שחרור רגשות
שליליים:

אחת הדרכים לשחרור רגשות שליליים, ומאפשרת לנו לתקשר בדרכי אהבה, היא-
"טכניקת הכתיבה".
כלומר- העלאת רגשותינו על הכתב, גורמת באופן מידי לרגשות שליליים להיחלש, ולרגשות חיוביים להתחזק כאמור לעלון הקודם.
ב"טכניקת הכתיבה" קיימים שלושה שלבים חשובים:

א. לכתוב את רגשי-הכעס, העצב, הפחד, החרטה והאהבה שלנו.

 ב. בסוף הכתיבה אנו מביעים את רצוננו  ביחס לתגובת בן/בת זוגנו, כלומר-איך רצוננו שיגיבו על מכתבנו.

 ג. שיתוף בן/בת זוגנו בתוכן-"המכתב".

יש לדעת-ש"טכניקת הכתיבה", גמישה ביותר. כלומר-נוכל לבחור בתחילה להשתמש בשלב-א' ו ב' במטרה לשחרר רגשות שליליים ולהיות יותר ממוקדים בעיקר. לאחר שנרגיש מוכנים יותר, להשתמש בשלב השלישי שהוא-לשוחח פנים אל פנים עם בן/בת זוגנו, אולם-בלי תרעומות והאשמות.

יש לזכור-ביצוע שלושת השלבים עשוי להיות חוויה מרפאת עבור שני בני הזוג.

אולם-אם שלושת השלבים אינם הולמים את המצב המסוים, מסיבה-שאנו עדיין כועסים זה על זו, הצעד היעיל בשלב זה,הוא כתיבת- "מכתב אהבה" והוצאת רגשות החוצה בלבד.

דוגמאות להעלאת רגשות על הכתב :
נקדים-

א. לפני הכתיבה- יש למצוא פינה שקטה ורגועה שבה נוכל להתבודד באין מפריע.

 ב. בכל מכתב לתת ביטוי לרגשות- הכעס, העצב, הפחד ,החרטה ולבסוף לרגש האהבה.
מעלת הכתיבה מאפשרת לנו  לתת ביטוי מלא לכל רגשותינו, לקבלם ולהבינם.
כתוצאה-
מהבנת כל רגשותינו,נוכל לתקשר עם בן/בת זוגנו-בהבנה, סבלנות ,אהבה ובצורה רגועה וממוקדת  יותר בעיקר, ולא בעניינים הטפלים.

נקודה חשובה-
על מנת שנוכל לגלות את רגשות האהבה שלנו, עלינו להרגיש תחילה את כל רגשותינו השליליים.
אחרי שנצליח לתת ביטוי לארבע דרגות ריגוש אלו-
כעס, עצב, פחד וחרטה,
נוכל להרגיש במלואם את רגשותינו החיוביים ולתת להם ביטוי ומשמעות בחיינו.
מעלת הכתיבה- 
 מפחיתה באופן משמעותי את עוצמת רגשותינו השליליים, ומאפשרת לנו לחוות את רגשותינו החיוביים.
כמו כן-
מאפשרת למי שמיועד לו/ה  המכתב, להיות בעמדה של קבלה, הבנה ולא במצב של מגננה או מתקפה.

אופן הכתיבה:
א. הפנו את המכתב לבן/בת הזוג והעמידו פנים שהוא או היא מקשיבים לכם מתוך הבנה ואהבה.

ב. פתחו בהבעת רגשות-
הכעס ,העצב ,הפחד ,החרטה וסיימו בהבעת רגשי אהבה, כתבו את כל חמש דרגות הרגש באופן נפרד.

 ג. תארו כל רגש במשפטים אחדים, דברו במילים פשוטות.

 ד. בין קטע לקטע עשו הפסקה קטנה, המתינו להגחת הרגש הבא וכתבו אודותיו.

 ה. העלו את כל רגשותיכם השליליים, ואל תפסיקו לכתוב, עד שתגיעו לרגש האהבה. היו סבלנים והמתינו לרגש האהבה שיופיע.

 ו. לאחר מכן- הקצו חשיבה לדברים שאתם זקוקים ,רוצים, ואוהבים, וכתבו אותם.

 ז. כתבו בסוף באיזה אופן- הייתם רוצים שבן/בת זוגכם יתייחסו ויגיבו למכתבכם.

בדרך כלל-
הביטויים המשחררים ביותר הנם: אני "כועס/ת", "אני עצוב/ה", "אני פוחד/ת", "אני חושש/ת", "אני מצטער/ת", "אני מתחרט/ת", "אני סולח/ת", "אני מוחל/ת", "אני מוותר/ת", "אני רוצה", "אני זקוק/ה", "אני אוהב/ת".
יש לזכור-
כל ביטוי שיש בו כדי לסייע בידכם לתת ביטוי לרגשותיכם, חשוב לכותבו.
מכיוון שהוא-
ישתחרר, ישחרר אתכם ויועיל לשיפור הרגשתכם כאמור לעלונים הקודמים.
לכן אם אתם מרגישים צורך, לא לחסוך בכתיבת רגשותיכם כאמור.

דוגמא "למכתב אהבה" באופן הקצר:

א. אני כועס/ת על שאת/ה מאחר/ת. אני כועס/ת על כך שאת/ה לא מתייחס/ת אליי בכבוד, או כלל וכ'ו.

ב. אני עצוב/ה ששכחת אותי. אני עצוב/ה על שאינך רוצה לדבר אתי.

ג. אני חושש/ת שבכלל לא אכפת לך ממני. אני חושש/ת שאנחנו הולכים ומתרחקים זה מזו לגמרי.

ד. אני מצטער/ת על עקשנותי ועל חוסר סלחנותי. אני מצטער/ת שדחיתי אותך, וכמו כן מצטער/ת על כך שאני מאשים/ה אותך בכל בעיותינו.

ה. אני אוהב/ת אותך, ואני סולח/ת על התנהגותך. אני יודע/ת שאת/ה אוהב/ת  אותי באמת.
תודה על השתדלותך להבין, להכיל אותי ולהיות עמי בסדר. אהבתך חסרה לי, מה דעתך לקבוע שעה לשוחח הערב או בכל מועד אחר קרוב, כדי שאוכל לשתף אותך במה שאני עובר/ת, תודה מראש.

הדברים שאני מצפה לשמוע ממך:

תודה לך על שכתבת לי על רגשותייך, אני מבין/ה שאני חסר/ה לך, בוא/י לקבוע לנו זמן מיוחד להיות ביחד, הערב בין שמונה לתשע, תודה, אוהב/ת.

מעלת שיתוף בן/בת הזוג-"במכתב אהבה "-
א. יוצרת בעבורנו  הזדמנות חדשה, לזכות מבן/ת זוגנו-להבנה, הערכה ותמיכה שאנו זקוקים לה.
ב. הוא מביא לידיעת בן/ת הזוג את הדברים החשובים לנו, ומניע אותם כיצד להעניק לנו את התמיכה הנחוצה בדיוק.
ג. הוא מסייע לבני הזוג לשוב ולחדש קשר, גם כאשר ההבנה קרסה והקשר נותק לחלוטין.
ד. הוא מלמד את בני הזוג-כיצד להביע ולהעלות רגשות שליליים, בצורה מכובדת.
ה. מאפשר לנו לשמוע אותם בצורה בלתי מאיימת ומאשימה.
[בס"ד בהמשך נכתוב על עוד אפשרויות של "מכתבי אהבה"],

מהדורה שלישית
בשלום בית:

כהמשך-

ציינו בעלונים הקודמים שאין שום תועלת בהערות וביקורת שלילית אלא להיפך, את הנזקים העצומים וההשלכות ההרסניות היוצאות מכך."כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".

כלומר-מה שאנו מרגישים או חושבים על זולתנו כך באותה מידה הוא חושב ומרגיש כלפינו בין לחיובי או לשלילי.
"בצדק תשפוט את עמיתך".
מצוה זו מחייבת אותנו לדון כל אדם לכף זכות.
ביאור עומק הענין.
מובא בחז"ל כשדנים לכף זכות ומחפשים נקודות טובות בזולתנו, ע"י כך מעלים אותם מכף חובה לזכות ואפילו ברשע גמור וע"י כך אפשר להחזירו למוטב.
בדרך כלל טעות העולם נובעת מכך שחושבים שהדרך לעזור לזולתנו ע"י כך שיעירו להם על החסרונות והפגמים וכך יעוררו אותם לתשובה ויתקנו את מעשיהם.
אולם האמת היא הפוכה והמציאות תעיד על כך שרק בדרך חיובית ניתן לעזור לזולתנו.

כידוע-ע"י שמוצאים נקודות טובות בזולתנו ודנים אותם לכף זכות, בעקבות כך מעלים אותם ברוחניות וכך דנים אותם בשמים ע"פ אותה מדרגה חדשה שזכו לה וכך משפיעים  בהם את הכח להתעלות,לעשוץ שינוי ולזכות לתקן את מעשיהם.

אכן-גם במציאות ניתן לראות  בעת שאנו חושבים ורואים את הטוב שבזולתנו גורמים לו   שמחה וחיות, ומתוך כך שואב את הכח והרצון להשתנות לטובה.
כל זה אפילו כשעדין רק רואים בעינינו את הטוב והחיובי של זולתנו מבלי לומר  דבר,כל שכן- כשאנו אומרים בפירוש ומצביעים על נקודות טובות ומעודדים על כך,שזה ודאי נותן כח ועוצמה לשני להאמין בעצמו ולרצות להשתנות לטובה, אולם הקושי הגדול  לקיים מצוה זו הוא דווקא  בבית.

כי מטבע הדברים בחוץ קל יותר לדון לכף זכות ואפילו את הרשע הכי גדול כי שם זה לא מחייב. אבל יש לזכור-שעיקר קיום מצוה זו בבית בדוקא כי שם עיקר החיוב ותיקון המידות כאמור.
ישנם זוגות שחסומים רגשית, כאשר חיים יחדיו במשך שנים בצפייה  מתי  יקבלו מחמאה או מילה טובה מבן זוגם.
צפייה זו יכולה להימשך עד סוף החיים.
יש לזכור שהאדם בטבעו אינו אוהב להישאר חייב.
ועוד,"כמים הפנים וכ'ו".למשל מי שזוכה להתגבר על חסימותיו ומחמיא לשני, גורם בכך שגם הוא יחזיר באותה מידה כדי לא להרגיש כפוי טובה.
יוצא מכאן-שבמקום להעיר, צריך להתאמץ ולהתחזק בלראות את הטוב כדי לעודד ולהחמיא וע"י כך נוטעים כוחות ושמחה בשני לשנות את ההרגלים הרעים מבלי להעביר  ביקורת שלילית.

