שלום בית:
מהדורה שניה

כהמשך-

תקשורת חלק י' נשים וגברים

מדברים בשתי שפות:

אחד התנאים החשובים בבניית תקשורת טובה וזוגיות יציבה, הוא לתת, להשמיע ולהראות לבן/ת זוגי את מה שהוא/היא אוהב/ת, מעונין/ת זקוק/ה ורוצה, ולא את מה שאני חושב/ת שהוא/היא צריך/ה.

גברים
מעוניינים, רוצים וזקוקים שיתנו בהם אמון ויסמכו עליהם.

לעומת זאת-
נשים מעוניינות, רוצות, זקוקות ואוהבות שידאגו להן.

דוגמא לכך:
כאשר יש לגבר הבעת פנים של דאגה ושואל את האשה-"חיים שלי, מה הבעיה"? היא חשה מעודדת ושמחה על עצם זה שהוא דואג לה.

לעומת זאת,
כאשר האשה שואלת את הגבר בהבעת פנים של אכפתיות ודאגה-"מה הבעיה חיים שלי"? הוא עלול להרגיש עלבון וסלידה ממנה,

מפאת שמבין שהיא אינה בוטחת בו שיהיה מסוגל לטפל בבעיותיו בכוחות עצמו. כאשר האשה-
מנסה לעודד את בן זוגה ולעזור לו לפתור בעיה מסוימת, הוא עלול להרגיש מחנק, לחץ וריחוק, מפאת שמשדרת לו שאין היא סומכת עליו שיפתור את בעיותיו בכוחות עצמו.
ככל שהיא תלחץ ותנסה לעזור לו, כך הוא יחוש נשלט, כעוס וירגיש שהיא מתייחסת אליו כמו הילד הקטן, או שיחוש שהיא אינה  מרוצה מהתנהגותו ורוצה לשנותו.
עניין-
זה יכול להכעיסו, להוציאו מכליו ולהחזיר לה באופן שלילי.
כמובן-
אין פירוש הדבר  שגברים אינם זקוקים לאהבה מעודדת ותומכת.
אולם-
נשים צריכות לזכור, כשם שהן זקוקות להבנה, הזדהות ותמיכה רגשית ללא קבלת עצות ופתרונות מבעליהן, כאשר מוציאות רגשות כאובים, כך על אותו משקל אין לתת עצות ופתרונות לגבר אם לא נתבקשו במפורש.
ועוד-
הימנעות מהצעות תיקון טעויותיו של הגבר ומניסיונות לשפרו ולשנותו, הן הן העזרה הטובה ביותר בלדאוג לרווחתו ושיפורו.
לכן-
 מתן עצות עשוי להיות חיובי וטוב לגבר, רק במידה וביקש אותן במפורש.
זהירות-
לא לתת את העצות מתוך דאגת יתר או מחוסר אמון בו, אלא מתוך העברת המסר היקר והחשוב, שכל גבר זקוק לו-
שאת אכן סומכת עליו שיעשה את המיטב וידע לפתור את בעיותיו בכוחות עצמו,
וזה סוד יקר!!
בדרך כלל-
גברים מעוניינים בעצה או עזרה, רק לאחר שניסו הכל בכוחות עצמם והדבר לא עלה בידם.
כאשר גבר מקבל עזרה או סיוע לפני שמיצה את כל כוחותיו ובפרט שלא בקש זאת, מיד נופל לעצבות, עצלות, מאבד את כח העצמאות ,הביטחון והדמוי העצמי.
לכן-
גברים בדרך כלל אינם מציעים עזרה איש לרעהו, אלא אם פונים אליהם ומבקשים זאת באופן ישיר.
לפיכך-
בהתמודדות עם בעיות, גבר יודע שעליו ללכת תחילה כברת דרך לבדו ורק לאחר שלא צלח, יבקש עזרה.
אולם-
גם העזרה צריכה להיעשות מבלי שיגרע מעוצמתו ומכבודו במאומה.
לכן האשה צריכה הבנה וחכמה כדי לדעת להושיט לו את עזרתה ,בלי שיחוש שאינו כשרוני ומוצלח דיו.
לכן-
הצעת עזרה לגבר מבלי שביקש במפורש או בזמן הלא נכון, עלולה בהחלט להיחשב בעיניו כפגיעה ועלבון.

יתרה מכך-
כאשר גבר מקבל עצות ופתרונות שלא בקש ובפרט מבת  זוגו, הוא חש שהיא אינה בוטחת בו, לכן מסרב לקבל את עצותיה, מתעקש להמשיך לעשות זאת בדרכו שלו וגם אם היה סיכוי שיפעל ע"פ עצתה, רק מפאת שהציעה לו עזרה עלול לדחותה ולהמשיך בדרכו כאמור.
לעומת זאת-
כאשר גבר מתעניין באשה ומציע את עזרתו ואפילו שלא נתבקש, היא תחוש שמחה, נאהבת ושדואגים לה בכך.
יתרה מזו-
כאשר האשה מציעה לגבר שינהג ע"פ עצתו של מומחה או מגשר מסוים בכל נושא שהוא, הוא עלול להיפגע, לשלול ולהימנע מללכת לאותו יועץ, בו בזמן שהאשה לא מבינה מדוע הוא נפגע ברמה כזו ופסל אותו על הסף.
לכן גם בזה האשה צריכה זהירות וחכמה רבה ,כדי להעביר לו את ההמלצה מבלי לפגוע בו או לתת לו להבין  שהיועץ יותר חכם ממנו, כי בזה הוא מרגיש נחות וחלש ומאבד בכך את בטחונו, אלא תסביר לו בחכמה ששניהם זקוקים ליעוץ והדרכה. לעומת זאת-
כאשר הגבר יציע לאשה לקבל ולשמוע יעוץ וכ'ו, קל לה לקבל עזרה ובלבד שלא יפגע בה ויאשים אותה.
יוצא-
בעוד שגברים רוצים ומעוניינים שיתנו בהם אמון ויסמכו עליהם, נשים רוצות ומעוניינות שידאגו להם.
ועוד-
קשה ביותר לגברים להבחין בין הזדהות לאהדה, לכן גברים אינם אוהבים שמרחמים עליהם.
לדוגמא:
כאשר האשה אומרת-"אני מצטערת שפגעתי בך", הגבר משיב-"לא קרה כלום", על מנת לדחות את תמיכתה על הסף.
כי הגבריות שלו אינה מניחה לו להרגיש -מסכן, אומלל או אדם שזקוק לעזרה ותמיכה.
לעומת זאת-
כאשר הגבר אומר לאשה-"סליחה שפגעתי בך", או "אני מצטער על כך", היא אוהבת לשמוע זאת, סולחת ומתחברת מיד.
כי רק אז היא מרגישה שהוא אוהבה, חשובה לו, דואג לה ואכפת לו ממנה באמת.
זה לא אומר שלא צריך להתנצל ולבקש סליחה כשטועים או כשפוגעים זה בזו, ההיפך הוא הנכון.
הסוד-
כדי לדעת לעצור וויכוח, ריב, מחלוקת וכ'ו, על מנת לעשות שלום, להתחבר ולתקשר מחדש, זה לדעת לעצור, להתנצל ולבקש סליחה במקום הנכון ולאפשר התחלה חדשה,[עוד נאריך בנקודה זו בס"ד].
אולם-
כתבנו את הדברים כדי להמחיש את ההבדלים בין גברים לנשים.
כלומר גם כאשר האשה מבקשת סליחה מהגבר לא לעשות זאת ממקום של רחמים וחמלה עליו אלא ממקום של תובנה שבאמת היא מבינה את הטעות שלה,כי רק בדרך זו תוכל לפיסו וזה סוד יקר!!
לסיכום:
גברים צריכים וחייבים להתעניין בנשיהן ולחפש דרכים כדי להוכיח שהם אכפתיים ודואגים להן.
ואילו נשים חייבות לחפש ולמצוא דרכים כדי להוכיח לגברים שהן בוטחות וסומכות עליהם באמון מלא, ולומר להם בבטחה בכל הזדמנות ובכל עת.
כמו כן-
דאגת יתר, עלולה לגרום להרגשת חנק, סלידה ודחיה לגברים ואינם סובלים זאת.
כי זה שוב פוגע ומערער את גבריותם, סמכותם ,עצמאותם וביטחונם.
היפך מהנשים שנהנות ושמחות מכך שהגברים דואגים ומתעניינים בהן.

כי זה נותן להן סיפוק רב ומוכיח להן שהן אהובות ומושלמות, עוד נרחיב בס'ד!!



פינת שלום בית
מהדורה שלישית:

סיכום ביניים לעלונים הקודמים:

שאלנו מה היא ההגדרה של אהבה?
אהבה שאינה תלויה בדבר.  

התנאים שזוכים לה:

א. בלי צפיות,אינטרסים וכל מיני חשבונות של מה יצא לי, [בטל דבר בטלה אהבה].

ב. רק נתינה מולידה אהבה ואהבה מולידה נתינה ,מכיון שאי אפשר להתחבר  ולאהוב בלי נתינה והשקעה תמידית

ג.

עיקר הציווי

לכבד זה את 

זו הוא כלפי הקב"ה וזה לא קשור כלל בחובת בן זוגי כלפיי,וללא צפיות כאמור. 

ד. 

