ועדין אשתו איננה מרוצה, אינה רגועה, רק מתלוננת ומתרעמת והוא לא מבין מה חסר לה,בעיקר שעשה ומילא את כל מטלותיו,אינו מבין מדוע האשה ממשיכה לכעוס ולרגון.
חשוב לדעת-
זה לא משנה כמה הבעל נותן ומשקיע,אם ברגע המבחן-
כאשר האשה זקוקה לו והוא לא מוכן לוותר על עיסוקיו, ע"י כך האשה מבינה שהיא לא במקום הראשון,
אזי כל ההשקעה שלו, מבחינתה יורדת לטמיון,[למרות שזה לא נכון מצד האשה לחשוב כך,אולם במציאות זה מה שקורה,עוד נכתוב בנקודה חשובה זו בס"ד].
יוצא מכאן-
שזמני מבחני האהבה שלו, תלויים באותם זמנים שבהם היא צריכה וזקוקה לו והוא עסוק בענין אחר.
כאן מקום המבחן בעבורו לוותר על רצונו עיסוקיו וכ'ו, ולהוכיח לה את ערכה וחשיבותה.
עבור צורך זה היא תעמיד אותו בהרבה מבחני פתע, כי זה לא בשליטתה ושם בעיקר נמדדת האהבה שלו כלפיה וזה לא בבחירתה.
לכן רק אם יעמוד באותם רגעי מבחן בהצלחה ויעשה בעבורה מתוך שמחה אמיתית ולא כדי להיפטר או מתוך כעס,רק אז תרגיש שהיא במקום הראשון בעבורו וזה מה שירצה וישמח אותה באמת.
ועוד-
גם אם יעמוד באותם זמני המבחן אבל יעשה זאת מתוך פחד או בשביל להיפטר ממנה ולצאת ידי חובתו או בכעס או סתם בלי חשק,האשה מרגישה זאת מיד,נפגעת, יורדת לה כל שמחתה ומבינה שהיא לא במקום הראשון בעבורו.
מטבע הדברים-
המשימות והמטלות על הבעל ילכו ויגדלו, ואם עד כה היה יכול לרצותה בשעה אחת,עכשיו יצטרך שעות ארוכות.
מעתה גם אם יעשה בעבורה הכל,הרי נכשל במבחן התוצאה.
מעתה יקח לה זמן כדי להשתכנע שהיא במקום הראשון ולהחזיר לה את האימון.
ישנם נזקים שכמעט ולא יתוקנו וגם אם כן זה לא חוזר למה שהיה.
איני רוצה לייאש חלילה[אין זו דרכי],אך יש לזכור כלל זה שפעמים בשביל רגע שבו הבעל היה צריך לוותר ולעשות זאת בשמחה,הוא יכול להפסיד את כל העמל וההשקעות שהשקיע עד כה ולהיכנס למשא מסובך ומייגע של פיוסים ושכנועים המלווה בביזיונות בכיות, ריבים,מגשרים, בתי משפט וכ'ו,ומה שיכל לתקן בזמן קצר יצטרך לעמול קשה כדי לתקן את המעוות ולהחזיר את האימון של האשה ואת מקומה הטבעי,מקום ראשון.
לסיכום:
הצורך העיקרי של האשה זה להרגיש שהיא חשובה לבעלה יותר מכל ולפני הכל ורק בעלה יכול, צריך וחייב להעביר לה הרגשה זו שזקוקה לה מכל.
יתרה מכך-
כאשר הבעל ידע לתת לאשה הרגשה זו ויהיה
ברור לה מעל כל ספק שהיא במקום הראשון בעבורו, היא לא צריכה יותר מזה מאומה.
כי בזה היא מאושרת, שמחה,משוחררת ומשחררת אותו מכל דרישות,בקשות ומטלות,כי בעבורה קיבלה הכל.
ועוד-
היא לא צריכה אותו כלל לידה ולהטרידו בעיסוקיו.
מאחר וקיבלה את העיקר, היא מסתדרת לבד הרבה יותר טוב מאשר הוא נוכח.
וכן-
נוכחותו רק מפריעה לה, כי בעבורה קיבלה הכל.
כמו כן-
אם האשה הייתה מבינה,מכבדת ומשכילה לדעת את אופיו המיוחד של הגבר להעניק לו
כבוד וסמכות,
וכן מאשרת את סמכותו כגבר שיודע לדאוג ולהעניק, ומשבחת אותו על כך,ומעוררת אותו ע"י מילות רגש כמו-
"אני סומכת עליך",
"בוטחת בך",
"מאמינה בך",
"אני זקוקה לך",
"הבית הזה לא שווה מאומה בלעדיך",
"מה אני שווה בלעדיך וכ'ו",
מוותרת מעט על מידת הניצחון והכבוד,
היתה זוכה להמון תמיכה,אהבה וכבוד, ובהבטחה!!
יוצא מכאן:
שאם היינו זוכים לדעת-
את התכונות ההפכיים בין האיש לאשה,מבינים,תומכים ומעריכים אותן כמו שהם,מתאימים את עצמנו להן, בלי לנסות לשנותם,אזי כל חיינו היו נראים אחרת,וכל הבעיות היו נפתרות וודאי!!
ניתן דוגמא שמאוד נפוצה:
כידוע הגבר שכלי,
לעומת זאת האשה רגשית,[כמובן שיש יוצא מן הכלל].
מכיון שהתכונה החזקה של האשה- זה רגש,זה בא לידי בטוי בכך שהיא זקוקה לפרוק ולהוציא מטענים רגשיים שהצטברו לה במשך היום.
לעומת זאת-
מאחר שהתכונה החזקה של הגבר היא שכלית,אזי במקום להקשיב לה ולאפשר לה לפרוק את אותם מטענים שהצטברו,
הוא נותן עצות ופיתרונות מעשיים, בו בזמן שהיא צריכה וזקוקה אך ורק ליחס,הקשבה
הבנה והזדהות בלבד!!!
יוצא-
שאם הגבר היה מבין ויודע את אופייה המיוחד של האשה,היה נותן לה
אוזן קשבת,הבנה ולא עצות ופתרונות.
וכן אם האשה הייתה מודעת לאופיו המיוחד של הבעל- ומבינה שמבחינתו לתת-
עצות ופיתרונות,זו הגשת עזרא הגדולה ביותר,
אזי רוב הבעיות בענייני תקשורת היו נפתרות וודאי!!
היפך מתובנה זו נגרמים קצרים תקשורתיים בן בני הזוג, מעבר לעוד בעיות תקשורת שעוד נכתוב עליהם בס"ד!!
התוצאה:
היא יוצאת מתוסכלת,כי הבעל שאמור להיות הכי קרוב לה ולהבין אל לבה,דווקא הוא לא מבין אותה .
לעומת זאת-
הבעל לתומו לא מבין מדוע אשתו מתוסכלת וממורמרת, בעיקר שמבחינתו הוא הציע את העצות והפיתרונות הטובות ביותר.
מכאן-
ועד שנהפכים לעויינים ושונאים זה לזו ולפירוק הבית, הדרך קצרה כידוע,
רחמנא לצלן!!
לפיכך-
יש חובה ומצווה גדולה לבני הזוג ללמוד את התכונות המיוחדות וההפכיים שהקב"ה העניק לכל אחד.
כמו כן-
להבין ולכבד את אותן תכונות הפכיים ולקבלן כמו שהן.
בתחילת תובנה זו של הבדלי השוני של המין האנושי,
ניתן להבחין איך שהבעיות מתחילות להיפטר,ואחוזי הגירושין יורדים לאפס וזוכים שוב להחזיר את האהבה,החיזורים והריגושים כבתחילה ובהבטחה,ה' יתברך יזכנו אמן כן יהי רצון!!
שלום ביתמהדורה שניה:
גברים בורחים למערותיהם
ונשים צוללות במעיינותיהן:
כאשר גבר תקוע "במערתו",הוא נעשה חסר יכולת להעניק לאשה את היחס ותשומת הלב שהיא ראויה לה.
מטבע הדברים, האשה מתקשה לקבלו כפי שהנו במצבים הללו, מאחר שאין לה מושג באיזה מצבי לחץ הוא נתון ובעיקר אינה מבינה את הצורך הגדול שלו להסתגר בתוך "מערתו",[שתיקתו].
אומנם-
הבריחה "למערה", מאפשרת לו לעבד נתונים חדשים על בעיותיו, או סתם להתנתק מהם ולהתעסק בכל מיני מסחי דעת שלא כשורים לענייני הבית על מנת לאגור שוב כוחות חדשים במציאת פתרונות לבעיותיו, ולא ישקוט עד שימצא כאמור לעלון הקודם.
אילו היה מסוגל לשוחח על בעיותיו עם רעייתו, או לפחות מסביר לה שהוא טרוד בבעיות שלא קשורים אליה או לבית, אזי היתה מגלה כלפיו יותר רחמים וחמלה,[רק זהירות לא להלחיצו לשוחח על בעיותיו אם הוא מסרב בשלב זה].
ברם מפאת שהאשה אינה מודעת עד כמה הוא שקוע בבעיותיו ומסוגר בתוך עצמו, היא חשה שזה קשור אליה, שאינה אוהבה, לכן מזניחה ונכנס לתוך "מערתו",[שתיקתו].
נשים בדרך כלל אינן יודעות את דרכי התמודדותם של הגברים בבעיות ולחצים, לכן הן מצפות שהגברים ייפתחו וידברו אודות בעיותיהם, כדרך שהן רגילות בכך.
לכן-
כאשר גבר תקוע ב"מערתו", האשה חשה כלפיו תרעומות וכעסים, על שאינו פתוח עמה ומשתפה כפי שהיא רגילה לעשות זאת כאשר היא נמצאת במצוקה.
יתרה מכך-
היא לא מבינה כיצד הוא מעדיף להיות עם עצמו בשקט,או ללמוד או ללכת לחברים, משחקים, לצפות בחדשות, ספורט או לכל פעילות גופנית אחרת ומתעלם ממנה.
הציפיה-
מגבר הכלוא "במערתו", שיהיה בן רגע פתוח, משתף, מגיב כראוי ואוהב, זה בלתי מציאותית.
זה כמו לצפות מהאשה שתשלוט בעצמה תמיד, שרגשותיה יהיו תמיד מאוזנים, בתבונה והגיון.
כאשר הנשים אינן מבינות את הצורך של הגברים ללכת-"למערותיהם" עד למציאת פתרון לבעיותיהם, הן עלולות להיפגע ולדרוש עזרה ותמיכה בנימה וגישה תובענית, כאלו שהן חייבות כעת להילחם על זכויותיהן עם גברים הלא אכפתיים.
לכן- אם תדע ותזכור האשה "סוד יקר" זה-
שדרך התמודדות הגבר היא שונה ממנה, כלומר-
אותו צורך עמוק שקיים בה לאוזן קשבת,הבנה ותמיכה רגשית כדי לשחרר לחצים, על אותו משקל גבר אינו מסוגל לדבר על בעיותיו,לחציו וכ'ו בפרט שמלחיצים ודוחקים אותו.
אלא זקוק להיכנס "למערתו", להתנתק זמנית מבעיותיו ולחזור ביתר שאת עם כוחות חדשים ועם סיכויי הצלחה גדולים יותר לפתרון.
עצתי-
כדי שהאשה תבין את הגבר בשעה שהוא מסתגר "במערתו", תזכור-
שהתמודדות הגבר בלחצים ובעיות, שונה ממנה כאמור, ולא ביטוי רגשות שליליות כלפיה, אזי תוכל גם בנקל לשתף פעולה עמו, להניח לו לעת עתה ותשיג את מבוקשה לאחר זמן, שישתף אותה בבעיותיו וכאביו, במקום להתנגד למעשיו.
