כהמשך-
תקשורת חלק כ'
נשים וגברים

מדברים בשתי שפות:

חז"ל אומרים-
"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו",מאחר והאדם קרוב לעצמו, אינו מסוגל לראות את חסרונותיו ורק דרך הצד השני ניתנת לו אפשרות לגלות את חסרונותיו מבחינת-"כל הפוסל במומו פוסל".

יוצא מכאן-שכל מום וחסרון שאנו רואים בזולתנו קיים בנו אבל בדקות יותר ואם הינו שלמים ונקיים מאותן חסרונות ומומים לא היתה לנו אפשרות לראות זאת בזולתנו. מכאן-שהצד השני הוא המראה האמיתית שלנו ודרכו אנו רואים את עצמנו על מנת שנוכל לתקן ולהשלים את חסרוננו.מובן-שאין הכוונה שלא צריך להעיר אם חייבים, אולם על מנת שההערה תיהפך להארה וחיובית וממקום של שליטה ולא מתוך רגש פגוע, צריך לזכור את הכלל שאותו מום שאנו רואים בזולתנו  קיים  בדקות גם בנו.כלל יסודי-וחשוב  זה יעזור לנו להעביר בקורת בונה וחיובית שהשפעתה תהיה רבה על זולתנו ועל בני זוגנו.
יסוד-חשוב זה קיים גם בחינוך הילדים שהמום של ילדינו קיים בדקות גם בנו, לכן כלל זה יכול לעזור לנו על מנת למתן ולמתק את תגובתנו והערותינו לילדנו ולהעביר להם מסר מתוך לב נקי, אוהב ובפרט בדור יתום כזה שאינו מסוגל לקבל שום תוכחה. יש לציין-
שכלל זה הוא נכון ומדויק בעיקר בין האיש והאשה, שהיא המראה הפנימית של הבעל וכן האיש הוא המראה הפנימית של האשה,

[כמובא בספר חסד לאברהם, זקנו של מר"ן החיד"א זצוק"ל].
לפיכך-אם הינו מתבוננים היטב בעצמנו ועושים חשבון נפש מעמיק, הינו מגלים שההערות והביקורות מתעוררים מתוך חסרונותינו, כדי להנמיך את השני ולהגביה את עצמנו על חשבונו.

מאחר וטבע האדם להעלים את חסרונותיו, משום שנוח לו להרגיש את שלמותו בעצמו ואת חסרונו בזולתו כידוע.
היסוד-שזולתנו הם המראה הפנימית שלנו, מביא אותנו למסקנה אחת ויחידה, שלא להעיר שום הערה כלל, וגם אם חייבים לא מתוך לחץ או כעס, אלא מתוך התבוננות והכנה פנימית שהחיסרון של זולתנו קיים בדקות גם בנו.בכל פעם כאשר רואים דבר שאינו כשורה בזולתנו, זה מחייב אותנו לבדוק תחילה  בעצמנו כדי למצוא את שורש הפגם בתוכנו, שהרי מה  שרואים באחרים זו הבבואה הפנימית שלנו המשתקפת במראה של זולתנו.

לכן-צדיקים שעבדו על מידותיהם וזככו אותם, זכו לאהבת עם ישראל ברמה כזו שאינם מסוגלים לראות שום מום וחסרון בשום יהודי ואפילו בגרוע  שבגרועים, מאחר שהמראה הפנימית שלהם זכה וברה.
מי שלא זכה לטהרה זו או לפחות להבנה  זו, חי בהרגשת מרמור ותסכול ומושך עמו מטענים קשים על כל העולם ובפרט הרגשת פספוס והחמצה כאשר מגלה בכל פעם  חסרון חדש בבן/ת זוגו, רודפו/ה, מאשימו/ה, כואב ומצטער על שנפל בחלקו/ה שידוך כזה.
כמו כן-מתמרמר על השדכן, משפחה, חברים וכל המעורבים בשידוך ונופל למחשבות כפירה של מקח טעות, כביכול הקב"ה טעה בזיווג זה במקום לתקן את המראה הפנימית שלו.
ניתן דוגמא בעניין המראה:היצר החזק באיש זה לראות, והיצר החזק באשה להיראות. הקושי גדול ושווה לשניהם באותה רמה.
אולם קיימת השפעה חזקה וישירה זה על זו.
לדוגמא-אשה המכשילה את הרבים בזה שמתנשאת ומבליטה את חכמתה ויופייה בחוץ, עוון חמור זה קשור גם לבעל ומחייב גם אותו לעשות תשובה  וחשבון נפש מעמיק, כי  בזה שהוא פוגם בעיניים ועושה השוואות בין אשתו לשאר נשים, משפיע על בת זוגו ללא כוונה, כח ורצון להמשיך להיראות ולהכשיל את הרבים.
וכן להיפך-אדם שנכשל בפגם  העיניים, עוון ופגם זה תלוי גם בבת זוגו.מאחר שהיא מכשילה את הרבים בהתבלטותה כלפי חוץ, גרמה לבין זוגה להיכשל בראיות אסורות ולעשות השוואות בינה לבין שאר נשים.
לפיכך-עניין חמור זה מחייב גם אותה בחשבון נפש מעמיק ותשובה אמיתית על שגרמה לבן זוגה להיכשל במראות אסורים וכן על דרך זו בכל העניינים.
ועוד-עצת היצר לפתות אותנו כדי להעיר לבני זוגנו לטובתו ובמטרה למנוע הידרדרות המצב ולחנכו שיתקן את טעויותיו.
