חלק ב'- "קשב וריכוז"!
ילד אשר באופן עקבי מתקשה להקשיב לשיעור ולעיתים מחזיק מעמד כ-עשר-חמש עשרה דקות ולאחר מכן פורש לעיסוקיו, יתכן שקיימת אצלו בעיית קשב וריכוז ברמה זו או אחרת. אולם אין לזהות אותו כסובל מקשב וריכוז ללא אבחון מתאים.
ישנם סימנים פשוטים שנותנים לנו כיוון האם קימת בעיה כזו. הבעיה הבולטת ביותר-אי התאמה בין יכולת הילד  לבצע מטלות-כציורים, עבודות מדהימות, קריאת ספרים, יכולת ניתוח נפלאה, הבנת מאורעות שהתרחשו מחד, ומאידך אינו מצליח בלימודיו.
סתירה זו גורמת לכעס כלפיו מצד הוריו ומוריו, על כך שאינו מתאמץ ולומד כראוי למרות שהוא מסוגל לדעתם ליותר.
לכן מרבים להשתמש במשפטים-"יש לך ראש חזק אך לא מנוצל" או "הוא יכול להיות הראשון של הכתה אך לא מנצל זאת".במשך השנים מודבקות לו תוויות של- "עצלן", והוא נידון לעימותים חוזרים ונשנים בינו לבין הוריו ומחנכיו.
מאחר והמבנה הריגשי והנפשי של ילדים אלו שברירי וחלש מאוד, המלחמות והעימותים גורמים להם להתדרדרות נפשית ולהרס הביטחון העצמי.
לפיכך בטיפול בבעיית קשב וריכוז ישנו משקל רב להעצמת אישיותו והעלאת ביטחונו של הילד.
להלן כמה סימנים לאבחון האם קיימת בעיה זו:
א. תוך כדי לימוד או שיחה עם הילד, פתאום מתנתק או חולם ב. ע"י בדיקה פשוטה לשאול אותו- "מה אמרתי", תיענה ע"י-"אה, מה, לא שמתי לב" ג.תוך כדי שיחה מפנה את עצמו  לעיסוקים אחרים,[זה לא באשמתו] ד. כל דבר מסיח את דעתו וניגרר אחריהם וקשה לו לחזור להתרכז שנית ה. הוא עסוק בחלק גדול מזמנו בעסוקים בידיים וכן במהלך השיעור-עם משחק, מפתחות וחפצים והידיים לא נחות רגע, או עסוק בציורים ועבודות שונות ו. לא מסוגל לשבת במקומו לאורך זמן וקם מידי פעם במהלך השיעור בניגוד לחבריו[אם כולם קמים זו בעיה של המורה בשליטה על הכיתה ולא של הילד] ז. קושי רב בדחיית סיפוקים-קשה לו להתאפק עד קבלת מבוקשו, לכן אינו מרפה ומתעקש לקבל מידי את דרישתו ח. אי התאמה בין יכולתו הכללית, לבין הביצוע בפועל כתוצאה מאי מסוגלותו להקשיב ט. ערבול מחשבות-סובל ממחשבות המתרוצצות בראשו ללא סדר,כתוצאה מעיסוקים ומסיחים רבים-משחקים, סרטים ועוד, לכן זה מקשה עליו ביותר להתרכז.
הערה חשובה-
פעמים המשחקים בידיים מפריעים לו להתרכז בשיעור ופעמים המשחק או העיסוק ביד עוזר לו ומעלה לו את רמת יכולת ההקשבה, לכן כל עניין לגופו. יסודות כללים לטיפול בקשב וריכוז:
ילדים הסובלים מבעיה זו, חייבים לקבל יחס מיוחד במישורים- הרגשיים, החברתיים והלימודיים. במישור הריגשי, הכלל הראשון-אי הענשה ככל האפשר! עימותים עיקביים עם הילד,יגרמו לחוסר תפקוד ולהידרדרותו הנפשית. בדומה לסובלים מבעיות נפשיות עלול הילד לאחר עימותים, להפוך לשבר כלי והטיפול הנדרש כעת לשקמו מבחינה נפשית, היינו: א. בשלב ראשון-יחס, חום ועידוד, בשילוב הסטת הנושא הבעייתי לנושאים המעניינים את הילד.
כמו כן-
לשיח עם הילד באופן קבוע על מנת לאפשר לו- "מנגנון שחרור ריגשי", במטרה לתת לו לפרוק ולהשיח את לבו, לבכות [אם מרגיש צורך]ולהוציא את כאביו, תסכוליו ואת מה שמציק ומפריע לו, עם הקשבה, הבנה והזדהות ובשלב זה בלי עצות ופתרונות, המטרה כעת להתחבר אליו בלבד.
שלב שני-
לעודד ולקרבו בעדינות- לחזור ולתפקד באופן תקין ושוטף ע"י שמוכיחים לו שהוא אכן מוכשר, מסוגל ויכול,[אפשר לשלב פרסים].
בטווח הארוך-ההורים יעבדו על מידותיהם ודרישותיהם ויקטינו את האנוכיות והציפיות שלהם מהילדים, שזה שלב מאוד חשוב בריפוי והעלאת ילדם ממצבם הקשה.
כמו כן-
להשתדל בכל מחיר לא להתעמת עם הילד או לבקרו, אלא להתחבר אליו ולאהוב אותו בלי תנאים, כמו שהוא, ודווקא מנקודה חשובה זו יתעורר ויתאמץ לעשות שינויים כדי להוכיח להוריו שהוא אכן ראוי לכל התמיכה והאהבה שזוכה לה. משך תהליך זה תלוי ברמת הפגיעה בנפש הילד, לכן בשלב זה בלי לצפות ממנו מאומה, עם תפילה וסבלנות זוכים.
הערה-
כאשר אחד מההורים מתעמת עם הילד באופן קבוע, יפנה מקום לצד השני ויאפשר לו להתחבר לילד,כי זו הדרך הרצויה בשלב זה. ילדים אלו זקוקים ליחס מיוחד באופן עקבי ולכמויות מוגברות ושופעות אהבה, חום ותשומת לב יותר משאר הילדים. במשפחות ברוכות ילדים, לא מומלץ לעשות זאת לעיניהם, מאחר שזה עלול לגרום לקנאה ואף לשנאה מצד הילדים כלפי הילד שסובל, מפאת שהם לא מבינים את מצבו. לכן עודף היחס ותשומת הלב שהוא זקוק, ככל האפשר לעשות זאת בחכמה, בצנעה ובהסתר משאר הילדים.
נקודה חשובה-
בעלי קשב וריכוז גם כאשר יגדלו, זקוקים במקרים רבים ליותר-מגע, חום ואהבה משאר אנשים וענין זה מתבטא בפרט בזוגיות וכך אני מורה לזוגות. במישור החברתי-
החברים תופסים חלק חשוב מאוד ומרכזי בחייהם, לכן אל לנו לזלזל בהם כלל. דהיינו נעודד ונתמוך קשרים עם חברים טובים ומאידך ניזהר מחברים שליליים. מאחר והנטייה שלהם להיגרר אחר חברים שליליים ולעשות כרצונם על מנת לקבל יחס מיוחד שחסר להם בבית ובבה"ס ולכן יעשו הכל כדי לא להפסידם ובכל מחיר. מפאת וילדים אלו זקוקים לתשומת לב מוגברת ואם לא נשכיל להעניק להם זאת, הם יחפשו אותה בחוץ אצל אותם ילדים שליליים ובסופו ירעו בשדות זרים כידוע ולא חידשתי דבר.
לפיכך-כדי להמעיט מהשורש את נטייתם להיגרר אחר חברה רעה, יש לבנות אצלם את ביטחונם והערכתם העצמית ע"י חום, יחס והבנה  עד שיאמינו בעצמם ולא יהיה להם את הצורך להוכיח את כשרונם והצלחתם ברחוב ובחברה רעה.
במישור הלימודי-החלק המהותי בבעיית זו -הקושי הלימודי. כתוצאה מכך נגרמים לו תסכולים רבים-מאבד את ביטחונו ומחשיב את עצמו לכישלון.החברה והחברים מוסיפים  בענין זה-צוחקים, פוגעים ומשפילים אותו ופעמים הוא נהפך למציק ואלים כלפי החברים, האחים והחברה בכלל. בנוסף לאי ההצלחה הלימודית, מתווספת העובדה שהוריו ומוריו הרבו להתעמת עמו ולהענישו ולא נתנו לו  הערכה מספקת לה הוא זקוק במיוחד לצורך בטחונו והערכתו העצמית.
יש לזכור-
שילדים אלו רגשיים ופגיעים יתר על המידה משאר ילדים וזקוקים לחיזוקים והערכה מחד ושלא יעירו ויאשימו אותם מאידך. בין אם רגישות יתר זו היא מולדת או שנגרמה עקב הפגיעות המרובות בילד במשך שנים רבות, שנבעו מאי הצלחות לימודיות בשילוב חוסר המשמעת והציות שלו, עומד לפנינו ילד רגיש, פגיע ובעל בטחון והערכה עצמית נמוכה ובמקרים רבים גם בעל כוחות נפשיים מוגבלים שאסור לנו להעמיס עליו מעבר לכוחותיו. על מנת לעזור לו להתמודד עם החברה והחיים בכלל, בראש ובראשונה עלינו לפתור את המרכיב העיקרי שיצר את כדור השלג-של אי הצלחותיו במישור הלימודי.
