תקשורת-

עיקר התגברות היצר הוא בעניין הערות, שמסית את בני הזוג להעיר זה לזו, וזהו המתכון הבדוק ביותר לחורבן הבית.
חשוב לזכור שאף אחד מאיתנו אינו אוהב הערות ושאין בהם שום תועלת, אדרבה רק הרס וחורבן.
למשל בעל שמעיר לאשתו ואפילו בצדק, מחליש ושובר את רוחה בקרבה.בעיקר כשמעירים בצעקות ובכעס או בנוכחות הילדים ואנשים זרים.
משאת חייו של האיש, לזכות לתואר של הבעל הסמכותי.
ההבדל בין העברת  סמכות להערה? הערה נידחת על הסף ומתפרשת כשליטה, וסמכות מתקבלת בשמחה, מאחר שמקורה מלב טהור ונקי כי זה לטובת שנינו, זה המודד וזו הבדיקה.
מקור חיות  האשה בקבלת חשיבות ונשיאת חן מבעלה בדווקא.
כל הנאתה ושמחתה תלויים ביחס ובהערכה של בעלה כלפיה וזו כל תשוקתה, כי כך היא בנויה מראשיתה.
כל הערה פוגעת ישירות  בכבודה ומחלישה את מקור חיותה. כשם שיש לאיש יצר חזק לראות, כך קיים באשה יצר להיראות. אולם עיקר רצונה להיראות הכי יפה ומושלמת בעיני בעלה דווקא, ככתוב-"אל אישך תשוקתך".
כידוע נשים סובלות מרדיפה עצמית. מידה זו חבויה מתחת לסף הכרתן ונובעת מהצורך הנפשי, להרגיש הכי מועדפות ומושלמות בעיני הבעל, לכן הן ברדיפה תמידית להשיג כמה שיותר שלימות.
כאשר הבעל מבקר ומעיר לאשה ואפילו בצדק, הוא  בעצם מחזק את רדיפתה ומאמת לה את הרגשתה שאינה מוצלחת ושווה כלל.
התוצאה:
הריסת הביטחון והדימוי העצמי,נשברת לרסיסים,נזקקת לטיפולים רגשיים ורפואיים,מאבדת איזון ואימון בעצמה,העדר תפקוד ואפילו בדברים הפשוטים, כמו ניהול הבית וחינוך הילדים, ובסופו נזקק הבעל לטפל בה ובילדים.
המסקנה:
כל בקורת והערה מצידו ואפילו בצדק, מבאיש את ריחה ומתפרש לה שהיא דחויה ושאינה יפה ומושלמת בעיניו.
קיימת טעות נפוצה  ואיומה להעיר לאשה לאחר מעשה או לתופסה בזמן כשלון ולהוכיחה במשפט המפורסם-"אמרתי לך".משפט זה מקורו ממקום של גאווה והרמת הדימוי  העצמי על חשבון השני.
התגוננות האשה: "אתה יותר טוב"? "זה בגללך, העיניים שלך, הקפדות וכ'ו". ישנם גם כאלו שמוכיחים את נשיהן ומכריחים אותן להודות בטעותן ומדביקים להן תואר של "שקרנית".
יש לציין שאין יותר טיפשי ומגוחך מצד הבעל, לתפוס את האשה בשעת כשלון ולהכריחה להודות בטעותה. מפני שקיים באשה קושי עצום שאינו בשליטתה להודות על טעותה, ובעיקר כשתופסה בזמן כשלון. הקושי  נובע מפחד תת הכרתי שאם תודה, אזי הערכתה וחשיבותה ירדו בעיניו, ועל תכונות אלו היא מוסרת נפש,ואין זה בבחירתה כי כך היא בנויה מראשיתה.
לפיכך על הבעל להתעלם בשעת כשלון,ובזמן אחר לשוחח באופן חיובי ורגוע ובלי האשמות, היא תטיב לקבל יותר.
פעמים הבעל נחסם ואינו מצליח לכבד ולתת לאשה את המקום הראשון שזקוקה לו יותר מכל. אחת הסיבות, משקעים ופגיעות  שיש לאשה מהעבר ובעיקר בילדות וזה התפרץ בנישואין.
בעקבות כך האשה מתנהגת באופן כוחני ושליטת יתר בכל התחומים, ואינה מאפשרת לו להעניק לה את "המקום הראשון",וע"פ רוב ללא כוונה ומודעות.
