כהמשך-

חשיפת רגשות כאובים, תחילת בניין תקשורת בריאה !!

 נקדים:כדי להבין את הקושי הרב, בבניית תקשורת, תנו דעתכם- לשאלות הבאות:

א. בשעה שאנו כועסים או מתרעמים, כיצד נוכל לתת ביטוי לרגשות אלו בצורה רגועה ומתוך שליטה, אם בתקופת התבגרותנו, ההורים התווכחו ביניהם, והסתירו את רגשותיהם האמתיים, במטרה למנוע ויכוחים וריבים ?

ב. כיצד נחנך את ילדינו למשמעת, בלי-צעקות, איומים, ועונשים, כאשר צעקו, איימו והענישו אותנו בילדותנו כדי לשלוט במצב ?

ג. כיצד נהיה מסוגלים לקבל תמיכה רבה יותר, כאשר בילדותינו חשנו מוזנחים ומאוכזבים מיחס ההורים כלפינו ?

ד. כיצד ניפתח ונשתף אדם זר ברגשותינו הפגועים, אם קיימים בנו פחדים שניפגע ונידחה על ידו/ה ?

ה. כיצד נהיה מסוגלים לשוחח עם בן/ת זוגנו, אם רגשותינו הפנימיים צועקים כלפיו/ה "אני שונא/ת אותך" ?

ו. כיצד נוכל להיות כנים עם בן/ת זוגנו, כאשר אנו מרגישים כלפיו/ה –

מגעיל/ה ודוחה ?

ז. כיצד נהיה מסוגלים להגיד- "אני מצטער/ת", אם בילדותנו קבלנו עונש על עשיית טעויות ?

ח. כיצד נוכל להודות בטעויות, אם אנו פוחדים מקבלת, עונשים, דחיות, ביקורת, אשמות וכ'ו ?

ט. כיצד נהיה מסוגלים לחשוף את רגשותינו, כאשר בילדותינו ניסנו להיפתח, ודחו אותנו שוב ושוב ע"י שמות גנאי של-בכיינים, ילדותיים וכ'ו ?

י. כיצד נוכל לדרוש את מבוקשינו, כאשר בילדותינו טענו כלפינו שבקשתינו אינה מוצדקת? 

יא. כיצד אפשר לצפות מאיתנו שנדע איך ילדינו מרגישם ,או מה הם חווים, כאשר בילדותינו, לא היה זמן, סבלנות או מודעות מספקת להורינו, לשאול ולהתעניין במצבנו, הרגשותינו, או מה מטריד אותנו ?

יב. כיצד נהיה מסוגלים להשלים עם חוסר-השלמויות של בן/ת זוגנו, כאשר בילדותינו, שידרו לנו באופן קבוע, שעלינו להיות מושלמים כדי לזכות ליחס ואהבה ?

יג. כיצד נהיה מסוגלים להקשיב לרגשות הסבל של בן/ת זוגנו, כאשר בילדותינו אף אחד לא הקשיב לנו ?

יד. כיצד נהיה מסוגלים לסלוח לוותר, כאשר בילדותינו לא סלחו ולא וויתרו לנו ?

טו. כיצד נהיה מסוגלים לבכות כדי להקל על מכאובינו, 

כאשר בילדותינו, השמיעו לנו השכם והערב-"אל תבכה/י",

"מתי תתבגר/י", או "רק תינוקות בוכים" ?

טז. כיצד נוכל לתמוך, לקבל ולהבין את האכזבות, הטעויות והכישלונות של בן/ת זוגנו, כאשר בילדותינו הטילו עלינו את האחריות המלאה , לסבלה של האמא או של אחרים, זמן רב בטרם יכולנו להבין שאנו כלל לא אשמים ולא אחראים למצבם ?

יז. כיצד נהיה מסוגלים להיפתח ולתת אמון בבן/ת זוגנו, כאשר האנשים הכי קרובים ויקרים לנו, שנתנו בהם אמון, פגעו ובגדו בנו מרוב תמימותנו, באופן כלשהו ?

יח. כיצד ניתן לבקש מאיתנו לתמוך, לעודד ולאהוב את בן/ת זוגנו,או את ילדינו- כמו שהם ללא תנאים, אם בנערותינו פגעו, דחו, זלזלו, התנכרו וזרקו אותנו לרחוב בגיל צעיר, בגלל שנמשכנו אחר התאוות ועזבנו באופן זמנית את הדת.