הערה-
אם מקור הבעיות שנגרמו לו כתוצאה מהערותיו החוזרות והנשנות של המורה או ההורה, צריך מיד לנטרל אותם ולשחרר את הילד מהם ולשקם גם אותם[כדי שלא ימשיכו לפגוע ולדרוס עוד נשמות חפות מפשע]!!מהלך זה הכרחי להצלחת הילד/הבחור על מנת לעזור לו בשיקומו מבחינת-"סור מרע ועשה טוב".
ברמת הלימודים חייבים להביא אותו לרמה בינונית לפחות, ע"י חונך מקצועי כדי להחזיר את ביטחונו ובמקרים של בעיה לימודית מורכבת יותר לאפשר לו בכיתה לחינוך מיוחד וללא עוררין.
אולם ע"י אבחון נכון ומקצועי- להתאים לו את בית הספר, הכיתה, רמת הלימודים והחברה שראויה לו ולא להורים.
נקודה כואבת זו קיימת אצל המון הורים שלא אבחנו בזמן או בצורה מקצועית את ילדם וחלק גדול מתסכוליו, כישלונותיו ואי הצלחותיו נובעים,מפאת שההורים התאימו לו מסגרת לפי טעמם ושיקולם האישי על מנת ששמם הטוב לא יפגע, הרסו ורמסו את הילד במו ידיהם ועל כך וודאי שצריכים וחייבים לעשות תשובה וכפרה גדולה,[עוד נכתוב בס"ד במאמר "אל תחטאו בילד"].
נחזור-
מטרת האבחון להתאים לילד את הרמה הלימודית והרגשית כדי שיחוש שהוא יודע, מוכשר וחשוב לא פחות משאר הילדים ויחשיב את עצמו כמצליח ומוצלח ומנקודה חשובה זו יצליח גם בהתמודדות החיים.כידוע חלק גדול מהנערים והנערות שנשרו, מפאת שלא אובחנו נכונה או לא אובחנו כלל שסובלים מבעית קשב וריכוז או בעיות נפשיות אחרות, וממילא לא טופלו בהתאם ויצאו לרחוב החופשי רח"ל. לאחר שהבנו שחייבים ליצור אצל הילד הצלחה לימודית, להלן כמה קווים כללים כיצד ניצור זאת:
א. התאמה נכונה של כיתה, ב"ס חינוכי עם צוות מקצועי שמתאים את רמת לימודו, אופיו והלך הילד ב. ללא כפייה, מאחר וצבר לו תסכולים מאי הצלחתו בלימודיו ג. למצוא את הדרך הנכונה על מנת לשכנעו, אפשר ע"י פרסים, טיולים ועוד,[ללא פינוק יתר, עוד נכתוב את ההבדלים] ד. עזרה לימודית-יש להשיג לו מורה מקצועי או חונך פרטי כדי לעזור לו במקצועות שהוא חלש בהם ותוך כדי התייעצות עמם כיצד לקבוע את כמות וצורת הלמידה. החשוב ביותר שיתחבר הילד לאותו חונך ושיהיה לו נעים וכיף להיות בחברתו ה. המפגשים פעמים שלוש בשבוע ומוגבל ל35-40 דקות. אם קשה,פעמיים בשבוע למשך 20 דקות. חלק מהזמן יהיה מוקדש להכנת החומר שטרם נלמד בכיתה על מנת להקל מעליו את ההתמודדות עם הנושא החדש, ושאר הזמן אפשר סיפורי צדיקים כדי לעודדו בהתלהבות ושמחה ללימודים .
כמו כן-
המורה יקפיד לעודד את הילד על הצלחות ואפילו פעוטות שאינם משמעויות כדי לחזק את הילד ולהעלות לו את הערכתו וביטחונו ויוכיח לו שהוא אכן מסוגל ויכול ללמוד ולהצליח.אם הילד פעיל, חשוב לתת לו להתבטאות, החונך לא יעיר לו, אלא יחזיר אותו בעדינות לענין ע"י הארת פנים לעודדו ולהחזירו ללימוד. ניתן לסכם על דף את הנלמד, אך לא חובה. יש לאפשר לו לשאול שאלות ולהסביר ואם דרך אגב יצא מענין להחזירו בעדינות כאמור.
חשוב מאוד-
שההורה לא ילמד עם הילד, אלא יתן למורה חיצון, מאחר שהוא מתחשב וסבלני יותר. המציאות מוכיחה כאשר הורה לומד עם ילדו, הוא חסר סבלנות עמו מפאת והילד לא מקשיב ומתרכז בלימוד, המתח בניהם רב ומתעצם ולא רק שלא הצליח ללמדו, אלא נעשה דבר גרוע ביותר, שהילד הפסיד את הדבר החשוב לו מכל, את האבא שלו וחבל.
ניתן לשטף את הרב המחנך בבעיית הילד כדי שיהיה תומך וסבלני עמו, עבור הצלחת הילד ולעודדו עם מטלות והצלחות קצרות.
לדוגמא-
לשלוח את המבחן הביתה לפני הבחינה, כך שיוכל להכין אותו עם המורה הפרטי על מנת שיהיה לו קל יותר, כי המטרה כעת שיאמין בעצמו שהוא מוכשר ומוצלח וכך הוא יתאמץ יותר.

מהדורה חמישית
בשלום בית:

תקשורת חלק מז',
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות!!

מעלת הכתיבה רבה מאוד ומסייעת לנו בין היתר לומר את כל האמת כולה ללא חשש של פחד, דחיה או נטישה. אולם כתיבת חלק מרגשותינו הפגועים, אינה מובילה לריפוי המיוחל, לכן יש להעלות את כל רגשותינו הפגועים. כגון:
מודעות לקיום רגש הכעס בתוכנו בלבד, עלולה להזיק לנו ולהפוך אותנו לכעסנים  יותר, וככל שנתעסק  ברגש הכעס בלבד, נהיה פחות סבלנים ואף נסערים יותר. בכי למשך שעות וימים ארוכים עלול להותיר אותנו מרוקנים ותשושים, אם לא נרפא את עצמנו ע"י רגשות אחרים.
תחושת הפחדים שלנו בלבד, עלולה לגרום לנו להיות מבוהלים ומפוחדים אף יותר. הרגשת חרטה מבלי לעבור הלאה לשאר רגשות, עלולה לגרום לנו לרגשי אשם,בושה, הורדת הביטחון, ולהזיק להערכה
העצמית שלנו.
מאמצינו התמידי להעניק חום, יחס ואהבה לילדנו ולבן/ת זוגנו, ללא קבלת פירגון, עידוד חום ואהבה, יגרום לנו לדכות רגשות ורצונות, וכעבור שנים נתרוקן ונהפוך לנטולי רגשות, חסרי תחושה, שמחה ואהבה.
טיפול מוקדם ונכון בהוצאת תסכולים ורגשות שליליים אלו, יסייע  לנו להשתחרר ולהירפא מהן.
כמו כן-העלאת רגשותינו הכאובים על הכתב, תועיל ותסייע בידנו לשכך ולהחליש את כאבנו.כדי להשתחרר מרגשות שלילים אלו, עלינו להיות מסוגלים להרגיש את כל היבטי הסבל הריגשי שהם-כעס, עצב, פחד וחרטה.
חשוב לדעת-
שקיים בתת מודע מנגנון הגנה שפועל באופן מהיר [אינסטינקטיבי], כדי להסתיר את רגשותינו האמיתיים. נקדים-
בטבע האדם לשקר ולרמות את עצמו [הכחשה עצמית], כדי לא לחשוף את רגשותיו השליליים, ומחליף אותם ברגשות שקריים, מפאת שאין ביכולתו לעמוד מול אותם כאבים או מול החברה, המשפחה ובעיקר מול בן/ת זוגו. הכי מדאיג ומפחיד שהאדם מתרגל לאותם רמאיות ומאמין לשקרים הללו ומניח בטעות שזו האמת.
לכן רצוי מאוד לשתף אדם נוסף ברגשותינו על מנת לקבל תמיכה, ולהשתחרר מאותן רגשות שליליים ולא להחליפן בדמיונות. לכתחילה רצוי לשוחח עם אותו אדם שפגע בנו על מנת להתפייס עמו, אם זה לא אפשרי, ניתן לחלוק רגשות אלו עם בן/ת הזוג, אם גם זה לא אפשרי, אזי עם חבר,יועץ או כל אדם תומך, [להיזהר מבני המשפחה].
אם גם זה לא אפשרי, העלאת רגשותינו על הכתב תועיל לנו להשתחרר מרגשות שלילים אלו, לכן חשוב לרשום את כאבנו ולתת ביטוי אמיתי לרגשותינו.אולם חייבים להעלות את כל ארבע רמות הסבל הרגשי וע"י כך משתחרר הכאב האצור בתוכנו.
יש לזכור-
שכתיבה אודות רגש שלילי אחד או שניים בלבד אינו מועיל, מאחר שרוב תגובותינו הרגשיות אינן רגשות כנים, אלא מנגנוני הגנה שקריים ואנו משתמשים בהם באופן תת-הכרתי במטרה להתחמק מרגשותינו האמיתיים כדי לא לחוש את הכאב.