עיקר ההתעסקות וחובת המחשבה מה אני חייב ולא מה

 השני חייב וזו ההצלחה.

נוסיף עוד פרט יסודי וחשוב שלא הוזכר בעלונים הקודמים:

לתת את מה שבן זוגי אוהב זקוק וצריך ולא את מה שאני חושב, [לא מדובר בעבירות חלילה].
מתוך חוסר דעת ושימת לב בנקודה בסיסית זו כמעט כולנו נכשלים, בזוגיות ובחינוך הילדים.
נקדים-
 מעשה באדם שהתחתן בפעם השנייה עם גרושה +שתי בנות.סיפר שכל כך השקיע ונתן לבת זוגו ולבנות  עד כדי כך שהבנות קראו לו אבא. לצערו הוא לא מבין איך לאחר השקעה ונתינה אין סופית במשך 5 שנים ובסופן התגרשו. ועוד, היכן הלך הכלל של חז"ל-"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", כך הוא שואל, שהרי הוא נתן והשקיע כאמור.
יתרה מכך-
הריני עד על  מקרים רבים בהם זוגות טוענים שהשקיעו המון וקיבלו בדיוק את ההיפך, וככל שהשקיעו יותר התאכזבו יותר. אולם עלינו לעשות חשבון נפש מעמיק היכן בדיוק היתה  ההשקעה, בנו או  בבן זוגנו. כי יתכן מאוד שנתנו לבן/ת זוגנו את מה שאנו חושבים שהוא צריך ולא את מה  שזקוק/ה לו/ה באמת.
למעשה זו היתה קבלה ולא נתינה, כי השקענו נטו בעצמנו ולא בבן זוגנו, רק שהיצר הטעה אותנו.
ועוד-
נתינה זו היתה מלווה בצפייה לקבל תמורה. לפיכך בן זוגנו  לא  הרגיש  שקיבל דבר, לכן לא התעורר בו את הצורך להודות, כי זו לא היתה  נתינה אלא קבלה כמבואר.

לפיכך-
מתורצת השאלה להיכן הלך הכלל של חז"ל "כמים הפנים וכו".מתוך  זה שנתנו את מה שאנו חושבים ולא את מה שהצד השני אוהב זקוק וצריך.
בעצם זו היתה קבלה ולא נתינה והתקיים הפסוק,"כמים הפנים וכו", אבל במובן השלילי,כי הצד השני לא הרגיש שקיבל דבר אלא עשינו זאת נטו בעבורינו, לכן החזיר באותה מידה ולא הרגיש צורך להכיר טובה.

מעשה-
באשת אברך שיצאה לפרנס את ביתה  במסירות נפש כדי שבעלה ילמד תורה.  אולם טענתה היתה שאין שום הערכה מצד הבעל. שאלתי אותו האם זה נכון? לא. מה פירוש? "כל מה שעושה לעצמה היא עושה". התפרצה האשה, "אתה רואה עם מי אני חייה פשוט כפוי טובה אין לא שום הערכה כלפיי" והתפרצה בבכי.
בקשתי הסבר-
 "אני מודה האשה אכן עובדת קשה,הבית תמיד נקי ומסודר,קניות בשפע ולא חסר כלום, אבל כל מה שעושה לכבודה  עושה ולא בשבילי".

לדוגמא:
עושה קניות בשפע,בקשתי דבר קטן אישי ולא קבלתי. מבשלת כמה סוגי אוכלים ובכמויות גדולות שמא יפתיעו אורחים ולבסוף נזרקים לפח האשפה.ביקשתי חביתת ירק במקום כל הכמויות הנ"ל, ובמקום זה טוענת כלפי כפוי טובה.היא סובלת מחולי של ניקיון עד כדי אפיסת כוחות ואיבוד סבלנות כלפיי וכלפי הילדים וטענתה שעושה בעבורי.
שואלת אותי רוצה לאכול? אני שואל מה יש לאכול?עונה מה שיש.אני אומר,לא תודה! עונה לי חסר הערכה!
ועוד,בערב שבת עושה 22 סוגי סלטים ורק את הסלט שאני אוהב היא לא עושה.מכינה כמה סוגי דגים ולא לטעמי.מתלבשת בחוסר צניעות ובמקום להתייעץ איתי שואלת את חברותיה. וכן  עושה כל דבר ללא התייעצות עמי.לפיכך הבנתי שהיא דואגת ואוהבת את עצמה ולא אותי,אז מדוע היא כועסת?. לפנינו-
 מקרה נפוץ על אשה ממורמרת כאשר השקיעה את כל כוחותיה בעצמה ומשליכה את כל תסכולה וכאבה על בעלה בטענת כפיות טובה כאשר אין שום בסיס והצדקה לטענה זו.
אכן-
מגיע לה את כל העידוד "והישר כח גדול" על כל העמל וההשקעה הגדולה,אבל חבל מאוד שזה לא במקום הנכון.
כמעין זה במעשה על אותו בעל שכל השקעתו היתה בעצמו והתקיים בו הפסוק-"כמים הפנים וכ'ו" ובמובן השלילי.

הנושא עמוק,עוד נכתוב דוגמאות מהחיים בס'ד!!

תקשורת חלק טו',
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

ניתן מספר דוגמאות כיצד גברים ונשים יוצרים בלא יודעין וללא מתכוון ויכוחים, מחלוקות וריבים ומוצעות תחתיהם עצות חלופות בריאות ונכונות:
הגבר מגיע לבית מאוחר מהרגיל. האשה שואלת-
"איך אתה מסוגל לאחר כל כך"? תגובת האשמה-
המלווה באינפלציה, סחיטה רגשית [נשים מומחות לזה].
 המסר- 
שהגבר קולט-"אין שום סיבה מוצדקת שתאחר".
הגבר מסביר-"היה עומס, פקקים, החיים לא מתנהלים באופן שאנו רוצים".
המסר-
שהאשה קולטת-"אין לך שום סיבה לכעוס, את אשה תובענית", ואזי מתחילים הוויכוחים.
הדרך הנכונה-
"קשה לי מאוד לשאת את ההרגשה לאיחורך, בבקשה בפעם הבאה תודיע אם יש עיקוב".
העיקר זה לדעת להעביר לו את הרגשת הכאב שלך בלי להאשימו.
כיצד הגבר יבין ויתמוך?
"אני מצטער שהכאבתי לך, לא התכונתי לצער אותך חלילה, זה לא מגיע לך וכ'ו".
העיקר לתמוך ולהצדיק את כאבה, על מנת שתרגיש נתמכת ללא הסברים מדוע היא לא צריכה לכעוס וכ'ו.
 ב. הגבר שכח לעשות עבור האשה דבר מה:
שאלת האשמה-
"איך יכולת לשכוח" או "איך אתה מצפה ממני שאסמוך עליך"? המסר-
שהגבר קולט-"אין לך שום סיבה לשכוח, אי אפשר לסמוך עליך, אני המשקיעה היחידה במערכת היחסים ואותך זה לא מעניין חוץ ממך".

הגבר מסביר-"הייתי עסוק, פשוט שכחתי, זה יכול לקרות גם לך, אין לך מה לכעוס ,אל תעשי מזה עניין גדול וכ'ו".
המסר-
שהאשה קולטת-"את לא אמורה לכעוס מדברים כאלו פעוטים, את יותר מדי תובענית ,תגובתך כלל לא מציאותית וכ'ו", ומתחילים לריב.
הדרך הנכונה-
"זה יכול לקרות לכולם וגם לי, אשמח אם תואיל בבקשה בפעם הבאה לא לשכוח וכ'ו".
כיצד הגבר יתמוך יותר?
"אני מבין את הכאב שלך, את צודקת הייתי צריך להיות אחראי יותר, בפעם הבאה אשתדל לא לאכזב".
 ג. הגבר חוזר מ"מערתו".
שאלת האשמה-
"איך יכולת להתעלם ממני, איך אתה מצפה ממני שאגיב לך כשאתה שותק, איך אני אמורה לנחש מה הולך אצלך בראש וכ'ו".
המסר-
שהגבר קולט-"אין שום סיבה מוצדקת להתרחקות שלך ממני, אתה אכזרי, אנוכי, לא אוהב אותי, מחפש דרכים לברוח ממני, פגעת בי ,רמסת לי את החיים וכ'ו".
הגבר מסביר-הייתי זקוק להיות מעט זמן עם עצמי, מדובר סה"כ ביומיים, מה את עושה מזה עניין, חוץ מזה לא עשיתי לך שום דבר מכאיב, זה לא קשור אליך, אז מדוע את כועסת".
המסר-
שהאשה קולטת "אין לך סיבה להרגיש פגועה או נטושה, את אשה תובענית ושתלטנית, זה בעיה שלך, אותי זה לא מעניין, לכי טפלי בעצמך וכך מתחילים לריב.
הדרך הנכונה-
"אני מבינה את הצורך שלך להתנתק מדי פעם,

אבל חשוב לי שתדע שבזמנים הללו אני מרגישה נטושה וזה מאוד מכאיב לי, וחשוב שתבין אותי בזמנים הללו, תתחשב ותשוב אלי במהירות האפשרית, כי אני זקוקה לך מאוד בפרט בזמנים הללו וכ'ו".
  

