בה פחד פנימי שאינו בשליטתה, שאם תודה בטעותה, החן והחשיבות שלה ירדו בעיניו ועל נקודה רגשית זו משנה מהאמת ומבחינתה זו האמת.לכן על הבעל להעלים עין בזמן מעשה ולאחר מכן,בקורת מחושבת ומתחשבת כאמור לעלונים הקודמים. נקודה נוספת-
קיים בכל אדם באחוז מסוים תכונה של רדיפה עצמית, [בעיקר פרפקציוניסטים], להרגיש חסר, לא מושלם, לא בסדר וכ'ו. נשים בעיקר סובלות מתחושה זו.כגון-לא עומדות במטלות,לא מושלמות מספיק, אינן מספקות את בעליהן וכ'ו. הזכרנו שיש תכונה חזקה בטבע האשה לקבל חן וחשיבות ובעיקר מהבעל. מצד אחד תכונה זו דוחפת אותה לשלמות ומצד אחר לתביעה וביקורת עצמית המביאה לרדיפה עצמית. בעיקר כשנפל בגורלה בעל בקורתי שמעיר ומבקר אותה ללא רחם. כי למעשה התנהגותו מחזקת לה את הרגשתה שהיא אינה שווה, מוריד לה ביטחונה ומעצים לה את רדיפתה. ככל שהביקורות חוזרות ונשנות, גוברת ומתעצמת בה הרדיפה העצמית, עד שמגיעה למצב של חרדות, מרירות ודיכאון.
ישנן נשים שמקבלות טיפול רגשי במצב הטוב ובמצב הגרוע נהפכות לאפאתיות ונזקקות לטיפול תרופתי ופסיכיאטרי. מובן שלגביה אין הבדל בסיבות ובמניעים  שהבעל מעיר לה ואפילו אם זה בצדק ובתמים, כי מיד היא  מאבדת את הכח והחשק לחיים!!
גברים ביקורתיים הם בדרך כלל בעלי אופי חלש שסבלו בילדותם מביקורתיות, וחינוך כפייתי. הבטחון והערך העצמי שלהם שואף לאפס ומנסים להתעלות ע"י הערות וביקורות,למרות שכלפי חוץ משדרים חוסן וביטחון שקרי.
הם מומחים כיצד לתפוס את נשיהן בשעת כישלון כדי לפגוע בהן-"אמרתי לך, את לא שומעת לי,מה יצא ממך וכ'ו", ומדביקים לה תווית של-"שקרנית".אומנם קיים בנשים קושי מסוים להודות בטעות על מנת שהחן שלהן לא יפגע ואפילו במעט בעיני בעליהן, אולם אשה שזכתה לבעל מבין ומתחשב, קל לה להודות בכישלון ולקבל אחריות. מאחר שהיא יודעת שתקבל הבנה ותמיכה, ומקומה ישאר כפי שהיה לפני, ואשרי הזוכה.
מעשה-באחד שסיפר לי שאשתו משקרת לו באופן כרוני ואפילו בדברים פשוטים.אמרתי לו שהוא מטיל אימה יתרה על אשתו,וכמובן שהכחיש זאת. הזמנתי את אשתו ביחידות ושאלתי אותה- "בעלך טוען שאת משקרת לו ואפילו על דברים של מה בכך, האם זה נכון"? ענתה-"כן". שאלתי- "מדוע"? ענתה-"הוא מטיל עלי אימה ומתוך פחדים וחרדות אני משקרת, כי איני מצליחה להבין מה יכול לרצות אותו". מכאן מובן עוצמת רגישות האשה להערות הבעל וכל הערה וביקורת ואפילו אם הוא צודק, אך אינו יודע באיזו גישה להעביר לה, מתפרש לה כפגיעה בכבודה ומהותה ומכניס אותה לפחדים וחרדות.כמו כן-היא עשויה להגיב לו בצורה קיצונית והיסטרית,עד כדי להגיע למצבים נפשיים קשים כמו- לשנוא את הבעל, את התורה שלו, את הדת, המצוות ואפילו את הקב"ה רחמנא לצלן,[ויש לי מזה המון סיפורים].
