כהמשך:

משפט של- אשה כנועה, גורם

לנשים שתלטניות-

דחייה, תיעוב וחלחלה, ובלי  גוזמה כלל, בדקו וראו.
בדרך כלל בבתים שהשליטה ביד

האשה,כולם סובלים ובעיקר האשה.

אם עדיין מחזיקים מעמד הסיבה לכך:
ילדים, כסף, מסגרת, חברה, משפחה  וכל אינטרס אחר. או שמעו, ראו, חוו אצלם, או אצל השכנים, הורים תהליך גירושין. תהיה הסיבה אשר תהיה אולם חייהם אינם חיים והכל נראה יפה רק כלפי חוץ ובתוך הבית גיהנום ואש אוכלתם. 

מובא בחז"ל-
"לא לתוהו בראה לשבת  יצרה".
מכאן- שיש מצוה חשובה ,יקרה וכן חיוב  להינשא כדי להביא תולדות למען קיום העולם. מצד אחד 

אין יותר יפה מחיי נישואין, ומצד אחר אין יותר כואב ואכזרי מזה.
אלו שראו וחוו בבית אשה שתלטנית יעידו על כך ובסופו תהליך גירושין אכזרי.
כתוצאה מכך שלא קיבלה את השליטה, התלבשה בה מידת הנקמה והניצחון, והוציאה את כל זעמה ותסכולה על המשפחה והחברה שלא תמכו בה ובעיקר הקורבנות הם הבעל והילדים. לכולם יש חלום וציפייה,
"לי זה לא יקרה",
זו הסיבה שנישאים.
בתחילת הנישואין כולם מלאים אושר ותקווה, אך מרגע שהבעיות מתחילות לצוף ורואים רק את המגרעות של השני, מתעורר יצר השליטה החבוי מתחת לסף ההכרה ומתחילים עם הערות וביקורת שלילית זה כלפי זו שזה המתכון הבדוק להרס וחורבן הבית.
"חכמת נשים בנתה ביתה",
לא כתוב חכמת גברים, כי גבר בנוי שכלי וכוחני, היפך האשה.
אולם-
עיקר החכמה של האשה, זה לדעת לתת לבעל את ההנהגה והסמכות לניהול הבית מתוך שמחה, גאווה, לתמוך ולפרגן בעיקר כשהוא נכשל טעה או לא מילא את התפקיד ע"פ שביעות רצונה.
"אולת בידיה תהרסנו",
זו שרואה רק רע ושלילי ואינה מרוצה כלל. מעירה ומעבירה ביקורת שלילית ומשתדלת להיות הצודקת על חשבון בעלה ולא החכמה. 

מובא ברבינו האריז"ל-
שבדור המדבר שלטו הגברים על הנשים וע"י כך עשו את העגל, היפך הנשים שהן הראשונות שתרמו את היקר להן- התכשיטים למשכן.
לכן בדורות  האחרונים לפני ביאת משיח צדק שכרן יהיה שישלטו על הגברים.
ע"פ דיוק מלשון רבינו האריז"ל ,
בזה-
 מסתיים שכרן.
היפך הנשים שנותנות את הכבוד והסמכות לבעליהן ששכרן לאין קץ ולאין ערוך.
ועוד-
מובא בשער הגלגולים- שאשה שתלטנית זה משום שגלגול הקודם היתה גבר שתלטן, והתיקון לתת לבעל את הסמכות, ולא-מתגלגלת בכלב שהוא עז פנים.

ההבדל בין סמכות לשליטה:
סמכות מקבלים,שליטה לוקחים.
ועוד,
סמכות אמורה לבוא מלב נקי וטהור שזה לטובת שנינו, היפך משליטה שמקורה ממקום רע ושלילי שמטרתה לשלוט ולהתנשא  מעל השני.

בדרך כלל-
טבע האיש להיות מנהיג סמכותי של הבית, כי כך הוא בנוי, והאשה בנויה בטבעה להיות כנועה ומקבלת, בלבד שלא נחשפה לרוחות רעות ולהשקפות זרות.
אותן נשים שעדין מתקשות לסמוך על בעליהן ולתת בהם אימון, הן מגיבות כך בגלל חששות ופחדים פנימיים שמא לא ידאגו להן כראוי ולא יקבלו את צרכיהן, או יוזנחו ויהיו בסוף סדרי העדיפויות.
צריך לזכור-
כשסומכים על מישהו פירושו-
 לתת אימון מלא,
מבלי לבדוק שוב ושוב ולהכין תוכנית מגירה, או לחיות במצב הכון של בריחה,כידוע לנשים שתלטניות!!.
אלא להראות לבן הזוג שאנו מאמינים וסומכים עליו וזה יחייב אותו לעשות כל שביכולתו על מנת לרצות.
אשה שתלטנית-
בדרך כלל נוטה להעיר ולתקן את בן זוגה, למתוח עליו ביקורת ולנצח אותו.
זו תגובה על פחדים שקיימים בה.
לכן-
אם את מונחית ע"י אותן פחדים,הרי התוצאה  אינה בשליטתך,אז אינך חייבת לנסות לשלוט ולתמרן אותה או לפקח עליה,תני אימון וירווח לך ולכולם.
איני אומר-
שאת אחראית לכל בעיה בנישואייך, זו אינה אמת.
כי גם בעלך יכול, צריך וחייב להשתפר בהרבה תחומים,כפי שכתבנו בעלונים הקודמים.
אולם-
 על כך אין לך שליטה וכמובן אין זה תפקידך, את יכולה רק להשתנות בעצמך.
במקום לבזבז זמן ואנרגיות מה לשפר בו, שמרי את הכוחות  לשיפור אושרך.
ויתור על שליטה   גורם  להסתכל פנימה ולא החוצה, ושם מונח עיקר האושר והשלווה,עוד נכתוב בנושא חשוב זה בס"ד!!

מהדורה שלישית
בשלום בית:

כהמשך -

טיפול ברגשות!
יש לומר את כל האמת כולה ולא לפחד כלל:

כלומר- מעלת הכתיבה רבה מאוד, ומסייעת לנו בין היתר- לומר את כל האמת כולה, ללא חשש של פחד או איום, כאמור לעלונים הקודמים!!

יתרה מכך-
כתיבת חלק מרגשותינו הפגועים, אינה מובילה לריפוי המיוחל, לכן יש להעלות את כל רגשותינו הפגועים.
לדוגמא:
מודעות לקיום רגש הכעס בתוכנו בלבד, עלולה להזיק לנו, ולהפוך אותנו לכעסנים יותר. ככל שנתעסק רק ברגש הכעס בלבד, נהיה פחות סבלנים, ואף נסערים יותר.!!

דוגמא נוספת-
בכי למשך שעות וימים ארוכים, עלול להותיר אותנו מרוקנים ותשושים, אם לא נרפא את עצמנו ע"י רגשות אחרים.!!

דוגמא שלישית-
הרגשת הפחדים שלנו בלבד, עלולה לגרום לנו להיות מבוהלים ומפוחדים אף יותר.!!
דוגמא רביעית-
הרגשת החרטה, מבלי לעבור הלאה לשאר רגשות, עלולה לגרום לנו להרגיש אשם, בושה, הורדת בטחון ואף להזיק להערכה העצמית שלנו.!!
דוגמא חמישית-
השתדלותנו לרכוש ולהעניק אהבה תמידית לילדנו, וכמו כן-לבן/ת זוגנו, ללא טיפול ומענה נכון ברגשותינו השליליים, תגרום לנו לכפות ולדכות אותם, וכעבור שנים נתרוקן, ונהפוך לחסרי- תחושה, שמחה, אהבה, ונטולי יכולת להרגיש,[עוד נרחיב בס"ד בנקודה עמוקה זו במאמר-"נתינה כפייתית].

טיפול מוקדם-
בהוצאת תסכולים וכל רגשותינו השליליים, יסייע  לנו להשתחרר ולהירפא מרגשות כאובים אלו.
כמו כן-
העלאת כל רגשותינו האמתיים על הכתב, תועיל ותסייע בידנו, לשכך ולהחליש את כאבנו הפנימי.
אולם-
כדי להשתחרר מרגשות שלילים אלו, עלינו להיות מסוגלים תחילה, להרגיש את כל ההיבטים של הסבל הרגשי, והם-כעס, עצב, פחד וחרטה, כאמור לעלונים הקודמים.!!

זהירות-
קיימים בתת הכרתינו "מנגנוני הגנה", הפועלים באופן אינסטינקטיבי [מהיר], על מנת להסתיר את רגשותינו האמתיים.!! 
נקדים:

מטבע האדם לשקר ולרמות את עצמו, כדי לא לחשוף את רגשותיו הכאובים, האמתיים והשליליים, ומחליף אותם ברגשות שקריים, בגלל שאין ביכולתו לעמוד מולם או מול החברה, המשפחה, הילדים ובעיקר מול בן/ת זוגו. הכי מפחיד ומדאיג, שהוא התרגל בכך, ומאמין לשקרים ולרמאיות הללו.

לפיכך-
העלאת רגשותינו על הכתב, תועיל כדי להשתחרר מרגשות שלילים אלו.
לכן-חשוב להעלות ע"י הכתיבה, ולתת ביטוי אמיתי לרגשותינו.
אולם-
חייבים להעלות את כל ארבע רמות הסבל הרגשי שלנו, וע"י כך משתחרר הכאב האצור בתוכנו.
אבל יש לזכור-
שכתיבה על אודות רגש שלילי אחד או שניים בלבד, אינו מועיל. וזאת מכיוון שרוב תגובותינו הרגשיות, אינן רגשות אמתיים, אלא- "מנגנוני הגנה רגשיים", שקיימים בתת הכרתינו, ואנו משתמשים בהם באופן תת-הכרתי, במטרה להתחמק מרגשותינו האמתיים ולא לעמוד מולם כאמור.!! 
ניתן בס"ד דוגמאות
והמחשות לכך:

א. אנשים הנוחים לכעוס הנם, בדרך כלל-אנשים המבקשים להסתתר מפני-הכאב, העצב, הפחד והחרטה שלהם. אולם-כאשר הם נחשפים לרגשות הפגיעים שלהם, נעלם הכעס ונעשים אוהבים יותר.!!

ב. אנשים שבדרך כלל-בוכים בקלות, הם אנשים שמתקשים  לכעוס, אולם-כאשר מסייעים להם להרגיש את הכעס שלהם ולתת לו ביטוי, משתפרת הרגשתם, ונעשים מסוגלים לאהוב יותר מאשר קודם לכן.!!

ג. אנשים הסובלים מפחדים, בדרך כלל-יש להם צורך לחוש בכעס שלהם,

ולתת לו ביטוי, התוצאה-הפחד שלהם נעלם.!!

ד. אנשים החשים חרטה ואשם לעתים קרובות, חייבים להרגיש ולתת ביטוי  לרגשותיהם הפגועים ולכעס שלהם, בטרם יהיו מוכנים ומסוגלים להרגיש את האהבה העצמית שהם ראויים לה.