לעומת זאת-
אם הגברים היו מודעים אך במעט, עד כמה הם נעשים מרוחקים ומכאיבים לנשיהן, בשעה שפורשים-"למערותיהם, בוודאי שהיו חומלים ומרחמים עליהן, בפרט שהן מרגישות נטושות, מוזנחות ובלתי אהובות בזמנים הללו.
לכן על הגבר לזכור-
שהאשה מטבעה רגשית ומפרשת את בריחתו ל"מערתו", כבריחה ממנה, לפיכך-עליו להתייחס אליה יותר בהבנה וכבוד לתגובותיה ,רגשותיה ויסביר לה בנועם ובמתק שפתיים שזה לא קשור אליה וישתדל במעט זמן לחזור אליה ולחיק המשפחה.
בדרך כלל-
כאשר גבר שוהה "במערתו", ההיגיון שלו אומר לו, שרעייתו נעשית ביקורתית ותובענית יתר על המידה, רק משום שהוא עושה דבר מה שנחוץ והכרחי לו למציאת פתרון לבעיותיו, ולמעשה חלק מהבעיות קשורות לשניהם.
לכן- הוא חש פגוע בגלל שהיא מזלזלת בו וממעיטה את ערכו, בעיקר כאשר הוא נמצא בשתיקתו ומחפש פתרונות לבעיותיהם.
מצד שני-
גברים אינם מודעים בדרך כלל למהירות שבה הם עוברים ממצב של גברים חמים, רגישים ומבינים, לגברים מרוחקים, לא מגיבים ואינם אכפתיים.
בעיקר בשעה שהם נמצאים ב"מערתם", טרודים במציאת פתרון לבעייתם, אינם מודעים לאופן שבו נשיהן מרגישות ביחס לאדישותם והזנחתם כלפיהן.!!
להגברת שיתוף הפעולה-
בין בני הזוג, חייבים להבין זה את זו ולדעת לקבל את השוני הטבעי שקיים במין השני.
לדוגמא-
כאשר גבר מתעלם מאשתו, היא מקבלת זאת כפגיעה ועלבון אישי.
מצד שני-
הידיעה לאשה שזאת דרכו להתמודד עם בעיות ומצבי לחץ וזה כלל לא קשור אליה, עשויה לסייע לה רבות בלהבין אותו ולתת לו את הזמן הנדרש.
לעומת זאת-
הגבר חייב לדעת ולהבין, שדווקא בעתות מעין אלה, מתעורר בה צורך לפתוח ולדבר על רגשותיה, כי זה הזמן החשוב לה ביותר לקבל אוזן קשבת, הבנה, הזדהות בכאבה ותמיכה רגשית.
לכן בעתות הללו, הגבר אמור לגלות רגישות יתר בלהבין ולהכיר בזכותה לדבר כעת על תחושותיה ורגשותיה, על כך שמרגישה נטושה וחסרת אונים, בדיוק כפי שיש לו צורך לפרוש ל"מערתו" ולא לדבר.
לכן אם היא חשה שאין מתייחסים אליה ולא מבינים את מצוקתה יקשה עליה להשתחרר מהרגשת הכאב והעלבון!!
לסיכום:
כדי שבני הזוג יזכו לחיות יחדיו בהבנה ושלום, חייבים ללמוד את ההבדלים והשוני בניהם, לקבל ולכבד אותו בלי לנסות לשנותו.
הגבר ילמד לכבד את הצורך של האשה לדבר ולהוציא את תחושותיה ורגשותיה החיובים והשליליים בלי להרגיש מואשם, ובלי להציע פתרונות, אלא רק הבנה ותמיכה רגשית, כי רק זה יכול לשפר את הרגשתה.
לעומת זאת-
האשה תלמד להוציא את תחושותיה ורגשותיה בצורה מכובדת בלי להאשימו, וכמו כן-תכבד את הדחף שלו לפרוש למערתו בעת הצורך,בלי להרגיש פגועה או עלבון אישי כמבואר היטב,הנושא עמוק ורחב עוד נרחיב בס"ד!!
שלום בית
מהדורה שלישית:
כהמשך-
גברים בורחים למערותיהם ונשים צוללות במעיינותיהן:
כאשר האשה מרגישה לחוצה, מתעורר בה צורך פנימי שאינו בשליטתה, להוציא ולדבר על רגשותיה, תחושותיה, בעיותיה, כאבה, צערה וכ'ו, וזה דרך הריפוי שלה.
היא אינה מייחסת קדימה משמעותית לבעיה כלשהי מבעיותיה.
למשל-
אם היא בלחץ, הרי שהיא נסערת ביחס לכל הבעיות, קטנות כגדולות.
כמו כן-
אינה מעוניינת בשלב זה לפתרון בעיותיה, אלא מרגישה הקלה בדרך של מתן ביטוי עצמי לרגשותיה, בדרך של קבלת יחס, הבנה, קבלה והזדהות בכאבה.
ע"י כך משתחררת אט אט מלחציה, כאמור לעלונים הקודמים.
לעומת זאת-
גבר שנתון בלחץ, נוטה להתמקד בבעיה אחת ולשכוח את כל האחרות, היפך האשה שנתונה בלחץ, נוטה להרחיב את היריעה ולחבוק את הכל.
עקב זאת היא מוכרעת תחת לחציה ובעיותיה.
לכן עצם הדיבורים על כל הבעיות האפשריות, מבלי להתמקד בפתרונות, משפרים את הרגשתה.
במהלך תהליך תת הכרתי זה, היא בוחנת את רגשותיה, ונעשית מודעת יותר לדברים שמטרידים אותה באמת, אזי לפתע היא מרגישה הקלה ושאינה מוכרעת תחת לחציה ובעיותיה.
ועוד-
נשים עשויות לדבר על בעיות העבר, ההווה והעתיד וכן על בעיות שאינן קשורות אליהן כלל, ושאין להן פתרון, כדי לשפר את הרגשתן ולהקל מעליהן בעיות ולחצים.
יתרה מכך-
ככל שתרבינה לדבר וללבן בעיות אישיות ושל אחרים, כך יוטב להן יותר.
לפיכך-
יש חשיבות רבה לגברים, לשמוע את כל הדיבורים הללו, למרות שזה נשמע להם שטותי ביותר, כי מבחינתן זה עומד ברומו של עולם וע"י כך הן משתחררות מלחציהן כאמור.
יש לדעת שגם מבחינה הלכתית אין איסור לשמוע את כל הדיבורים הללו,כי זהו- "מנגנון שחרור נפשי" של האשה, וכך היא משתחררת ,[אם הדיבורים על אנשים זרים ולא קשור אליה כלל, הבעל לא יקבל זאת בלבו],אבל חשוב שכלפי חוץ יתן לה אוזן קשבת, הבנה ותמיכה רגשית.
עצתי-
עדיף שהוא ישמע אותה וישמש לה כיועץ,מגשר,חבר וכ'ו,ולא השכנות, חברות, משפחה
וישיאו לה עצות שאינן הוגנות, ובסוף יגיעו לרבנות וכל העולם ישמע כידוע!
לצפות-
מאשה דרך אחרת לשחרור לחציה, פרוש- לשלול ממנה את תחושת-"העצמי", כי זה לא בשליטתה וכך היא בנויה מראשיתה.
עוד יותר-
כאשר אשה מוכרעת תחת לחציה, היא מוצאת הקלה בעיקר דרך דיבור מפורט על אודות בעיות שונות.
לכן ככל שהיא תרגיש שיש לה אוזן קשבת,הבנה והזדהות בכאבה, בלי להאשימה,לתקנה או לתת עצות ופתרונות, כך באותה מידה תשתחרר מלחציה ותחזור לשפיותה.
נקודה חשובה-
היא עשויה לעבור מנושא לנושא ללא שום סדר, קשר והגיון לנושא הקודם, מאחר שבדרך זו היא הולכת ומרחיבה את מעגל נושאיה, מעלה בעיות, דאגות אכזבות, תסכולים וכ'ו, וכך אט אט היא משתחררת מהם.
יתרה מכך-
כאשר היא חשה שלא מבינים אותה, או אומרים לה זאת בפירוש, אזי מודעתה לבעיות נוספות מתרחבת אף יותר, היא עלולה להרגיש את אותן בעיות ולהתרגש מהן אף יותר.
טעות-
נפוצה אצל גברים לומר לאשה-"איני מבין אותך",
או-"את לא מובנת וכ'ו".
טעות זו נובעת מכמה סיבות:
א. חסרון הבנה בנפש האשה.
ב. מצד האגו והתנשאות מעליה.
ג. מרגישים מואשמים במצבן.
ד. מפאת שלא רוצים להבין,
כי בדרך כלל אין סבלנות לגברים לשמוע את נשיהן.
כל הסיבות הנ"ל הן-
"גולים עצמיים",
רק שאלה של זמן והכל חוזר בגדול וברמה כזו, שאם היתה אפשרות לפייסה ולהבינה בזמן מועט, ייקח כעת ימים, לילות ,אף חודשים ושנים להחזיר לה את האימון ושפיותה חזרה!!.
עצתי-
גם כאשר גבר לא מבין את האשה, יאמר לה-
"אני מבין",
אבל יאמר לה ממקום שכן רוצה להבין ואזי גם בזה היא מתרצה ומתרווחת, ולא ממקום כדי להיפטר ולצאת ידי חובה, כי בזה היא מיד מרגישה ושוב נפגעת הערכתה העצמית ונופלת ליאוש.
יש לזכור-
כפי שגבר תקוע ב"מערתו", זקוק לכל מיני עיסוקים על מנת שהללו יסיחו את דעתו מבעיותיו, כך על אותו משקל זקוקה האשה לשוחח על בעיות ועניינים שאינם קשורים אליה, על מנת לחוש הקלה מלחציה.
כמו כן-
עשויה האשה לפתח מעורבות רגשית בבעיותיהם של אנשים זרים, חברים משפחה וכ'ו, כדי להשיח מדעתה לחצים ורגשות כאובים וכך להרגיש הקלה מלחציה.
כי עצם ההתעסקות והדיבורים בבעיות של אחרים, מהווה לאשה תגובה טבעית, בריאה ותת הכרתית לשחרור לחצים.
נקודה חשובה-
אשה שזכתה לבעל מאזין טוב, שמאפשר לה לשחרר רגשות ולחצים כאובים, אין לה את הצורך לשתף אנשים זרים ברגשותיה או להתעסק בבעיות של אנשים זרים כדי לשחרר מעליה לחצים, כי בלאו הכי הבעל מאפשר לה זאת בנקל, בהבנה ובאהבה!!
לעומת זאת-
התחמקותם של גברים להיגרר, או לפתח שיחה עם נשיהן, נובעת מהרגשה מוטעית תת הכרתית, שהם-"האשמים" המרכזיים במצבן הקשה!!
גברים אינם תופסים שנשיהן זקוקות לבטא ולהוציא רגשות כאובים, רק על מנת להשתחרר מלחצים ולשפר את הרגשתן. לפיכך-
אם גבר היה מודע לצורך הנפשי של האשה להוציא לחצים ורגשות כאובים בלבד בלי שירגיש מואשם, נותן לה אוזן קשבת בלי עצות או פתרונות, היה זוכה להערכה מרובה ממנה רק על עצם זה ששימש למאזין טוב ותומך, ותו לא!!
מקור הבעיה-
נובעת מהצורך של הגברים לדבר על בעיות ולחצים, רק מפני שיש להם את מי להאשים, או מפני שמבקשים עצה ופתרון.
לכן כאשר האשה מרגישה צורך לדבר, בעיקר כאשר היא נסערת ביותר, הגבר מניח שהיא מאשימה אותו בצרותיה, כל שכן כאשר היא מתבטאת בצורה של האשמה.