יתרה מכך, הן פורקות עול, יוצאות לחברה החופשית ומחפשות חיים בכל האופנים ואפילו בדרכים אסורות והרסניות ודי למבינים. חז"ל אומרים - "הנח להם לישראל שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים". עיקר האיסור כשמעיר לאחר מעשה, אולם אם רואה את אשתו עומדת להיכשל בדבר איסור, צריך להזהירה וכמובן בצורה עדינה ומכובדת. גם בחינוך הילדים אם לא חצו גבולות שקבענו, עדיף להעלים עין. ישנם מקרים שעדיף לערב צד ג', מפני שאין  נביא  בעירו,
וכך  אני  נוהג. שבת שלום ומבורך!!



מהדורה עשירית
בשלום בית:

באחת הסדנאות שערכתי לנשים במרכז הארץ סיפרה בעלת תשובה בנוכחות הקהל שהיא אסירת טובה לבעלה על כל הפגיעות וההשפלות שגורם לה. שאלתי מה פירוש? היא סיפרה שהיא חזרה בתשובה והבעל עדיין לא, ומפאת שהוא מתנגד לדרך החדשה שלה, הוא דואג לפגוע בה ובעיקר בנוכחות אנשים זרים, משפחה וכ'ו. אולם על כל השפלה שהיא מקבלת ממנו היא מתחזקת בעוד שיעור תורה,אמונה יראת שמיים וכ'ו,וזוקפת זאת לזכותו. שאלתי מהיכן קיבלת את הכוחות הללו? ענתה- "אני פשוט יודעת שהוא לא אשם במאומה ומי שמנסה אותי זה הקב"ה בלבד וכל הייסורים שאני עוברת זה לכפרת עוונות על העבר וגלגולים קודמים, לכן אני מקבלת את הכל בשמחה ומודה לו על הכל כי- "מפי העליון לא תצא הרעות". כשמוע את הדברים התרגשנו מאוד על דברי אלוקים חיים היוצאים מהלב ונכנסים ללב, ועל כך כתוב-"במקום שעומדים בעלי תשובה אפילו צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד ואשרי הזוכים.
מובא במשלי כ'ה- "אם רעב שונאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו". כלומר- אם יש לאדם שונא ומעוניין לנקום בו, יגמול עימו חסד כי הוא יחוש יותר כאוב ומושפל, מאשר שיחזיר לו מלחמה ונקמה. סבל זה הוא גדול ורב עוצמה עבורו, עד כדי שהיה מעדיף לקחת גחלים ולשפוך על ראשו מאשר כאב זה, ככתוב-"כי גחלים אתה חותה על ראשו"! נזכרתי שפעם ניגש אליי אחד מל"ו צדיקים והיה מעוניין לשלם כסף על מנת שאבזה אותו בכולל לעין כל למחיקת עוונות [כמובן ע"פ דרגתו]. שאלתי אותו-"מה עם הנשמה שלי"? וכמובן שהתנגדתי לציוויו. מובא על המון צדיקים גדולים שהיו גולים ממקומם לצורך כפרת עוונות ומבקשים יסורין כי אין מעלה גדולה יותר מאשר לקבל ביזיונות באהבה!! כמובן שאנו לא בדרגות הללו, אולם פעמים רבות מזכים אותנו משמיים לקבל פגיעות וביזיונות בלי שנבקש ונהיה ערוכים לכך, כדי לנקות ולצחצח לנו את הנפש כמובא בעץ חיים, [ברבינו הלש"ם].