כיצד הגבר יתמוך יותר? "אני מבין שנפגעת ממני בזמן שהתרחקתי ממך ואני מתנצל על כך, חשוב לי שתדעי שזה כלל לא קשור אלייך, זה תהליך פנימי שאני עובר וגם כשאני נמצא לבד את תמיד איתי ולא יכול להיפרד ממך לרגע, אשתדל בפעם הבאה לחזור לעצמי בהקדם האפשרי, אבל חשוב לי שתדעי שאני אוהב אותך תמיד וזה לא קשור אליך כלל".

ד. הגבר עשה דבר מה שפגע באשה.
שאלת האשמה-
"איך היתה מסוגל לפגוע בי"? המסר-
שהגבר מבין, "אין לך שום הצדקה להתנהגותך, אתה גבר אנוכי, דוחה, חסר רגשות וחבל שהתחתנתי אתך".
הגבר מסביר-"לא התכוונתי לפגוע בך כלל, אין לך שום כף זכות עלי, את תמיד שופטת אותי, רואה בי רק את השחור וחורצת את דיני".
המסר-
שהאשה קולטת-"אין לך שום סיבה לכעוס, את אשה מרירה, תובענית ושתלטנית, אני סובל ממך, מתי תביני אותי".
הדרך הנכונה-
"אני בטוחה שלא התכוונת לפגוע בי חלילה, אבל תדע לך שנפגעתי מאופן התנהגותך, אשמח אם בפעם הבאה תשתדל להתאפק יותר ולשלוט במצב, אני אהיה אסירת תודה לך".
כיצד הגבר יתמוך?
"אני מתנצל יקירתי ,לא היתה לי שום כוונה חלילה לפגוע בך, אשתדל בפעמים הבאות להיזהר יותר".
ניתן לכתוב דוגמאות בלי סוף כיצד בני הזוג יוצרים ריבים וויכוחים בלא מתכוון ובלי יודעין. המכנה המשותף לכל הריבים- במקום שהאשה תעביר לגבר בצורה מכובדת ובאופן ישיר את אכזבתה ,תסכולה ותסביר לו את הרגשתה הכאובה מבלי להאשימו, מפגיזה אותו בשאלות המעוררות מצפון ובחוסר יודעין משדרת לו מסר חד משמעי-
אין לך שום סיבה מוצדקת להתנהגותך.
לעומת זאת-
הטעות של הגבר נובעת, כאשר שולל את כאבה ופגיעתה ע"י מתן הסברים מדוע הוא התנהג  בצורה כזו, במקום להבין ולתמוך בסבלה ורגשותיה הכאובים ובחוסר יודעין מעביר לה מסר חד משמעי-
אין לך שום זכות לכעוס או להיפגע מכך.
יש לציין-
שגבר לא יתמוך ויבין את האשה אם תאשים אותו או לפני שתאפשר לו להסביר את עצמו מתוך הבנה וקבלה.
כמו כן-
האשה לא תבין ותתמוך בגבר לפני שהוא יתמוך בה, יבין ללבה ויצדיק את כאבה.
משפט כמו-
"סליחה אני מצטער/ת", יכול וודאי לעזור לבן/ת הזוג, לעצור את הריב ולאפשר לו/ה התחלה חדשה תומכת ומתחשבת יותר. לסיכום:
האשה שוללת את הסיבות וההצדקות לאופן מעשיו במקום להבין ולתמוך בו יותר, והגבר שולל את רגשותיה וזכותה לכעוס, במקום לתמוך בה ולהבינה.
בכל מערכת יחסים יש עליות וירידות, החשוב שבתקופות הקשות, לתקשר זה עם זו מתוך גישה אוהבת, מצדיקה ומאשרת ולזכור שגם אנו לא מושלמים.
אם נזכה לתקשר בצורה מוצלחת ונגיב לכעסים הקטנים בצורה הנכונה, יהיה לנו קל יותר להתמודד עם האתגרים הגדולים כאשר מופיעים במפתיע. בתקופה רגועה הקדישו זמן לבחירת מילים שהשפעתן חיובית עליכם וגלו לבן/ת זוג את סוגי המילים שהשפעתן טובה וחיובית.
אימוץ משפטים מוסכמים מראש עשויים לתרום תרומה עצומה להפגת מתח בשעת עימותים. זכרו-
מה שקובע במבחר המילים זה הרגש המושקע בהן, גם אם נשתמש בביטויים המדויקים ביותר, אם בן/ת הזוג לא ירגישו בהם את אהבתכם, המתח ביניכם ילך ויגבר.
הדרך הטובה למניעת עימות, להבחין בתחילתו, לעצור, לקחת פסק זמן, לבקש סליחה ולהתחיל מחדש עם הבנה,קבלה והצדקה.
גישה שלילית למרות  האמת שבה, מכאיבה ומעליבה, תעצימו את יכולתכם היצירתית לתקשר באופן אוהב ותומך, כעבור זמן יהפכו דפוסי התנהגות החדשים לטבע שני.
בתחילה יראו לכם הביטויים מאולצים ובלתי כנים, דאגו להיות שפעי הערכה כלפי בן/ת הזוג על כל צעד ורצון טוב, התניות והרגלים שהשתרשו בנו מראשית חיינו לא משתנים ביום אחד,עוד נכתוב בס"ד ברכה והצלחה!!



פינת שלום בית
מהדורה חמישית:

כהמשך-

התכונה החזקה ביותר באשה זה הרצון לקבל חן וחשיבות ובעיקר מהבעל.כלומר-להרגיש במקום הראשון בעבורו, לפני הכל ומעל הכל.
תכונה פנימית  זו מעסיקה אותה 24 שעות ביממה וזה צורך נפשי רב בעבורה ואין זה בבחירתה, כי כך היא בנויה מראשיתה, כאמור לעלונים הקודמים ועל תכונה זו מוסרת נפש כידוע.
מתוך חוסר מודעות מוחלטת,קשה לה להודות בחסרונות עד כדי שעלולה להיכשל  בשקרים ומבחינתה זו האמת ובעיקר כאשר תופסים אותה בשעת כישלון ומאלצים אותה להודות.
עומק הענין-
קיים באשה פחד דמיוני שאם תודה בכישלונה אזי החן והחשיבות שלה ירדו או ישתנו ואפילו במעט בעיני הבעל ועל תכונה זו מוסרת נפש כאמור.קל וחומר כאשר קיימות סיבות נוספות כגון- אימה,

פחד או בעל בקורתי, אזי קשה לה  יותר להיפתח ולהודות.
יש לזכור,שתכונה זו אינה באה ממקום שלילי או חסרון, אלא להיפך, מצד מעלתה ושאיפתה להגיע לשלמות בכל המידות והמעלות ובעיני הבעל בפרט.לכן האשה מברכת , "ברוך שעשני כרצונו", כי האשה זה רצון השם.
כלומר-השאיפה לשלמות בכל דבר. לכן אין יותר מגוחך וטיפשי מלבקר ולהוכיח אותה על כישלונה ולתפסה בשעת קלקלתה ולאלצה להודות ועוד לגנותה חלילה.

"הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא".
מכאן יש מצוה וחיוב גדול להוכיח כדברי חז"ל, מצד שני צריך לדעת להוכיח כדי לא להפכו משוגג למזיד ולשאת עלינו את חטאו רחמנא לצלן.
נציין מספר תנאים הכרחיים וחיוניים לביקורת חיובית:
א. לחשוב לפני אם תצא תועלת ולומר במתק שפתיים.
 ב. יש לציין את הדברים אך לא לחזור ולנדנד שוב, כמו- "אמרתי לך מיליון פעם וכ'ו".
 ג. להשתדל בשעת מעשה להעלים עין ורק לאחר מכן בקורת  מחושבת יותר.
 ד. הביקורת תאמר על פרט אחד בלבד ולא על כל החסרונות.

ה. יש לבקר ביחידות, במקום שקט ובוודאי לא ליד הילדים או קרובי המשפחה, [במצב כזה יש לשלוט, כי היצר דוחף מאוד ועוד יש בזה הלבנת פנים ברבים ובעיקר הפסדנו את חינוך הילדים וגם אבדנו את התועלת אם נחזור על אותם דברים ביחידות].

 ו. לכלול את עצמנו בביקורת, לדבר בלשון רבים ולא באופן ישיר נוכח.
 ז. לדבר על עתיד ורוד יותר ולא להזכיר את העבר השחור, כלומר אין לפרט את כישלונות העבר אלא להתחזק באמונה ובמחשבות טובות, [בעיקר הנשים].
 ח. חשוב להתרכז אך ורק  בנקודות טובות, להתחיל בטוב, המסר באמצע  ולסיים בטוב.
 ט. אין להשתמש במילה- "למה", יש להחליפה  במילה- "חבל".

 י. שכנעו את עצמכם שהשינוי שתעשו כדאי ומשתלם ושרק בדרך זו ניתן להשיג את השלום.
 יא. ישנה חשיבות רבה לקבוע בכל יום זמן קבוע בזמן רגוע, על מנת לשבת ולשוחח בנחת ולא בזמני לחץ או ליד הילדים.
עיקר השיחה לאפשר לאשה לשחרר מטענים ומשקעים שהצטברו במשך היום, עוד נכתוב בנקודה חשובה זו בס"ד.

עצה- זו בנוסף לכל התנאים שציינו פותרת את רוב בעיות התקשורת [חוץ ממקרים חריגים], ומה שנותר זה רק- שינון, התמדה ותפילה לס"ד.