מצד שני-
כאשר היא מדברת ברוגע ובגישה יפה ועדינה, הוא מניח שהיא זקוקה לפתרונות, כפי שהוא רגיל בכך.
חשוב להקדים-
גם בעתות שהאשה נסערת ומאשימה את הבעל במצבה העגום, זאת לא כוונתה.
אלא הוצאת רגשות כאובים, בעיקר על כך שאין לה תמיכה, אוזן קשבת והבנה.
בפרט-
בזמן שהיא כועסת ונסערת, אינה יודעת להצביע בדיוק על שורש הבעיה שאין לה בעל מאזין טוב שתומך, לכן מוציאה את תסכולה וכאבה, ע"י כך שמאשימה אותו במצבה העגום,
וזה סוד יקר!!
לעומת זאת כתבנו-
כאשר האשה מדברת באופן רגוע, אזי מיד הגבר מבין שהיא זקוקה לפתרונות כפי שהוא רגיל בכך.
כאשר הוא מתחיל להציע פתרונות לבעיותיה, היא מתחמקת מפתרונותיו ומוסיפה לדבר על בעיות נוספות.
לאחר שהוא מציע עוד פתרונות נוספים, הוא מצפה שהרגשתה תשתפר, מאחר שכך גברים בנויים שהרגשתם משתפרת אחר מציאת פתרונות לבעיותיהם.
אבל כאשר הוא מבחין שהרגשתה לא השתפרה, הוא סבור שהיא דוחה אותו ואת פתרונותיו, לכן הוא מרגיש דחוי ושאינה מעריכה אותו כראוי מפאת שהוא אינו יודע שהיא למעשה אינה זקוקה לעצות ופתרונות, אלא-לאוזן קשבת, הבנה והזדהות בכאבה ותו לא כאמור.!!
מצד שני-
כשהוא מרגיש מואשם ומותקף , הוא יתחיל להתגונן על עצמו כדי להגן על כבודו ובתקוה שהיא תחמול עליו ותפסיק להאשימו.
ככל שהוא יוסיף להתגונן על כבודו ולתת לה הסברים, היא נעשית נסערת יותר.
הוא אינו מבין שהיא לא זקוקה לעצות והסברים, אלא זקוקה שיבין ללבה, יתמוך וייתן לה להמשיך לדבר ולפרוק מטענים, כי זה הדבר היחידי שיכול לשחררה מכל לחציה כמבואר.
לפיכך-
אם הגבר ילמד סוד יקר זה, שהיא זקוקה להקשבה ולהבנה בלבד, זמן קצר אחרי שהתלוננה על התנהגותו, יוכח לראות שהיא משנה נושא וממשיכה לדבר על עיקר בעיותיה בלי להאשימו.
יתרה מכך-
אשה עשויה לדבר ולהביע הערות, על דברים שאין להם פתרונות,
הערות הללו הם סוג של הוצאת תסכולים ורגשות שליליים
על מנת לחוש הקלה, היא חייבת לדבר עליהם.
לכן היא חשה הערכה וכבוד לבעל בפרט כשהוא נותן לה אוזן קשבת והבנה לתסכולה ואכזבתה.
ענין זה יכול לתסכל כל גבר שאינו מודע לצורך שלה לשחרור מטענים ותיסכולים, אלא אם כן יבין שיש לה צורך לדבר על בעיות,לשחרר רגשות למרות שאין להם פתרונות וע"י כך משתפרת הרגשתה.
נקודה חשובה-
גבר עשוי לאבד סבלנות,בעיקר כאשר האשה מדברת על בעיותיה באריכות ובפירוט יתר.
מפאת שגבר מניח בטעות, שכאשר האשה מדברת בפירוט רב על בעיותיה, זה בגלל שנחוצים לה פתרונות.
כאשר נותן לה עצות מעשיות והם נדחים על הסף, הוא נעשה מאוכזב, חסר סבלנות ומתוסכל.
סיבה נוספת-
לתסכול הגבר, מפני שהוא סבור שקיים קשר הגיוני בסיפור אחד למשנהו.
בשעה שהאשה עוברת באקראיות גמורה מבעיה לבעיה ומסיפור לסיפור ללא קשר ביניהם, הוא נעשה מתוסכל ומבולבל עקב ניסיונו למצוא קשר הגיוני בין הבעיות והסיפורים, כדי לתת לה שוב עצות כפי שהוא למוד, כאשר אינו מוצא קשר, הוא מתייאש.
עוד סיבה-
שגבר עשוי להתחמק ולהתנגד להקשיב לאשה, זה חיפוש בשורה האחרונה של כל סיפור וסיפור.
כי הוא מבין שהיא צריכה פתרונות, לכן נעשה חסר סבלנות לגבי הפרטים וכל תוספת פרט מהווה בעבורו סיוט חדש שמוסיף על תסכולו.
לפיכך-
אם הגבר היה מבין שאת עיקר שחרורה והנאתה היא מפיקה ע"י אריכות בפרטים ויזכור שכל ריבוי פרטים, משפרים יותר את הרגשתה ולא מציאת פתרונות כפי תפיסתו, אזי הוא היה הרבה יותר מקבל, רגוע וסבלן וזה סוד יקר!!
יוצא מכאן-
כפי שגבר שואב סיפוק ורוגע, מעיבוד פרטים סבוכים הנחוצים לו במציאת פתרון לבעיותיו, כך על אותו משקל שואבת האשה שחרור, סיפוק, שמחה ועידוד, מהדיבורים המפורטים על בעיותיה.
עצתי-
לאשה בנקודה זו , כדי להקל על הבעל, פשוט לספר לו מראש את סוף הסיפור ולאחר מכן תתעכב בפרטים.
כמו כן-
טוב שתאמר לו מראש- "שהיא אינה זקוקה לפתרונות ועצות, אלא רק להקשבה ,הבנה, הזדהות ותמיכה רגשית",ותעשה הפסקה מדי פעם, תודה לו על הקשבתו ותאמר לו שזה מאוד עוזר לה ומשחרר אותה,
עוד נכתוב בעניין עמוק
זה בס"ד!!
שלום בית
מהדורה רביעית:
כהמשך-
גברים בורחים למערותיהם
ונשים צוללות במעיינותיהן:
גברים ונשים סובלים מהרגשת רדיפה עצמית, נשים בעיקר סובלות מהרגשה זו.
מאחר וקיים בהן צורך פנימי לחוש הכי מושלמות בעיני בעליהן, לכן הרגשה זו מביאה אותן לרדיפה עצמית שהן לא עושות מספיק לא מרצות כדבעי וכ'ו, כמו כן מפאת חוסר בטחון ,דמוי עצמי נמוך, חסכים בילדות וכ'ו.
תוצאות הסיבות הללו הופכות אותן-
לנותנות כפייתיות, לכן הצבת גבולות לנתינות והשקעות מפחיד אותן במיוחד.
עומק העניין-
קיים פחד פנימי מתחת לסף הכרתן שבקשותיהן ודרישותיהן מוגזמות ומשום כך יתקלו בדחיות, ביקורות ונטישות,בפרט עם בעל ביקורתי וחסר רגש,לכן רגשות אלו גורמות להן סבל רב.
סוד הדבר-
בעמקי תת מודען, מאמינות שאין הן ראויות לקבל יותר ממה שמקבלות במערכת היחסים.
אמונה זו עוצבה והתחזקה להן בעיקר בילדותן כאשר נאלצו לדכא את רגשותיהן וצרכיהן שלא נענו.
כעת זה לא משנה מהיא הסיבה אולם התוצאה-
נהפכו לנותנות כפייתיות על מנת להיות ראויות לקבל את צרכיהן ואפילו המינימליות. בעיקר אם בילדותן עברו נטישה, נוכחו במערכת יחסים קשה בין ההורים או נוכחו לראות תהליך גירושין אכזרי בין ההורים או היו קרבן להתעללות רגשית,פיזית או מינית.
משום כך פיתחו להן אמונה שלילית ותת-הכרתית שאין הן ראויות להערכה מספקת.
לכן נעשות רגשיות יתר על המידה, חשופות לפגיעות וקשה להן לקבוע את ערכן האמתי.
לפיכך-
פתחו להן תחושה של חוסר בטחון עצמי ופחד של הזדקקות לאנשים אחרים ובפרט לבן זוגן, כי עמו הן חשופות לפגיעות יתר.
כמן כן מדמיינות שאינן ראויות לתמיכה ולהבנה שהן זקוקות במיוחד, לכן מפתחות בעמקי לבן תחושה של רדיפה עצמית או לצד ההפוך- שליטת יתר [עוד נרחיב בנקודה זו בהזדמנות אחרת בס"ד].
הרגשה זו דוחפת אותן להעניק ולתת עוד ועוד בציפייה לקבל את מבוקשן.
התוצאה-
נהפכות לנותנות כפייתיות.
יוצא מכאן, שפחד וחשש זה שלא יזכו לקבל את תמיכתן והערכתן הראויה, גורם להן להיות רדופות בלתת ולהעניק על מנת לקבל את מבוקשן.
מצד שני הגבר מקבל מסר שאין היא סומכת עליו שהוא יספק את כל צרכיה.
לכן הוא חש דחוי, לא מוצלח ומאבד ענין וחשק להמשיך.
לסיכום:
האשה נהפכת לנותנת כפייתית והגבר מאבד ענין בקשר מחייב.
נוצר תהליך תת-הכרתי לשני בני הזוג שיוצר פרדוקס שתוצאתו קצר תקשורתי, חוסר אונים ובסוף הזוגיות עולה על שרטון!!
יתרה מכך-
חוסר אימון ותקווה שקיים באשה בקבלת צרכיה הבסיסים, הופכים אותה לנזקקת נואשת, ומשדרת לגבר ללא כוונה ובלא יודעין, מסר שלילי שאין היא בוטחת וסומכת עליו לספק לה את צרכיה ומבוקשה.
מסר כאוב זה יוצר ריחוק אצל גברים, מאחר והכוח שמניע אותם להשפיע ולפעול, זה המסר היקר והחשוב שנשים יודעות לשדר באופן הנכון שהן- זקוקות להן.
כאשר מסר זה מגיע אליהם בעוצמה של הזדקקות נואשת, מיד הגברים נרתעים ונסוגים אחור.
ההבדל בן-זקוקה ל-זקוקה נואשת?
זקוקה-כאשר האשה פונה לגבר בצורה רגועה ומכובדת ומבקשת את תמיכתו באופן האומר-"שיש לי אמון בך שתעשה את המיטב בעבורי".
גישה זו מעוררת אותו לפעול ולעשות את המיטב למען בת זוגו.
אולם כאשר המסר מצד פקודה, תביעה ושליטה, מתפרש לגבר שהיא זקוקה נואשת, מפאת שאינה סומכת ובוטחת בו.
גישה זו דוחה את הגברים וגורמות להם לחוש פגועים, חסרי ערך ומזולזלים.
אומנם-
לא קל לאשה לפתח תלות ולתת אמון בבן זוגה ולאחר מכן להיות קרבן של התנכרות, זלזול, שכחה ונטישה,מאחר שהזדקקות לאחרים מציבה אותה בעמדה של נחיתות וחשופה לפגיעות. לכן-
התנכרות, זלזול ואכזבה, כואבות לה במיוחד, מאחר שהללו מאשרות את אמונתה השקרית, שהיא עדיין איננה ראויה ליחס ולהערכה הראויה.
במשך שנים נשים פיצו את עצמן מהחשש שאין הן ראויות לקבל את היחס הראוי, ע"י כך שהיו קשובות לצורכיהם של אחרים ונהפכו לנותנות כפייתיות כאשר בתודעתן חשו שאין הן ראויות וקיוו בתת-מודען שע"י נתינה בלתי פוסקת תעלינה את ערכן וכך יהיו ראויות ליותר.
