|
פרשת השבוע:
וירא!!
מפטירין:
ואשה אחת!
מלכים ב',ד'!
טו' מר חשון תשפ"ה.
מעניין הפרשה:
ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת" [פרק יח פםוק טו].
מובא בפרשה שבאים שלושה מלאכים לאברהם,ואחד הסיבות כדי לבשר לו ששרה יולדת בן.
שרה שומעת את הדברים וצוחקת על כך כי לא מאמינה שתלד בן.
הקב"ה מוכיח את אברהם ואומר לו "למה צחקה שרה וכ'ו".
לאחר מכן שרה מכחישה את צחוקה,ככתוב-
"לא צחקתי כי יראה".
השאלה מדוע שרה מכחישה את צחוקה?
ועוד,מדוע הקב"ה שואל את אברהם ולא את שרה?
נקדים-
אחת התכונות החזקות שקיימות באשה כאשר ממנה היא שואבת את כל כוחה עידודה והצלחתה זה-
בקבלת חשיבות והערכה ובעיקר מהבעל.
תכונה זו מושרשת בה מראשיתה ולא בבחירתה.
בעבורה לוותר על תכונה זו,זה כמו לוותר על חמצן החיים.
את עיקר ההערכה והחשיבות היא זקוקה ומצפה לקבל מהבעל ככתוב-
"אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך".
כלומר,
כל תשוקתה ומאווייה תלויים בקבלת הערכה זו.
יתרה מכך-
גם אם יהיה לאשה את התפקיד החשוב ביותר, וקרירה מזהירה שמתוקף תפקידה מקבלת כבוד והערכה מחוץ לבית,כל זה אינו שווה לה אם לא תקבל הערכה זו מבעלה,
ככתוב-
"והוא ימשול בך".
יוצא מכאן-
שהבעל מושל בהצלחה, בכישלון, בשמחה,בעצב ובמצב רוחה וכ'ו.
וכן כל רגשותיה ותחושותיה תלויים ישירות ביחס ובהערכה שמעניק לה ובזה אין לה בחירה כמבואר היטב.
מצד שני-
תכונה זו מקשה עליה מאוד להודות בכישלונות, בעיקר כשתפסה בעלה בשעת קלקלתה ומכריחה להודות,עד כדי לשקר,ומבלי מתכוון,[כלומר מחוסר מודעות].
עומק הענין-
בגלל הצורך הנפשי העמוק לקבל הערכה וחשיבות מהבעל,קיים באשה מתחת לסף הכרתה סוג של פחד פנימי [דמיוני], שאם תודה בכישלונותיה אזי החן והחשיבות שלה ירדו בעיני בעלה.
יש לזכור-
פחד זה אינו בבחירתה וכמעט אינו בשליטתה כאמור.
בעבור תכונה זו מוכנה למסור נפש ובלבד שלא לוותר על החן והחשיבות שזקוקה מבעלה.
מידה זו היא לא מום או חסרון חלילה,אלא מקורה מתוקף שלמותה,כלומר הצורך להרגיש הכי מושלמת בעיניו.
לפיכך הודאה מבחינתה זה ירידת ערך ביחס לבעלה [לא שזה נכון],כי כך היא בנויה מראשיתה כמבואר.
ע"פ הקדמה חשובה ויקרה זו נסביר-
מדוע שרה אמנו מכחישה את צחוקה ולא מודה:
א. ללמדנו את הצורך העמוק בקבלת חשיבות והערכה זו מהבעל.
ב. לא לתפסה בשעת קלקלתה.
ג. צורך זה הוא ערכי בעבורה עד כדי לשקר,ככתוב-"כי יראה".
כלומר-
פחד זה אינו בשליטתה כאמור.
לשאלה-
מדוע הקב"ה פונה לאברהם ולא לשרה?
עומק העניין-
כדי ללמדנו שאם האשה נכשלה או חסרה בדבר מסוים,חסרון ופגם זה הוא שייך גם לבעל,אבל בדקות יותר, מבחינת-
"כל הפוסל במומו פוסל".
לפיכך הקב"ה פונה לאברהם ולא לשרה,כדי לומר לו,שאם הוא היה שלם באמונתו ע"פ מדרגתו כמובן,
אזי שרה לא היתה צוחקת,לכן זו הסיבה שהקב"ה פונה לאברהם בדווקא ולא לשרה,כדי ללמדנו על דקות שורש החטא,כאמור.
נקודה חשובה-
קיימת טעות אנוש, שכמעט כולנו נכשלים בה, והיא נובעת מחוסר דעת נכונה, וחסרון הבנה במשמעות אמת ושקר.
כלומר-
שחייבים לומר את האמת הכואבת.
בעיקר לתפוס את האשה בשעת קלקלתה ולהוכיחה על כישלונותיה ולאלצה להודות.
טעות זו מקורה ממידת האגו והגאוה,ובנוסף לסיבות הקודמות שמנינו.
עומק העניין-
היצר מפתה ומרמה אותנו שאנו אמיתיים וחייבים לומר את האמת הכואבת ובגלוי לזולתנו, ולא משנה מהו המחיר.
יש לציין שאין בדיחה יותר מצחיקה ושקר יותר גדול, מכך שאנו מוכיחים את זולתנו ואומרים להם את האמת הכואבת, ואת כל מה שאנו חושבים עליהם, ובו זמנית אנו פוגעים ושופכים את דמיהם בטענה שאנו אנשים אמיתיים.
חז"ל אומרים-
"סוף מעשה במחשבה תחילה".
כלל זה אומר שצריך לחשוב תחילה לפני כל מעשה ודיבור מה יהיה תוצאותיו.
אם אמירה זו תביא לשלום לומר, ואם תביא פירוד,מחלוקת ומריבה לשתוק.
יתרה מכך-
כותב הרב דסלר-
שכל אמירה ודיבור שנדמה לנו שהן של אמת,אולם אם מביאות בסופו של דבר לפירוד ומחלוקת זה שקר.
וכל שקר[כלומר שינוי מהאמת],שמביא בסופו לשלום ואחדות זהו אמת.
עומק הדברים-
אמת ושקר זה יחסי לכל אחד והוא נקבע ע"פ השקפתו והבנתו של האדם.
המשל של החצי כוס המלאה ממחיש לנו הבנה זו.
המסתכל תמיד על החצי כוס הריקה,על השחור,על החסרונות והמומים של הזולת,ע"פ הבנתו הרי הוא צודק,כולם טועים וצריכים להשתנות ורק הוא האדם השלם.
אולם התוצאה הוא חי בהרגשה רעה של מרירות,אכזבה ותסכול.
לעומת זו המסתכל על חצי הכוס המלאה,הצד הטוב והחיובי,גם אם הוא אינו צודק,אך התוצאה הוא זוכה לחיות בהרגשה של שמחה,רוגע ושלמות.
הכלל בזה,
תחשוב טוב תרגיש טוב,תחשוב רע תרגיש רע.
כידוע כל אלו שפירקו את בתיהם והרסו להם ולילדיהם את החיים,הסיבה לכך מהאמת והצדק היחסי שלהם.
אולם בשורש מה שהביא אותם למציאות עגומה זו, מידת הגאוה וחסרון הבנת החיים ולא האמת כאמור.
גם אם נאמר שהם צודקים,אם האמת הזו הביאה אותם לתוצאות הללו, הרי זה השקר הגמור ובתי הדין מלאים מזה כידוע.
יתרה מכך-
הבדיקה והמודד לאדם אם הוא אמיתי או לא,יברר זאת על עצמו ולא על אחרים.
כלומר-
יבדוק כמה פעמים בחייו היה מוכן לקבל אמת מזולתו,להודות ולבקש סליחה, ואם לא, יגלה שזה בגלל ששאף להרגיש אמיתי על חשבון הזולת ולפגוע בהם.
יתרה מכך-
היצר מפתה אותנו שאנו אמיתיים ומוכנים להודות על האמת,רק מה שאומרים עלינו זה לא נכון.
על כך חז"ל אומרים-
ש-"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו".
לאלו שעדיין טוענים שהם אמיתיים,בזמן מבחן כשנוגע להם באופן אישי, מתגלה האמת לאמיתה עד כמה הם טועים,אולם אין להם את האומץ להודות על כך,[אפשר להביא המון דוגמאות מהחיים].
ועוד-
אף אחד מאיתנו לא אוהב שמושיטים כלפיו אצבע מאשימה ומגלים את חסרונותיו, למרות שהם אמיתיים,לכן מה ששנוא עליך אל תעשה לאחרים.
לפיכך מתבאר מהפרשה-
את הזהירות היתרה בכבוד הזולת ובעיקר
את רגישות האשה.
מכיון-
שאת כל שמחתה וחיותה שואבת בעיקר מהיחס, הערכה והכבוד שמקבלת מבעלה כאמור.
לכן-
גם אם צריך להוכיחה,מקודם להשתתף בכאבה מבלי להאשימה,ביחידות ולא בזמן קלקולה,כפי שמצוין בפרשה.
יש לזכור-
"השלום והאמת אהבו",
איזה היא אמת?
שמביאה לשלום.
פינת שלום בית!!
צריך לדעת ולהפנים שהבסיס שעליו נשען הבית והציר המרכזי להצלחה בכל ענייני שלום בית,זה לדעת איך לשים את האשה בראש סדר העדיפויות ולתת לה את ההרגשה שהיא מעל הכל ולפני הכל שזה צורך נפשי גבוה בעבורה ואין זה בשליטתה כאמור לעלונים הקודמים.
אם הבעל רואה שהוא משקיע זמן כח שיחות מיגעות ומאמצים לפייס את אשתו ולרצותה כולל קניות מתנות וכ'ו,ועדין אינה מרוצה,כועסת,מתלוננת וכ'ו,הסיבה לכך שלא הבין והפנים אצלו את הצורך הנפשי העמוק שלה להרגיש במקום הראשון,לכן התנהגותו כלפיה מהשפה ולחוץ.
לפיכך לא מצליח להעביר לה הרגשה זו,לכן מפצה אותה בדברים חיצוניים, [סוג של כבוי שריפות ותו לא],לכן כל עוד שלא קבלה ממנו את הרגשת החשיבות שהיא זקוקה לה מעל הכל,תמיד תתרעם, תתלוננן ולא תהיה מרוצה ורגועה כאמור!!
ועוד-
כל מה שיעשה למענה אם זה רק כדי להשלים את הדבר שעליו התלוננה,לעולם לא יוכל לפיסה ולרצותה בשלמות, אלא סוג של כבוי שריפות כאמור ותו לא.
כי כל זמן שמתייחסים לתלונות האשה באופן חיצוני, למרות שהיא בעצמה טוענת שזו הבעיה ולא מצליחים לרדת לשורש הסיבה-
שמה שיגרום לה רוגע,אושר ושלוה, זה אך ורק קבלת הערכה ומקום ראשון,ולא,לעולם היא לא תהיה מאושרת.
ועוד-
משא התלונות והדרישות רק יגדלו ויתעצמו והבעל ישאר כעוס ומתוסכל ולא יבין מדוע הוא לא מוערך אצלה ומה רצונה ממנו.
יש לזכור ולדעת-
כי האשה חסומה ואינה יודעת להגדיר את הצורך העמוק שלה בקבלת חשיבות ומקום ראשון ולומר בפה מלא- " זה מה שיעשה אותי מאושרת".
לכן היא מוציאה את תסכולה ע"י ביטויים כמו-
"אתה לא אוהב אותי","אנוכי", "כל מה שאתה עושה זה בשבילך" וכ'ו.
וכן תלונות ודרישות בלי סוף המלווים בכעסים,ריבים,בחוסר סיפוק והערכה כלפיו.
יוצא-
שהבעל לתומו לא מבין איך לאחר שתיקן את החסרונות והשלים את הדרישות, מדוע אינה מרוצה?
לפיכך כאשר הבעל שומע תלונות ודרישות מסוג זה, וע"פ הבנתו הם שוליים ושטותיים ושאין בהם שום עניין חשוב, צריך לדעת שאשתו מביעה כאבים גדולים ועמוקים,רק לא יודעת להגדיר את כאבה כמבואר היטב.
יתרה מכך-
בפרט כאשר התלונות הם על דברים קטנים ושטותיים ע"פ הבנתו והיא עושה מזה מריבה גדולה.
ידע שמסתתרים מאחורי זה צער וכאב גדול, כאשר היא חסומה מלהגדיר ולהסביר את צערה האמיתי ומלבישה את כאבה בדברים שונים ומשונים שאינם קשורים כלל ולא מובנים כאמור, אשר מותירים את הבעל מבולבל ומתוסכל.
לפיכך-
יש להיזהר לא לזלזל ברגשותיה או לפגוע בה,אלא להתייחס בכובד ראש ובשיא הרצינות ולדעת כי שורש כל המתחים והכעסים שלה נובעים מצורך נפשי עמוק שזקוקה לו מעל הכל,את הרגשת חשיבות ומקום ראשון כאמור,
[אלא אם נוסף לכך גם בעיות וחוסר סיפוק לאשה ביחסי אישות,שעל כך נכתוב בהזדמנות אחרת בס"ד,כי תגובותיה זהות לזה].
לפיכך כאשר האשה מקבלת יחס וחשיבות מספקים,היא רגועה, אינה צריכה את בעלה לידה בפועל,אדרבה נוכחותו רק מפריעה לה ומכניסה אותה ללחץ,כי הרבה יותר נח לה ומשחרר אותה להתעסק בענייניה כשהוא לא נמצא בבית.
אולם כאשר יחסו אליה מזולזל ואינו כהוגן,מתעוררת בה הרגשה שהפסידה את מקומה ומלבישה את כאבה בתלונות ובדרישות שאינן מן העניין כאמור.
כמו- לבוא לבית מוקדם,לעזור עם הילדים ולהישאר לזמן ארוך וכ'ו.
הראייה-
גם כאשר הוא מגיע מוקדם ועוזר,עדין זה לא מספק ומרצה אותה.
הבעל לתומו כאשר אינו יודע יסוד זה של מקום ראשון,
נשאר מתוסכל ומבולבל כאמור, ובעיקר מאחר שהגיע מוקדם ומלא את כל המטלות והדרישות ועדין אשתו אינה מפויסת.
מצד שני-
האשה חסומה בלהגדיר את מקור הבעיה כאמור ומחפשת למצוא סיבה להוצאת תסכולה ומרירותה, ותולה את צער הרגשתה בענין שאינו קשור כלל כמבואר היטב~!!
שוב הבעל בתמימותו מתייחס לאותה סיבה חדשה כדי לרצותה ואינו מבין מדוע אינה מתרצה,
וענין זה חוזר שוב עד שנוצר קצר תקשורתי.
הוא טוען כלפיה שהיא חולת נפש, והיא טוענת כלפיו אנוכי וחסר לב,עד שהעניינים מסתבכים ומערכת היחסים נהרסת ומכאן לפירוק הבית הדרך קצרה.
