כהמשך לעלונים הקודמים-
סיכום ביניים:

         ציינו בעלונים הקודמים מספר שלבים הכרחיים לרכישת דרכי בקשה:

א.עיתוי, זמן מתאים.
 ב. גישה, לא בנימה תובענית.
 ג. לציין את הבקשה בקצרה, ללא נתינת הסברים מדוע את צריכה זאת, אלא אם נתבקשת, ובכל זאת לקצר ככל האפשר.
 ד. לא לתת הוראות הפעלה כיצד לבצע משימה זו.
היפך מזה הוא מרגיש נישלט ומצווה על ידייך ובאופן טבעי הוא מתנגד ובחכמה מתחמק כאמור לעלונים הקודמים!!

חשוב לזכור-
כל אימת שאת מבקשת את תמיכתו של הבעל,

צאי מתוך הנחה שאין צורך להפעיל עליו אמצעי שכנוע, למרות שבפעמים קודמות זה עבד רק בדרך זו.

בדיוק-
כשם שאשה איננה מעוניינת לשמוע שורה ארוכה של סיבות והסברים, לכך שאין היא צריכה להרגיש נסערת.
כן על אותו משקל אין הגבר מעוניין לשמוע מגילה של סיבות והסברים לכך שעליו למלא אחר בקשתה, למרות שבעבר כך זה עבד, הוא פשוט היה מתומרן ,כפוי ולא מתוך רצון חופשי כאמור!!

בעיה נפוצה-
נשים משמיעות בטעות רשימה ארוכה של סיבות והסברים להצדקת צורכיהן. הן סבורות שזה יסייע ויזרז את בעליהן להבין ולמלא אחר בקשתן. ההיפך הוא הנכון-אותם הסברים וכ'ו, גורמים לו להרגיש נשלט, מתומרן ולא חופשי להציע את תמיכתו, וכמו כן מרגיש חוסר הערכה כלפי אותם דברים שהוא ממילא עושה ושאת מאוכזבת ממנו ואין לך אמון בו.
יתרה מכך-
ככל שרשימת הסיבות וההסברים לבקשה תגדל, כך עלולה להיות התנגדותו חזקה יותר.

אם ישאל אותך-"למה"?

אזי תוכלי לספק לו סיבה אחת או שתיים, דברי קצר וענייני.

העיקר- למדי לבטוח בו, שאם יוכל, הוא ייענה לבקשתך בשמחה. ככל שתבטחי בו, כך הוא יזדרז להחזיר לך

אמון ולרצותך, מבלי שתצטרכי

להפעיל ולתמרן אותו כאמור!!

בעיה נוספת נפוצה-
נשים סבורות שהן מביעות בקשה, בשעה שהן כלל לא עושות זאת.למשל-אשה הזקוקה לעזרה, או לתמיכה נפשית כלשהיא, עלולה להציג את הבעיה ולהרחיב בהסברים מדוע היא זקוקה לתמיכה וכ'ו, אך לא לבקש באופן ישיר את תמיכתו של הבעל, כי היא מצפה שהוא- "יבין את הרמז" מעצמו ויציע את תמיכתו מבלי שנתבקש במפורש ממנה. בקשה עקיפה-
היא רומזת לתוכן הבקשה,אך אינה מבטאת אותה באופן ישיר.

יש לזכור-
גבר לא מבין רמזים, דברי ישירות, ענייני ונקודתי.

נקודה עמוקה-
בדרך כלל נשים בכוונה אינן מעוניינות לבקש ישירות מבעליהן, להעניק להן את העזרה והתמיכה שהן זקוקות להן, היפך הגברים כאמור!!.

הסיבות לכך:

א. הוא אמור לדעת ולהבין מעצמו ע"י "רמז" בלבד, כי כך הן בנויות.

 ב. פחד מתגובה שלילית.
ג. לא להיחשף לפגיעות.
ד. לא להראות שהן זקוקות ותלויות בבעליהן, ופעמים כל הסיבות הנ"ל.
בעיה זו קיימת בעיקר לנשים שתלטניות,[עוד נרחיב בנקודה עמוקה זו בס"ד]!!

כל הסיבות הנ"ל מופרכות מעיקרה:
 א. אם תמתיני שיבין לבד מעצמו, ייקח המון זמן, אם בכלל. וגם אם כן, בזמן ההמתנה תתמלאי עליו בתרעומות וכעסים ברמה כזו שהוא לא יצליח לרצותך בשום עניין, ותגובותייך יהיו בהתאם לאותם כעסים ומשקעים אשר צברת.
 ב. אין צורך להיבהל מצד תגובה שלילית של הבעל, כי היא תיצור אפשרות נפלאה שבפעם הבאה הוא כן יעטר לבקשה,[ע"פ הכללים שכתבנו בעלונים הקודמים],בתנאי שתלמדי לקבל את סירובו בשמחה ותודי לו על כך [אבל לא בציניות], וזה יצור לו מקום להתעורר מעצמו, ע"י כך שתוכיחי לו שהוא אהוב ויקר לך באותה מידה למרות סירובו, מבחינת-"אם רעב שונאך האכילהו לחם והשקהו מים, כי גחלים אתה חוטה על ראשו", ועל כך כתוב-"חכמת נשים בנתה ביתה",[עוד נרחיב בהמשך בס"ד בנקודה עמוקה זו, מאמר שנקרא-"תגובה מושהית"].

ג. כדי לזכות לזוגית טובה, אהבה וחיבור אמיתי, חייבת האשה להכין את עצמה שכן להיות פגיעה. אין כוונתי שכך תרגיש האשה תמיד חלילה, או להמעיט מערך האשה, ההיפך הוא הנכון. התורה נותנת מעמד מכובד וערכי מאוד לאשה, כמובא בזוהר הקדוש-שכל הברכה והשפע יורד דרכה וכ'ו. אולם קיימים פחדים דמיוניים בתת מודע של האשה, שלא להיפגע בפרט מהבעל, שמא ערכה וחשיבותה ירדו בעיניו.
אותם  פחדים כאמור, מביאים אותן למסקנה שלא להיפגע מהבעל בעד שום מחיר. לאותם חששות וכ'ו, אין שום בסיס והצדקה, אלא ההיפך הוא הנכון, ע"י שהאשה לומדת להתמודד עם אותם פגיעות ולקבלן באהבה, כך תהיה מוערכת, נערצת ואהובה מתמיד!!.
ע"פ הקדמה יקרה זו-
מובן מדוע האשה  מתנהגת ומתנהלת עם הבעל בצורה עקיפה ולא ישירה, כמבואר היטב!!

לעומת זאת-
בקשות עקיפות מעין אלה, גורמות לגבר להרגיש, שהיא מתייחסת אליו כאל דבר המובן מאליו, ושאין היא מעריכה ובוטחת בו כראוי.
ועוד-
עקב שימוש חוזר ונשנה בבקשות עקיפות, עלול הגבר לפתח התנגדות מוחלטת להעניק תמיכה לאשה, וייתכן שהוא בעצמו לא ידע את הסיבות להתנגדותו.

קיימת סיבה נוספת שנשים מתנהלות- 

סחור סחור עם בעליהן ולא באופן ישיר.

נשים בעלות אופי "שתלטני", או שנפגעו בילדותן מחסכים שונים-חוסר, עוני, חינוך כפייתי, פגיעות מהחברה, הורים, אחים וכ'ו, או ראו ,חוו מערכת יחסים קשה בין ההורים, הגיעו למסכנה מוטעית שאין מי שידאג להן ולילדיהן טוב יותר מהן.פגיעות ומשקעים אלו מתעוררים ועולים מתוך "התת מודע" לאחר הנישואין, בעיקר בזמנים של חוסר, קושי כלכלי, החלטות גורליות, או בזמן שצריך לתת אימון  ולקבל, וכן בזמנים טובים שאנו אוהבים ומאוהבים, בטחון חזק, דימוי העצמי גבוה וכ'ו, אזי-מתעורר אומץ פנימי לקום ולהתמודד עם אותם רגשות כאובים אלו.

נקודה חשובה-

 הוצאת תסכולים אלו אינה בשליטת האשה ולא בבחירתה ולכן אין להאשימה בכך. בפרט שאינם מודיעים על בואם, אלא פתאום מופיעים ומגיחים כדי להירפא ולהישלח החוצה לחופשי.
אולם-הקושי, חוסר ההבנה והתמודדות נכונה עם תופעות כאלו, הביאה לתוצאה של-"שליטה"בכל, שליטה בבעליהן ואובססיה [דאגה] מיוחדת לילדיהן.

ע"פ הקדמה יקרה זו מובן-
מדוע התנהלותן עם הבעלים באופן עקיף ולא ישיר, כדי לא להיחשף לפגיעות ולא להראות תלות בהם.
אומנם-בעיות עמוקות מסוג זה, אי אפשר לפתור ע"י קריאת עלונים וספרים בלבד. כל נושא נידון לגופו ואי אפשר לעשות הכללה, או להשוות מנידון אחד למשנהו כמבואר היטב!!