בדרך כלל,נשים שתלטניות ספגו בעבר אכזבות,וחלק מן הצרכים הבסיסיים לא סופקו להן.החל מתזונה, ביגוד והנעלה,חינוך שתלטני כפייתי,חוסר אהבה ותשומת לב מספקת מההורים ועוד..
תהיה הסיבה אשר תהיה, המסקנה השגויה שהסיקו, שאיש לעולם לא יוכל לדאוג להן כראוי. טיפחו אמונה ילדותית מתחת לסף הכרתן, שאם יצליחו תמיד לשלוט במצב והדברים יתנהלו כרצונן,כך ישיגו יותר את מבוקשן, התוצאה-שליטה בכל.
חלק נכבד מהנשים חיים בפחד ובחרדות שמא לא יקבלו את מבוקשן ונרמלו את רמת הפחד ע"י שימוש בתרופות ומשככי כאבים למינהן, אולם תגובתן  הטבעית היא שתלטנית.
האמינו שככל שיצליחו לשלוט באנשים, בסביבה, בחברה, במשפחה ובבן זוגן, כך ישתפר מצבן. כמובן שהן האחרונות שיהיו מסוגלות להודות בהתנהגות זו, לכן לא ניתן לעזור להן.
כששואלים אותן על פשר התנהגותן,תשובתן בצידן.אנו מנסות לעזור, לייעץ וליעל,לכן יעשו כל שביכולתן כדי להבטיח מרחב שליטה.
נשים שהחלו את "תוכנית הכניעה",נעשו מודעות לכל הטעויות של העבר, ונתמלאו בהרגשת אשמה ובחרטה איומה על אופן התנהגותן.אחת המטופלות שהחלה להחלים תיארה את עצמה בנישואיה, כמי שמכינה את המזוודות ארוזות עם כל התכולה,כרטיסי אשראי, שיקים וכ'ו, נועלת נעלי ריצה, על מנת שתוכל לברוח בהזדמנות הראשונה. המחשבה הייתה בכל עת להיות בהיכון לרוץ לקראת חיים שבהם תקבל את כל מה שהיא חולמת ללא עזרה משום אדם ובפרט לא מהבעל.
בדרך כלל מחשבה זו קיימת אצל רוב הנשים השתלטניות ומלוות בהרגשת פספוס והחמצה תמידית, שעדיף להתגרש ולחיות אפילו לבד או עם גבר מתחשב ומבין יותר. על פי פרי דמיונן, האושר ממתין להן בחוץ וכל יום שעובר זה הפסד גדול שאין להשיבו. מחשבה שגויה זו, אוכלת ומכרסמת אותן ומביאה להן סבל וצער בלתי יתואר. התנהגותן מזולזלת וממורמרת וחסרות הערכה לכל דבר.
בכל מקום הימצאותן מעכירות את האווירה וכמובן את מערכת היחסים בביתן, ומלאות בהרגשת מסכנות ואומללות ושאין מי שיבין אותן ויספק להן את צרכיהן כאמור. התוצאה:
תמיד טעונות, מתוחות וכעוסות, וכל בעיה שמתעוררת מהווה בעבורן לעילה מספקת לסיים את הנישואין ובכל מחיר ולקוות לחיים יפים  יותר בסיבוב הבא.
היסוד והעיקרון החשוב בהצלחת האשה בכניעה, הוא להשאיר את השליטה שנשים זקוקות להן בהצלחת הקריירה ובהעצמה האישית מחוץ לבית, ובניהול הבית וחינוך הילדים לסמוך ולתת אימון לבעל.
חישבי על ההבדלים הגדולים שקיימים בין גבר לאשה כניגוד טבעי, כי כך הבורא ית' החליט, וזכרי שרק ע"י ניגודים נמשכים זה לזו. ככל שהניגוד יגדל, כך המשיכה והריגוש בין בני הזוג יהיה גדול יותר.
כלומר-ככל שתשאפי להיות נשית יותר, כך בעלך יהיה גברי יותר. כדי להגדיל את המשיכה והחיבור, תעצימי את הניגוד. לכן  השתדלי להיות רכה, עדינה, חביבה ומקבלת. ככל שתמעיטי את הביקורות,הערות והדרישות שמקורן בשליטה, כך תתעצם תחושת החיבור,האהבה וכח המשיכה ביניכם.