יט. כיצד אפשר לצפות מאיתנו, שנהיה מסוגלים לתת ביטוי לרגשותינו השליליים- בצורה מתונה , מכובדת ואוהבת, אם בילדותינו לא היתה לנו את האפשרות להתאמן או לראות תקשורת בריאה מעין זאת, מבלי שנחוש-איום, דחייה ונטישה ?

כ. כיצד נצליח להיות קשובים ומבינים לכעס ולהתפרצויות של בן/ת זוגנו, כאשר בילדותינו פרקו עלינו ההורים את תסכוליהם וכאבם ע"י צעקות, תביעות, איומים, הפחדות, אלימות פיזית, מילולית, נפשית ועוד סוגי אלימות שלא ניתן להעלות אותם על הכתב, והמבין יבין, ודי בזה!!!

התשובות לכל השאלות הללו הן כמעט זהות.
הבשורה-
שניתן ללמוד תקשורת אוהבת, אולם-יש להשקיע בזה עבודה רבה, לכן-עלינו לפצות את עצמינו על הזנחה של שנים. אפילו אלו שזכו להורים מושלמים, והרי איש מאיתנו איננו מושלם, אם בכל זאת קיימות בנו בעיות תקשורת, צריך לדעת שזה לא קללה או מחלה שאין לה ריפוי וכמובן שזה לא באשמת ילדינו, בן/ת זוגנו, ולא ההורים, כי כך גם הם חונכו.

בשעת קריאת השאלות-

סביר להניח, שחשתם רגשות מסוימים מתעוררים בכם. קראו זאת שנית, ואל תחמיצו את

ההזדמנות הנפלאה לרפא את עצמכם ע"י כתיבת-"מכתב אהבה",

להורים או לאלו שנפגעתם מהם בעבר

והתוצאות-ידהימו אתכם. הכתיבה[לא בשבת],תועיל לנו להיות ממוקדים בעיקר, ולהעלות את כל-האמת על רגשותינו,

ללא פחד ואיום כל שהוא. על מנת שנצליח להוציא ולשכך את הכאב הפנימי, עלינו להיות מסוגלים להרגיש את ארבעת ההיבטים של הסבל הרגשי והם-כעס, עצב, פחד וחרטה.ע"י מתן ביטוי לכל ארבע רמות הסבל הרגשי הללו, משתחרר הכאב האצור בתוכנו כאמור. יש לדעת- שכתיבה אודות רגש שלילי אחד או שניים  אינה יעילה, כי רוב תגובותינו הן-אינן רגשות של אמת, אלא-מנגנוני הגנה, כדי להתחמק מרגשותינו האמתיים,הנושא עמוק ומורכב,עוד נרחיב עם עצות מעשיות בס"ד!!

מהדורה שלישית
בשלום בית:

כהמשך:

הכניעה משתלמת ומתגמלת וגם מפחידה, אולם תוצאותיה שלווה, אושר,  שמחה ושביעות רצון מנישואייך, ומעצמך בעיקר. כניעה לבעל אין פירושה חזרה לשנות החמישים או לצאת במרד נגד שוויון הזכויות.
איני ממליץ לך לשתוק ולוותר או להיות קשוחה וללחום. המטרה להעביר לך כמה יסודות בסיסיים מבחינת- "חכמת נשים בנתה ביתה", שיעזרו לך לשנות את הרגלייך ואת גישותייך לחיים  ויסייעו לך להחזרת האושר וההרמוניה והשלום לנישואייך בעיקר, ואת מערכת היחסים התקינה לביתך ולהפיק מכך את המיטב והצמיחה המשותפת של שניכם ולילדיכם והשכינה תשרה בביתכם.
איני אומר שאת אחראית לכל בעיה בנישואייך, זו אינה אמת, גם הבעל יכול להשתנות ולשפר בהרבה תחומים.
אולם על כך אין לך שליטה ואינך יכולה לשנות בו מאומה ובפרט שזה לא תפקידך.
את יכולה רק להשתנות בעצמך וזה הרבה יותר קל מאשר לנסות לשנות אותו.
במקום לבזבז  זמן, כוחות,  מחשבה ואנרגיות סרק על מה בעלי צריך לתקן ולשנות, כדאי ורצוי להתנהג בחכמה ולשמור את הכוחות הללו לשיפור אושרך שזה הרבה יותר קל, מוצלח ומועיל.
וויתור בהתנהגות שתלטנית זה  להסתכל פנימה ולא החוצה ובכל המובנים, כי שם האושר והשלווה שלך מונחים וודאי.