כמובן-שהבעלים חייבם ומצווים להתייחס ברגישות ובהבנה יתרה, ולא בהטחת אשמות ופגיעות למיניהן, בעיקר לאותן נשים שסובלות "משליטת יתר", כי זה לא באשמתן כאמור. הריני עד למקרים, כאשר הבעלים נתנו את התמיכה הראויה עם סבלנות מרובה, זכו לעזור לנשותיהם ללא טיפול ויעוץ מיוחד, למרות שאיני שולל אם חייבים לקבל בנסיבות מסוימות וכ'ו.  

צורת הבקשה:
נקדים-החלק הקשה ביותר לנשים, בלימוד אופני בקשה נכונים. בבואכן לבקש תמיכה מהבעל, יהיה עליכן ללמוד את הגישה והדרך שבה יש לעשות זאת:

 א. להיות ישירות.
ב. לקצר בדיבורים.
ג. להשתמש במשפטים של בקשה ולא ציווי.
כגון:
ב"אתה מוכן", ב"אתה רוצה", "האם תוכל", האם אתה יכול וכ'ו", ומיד את הבקשה עצמה. אפשר להוסיף בסוף הבקשה-
"זה ישמח אותי", "יקל מעלי", "יעשה לי טוב וכ'ו".
והכי חשוב-
ברוך, עדינות ולא בגישה "תובענית".
רצוי מאוד לא לנקוט בגישה עקיפה מדי, ארוכה מדי ונתינת הסברים להצדקת בקשתך, אלא ישירות לבקשה כאמור!!

שאלות שכיחות בעניין בקשת התמיכה:

א.

מדוע האשה חייבת לבקש, בעוד שהיא רגילה לעשות בעבורו מבלי שיבקש?

תשובה- נשים בנויות בצורה "רגשית" של-

"לדעת דבר מתוך דבר", ולעשות מבלי שיבקשו מהן,
היפך הגברים שבנויים

"שכלית"-שחייבים לבקש מהם,אפילו בדברים פשוטים.

אלא אם הם עושים זאת מעצמם ובלבד שיקבלו הערכה על מעשיהם, ובפרט בדברים שהם עושים ממילא.כי מבחינתם שום דבר לא מובן מאליו.לפיכך-כאשר גבר מקבל הערכה טובה, ומרגיש שהאשה אוהבת אותו כיאות, הוא יגלה באופן אוטומטי נכונות להציע את תמיכתו מבלי שיהיה צורך לבקשה, עניין זה שייך לשלב מאוחר יותר, במאמר

"איך מניעיםגבר",אין לצפות בשלב כה מוקדם.

ב. מדוע האשה צריכה להעריך את מעשי הבעל, בעוד שהיא עושה למענו הרבה יותר.

תשובה:
יש לזכור- גבר מעניק, רק כאשר מקבל הערכה מהאשה, וככל שיקבל הערכה מרובה יותר, כך הוא יעניק יותר.
ההערכה מהווה כח מניע לגבר יותר מהאשה.
אולם-במידה והאשה מעניקה יותר מהגבר, יהיה לה קשה להעריך אותו.לכן יש לזכור-
שגברים שונים מנשים בנקודה זו. אם עדיין קשה לך להבין את השוני בין גברים לנשים,עצתי-תתחילי- "להעניק פחות", "ולהעריך אותו יותר",וכשיחוש יותר נאהב, תזכי לתמיכה שאת ראויה לה. זהירות-
לא לחדול כלל מלהעניק, אלא שתוכלי להעריכו כיאות,
שבת שלום ומבורך. 

מהדורה שלישית
בשלום בית!!

"קשב וריכוז"!