כדי לזכות ל-  "חכמת נשים בנתה ביתה", צריך חוכמה.
כלומר תלמדי את אופיו ותשאפי להיות חכמה להשמיע, להראות ולתת לבעלך את מה שהוא אוהב, זקוק וצריך, ולא את מה שאת חושבת, וזו ענווה שמקורה בחוכמה. ההיפך מזה- "אולת בידה תהרסנו", כלומר-משתמשת בשכל שמקורו בשליטה, מי יותר חכם, צודק או אשם, ואחורי כל ניצחון מסתתר הפסד גדול.
יתכן שאפשר להחליף תפקידים, אולם בהיותי משמש כיועץ נישואין מעל ארבעים שנה אצלי זה לא עבד, וגם אצל אותם עשרות אלפי זוגות שהכרתי וטיפלתי זה לא צלח. בדור הקודם הגברים היו גברים והנשים היו נשים, כל אחד מילא את תפקידו בתמימות ובשמחה.
האיש מילא את תפקידו כמפרנס ומנהיג, והאשה נשארה בבית וקיימה בהכנעה ובשמחה את התפקיד המסורתי והמיוחד של הבית היהודי, [איני מדבר כעת על תלמידי חכמים שתורתן אומנותן].
שוויון הזכויות בין נשים לגברים גרם לחילוף תפקידים ולהרס וחורבן בכל התחומים ובעיקר בזוגיות. פגיעות, מריבות וגירושין, שלא היה מאז  ששת ימי בראשית. גם אם יש אשה שיכולה לטפל בעצמה  ולהגן על ילדיה לבד, אולם ברור מעל כל ספק ששליטת הנשים בניסיון להתכחש לתפקיד הגבר ולאופיו המיוחד כמנהיג, גרמה לחורבן ולחוסר סיפוק, שמחה והצלחה בכל מערכת זוגית, ומי שהפסיד בעיקר זה הנשים. אשה כנועה נהנית משפע בתחומים שבהם היתה חסרה בעבר:
א. את ההגנה והביטחון שמעניק לה הבעל.
 ב. האחריות והדאגה לאשה ולבית כולל עול הפרנסה.
 ג. נטל הבית וחינוך הילדים שעד כה היה על צוואר האשה, עבר לגבר.
 ד. זוכה להתמקד יותר בעצמה ובהגשמתה העצמית.
 ה. הערכה, חיזורים והערצה מצד הבעל.
 ו. זוכה להימשך שנית לבעל ולהעריך אותו כראוי.
חילוף התפקידים הורידו את המשיכה לשני הכיוונים, כי גבר בטבעו נמשך לאישה,ואשה בטבעה נמשכת לגבר.בעיקר זוכה לענווה,תיקון המידות ולהשלמת יעודה.
לסיכום:
ככל שהניגודים הטבעיים שקיימים בן האיש והאשה יגדלו,כך החיבור והריגוש, יתחדשו ויתעצמו כבתחילה. במקום לסבול ולהיאבק במי צודק או אשם, תעצימי את התכונות המיוחדות שהבורא ית' ברא לך, ואת סגולותיהן הייחודיות בתפקיד המיוחד שזכית לו, וכך תזכו לאושר של "איש ואשה זכו שכינה שורה בביתם".
מובא ברבינו האריז"ל[שער הגלגולים הקדמה כ']שבדור המדבר שלטו הגברים על הנשים כמוכח בחטא העגל, שלקחו בכח את זהבן ועשו את העגל.לעומת זאת הנשים היו הראשונות שתרמו את תכשיטיהן לצורך בניין המשכן. לכן בדורות  האחרונים שכרן יהיה שישלטו על הגברים.
ע"פ דיוק לשון האריז"ל בזה מסתיים שכרן. אבל אותן נשים שזכו להעניק סמכות לבעליהן, שכרן לאין קץ ולאין ערוך.
מובא עוד, שאשה שתלטנית זה משום שגלגול הקודם היתה גבר שתלטן והתיקון כעת להעניק לבעל סמכות, ולא מתגלגלת בכלב שהוא עז פנים.
סמכות מקבלים, שליטה לוקחים.
לכן סמכות אמורה לבוא מלב נקי וטהור שזה לטובת שנינו,היפך משליטה שמקורה ממקום רע ושלילי שמטרתה לשלוט ולהתנשא  מעל השני.