דוגמאות לכך:
אנשים הנוחים לכעוס, הם בדרך כלל מסתתרים מפני הכאב, העצב, הפחד והחרטה שלהם. אולם כאשר יהיו מסוגלים לחשוף את שאר רגשותיהם,הכעס יעלם כלא היה ויהפכו לאוהבים יותר.
 ב. אנשים רגשיים שבוכים בקלות, הם אנשים שמתקשים  לכעוס, אולם כאשר יהיו מסוגלים לחוש את הכעס שלהם, ויעניקו לו ביטוי נכון, הרגשתם תשתפר, ויהיו למאוזנים יותר.
 ג. אלו שסובלים מפחדים, יצטרכו לחוש את הכעס שלהם ולתת לו ביטוי נכון,ע"י כך הפחד יסתלק, [חוץ ממקרים מיוחדים].
ד. אנשים החשים חרטה ורגשי אשם לעתים קרובות, חייבים לחוש ולתת ביטוי לרגשותיהם הפגועים ולמידת הצדק שלהם, בטרם יהיו מסוגלים להרגיש אהבה ולחוש שהם ראויים לה.
 ה. אלו שמגלים יכולת לאהוב ולהעניק תמיד, אך תוהים מדוע הם מדוכדכים וקהי חושים, צריכים לשאול את עצמם-"אילו יכולתי לכעוס בעניין מסוים איך הייתי מרגיש", ולהעלות את התשובות על הכתב, פעולה זו תסייע בידיהם ליצור מגע עם רגשותיהם השליליים המסתתרים מאחורי הדיכאון וחוסר התחושה שלהם.
ניתן להשתמש בעצה נפלאה זו, בכל היבטי הרגש שציינו, ולהעלות את הרגשות שעולים על הכתב או כלפי אותם שפגעו בנו, התוצאות ידהימו אתכם.
להלן דוגמאות כיצד אנו משתמשים ברגשות שקריים, על מנת להתחמק באמצעותם מהכאב האמיתי ומדכאים אותו עמוק בתוך תת-מודענו.
להזכיר-התהליך הוא בזמן אמת, מהיר ותת-הכרתי. תנו דעתכם בכובד ראש לשאלות הבאות:
א. האם זכור לכם מקרים שמצאתם את עצמכם מחייכים כאשר אתם נורא כועסים.
 ב. האם התנהגתם אי פעם כאדם כועס כלפי חוץ בעוד שבתוככם חשתם פחד גדול.
 ג. האם אתם נוהגים לחייך, לצחוק ולהתבדח, כאשר אתם בעצם עצובים, נבוכים או פגועים.
ד. האם מיהרתם אי פעם להאשים אנשים אחרים, כאשר חשתם בפנים אשמים או מפוחדים.
מכאן רואים בחוש,כיצד גברים ונשים נוטים להכחיש את רגשותיהם האמיתיים, ולחוש  זרים כלפיהם.  יתרה מכך-
אנו נמנעים מלהרגיש את רגשותינו השליליים ע"י התמכרויות למיניהן,ולמרבית הפלא, דווקא ניסיון התחמקות זו מעניק להם את הכח והעוצמה לשלוט בחיינו.
אולם כאשר אנו לומדים להקשיב לרגשותינו הפנימיים ולטפל בהם כראוי, הם מאבדים בהדרגה את כוחם ואחיזתם בנו ומשתחררים החוצה.
כמו כן-
ככל שנתנגד להרגיש את סבלנו הפנימי, כך תגדל התנגדותנו להקשיב לסבלם של אחרים. אם אנו חשים חוסר הבנה, סבלנות ופגיעה, כאשר אחרים ובפרט בן/ת זוגנו נותנים ביטוי לרגשותיהם הכאובים בפנינו, זה מצביע על אופן שבו כך אנו מתייחסים לעצמנו.
על מנת להתחנך להעניק תמיכה ריגשית, עלינו לשמש כהורים חדשים לעצמנו.
שלב ראשון-
לא להתכחש לרגשותינו הכאובים, כלומר עלינו להכיר בעובדה שקיים בתוכנו חלק ריגושי כואב הנוטה מדי פעם להתרגש ואף לצעוק, גם כאשר תודעת הבוגר הנבון שלנו אומרת שאין שום סיבה הגיונית להיות נרגש. עלינו לבודד את אותו חלק ריגושי שבתוכנו ולשמש לו למאזין אוהב.
שלב שני-
עלינו לשאול את עצמינו-"מה היא בעצם בעיית התפרצותנו", "מדוע אני פגוע/ה", "מדוע אני כועס/ת", "מה מעציב אותי", "מה מפחיד אותי". כאשר אנו מקשיבים לרגשותינו בשקט ובסבלנות, מיד שוככים מכאובי רגשותינו ובדרך פלא אנו נעשים מסוגלים להגיב במצבים הללו בחמלה רבה. עצם הבנת רגשות כאובים אלו, אנו פותחים באופן פלאי דלת בפני רגשות חיוביים.
אם בילדותינו היה לרגשותינו אוזן קשבת מתוך יחס, חום ואהבה, הרי שבבגרותנו לא היינו נתקעים עם רגשות שליליים אלו.
אומנם-
רובינו לא זכינו לתמיכה בילדותינו, לכן עלינו לעשות זאת בכוחות עצמנו, או לבקש תמיכה מבן/ת זוגנו, מאוהבים, או אנשי מקצוע וכ'ו, על מנת להשתחרר מפסולת ריגשית זו, שתוקעת לנו את החיים.
נקודה נוספת-
ישנן נשים שעברו פגיעות קשות בילדותן,ובמקום לטפל בעצמן באופן הנכון,כדי להוציא את אותם רעלים שספגו, נהפכו לנשים שתלטניות, אשר כל מי שנמצא במגע איתן סובל ובעיקר הסבל שלהן הוא בלתי ישוער. לכן עבורן הכניעה משתלמת ומתגמלת ותוצאותיה שלווה, אושר, שמחה ושביעות רצון מהנישואין ומהחיים.
כניעה לבעל אין פירושה חזרה לשנות החמישים או לצאת במרד נגד שוויון הזכויות.
איני ממליץ לך לשתוק ולוותר או להיות קשוחה וללחום. המטרה להעביר לך כמה יסודות בסיסיים מבחינת- "חכמות נשים בנתה ביתה", שיעזרו לך לשנות את גישותייך לחיים, ויסייעו לך להחזרת האושר, ההרמוניה והשלום לנישואייך ואת מערכת היחסים התקינה לביתך ולהפיק מכך את הצמיחה המשותפת שלכם ושל ילדיכם והשכינה תשרה בביתכם.
איני אומר-
שאת אחראית לכל בעיה בנישואייך כי זו אינה אמת, גם בן זוגך יכול וצריך להשתנות ולשפר בהרבה תחומים. אולם על כך אין לך שליטה ואינך יכולה לשנות בו מאומה ובפרט שזה לא תפקידך.
את יכולה רק להשתנות בעצמך ולשנות את גישתך וזה הרבה יותר קל מאשר לנסות לשנות אותו. במקום לבזבז  זמן, כוחות, מחשבה ואנרגיות סרק על מה בעלי צריך לתקן ולשנות, רצוי להתנהג בחכמה ולשמור את כוחותייך לשיפור אושרך,שזה קל,מוצלח ומועיל יותר.
וויתור בהתנהגות שתלטנית,זה להסתכל פנימה ולא החוצה ובכל המובנים,כי שם האושר והשלווה שלך מונחים וודאי.
השלב הראשון, לא להעביר שום הערות וביקורת שלילית, עם כל הקושי הכרוך בכך ובעיקר כשאת מרגישה חייבת וצודקת. גם אם יגרום לך לנשוך את השפתיים, לא לבקר, כי הנזק וההפסד הרבה פחות כואב מאשר להעיר, פשוט להתעלם מהחסרונות ולהתמקד בחיובי.
בשלב שני-
לתת אימון ולסמוך.גם כאשר בעלך טועה או נכשל,העמידי פנים שאת סומכת.תאמרי לו ותפנימי את זה אל עצמך והשתדלי בכל הכח לא לעזור ולתת עצות על מנת לשפרו.
הכלל בבניית אימון ונתינת סמכות, לומר בלי סוף לבן זוגך את המשפטים הבאים- "אני סומכת עליך", "מאמינה בך", "אתה מסוגל", מוכשר", יכול וכ'ו".
משפטים אלו יעודדו ויעוררו אותו לעשות הכל על מנת להוכיח לך שהוא יכול ומסוגל  לקבל מנהיגות וסמכות ויעשה כל שביכולתו כדי לרצותך.
יש להיזהר-
ממשפטים- "אני לא סומכת", "לא מאמינה", "אכזבת בעבר וכ'ו". כי גם אם היה סיכוי אחד לאלף, שייקח יוזמה ואחריות כדי לדאוג לך, הפסדת. לכן גם אם אכזב בעבר, ואת עדיין לא מאמינה או סומכת עליו, העמידי פנים ותאמרי לו שאת אכן סומכת וכך תחזירי לו את האימון שהוא הבסיס החשוב והמרכזי לשלום ביתך.
בעיקר-תפנימי אל ליבך שראוי לסמוך עליו וזה יחזיר לך את האימון בו, ויסלק מתוכך את השליטה שמקורה בפחד דמיוני ויהפוך אותך לאשה רגועה, שלווה ומאושרת וודאי.