אולם-מקור הדחף להעיר, לבקר ולהאשים, שורשו בגאווה, במידת הניצחון, דימוי עצמי נמוך ודרישה לשלמות מהשני.
אם נזכה להתעלות על עצמנו ונתגבר על מדות האגו והניצחון, נוכל בנקל להאיר ולא להעיר וע"י חשבון נפש מעמיק הינו מיד מגלים שכל מום וחסרון שזיהנו בזולתנו, זה למעשה המום שלנו, אזי מיד היה נתקן החסרון ללא שום צורך בהערה או בביקורת כלפי בן/ת זוגנו וזה סוד יקר. ככל-שנתחזק במידות טובות וביראת שמיים, כך נוכל להשפיע מחשבות והשפעות טובות על זולתנו, ילדינו ובן/ת זוגנו ואפילו בלי שום דיבורים והערות.חז"ל אומרים-שדורנו נקרא-"דור עקבתא דמשיחא".
מסביר רבינו האריז"ל בספר שער הגלגולים- הכוונה היא שנשמות דורנו הם נשמות עקב של האדם הראשון, כלומר שפלות ונמוכות. זה מתבטא בעיקר בסקרנות להיחשף לרע ולמראות אסורים. וודאי שעלינו להתרחק ולברוח מזה כמו מן האש ולא להכניס את הטינופת שיש בחוץ אל תוך בתינו ולחנך את ילדינו בדרכי היראה והטהרה של אבות אבותינו.
אולם-מסביר הרב- מאחר שנשמות דורנו הן נשמות עקב שזו היא הבחינה הנמוכה ביותר מכל נשמות דורות קודמים, לכן מוטלת עלינו עבודה קשה ביותר שלא היתה כמוה מדור המבול ועד היום.
מצד אחד מוטל עלינו לחנך את ילדינו בדרך ישראל סבא ומצד שני לדעת שזה כמעט בלתי מן הנמנע שילדינו לא יחשפו למראות ועניינים אסורים.גם אם לא נחשפו בגיל צעיר, יתפתו בגיל מאוחר יותר בזמן הבגרות, נישואים וכ'ו.
חשיפה זו היא-ירידה לצורך עליה ורק ע"י כך יוכלו להעלות את ניצוצות חלקי נשמתם שנפלו בתוך "נשמות עקב".
אומנם ככל שנחנך בדרך של קירבה ואהבה, הסיכוי שיפלו למקומות נידחים קלושים יותר וגם אם כן, חזרתם לדרך הישרה תהיה קצרה ומהירה ביותר.אין אנו צריכים להיבהל ולהמתין מתי זה יופיע, כי פחד זה עלול לזרז ולעורר בחינות שליליות מבחינת-
"את אשר יגרתי יבא לי".
לפיכך-צריכים להיות ערוכים על מנת לתת מענה טוב ונכון אם ילדינו יחשפו לרע, כדי לקרבם מתוך חום והמון אהבה.
עניין זה תלוי מאד במערכת היחסים התקינה בין ההורים ובין הורים לילדים.
מסופר-על הגאון הרב יוסף אלישיב זצוק"ל ששאלו אותו אודות משפחה בת 8 ילדים, שאחד מהם התקלקל וחוששים לשאר הילדים.
פסק הרב זצוק"ל- לחלק את הילדים בישיבות ותלמודי תורה מחוץ לבית ואת הילד הבעייתי להשאיר בבית ולהרעיף עליו חום והאהבה, כי רק בדרך זו ניתן להצילו ולהחזירו  למוטב.
איני אומר לעשות מזה הלכה ולמעשה, אולם מעשה זה משקף לנו מה היא הדעת תורה וההשקפה הנכונה בימנו ועד היכן אנו רחוקים ממנה.
יתרה מכך-אם נתבונן לעומק בעניין חינוך ילדינו ונשאף להיות אמיתיים עם עצמנו, נגלה שמה שמניע אותנו בחינוכם, זה-"המה יגידו ומה יחשבו החברה עלינו" ולא הצלחת הילדים באמת.
מה שמוליך אותנו זה הכבוד, הקנאה והתחרות, כדי לא להיראות פחותים מזולתנו ולא טובת ילדינו נטו.
מעשה-מפורסם בראש ישיבה חשוב ששאל את הרב יהודה לייב שטינמן זצוק"ל- שלא מצליח למצוא שידוך מוצלח לבתו, אם כן על מה הוא צריך להתפשר? ענה הרב זצוק"ל-
"על מה יגידו".כלומר כל העיקוב זה מצדו, כי מה שמעניין אותו זה- "מה אנשים חושבים או מה יגידו" ולא מה מתאים לבתו באמת.

איני עושה הכללה חלילה, אולם מעשיות הללו ממחישים לנו את דעותינו והשקפתנו שהם על חשבון ילדינו ובעיקר את הטעות הנוראה בחינוך ילדינו.
כידוע-ילדינו הם רק פיקדון בידינו לזמן קצוב ואנו לא בעלים עליהם ובוודאי לא על נשמותיהם. לפיכך-עלינו לעשות חשבון נפש מעמיק בחינוכם, האם זה לטובתם או לטובתנו, ולא נצטרך לתת את הדין על מעשינו.כמו כן-ישנה חשיבות רבה בחינוכם בדוגמא האישית ובעיקר-
שאבא ואמא הם אחד כמפורט בעלון הקודם, ובוודאי לא לפגוע זה בזו בנכחותם.כאשר למשל לוקחת האשה את הסמכות לידה- פוגעת ומסרסת את בן זוגה, גורמת לכך מ' דברים קשים:
א. מורידה לילדים את ביטחונם, כי ילדים חזקים כאשר יש להם אב חזק וסמכותי.