ה. אנשים המגלים יכולת לאהוב תמיד, אך תוהים מהי הסיבה לכך שהם מדוכדכים וקהי חושים, צריכים לשאול את עצמם- "אילו יכולתי לכעוס בעניין דבר מסוים, איך הייתי מרגיש", ולהעלות את התשובות על הכתב.
פעולה זו תסייע בידיהם ליצור מגע עם רגשותיהם השליליים, המסתתרים מאחורי הדיכאון וחוסר התחושה שלהם.
ניתן להשתמש- "במכתב אהבה", ולהעלות רגשות אלו, כאמור לעלונים הקודמים.!!

כיצד מסתירים אנו רגשות אמתיים, באמצעות רגשות שקריים:

להלן יובאו דוגמאות אחדות בס"ד, לאופן שבו משתמשים גברים ונשים ברגשותיהם השליליים, במטרה כדי להתחמק באמצעותם מן הכאב האמתי ולדכא אותו עמוק עמוק בתוך תת- הכרתינו .
להזכיר-התהליך שאנו עוברים, הוא- בזמן אמת  והנו אוטומטי, מהיר ותת-הכרתי כאמור.

תנו דעתכם בכובד ראש
לשאלות הבאות:

א. האם קרה לכם מקרים שמצאתם את עצמכם מחייכים, כאשר אתם נורא כועסים ?
ב. האם התנהגתם אי-פעם כאדם כועס כלפי חוץ, בעוד שבתוככם פנימה חשתם פחד גדול?
ג. האם אתם נוהגים- לחייך, לצחוק או להתבדח, כאשר אתם בעצם עצובים, נבוכים או
פגועים ?

ד. האם מיהרתם אי-פעם להאשים אנשים אחרים, כאשר אתם הרגשתם בפנים- אשמים או מפוחדים ?
מכאן-
אנו לומדים כיצד גברים ונשים, נוטים ע"פ רוב  להכחיש את רגשותיהם האמתיים, להתנכר ולהישאר זרים להם.
 יתרה מכך-
אנו נמנעים מלהרגיש את רגשותינו השליליים ,ע"י התמכרויות למיניהם, ולמרבית הפלא, ניסיון התחמקות זה, בעצם מעניק להם את הכח והעוצמה לשלוט בחיינו.
לעומת זאת-כשאנו לומדים להקשיב לרגשותינו, הפנימיים ולטפל בהם נכון, הם מאבדים בהדרגה את כוחם ואחיזתם בנו, עוד נרחיב בנושא עמוק וכאוב זה בס"ד!!

 

מהדורה רביעית
בשלום בית:

כהמשך-

גברים בורחים למערותיהם
ונשים
צוללות במעיינותיהן:

מעשה-
באחד שהמלצתי לו שישמע את בת זוגו וייתן לה אוזן קשבת ותמיכה רגשית.
ענה-"היא מדברת על כל מיני עניינים שלא קשורים אלינו ומכשילה אותי לשמוע לשון הרע". לכן ביקש שאקח אותה לטיפולי ואשמע אותה. שאלתי-מה ההבדל ביני לבינך?
ענה-אתה הרב המגשר ואני בעלה.
עניתי-
הריני ממנה אותך כרב מגשר ופסיכולוג לרעייתך לכל בעיותיה.

יתרה מזו-

האזנה אחת ממך לרעייתך עולה פי אלף מונים מהאזנות שלי, כי היא זקוקה לתמיכה והבנה דווקא ממך ולא משום אדם אחר, מפאת וכך כל אשה  בטבעה בנויה.
נשים עשויות בדרך כלל לשוחח על כל עניני העולם ולהעלות בעיות מהעבר ומהילדות ולדבר על כל מיני עניינים שאינן קשורות אליהן כלל על מנת לשחרר ולהשתחרר מרגשות שליליים כדי לשפר את הרגשתן ולהקל מעליהן בעיות ולחצים.
ככל שירבו לשתף, לשוחח  ולספר על בעיות, כך יוטב להן יותר.
כמו כן -
הן עשויות לשוחח על בעיות שלא קשורות אליהן כלל על מנת להרגיש טוב עם עצמן ולשפר את הרגשתן וכך הן משתחררות מבעיותיהן.
לכן ישנה חשיבות רבה לגברים, לשמוע את כל השיחות הללו, למרות שהן לא ענייניות ולא קשורות אליהם, כי מבחינתן זה עומד ברומו של עולם וע"י כך הן משתחררות מלחציהן כאמור.
יש לציין שגם מבחינה  הלכתית אין איסור לשמוע אותן ,כי זהו-מנגנון שחרור נפשי של האשה וכך ירווח לה יותר.
[אם השיחות הם על אנשים זרים ולא קשור אליהם,הבעל לא יקבל בלבו],אבל חשוב שכלפי חוץ יתן לה אוזן קשבת, הבנה ותמיכה רגשית כמו הרב המגשר ואין בזה משום לשון הרע כמבואר.
יתרה מכך-
אם הוא לא ישמע אותה, השכנות, חברות, משפחה וכ'ו ישמעו אותה וישיאו לה עצות שאינן הוגנות ובסוף יגיעו לרבנות וכל העולם ישמע וחבל!!
לצפות-
מאשה דרך אחרת לשחרור לחציה פרוש, לשלול ממנה את תחושת העצמי, כי זה לא בשליטתה וכך היא בנויה מראשיתה.
ועוד-
היא עשויה לעבור מנושא לנושא, ללא שום סדר, קשר והגיון לנושא הקודם, כי בדרך זו היא הולכת ומרחיבה את מעגל נושאיה, בעיותיה, דאגותיה, אכזבותיה ותסכוליה וכך אט אט היא משתחררת. יתרה מכך,
כאשר היא חשה שלא מבינים אותה, כל שכן  כשאומרים לה כך בפירוש, הידרדרותה לבעיות נוספות מתרחבת והיא עלולה לחוש את אותן בעיות ולהתרגש מהן אף יותר.
כפי שגבר-
 תקוע במערתו זקוק לכל מיני עיסוקים על מנת שהללו יסיחו את דעתו מבעיותיו, כך על אותו משקל זקוקה האשה לשוחח על בעיות ועניינים שאינם קשורים אליה על מנת לחוש הקלה מלחציה.
החידוש,
אשה שזכתה למאזין טוב המאפשר לה לשחרר רגשות ולחצים, מתמעט לה הצורך להתעסק בבעיות של אנשים זרים על מנת לשחרר מעליה לחצים, כי בלאו הכי הבעל  מאפשר לה זאת בהבנה ובנקל.        

התחמקותם של גברים לפתח שיחה עם נשותיהן, נובעת מנקודה רגשית עמוקה שהם-האשמים המרכזיים במצבן העגום.
גברים אינם מודעים שנשותיהן זקוקות לבטא ולהוציא רגשות כאובים רק על מנת להשתחרר מלחצים ולשפר את הרגשתן ולא כדי להאשימם למרות שהן עושות זאת.
כי זו הדרך שלהן לפרוק ולשחרר מטענים וזה-
סוד יקר.
אם הגבר היה מודע  למנגנון הנפשי של האשה להוציא לחצים ורגשות שליליים בלבד, ממילא לא היה חש מותקף, מואשם ובנקל היה נותן אוזן קשבת בלי עצות ופתרונות וזוכה להערכה מרובה על עצם כך ששימש למאזין טוב ותומך.
לעומת זאת-
גברים מדברים על בעיות ולחצים רק מפני שמבקשים עצה ופתרון או כשיש להם את מי להאשים.
לכן כאשר האשה מרגישה צורך לדבר ובעיקר כאשר היא נסערת ביותר, הגבר מניח שהיא מאשימה אותו במצבה ובפרט שכך היא מתבטאת.
אשה המאשימה את בעלה, זה רק מפאת הוצאת תסכול שאין מי שיבינה.
לעומת זאת-
כאשר היא מדברת ברוגע, בגישה יפה ועדינה, הוא מניח שהיא זקוקה לפתרונות כפי שהוא רגיל בכך.
כאשר הוא מעלה פתרונות,היא מתחמקת ומוסיפה לדבר על בעיות נוספות.
לאחר שמציע פתרונות נוספים,הוא מצפה שהרגשתה תשתפר כפי שטבעו כך בנוי.
לאחר שהוא מבחין שהרגשתה לא השתפרה, סבור שהיא דוחה את פתרונותיו, לכן הוא מרגיש דחוי ושאינה מעריכה אותו כראוי.
כמו כן-
אם ירגיש מותקף, הוא יתחיל להתגונן כדי להגן על כבודו ובתקוה שתחמול עליו ותפסיק להאשימו.
ככל שיוסיף להתגונן ולהצדיק את עצמו, היא נעשית נסערת יותר.
הוא לא מבין שהיא אינה זקוקה לעצות והסברים, אלא רק שיבין ללבה, יתמוך ויאפשר לה לפרוק מטענים וזו העזרה הגדולה.
אם הגבר ילמד סוד יקר זה-
שהיא זקוקה להקשבה והבנה בלבד,תוך זמן מועט יגלה שאינה מאשימה אותו יותר.
כמו כן,
אשה עשויה לכעוס ולהעיר על דברים שאין להם פתרונות.
הערות אלו הם חסכים מהילדות והוצאת תסכולים.
על מנת לחוש הקלה, היא חייבת לדבר עליהם, לכן היא חשה הערכה וכבוד לבעל בפרט כשהוא נותן לה אוזן קשבת והבנה לאכזבתה.
אמנם,
ענין זה יכול לתסכל כל גבר שאינו מבין שיש לה צורך לדבר על בעיות, למרות שאין להם פתרונות וע"י כך משתפרת הרגשתה.
נקודה חשובה,
גבר עשוי לאבד סבלנות בעיקר כאשר אשה מדברת על בעיותיה בפירוט יתר.
מאחר וגבר מניח בטעות, כשאשה מדברת בפירוט רב על בעיותיה, זה בגלל שנחוצים לה פתרונות.
כאשר נותן לה עצות מעשיות והם נדחים על הסף, הוא נעשה מאוכזב, חסר סבלנות ומתוסכל. סיבה נוספת-
לתסכול הגבר, מפני שהוא סבור שקיים קשר הגיוני בסיפור אחד למשנהו.
בשעה שהאשה עוברת באקראיות גמורה, מבעיה לבעיה ומסיפור לסיפור ללא קשר בניהם, הוא נעשה מתוסכל ומבולבל עקב ניסיונו למצוא קשר הגיוני בין הבעיות והסיפורים על מנת לתת לה עצות כפי שהוא למוד, כאשר אינו מוצא קשר הוא מתייאש.
עוד סיבה-
שגבר עשוי לאבד סבלנות ולהתנגד להקשיב לאשה, זה חיפוש בשורה האחרונה של כל סיפור וסיפור.
כי הוא מבין שהיא צריכה פתרונות, לכן נעשה חסר סבלנות לגבי הפרטים וכל תוספת פרט מהווה בעבורו סיוט חדש שמוסיף על תסכולו. לפיכך-
אם הגבר היה מבין שאת עיקר שחרורה והנאתה היא מפיקה  ע"י אריכות בפרטים, ויזכור שכל ריבוי פרטים משפרים יותר את הרגשתה ולא מציאת פתרונות כפי תפיסתו, היה הרבה יותר רגוע וסבלן.
לסיכום:
כפי שגבר שואב סיפוק ורוגע, מעיבוד פרטים סבוכים הנחוצים לו במציאת פתרונות ללימודיו ובעיותיו, כך על אותו משקל שואבת האשה שחרור, סיפוק, שמחה ותענוג, מהדיבורים המפורטים על בעיותיה.
עצתי-
 לאשה על מנת להקל מעל הבעל, פשוט לספר לו מראש את סוף הסיפור ולאחר מכן תתעכב בפרטים.
כמו כן,
טוב שתאמר לו מראש- שהיא אינה זקוקה לפתרונות ועצות, אלא רק להקשבה ,הבנה, הזדהות ותמיכה רגשית ומדי פעם תודה לו על הקשבתו, עוד נרחיב בנקודה זו בס"ד.