חשוב לדעת-

שתנאי הביקורת שציינו הם בסיסיים, חיוניים  ומוכרחים להתחלת בניית תקשורת טובה ,נכונה ומחייבת את שני בני הזוג באותה עוצמה ורמה.
בדרך כלל

-

האיש בנוי שכלי היפך האשה רגשית,

לכן בטבעו בקורתי יותר,[ללא הכללה].

לפיכך-חובת זהירות הביקורת היא יותר על האיש.

מפאת התכונה הרגשית שקיימת באשה לקבלת חן וחשיבות מהבעל, כל הערה או בקורת מצדו כלפיה ואפילו המוצדקת ביותר, מתפרשת לה כהעלבה ופגיעה ישירה בכבודה ומהותה 

ומורידה לה את ערכה וביטחונה בעיניה ובעיני הבעל.

רק לאחר שנתקיימו כל התנאים שציינו,מצוה וחובה להעביר בקורת חיובית.
על כך כתוב- "הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", היפך מזה עלולים להפכו משגג למזיד  ולשאת את חטאו.
חשוב להעניק לבן זוגנו את מה שהוא זקוק ואוהב.
אם נחליף את ההערות להארות ונשמיע לבן/ת זוגנו את מה שאוהב, יתקיים בנו הפסוק-"כמים הפנים לפנים וכ'ו", ונזכה ל"אמת והשלום אהבו", איזה אמת? שמביא לשלום,שבת שלום.




שלום בית
מהדורה שישית:

תקשורת חלק נד'!
אחת הבעיות הגורמות להפרת שלום הבית היא, חוסר תעסוקה. מחקרים מגלים כי אדם שיש לו מטרה, תכלית, כיוון ודרך, מתמלא באנרגיות חיוביות.
אדם שלפניו יום מלא וגדוש בפעילויות יוצרות, נהנה מאיכות חיים גבוהה פיזית רגשית ונפשית.
מתמלא בשמחה, כבוד וערך עצמי רב. ולהיפך, אדם בטל משועמם וחסר תעסוקה נופל במלוכדת הבדידות והעצבות ומתמלא באנרגיות שליליות. נעשה פגיע, טעון, בקורתי ומלא מרירות כלפי עצמו בן זוגו וכלפי כל העולם.
הוא עלול לפתח דיכאון, חרדות ומחלות נוספות, על רקע נפשי ירוד ולהיפגע בריאותית, להיחלש ואף לחלות.
יש תקופות מלאות ועמוסות בחיים אשר בהן לוח הזמנים צפוף עד אפס מקום ואנו מוצאים את עצמנו לחוצים, רצים וממהרים ממשימה אחת לאחרת עם אין סוף התחייבויות. אך יש גם תקופות שקטות, דלילות, ואפילו ריקות, כגון:
חופשות פיטורין, מחלה, פרישה לגמלאות, נישואי הילדים ויציאתם מהבית ועוד. שעות פנאי רבות לפנינו ואין אנו יודעים כיצד למלא אותן בתוכן נכון ואמיתי. חובתנו לקחת אחריות על סדר היום, למלא את זמנינו ולהעסיק את עצמנו, כדי לנטרל את הפצצה המתקתקת ששמה
שעמום.
ראשית יש לגבש תוכנית עבודה ולבנות סדר יום מלא: א. מה עלי לעשות כדי להשיג עבודה? ב. מה מתאים לי במציאות העכשווית? ג. מה אני אוהב לעשות? ד. מה מהנה ומשמח אותי? ה. מה באמת מעניק לי אנרגיה חיובית? ו. אלו תחומי חיים מושכים ומעניינים אותי? ז. אילו תחביבים מתאים לי לפתח? ח. במה אני כשרוני? ט. במה אני יכול לסייע ולהושיט עזרה לבני משפחתי? י. במה אני יכול להקל מעליהם ולהועיל להם? יא. במה אני יכול לתרום,להתנדב ולהעניק לקהילה ולעולם סביבי? נזכור-
כאשר אנו לא מניחים את עצמנו לשבת בבטלה, מייצרים ועסוקים בפעילויות שונות, מקפידים על סדר יום מלא, אנו מגלים עניין בעצמנו ומתמלאים בטעם, סיפוק והנאה מהחיים.
התוצאה-
אנו לא מפתחים תלות רגשית באחרים ובבן/ת זוגנו ולוקחים אחריות מלאה על האושר שלנו ומגלים פן חדש  בעצמנו בבן/ת זוגנו ובעולם בכלל. חז"ל אומרים-"הבטלה מביאה לידי שעמום", מפרש רש"י-שעמום, שיגעון [כתובות נ"ט].
קיים תהליך מוחי בן חמשה שלבים. נקדים:
כאשר מבקשים בקשה כלשהי מבן הזוג, פעמים רבות התגובה המיידית שלילית. "לא", "לא שייך", "לא מתאים", "לא מסתדר", "זה לא אפשרי", "לא יכול וכ'ו" ותגובתנו בהתאם למצב רוחנו.
לאחר פרק זמן כאשר אפשרנו לו לחשוב ולעבד את הדברים, פתאום פונה בן הזוג ומשיב בחיוב,[כמובן מדובר שלא היצקנו וחפרנו בהצקות חוזרות].
בדרך כלל אנו מאוכזבים,נועצים בו מבט מאשים וכואב  ומגיבים בשלילה-"לא רוצה, אל תעשה טובות, אתה קודם פוגע ומתחרט, אין לי חשק ,הלכה לי ההנאה,לא בא לי,אין לי כבר חשק וכ'ו".
השאלה הנשאלת-
מדוע כאשר אנו נדרשים לקבל החלטה,לאשר בקשה לבוא לקראת לתת הסכמה וכ'ו, התגובה המיידית והאוטומטית היא שלילית, מדוע לוקח לנו זמן על מנת להיענות בחיוב? [בעיקר הגברים, חוץ ממקרים של פגיעה קשה מבן/ת הזוג, אזי ההיענות שלילית לשני הכוונים].
כאשר נהיה מודעים לתהליך שעובר המוח עד שהוא מעבד נתונים ומעקל תפיסות חדשות, נקבל הבנה חדשה בעניין ההתנגדות המיידית של בן/ת זוגנו ולא ניגרר אחר ויכוחים וכעסים מיותרים. קיימים חמישה שלבים לתהליך המוחי בדרך לעיקול תפיסה חדשה.
עומק העניין:
א. דחייה: כל תפיסה חדשה שסותרת תפיסות קודמות ישנות, המוח דוחה אותה לאלתר ב.התנגדות:המוח עדיין מתנגד לקבל, מפאת שקשה לו לקבל שינוי ג. קבלה חלקית: המוח מקבל ומבין באופן חלקי,אך עדיין מתקשה ליישם ד. קבלה מלאה: המוח מקבל ומבין באופן מלא ומוכן ליישם ה. ההפנמה:
המוח מטמיע את המידע החדש ומיישמו. רשמו
תרגיל:
א. הבקשה, עם הכנה מוקדמת שיתכן שתדחה ב. כאשר הבקשה נידחת מה עלי לעשות? ג. האם אני מתנגד או מקבל? ד.האם אני מאפשר לו זמן עיקול מחשבתי? ה.האם אני דוחק אותו ואת השעה? ו. האם זה נכון ומה התועלת? ז.האם אפשרתי לו זמן מספיק על מנת שישיב לי בחיוב או שאני חסר סבלנות?!
יש לזכור-
שחוסר סבלנות/ מתח/ לחץ/ רוגז/כעס ועצבות הם תופעה נפוצה והם חלק מהרגשות הטבעיים שלנו. כאשר אנו חלשים/ עייפים עמוסים/טרודים/מאוכזבים וחשים-שלא הולך כפי הציפיות ושלא מבינים אותנו/שלא מקשיבים לנו/שלא מכבדים אותנו/שמזלזלים בנו/שדוחים אותנו, אנו נוטים לכעוס ולהתפרץ. אמנם-
אנו צריכים לבטא רגשות, אך השאלה כיצד?האם רגשות אלו בשליטה או שאין להם פרופורציה? האם אנו מתמודדים בצורה הנכונה או פוגעים בעצמנו ובאחרים? יש המתפרצים בכעס,צועקים,מעליבים ופוגעים בנוכחות הילדים, חברים ובני המשפחה.