 ב. פוגעת בשמחתם,כי ילדים שמחים ומאושרים כאשר אמא ואבא הם אחד.
 ג. מורידה לבן זוגה את ביטחונו העצמי ומכניסה אותו בין היתר בתחרות סמויה עם הילדים, מי כשרוני ומוצלח דיו בעיניה.
כאשר הגבר מפסיד את מקומו, מחוסר מודעות מוציא את זעמו וכעסו על ילדיו.נכון שזה לא הוגן, אבל זה טבעי ביותר.
זכרי-שהילדים קשורים וכרוכים רוב הזמן אחר האם, לכן ילדייך מכבדים במיוחד את האנשים שאת מכבדת.
ילדים כבר בגיל צעיר מבינים מי אמור להיות הסמכותי בבית ואם תדעי לכבדו למרות טעויותיו, הם ידעו לכבדו כראוי, כי על-"רוב פשעים תכסה אהבה" וזה תלוי במידת הכבוד וההערכה שתעניקי לו בפרט לידם.כאשר ילדייך מתלוננים על בן זוגך, חשוב לשמור על מידה נאותה של הערכה וכבוד כלפי שותפך לחיים ובמהלך השיחה תעבירי להם מסר חיובי וטוב עליו.ילדים בדרך כלל מתלוננים על האב לא מפאת שהם פגועים ממנו, אלא לקבל אישור והסכמה מהאם שיש להם אבא טוב שאוהב ודואג להם.אישור יקר וחשוב זה רק את יכולה לתת וזה סוד יקר.אם תאמרי לילדייך שוב ושוב "מה שאבא אומר", בפרט בנכוחות בן זוגך, הוא יתרכך עמם, יהיה פחות תחרותי, יכבד אותך ויתחבר אלייך כבתחילה ובהבטחה!!
כאשר גברים חשים שנשותיהן מתייחסות אליהם בכבוד ונותנים להם מקום ראשון לפני ילדיהם ואפילו במקרים קשים כאשר הבעל מתנהג עמם בצורה שלילית וברוטאלית[לא מדובר בפיקוח נפש או התעללות פיזית חלילה],יש סיכוי ותקווה רבה לשיקום הזוגיות והתא המשפחתי. ועוד-סיכוייהם להיענש ע"י האב יהיו קטנים ביותר כאשר יקבל יחס חם ונדיב ממך בנוכחותם.אכן-קיימת תופעה קשה ונפוצה שהילדים מהווים למטרות נוחות של כעס מצד ההורים כלפיהם ובפרט של האב.
עניין-זה מצוי בעיקר כשיש אשה שתלטנית והגבר אינו יכול להתמודד עמה, הוא עשוי ללא מודעות לשחרר את כעסיו על ילדיו כדי לגמול לה על כך.נכון שזה אינו צודק והוגן, אבל זה גם מאוד אנושי.
ועוד,שחרור כעסים על הילדים מצוי גם מצד האשה. כאשר אינה מקבלת יחס הולם מבן זוגה, או כשמרגישה שהוא מתייחס לילדים בכבוד וכלפיה בזלזול ובפרט לידם, אזי ללא מודעות מוציאה את כעסה ותסכולה על הילדים.
 לכן-"הזהיר והנזהר ירבו שלומים כנהר", כלומר שני בני הזוג צריכים להיזהר לכבד זה את זו על מנת לא להוציא את כעסם על ילדיהם, מאחר וזו לא הכתובת, הנושא רחב עוד נעמיק ונרחיב  עם דוגמאות בס"ד!!

מהדורה שלישית
בשלום בית:

תקשורת:ישנו מרכיב חשוב בתקשורת שיש להבין. שאמת ושקר זה לא מה שאנו חושבים או אומרים לבן/ת זוגנו, אלא אם יש תועלת או לא, מבחינת- "סוף מעשה במחשבה תחילה".
כשם שיש מצוה  לומר דברים הנשמעים,יש מצוה רבה לא לומר דברים שאינם נשמעים, הכוונה המתקבלים.
כלל זה קיים גם בחינוך הילדים,קל וחומר אצל הגדולים. מפתח ההצלחה הוא, להעלים עין אם לא מוכרחים להעיר. לדוגמא-ילד שגדל עם מינימום של הערות, הוא בריא יותר בנפשו מילד שגדל עם המון ביקורות,וזו הסיבה שממליצים היום בטיפול תרופתי בבתי ספר. כי מחוסר שליטה על ילדים היפראקטיביים, הגיעו למסקנה שאם נעיר לילד 10 פעמים ביום מתוך 30, זה כבר כדאי ושווה.
בדרך כלל ילדים שקיבלו הערות בלי סוף, פתחו שנאה למלמדים, לב"ס ולהורים, ובסוף נשרו מן הלימודים עד כדי שנאה לדת, להורים ולחיים. לטוענים שיש חשש לנזק בריאותי בטיפול התרופתי, הנזק והחורבן שנגרמים לנפש הילד מהערות יתר חמורים יותר.
כמובן שאין במאמר זה להמליץ על טיפול תרופתי ולא למנוע אם חייבים. מטרת הדברים, כדי להמחיש את החורבן והנזקים הבלתי הפיכים שנגרמים לנפש הילד כתוצאה מהערות יתר, כל שכן בזוגיות.