חשוב לזכור-שהשינוי בהתנהגות לא חל ביום אחד ובעיקר להקניית הרגלים חדשים  לוקח זמן, אולם בתפילה והתמדה מנצחים. אפשר להתחיל לתרגל זאת בדברים קטנים:
א. בדברים שהוא מסוגל לעשות בכוחות עצמו הניחי לו. כגון לקנות לו הלבשה, נעליים תחתונים וכ'ו, אלא אם ביקש.
 ב. לא למתוח ביקורת על אופן שבו תחזק את הרכב.
 ג. לא להעיר על שלא שילם את התשלומים בזמן.
 ד. לעצום את העיניים ולא להעיר בשעה שנדמה לך שבעלך עומד לעשות תאונה,[חוץ מפיקוח נפש].
ה.  לא להנחותו כשהוא טועה בדרך או כשאת מכירה דרך קצרה יותר.
 ו. לא לפקח עליו ולייעץ לו.
 ז. לא לקבור אותו תחת רשימות של מטלות.
 ח. לא להתלונן על חוסר עזרה בבית ולגרום לו הרגשת תסכול.
 ט. להיות לו זמינה תמיד ובעיקר בינו לבינה.
 י. לכבד את רעיונותיו ולא לסתור אותם.
יא.לתת הערכה על כל דבר קטן ולקבל את מתנותיו בשמחה.
 יב. לעודד ולאפשר לו להתמודד במצב , אלא אם ביקש עזרה.
 יג. לחלוק עמו אחריות בכל התחומים ללא אשמה וכעס.
יד. תתרגלי במשפט הפלא- "אתה צודק".
כאשר תיישמי את העצות, בזמן קצר, יחזור הבעל שחיזר אחריך והאיחוד שחלמת עליו וודאי, שבת שלום ומבורך.


מהדורה שישית
בשלום בית:

תקשורת:ציינו בעבר שמעלת הכתיבה רבה מאוד ומסייעת לנו בין היתר לומר את כל האמת כולה ללא חשש של פחד, דחיה או נטישה. אולם חלק מכתיבת רגשותינו אינה מובילה לריפוי המיוחל, לכן יש להעלות את כל הרגשות הפגועים.
כגון: מודעות לקיום רגש הכעס בתוכנו בלבד, עלולה להזיק לנו ולהפוך אותנו ליותר כעסנים. לכן ככל שנתעסק ברגש הכעס בלבד, נהיה פחות סבלנים ויותר נסערים. בכי למשך שעות וימים ארוכים עלול להותיר אותנו מרוקנים ותשושים, אם לא נרפא את עצמנו ע"י רגשות של סיפוק שמחה. פחד למשך תקופה, עלול לגרום לנו להיות מבוהלים ומפוחדים אף יותר, אם לא נחזק את עצמנו באמונה ובשמחה. רגשות חרטה למשך זמן, עשוי לגרום לנו לרגשי אשם, בושה והורדת ההערכה העצמית, אם לא נשתמש ברגש הכעס ונעמוד על זכויותינו. מאמצינו התמידי להעניק חום ואהבה לילדנו או לבן/ת זוגנו, ללא קבלת עידוד והערכה, יגרום לנו לדכות רגשות ורצונות, וכעבור זמן נתרוקן ונהפוך לנטולי רגשות, שמחה ואהבה.
טיפול מוקדם ונכון בהוצאת תסכולים ורגשות שליליים, יסייע  לנו להשתחרר ולהירפא מהן.במידה ואין לנו כתובת תומכת,יש להעלות את רגשותינו על הכתב, ויועיל בידנו לשכך ולהחליש את כאבנו. כדי לשחרר רגשות שלילים, עלינו להיות מסוגלים להרגיש את כל היבטי הסבל הריגשי שהם- כעס, עצב, פחד וחרטה כאמור לעלונים הקודמים.
קיים בתת המודע שלנו מנגנון הגנה שפועל באופן מהיר [אינסטינקטיבי], כדי להסתיר את רגשותינו האמיתיים. טבע האדם לשקר ולרמות את עצמו [הכחשה עצמית], כדי לא לחשוף את רגשותיו השליליים, ומחליף אותם ברגשות שקריים, מפני שאין לו את האומץ לעמוד עם אותם רגשות מול החברה, המשפחה ובעיקר מול בן/ת זוגתו. הכי מדאיג ומפחיד, שהאדם מתרגל לאותם רמאיות ומאמין לשקרים הללו ומניח בטעות שזו האמת. לכן רצוי מאוד לשתף אדם נוסף ברגשותינו ולקבל תמיכה ראויה, על מנת להשתחרר מאותן רגשות שליליים ולא להחליפן בדמיונות כוזבים.
רצוי מאוד לשוחח עם אותו אדם שפגע בנו או פגענו בו, על מנת להתפייס עמו. אם זה לא אפשרי, ניתן לחלוק רגשות אלו עם בן/ת הזוג, אם גם זה לא אפשרי, אזי עם חבר,יועץ או כל אדם תומך, [להיזהר מבני המשפחה].
אם גם זה לא אפשרי, עצם העלאת רגשותינו על הכתב, תועיל לנו להשתחרר ממצוקות ורגשות שלילים. אולם חייבים להעלות את כל ארבע רמות הסבל הרגשי וע"י כך משתחרר הכאב האצור בתוכנו. כתיבה אודות רגש שלילי אחד או שניים בלבד אינו מועיל, מאחר שרוב תגובותינו הרגשיות אינן רגשות כנים, אלא מנגנוני הגנה שקריים ואנו משתמשים בהם באופן תת-הכרתי במטרה להתחמק מרגשותינו האמיתיים כדי לא לחוש את הכאב שנית.
נציין דוגמאות:
אנשים הנוחים לכעוס, הם בדרך כלל מסתתרים מפני הכאב, העצב, הפחד והחרטה שלהם. אולם כאשר יהיו מסוגלים לחשוף את שאר רגשותיהם, הכעס יעלם כלא היה ויהפכו לאוהבים יותר ב. אנשים רגשיים שבוכים בקלות,הם אנשים שמתקשים  לכעוס,אולם כאשר יהיו מסוגלים לחוש את הכעס שלהם ויעניקו לו ביטוי נכון,הרגשתם תשתפר ויהיו מאוזנים יותר ג.אלו שסובלים מפחדים, יצטרכו לחוש את הכעס שלהם ולתת לו ביטוי נכון ע"י כך שיעמדו על זכויותיהם, וכך הפחד יסתלק,[חוץ ממקרים מיוחדים] ד. אנשים החשים חרטה ורגשי אשם לעתים קרובות, חייבים לתת ביטוי לרגשותיהם הפגועים ולמידת הצדק שלהם, וכך יהיו מסוגלים לקבל יחס, חום ואהבה ראויה ה.אלו שמגלים יכולת לאהוב ולהעניק באופן תמידי,אך תוהים מדוע הם מדוכדכים וקהי חושים, צריכים לעמוד על זכותם לכעוס בעניין מסוים, ופעולה זו תסייע בידיהם ליצור מגע עם רגשות שעומדות מאחורי הדיכאון וחוסר תחושתם. ניתן להשתמש בעצה נפלאה זו בכל היבטי הרגש שציינו, ולהעלות את הרגשות שעולים על הכתב או כלפי אלו שפגעו בנו, והתוצאות ידהימו אתכם. להלן דוגמאות כיצד אנו משתמשים ברגשות שקריים על מנת להתחמק באמצעותם מהכאב האמיתי, ומדכאים אותו שוב עמוק בתוך הנפש.
להזכיר-
התהליך הוא בזמן אמת, מהיר ותת-הכרתי. נא תנו דעתכם בכובד ראש לשאלות הבאות: א. האם זכור לכם מקרים שמצאתם את עצמכם מחייכים כאשר אתם נורא כועסים ב. האם התנהגתם אי פעם כאדם כועס כלפי חוץ בעוד שבתוככם חשתם פחד גדול ג.האם אתם נוהגים לחייך,לצחוק או להתבדח, כאשר אתם בעצם עצובים, נבוכים או פגועים ד.האם מיהרתם אי פעם להאשים אנשים אחרים, כאשר חשתם בפנים אשמים או מפוחדים. מכאן רואים בחוש, כיצד אנו נוטים להכחיש את רגשותינו האמיתיים, לחוש זרים כלפיהם ולהטמין אותם עמוק בתוך הנפש. אנו גם נמנעים מלהרגיש את רגשותינו השליליים ע"י התמכרויות למיניהן, ולמרבית הפלא דווקא ניסיון התחמקות זו, מעניק להם את הכח והעוצמה לשלוט בחיינו. אולם רק כאשר אנו לומדים להקשיב לרגשותינו הפנימיים ולטפל בהם כראוי, הם מאבדים בהדרגה את כוחם ואחיזתם בנו ומשתחררים אט אט החוצה.