אנו נעשים שיפוטיים,מבקרים,מאשימים, מתלוננים מתקיפים ונכנסים למאבקי כוח ושליטה.
מאחר וקשה לנו לראות את האחר השונה,אין לנו גמישות חשיבתית,אלא רואים רק את טובת עצמנו בלבד!!המחיר של הכעס והחוסר סבלנות גובים מחיר יקר מאוד.פגיעה-באיכות החיים/בבריאות הגוף והנפש/מערכת הזוגית כורסת/איבוד פרנסה/ מריבות/ סכסוכים/מחלוקת בין בני הזוג והמשפחות/גירושין ופירוק המשפחה.
כיצד נמנע קריסה של מערכת העצבים שהיא אם כל חטאת:
א. זיהוי מוקדם של מוקד הכעס וננסה לנטרל אותו לפני שמקבל כוח ושליטה ב. נזכיר לעצמנו כי הכעס לא פותר שום בעיה ויוצר בעיות נוספות.
ג.נבין ונכיר בנזק העצום שהכעס מסב לנו, בפן הרגשי הפרטי והכללי.
ד.נשאל את עצמנו האם זו הדוגמא האישית שניתן לילדנו?
ה.מומלץ לנהל יומן שמתעד בכל פעם כשאנו מתמודדים וכיצד אנו מגיבים[מומלץ לתעד את זה ע"י צילום או הקלטה, תידהמו כיצד התנהגתם] ו. יציאה קצרה להליכה, ריצה, פסק זמן  למנוחה עם נשימות עמוקות, נשנה אווירה ונתרענן.
 ז.נבצע פעילות גופנית,נרפה את השרירים ונפעיל טכניקות הרפייה,ע"י נשימות עמוקות ונתרכז כיצד הכעס והרגשות השליליים מתנקזים החוצה.
 ח.נעצור ונבדוק,יתכן  שגורם המצב הוא בעיה בריאותית כלשהי ונשקול פנייה לרופא המשפחה.
 ט. נשקול אפשרויות להשתתף בסדנא לשליטה בכעסים ופעמים אין מנוס מפנייה לטיפול באופן פרטני. ביכולתו של איש מקצוע להעניק טכניקות וכלי עזר מעשיים.
המטפל-
מעלה מהעולם הפנימי למודעות העצמית את החלקים הדוחפים להתפרצויות, תסכולים וכעסים ומעניק למטופל יכולת זיהוי רגשות שליליים, מיקוד בשליטה, לקיחת אחריות על מעשים ללא אשמה, רכישת מיומנות ההקשבה, תקשורת בין אישית, ויסות מתחים, ניהול קונפליקטים, הפיכת חשיבה שלילית לחיובית, הכשרה לניהול משא ומתן, קבלת האחר והשונה, דרכים להרפיה ולהרגעה עצמית ועוד.
 י. נקרא ונלמד ספרי מוסר העוסקים בגנות הכעס יא. נישא תפילה לקבלת ס"ד ונבין שהכל מאתו יתברך "ואין עוד מלבדו".
נחזור-
קיימים שלושה מרכיבים בנפש באדם: א. המוח העתיק [התת מודע]ב. המוח החדש[המודע] ג. המוח המגוון[השילוב והעיבוד בין המוח העתיק לחדש].
נקדים:
מרכיבי נפש האדם עמוקים ומורכבים מאוד.כל חיינו האישיים,הכלליים והזוגיים מונהגים ומוכתבים בהתאם לשלושה מרכיבים אלו.
הנטייה הטבעית של האדם לראות את הזולת האשם היחידי בכישלונותיו ובחוסר הצלחתו ובעיקר
בזוגיות.
אם נלמד ממה מורכב המוח, איך הוא פועל וכיצד גורם לנו במודע ובתת מודע-לראות/ לחשוב/ להתאכזב/ להיפגע ולהחליט, נבין כי מה שמפריע לנו בנוגע לזולתנו ובן/ת זוגנו הוא החסרונות הקיימים בנו ולא בהם, מבחינת-
"כל הפוסל במומו פוסל",נדע כי שום דבר לא ישתנה אם אנו  לא נשתנה, כי הכל בא מתוך העולם הפנימי שלנו. המוח העתיק-
מחבר אותנו לעבר,הוא הארכיון המאכסן חוויות ילדות/דרכי חינוך/דפוסי התנהגות/הרגלים/ מידות/תכונות/ תהליכים וחסכים רגשיים ונפשיים ומכיל את האני הפנימי, האני הנסתר/האני האבוד/האני המוכחש/האני המזויף/ האני החסר והסמוי.
המוח החדש:
הוא ההווה/המציאות העכשווית/מה שקורה לנו כאן כרגע ועכשיו והוא קובע ומחליט כיצד ננהג ואיך נפעל. המוח העתיק והחדש מעבירים מידע זה לזה וכל מידע שמגיע למוח החדש, מתנקז אוטומטית למוח העתיק לצורך בדיקה.
המוח העתיק בודק את המידע החדש ומשווה אותו למאגר הקיים בתוכו והדומה לו.
המוח העתיק-שומר על בטחוננו ומגן עלינו מפני כל פגיעה אפשרית. אם המוח מזהה דבר שמזכיר לו את העבר, כגון:
תקיפה/ פגיעה/ ביקורת/ האשמה/נטישה/ דחייה ועוד, המוח מיד מתגונן, נורת האזהרה נדלקת מיד ומופעלת מערכת אזעקה. למוח העתיק אין תחושת זמן, היום, מחר, ואתמול. הוא לא לוקח בחשבון את שינוי הנסיבות ואת העבר להווה ואינו מתחשב בתנאים שהשתנו.
לכן מטשטש את המציאות, מעוות אותה ומשדר למוח החדש שדרים שאינם עדכניים אלא ישנים.
הוא מעלה מהארכיון סרטים ישנים ותמונות עתיקות ופועל כאילו הם ההווה העכשווי.
המוח החדש מעביר את כל המידע שקיבל מהמוח העתיק לרשותו של המוח המגוון.
תפקידו של המוח המגוון לבלום את התגובה האוטומטית של המוח העתיק ולקחת אחריות על הקשיים שהתעוררו בעולמו הפנימי.
כמו כן-
תפקיד המוח המגוון לחקור/ לסנן/ להשוות/ ולנתח לפי המצב העכשווי ולספר סיפור חדש בהתאם למציאות כפי שהיא באמת ולא ע"פ העבר.
לכל אדם יש מזכרת נצח מימי הילדות: צורת חיים/חוויות/חסכים ופצעים ותהליכים רגשיים ונפשיים, חסכים וצרכים בלתי מסופקים.
אלו הם מוקשים סמויים המושלכים באופן ישיר מהילדות על החיים בכלל ועל הזוגיות בפרט.
אנו באים לחיי הנישואין, מתוך ציפייה שהם יעניקו לנו את האושר המיוחל, לכן אנו מצפים במודע ובתת מודע, שבן/ת זוגנו ימלא את החללים הריקים שבתוכנו וירפא את הצלקות שלנו.
זו הסיבה שאנו  מהר מאוד מתאכזבים ומגלים שלפנינו התמודדויות, אתגרים וניסיונות חדשים.
על מנת לשפר את חיי הנישואין, עלינו להיות מודעים לעברנו ומחוברים אליו. עלינו ללמוד ולהכיר את עצמנו מבפנים,לגלות את האני הפנימי,להיות מודעים לחוזקות ולחולשות ולהיות נכונים להשתנות. יש לשנות אורח חיים,לשבור דפוסי התנהגות ולבצע שינוים פנימיים.
לסיכום:
האתגרים והניסיונות הם חלק מתהליך הריפוי של פצעי ילדותנו,הם לא המחלה אלא התרופה.
חיי הזוגיות הם מבחן החיים שמעניקה לנו את הזכות לצמוח, לגדול, להשלים ולרפא את עצמנו, ובן/ת הזוג הוא המרפא העיקרי של פצעי הילדות שלנו ובלבד שנראה אותו באופן הראוי, ע"י ניתוח נכון ואמיתי של המוח המגוון ולא להאשימו בחסכים של העבר ואשרי הזוכה,
[חלק מהנכתב מתוך  חוברת  נישואין  מוצלחים ], שבת שלום ומבורך.