מרבית מהאוכלוסייה סובלת מהתנהגות המוגדרת כבעיית–"קשב וריכוז"[קושי להתרכז בלימוד].
קימות שני חלוקות:
א.AD-בעיית-"קשב וריכוז", ללא דחף לתנועתיות יתר.
 ב.HD-בעיית-היפר-אקטיביות, פעילות יתר.
ADHD-זה שילוב של שניהם, אולם זה לא בהכריח שיהיו שניהם באדם אחד.כלומר-יתכן שקימת בעיית-"קשב וריכוז" עם עצלות וחולמנות וכמו כן בעיית-"קשב וריכוז" עם דחף של תנועתיות מוגברת.
לפיכך-רוב הילדים מוגדרים ע"י מוריהם כעצלנים, חולמניים או קופצניים ואינם רגועים.
בדרך כלל ילדים אלו לא מקשיבים ולא משתתפים בשיעור ומשחקים בחפצים שונים ולעיתים מפטפטים ללא הרף בכל השיעור.
חשוב לדעת-שזה לא באשמתם מאחר שיכולתם להקשיב ולהתרכז נמוכה יותר משאר ילדים.הפרעת קשב וריכוז פעמים מקורה- נוירולוגי, פעמים התפתחותי כתוצאה מפינוק יתר או הערות וביקורת יתר מצד המורים וההורים שתובעים ממנו שלמות ופוגעים בנפשו, פוצעים ומורידים את ביטחונו והערכתו העצמית.
בעיה זו מקשה על הילד לא רק במסגרת החינוך אלא גם בבית עם ההורים, אחים, חברה והתמודדות מול החיים, העולם ובמערכת הזוגית בפרט.רמת עוצמת הבעיה משתנה מאחד למשנהו ופעמים משתנה גם אצל הילד במהלך בגרותו.מובא בזוהר שילדים אלו נולדו עם נשמה גדולה בגוף קטן, לכן הם חייבים להיות תמיד בתנועה מסיבית.
לפיכך-ישנה זהירות רבה לא לפגוע ולהרוס את הנפשות הללו ורק ע"י התמודדות נכונה של ההורים והמורים עם אותם ילדים ניתן להביא אותם לשלמותם ולהפיק מהם את המיטב.
כידוע מסיפורים של המון מגדולי הדור שסבלו בילדותם מתופעה זו וע"י חינוך והכוונה נכונה זכו ולהיות גדולי ישראל.
בעלון זה והבאים ניתן עצות וקווים  כללים ופרטניים עד כמה שניתן, אולם אם מתעוררת בעיה כזו במשפחה אצל הילד או הבוגר, חייבים לפנות לאנשי מקצוע ומיד לטפל ואסור להזניח או להתעלם מזה מאחר ותוצאותיה הרות אסון, המחיר יקר וההשלכות לכל החיים וחבל!!
טיפול בבעיית-קשב וריכוז חייב להיות בשילוב ההורים, המורים, אנשי מקצוע, חונך, חוגים, ספורט ועוד.
חלק ניכר של הטיפול מוטל בעיקר על ההורים, כאשר עיקר עבודתם על המידות וסבלנות רבה על מנת לרדת לנפש הילד ולהבין את מצוקתו. הטיפול באפן כללי כך:
א.מפסיקים מיידית להעיר ולבקר את הילד.
ב. העלאת השמחה והחשק של הילד[רצון ומוטיבציה].
 ג. הורדת לחצים המדרדרים אותו נפשית[עוד נרחיב].
ד. להימנע בשלב זה מציפיות מהילד.
 ה. להימנע מלומר לו- "אתה ילד חכם אך לא מנוצל", משפט זה מכניס אותו לתסכולים וללחצים פנימיים עד כדי שעלול להפוך אותו-לאפתי ולחוסר אכפתי ללימודים ולכל הסובבים אותו.
 ו. לומר לו השקם והערב–"אנו אוהבים אותך כמו שאתה", להראות לו את זה במעשים ולומר לו זאת תמיד[וזה לא סותר שצריך לעודדו על התאמצות].
 ז. להציב לו מטלות, תפקידים ומבחנים פשוטים  וקצרצרים על מנת לקצור הצלחות ולעודדו שהוא אכן מסוגל,כשרוני ומצליח במטרה להרים לו את הערכתו העצמית בעיניו על מנת שביטחונו יחזור ויאמין בעצמו.
 ח. הענקה מרובה של תשומת לב, יחס חום ואהבה,[לא פינוק].
 ט. לתת לו תמיכה רגשית, כלומר חייבים לבנות לו מנגנון שחרור נפשי באמצעות הענקה של הקשבה באופן קבוע להוצאת דיבורים, חוויות ותסכולים, [הזמן הראוי ביותר סמוך לשינת הלילה כאשר עולה למיטתו].
במידה וקיימת בעיה לימודית,נאבחן נכונה ונעניק עזרה לימודית הולמת ומתאימה-אברך,שיעורי עזר ועוד. חשוב-
שהנער או הילד יתחבר ויאהב את החונך.
ניתן לשלב התעמלות- ספורט, שחיה, רכיבה על אופניים או טיפול תרופתי שעל כך נסביר בהרחבה יותר בהמשך בס"ד.
בשלב מאוחר יותר עבודה על המידות ודחיית סיפוקים לפי שלבים.
יש לציין-שאי התאמה בין היכולת הנמוכה של הילד ללימודים ולביצוע מטלות, לבין האינטלגנציה הגבוהה שלו, גורמת לעתים קרובות לעימותים בלתי פוסקים בינו לבין ההורים והמורים. ההורים והחברה אינה מודעת למצבו של הילד, לקשייו הלימודיים והרגשיים, וממילא אינם נותנים לו את התמיכה והעזרה לה הוא זקוק ביותר.
כמו כן-מגיבים לו בצורה עוינת ואכזרית- הערות, ביקורות, פגיעות, עונשים וחוסר יחס והערכה שלה הוא זקוק במיוחד.
במשך השנים מודבקות לו תוויות קשות שנהפכות חלק ממנו, ביטחונו העצמי צונח, הערכתו קורסת וחש שאינו שווה מאומה.
הוא עלול לחוש שכולם שונאים אותו ואיש אינו אוהבו ומעריכו כלל, ובמצב כזה טוב לו מותו מחייו. התסכולים הלימודיים והחברתיים המצטברים גורמים לו לא אחת  להידרדרות נפשית ולאחר שנים הוא הופך לשבר כלי ומאבד אימון בעצמו.
בעיה שכיחה-פעמים על מנת להוכיח לעצמו ולאחרים שהוא אכן שווה, עושה מעשים מסוכנים שאחרים אינם מעיזים לעשות כדי להרוויח תשומת לב, הערכה והערצה מהסביבה, ולעתים פורקים עול ונהפכים לשונאי דת ומדרדרים למקומות חשוכים ולחברה הרוסה ועושים דברים קשים על מנת לנקום בהורים ובעצמם כי לא נותר להם מה להפסיד.הורים רבים אינם מודעים כלל שילדם סובל-מקשב וריכוז.
אכן מבחינים שקיים בו קושי  להתאפק ולדחות סיפוקם, חסר סבלנות, קושי בהתמדה, מדבר ללא הפסקה ודורש צומי ועוד.
לעומת זאת-הוא מסוגל לקרוא ספר במשך שעות ברציפות, לשחק למשך זמן ארוך במשחקי ריכוז, ואולם ללימודים יכולת הריכוז שלו מוגבלת.לכן אינם מודעים שאין בכך כל סתירה, מאחר שבעת מוטיבציה חזקה ורצון של הילד, כמעט ואין שום שוני בינו לשאר ילדים, אך לא כל שעות היום המוטיבציה והרצון שלו חזקים ואז הילד חוזר לבעיית קשב וריכוז.מסיבה זו רואים לעתים שאצל מורה אחד הם ילדים מצטיינים ושקטים, ואצל מורה אחר לא נחים רגע ואזי נראה לנו שהם עצלנים ולא מתאמצים מספיק.
מסתבר שמורה אחד כן יודע לעניין אותם ולרתק אותם ולכן המוטיבציה והריכוז שלהם גבוה ואצל האחר לא,[הכי קל להפנות אותו לנירולוג כדי לתת לו כדורים ריטלין] שעוד נאריך בזה.
מסופר-
על ילד שהחליטו לאחר בדיקה שסובל מהיפר-אקטיביות לתת לו ריטלין.הילד התנגד בכל תוקף מחמת הבושה משאר הילדים, אולם ההורים והמלמד עמדו על כך.המורה סיכם עם הילד שכל בוקר יכין לו כוס קפה בחדר האוכל  בב"ס וייקח את הכדור בלי שאף אחד יידע. למחרת הילד ניגש להכין קפה למורה כבקשתו ובמקום  לבלוע את הכדור,הניח אותו בתוך הקפה של המורה.
כמובן שאותו יום עבר בשלום עם הילד ושאר הילדים בלי עונשים, הזמנת הורים וכ'ו כי המורה היה תחת השפעת הכדור.
לאחר שבוע הזמין המורה את הורי התלמיד ושאל אותם- הינכם רואים את השינוי שחל בילד? ענו לו מה פירוש? ענה המורה- הוא הרבה יותר רגוע, משתתף בשיעורים וכ'ו.
ענו לו- זה בגלל שהמורה היה רגוע מפאת והילד הניח את הכדור בכוס קפה שלו, וכשהגענו לב"ס סיפר הילד כתוצאה מפחדיו.
אם היו מתייעצים עמי הייתי ממליץ לתת גם למורה של אחר הצהרים כדור ובכך הינו נמנעים מלתת למאות ואלפי ילדים בעוונות הרבים!! אין במאמר זה למנוע מהחייבים ובוודאי לא לתת לפני שבדקנו ושילבנו את כל הדרכים שכתבנו שעוד נאריך בס"ד יותר בהמשך. ילדים ומבוגרים עם בעיית קשב וריכוז סובלים ממסיחים רבים פנימיים וחיצוניים.
כל רעש, תזוזה וקול מסיחים את דעתם וקשה להם לחזור ולהתרכז שנית.כל צעצוע או משחק יסיח את דעתם ופעמים מחשבות הרהורים של מה ראו או חוו יום קודם ואינם מסוגלים להקשיב הקשבה מלאה לזמן ארוך. התוצאה-אינם זוכרים את החומר הנלמד כמו כולם, משתעממים ומפריעים ושוב נחשבים לעצלנים וחוצפנים.
קשה להם להתאפק, מאוד אימפולסיביים ולכן קופצים מיד כשהמורה שואל שאלה ללא הצבעה ורשות, ושוב נענשים למרות שתשובתם נכונה.למורה לא נותרה ברירה אלא להעניש, הואיל והילד משתלט לו על השיעור והמורה מאבד שליטה לחלוטין.
בנוסף לזה הם סובלים מזיכרון חלש ושוכחים בכל פעם שהם מדברים או עושים פעולה אסורה שהם ייענשו, לכן למחרת חוזרים על אותה התנהגות.ילד שהחל מגיל הרך עם בעיה כזו, נמצא בעימותים בלתי פוסקים עם סביבתו, לכן הוא זקוק להמון הערכה וחיזוקים חיובים לצורך העלאת ביטחונו ודימויו העצמי. מאחר שבעיות אלו משליכים על כל תחומי החיים ובעיקר שנפשו של הילד שסובל מבעיה זו שבירה ועדינה, זו אכזריות גדולה מצידנו להתעלם ממנו ולסמוך רק על המלמדים והחונכים.
ברגע שאנו מבחינים בבעיית קשב וריכוז בילד או בילדה, יש לגשת מיד לאבחון אצל נירולוג, פסיכולוג  או בעלי ניסיון רב בתחום זה.
לעיתים מפאת שלא טיפלנו בבעיה זו בשלב מוקדם, מתפתחת פגיעה נפשית בילד שכמעט אינה ניתנת לשינוי ובמרבית המקרים שהתעלמנו ולא רצינו להודות בבעיה זו מפאת שלא יפגע שמנו הטוב.
בגיל ההתבגרות הדברים פורצים ללא גבולות ופתאום מגלים שהילד/ה לא מסתדר/ת במסגרת הישיבה/סמינר ומחפשים חיזוקים  במקומות אחרים,ברחוב ועוד רחמנא ליצלן.
זיהוי מאפייני קשב וריכוז:
א. קושי בארגון וניהול הזמן[תמיד מאחרים], וכן בהתארגנות לשינה וכ'ו.
 ב. אימפולסיביות-קופצים ללא מחשבה ופועלים במהירות.
 ג. לא חושבים מספיק לפני כל פעולה או שאלה ואומרים ומגיבים ללא שליטה ואיפוק וללא סינון.
 ד. קשה להם להתאפק ולדחות סיפוקים, כגון-לקבל ביטול של טיול, נסיעה, חופשה ועוד, אכזבתם ותגובתם קשות יותר משאר ילדים.
 ה.קושי ביכולת התמדה במשימות והקשבה[לאחר כרבע שעה אינו מסוגל להמשיך להקשיב]וחייב להתעסק עם חפצים או קם ממקומו.
 ו. סובל ממסיחים פנימיים וחיצוניים,כל דבר יכול להסיח את דעתו ולהוציאו מהריכוז וקשה להם לחזור למשימה שהתחילו בה.
 ז. סובלים מתחושה בלתי מווסתת-מפריע להם התווית בחולצה,התפר בגרביים וחוש ריח מפותח.
ח.לעתים סובלים מצמרמורות-הקיר, העיפרון וכ'ו.
 ט.קושי במוטוריקה עדינה-כתב לא ברור,קושי בגזירה ועוד.
 י. קושי בהערכה נכונה לגבולות גופם,כגון-מרימים יד או רגל ופוגעים ללא כוונה בזולתם.
 יא. כאשר אינם מקבלים את מה שרוצים- מגיבים לעתים באלימות מילולית או פיזית.
 יב. כאשר חשים שלא מבינים אותם-מגיבים בתגובה של אי רצון לתפקד.
 יג.קושי בלהעביר מסר ע"פ הסדר-מתחילים מהסוף אמצע וחוזרים להתחלה.
לדוגמא-
בכיתה הודיעו על טיול, כשמגיע לבית אומר לאמא שצריך מחר ממתקים, אמא שואלת עבור מה? יש טיול וכ'ו.
 יד.נוטה לחלום כשמשוחחים עמו ומסתכל על דברים שמעניינים אותו יותר.
 טו. נטייה לדבר המון.
מובן שלא צריך את כל המאפיינים כדי לקבוע שהילד סובל מבעיה זו,עוד נאריך בס"ד,
שבת שלום ומבורך.