ישנן נשים שלאחר שנים של נתינה כפייתית זכו להבין במבט לאחור שהן בעצם מאז ומתמיד היו ראויות לתמיכה נעלה יותר.
אולם-
חבל שלא הבינו שעצם נתינתן הכפייתית גרמה לבן זוגן למעט בתמיכתו.
כאשר האשה נוכחת לדעת שהיא אכן ראויה להיות מחוזרת ונערצת, פותחת אפשרות גדולה מצד הגבר להעניק לה יחס ותמיכה שאכן ראויה לה.
למעשה בזה שהייתה נותנת כפייתית, חסמה בעדה ומנעה מבן זוגה את ההזדמנות הנפלאה לגרום לה את האושר המיוחל.
יתרה מכך-
כאשר נשים עייפו במשך שנים מלתת, מאשימות את בעליהן שהתעלמו וגרמו למצבן העגום,[טעות נפוצה].
הן חשות פגועות ,אינן בוטחות בהם ולא מוכנות לסלוח. מחשבתן לפצות את עצמן על אותן שנים, לפתוח דף חדש בחיים אבל לא עם בן זוגן.
בעיקר כאשר הגברים משתנים ומתחילים להעניק יותר, צפים לנשים כל תסכולי העבר ומאשימות אותם במצבן ואינן מוכנות למחול ולסלוח.
מובן-
שהן תרמו למצבן לא פחות מבעליהן, אם ידעו לקחת אחריות על חלקן היחסי, יוכלו בנקל לסלוח ולמחול.
התנהלות של נתינה כפייתית על מנת לזכות ליחס וזוגיות משופרת יותר, זו טעות נוראה.
כי למען האמת בן הזוג ערוך לתת הרבה יותר כאשר הנתינה הכפייתית תפחת ותמעט, יתעורר בו החשק והרצון לתת יותר.
מצב שבו הגבר נתן מעט ובת זוגו המון, דומה לבני זוג שהיו שקועים בשינה וכאשר האשה התעוררה והבינה שמגיע לה יותר, הגבר מתעורר משנתו ומוכן לתת ולהעניק לה אף יותר.
כאשר האשה מבינה שהיא ראויה ליחס נעלה יותר ולא מפאת נתינתה הכפייתית, אלא בזכות עצמה, על עצם זה שהיא רעיה נאמנה שעושה את תפקידה בשמחה ובוטחת בבן זוגה, באופן פלאי יוצא הגבר ממערתו על מנת לרצות ולספק לה את כל צרכיה ולהפוך אותה למאושרת שלמעשה זה אושרו.
יתכן ויידרש לו זמן כדי ללמוד כיצד לתת ולהעניק לה יותר, אולם הצעד הראשון הגדול כבר נעשה, הוא מודע לכך שהזניח אותה ומוכן לעשות הכל למענה.
לעומת זאת-
גם כאשר הגבר לא מתפשר על היחס וההערכה שמקבל מבת זוגו ומתעורר לקבל יותר, האשה מתעוררת מתרדמתה, חומות ברזל התרעומות מותכות ומוכנה להעניק לו את ההערכה והיחס הראוי.
במידה והזנחה היא של שנים, תידרש תקופה של ריפוי לאותן תרעומות וכעסים שהצטברו.
זה אפשרי במידה וכל אחד ייקח אחריות על טעיותיו, יבקש סליחה וכך יוקל לו יותר למחול ולפתוח דף חדש!!.
נקודה עמוקה-
כאשר המשקעים עמוקים במיוחד ומשתדלים לעשות שינויים לטובה למען השני, מתעורר לבן/ת הזוג כעסים ותרעומות שלא היו מודעים להן.
צריך לדעת שזה תהליך טבעי ביותר, על מנת לרפא רגשות עמוקים שעד כה לא היה לנו את האומץ להוציאם וכעת אזרו כח להשתחרר ולצאת[זה מצוי בעיקר אצל הנשים כידוע].
לכן יש חובה לבן/ת הזוג לאפשר לו/ה להוציא ולהתנקות מאותן רגשות כדי לאפשר לו/ה, התחלה חדשה טובה ויעילה.
נקודה נוספת-
כפי שנשים פוחדות לקבל, כך גברים פוחדים לתת.
עומק העניין-
פחדו העמוק ביותר של הגבר שמא אינו טוב דיו או שמא אינו מוצלח וכשרוני מספיק כדי לספק ולתת לבת זוגו את כל צרכיה.
פחדיו עמוקים ואינו מודע להם, לכן מכסה על פחדיו בהתמקדות בעצמו בהגברת כישוריו והצלחותיו בחוץ ובבית מפצה את בת זוגו באופן גשמי יותר מאשר תמיכה נפשית, רגשית.
הצלחות, הישגים וניצחונות, תופסים מקום חשוב וראשון עבור הגברים.
תכונות אלו ערכיים בחיי כל גבר והם בולטים אצלם בעיקר לפני כניסתם למערכת יחסים מחייבת. מחוסר מודעות בפחדים אלו, מגבירים את אנוכיותם ונעשים מכונסים בתוך עצמם, עד שלא אכפת להם משום אדם וגם לא מאותן הכי קרובים ויקרים להם.
עבורם להשפיע לזולתם זה סיכון, שמא יכשלו וידרשו לתקן את שגיאתם וערכם ירד בעיני זולתם.
מחשבות על כישלונות מפחידות ומכאיבות להם במיוחד, מאחר ובתת- מודעם מחזיקים באמונה שקרית שאין הם כשרונים ומוצלחים דיים.
אמונה זו-
התבססה והתחזקה בילדותם כאשר ציפו מהם למקסימום של הצלחה או כאשר קבלו עידוד ותפיחה על השכם רק כשהביאו ציונים והישגים גבוהים וכאשר לא הצליחו כל כך, ספגו ביזיונות, דחיות ופגיעות.
מאחר והישגיהם לא זכו לתשומת לב והערכה מספקת, פיתחו עמוק בתת מודעם אמונה שקרית שאינם מוצלחים דיים.
התוצאה-
הגבר נעשה פגיע ורגיש ביחס לאמונה שקרית זו שעוצבה בעמקי לבו שלא מוצלח דיו, ותכונה זו מעצימה בו את הפחד מפני הכישלון.
מצד אחד קיים בו רצון עז לתת ולהעניק ומצד שני פחדו לא מניח לו אפילו לנסות.
לפיכך-
אם פחדו מכישלון הוא רב עוצמה, הרי ימנע מלתת על מנת למנוע מעצמו נטילת סיכונים שלא יצליח ויכשל.
כאשר פחד זה מתגבר בו, דווקא בשל כך סיכוייו להיכשל גדול יותר, מבחינת-"ואשר יגרתי יבא לי".
חשש זה גורם לו שלא לתת ובעיקר לאותם הקרובים שהוא מעונין להעניק להם יותר מכל.
תגובתו נהפכת להגנתית ואוטומטית לומר-
"לא מעניין אותי",
"אני עסוק",
"תסתדרו בלעדי וכ'ו",
כל מיני תירוצי סרק על מנת לא לטול סיכונים מיותרים לכישלון. רק לאחר שגברים משקיעים בעצמם ונעשים מוצלחים ורבי עוצמה, מקבלים את האומץ לתת ולהשפיע.
הצלחתם מחזקת את ביטחונם ומוכיחה לאחרים ובפרט להם, שאכן הם מוצלחים ומוכשרים דיים.
על מנת להרים את דימויים ולהעלות את ערכם, חייבים לעבור תהליך של-הוכחה עצמית.
בתהליך חשוב זה, נוכחים לדעת שמאז ומתמיד היו מוצלחים דיים, רק הפחד הדמיוני הסתיר זאת מהם ולאחר עליות ומורדות השכילו לראות זאת.
הצעד הראשון שגבר צריך לעשות בניסיון זה, ללמוד ולדעת שזה בסדר לעשות טעויות ולהיכשל ואין בזה בושה או חסרון.
מעשה-
בבחור שהיה מעוקב שידוך זמן רב ובכל פעם מצא תירוץ כדי להתחמק מקשר מחייב.
באחד השידוכים אמרה לו הבחורה שהיא מעוניינת בו וגם אם יהיה אדם עני ולא מוצלח דיו, למחרת הציע לה נישואין.
מתברר שהעיקוב היה מצדו, כי היה זקוק לאישור והסכמה שהוא טוב דיו בעבורה.
מכאן-
החשיבות הרבה לגברים לקבל מנשיהן עידוד וחיזוק שהם מוצלחים בלי שידרשו להשתנות, ודווקא מנקודה זו יתעוררו לעשות שינוי כדי להוכיח לבת זוגם שהם אכן טובים ומוצלחים דיים.
כמו כן-
קיים קושי רב לגברים לתת אוזן קשבת לנשיהן.
סוד הדבר-
בדיוק כפי שנשים רגישות יתר על המידה, כשהן חשות דחויות ואינן נאהבות עקב כך שהן אינן מקבלות את היחס ותשומת הלב שהן זקוקות במיוחד, כך הגברים מגלים רגישות יתר לתחושת כישלון, עקב שמיעת בעיותיהן והוצאת רגשותיהן השליליים של נשיהן.
כי הם מייחסים את סיבת כישלונן ישירות אליהם, לכן זו הסיבה שקשה לגברים במיוחד להקשיב לנשיהן כי הם חשים מואשמים בכך,לכן חשוב שהאשה לא תאשימו במצבה על מנת שיוכל להקשיב לה ולתת להזדהות רגשית ומדי פעם תעשה הפסקה תודה לו עת הקשבתו ותאמר לו שזה מאוד עוזר לה ומשחרר אותה,כי גבר אינו מודע לזה, הנושא עמוק עוד נרחיב עם עצות מעשיות בס"ד,
שבת שלום ומבורך!!
פינת ההלכה:המשך דיני טהרה:א. כאשר האשה רואה דם ונטמאת,ישנם שני אופנים בראייתה,
"דם" או "כתם" ודינהם שונים כמו שיתבאר.
ב. אם הרגישה האשה ביציאת הדם מרחמה,טמאה היא מן התורה,אפילו ראתה טיפת דם קטנה ביותר וזה לא משנה מה סיבת ראייתה.
ג. אולם אם ראתה כתם על גופה או על בגדה,או על הסדין שישנה ולא הרגישה ביציאתו מרחמה,הרי היא טמאה מדרבנן,וזאת כאשר הכתם בגודל של-קוטר של 2 ס"מ,וגם נמצא על בגד לבן,[ויתר דיני כתמים יבואר בהמשך בס"ד].
סוגי הרגשות וראיות הגורמות לטומאת נידה:
א. הרגישה שנפתח רחמה, בהרגשה הדומה לעקיצה,הרי היא טמאה מהתורה ואפילו בדקה ולא ראתה דם.
ב. הרגישה רעד וזעזוע בגופה [כמו צמרמורת],לכתחילה תבדוק עצמה מיד,אם מצאה דם הרי טמאה מהתורה.
ג. הרגישה זיבת דבר לח באותו מקום ומצאה דם,טמאה מדרבנן,והרגשת זיבה זו צריכה להיות בתוך הנרתיק,מהמקור ולפרוזדור או בתוך הפרוזדור.
ד. הכניסה עד בדיקה בעומק באותו מקום ומצאה עליו דם ואפילו טיפה קטנה מאוד,הרי היא ספק טמאה מן התורה,כי חזקה על דם הנימצא בתוך גופה של האשה בא מן המקור.
ה. קנחה עצמה בעד בדיקה מבחוץ באותו מקום ומצאה עליו דם,טמאה מדרבנן,[ע"פ תנאי כתמים שיתבארו בהמשך בס"ד].
ו. קנחה עצמה בנייר טואלט ומצאה דם,תשאל מורה הוראה,משום שלפעמים זה סמוך לווסתה וזה בעצם דם הווסת שמתחיל,ובאופן זה וודאי היא טמאה,ולפעמים זה דלקת בדרכי השתן,לכן תשאל מורה הוראה.