בדרך כלל-
טבע האיש להיות מנהיג סמכותי של הבית כי כך הוא בנוי.לעומת זאת האשה בנויה בטבעה להיות כנועה ומקבלת מבן זוגה ובלבד שלא נחשפה לרוחות רעות ולהשקפות זרות. אותן נשים שעדיין מתקשות לסמוך על בעליהן ולתת בהם אימון, אלו תגובות על חששות ופחדים פנימיים, שמא לא ידאגו להן כראוי או לא יקבלו את צרכיהן או יוזנחו ויהיו בסוף סדרי העדיפויות.
כשסומכים על מישהו, פירושו-לתת אימון מלא בלי לבדוק ולבחון אותו בכל עת מתי יכשל. אלא להראות לו שאנו מאמינים וסומכים עליו ולומר לו זאת בכל עת, כי זה מה שעשוי לדרבן אותו לעשות כל שביכולתו להצליח.
הבדיקה לאשה שתלטנית? היא בדרך כלל נוטה להעיר ולתקן את בן זוגה, למתוח עליו ביקורת ולנצח אותו, כי זו תגובה על חוסר בטחון ופחדים שקיימים בה.
מאחר שאת מונחית ע"י אותן פחדים, הרי המציאות  אינה בשליטתך, לכן אינך חייבת לשלוט ולתמרן אותה או לפקח עליה, תני אימון וירווח לך ולכולם.
איני אומר שאת האחראית לכל הבעיות בנישואייך כי זו אינה אמת.
גם בעלך יכול, צריך וחייב להשתפר בהרבה תחומים, כפי שציינו בעבר.
אולם-
 על כך אין לך שליטה וכמובן אין זה תפקידך, את יכולה רק להשתנות בעצמך.
במקום לבזבז כוחות ואנרגיות סרק  מה בעלי צריך לשפר, שמרי את הכוחות לשיפור אושרך.
ויתור על שליטה מסייע להסתכל פנימה ולא החוצה, כי שם מונחים האושר והשלוה,בהצלחה.




מהדורה רביעית
בשלום בית:

תקשורת:
עיקר התגברות היצר להסית את בני הזוג להעיר זה לזו, וזהו המתכון הבדוק ביותר לחורבן הבית.
חשוב לזכור שאף אחד מאיתנו אינו אוהב הערות, לכן אין בהם שום תועלת, אדרבה רק הרס וחורבן.
לדוגמא:בעל שמעיר לאשתו באופן קבוע ואפילו בצדק, מחליש ושובר אותה לרסיסים. בעיקר כשמעיר בצעקות ובכעס בנוכחות ילדיהם או אנשים זרים.
שאיפתו של האיש, לזכות לבעל סמכותי. ההבדל בין הערה להעברת  סמכות? הערה נידחת על הסף ומתפרשת כשליטה, וסמכות מתקבלת בשמחה, כי מקורה  מלב טהור ונקי, שזה לטובת שנינו,
וזה המדד.
מקור חיות  האשה בקבלת הערכה ונשיאת חן דווקא מבעלה.
כל הנאתה ושמחתה תלויים ביחס ובהערכה שמקבלת ממנו,כי כך היא בנויה מראשיתה.כל בקורת והערה פוגעים ישירות בנפשה ומחלישים את מקור חיותה.
כשם שיש לאיש יצר חזק לראות, כך קיים באשה יצר חזק להיראות. אולם עיקר רצונה להיראות הכי יפה ומושלמת בעיני בעלה דווקא, ככתוב-"אל אישך תשוקתך".
כידוע נשים סובלות מרדיפה עצמית ומידה זו חבויה מתחת לסף הכרתן ונובעת מהצורך הנפשי, להרגיש הכי יפה ומושלמות בעיני הבעל. לכן הן ברדיפה תמידית להשיג שלימות בכל עניין.
לכן כאשר הבעל מבקר ומעיר לאשה ואפילו בצדק, הוא  בעצם מחזק את רדיפתה ומאמת לה את הרגשתה שאינה מוצלחת כלל.
התוצאה-
הריסת הבטחון והדימוי העצמי,נשברת לרסיסים, נזקקת לטיפולים רגשיים ורפואיים ומאבדת איזון ואמון בעצמה.כמו כן עלולה לא לתפקד אפילו בעניינים פשוטים, כמו ניהול הבית וחינוך הילדים, ובסוף הבעל נזקק לטפל בה ובילדים.