ועוד-כשמתעלמים מהשלילי ומתבוננים רק בחיובי, בנקל מוצאים נקודות טובות וקל יותר לפרגן ולהחמיא.
לעומת זאת כשמסתכלים  בצד השלילי ומחפשים את הרע, הוא מתגנה בעיננו ויוצר בנו ריחוק ומחסומים קשים

מספר טיפים לזוגיות בונה וחינוך ילדים:
א.להשמיע את מה שהוא אוהב לשמוע ולא את מה שאני
רוצה להשמיע.
 ב. לחשוב אם יש בזה תועלת

ולומר במתק שפתים.
ג.לא לחזור על אותם דברים שוב ושוב.
 ד.להשתדל לא לראותו בשעת קלקלתו[להעלים עין]ולאחר זמן בקורת מחושבת כאמור.
ה.יש לבקר ביחידות בלבד ובשקט.
ו. תכלול את עצמך בביקורת[אנחנו], לדבר בלשון רבים ולא בלשון נוכח.
 ז. הביקורת תהיה על פרט אחד בלבד ולא על כל החסרונות.

ח.תגובה מתוך כעס מקורה ברגש פגוע ואין בה תועלת.
 ט. חשוב להתמקד בעתיד ורוד ולא להזכיר אתהעבר השחור,[בעיקר האשה].
י.לדבר בכבוד ומתוך דאגה אמיתית כלפי השני.

 יא. יש להתחיל בטוב ולסיים בטוב,ואת המסר להעביר באמצע ע"פ הכללים שכתבנו.

 יב.יש להאיר בנקודות טובות כגון: את/ה מסוגל/ת, טוב/ה,יכול/ה,אני סומך עליך וכ'ו".
 יג. אין להשתמש במילה "למה", להחליפה ב-"חבל".

"סוף מעשה במחשבה תחילה"-
לפיכך יש לחשוב לפני אם יש תועלת. המודד איך אנו היינו מקבלים זאת,ועם האשה לשמור במשנה זהירות.

יש להזהר ממשפטים כמו: "אני לא סומך/ת,או-לא מאמין/ה בך",זה גורם לחורבן ולנזק בלתי הפיך.
כי גם אם היה סיכוי לצד השני  לשינוי- הפסדנו,הן בחינוך ילדים והן בזוגיות.
לכן יש להפוך את המשפטים הללו לחיובי ולומר-"אני סומך/ת",אני מאמין/ה" וכ'ו.
כמו כן-להעמיד פנים שאנו מאמינים וסומכים, אפילו אם פישלו, איכזבו, וממשיכים לאכזב, ע"י כך נגרום להם להאמין בעצמם, להתאמץ לא לאכזב אותנו שנית,ושהם ראויים לאימון זה!!

מהדורה רביעית
בשלום בית:

כהמשך-

נשים וגברים מדברים בשתי שפות!!

מעלת הכתיבה רבה מאוד ומסייעת לנו בין היתר לומר את כל האמת כולה ללא חשש של פחד או איום. אולם כתיבת חלק מרגשותינו הפגועים, אינה מובילה לריפוי המיוחל, לכן יש להעלות את כל רגשותינו הפגועים.
לדוגמא:
מודעות לקיום רגש הכעס בתוכנו בלבד עלולה להזיק לנו ולהפוך אותנו לכעסנים יותר. ככל שנתעסק ברגש הכעס בלבד, נהיה פחות סבלנים ואף נסערים יותר.
דוגמא נוספת-
בכי למשך שעות וימים ארוכים עלול להותיר אותנו מרוקנים ותשושים אם לא נרפא את עצמנו ע"י רגשות אחרים.
דוגמא שלישית-
הרגשת הפחדים שלנו בלבד, עלולה לגרום לנו להיות מבוהלים ומפוחדים אף יותר.
דוגמא רביעית-
הרגשת חרטה מבלי לעבור הלאה לשאר רגשות, עלולה לגרום לנו לרגשי אשם, בושה, הורדת בטחון ואף להזיק להערכה העצמית שלנו.
דוגמא חמישית-
השתדלותנו לרכוש ולהעניק אהבה תמידית לילדנו ולבן/ת זוגנו, ללא טיפול ומענה נכון ברגשותינו השליליים, תגרום לנו לכפות ולדכות אותם וכעבור שנים נתרוקן ונהפוך לחסרי תחושה, שמחה, אהבה, ונטולי יכולת להרגיש.
טיפול מוקדם-בהוצאת תסכולים וכל רגשותינו השליליים, יסייע  לנו להשתחרר ולהירפא מרגשות כאובים אלו. כמו כן-העלאת כל רגשותינו האמתיים על הכתב, תועיל ותסייע בידנו לשכך ולהחליש את כאבנו הפנימי.
אולם-על מנת להשתחרר מרגשות שלילים אלו, עלינו להיות מסוגלים תחילה להרגיש את כל ההיבטים של הסבל הרגשי, והם-כעס, עצב, פחד וחרטה. זהירות-קיימים בתת הכרתינו מנגנוני הגנה הפועלים באופן אינסטינקטיבי [מהיר], על מנת להסתיר את רגשותינו האמתיים. נקדים: מטבע האדם לשקר ולרמות את עצמו[חי בהכחשה עצמית] על מנת לא לחשוף את רגשותיו הכאובים והאמתיים ומחליף אותם ברגשות שקריים מפאת שאין ביכולתו לעמוד מולם או מול החברה, המשפחה, הילדים ובעיקר מול בן/ת זוגו.
הכי מדאיג ומפחיד שהתרגלנו לרמאיות הללו ואנו מאמינים לשקרים ומניחים שזו האמת.
לכן-רצוי מאוד לשתף אדם נוסף ברגשותינו על מנת לקבל תמיכה ולהשתחרר מרגשות שליליים אלו.
לכתחילה רצוי לשוחח עם אותו אדם שפגע בנו על מנת להתפייס עמו, אם זה לא אפשרי, ניתן לחלוק רגשות אלו עם בן/ת הזוג, אם גם זה לא אפשרי אזי עם יועץ מקצועי,[להיזהר מבני המשפחה].
כמו כן-העלאת רגשותינו על הכתב תועיל לנו להשתחרר מרגשות שלילים אלו, לכן חשוב לרשום את כאבנו ולתת ביטוי אמיתי לרגשותינו.
אולם-חייבים להעלות את כל ארבע רמות הסבל הרגשי וע"י כך משתחרר הכאב האצור בתוכנו. יש לזכור-שכתיבה אודות רגש שלילי אחד או שניים בלבד אינו מועיל, מאחר שרוב תגובותינו הרגשיות אינן רגשות אמתיים, אלא מנגנוני הגנה רגשיים שקיימים בתת מודע ואנו משתמשים בהם באופן תת-הכרתי במטרה להתחמק מרגשותינו האמתיים כדי לא לעמוד מולם כאמור.
דוגמאות לכך:
א. אנשים הנוחים לכעוס, בדרך כלל הם אנשים המבקשים להסתתר מפני-הכאב, העצב, הפחד והחרטה שלהם.
אולם כאשר הם נחשפים לרגשות הפגיעים שלהם, נעלם הכעס ונעשים אוהבים יותר.
 ב. אנשים שבוכים בקלות, הם אנשים שמתקשים  לכעוס, אולם כאשר מסייעים להם להרגיש את הכעס שלהם ולתת לו ביטוי, משתפרת הרגשתם ונעשים מסוגלים לאהוב יותר מאשר קודם לכן.
 ג. אלו שסובלים מפחדים, יש להם צורך לחוש בכעס שלהם על מנת לתת לו ביטוי, התוצאה-הפחד מסתלק ונעלם.
 ד. אנשים החשים חרטה ורגשי אשם לעתים קרובות, חייבים להרגיש ולתת ביטוי לרגשותיהם הפגועים ולכעס שלהם, בטרם יהיו מסוגלים להרגיש את האהבה העצמית שהם ראויים
לה.
 ה. אלו שמגלים יכולת לאהוב תמיד, אך תוהים מהי הסיבה לכך שהם מדוכדכים וקהי חושים, צריכים לשאול את עצמם-"אילו יכולתי לכעוס בעניין  מסוים איך הייתי מרגיש" ולהעלות את התשובות על הכתב, פעולה זו תסייע בידיהם ליצור מגע עם רגשותיהם השליליים המסתתרים מאחורי הדיכאון וחוסר התחושה שלהם. ניתן להשתמש במכתב אהבה ולהעלות רגשות כאובים אלו כלפי אותם שפגעו בנו, התוצאות ידהימו אתכם.

להלן דוגמאות:
כיצד אנו משתמשים ברגשות שקריים על מנת להסתיר ולהתחמק באמצעותם מהכאב האמתי ומדכים אותו עמוק בתוך התת-מודע.
להזכיר,התהליך הוא בזמן אמת, מהיר ותת-הכרתי.
תנו דעתכם בכובד ראש לשאלות הבאות:
א. האם זכור לכם מקרים שמצאתם את עצמכם מחייכים כאשר אתם נורא כועסים ?
ב. האם התנהגתם אי פעם כאדם כועס כלפי חוץ בעוד שבתוככם חשתם פחד גדול?
ג. האם אתם נוהגים לחייך, לצחוק או להתבדח, כאשר אתם בעצם עצובים, נבוכים או פגועים?

ד. האם מיהרתם אי פעם להאשים אנשים אחרים כאשר חשתם מבפנים אשמים או מפוחדים?
מכאן-לומדים כיצד גברים ונשים נוטים להכחיש את רגשותיהם האמתיים, להתנכר ולהישאר להם זרים.
 יתרה מכך,אנו נמנעים מלהרגיש את רגשותינו השליליים ע"י התמכרויות למיניהם ולמרבית הפלא, ניסיון התחמקות זו מעניק להם את הכח והעוצמה לשלוט בחיינו.
לעומת זאת-כשאנו לומדים להקשיב לרגשותינו הפנימיים בזמן הנכון ולטפל בהם כראוי, הם מאבדים בהדרגה את כוחם ואחיזתם בנו ומשתחררים לשלום.
כמו כן-ככל שנתנגד להרגיש את סבלנו הפנימי, כך תגדל התנגדותנו להקשיב לסבלם של אחרים.
אם אנו חשים חוסר הבנה, סבלנות ופגיעה, כאשר אחרים ובפרט בן/ת זוגנו נותנים ביטוי לרגשותיהם הכאובים בפנינו, זה מצביע על אופן שבו כך אנו מתייחסים לעצמנו.
על מנת להתחנך להעניק תמיכה רגשית, עלינו לשמש כהורים חדשים לעצמנו.
שלב א-לא להתכחש לרגשותינו הכאובים.
כלומר עלינו להכיר בעובדה שקיים בתוכנו חלק ריגושי כואב הנוטה מדי פעם להתרגש ואף לצעוק גם כאשר תודעת הבוגר הנבון שלנו אומרת לו שאין שום סיבה הגיונית להיות נרגש.
עלינו לבודד את אותו חלק ריגושי שבתוכנו ולשמש לו למאזין אוהב. שלב ב-עלינו לשאול את עצמינו-"מה הבעיה להתפרצותנו", "מדוע אני פגוע/ה", "מדוע אני כועס/ת", "מה מעציב אותי", "מה מפחיד אותי".
כאשר אנו מקשיבים לרגשותינו בשקט ובסבלנות, מיד שוככים מכאובי רגשותינו ובדרך פלא אנו נעשים מסוגלים להגיב במצבים הללו בחמלה רבה.
עצם הקשבה והבנת רגשות כאובים אלו, אנו פותחים באופן פלאי דלת בפני רגשות חיוביים. יתרה מכך-אילו בילדותינו היה לרגשותינו אוזן קשבת מתוך יחס, חום ואהבה, הרי שבבגרותנו לא הינו נתקעים עם רגשות שליליים אלו. אומנם-רובינו לא זכינו לתמיכה בילדותינו, לכן עלינו לעשות זאת בכוחות עצמנו, או לבקש תמיכה מבן/ת זוגנו, מאוהבים, אנשי מקצוע וכ'ו, הנושא עמוק ורחב עוד נרחיב ונעמיק בס"ד!!