ז. להלכה ולמעשה אין הבדל בין אם האשה טמאה מדרבנן או מהתורה,שחלים עליה כל דיני ההרחקות,אולם בדיני כתמים ישנם תנאים מסויימים שניתן להקל בהם,כאשר יתבארו בס"ד בפרשיות הבאות,ובכל מקרה רצוי להתייעץ עם מורה הוראה.
ח. הרגישה נפתח מקורה ובדקה עצמה מיד,ומצאה מראה טהור [לבן וכדומה],הרי זו טהורה,משום שגם מראות אלו באים מן המקור,וגורמים לפתיחת מקור.
ט. כמו כן אם לבשה בגד לבן תחתון המהודק לגופה,או שהיה באותו מקום טמפון ומצאה עליהם מראה טהור,הרי היא טהורה.
הכנה בסיסית לנישואין!!
קיימים ארבעה שלבים חשובים בחיי הזוגיות:
שלב א.
תקופת האופוריה-
זמן ההיכרות והאירוסין הכוללת פגישות, שיחות, ציפיות, הבטחות וכן זמן החתונה והימים שאחריה מצטיירים כימים יפים ומאושרים.
הכל אופטימי, ורוד, נוצץ, מאיר, חלומות, דמיונות ואשליות.
תקופה שבה אנו מסתירים את חסרונותינו וחולשותינו ומעלימים עין מחסרונות בן זוגנו ומדמיינים שחיי הנישואין יפתרו לנו את כל הבעיות וחסכי הילדות.
שלב ב.
האכזבה-
לאחר זמן קצר נוחתים לשגרה ומתברר כי בן/ת הזוג והחיים שדמיינו הם לא בדיוק כמו שחשבנו.
מתגלים צרכים שונים, רצונות סותרים, חשיבה שונה וציפיות מנוגדות.
עניין זה מעורר לשבירת אמון, פגיעות הדדיות, ביקורות, וויכוחים, מריבות ולהתפרצויות לא נעימות.
החסכים והחסרים אינם מתמלאים כפי שחשבנו, אנו מתוסכלים ומבולבלים מאוד.
לפתע מתגלים וצפים גם החסרונות והחולשות שהסתרנו והחסרונות של בן/ת זוגנו שהוסתרו מאתנו-האופי הטבעים,המידות,הרגלים והנהגות. ועוד-
התמודדות חדשה מול הקשר עם חברים חדשים, בני משפחה המורחבת של בני הזוג-סוגיית החמה, הגיסים והגיסות ובנוסף עול הפרנסה, ניהול הבית והקשה מכל, "שלילת החופש" של בני הזוג שעל כך נכתוב בהמשך בס"ד בהרחבה.
שלב ג.
המאבק-
כל אחד מנסה למשוך לצד שלו-לשנות, לתקן, לחנך ולשפץ את בן/ת זוגו כראות עינו, וזה מה שגורם למערכת הזוגית לאבד מעוצמתה ומיופייה הראשונה.
כל צד מתבצר בעמדתו ובטוח שהוא הצודק והשני הטועה ומשליך את כל קשייו ותסכוליו עליו.
איכות הקשר נפגם, האמון נשבר ונעשה הכל טכני ורדוד.
אנו ננעלים,מפעילים גורמי לחץ,מגייסים חברים בני משפחה, [טעות נוראה],נוצר מאבקי כוחות וכל אחד מנסה לשמור על זכויותיו ולבסוף מחליטים להתגרש מהמסקנה-
שלא בדקנו מספיק, מיהרנו, לא התייעצנו די הצורך ולא שמענו לבני המשפחה וכעת מנדנדים בראש ואומרים לנו-
"מגיע לכם תסבלו,או שתפרקו את הבית במהירות האפשרית, ולא-
תסבלו כל החיים",
[עוד נאריך בס"ד בעניין התערבות ההורים והמשפחה על ההרס והחורבן שגורמים ללא מודעות].
שלב רביעי-
ההסתגלות.
מנסים לבנות מערכת חזקה ויציבה יותר ע"י קבלה והשלמה.
מפתחים יכולת להכיל שינויים וניגודים,כבר לא מחפשים התאמה אלא הרכבה.
לומדים זה את זו ויוצרים יצירה חדשה ומשותפת להכיל ניגודים כמו-
תוסס ושקט/אדיש ולחוץ/עצבני ורגוע/וותרן ועקשן/פסימי ואופטימי/מחושב ופזיז/איטי ומהיר/מסודר ומפוזר/פזרן וקמצן/שכלי ורגשי/עצמאי ותלותי/זורם ותקוע ועוד...
לסיכום:
בין בני הזוג קיימים
הבדלים מהותים-
בחשיבה,בקצב,בהתנהלות,בתפיסה,
בהבנה, בהתמודדות ועוד..
כמעט ואין שום תחום שבו בני הזוג- "בראש אחד".
למען האמת אין שום זוג בכל הדורות שהם מתאימים מבחינה טבעית, כי הם בנויים משני סוגי חומרי גלם וכך הקב"ה ברא אותם על מנת שיעשו עבודת המידות, שבירת רצונות, ויתורים והסתגלות ויזכו-
"לאיש ואשה זכו שכינה שורה בניהם".
לכן אין לומר-
"זה לא מה שרציתי,זה לא מה שחיפשתי,זה לא הסגנון שלי,אין בנינו התאמה וכ'ו".
מובא במסכת סוטה דף ב'-
שכל זיווג הוא מיועד מששת ימי בראשית ומכריזים עליו ארבעים יום קודם ליצירת הוולד ואין טעות בהשגחה.
ועוד-
מובא בחז"ל-
"מהתורה,מהנביאים ומהכתובים מהשם אישה לאיש", ועוד כהנה רבות במדרשים ובזוהר הקדוש.
ללמדנו שאין לחיות בהרגשת פספוס והחמצה,[בעיה נפוצה],
זה הזיווג ומכאן מתחילים לעבוד.
נכון שאין התאמה כפי שציינו,אולם ע"י ויתורים והכלה אנו בונים בית חדש,יציב וחזק וכך נזכה
לאושר המיוחל.
נחזור-
אחת ההתמודדויות הקשות של בני הזוג בתחילת הנישואין היא-
"משבר החופש",
[בעיקר לגברים].
בני הזוג מרגישים שאיבדו כביכול את החופש, העצמאות והשחרור.
לפתע הם אמורים לתת דין וחשבון-"מאין באת"?
"לאן אתה הולך"?
"כמה זמן"?
"אני רוצה גם להצטרף וכ'ו"?!
משבר החופש עשוי להביא לתחושת לחץ, חנק ושעמום.
זוגות רבים שואלים את עצמם באכזבה-
"האם כך נגזר עלי לחיות"?
"האם עלי לעבור את החיים מתוך משטר, לחץ, פחד ושעמום"?
"האם לא מגיע לי חופש,חוויות,ריגושים,הנאות וכ'ו"?
לפיכך-
א. עזרו לעצמכם ולבן זוגכם לעבור את המשבר בקלות ובנעימות.
ב. תזרמו עמו מתוך הכלה והבנה לקשייו.
ג. הרגילו את עצמכם לחיות מתוך שחרור, הבנה והתחשבות בצרכי
בן הזוג.
ד. הקדישו זמן לשעת איכות, למרחב אישי ולתחביבים.
ה. כבדו את הצרכים של בן זוגכם ואפשרו לו פרטיות ללא צורך להשתמש בתירוצים או שקרים חלילה, או מחוסר ברירה לברוח למערתו ובפרט הגבר.
ו. אפשרו קשר עם ההורים, בני משפחה, חברים וכמובן בגבול טעם הטוב, אך הזהרו מחדירה
לפרטיות שלכם.
ז. אל תלחיצו, אל תנדנדו
[בפרט הנשים]
"היכן הלכת"?
"לאן אתה הולך"?
"מתי אתה חוזר"?
"כמה זמן וכ'ו"?
ח. היו נעימים ומתחשבים זה בזו ואל תחנקו ותשנקו זה את זו,
ואל תכפו את דעותיכם ואת
רצונותיכם זה על זו,
ואל תשפטו ואל תמתחו ביקורת.
ט. אל תשליכו את רגשותיכם השליליים על בן זוגכם
[טעות נפוצה ואיומה].
י. אל תעמיסו עליו את קשייכם ותסכולכם.
יא. אל תכבידו עליו יתר על המידה. יב. אל תעייפו אותו.
יג. אל תשעממו אותו ואל תצערו אותו.
יד. הזהרו מלשדר לו תחושת אכזבה,פגיעה,אשמה,תסכול,
כאב ובדידות.
טו. אפשרו לו להיות גלוי-
לדבר ולבטא את עצמו בצורה מלאה ומשוחררת.
טז. אפשרו לו להביע את דעותיו ללא פחד ולהוציא את רגשותיו באופן חופשי ולחוש בטוח עמכם, ללא ביקורת, אשמה, עלבון שיפוטיות לעג וזלזול.
להיזהר-
לא להשתמש בחולשותיו נגדו, בפרט בזמן שהוא זקוק להבנה ולתמיכה מכם ולבגוד באמון
שנתן בכם.
ענין זה עלול ליצור חסימה קשה לאורך שנים ולפגוע באמון
באופן משמעותי.
לסיכום:
הזוגיות מורכבת-
מאני/ אתה ושנינו ביחד.
המשימה החשובה שניצבת לבני הזוג בתחילת דרכם היא, לשמור על
איזון נכון.
מצד אחד-
לא לתת- ל"ביחד" להשתלט
על ה"לחוד".
ומצד שני-
לא לתת- ל"לחוד" להשתלט
על ה"ביחד".
איזון זה הוא דק ועדין מאוד, והוא בר ביצוע ע"י הבנת הנפשות הפועלות, וכל עניין נידון לגופו.
ארבעה יסודות חשובים על מנת
להצליח בבניית מערכת
חיי הנישואין:
א. הבנת חשיבות
המטרה!!
עלינו להבין את החשיבות הגדולה בבניית בית מתוך אהבה, אחווה, הבנה, שלום ורעות.
חשוב לדעת שחיי משפחה הם ערך עליון עד כדי כך שמובא במסכת גיטין שהמגרש את אשתו-
"אפילו מזבח מוריד עליו דמעות".
לכן חיי משפחה נכונים ותקינים הם המפתח להצלחת אישיותנו וחינוך ילדנו,
ושאין מטרה חשובה יותר מלהקים בית יהודי על אדני התורה והיראה ולהעמיד דור ישרים מבורך,
דור ההמשך של עם ישראל
וזו היא המצוה הראשונה
בתרי"ג המצוות,
כדי ללמדנו שהיא שקולה כנגד כל המצוות.
ב. יש דרך!!
נקדים-
עלינו להאמין באמונה שלמה שזה הזיווג האמיתי והנכון ומשורש נשמתינו.
רבים עשו והצליחו, יש קשיים וניסיונות, אולם יש גם תמרורי דרך ומסלולים מבוארים ומדויקים ע"פ תורתנו הקדושה ואל לנו להרפות את ידנו ולהיכנע לעצת היצר שמטרתו לייאש אותנו ובעיקר
בראשית הדרך.
עלינו להאמין ולשכנע את עצמנו כי נגיע למטרה המיוחלת כרצון השם ונזכה ממילא לס"ד להצלחה.
ג. מודעות
להתמודדות!
עלינו לזכור כי קיימות התמודדויות יום יומיות, הן מצד שוני המשפחות, המוצא של בני הזוג, דפוסי חיים, תנאי חיים, סביבת מגורים,
מנטליות, מנהגים, הרגלים
וערכים שונים.