אמנם הניסיון הוא לא קל ובעיקר אם הפגיעה מהבית ומאדם שקרוב אלינו מבחינה רגשית. במצבים הללו היצר מפתה אותנו להחזיר ולהעמיד את המצב על תיקונו. תגובה זו מקורה מרגש פגוע ומחוסר אמונה ומכניסה אותנו לריב ומלחמה, אשר התוצאה ידועה מראש. כאשר אנו זוכים לקבל ולא להחזיר, אנו מונעים פגיעה משני הצדדים ומעלים את רמת הנישואין לרמות עצומות [מעבר לניקיון והשכר העצום על כך]. עצתי-
כאשר בן זוגך מעליב אותך, תגיבי- "אי". אם הוא ממשיך לפגוע, תמשיכי לומר- "אי אי זה כואב" וצאי מהחדר. כשאינך מחזירה לו או נוקמת בו, את פשוט שומרת על כבודך ומאפשרת לו להבין את התנהגותו המכוערת בלי ללמדו לקח או להענישו, וזה יכאיב לו הרבה יותר מאשר שתכאיבי לו בדרך שלך, ככתוב-"כי גחלים אתה חותה על ראשו". פשוט לומר-"אי" ולאפשר לו זמן לחשוב. במידה וקשה לך, תאמרי-"תודה" וצאי מהבית להתאוורר כדי לא להתפתות להחזיר לו, הוא יבין את טעותו לבד ויתחרט על כך וודאי, רק היצמדי בצד הניפגע ולא הפוגע. יצוין שיש צורך רב לגברים שנשיהן יהיו בצד החלש על מנת להעלות את ביטחונם להעניק להן את המיטב, כפי שהטבת בתחילת הקשר ומאז הוא ממתין להזדמנות להעניק לך את האושר. התוצאה-
הערך והכבוד שלך יעלה פלאות, הקשר והחיבור יעפילו לרמות עצומות. רק תשתדלי לפעול לשם שמיים ללא ציפיות, כי הן מולידות אכזבות, וגם ששכרך ישאר שמור לנצח נצחים. יש לציין ששתיקה בעת מריבה מביאה לכאב זמני ולאחר מכן לסיפוק לימים רבים. אולם תגובה בעת מריבה גורמת להנאה לזמן קצר ולסבל וייסורים לזמן ארוך. הדרך היעילה להימנע מהסלמה ומריבה, לומר-"אי" כשבן זוגך פוגע בך ומכה בך מילולית ולעזוב את החדר אם קשה לך לעמוד בניסיון. פשוט תאמרי- "אי", "תודה", זה יכאיב לו הרבה יותר מאשר שתחזירי לו פגיעה משלך ובהבטחה. בדרך זו את משחררת את הכאב שלך ואינך חייבת לו הסברים מדוע נפגעת או לדרוש ממנו התנצלות, הוא יבין לבד. באופן טבעי אנו מסתירים חולשות כדי שניראה בלתי מנוצחים ובעיקר כך נשים חושבות, נכון? לא נכון! בן זוגך יודע בדיוק את נקודת התורפה שלך כפי שאת מכירה את נקודת החולשה שלו. לכן כשאת אומרת לו "אי", אינך משחררת לו מידע חדש כי הוא מכיר את הרגישות שלך, אך את מאפשרת לו להבין את הפגיעה המטופשת שלו בלי לרדת לרמה שלו. גם כשהוא עשוי להיראות לך כאויב בקרב, תזכירי לו ולעצמך שהוא אינו כזה, כי שניכם באותו הצוות ובאותה ספינה וחשיפת נקודת החולשה שלך תזכיר לו זאת, תייסר אותו ותחזיר אותו למוטב וזה- סוד נפלא.