כדי לבנות זוגיות טובה ולגדל ילדים בריאים  בנפשם ובגופם, חייבים להעלים עין,ובעיקר בנוכחות הילדים. בעניין חינוך הילדים, יש לאפשר להם מרווח בזמן שלהם להבנות  לבד, חוץ מדברים הכרחיים או חציית קוים אדומים שקבענו. מתוך נסיון חיים של מעל 35 שנה בחינוך הילדים ובגישור בין זוגות עולה, כי שורש רוב המריבות כתוצאה מהערות וביקורת יתר.
בדרך כלל ילדים שחוו מערכת יחסים קשה  בבית, ממשיכים את אותה תולדה מבחינת- "העתק הדבק".

נדמה לנו שמותר לפגוע  ולהכאיב לשני, מפני שזו האמת. אחד מתכסיסי היצר המתוחכמים ביותר כדי להרוס לנו את הזוגיות וחינוך הילדים, לומר את האמת הכואבת מפאת שאנו אמיתיים. לכן חשוב לחשוב לפני, אם יש בדברים תועלת  ויתקבלו בחיוב, או יגרמו למחלוקת,שנאה ופירוד.
יצר הרסני זה נמצא בעיקר בקרב אותם שקיים בהם בטחון עצמי נמוך וסובלים מדמוי עצמי  נמוך. הבדיקה האמיתית לאותם שמחפשים להיות אמיתיים על חשבון הזולת,לבדוק עד כמה הם מסוגלים לקבל אמת מזולתם, להודות ולבקש סליחה.
דרשתי באחד השיעורים בעניין הביקורת והערות. טען אחד המשתתפים שהוא אדם אמיתי וחשוב לו שאשתו תאמר לו את האמת והוא ישמח להודות. שאלתי האם הודה בעבר? לא. מדוע? כי היא לא אומרת את האמת. עניתי- תודיע לי מתי כבודו מוכן להודות,אשמח לקבל ממך ברכה.
חז"ל אומרים-"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו", [משנה בנגעים ב']. מאחר והאדם קרוב לעצמו, אינו מסוגל לראות את חסרונותיו ורק דרך השני ניתנת לו הזדמנות לגלות את חסרונותיו מבחינת- "כל הפוסל במומו פוסל".
מכאן שכל מום וחסרון שאנו רואים בזולת קיים בנו אבל בדקות יותר, ואם היינו שלמים ונקיים מאותן חסרונות ומומים לא היתה לנו אפשרות לראות זאת בזולת. יוצא שהצד השני הוא המראה האמיתית שלנו ודרכו אנו רואים את עצמנו על מנת שנוכל לתקן ולהשלים את חסרוננו.
מובן שאין הכוונה שלא צריך להעיר אם חייבים, אולם על מנת שההערה תיהפך להארה חיובית ולא מתוך רגש פגוע, צריך לזכור את הכלל שאותו מום שאנו רואים בזולת  קיים  בדקות גם בנו. כלל חשוב זה יעזור לנו להעביר בקורת בונה וחיובית שהשפעתה תהיה רבה עלינו ועל בני זוגנו.
יסוד חשוב זה קיים גם בחינוך הילדים שהמום של ילדינו קיים בדקות גם בנו. זה עשוי לעזור לנו על מנת למתן ולמתק את תגובתנו והערותינו לילדנו ולהעביר להם חינוך מתוך לב נקי ואוהב, בעיקר בדור כזה יתום שאינו מסוגל לקבל שום תוכחה.
כלל זה הוא נכון ומדויק בעיקר בין האיש והאשה, שהיא המראה הפנימית של הבעל וכן האיש הוא המראה הפנימית של האשה,[כמובא בספר חסד לאברהם].
אם היינו מתבוננים היטב ועושים חשבון נפש מעמיק,היינו מגלים שההערות והביקורות מתעוררים מתוך חסרונותינו, כדי להנמיך את השני ולהגביה את עצמנו על חשבונו. מאחר וטבע האדם להעלים את חסרונותיו, משום שנוח לו להרגיש את השלמות בעצמו ואת החסרון בזולת.
היסוד שהאחר הוא המראה הפנימית שלנו, מביא אותנו למסקנה אחת ויחידה, לא להעיר שום הערה כלל, וגם אם חייבים, לא ממקום של לחץ או כעס, אלא מתוך התבוננות פנימית שהחיסרון של השני קיים בדקות גם בנו. בכל פעם כשרואים דבר שאינו כשורה בזולת, זה מחייב אותנו לבדוק תחילה בעצמנו כדי למצוא את שורש הפגם בתוכנו, שהרי מה שרואים באחרים זו הבבואה הפנימית שלנו המשתקפת בזולת.
צדיקים שזיככו את מדותיהם,זכו לאהבת חינם שאינם מסוגלים לראות שום מום וחסרון בשום יהודי ואפילו בגרוע שבגרועים, מאחר שהמראה הפנימית שלהם נקייה וזכה.
נחזור-
היצר החזק באיש זה לראות ובאשה להיראות. הקושי עצום לשניהם באותה רמה, אולם קיימת השפעה חזקה וישירה זה על זו. לדוגמא- אשה המכשילה את הרבים בהבלטת כישוריה ויופייה, עוון חמור זה קשור גם לבעל ומחייב אותו לעשות תשובה וחשבון נפש מעמיק. מאחר שהוא פוגם בעיניים ועושה השוואות בין אשתו לשאר נשים, הוא משפיע על בת זוגתו כח ורצון להמשיך להיראות ולהכשיל את הרבים.