מהדורה שביעית
בשלום בית:

כהמשך-

כאשר בן/ת הזוג סובלים מחוסר תעסוקה,זו סיבה טובה להפרת שלום הבית.מגלים בעלי המוסר-כשיש לאדם מטרה ותכלית,הוא מתמלא באנרגיות טובות.
מי שלפניו יום מלא וגדוש בלימודים ובפעילויות,נהנה מאיכות חיים טובה מבחינה רגשית ונפשית ומלא בשמחה, סיפוק וערך עצמי טוב. אולם במידה והוא בטל, משועמם וחסר תעסוקה, נתפס במלוכדת הבדידות והעצבות, נעשה פגיע, טעון, בקורתי ומלא במרירות כלפי עצמו וכלפי כל העולם. הוא גם עלול לפתח דיכאון, חרדות ומחלות על רקע נפשי ולהיפגע בריאותית.
יצוין- שטבע האדם ליהנות מפעילויות יוצרות. לכן כאשר שואלים אותי מה עדיף ללמוד או במה לעבוד, אני עונה-"מה שאתה אוהב במיוחד ולא כדי לרצות אחרים או להיראות מוצלח בעיניהם". מפני שיש לכל אדם גבול עד כמה הוא מסוגל לרצות אחרים, וכאשר מגיעים למכסה, נהפך לאדם מתוסכל ומאוכזב ונופל בידי הייאוש והדיכאון.
אמנם יש תקופות מלאות ועמוסות אשר בהן לוח הזמנים צפוף עד אפס מקום-רצים וממהרים ממשימה אחת לאחרת,אולם יש גם תקופות שקטות ואפילו ריקות. כמו: חופשה, פיטורין, מחלה, פרישה לגמלאות, נישואי הילדים ויציאתם מהבית ועוד. הסכנה היא- כאשר יש לפנינו שעות פנאי ואנו לא ממלאים אותן בתוכן נכון ואמיתי. חובתנו לקחת אחריות על האושר שלנו ולהעסיק את עצמנו, כדי לנטרל את הפצצה המתקתקת ששמה שעמום.
ראשית יש לגבש תוכנית עבודה ולבנות סדר יום מלא: מה עלי לעשות כדי להשיג כולל טוב, עבודה וכ'ו? מה הכי מתאים לי? מה אני אוהב במיוחד? מה מספק אותי? אלו תחומי חיים מושכים ומעניינים אותי במיוחד? במה אני כשרוני? במה אני יכול לסייע ולהושיט עזרה לבני משפחתי, חברה ועוד? כאשר אנו לוקחים אחריות על אושרנו ולא מפתחים תלות רגשית באחרים,לפתע מגלים פן חיובי בעצמנו בבן/ת זוגנו ובזולת בכלל.חז"ל אומרים-"הבטלה מביאה לידי שעמום", מפרש רש"י-שיגעון [כתובות נ"ט].
נחזור-קיים באדם תהליך מוחי בן כמה שלבים.נקדים-כאשר מבקשים בקשה כלשהי מבן הזוג, פעמים רבות התגובה המיידית היא שלילית- "לא יכול, לא מסתדר, זה לא אפשרי וכ'ו", [בעיקר הגברים]. אולם לאחר פרק זמן פונה בן הזוג, [המסרב] ומשיב בחיוב. הצד שנפגע בדרך כלל מאוכזב, נועץ מבט מאשים ומגיב בשלילה- "תודה איני רוצה, אני מסתדר, אל תעשה טובות, אתה פוגע ומתחרט, לא בא לי וכ"ו". השאלה הנשאלת- מדוע כאשר אנו נדרשים לקבל החלטה, לאשר בקשה ולבוא לקראת, התגובה המיידית היא שלילית ולאחר זמן אנו חוזרים מהחלטותינו? כאשר נהיה מודעים לתהליך שעובר המוח עד שהוא מעבד נתונים ותפיסות חדשות, נקבל הבנה חדשה ולא נצטרך להיגרר אחר ויכוחים וכעסים מיותרים.
קיימים שלושה שלבים לתהליך המוחי בדרך לעיקול תפיסה חדשה: א. דחייה: כל תפיסה חדשה שסותרת תפיסות קודמות ישנות, המוח דוחה אותה לאלתר ב. קבלה חלקית: המוח מקבל ומבין באופן חלקי אך עדיין מתקשה ליישם ג. קבלה מלאה:המוח מקבל ומבין באופן מלא ומוכן ליישם. רשמו תרגיל: א. הבקשה. ב. הבקשה נידחת ומדוע? ג. האם אני מתנגד או מאפשר לבן/ת זוגי זמן עיקול מחשבתי? ד. האם אני דוחק אותו? ה.מה התועלת? ו. האם אפשרתי לו זמן מספיק שישיב לי בחיוב?!
יצוין- שמתח, לחץ, כעס, דכדוך ועצבות הם חלק מהרגשות הטבעיים שלנו, אולם כשאנו עייפים, עמוסים, טרודים ופגועים, אנו נוטים יותר לכעוס ולהתפרץ. אמנם אנו צריכים לבטא רגשות, אך כיצד? האם רגשות אלו בשליטה או שאין להם פרופורציה? האם אנו מתמודדים בצורה הנכונה או פוגעים בעצמנו ובאחרים? האם לצעוק, להתפרץ ולפגוע? האם בנוכחות הילדים, חברים וכ'ו. האם לשפוט, להאשים ולהיכנס למאבקי כוח ושליטה? מאחר וקשה לנו לראות את האחר השונה, אין לנו גמישות חשיבתית, אלא רואים רק את טובת עצמנו בלבד, אולם המחיר של הכעס והחוסר סבלנות, גובים מחיר רב ויקר וחבל.
כמו כן-פגיעה באיכות החיים, בבריאות הגוף והנפש, מערכת הזוגית קורסת, איבוד פרנסה,מריבות ומחלוקת בין בני הזוג והמשפחות, גירושין ופירוק המשפחה.
כיצד נמנע קריסה של מערכת הזוגית:א.זיהוי מוקדם של מוקד הכעס, ולנטרלו לפני שהוא מקבל כוח ושליטה ב. נזכיר לעצמנו כי הכעס לא פותר שום בעיה ויוצר בעיות נוספות ג. נכיר בנזק העצום שהכעס מסב לנו בפן הרגשי, הנפשי והכללי. ד. נשאל את עצמנו האם זו הדוגמא האישית שנציע לילדנו? כדאי לנהל יומן שמתעד בכל פעם כיצד אנו מתמודדים ומגיבים בזמן אמת, [מומלץ לתעד ע"י צילום, הקלטות ותידהמו ממראה עיניכם] מומלץ בזמן כעס לצאת להליכה, ריצה ולשנות אווירה.
כמו כן- לבצע פעילות גופנית ונפעיל טכניקות הרפיה ע"י נשימות עמוקות ונוציא אנרגיות שליליות. רצוי לבדוק אם גורם המצב הוא בעיה בריאותית כלשהי ולשקול הפנייה לרופא המשפחה. נשקול אפשרות להשתתף בסדנא לשליטה בכעסים ופעמים אין מנוס מפנייה לטיפול באופן פרטני. ביכולתו של איש מקצוע להעניק טכניקות וכלי עזר מעשיים.
המטפל מעלה מהעולם הפנימי למודעות העצמית של המטופל את המשקעים והתסכולים והחסכים של העבר ומעניק למטופל יכולת זיהוי ברגשות שליליים, מיקוד בשליטה, לקיחת אחריות על המעשים ללא אשמה ורדיפה עצמית, רכישת מיומנות הקשבה,תקשורת בין אישית,ויסות מתחים, הפיכת חשיבה שלילית לחיובית, קבלת האחר השונה ועוד דרכים להרפיה עצמית.
ניתן ללמוד ספרי מוסר העוסקים בגנות הכעס, [כך אני אישית עושה] ונישא תפילה לקבלת ס"ד להבין שהכל מאתו יתברך-"ואין עוד מלבדו".
נחזור-קיימים שלושה מוחות בנפש האדם:
א. המוח העתיק [התת מודע] ב. המוח החדש [המודע] ג.המוח המגוון[השילוב בין המוח העתיק לחדש].מרכיבי נפש האדם עמוקים ומורכבים מאוד, וכל חיינו האישיים והכלליים מונהגים ומוכתבים בהתאם לשלושה מרכיבים אלו. הנטייה הטבעית של האדם לראות את הזולת האשם היחידי בכישלונותיו ובחוסר הצלחתו. אם נלמד ממה מורכב המוח, איך הוא פועל וכיצד גורם לנו לראות,לחשוב,להגיב,לפעול ולהחליט, נבין כי מה שמפריע לנו בנוגע לזולת, הוא החוסר שלמות שקיים בנו, מבחינת-"כל הפוסל במומו פוסל", כי הפרשנות היא מתוך העולם הפנימי שלנו.
המוח העתיק- הוא ארכיון שמאכסן בתוכו את כל חוויות הילדות, חינוך, חסכים רגשיים, האני הנסתר, המוכחש, החסר והסמוי.
המוח החדש: הוא ההווה והמציאות העכשווית, קובע ומחליט כיצד ננהג ואיך נפעל. המוח החדש מעביר מידע למוח העתיק לצורך בדיקה והוא משווה את המידע למאגר הקיים בתוכו.לאחר בדיקה המוח העתיק דואג לשמור על בטחוננו ומגן עלינו מפני כל פגיעה אפשרית. אם המוח מזהה דבר שמזכיר לו את העבר, כגון:
תקיפה, פגיעה, ביקורת, האשמה, נטישה, דחייה ועוד,המוח  מיד מתגונן, נורת האזהרה נדלקת והאדם מגיב בהתאם למצב. אולם למוח העתיק אין תחושת זמן של עבר והווה ואינו מתחשב בשינוי, בנסיבות ובתנאים שהשתנו. לכן הוא מטשטש ומעוות את המציאות ומשדר למוח החדש שדרים שאינם עדכניים, מפני שמעלה מהארכיון סרטים ישנים ותמונות עתיקות ומגיב כאילו הם קורים בהווה.
המוח החדש מעביר את המידע שקיבל לרשות המוח המגוון. תפקידו של המוח המגוון לבלום את התגובה האוטומטית של המוח העתיק ולקחת אחריות על הקשיים שהתעוררו בעולמו הפנימי. הוא גם חוקר, מסנן ומשווה למצב הקיים ונותן פרשנות בהתאם למציאות כפי שהיא באמת ולא ע"פ התניות קודמות.
יצוין-שכל אדם יש לו מזכרת מימי הילדות-צורת חיים, חוויות, חסכים וצרכים בלתי מסופקים. אלו הם מוקשים סמויים המושלכים באופן ישיר מהילדות על החיים ועל הזוגיות בעיקר. אנו באים לחיי הנישואין מתוך ציפייה שהם יעניקו לנו את האושר המיוחל, ושבן/ת זוגנו ימלא את החללים הריקים וירפא את הצלקות שבתוכנו.
זו הסיבה בעיקר שאנו מיד מתאכזבים ומגלים התמודדויות, אתגרים וניסיונות חדשים.על מנת לשפר את חיי הנישואין, עלינו להיות מודעים לעבר ומחוברים להווה.
חובתנו ללמוד ולהכיר את עצמנו מבפנים ולגלות את האני הפנימי ולהיות מודעים לחוזקות ולחולשות ולהיות ערוכים להשתנות. יש לשנות אורח חיים, לשבור דפוסי התנהגות ולבצע שינוים אמיתיים. האתגרים והניסיונות הם חלק מריפוי הנפש והם לא המחלה אלא התרופה. חיי הזוגיות הם מבחן החיים שמעניקה לנו את הזכות לצמוח,לגדול, להשלים ולרפא את עצמנו. הקשיים הם המרפא בתהליך פצעי הילדות ובלבד שנתבונן באור הנכון ולא נאשים את הזולת בשחור. ע"י ניתוח נכון ואמיתי של המוח המגוון, נראה את המציאות כפי שהיא ולא ע"י התניות קודמות.
ציינו בעבר שכל "היפי נפש"-חוששים להתלונן ולתבוע את זכויותיהם כדי למצוא חן בעיני אחרים,לכן משלמים מחיר רב ובמקרים רבים בהתקפי פניקה.
מידת הוויתור וההבלגה היא תכונה נפלאה, אך בתנאי שמקורה מתוך רצון ושמחה ולא כדי לרצות את האחר. כאשר האדם אינו פועל מתוך רצון, זה עשוי להזיק לו בפן הנפשי ועלול לפתח חרדות ופחדים בלתי מוסברים. מפני שכל רגש שדוכא בנפש ולא שוחרר בזמן ובאופן הנכון, מתפרץ בחולי הגוף. יצוין שגם התקפי פניקה עלולים להופיע מפני הדחקת רגשות.פחדים וחרדות עשויים לגרום לכאבים פיזיים, כמו-כאבי ראש, מגרנות, מפרקים, מעיים, פריחה, פצעים בעור ועוד.
במצבים הללו הבדיקות הרפואיות לא יגלו מאומה והמטופל ימשיך לסבול ללא הסבר רפואי הגיוני.
אולם המציאות מוכיחה- כאשר נפתרים מהבעיות הרגשיות, נחלשים הכאבים הפיזיים ואף נעלמים לגמרי,[יש לי המון סיפורים]. אף אנשים המוקפים רגשי אשם עלולים לפתח חרדות ובפרט  פרפקציוניסטיים.
הם סובלים מרגשות מודחקים כדי למצוא חן בעיני אחרים, לכן יש ללמדם לעמוד על זכויותיהם ולהעלות את הערכתם ובדרך זו פחדם יעלם. אמנם בשעת כעס ומריבה הוויתור וההבלגה עדיף,אולם לאחר שהמצב נרגע, חייבים לתקשר ולהוציא רגשות מודחקים וכמובן בצורה יפה ומכובדת.
רוב הסובלים מפחדים וחרדות, הם אנשים טובים ובעלי מידות נעלות החוששים לפגוע בזולת. אולם כאשר אינם מבטאים רגשות של כעס,תסכול,אכזבה וכ'ו,ובעיקר שאינם מוכנים להודות ברגשות שליליים אלו, זו עדות ברורה שהם מתמודדים עם צרות גדולות ביותר. כמו- חוסר בטחון, דימוי עצמי נמוך, כעס, תסכול, מרמור, אכזבה, דכאון ורגשות אשם שמעוררים בהם התקפי פניקה קשים.
הטיפול-
א. להביא אותם להכרה בזכותם להרגיש כעסים ותסכולים.
 ב. לעודד אותם לבטא רגשות באופן הנכון ללא פחד.
 ג. ללמדם לדרוש את זכויותיהם וכמובן בצורה הולמת ומכבדת, ע"י שלושת השלבים מתרפאים. חלק נכבד מחוברת-"חיים מוצלחים"
,שבת שלום ומבורך.