המסקנה:
כל בקורת והערות מצידו ואפילו בצדק, מבאיש את ריחה ומתפרש לה שהיא דחויה ושאינה יפה ומושלמת בעיניו. יצוין- שקיימת טעות נפוצה  ואיומה בקרב גברים להעיר לאשה לאחר מעשה או לתופסה בזמן כשלון ולהוכיחה במשפט המפורסם- "אמרתי לך".
משפט זה מקורו בגאווה והרמת הדימוי  העצמי על חשבון השני.
ישנם גם כאלו שמוכיחים את נשיהן ומכריחים אותן להודות בטעותן ומדביקים להן תואר של- "שקרנית".
יש לציין שאין יותר טיפשי ומגוחך מצד הבעל, לתפוס את האשה בשעת כשלון ולהכריחה להודות בטעותה. מפני שקיים באשה קושי עצום שאינו בשליטתה להודות על טעותה כשמוכיחה בזמן כשלון. הקושי נובע מפחד תת הכרתי שקיים באשה, שאם היא תודה, ערכה ומעלתה ירדו בעיניו, ועל תכונות אלו מוסרת נפש, כי זה לא בבחירתה וכך היא בנויה מראשיתה.
לפיכך-
על הבעל להתעלם בשעת כשלון ובזמן רגוע לשוחח בלי האשמות וכך תטיב לקבל יותר. ישנם מקרים שהבעל נחסם ואינו מצליח להעניק לאשה את המקום הראשון שזקוקה לו יותר מכל. פעמים אלו משקעים וחסימות שלו, ופעמים מפאת פגיעות ומשקעים שלה מהילדות וזה התפרץ בנישואין.
בעקבות כך היא מתנהגת באופן כוחני ושליטת יתר בכל התחומים, ואינה מאפשרת לו להעניק לה את ההערכה הראויה. בדרך כלל נשים שתלטניות ספגו בעבר אכזבות כי לא ספקו להן את הצרכים הבסיסיים. החל מתזונה, ביגוד והנעלה, חינוך שתלטני וכפייתי, חוסר אהבה ויחס הולם מההורים ועוד.
תהיה הסיבה אשר תהיה, המסקנה השגויה שהסיקו, שאיש לעולם לא יוכל לדאוג להן כראוי.הן טיפחו אמונה ילדותית שאם יצליחו לשלוט במצב והעניינים יתנהלו כרצונן, כך ישיגו את מבוקשן,התוצאה שליטה בכל.
חלק נכבד מהנשים חיים בפחד ובחרדות שמא לא יקבלו את מבוקשן ונרמלו את רמת הפחד ע"י שימוש בתרופות ומשככי כאבים למיניהן ותגובתן  הטבעית היא שתלטנית. האמינו שככל שיצליחו לשלוט בסביבה, בחברה, במשפחה ובבן זוגן, כך ישתפר מצבן. כמובן שהן האחרונות שיודו  בפחד זה, לכן לא ניתן לעזור להן.
כשנשאלות על פשר התנהגותן,תשובתן בצידן-אנו מנסות לעזור, לייעץ וליעל, כדי להבטיח לעצמן מרחב שליטה.
מחשבתן בכל עת בהיכון לקראת חיים שבהן יקבלו את כל מה שהן מדמיינות, אך ללא עזרה משום אדם ובעיקר לא מהבעל. מחשבות אלו מלוות בהרגשת פספוס והחמצה, שהאושר ממתין להן בחוץ וכל יום שעובר זה הפסד עצום שאין להשיבו. מחשבת החמצה זו, אוכלת ומכרסמת בתוכן וגורמת להן ייסורים וסבל בלתי ישוער. לכן התנהגותן מזולזלת וממורמרת וחסרות הערכה לכל דבר.
בכל מקום הימצאותן מעכירות את האווירה ובעיקר את מערכת היחסים בבית ולדעתן אין מי שיבין אותן.
תמיד טעונות, מתוחות וכעוסות, וכל בעיה שעולה מהווה בעבורן לעילה מספקת לסיים את הנישואין ובכל מחיר ולקוות לחיים יפים  יותר בסיבוב הבא.
היסוד החשוב בהצלחת האשה בהענקת הסמכות לבעל, להשאיר את השליטה שהיא זקוקה לה בקריירה ובהעצמה האישית מחוץ לבית, [כמובן ע"פ ההלכה] ובניהול הבית וחינוך הילדים לסמוך ולתת אמון בבעל.