מהדורה רביעית
בשלום בית:

תקשורת חלק מו' נשים וגברים מדברים בשתי שפות!!

ביטוי רגשות שליליים בדור הקודם,היה באמצעות צעקות, ענישה,הכאות וכל מיני סוגי אלימות פיזיים,מילוליים ועוד רחמנא ליצלן.
ביטויים אלו נחשבו בעבר לתקשורת תומכת ואוהבת, אשר מטרתה היתה לעזור לילדים להתחנך
באופן הנכון.
אילו השכילו בדורות קודמים לחנך ולתקשר בצורה נכונה, בלי לדכא רגשות כאובים ולהוציאם בצורה שלילית באמצעות התפרצויות זעם וכ'ו, היינו זוכים בילדותנו לחוש בטחון, ולבחון את רגשותינו השליליים בדרך יעילה וטובה יותר.
כי באמצעות דוגמא אישית טובה,היינו לומדים כיצד לתקשר בהצלחה ובאופן חיובי עם זולתנו.
בעיקר כאשר מדובר במתן ביטוי לרגשותינו הבעייתיים,יכולנו לדעת לקבל רגשות שליליים אלו בהבנה ולהעבירם לזולתנו
בצורה הנכונה.
בעקבות חינוך כפייתי, דיכאנו את רגשותינו הכאובים, והחלפנו אותם ברגשות של כעס, דחייה, ניקור לדת ולכל הסביבה.
כיום שהתבגרנו אזרנו אומץ לחשוף את אותם רגשות שליליים, אולם הם עולים וצפים מתוך חוסר שליטה, ובדרך כלל לא על הכתובת הנכונה.
אילו לא היו כך פני הדברים, כיום לא היינו צריכים להיעזר בטיפול בכעסים, קליניקה תקשורתית, בכתיבה ובכל מיני טיפולים שונים, כדי להוציא רגשות שליליים אלו בצורה נכונה.
אין כוונתי חלילה להאשים את ההורים או את הדור הקודם, ולתלות את כישלונותינו וחוסר הצלחותינו בהם, כי גם לנו לא חסר כישלונות וטעויות שגרמנו לעצמנו, לבני זוגנו ובחינוך ילדינו.
מאחר ואנו חסרי חינוך בתקשורת ריגשית,האפשרות לתקשר עם בן זוגנו בצורה רגועה ואוהבת בעתות שעולים רגשות כאובים, נראית כמשימה קשה ובלתי אפשרית.
הבשורה שאכן ניתן ללמוד תקשורת אוהבת ותומכת, אך יש להשקיע עבודה רבה ושווה כל מאמץ.
בשלב ראשון להיזהר מלהאשים את הורינו, בן זוגנו, ילדינו או כל אדם אחר. קבלת אחריות באמצעות משפט-"סליחה טעיתי", יש בו כח עצום להתחלה חדשה.
נקדים-
על מנת להבין את הקושי הרב בנתינת אימון ובבניית תקשורת חדשה, תנו דעתכם בכובד ראש לשאלות הבאות: א. בשעה שאנו כועסים או מתרעמים, כיצד נוכל לתת ביטוי לרגשות אלו בצורה רגועה ומתוך שליטה,אם בתקופת נערותינו ההורים התווכחו ביניהם והסתירו את רגשותיהם. במטרה למנוע ויכוחים וריבים.
 ב. כיצד נחנך את ילדינו למשמעת, ללא צעקות,איומים ועונשים,כאשר צעקו, איימו והענישו אותנו בילדותנו כדי לשלוט במצב.
 ג. כיצד נהיה מסוגלים לתת תמיכה, כאשר בילדותינו חשנו מוזנחים ומאוכזבים מהיחס של ההורים כלפינו. ד. כיצד נשתף אדם זר ברגשותינו, אם קיימים בנו חסמים ופחדים שניפגע ונידחה שנית.
 ה. כיצד נהיה מסוגלים לשוחח עם בן זוגנו על המתרחש בתוכנו, כאשר אנו חוששים שישתמש בזה נגדנו.
 ו. כיצד נוכל להיות כנים עם בן זוגנו, כאשר אנו חשים כלפיו שהוא- "דחוי ובלתי נסבל".
 ז. כיצד נהיה מסוגלים לומר- "אני מצטער/ת", אם בילדותנו קבלנו עונש על עשיית טעויות.
ח. כיצד נוכל להודות בטעויות, אם אנו פוחדים מקבלת עונשים, דחיות, ביקורת ואשמות .
ט. כיצד נהיה מסוגלים לחשוף את כאבנו, כאשר בילדותינו ניסנו להיפתח ודחו אותנו ע"י שמות גנאי של-"בכיינים,ילדותיים וכ'ו".
י. כיצד נדרוש את מבוקשינו, כאשר בילדותינו טענו שבקשתינו אינה נכונה ומוצדקת.
 יא. כיצד אפשר לצפות מאיתנו שנדע איך ילדינו מרגישים ומה הם חווים, כאשר בילדותינו לא היה סבלנות ומודעות מספקת להורינו, לשאול ולהתעניין במצבנו.
 יב. כיצד נהיה מסוגלים להשלים עם חוסר השלמויות של בן/ת זוגנו, כאשר בילדותינו הפצירו בנו, להיות מושלמים, כדי לזכות ליחס והערכה.
יג. כיצד נוכל להקשיב לרגשות הסבל של בן/ת זוגנו, כאשר בילדותינו לגלגו ולא הקשיבו לסבלנו.
 יד. כיצד נהיה מסוגלים לסלוח ולוותר, כאשר בילדותינו לא סלחו לנו.
 טו. כיצד נהיה מסוגלים לבכות, על מנת להשתחרר ולהקל על מכאובינו, כאשר בילדותינו השמיעו לנו השכם והערב-"אל תבכה/י מתי תתבגר/י", "רק תינוקות בוכים וכ'ו".
 טז. כיצד נוכל לתמוך, לקבל ולהבין את האכזבות, הטעויות והכישלונות של בן/ת זוגנו וילדנו, כאשר בילדותינו הטילו עלינו את האחריות המלאה לסבלה של האמא או של אחרים, זמן רב בטרם יכולנו להבין שאנו כלל לא אשמים ולא אחראים למצבם.
 יז. כיצד נהיה מסוגלים להיפתח ולתת אמון בבן/ת זוגנו, כאשר בילדותנו נתנו אמון לאנשים הכי קרובים ויקרים לנו,פגעו וניצלו את תמימותנו.
 יח. כיצד ניתן לבקש מאיתנו לתמוך, לעודד ולאהוב את בן/ת זוגנו או את ילדינו כמו שהם ללא תנאים, אם בילדותנו פגעו, דחו, התאכזרו וזרקו אותנו לרחוב מפאת שלא היינו מושלמים כפי ראות עיניהם.
 יט. כיצד אפשר לצפות שנהיה מסוגלים לתת ביטוי לרגשותינו בצורה רגועה ומכובדת,אם בילדותינו לא היתה לנו אפשרות להתאמן וללמוד תקשורת בריאה, בלי שנחוש איום,דחייה ונטישה.
 כ. כיצד נצליח להיות קשובים ומבינים לכעס ולהתפרצויות של בן/ת זוגנו וילדנו,כאשר בילדותינו ההורים פרקו עלינו את תסכוליהם וכאבם ע"י צעקות, תביעות, איומים, הפחדות, אלימות פיזית, מילולית, נפשית ועוד כל מיני סוגי אלימות שלא ניתן להעלות אותם על הכתב והמבין יבין ודי בזה!!
התשובות לכל השאלות הללו הן כמעט זהות, וכמעט בלתי מן הנמנע, שלא ניכשל באותן עניינים שחווינו בילדותנו.