לסיכום:
אין פחד ואיום יותר כואב ומצער לאשה מזה שיש לבעל מישהו או משהו יותר חשוב ממנה.
ברגע שמצטייר בליבה דבר כזה,
מעכשיו כל מה שיעשה בעבורה לא ישנה את הרגשתה,מרירותה ותסכולה עד שיחזיר לה שוב את האימון ותחושת ההרגשה של המקום ראשון ורק אז יזכו לשלום בית.
פינת ההלכה!!
כהמשך הלכות טהרה:
א. הרגישה שנפתח מקורה ובדקה עצמה מיד ולא מצאה שום מראה, טמאה משום שאי אפשר לפתיחת מקור בלא דם.
ב. הרגישה שנפתח מקורה ובדקה מיד ומצאה מראה טהור, טהורה.
ג. כמו-כן אם לבשה באותה עת בגד לבן תחתון מהודק לגופה,או שהיה באותו מקום טמפון ומצאה מראה טהור-טהורה.
ד. הרגישה זיבת דבר לח,או רעד,או זעזוע,ובדקה עצמה ולא מצאה כלום, טהורה.
ה. מצאה כתם שלא בהרגשה לאחר תשמיש,או לאחר הטלת מי רגלים,דינו ככל-"דיני כתמים",ולא דנים אותו כדם הבא בהרגשה,ואחינו האשכנזים מחמירים.
ו. בזמנינו רוב הנשים אינן מרגישות פתיחת פי מקור או רעד או זעזוע אפילו בזמן המחזור החודשי,אלא מרגישות רק בנזילת הדם,ועם כל זה דינן טמאות מן התורה,כיון שהדם נוטף מגופן בשפע ומרגישות זמן ממושך קצת כאב וחולי מחמת ראיה זו.
ז. שמשו הבעל והאשה,ובשעת תשמיש הרגישה שיוצא דם מרחמה,לא יפרוש הבעל מיד באבר חי,מפני שיציאתו ממנה הנאה היא לו כביאתו במירוק האבר,אלא יסמוך גופו על אצבעות ידיו ורגליו ולא יגע בה כדי שלא יהנה ממנה,וימתין עד שימות האבר לגמרי,ויפרוש ממנה באבר מת,יעשה תשובה, ויהיה ירא וחרד על עבירה חמורה זו שבאה לידו.
שלום בית
מהדורה שנייה:
תקשורת חלק ב', נשים וגברים מדברים בשתי שפות שונות:
גברים חייבים לעבור תהליך הנקרא-הוכחה עצמית על מנת לרכוש הערכה עצמית טובה.
זה הכרחי להגעת יעדם והצלחתם הסופית בתהליך חשוב זה, על מנת להוכיח לאחרים, לעצמם ובפרט לבת זוגם שהם מוצלחים דיים.
הצעד הראשון שגבר צריך לעשות על מנת לצמצם תהליך זה, ללמוד ולדעת שזה- בסדר לעשות טעויות, להיכשל ושאין בזה שום בושה או חסרון.
מאחר וקיים פחד דמיוני לגברים שאינם מוצלחים וכישרוניים דיים, הם זקוקים לאישור והסכמה ובפרט מנשותיהן שהם טובים די הצורך בעבורן, [כפי שאימם הטיבה ומטיבה לעשות זאת תמיד] ורק לאחר מכן יחושו קשר חשוב למערכת הזוגית שיעורר בהם צורך להשקיע את מיטבם.
כמו כן-
ישנה חשיבות רבה לגברים לקבל מנשותיהם עידוד והערכה על כך שהם חשובים כפי שהם, מבלי שידרשו לעשות שינוי כלשהו ודווקא מנקודת זינוק זו, הם ישתנו לטובה על מנת להוכיח לבת זוגם שהם אכן טובים ומוצלחים דיים, עם סבלנות והתמדה מנצחים וודאי.
קיים קושי רב לגברים לתת אוזן קשבת ותמיכה רגשית לנשיהן.
סוד הדבר-
גברים סובלים מתחושת כישלון, בעיקר עקב שמיעת בעיותיהן ורגשותיהן השליליים של נשיהן. מאחר והם מייחסים את סיבת כישלונן ישירות אליהם, לכן זו הסיבה שקשה לגברים במיוחד להקשיב להן.
עומק העניין-
בטבעו של כל גבר להרגיש הגיבור והמוכשר עבור רעייתו.
לכן כאשר היא מאוכזבת או משדרת לו אומללות וכל שכן אומרת לו בגלוי, הוא חש במפתיע תבוסה וכישלון.
כי אומללותה מאשרת למעשה את פחדו העמוק שהוא אינו מוצלח דיו, אינו מספקה ואין ביכולתו לרצותה.
לפיכך-
גברים רגישים במיוחד למרות שאינם מראים זאת בגלוי, היפך הנשים שמוציאות את רגשותיהן ותסכוליהן החוצה.
לכן גברים זקוקים לתמיכה ועידוד מנשיהן, כי זה מסייע להם להיווכח שהם מוצלחים דיים כמו שהם ומסוגלים לרצות ולהשביע את רצונותיהן.
דווקא בנקודה-
זו, הם יעשו הכל כדי להוכיח שהם אכן מוצלחים וראויים לאימון.
גבר ששפר עליו גורלו וזכה לאשה תומכת ואוהבת בכל המובנים ובעיקר כאשר נכשל, הוא זוכה לתחושת בטחון שאכן הוא יכול ומסוגל לרצות את בת זוגו.
התוצאה-
אין הגבר נבהל ממחויבות מפני שהוא מאמין בעצמו עקב עידוד ותמיכת רעייתו.
כמו כן-
הוא חש שגם כאשר קצרה ידו מלהעניק, או שנכשל בלרצות, הוא עדיין מוכשר וראוי להערכה ואהבה מבת זוגו על עצם מאמציו והשתדלותו.
מאחר ואת עיקר ההערכה מקבל על מאמציו ולא על הצלחותיו.
הוא נעשה מסוגל להתנצל על טעויותיו וכישלונותיו, מאחר ויודע שיקבל תגובה של סלחנות והבנה על עצם השתדלותו בלבד
וזה סוד יקר!!
עניין רגשי זה קשור גם לנשים, אולם הדגשנו נקודה חשובה זו לגברים מאחר והם רגישים במיוחד ביחס לכישלון וחוסר הצלחה, היפך הנשים כמבואר.
מצד אחד תקשורת היא מפתח להצלחה ומצד אחר היא עשויה להיות גם פתח לכישלון.
חשבו על כל הזוגות שאתם מכירים שתיקשרו ללא הרף וכיום נמצאים בבתי משפט ומתקשרים דרך עורכי הדין.
אם תקשורת זה דבר טוב, תקשורת לקויה זה הגרוע ביותר.
על מנת לדעת לתקשר נכון, צריך להכיר את מבני גוף נפש האיש והאשה על בוריים.
אם עדיין חסרים לנו לימוד והבנה זו עדיף שלא לתקשר כלל!!
נקדים-
נתאר לעצמנו שנחתנו בארץ זרה על מנת לעשות עסקים ואיננו יודעים את השפה המדוברת שם, וודאי שסיכוי הכישלון גבוהה יותר מהצלחה, למרות שיש לנו את הכישרון, כסף ואמצעים טובים, אולם את עיקר שפת האם איננו יודעים.
על אותו משקל-
כאשר מנחיתים איש ואשה לחיות יחדיו ומדברים בשתי שפות שונות, מובן שכישלונם מובטח יותר מהצלחתם.
אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני גברים, כיצד לפרש כהלכה את דברי האשה ולהעניק לה את התמיכה הראויה כאשר היא משוחחת על רגשותיה הכאובים, מבלי לחוש מאוימים ומואשמים.
כמו כן-
האתגר הגדול של הנשים לפרש נכונה את שתיקתו של הגבר ולהעניק לו תמיכה, כאשר הוא נכנס למערתו ואינו מדבר, מבלי לחוש רגשי אשם או פגיעה אישית.
התמודדות של נשים עם בעיות ופתרונן, שונה לחלוטין מגברים. לדוגמא-
נשים משוחחות ללא הרף על בעיותיהן, תסכוליהן ורגשותיהן ובאמצעות דיבורן נרגעות ובלבד שיקבלו אוזן קשבת, הבנה והזדהות ללא מתן עצות ופתרונות.
כי עצם הוצאת רגשותיהן, הן משתחררות ונהפכות לחיוביות יותר.
לגברים ונשים דרכים שונות לעיבוד נתונים.
נשים חושבות בקול רם, כאשר משתפות בתהליך הגילוי הפנימי שלהן מאזינים קשובים המעוניינים לשמוע אותן.
תוך כדי דיבור האשה מבינה את מה שהיא רוצה לומר, לכן תהליך זה של מתן חופש זרימה למחשבות והבעתן בקול רם, מסייע להן להתחבר ולהסביר את עצמן וזהו תהליך טבעי לחלוטין והכרחי ביותר.
לעומת זאת-
גברים חושבים ומעבדים את הדברים בצורה שונה לחלוטין.
לפני שמדברים או מגיבים, הם חושבים ומהרהרים היטב על התוצאות.
בתוך תוכם חושבים ומחשבים כמה מהלכים קדימה, כיצד תהיה תגובת האשה וכיצד יגיבו לה וינהגו בצורה הנכונה והמעשית.
לכן הם חייבים לעבד את הנתונים במחשבתם לפני שהם מוציאים אותה לאור.
תהליך זה עשוי להימשך בין דקות, שעות ואף ימים.
עניין זה יכול לתסכל כל אשה בהעדר הבנת נפש האיש ועלולה לחוש מואשמת, להגיב בצורה שאינה הולמת ומכובדת ולקבל כנגד תגובה שלילית בהתאם לתגובתה.
לפיכך-
תלמדנה הנשים כאשר גבר שותק ולא מגיב, זה אומר-שהוא חושב ועדיין אין לו מה לומר ולא לפרשו באופן מוטעה, שלא מתייחס, מזלזל ומתעלם.
יתרה מכך-
ככל שתפציר ותנדנד, הוא יסתגר יותר בתוך עצמו ופשוט לא יהיה לו מה לומר, מאחר שלחץ והפצרות סוגרים וחוסמים בעדו.
לכן-
בהעדר ידיעה חשובה זו, נשים מפרשות את שתיקתו כהתעלמות וזלזול ברגשותיהן ותגובתן בהתאם למצב רוחן.
כמו כן-
עלולה לדמיין את הגרוע ביותר-
"הוא שונא אותי, לא אוהב אותי, מתכוון לעזוב לתמיד ואם ידחה אותי מעל פניו איש לא יאהב אותי לעולם".
כאשר גבר לא מגיב ונכנס למערתו [שתיקתו],האשה נתקפת בפחדים, דמיונות וחושבת על הגרוע ביותר. מפני שבטבעה אינה רגילה לשתוק, אלא אם יש לה סיבות מוצדקת לכך.
כגון:
כדי לא לפגוע בבן זוגה, או כאשר אינה מעוניינת לדבר עמו מפני שאיבדה אמון ואינה רוצה בשום משא ומתן, לכן כך היא מפרשת את שתיקתו.
מכאן מובן-
מדוע נשים מאבדות איזון ואימון בעצמן כאשר גבר שותק ונכנס לתוך מערתו.
כי אינן מודעות לכך שזו דרך חשיבה והתמודדות שלו, היפך מהן שאם יש בעיות וקשיים צריך לדבר ולהוציא.
יתרה מכך,
גברים ממעטים בדיבור ככל האפשר וגם כשהם משוחחים, הם מעדיפים לדבר על מעשיהם, כישרונותיהם, הצלחותיהם, לימודיהם, חדשות, ספורט וכ'ו, אולם הם נמנעים מלדבר על רגשותיהם, היפך הנשים.
מאחר ונשים רגילות לדבר על רגשותיהן וכ'ו, הן מבקשות ופעמים מפצירות בגברים לדבר על רגשותיהם [טעות נפוצה].
יתרה מכך,
אשה שמפצירה ושואלת את בן זוגה על רגשותיו, אם הוא-"אוהבה", או "מה הוא מרגיש כלפיה", זה כמו להושיב אותו על ספסל הנאשמים ולהצליף בו אשמות וטענות שלא קשורות אליו כלל ובלי גוזמא.
חשוב לדעת-
שבעולם הגברים לדבר על רגשות זה נחשב כזר לחלוטין וגם אם עשו זאת בעבר, בדרך כלל זה מהשפה ולחוץ כי כך הודרכו לפני הנישואין.
הכלל הראשון-
בתקשורת הוא לדעת ולהכיר את השוני של המין השני, לכבד אותו מבלי לרצות לשנותו או להלחיצו ולגרום לו לומר דבר שבעטיו ירגיש לא נוח ולשקר חלילה.
נשים רבות טועות בחשבן שיכולות להגיע לחיבור טוב עם בעליהן כפי שהן זוכות לעשות זאת עם חברותיהן ע"י שמביעות רגשות ומאזינות לרגשות,לכן מבקשות מבעליהן לחלוק עמן את רגשותיהם.
לשאול גבר-
"איך הוא מרגיש כלפי אשה"?
זה כמו לשאול אשה-
על משקלה, או על הפצעים והקמטים שיש לה בפנים, במקרה הטוב זה לא נוח, במקרה הגרוע זה מביך, מלחיץ,פוגע ומבייש מאוד.
יתרה מזו-
מאחר שגבר אינו מבטא רגשות, אלא הוא אומר את מה שהוא חושב, אין את צריכה להימנע מלדבר על רגשותייך.
כי ההאזנה לרגשותייך והבעתן בצורה מכובדת, תעזורנה לך לשאת ולתת באופן ברור, להתחבר רגשית לעצמך ,לבן זוגך ולהישאר נשית וזו מתנה נפלאה לבן זוגך.
אולם-
אל תבקשי שיבטא רגשות, כי עולם הגברים שונה מעולם הנשים.
נקודה חשובה-
למרות שגברים אינם אוהבים לדבר על רגשותיהם,קל להם להתחבר לנשיהן כאשר מבטאות רגש.
משפט-
של רגש אינו דורש ממנו להגיב, לתקן או להתווכח מי צודק.
כגון:
במקום לומר-
"הכלב של השכנים נראה תוקפני ואני חושבת שהוא עלול לתקוף את הילדים",
תאמרי-
"אני פוחדת מן הכלב של השכנים".
הוא יטיב יותר לשמוע איך את מרגישה ולא יצטרך להתווכח על מה שאת חושבת.
עומק העניין-
משפט של רגש אינו דורש ממנו להגיב ולהתנצח, עם רגשות לא מתווכחים.
לעומת זאת במשפט הראשון הוא עלול להתווכח ולשכנע אותך שאינך צודקת בקשר למה שאת חושבת על השכן או על הכלב ובסופו של דבר תמצאו את עצמכם רבים ומתווכחים על השאלה, האם הכלב מסוכן או האם השכן רשלן?