כמו כן-
קיים שוני בבני הזוג:
הבדלים מהותיים שקיימים בין גבר לאשה, מידות שליליות וחיוביות, תכונות,אופי,גנטיקה,רגש מול שכל,חסכי ילדות,
רצונות ושאיפות נוגדות,תפיסות חיים שונות, הן מצד קשיי החיים, שגרת היום יום,
עול הבית וקשיי פרנסה, עול גידול הילדים וחינוכם,
בעיות בריאותיות, התמודדות שונה ועוד..
אולם-
כאשר אנו מאמינים ומתמודדים אנו זוכים לס"ד, בהתמדה וסבלנות מנצחים ודאי.
ד. יש כלים!!
עלינו לזכור כי קיים פתרון לכל קושי ובעיה.
יש עצות וכלי עבודה להתמודדות נכונה עם כל בעיה.
דבר ראשון-
עלינו לרכוש מסוגלות הורית, ע"י שניקח אחריות על האושר שלנו ולא להשליך את האשמה על בן/ת הזוג מאחר שרק אנו אחראים על אושרנו, לכן אנו מאמינים ומתמודדים.
תרגיל עבודה:
א. מהי המטרה שלי?
ב. מהי הדרך שלי?
ג. עם מה אני מתמודד?
ד. מהו החלק שלי בבעיה?
ה. במה אני יכול לשנות ולתרום?
ו. באילו כלי עבודה אני משתמש?
ז. האם אני מעוניין בשינוי או נח לי להשליך על בן זוגי?
נקודה חשובה-
כאשר מגיעים אליי זוגות ליעוץ, אחת השאלות שאני מציג בפניהם-
מדוע אתם מתחתנים?
או מדוע התחתנתם?
או מהי מטרת הנישואין?
בדרך כלל כך
הם עונים:
מצוה מהתורה,לחץ מההורים,לחץ חברתי,רוצים ילדים,לא להיות חריג,כולם בסוף נישאים, זו מטרת הבריאה, ברחתי ממצב מביש,מיהרתי ולא חשבתי מספיק, מלחץ,טעיתי,רציתי שותף לחיים, לא להיות לבד, חשבתי שיתמלאו צרכיי, יפתרו בעיותיי, חשבתי שזה יעשה אותי מאושר,
זה רצון השם יתברך ועוד..
אם כן לכאורה הגשמתם
את המטרה-
קיימתם את המצוה מן התורה, קיימתם את מטרת הבריאה, אין לחץ מההורים, מהחברה, זכיתם לילדים, לבית, מסגרת, חברה, כעת אתם כמו כולם, המצב השתנה, הלחץ עבר, יש לכם שותף בחיים,
אתם כבר לא לבד.
אולם-
את רצון השם עדיין לא קיימתם. נקדים-
אם אתם חושבים שהנישואין יעשו אותכם מאושרים אתם טועים!! נישואין ללא קשיים והתמודדויות לא יגרמו לכם את האושר, מאחר שהחתונה לא תפתור לכם את החסכים והבעיות האישיות, אלא רק יציפו ויעלו אותם על פני השטח!!
נישואין הם עול של-בית, שותפות, משפחה ועוד..
כמו כן-
נישואין הם עבודת מידות אינסופית, שותפות ואחריות לכל החיים ולדורות הבאים ובה אנו קובעים את מצבנו בעולם הזה והבא.
כאשר אנו מודעים באמת-
למטרה החשובה והנעלה של מצות נישואין,
חילוקי הדעות והוויכוחים ייעלמו בן רגע ובאופן פלאי הבעיות תיפתרנה מעצמן, כי היצבנו את המטרה העיקרית בראש סולם העדיפויות, לכן הכל מתגמד לעומתה.
לאחר ההקדמה
החשובה-
צריך לזכור שנישואין הם לא עסק פרטי בין שניים, אלא שותפות מלאה עם השותף השלישי והעיקרי שזה- הקב"ה ישתבח ויתעלה שמו מבחינת-
"איש ואשה זכו שכינה
שורה בניהם".
מפתח ההצלחה
בנישואין הוא-
כאשר הגבר מכבד ומקיים את חובתו כלפי האשה, מפאת המחויבות שלו כלפי השותף העיקרי שזה הקב"ה, ולא מפאת אינטרסים,חשבונות
וסיבות שונות.
כמו כן-
כאשר האשה מכבדת ומקיימת את חובתה כלפי בעלה, מפאת המחויבות שלה לשותף
העיקרי הקב"ה.
ע"י קיום מצות הנישואין בבחינה
זו, זוכים-
לאהבה שאין לה הפסק,
מפני שזו-
"אהבה שאינה תלויה בדבר",
ובהבטחה!!
לכן-
מאחר ואנו מחויבים לכבד זה את זו כלפי שמיא וזה לא משנה אם בן הזוג קיים את חובתו כלפיי או לא,
כי אנו מחויבים לקב"ה לכבד זה את זו ולא מפאת חשבונות אישיים או ציפיות שלא נתמלאו כאמור,
כי מצות הנישואין זה לא עסק פרטי, אלא שותפות מלאה עם הקב"ה ולו אנו עתידים ליתן את הדין ולא תעזור לנו שום סיבה ואמתלה כמו-
"שבן זוגי לא קיים את חובתו כלפיי וכ'ו", כי שנינו חייבים לקב"ה ולא לבן זוגנו כמבואר היטב!
אולם זהירות-
לא להמתין שבן זוגי יקיים את
חובתו כלפיי,
אלא כל אחד יקדים את חובתו,
ללא קשר לבן זוגו,
ובזה זוכים לשותף העיקרי שזה הקב"ה ישתבח ויתעלה שמו לעד ולעולמי עד!!
מהדורה שישית
בשלום בית:
כהמשך: גברים ונשים סובלים מרדיפה עצמית, ונשים בעיקר סובלות מהרגשה קשה זו.
ביאור העניין: מאחר וקיים באשה רצון עמוק לחוש הכי מושלמת בעיני הבעל, צורך נפשי זה מביא אותה לרדיפה עצמית, וגורם לה לחוש שהיא לא עושה מספיק ואינה מושלמת כראוי וכ'ו.
סיבה נוספת- במידה והאשה סובלת מחוסר בטחון ודימוי עצמי נמוך, תכונות אלו ידחפו אותה לרצות את האחרים ובעיקר את בן זוגה, עד כדי לוותר על האני שלה, לכן תוצאות שני הסיבות הללו הופכות אותה, "לנותנות כפייתית", והצבת גבולות לנתינה שלה מפחיד אותה במיוחד.
עומק העניין- קיים באשה פחד תת-הכרתי שדרישותיה מוגזמות ויתקלו בדחיות ופגיעות. פחדים אלו גורמים לה סבל רב, מאחר שבעמקי ליבה היא מאמינה שאין היא ראויה לקבל יותר ממה שהבעל מעניק לה במערכת היחסים.
אמונה זו עוצבה והתחזקה לה בעיקר בילדותה כשנאלצה לדכות את צרכיה המינימליים שלא נענו.
התוצאה-
נהפכת לנותנת כפייתית על מנת להיות ראויה לקבל את צרכיה הבסיסיים.
בעיקר אם בילדותה חוותה מערכת יחסים קשה בין הורים או בין הורים לילדים, או עברה נטישה או היתה קרבן להתעללות פיזית,נפשית ועוד, משום כך פיתחה לה אמונה שלילית על עצמה שאין היא ראויה ליחס והערכה כראוי.
משום כך היא גם רגשית יתר על המידה, חשופה לפגיעות, וקשה לה לקבוע את ערכה האמיתי.גם כלפי אנשים זרים היא חשה פחד וחוסר בטחון, שמעורר בה הזדקקות לאחרים ובעיקר לבן זוגה, כי עמו בעיקר היא חשופה לפגיעות יתר.
בצירוף כל הסיבות הנ"ל מתעורר בה דחף וצורך פנימי להעניק ולתת בלי סוף,ובציפייה שיום אחד היא תקבל הערכה ויחס מינימלי.
יוצא למעשה שפחדים וחששות אלו שלא תזכה לקבל תמיכה והערכה ראויה, גורמים לה להיות רדופה לתת ולהעניק ללא גבול, כדי לקבל סוף סוף את מבוקשה.
יצוין- שהנתינה המסיבית של האשה עשויה להפוך אותה לכעוסה וממורמרת, ומטבע הדברים דרישותיה יהיו מתוך כעס, מרמור וחוסר סבלנות.
האיש עלול להיפגע ולחשוב שאין היא סומכת עליו שיצליח לספק לה את צרכיה, לכן הוא עלול לחוש דחוי ופגוע, ולאבד חשק ורצון להשקיע במערכת הזוגית.
לעומת זאת אם האשה מצליחה כלפי חוץ לשדר רוגע ושלווה ואינה מבקשת מאומה, הוא עלול לחשוב שמאחר והאשה מעניקה באופן מסיבי, אזי היא שלמה ולא חסר לה מאומה.
עניין זה יכול להביאו למסקנה שאין מה להעניק לה יותר.
במידה והאשה מחליטה לוותר על צרכיה ולא לבקש מאומה, לא יהיה מושג לבעל כמה רבות פעמים האשה ויתרה על עצמה למענו ולא ידע להעריכה כראוי.
לכן האשה חייבת לבקש ולדרוש את צרכיה, אבל מתוך רוגע ושלווה ולסמוך עליו שיעשה הכל על מנת לרצותה.
יתרה מזו-חוסר אמון שיש לאשה בקבלת צרכיה הבסיסים,עלולים להפוך אותה-"לנזקקת נואשת".
גישה זו יוצרת לאיש תחושת זלזול על כל השקעתו במערכת הזוגית ומעוררת בו ריחוק ודחייה, מאחר והכוח שמניע אותו להשפיע ולפעול, זה המסר היקר והחשוב שהאשה מעבירה באופן הנכון שהיא זקוקה לו.
אולם כאשר השדר מגיע אליו בעוצמה של הזדקקות נואשת, מיד נרתע ונסוג אחור.
ההבדל בין זקוקה לזקוקה נואשת- "זקוקה", כאשר האשה פונה לאיש בצורה רגועה ומכובדת ומבקשת את תמיכתו באופן האומר-"שיש לי אמון בך שתעשה את המיטב עבורי", גישה זו מעוררת אותו לחיים לפעול ולעשות את המיטב למען בת זוגו.
אולם כאשר המסר מצד פקודה, תביעה והפצרה, מפרש אותה-"לזקוקה נואשת", ושהיא אינה סומכת ובוטחת בו.
גישה זו דוחה את הגברים וגורמת להם לחוש מזולזלים וחסרי ערך. לעומת זאת לא פשוט לאשה לפתח תלות ולתת אמון בבעלה ולאחר מכן להיות קרבן של התנכרות, זלזול ונטישה.
מאחר שהזדקקות לאחרים מציבה אותה בעמדה של נחיתות וחשיפה לפגיעות ואכזבות.
פגיעות אלו כואבות לה במיוחד, מאחר שהללו מאשרות את אמונתה שהיא אינה ראויה ליחס ולהערכה טובה.
ישנן נשים במשך שנים שפיצו את עצמן מהחשש שאין הן ראויות לקבל יחס ראוי,באמצעות הקשבה ותמיכה בבני הבית ונהפכו לנותנות כפייתיות.
כי בתודעתן חשו שאין הן מוצלחות, וקיוו שבדרך נתינה בלתי פוסקת יעלה ערכן ויהיו ראויות ליותר.
ישנן כאלו שלאחר שנים של נתינה כפייתית, זכו להבין במבט לאחור שהן בעצם מאז ומתמיד היו ראויות לתמיכה טובה יותר, אולם עצם נתינתן המסיבית גרמה לבעל למעט בנתינתו, כי הוא הבין שלא חסר לה מאומה.