הבשורה שניתן ללמוד תקשורת תומכת ואוהבת, מאחר שהיא מיומנות נרכשת, אולם יש להשקיע בזה עבודה רבה, ושווה כל מאמץ.
עלינו להתאמץ על מנת לפצות את עצמינו על הזנחה של שנים.
גם אלו שזכו להורים מושלמים, והרי איש מאיתנו אינו מושלם, אם בכל זאת קיימות בנו בעיות תקשורת, צריך לדעת שזה לא קללה או מחלה שאין לה ריפוי, וכמובן זה לא באשמת ילדינו,בן/ת זוגנו ולא הורינו,כי גם הם כך חונכו בילדותם.
סביר להניח שבשעת קריאת השאלות חשתם רגשות העבר מתעוררים בכם. קראו שנית, ואל תחמיצו את ההזדמנות הנפלאה לרפא את עצמכם, ע"י כתיבה אודות רגשות שעולים, או באמצעות שיחה עם הוריכם או עם כל אדם שנפגעתם ממנו בעבר.
אם עדיין אתם לא ערוכים לכך, נצלו הזדמנות זו, לכתיבת מכתב לאלו שנפגעתם מהם, והתוצאות ידהימו אתכם.
הכתיבה [לא בשבת], תועיל לנו להיות ממוקדים בעיקר, ולהעלות את כל האמת על רגשותינו ללא פחד ואיום כל שהוא.
על מנת שנצליח להוציא ולשכך את הכאב הפנימי, עלינו להיות מסוגלים להרגיש את ארבעת ההיבטים של הסבל הריגשי והם-כעס, עצב, פחד וחרטה.
ע"י מתן ביטוי לכל ארבע רמות הסבל הריגשי שמנינו, משתחרר הכאב האצור בתוכנו.
יש לזכור שכתיבה אודות רגש שלילי אחד או שניים אינה יעילה, כי רוב תגובותינו אינן רגשות של אמת, אלא מנגנוני הגנה כדי להתחמק מהכאב האמיתי, לכן יש לכלול כל רמות הרגש.
נקודה חשובה-
מידת הוויתור וההבלגה, היא טובה ומצוינת בזמן כעס ומריבה, על מנת שנוכל לתקשר בזמן אחר בצורה רגועה ובוגרת.
אולם אסור בתכלית האיסור לשמור  רגשות שליליים בבטן, עבור שלום בית או למען רווחת האחר.
מפני שכל כאב שדוכא בתוכנו ולא השתחרר בזמן ובאופן הנכון, לאחר זמן הוא מתפרץ בחולי הנפש והגוף. בנוסף אם צברנו עוד פגיעות במשך השנים, אנו עלולים להגיע לחוסר שפיות ואיזון עד כדי איבוד הדעת רחמנא לצלן.
לכן יש לשוחח בזמן רגוע על כל הרגשות הכאובים ובמידה ולא מצליחים, לערב סמכות מקצועית בכל מחיר.
נקודה נוספת-
כידוע תביעה שורשה בשליטה, לכן גנאי לאשה לתבוע, היפך הכניעה שמקורה בענווה.
תפקיד הגבר להעביר סמכות מתוך הנהגה ואחריות, היפך השליטה, ובלבד שהאשה תאפשר לו זאת.
היסוד החשוב בהצלחת האשה בענווה, להשאיר את השליטה שנשים זקוקות לה בהעצמה האישית מחוץ לבית, ובניהול הבית וחינוך הילדים לסמוך ולתת סמכות לבעל.
חישבי על ההבדלים המובהקים שקיימים בין גבר לאשה כניגוד טבעי ובריא כי כך הבורא ית' ברא, וזכרי שרק ע"י ניגודים נמשכים.
ככל שהניגוד יהיה רב יותר, כך המשיכה והריגוש יגדלו ויתעצמו יותר.
לפיכך,
ככל שתשאפי להיות עדינה, מקבלת ונשית יותר,כך בן זוגך יהפוך למשפיע,נותן וסמכותי יותר.
על מנת להעצים את המשיכה,הריגוש והחיבור,תעצימי את הניגוד.
ככל שתרבי להתנהג בענווה ותמעיטי את ההערות, וההפצרות שמקורן בשליטה, כך תתעצם תחושת  האחדות וההרמוניה ביניכם.
על מנת לזכות למידת הענווה, צריך חכמה, לכן עלייך ללמוד את אופיו המיוחד, כדי לדעת להשמיע, להראות ולהעניק לו, את מה שהוא זקוק ואוהב, ולא בקורת ועצות על מנת לשפרו, וזו ענווה שמקורה בחכמה.
היפך מזה, להשתמש בשכל שמקורו בשליטה, ולהתנצח עימו-מי יותר חכם או צודק, וכל ניצחון אורב לו הפסד גדול כידוע.
יתכן שניתן להחליף תפקידים, אבל בהיותי משמש כיועץ נישואין מעל ארבעים שנה,  אצלי זה לא עבד, וכן גם אצל אותם מאות ואלפים זוגות שהכרתי וטיפלתי זה לא צלח.
נשים שאימצו את תכנית הכניעה, נהנות כיום משלל רב של אוצרות מתנת חינם מבעליהן והצליחו להציל את נישואיהן!!
בדור הקודם הגברים היו גברים והנשים היו נשים, וכל אחד מילא את תפקידו בנאמנות ובשמחה.
האיש מילא את תפקידו כמנהיג, והאשה קיימה בענווה ובשמחה את התפקיד המסורתי והמיוחד של הבית היהודי.
שוויון הזכויות-
בין נשים לגברים גרם לחילוף תפקידים, להרס, מחלוקות, מריבות וגירושין שלא היה מאז  ששת ימי בראשית.
גם אם יש אשה שמסוגלת לטפל בעצמה ובילדיה ללא עזרה, אולם ברור מעל כל ספק ששליטת הנשים בניסיון להתכחש לתפקיד הגבר ולאופיו המיוחד כמנהיג סמכותי, גרמה להעדר שמחה סיפוק והצלחה בזוגיות, ומי שהפסיד בעיקר זה הנשים.
נשים שזכו ללמוד את "תוכנית הכניעה", נהנות משפע בתחומים שבהם היו חסרים בעבר:
א. את ההגנה והביטחון שמעניק הבעל.
 ב. האחריות והדאגה לאשה ולבית,כולל עול הפרנסה.
 ג. נטל הבית וחינוך הילדים שהיה עד כה על צוואר האשה, עבר לאיש.
ד. זוכה להתמקד יותר בעצמה ובתחביביה.
 ה.זוכה להערכה,חיזורים והערצה רבה מהבעל.
ו. זוכה להתחבר לבן זוגה ולחוש את הריגוש כבעבר.
 ז. זוכה בעיקר לתיקון המידות ולהשלמת יעודה.
חילופי התפקידים הורידו את המשיכה לשני הכיוונים, כי גבר בטבעו נמשך לאישה, וכן אשה בטבעה נמשכת לגבר.
לסיכום:
ככל שהניגודים הטבעיים יגדלו בן האיש והאשה, כך החיבור והריגוש יתחדשו ויתעצמו כבראשונה.
במקום לסבול ולהיאבק במי צודק או חכם, תעצימי את התכונות המיוחדות שהבורא ית' ברא לך, ואת סגולותיהן הייחודיות בתפקיד המיוחד שזכית,כדי להעצים את בן זוגך, וכך תזכו לאושר של-"איש ואשה זכו שכינה שורה בביתם", וזה תלוי בך,ושכרך לאין קץ ולאין ערוך, שבת שלום ומבורך.