ולהיפך- כאשר האיש פוגם בקדושת העיניים, עוון ופגם חמור זה תלוי גם בבת זוגתו. מאחר שהיא מכשילה את הרבים בהתבלטותה כלפי חוץ, גרמה לבין זוגה להיכשל בראיות אסורות ולערוך השוואות בינה לשאר נשים. לכן עניין חמור זה מחייב גם אותה בחשבון נפש מעמיק ותשובה אמיתית על שגרמה לבן זוגה להיכשל במראות אסורים,
וכן על דרך זו בכל העניינים.
כמו כן בעניין הביקורת-מפני שמקור הדחף להעיר ולבקר שורשו בגאווה ובמידת הניצחון, ואם נצליח להתעלות על עצמנו ולערוך חשבון נפש מעמיק, נגלה שכל מום וחסרון שראינו באחר, למעשה הוא המום שלנו, אזי מיד נתקן החסרון ללא שום צורך בהערה או ביקורת,
וזה סוד יקר.
לסיכום: ככל שנתחזק במידות וביראת שמיים, כך נוכל להשפיע מחשבות והשפעות טובות על זולתנו, ילדינו ובן/ת זוגנו ללא שום הערות. חז"ל אומרים שדורנו נקרא דור-"עקבתא דמשיחא".מסביר רבינו האריז"ל בספר שער הגלגולים שדורנו הם נשמות- "עקב" של האדם הראשון, כלומר חלשות ונמוכות. זה מתבטא בעיקר בסקרנות להיחשף לרע ולמראות אסורים. וודאי שעלינו להתרחק ולברוח כמו מן האש, ולא להכניס את הטינופת שיש בחוץ אל תוך בתינו,ולחנך את ילדינו בדרכי היראה והטהרה של ישראל סבא.
אולם מסביר הרב- מאחר שדורנו הן נשמות עקב שזו היא הבחינה הנמוכה ביותר מכל נשמות דורות קודמים, לכן מוטל עלינו עבודה קשה ביותר שלא היתה כמוה מדור המבול ועד היום. מצד אחד עלינו לחנך את ילדינו בדרך אבותינו, ומצד שני לדעת שזה כמעט בלתי מן הנמנע שילדינו לא יחשפו למראות ועניינים אסורים.
גם אם לא נחשפו בגיל צעיר, יתפתו בגיל מאוחר יותר בזמן הבגרות, נישואים וכ'ו. חשיפה זו- היא ירידה לצורך עליה ורק ע"י כך יוכלו להעלות את ניצוצות חלקי נשמתם שנפלו בתוך "נשמות עקב". אומנם ככל שנחנך בדרך של קירבה ואהבה, הסיכוי שיפלו למקומות נידחים קלושים יותר, וגם אם כן, חזרתם לדרך הישר תהיה קצרה ומהירה ביותר. אין צורך להיבהל ולהמתין מתי זה יופיע, כי פחד זה עלול לזרז ולעורר בחינות שליליות מבחינת-
"את אשר יגרתי יבא לי".
לפיכך-
צריכים להיות ערוכים על מנת לתת מענה טוב ונכון אם ילדינו יחשפו לרע, כדי לקרבם מתוך חום והמון אהבה. עניין זה תלוי מאד במערכת היחסים התקינה בין ההורים ובין הורים לילדים. מסופר על הגאון הרב אליישיב זצוק"ל-ששאלו אותו אודות משפחה בת 8 נפשות שאחד מהם התקלקל וחוששים לשאר הילדים. פסק הרב זצוק"ל- לחלק את הילדים בישיבות ותלמודי תורה מחוץ לבית ואת הילד הבעייתי להשאיר בבית ולהרעיף עליו חום והאהבה, כי רק בדרך זו ניתן להצילו ולהחזירו  למוטב.
מעשה זה משקף לנו מה היא ההשקפה הנכונה בימנו ועד היכן אנו רחוקים ממנה.אם נתבונן לעומק בעניין חינוך ילדינו ונשאף להיות אמיתיים עם עצמנו, נגלה שמה שמניע אותנו בחינוכם- "המה יגידו החברה ואיך ניראה בעיניהם", ולא הצלחת חינוכם נטו.
ישנה חשיבות רבה בחינוך הילדים בדוגמא האישית- שאבא ואמא הם אחד.  בעיקר אם האם לוקחת את הסמכות לידה ופוגעת בבן זוגה בנכחותם, גורמת מ'ס דברים קשים: א. מורידה להם את ביטחונם,כי ילדים חזקים כאשר יש להם אב חזק וסמכותי. ב.פוגעת בעתידם, כי ילדים שמחים ומאושרים כאשר אמא ואבא הם אחד ג. מורידה לבן זוגה את ביטחונו ומכניסה אותו בין היתר- בתחרות סמויה עם הילדים, מי כשרוני ומוצלח דיו ומחוסר מודעות מוציא את כעסו על ילדיו. נכון שזה לא הוגן, אבל זה טבעי ביותר.
זכרי שהילדים קשורים וכרוכים רוב הזמן אחר האם, לכן ילדייך מכבדים במיוחד את האנשים שאת מכבדת. ילדים כבר בגיל צעיר מבינים מי אמור להיות הסמכותי בבית ואם תדעי לכבדו למרות טעויותיו, הם ידעו לכבדו כראוי וזה תלוי במידת ההערכה שתעניקי לו בפרט לידם. כאשר הם מתלוננים על בן זוגך, חשוב לשמור על מידה מינימלית של הערכה וכבוד כלפי שותפך לחיים ולהעביר להם מסר חיובי וטוב עליו.
ילדים בדרך כלל מתלוננים על האב לא מפאת שהם לא אוהבים אותו, אלא לקבל אישור והסכמה ממך שיש להם אבא טוב שאוהב ודואג להם. אישור יקר וחשוב זה רק את יכולה להעניק לו, וזה סוד יקר.