כאשר האשה מאמינה בעצמה ובכוחות שהשם העניק לה, [לא מצד גאווה והתנשאות] היא נוכחת להבין שהיא אכן ראויה להיות מחוזרת ונערצת כפי שהיא, רק על עצם היותה "בת מלך", ולמעשה היא פותחת אפשרות גדולה מצד הבעל להעניק לה יחס ותמיכה טובה יותר ללא אותה נתינה כפייתית.
למעשה גישה זו של נתינה מסיבית, חסמה בעדה ומנעה מבן זוגה את ההזדמנות הנפלאה לגרום לה את האושר המיוחל.
לעומת זאת ישנן נשים שלאחר שנים שעייפו מלתת ולהעניק, הן מאשימות את בעליהן שהתעלמו וגרמו להן את כל הסבל והמשקעים שצברו[טעות נפוצה],ומטבע הדברים הן פגועות ומרוסקות ואינן מוכנות לסלוח.
מחשבתן לפצות את עצמן על אותן שנים של הזנחה,לפתוח דף חדש בחיים ולברוח מהנישואין בכל מחיר. התעוררות זו עלולה להתרחש להן בעיקר כאשר הגברים משתנים ומתחילים להעניק יותר מהרגיל. בעתים הללו צפים לנשים כל תסכולי העבר ומאשימות אותם בכאבן ואינן מוכנות למחול כאמור.
מובן שהן תרמו למצבן לא פחות מבעליהן, לכן אם ידעו לקחת אחריות על חלקן היחסי, יוכלו בנקל לסלוח ולמחול.
התנהלות של נתינה כפייתית על מנת לזכות ליחס וזוגיות משופרת יותר, זו טעות נוראה, כי למען האמת בן הזוג ערוך לתת ולהעניק הרבה יותר ממה שהאשה מעלה בדעתה.
כאשר הנתינה הכפייתית תרד ותפחת בהדרגה, באופן פלאי יתעורר בבעל החשק והרצון לתת ולהעניק יותר.
מצב שבו האיש נתן מעט ובת זוגו המון, דומה לבני זוג שהיו שקועים בשינה, וכאשר האשה התעוררה והבינה שמגיע לה יותר,אף האיש מתעורר משנתו ומוכן לתת ולהעניק לה אף יותר.
כאשר האשה מבינה שהיא ראויה ליחס נעלה יותר ולא מפאת נתינתה הכפייתית, אלא בזכות עצמה על עצם היותה רעיה נאמנה שעושה את תפקידה בשמחה ובוטחת בבן זוגה, באופן פלאי יוצא האיש ממערתו על מנת לרצות ולספק לה את כל צרכיה ולהפוך אותה לאשה מאושרת, שלמעשה זה האושר שלו.
יתכן ויידרש לו זמן כדי ללמוד כיצד לתמוך ולהעניק לה יותר, אולם הצעד הראשון הגדול כבר נעשה, המודעות לכך שהזניח אותה ומוכן לעשות הכל למענה.
אמנם גם כאשר האיש לא מוכן להתפשר על הגישה, היחס וההערכה שמקבל מבת זוגו ומתעורר בו רצון לקבל יותר, גם האשה מתעוררת מתרדמתה ומוכנה להעניק לו את הכבוד וההערכה הראויה.
במידה והזנחה היא של שנים, תידרש תקופה של ריפוי לשני הצדדים על אותם תרעומות וכעסים שהצטברו.
אכן זה אפשרי, במידה וכל אחד ייקח אחריות על חלקו, יבקש סליחה וגם לו יהיה קל למחול.
יצוין- כשיש משקעים עמוקים לבן הזוג ומחליטים לעשות שינויים לטובתו, מתעורר בו כעסים ותרעומות שלא היה מודע להן עד כה ואינו מוכן לסלוח.
אין צורך להיבהל,אלא להתאזר בסבלנות, להקשיב ולתמוך, ולאפשר לו לשחרר את אותם רגשות שליליים שהצטברו לו במשך השנים.
זהו תהליך די טבעי שמתרחש בנפש האדם, כדי לרפא רגשות עמוקים שעד כה לא היה לו את האומץ והבטחון להוציאם, וכעת אזר כח לשחרר ולהתנקות מהם.
לכן חובה במצבים הללו לאפשר לו להוציא ולהתנקות מאותן רגשות על מנת להשתחרר ולאפשר לו התחלה יעילה יותר.
כפי שנשים פוחדות לבקש,גברים פוחדים לתת.
נקדים-פחדו של האיש, שמא אינו טוב דיו לספק לרעיתו את צרכיה.
פחדיו עמוקים ומכסה עליהם בהתמקדות בהגברת כישוריו והצלחותיו בחוץ,ובבית מפצה באופן גשמי ולא רגשי.
הצלחה והישגים תופסים מקום חשוב בחייו, ובעיקר זה בולט לפני כניסתו לנישואין.
פחד זה עלול להכניסו למערה חשוכה עד שלא אכפת לו משום אדם וגם מהיקרים לו.עבורו להשפיע לזולתו זה סיכון,שמא יכשל ויידרש לתקן וערכו ירד בעיני האחר.
מחשבה על כישלון, מפחידה ומכאיבה לו במיוחד.
יתכן שאמונה זו התבססה בילדותו, כשציפו ממנו להצלחה מקסימלית וקיבל עידוד רק כשזכה להישגים גבוהים, וכאשר לא צלח כל כך,ספג דחיות ופגיעות,לכן פיתח עמוק בתוך נפשו שהוא לא מוצלח דיו. התוצאה-
הוא נעשה פגיע ורגיש ביחס לאמונה שקרית זו,ולמעשה זה מעצים בו את הפחד מפני הכישלון.מצד אחד קיים בו רצון עז להעניק ומצד האחר, פחדו אינו מניחו אפילו לנסות.
אם הפחד מכשלון הוא רב עוצמה, הרי ימנע מלתת כדי למנוע מעצמו נטילת סיכונים שלא יצליח ויכשל.במידה ופחדו מתגבר בו, סיכוייו להיכשל גדול יותר, מבחינת-"אשר יגרתי יבא לי".
יצוין-שפחד זה גורם לו שלא לתת בפרט לאותם הקרובים שמעונין להעניק להם יותר מכל.
תגובתו נהפכת להגנתית ואוטומטית לומר-"אין לי, לא מעניין אותי, אני עסוק, תסתדרו בלעדי וכ'ו". כל מיני תירוצים, רק כדי שלא לטול סיכונים מיותרים לכשלון.
בדרך כלל- רק לאחר שגברים משקיעים בעצמם ונעשים מוצלחים ורבי עוצמה, הם מקבלים את האומץ להעניק ולהשפיע. כי הצלחתם מחזקת את ביטחונם ומוכיחה לאחרים ובעיקר להם, שאכן הם מוצלחים ומוכשרים דיים.
על מנת להרים את דימויים וביטחונם העצמי, הם חייבים לעבור תהליך של- "הוכחה עצמית", שהם שווים.
בתהליך חשוב זה, נוכחים לדעת שמאז ומתמיד היו מוצלחים דיים, רק הפחד הדמיוני הסתיר זאת מהם, ולאחר השתדלות ומאמץ השכילו להבין זאת.
הצעד הראשון שהאיש אמור לעשות בניסיון זה, ללמוד ולדעת שזה בסדר לעשות טעויות ולהיכשל ואין בזה בושה או חסרון, כפי שהורנו חז"ל-"שאין אדם עומד על טעותו אלא אם נכשל בה".
מעשה-
בבחור שהיה מעוקב שידוך עד גיל מאוחר.
באחת הפגישות אמרה לו המשודכת שהיא מעוניינת בו ובכל מחיר, למחרת הציע לה נישואין. מתברר שהעיקוב היה מצדו, כי היה זקוק לאישור שהוא מוצלח דיו עבורה.
מכאן החשיבות הרבה לאיש לקבל מבת זוגו עידוד,תמיכה ואמון, שהוא טוב ומוצלח, בלי שידרש להשתנות,ודוקא מנקודה חשובה זו יתעוררו לעשות שינוי, כדי להוכיח לה שהוא שווה את
האמון שקיבל.
זו גם אחת הסיבות שקיים קושי רב לגברים לתת האזנה לנשיהן לאורך זמן.
נקדים:
כפי שנשים נפגעות מחוסר התעניינות, יחס וכ'ו, כך הגברים חשים כשלון עקב שמיעת רגשותיהן, כי הם מייחסים את סיבת חוסר הצלחתן אליהם.
לכן בזמן השיח,האשה תעשה הפסקה ותודה לו על האזנתו, ותאמר לו שכאבה לא קשור אליו,ועצם הקשבתו ותמיכתו משחרר אותה,
וכך תזכה למאזין טוב ומקצועי,המשך יבוא בס"ד.
שבת שלום ומבורך.
מהדורה שביעית
בשלום בית:
בדורנו גברים ונשים סובלים מרדיפה עצמית ונשים בעיקר סובלות מהרגשה נוראה זו. עומק העניין- קיים באשה רצון עמוק לחוש הכי מושלמת בעיני הבעל וצורך נפשי זה מביא אותה לרדיפה עצמית שגורם לה לחוש שהיא אינה מרצה ועושה מספיק למען הילדים והבעל ובעיקר אם נפל בגורלה בעל ביקורתי.בנוסף אם היא סובלת מחוסר בטחון והערכה עצמית נמוכה, תכונות אלו ידחפו אותה לרצות את האחרים ובעיקר את בן זוגה, עד כדי לוותר על עצמה.
התוצאה- "נהפכת לנותנת כפייתית". הצבת גבולות לנתינותיה מפחיד אותה במיוחד, מאחר וקיים בה פחד תת-הכרתי שבקשותיה מוגזמות ויתקלו בדחיות. פחדים אלו גורמים לה סבל רב, מאחר שבעמקי ליבה היא מאמינה שאין היא ראויה לקבל יותר ממה שאחרים נותנים לה. יתכן שאמונה זו עוצבה והתחזקה לה בעיקר בילדותה כשנאלצה לדכות רצונות וצרכים שלא נענו, לכן היא נהפכת לנותנת כפייתית על מנת להיות ראויה לקבל את צרכיה הבסיסיים. בעיקר אם בילדותה חוותה מערכת יחסים קשה בין הורים או בין הורים לילדים, או עברה נטישה או היתה קרבן להתעללות נפשית,
פיזית ועוד ודי למבינים.
משום כך פיתחה לה אמונה שקרית שאין היא ראויה ליחס והערכה טובה. מטבע הדברים היא גם נהפכת לרגשית יתר על המידה לפגיעות וקשה לה לקבוע את ערכה האמיתי. היא עשויה גם כלפי אנשים זרים לחוש פחד וחוסר בטחון ולחוש הזדקקות לאחרים ובעיקר לבן זוגה, כי עימו בעיקר היא חשופה לפגיעות יתר. בצירוף כל הסיבות הנ"ל מתעורר בה דחף וצורך פנימי להעניק ולתת בלי סוף בציפייה שיום אחד היא תקבל הערכה ויחס מינימלי.
יוצא למעשה שפחדים וחששות אלו שלא תזכה להערכה טובה, גורמים לה להיות רדופה בלתת ולהעניק ללא גבולות ונהפכת לנותנת כפייתית. יצוין שהנתינה המסיבית עשויה להפוך אותה לממורמרת ומטבע הדברים בקשותיה יהיו מתוך כעס, מרמור ותסכול. אולם מחמת תגובות אלו האיש עלול לחשוב שאין היא סומכת עליו שיצליח לספק לה את צרכיה, לכן עשוי לחוש דחוי ופגוע, ולאבד כל חשק ורצון להשקיע במערכת הזוגית.