מהדורה חמישית
בשלום בית:
כהמשך-

ע"י ויתור ונתינת סמכות מרויחים המון.
כגון מי שמוותר על זמנו כדי לעזור בבית ולהיות יותר עם 

אשתו, חוסך לו זמן הרבה יותר

ארוך ויקר

ממה שהפסיד.

כי ע" שיצטרך לפייס את אשתו ולרצותה כדי להחזיר לה את השמחה וההערכה, בפרט את האימון שהיא במקום הראשון,

מעל הכל ולפני הכל שזה הבסיס של הבית, ייקח זמן הרבה יותר ארוך.
יוצא שבמקום שחשב שאיבד זמן, הוא חסך לו זמן יקר מאוד ואת שלום ביתו.
כמן כן-
חשוב שהעזרה בבית והתמיכה לאשה יהיה מקורם מתוך שמחה ורצון, ולא כדי להתפטר ולצאת ידי חובה. כי בזה הוא מגלה את עיקר חיבתו לבית ואהבתו לאשה.
ועוד-

 בהתנהגות זו של לצאת ידי חובה, היא מרגישה מיד וזה פגיעה ישירה בכבודה ומהותה.
מכיון שהכלל  של מקום ראשון  מתבטא לא רק בדיבורים, אלא במעשים בפועל, בצורת הנתינה והכוונה של הבעל ובזה היא מתרצה מאוד. אולם-

גם אם עדין הבעל לא הגיע לדרגת נתינה מושלמת,תדע האשה להיות חכמה, להעריך

ולעודד על עצם  עזרתו ולא לקבור אותו תחת משא של מטלות ודרישות, כי בזה היא תפסיד את תמיכתו ובסוף גם אותו.

הבית מבחינתו ייהפך לסוף סדרי עדיפותיו, בכל הזדמנות שתתאפשר יברח ובכל סיבה שתתעורר ישתמש בה כדי לא להגיע לביתו, עד כדי לשקר, מאחר והבית נהפך לו מגן עדן לגיהנם.

לסיכום:
חכמת נשים וכ'ו זו שעושה הכל, שהבית ישמש כבית מלון לבעל, על מנת לגרום לו להשתוקק כל רגע לבא לביתו ולא כעיר מקלט,לעונש ומפלט.
מובן-
 שחינוך הילדים והצלחתם תלוי בדוגמא האישית של בני הזוג, ביחס, בהערכה ובכבוד זה לזו ובעיקר בנכחותם.

זוג שמעירים זה לזו, או פוגעים ומשפילים זה את זו ליד הילדים, אין להם מושג בגודל החורבן והנזק הבלתי הפיך שגורמים לילדים.
ישנם כאלו שמרוב    טיפשותם ורחמנותם על הילדים, כשרואים את בן/ת הזוג מענישים את ילדיהם לצורך חינוכם, מעירים ופוגעים זה בזו בנכחותם.
יש לזכור- שרחמנות זו על הילדים במטרה כדי לגונן עליהם, אין  אכזריות גדולה ממנה.
 א. פגיעה בבן/ת הזוג ליד הילדים, זו הורדת סמכות כלפי הילדים וכעת הם לא ישמעו לשניהם.
 ב. מהיום ואילך ינצלו את חולשות בני הזוג לטובתם בלבד.
 ג. יגרמו לסכסוך בין ההורים, כדי להשיג מטרות אישיות[בעיה נפוצה].
ד. ייפרקו עול ויעשו עבירות קשות וחמורות, כדי להתנקם בעצמם ובהורים על הצער והכאב שגרמו להם,עקב אותה מערכת יחסים קלוקלת שבני הזוג פגעו זה בזו שזה הדבר היקר להם,

[בעיה נפוצה].
 ה. שלום הבית וחינוך הילדים נהרס.
מבדיקה יסודית-
ומקיפה שערכתי, מתברר שרוב הבעיות הקיימות בשלום בית, מקורם הם בילדות, שראו או חוו מערכת יחסים קשה, או תהליך גירושין אכזרי. מתברר-
 מעל כל ספק,שרק בבית שהשכילו בני הזוג לפתור את בעיותיהם בצנעה ונתנו סמכות הורית משותפת בחינוך הילדים, כלומר-
אבא ואמא זה אחד,
באותו בית הילדים גדלים שמחים ומאושרים, בריאים בגופם ובנפשם, עם בטחון חזק ודימוי עצמי גבוה ולמרבית הפלא למרות שהחינוך היה לוקה בחסר,אולם היה באחדות אחת.
ענין זה מצוי בפרט כשהבעל צועק, מעניש ומכה את הילדים לעיני האשה ומרוב רחמנותה עליהם,  מעירה לו, פוגעת בו ומגוננת עליהם.
חשוב לזכור ולדעת-
 שרחמנות זו, היא אכזריות הכי קשה כלפי הילדים ושלא נדבר על העלבון הגדול וכבוד הבעל שנירמס לעיניהם.
נקודה חשובה,
המדובר כאן לצורך חינוך הילדים, ולא במכות אכזריות או בפיקוח נפש חלילה, שעל כך ודאי האשה צריכה וחייבת לגונן ולשמור על ילדיה, וכן הבעל.
אולם-
אסור לאשה לקחת את האחריות לעצמה ולפרש אם זה פיקוח נפש או לא.
בכל ענין יש לשאול בדעת תורה מקצועית שבחנה את שני בני הזוג ובדקה את העניין מקרוב.
כמו כן,
גם כאשר האשה צועקת ומכה את ילדיה, יתאפק הבעל לא להעיר לידם או לפגוע בה חלילה.
כי מתוך כך גילה שהם יותר חשובים ממנה והוריד לה את המקום הראשון.
ועוד,
כאשר האשה היא הכעסנית, ההרס והקלקול לא מתקרב לנזק הבעל, כי בטבע הילדים להיות קשורים יותר לאם ויודעים את ליבה הרך וטבעה הרגשי, עוד נרחיב בס"ד!!




מהדורה שישית
בשלום בית:

כהמשך- 
קשב וריכוז י'!  
כיצד ניתן לטפל בבעיות קשב
וריכוז ללא ריטלין!
 נקדים:
בכתבה שפורסמה ע"י עמותת-"מגן לזכויות אנוש" בשנת-2012 מרץ. לבעיות קשב אין גורם גופני  מבוסס, אלא ממצא סטטיסטי בלבד שיכול לכל היותר לתת כותרת מדעי כדי לקדם את הרעיון שיש בסיס גופני לבעיות קשב.
רעיון זה-
 מכניס כסף רב לחברות התרופות.
גם אם הרעיון נכון,האבחנה של הפרעת קשב לא נעשתה על סמך בדיקה גופנית או ביולוגית כלשהי,אלא על סמך התנהגות בלבד.
גם צילומי המוח שמתיימרים בין גודל חלקים במוח,או בזרימת דם שונה בין אנשים שונים,אינם כלי  מידע כדי לשמש להוכחה, היות שתמיד ניתן למצוא יוצאים מן הכלל.
מדוע ריטלין מזיק?
ריטלין מוגדר בחוק כסם עם הגבלות של החזקה ומכירה, מפאת שהוא חומר שומני מצטבר ברקמות השומן ובמוח למשך שנים ורק חלק יוצא מן הגוף.
הוא עלול לגרום לתלות בסם,כפי שניתן לראות זאת כאשר הילד מבקש להגדיל לו את המינון, או שהוא מתנגד שיפסיקו לו את הכדור.
הריטלין הוא סם ממריץ ששימש בעבר טייסי קרב במלחמת העולם במשימות הפצצה ממושכות ללא אוכל ושינה.
לכן-
כאשר נותנים לילדים סם מסוג זה ביחס לגופם הקטן, נוצר בדם ריכוז מאוד גבוה מהסם,שגורם לריסון הילד מחד,אך נהפך  עצוב,דיכאוני וחסר חיים מאידך.
לאחר שהריכוז בדם יורד בהדרגה, הריטלין מתחיל פתאום להמריץ את הילד ועשוי לגרום לו התנהגות פסיכוטית לא נשלטת ע"י כעסים אלימות, דיבור ללא הפסקה וחוסר יכולת לשלוט בעצמו וכ'ו.
כמו כן-
ריטלין הקונצרטה יוצר ריכוז דם גבוה יותר למשך שעות רבות, כדי שהילד יישאר מרוסן ברוב שעות היום ולאחר הפגתו יומרץ ויתחיל לאבד שליטה ואז איכות השינה נפגמת וסכנת בריאותו גבוה  יותר מהרגיל.
כאשר מפסיקים לתת ריטלין אפילו יום אחד, הסם יוצא  מרקמות השומן אל הדם וגורם להמרצה משמעותית של הילד.
משום כך המורים מזהים מיד כאשר הילד שכח לקחת ריטלין, הוא פשוט נהפך לבלתי נשלט וההורים נבהלים מהשינוי ומיד משתכנעים שהוא אכן לקוי בקשב.
הסיבה שהריטלין מצוי בכספת,מפאת שיש בו פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה ועלול לשמש נרקומנים כתחליף לסם.
הריטלין כיום הוא סם הסנפה מספר אחד במועדונים.
לאחרונה נוספה אזהרה חדשה בעלון הריטלין על מקרי מוות שדווחו במקרים שהיה מום לא ידוע בשריר הלב.
קשיים בקשב וריכוז מופיעים אצל כל אדם בשעת למידה.
תזכרו הרצאות שראיתם על אנשים שלא התרכזו,השתעממו,נמנמו, פטפטו ויצאו לעשן.
אם נבדוק נגלה שמקרים כאלו קורים גם לנו לאחר שלא הבנו משהו בחומר או לא עניין אותנו, לכן לא הצלחנו להמשיך להקשיב.
מכאן מובן מדוע קשה לילד לא להיות מרוכז, מאחר שהכל חדש ולא מובן לו.
בדרך כלל-
ילד שלא מבין דבר, אינו מעיז לבקש מהמורה להסביר לו שנית, כדי שלא יבינו שהוא-"הטיפש היחידי" שלא הבין. מורים רבים גם אין להם סבלנות ואינם מאפשרים שאלות וטענתם-"אין זמן, יש חומר רב להעביר, שאלות בסוף או בהפסקה".
מכל הסיבות הנ"ל, הילד נלחץ ואינו שואל, כדי לא להרגיש יוצא דופן ומטבע הדברים מאבד קשר בלימוד ומתחיל להתעסק בדברים אחרים. לאחר שיעורים מעין אלו, מתחיל להפריע או לחלום עוד מתחילת השיעור וזה לא קשור כלל להפרעת קשב.
שאלה:
מדוע לא רואים בעיית קשב אצל כל הילדים בשעת הלמידה?
כל הילדים מאבדים קשב אם אינם מבינים את החומר, אולם אצל ילדים מוכשרים ומלאי חיים זה בולט בהרבה, כי ברגע שמאבדים את הקשב, הם מיד עוברים לפעילות אחרת שעשויה להפריע למהלך השיעור.
ילדים מוכשרים ומחוננים מלאי מרץ והם הראשונים שנשלחים לאבחונים ומקבלים תווית של-"הפרעת קשב והיפראקטיביות".
משום שברגע שהפסיקו להבין את החומר, מתחילים להפריע.
נקודה חשובה-
לנוירולוגים ולפסיכיאטרים אין הכשרה שקשורה ללמידה או הוראה, משום כך הם שמים דגש רב על השימוש בסמים כדי לפתור תופעות של חוסר קשב.
חשוב לדעת-
שהריטלין לא מטפל בשורשי הפרעת קשב, זה סם ממריץ. כאשר נותנים לילד, משתק לו מערכות עצביים ואז עושה רושם שהכל בסדר בשעה שהילד מסומם וזרוק, מעבר לנזק הנפשי והבריאותי שנגרמים לילד למשך שנים.
לעתים קרובות מבינים שאין צורך בשום עזרה נוספת עד שנעשה הילד מכור לסמים ולכדורים למיניהם ופעמים רבות לכל החיים.
בעת שמרכז הפסיכיאטריה פרסמה הפרעה רישמית שנקראת-"הפרעת קשב", גרמה לאלפי אנשים להאמין שהם סובלים מהפרעה זו.לא רק שאין לה בסיס מדעי תקף, אלא שאף התקבלה בהצבעה של הרמת יד.
הבדיחה הגדולה-
שאין לה שום בדיקה גופנית שמאשרת אותה. חשוב לציין שהרופאים והפסיכיאטרים לא מטפלים בשורשי הבעיה, אלא רק משתיקים בעיות באמצעות סמים ופעמים זה נמשך לאורך שנים.
לדוגמא:
כאשר מגיע לפסיכיאטר הצבאי חיל מדוכא, הוא לא בודק אם המפקד או כל אדם אחר התעלל בו וגרם לו דיכאון ואיבוד מוטיבציה.
הוא יאבחן אותו כסובל-מ"דיכאון" וירשום לו סמים נוגדים.
סביר להניח שלא ימליץ להעבירו ליחידה אחרת עקב יחס משפיל ויפתור אותו מסמים, אלא ידביק לו תווית של-"חולה דיכאוני" וירשום לו סמים מדכאים ואם זה לא עזר ירשום לו סמים קשים יותר כדי להשתיק לו מועקות וסבל נפשי.
ענין-
זה מצוי בהחלט גם אצל ילדים שעברו פגיעות והתעללות  בב"ס ע"י המלמדים או אחד מילדי הכיתה או בבית ע"י מערכת יחסים קלוקלת של ההורים או חינוך כפייתי [בדרך כלל מהאב] ואובחנו כבעלי הפרעת קשב על לא עוול בכפם והדביקו להם את הסם הריטלין בלי לבדוק את העניין באופן מקיף ויסודי,
[יש לי המון ספורים בענין זה].
מדוע המורים לוחצים לריטלין?
מסתבר שהרעיונות הפסיכיאטריים חדרו היטב גם למוסדות הכשרת מורים.
מורים לחינוך מיוחד לומדים קורס בפסיכיאטריה שבעיית קשב היא הפרעה גופנית במוח מבלי לספק להם הוכחות.
המורה בתמימותו [או שנוח לו בזה], לא חושד בפסיכיאטר שמתבסס על יחסי ציבור ולא על מחקרים מבוססים.
הבלבול הנורא הזה ובתוספת האינטרס הכלכלי שיש לפסיכיאטרים ונוירולוגים ששותפים במכוני אבחון ועושים הון מכל אבחון שמבצעים, גורמים להורים רבים להסכים לתת לילדיהם סמים וכדורים למיניהם למרות שהם יודעים שזה לא הפתרון ואף מזיק והשלכותיו לכל החיים כאמור. קיימים ארבעה גורמים-
לבעיות קשב שניתן לטפל בהם:
א. חוסר נוחות במהלך הישיבה או הקשבה מתמשכת.
ילדים מוכשרים ומחוננים בדרך כלל פעלתנים יותר משאר ילדים.
שמחים יותר, יצירתיים יותר, מלאי חיים, אוהבי ספורט, תחרויות, חובבי מוזיקה, אוהבי אקשן במחשב ובעלי יצירה.
הם שופעי אנרגיה,אך אינם מאומנים לשלוט בה. לכן-
זה לא בהכרח שצריכים לעבור אבחון או להגדיר אותם כבעלי הפרעה כלשהי.
הטיפול: 
 אימון יסודי עם הילד בתרגילים מדויקים שמביאים אותו בהדרגה לשבת בנוחות ללא הגבלת זמן.
לאמן אותו-
להתבטאות ולהקשיב בנוחות ואף לדעת לקבל בקורת בחן.
אימון כזה מעלה את ביטחונו העצמי שזקוק לו במיוחד.
רגישות רבה לרעשים ולמגע, היא חוסר נוחות שמטופלת באותה צורה.
נקודה חשובה-
כאשר קימות טראומות מן העבר כגון:
גירושין של הורים,חינוך כפייתי,אובדן של אדם קרוב וכ'ו, הופכים להיות פחות משמעותיים  לאחר אימון חשוב זה.
אולם וודאי שחובה לטפל  בבעיות הללו ע"י יועץ מקצועי שהילד מתחבר אליו כדי להוציא משקעים אלו בצורה נכונה, בנועם ובקלות. הגורם השני:
חוסר הבנה בחומר הנלמד שגורם לבעיית קשב. ככל שהילד מלא חיים, כאשר מאבד עניין בשיעור, הוא פשוט מתעסק עם משהו אחר-מפטפט, מקשקש, מצייר, מספר בדיחות וכ'ו.
הטיפול:
חונך שיכין עמו את החומר הנלמד, על מנת שיבין את הצעדים הבאים בשעת למידה,כך יוכל להתגבר על המכשולים בזמן אמת.
הגורם השלישי:
גורמי לחץ סביבתי שמערערים את בטחונו.
גורמי לחץ הם-הורה, מורה או החברה. אם הילד קשור לבית או למסגרת לוחצת שנעשים ביקורתיים ושיפוטיים כלפיו או שדורשים ממנו שלמות ולא משנה מהי הסיבה, מיד נפשו מתערערת ומאבד את בטחונו העצמי.
ישנו כלל-
אצל כל מלמד מתחיל- כאשר ילד מגיע לב"ס לא רגוע ולחוץ, זה מפאת שאביו מלחיצו ודורש ממנו שלמות. 
כמו כן-
כאשר הורים מזהים שינויים בילד כשמגיע מב"ס כמו- עצבנות, חוסר רוגע וכ'ו, סביר להניח שילדי הכיתה או המורה פגעו בו, לכן חשוב לשוחח עמו על כל שינוי וליצור עמו ערוץ תקשורת טובה על מנת שיפתח את סוגר לבו, כדי לטפל בשינויים שחלים בו בזמן אמת ולא להזניח חלילה.
 לדוגמא- 
כאשר המורה מתנשא ומתנהג בזלזול כלפי הילדים, נעשה דחוי בעיניהם,מסירים סמכות, מתחצפים, מתגרים בו בדווקא ונלחמים בו ממש. לכן חשוב להיות ער על כל התרחשות ושינוי ואסור לתת אמון בלי לבדוק את הדברים מקרוב, אך לא  לפגוע חלילה במורה או במערכת. 
הטיפול:
 א. אימון ההורים בגישה נכונה לילדים.
ב. אימון ההורים כיצד לכוון את המורים לתת יחס חם ומקרב לילד מבלי לפגוע במערכת כמובן.
 ג. אימון הילד לזהות חבר מהכיתה או מורה שגורם לו ללחץ וכיצד להתמודד עמם ללא חיכוכים מיותרים.
אם מצב הילד השתפר מה טוב,כי זה ישפיע ישירות על התיפקוד,הלימוד, המוטיבציה וביטחונו העצמי יתעצם ויהפוך לאדם שמח ומאושר.
אם בכל זאת הילד עדיין שקוע בתוך עצמו, יש לבדוק את הדברים מקרוב ולעומק בלי להתעצל ולא לסמוך על המערכת.
גורם רביעי:
בעיות גופניות שמטרידות את הילד-ראייה,שמיעה,עיכול, בריחת שתן, קשי נשימה, שינה, עייפות מוגברת, הרגשת רעב או צמא, חוסר תזונה או תזונה לא בריאה.
אלו חלק מהדוגמאות שעלולות להציק לילד ולהגיב באי שקט ועצבנות ולא מאפשרות לו לשבת רגוע ונינוח במסגרת הלימודים.
הטיפול:
אם התגלתה בעיה רפואית,לפנות לרופא המשפחה ולא להזניח,לערוך בדיקות גופניות ולטפל בבעיה.
זהו המקום היחיד שבו מתייעצים ברופא המשפחה.
אולם-
פסיכיאטר עשוי להזיק לגוף כאשר רושם כדורים לילד והופך אותו למסומם ותלותי בסמים ובו ולא מטפל בסיבות- הבריאותיות, החינוכיות והרגשיות שהם עיקר הבעיות לבעלי קשב כפי שהוכחנו.
מכאן-
 חובת הפסיכיאטרים והנוירולוגים למיניהם להודות שאין להם שום מושג בבעיית-"קשב".
אם הבעיה תזונתי,יש להיוועץ בתזונאי/ת ועדיף במרפא טבע.
מכאן מובן-
הקשר בין כניסת הסמים הפסיכיאטרים לב"ס לבין העליה באלימות ובירידה בהישגים של התלמידים.
הכללים הללו מיושמים בהצלחה במקומות רבים בארץ, לקטנים ולמבוגרים ואסור להתעלם מארבעת הסיבות שהוזכרו לעיל,מה שנותר זה תפילה לס'ד עם אמונה וסבלנות מנצחים וודאי.