יצוין-
ככל שנתנגד להרגיש את הכאב הפנימי, כך תגדל התנגדותנו להקשיב לסבלם של אחרים. אם אנו חשים חסרי הבנה, סבלנות ופגיעה, כאשר אחרים ובפרט בן/ת זוגנו נותנים ביטוי לרגשותיהם הכאובים בפנינו, זה מצביע על אופן שבו אנו מתייחסים לרגשותינו. על מנת להתחנך להעניק תמיכה ריגשית לאחרים, עלינו לשמש כהורים חדשים לעצמנו. שלב ראשון-
לא להתכחש לרגשותינו הכאובים. כלומר עלינו להכיר בעובדה שקיים בתוכנו חלק ריגושי כואב הנוטה מדי פעם להתרגש ואף לצעוק, גם כאשר תודעת הבוגר הנבון שלנו אומרת שאין שום סיבה הגיונית להיות נרגש. פשוט עלינו לבודד את אותו חלק ריגושי שבתוכנו ולשמש לו למאזין טוב ואוהב.
שלב שני-
עלינו לשאול את עצמינו-"מה היא בעצם בעיית התפרצותנו", "מדוע אני פגוע/ה", "מדוע אני כועס/ת", "מה מעציב אותי", "מה מפחיד אותי וכ'ו". כאשר אנו מצליחים להקשיב לרגשותינו מתוך הבנה והכלה, מיד שוככים מכאובינו, ובדרך פלא אנו נעשים מסוגלים להגיב במצבים מעין אלו בחמלה ובסבלנות רבה. בעצם הבנת רגשות כאובים אלו, אנו פותחים באופן פלאי דלת בפני רגשות חיוביים. אם בילדות היה לנו אוזן קשבת לרגשות שליליים,בבגרות לא היינו נתקעים עם רגשות אלו, ומאחר שלא זכינו לתמיכה ראויה, לכן עלינו לעשות זאת בכוחות עצמנו, ע"י בקשת תמיכה מבן/ת זוגנו, מאוהבים,או מאנשי מקצוע וכ'ו, על מנת לעשות ככל הניתן כדי לשחרר פסולת ריגשית זו, שתוקעת לנו את החיים.
ישנם כאלו שעברו פגיעות קשות בילדות, ובמקום לטפל בעצמם באופן הנכון, נהפכו לאנשים שתלטנים ונטולי רגשות, שכל מטרתם לשעבד ולשלוט בסביבה בבן הזוג, בילדים ובכל הקרובים. ניתן לראות בחוש כיצד בדורנו נתקיימה נבואתו של רבינו האריז"ל[בשער הגלגולים הקדמה כ'], את שליטת הנשים על הגברים, אשר כל מי שנמצא במגע איתן סובל, ועיקר הסבל למעשה הוא שלהן.
כי חילוף התפקידים נטרל את האיש מתפקידו כבעל סמכותי ומשפיע, וכעת היא חייבת למלאות את שתי התפקידים, מעבר להשלכות ולסבל של כולם. עבורן להודות בגישה זו, זה בלתי אפשרי, ומתרצות את התנהגותן שהן מייעצות ומיעלות כי אין להן על מי לסמוך. תהיה הסיבה אשר תהיה אך לעולם לא יודו בשליטתן ובכאב שהן חוות. אולם הכניעה עבורן היא משתלמת ומתגמלת ותוצאותיה שלווה ואושר, ושביעות רצון מחיי הנישואין.
כניעה לבעל אין פירושה חזרה לשנות החמישים או לצאת במרד נגד שוויון הזכויות. איני ממליץ לך לשתוק ולוותר או להיות קשוחה וללחום. המטרה להעביר לך כמה יסודות בסיסיים מבחינת- "חכמות נשים בנתה ביתה", שיעזרו לך לשנות את גישותייך לחיים, ויסייעו לך להחזרת האושר וההרמוניה לנישואייך ואת הצמיחה המשותפת שלכם ושל ילדיכם והשכינה תשרה בביתכם.
איני אומר שאת אחראית לכל הבעיות בנישואייך כי זו אינה אמת. גם בן זוגך צריך וחייב להשתנות בשאר תחומים. אולם על כך אין לך שליטה ובפרט שזה לא תפקידך. את יכולה רק להשתנות בעצמך ולשנות את גישתך מאשר לנסות לשנות אותו. במקום לבזבז זמן, כוחות ואנרגיות סרק על מה בעלי צריך לתקן ולשנות, ראוי שתתנהגי בחכמה ותשמרי את כוחותייך לשיפור אושרך, כי זה יותר קל, מוצלח ומועיל.
וויתור על גישה שתלטנית,זה להסתכל על התכלית בכל המובנים, כי שם האושר והשלווה שלך מונחים.
שלב א.
לא להעביר שום הערות וביקורת שלילית, למרות הקושי ובעיקר כשאת מרגישה חייבת וצודקת, וגם אם זה יגרום לך לנשוך את השפתיים, כי הנזק והכאב הרבה פחות מאשר להעיר, פשוט להתעלם מהשלילי ולהתמקד בחיובי.
שלב ב.
לתת אימון ולסמוך.גם כאשר בעלך טעה או נכשל, העמידי פנים שאת סומכת. תאמרי לו ובעיקר תפנימי לעצמך, ותשדלי בכל הכח לא לעזור או לתת עצות על מנת לשפרו. הכלל בבניית אימון והעברת סמכות, לומר בלי סוף לבן זוגך את המשפטים הבאים-"אני סומכת עליך,מאמינה בך,אתה יכול מסוגל וכ'ו". משפטים אלו יעודדו אותו לעשות הכל על מנת להוכיח לך שהוא מסוגל  לקבל מנהיגות וסמכות כדי לרצותך.להיזהר מביטוים- "אני לא סומכת, לא מאמינה, אכזבת אותי וכ'ו". כי גם אם היה סיכוי אחד לאלף שייקח יוזמה ואחריות כדי לדאוג לך, הפסדת.
גם אם אכזב בעבר ואבדת אמון, העמידי פנים ותאמרי לו שאת אכן סומכת עליו,וכך תחזירי את האימון שהוא הבסיס המרכזי לבית. תפנימי לליבך שראוי לסמוך עליו, זה יחזיר לך את האמון בו ויסלק ממך את השליטה שמקורה בפחד דמיוני ויהפוך אותך לאשה רגועה, שלווה ובוטחת. שינוי בהתנהגות לא חל ביום אחד ובעיקר להקניית הרגלים חדשים, בתפילה והתמדה מצליחים.ניתן לתרגל בדברים קטנים:
א.בעניינים שהוא מסוגל לעשות בכוחות עצמו הניחי לו. כגון לקנות לו הלבשה, נעליים תחתונים וכ'ו, אלא אם ביקש ב. לא למתוח ביקורת על אופן שבו תחזק את הרכב ג. לא להעיר אם לא שילם את התשלומים בזמן ד. לעצום את העיניים ולא להעיר בשעה שנדמה לך שבעלך עומד לעשות תאונה, [חוץ מפיקוח נפש] ה.  לא להנחותו כשהוא טועה בדרך או כשאת מכירה דרך קצרה יותר ו.לא לפקח עליו ולייעץ לו. ז. לא לקבור אותו תחת משא של מטלות ח. לא להתלונן על חוסר עזרה בבית ולגרום לו רגשי אשם ט. להיות לו זמינה תמיד ובעיקר בינו לבינה י. לכבד את רעיונותיו ולא לסתור אותם יא. לתת הערכה על כל דבר קטן ולקבל את מתנותיו בשמחה יב. לעודד ולאפשר לו להתמודד, אלא אם ביקש עזרה יג. לחלוק עמו אחריות ללא כעס ואשמה. יד.תאמרי תמיד-"אתה צודק".כשתיישמי את העצות,יחזור הבעל שחיזר והאיחוד שחלמת עליו, 
עם סבלנות ותפילה מנצחים, בהצלחה.
שבת שלום ומבורך.



מהדורה שביעית
בשלום בית:

תקשורת:בדורות קודמים חינכו באמצעות צעקות, ענישה, הכאות פיזיים, מילוליים ועוד. ביטויים אלו נחשבו בעבר לתקשורת תומכת ואוהבת, אשר מטרתה היתה לעזור לילדים להתחנך באופן הנכון.
אילו השכילו בדורות קודמים לחנך ולתקשר בצורה נכונה, בלי לדכא רגשות שליליים ולהוציאם בצורה שלילית באמצעות התפרצויות זעם וכ'ו, היינו זוכים בילדותנו להערכה עצמית טובה ובוחנים את התנהגותנו בדרך יעילה וטובה יותר.
אילו זכינו לדוגמא אישית טובה בילדותנו, היינו לומדים כיצד לתקשר באופן חיובי עם זולתנו,ילדינו ובני זוגנו. בעיקר כשמדובר במתן ביטוי לרגשות שליליים, יכולנו לדעת לקבל רגשות אלו מתוך הכלה והבנה ולהעבירם לאחרים בצורה הנכונה.
בעקבות חינוך כפייתי- דיכאנו רגשות כאובים והחלפנו אותם ברגשות של כעס, דחייה וניקור למשפחה, לדת ולכל הסביבה. כיום שהתבגרנו אזרנו אומץ לחשוף את אותם רגשות שליליים, אולם הם עולים וצפים מתוך חוסר שליטה ובדרך כלל לא על הכתובת הנכונה.
אילו לא היו כך פני הדברים, כיום לא היינו צריכים להיעזר בטיפול בכעסים, קליניקה תקשורתית, בכתיבה ובכל מיני טיפולים שונים, כדי להוציא ולשחרר רגשות שליליים אלו בצורה הנכונה.