ואת מי זה מעניין או אכפת.
אם תביעי רגשות וישמע שפחדת, ישתתף בצערך ויפעל למענך וזה סוד יקר!!
דוגמא ב'-
במקום לומר-
"אני יודעת שלא טוב בשבילי לאכול שוקולד",
תאמרי-
"אני מרגישה רגשי אשם בגלל השוקולד שאכלתי".
במשפט הראשון יעזור לך למצוא שיטה איך לא לאכול יותר מדי שוקולד, דבר שעלול להעליב ולהכעיס אותך מאוד ולבסוף תמצאו את עצמכם מתווכחים כמה משקל עלית ואיך את נראית, זה עלול לצער ולתסכל אותך מאוד.
אולם-
כאשר ישמע איך את מרגישה בלבד, הוא עשוי להשתתף בצערך ולעודד אותך.
דוגמא ג'-
במקום לומר-
"אני חושבת שהמעבר לבית החדש יעשה שינוי בעבורנו",
תאמרי-
"אני מתרגשת לקראת המעבר לבית החדש".
במשפט הראשון עלול להבין כתלונה שאינו מצליח לספק אותך ולגורם לך אושר, זה יפגע בו ויגרור ויכוח האם הוא מוצלח וטוב דיו כדי לרצותך.
במשפט של רגש, הוא עשוי להתרגש ולהשתתף בשמחתך. מכאן-
החשיבות הרבה שתיצמדי לרגשותייך ותביעי אותם.
לסיכום:
למרות שגברים אינם אוהבים לדבר על רגשותיהם, הם מתחברים למשפט של רגש, כי במשפט של שכל, חשים מואשמים ולא מוצלחים דיים.
מכאן מוכח שתקשורת לקויה נובעת מחסרון הבנת נפש האיש והאישה,עוד נכתוב בזה בס"ד,
שבת שלום ומבורך.
שלום בית
מהדורה שלישית:
תקשורת-
"ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת",[פרק יח פסוק טו]. מובא בפרשה שבאים שלושה מלאכים לאברהם ואחת הסיבות כדי לבשר לו ששרה יולדת בן. שרה שומעת את הדברים וצוחקת על כך, כי לא מאמינה שבזקנותה תלד בן. הקב"ה מוכיח את אברהם ואומר לו- "למה צחקה שרה וכ'ו". לאחר מכן שרה מכחישה את צחוקה ככתוב-"לא צחקתי כי יראה". השאלה הגדולה מדוע שרה מכחישה את צחוקה? ועוד, מדוע הקב"ה שואל את אברהם ולא את שרה? נקדים-אחת התכונות החזקות שקיימות באשה כאשר ממנה היא שואבת את כל כוחה,שמחתה והצלחתה זה- בקבלת כבוד וחשיבות ובעיקר מהבעל.
תכונה זו מושרשת בה מראשיתה ולא בבחירתה. בעבורה לוותר על הרגשה ותחושה זו,זה יותר מלוותר על חמצן החיים. את עיקר הכבוד, ההערכה והחשיבות היא זקוקה ומשתוקקת לקבל בעיקר מהבעל ככתוב-"אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך". כלומר- הבעל מושל ברגשותיה, מחשבותיה ותחושותיה וכל תשוקתה ומאווייה תלויים בקבלת הערכה זו.
יתרה מזו-
גם אם יש לאשה תפקיד חשוב ביותר וקרירה מזהירה שמתוקף תפקידה מקבלת כבוד גדול והערכה מרובה מחוץ לבית, כל זה אינו שווה לה אם לא זכתה לקבל הערכה זו מבעלה, ככתוב-"והוא ימשול בך". יוצא מכאן- שהבעל מושל בהצלחה, בכישלון, בשמחה, בעצבות ובשינוי מצב רוחה.
כמו כן-
כל רגשותיה, תחושותיה, בטחונה ודימוייה העצמי תלויים ישירות ביחס, בהערכה ובכבוד שמעניק לה בן זוגה ואין לה בחירה ושליטה בזה. לעומת זאת,
תכונות אלו מקשים עליה להודות בכישלונות ובחוסר הצלחה, עד כדי לשקר ומבחינתה זו האמת, בעיקר כשרואים אותה בשעת כישלון, מוכיחים ומכריחים אותה להודות.
עומק העניין,
מפאת הצורך הנפשי הרב שלה לקבל כבוד וחשיבות, קיים באשה מתחת לסף הכרתה פחד פנימי [דמיוני]שאם תודה בכישלונותיה, אזי החן והחשיבות שלה ירדו בעיני בעלה.
פחד זה אינו בבחירתה וכמעט אינו בשליטתה.
בעבור תכונות אלו מוכנה למסור נפש ובלבד שלא לוותר על החן, הכבוד והחשיבות שזקוקה ובפרט מבעלה.
תכונות אלו אינן מומים או חסרון חלילה, אלא מקורן מתוקף שלמותה, להרגיש הכי מוכשרת ומושלמת בעיני בעלה.
יוצא-
שהודאה מבחינתה זה ירידת ערך וסוג ב' בעיני בעלה, כי כך היא בנויה מראשיתה כאמור.
מכאן מובן-
מדוע שרה מכחישה את צחוקה ולא מודה:
א. ללמדנו את הצורך הרב והעמוק של האשה בקבלת כבוד והערכה מהבעל.
ב. לא לתפסה בשעת קלקלתה.
ג. צורך זה הוא ערכי בעבורה עד כדי לשקר, ככתוב-"כי יראה", כלומר פחד שאינו בשליטתה.
לשאלה השנייה מדוע הקב"ה פונה לאברהם ולא לשרה?
על מנת ללמדנו שאם האשה נכשלה בדבר מסוים, בדקי דקות פגם זה הוא שייך גם לבעל.
לפיכך הקב"ה פונה לאברהם ושואלו-"למה צחקה שרה וכ'ו", כדי לרמוז לו שאם הוא היה שלם באמונתו וע"פ מדרגתו כמובן,שרה לא היתה צוחקת, אצלו זה בדקות ואצלה זה התבטא בצחוק
וזה סוד יקר!!
קיימת טעות אנוש שכמעט כולנו נכשלים בה והיא נובעת מחוסר שיקול דעת נכון, שחייבים לומר את האמת הכואבת לזולת.
בעיקר לתפוס את האשה בשעת קלקלתה, להוכיח אותה על כישלונותיה ולאלצה להודות.
טעות זו נובעת ממידת האגו והגאווה והיצר מוסיף לפתות ולרמות אותנו שאנו אמיתיים וחייבים לומר את האמת הכואבת ולא משנה מהו המחיר.
יש לציין שאין בדיחה מצחיקה יותר ושקר גדול יותר מכך שאנו מוכיחים את זולתנו ואומרים להם את האמת הכואבת בגלוי, פוגעים ושופכים את דמם ומרגישים טוב על חשבונם בטענה שאנו אנשים אמיתיים.
חז"ל אומרים-
"סוף מעשה במחשבה תחילה".
כלומר צריך לחשוב תחילה לפני כל מעשה ודיבור מה יהיו תוצאותיהם. אם ינחילו שלום, אחדות וכ'ו לומר ואם יגרמו לפירוד, מחלוקת ומריבה לשתוק.
יתרה מכך,
כותב הרב דסלר שכל מעשה ודיבור שנדמה לנו שזה אמת, אולם אם מביא בסופו לפירוד ומחלוקת זה השקר הגמור, וכל שקר[כלומר שינוי מהאמת]שמביא בסופו לשלום ואחדות זה האמת.
עומקן של דברים,
אמת ושקר זה יחסי לכל אחד והם נקבעים ע"פ השקפתו, הבנתו ומדרגתו של כל אדם ואדם.
המשל של החצי כוס המלאה ממחיש לנו הבנה זו.
המסתכל תמיד על החצי כוס הריקה, על השחור, החסרונות והמומים, ע"פ הבנתו ותפיסת עולמו הרי הוא צודק, אולם חי בהרגשה רעה של מרירות, אכזבה ותסכול.
לעומת זאת-
המסתכל על חצי הכוס המלאה, הצד הטוב והחיובי, גם אם הוא אינו צודק, אבל זה משפיע עליו אנרגיות חיוביות וחי עם תחושת שמחה, רוגע, סיפוק ושלמות.
הכלל בזה-
תחשוב טוב תרגיש טוב, תחשוב רע תרגיש רע. הפרשנות משפיעה וקובעת את הרגשות אם לטוב או לרע. כידוע כל אלו שפירקו את בתיהם והרסו להם ולילדיהם את החיים,זה מפאת האמת והצדק היחסי שלהם, אולם בשורש מה שהביא אותם לכשלון ולמציאות עגומה זו, מפאת שהתעסקו בחסרונות בלבד ומידות הגאווה, האגו והניצחון הכריעו את הגורל והמשפחות תרמו לזה לא פחות.
מעשה-
שנסעתי עם זוג לבית הדין הרבני על מנת לנסות למנוע גירושין.
כשהגענו נוכחתי לדעת שבית הדין מלא עד אפס מקום והבנתי שיש לי כמה שעות טובות לבלות שם.
החלטתי לנצל הזדמנות זו ולשאול את הזוגות שממתינים בתור לסיבת בואם.
הצגתי את עצמי כמגשר ועברתי לזוג זוג ושאלתי אותם מדוע הם מתגרשים?
תוך זמן קצר הבנתי שכולם צודקים ולמרבה הפלא-הצדק והאמת שלהם הוביל אותם להרוס בית ולפרק משפחות שלמות וזהו השקר הגמור!!
גם אם נאמר שהם צודקים, אם הצדק והיושר שלהם הוביל אותם לתוצאות הללו, הרי שאין שקר ורמאות גדולה מזו של עצת היצר וכל בתי הדין מלאים מזה.
יתרה מכך-
הבדיקה והמודד לאדם אמיתי הוא- יעשה בדק בית על עצמו ולא על אחרים, ויבדוק כמה פעמים בחייו קבל אמת מזולתו, הודה וביקש סליחה ולא שאף להרגיש אמיתי על חשבונו לפגוע ולשפוך את דמו.
כוחו של היצר לשכנע אותנו שאנו אמיתיים ואין לנו בעיה להודות על האמת, רק מה שאומרים עלינו זה לא נכון. על כך חז"ל אומרים ש-"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו".
לטוענים שהם אמיתיים, בזמן מבחן כשנוגע להם הדבר, מתברר להם עד כמה הם רחוקים מהאמת, אולם אין להם את האומץ להודות.
שום אדם לא אוהב שמושיטים כלפיו אצבע מאשימה ומגלים את חסרונותיו, לכן- מה ששנוא עליך אל תעשה לאחרים.
מתבאר-
מפרשה זו, את הזהירות היתרה בכבוד הזולת ובעיקר את רגישות האשה, מאחר שכל שמחתה וחיותה שואבת בעיקר מהיחס והכבוד שמקבלת מבעלה.
גם אם צריך להוכיח אותה, להאיר ולא להעיר, להשתתף בכאבה מבלי להאשימה, ביחידות ולא בזמן קלקולה.
שלום בית
מהדורה רביעית:
צריך להבין ולהפנים שהבסיס שעליו נשען הבית והציר המרכזי להצלחה בכל ענייני שלום הבית,זה לדעת איך לשים את האשה בראש סדר העדיפויות ולתת לה את ההרגשה שהיא מעל הכל ולפני הכל שזה צורך נפשי רב בעבורה ואין זה בשליטתה כאמור לעלונים הקודמים.
אם הבעל רואה שהוא משקיע זמן, כח, שיחות מיגעות ומאמצים לפייס את רעייתו ולרצותה כולל קניות מתנות וכ'ו, ועדיין אינה מרוצה, הסיבה לכך שלא הפנים אצלו את הצורך הנפשי העמוק שלה להרגיש במקום הראשון, לכן התנהגותו כלפיה מהשפה ולחוץ, לפיכך לא מצליח להעביר לה הרגשה זו.
ועוד,
כל מה שיעשה למענה אם זה רק כדי להשלים את הדבר שעליו התלוננה, לעולם לא יוכל לפיסה ולרצותה בשלמות, אלא סוג של כבוי שריפות ותו לא.
כי כל זמן שמתייחסים לתלונות האשה באופן חיצוני, למרות שהיא בעצמה טוענת שזו הבעיה ולא מצליחים לרדת לשורש הסיבה שמה שיגרום לה רוגע, אושר
ושלוה, זה אך ורק קבלת כבוד ומקום ראשון, לעולם היא לא תהיה מאושרת.
כמו כן-
משא התלונות והדרישות רק יגדל ויתעצם והבעל יישאר כעוס ומתוסכל ולא יבין מדוע הוא לא מוערך אצלה ומה רצונה ממנו.
חשוב לדעת-
כי האשה חסומה ואין לה את האומץ להגדיר את הצורך העמוק לקבלת חשיבות ומקום ראשון ולומר בפה מלא-
" זה מה שיעשה אותי מאושרת".
לכן היא מוציאה את תסכולה ע"י ביטויים כמו-"אתה לא אוהב אותי", "כל מה שאתה עושה זה בשבילך וכ'ו". תלונות ודרישות בלי סוף המלווים בכעסים, ריבים, בחוסר סיפוק והערכה כלפיו.
הבעל לתומו לא מבין איך לאחר שתיקן את החסרונות והשלים את הדרישות, מדוע אינה מרוצה.
לפיכך-
כאשר הבעל שומע תלונות ובקשות וע"פ הבנתו הם שוליים ושטותיים, צריך לדעת שרעייתו אינה יודעת להגדיר את בעייתה ולגעת בנקודת כאבה!!
בעיקר כאשר מתלונות על דברים פעוטים ושטותיים שע"פ הבנתו היא עושה מזה מחלוקת ומריבה גדולה, ידע שמסתתרים מאחורי זה צער וכאב גדול, כאשר היא חסומה מלהגדיר ולהסביר את צערה האמיתי ומלבישה את כאבה בדברים שונים ומשונים שאינם קשורים למצב ולא מובנים לבעל בפרט ומותירים אותו מבולבל ומתוסכל.
לפיכך-
יש להיזהר ולא לזלזל ברגשותיה או לפגוע בה חלילה, אלא להתייחס בכובד ראש ובשיא הרצינות לתלונותיה ולדעת כי שורש כל המתחים והכעסים שלה נובעים מהצורך הנפשי והעמוק שזקוקה לו מעל הכל וזה-
הרגשת חשיבות ומקום ראשון כמבואר.
פעמים רבות כאשר האשה מתלוננת על דברים פעוטים שמפריעים לה ומגלה חוסר יציבות ורוגע, זה נובע בגלל חוסר סיפוק בעניינים של בינו ובינה ודי למבינים.