 מהדורה חמישית

בשלום בית:

כהמשך-

הכניעה וההענוה משתלמת, מתגמלת ומפחידה.
אולם תוצאותיה שלווה, אושר,  שמחה ושביעות רצון

מנישואייך ומעצמך בפרט. כניעה לבעל אין פירושה חזרה לשנות החמישים או לצאת במרד נגד שוויון הזכויות.
איני ממליץ לך לשתוק ולוותר או להיות קשוחה וללחום.

המטרה להעביר לך כמה יסודות בסיסיים מבחינת-

"חכמת נשים בנתה ביתה", שיעזרו לך לשנות את הרגלייך ואת גישותייך לחיים  ויסייעו לך להחזרת האושר, ההרמוניה והשלום לנישואייך ואת מערכת היחסים התקינה לביתך ולהפיק מכך את מיטב הצמיחה המשותפת של שניכם ולילדיכם והשכינה תשרה בביתכם.
איני אומר-שאת אחראית לכל בעיה בנישואייך כי זו אינה אמת, גם בן זוגך יכול וצריך להשתנות ולשפר בהרבה תחומים.
אולם-על כך אין לך שליטה ואינך יכולה לשנות בו מאומה ובפרט שזה לא תפקידך.את יכולה רק להשתנות בעצמך וזה הרבה יותר קל ומועיל מאשר לנסות לשנות אותו.במקום לבזבז  זמן, כוחות,  מחשבה ואנרגיות סרק על מה בעלי צריך לתקן ולשנות, כדאי ורצוי להתנהג בחכמהולשמור את הכוחות הללו לשיפור אושרך שזה הרבה יותר קל, מוצלח ומועיל כאמור.

וויתור בהתנהגות שתלטנית   זה  להסתכל פנימה ולא החוצה ובכל המובנים, כי שם האושר והשלווה שלך מונחים וודאי.

השלב הראשון בחודש הראשון:

לא להעביר שום הערות וביקורת שלילית, עם כל הקושי הכרוך בכך ובעיקר כשאת מרגישה חייבת וצודקת.
גם אם זה יגרום לך לנשוך את השפתיים, כי הנזק וההפסד  הרבה פחות כואבים מאשר להעיר.
פשוט להתעלם מהחסרונות ולהתמקד בחיובי.
בחודש השני:
לתת אימון ולסמוך.גם כאשר בעלך טועה או נכשל , העמידי פנים שאת סומכת, תאמרי לו ותפנימי זאת אל ליבך והשתדלי בכל הכח לא לעזור ולתת עצות על מנת לשפר.

הכלל-בבניית אימון ונתינת סמכות, לומר בלי סוף לבן זוגך את המשפטים הבאים-"אני סומכת עליך", "מאמינה בך", "אתה מסוגל, יכול וכ'ו". משפטים אלו יעודדו ויעוררו אותו לעשות הכל על מנת להוכיח לך שהוא יכול ומסוגל  לקבל מנהיגות וסמכות ויעשה כל שביכולתו כדי לרצותך.יש להיזהר ממשפטים כמו-"אני לא סומכת", "לא מאמינה", "אכזבת אותי וכ'ו". כי גם אם היה סיכוי אחד לאלף שייקח יוזמה ואחריות לדאוג לכל צרכייך הפסדת.
לכן גם אם אכזב בעבר ואת עדיין לא מאמינה או סומכת עליו, העמידי פנים ותאמרי לו שאת אכן סומכת וכך תחזירי לו את האימון שהוא הבסיס החשוב והמרכזי לשלום ביתך.
בעיקר-תפנימי אל ליבך שראוי לסמוך עליו וזה יחזיר לך את האימון בו ויסלק מתוכך את השליטה שמקורה בפחד דמיוני ויהפוך אותך לאשה רגועה, שלווה ומאושרת בוודאי.
חשוב לזכור-שהשינוי בהתנהגות לא חל ביום אחד ובעיקר להקניית הרגלים חדשים  לוקח זמן, אולם בתפילה והתמדה מנצחים.
אפשר להתחיל לתרגל זאת בדברים קטנים:  
א. בעניינים שהוא מסוגל לעשות בכוחות עצמו הניחי לו, כגון לקנות לו הלבשה, נעליים תחתונים וכ'ו, אלא אם ביקש.
 ב. לא למתוח ביקורת על אופן שבו תחזק את הרכב.
ג. לא להעיר על שלא שילם את התשלומים בזמן.
 ד. לעצום את העיניים ולא להעיר בשעה שנדמה לך שבעלך עומד לעשות תאונה,[חוץ מפיקוח נפש].

 ה.  לא להעיר כשהוא טועה בדרך או כשאת מכירה דרך קצרה יותר.
 ו. לא לפקח עליו ולייעץ לו למרות שאת מבינה טוב יותר.
 ז. לא לקבור אותו תחת רשימות של מטלות.
 ח. לא להתלונן על חוסר עזרה בבית ולגרום לו הרגשת צער ותסכול.

ט.להיות לו זמינה תמיד ובעיקר בינו לבינה.

י. לכבד את רעיונותיו ולא לסתור אותם.
יא.לתת הערכה על כל דבר קטן ולקבל את מתנותיו בשמחה.
 יב. לעודד, לתמוך  ולאפשר לו להתמודד במצב לבד, אלא אם ביקש עזרה במפורש.
 יג. לחלוק עמו אחריות בכל התחומים ללא אשמה וכעס.
יד. אפשרי לו להפתיע אותך במתנות קטנות.
טו. תרגילי על לשונך את משפט הפלא-
"אתה צודק",בעיקר עם בעל שיפוטי וביקורתי. היפך מזה בא מהצורך לשלוט. כאשר תתחילי ליישם את העצות הנפלאות הללו, במועד קצר יחזור הבעל שחיזר אחריך והאיחוד שחלמת עליו ובהבטחה!!!