מהדורה שמינית
בשלום בית:

מסופר על זוג שהיו מתווכחים ורבים ללא הרף. לאחר בדיקת האבחון מתברר שיש לה תלות רגשית בבעל מעל הממוצע מפני שלא היה לה תעסוקה מיוחדת וסבלה מעודף שעמום. לאחר שהמלצתי שתצא לעבוד ותעסוק בדברים שהיא אוהבת, לפתע הלחץ בבית ירד, תלות הרגשית ירדה ופתאום הרגישה מחוזרת וחשובה בעיני בעלה. ציינו בעבר שתלות רגשית בבעל היא בריאה, אך כאשר היא עוברת את הגבול, זה גורם דחיה וסלידה לבעל ומכניס אותו עמוק לתוך מערתו ולזמנים ארוכים. כאשר בן הזוג סובל מחוסר תעסוקה,זו סיבה די טובה להפרת שלום הבית.
כשיש לאדם מטרה ותכלית הוא מתמלא באנרגיות טובות.מי שלפניו יום מלא וגדוש בלימודים ובפעילויות,נהנה מאיכות חיים טובה ומתמלא בשמחה,סיפוק וערך עצמי טוב. אולם במידה והוא בטל, משועמם וחסר תעסוקה, נתפס במלוכדת הבדידות והעצבות. נעשה פגיע, טעון, בקורתי ומלא במרירות כלפי עצמו והסביבה.הוא גם עלול לפתח דיכאון, חרדות ומחלות על רקע נפשי ולהיפגע בפן הבריאותי. יצוין שטבע האדם ליהנות מפעילויות יוצרות. לכן כאשר שואלים אותי מה עדיף ללמוד או במה לעבוד? אני משיב-"מה שאתה אוהב וממלא אותך במיוחד ולא כדי לרצות או להיראות מוכשר בעיני אחרים". מפני שיש גבול לרצות וכשמגיעים למכסה, נופלים בידי היאוש והדיכאון. גם לא למטרת כסף, כי הוא רק תוספת לעיקר.
כי אם המטרה בעיקר היא כסף, כשיגיע יום התשלום והוא יעוף בטרם תספיק להנות ממנו,[כפי שזה מצוי אצל כולם] אזי מיד נופלים לים היאוש על עצם המחשבה להשתעבד עוד חודש ימים למשכורת הבאה. אמנם יש תקופות מלאות ועמוסות אשר בהן לוח הזמנים צפוף וממהרים ממשימה אחת לאחרת, יש גם תקופות שקטות ואפילו ריקות.כמו-חופשה, פיטורין, מחלה, פרישה לגמלאות, נישואי הילדים ויציאתם מהבית ועוד. הסכנה כאשר יש לפנינו שעות פנאי ואנו לא ממלאים אותן בתוכן נכון ואמיתי. חובתנו לקחת אחריות על אושרנו ולהעסיק את עצמנו כדי לנטרל את הפצצה ששמה שעמום.
ראשית יש לגבש תוכנית עבודה ולבנות סדר יום מלא: מה עלי לעשות כדי להשיג כולל טוב, עבודה וכ'ו? מה הכי מתאים לי? מה אני אוהב במיוחד? מה מספק אותי? אלו תחומי מעניינים אותי במיוחד? במה אני כשרוני? במה אני יכול לסייע ולהושיט עזרה למשפחה, לחברה ועוד? כאשר אנו לוקחים אחריות על אושרנו ולא מפתחים תלות רגשית באחרים, לפתע מגלים פן חיובי בעצמנו ובזולתנו. חז"ל אומרים-"הבטלה מביאה לידי שעמום", מפרש רש"י-שיגעון [כתובות נ"ט].
נחזור-קיים באדם תהליך מוחי בן כמה שלבים.נקדים-כאשר מבקשים בקשה כלשהי מבן הזוג, פעמים רבות התגובה המיידית היא שלילית- "לא יכול, לא מסתדר, זה לא אפשרי וכ'ו", [בעיקר הגברים]. אולם לאחר פרק זמן פונה בן הזוג, [המסרב] ומשיב בחיוב. הצד שנפגע בדרך כלל מאוכזב, נועץ מבט מאשים ומגיב בשלילה- "תודה איני רוצה, אני מסתדר, אל תעשה טובות, אתה פוגע ומתחרט? לא בא לי וכ"ו". השאלה הנשאלת- מדוע כאשר אנו נדרשים לקבל החלטה ולאשר בקשה, התגובה המיידית שלילית ולאחר זמן משתנה לחיובית? כאשר נהיה מודעים לתהליך שעובר המוח עד שהוא מעבד נתונים ותפיסות חדשות, נקבל מודעות חדשה ולא נצטרך להיגרר אחר ויכוחים וכעסים מיותרים. קיימים שלושה שלבים לתהליך המוחי בעיקול תפיסה חדשה:
א. דחייה- כל תפיסה חדשה שסותרת תפיסות קודמות ישנות, המוח דוחה אותה לאלתר ב. קבלה חלקית- המוח מקבל ומבין באופן חלקי אך עדיין מתקשה ליישם ג.קבלה מלאה-המוח מקבל ומבין באופן מלא ומוכן ליישם. יצוין שמתח, כעס ועצבות הם חלק מהרגשות הטבעיים שלנו. כאשר אנו עייפים, עמוסים וטרודים,אנו נוטים יותר לכעוס ולהתפרץ. אמנם צריך לבטא רגשות אך יש לעשות חשבון נפש- האם רגשות אלו בשליטה או שהן שולטים עלינו? האם אנו פועלים בצורה נכונה או פוגעים באחרים ובעצמנו? האם לצעוק ולהתפרץ בנוכחות הילדים, משפחה וכ'ו? האם לשפוט ולהאשים ולהיכנס למאבקי כוח ושליטה? אולם מאחר וקשה לנו לראות את האחר השונה, אין לנו גמישות חשיבתית,אלא רואים את טובת עצמנו בלבד, והמחיר של הכעס והחוסר הכלה גובים מחיר רב ויקר כידוע. פגיעה באיכות החיים, בבריאות הגוף והנפש, מערכת הזוגית קורסת, איבוד פרנסה ופירוק המשפחה. כיצד נמנע קריסה במערכת הזוגית:
א. זיהוי מוקדם של מוקד הכעס ולנטרלו לפני שהוא מקבל כוח ושליטה ב. נזכיר לעצמנו כי הכעס לא פותר שום בעיה ויוצר בעיות נוספות ג. נכיר בנזק העצום שאנו עלולים לעשות לעצמנו ולאחרים ד. האם זו הדוגמא האישית שנציע לילדנו? רצוי לנהל יומן שמתעד כיצד אנו מגיבים בזמן אמת [מומלץ באמצעות צילום תידהמו ממראה עיניכם].בעת כעס,ההמלצה לצאת להליכה ולשנות אווירה, לבצע פעילות גופנית ונפעיל טכניקות הרפיה ע"י נשימות עמוקות להוצאת אנרגיות שליליות. רצוי לבדוק אם גורם המצב הוא בעיה בריאותית כלשהי ולשקול הפנייה לרופא המשפחה, כמו כן לשקול אפשרות להשתתף בסדנא לשליטה בכעסים ופעמים אין מנוס מפנייה לטיפול באופן פרטני. איש מקצוע יעניק טכניקות וכלי עזר מעשיים. המטפל מעלה מהעולם הפנימי למודעות העצמית של המטופל את המשקעים והחסכים של העבר ומעניק לו יכולת זיהוי ברגשות שליליים, מיקוד בשליטה, לקיחת אחריות על המעשים ללא אשמה ורדיפה עצמית, רכישת מיומנות הקשבה, ויסות מתחים, הפיכת חשיבה שלילית לחיובית וקבלת האחר השונה. ניתן ללמוד ספרי מוסר העוסקים בגנות הכעס ונישא תפילה לס"ד להבין שהכל מאתו יתברך, "ואין עוד מלבדו".
נחזור- קיימים שלושה מוחות באדם: א. מוח התת מודע [חוכמה] ב. מוח המודע[בינה] ג. מוח הדעת שמשלב בין המוחות. מרכיבי נפש האדם עמוקים ומורכבים מאוד וכל חיינו מונהגים ומוכתבים בהתאם לשלושה מוחות אלו. נטייתנו הטבעית לראות את השני האשם בכישלונותיו ובחוסר הצלחתו. אם נלמד ממה מורכב המוח וכיצד הוא פועל,נבין שההסתכלות השלילית באחר נובעת מחוסר שלמות שקיים בנו מבחינת-"כל הפוסל במומו פוסל". כי הפרשנות היא מתוך עולמנו הפנימי. מוח החוכמה הוא ארכיון שמאכסן בתוכו את כל חוויות הילדות, חסכים ורגשות. מוח הבינה הוא המציאות העכשווית שקובע כיצד ננהג בהווה. מוח הבינה מעביר מידע למוח החוכמה לצורך השוואה למאגר שקיים בתוכו. תפקיד מוח החוכמה לשמור על בטחוננו ומגן עלינו מפני כל פגיעה אפשרית. במידה ומזהה דבר שמזכיר לו חוויות מהעבר כגון:תקיפה, פגיעה, ביקורת, האשמה, דחייה ועוד, הוא מתגונן והאדם מגיב בהתאם למצב. אבל החסרון במוח החוכמה שאין לו תזמון של עבר והווה ואינו מעודכן במצב החדש. הוא מטשטש ומעוות את המציאות ומשדר לאדם שדרים שאינם עדכניים, מפני שמעלה מהארכיון סרטים ישנים ותמונות עתיקות, לכן האדם מגיב כאילו זה קורה כעת. מוח הבינה מעביר את המידע שקיבל לרשות מוח הדעת ותפקידו לבלום את התגובה האוטומטית של האדם ולהתמודד באופן שקול יותר. הוא גם משווה את המידע שקיבל למצב הקיים ונותן פרשנות נכונה בהתאם למציאות כפי שהיא באמת ולא ע"פ התניות קודמות. יצוין שכל אדם מושך עימו מזכרת מימי הילדות- צורת חיים, חוויות, חסכים וצרכים בלתי מסופקים. אלו הם מוקשים סמויים המושלכים באופן ישיר מהילדות על החיים ועל הזוגיות בפרט. אנו באים לחיי הנישואין מתוך ציפייה שהם יעניקו לנו את האושר המיוחל, ושבן זוגנו ימלא את החללים הריקים שבתוכנו וירפא לנו את פצעי הנפש. למעשה זו הסיבה שלאחר זמן קצר אנו מתאכזבים ומגלים התמודדות, אתגרים וניסיונות חדשים. כי אנו שוכחים שגם בן זוגנו הגיע מרקע שונה או דומה, ובצפייה שבן זוגו יענה לו על הצפיות. אם כל אחד יציב לו מטרה אחת,להפוך את בן זוגו למאושר ולהשלים את חסרונותיו ללא ציפיות, ניתן לגשר על הפערים. אך לא להמתין שקודם בן זוגו  יעשה  תחילה.