מובן-
כי האשה אינה צריכה את בעלה לידה בפועל, אדרבה נוכחותו רק מפריעה לה ומכניסה אותה ללחץ, כי הרבה יותר נח לה ומשחרר אותה להתעסק בענייניה כאשר הוא לא נמצא בבית. אולם-
אם יחסו אליה מזולזל ואינו כראוי, מתעורר בה פחד שהפסידה את מקומה ומלבישה כעת את כאבה בתלונות ובדרישות.
בעיקר-
לבוא לבית מוקדם, לעזור עם הילדים ולהישאר לזמן ארוך מהרגיל.
הקושי הגדול,
גם כאשר הוא מגיע מוקדם ומגיש את עזרתו, עדין זה לא מספק ומרצה אותה.
הבעל נשאר מתוסכל ומבולבל, מאחר שהגיע מוקדם והשלים את הדרישות ועדיין אשתו אינה מפויסת, מפאת והאשה חסומה בלהסביר את מקור בעייתה, מחפשת סיבות להוצאת תסכולה ומרירותה ותולה את צערה בעניינים שאינם קשורים לכאבה.
הבעל שוב בתמימותו מתייחס לאותם סיבות כמקור לבעייתה ומנסה לרצותה ואינו מבין מדוע אינה מתרצה.
עניין זה חוזר חלילה עד שנוצר קצר תקשורתי, הוא טוען כלפיה שהיא חולת נפש וזקוקה לטיפול והיא טוענת שהוא אנוכי ואני אוהב אותה, מכאן-
עד לפירוק הבית הדרך קצרה.
לסיכום:
אין גורם מאיים, מפחיד, כואב ומצער לאשה יותר מזה שיש לבעל מישהו או משהו יותר חשוב ממנה.
ברגע שמצטייר בליבה דבר כזה, מעכשיו כל מה שיעשה בעבורה לא ישנה את הרגשתה, מרירותה ותסכולה עד שיחזיר לה שוב את האימון ותחושת הביטחון של המקום הראשון ורק אז יזכו לשלום בית.
שלום בית
מהדורה חמישית:
תקשורת-
כיצד רגשות מתפרצים
והטיפול בהן:
כאשר אנו נסערים ביותר, מובן שאין באפשרותנו לתקשר עם הזולת בצורה נעימה ובאותה יעילות שהיינו מעוניינים.
מפני שבמצב כזה, חוזרים ועולים רגשות העבר הבלתי
מטופלים.
נדמה שהילד שבתוכנו שמעולם לא קיבל רשות להתפרצות של זעם, עושה זאת בהווה כשהוא מבוגר, רק על מנת להשמיע את קולו כדי ששוב לא יענישו אותו ויכלאו אותו בשירותים.
זהו תהליך טבעי וחיוני לכל אלו שמושכים משקעים ורגשות שליליים מהילדות, ומי לא מושך?!
יש לזכור-
שכל רגש שדוכא פנימה בנפש האדם ולא השתחרר באופן הנכון ולא קיבל את המענה הראוי, בגיל מאוחר יותר מתפרץ
בחולי הגוף.
זו הסיבה שבימינו צעירים חולים יותר מאשר מבוגרים ותוחלת החיים התקצרה.
לכן יש לרגשותינו הבלתי מטופלים את הכח והעוצמה להשתלט עלינו, מפאת שהם קנו להם אחיזה בתודעתנו הבוגרת ומונעים מאתנו את האפשרות לקיים תקשורת תקינה, בריאה ואוהבת.
עד שלא נהיה מסוגלים להכיל ולהקשיב בהבנה ובאהבה לרגשות הללו, שהם לכאורה נראים ילדותיים ובלתי הגיוניים מן העבר, הם ימשיכו להתערב לנו בחיים, ויציקו לנו דווקא בזמנים שאנו זקוקים לשפיותנו יותר מתמיד ובעיקר בניהול תקשורת נכונה.
סוד ההצלחה-
לתקשר בצורה נכונה ובוגרת, בעיקר בזמנים שרגשות בעייתיים גואים בתוכנו, טמון במידת המודעות והיכולת שלנו, לתת לרגשות אלו ביטוי מילולי מלא ללא חשש של אימה ופחד או לחילופין ביטוי ע"י כתיבה, או להוציאם בקרב אנשים אוהבים ותומכים, או בקרב בעלי מקצוע שמסוגלים לשמוע אותנו, להבין ולהכיל בלי שידונו וישפטו אותנו, ויעניקו לנו את התמיכה הרצויה.
המטרה-
בסיכומו של דבר שנוציא רגשות שליליים, על מנת לפנות מקום לרגשות חיוביים במקומם.
ככל שנזכה לתקשר עם בן/ת זוגנו בהבנה ובאהבה ונקבל את התמיכה הראויה, כך תגבר ותשתפר מערכת היחסים לטובה.
כאשר אין ביכולתנו לשתף את בן/ת זוגנו ברגשותינו הסוערים בדרך רגועה ושקטה, כך יגבר הקושי של בן/ת זוגנו לקבל, להכיל ולהעניק לנו את התמיכה הרצויה.
אולם-
ישנה עצה נפלאה להוציא רגשות שליליים
בצורה מאוזנת ורגועה ולקבל תמיכה נפשית ראויה.
סוד העזרה הנפשית:
העלאת רגשותינו השליליים והכאובים על הכתב, היא מכשיר מעולה לעזרה עצמית.
אולם אם לא ניכנס מיד למשטר כתיבה שבסיכומו של דבר יהפוך לנו להרגל, אנו עלולים לשכוח כיצד משתמשים בו.
העצה-
שפעם אחת ביום לפחות להתיישב ולנוח ממרוץ החיים ולהתחיל לכתוב ולהעלות את רגשותנו על הכתב. בעיקר כאשר דבר מה מטריד את מנוחתנו ואין לנו אפשרות להשיח ולהוציא אותו עם קרובנו מכל סיבה שהיא.
מובן שהכתיבה יעילה לא רק כשאנו נסערים מבן/ת זוגנו, אלא בכל מקרה שאנו עוברים הרגשה לא נעימה או כאשר אנו נזכרים באירועים לא נעימים
מהעבר.
הכתיבה-
מסייעת להתגבר ולהשתחרר מתחושות לא נעימות, תרעומות, אומללות, חרדה, דיכאון, נטישה, טרדה,עייפות,או כל לחץ שמטריד.
לכן-
בכל עת שאנו חשים פגיעה מבן/ת זוגנו וברצוננו לשפר את הרגשתינו, רצוי לכתוב לו
"מכתב אהבה".
יתכן שהרגשתינו לא תשתפר מיד, אולם הכתיבה תשחרר ותניע אותנו ללכת בדרך נעימה ורצויה
יותר.
כי עצם העלאת רגשותינו על הכתב,תסייע לנו להתגבר על חרדות, להשתחרר מתרעומות ובעיקר למצוא את הכח והיכולת לסלוח לבן/ת זוגנו, כדי שנצליח לסלוח לעצמנו ולחוש אהבה כלפי הילד שבתוכנו, וע"י כך נצליח לרפא פצעים רגשיים מן העבר.
יש לזכור-
כל עת שלא נצליח לצור מגע עם רגשותינו הכאובים ונאפשר לאותו חלק ריגושי כואב להישמע ולומר את דברו, אם ע"י שיחות או באמצעות כתיבה והעלאתם על הכתב, או מאנשים תומכים ואוהבים,
אותו רגש לא ירפא.
ההקשבה-
לרגשותינו מתוך רוך והבנה,וכן העלאתם על הכתב ע"י נתינת ביטוי מילולי מלא עם כל הכאב שכרוך בזה, הם בעצם מהווים את תהליך הריפוי.
תוך כדי אימון בטכניקת הכתיבה, [שעוד נכתוב בס"ד כיצד עושים זאת], נתחיל לחוות ולהרגיש את אותו חלק ריגושי בנפשנו הזקוק לאהבה יותר מכל.
כמו כן-
ע"י הקשבה לרגשותינו מתוך הזדהות והכלה, נסייע אט אט לאותם חלקים כאובים להירפא ולהישלח החוצה.
אגב כך שהאני הריגשי שבתוכנו יתחיל לקבל את ההבנה והאהבה שהוא זקוק לו, נתחיל באופן פלאי לשפר את התקשורת שלנו עם זולתנו ובפרט עם בן/ת זוגנו, ונתחיל להגיב למצבים ולניסיונות החיים בצורה מכילה ואוהבת יותר.
למרות-
שכולנו "מתוכנתים" להסתיר את רגשותינו ולהגיב בהגנתיות ובצורה בלתי מכובדת, עדיין יש באפשרותנו לחנך את עצמנו מחדש ויש תקוה לעתיד טוב יותר.
החינוך והתרגול החדש, דורש מאתנו הקשבה והבנה כלפי רגשות שטרם התגברנו עליהם וכלפי הכאב הפנימי הכרוך בהם, שמעולם לא היתה לנו את ההזדמנות להירפא מהם.
לכן-
חובה עלינו לחשוף את החלק הריגושי הזה שבאישיותנו הזקוק שנקשיב, נבין ונקבל אותו כמו שהוא בלי להילחם עימו או לנסות לשנות אותו.
אלא להזדהות עימו ולחבק אותו, כאב אוהב ותומך לכל דבר, ורק בעקבות כך הוא ישתחרר ויתרפא ודאי.
התועלת בטכניקת הכתיבה, שזו דרך בטוחה למתן ביטוי לרגשות שליליים בלתי מטופלים, למחשבות טורדניות ולרצונות שליליים, מבלי לחשוש מביקורת או דחייה.
באמצעות-
הקשבה לרגשותינו אנו בעצם מטפלים באני הריגשי הילדותי שבתוכנו, כדוגמת אמא אוהבת המטפלת בילד הקטן שלה כשהוא בוכה, מחבקת אותו בזרועותיה ומעניקה לו את כל החום, היחס ואהבה.
למעשה, ע"י חשיפה וביטוי כל האמת ביחס לרגשותינו, אנו מעניקים לעצמנו את הרשות המלאה להיות בעלי רגשות אלו, בלי לחשוש או לפחד מפגיעה ודחייה כלשהי. מובן-
שרק בדרך טיפול בחלק הילדותי של אישיותנו, מתוך יחס של הערכה, כבוד ואהבה, אנו מאפשרים לפצעים הרגשיים מן העבר שטרם הגלידו להירפא בהווה, להישלח החוצה לחופשי ולהחליפם ברגשות ואנרגיות חיוביות יותר.
תופעה-
נפוצה בימינו שילדים רבים מתבגרים בטרם עת, מפאת שהם דוחים ומדכאים את רגשותיהם.
אולם-
כאבם הרגשי הבלתי מטופל, ממתין בתוכם פנימה ליום שבו יוכל להגיח החוצה ולהתקבל על ידם בחום ואהבה ולהירפא.
אף-על-פי שהם מנסים לדכות את רגשותיהם ואת הכאב והאומללות הכרוכים בהם, רגשות אלו ממשיכים להכאיב ולשבש להם את מהלך החיים.
יתרה מכך-
למרבית המחלות הגופניות קיימת כיום הסכמה רחבה שהן קשורות לכאב וסבל ריגשי בלתי מטופל.
כפי שציינו-
כאב ריגשי שדוכא במשך שנים, הופך לכאב גופני או למחלות פיסיות קשות, ועלול לגרום למוות בטרם עת, כפי שאנו עדים לכך בעוונות הרבים.
כמו כן-
בדרך כלל הכפייתיות, המחשבות הטורדניות, הדחפים האובססיביים וההתמכרויות למיניהן, הנם ביטוי חיצוני לפצעינו הפנימיים הרגשיים. לדוגמא-
הטרדה הגברית להיות רדוף אחר הצלחה והישגים, היא ניסיון נואש לזכות לאהבה, להערכה והערצה מהזולת או מבת הזוג, מתוך תקוה לצמצם את מכאוביו הרגשיים ואת אי השקט הפנימי שלו.
כמו כן-
האובססיה הנפוצה ביותר כיום של האשה להיראות המושלמת ביותר בכל הבחינות, איננה אלא מאמץ להיות ראויה להערצה,לחיזורים ולמקום ראשון בעיני כולם, כדי לצמצם את הכאב הריגשי שלה.
הכלל בזה-
כל דבר שנעשה במידה מופרזת ומוקצנת, זהו אמצעי לשיכוך מכאובים רגשיים הנובעים מהעבר שטרם התגברנו
עליהם!!
החברה האנושית מספקת לנו שפע של עינוגים, משככי כאבים, תרופות וסמים למיניהן, שמטרתם לסייע לנו לברוח מכאבנו ולא להרגיש את ייסורינו, אולם ללא הועיל.
לעומת זאת-
העלאת רגשותינו הכאובים ונתינת ביטוי מילולי או על הכתב, מסייעת בידינו להיות במגע ישיר ואמיתי עם רגשות אלו, על מנת להרגיש אותם ולתת להם את ההערכה וההבנה הראויה, ועל ידי כך לרפא את הכאב הריגשי ולשחרר אותו החוצה ללא צורך להילחם או לברוח ממנו, ע"י כל מיני סוגי התמכרויות למיניהן, או לדכאו פנימה עד שלבסוף מגיח ומופיע מחדש ביתר שאת ועוז.
עצה נוספת-
להתבודד ולשוחח עם הקב"ה על כל הרגשות הכאובים והרצונות השליליים.
פשוט להוציא הכל החוצה ולהשליך את זה על ה' ית' ולהאמין באמונה שלמה שהכול לטובה.
כי למען האמת בלי אמונה בקב"ה שהוא המשגיח והאחראי על הכל, אי אפשר להירפא
בשלימות.
כי טבע האדם למצוא אשמים ובמידה והוא לא מוצא, אזי מאשים את כולם או את עצמו ונופל לרדיפה עצמית הקשה
מכולם.
למי שקשה לשוחח עם הקב"ה, יכתוב "מכתב אהבה" לקב"ה ויעלה את כל רגשי הכאב, החוויות, הרצונות והתסכולים השליליים והחיוביים, ולאחר מכן ישליך את הכל על השם ית' ויבקש את עזרתו, ויאמין באמונה שלמה-
"שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד", ותראו בזה ניסים ונפלאות, זה בדוק ומנוסה
ובהבטחה!!
אם קשה לכם למחול, כתבו "מכתב אהבה", בהיפוך תפקידים.
כלומר-
העמידו פנים בשעת כתיבת המכתב, שהנכם אותו אדם שמין הראוי שתמחלו לו, ותכתבו את מכתב האהבה ממנו אליכם, אתם תידהמו להיווכח באיזו מהירות תהפכו לסלחנים, כמעין "כבשת הרש", עם דוד המלך כידוע.
אם אתם חשים מאוד נסערים, והתעוררו בכם רגשות נבזיים על אחרים או על עצמכם, תנו להם ביטוי בכתב, ואחרי כן אתם רשאים לשרוף את המכתב אם אתם מתייראים שמה אדם אחר יקרא אותו.
במקרים מעין אלו, גם מכתבים מפלצתיים עשויים להועיל.