מצד שני ישנן נשים שמעמידות פנים ומשדרות כלפי חוץ רוגע ושלווה ואינן מבקשות הערכה מיוחדת על השקעתן, לכן הבעל עלול לחשוב שמאחר והאשה מעניקה באופן מסיבי ואין לה דרישות מיוחדות, אזי היא שלמה ולא חסר לה דבר. אולם במידה והאשה מחליטה לוותר על צרכיה ולא לבקש מאומה, לא יהיה לו מושג כמה רבות פעמים האשה ויתרה על עצמה למענו והוא לא ידע להעריכה כראוי. לכן האשה חייבת לבקש את צרכיה וכמובן בצורה מכובדת ולסמוך עליו שיעשה את המיטב עבורה.
חוסר אמון שיש לאשה בקבלת צרכיה הבסיסים, עלולים לתסכל אותה ולגרום לה לצבירת משקעים שבסופו יביא לפירוק הבית ושאין חזרה ממנו. זה גם עשוי להפוך אותה "לנזקקת נואשת", וגישה זו יוצרת לאיש דחיה וריחוק ממנה.
נקדים- הכוח שמניע את האיש לפעול למען בת זוגו, זה המסר החשוב שהאשה מעבירה לו באופן הנכון שהיא זקוקה לו. אולם כאשר השדר מגיע אליו בעוצמה של זקוקה נואשת, הוא מיד נרתע ונסוג לאחור. ההבדל בין זקוקה לזקוקה נואשת, זקוקה- כאשר האשה פונה לאיש בצורה רגועה ומכובדת ומבקשת את תמיכתו באופן האומר- "שיש לי אמון בך שתעשה את המיטב עבורי". גישה זו מעוררת אותו לפעול ולעשות את המיטב למען בת זוגו. אולם כאשר המסר מצד פקודה והפצרה, הוא עשוי לפרש אותה לאשה תובענית או לזקוקה נואשת שאינה סומכת ובוטחת בו,וגישה זו דוחה את הגברים וגורמת להם לחוש מזולזלים וחסרי ערך.
אמנם לא פשוט לאשה לפתח תלות רגשית ולתת אמון בבעל ולאחר מכן להיות קרבן של התנכרות, זלזול או נטישה, אולם גישה תובענית מרחיקה וגורמת למחסומים עוד יותר. יצוין שהזדקקות לאחרים ובפרט לבעל מציבה אותה בעמדה של נחיתות וחשיפה לפגיעות ואכזבות, מאחר והללו מאשרות את אמונתה שהיא אינה ראויה ליחס והערכה טובה. אולם גישה תובענית היא פוגעת מאוד באמון ואין בה שום תועלת אלא ההיפך-רק ריחוק, דחייה ופגיעה קשה במערכת היחסים. ישנן נשים שבמשך שנים פיצו את עצמן על חוסר יחס מבעליהן, באמצעות הקשבה ותמיכה לבני ביתם ונהפכו לנותנות כפייתיות לניקיון וריבוי אכילה רגשית.
הן חשות בתודעתן חסרי ערך ושהן אינן מוצלחות, [בעיקר עם בעל קשוח ובקורתי] וקיוו שבדרך נתינה בלתי פוסקת יקבלו הערכה ויהיו ראויות ליותר. ישנן מצבים שלאחר שנים של נתינה כפייתית, קבלו העצמה אישית וזכו להבין במבט לאחור שהן בעצם מאז ומתמיד הן ראויות לתמיכה והערכה מעולה יותר. אולם עליהן להבין שעצם נתינתן האין סופית גרמה לבעל למעט בנתינתו ולא להשקיע במערכת הזוגית כראוי, כי לסברתו הוא עשה די והותר מרוב נתינתה הכפייתית. לכן במקום לעצור את הכפייתיות פשוט פרקו את תסכולן וכעסן עליו ובאמצעות נקמתן פירקו את הבית ולא היו מוכנות לשמוע על שום שיקום מערכת הזוגית.
כאשר האשה מאמינה בעצמה ובכוחות שהשם העניק לה, [לא מצד גאווה והתנשאות], ונוכחת להבין שהיא אכן ראויה להיות מחוזרת ונערצת כפי שהיא רק על עצם היותה-"בת מלך", היא עשויה לפתוח אפשרות גדולה מצד הבעל להעניק לה יחס והערכה טובה יותר, ללא צורך בנתינה הכפייתית. למעשה הנתינה המסיבית חסמה בעדה ומנעה מבן זוגה את ההזדמנות הנפלאה לגרום לה את האושר המיוחל לה וודאי. ציינתי בעבר שאין לי התנגדות במקרים מסוימים שהאשה תקבל העצמה אישית. אולם בתנאי שהעצמה היא במטרה לחזק את בטחונה על מנת להעצים את הבעל ולא חלילה להתנצח עימו.
יצוין במידה והגברים מתעוררים מכל סיבה שהיא להעניק לנשיהן ובעיקר על הזנחה של שנים, מתעורר וצף לנשים כל הפגיעות של העבר. בעתים הללו הן מקבלות בטחון ואומץ לפרוק את תסכולי העבר ומאשימות אותם בכאבן ואינן מוכנות לסלוח. זהו תהליך די טבעי ואין צורך להיבהל, כי כעת קבלו אומץ לפרוק את המשקעים שצברו במשך שנים. כמו כן זו הזדמנות פז לבעל לתמוך באמצעות הקשבה,הבנה והזדהות בכאב,[ללא פתרונות] ולהחזיר לאשה את האמון שנפגע, בסבלנות ותפילה זוכים.
מובן שגם להן יש חלק במצב כפי שציינו, לכן אם ידעו לקחת אחריות על חלקן היחסי, יוכלו בנקל לסלוח ולמחול. התנהלות של נתינה כפייתית על מנת לזכות ליחס וזוגיות משופרת זו טעות נוראה. כי למען האמת בן הזוג ערוך לתת ולהעניק הרבה יותר ממה שהאשה מעלה בדעתה. כאשר הנתינה הכפייתית תרד ותפחת בהדרגה, באופן פלאי יתעורר בבעל החשק והרצון לתת ולהעניק יותר. מצב שבו האיש נתן מעט ובת זוגו המון, דומה לבני זוג שהיו שקועים בשינה, וכאשר האשה התעוררה והבינה שמגיע לה יותר,אף האיש מתעורר משנתו ומוכן לתת ולהעניק לה אף יותר. כאשר האשה מבינה שהיא ראויה ליחס נעלה יותר ולא מפאת נתינתה הכפייתית, אלא בזכות עצמה על עצם היותה רעיה נאמנה שעושה את תפקידה בשמחה ובוטחת בבן זוגה, באופן פלאי יוצא האיש ממערתו על מנת לרצות ולספק לה את צרכיה ולהפוך אותה לאשה מאושרת שלמעשה זה אושרו[חוץ ממקרים מיוחדים].
יתכן ויידרש לו זמן כדי ללמוד כיצד לתמוך ולהעניק לה יותר, אולם הצעד הראשון הגדול כבר נעשה, המודעות לכך שהזניח אותה ומוכן לפצות ולעשות הכל למענה.
אמנם גם כאשר האיש לא מוכן להתפשר על גישה צוננת ויחס רדוד מצידה, גם האשה מתעוררת מתרדמתה ומוכנה להעניק לו כבוד והערכה ראויה. במידה והזנחה היא של שנים, תידרש תקופה של ריפוי לשני הצדדים על אותם תרעומות וכעסים שהצטברו. אכן זה אפשרי, רק במידה וכל אחד ייקח אחריות על חלקו היחסי, יבקש סליחה וגם לו יהיה קל למחול ולפתוח דף חדש.
במידה והצטברו משקעים עמוקים ומחליטים לעשות שינויים חיוביים, יש להתאזר בסבלנות, להקשיב ולתמוך, ולאפשר שחרור רגשות שליליים בלי לקחת לפן האישי, כמו המגשר. אך רצוי לקבוע זמן מסוים כל יום במטרה לשחרר כאב אחד ולסיים נושא, לסכם אותו ולא להתפרס לעוד נושאים וכמובן בלי האשמות וביקורות, אלא רק תמיכה בכאב בלבד.
יצוין שכפי שנשים פוחדות לבקש, כך גברים פוחדים לתת. פחדו של האיש שמא אינו כשרוני דיו לספק לרעיתו את צרכיה. פחדיו הם עמוקים לכן מפצה את עצמו בהגברת כישוריו בחוץ יותר מאשר בבית. גם כשנותן בבית, הוא מעניק באופן גשמי כי כך הוא למוד. הצלחות והישגים תופסים מקום חשוב בחייו ובעיקר זה בולט לפני כניסתו לנישואין. פחד זה עשוי להכניסו למערה חשוכה עד למצב שלא יהיה אכפת לו משום אדם וגם מהיקרים לו. עבורו להשפיע לאחרים ובעיקר לבת זוגו,זה לקיחת סיכון שמא יכשל ויידרש לתקן את המעוות וערכו ירד בעיניה. מחשבת כישלון מפחידה ומכאיבה לו במיוחד, ויתכן שאמונה זו התבססה בילדותו כשציפו ממנו להצלחה מקסימלית וקיבל עידוד רק כשזכה להישגים גבוהים, לכן פיתח פחד עמוק בתוך נפשו שאינו מוצלח דיו. מצד אחד קיים בו רצון עז להעניק ומצד האחר פחדו אינו מניחו אפילו לנסות. במידה והפחד מתגבר בו, סיכוייו להיכשל גדול יותר מבחינת-"אשר יגרתי יבא לי". תגובתו הגנתית ואוטומטית-"לא מעניין אותי, אני עסוק, תסתדרו בלעדי וכ'ו". כדי לחזק את ביטחונו הוא חייב לעבור תהליך של הוכחה עצמית כדי להוכיח לעצמו ובפרט לבת זוגו שהוא מוערך ושווה.
בתהליך חשוב זה הוא עשוי להיות נוכח שמאז ומתמיד היה מוצלח, רק הפחד עשה לו מסך והסתיר לו זאת. הצעד הראשון שהאיש אמור לעשות כדי להתגבר על פחדיו, להבין שזה בסדר לעשות טעויות ואין בכך שום חסרון ובושה.
כמו כן גברים סובלים מתחושת כשלון עקב שמיעת נשיהן כשמוציאות תסכולים באמוציות רגשיות, כי הם מייחסים את חוסר הצלחתן ישירות אליהם. לכן לפני השיח האשה תודיע לו שהיא זקוקה רק להקשבה והבנה, ומידי פעם תעצור ותודה לו על עצם תמיכתו והקשבתו וכך
תזכה למאזין מקצועי יותר מהמגשר.
מעשה שהתקשרה אליי אשה שנשמעה הסטרית ביותר ובקשה שאגיע לביתם באופן בהול. שאלתי מה הבעיה? ענתה מצב חירום ומבקשת שאגיע בדחיפות, נפרדתי מרעייתי ונסעתי בבהילות. כאשר הגעתי לבית שמעתי צרחות ותוך כדי נכנסתי לבית וכאשר היא ראתה אותי, היא פשוט רצה לעבר החלון בזעקות-"נמאס לי מהחיים, נמאס לי". כאשר קלטתי שהיא רוצה לעשות מעשה איום, צעקתי לעברה- "איני מוחל לך וכ'ו, הזעקת אותי מהבית וזו הקבלת פנים שלך"? היא נעצרה בניסי ניסים והתפרצה בבכי- "נמאס לי מהחיים וכ'ו".כשנרגעה וסיפרה לי קורות חיים,הסברתי לה שהנתינה הכפייתית גרמה למצב,
שבת שלום ומבורך.
שבת שלום ומבורךלכל בית ישראל היקרים,מעבדכם ומוקירכםיעקב אליהו!לשאלות:054335984813:00/15:0019:00/23:00
בשעה טובה יצא ספר שלום בית פנימי 2 ספרים על פרשיות השבוע