חישבי על ההבדלים הגדולים שקיימים בין האיש לאשה כניגוד טבעי, כי כך הבורא ית' החליט, וזכרי שרק ע"י ניגודים נמשכים. ככל שהניגוד יגדל, כך המשיכה והריגוש בין בני הזוג יהיה רב יותר.
כלומר- ככל שתשאפי להיות נשית,עדינה ומקבלת, כך בעלך יהיה גברי  וסמכותי יותר.
כדי להגדיל את המשיכה והחיבור, תעצימי את הניגוד. ככל שתמעיטי את הביקורות,הערות והדרישות שמקורן בשליטה, כך תתעצם תחושת החיבור והריגוש ביניכם.
על מנת לזכות ל- "חכמת נשים בנתה ביתה", צריך חוכמה. כלומר תלמדי את אופיו ותשאפי להיות חכמה להשמיע, להראות ולהעניק לו את מה שהוא אוהב, זקוק וצריך ולא את מה שאת חושבת, וזו ענווה שמקורה בחכמה. היפך מזה- "אולת בידה תהרסנו"!!
כלומר-משתמשת בשכל ובשליטה- מי יותר חכם, צודק או אשם, אולם אחורי כל ניצחון מסתתר הפסד גדול.
יתכן שאפשר להחליף תפקידים, אולם בהיותי משמש כיועץ נישואין מעל שלושים וחמש שנה אצלי זה לא עבד, וגם אצל אותם אלפי זוגות שהכרתי וטיפלתי זה לא צלח.
בדור הקודם הגברים היו גברים והנשים היו נשים, כל אחד מילא את תפקידו בתמימות ובשמחה. האיש מילא את תפקידו כמפרנס ומנהיג, והאשה נשארה בבית וקיימה בהכנעה ובשמחה את התפקיד המסורתי והמיוחד של הבית היהודי, [איני מדבר כעת על תלמידי חכמים שתורתן אומנותן].
שוויון הזכויות בין נשים לגברים גרם לחילוף תפקידים ולהרס וחורבן בכל התחומים ובעיקר בזוגיות. פגיעות, מריבות וגירושין, שלא היה מאז  ששת ימי בראשית. גם אם יש אשה שיכולה לטפל בעצמה  ולהגן על ילדיה לבד, אולם ברור מעל כל ספק ששליטת הנשים בניסיון להתכחש לתפקיד הגברי ולאופיו המיוחד כמנהיג, גרמה לחורבן ולחוסר סיפוק, שמחה והצלחה בכל מערכת זוגית, ומי שהפסיד בעיקר זה הנשים.
כי אשה כנועה נהנית משפע בתחומים שבהם היתה חסרה בעבר:
א. את ההגנה והביטחון שמעניק לה הבעל.
 ב. האחריות והדאגה לאשה ולבית כולל עול הפרנסה.
 ג. נטל הבית וחינוך הילדים שעד כה היה על צוואר האשה, עבר לגבר.
 ד. זוכה להתמקד יותר בעצמה ובהגשמתה העצמית.
 ה. הערכה, חיזורים והערצה מצד הבעל.
 ו. זוכה להימשך שנית לבעל ולהעריך אותו כראוי.
כי חילוף התפקידים הורידו את המשיכה לשני הכיוונים. מאחר שגבר בטבעו נמשך לאישה ואשה בטבעה נמשכת לגבר.
בעיקר זוכה לענווה,תיקון המידות ולהשלמת יעודה. במקום לסבול ולהיאבק במי צודק או אשם, תעצימי את התכונות המיוחדות שהבורא ית' ברא לך, ואת סגולותיהן הייחודיות בתפקיד המיוחד שזכית לו, וכך תזכו לאושר של- "איש ואשה זכו שכינה שורה בביתם".
מובא ברבינו האריז"ל[שער הגלגולים הקדמה כ']שבדור המדבר שלטו הגברים על הנשים כמוכח בחטא העגל, שלקחו בכח את זהבן ועשו את העגל.
לעומת זאת הנשים היו הראשונות שתרמו את תכשיטיהן לצורך בניין המשכן. לכן בדורות  האחרונים שכרן יהיה שישלטו על הגברים. ע"פ דיוק לשון האריז"ל בזה מסתיים שכרן.