מהדורה שביעית
בשלום בית:  

תקשורת נה': משפט של "אשה כנועה", גורם לנשים שתלטניות דחייה, תיעוב וחלחלה ובלי גוזמה כלל, בדקו את הנושא והיווכחו.
בדרך כלל בבתים שהשליטה ביד האשה, כולם סובלים ובעיקר האשה.
אם עדיין מחזיקים מעמד, הסיבות לכך: ילדים, כסף, מסגרת, חברה, משפחה, גב כלכלי, פחד מהתחלה חדשה וכל אינטרס אחר.
כמו כן-שמעו,ראו,חוו אצלם או אצל הורים,תהליך גירושין אכזרי. לא משנה מהי הסיבה, אולם חייהם אינם חיים וכלפי חוץ הכל נראה טוב, ובתוך הבית גיהנום ואש אכלתם. מובא בחז"ל- "לא לתוהו בראה לשבת יצרה".
מכאן שיש מצוה חשובה ויקרה וחיוב מצד התורה, להינשא כדי להפרות ולהביא תולדות למען קיום העולם וזו היא מצוה ראשונה שנמנית בתרי"ג מצוות. אולם האמת צריכה להיאמר, מצד אחד אין יותר אושר ותענוג מחיי נישואין, ומצד אחר אין יותר כואב ואכזרי מזה.
אלו שראו בבית הוריהם, או חוו בבית אשה שתלטנית, יעידו על הסבל האין סופי ובסופו תהליך גירושין אכזרי. בטבעה של כל אשה להיות מקבלת וכנועה לבעלה כי לכך היא נוצרה, ובטבע הגבר להיות מנהיג סמכותי בבית כי כך הוא נוצר, [ישנם מקרים מיוחדים יוצאי דופן שהנהגת הבית הוא ע"י האשה, לכן כל מקרה נידון לגופו].
אולם כאשר האשה נפגעת מבן זוגה או מתחברת לחברה שלילית, מכשירים טמאים ולמוסדות רווחה למיניהן, שפועלים נגד רוח ההלכה והאמונה הפשוטה, היא מפסידה את תמימותה, חומסת את התפקיד הגברי ונהפכת לאשה שתלטנית.
בעיקר אם בני הזוג לא עברו הדרכה תורנית נכונה לפני הנישואין בלימוד תפקיד הייחודי של האיש והאשה, אזי עשויה האשה לקחת לעצמה את מידת הכוח והשליטה ולשלוט בכל, כל שכן אם קרובי המשפחה וההורים השיאו לה עצות הרסניות.
כיום לצערי כמעט ואין בחירה לבני הזוג לבחור ולהחליט בכל התמודדות, האם להתמודד או להרים ידיים, בעיקר במגזר החרדי.מפני שבזמננו ההורים הם המחתנים והם המגרשים ועוונם קשה מנשוא, מפני שאינם מאפשרים לזוג להתמודד לבד, כפי שגם הם ציפו מהוריהם, רק חבל ששכחו מהר, [ויש לי מזה המון סיפורים].
אכתוב מעשה אחד-
בזוג חסידים שהגיעו אליי חודש ימים לאחר הנישואים להצלת נישואיהן.לאחר פגישת אבחון עם הזוג,נפגשתי עם ההורים ובישרתי להן שניתן להציל את הנישואין ובתנאי שההורים משני הצדדים יאפשרו לי לגשר ולא יתערבו בתהליך, והבטחתי שיהיה בס"ד הצלחה גדולה, [הפרטים שונו מחמת צנעת הפרט].
האב פסק שלפני המשך טיפול הוא ישאל את האדמור שלו האם יש סיכויי הצלחה. עניתי-זו לא שאלה של אדמורות או רוח הקודש, אלא זו שאלה של בעל מקצוע. האב כמובן היה נחרץ והלך לשאול את האדמור וכך השיב לו- "זו לא שאלה של אדמורות או רוח הקודש, אלא של איש מקצוע".
שמחתי שמחה גדולה שלא אלמן ישראל ויש צדיקים אמיתיים שיודעים להודות באמת כשצריך.המשכתי לטפל בזוג והייתה סיעתא דשמיא מיוחדת ותוך זמן קצר, חזרו להתגורר יחדיו. אולם לצערי לא לזמן ארוך, מדוע? צדקתם, ההורים לא אפשרו להם להתמודד ובסוף זה לא צלח והתגרשו.
כאשר לא מאפשרים לזוג להתמודד בכוחות עצמם, ובטבע הדברים הורי החתן מגבים אותו והורי הכלה מגבים אותה, אזי מתלבש באשה יצר רע והרסני, ומידת הנקמה והניצחון, ומוציאה את זעמה ותסכולה על כולם ובעיקר הקורבנות
הם הילדים והבעל.
לכולם יש חלום וציפייה, "לי זה לא יקרה ואנו נצליח להתמודד וננצח", זו הסיבה שנישאים. בתחילת הנישואין, כולם מלאים אושר ותקווה, אך מרגע שהבעיות מתחילות לצוף, ורואים רק את המגרעות של השני, מתעורר יצר השליטה החבוי מתחת לסף ההכרה ומתחילים עם הערות וביקורת שלילית זה כלפי זו, שזה המתכון הבדוק להרס וחורבן הבית.
מדוע כתוב-"חכמות נשים בנתה ביתה" ולא חכמת גברים? כי גבר בנוי שכלי וכוחני, היפך האשה. אולם עיקר החכמה של האשה, זה לדעת לתת לבעל את ההנהגה והסמכות לניהול הבית מתוך שמחה וגאווה,לתמוך ולפרגן לו ובעיקר כשהוא נכשל,טעה או לא מילא את תפקידו ע"פ שביעות רצונה.
לעומת זאת-
כתוב-"אולת בידיה תהרסנו", זו שרואה רק רע ושלילי ואינה מרוצה כלל. מעירה ומעבירה ביקורת תמידית ומשתדלת בכל דרך כיצד לשנותו ולנצחו, ולהוכיח לו שהוא כשלון ואינו מוצלח, כדי לחוש הצודקת על חשבונו.
אמנם-
גם הבעל צריך להעניק בטחון לאשה ולהשרות בה רוגע ושלווה, על מנת שיהיה לה קל להשתחרר ולשחרר לו שליטה, ובעיקר אם אכזב בעבר. אימון שנפגע קשה לתקנו, אולם אם יש רצון, ניתן בנקל לבנות אימון חדש. אימון שקרס כתוצאה מתקשורת לקויה, ניתן לבחון דרך אחרת לבניית תקשורת נכונה על מנת להוציא את כל האמת כולה,ללא חשש של פחד, אשמה ודחיה.
ע"י העלאת רגשותינו באמצעות איש מקצועי, ניתן לבנות תקשורת תקינה,או באמצעות כתיבה.מפני שהכתיבה מסייעת לנו בין היתר לומר את כל האמת כולה ללא חשש של פחד, איום או דחיה מצד בן/ת הזוג. אולם כתיבה על חלק מרגשותינו אינה מובילה לריפוי המושלם, לכן יש להעלות את כולם.
לדוגמא:
מודעות לקיום רגש הכעס בלבד בלי לטפל בשאר רגשות, עלולה להזיק לנו ולהפוך אותנו לכעסנים ואף יותר.ככל שנתעסק ברגש הכעס בלבד,נהיה פחות סבלנים, ואף נסערים. בכי למשך ימים ארוכים, עלול להותיר אותנו מרוקנים ותשושים, אם לא נרפא את עצמנו ע"י שאר רגשות, כגון-לעמוד על זכויותינו ולתבוע אותם.
התעסקות בפחדים בלבד וניסיונות הבריחה מהם, בלי שנחזק את בטחוננו ונעמוד על זכויותינו[בדרך מקובלת]עלולה לגרום לנו להיות מבוהלים ומפוחדים אף יותר ולהשתלט עלינו ועל עוד תחומים בחיים.
התעסקות בחרטה בלי שנעבור למידת השמחה, תעורר בנו לרגשות אשם, בושה, הורדת בטחון העצמי ולהזיק להערכתנו. השתדלותנו התמידית להעניק אהבה ותשומת לב לילדנו,בן זוגנו וכ'ו, ללא קבלת תמיכה ומענה נכון לרגשותינו השליליים,תגרום לנו לכפות ולדכות רגשות כאובים, ולאחר זמן נתרוקן ונהפוך לחסרי תחושה, שמחה, הענקה ואהבה, לעצמנו ולאחרים.
טיפול מוקדם בהוצאת רגשותינו השליליים,יסייע  לנו להשתחרר ולהירפא מהן על מנת שלא ישתלטו על חיינו, וכן העלאתם על הכתב, תועיל ותסייע בידנו לשכך ולהחליש את כאבנו הפנימי. אולם כדי להשתחרר מהן, עלינו להיות מסוגלים תחילה להרגיש את כל היבטי הסבל הריגשי, והם רגשות- הכעס, העצב, הפחד והחרטה.
אולם קיימים בתת הכרתינו "מנגנוני הגנה" הפועלים באופן מהיר, על מנת להסתיר את רגשותינו האמיתיים כדי שלא נחוש אותם.
נקדים-
מטבע האדם לשקר ולרמות את עצמו, כדי לא לחשוף את רגשותיו השליליים ומחליף אותם ברגשות שקריים, מפני שאין ביכולתו לעמוד מולם או מול החברה, ובעיקר מול בן/ת זוגו. אולם כאשר האדם מתרגל בשקרים וברמאיות הללו, הוא פשוט מצליח לרמות את עצמו ולאמין להם.
לכן העלאת רגשותינו השליליים על הכתב או שיחה כנה עם אדם שאינו מבקר ושופט אותנו, תועיל לנו מאוד להתחבר לאותן רגשות ולשחררם החוצה לחופשי. במידה והחלטנו להעלותן על הכתב, חשוב לתת להם ביטוי כנה ואמיתי, כדי שנצליח להתנקות מהם.
אולם חייבים להעלות את כל ארבע רמות הסבל הריגשי על מנת לשחרר ולהשתחרר מהכאב האצור בתוכנו. כתיבה אודות רגש שלילי אחד או שניים בלבד אינו מועיל, מפני שרוב תגובותינו הרגשיות, אינן רגשות כנים אלא "מנגנוני הגנה" רגשיים ואנו משתמשים בהן במטרה להתחמק מרגשותינו האמיתיים כדי לא לעמוד מולם.זו גם בעצם הבעיה של כל המכורים למיניהן ודי למבינים.
נציין דוגמאות:
א. אנשים הנוחים לכעוס, בדרך כלל הם אנשים המבקשים להסתתר מפני הכאב, העצב, הפחד והחרטה שלהם, אולם כאשר הם נחשפים לרגשות הפגיעים שלהם, נעלם הכעס ונעשים אוהבים יותר.
 ב. אנשים שבדרך כלל בוכים בקלות, הם אנשים רגשיים שמתקשים לכעוס, אולם כאשר מסייעים להם להרגיש את הכעס שלהם ולתת לו ביטוי, משתפרת הרגשתם ונעשים מסוגלים לאהוב יותר מאשר קודם לכן.
ג. אנשים הסובלים מפחדים, בדרך כלל יש להם צורך לחוש בכעס שלהם ולתת לו ביטוי, וכתוצאה מכך הפחד נעלם.
ד.אנשים החשים חרטה ורגשי אשם לעתים קרובות, חייבים להרגיש ולתת ביטוי לרגשותיהם הפגועים ולכעס שלהם, בטרם שיהיו מסוגלים להרגיש את האהבה העצמית שהם ראויים לה.
 ה. אנשים המגלים יכולת לאהוב תמיד, אך תוהים מה היא הסיבה לכך שהם מדוכדכים וקהי חושים, צריכים לשאול את עצמם- "אילו הייתי מסוגל לכעוס או לעמוד על זכויותי בעניין מסוים, כיצד הייתי מרגיש", ולהעלות את התשובות על הכתב. פעולה זו תסייע בידיהם ליצור מגע עם רגשות הכעס והתרעומות המסתתרים מאחורי הדיכאון וחוסר תחושתם, ותשחרר אותם באופן משמעותי מדיכאונם.
כיצד אנו מצליחים להסתיר רגשות אמיתיים באמצעות רגשות שקריים:
 התהליך הוא מהיר, תת הכרתי ובזמן אמת.
תנו דעתכם בכובד ראש לשאלות הבאות:
א. האם קרה לכם מקרים שמצאתם את עצמכם מחייכים, כאשר אתם נורא כועסים ? ב. האם התנהגתם אי פעם כאדם כועס כלפי חוץ, בעוד שבתוככם חשתם פחד גדול?
ג. האם אתם נוהגים לחייך, לצחוק או להתבדח, כאשר אתם בעצם עצובים, נבוכים או פגועים?
ד. האם מיהרתם אי פעם להאשים אנשים אחרים, כאשר הרגשתם אשמים או מפוחדים?!
מכאן אנו רואים בבירור, כיצד אנו מצליחים להתכחש לרגשותינו האמיתיים באמצעות רגשות שיקרים ולהישאר כלפיהם זרים לחלוטין.
אנו נמנעים מלהרגיש את רגשותינו השליליים באמצעות רגשות שונים, אולם פעמים רבות אנו משתמשים בתרופות וכדורים למיניהם או בכל מיני התמכרויות על מנת לשכוח את רגשותינו הכאובים.
החברה מציעה שלל של פתרונות, עינוגים ובריחות דמיוניות למיניהם כדי לברוח מכאבנו ולא לחוש אותו.
אולם ניסיון ההתחמקות מוכיח שהוא נותן לרגשות כאובים אלו לחזור ולהכאיב לנו ביתר שאת ומעצים את הכח והעוצמה לשלוט בחיינו.
רק כאשר אנו לומדים להקשיב לרגשותינו ולטפל בהם באופן הנכון, הם מאבדים בהדרגה את כוחם ואחיזתם.
ישנה הסכמה רחבה בעולם הרפואה, שכל רגש שדוכא ולא יצא בזמן ובאופן הנכון, גורר עימו כאב נוסף ונהפך לפצצה מתקתקת ובסופו מתפרץ בחולי הגוף ובחולי הנפש.
כידוע שרוב מחלות הגוף, מקורן מחולי הנפש.
כלומר מאותן רגשות שדיכאנו ולא הוצאנו החוצה באופן הנכון.
מובן שבזמן כעס ומריבה יש לשתוק ולהעביר עד יעבור זעם, אולם אסור באיסור מוחלט להשאיר רגשות שליליים אלו בבטן, אלא לשוחח בצורה מכובדת בזמן
רגוע על הכל.
אם שוב יש התפרצויות, לערב איש מקצוע ולא לוותר בעד שום מחיר בעולם,
שבת שלום ומבורך.