מהדורה שישית
בשלום בית:
כהמשך-

"קשב וריכוז"!
כיצד ניתן לעזור לבחור צעיר הסובל מבעית-"קשב וריכוז" על קצה המזלג:נקדים- מומלץ תמיד לפנות לאבחון מקצועי ולפעול על סמך המלצתו.
נכתוב מספר קוים כלליים:
א. על הורים לדעת ולהפנים שיש להימנע מהערות לבחור ובכל מחיר, מפאת והערות הורסות אותו לחלוטין ולוקחת ממנו את כוחות הנפש, ונותר ללא כוחות ויכולות להתמודד ולתפקד כלל ברמה זו או אחרת לכן חסל סדר הערות!
ב. עלינו להקפיד להעניק לו המון חום, אהבה ותשומת לב, למרות שהוא בוגר, מאחר והאני הקטן עדיין בתוכו, זועק ומשווע לחום ויחס מיוחד.
ג.נסייע לו בהקטנת עוצמת ההתמודדות במהלך השיעורים בב"ס או בישיבה ע"י הכנת החומר הנלמד, ואפילו ע"י גמרות מבוארות כמו-
שוטנשטיין,מתיבתא וכ'ו.
נקודה חשובה-
שימוש בגמרות מבוארות אינם באים במקום עזרה מאברך או כל עזרה ותמיכה מבעלי מקצוע.
ד. במקרים רבים ישנה בעיה לבחור לעמוד בלוח הזמנים של הישיבה, לכן אין ללחוץ אותו מחד, ומאידך לדאוג לכך שהבחור יגיע בזמן לישיבה.כי אם הוא ימשיך לאחר,עלול שלא לרצות להגיע לישיבה כתוצאה-מצבירת תסכולים שנגרמים לו עקב איחוריו ואי העמידה בזמנים כמו חבריו.
ה. עלינו לאתר ולזהות זמני חרדה ולחץ שבהם הוא העמיס על עצמו יתר על המידה מבחינה לימודית ולנטרלם.
 ו. יש לעזור לו לפרוק מתחים ותסכולים ע"י שנשוחח עמו כל יום במשך חצי שעה לפחות, לשחרר ולהשתחרר.
המטרה-הקשבה, הבנה והזדהות.
 ז. עזרה בהתעמלות-חוגי שחיה, ריצה והתעמלות מאומצת, וכן רכיבה על אופניים כשעה שלוש פעמים בשבוע לפחות.
רק לאחר שעשינו את כל השלבים הללו ולא עזר, אפשר לשלב את טיפול תרופתי וכמובן על בסיס טבעי.
אולם-כאשר אנו מקיימים את כל הכללים הללו,בדרך כלל אין צורך בטיפול תרופתי כזה או אחר, מה שנותר זה תפילה וסבלנות.
בדרך כלל נערים אלו אינם מבינים מה רוצים מהם וכיצד עליהם לפעול, לכן הם נוטים לעשות  דברים בצורה לא נכונה או מוקצנת יתר על המידה וכל זה כדי לרצות את ההורים, המורים והסביבה.
הפתרון-לשאול אותו שוב ושוב אם הבין את הדברים לאישורן, ולבקש ממנו לחזור על הדברים על מנת להיות בטוחים שאכן הבין וקלט את המסר הנכון והנדרש ממנו. מאחר והנערים הללו מכונסים בתוך עצמם ואינם קוראים ומפרשים את הסביבה בצורה נכונה, לכן אינם יודעים כיצד לפעול ולהתנהג, לפיכך- החזרה תעזור להם להיות יותר ממוקדים ממה שנדרש מהם.
כמו כן-יש לחזק להם את האימון בעצמם-שהם מוכשרים ומושלמים כמו שהם ללא צורך להתחקות לאחרים.
מאחר והנערים הללו ביטחונם ירוד, לכן עלינו לחזק אותם כדי שיהיו מוערכים בעיניהם וכך יצליחו.
לא אחת נתקלים ההורים בקשיים בהשתלבות הנער בישיבות הקדושות.בפרט שמדובר בנער שלא היו לו בעיות לימודיות מיוחדות, וממלא לא ניתנה לו התייחסות הולמת ולא אובחן כילד בעל בעיית קשב וריכוז, לכן לא קיבל תמיכה רגשית נפשית כלשהיא.
נציג בס"ד חלק ניכר מהבעיות ופתרונן:
נקדים-פעמים בעיות אלו מתגלים אצל נערים רגילים שלא אובחנו בבעיות מיוחדות או בקשב וריכוז. אבחון וטיפול בבעיית חרדתיות ולחץ:הנער מתלונן שהוא לחוץ ומסרב לבצע מטלות על חשבון זמנו הפנוי ומתווספים לזה-
א. מצמוצים מוגברים בעיניים [טיקים בשפה מקצועית].
 ב. דקירות בחזה.
 ג. בחילות.
 ד. חוסר חשק לקום בבוקר להתפלל או ללכת לישיבה ללמוד.
ה. התנהגות תוקפנית או חסרת סבלנות כלפי הסובבים, למרות שההורים, המורים והחברים לא מציקים לו.
ו. חוסר אויר- קשיים בנשימה.
 ז. קושי בהירדמות בלילה- במשך שעות רבות אינו מצליח להירדם.
ח. עייפות מוגברת בעיקר בזמן הלימודים ונטייה לחולמנות כתוצאה מאי- הרצון להתמודד נגד הלחץ והקשיים.
הערה-לא צריך את כל הסימנים על מנת לאשר שיש בעיה, אלא אפילו בסימן אחד.
אופני הטיפול ע"י מציאת גורמי הלחץ ונטרולם:
א. צמצום הדרישות הלימודיות כולל הפחתת הספקים.
בפן הלימודי -להסביר לו בצורה עדינה שעליו להסתפק בפחות מפרשים.
כמו כן-אין צורך ללמוד את כל דפי הגמרא עם התוספות ולהסתפק בלימוד רש"י על הסדר להבנה פשוטה וממוקדת.
בעניין הסיכומים-ניתן להוריד ממנו את עומס הכתיבה, ושאינו חייב לרשום את כולם, הואיל וזה מלחיץ אותו וגוזל ממנו זמן רב. אפשר גם לצלם מחברת של חבר.
עלינו לזכור-מצב של לחץ וחרדה מסוכן מאוד לנפש הילד וחייבים למנוע אותם בכל מחיר.
 ב. הורדת עומס יתר-כגון צמצום התמודדויות מיותרות שמלחיצות את הנער וכמובן בהסכמתו. בראש ובראשונה-על ההורים ובפרט האב, להבהיר לנער שאין לו ממה להיות לחוץ, ויסביר לו שההורים מרוצים ממנו כפי מה שהוא.זה לא סותר שכן צריך לעודדו שישתדל להתאמץ יותר וע"פ כוחותיו כמובן ואם אלו הם התוצאות, אזי זה הכי טוב בעבורו ולשכנעו שכך ה' אוהב אותו כפי שהוא.
המטרה להרים לו את הדימוי והבטחון העצמי ואת הערכתו בעיניו, כי זה מה שמוריד לו לחצים ומשחרר אותו מעומסים. לפיכך-יש לשדר ולומר לו שוב ושוב שההורים מרוצים ממנו ושבעים רצון כמות שהוא, הואיל ועיקר הלחץ שלו נובע מכך שהנער זקוק להערכה מרובה ובעיקר מהוריו ופוחד להפסידה, לכן הוא לחוץ תמיד למרות שהוא לא מראה זאת.