אבל אותן נשים שזכו להעניק סמכות לבעליהן, שכרן לאין קץ ולאין ערוך.
מובא עוד, שאשה שתלטנית זה משום שגלגול הקודם היתה גבר שתלטן והתיקון כעת להעניק לבעל סמכות.
טבע האיש להיות מנהיג סמכותי של הבית כי כך הוא בנוי.לעומת זאת האשה בטבעה להיות כנועה ומקבלת מבן זוגה ובלבד שלא נחשפה לרוחות רעות ולהשקפות זרות.
אותן נשים שעדיין מתקשות לסמוך על בעליהן ולתת בהם אמון, אלו תגובות על חששות ופחדים פנימיים, לכן כשסומכים, פירושו-לתת אמון מלא בלי לבדוק ולבחון בכל עת מתי יכשל.
כמו כן יש לעודד ולומר לו תמיד משפטי עידוד-"אתה יכול, מסוגל, מוכשר,סומכת עליך וכ'ו". יש להיזהר מביטויים כגון-"אני לא מאמינה,אכזבת,לא סומכת וכ'ו",כי גם אם היה סיכוי לשינוי מצידו הפסדת וחבל.
להלן סימנים שמעידים על  נשים שתלטניות:
א.מתנשא ומרגישה יותר חכמה מהבעל.

ב. מנדנדת ודורשת את צרכיה באופן מידי.
ג.מתלוננת עליו או באוזני חברותיה על בעלה.
 ד. מגיבה לו בכל עניין ופוגעת בו ליד הילדים, משפחה ואנשים זרים.
 ה. אינה מקבלת מרות, ובכל ענין תשובתה בצידה.
 ו. שומעת את עצמה חוזרת על המשפטים הבאים-"אמרתי לבעלי, אני כזו, קבל אותי כפי שאני, תשלים עם המצב, הילדים שלי,הבית וכ'ו, הדלת פתוחה, אני המפרנסת, כל מה שיש בזכותי, סגור את המזגן,אל תכנס למטבח,וחסר אם תפתח את הסירים לפני הארוחה וכ'ו".
ז. שימוש באיומים כגון-"מחר ברבנות","אתקשר למשטרה וכ'ו".
 ח. מתלוננת, מעירה ומעבירה ביקורת שלילית תמידית.
ט. הכל מובן מאליו ומגיע לה הכל.
 י. מדמיינת שאם בעלה ישמע לה אז הכל יסתדר על הצד הטוב.
 יא. לא סומכת ולא נותנת אמון ואפילו בדברים קטנים.
 יב. מחטטת ומאזינה בסתר לשיחותיו.
 יג. חושבת שהיא האדם הבוגר והחכם היחיד במשפחה.
 יד. מודאגת, עצבנית, מתוחה וכורעת תחת נטל הבית והחינוך.
טו. עושה לבעל על פי דעתה את הדברים שהוא מסוגל לעשות בכוחות עצמו,כמו לקנות לו תחתונים והלבשה וכ'ו, בלי שנתבקשה.
 טז. סובלת  מחרדות ודיכאונות.
 יז. מרגישה עייפה מותשת.
 יח. מתנקמת בו בעניינים של בינו ובינה.
 יט. כועסת עליו ומקנאה בהצלחותיו.
 כ. עורכת השוואות במעמדו  ומשכורתו  בינו לבינה  וכן בין שאר גברים.
 כא. דוחה את מתנותיו או מותחת עליהן ביקורת.
 כב. חושבת על גירושין ומדמיינת על גבר מתאים, מתחשב, מבין ומוצלח יותר.
 כג. חושבת שעדיף לחיות לבד ולגדל את הילדים ללא צורך בעזרה ובעיקר לא ממנו.
 כד. מרגישה חסרת אונים  שצרכייך אינם מסופקים זמן רב.
 כה. מגיע לה הכל ואינה מסתפקת ממה שמעניק לה.
 כו. חסרת הכרת הטוב.
 כז. מתקנת אותו באופן תמידי ושואפת לשנותו.
 כח. מתנצחת עימו ואינה מרוצה ממעשיו.
 כט. נעדרת מהבית לעתים קרובות ללא הודעה מוקדמת כדי לקבל יחס וצומי.
מובן שאין צורך בכל  הסימנים, אבל הרוב יעידו בעד עצמם,
שבת שלום ומבורך.