מהדורה שמינית
בשלום בית:

כהמשך-

שליטה: משפט של-אשה כנועה, מעורר בנשים שתלטניות דחייה, תיעוב וחלחלה, בדקו את הנושא והיווכחו.
בבתים שהשליטה היא ביד האשה, כולם סובלים ובעיקר האשה. אם עדיין מחזיקים מעמד,הסיבות לכך-ילדים,כסף, מסגרת, חברה, משפחה, גב כלכלי, פחד מהתחלה חדשה ועוד.. או ששמעו, ראו וחוו אצלם או אצל הוריהם, תהליך גירושין מאכזב.
לא משנה מהי הסיבה, אולם חייהם אינם חיים וכלפי חוץ הכל נראה יפה, ובתוך הבית "גיהנום ואש אכלתם". מובא בחז"ל-"לא לתוהו בראה לשבת יצרה". מכאן שיש מצוה חשובה ויקרה וחיוב מצד התורה, להינשא כדי להפרות ולהביא תולדות למען קיום העולם וזו היא המצוה הראשונה שנמנית בתרי"ג המצוות.
אולם האמת צריכה להיאמר- שמצד אחד אין יותר אושר ותענוג מחיי נישואין, ומצד אחר אין יותר כואב ואכזרי מזה.
אלו שראו בילדות או חוו בבית אשה שתלטנית, יעידו על הסבל האין סופי, ובסופו של דבר הוביל לתהליך גירושין אכזרי.
טבעה של כל אשה להיות מקבלת וכנועה לבעלה כי כך היא נוצרה, ובטבע האיש להיות מנהיג סמכותי בבית כי כך הוא נוצר.
אולם כשהאישה מושפעת ממשפחתה לרעה או מתחברת לחברה שלילית, מכשירים טמאים ולמוסדות רווחה למיניהם שפועלים נגד רוח ההלכה והאמונה הפשוטה שהבעל הוא המנהיג הסמכותי, הם עשויים להרוס לה את תמימותה ואת יופייה של היהדות ולגרום לה לחמוס את התפקיד הגברי ואזי נהפכת לאשה שתלטנית.
איני מתנגד להעצמה שהאשה מקבלת ממוסדות הרווחוה וכ'ו,אולם בתנאי שתשתמש בהעצמה כדי להעצים את בעלה ולא להתנצח עימו ולהוכיח לו שהוא כשלון והיא המוצלחת ולהוביל את
הבית לחורבן.
בעיקר אם בני הזוג לא עברו הדרכה תורנית נכונה לפני הנישואין בלימוד תפקיד הייחודי של האיש והאשה, אזי עשויה האשה לקחת לעצמה את מידת הכוח והשליטה ולשלוט בכל, בפרט אם נפגעה מבעלה מדבר מה, כל שכן אם קרובי המשפחה וההורים השיאו לה עצות הרסניות כאמור.
כיום לצערי כמעט ואין בחירה לבני הזוג לבחור ולהחליט מה טוב עבורם ובכל קושי והתמודדות, ההורים מחליטים וקובעים להם כיצד לנהוג. לכן בני הזוג מרימים ידיים ולא נלחמים על הזוגיות ובעיקר במגזר החרדי.
איני עושה הכללה, אולם בזמננו ההורים הם המחתנים והם המגרשים ועוונם קשה מנשוא. כמו כן מאיימים על הזוג ומעמידים אותם במצב נורא ואיום, לבחור בין ההורים לשלום ביתם, ובאמצעות מניפולציה אכזרית זו, גורמים להם לפרק את הבית ולא מאפשרים להם להתמודד ולהילחם על הזוגיות בכוחות עצמם,
[ויש לי המון סיפורים מזה].
מה שמעניין מאוד שגם אותם הורים סבלו בצעירותם מרורים מהוריהם, אולם חבל ששכחו מהר וממשיכים באותה מסורת מבחינת העתק הדבק.
אציין מעשה אחד-
בזוג חסידים שהגיעו אליי חודש ימים לאחר הנישואים להצלת נישואיהן. לאחר פגישת אבחון עם הזוג, נפגשתי עם ההורים ובישרתי להן שניתן להציל את הנישואין ובתנאי שההורים משני הצדדים יאפשרו לי לגשר ולא יתערבו בשום אופן בתהליך, והבטחתי שיהיה בס"ד הצלחה גדולה,
[הפרטים שונו מחמת צנעת הפרט].
ההורים החליטו שלפני המשך טיפול יתייעצו עם האדמור שלהם האם יש סיכויי הצלחה.
עניתי-זו לא שאלה של אדמורות או רוח הקודש, אלא זו שאלה של בעל מקצוע.
כמובן שההורים היו נחרצים ונסעו לשאול את האדמור וכך בדיוק השיב להם- "זו לא שאלה של אדמורות או רוח הקודש, אלא של איש מקצוע".
שמחתי שמחה גדולה שלא אלמן ישראל ויש צדיקים אמיתיים שיודעים להודות באמת כשצריך.
המשכתי לטפל בזוג והייתה סיעתא דשמיא מיוחדת ותוך זמן קצר חזרו להתגורר יחדיו. אולם לצערי לא לזמן ארוך, מדוע? צדקתם, ההורים לא אפשרו להם להתמודד ובסוף זה לא צלח והתגרשו.
כאשר לא מאפשרים לזוג להתמודד בכוחות עצמם, ומטבע הדברים ההורים מגוננים ותומכים בצד שלהם אין סיכוי להצלחה אלא רק חורבן.
בדרך כלל במקרים הללו נעשים בני הזוג חסרי אונים ומתלבש בהם יצר הנקמה והניצחון [בפרט האשה], ומוציאים את זעמם ותסכולם על כולם ובעיקר הקורבנות הם הילדים.
מעשה-
שהוזמנתי להזכרה בצפון. שאלתי את הבעל איך קוראים לנפטרת? "אמא שלום". זה שמה? פרץ בבכי ואמר- "הכלות והחתנים העניקו לה את השם, מפני שהייתה תמיד מצדדת בעדם ולא בעד ילדיה וכך היא זכתה לעשות שלום בית לכולם.
התפעלתי מאוד מאצילות הנפש של הנפטרת והבנתי את הזכות שנפלה בחלקי לבוא לנחם ממרחקים.
כתבתי את המקרה כי יש יוצא מן הכלל וכולם יכולים לאמץ את המעשה הנ"ל.
לכולם יש חלום וציפייה, "לי זה לא יקרה,אנו נצליח להתמודד וננצח", זו הסיבה שנישאים. בתחילת הנישואין, כולם מלאי אושר ותקווה, אך מרגע שהבעיות מתחילות לצוף, ורואים רק את המגרעות של השני, מתעורר יצר השליטה החבוי מתחת לסף ההכרה ומתחילים עם הערות וביקורת שלילית זה כלפי זו, שזה המתכון הבדוק להרס
וחורבן הבית.
מדוע כתוב- "חכמות נשים בנתה ביתה" ולא חכמת גברים? כי גבר בנוי חיצון, שכלי וכוחני, היפך האשה שהיא פנימית ומבחינה דבר מתוך דבר. אולם עיקר חוכמתה, לדעת כיצד להעניק לבעל את ההנהגה והסמכות לניהול הבית מתוך שמחה וגאווה, לתמוך ולעודד ובעיקר כשהוא כשל, טעה או לא מילא את תפקידו
ע"פ שביעות רצונה.
לעומת זאת כתוב-"אולת בידיה תהרסנו", זו שמקטרת ורואה רק רע ושלילי ואינה מרוצה כלל. מעירה ומעבירה ביקורת תמידית ומשתדלת בכל דרך לנצחו כדי לשנותו, ולהוכיח לו שהיא הצודקת
והוא הכשלון.
אמנם גם הבעל צריך להעניק בטחון לאשה ולהשרות בה רוגע,שלווה ובטחון,על מנת שיהיה לה קל להשתחרר ולשחרר לו סמכות, בעיקר אם אכזב בעבר.
אמון שנפגע קשה להשיבו, אבל אם יש רצון לשני הצדדים, ניתן בנקל לבנות אמון חדש.
לדוגמא: אמון שקרס כתוצאה מתקשורת לקויה, ניתן לבחון דרך אחרת לבניית תקשורת טובה, על מנת להוציא את כל האמת כולה ללא חשש של פחד, אשמה ודחיה. במידה וזה לא צלח, כדאי לבחון באמצעות איש מקצוע לבנות תקשורת תקינה ומתאימה.
אפשר גם ע"י כתיבה, מפני שהכתיבה מסייעת לנו בין היתר לומר את כל האמת כולה ללא חשש של פחד, איום או דחיה מצד בן/ת הזוג. אולם כתיבה אודות חלק מרגשותינו אינה מובילה לריפוי המושלם, לכן יש להעלות את כל היבטי הרגש כפי שציינו והרחבנו בעבר.
אציין נקודה נוספת ומשמעותית מאוד שלא נגענו בה די הצורך בעבר והיא-"אהבה מנצחת".
אקדים בסיפור אישי לתועלת הכלל. אני נשוי קרוב לארבעים שנה וכמו בכל בית גם אצלי יש עליות ומורדות בשלום בית.
אגב אצל המגשרים, היועצים ומזכי הרבים יש את הקשיים והניסיונות הקשים ביותר בשלום בית כי שם יצר הרע חוגג ולא נח.
לפני מספר שנים פרצה מחלוקת קשה ביני לרעייתי שתחיה והחלטנו שאין מנוס מגירושין.
סכמנו חלוקת רכוש ממון וכ'ו, ורעייתי החליטה לעזוב את הבית עד נתינת הגט.
באותו עת היא התגוררה בין הילדים הנשואים וכל יום היתה נתונה לחסדי המשפחה. יום אחד עשיתי חשבון נפש והתברר לי שאחורי המריבה,מסתתרים רגשות פגועים ובעיקר מידות האגו והניצחון שהכריעו את הפרידה.
אולם כשהעמקתי בעצמי נוכחתי שאני אוהב אותה מאוד ולא מוכן לוותר עליה בעד שום הון בעולם.
באותה תקופה תקשרנו באמצעות ילדינו ובקשתי מהבן [שהיה קרוב אליי יותר מכולם] שיביא את רעייתי אליי לשיחה והפצרתי בו בכל מחיר ובכל תנאי שתתרצה.
באותה עת התפללתי לקב"ה בבכי שליש ובקשתי שיחזיר לי את רעייתי בכל מחיר.
הנס לא איחר לבוא ולמחרת חזרה לבית עם בני.
הדבר הראשון שעשיתי, ביקשתי סליחה ושתמחל ותחזור לבית והבטחתי שאפצה אותה על הכל וכך היה.
נכון שלא היה קל להחזירה, כי היא היתה מאוד פגועה ונחושה בדעתה להתגרש. אולם התברר לשנינו מהו הכח והעוצמה של האהבה שהיא המנצחת בסוף כל דבר!!
במבט לאחור אני סבור שההחלטה שלה לעזוב את הבית, היה דבר חכם ונבון מצידה,כדי שארגיש את חסרונה ואדע להעריך אותה כראוי. כמובן שאין לעשות הלכה ולמעשה מהסיפור הנ"ל, כי כל נושא נידון לגופו כפי שציינו בעבר, אך מוכח מעל כל ספק שמי שאוהב באמת, נלחם בכל מחיר ולא מגרש ומתגרש.
מפני שהאהבה מעניקה כוחות אדירים להילחם ולהתמודד עם כל בעיה וניתן לגשר על כל קושי וניסיון, אולם זה תלוי בגודל האהבה של בני הזוג.
אני מכיר זוגות שהאהבה ביניהם היא כמעט חד צדדית, והצד שאוהב לא מפריע לו שבן זוגו לא אוהבו באותה מידה ועוצמה, כי הוא בעצם אינו מרגיש בשום חסרון, אלא רק בצורך לתת ולהעניק, [לא מדובר באהבה אובססיבית] וכל נתינה והענקה מוסיפה לו סיפוק והנאה חדשה, כמה נפלא!
מצד שני אין עונש גדול מכך שזוגות חיים מפאת כל מיני חשבונות ואינטרסים ולא לומדים כיצד לחזק את אהבתם ולזכות לאושר המיוחל שלמעשה הוא בידיהם.
ישנם גם כאלו שאוהבים ובכל זאת מוכנים למסור נפש על מזבח גאוותם, לפרק את הבית ולעקור כל חלקה טובה. להינצל מכך, יש להצטייד בתכונת ענווה ובמידת אמת רבה, כדי לדעת לזהות ששורש המחלוקת והמריבה היא מצד האגו והגאווה ולא מצד חוסר אהבה,כי זה חוט דק מאוד בהבחנה וקל מאוד לטעות בזה, כמו שגם לי כמעט קרה כפי המעשה שציינתי לטובת הכלל, לכן צריך המון תפילות וס"ד לזכות לאמת זו.
טפלתי בזוג שנישאו בפעם השלישית וחשבו שוב  להתגרש מפני ששניהם דעתנים ועקשנים ומידות האגו והניצחון לא הניחו להם.
שאלתי האם אתם אוהבים באמת? ענו-כן. אם כן אתם לא צריכים מגשרים,פשוט תלחמו בכל מחיר על הזוגיות.
שאלו כיצד? הצעתי להם שכל אחד ירשום לו את הנקודות שמפריעות לו בעיקר, ולאחר מכן ישוחחו בנחת על כל נקודה בנפרד, וכל אחד ינסה לשכנע את בן/ת זוגו להיענות לו.
במידה וזה לא צלח אזי כל אחד יסכים עם נקודה אחת של בן זוגו וכך לאט לאט יצמצמו פערים.
במידה וגם זה לא צלח כל אחד יתפלל להצלחת הזוגיות ובעיקר להצלחת בן זוגו, אולם לא להשתמש  בכוחניות ושליטה, והזכרתי להם שכל- "המתפלל על חברו נענה תחילה".
אם הגענו עד הלום,חשוב לציין שבכוחה של תפילה לעזור,לשנות ולהועיל לבן הזוג, מה ששום מגשר, יועץ או כל סגולה, ברכה ואפילו של גדול הדור לא יועיל.
מאחר שפעמים קיימים עבירות לאדם וחטאת נעורים שגורמים לכעסים ומריבות שלא בבחירתו,ולא ניתן לפרוץ את אותם מסכים בלי תפילה ודמעות.
אני אישית מכיר המון מקרים על זוגות שניסו לגשר באמצעות יועצים מומחים ולא עזר להם מאומה, עד שהצעתי להם להתפלל זה על זו ונושעו.
דוגמא לתפילה:
"ריבונו של עולם,יהי רצון שתגרום לבן זוגי שיאהב ויקבל אותי כמו שאני, וכמו כן שתעזור לי לאהוב אותו ולקבלו כמו שהוא וכ'ו"
,שבת שלום ומבורך.