מהדורה חמישית
בשלום בית:

תקשורת: החינוך בדור הקודם היה באמצעות צעקות, ענישה,הכאות וכל מיני סוגי אלימות פיזיים,מילוליים ועוד.
ביטויים אלו נחשבו בעבר לתקשורת תומכת ואוהבת, אשר מטרתה היתה לעזור לילדים להתחנך באופן הנכון.
אילו השכילו בדורות הקודמים לחנך ולתקשר בצורה נכונה,בלי לדכא רגשות שליליים ולהוציאם בצורה שלילית באמצעות התפרצויות זעם וכ'ו,היינו זוכים בילדותנו להערכה עצמית טובה ובוחנים את התנהגותנו בדרך יעילה וטובה יותר.
גם באמצעות דוגמא אישית טובה, היינו לומדים כיצד לתקשר באופן חיובי עם זולתנו,ילדינו ובני זוגנו. בעיקר כשמדובר במתן ביטוי לרגשות שליליים, יכולנו לדעת לקבל רגשות אלו מתוך הכלה והבנה ולהעבירם לאחרים בצורה הנכונה.
בעקבות חינוך כפייתי- דיכאנו רגשות כאובים והחלפנו אותם ברגשות של כעס, דחייה, ניקור למשפחה, לדת ולכל הסביבה. כיום שהתבגרנו אזרנו אומץ לחשוף את אותם רגשות שליליים, אולם הם עולים וצפים מתוך חוסר שליטה ובדרך כלל לא על הכתובת הנכונה.
אילו לא היו כך פני הדברים, כיום לא היינו צריכים להיעזר בטיפול בכעסים, קליניקה תקשורתית, בכתיבה ובכל מיני טיפולים שונים, כדי להוציא ולשחרר רגשות שליליים אלו בצורה הנכונה.
אין כוונתי חלילה להאשים את ההורים או את הדור הקודם ולתלות את כישלונותינו וחוסר הצלחותינו בהם, כי גם הם חונכו באופן הזה, וגם לנו לא חסר טעויות וכישלונות שגרמנו לעצמנו, לבני זוגנו ובחינוך ילדינו.
מטרת הדברים כדי להוכיח שאנו חסרים בתקשורת רגשית, והאפשרות לתקשר עם בן/ת זוגנו בצורה רגועה ותומכת בעיקר בזמנים שעולים רגשות שליליים, נראית לנו כמשימה קשה ובלתי אפשרית. הבשורה שאכן ניתן ללמוד תקשורת אוהבת ותומכת, אך יש להשקיע עבודה רבה ושווה כל מאמץ.
בשלב ראשון להיזהר מלהאשים את הורינו, בן זוגנו, ילדינו או כל אדם אחר. קבלת אחריות באמצעות משפט-"סליחה טעיתי",יש בו כח עצום להתחלה חדשה. כדי להבין את הקושי הרב בנתינת אימון ובבניית תקשורת חדשה, נקדים במספר שאלות, אולם תנו דעתכם בכובד ראש:
א. בשעה שאנו כועסים או מתרעמים, כיצד נוכל לתת ביטוי לרגשות אלו בצורה רגועה ומתוך שליטה, אם בתקופת הילדות ההורים התווכחו ביניהם והסתירו את רגשותיהם, במטרה למנוע ויכוחים וריבים.
 ב. כיצד נחנך את ילדינו למשמעת ללא צעקות, איומים ועונשים, כאשר צעקו, איימו והענישו אותנו בילדותנו כדי לשלוט במצב.
 ג. כיצד נהיה מסוגלים לתת תמיכה, כאשר בילדותינו חשנו מוזנחים ומאוכזבים מהיחס של ההורים כלפינו.
ד. כיצד נשתף אדם זר ברגשותינו, אם קיימים בנו חסמים ופחדים שניפגע ונידחה כבעבר.
 ה. כיצד נהיה מסוגלים לשוחח עם בן זוגנו על המתרחש בתוכנו, ללא חשש שישתמש בזה נגדנו, כפי שעשו לנו בעבר.
 ו.כיצד נוכל להיות כנים עם בן זוגנו, כאשר אנו חשים כלפיו שהוא- דחוי ובלתי נסבל.
 ז. כיצד נהיה מסוגלים לומר- "מצטער תעיתי", אם בילדותנו קבלנו עונשים ללא הסברים.
 ח. כיצד נוכל להודות בטעויות, אם אנו פוחדים מעונשים, דחיות והאשמות.
 ט. איך נהיה מסוגלים לחשוף את רגשותינו, כאשר בילדותינו דחו אותנו ע"י שמות גנאי של-"בכיינים,ילדותיים וכ'ו".
 י. כיצד נאזור אומץ לבקש את מבוקשינו, כאשר בילדותינו טענו שדרישותינו אינם נכונות או מוצדקת.
 יא. איך ניתן לצפות מאיתנו שנדע את המצב הרגשי של ילדינו, כשבילדותנו לא היה סבלנות ומודעות מספקת להורינו לשאול ולהתעניין במצבנו.
 יב. כיצד נהיה מסוגלים להשלים עם הפגמים וחוסר השלמויות של ילדנו או בן/ת זוגנו, כאשר בילדותינו הפצירו בנו השכם והערב להיות מושלמים כדי להצליח בחיים, או כדי לזכות ליחס והערכה טובה.
 יג. כיצד נוכל להקשיב ולהכיל את הסבל של האחר, כאשר בילדותינו לעגו ולא הקשיבו לסבלנו.
 יד. איך נוכל לוותר ולמחול, כאשר בילדותינו דחו ולא סלחו לנו.
 טו. כיצד נהיה מסוגלים לבכות כדי לשחרר רגשות שליליים ולהשתחרר מהכאב, כשבילדותינו השמיעו לנו על תקן קבוע-"אל תבכה מתי תתבגר", "רק תינוקות בוכים וכ'ו".
טז. איך נוכל להבין ולתמוך באכזבות ובכישלונות של בן/ת זוגנו או ילדנו, כאשר בילדותינו הטילו עלינו את האחריות המלאה לסבלה של האם או של אחרים, לפני שקלטנו והבנו שאנו לא אשמים או אחראים למצבם.
 יז. כיצד נהיה מסוגלים להיפתח ולתת אמון בבן/ת זוגנו, כשבנעורינו הענקנו אמון ליקירנו, וניצלו את תמימותנו.
יח. איך ניתן לתמוך, לעודד ולאהוב את האחר ללא צפיה ותנאים, אם בילדותנו התאכזרו וזרקו אותנו לרחוב, מפני שלא היינו מושלמים כפי ראות עיני ההורים.
 יט.איך אפשר לצפות מאתנו שנבטא רגשות בצורה שקטה ורגועה, אם בילדותינו חיינו תחת איום ולא היתה לנו אפשרות ללמוד תקשורת בריאה, בלי שנחוש פחד, דחייה ונטישה.
 כ. כיצד נצליח להיות מבינים וקשובים לכעס ולהתפרצויות של אחרים, כשבילדותנו פרקו עלינו תסכולים וכעסים  באמצעות צעקות,איומים, הפחדות,אלימות פיזית ומילולית ועוד כל מיני סוגי אלימות שלא ניתן להעלות אותם על הכתב
והמבין יבין ודי בזה!!
התשובות לכל השאלות הללו הן זהות. כלומר שזה כמעט בלתי מן הנמנע, שלא ניכשל בהוה באותן עניינים שראינו וחווינו בילדותנו מבחינת העתק הדבק.
הבשורה-
שניתן ללמוד תקשורת תומכת ואוהבת מאחר שהיא מיומנות נרכשת, אולם יש להשקיע עבודה רבה ושווה כל מאמץ. לפיכך יש להתאמץ על מנת לפצות את עצמינו על הזנחה של שנים. גם אלו שזכו להורים מושלמים והרי איש מאיתנו אינו מושלם, אם בכל זאת קיים בנו בעיות תקשורת, צריך לדעת שזה לא קללה או מחלה שאין לה ריפוי.
מובן שזה לא באשמת ההורים ולא אחרים, כי כך חונכו בדורות קודמים וזו נחלת הכלל.
סביר להניח שבשעת קריאת השאלות חשתם את רגשות העבר מתעוררים בכם. קראו בבקשה שנית את השאלות ואל תחמיצו הזדמנות נפלאה זו לרפא את עצמכם:
א. באמצעות כתיבת אודות רגשות דומים שעולים.
 ב. בשיתוף העלאת רגשותיכם עם יקירכם.
 ג. באמצעות שיחה עם הוריכם או עם כל אדם שנפגעתם ממנו בעבר. אם עדיין אינכם ערוכים לשיחה ישירה מכל סיבה שהיא, נצלו הזדמנות זו לכתיבת מכתב, [או לשליחת הודעה] לאלו שנפגעתם מהם, ובקשו סליחה על החלק היחסי שלכם, על מנת שיקבלו אחריות על החלק היחסי שלהם ויתנצלו על התנהגותם.
גם כתיבה ביניכם לבין עצמכם זהו ריפוי בפני עצמו. כי עצם הכתיבה והעלאת רגשותיכם על הכתב, היא תקל ותשחרר אותכם מהכאב. אולם כדי להגיע לריפוי המושלם תשתדלו לסלוח ולמחול להם, אם לא ניתן לבקש התנצלות מהם, כי עיקר השחרור מהכאב תלוי בנו, כלומר- ביכולת שלנו לסלוח ולמחול בשלמות.
בעבר הרחוק רדף אותי אדם בעל אמצעים ללא עוול בכפי. עניין זה גרם לי לצער וכאב עצום שלא נתן לי מנוח. יום אחד החלטתי לעשות לדבר סוף, ע"י שאמחל לו מחילה גמורה ואסמוך את בטחוני בבורא עולם.
אולם עדיין זה ניכר לי ולא נתן לי מנוחה. החלטתי ביום פורים להכין לו משלוח מפואר ולקחת לביתו[כשעיקר מטרתי לשחרר את כאבי]. כאשר ראה אותי הוא התביש מאוד וקיבל אותי בסבר פנים יפות. לאחר ששוחחנו הבנו שלא היתה שנאה או מריבה, אלא משחקי אגו וכבוד.
התחבקנו והתנצלנו ומאז אנו ידידים טובים שנעזרים זה בזה. אולם גיליתי במבט לאחור עד כמה טעיתי בכך שמשכתי את המריבה ושילמתי מחיר יקר מאוד, שיכולתי למנוע מעצמי זמן רב של כאב ויסורים.
ישנה עוד אפשרות לשחרור כאב ומשקעים-באמצעות תפילה. כלומר להתפלל על אותו אדם שפוגע או פגע בנו בעבר. התפילה תועיל לכמה דברים:
א. היא תרכך לנו את הכאב וכעבור זמן תבריא אותו, מבחינת- "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".
 ב. בכח התפילה להשפיע על האחר [ואפילו אם הוא שונא], רחמים ואהבה כלפינו.
 ג. אם נתמיד עליו בתפילה, בסוף הוא יפול ויזדקק לעזרתנו. עצה נפלאה זו בדוקה ומנוסה, ובלבד שלא תהיה כוונתנו כדי שיפול ויזדקק לנו. אני אישית משתמש בעצה נפלאה זו ורואה בה נפלאות.
 ד. בכח התפילה על האחר לחזק אותנו באמונה- "שאין עוד מלבדו", ותשחר אותנו ממידות רעות,וזו מתנה נפלאה עבורנו.
נחזור-
הכתיבה [לא בשבת], תועיל לנו להיות ממוקדים בעיקר כאבנו. כמו כן נצליח להעלות את כל האמת על רגשותינו ללא שום פחד ואיום מכל גורם שהוא. אולם כדי שנצליח להחליש ולשכך את הכאב הפנימי, עלינו להיות מסוגלים להרגיש בעצמנו את ארבעת ההיבטים של הסבל הריגשי והם- הכעס, העצב, הפחד והחרטה. כי רק באמצעות מתן ביטוי לכל ארבע רמות הסבל הריגשי שמנינו, משתחרר הכאב האצור מתוכנו. לכן יש לזכור שכתיבה אודות רגש שלילי אחד או שניים אינה יעילה. כי רוב תגובותינו אינן רגשות של אמת, אלא מנגנוני הגנה שקריים, כדי לברוח ולהתחמק מהכאב האמיתי, לכן יש לכלול ולחוש את כל רמות הרגש.
נקודה חשובה-
יצוין שמידת הוויתור וההבלגה, היא טובה ומצוינת בזמן כעס ומריבה, כדי שנוכל לתקשר בזמן אחר בצורה טובה ורגועה. אולם אסור בתכלית האיסור לשמור רגשות שליליים בבטן, עבור שלום בית או למען רווחת האחר. מפני שכל כאב שדוכא בתוכנו ולא השתחרר בזמן ובאופן הנכון, לאחר זמן הוא מתפרץ בחולי הנפש והגוף. בנוסף אם צברנו עוד פגיעות במשך השנים, אנו עלולים להגיע לחוסר שפיות ואיזון עד כדי איבוד הדעת רחמנא לצלן.לכן יש לשוחח בזמן רגוע ולשחרר את כל המשקעים והרגשות השליליים, וחובת בן/ת הזוג להקשיב, להכיל ולתמוך.
במידה ומכל סיבה שהיא לא מצליחים לתקשר באופן רגוע, חובה לערב סמכות מקצועית בכל מחיר. מבדיקה מקיפה שערכתי עם נסיון מעל ארבעים שנה, מתברר שמרבית בעיות שלום הבית נובעות מחסכים ובעיות שהזוג מושך מהעבר, מהבית ומהילדות. כאשר לא מטפלים בזמן ובאופן הנכון,בעיות אלו מתפרצים בנישואין על בן/ת הזוג, והילדים הם הקורבנות העיקריים, לכן הם ממשיכים את אותו דגל של הוריהם לדורות ההמשך מבחינת העתק הדבק.
מעשה-
באשה שעברה תהליך גירושין אכזרי. עקב כך עברה טיפול רגשי ונפשי ע"י תרופות ומטפלים ללא הועיל. יום אחד הגיעה אליי עם בן זוגה החדש כדי לבדוק אם יש התאמה ואם הנישואין יצליחו. לאחר בדיקת האבחון, פסקתי חד משמעי שאין כאן התאמה והנישואין יכשלו. הזוג התעקש להמשיך לנסות, ותוך כדי בקשו להגיע אליי לטיפולים על מנת לצמצם פערים. הסכמתי בתנאי- שאיני מבטיח שהטיפולים יועילו להם להינשא, אלא הכנה להמשך החיים ואולי לזיווג אחר. לאחר סידרת טיפולים, האשה אזרה אומץ ואמרה-שחררת אותי ממצוקה שסבלתי מעל 22 שנה,וכעת אני מבינה  מדוע  פסלת את השידוך, שבת שלום ומבורך.