כמו כן- כשאינך מחזירה לו כגמולו, הוא יזקוף זאת לזכותך, יזכור את פגיעתו ויתעורר לעשות תשובה ויבקש סליחה על התנהגותו. אולם במידה ותחליטי להחזיר לו, הוא יבין שנהג כראוי, יצדיק את התנהגותו ולא יטיב את מעשיו. כשאת נמנעת מתגובה לא נעימה, את חוסמת בעדו למצוא סיבות להצדקת התנהגותו ומאפשרת לו מרחב זמן לחיות עם הפגיעה שלו כדי לתקן את טעותו. לכן בכל עת שאת מחזירה לו אפילו אם הוא החל בזה, את פשוט מספקת לו סיבות טובות להכות בך שנית וחבל. איני אומר שאת אחראית על מעשיו או אשמה שיש לך מערכת יחסים עלובה, כי זו לא אמת. גם בעלך צריך וחייב לעשות שינויים בהמון תחומים, אולם זה לא התחום שלך ולא תפקידך. במקום לבזבז כוחות ואנרגיות סרק מה הוא אמור לשנות וכ'ו, קבלי אותו כפי שהוא ושמרי את כוחותייך לשיפור אושרך. במידה ותקבלי אותו כפי שהנו ללא רצון לחנכו וכ'ו, הוא ישמח לשמוע את דעתך עליו כדי לשפר את עצמו ולהיות ראוי להערכתך. יצוין שעדיף להשתמש בעצה זו מאשר לשתוק, כי עצה נפלאה זו תגרום לו רגשי אשם ושינוי גישה. כמו כן את זוכה לכבד את עצמך בלי לרדת לרמה שלו, ובאמצעות גישה זו הוא יעשה שינוי מעשה מעצמו והרי אין דבר אמיתי ונפלא מזה. משפט קסם זה עשוי להחזיר לך את השלווה והאושר באופן מידי וזו הזדמנות נפלאה עבורך להיות כנה עם רגשותייך המיוחדים בלי להסוות אותן בפגיעה ולפגוע באדם היקר לך מכל. אמנם גישה זו דורשת בגרות ויוצרת אינטימיות וחיבור מיוחד שעליו חלמת מהיום שבחרת להיות לו לרעיה טובה ונאמנה, אולם היא ניתנת השגה. מובן שעצה זו היא נפלאה גם לגברים, [בעבר השתמשנו בבית בעצה מדהימה זו], אך הדגשתי נקודה זו לנשים, כי בדרך עקיפה ונפלאה זו, ניתן ללמד את הגברים לשנות גישה ולהתייחס לנשיהן בכבוד ובהערכה, ורבים הסיכויים שילמדו להכיל ולהבין אותן ללא יועצים ומגשרים.
יצוין-שיש לקיים עצה זו בזמן כעס ומריבה בלבד! אולם לאחר שנרגעים הרוחות והמצב רגוע, חייבים לתקשר בצורה יעילה ולהעלות את כל הבעיות כדי לפתור אותן. כמובן שבכל שיחה לפתור בעיה אחת ולא להציף את הכל [בעיית הנשים], אחרת נשארים קירחים מהכל. כמו כן לא להציף את העבר שנית בעיקר אם התפייסתם עליו, אלא להתאמץ לראות עתיד ורוד וטוב. כי אם צוברים משקעים וכעסים ולא מוציאים אותם באופן ובזמן הנכון, במצב הטוב מתהפכים על הצד השני מחיוב לשלילי וכעת לא מוכנים להתפשר בעד שום מחיר, ובמצבים חמורים יותר זה מתפרץ ללא פרופורציה ופעמים הנזקים הם בלתי הפיכים-הנפש מתרסקת, הבריאות קורסת וכעת מוכרחים בטיפולים רגשיים, שיחות, תרופות וכ'ו, והטיפול כאן הוא ארוך, מסובך ומורכב ולא תמיד מצליח. לכן בכל מקרה יש להיוועץ עם אנשי מקצוע ולא לדחוק רגשות שליליים, אלא בשעת מריבה בלבד. במידה ומנסים לתקשר שנית בזמן רגוע ושוב רגשות מתפרצים ללא שליטה ולא מגיעים לתובנות, יש לערב סמכות מקצועית ולא לוותר בעד שום מחיר, כדי להוציא ולשחרר פסולת רגשית זו שמציקה וחונקת אותנו ולשלם מחיר יקר! במידה ומכל סיבה שהיא נשללת האפשרות להיוועץ עם בעלי מקצוע, ניתן לשחרר רגשות שליליים באמצעות שיחה אישית האדם עם עצמו. כלומר ידבר עם עצמו והוא יהיה למאזין טוב ותומך. נתקלתי עם אנשים שעושים זאת וכששאלתי פשר הדבר, ענו-"זה מרגיע ומשחרר אותם". בתחילה זה היה נשמע לי הזוי לכן החלטתי למצוא מקור לזה ובס"ד מצאתי. מובא במשלי-"שיחה בלב איש ישחנה". חז"ל מפרשים שני פירושים: "ישיח לאחרים". פירוש שני-
"ישיח לעצמו".