אם תאמרי לילדייך- "מה שאבא אומר" בעיקר בנוכחותו, הוא יתרכך עימם ויהיה פחות תחרותי, יכבד ויתחבר אלייך כבתחילה. כאשר גברים רואים שנשיהן מתייחסות אליהם בכבוד ונותנים להם מקום ראשון לפני ילדיהם, יש סיכוי ותקווה רבה לשיקום הזוגיות והתא המשפחתי ואפילו כאשר האמון נשבר לרסיסים וזה בדוק ומנוסה!!
כמו כן הסיכוי של הילדים להיענש ע"י האב יהיו קטנים ביותר, כאשר יקבל יחס חם ונדיב ממך בנוכחותם. אכן קיימת תופעה קשה ונפוצה שהילדים מהווים למטרות נוחות של כעס מצד ההורים כלפיהם ובפרט של האב.
עניין זה מצוי בעיקר כשיש אשה שתלטנית והגבר אינו יכול להתמודד עמה, הוא עשוי ללא מודעות לשחרר את זעמו על ילדיו כדי לגמול לה על כך. זה אינו הוגן,
אבל זה מאוד אנושי.
שחרור כעסים על הילדים מצוי גם מצד האשה. כאשר היא אינה מקבלת יחס והערכה טובה מבן זוגה, או שרואה שהוא מתייחס לילדים בכבוד וכלפיה בזלזול ובעיקר בנוכחותם, אזי ללא מודעות היא עלולה להוציא את כעסה ותסכולה על הילדים. זה לא הוגן, אולם גם זה אנושי ביותר.
מכאן- שחובת בני הזוג לכבד זה את זו ובפרט בנוכחותם, על מנת שלא יוציאו את כעסם על ילדיהם, כי זו לא הכתובת,
שבת שלום ומבורך.


מהדורה רביעית
בשלום בית:

מסופר על רבינו יוסף חיים זצק"ל שפנה אליו יהודי בבקשת שלום בית. ענה לו הרב ברוח קודשו-שכל עת שהוא מנאף לא יהיה לו לעולם שלום בית. שאל אותו יהודי-איך הרב חושד בו, שהרי הוא נאמן לרעייתו. ענה הרב- יש לך נשים בחדרי חדרים ורק אתה יודע מהן. כלומר- מפני שאתה פוזל למקומות אסורים ורואה מראות אסורים והניאוף הוא לאו דווקא במעשה, אלא בהרהור ומחשבה, ואם תעשה תשובה אמיתית שלום הבית שלך יחזור לקדמותו וכך היה.
לפני מספר שנים התקשרתי לאחד מגדולי ישראל וסיפרתי לו שהגיעו אליי שני מקרים בשבוע אחד, על שני זוגות שנכשלו במכשיר הטמא ועומדים להתגרש ושאלתיו מה עושים? סיפר לי שהגיעו אליו באותו שבוע עשרה מקרים. שאלתי מה הרב עשה? ענה-"ישבנו אני ואשתי ברצפה, עשינו קריעה ובכינו עליהם". סיים-"כל זמן שמחזיקים את המכשירים הטמאים לא יהיה להם שלום בית, יש רק לבכות עליהם ולקרוע שערי שמים".
פנה אליי בחור לאחר שלוש שנים שנישא וביקש שאערוך לו הסכם גירושין, כי אשתו מכוערת ולא מסוגל להתקרב אליה ונפל למקח טעות.שאלתיו מדוע כעת נזכר? ענה שהוא משך בכח את הנישואין וכיום הוא לא מסוגל יותר. אמרתי לו "כבודו פוגם בעיניים"! שאל איך אתה יודע? עניתי שיש שלוש חינות-"חן מקח על בעליו", "חן מקום על יושביו", "וחן אשה על בעלה".כלומר גם אם ע"פ טענתו קבל אשה מכוערת, היא אמורה להיות הכי יפה בעיניו, כפי שחז"ל הבטיחו-"חן אשה על בעלה". אבל בתנאי שהבעל שומר על קדושת העיניים והמחשבה. אולם אם הוא פוגם בעיניו ועושה השואה בין אשתו לשאר נשים, גם אם תהיה אשתו היפה בעולם, היא תראה בעיניו למכוערת מכולם, כי הפסיד במעשיו את החן של האשה. הוא הודה ושאל יש תיקון? עניתי בוודאי, שמירת העיניים וקדושת המחשבה
לאשה והחן יחזור.
כולם אלופים בלפגוע בבן/ת הזוג, להצטדק ולומר לו "אני אדם אמיתי". אולם אמת זה לא מה שאנו חושבים או אומרים לשני, אלא אם יש תועלת בדברים, מבחינת-"סוף מעשה במחשבה תחילה". חז"ל-"החיים והמוות ביד הלשון".ישנם משפטים שפלטנו בתחילת  הנישואין  שכמעט  ולא  ניתנים  לתיקון.