מהדורה שישית
בשלום בית:

תקשורת: כשאוהבים זוכים לוותר ולהכיל את בן/ת הזוג בכל מצב, להוריד ראש ולהחליק פינות ככתוב- "על רוב פשעים תכסה אהבה". מעשה- באישה שאיבדה את הדעת כולל את הזיכרון והייתה מאושפזת בבית החולים.
בעלה דאג לבקר אותה כל יום באותה שעה קבועה על מנת לרחוץ אותה, להאכיל ולטפל בה. יום אחד נאנס ולא הגיע בזמן, פרץ בבכי וביקש ממנה שתמחל לו כי היה אנוס.
שאלו אותו הרופאים מדוע אתה בוכה, הרי היא אבדה את הזיכרון ואינה מכירה אותך כלל? ענה-נכון,"אבל אני מכיר אותה",
כמה נפלא!!
אחד היסודות החשובים בבניית זוגיות- לתת ולהעניק לבן הזוג את מה שהוא רוצה, אוהב וזקוק. שורש האשה בנוי באופן שכל הצלחתה ושמחתה שואבת מההערכה והכבוד שמעניק לה הבעל. עבורה לוותר על הערכה זו כמו לוותר על  חמצן החיים שלה, וזה לא בבחירתה כי כך היא נוצרה מראשיתה. על אותו משקל- מבנה נפש האיש בנוי באופן שכל בטחונו והצלחתו שואב מהכבוד וההערכה שהאשה מעניקה לו. עבורו לוותר על כבוד זה כמו לוותר על הנשימה שלו, מאחר שזה לא בבחירתו כי כך הוא נברא מראשיתו.
לכן חובת בני הזוג ללמוד זה את זו על מנת להעניק לשני את צרכיו העיקריים ולא את מה שאנו חושבים, [טעות נפוצה].
אחת הטענות הנפוצות של המטופלים- שהם מאוד מוצלחים ומקובלים בחברה, אולם בבית אינם זוכים לקבל את הכבוד וההערכה הראויה. הכלל הוא- כדי לקבל כבוד והערכה, צריך קודם לתת, אולם "לתת על מנת לתת" ללא ציפייה, וזהו עיקר הניסיון והקושי ובזה נמדדת האהבה. לפני הנישואין נדמה לבני הזוג שיש להם המון דברים משותפים, לכן הם משתכנעים להיכנס יחדיו למסגרת מחייבת, אולם זמן קצר לאחר מכן מגלים  טעות נוראה זו.
יצוין- שאין שום זוג מששת ימי בראשית שדומים זה לזו, מאחר והאיש בנוי שכלי ושורשו מצד החסד, והאשה בנויה רגשית ושורשה מצד הדין,לכן הם שונים במהותם.בפרט בנושא התקשורתי שקיימים תפיסות שונות ומהותיות בין בני הזוג ואינם יודעים לתקשר ולהכיל באופן הנכון זה את זו ומשם נובעות רוב הבעיות.
בדור הקודם בני הזוג תיקשרו והבינו באמצעות תחושות ורמזים בלבד, כי היו חדורי אמונה ובעלי ענווה לעשות את רצון השני ללא ציפייה, אלא מתוך אמון ושמחה. בדורנו אבדנו את אותה תמימות, לכן כמעט כל הריבים סביב מלחמת האגו,הכבוד והניצחון.
ישנו צורך אחד חשוב ומשותף לשני בני הזוג, להרגיש ולחוש במקום הראשון בעיני השני, לפני הכל ומעל הכל וזהו צורך נפשי עמוק באותה רמה ועוצמה ואינו בבחירתם, ועליו נשען הבית. עיקר כבודו של האיש לחוש שהוא במקום הראשון בעיני אשתו-לפני הילדים, המשפחה ועיסוקיה.
במידה והיא לא מצליחה להעביר לו הרגשה נחוצה זו,או חלילה מזלזלת ופוגעת בו בנוכחות ילדיה ומורידה את סמכותו,עבורו טוב לו מותו מחייו.לעומת זאת הצורך של האשה לקבל בעיקר הערכה מרובה. במידה והאיש אינו מעביר לאשה כבוד והערכה ראויה באמצעות-חיזורים,התעניינות,הבנה והכלה, כל שכן אם הוא מגלה הערכה מרובה לילדיו הוריו וכ'ו, טוב לה מותה מחייה.
הרגשה זו נחוצה לה ועומדת ברומו של עולם, וכאשר אינה זוכה לה, היא עשויה להתקומם נגד הדברים החשובים לו ביותר,כגון:תפילה,לימוד תורה, זיכוי הרבים,תחביבים וכ'ו, מפני שאין לה כלים להכיל ולסבול מציאות  שיש דבר חשוב לבעלה יותר ממנה. יתרה מכך-
במידה והבעל משתדל לעזור בבית עם הילדים וכ'ו,והאשה אינה רגועה-מתלוננת, כועסת ומבקרת, מסתבר שמסתתר מאחורי התרעומות והכעסים-חוסר פיוס, חיזור והתעניינות מצד הגבר כלפיה, והיא מלבישה את כאבה ותסכולה בבקשת עזרה לבית, [בנוסף אם מצות שלום הבית אינה כתיקונה].
יצוין שלא משנה כמה הבעל נותן ומשקיע, אולם אם הוא מתייחס לתלונותיה באופן שטחי וחיצון ועושה את מטלותיו כדי להיפטר ולצאת ידי חובה כדי לחזור לעיסוקיו וכ'ו, ולא סיפק לה את הצרכים הרגשיים-להתעניינות, יחס פיוס וכ'ו- הכעס והחוסר שלווה שלה רק יתגברו ויתעצמו, וכעת יצטרך לשעות ואף ימים להיכנס למשא של שכנועים ומגשרים והמון כספים, כדי לרצותה ולהחזיר לה שוב את האמון שנפגע וחבל.
מעשה- באחד שטען שאשתו כפיות טובה. "אני לא מחסיר לה מאומה היא גם יכולה להעיד, אולם לצערי אין לה שום הערכה כלפיי, כועסת ורק מתרעמת ואינה מרוצה". מה יש לך לומר? "יש לי הכל,אין לי בעל". מה פירוש? "הוא דואג ולא מחסיר, אולם עיקר הקשר ביננו הוא התנהלותי". "כל בעיה פותר בכסף ואין שום שיחה אישית והתעניינות בי, אלא הכל סביב הבית והילדים, וגם כשהוא עוזר בבית מתוך אילוץ וחוסר ברירה, כדי לקנות לו שקט תעשייתי, נמאס לי ולא מוכנה לחיות עימו עוד יום אחד נוסף".
לפנינו מקרה נפוץ על זוג שהחיבור ביניהם הוא חיצון ואין שום קשר וחיבור אמיתי. עומק הבעיה נובעת בהבדלים בין האיש לאשה. האיש שכלי ובטבעו להתעניין ולהשפיע באופן גשמי כי כך הוא בנוי, והאישה בטבעה זועקת ליחס, חום ואהבה, כי כך היא  בנויה.
לא פלא שהבעל מתלונן על כפיות טובה,כי מבחינתו הוא נותן הכל ומקבל רק תלונות ותרעומות,והאשה כועסת ואינה מפויסת, כי מבחינתה לא קבלה את מה שחסר לה בעיקר.