כמו כן-
כאשר אירועים מן ההווה מסעירים אתכם ומזכירים לכם רגשות כאובים מהילדות שלא טופלו, תכתבו מיד "מכתב אהבה", לאחד מהוריכם, שתפו אותם ברגשותיכם ותבקשו את סליחתם, תידהמו מהתוצאות. אומנם-
העלאת רגשותינו הכאובים ע"י "מכתב אהבה", אכן הוא תהליך ריפוי בפני עצמו.
אולם אין הוא יכול לספק לנו את הצורך שמישהו אחר ישמע, יבין ויתמוך בנו.
כאשר אנו כותבים "מכתב אהבה", אנו למעשה אוהבים את עצמנו, אולם כאשר אנו משוחחים ומשתפים אדם אחר ברגשותינו ונתמכים על ידו, אנו בעצם מקבלים
אהבה.
על מנת שיכולתנו לסלוח לעצמנו תגדל, כדי שנצליח לרפא את כאבנו, יש לנו צורך לקבל אהבה גדושה.
לכן שיתוף אדם תומך ברגשותנו,פותח את הדלת כדי לקבל תמיכה
ואהבה.
על מנת שנוכל לזכות ליותר יחס חום ואהבה, אנו זקוקים לאנשים אשר נוכל להיפתח אליהם בבטחה ולשתפם ברגשותינו.
מי שזכה לבן/ת זוג או אנשים אוהבים שיכול לבטוח בהם ולחלוק עמהם את רגשותיו ללא חשש של פחד, דחייה, פגיעה, ביקורת וכ'ו, יכול לשאוב מהם כוחות ותעצומות נפש אדירים,
עוד נאריך בס"ד בנקודה
כה חשובה .
מהדורה שישית
בשלום בית:
תקשורת:
"ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת", [פרק יח' טו'].
מובא בפרשת וירא שבאים שלושה מלאכים לאברהם, ואחד מהמלאכים כדי לבשר לו ששרה יולדת בן. שרה שומעת את הדברים וצוחקת, מפני שלא מאמינה שבזקנותה תלד בן. הקב"ה מוכיח את אברהם ואומר לו- "למה צחקה שרה וכ'ו". לאחר מכן שרה מכחישה את צחוקה ככתוב-"לא צחקתי כי יראה".
השאלה הנשאלת-מדוע שרה מכחישה את צחוקה? ועוד- מדוע הקב"ה שואל את אברהם על צחוקה ולא את שרה?
נקדים: אחת התכונות החזקות שקיימות באשה אשר ממנה היא שואבת את כל כוחה, שמחתה והצלחתה- בקבלת חשיבות והערכה ובעיקר מהבעל. תכונה זו מושרשת בה מראשיתה ולא בבחירתה. בעבורה לוותר על מידה זו, זה יותר מלוותר על חמצן החיים שלה. את עיקר הכבוד וההערכה, היא זקוקה ומשתוקקת לקבל בעיקר מהבעל ככתוב- "אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך".
כלומר- הבעל מושל ברגשותיה, מחשבותיה ותחושותיה, וכל תשוקתה ומאווייה תלויים בקבלת הערכה זו.
יתרה מזו- גם אם יש לאשה תפקיד חשוב וקרירה מזהירה בחוץ, שמתוקף תפקידה היא מקבלת כבוד גדול והערכה מרובה, כל זה אינו שווה לה אם לא זכתה לקבל הערכה זו מבעלה, ככתוב- "והוא ימשול בך". כלומר, הבעל מושל בהצלחה, בכישלון, בשמחה, בעצבות ובשינוי מצב רוחה, וכל רגשותיה, תחושותיה, בטחונה ודימוייה העצמי תלויים ישירות ביחס, בהערכה ובכבוד שמעניק לה בן זוגה, ואין לה בחירה ושליטה בזה. אולם תכונות אלו מקשים עליה להודות בכישלונות וטעויות עד כדי לשקר, ומבחינתה זו האמת, בעיקר כשרואים אותה בשעת כישלון, מוכיחים ומכריחים אותה להודות.
עומק העניין-
מפאת הצורך הנפשי הרב שלה לקבל כבוד וחשיבות, קיים באשה מתחת לסף הכרתה פחד דמיוני,שאם תודה בכישלונותיה, אזי החן והחשיבות שלה ירדו בעיני בעלה. פחד זה מכאיב ומציק לה ביותר ואינו בשליטתה. בעבור תכונות אלו, היא מוכנה למסור נפש ובלבד שלא לוותר על החן והחשיבות שזקוקה ובעיקר מבעלה. תכונות אלו אינן מומים או חסרון חלילה, אלא מקורן מתוקף שלמותה,לחוש הכי מוכשרת ומושלמת בעיני בעלה. לכן היא סבורה שהודאה וקבלת אחריות, זה סוג של ירידת ערך בעיני בעלה, לפיכך זה מקשה עליה להודות ובפרט בעת כשלון. מכאן מובן מדוע שרה מכחישה את צחוקה ולא מודה: א.
ללמדנו את הצורך הרב והעמוק שלה בקבלת כבוד והערכה מהבעל ב. לא לתפסה בשעת קלקלתה, כלומר להעלים עיין ג. צורך זה הוא ערכי בעבורה עד כדי לשקר, ככתוב-"כי יראה", כלומר פחד שאינו בשליטתה.מכאן גם מובן מדוע הקב'ה פונה לאברהם ולא לשרה, על מנת ללמדנו שאם האשה נכשלה בדבר מסוים, בדקי דקות פגם זה הוא שייך גם לבעל. לפיכך הקב"ה פונה לאברהם ושואלו- "למה צחקה שרה וכ'ו", כדי לרמוז לו שאם הוא היה שלם באמונתו וע"פ מדרגתו כמובן, שרה לא היתה צוחקת, אצלו זה בדקות ואצלה זה התבטא בצחוק וזה סוד יקר!!
קיימת טעות אנוש שכמעט כולנו נכשלים בה והיא נובעת מחוסר שיקול דעת נכון, שחייבים לומר את האמת הכואבת לזולת. בעיקר לתפוס את האשה בשעת קלקלתה, להוכיח אותה על כישלונותיה ולאלצה להודות. טעות זו נובעת ממידת האגו והגאווה, והיצר מוסיף לפתות ולרמות אותנו שאנו אמיתיים וחייבים לומר את האמת הכואבת ולא משנה מהו המחיר.יש לציין שאין בדיחה מצחיקה יותר ושקר גדול יותר, מכך שאנו מוכיחים את זולתנו ואומרים להם את האמת הכואבת בגלוי, פוגעים ושופכים את דמם ומרגישים טוב על חשבונם בטענה שאנו אנשים אמיתיים. חז"ל אומרים-"סוף מעשה במחשבה תחילה". כלומר צריך לחשוב תחילה לפני כל מעשה ודיבור מה יהיו תוצאותיהם. אם ינחילו שלום, אחדות וכ'ו, לומר את הדברים,ואם יגרמו לפירוד,מחלוקת ומריבה לשתוק. יתרה מכך, כותב הרב דסלר שכל מעשה ודיבור שנדמה לנו שזה אמת, אולם אם מביא בסופו לפירוד ומחלוקת, זה השקר הגמור. וכל שקר [כלומר שינוי מהאמת] שמביא בסופו לשלום ואחדות זה האמת.
עומקן של דברים-
אמת ושקר זה יחסי לכל אחד והם נקבעים ע"פ השקפתו, הבנתו ומדרגתו הרוחנית של כל אדם ואדם. המשל של החצי כוס המלאה ממחיש לנו הבנה זו. המסתכל תמיד על החצי כוס הריקה, על השחור, על החסרונות והמומים, ע"פ הבנתו והשקפת עולמו הוא צודק,
אולם אם חי בהרגשת מרמור ותסכול, זה השקר הגמור. אולם המסתכל על חצי הכוס המלאה, הצד החיובי, גם אם הוא אינו צודק, אבל אם זה ישפיע עליו אנרגיות חיוביות שמחה, רוגע וסיפוק, זו האמת.
הכלל בזה- "תחשוב טוב תרגיש טוב, תחשוב רע תרגיש רע", הפרשנות משפיעה וקובעת את הרגשות אם לטוב או לרע. כידוע כל אלו שפירקו את בתיהם והרסו להם ולילדיהם את החיים, זה מפאת האמת והצדק היחסי שלהם, אולם בשורש מה שהביא אותם לכשלון ולמציאות עגומה זו, מפני שהתעסקו בחסרונות בלבד, ומידות הגאווה, האגו והניצחון הכריעו את הגורל, והקרובים והוריהם של הזוג תרמו לזה לא פחות. מעשה-
שנסעתי עם זוג לבית הדין הרבני על מנת לנסות למנוע גירושין. כשהגענו נוכחתי לדעת שבית הדין מלא עד אפס מקום והבנתי שיש לי כמה שעות טובות לבלות שם. החלטתי לנצל הזדמנות זו ולשאול את הזוגות שממתינים בתור לסיבת בואם. הצגתי את עצמי כמגשר ועברתי לזוג זוג ושאלתי אותם מדוע הם מתגרשים? תוך זמן קצר הבנתי שכולם צודקים ולמרבה הפלא, הצדק והאמת שלהם הוביל אותם להרוס בית ולפרק משפחות שלמות וזהו השקר הגמור!! גם אם נאמר שהם צודקים, אם הצדק והיושר שלהם הוביל אותם לתוצאות הללו, הרי שאין שקר ורמאות גדולה מזו של עצת היצר וכל בתי הדין מלאים מזה.
יתרה מכך- הבדיקה והמודד לאדם אמיתי הוא- יעשה בדק בית על עצמו ולא על אחרים, ויבדוק כמה פעמים בחייו קבל אמת מזולתו, הודה וביקש סליחה ולא שאף להרגיש אמיתי על חשבונו לפגוע ולשפוך את דמו. כוחו של היצר לשכנע אותנו שאנו אמיתיים ואין לנו בעיה להודות על האמת, רק מה שאומרים עלינו זה לא נכון. על כך חז"ל אומרים ש-"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו". לטוענים שהם אמיתיים, בזמן מבחן כשנוגע להם הדבר, מתברר להם עד כמה הם רחוקים מהאמת, אולם אין להם את האומץ להודות. שום אדם לא אוהב שמושיטים כלפיו אצבע מאשימה ומגלים את חסרונותיו, לכן מה ששנוא עליך אל תעשה לאחרים.
מתבאר-
מפרשה זו, את הזהירות היתרה בכבוד הזולת ובעיקר את רגישות האשה, מאחר שכל שמחתה וחיותה שואבת בעיקר מהיחס והכבוד שמקבלת מבעלה. גם אם צריך להוכיח אותה, להאיר ולא להעיר, להשתתף בכאבה מבלי להאשימה, ביחידות ולא בזמן קלקולה. צריך להבין ולהפנים שהבסיס שעליו נשען הבית והציר המרכזי להצלחה בכל ענייני שלום הבית, זה לדעת איך לשים את האשה בראש סדר העדיפויות ולתת לה את ההרגשה שהיא מעל הכל ולפני הכל, כי זה צורך נפשי רב עבורה ואין זה בשליטתה. אם הבעל רואה שהוא משקיע זמן, כח, שיחות מיגעות ומאמצים לפייס את רעייתו ולרצותה, כולל קניות מתנות וכ'ו, ועדיין אינה מרוצה, הסיבה לכך שלא הפנים אצלו את הצורך הנפשי העמוק שלה להרגיש במקום הראשון, לכן התנהגותו כלפיה מהשפה ולחוץ,לפיכך לא מצליח להעביר לה הרגשה זו.
כמו כן כל מה שיעשה למענה אם זה רק כדי להשלים את הדבר שעליו התלוננה, לעולם לא יוכל לפיסה ולרצותה בשלמות, אלא סוג של כיבוי שריפות ותו לא. כי כל זמן שמתייחסים לתלונות האשה באופן חיצוני, למרות שהיא בעצמה טוענת שזו הבעיה, ולא מצליחים לרדת לשורש הסיבה שמה שיגרום לה רוגע,אושר ושלוה, זה אך ורק קבלת כבוד ומקום ראשון, לעולם היא לא תהיה מאושרת. כמו כן- משא התלונות והדרישות רק יגדל ויתעצם, והבעל יישאר כעוס ומתוסכל ולא יבין מדוע הוא לא מוערך אצלה ומה רצונה ממנו.
חשוב לדעת-כי האשה חסומה ואין לה את האומץ להגדיר את הצורך העמוק לקבלת חשיבות ומקום ראשון ולומר בפה מלא- " זה מה שיעשה אותי מאושרת". לכן היא מוציאה את תסכולה ע"י ביטויים כמו- "אתה לא אוהב אותי", "כל מה שאתה עושה זה בשבילך וכ'ו", תלונות ודרישות בלי סוף המלווים בכעסים, ריבים ובחוסר סיפוק והערכה כלפיו. הבעל לתומו לא מבין איך לאחר שתיקן את החסרונות והשלים את הדרישות, מדוע היא אינה מרוצה והאשה נשארת בתסכולה. כאשר הבעל שומע תלונות ובקשות וע"פ הבנתו הם שוליים וקטנים, צריך לדעת שרעייתו אינה יודעת להגדיר את בעייתה ולגעת בנקודת כאבה. בעיקר כאשר מתלוננת על דברים פעוטים ושטותיים שע"פ הבנתו היא עושה מזה מחלוקת ומריבה גדולה, ידע שמסתתרים מאחורי זה "צער וכאב גדול", כאשר היא חסומה מלהגדיר ולהסביר את צערה האמיתי ומלבישה את כאבה בדברים שונים ומשונים שאינם קשורים למצב.
לפיכך- יש להיזהר ולא לזלזל ברגשותיה או לפגוע בה חלילה, אלא להתייחס בכובד ראש ובשיא הרצינות לתלונותיה, ולדעת כי שורש כל המתחים והכעסים שלה נובעים מהצורך הנפשי העמוק שזקוקה לו מעל הכל וזה
-הרגשת חשיבות ומקום ראשון.
פעמים כאשר האשה מתלוננת על דברים פעוטים שמפריעים לה ומגלה חוסר יציבות ורוגע, זה נובע מפאת חוסר סיפוק בעניינים של בינו ובינה ודי למבינים. מובן כי האשה אינה צריכה את בעלה לידה בפועל, אדרבה נוכחותו רק מפריעה לה ומכניסה אותה ללחץ, כי הרבה יותר נח לה ומשחרר אותה להתעסק בענייניה כאשר הוא לא נמצא בבית. אולם אם יחסו אליה מזולזל ואינו כראוי, מתעורר בה פחד שהפסידה את מקומה ומלבישה כעת את כאבה בתלונות ובדרישות. בעיקר לבוא לבית מוקדם, לעזור עם הילדים ולהישאר לזמן ארוך מהרגיל. הקושי הגדול, גם כאשר הבעל מגיע מוקדם ומגיש את עזרתו, עדיין זה לא מספק ומרצה אותה. הבעל נשאר מתוסכל ומבולבל, מאחר שהגיע מוקדם והשלים את הדרישות ועדיין אשתו אינה מפויסת, מאחר והאשה חסומה מלהסביר את מקור בעייתה, מחפשת סיבות להוצאת תסכולה, ותולה את צערה בעניינים שאינם קשורים לכאבה.