מצד שני-הורים שציפו מהנער להשיג יותר, ושידרו לו השכם והערב שהוא מוצלח אך לא מתאמץ מספיק, גרמו לו נזק עקיף, שהוא מוכשר אך עצלן שלא משתדל יותר וזה עלול לגרום לו לנזק בלתי הפיך ולהפוך אותו לאפתי וחוסר אכפתי לעצמו, לסביבה ולהורים ולהתייאש מעצמו חלילה. לפיכך-חובת ההורים להראות לו תמיד שאוהבים אותו ומרוצים ממנו כמות שהוא.
מצד האמונה-נסביר לנער שהצלחותיו או כישלונותיו הם רצון ה' יתברך. כמובן שלא להסתפק בהסבר זה שהכל מאת ה', אלא-לחנך אותו מראש ולבנותו באופן כזה שלא יהיה לו ציפיות יתר מעצמו, וגם אנו כהורים אין לנו ציפיות יתר ממנו ומרוצים ממנו כפי שהוא.
על מנת שההורים יצליחו לתמוך בנער בצורה נכונה [ובעיקר האב],עליהם לעבוד על מידותיהן כדי שלא יהיו כל כך- "פרפקציוניסטים", כלומר- שאיפה לשלמות, ובדוגמא האישית שהנער יספוג מהוריו, יהיו שאיפותיו קטנים יותר, ובזה יוריד לחץ ומתחים מעצמו.
עזרה ראשונה למצבי לחץ וחרדה:
נקדים-כאשר אדם נמצא בלחץ וחרדה, בריאותו הרפואית והנפשית, נמצאת בסכנה.כאשר הוא יודע- שיש דרך אחרת  לברוח מהמצב וזה יסתיים, כלומר-הידיעה שיש דרך מילוט, החרדה או הלחץ יורדים לבד באופן ניכר וכעת ניתן לטפל במצב ולהתמודד באופן שקט ורגוע יותר.
לדוגמא:נער שלא מצליח בלימודיו למרות השתדלותו, וממשיך לצבור מתחים ותסכולים ומדרדר נפשית, במצב כזה נאמר לו- במידה ועד לפרק זמן מסוים לא יצליח בלימודיו וכ'ו, קיימת תמיד אפשרות להחליף ב"ס, ישיבה קלה יותר, ושאין סיבה לשום לחץ.
כעת כאשר הוא יודע שקיימת דרך מילוט ונרגע, ננסה לעזור לו ע"י הורדת עומסים ובשילוב נתינת עזרה לימודית ומקצועית ע"י חונך וכדומה.
במידה והענקנו לו את התמיכה הרצויה ובשילוב עידוד של ההורים, ואין שום התקדמות מהנער והלחץ שלו ממשיך ולא פחת, אכן אפשר לשקול אפשרות להעברה לישיבה עם פחות לחץ ודרישות וכמובן בהתייעצות עם בעלי מקצוע שאבחנו אותו נכון ובדקו את כל המערכת מסביב.טוב תמיד לשאול את הנער לגבי פחדיו והרגשותיו ולפעול על פיהם, בשילוב התייעצות עם רבותיו שמכירים את הנער מקרוב.
במידה שטיפלנו בשורשי הבעיה ע"פ הכללים שציינו, ותסמיני החרדה ממשיכים ואינם נעלמים או פוחתים, כגון-דקירות בחזה, חוסר אויר וכ'ו,כעת עלינו לבדוק אם קיימת בעיה רפואית ובשיתוף כל הכללים שציינו דלעיל.
לאחר בדיקה רפואית-
ניתן לשלב תרגילים מיוחדים המנטרלים לחצים,כגון:שיעורי התעמלות בשילוב טכניקות הרפיה למינהן.
רכיבה מאומצת על אופניים שלוש  פעמים בשבוע לפחות, או הליכה מאומצת במשך שעה לערך לפחות ארבע פעמים בשבוע.
ניתן לשלב גם דברים טבעיים להרגעה. אין למהר לפנות לנירולוג לקבל כדור ריטלין או לפסיכיאטר או לקחת כל מיני כדורי הרגעה, אלא אם כן המצב החרדתי התגבר והנער נהפך להיות אלים לבני המשפחה והסביבה, או שנכנס להתקפי חרדה אמיתיים כמו פניקה וכ'ו. גם במקרים הללו כדאי להמתין מלקחת כדורי הרגעה טבעיים וחובה במצב כזה לפנות מיד לאנשי מקצוע.
מומלץ לקחת את הנער לשבוע נופש לפחות עם הוריו בלי שאר הילדים ולהקדיש את כולו בעבורו ורואים בזה נפלאות.
במידה והבחור חזר לישיבה והלחץ חזר,יש לפתור את הבעיה משורשה.
בענין-קשיי הירדמות, בתחילה צריך להתעלם ולא לרוץ לקחת כדורי שינה, ולשנן לו שוב ושוב שזה לא נורא שלא נרדמים מיד וזה חלק מהחיים ולהתעלם מזה, בדרך כלל זה עובר ונעלם בס"ד.
אם בכל זאת לוקחים כדור להרגעה, רצוי על בסיס טבעי, אמנם גם זאת בשילוב בעלי מקצוע ובהתייעצות רפואית, מאחר שישנם מקרים שאסור לקחת שום תרופה להרגעה, כתוצאה מבעיה רפואית סמויה שעדין לא עלינו עליה.
ישנה סגולה להירדם ע"י הנחת היד על המצח, מלטפים את המצח מצידו הימני לשמאלי עם יד שמאל שלוש פעמים לפחות, ולאחר מכן מלטפים את המצח מצד שמאל לכיוון צד ימין באמצעות יד ימין [בשם הגר"ח קנייבסקי זצק"ל].
בכל מקרה של כאבים פיזיים, יש לפנות לרופא המשפחה על מנת לשלול בעיה רפואית.רק לאחר מכן פונים לכיוון רגשי או פסיכולוגי.
אם הנער פיתח "תיקים"-מצמוצים מרובים בעיניים, יש להיזהר מלדבר עם הנער על הנושא, כי זה עלול להעצים או לקבוע לו את הבעיה.
לכן גם כשמנהלים שיחה בנושא הטיקים, יש להימנע מלדבר בנוכחות הנער.המציאות הוכיחה שברוב המקרים כשהלחץ ירד מהנער/ילד, הטיקים חולפים כלא היו.
ועוד-כאשר אומרים לנער שרבים היו במצבו ולבסוף הכל הסתדר ואין מה להילחץ, זה עוזר לו להוריד לחצים.
אמנם-אנו לא נאמין לזה ונפעל בהתאם לעלונים הקודמים על מנת להוריד ממנו מתחים ולחצים ולשדר לו שאוהבים אותו כמות שהוא.
פעמים שורש הלחץ מפאת והנער מפחד שמא לא יצליח בלימודיו ויסלקוהו מהישיבה או מבית הספר ואז יפסיד את חבריו המהווים לו נכס יקר ובעיקר לנערים בעלי מבנה נפש-קשב וריכוז.
כתוצאה מכך הוא נכנס ללחץ וחרדה ואינו מצליח להתרכז בלימודיו.
הפתרון-להבהיר לו שאין שום כוונה לסלקו וזה רק הדמיונות שלו, ואדרבה הישיבה מעודדת בחורים כמוהו שמשתדלים.
במידה ויש צורך,טוב לערב את  ראש הישיבה ויאמר לו בפה מלא שהוא רצוי וחשוב בישיבה וישנן לו זאת  עד שירגע,מה שנותר זה תפילה לס"ד,עם סבלנות מרובה זוכים.