מהדורה תשיעית
בשלום בית:

סוד התמיכה הרגשית:
עיקר תלונות האשה כלפי האיש- "מתעלם, אינו מקשיב, אינו מתייחס, אינו מעריך". בעיקר כאשר היא משתפת אותו בדבר מה ובטרם סיומה מציע לה עצה או  פתרון. האשה נפגעת ונחסמת וחשה שאינו מבינה והאיש שציפה לשחרור ושיפור הרגשתה, ניפגע מאופן תגובתה ואינו מבין מדוע תמיכתו נידחת ללא הערכה ראויה.
עומק העניין- האשה זקוקה מעל הכל שיקשיב לדבריה ויזדהה בכאבה ללא עצות ופתרונות, והוא תומך בה באמצעות פתרונותיו. נציע דוגמאות:
א. האשה מספרת לבעלה בשובו לביתו שעברה יום קשה עם הילדים ובמקום לתת מקום לצערה וכאבה, הוא מבטיח לה לטפל בילדים כראוי[תמיכה באמצעות הילדים].
 ב. האשה מספרת שלא הצליחה לנוח כי התינוק בכה וצרח מכאבי בטן, ובמקום לתת מקום לרגשותיה הוא מתעניין בשלום הילד[תומך בה באמצעות התינוק].
 ג. היא מספרת לו שהילדים לא ממושמעים, או שיש לה קושי מסוים בבית הוריו או בעבודה עם המנהל וכ'ו, במקום להבין את צערה הוא מבטיח לטפל בילדיו או מציע להתקשר להוריו או למנהל כדי לטפל בבעיה [תומך בה באמצעות פתרון הבעיה].
 ד. היא מתלוננת על קושי וחוסר בעניינים הגשמיים, במקום להבין את כאבה ולתמוך בה, הוא תומך בה באמצעות סיפורי צדיקים וחיזוק באמונה[תמיכה באמצעות אמונה ובעקיפין על חוסר ביראת שמיים].
 ה. היא משתפת אותו בקשיי היום יום ובמצוקות הכלכליים, במקום לתמוך בה ולהבין את כאבה, הוא מטיף לה מוסר על חוסר אמונה ומאשים אותה במצב מפני שבחרה בבעל אברך ולא עסקן
[תומך באמצעות האשמות].
ו. היא משתפת אותו על מקרה קשה במשפחתה שהולך ומחמיר, במקום להשתתף בכאבה הוא מאשים אותה במצבה הרגשי מפאת שהיא מתעניינת יתר על המידה ונכנסת לעובי הקורה [תומך בה בהאשמה על שגרמה לעצמה].
 ז. היא משתפת אותו בעבר שלה, במקום להבינה ולתמוך בה, הוא מאשים אותה בכאבה מפאת שקשה לה להשתחרר מהילדות [תומך בהאשמה על אופייה החלש].
 ח. היא משתפת אותו בקושי של השגרה היומית ובמקום לתמוך בה ולהבינה, הוא מבטל או מקטין את הבעיה בעיניה[תמיכה באמצעות ביטול או הקטנת הבעיה].
 ט. היא מתלוננת על עייפות והעמסת יתר, במקום להכילה ולהבינה,הוא מציע לה להוריד שעות עבודה ולנוח יותר
[מאשימה במצבה].
 י. היא מתלוננת על כאבים, במקום להבינה ולהשתתף בכאבה, הוא מציע לה ללכת לרופא להיבדק
[תמיכה באמצעות רופא המשפחה].