אין כוונתי חלילה להאשים את ההורים או את הדור הקודם ולתלות את כישלונותינו וחוסר הצלחותינו בהם, כי גם הם חונכו באופן הזה וגם לנו לא חסר טעויות וכישלונות שגרמנו לעצמנו,
לבני זוגנו ובחינוך ילדינו.
מטרת הדברים כדי להוכיח שאנו לא אשמים וכמו כן אין להאשים את האחרים במצבנו. אולם וודאי שאנו חסרים בתקשורת רגשית, והאפשרות לתקשר עם בן/ת זוגנו בצורה רגועה ותומכת בעיקר בזמנים שעולים רגשות שליליים, נראית לנו כמשימה קשה ובלתי אפשרית. הבשורה שאכן ניתן ללמוד תקשורת אוהבת ותומכת, אך יש להשקיע עבודה רבה ושווה כל מאמץ.
בשלב ראשון להשלים עם הסובבים ולא להאשים את הורינו, בן זוגנו, ילדינו או כל אדם אחר. קבלת אחריות באמצעות משפט-"סליחה טעיתי", יש בו כח עצום לחולל מהפכה בנפש האדם ולאפשר להתחלה חדשה. כדי להבין את הקושי הרב בנתינת אמון ובבניית תקשורת חדשה, נקדים במספר שאלות-תנו דעתכם בכובד ראש:
א.בשעה שאנו כועסים או מתרעמים, כיצד נוכל לתת ביטוי לרגשות אלו בצורה רגועה ומתוך שליטה,אם בתקופת הילדות ההורים התווכחו ביניהם והסתירו את רגשותיהם, במטרה למנוע ויכוחים וריבים.
 ב. כיצד נחנך את ילדינו למשמעת ללא צעקות, איומים ועונשים, אם צעקו, איימו והענישו אותנו בילדותנו כדי לשלוט במצב.
 ג. כיצד נעניק תמיכה וכ'ו,אם בילדותינו חשנו מוזנחים ומאוכזבים מהיחס של ההורים כלפינו.
ד. כיצד נשתף אדם זר ברגשותינו, אם קיימים בנו חסמים ופחדים שנעבור שוב בגידה ואכזבה.
 ה. כיצד נהיה מסוגלים לשוחח עם בן זוגנו בפתיחות ללא חשש שישתמש בזה נגדנו, כפי שעשה לנו בעבר.
 ו. כיצד נוכל להיות כנים עם בן זוגנו, כאשר אנו חשים כלפיו ריחוק ודחיה.
 ז.כיצד נהיה מסוגלים לומר- "מצטער, תעיתי", אם בילדותנו קבלנו עונשים ללא הסברים.
 ח. כיצד נוכל להודות בטעויות, אם יש לנו פחדים מעונשים, דחיות והאשמות.
 ט. כיצד נחשוף את רגשותינו, כאשר בילדותינו דחו אותנו באמצעות שמות גנאי של-"בכיינים, ילדותיים וכ'ו".
 י. כיצד נאזור אומץ לבקש את צרכינו, אם בילדותינו אמרו לנו שבקשתינו אינם נכונות או מוצדקת.
 יא. איך נבין את המצב הרגשי של ילדינו, כשבילדותנו לא היה מודעות מספקת להורינו להתעניין במצבנו.
 יב. כיצד נשלים עם הפגמים וחוסר השלמות של בן/ת זוגנו, כאשר בילדותינו הפצירו בנו השכם והערב להיות מושלמים כדי לזכות להערכה טובה.
 יג. כיצד נוכל להקשיב ולהכיל את הסבל של האחר, כאשר בילדותינו לעגו ולא הקשיבו לסבלנו.
 יד. איך נוכל לוותר ולמחול, כאשר בילדותינו דחו ולא סלחו לנו.
 טו. כיצד נהיה מסוגלים לבכות כדי לשחרר רגשות שליליים ולהשתחרר מהכאב, כשבילדותינו השמיעו לנו על תקן קבוע-"אל תבכה מתי תתבגר","רק תינוקות בוכים וכ'ו".
 טז. איך ניתן להבין ולתמוך בכישלונות של בן/ת זוגנו, כאשר בילדותינו הטילו עלינו את האחריות המלאה לסבל של אחרים  כאשר אנו לא אשמים במצבם כלל.
 יז. כיצד נהיה מסוגלים להיפתח ולתת אמון בבן/ת זוגנו, כשבנעורינו הענקנו אמון לקרובים וניצלו את תמימותנו.
 יח. איך ניתן לתמוך, לעודד ולאהוב את בן הזוג ללא צפיה ותנאים, אם בילדותנו התאכזרו וזרקו אותנו לרחוב, מפני שלא היינו מושלמים כפי ראות עיני ההורים.
 יט. איך אפשר לצפות מאתנו שנבטא רגשות בצורה שקטה ורגועה, אם בילדותינו היינו תחת איום ולא היתה לנו אפשרות ללמוד תקשורת בריאה, בלי שנחוש פחד, דחייה ונטישה.
 כ. כיצד נצליח להיות מבינים וקשובים לכעס ולהתפרצויות של אחרים, כאשר בילדותנו פרקו עלינו תסכולים וכעסים  באמצעות צעקות, איומים, הפחדות, אלימות פיזית ומילולית ועוד כל מיני סוגי אלימות שלא ניתן להעלות אותם על הכתב והמבין יבין ודי בזה!!
התשובות לכל השאלות הללו הן זהות. כלומר שזה כמעט בלתי מן הנמנע שלא ניכשל בהוה באותם עניינים שראינו וחווינו בילדותנו מבחינת העתק הדבק.
הבשורה- שניתן ללמוד תקשורת תומכת ואוהבת מאחר שהיא מיומנות נרכשת, אולם יש להשקיע עבודה רבה ושווה כל מאמץ. לפיכך יש להתאמץ על מנת לפצות את עצמינו על הזנחה של שנים. גם אלו שזכו להורים מושלמים והרי איש מאיתנו אינו מושלם, אם בכל זאת קיים בנו בעיות תקשורת, צריך לדעת שזה לא קללה או מחלה שאין לה ריפוי. מובן שזה לא באשמת ההורים ולא אחרים, כי כך חונכו בדורות קודמים וזו נחלת הכלל.
סביר להניח שבשעת קריאת השאלות חשתם את רגשות העבר מתעוררים בכם. לכן קראו בבקשה שנית את השאלות ואל תחמיצו הזדמנות נפלאה זו לרפא את עצמכם:
א. באמצעות כתיבת אודות רגשות דומים שעולים.
 ב. בשיתוף העלאת רגשותיכם עם יקירכם.
 ג. באמצעות שיחה עם הוריכם או עם כל אדם שנפגעתם ממנו בעבר. אם עדיין אינכם ערוכים לשיחה ישירה מכל סיבה שהיא, נצלו הזדמנות זו לכתיבת מכתב, [או לשליחת הודעה] לאלו שנפגעתם מהם, ובקשו סליחה על החלק היחסי שלכם, על מנת שיקבלו אחריות על החלק היחסי שלהם ויתנצלו על התנהגותם.
גם כתיבה ביניכם לבין עצמכם זהו ריפוי בפני עצמו, כי עצם הכתיבה והעלאת רגשותיכם על הכתב, היא תקל ותשחרר אותכם מהכאב. אולם כדי להגיע לריפוי המושלם תשתדלו לסלוח ולמחול להם. אם לא ניתן לבקש התנצלות מהם, תמחלו אתם בשלמות, כי עיקר השחרור מהכאב תלוי בנו.
נזכרתי במעשה- בעבר רדף אותי אדם בעל אמצעים ללא עוול בכפי. עניין זה גרם לי לצער וכאב עצום שלא נתן לי מנוח. יום אחד החלטתי לעשות לדבר סוף, ע"י שאמחל לו מחילה גמורה ואסמוך את בטחוני בבורא עולם.
אולם עדיין זה כאב לי ולא נתן לי מנוחה. החלטתי ביום פורים[יום ההולדת שלי] להכין לו משלוח מפואר ולקחת לביתו כשעיקר מטרתי לשחרר את כאבי.
כאשר ראה אותי, הוא התביש מאוד וקיבל אותי בסבר פנים יפות. לאחר ששוחחנו, הבנו שלא היתה שנאה או מריבה, אלא משחקי אגו וכבוד. התחבקנו והתנצלנו ומאז אנו ידידים טובים שנעזרים זה בזה. אולם גיליתי במבט לאחור עד כמה טעיתי בכך שמשכתי את המריבה ושילמתי מחיר יקר מאוד, שיכולתי למנוע מעצמי זמן רב של כאב ויסורים.
ישנה עוד אפשרות לשחרור כאב ומשקעים-באמצעות תפילה.
כלומר להתפלל על אותו אדם שפגע או שממשיך לפגוע בנו. התפילה תועיל לכמה דברים:
א. היא תרכך לנו את הכאב וכעבור זמן תבריא אותו, מבחינת- "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".
 ב. בכח התפילה להשפיע על האחר [ואפילו אם הוא שונא], רחמים ואהבה כלפינו.
 ג. אם נתמיד עליו בתפילה, בסוף הוא יפול ויזדקק לעזרתנו.
עצה נפלאה זו בדוקה ומנוסה, ובלבד שלא תהיה כוונתנו כדי שיפול ויזדקק לנו, אני אישית משתמש בעצה נפלאה זו ורואה בה נפלאות.