כגון: "התחתנתי תחת אילוצים", "זה לא מה שרציתי", "עבדו עליי", "זה לא מה שחשבתי","אני לא אוהב אותך וכ'ו".משפטים הללו נחרטים בנפש, גם כאשר המצב השתנה מכפי שהיה והשתנתה דעתנו כלפי בן זוגנו, המילים עדיין חרוטות עמוק בתוך הנפש פנימה. במקרים הללו צריך לעשות טיפול מעמיק לריפוי פצעים רגשיים ולהצטייד עם המון אמונה, אולם זה אפשרי. חז"ל- "כשם שיש מצוה  לומר דברים הנשמעים [הכוונה מתקבלים],יש מצוה רבה לא לומר דברים שאינם נשמעים". כלל זה קיים גם בחינוך הילדים, קל וחומר בזוגיות. לכן מפתח ההצלחה בחינוך, להעלים עין אם לא מוכרחים להעיר.ילד שגדל עם מינימום של הערות, הוא בריא בנפשו מילד שגדל עם המון ביקורות. זו הסיבה שממליצים היום בטיפול תרופתי. כי מחוסר שליטה על ילדים היפראקטיביים, הגיעו למסקנה שאם נעיר לילד 10 פעמים ביום מתוך 50, זה כבר כדאי ושווה.
בדרך כלל ילדים שקיבלו הערות בלי סוף, פתחו שנאה למלמדים, לב"ס ולהורים, ובסוף נשרו מן הלימודים עד כדי שנאה לדת, להורים ולחיים. לטוענים שיש חשש לנזק בריאותי בטיפול התרופתי, הנזק והחורבן שנגרם לנפש הילד מהערות יתר חמורים יותר. אין במאמר זה להמליץ על טיפול תרופתי ולא למנוע אם חייבים. מטרת הדברים כדי להמחיש את החורבן והנזקים הבלתי הפיכים שנגרמים לנפש הילד כתוצאה מהערות יתר, כל שכן בזוגיות. כדי לבנות זוגיות טובה ולגדל ילדים בריאים  בנפשם ובגופם, חייבים להעלים עין ובעיקר בנוכחות הילדים. בעניין חינוך הילדים, יש לאפשר להם מרווח בזמן שלהם להבנות  לבד,חוץ מדברים הכרחיים או חציית קוים אדומים שקבענו. ילדים שחוו מערכת יחסים קשה  בבית, ממשיכים את אותה תולדה מבחינת- "העתק הדבק".

אחד מתכסיסי היצר המתוחכמים ביותר כדי להרוס לנו את הזוגיות וחינוך הילדים, לומר את האמת הכואבת מפאת שאנו אמיתיים. לכן חשוב לחשוב לפני, אם יש בדברים תועלת  ויתקבלו בחיוב לומר, ואם יגרמו למחלוקת, שנאה ופירוד חל איסור להוציאם.חז"ל-"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו", [משנה בנגעים ב']. מאחר והאדם קרוב לעצמו, אינו מסוגל לראות את חסרונותיו ורק דרך השני ניתנת לו הזדמנות לגלות את חסרונותיו מבחינת-
"כל הפוסל במומו פוסל".
מכאן שכל מום וחסרון שאנו רואים בזולת קיים בנו אבל בדקות יותר. אם היינו שלמים ונקיים מאותן חסרונות ומומים לא היתה לנו אפשרות לראות זאת בזולת.כי הצד השני הוא המראה האמיתית שלנו ודרכו אנו רואים את עצמנו על מנת שנוכל לתקן ולהשלים את חסרוננו. מובן שאין הכוונה שלא צריך להעיר אם חייבים, אולם על מנת שההערה תיהפך להארה חיובית ולא מתוך רגש פגוע, צריך לזכור את הכלל שאותו מום שאנו רואים בזולת  קיים  בדקות גם בנו.
כלל חשוב זה יעזור לנו להעביר בקורת בונה וחיובית שהשפעתה תהיה רבה עלינו ועל בני זוגנו. יסוד חשוב זה קיים גם בחינוך הילדים שהמום של ילדינו קיים בדקות גם בנו. זה עשוי לעזור לנו על מנת למתן ולמתק את תגובתנו והערותינו לילדנו ולהעביר להם חינוך מתוך לב נקי ואוהב, בעיקר בדור כזה יתום שאינו מסוגל לקבל שום תוכחה. כלל זה הוא נכון ומדויק בעיקר בין האיש והאשה, שהיא המראה הפנימית של הבעל וכן האיש הוא המראה הפנימית של האשה, [כמובא בחסד לאברהם].
היסוד שבן הזוג הוא המראה הפנימית שלנו, מביא אותנו למסקנה אחת ויחידה, לא להעיר שום הערה כלל וגם אם חייבים, לא מתוך כעס, אלא מתוך התבוננות פנימית שהחיסרון של השני קיים בנו בדקות. צדיקים שזיככו את הנפש,זכו לאהבת עם ישראל שאינם מסוגלים לראות שום מום וחסרון בשום יהודי ואפילו בגרוע שבגרועים, מאחר שהמראה הפנימית שלהם נקייה וזכה. יצר האיש בעיקר לראות, ובאשה להיראות, וקיימת השפעה חזקה וישירה זה על זו.
לדוגמא- אשה המכשילה את הרבים בהבלטת כישוריה ויופייה, עוון חמור זה קשור גם לבעל ומחייב אותו לעשות תשובה וחשבון נפש מעמיק. מאחר שהוא פוגם בעיניים ועושה השוואות בין אשתו לשאר נשים, הוא משפיע על בת זוגו כח ורצון להמשיך להיראות ולהכשיל את הרבים. ולהיפך- כאשר האיש פוגם בקדושת העיניים, עוון ופגם חמור זה תלוי גם בבת זוגו. מאחר שהיא מכשילה את הרבים בהתבלטותה כלפי חוץ, גרמה לבן זוגה להיכשל בראיות אסורות ולערוך השוואות בינה לשאר נשים. לכן עניין חמור זה מחייב גם אותה בחשבון נפש מעמיק ותשובה אמיתית על שגרמה לבן זוגה להיכשל במראות אסורים, וכן על דרך זו בכל העניינים.