לסיכום:
אין גורם מאיים, מפחיד, כואב ומצער לאשה, יותר מזה שיש לבעל מישהו או משהו יותר חשוב ממנה. ברגע שמצטייר בליבה דבר כזה, [ואפילו אם זה אימו], מעכשיו כל מה שיעשה בעבורה לא ישנה את הרגשתה, מרירותה ותסכולה, עד שיחזיר לה שוב את האימון ואת תחושת הביטחון של המקום הראשון, ורק אז יזכו לשלום ביתם. אגב, נתינת כבוד ומקום ראשון,היא חשובה לגברים,לא פחות מהנשים לכן על האשה להעניק לו הרגשה זו, שבת שלום ומבורך.
מהדורה שביעית
בשלום בית:
כהמשך: מובא בפרשה שבאים שלושה מלאכים לאברהם ואחד מהם כדי לבשר לאברהם ששרה יולדת בן. שרה שומעת את הדברים וצוחקת מפני שלא מאמינה שבזקנותה תלד בן. הקב"ה מוכיח את אברהם ואומר לו- "למה צחקה שרה וכ'ו". לאחר מכן שרה מכחישה את צחוקה ככתוב-"לא צחקתי כי יראה".
השאלה- מדוע שרה מכחישה את צחוקה? וכן מדוע הקב"ה שואל את אברהם על צחוקה ולא את שרה?
נקדים: אחת התכונות החזקות שקיימות באשה אשר ממנה היא שואבת את כל שמחתה והצלחתה- בקבלת חשיבות והערכה ובעיקר מהבעל, שהיא- "במקום הראשון לפני הכל ומעל הכל בעיניו".
תכונות אלו מושרשים בה מראשיתה ולא בבחירתה.
מבחינתה לוותר על הערכה זו, זה יותר מלוותר על חמצן החיים שלה, ואת עיקר היחס והכבוד היא זקוקה לקבל בעיקר מהבעל ככתוב-"אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך".
כלומר- הבעל מושל ברגשותיה, מחשבותיה ומעשיה,וכל תשוקתה ומאווייה תלויים בקבלת הערכה זו.
יתרה מכך- גם אם יש לאשה תפקיד חשוב וקרירה מזהירה בחוץ שמתוקף תפקידה היא מקבלת כבוד גדול והערצה מרובה, כל זה אינו שווה לה אם לא זכתה לקבל הערכה וכבוד מבעלה דווקא, ככתוב- "והוא ימשול בך".
כלומר- הבעל מושל בה, בהצלחה שלה, במצבי הרוח המשתנים ובמעמקי הנפש שלה ובכל מה שמשתמע מכך, ואין לה שום בחירה ושליטה בזה. מצד שני- תכונות אלו מקשים עליה להודות בכישלונות וטעויות ולקבל אחריות על המעשים, עד כדי לשקר ומבחינתה- זו האמת. בעיקר כשרואה אותה בזמן כשלון, מוכיח ומכריח אותה להודות.
עומק העניין- מאחר שיש לה צורך נפשי רב לקבל הערכה וכבוד כאמור, לכן קיים מתחת לסף הכרתה פחד דמיוני, שאם בטעות היא תודה בכישלונותיה, החן והחשיבות שלה ירדו בעיני בעלה וחשש זה מכאיב ומציק לה מאוד ואינו בשליטתה.עבור תכונות אלו היא מוכנה למסור נפש ובלבד שלא לוותר על חמצן ההערכה שזקוקה ובעיקר מבעלה.
תכונות אלו אינן מומים או חסרון בה חלילה, אלא מקורן מתוקף שלמותה לחוש הכי מושלמת בעיני בעלה, שהרי כך היא מברכת-"ברוך שעשני כרצונו". לכן היא סבורה בטעות שהודאה וקבלת אחריות, זה סוג של ירידת ערך בעיני בעלה ובפרט עם בעל קשוח וביקורתי, ובעיקר בעת כשלון.
מכאן מובן מדוע שרה מכחישה את צחוקה:
א. פחד להודות באמת כדי שלא ירד ערכה בעיני אברהם, [ע"פ דרגתה כמובן] ב. ללמדנו את הצורך הרב והעמוק שלה בקבלת כבוד והערכה מהבעל ג. בשעת כשלון להעלים עיין ולא להעיר ד. העברת ביקורת מתחשבת ובצנעה ה. צורך שלה בקבלת הערכה, ערכי עבורה עד כדי לשקר, ככתוב-"כי יראה", כלומר פחד שאינו בשליטתה. מעשה-
בתלמיד חכם שהתקשר ושאל אותי כיצד אני כותב על שרה אימנו את הדברים הללו? שאלתי אותו למדת את פנימיות התורה? לא. השבתי לו- שהחומר גלם של שרה אמנו הוא אותו חומר שעשויה אשתך, רעייתי וכל הנשים, וכמובן כל אחת לפי מדרגתה.
מכאן ישנה חשיבות רבה לא לתפוס את האשה בזמן כשלון ולהוכיחה, כי גם אם היה מצב שבזמן אחר שתודה בטעותה ותתנצל, הסיכוי קלוש.
מצד שני אשה שזכתה לבעל מתחשב ומבין, ושאינו תופס אותה בזמן טעות ומעניש, קל לה יחסי להודות בכישלונות ולקבל אחריות, חומר למחשבה.
לשאלה השנייה מדוע הקב"ה פונה לאברהם ולא לשרה? כדי ללמדנו יסוד עמוק- שאם האשה נכשלה בדבר מסוים, בדקי דקות פגם זה הוא שייך גם לבעל. ולרמוז לנו שאם אברהם היה שלם באמונתו וע"פ מדרגתו כמובן, שרה לא היתה צוחקת, אצלו זה היה בהעלם ובדקות ואצלה זה התבטא בצחוק ובגלוי,
וזה סוד יקר.
כלל זה הוא נכון גם לגבי האיש-שאם נכשל בדבר מסוים, פגם זה שייך בדקות גם לאשה ועל זו הדרך בכל העניינים. קיימת טעות אנוש שכמעט כולנו נכשלים בה והיא נובעת מחוסר שיקול דעת נכון, שחייבים לומר את האמת הכואבת לזולת. בעיקר לתפוס את האשה בזמן טעות ולהוכיחה ולאלצה להודות. טעות זו נובעת ממידת האגו והגאווה,וכביכול מפני שאנו אנשי אמת וחייבים לומר את האמת הכואבת ולא משנה מהו המחיר.
יצוין- שאין בדיחה מצחיקה ושקר גדול יותר מכך שאנו מוכיחים את זולתנו,פוגעים ושופכים את דמם וחשים טוב על חשבונם בטענה שאנו אמיתיים. חז"ל אומרים-"סוף מעשה במחשבה תחילה".כלומר צריך לחשוב תחילת כל מעשה מה יהיו התוצאות. אם יביא שלום, אחדות וכ'ו, לומר,במידה ויגרום לפירוד,מחלוקת ומריבה לשתוק.
יתרה מכך, כותב הרב דסלר- "שכל מעשה שנדמה לנו שהוא אמת, אולם אם בסופו גורם לפירוד ומחלוקת, זה השקר הגמור, וכל שקר [כלומר שינוי מהאמת], שמביא בסופו לשלום ואחדות זה האמת". אמת ושקר זה לא מה שאני חושב או אומר לשני,המדד כיצד זה ישפיע על האחר ומה הם התוצאות, האם לטובה או לרעה.
כלל נוסף- "תחשוב חיובי תרגיש טוב, תחשוב שלילי תרגיש רע". הפרשנות משפיעה על הרגשות ומולידה מציאות, אם לטוב או לרע. אולם כדי שהאדם ירגיל את עצמו לראות טוב באחרים, עליו לראות קודם את הטוב בעצמו ולא לחיות ברדיפה עצמית.
כלומר ילמד לקבל את חזותו, את החסרים המעלות והכישלונות שלו, ולא לקנאת באחרים. להיות שלם עם עצמו ולהאמין באמונה שלמה שהקב"ה ברא אותו בריאה מושלמת,
[זה לא סותר שיש תמיד מה לשפר וכ'ו].
לכן כדי לקבל את האחר יש ללמוד לקבל את עצמך.
נחזור-כל אלו שפירקו את ביתם והרסו להם ולילדיהם את החיים, זה מסיבת האמת והצדק שלהם. אולם בשורש מה שהביא אותם למציאות עגומה זו, מפני שהתעסקו בחסרונות בלבד, ומידות הגאווה, האגו והניצחון הכריעו את הגורל.
ממחקר שעשיתי מעל ארבעים שנה על זוגות שהתגרשו עולה- שהמכנה המשותף של כולם-"שהם צודקים" והאמת שלהם הובילה אותם להרוס ולפרק משפחות שלמות, וזהו השקר הגמור!! כי אם הצדק והיושר שלהם הוביל אותם לתוצאות הללו, הרי שאין שקר ורמאות גדולה מזו, ובדרך כלל גם קרובי המשפחה
היו שותפים לזה.
המודד לאדם "אמיתי"- יבדוק כמה פעמים בחייו קבל תוכחה מזולתו, הודה וביקש סליחה, ולא שאף להאשים ולחוש צודק על חשבונו. אמנם כוחו של היצר לשכנע אותנו שאנו אמיתיים ואין לנו בעיה להודות באמת, רק מה שאומרים עלינו זה לא נכון.
חז"ל אומרים-"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו".
לטוענים שהם אמיתיים, בזמן מבחן כשנוגע להם הדבר, מתברר לכל עד כמה הם רחוקים מהאמת, אולם אין להם את האומץ להודות. אבל שום אדם לא אוהב שמושיטים כלפיו אצבע מאשימה ומגלים את חסרונותיו, לכן מה ששנוא עליך אל תעשה לאחרים.
מתבאר מפרשה נפלאה זו, את הזהירות היתרה בכבוד הזולת ובעיקר את רגישות האשה לקבל תוכחה, מאחר שכל שמחתה וחיותה שואבת בעיקר מהיחס והכבוד שמקבלת מבעלה.
גם אם צריך להוכיח אותה, להאיר ולא להעיר, להשתתף בכאבה בלי להאשימה, ביחידות ולא בזמן כשלון.
צריך להבין ולהפנים שהבסיס שעליו נשען הבית והציר המרכזי להצלחה בכל ענייני שלום הבית, זה לדעת איך לשים את האשה בראש סדר העדיפויות ולתת לה את ההרגשה שהיא מעל הכל ולפני הכל, כי זה צורך נפשי רב עבורה ואין זה בשליטתה.
אם הבעל רואה שהוא משקיע זמן, כח, שיחות ומאמצים לפייס את רעייתו ולרצותה, כולל קניות מתנות וכ'ו, ועדיין היא אינה מרוצה, הסיבה לכך שלא הפנים אצלו את הצורך הנפשי העמוק שלה להרגיש במקום הראשון בעיניו.
לפיכך התנהגותו כלפיה מהשפה ולחוץ,לכן היא ממורמרת ואינה שמחה. כמו כן כל מה שיעשה למענה אם זה רק כדי להשלים את הדבר שעליו התלוננה, לעולם לא יוכל לפיסה ולרצותה בשלמות, אלא סוג של כיבוי שריפות.
מפני שכל עת שמתייחסים לתלונות האשה באופן חיצון,למרות שהיא בעצמה טוענת שזו הבעיה, ולא יורדים לשורש הסיבה שמה שיגרום לה רוגע, אושר ושלוה,זה אך ורק קבלת הערכה ומקום ראשון, היא לא תהיה רגועה ומאושרת. משא התלונות והדרישות רק יגדל ויתעצם, והבעל יישאר כעוס ומתוסכל ולא יבין מדוע הוא לא מוערך בעיניה ומה רצונה ממנו.
יצוין- כי האשה חסומה ובדרך כלל אין לה את הדעת והאומץ להגדיר את הצורך העמוק שלה לקבל חשיבות ומקום ראשון, ולומר בפה מלא " זה מה שיעשה אותי למאושרת". לכן היא מוציאה את תסכולה ע"י ביטויים כמו- "אתה לא אוהב אותי", "כל מה שאתה עושה זה בשבילך וכ'ו". וכן תלונות ודרישות המלווים בכעסים וריבים על חוסר הערכה מצידו. הבעל לתומו לא מבין איך לאחר שתיקן את החסרונות והשלים את הדרישות, מדוע היא אינה מרוצה ותקועה בתסכולה.
כאשר האיש שומע תלונות וטענות מהאשה וע"פ הבנתו הם שטותיים ושוליים, ידע שרעייתו אינה יודעת להגדיר את בעייתה ולגעת בנקודת כאבה האמיתי.
בעיקר כאשר מתלוננת על דברים קטנים שע"פ הבנתו היא עושה מזה מחלוקת ומריבה גדולה, ידע שמסתתרים מאחורי תלונות אלו- "צער וכאב גדול", אשר היא חסומה להגדיר ולהסביר את צערה האמיתי ומלבישה את כאבה בדברים שונים ומשונים שכלפי חוץ נראים שטותיים.
לכן יש להיזהר שלא לזלזל ברגשותיה או לפגוע בה חלילה, אלא להתייחס בכובד ראש ובשיא הרצינות לתלונותיה ולדעת כי שורש כל המתחים והכעסים שלה נובעים מהצורך הנפשי העמוק שזקוקה לו מעל הכל וזה- הרגשת מקום ראשון.
פעמים כשהיא מתלוננת על דברים פעוטים שמפריעים לה ומגלה חוסר יציבות ורוגע, זה נובע מפאת חוסר סיפוק בעניינים של בינו ובינה ודי למבינים.
יצוין-שהאשה אינה צריכה את בעלה לידה בפועל אלא אדרבה, נוכחותו רק מפריעה לה ומכניסה אותה ללחץ בזמן עיסוקיה בבית ובפרט עם בעל ביקורתי, כי יותר נח לה ומשחרר אותה להתעסק בענייניה כשהוא לא נמצא בבית.
אולם אם יחסו אליה מזולזל ואינו כראוי, מתעורר לה פחד שהפסידה את "המקום הראשון" ומלבישה את כאבה בתלונות ודרישות- לבוא לבית מוקדם, לעזור עם הילדים ולהישאר לזמן ארוך מהרגיל. הבעיה היא- גם כאשר הבעל מגיע מוקדם ועושה את מטלותיו, עדיין היא ממורמרת ואינה מסופקת. הבעל נכנס לתסכול ובלבול,מאחר שהשלים את דרישותיה והיא פגועה וחסומה להעביר לו את מקור כאבה, ותולה את צערה בעניינים שאינם קשורים.