 ד.בכח התפילה על האחר היא תחזק אותנו באמונה- "שאין עוד מלבדו", ותשחר אותנו ממידות רעות,וזו מתנה נפלאה עבורנו.
נחזור-
הכתיבה [לא בשבת], תועיל לנו להיות ממוקדים בעיקר כאבנו. כמו כן נצליח להעלות את כל האמת על רגשותינו ללא שום פחד ואיום מכל גורם שהוא. אולם כדי שנצליח להחליש ולשכך את הכאב הפנימי, עלינו להיות מסוגלים להרגיש בעצמנו את ארבעת ההיבטים של הסבל הריגשי והם- הכעס, העצב, הפחד והחרטה.
כי רק באמצעות מתן ביטוי לכל ארבע רמות הסבל הריגשי שמנינו, משתחרר הכאב האצור מתוכנו. לכן יש לזכור שכתיבה אודות רגש שלילי אחד או שניים אינה יעילה. כי רוב תגובותינו אינן רגשות של אמת, אלא מנגנוני הגנה שקריים, כדי לברוח ולהתחמק מהכאב האמיתי, לכן יש לכלול ולחוש את כל רמות הרגש.
יצוין שמידת הוויתור וההבלגה, היא טובה ומצוינת בזמן כעס ומריבה, כדי שנוכל לתקשר בזמן אחר בצורה טובה ורגועה. אולם אסור בתכלית האיסור לשמור רגשות שליליים בבטן,גם עבור שלום בית או למען רווחת האחר. מפני שכל כאב שדוכא בתוכנו ולא השתחרר בזמן ובאופן הנכון, לאחר זמן הוא מתפרץ בחולי הנפש והגוף.
בנוסף אם צברנו עוד פגיעות במשך השנים, אנו עלולים להגיע לחוסר שפיות ואיזון עד כדי איבוד הדעת רחמנא לצלן.לכן יש לשוחח בזמן רגוע ולשחרר את כל המשקעים והרגשות השליליים, וחובת בן/ת הזוג להקשיב, להכיל ולתמוך.
במידה ומכל סיבה שהיא לא מצליחים לתקשר באופן רגוע, חובה לערב סמכות מקצועית בכל מחיר. מבדיקה מקיפה שערכתי עם נסיון מעל ארבעים שנה, מתברר שמרבית בעיות שלום הבית נובעות מחסכים ובעיות שהזוג מושך מהעבר, מהבית ומהילדות. כאשר לא מטפלים בזמן ובאופן הנכון, בעיות אלו מתפרצים בנישואין על בן/ת הזוג, והילדים הם הקורבנות העיקריים, לכן הם ממשיכים את אותו דגל של הוריהם לדורות ההמשך מבחינת העתק הדבק.
מעשה-
באשה שעברה תהליך גירושין אכזרי. עקב כך עברה טיפול רגשי ונפשי ע"י תרופות ומטפלים במשך שנים אך ללא הועיל, [הפרטים שונו מפאת צנעת הפרט].
יום אחד הגיעה אליי עם בן זוג חדש כדי לבדוק אם יש התאמה. לאחר בדיקת האבחון, פסקתי חד משמעי שאין כאן התאמה והנישואין יכשלו. הזוג התעקש להמשיך לנסות ובקשו להגיע לטיפולים על מנת לצמצם פערים.
הסכמתי בתנאי- שאיני מבטיח מאומה, אלא הכנה להמשך החיים ואולי לזיווג אחר.
לאחר סידרת טיפולים אמרה האשה-"שחררת אותי ממצוקה שסבלתי במשך שנים וכעת אני מבינה מדוע פסלת את השידוך".
מודה ומתוודה שלכתוב סיפורים זה קל, אבל בשטח זה הרבה יותר קשה ולא תמיד זה מצליח, לכן  צריך  המון  ס"ד לכוון לאמת,
שבת שלום ומבורך.


מהדורה שמינית
בשלום בית:

בדור הקודם החינוך היה בעיקר באמצעות צעקות, ענישה, הכאות, אלימות מילולית ועוד. ביטויים אלו נחשבו בעיני ההורים לחינוך תומך ואוהב אשר מטרתו לעזור לילדים להתחנך באופן הנכון.בעקבות חינוך כפייתי דיכאנו רגשות כאובים והחלפנו אותם ברגשות של כעס, דחייה וניקור למשפחה, לדת ולכל הסביבה.
בדורנו יש מודעות רבה לנושא, לכן בבגרותנו [ובעיקר לאחר הנישואין] קבלנו אומץ לחשוף רגשות שליליים אלו, אולם הם עולים וצפים מתוך חוסר שליטה באימוציות רגשיות מגוונות, אך בדרך כלל לא על הכתובת הנכונה.
אילו לא היו כך פני הדברים, כיום לא היינו נעזרים בטיפול בכעסים, טיפול בפחדים, חרדות, קליניקה תקשורתית ובכל מיני טיפולים מגוונים על מנת להוציא ולשחרר רגשות שליליים בצורה נכונה.
אין כוונתי חלילה להאשים את ההורים או את הדור הקודם ולתלות את כישלונותינו וחוסר הצלחותינו בהם, כי גם הם חונכו באופן הזה וגם לנו לא חסר טעויות וכישלונות שגרמנו לעצמנו, לבן/ת זוגנו ובחינוך ילדינו. מטרת הדברים כדי להוכיח שאנו לא אשמים וכמו כן אין להאשים את האחרים במצב, [אגב בטיפולים אני מודיע מראש שאין אצלי אשמים, אך יש בעיות וצריך לפתור]. אולם וודאי שאנו חסרים בתקשורת רגשית [תומכת] והאפשרות לתקשר עם בן/ת הזוג בצורה רגועה ותומכת בעיקר בזמנים שעולים רגשות שליליים, נראית לנו כמשימה קשה ובלתי אפשרית.
הבשורה שאכן ניתן ללמוד תקשורת בריאה ותומכת, אך יש להשקיע עבודה רבה ושווה כל מאמץ.
שלב ראשון להשלים עם החסרים שלנו ולהיות שלמים עם עצמנו. שלב ב' להשלים עם הסובבים ולא להאשים את הורינו, בן זוגנו, ילדינו או כל אדם אחר. קבלת אחריות חלקית על מעשינו באמצעות משפט-"סליחה טעיתי", יש בו כח עצום לחולל מהפכה בנפש האדם ולסובבים, ולאפשר להתחלה חדשה [אני אישית משתמש לעתים קרובות במשפט קסם זה ומחולל פלאות]. על מנת לבנות אמון חדש ובניית תקשורת יוצרת, עלינו לשחרר את העבר השחור,להאמין בעתיד וורוד ולהתמקד בתכלית. כמו כן יש להעלות את רגשותינו בצורה מכובדת, כנה ואמיתית ללא שום פחד ואיום משום גורם. אולם כדי שנצליח להחליש ולשכך את הכאב הפנימי, עלינו להרגיש את ארבעת ההיבטים של הסבל הריגשי והם-הכעס, העצב, הפחד והחרטה.
באמצעות מתן ביטוי לכל ארבע רמות הסבל הריגשי שמנינו, משתחרר הכאב והנפש משתחררת. התעסקות אודות רגש שלילי אחד או שניים אינה יעילה, אלא תגרום לנו לשקוע באותו כאב. רוב תגובותינו אינן רגשות של אמת אלא מנגנוני הגנה שקריים על מנת לברוח ולהתחמק מהכאב האמיתי, לכן יש לכלול ולהרגיש את כל רמות הרגש. מידת הוויתור וההבלגה היא טובה ומצוינת בזמן כעס ומריבה כדי שנוכל לתקשר בזמן אחר בצורה טובה ורגועה. אולם אסור בתכלית האיסור לשמור רגשות שליליים בבטן עבור שלום בית או למען רווחת האחר. מפני שכל כאב שדוכא בנפש ולא השתחרר בזמן ובאופן הנכון, לאחר זמן הוא מתפרץ בחולי הנפש והגוף. בנוסף אם צברנו עוד פגיעות במשך השנים, אנו עלולים להגיע לחוסר שפיות ואיזון עד כדי איבוד הדעת רחמנא לצלן.
לכן יש לשוחח בזמן רגוע ולשחרר את כל המשקעים והרגשות השליליים וחובת בן/ת הזוג להקשיב, להכיל ולתמוך. במידה ומכל סיבה שהיא לא מצליחים לתקשר באופן רגוע, חובה לערב סמכות מקצועית בכל מחיר. מבדיקה מקיפה שערכתי עם נסיון מעל ארבעים שנה, מתברר שמרבית בעיות שלום הבית נובעות מחסכים ובעיות שהזוג מושך מהעבר, מהבית ומהילדות. כאשר לא מטפלים בזמן ובאופן הנכון, בעיות אלו מתפרצים בנישואין על בן/ת הזוג ומושכים את החסכים לדורות מבחינת העתק הדבק ועיקר הקורבנות הם הילדים. נחזור-
מודעות לקיום רגש הכעס בלבד, עלול להזיק ולהפוך אותנו לנסערים ולחסרי סבלנות כלפינו וכלפי אחרים. בכי לימים ארוכים עלול להותיר אותנו מרוקנים ותשושים. אם לא נרפא את עצמנו באמצעות דברים מועילים כדי לקבל סיפוק ותענוג, הסבל רק יעלה ויגבר. פחד מתמשך עלול לגרום לטראומות אף מדברים פעוטים, אם לא נעצים את עצמנו ונחזק בטחוננו. רגשי חרטה ממושכים עשוי לעורר בנו רגשי אשם, בושה והורדת הבטחון העצמי, אם לא נכעס ונעמוד על זכויותינו. המאמץ התמידי להעניק ולתת חום ואהבה לבן/ת זוגנו, לילדנו והסביבה, ללא קבלת עידוד והערכה, יגרום לנו לדכא רצונות וכעבור זמן נתרוקן ונהפוך לנטולי רגשות.