ככל שנתחזק במידות וביראת שמיים, כך נוכל להשפיע מחשבות והשפעות טובות על זולתנו, ילדינו ובן/ת זוגנו בפרט ללא שום הערות. חז"ל אומרים שדורנו נקרא דור-עקבתא דמשיחא. מסביר רבינו האריז"ל בספר שער הגלגולים, שדורנו הם נשמות- "עקב" של האדם הראשון, חלשות ונמוכות. זה מתבטא בעיקר בסקרנות להיחשף לרע ולמראות אסורים. וודאי שעלינו להתרחק ולברוח כמו מן האש, ולא להכניס את הטינופת שיש בחוץ אל תוך הבית ולחנך את ילדינו בדרכי היראה והטהרה של ישראל סבא.
אולם מסביר הרב-שיש לנשמות עקב סקרנות רבה להיחשף לרע ומוטל עלינו עבודה קשה שלא היתה בדורות קודמים. מצד אחד לחנך את ילדינו בדרך אבותינו, ומצד שני להיות ערוכים שמידה ויחשפו למראות  אסורים, להעניק להם את המענה הנכון.חשיפה זו היא ירידה לצורך עליה ורק ע"י כך יוכלו להעלות את ניצוצות חלקי נשמתם שנפלו בתוך "נשמות עקב", לכן יש לקרבם בנועם עם המון אהבה ללא תנאים, כדי לסייע להם לעלות בקלות ובמהירות האפשרית.ככל שנחנך בדרך של קירבה ואהבה, הסיכוי שיפלו למקומות נידחים קלושים יותר וגם אם כן, חזרתם לדרך הישר תהיה קצרה ומהירה ביותר. כמובן שעניין זה תלוי מאד במערכת היחסים התקינה בין ההורים ובין הורים לילדים.
אם נתבונן לעומק בעניין חינוך ילדינו ונשאף להיות אמיתיים עם עצמנו, נגלה שהמניע שלנו בחינוכם- "המה יגידו החברה ואיך ניראה בעיניהם", ולא הצלחת חינוכם נטו. ישנה חשיבות רבה בחינוך בדוגמא האישית- שאבא ואמא הם אחד.
אולם אם האם לוקחת את הסמכות לידה ופוגעת בבן זוגה בנכחותם, גורמת מ'ס דברים קשים: א. מורידה להם את ביטחונם, כי ילדים חזקים כאשר יש להם אב חזק וסמכותי ב. פוגעת בעתידם, כי ילדים שמחים ומאושרים כאשר אמא ואבא הם אחד ג. מורידה לבעל את הבטחון ומכניסה אותו לתחרות סמויה מי כשרוני ומוצלח דיו, ומחוסר מודעות הוא עלול להוציא את כעסו על ילדיו. נכון שזה לא הוגן, אבל זה טבעי ביותר.זכרי שהילדים קשורים וכרוכים רוב הזמן אחריך, לכן ילדייך מכבדים במיוחד את האנשים שאת מכבדת. ילדים כבר בגיל צעיר מבינים מי אמור להיות סמכותי בבית ואם תדעי לכבדו למרות טעויותיו, הם ידעו לכבדו כראוי וזה תלוי במידת ההערכה שתעניקי לו בפרט לידם. כאשר הם מתלוננים על בן זוגך, חשוב לשמור על מידה מינימלית של הערכה וכבוד כלפי שותפך לחיים ולהעביר להם מסר חיובי וטוב עליו. ילדים מתלוננים על האב לא מפאת שהם לא אוהבים אותו, אלא לקבל אישור והסכמה מהאם שיש להם אב טוב שאוהב ודואג להם. אישור יקר וחשוב זה רק האשה יכולה להעניק לו
וזה סוד יקר.
אם תאמרי לילדייך- "מה שאבא אומר" בעיקר בנוכחותו, הוא יתרכך עימם ויהיה פחות תחרותי, יכבד ויעריך אותך כבראשונה.כאשר גברים רואים שנשיהן מתייחסות אליהם בכבוד ונותנים להם מקום ראשון לפני ילדיהם, יש סיכוי ותקווה רבה לשיקום הזוגיות והתא המשפחתי ואפילו כאשר האמון נשבר לרסיסים!! כמו כן הסיכוי של הילדים להיענש ע"י האב יהיו קטנים ביותר, כאשר יקבל יחס חם ונדיב ממך בנוכחותם. אכן קיימת תופעה קשה ונפוצה שהילדים מהווים למטרות נוחות של כעס מצד ההורים כלפיהם ובפרט של האב.
עניין זה מצוי בעיקר כשיש אשה שתלטנית והגבר אינו יכול להתמודד עמה, הוא עשוי ללא מודעות לשחרר את זעמו על ילדיו כדי לגמול לה על כך. זה אינו הוגן, אבל זה מאוד אנושי. שחרור כעסים על הילדים מצוי גם מצד האשה. כאשר היא אינה מקבלת יחס והערכה טובה מבן זוגה, או שרואה שהוא מתייחס לילדים בכבוד וכלפיה בזלזול ובעיקר בנוכחותם, אזי ללא מודעות היא עלולה להוציא את כעסה ותסכולה על הילדים. זה לא הוגן, אולם גם זה אנושי ביותר. מכאן שחובת בני הזוג לכבד זה את זו ובפרט בנוכחותם, על מנת שלא יוציאו את כעסם על ילדיהם, כי זו לא הכתובת,
שבת שלום ומבורך