מהדורה שביעית
בשלום בית:

גברים נסים למערותיהם ונשים צוללות במעיינותיהן:
כאשר האיש תקוע במערתו, נעשה חסר יכולת להעניק לאשה את היחס ותשומת הלב הראויה. מטבע הדברים האשה מתקשה לקבלו כפי שהנו, מפני שאין לה מושג באיזה מצבי לחץ הוא נתון, מאחר ואינה מבינה את הצורך הרב שלו להסתגר בתוך מערתו. הבריחה למערה מאפשרת לו לעבד נתונים חדשים על בעיותיו, או סתם להתנתק ולהתעסק בשאר עניינים שאינם כשורים לענייני הבית, על מנת לאגור כוחות חדשים לפתור את בעיותיו ולא ירגע עד שימצא.
אילו היה מסוגל לשוחח על בעיותיו עם רעייתו או לפחות מסביר לה שאינם קשורים אליה, היתה מגלה יותר רחמים וחמלה כלפיו. מפאת והאשה אינה מודעת בעוצמת מצוקתו, היא מפרשת בטעות שזה קשור אליה, לכן הוא מזניחה ומתעלם ממנה. נשים בדרך כלל אינן מודעות לדרכי התמודדותם של הגברים בבעיות ולחצים, לכן הן מצפות מהם שיפתחו וידברו אודות בעיותיהם כדרך שהן רגילות בכך.
לכן כאשר גבר תקוע במערתו, האשה חשה כלפיו תרעומות וכעסים, על שאינו משתפה כפי שהיא רגילה לעשות.היא אינה מבינה כיצד הוא מעדיף להיות עם חברים, משחקים, ספורט ואפילו לימודים, ומתעלם ממנה. לדרוש מהאיש הכלוא במערתו להיות בן רגע פתוח, משתף ומגיב כראוי, זה אינו מציאותי.
זה כמו לצפות מאשה שרגשותיה יהיו תמיד תחת שליטה, בתבונה והגיון. כאשר האשה אינה מבינה את הצורך הנפשי של הבעל ללכת מידי פעם למערתו, היא עלולה להיפגע ולדרוש עזרה ותמיכה בנימה וגישה תובענית, ולחוש צורך להילחם על זכויותיה-"עם הבעל הלא אכפתי". על האשה להבין ולהפנים שדרך התמודדות האיש בקשיים ולחצים שונה ממנה.כלומר אותו צורך עמוק שקיים בה לתמיכה ולאוזן קשבת לשחרור לחצים, כך על אותו משקל האיש אינו מסוגל לדבר על בעיותיו, בעיקר כאשר מלחיצים ודוחקים אותו, אלא זקוק להיכנס למערתו ולהתנתק זמנית ולחזור ביתר שאת עם כוחות חדשים,עם סיכויי הצלחה גדולים לפתרונות.
אם האשה תשכיל להניח לו בזמן התנתקותו, היא תשיג את מבוקשה לאחר זמן שישתף אותה בבעיותיו וכאביו, במקום לברוח ולהתעלם ממנה.
לעומת זאת-
אם הגברים היו מודעים אך במעט, עד כמה הם נעשים מרוחקים ומכאיבים לנשיהן בשעה שפורשים למערותיהם, בוודאי שהיו חומלים ומרחמים עליהן, מפאת שהן חשות נטושות, כאובות ומוזנחות. על האיש לזכור שהאשה ריגשית מידי ומפרשת את התנתקותו בסיבתה,לכן עליו להתייחס בהבנה וכבוד לתגובותיה, ויסביר לה שבריחתו אינה קשורה אליה [אלא אם יש סיבה כזו],וישתדל בזמן מועט לחזור אליה ולחיק המשפחה. כאשר האיש מתנתק והאשה מגלה חוסר סבלנות כלפיו, הוא עשוי לפרש אותה כאשה ביקורתית ותובענית. הוא חש פגוע מפאת שהיא מזלזלת בו וממעיטה את ערכו, לכן הוא נכנס למערה חשוכה יותר ולטווח ארוך מהרגיל.
לעומת זאת-
גברים אינם מודעים למהירות שבה הם עוברים ממצב של גברים חמים, רגישים ומבינים, למרוחקים, מנותקים ולא מגיבים. בעיקר כשהם שוהים במערתם לטווח ארוך, הם אינם מודעים לאופן שבו נשיהן חשות ביחס להתרחקותם. להגברת הקשר בין בני הזוג, חייבים להכיר ולדעת את השוני הטבעי שקיים ביניהם.
לדוגמא:
כאשר האיש מתנתק,האשה נעלבת ונפגעת מאוד. אולם, עצם הידיעה  שזה חלק נכבד בתהליך הנפשי שהוא חייב לעבור וזה לא בהכרח קשור אליה, תובנה זו עשויה לסייע לה רבות להבין אותו ולהעניק לו את הזמן הנדרש.
לעומת זאת,
האיש חייב לדעת ולהבין,שדווקא בעתות מעין אלו, מתעורר בה צורך לפתוח ולדבר על רגשותיה ולקבל אוזן קשבת,הבנה ותמיכה ריגשית. לכן יש לגלות רגישות יתר ולהכיר בזכותה לדבר על תסכוליה וחוויותיה, כי כעת היא חשה נטושה וחסרת אונים.
לסיכום:
האיש ילמד לכבד את הצורך של האשה לשוחח ולהוציא רגשות חיוביים ושליליים בלי לחוש מואשם וללא הצעות ופתרונות, אלא רק הבנה ותמיכה ריגשית, והאשה תלמד להוציא את רגשותיה בצורה מכובדת ללא האשמות, ותכבד את הדחף שלו לפרוש למערתו בעת הצורך, בלי לחוש פגיעה או אשמה.
נקודה חשובה-
בעת שאנו שומעים את בן הזוג מוציא רגשות שליליים, אנו נעשים הגנתיים מפני שאנו חשים מותקפים ומואשמים במצבו, ובמקום לתמוך בו ולהצדיק את כאבו, אנו מסבירים לו מדוע הוא לא צריך להיות כעוס או פגוע, וזו טעות שגורמת לתקשורת לקויה. בדרך כלל כאשר אנו מוציאים רגשות שליליים, אנו נוטים להאשים את בן הזוג בכאבנו,[בעיקר הנשים].אולם חשוב לדעת שאין זו הכוונה, אלא דרך שחרור רגשות לצורך קבלת תמיכה והזדהות. לכן תפקיד בן/ת הזוג להקשיב, להזדהות ולהעצים את הכאב של בן זוגו ע"י נענועי הראש לצדדים והוצאת קולות- "פששש","ויויוי", כי זה הדבר היחידי שעשוי להרגיעו ולשחררו ממצוקתו. אגב- הזדהות והעצמת הכאב של בן הזוג היא לא מבטאת הסכמה למצבו, אלא הבנה, הצדקה והזדהות בכאבו,"כי עם רגשות לא מתווכחים", וזה סוד יקר!!
כאשר מתעורר צורך באשה לדבר, היא אינה מייחסת קדימה משמעותית לבעיה כלשהי מבעיותיה. למשל- אם היא בלחץ, היא תחוש סערה ומתח ביחס לכל הבעיות,קטנות כגדולות.כעת היא אינה מעוניינת בעצות ופתרונות, אלא מרגישה הקלה בדרך של מתן ביטוי עצמי לרגשותיה, בדרך של קבלת יחס, הבנה והזדהות בכאבה, וכך אט אט היא תשתחרר מלחציה. כמובן שרק לאחר שהיא תחוש שבן זוגה הבינה וירד לסוף דעתה, היא תהיה פתוחה לקבל את עצותיו. האיש יכול להשחיל עצה מסויימת, ואם הוא יקבל תגובת התנגדות, זה סימן שעדיין יש לה מה לומר או שמרגישה שעדיין בן זוגה לא ירד לסוף דעתה, אזי מיד יחזור לעמדת הקשבה ותמיכה עד לשחרורה. לעומת זאת כאשר האיש נתון בלחץ, הוא נוטה להתמקד בבעיה אחת ולשכוח את כל האחרות, היפך האשה שנוטה להרחיב את היריעה ולחבוק עולם שלם. זו הסיבה למעשה שהיא מוכרעת תחת לחציה. עצם הדיבורים על כל הבעיות האפשריות, בלי להתמקד בפתרונות, משפרים את הרגשתה. במהלך דיבורה היא בוחנת את רגשותיה ונעשית מודעת יותר לדברים שמטרידים אותה בעיקר, ורק לאחר מכן היא תרגיש הקלה מלחציה. נשים עשויות לדבר על בעיות העבר, ההווה והעתיד שאין להן פתרונות ואינן קשורות אליהן כלל על מנת לשפר את הרגשתן ולהקל מעליהן בעיות ולחצים. ככל שתרבינה לדבר וללבן בעיות, כך יוטב להן יותר. לכן יש חשיבות רבה לאיש לשמוע את כל הדיבורים הללו, למרות שזה נשמע לו מיותר ושטותי, מאחר שלגביה זה עומד ברומו של עולם, כי ע"י תהליך עמוק זה היא משתחררת מלחציה. בפן ההלכתי אין איסור לשמוע דיבורים אלו, כי זה מנגנון שחרור ריגשי של האשה.
מעשה-
באחד שהמלצתי לו שישמע את בת זוגו וייתן לה אוזן קשבת ותמיכה רגשית. ענה-"היא מדברת על כל מיני עניינים שלא קשורים אלינו ומכשילה אותי בלשון הרע". לכן ביקש שאקח אותה לטיפולי ואשמע אותה. שאלתי-"מה ההבדל ביני לבינך"? ענה-"אתה הרב המגשר ואני בעלה". עניתי-"הריני ממנה אותך מהיום כרב ופסיכולוג לרעייתך לכל בעיותיה,מאחר שהקשבה אחת שלך,עולה פי אלף מונים מהאזנות שלי,היא זקוקה לתמיכה והבנה דווקא ממך ולא משום אדם אחר,כי כך כל אשה  בטבעה בנויה".
יתרה מזו-
אם הבעל יתעלם ממצוקתה, השכנות, החברות ומשפחה ישמעו אותה,וישיאו לה עצות שאינן הוגנות, ובסוף יגיעו לרבנות וכל העולם ישמע, וחבל!! אשה שזכתה למאזין טוב המאפשר לה לשחרר רגשות ולחצים, אין לה צורך להתעסק בבעיות של אחרים על מנת לשחרר מעליה לחצים, כי בלאו הכי הבעל  משמש למאזין טוב ומבין. אם האיש היה מודע  לצורך הנפשי של האשה לשחרור לחצים, ממילא לא היה חש מותקף ומואשם ובנקל היה נותן אוזן קשבת בלי עצות ופתרונות וזוכה להערכה מרובה על עצם כך ששימש למאזין טוב ותומך.
לעומת זאת-
גברים מדברים על בעיות ולחצים רק מפני שמבקשים עצה או פתרון, או כשיש להם את מי להאשים. לכן כאשר האשה נסערת, הגבר מניח שהיא מאשימה אותו במצבה ובעיקר שכך היא טוענת. אשה שמאשימה את בעלה, זה רק מפאת הוצאת תסכול שאין מי שיבינה. אולם כאשר היא מדברת ברוגע ובגישה עדינה, הוא מניח שהיא זקוקה לפתרונות כפי שהוא למוד בכך. כאשר הוא מעלה פתרונות, היא מתחמקת ומוסיפה לדבר על בעיות נוספות. לאחר שהוא מציע פתרונות נוספים ומצפה שהרגשתה תשתפר והיא עדיין מתרעמת עליו, הוא ירגיש דחוי וחסר תועלת. ככל שיוסיף להתגונן ולהצדיק את עצמו, היא תהיה נסערת ואף יותר. הוא לא מבין שהיא אינה זקוקה לעצות והסברים, אלא רק שיבין ויתמוך בה, ויאפשר לה לפרוק מטענים וזו העזרה הגדולה. אם הגבר יפנים סוד יקר זה-שהיא זקוקה להקשבה והבנה בלבד,תוך זמן מועט היא לא תאשים אותו יותר כלל.
ישנן נשים שמלאות בזעם ותרעומות כלפי בעליהן וכלפי החיים בכלל ובכל קושי או בעיה מאיימות בגירושין. פעמים אלו תגובות שנובעות מחסכי ילדות וכעת הם צפים כתוצאה מחוסר יחס ותשומת לב מספקת מצד הבעל כלפיה. לכן על הבעל לתמוך ולהבין את הכאב והצער שמסתתרים מאחורי התרעומות הללו ולהעניק לה את התמיכה הראויה.
נקודה נוספת,
האיש עשוי לאבד סבלנות כאשר האשה מדברת על בעיותיה בפירוט יתר, מפני שהוא מניח בטעות, שהפירוט הרב מפאת שנחוצים לה פתרונות. כאשר הוא מציע לה פתרונות והם נדחים על הסף, הוא נפגע ונעשה מתוסכל.
ועוד-
בשעה שהאשה עוברת באקראיות גמורה, מבעיה לבעיה ומסיפור לסיפור ללא קשר ביניהם, הוא נעשה מתוסכל ומבולבל עקב ניסיונו למצוא קשר הגיוני בין הבעיות והסיפורים כדי לתת לה עצות כפי שהוא למוד, וכאשר אינו מוצא קשר הוא מתייאש. כמו כן, האיש עשוי לאבד סבלנות ולהתנגד להקשיב לאשה, כי בטבעו לחתור בשורה האחרונה של כל סיפור וסיפור ולהציע פתרונות, לכן נעשה חסר סבלנות לגבי הפרטים, וכל תוספת פרט מהווה בעבורו סיוט חדש שמוסיף על תסכולו.
לפיכך-
אם הגבר היה מבין שאת עיקר שחרורה והנאתה היא מפיקה  ע"י אריכות בפרטים, ויזכור שכל ריבוי פרטים משפרים יותר את הרגשתה ולא מציאת פתרונות כפי תפיסתו, היה הרבה יותר רגוע וסבלן.
לסיכום:
כפי שגבר שואב סיפוק ורוגע במערתו מעיבוד פרטים רבים שאינם נחוצים לו בפתרון בעיותיו, כך האשה שואבת שחרור וסיפוק בפירוט בעיותיה. על מנת להקל מעל הבעל, פשוט לספר לו מראש את סוף הסיפור ולאחר מכן תתעכב בפרטים. טוב שתאמר לו מראש- שהיא אינה זקוקה לפתרונות ועצות, אלא רק להקשבה, הבנה, הזדהות ותמיכה ריגשית. מדי פעם תודה לו על הקשבתו, זה יקל עליו וודאי.