לסיכום:
אין גורם יותר מאיים ומפחיד לאשה, אם קיים לבעל מישהו או משהו יותר חשוב ממנה. ברגע שמצטייר לה דבר כזה [ואפילו אם זה אימו], כל מה שיעשה עבורה לא ישנה את הרגשתה, מרירותה ותסכולה, עד שיחזיר לה שוב את האמון ואת תחושת הביטחון של "המקום הראשון", ורק אז יזכו לשלום.
אגב- הענקת כבוד ומקום ראשון לאשה, חשוב באותה מידה לאיש לקבל, לכן חובת האשה להעניק לו הרגשה זו,
שבת שלום ומבורך.
מהדורה שמינית
בשלום בית:
מובא בפרשת השבוע שבאים שלושה מלאכים לאברהם, ואחד מהם כדי לבשר לו ששרה יולדת בן. שרה שומעת וצוחקת מפני שלא מאמינה שבזקנותה תלד. הקב"ה מוכיח את אברהם- "למה צחקה שרה וכ'ו". לאחר מכן שרה מכחישה את צחוקה ככתוב-"לא צחקתי כי יראה". השאלה-מדוע שרה מכחישה את צחוקה? וכן מדוע הקב"ה שואל את אברהם ולא את שרה על צחוקה?
נקדים: אחת התכונות החזקות שקיימות באשה אשר ממנה היא שואבת את כל שמחתה והצלחתה- בקבלת כבוד והערכה ובעיקר מהבעל,שהיא במקום הראשון לפני הכל ומעל הכל בעיניו. תכונות אלו משורש ראשית בריאתה ולא בבחירתה.עבורה לוותר על הערכה זו, זה כמו לוותר על חמצן החיים שלה. את עיקר היחס והכבוד היא זקוקה לקבל בעיקר מהבעל ככתוב-"אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך". כלומר הבעל מושל ברגשותיה ומחשבותיה, כי כל תשוקתה ומאווייה תלויים בקבלת הערכה זו.
יתרה מזו- גם אם יש לאשה תפקיד חשוב וקרירה מזהירה בחוץ אשר מתוקף תפקידה היא מקבלת כבוד גדול והערצה רבה, כל זה אינו שווה לה אם לא זכתה לקבל הערכה וכבוד אמיתי מבעלה דווקא, ככתוב- "והוא ימשול בך". יוצא שהבעל מושל באשה, בהצלחתה,במצבי הרוח המשתנים שלה ובמעמקי נפשה, כי אין לה שום בחירה ושליטה בכך.תכונות אלו מקשים עליה להודות בכישלונות וטעויות ולקבל אחריות על מעשיה, עד כדי לשקר ומבחינתה זו האמת. אין הכוונה שהאשה שקרנית חלילה,אלא כאשר הבעל תופס אותה בזמן כשלון, מוכיח ומכריח אותה להודות בטעות,היא לא תודה ובצדק, ובעיקר אם נפל בגורלה גבר בקורתי.
נעמיק יותר- מאחר שיש לה צורך נפשי רב לקבל הערכה וכבוד מהבעל, לכן קיים מתחת לסף הכרתה חשש ופחד, שאם היא תודה בכישלונותיה, החן והחשיבות שלה ירדו בעיניו, ופחד זה מכאיב ומציק לה מאוד, בפרט עם בעל קשוח ובלתי מתחשב כאמור. עבור תכונות אלו היא מוכנה למסור נפש ובלבד שלא לוותר על חמצן ההערכה והחשיבות שהיא זקוקה ובעיקר מהבעל. תכונות אלו אינן מומים או חסרון בה חלילה, אלא מקורן מתוקף שלמותה לחוש הכי מושלמת בעיני בעלה, שהרי כך היא מברכת-"ברוך שעשני כרצונו". לכן היא סבורה שהודאה וקבלת אחריות, זה סוג של ירידת ערך בעיניו, ועל הערכה זו היא אינה מוכנה לוותר ובעיקר כשתופסה בשעת כשלון. מכאן מובן מדוע שרה מכחישה את צחוקה:
א. ללמדנו את הפחד שמסתתר לאשה להודות, כדי שלא ירד ערכה בעיני הבעל ב. ללמוד את הצורך הרב של האשה לחוש המושלמת בעיני הבעל ג. ללמדנו בשעת כשלון להעלים עיין ולא להעיר ד. להעביר ביקורת מתחשבת ובצנעה ה. הצורך הרב של האשה לקבל הערכה וכבוד מהבעל, עד כדי לשקר ככתוב-"כי יראה", ובעיקר כשמוכיחה ומאלצה להודות בכישלון. שאל אותי תלמיד חכם כיצד יתכן לכתוב על שרה אמנו את הדברים הללו? עניתי- התורה מציינת שהכחישה את צחוקה כי "יראה". שאלתי אותו למדת לש"ם על פנימיות התורה? לא. השבתי לו חבל, אולם החומר גלם של שרה אמנו הוא אותו חומר שעשויה רעייתך, רעייתי וכל הנשים, וכמובן כל אחת לפי מדרגתה. מכאן ישנה חשיבות רבה לא לתפוס את האשה בזמן כשלון ולהוכיחה, כי גם אם היה סיכוי שבזמן אחר תודה בטעותה ותקבל אחריות, הסיכוי קלוש.
יצוין-אשה שזכתה לבעל מתחשב ומכיל ולא בקורתי, קל לה יחסית להודות בטעויות ולקבל אחריות,חומר למחשבה. לשאלה השנייה מדוע הקב"ה פונה לאברהם ולא לשרה? כדי ללמדנו יסוד עמוק- שאם האשה נכשלה בדבר מסוים, בדקי דקות פגם זה הוא שייך גם לבעל. ולרמוז לנו שאם אברהם היה שלם באמונתו וע"פ מדרגתו כמובן, שרה לא היתה צוחקת, אצלו זה היה בהעלם ובדקות ואצלה זה התבטא בצחוק ובגלוי, וזה סוד יקר.
כלל זה הוא נכון גם לגבי האיש-שאם נכשל בדבר מסוים, פגם זה שייך בדקות גם לאשה ועל דרך זו בכל העניינים. למשל: היצר החזק של האיש לראות והיצר החזק של האשה להיראות.כלומר- באותה עוצמה שיש לאיש רצון לראות [נשים וכ'ו], כך על אותו משקל הוא משפיע עליה רצון להתבלט ולהיראות. כמו כן- באותה עוצמה שיש לאשה רצון להיראות, היא משפיעה עליו רצון לראות ולהיכשל במראות אסורים, ועל דרך זו בכל העבירות ולהבדיל גם בכל המצוות. כלומר- ככל שהאיש מתחזק באמונה ויראת שמים, הוא משפיע על רעייתו קדושה וטהרה [אך בלי בקורות]. וככל שהאשה תתחזק בצניעות ובמידות טובות, כך תשפיע עליו קדושה וטהרה, וגדולה מידה טובה מעבירה פי חמש מאות כידוע. קיימת טעות אנוש שכמעט כולנו נכשלים בה, הן בחברה הן בחינוך הילדים והן בזוגיות, שחייבים לומר את האמת הכואבת לזולת בגלוי ובלי התחשבות. בעיקר לתפוס את האחר בזמן טעות,להוכיחו ולאלצו להודות. טעות זו נובעת ממידת האגו והגאווה, שכביכול אנו אנשי אמת וחייבים לומר את האמת הכואבת ולא משנה מהו המחיר.
יצוין- שאין בדיחה מצחיקה ושקר גדול יותר מכך שאנו מוכיחים את הזולת ובעיקר בבית, פוגעים ושופכים את דמו וחשים טוב על חשבונו מפאת שאנו אמיתיים. חז"ל אומרים-"סוף מעשה במחשבה תחילה".כלומר לחשוב תחילת מעשה מה יהיו התוצאות. אם יביא שלום, אחדות וכ'ו לומר, במידה ויגרום לפירוד,מחלוקת ומריבה לשתוק. כותב הרב דסלר- "כל אמת שמובילה לפירוד ומחלוקת זה השקר הגמור, וכל שקר [כלומר שינוי מהאמת], שמוביל לשלום ואחדות זו האמת". אמת ושקר זה לא מה שאנו חושבים או אומרים. המדד- כיצד זה ישפיע על האחר אם לחיובי או לשלילי. כלל נוסף-פרשנות משפיעה על הרגשות ומולידה מציאות. כגון-תחשוב חיובי תרגיש טוב, תחשוב שלילי תרגיש רע. אולם כדי שהאדם יתחנך לראות טוב באחרים, עליו לראות קודם את הטוב בעצמו, אחרת הוא עלול לחיות ברדיפה עצמית, ובמצב זה וודאי לא יצליח לראות טוב באחרים, כי כל מום שיראה באחר, יעורר את המום שבו מבחינת-"כל הפוסל במומו פוסל". ראשית ילמד לקבל את חזותו, את החסרים, המעלות והכישלונות שלו, ולא לקנאת או לחקות אחרים. כלומר להיות שלם עם עצמו ולהאמין באמונה שלמה שהקב"ה ברא אותו בריאה מושלמת, [וזה לא סותר שיש תמיד מה לשפר וכ'ו]. לכן כדי לקבל את האחר, חובה עליך לקבל את עצמך!
נחזור-מחקר שערכתי מעל ארבעים שנה על זוגות שהתגרשו עולה, שהמכנה המשותף שלהם-"שהם צודקים", והצדק שלהם הוביל אותם להרוס ולפרק משפחות שלמות. אולם מה שבעומק והוביל לחורבן, מידת האגו והניצחון!כי אם הצדק והיושר הוביל לתוצאות הללו, הרי שאין שקר ורמאות גדולה מזו. המדד לאדם אמיתי- יבדוק כמה פעמים בחייו קבל תוכחה מזולתו ובעיקר מבן/ת זוגו,הודה וביקש סליחה ולא שאף להאשים אחרים. אמנם כוחו של היצר לשכנע אותנו שאנו אמיתיים ואין לנו בעיה להודות באמת- "רק מה שאומרים לנו זה לא אמת". על כך חז"ל מכריזים-"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו". אף אדם אינו אוהב שמושיטים כלפיו אצבע מאשימה ומגלים את חסרונותיו, לכן-"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".
מתבאר מהפרשה הנפלאה, את הזהירות היתרה בכבוד הזולת ובעיקר את רגישות האשה לקבל יחס והערכה מבן זוגה, מאחר שכל שמחתה וחיותה שואבת בעיקר מהכבוד שמעניק לה. גם אם צריך להוכיח, להאיר ולא להעיר, להשתתף בכאבה ללא אשמה, ביחידות ולא בזמן כשלון כאמור. כי הבסיס שעליו נשען הבית והציר המרכזי להצלחה בכל ענייני שלום הבית, זה לדעת איך לשים את האשה בראש סדר העדיפויות ולתת לה את ההרגשה שהיא מעל הכל ולפני הכל, מאחר שזה צורך נפשי רב עבורה ואין זה בשליטתה. יתרה מכך- אם הבעל רואה שהוא משקיע זמן, כח, שיחות ומאמצים לפייס את רעייתו ולרצותה, כולל קניות מתנות וכ'ו, ועדיין היא אינה מרוצה, הסיבה לכך שעדיין לא הפנים אצלו את הצורך הנפשי העמוק שלה לחוש במקום הראשון בעיניו.
כאשר התנהגותו כלפיה מהשפה ולחוץ, היא חשה ממורמרת ושאינו אוהבה. כי אם התנהלותו זה רק כדי להשלים לה את הדבר שעליו התלוננה,לעולם לא יוכל לפיסה ולרצותה בשלמות.מפני שכל עת שמתייחסים לתלונות באופן חיצון, למרות שהיא בעצמה טוענת שזו הבעיה, ולא יורדים לשורש הסיבה שמה שיגרום לה רוגע, אושר ושלוה זה אך ורק הערכה ואהבה כנה, היא לא תהיה רגועה ומאושרת. משא התלונות והדרישות רק יגדלו ויתעצמו,והבעל יישאר כעוס,תקוע ומתוסכל ולא יבין מדוע הוא לא מוערך בעיניה כראוי.
יצוין-שהאשה בדרך כלל חסומה לבקש את הצורך העמוק שלה להערכה וכבוד מהבעל, ולומר בפה מלא- "זה מה שיעשה אותי למאושרת". לכן היא מוציאה את תסכולה בביטויים כמו-"אתה לא אוהב אותי","כל מה שאתה עושה זה בשבילך וכ'ו".הבעל לתומו אינו מבין איך לאחר שמילא את הבקשות והשלים את הדרישות, מדוע היא עדיין אינה מרוצה ותקועה בתסכולה. יתרה מזו- כאשר האיש שומע תלונות ובקשות וע"פ הבנתו הם שטותיים ושוליים, ידע שרעייתו אינה יודעת להגדיר את בעייתה ולגעת בנקודת כאבה האמיתי. בעיקר אם היא מתלוננת על דברים קטנים שע"פ הבנתו היא עושה מזה מחלוקת ומריבה גדולה, ידע שמסתתרים מאחורי תלונות אלו- "צער וכאב גדול", אשר היא חסומה להגדיר ולהסביר את צערה האמיתי, ומלבישה את כאבה בדברים שכלפי חוץ נראים שטותיים. לכן יש להיזהר שלא לזלזל ברגשותיה או לפגוע בה חלילה, אלא להתייחס בכובד ראש לתלונות ולהבין ששורש המתחים והכעסים שלה נובעים מהצורך הנפשי העמוק שזקוקה- להרגשת מקום ראשון.
ישנם מקרים שהיא מתלוננת על דברים פעוטים שמפריעים לה ומגלה חוסר יציבות ורוגע, זה נובע מפאת חוסר סיפוק בעניינים של מצות שלום הבית לכן יש לתת את הדעת. יצוין- שהאשה אינה מעוניינת שבעלה ימצא לידה בפועל, אלא אדרבה נוכחותו רק מפריעה לה ומכניסה אותה ללחץ בזמן עיסוקיה בבית ובעיקר עם בעל ביקורתי. כי יותר נח לה ומשחרר אותה להתעסק בענייניה כשהוא לא נמצא בבית. אולם אם יחסו אליה קר ומזולזל, מתעורר לה פחד שהפסידה את-"המקום הראשון", לכן מלבישה את כאבה בדרישות- לבוא לבית מוקדם, לעזור עם הילדים ולהישאר לזמן ארוך מהרגיל. מטבע הדברים הבעל חש תסכול ובלבול, ובפרט שהשלים את הדרישות והיא אינה מרוצה ותולה את צערה בחוסר עזרה.
לסיכום: אין גורם יותר מאיים לאשה, אם יש לבעל מישהו או משהו יותר חשוב ממנה.ברגע שמצטייר לה דבר כזה[ואפילו אם זה אימו], כל מה שיעשה עבורה לא ישנה את מרירותה ותסכולה, עד שיחזיר לה שוב את תחושת הביטחון של- "המקום הראשון". אגב- הענקת כבוד ומקום ראשון לאשה,חשוב לאיש לקבל ובאותה עוצמה.לכן חובת האשה להעניק לו הרגשה זו בשלמות,שבת שלום ומבורך.