 יא. מתלוננת על חוסר יחס חיזורים, צומי וכ'ו, תומך בה באמצעות כסף, או מתלונן כלפיה שהוא לא מחסיר לה מאומה [מבחינה גשמית]ושהיא לא מסופקת ורק מתלוננת.
או לחילופין הוא מציע שתצא להשתחרר עם חברות משפחה וכ'ו, [תמיכה בדרך האשמה או גשמית וחומרנית, בעיית הגברים, או בריחה מהבעיה וזריקתה על אחרים] ועוד דוגמאות בלי סוף.
יצוין- שמבחינתו הוא מבין שנתן את התמיכה הטובה ביותר, ובתמימותו הוא גם עשוי לשבח את עצמו בפני החברים,משפחה וכ'ו,על תמיכתו המדהימה ולהאשים אותה במצב.
הוא עשוי גם לגנות אותה כאשה קוטרית, בכיינית וכ'ו, בשעה שהיא מרוסקת לרסיסים ושאין מי שיבינה,כאשר בעצם היא נלחמת על השפיות ועל החיים שלה. כי מבחינתה אם בן זוגה לא ירד לסוף דעתה והזדהה בכאבה, היא פשוט נושאת את כל צערה ומצוקתה לבד, ועבורה כל העולם נגדה. בעיקר אם יש לו לשון חלקלקה והחברה ובני המשפחה שאינם מבינים בנפש האשה מצדדים לטובתו, לכן עולמה חרב וטוב לה מותה מחייה ובלי גוזמא.
נחזור- המכנה המשותף של כל המקרים הללו-האשה מצפה מהבעל שישמש לה כמשענת, יכיל ויבין את כאבה ומצוקתה, ובמקום זה הוא תומך בה באמצעות-עצות, פתרונות ביטול הבעיה או הקטנתה, או האשמה כלפיה או כלפי אחרים במצב, או שמחליט שכעת זה הזמן המתאים ביותר לחזק אותה באמונה וביראת שמיים.
יתכן שכל העצות והפתרונות נכונים ומגיע ברכת- "חזק וברוך" לבעל לפחות על הרצון הטוב, אולם הם לא במקום ובזמן הנכון.
כלומר-כל עת והוא לא הבין והכיל את המצוקה שלה, כל פתרון וגם המושלם ביותר ידחה והיא תרגיש יותר אומללה ומסכנה, כי היא תחוש שוב את הכאב והצער לבד ושאין מי שמבין אותה. רק לאחר שהאיש יתמוך בה כראוי ותרגיש שמבינה וירד לסוף דעתה, היא תחוש שהבעל סוחב עימה את הכאב באותה רמה, אזי כעת כל עצה ופתרון שיציע לה יתקבל באהבה וברצון.
דוגמאות לתמיכה:
א.האשה מספרת על היום הקשה שעברה, תמיכת האיש-יזדהה בכאבה באמצעות-קולות "וי וי וי","פששש וכ'ו".
ב. האשה מספרת על הקושי שהיה לה עם הילדים, כך האיש יתמוך-"ספרי איך עבר עלייך היום, בטח היה לך יום קשה וכ'ו.
 ג. היא מספרת על קושי בעבודה או בבית הוריו, כך האיש יתמוך-"מעניין לשמוע איך הרגשת, כל הכבוד שעמדת בניסיון ספרי לי עוד זה מעניין אותי וכ'ו".
ד.היא משתפת אותו בקושי ובחסרים שיש לה או לילדיה, כך האיש יתמוך-"ספרי כיצד התמודדת, איך הרגשת, צר לי מאוד, איך אני מבין אותך, את צודקת, אין עלייך וכ'ו", כמובן שאם יכול להתאמץ כדי למלאות את החסרים חייב לפעול ולא להסתפק בתמיכה ריגשית בלבד[בהמשך נאריך בנקודה חשובה זו].
ה. היא מספרת על מקרה טראגי, כך האיש יתמוך-"וי וי וי, צר לי מאוד, איך הרגשת ואיך הצלחת לתפקד, אני לא יודע אם אני הייתי עומד בניסיון זה, כואב לי על הצער שלך, פששש, צ' צ' צ', אני מבין אותך חיים ואני איתך בכל וכ'ו".
 ו. היא משתפת אותו על הילדות הקשה שעברה, כך האיש יתמוך- "וי וי וי עם תנודות ראש לצדדים, איך החזקת מעמד ואיך הרגשת, את גיבורת על, אני מצטער שלא הבנתי אותך כשסיפרת לי [אפילו אם חזרה עליו כמה פעמים, מסתבר שהכאב עדיין לא השתחרר],לא הבנתי את הכאב שסחבת, אין עלייך ממי את מעל החיים, כעת אני מבין את כאבך, ספרי לי עוד איך הרגשת, אני איתך, אני שומע, את צודקת חיים שלי וכ'ו", [צריך להפיח אמון כל רגע, בעיקר לאחר הזנחה של שנים ופגיעות רגשיות מצד הבעל,לכן צריך המון סבלנות].
 ז. היא משתפת אותו בקשייה, כך האיש יתמוך-"וי וי וי עם תנודות ראש, בטח קשה לך ספרי איך הרגשת, מה עברת, איך התמודדת וכ'ו". אל תקטין את הבעיה ובוודאי אל תבטל אותה בנפנוף ידיים אלא ההיפך, תעצים לה את הכאב באמצעות קולות ותנודות ראש, אולם חשוב שהתמיכה תהיה כנה ואמיתית כדי שתרגיש אותך איתה בסבל וכך הכאב ייחלש וישתחרר.
 ח. היא מתלוננת על כאבים, כך האיש יתמוך-"וילי וילי, אני מעדיף שיעבור אליי, [כמו הסיפור של רבי אריה לוין זצ"ל ורעייתו, "דוקטור הרגל של אשתי כואבת לנו"], תראי לי היכן הכאב למדתי עזרה ראשונה ואשחרר לך אותו בהבטחה, זהירות בלי לקיים מצוות שלום הבית כעת זה לא הזמן כי היא רוצה לחוש שאתה באמת מבין לליבה ומכיל את כאבה בכנות.
יצוין-ככל שהתמיכה הרגשית תהיה כנה ואמיתית, כך הכאב ישתחרר יותר בקלות ובמהירות. גם אם עדיין קשה לאיש לתמוך בכנות ובשלמות, לא ימנע מלתמוך בה בדיוק באופן ובדרך שהצגנו, כי עצם הנכונות שלו לשאת בכאב שלה ולהיות חלק ממנה במשא שהיא סוחבת, זה וודאי ישחרר אותה ממצוקתה, "ומתוך שלא לשמה בה לשמה", רק סבלנות, התמדה ותפילות.
כמובן שעל האשה לעודד את האיש על תמיכתו באמצעות משפטים-"אני מעריכה את תמיכתך,זה עושה לי טוב,זה משחרר אותי,אני מודה לך וכ'ו, למרות שתמיכתו עדיין לא מושלמת, כי כך הוא יטיב יותר להבין, להכיל ולתמוך.
יש לציין-שכל מה שציינו בעניין התמיכה, מדובר דווקא בקשיים שיש לאשה שלא ניתנים לפתרון הבעל אלא באמצעות תמיכה רגשית. אולם אם קיימים קשיים או בעיות לאשה שניתנים לפתרון באמצעות האיש, ובמקום לפתור לה את הבעיה הוא מעניק לה תמיכה ריגשית, הרי זו בדיחה מעליבה מאוד.
לדוגמא:
א. האשה מספרת לו שהיה חם מאוד היום והיא לא הדליקה את מזגן בגלל שכיבדה את בקשתו. כאן וודאי לא תועיל התמיכה הרגשית אם לא יאפשר לה במצבים הללו להדליק ללא רשותו וכמובן יביע לה את כאבו והתנצלותו. כי לא יתכן שיעניק לה תמיכה והזדהות בכאבה ויאסור עליה להשתמש במזגן ע"פ הצרכים שלה, כי הוא וודאי יעשה צחוק מעצמו [למרות ששניהם מסכימים שצריך לחסוך בצריכת החשמל]. לכן תמיכתו אינה שווה מאומה, כי הוא מגלה חוסר התחשבות בצרכים הבסיסיים שלה ומראה לה שלא מעניין אותו ממה שהיא מרגישה ועוברת. כמו כן התמיכה תגלה את הזיוף והשקר שבדבריו.
דוגמא נוספת-הכיור סתום או המנורה במטבח שרופה וכ'ו, והיא רודפת אחריו שיתקן את הטעון תיקון ובמקום זה הוא תומך בה באמצעות תמיכה רגשית. מובן שהתמיכה אינה מועילה במאומה [אלא אם היה אנוס] כי גילה למפרע שלא מעניין אותו ממנה ועם כל מה שעובר עליה. הוא פשוט הראה בתמיכתו שהוא עושה כיבוי שריפות לצורך מרחב הזמן שלו ותו לא.
כמובן לאחר שיתקן את הטעון תיקון וכ'ו, תמיכתו תהיה נצרכת, נשמעת ותתקבל ברצון. כמו כן בכל הצרכים הבסיסיים של האשה, על הבעל לעשות כל שביכולתו למען לדאוג לצרכיה ולצורכי הילדים והבית, ולא להסתפק בתמיכה רגשית.
בעיקר אם היא המפרנסת העיקרית עליו להתאמץ ביותר וישתף עם תמיכתו הגשמית בתמיכה רגשית כפי שהסברנו, כמו- יחס, חיזורים הערכה וכ'ו.כעת איני נכנס לצרכיה הבסיסיים, כי זה משתנה מזוג אחד למשנהו ואין לערוך השוואות והכל ע"פ המצב הרוחני והגשמי והנפשות הפועלות.
טבע האשה כאשר היא אוהבת ומחוברת לבן זוגה, היא מרגישה שהוא חלק בלתי נפרד ממנה ולכן תחוש אחראית כלפי חינוכו כדוגמת בנה הקטן ותנסה בכל דרך לשפרו ולעזור לו לשנות את אופיו. היא סבורה שהיא מטפחת אותו והוא מרגיש שהיא חונקת אותו.הוא זקוק שתקבל אותו כפי שהנו והיא רוצה שיתנהג ע"פ דרכה.
טבע האיש להגיע להישגים ויעדים בכוחות עצמו ללא סיוע מבחוץ, כי זו היא גאוותו שמסוגל להצליח בכוחות עצמו ללא עזרה חיצונית ובעיקר לא מהאשה. לכן לעוץ לאיש עצות בלתי מוזמנות, מתפרשות לו שאין הוא יודע כיצד לנהוג ואינו מוכשר דיו. עבורו לשמוע אודות בעיה מסוימת פירושו בקשת עזרה, לכן הוא יחוש כבוד גדול בהענקת יעוץ ועזרה לזולת. לכן כשהוא שומע את האשה משוחחת אודות תסכוליה, הוא מיד קופץ ומציע פתרון עוד בטרם סיימה לומר את דבריה, כי הוא מבין שהיא זקוקה לפתרון כפי שהוא למוד. אולם האשה שונה ממנו בנקודה זו וזקוקה בעיקר להאזנה,שיתוף והכלה יותר מכל עצה.סיבה נוספת-כשהיא מוציאה רגשות באימוציות, הוא חש מותקף ומואשם במצבה, וכדי להשתחרר מהפחד והמצוקה,קופץ ומציע את פתרונותיו,שבת שלום ומבורך.