מכאן ראייה נפלאה מהתורה להוצאת רגשות ע"י האיש בעצמו וכמובן כשאין אפשרות אחרת או אפילו בנוסף לתמיכה של איש מקצוע. עצה נפלאה זו היא טובה במיוחד לאנשים מופנמים, ביישנים וגם למגשרים ויועצים שאין להם כתובת להוציא. רצוי לקיים עצה זו במקומות שקטים עם פרטיות ללא מפריע כדי לשחרר את כל המטענים ללא פחד,בושה או חוסר נעימות. כדאי לערוך רשימה לפני, ובכל הזדמנות להוציא תסכול או בעיה אחת, להשתחרר ממנו ולעבור לאחר. מומלץ לצאת לשדה ולקיים עצה מדהימה זו ולנצל הזדמנות נפלאה זו, להתבודד עם השם יתברך. אך ההבדל-כאשר האדם מדבר עם השם יתברך, זוכה לקבל ממנו אהבה ללא תנאים. אולם כאשר הוא מדבר עם עצמו ומשחרר מטענים רגשיים, הוא מקבל אהבה מהאני שלו ומי לא זקוק להרגיש שלם עם עצמו, אולם בהחלט ניתן לשלב את שניהם. יש עוד עצה מדהימה-שהאדם ינהל דו שיח מחשבתי עם עצמו. כלומר הוא יטען את טענותיו באופן מחשבתי והוא יהיה היועץ, התומך וכ'ו של עצמו. עצה זו היא גם בדוקה ומנוסת והריני עד על עצמי. אולם כדי לשחרר רגש שלילי, חשוב לסיים בחיובי.ישנה עוד עצה בדוקה ונפלאה להוצאת רגשות באמצעות כתיבה.
הכתיבה היא יכולה להיות בין אישית או האדם עם עצמו, כי עצם הוצאת רגשות כאובים ללא פחד, איום ונטישה, היא עשויה בהחלט לשחרר את האדם ממצוקותיו וכתבנו רבות בעבר בעניין חשוב זה. הגיע אליי לטיפול איש ציבור חשוב שסיפר במשך שעות ברצף על הצרות שהוא עובר ועל הסבל הרב שהוא מושך בשקט ושאין לו כתובת להוציא. הכי מתסכל אותו שהחברה והסובבים אותו מקנאים בו ומדברים רק בשבחו ומחזיקים ממנו כאדם המאושר והמושלם ביותר, בו בזמן שהוא מרגיש האדם הכי כאוב וסובל בעולם.
הוא פשוט לא התלונן על דבר ודאג כלפי חוץ להקרין רק אושר ושלווה. גם בבית העמיד פנים שהכל כשורה, כאשר סבל בשקט רק על מנת לרצות אחרים. כאשר עליתי בס"ד על שורשי בעיותיו עצרתי אותו [במטרה לחסוך לו בטיפול] ואמרתי לו שאין צורך להמשיך יש לי עבורו פתרונות. ענה-"אל תפסיק אותי ואשלם במיטב כספי,לא באתי לקבל עצות,אני מכיר את חולשותיי, פשוט אין לי למי לשפוך את תסכוליי", וכך המשיך במשך שעות, שבת שלום ומבורך.  

שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל
מעבדכם ומוקירכם
יעקב אליהו!!

לשאלות:
13:00/15:00
19:00/22:00.