מהדורה שמינית
בשלום בית:

תקשורת:
מבנה נפש האיש והאשה בנויים בצורה שונה לחלוטין.
בחסרון הבנה נוצרים מתחים, ריבים וקצר תקשורתי שגורם למסקנות שגויות לשני בני הזוג ופעמים לתהליך גירושין אכזרי עם השלכות בלתי הפיכות. טעות לחשוב ולהסיק שתקשורת לקויה נובעת מחסרון אהבה. ישנן שלוש מסקנות שגויות לזוגות שהתגרשו או שעומדים להתגרש:
 א. שאין ביניהם אהבה ב. בן/ת הזוג השתנה ג. מיהרו להינשא או לא בדקו מספיק. אחד ההבדלים הגדולים בין האיש לאשה בא לידי ביטוי באופן השונה שבו הם מתמודדים במצבי לחץ ובפתרון בעיות.
גברים זקוקים לשקט ונעשים מרוכזים ומסוגרים בתוך עצמם, בעוד שנשים עורמות וצוברות לחצים, כאשר מעורבותן הריגשית הולכת וגוברת, הן זועקות לבר שיח כדי לפרוק וכשאין להן, הן כורעות תחת משא קשיהן.
יוצא שהאיש ירגיש משוחרר אם ימצא פתרונות לבעיותיו ולא ישתחרר ממערתו עד שימצא, והאשה זקוקה להקשבה והבנה על מנת להוציא ולשחרר מצוקות ותסכולים ללא עצות ופתרונות. בחיסרון ידיעה בהבדלים הפשוטים הללו, מובן כיצד נגרמים מתחים ומריבות. האיש מעניק לאשה עצות ופתרונות כדי לשחרר אותה ממצוקותיה כי כך הוא למוד, והאשה מרגישה מתוסכלת אף יותר, מפני שהיא חשה שלא הבין אותה די הצורך ונותן לה עצות כדי להתפטר ממנה.
יתרה מזו-כאשר האשה רואה את האיש סגור בתוך עצמו, היא נכנסת ללחץ ובהלה ומדמיינת את הדברים ההזויים ביותר-"לא טוב לו בחברתי","הוא לא אוהב אותי","אני דחויה בעיניו","מנצל אותי", "מתכנן לעזוב וכ'ו". לכן היא מנסה להיות נחמדה עימו ומבינה שהוא זקוק לאוזן קשבת כפי שהיא למודה. היא מנסה לתחקר אותו על סיבת התרחקותו ומציקה לו בשאלות על מצבו הרגשי, בו בזמן שהוא זקוק כעת לשקט ומשווע לשהות במערתו במנוחה ובשלווה ולהנות מפרטיותו.
הפתרון: האיש יעניק לאשה הקשבה והבנה ללא עצות, אלא תמיכה רגשית בלבד. כמו כן ישתדל להעצים לה את הכאב באמצעות קולות-פשש, צ.צ.צ, ונענוע ראש לצדדים ללא פתרונות כפי שהארכנו בעבר בנקודה חשובה זו. ככל שהאיש ישכיל להעצים את סבלה ויעניק לה הזדהות אמיתית בכאבה ללא עצות ופתרונות, כך היא עשויה להשתחרר במהירות ממצוקותיה ותסכוליה.
אולם העצה לאשה שתניח לאיש להשתחרר לבד ממערתו ולחזור לעצמו ללא שאלות וחקירות. היא יכולה לומר לו כשתחזור לעצמך אשמח לשוחח ואשתדל להבין אותך. אולם לא מתוך ציניות, אלא תדאג לשדר לו רוגע ושלווה, כי זה מה שעשוי לשחרר אותו ממערתו במהירות האפשרית.
בעיקר כשיחוש שהיא מסתדרת טוב בלעדיו, כי בעיה קשה אחת נפתרה לו וזה- לפייס אותה כשיצא ממערתו.
בדרך כלל האיש חוזר מעבודתו או לימודו וכ'ו, מטבע הדברים הוא מושך עימו טרדות או בעיות, לכן הוא זקוק לברוח למערתו לפינה שקטה כדי לחשוב ולעבד נתונים בשקט וברוגע, על מנת למצוא פתרונות לבעיותיו ולהשתחרר מהם. כעת הוא זקוק לניתוק מסביבתו, כדי להתעסק עם עצמו בלבד. יתכן מאוד שלימוד או עיון בספרים, צפייה במחשב ובפ"ל, [כמובן בדברים המותרים] ובכל מיני התעסקויות חיצוניים שיסייעו לו זמנית לברוח ממחשבותיו והטרדותיו כדי להגיע פתרון.
מאחר והוא זקוק לברוח לפינה שקטה או לכל מיני עניינים חיצוניים כדי להתיישב בדעתו, לכן לא יחוש ערוך לטפל בבעיותיו עד שישכח אותן באמצעות כל מיני משיחי דעת. בזמנים הללו תשכיל האשה להבין שהאיש חייב מרחב ופרטיות כדי לחזור לעצמו ותדע שזה לא קשור אליה כלל, כי כך הוא בנוי. היא יכולה לבדוק את מצבו ע"י שתתעניין בשלומו באופן קצר, ואם תשובותיו יהיו קצרות וענייניות, זה סימן מובהק שהוא צריך את הזמן שלו. לכן תתגמש בזמנים הללו להיות חכמה ותעניק לו מרחב מחייה.
לעומת זאת ציינו שהאשה אינה זקוקה לפתור את בעיותיה ואינה צריכה פתרונות לתסכוליה. אלא למצוא לה מאזין מבין ותומך על מנת לשוחח אודות חוויותיה וקשייה ולקבל ממנו הכלה ותמיכה ריגשית,כי רק באופן זה היא מתרווחת ומשתחררת מלחציה. במידה והיא לא זכתה לבעל מפרגן ותומך, היא חשה שאינה אהובה ומחוזרת, נפגעת עד עומק נשמתה וחשה דחויה ונטושה.
למרות שכוונת האיש להרגיע אותה ע"י עצותיו, אבל עבורה כוונה לחוד ומעשה לחוד,כי היא זקוקה לתמיכה והבנה ולא לעצה ופתרון. קיים קושי רב לאיש להקשיב למשך זמן לאשה כי הוא חש במצוקה, כל שכן להעניק לה הכלה והזדהות בכאבה, לכן הוא מעדיף להציע פתרונות כדי להשתחרר ממצוקתו. הוא גם מניח שזה מה שירגיע אותה ויניח את דעתה. אולם רואים זאת בחוש בכל שיח כיצד האיש מציע פתרונות והם נדחים ע"י האשה עוד בטרם שהוא מסיים את דבריו, כי היא חשה שלא הבין אותה ולא ירד לסוף דעתה.
יצוין-במידה והאיש יצליח להעניק תמיכה רגשית טובה לאשה ולשחרר אותה ממצוקותיה,היא תשמח להסמיך אותו כיועץ אישי ומקצועי לכל בעיותיה. שלב זה הוא מוקדם מידי ובעיקר אם האשה צברה תרעומות, הזנחה וחוסר הבנה מצידו במצוקותיה.
לאחר תקופה שהאיש מקשיב ותומך באשה כראוי, יכול לנסות להשחיל עצה כדי להרגיעה. במידה והיא דוחה את עצתו או ממשיכה לפרוק ולהוציא מטענים, יחזור האיש מיד לעמדת האזנה כי עדיין יש לה משקעים להוציא. במידה והיא מאשימה אותו במצבה,[כך רוב הנשים חשות] ימשיך לתת אוזן קשבת ולא יחוש מואשם או דחוי, מפני שגישה זו עוזרת לה להשתחרר ממצוקותיה מפני שאין לה כתובת שסומכת ובוטחת בו כמו בבן זוגה.
יתכן שיש לה פגיעות וחסימות על התעלמות וחוסר יחס מצד הבעל והיא מלבישה את כאבה בעניינים שלא קשורים למצוקותיה, לכן עליו להיות חכם  ולהבין שסבלה קשור אליו ישירות, רק מלבישה את כאבה בעניינים חיצוניים מחמת הפחד או הבושה.
ציינו כשהאיש חש צורך לשהות במערתו לזמן מה, הוא זקוק שיניחו לנפשו בזמן הניתוק. האשה לתומה נלחצת ונכנסת לבהלה מפני שהיא מפרשת בטעות שהוא מתרחק ממנה ובסיבתה. לכן לתומה מחליטה לחקור אותו על סיבת התרחקותו, כאשר בעצם אין לו שום הכרח לשום סיבה מיוחדת להתנתקותו ובוודאי שזה לא קשור אליה, אלא סוג של ריפוי נפשי שאינו בבחירתו.
כתוצאה מחקירותיה הוא נכנס למערה חשוכה יותר ומתמלא עליה בכעסים מפאת שאינה מבינה אותו, והאשה מתמלאת בתרעומות על עצם התרחקותו ואינה מבינה שזה לא קשור אליה, אלא תהליך ריפוי נפשי בפני עצמו כאמור.
חובת האיש בזמן התרחקותו להסביר לה שהוא זקוק וחייב שקט בזמן שהותו במערתו כדי לאגור כוחות או עד למציאת פתרונות מעשיים ושזה כלל לא קשור אליה, וחובת האשה לאפשר לו מתוך הכלה והבנה.
לעומת זאת- האשה זקוקה וחייבת שותף אמיתי ומתחשב, שיקשיב ויזדהה ברגשותיה וכאבה ללא עצות ופתרונות, כאשר יש לה צורך לפרוק ולהוציא תסכולים או סתם לשתף אותו בחוויותיה, וחובת האיש להעניק לה מתוך הכלה והבנה. מצב זה מהווה דוגמא אחת מיני רבות מקרים שבהם גברים ונשים חלוקים בדעותיהם ואינם מתחשבים בקשיים של השני, מפאת חוסר הבנה בהבדלים שקיימים ביניהם. הצלחה בפתרון בעיה זו ואחרות, אינה תלויה במידת האהבה של בני הזוג, אלא במידת הפתיחות,ההבנה וההתחשבות בכאב של השני. דוגמא נוספת-
בדרך כלל כשהאיש נסער או טרוד בדבר מה, יקשה עליו מאוד לשתף את רעייתו כדי שתעזור לו במצוקתו, בעיקר אם נפל בגורלו אשה ביקורתית שאינה סומכת עליו. עבור בטחונו הוא זקוק למצוא פתרונות בכוחות עצמו ולא מבת זוגו, כי עבורו זו חולשה ופגיעה בערך העצמי,[יש יוצאי דופן]. הוא גם לא ישוחח אודות דברים שמטרידים אותו עם אדם אחר, כי הוא לא זקוק לפרוק מטענים כמו האשה, אלא אם סיועו של ידידו נחוץ לו למציאת פתרון. במידה ולא מצא את העזרה הנחוצה, הוא נעשה שקט, מכונס בתוך עצמו ובורח למערתו. שם הוא זקוק להרהר בבעיותיו בשקט על מנת למצוא פתרון, או להתעסק בכל מיני עניינים כדי להשיח את דעתו ממחשבותיו ולא יוטב לו עד שימצא פתרון.
אם בכל זאת לא מצא, הוא יפנה לפעילויות אחרות כגון-קריאה, לימוד, ספורט וכ'ו, כדי שישכיחו את הבעיה מליבו.ניתוק בעיותיו ממוחו אף באופן זמני, תשחרר אותו בהדרגה מן הלחץ ותחדש לו מוחין וכוחות חדשים כדי שיוכל שוב להתמודד בניסיונות החיים.במידה והבעיה מלחיצה במיוחד,ידרשו לו פעילויות המציבות אתגרים קשים יותר. כמו עבודה מאומצת המחייבת היעדרות מהבית, פרויקטים מאתגרים, לימודים עד השעות הקטנות של הלילה ועוד.
אם האשה לא תבין, תתרעם ותאשים, הוא עלול להוציא את כעסיו ותסכוליו בעניינים לא הוגנים ודי למבינים. במקרים הללו מומלץ לערב סמכות מקצועית לפני דרדור המצב. לעומת זאת- במידה והאשה זכתה לבעל תומך ומבין, היא חשה כל יום התחדשות ובריה חדשה.אולם עם בעל כעסן ובלתי מתחשב, נהפכת לשבר כלי ועלולה חלילה לרעות בשדות זרים ודי למבינים.
לסיכום:האיש ירגיש מסופק ומושלם, רק כאשר יהיה מסוגל לפתור את בעיותיו בכוחות עצמו ללא עזרה חיצונית והאשה תרגיש מאושרת ומסופקת, רק במידה וזכתה לבעל מאזין ותומך, שעימו היא יכולה לחלוק את חוויותיה ורגשותיה בפתיחות ללא חשש-פחד,איום או נטישה. נשים אינן חוששות להיפתח ולשתף בבעיותיהן לכל מי שנותן להן תמיכה ואוזן קשבת, וזה היפך הגברים.
שיתוף אחרים בבעיותיהן, מהווה בעבורן לאות אהבה, מתן אמון, התחברות וריפוי נפשי בפני עצמו.אולם האיש בזמני לחץ פורש למערתו, ובכל מה שנוגע למערכת היחסים הוא מנותק, שכחן ואינו משתף. במידה והוא עובר מעברים חדים בנפש,מודעתו המלאה אינה נוכחת בכל מקום שנמצא ולאו דווקא בבית. כלפי חוץ הוא נראה רגיל ורגוע, היפך האשה שבעתות מצוקה מכריזה ומקרינה את כאבה החוצה. במצבים מעין אלו הוא עשוי לעזור לידידים וקרובים במטרה לשכוח מבעיותיו ולחזק את בטחונו העצמי.
האשה לתומה מתרעמת ואינה מבינה מדוע בעת שהיא זקוקה לתמיכה והקשבה הוא מנותק ממנה ומכל מה שקשור לבית, ומציע את עזרתו לחברים ואנשים זרים. מובן שהתעסקותו בבעיות אחרות בעתות מעין אלו עוזרים לו למעשה להשתחרר מבעיותיו, לאסוף כוחות ולחזור ביתר שאת לעצמו ולחיק משפחתו.
לכן חשוב שבני הזוג ישתפו זה את זו במעברים אלו ללא פרשנות ויתחשבו בקשיים. כפי שהאיש מתעסק בבעיות של אחרים כדי להשכיח את בעיותיו, כך האשה זקוקה לשוחח על בעיות שלא קשורות אליה,כדי לחוש הקלה בכאבה.היא עשויה לדבר על אחרים ולפתח מעורבות ריגשית כדי לשחרר לחצים, לפיכך יש חשיבות רבה לאיש להקשיב, ואין כאן איסור לשון הרע כי זה לתועלת נפשה,רק בליבו לא יקבל.