מהדורה תשיעית
בשלום בית:
מובא בפרשת השבוע שבאים שלושה מלאכים לאברהם, ואחד מהם כדי לבשר לו ששרה יולדת בן. שרה שומעת וצוחקת מפני שלא מאמינה שבזקנותה תלד. הקב"ה מוכיח את אברהם- "למה צחקה שרה וכ'ו". לאחר מכן שרה מכחישה את צחוקה ככתוב- "לא צחקתי כי יראה". השאלה-מדוע שרה מכחישה את צחוקה? וכן מדוע הקב"ה שואל את אברהם ולא את שרה על צחוקה?
נקדים: אחת התכונות החזקות שקיימות באשה אשר ממנה היא שואבת את כל שמחתה והצלחתה- בקבלת כבוד והערכה ובעיקר מהבעל,שהיא במקום הראשון לפני הכל ומעל הכל בעיניו. תכונות אלו משורשים בנפשה ואין זה בבחירתה. עבורה לוותר על הערכה זו, כמו לוותר על חמצן החיים שלה. את עיקר היחס והכבוד היא זקוקה לקבל בעיקר מהבעל ככתוב-"אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך". כלומר הבעל מושל ברגשות, במחשבות,בכישלונות ובהצלחותיה, ועיקר חייה תלויים בקבלת הערכה זו. יתרה מזו- גם אם יש לאשה תפקיד חשוב וקרירה מזהירה בחוץ אשר מתוקף תפקידה היא מקבלת כבוד גדול והערצה רבה מאחרים, כל זה אינו שווה לה אם לא זכתה לקבל הערכה וכבוד אמיתי מבעלה, ככתוב- "והוא ימשול בך".
יוצא שהבעל מושל באשה ובכל מצבי הרוח המשתנים שלה ובמעמקי נפשה, כי אין לה שום בחירה ושליטה בכך כאמור. תכונות אלו מקשים עליה להודות בכישלונות וטעויות ולקבל אחריות על מעשיה, עד כדי לשקר ומבחינתה זו האמת. אין הכוונה שהאשה שקרנית חלילה, אלא כאשר הבעל תופס אותה בזמן כשלון, מוכיח ומכריח אותה להודות בטעות, היא לא תודה ובצדק, ובעיקר אם נפל בגורלה גבר בקורתי. נעמיק יותר- מאחר שיש לה צורך נפשי רב לקבל הערכה וכבוד מהבעל, לכן קיים לה מתחת לסף ההכרה חשש ופחד, שאם היא תודה בכישלונותיה, החן והחשיבות שלה ירדו בעיניו, ופחד זה מכאיב ומפחיד אותה מאוד, בפרט עם בעל קשוח ובלתי מתחשב כאמור. עבור תכונות אלו היא מוכנה למסור נפש ובלבד שלא לוותר על חמצן ההערכה והחשיבות שהיא זקוקה ובעיקר מהבעל. תכונות אלו אינן מומים או חסרון בה חלילה, אלא מקורן מתוקף שלמותה לחוש הכי מושלמת בעיני בעלה, שהרי היא מברכת-"ברוך שעשני כרצונו". לכן היא סבורה שהודאה וקבלת אחריות, זה סוג של ירידת ערך בעיניו, ועל הערכה זו היא אינה מוכנה לוותר ובעיקר כשתופסה בשעת כשלון. מכאן מובן מדוע שרה מכחישה את צחוקה:
א. ללמדנו את הפחד שמסתתר לאשה להודות כדי שלא ירד ערכה בעיני הבעל. ב. ללמוד את הצורך הרב של האשה לחוש המושלמת בעיני הבעל ג. ללמדנו בשעת כשלון להעלים עין ולא להעיר ד. להעביר ביקורת מתחשבת ובצנעה ה. הצורך הרב של האשה לקבל הערכה וכבוד מהבעל, עד כדי לשקר ככתוב-"כי יראה", ובעיקר כשמוכיחה ומאלצה להודות בכישלון. שאל אותי תלמיד חכם כיצד יתכן לכתוב על שרה אמנו את הדברים הללו? עניתי- התורה מציינת שהכחישה את צחוקה כי "יראה". שאלתי אותו למדת לש"ם על פנימיות התורה? לא. השבתי לו חבל, אולם החומר גלם של שרה אמנו הוא אותו חומר שעשויה רעייתך, רעייתי וכל הנשים, וכמובן כל אחת לפי מדרגתה. מכאן ישנה חשיבות רבה לא לתפוס את האשה בזמן כשלון ולהוכיחה, כי גם אם היה סיכוי שבזמן אחר תודה בטעותה ותקבל אחריות, הסיכוי קלוש. יצוין-אשה שזכתה לבעל מתחשב,מבין ומכיל, קל לה יחסית להודות בטעויות ולקבל אחריות,מאחר ויודעת שערכה לא ירד בעיניו.מדוע הקב"ה פונה לאברהם ולא לשרה? כדי ללמדנו יסוד עמוק- שאם האשה נכשלה בדבר מסוים, בדקי דקות פגם זה הוא שייך גם לבעל. ולרמוז לנו שאם אברהם היה שלם באמונתו וע"פ מדרגתו כמובן, שרה לא היתה צוחקת, אצלו זה היה בהעלם ובדקות ואצלה זה התבטא בצחוק ובגלוי, וזה סוד יקר.
כלל זה הוא נכון גם לגבי האיש-שאם נכשל בדבר מסוים, פגם זה שייך בדקות גם לאשה ועל דרך זו בכל העניינים. למשל: היצר החזק של האיש לראות והיצר החזק של האשה להיראות. כלומר- באותה עוצמה שיש לאיש רצון לראות [נשים וכ'ו], כך על אותו משקל הוא משפיע עליה רצון להתבלט ולהיראות. כמו כן- באותה עוצמה שיש לאשה רצון להיראות, היא משפיעה עליו רצון לראות ולהיכשל במראות אסורים, ועל דרך זו בכל העבירות ולהבדיל גם בכל המצוות. כלומר- ככל שהאיש מתחזק באמונה ויראת שמים, הוא משפיע על רעייתו קדושה וטהרה [אך בלי בקורות]. וככל שהאשה תתחזק בצניעות ובמידות טובות, כך תשפיע עליו קדושה וטהרה, וגדולה מידה טובה מעבירה פי חמש מאות כידוע. קיימת טעות אנוש שכמעט כולנו נכשלים בה, הן בחברה הן בחינוך הילדים והן בזוגיות, שחייבים לומר את האמת הכואבת לזולת בגלוי ובלי התחשבות.
בעיקר לתפוס את האחר בזמן טעות,להוכיחו ולאלצו להודות. טעות זו נובעת ממידת האגו והגאווה, שכביכול אנו אנשי אמת וחייבים לומר את האמת הכואבת ולא משנה מהו המחיר. יצוין- שאין בדיחה מצחיקה ושקר גדול יותר מכך שאנו מוכיחים את הזולת ובעיקר בבית, פוגעים ושופכים את דמו וחשים טוב על חשבונו מפאת שאנו אמיתיים. חז"ל אומרים-"סוף מעשה במחשבה תחילה".כלומר לחשוב תחילת מעשה מה יהיו התוצאות. אם יביא שלום, אחדות וכ'ו לומר, במידה ויגרום לפירוד,מחלוקת ומריבה לשתוק. כותב הרב דסלר- "כל אמת שמובילה לפירוד ומחלוקת זה השקר הגמור, וכל שקר [כלומר שינוי מהאמת], שמוביל לשלום ואחדות זו האמת". אמת ושקר זה לא מה שאנו חושבים או אומרים. המדד- כיצד זה ישפיע על האחר אם לחיובי או לשלילי. כלל נוסף-פרשנות משפיעה על הרגשות ומולידה מציאות. כגון-תחשוב חיובי תרגיש טוב, תחשוב שלילי תרגיש רע. אולם כדי שהאדם יתחנך לראות טוב באחרים, עליו לראות קודם את הטוב בעצמו, אחרת הוא עלול לחיות ברדיפה עצמית, ובמצב זה וודאי לא יצליח לראות טוב באחרים, כי כל מום שיראה באחר, יעורר את המום שבו מבחינת-"כל הפוסל במומו פוסל". ראשית ילמד לקבל את חזותו, את החסרים, המעלות והכישלונות שלו, ולא לקנאת או לחקות אחרים. כלומר להיות שלם עם עצמו ולהאמין באמונה שלמה שהקב"ה ברא אותו בריאה מושלמת, [וזה לא סותר שיש תמיד מה לשפר וכ'ו]. לכן כדי לקבל את האחר, חובה עליך לקבל את עצמך!
נחזור-מחקר שערכתי מעל ארבעים שנה על זוגות שהתגרשו עולה, שהמכנה המשותף שלהם-"שהם צודקים", והצדק שלהם הוביל אותם להרוס ולפרק משפחות שלמות. אולם מה שבעומק הוביל לחורבן, מידת האגו והניצחון!כי אם הצדק והיושר הוביל לתוצאות הללו, הרי שאין שקר ורמאות גדולה מזו. המדד לאדם אמיתי- יבדוק כמה פעמים בחייו קבל תוכחה מזולתו ובעיקר מבן/ת זוגו,הודה וביקש סליחה ולא שאף להאשים אחרים. אמנם כוחו של היצר לשכנע אותנו שאנו אמיתיים ואין לנו בעיה להודות באמת- "רק מה שאומרים לנו זה לא אמת". על כך חז"ל מכריזים-"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו". אף אדם אינו אוהב שמושיטים כלפיו אצבע מאשימה ומגלים את חסרונותיו, לכן-"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". מתבאר מפרשה נפלאה זו, את הזהירות היתרה בכבוד הזולת ובעיקר את רגישות האשה לקבל יחס והערכה מבן זוגה, מאחר שכל שמחתה וחיותה שואבת בעיקר מהכבוד שמעניק לה. גם אם צריך להוכיח, להאיר ולא להעיר, להשתתף בכאבה ללא אשמה, ביחידות ולא בזמן כשלון כמבואר. כי הבסיס שעליו נשען הבית והציר המרכזי להצלחה בכל ענייני שלום הבית, זה לדעת איך לשים את האשה בראש סדר העדיפויות ולתת לה את "ההרגשה" שהיא מעל הכל ולפני הכל, מאחר שזה צורך נפשי רב עבורה ואין זה בשליטתה.
יתרה מכך- אם הבעל רואה שהוא משקיע זמן, כח, שיחות ומאמצים לפייס את רעייתו ולרצותה, כולל קניות מתנות וכ'ו, ועדיין היא אינה מרוצה, הסיבה לכך שעדיין לא הפנים אצלו את הצורך הנפשי העמוק שלה לחוש במקום הראשון בעיניו. כאשר התנהגותו כלפיה מהשפה ולחוץ, היא חשה ממורמרת ושאינו אוהבה. כי אם התנהלותו זה רק כדי להשלים לה את הדבר שעליו התלוננה,לעולם לא יוכל לפיסה ולרצותה בשלמות.מפני שכל עת שמתייחסים לתלונות באופן חיצון, למרות שהיא בעצמה טוענת שזו הבעיה ולא יורדים לשורש העניין שמה שיגרום לה רוגע, אושר ושלוה זה אך ורק הערכה ואהבה כנה, היא לא תהיה רגועה ומאושרת. משא התלונות והדרישות רק יגדלו ויתעצמו והבעל יישאר כעוס,תקוע ומתוסכל ולא יבין מדוע הוא לא מוערך בעיניה כראוי. יצוין-שהאשה בדרך כלל חסומה לבקש את הצורך העמוק שלה להערכה וכבוד מהבעל, ולומר בפה מלא- "זה מה שיעשה אותי למאושרת", לכן היא מוציאה את תסכולה בביטויים כמו-"אתה לא אוהב אותי","כל מה שאתה עושה זה בשבילך וכ'ו".הבעל לתומו אינו מבין איך לאחר שמילא את הבקשות והשלים את הדרישות, מדוע היא עדיין אינה מרוצה ותקועה בתסכולה. יתרה מזו- כאשר האיש שומע תלונות ובקשות וע"פ הבנתו הם שטותיים ושוליים, ידע שרעייתו אינה יודעת להגדיר את בעייתה ולגעת בנקודת כאבה האמיתי. בעיקר אם היא מתלוננת על דברים קטנים שע"פ הבנתו היא עושה מזה מחלוקת ומריבה גדולה, ידע שמסתתרים מאחורי תלונות אלו- "צער וכאב גדול", אשר היא חסומה להגדיר ולהסביר את צערה האמיתי, ומלבישה את כאבה בדברים שכלפי חוץ נראים שטותיים. לכן יש להיזהר שלא לזלזל ברגשותיה או לפגוע בה חלילה, אלא להתייחס בכובד ראש לתלונות ולהבין ששורש המתחים והכעסים שלה נובעים מהצורך הנפשי העמוק שזקוקה- להרגשת מקום ראשון.
ישנם מקרים שהיא מתלוננת על דברים פעוטים שמפריעים לה ומגלה חוסר יציבות ורוגע, זה נובע מפאת חוסר סיפוק בעניינים של מצות שלום הבית לכן יש לתת את הדעת. יצוין- שהאשה אינה מעוניינת שבעלה ימצא בפועל איתה, אלא אדרבה נוכחותו רק מפריעה לה ומכניסה אותה ללחץ בזמן עיסוקיה בבית ובעיקר עם בעל ביקורתי. כי יותר נח לה ומשחרר אותה להתעסק בענייניה כשהוא לא נמצא בבית. אולם אם יחסו אליה קר ומזולזל, מתעורר לה פחד שהפסידה את-"המקום הראשון", לכן מלבישה את כאבה בדרישות- לבוא לבית מוקדם, לעזור עם הילדים ולהישאר לזמן ארוך מהרגיל. מי שאינו מבין את המקום הראשון, חש תסכול ובלבול, ובפרט שהשלים לה את הדרישות והבקשות והיא אינה מרוצה לסיכום:
אין גורם יותר מאיים לאשה, אם יש לבעל מישהו או משהו יותר חשוב ממנה.ברגע שמצטייר לה דבר כזה[ואפילו אימו], מה שיעשה למענה לא ישנה את תסכולה ומרירותה עד שיחזיר לה את תחושת הביטחון של-"המקום הראשון". אגב-מעלת מקום הראשון חשוב לאיש לקבל מאשתו באותה רמה וחובתה לתת לו, שבת שלום ומבורך.
שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל היקרים
מעבדיכם ומוקירכם
יעקב אליהו!!
לשאלות:
0543359848
13.00/15.00
19.00/22.00
|
בשעה טובה יצא ספר שלום בית פנימי 2 ספרים על פרשיות השבוע