כמו כן על מנת לשפר את חיי הנישואין עלינו להיות מודעים לעבר ומחוברים להווה. חובתנו ללמוד ולהכיר את עצמנו ולגלות את האני הפנימי,כדי לקבל מודעות לחוזקות ולחולשות ולהיות ערוכים לשינויים.יש לשנות אורח חיים, לשבור דפוסי התנהגות ולבצע שינוים אמיתיים. האתגרים והניסיונות של חיי הנישואין, הם חלק מריפוי הנפש והם לא המחלה אלא התרופה. חיי הזוגיות הם מבחן החיים שמעניקה לנו את הזכות לצמוח, לגדול ולרפא את עצמנו. הקשיים הם המרפא בתהליך פצעי הילדות ובלבד שנתבונן באור הנכון וניקח את התובנות הנכונות בלי להאשים את השני. באמצעות חשבון נפש פנימי וניתוח נכון ואמיתי של מוח הדעת, ניתן לראות את המציאות כפי שהיא ולא ע"י התניות קודמות, כי-"דעת מצאת מה חסרת". ציינו בעבר שיש יפי נפש שחוששים להתלונן ולתבוע את זכויותיהם, במטרה למצוא חן בעיני הזולת. אולם משלמים מחיר יקר ובמקרים רבים בהתקפי פניקה. מידת הוויתור וההבלגה היא תכונה נפלאה ולוואי ונזכה לה. אך בתנאי שמקורה מתוך רצון ושלמות ולא על מנת לרצות את האחר. כאשר האדם אינו פועל מתוך רצון ובחירה, זה עשוי להזיק לו בפן הנפשי ועלול לפתח חרדות ופחדים בלתי מוסברים. מפני שכל רגש שדוכא בנפש ולא שוחרר בזמן ובאופן הנכון, מתפרץ בחולי הנפש והגוף. פחדים וחרדות עשויים לגרום לכאבים פיזיים, כמו-כאבי ראש, מגרנות, מפרקים, מעיים, פריחה, פצעים בעור ועוד.
במצבים הללו הבדיקות הרפואיות לא יגלו מאומה והמטופל ימשיך לסבול ללא הסבר רפואי הגיוני. אולם המציאות מוכיחה שבמידה ונפתרות הבעיות הרגשיות, נחלשים הכאבים הפיזיים ואף נעלמים לגמרי,[יש לי המון סיפורים]. אף אנשים המוקפים ברגשי אשם עלולים לפתח חרדות ובפרט דורשי שלמות.  הם סובלים מרגשות מודחקים כדי למצוא חן בעיני אחרים, לכן יש ללמדם לעמוד על זכויותיהם ולהעלות את הערכתם ובדרך זו פחדם יעלם. אמנם בשעת כעס ומריבה הוויתור וההבלגה עדיף, אולם לאחר שהמצב נרגע חייבים לתקשר ולהוציא רגשות מודחקים וכמובן בצורה יפה ומכובדת. יצוין שרוב הסובלים מפחדים וחרדות, הם אנשים טובים ובעלי מידות נעלות החוששים לפגוע בזולת. אולם כאשר אינם מבטאים רגשות של כעס,תסכול, אכזבה וכ'ו, ובעיקר שאינם מוכנים להודות בחולשות,זו היא עדות ברורה שהם מתמודדים עם צרות רגשיות גדולות.כמו-דימוי עצמי נמוך, כעסים, תסכולים, מרמור,דכאון בלתי מוסבר ורגשי אשם.
הטיפול- א. להביא אותם להכרה בזכותם להרגיש כעסים ותסכולים ב. לעודד אותם לבטא רגשות באופן הנכון ללא חשש פחד ג. ללמדם לדרוש את זכויותיהם וכמובן בצורה הולמת ומכבדת. באמצעות שלושת השלבים מתרפאים. [חלק נכבד מחוברת חיים מוצלחים],

שבת שלום ומבורך.