טיפול מוקדם ונכון בהוצאת תסכולים ורגשות כאובים יסייע לנו להשתחרר ולהירפא מהן. קיים בתת מודע מנגנון הגנה שפועל באופן מהיר [אינסטינקטיבי], כדי להסתיר רגשות אמיתיים. טבע האדם לשקר ולרמות את עצמו [הכחשה עצמית],על מנת לא לחשוף רגשות שליליים ומחליף אותם ברגשות שקריים,מפני שאין לו כלים לעמוד מול הכאב, או הפחד מבן/ת הזוג, החברה,המשפחה וכ'ו.
יצוין-שלאחר זמן האדם מתרגל לשקרים שלו ומניח בטעות שזו האמת. לכן רצוי מאוד לשתף אדם נוסף ברגשותינו ולקבל תמיכה ראויה על מנת להשתחרר מאותן רגשות שליליים ולא להחליפם בדמיונות כוזבים. מומלץ מאוד לשוחח עם אותו אדם שפגע בנו או שפגענו בו, על מנת להתפייס עימו ולשחרר משקעים. אם זה לא אפשרי, ניתן לחלוק רגשות עם בן/ת הזוג, אם גם זה לא אפשרי אזי עם חבר, יועץ או כל אדם תומך, [להיזהר מבני המשפחה].
אם גם זה לא אפשרי,להעלות רגשות על הכתב וזה יועיל לנו להשתחרר ממצוקות ורגשות שלילים. אולם חייבים להעלות את כל ארבע רמות הסבל הרגשי וע"י כך משתחרר הכאב האצור בתוכנו. שקיעה או כתיבה אודות רגש שלילי אחד אינו מועיל, מאחר שרוב תגובותינו אינם רגשות כנים, אלא מנגנוני הגנה שקריים שאנו משתמשים בהם באופן תת-הכרתי במטרה להתחמק מרגשות כאובים. נציין דוגמאות ונציע פתרונות:
אנשים הנוחים לכעוס הם בדרך כלל מסתתרים מפני העצב והחרטה שלהם. במידה ויהיו מסוגלים לחשוף את שאר רגשותיהם, הכעס יעלם ויהפכו לאוהבים יותר ב. אנשים שבוכים בקלות מפאת שמתקשים לכעוס, אולם כאשר יהיו מסוגלים לחוש את רגש הכעס ויעניקו לו ביטוי נכון, הרגשתם תשתפר ויהיו מאוזנים יותר ג. אלו שסובלים ממרירות ומרמור, יצטרכו לחוש את רגש הכעס ולעמוד על זכויותיהם וכך הפחד יסתלק, [חוץ מהסובלים מרחמים עצמיים] ד. מי שסובל מרגשי אשם, חייב לתת ביטוי לרגשותיו הפגועים ולמידת הצדק שלו וכך ישתחרר מהרדיפה העצמית ה. אלו שמגלים יכולת לאהוב ולהעניק באופן רציף, אך תוהים מדוע הם מדוכדכים וקהי חושים, צריכים לפרגן לעצמם, לעמוד על זכותם לכעוס ולדרוש תמיכה והערכה.
פעולה זו תסייע בידיהם ליצור מגע עם רגשות שעומדים מאחרי הדיכאון וחוסר התחושה. ניתן להשתמש בעצה נפלאה זו בכל היבטי הרגש שציינו, ולהעלות את הרגשות שעולים על הכתב או כלפי אלו שפגעו בנו ואט אט הכאב ייחלש וישתחרר ובתנאי שנקבל הבנה ותמיכה טובה.
להלן דוגמאות כיצד אנו משתמשים ברגשות שקריים כדי להתחמק מהכאב האמיתי ומדכאים אותו שנית עמוק בתוך הנפש. להזכיר התהליך הוא בזמן אמת,מהיר ותת-הכרתי.תנו דעתכם בכובד ראש לשאלות הבאות:
א. האם זכור לכם מקרים שמצאתם את עצמכם מחייכים כאשר אתם נורא כעוסים? ב. האם התנהגתם אי פעם כאדם כועס כלפי חוץ בעוד שבתוככם חשתם פחד גדול? ג. האם אתם נוהגים לחייך, לצחוק או להתבדח, כאשר אתם בעצם עצובים, נבוכים או פגועים? ד. האם מיהרתם אי פעם להאשים אנשים אחרים, כאשר חשתם בפנים אשמים או מפוחדים? ה. האם יצא לכם לדרוש את זכויותיכם מתוך כעס ושליטה כאשר חשתם בתוככם פחד ואימה?
כל אחד יכול להוסיף עוד מקרים שהתנהג באופן מסוים וחש הרגשה הפוכה. אולם המכנה המשותף לכל המקרים שרואים בחוש כיצד אנו נוטים להכחיש רגשות אמיתיים ולחוש זרים כלפיהם ולהטמין אותם עמוק בתוך הנפש. ישנם גם כאלו שנמנעים מלהרגיש את רגשותיהם באמצעות בריחה למערה, לחברה, לעיסוקים, לימודים, תרופות והתמכרויות למיניהן.
אולם למרבית הפלא דווקא ניסיון ההתחמקות מעניק לרגשות שליליים אלו את הכח והעוצמה לשלוט בחיינו. החברה מציעה ים של תענוגות והנאות כדי לברוח ולהשתיק פצעים רגשיים אך לא פותרת את הבעיה אלא רק באופן זמני. ציינו בעבר שגם הצריכה בתרופות עוזרות להשתקה זמנית של מערכת העצבים כדי לא לחוש בכאב,אולם לאחר שעוברת ההשפעה חוזר הכאב להציק ובגדול, ובמקום לפתור את הבעיה מגבירים עוד התמכרויות. איני שולל טיפול תרופתי במקרים מסוימים, אך חייב להיות בשילוב טיפול רגשי, על מנת להבריא את הפצעים הרגשיים ולשחרר את הפסולת הרגשית שתוקעת לנו את החיים.
נחזור-כאשר אנו לומדים להקשיב לרגשות ולא מתנגדים להם ומטפלים בהם כראוי, הם מאבדים בהדרגה את כוחם ואחיזתם ומשתחררים אט אט החוצה. יצוין- ככל שנתנגד להרגיש את כאבנו, תגדל התנגדותנו להקשיב לסבלם של אחרים. אם אנו חשים חסרי סבלנות והבנה כלפי אחרים ובפרט כלפי בן/ת זוגנו כאשר הם נותנים ביטוי לרגשותיהם הכאובים, זה מצביע על אופן שבו אנו מתייחסים לרגשותינו. על מנת להעניק תמיכה ריגשית לאחרים,עלינו לתמוך ראשית בעצמנו.
שלב ראשון לא להתכחש לרגשות. כלומר עלינו להכיר בעובדה שקיים בתוכנו חלק ריגושי כואב הנוטה מדי פעם להתעורר ואף לצעוק, גם כאשר תודעת הבוגר שלנו אומרת שאין שום סיבה הגיונית להיות נרגש. פשוט עלינו לבודד את אותו חלק ריגושי שבתוכנו ולשמש לו למאזין אוהב ותומך.
שלב שני עלינו לברר מה בעצם בעיית התפרצותנו? מדוע אני פגוע? מדוע אני כועס? מה מעציב אותי? מה מפחיד אותי"? מה כואב לי בדיוק וכ'ו. במידה ונצליח לזהות את שורש הכאב ונקשיב לו מתוך הבנה, חמלה והכלה, ונשלים עימו ולא נתבייש בו,בדרך פלא הוא יתרכך ויירגע וממילא נהיה מסוגלים להגיב בצורה רגועה, מתונה ושקולה, מה שנותר סבלנות ותפילה.
בעצם הבנת רגשות כאובים אלו, נפתחים לנו דלתות בפני רגשות חיוביים.אם למשל בילדות היה לנו אוזן קשבת לרגשות שליליים, בבגרות לא היינו נתקעים עם רגשות אלו. מאחר שלא זכינו לתמיכה ראויה, עלינו להעניק לעצמנו, או ע"י בקשת תמיכה מבן/ת זוגנו, מאוהבים, או מאנשי מקצוע.
טיפלתי בזוג שסבלו בילדות. מאחר והם בעלי מידות נעלות, דאגו לשדר כלפי חוץ רוגע ושלמות, אך סבלו בשקט מפחדים ומרמור. לאחר שקיבלו העצמה ולמדו לקבל את עצמם ולתבוע את זכויותיהם, הצליחו להשתחרר מאותם חרדות ומשקעים.
ישנם כאלו שעברו פגיעות בילדות ולא טופלו, ונהפכו  לנטולי רגשות ומוציאים כעסים ושליטה בחוץ, בבית ועל בן/ת הזוג, כדי לשכך פצעים רגשים,חומר למחשבה,שבת שלום ומבורך.