מהדורה תשיעית
בשלום בית:

נשים אינן מודעות לדרכי התמודדות הגברים בבעיות ולחצים, לכן מצפות מהם שיפתחו וידברו אודות בעיותיהם כדרך שהן רגילות ולא יברחו למערתם. כאשר גבר תקוע במערתו, האשה מפתחת כלפיו תרעומות וכעסים על שאינו משתפה כפי שהיא רגילה לעשות ומפרשת את בריחתו מסיבתה. היא אינה מבינה כיצד הוא מעדיף ללמוד עד מאוחר, לעבוד, להיות עם חברה, משפחה וכ'ו, ולהתעלם ממנה. לדרוש מהאיש הכלוא במערתו להיות בן רגע פתוח, משתף ומגיב כראוי, זה אינו מציאותי. זה כמו לצפות מאשה שרגשותיה יהיו תמיד תחת שליטה, בתבונה והגיון. כאשר האשה אינה מבינה את הצורך הנפשי של הבעל ללכת מידי פעם למערתו, היא עלולה להיפגע ולדרוש עזרה ותמיכה בנימה וגישה תובענית ולחוש צורך להילחם על זכויותיה- "עם הבעל הלא אכפתי".
על האשה להבין שדרך התמודדות האיש בקשיים ולחצים שונה ממנה. כלומר אותו צורך עמוק שקיים בה לתמיכה ולאוזן קשבת לשחרור מצוקות ולחצים, כך על אותו משקל האיש זקוק למערה שקטה על מנת לשחרר מתחים ולחצים ובעיקר כאשר דוחקים אותו לשוחח ולהיפתח. הוא פשוט זקוק להתנתק זמנית כדי לחזור ביתר שאת עם כוחות חדשים להיפתח ולהעניק לה עזרה ותמיכה רגשית ראויה. אם האשה תשכיל להניחו בזמן התנתקותו, היא תשיג את מבוקשה לאחר זמן שישתף אותה בבעיותיו וספקותיו במקום לברוח ולהתעלם ממנה ולהעדיף אנשים זרים שנותנים לו את היחס והמקום הראוי שהוא זקוק לו. גברים נהנים על עצם התבודדותם במערתם ובעיקר בעלי "קשב וריכוז", [תופעה מאוד נפוצה בדורנו ובעיקר בקרב גברים וגם אצלי].
עצם הידיעה שיש סוג של בריחה ומילוט למערה שקטה, מסיעת לבעלי קשב לשחרר לחצים, פחדים ואף חרדות. בזמן שהותם הלחץ יורד באופן ניכר והיכולת היצירתית שלהם לטפל במצב ולפתור בעיות באופן שקט ורגוע משתפר ביותר. אחרת הוא עלול לצבור מתחים ותסכולים ולהידרדר נפשית ובריאותית, כמו אותה אשה שביקשה את עזרתי בעניין בריחות הבעל, וכששוחחתי עימו אמר לי-"היא לא נותנת לי מנוח, תן לי בבקשה למות בשקט".אולי זה נשמע מפחיד,אולם תופעה של חוסר הבנה של האשה בצורך של האיש להתנתק על מנת לשחרר לחצים וכ'ו יכולים להביאו למצב הנ"ל. במידה והאיש בורח לעתים קרובות למערתו ובעיקר בזמני לחץ, לפני שמערבים איש מקצוע, עצתי לאשה לשוחח עימו ולהבהיר לו שהיא אוהבת אותו ומרוצה ממנו, ותעלה לו את הערכתו ובטחונו,[זה לא סותר שיש לעודדו שישתדל להתאמץ ע"פ כוחותיו].
כמובן שיש להיזהר מלומר לו אתה מוכשר אך לא משתדל מספיק,כי זה עשוי לגרום לו לתוצאה הפוכה,שיחוש לחסר תועלת ויתייאש מעצמו. גם בחינוך הילדים יש להיזהר מביטוים כאלו-"שאתה מוצלח אך לא מנוצל וכ'ו". אלא להחדיר לו בטחון ואמונה ושהשם אוהב אותו כמו שהוא, ועידוד זה יכול לגרום לו להאמין בעצמו להשתדל ליותר. במידה והיא תצליח להוריד צפיות[בפרט אשה פרפקציוניסטית]  ותצליח לשכנעו שהיא שבעת רצון ממנו למרות שהוא עדיין לא מושלם [ואין אדם מושלם], כפי שהטיבה בתחילת הנישואין, זה וודאי ישחרר לו עומסים ולחצים ולא ירגיש צורך לברוח למערתו כדי לחזק את בטחונו, כי מקבלים אותו כפי שהנו וזה סוד יקר.
דווקא מנקודה חשובה זו יעשה כל שביכולתו להוכיח את מסוגלותו כדי להיות ראוי לעידוד ולאמון שמעניקה לו, כי הוא זקוק לזה לא פחות מבנה הקטן ואף יותר, [בעיקר בדורנו שהגברים רגשיים והנשים שכליות].לעומת זאת הגברים חייבים להיות מודעים אך במעט, עד כמה הם נעשים אכזריים ומכאיבים לנשיהן בשעה שפורשים למערותיהם ללא הכנה והסבר. הן פשוט נתקפות בפחדי נטישה וחשות מוזנחות, דחויות וחסרות אונים. אלו רגשות שאין להן שליטה עליהן ובעיקר נשים שחוו נטישה בילדות ומי לא. לכן עליו להתייחס בהבנה וכבוד לרגשותיה ולהסביר לה שבריחתו אינה קשורה אליה, [אלא אם יש סיבה כזו והיא מעוניינת לשמוע], וישתדל בזמן מועט לחזור אליה ולחיק המשפחה. כאשר האיש מתנתק והאשה מגלה חוסר הבנה וסבלנות כלפיו, הוא עשוי לפרשה כאשה ביקורתית ותובענית, ולהיכנס למערה חשוכה יותר ולטווח ארוך מהרגיל.
גברים אינם מודעים למהירות שבה הם עוברים ממצב של גברים חמים, רגישים ומבינים, למרוחקים, מנותקים ולא מגיבים. בזמן שהותם הם אינם מודעים לכאב שבו נשיהן חשות ביחס להתרחקותם. ציינו כשהאיש מתנתק, האשה נעלבת ונפגעת מאוד, כי היא מיחסת את התרחקותו אליה. אולם עצם הידיעה  שזה חלק נכבד בתהליך הנפשי שהוא חייב לעבור וזה לא בהכרח קשור אליה, תובנה זו עשויה לסייע לה רבות להבין אותו ולהעניק לו את הזמן הנדרש. אולם האיש חייב להבין שדווקא בזמנים שהוא מתנתק ממנה, מתעורר בה צורך לפתוח ולדבר על רגשותיה ולקבל אוזן קשבת, הבנה ותמיכה ריגשית. לכן יש לגלות רגישות יתר ולהשתדל להכיר בזכותה לדבר על תסכוליה וחוויותיה, כי כעת היא חשה נטושה וחסרת אונים כאמור.
עצתי לאיש לאפשר לאשה בזמנים שהיא חשה צורך רב לשוחח על חוויותיה ולהוציא רגשות שליליים בלי לחוש מואשם וללא הצעות ופתרונות, אלא רק הבנה ותמיכה ריגשית. עצתי לאשה ללמוד להוציא רגשות שליליים בצורה מכובדת ללא האשמות ותכבד את הדחף שלו לפרוש למערתו בעת הצורך, בלי להיפגע או לחוש אשמה. בדרך כלל כאשר האשה מוציאה רגשות שליליים האיש נהפך להגנתי, כי הוא חש מותקף ומואשם במצב, ובמקום לתמוך בה ולהזדהות בכאבה, מסביר לה מדוע הוא לא צריכה להיות כעוסה או פגועה.זו טעות איומה שגורמת לה לחוש כעוסה, ממורמרת וחסרת אונים.
יצוין שאין כוונת האשה להאשימו [למרות שכך היא מציינת]אלא זו הדרך שלה לשחרור רגשות לצורך קבלת תמיכה והזדהות. לכן תפקיד האיש להקשיב, להזדהות ולהעצים את כאבה בכנות וכך הכאב משתחרר. יצוין שהעצמת הכאב לא מבטאת הסכמה לדעתה או לדרך שלה כפי שציינו בעבר,אלא הבנה והזדהות בכאבה,"כי עם רגשות לא מתווכחים".בנוסף-כשמתעורר לה צורך לשתף, היא אינה מייחסת קדימה משמעותית לבעיותיה. למשל- אם היא בלחץ בעניין מסוים, היא תחוש סערה ומתח ביחס לכל הבעיות,קטנות וגדולות כאחד.כעת היא אינה מעוניינת בדרשות ופתרונות, אלא לחוש הקלה בדרך של מתן ביטוי לרגשותיה באמצעות קבלת יחס, הבנה והזדהות בכאבה, ורק כך הלחץ משתחרר.לאחר שהיא תחוש שבן זוגה הבין אותה וירד לסוף דעתה, היא תהיה גם פתוחה לקבל את עצותיו. הוא יכול לנסות להשחיל עצה ואם הוא יקבל דחייה, סימן שעדיין יש לה מה לומר או שמרגישה שעדיין לא ירד לסוף דעתה, יחזור לעמדת הקשבה עד שתשתחרר.
לעומת זאת כאשר האיש נתון בלחץ, הוא נוטה להתמקד בבעיה אחת ולשכוח את כל האחרות, היפך האשה שנוטה להרחיב את היריעה ולחבוק עולם שלם וזו הסיבה למעשה שהיא מוכרעת תחת לחציה. לכן עצם שחרור והוצאת כל הבעיות האפשריות בלי להתמקד בפתרונות, משפרים את הרגשתה. במהלך השיח היא בוחנת את רגשותיה ונעשית מודעת יותר לדברים שמטרידים אותה בעיקר ורק לאחר הוצאתם תרגיש הקלה מלחציה. נשים עשויות לשוחח על חוויות העבר, ההווה והעתיד שאינן בהכרח קשורות אליהן על מנת לשפר את הרגשתן ולהקל מעליהן מתחים ולחצים. ככל שירבו לדבר או ללבן בעיות ואפילו שלא קשורות אליהן כך יוטב להן יותר. לכן יש חשיבות רבה לשמוע אותה למרות שזה נשמע לו מיותר, שטותי ולא ענייני, כי זה לתועלתה וריפוי נפשי בפני עצמו.
בפן ההלכתי אין איסור לשמוע שיחות אלו ואפילו לשון הרע, כי כך בנוי מנגנון שחרור הריגשי שלה, לכן יש להעניק לה את מלוא ההקשבה כמו היועץ,רק בליבו לא יקבל. מעשה שהמלצתי לאחד שישמע את רעייתו ויעניק לה הבנה ותמיכה רגשית, ויפתור את בעיותיו ללא מגשרים והוצאות מיותרות. ענה- "היא מדברת בעניינים שלא קשורים אלינו ומכשילה אותי בלשון הרע", לכן ביקש שאקח אותה לטיפולי. שאלתי-ולי מותר לשמוע לשון הרע? ענה-"כן אתה הרב היועץ". עניתי- הריני מסמיך אותך כיועץ ופסיכולוג לרעייתך לכל בעיותיה, מאחר שהקשבה אחת שלך עולה פי אלף מונים מהאזנות שלי. הסברתי- שהיא בנויה בטבעה לקבל תמיכה והבנה דווקא ממנו ולא משום אדם אחר, ובמידה ויחליט להתעלם ממצוקותיה, החברות, המשפחה וכ'ו ישמעו אותה וישיאו לה עצות שאינן הוגנות, ובסוף יגיעו לרבנות וכל העולם ישמע, ככתוב- "המחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי".
יתרה מכך- אשה שזכתה לבעל מבין ותומך שמאפשר לה לשחרר רגשות ולחצים,אין לה צורך לדשדש בבעיות של אחרים כדי לשחרר מעליה לחצים, כי בלאו הכי הבעל  משמש למאזין, מכיל ותומך. אם האיש היה מודע  לצורך הנפשי הרב שלה להקשבה על מנת לשחרר מצוקות ולחצים, לא היה חש מותקף ומואשם, ובנקל היה נותן לה אוזן קשבת בלי עצות ופתרונות, וכך היה חוסך להם המון בעיות ועוגמת נפש, וזוכה להערכה מרובה על עצם תמיכתו.
יצוין-אשה שמאשימה את בעלה זה רק מפאת הוצאת תסכולים שאינו מבינה. במידה והוא מתגונן ומצדיק את עצמו, היא תהיה נסערת ותאשים אותו אף יותר. הוא אינו מבין שהיא אינה זקוקה לתירוצים והסברים, אלא רק שיבין ויתמוך בה ויאפשר לה לפרוק מטענים. ישנן נשים שמלאות בזעם וכעס כלפי בעליהן ובכל קושי ובעיה מאיימות בגירושין.תגובות אלו נובעות בדרך כלל מפחדים ולחצים על הזנחה וחוסר הערכה מספקת מצד הבעל, ופעמים כדי לבודקו עד כמה הוא מוכן להילחם עבורה. איומים מצד בני הזוג אין בהם שום תועלת אלא דחיה וריחוק, לכן במצבים הללו יש לשוחח בזמנים רגועים על הפחדים והמתחים ובמקרים מסוימים לערב אנשי מקצוע. האיש עשוי לאבד סבלנות כאשר היא מדברת בפירוט יתר על בעיותיה מפני שהוא מניח בטעות שנחוץ לה עצות. כאשר הוא מציע לה פתרונות והם נדחים, הוא נפגע ונעשה מתוסכל. בעיקר כשהיא עוברת באקראיות גמורה מבעיה לבעיה ומסיפור לסיפור ללא קשר ביניהם, לכן הוא נעשה מבולבל עקב ניסיונו למצוא קשר הגיוני בין המקרים.
טבעו של האיש לחתור בשורה האחרונה של כל סיפור ולהציע פתרונות וכל תוספת פרט מהווה סיוט עבורו. אם הבעל יבין שאת עיקר שחרורה והנאתה היא מפיקה באריכות הפרטים ולא מפתרונותיו, יהיה הרבה יותר רגוע וסבלן. כפי שהאיש שואב סיפוק במערתו מעיבוד פרטים לפתרון בעיותיו, כך היא נהנית בפירוט בעיותיה.ניתן להקל מעליו, לספר לו מראש את הסוף ולאחר מכן תתעכב בפרטים. מראש תאמר לו שאינה זקוקה לעצות, אלא רק להכלה והבנה. מידי פעם תעצור ותודה על הקשבתו ותקל מעליו, כי הוא אינו מדוע  לסוד  ההקשבה, שבת שלום ומבורך.

שבת שלום ומבורך