מובן שמגיע לבעל תודה והכרת הטוב על עצם השתדלותו לספק את צורכי ביתו, למרות שהעיקר עדיין חסר לה.אולם כאן נכנס התפקיד החשוב של האשה לשוחח עם הבעל ולא לחשוש לבקש את הצרכים הרגשיים שלה. כמו-התעניינות וחיזורים, כי גברים סובלים מנכות רגשית.
ישנו נשק סודי שיש לאשה ואין לאיש- "הרגש". אם ברצונך לנצח, תשתמשי בנשק זה לפתוח את ליבו וכך תעזרי לו להתגבר על חסימותיו והרגליו האנוכיים. הריני עד על מקרים מאוד קשים שלא היה שום תקנה לזוג, וכאשר האשה התעלתה על עצמה והחליטה להשתמש ברגש באופן הנכון עם בן זוגה, הפכה אותו בן רגע לבריה חדשה וזכתה לבעל חדש.
משפטים כמו- "אני זקוקה לך", "אתה חסר לי", "אתה יקר לי", "מה אני שווה בלעדיך", מחוללים בו מהפכה ריגשית ונפשית. אולם חשוב מאוד שתעשי זאת מתוך גדלות, ביטחון ושמחה ולא מתוך פחד וחוסר ברירה, כדי שבעלך ירגיש זאת ויקבל כוחות להתגבר על חסימותיו ויעניק לך את המיטב.
אם עדיין מכל סיבה את לא מסוגלת לנהוג בגישה זו, איני שולל שתפני להעצמה אישית ותדגישי שאת מעוניינת לקבל- "העצמה אישית על מנת להעצים את בעלך בעניין זה".
מובן שיש להתכונן גם למצבים של תגובה קרה מצידו מהסיבות הנ'ל: א. הוא לא רגיל בגישה זו.
 ב. אופי קר או חסימות רגשיות מהעבר.
 ג. פגוע ומיואש ואינו מאמין שזה יחזיק מעמד.
 ד. משפטים אלו חדשים עבורו.
 ה. כדי לבחון אם זה אמיתי ויציב או מקרה חד פעמי חולף.
 ו. כדי לשמוע זאת שוב ושוב, ופעמים כל הסיבות הנ"ל. בדרך כלל האיש שמח ונהנה מעצם המשפטים שיוצאים ממך, מפני שזה מחזיר לו את ההערכה והבטחון העצמי ומחולל בנפשו פלאים, ואפילו אם זה עדיין לא אמיתי מצידך.
לכן ישנה חשיבות רבה להתמיד להשתמש בנשק זה, מבחינת- "חכמת נשים בנתה ביתה", והיפך מזה-"אבלת בידיה תהרסנו". לעומת זאת האיש ילמד את נפש האשה כדי לידע להעניק לה את העזרה הגשמית בשילוב תמיכה ריגשית שהיא זקוקה מעל הכל.
גישה זו תחסוך לו המון זמן יקר,עוגמת נפש,כספים וכ'ו, ממה שחשב שהפסיד.כי אם יצטרך לפייסה באמצעות מגשרים על מנת להחזיר לה את ההערכה והאמון שהיא עבורו במקום הראשון מעל הכל ולפני הכל, יקח לו זמן הרבה יותר ארוך ויקר.
אולם חשוב שהתמיכה תהיה מתוך שמחה ורצון, ולא כדי להתפטר ולצאת ידי חובה. התנהלות של לצאת ידי חובה, היא חשה מזולזלת וחסרת ערך וזו פגיעה ישירה בכבודה ומהותה. אולם אם עדיין הבעל לא הגיע לגישה זו, תדע האשה להיות חכמה, להעריך ולפרגן על עצם השתדלותו ולא לקבור אותו תחת משא של מטלות ודרישות, כי בכך היא תפסיד את הקיים ובסוף גם אותו. הבית מבחינתו ייהפך לסוף סדרי עדיפותיו, בכל הזדמנות יברח וכל סיבה שתתעורר ישתמש בה כתירוץ לא להגיע לביתו ואפילו לשקר.
לסיכום:
"חוכמת נשים וכ'ו"- זו שעושה הכל על מנת שהבית ישמש כבית מלון לבעל, כדי לגרום לו להשתוקק כל רגע לבוא לביתו ולא כעיר מקלט, לעונש ומפלט. מובן שגם חינוך הילדים והצלחתם תלוי בדוגמא האישית של בני הזוג- ביחס, בהערכה ובכבוד שמעניקים זה לזו ובעיקר בנכחותם.
כי אם הם מעירים או פוגעים זה בזו, אין להם מושג בגודל החורבן והנזק הבלתי הפיך שגורמים לילדיהם. ישנם כאלו שמרוב טיפשותם כשרואים את בן/ת הזוג מעניש את ילדיהם לצורך חינוכם, מתקומם על בן זוגו ופוגע בו בנכחותם. רחמנות על הילדים במטרה כדי לגונן עליהם, זו  אכזריות הגדולה ביותר עבורם:
 א. פגיעה בבן/ת הזוג בנוכחות הילדים, זו הורדת סמכות כלפיהם וכעבור זמן לא ישמעו לשניהם.
 ב. מהיום ינצלו את חולשות ההורים לטובתם ויבחרו בצד החלש.
 ג. יגרמו לסכסוך בין ההורים, כדי להשיג מטרות אישיות
[בעיה נפוצה].
ד. ימתינו לזמן שיוכלו לפרוק עול ולעבור עבירות חמורות, כדי להתנקם בעצמם ובהורים.
 ה. כאשר יתבגרו, יעדיפו להתחבר לצד הפגוע ויתנתקו מהצד הפוגע, כי הוא פצע להם את הדבר היקר ביותר.
מבדיקה יסודית ומקיפה שערכתי, מתברר שרוב הבעיות בשלום הבית מקורם בילדות, שראו או חוו מערכת יחסים קשה בין הורים או בחינוך הילדים מבחינת-"העתק הדבק".
אולם אני מכיר גם כאלו שעשו עבודה עצמית ומהפך עצום בנפשם והחליטו לחנך את ילדיהם בדרך הנכונה ולא להעביר להם את צלקות הילדות שלהם ואשרי הזוכים.
מתברר מעל כל ספק שרק מי שהשכיל לפתור את בעיותיו בצנעה ונתנו סמכות הורית משותפת בחינוך הילדים, כלומר-אבא ואמא זה אחד, זכו לילדים בריאים בגופם ובנפשם, למרות שהחינוך היה לוקה בחסר, אולם  באחדות אחת.
עניין זה מצוי בפרט כשהבעל צועק, מעניש ומכה את הילדים לעיני האשה ומרוב רחמנותה-  מעירה לו, פוגעת בו ומגוננת עליהם.
יצוין- שמדובר כאן לצורך חינוך הילדים, ולא מכות אכזריות או פיקוח נפש חלילה, שעל כך וודאי האשה צריכה וחייבת לגונן ולשמור על ילדיה, וכן הבעל.
אולם אין לקחת אחריות ולהחליט מה פיקוח נפש ומה לא, בעיקר אם האשה רגשית מידי לילדים. לכן בכל עניין יש לשאול בדעת תורה מקצועית שבחנה את בני הזוג ובדקה את העניין מקרוב.
גם כאשר האשה צועקת ומכה את ילדיה, יתאפק הבעל לא להעיר לה בנוכחותם או לפגוע בה חלילה. כי גילה בכך שהם יותר חשובים ממנה והוריד לה את המקום הראשון שעליו נשען הבית.
במידה והאשה היא הכעסנית, הקלקול לא מתקרב לנזק הבעל, כי טבע הילדים להיות קשורים לאם ומכירים את ליבה הרך, לכן הנזק הוא מזערי יותר ביחס לאב,
שבת שלום ומבורך.