השלב הראשון בחודש הראשון: לא להעביר שום הערות וביקורת שלילית,עם כל הקושי הכרוך בכך ובעיקר כשאת מרגישה חייבת וצודקת, וגם אם זה יגרום לך לנשוך את השפתיים, כי הנזק והכאב  הרבה פחות כואבים מאשר להעיר. פשוט להתעלם מהחסרונות ולהתמקד בחיובי.
בחודש השני:
לתת אימון ולסמוך, גם כאשר בעלך טועה או נכשל , העמידי פנים שאת סומכת, תאמרי לו ותפנימי זאת אל ליבך והשתדלי בכל הכח לא לעזור ולתת עצות,[חוץ מפיקוח נפש].

הכלל בבניית אימון ונתינת סמכות, לומר בלי סוף לבן זוג  את המשפטים הבאים:
"אני סומכת עליך,מאמינה בך, אתה מסוגל, יכול וכ'ו".
זה יגרום לו לעשות הכל כדי להוכיח לכולם ובעיקר לבת הזוג שהוא יכול ומסוגל  לקבל מנהיגות וסמכות ויעשה כל שביכולתו לדאוג ולרצות.
יש להיזהר ממשפטים כמו-
"אני לא סומכת","לא מאמינה","אכזבת אותי וכ'ו",כי גם אם היה סיכוי אחד לאלף שייקח יוזמה ואחריות וידאג  לכל צרכייך הפסדת.
לכן גם אם את עדיין לא מאמינה או סומכת וכ'ו,או שאכזב בעבר,העמידי פנים ותאמרי לו שאת כן סומכת וכ'ו וכך תחזירי את האימון לבית שהוא הבסיס החשוב והמרכזי לשלום ביתך. בעיקר-
תפנימי זאת אל ליבך כי זה יעזור לך לתת בו אימון ויסלק מתוכך את השליטה שמקורה בפחד דמיוני  שאינו קיים ויהפוך אותך לאשה רגועה, שלווה ומאושרת בודאי.
חשוב לזכור-
שהשינוי בהתנהגות לא חל ביום אחד ובעיקר להקניית הרגלים חדשים  לוקח זמן, אולם בתפילה והתמדה מנצחים.
אפשר להתחיל לתרגל זאת בדברים קטנים כגון-
א. בעניינים שהוא מסוגל לעשות בכוחות עצמו הניחי לו, כגון לקנות לו הלבשה, נעליים תחתונים וכ'ו, אלא אם ביקש.
 ב. לא למתוח ביקורת על אופן שבו תחזק את הרכב.
ג. לא להעיר על שלא שילם את התשלומים בזמן.
 ד. לעצום את העיניים ולא להעיר בשעה שנדמה לך שבעלך עומד לעשות תאונה.

 ה.  לא להעיר כשהוא טעה בדרך,או שאת מכירה דרך קצרה יותר.
 ו. לא לפקח עליו ולייעץ לו.
 ז. לא לקבור אותו תחת רשימות של מטלות.
 ח. לא להתלונן על חוסר עזרה בבית ולגרום לו הרגשת צער ומחויבות.

ט. להיות לו זמינה תמיד ובעיקר בינו לבינה.

י. לכבד את רעיונותיו ולא לסתור אותם.
יא.לתת הערכה על כל דבר קטן ולקבל את מתנותיו בשמחה.
 יב. לאפשר לו להתמודד לבד במצב, אם לא ביקש עזרה וכמובן לעודד ולתמוך.
 יג. לחלוק איתו אחריות בכל התחומים ללא אשמה וכעס.
יד. תרגילי על לשונך את משפט הפלא- אתה צודק, ובעיקר עם בעל ביקורתי.
היפך מזה, בא מהצורך לשלוט.
אם תתחילי לקיים את העצות, בזמן קצר יחזור הבעל שחיזר אחריך והאיחוד שחלמת עליו ובהבטחה.

מהדורה רביעית
בשלום בית:

גברים בורחים למערותיהם
ונשים צוללות במעיינותיהן:

בחסרון ידיעה בהבנת מבנה נפש האיש והאשה ובהבדלים הגדולים שקיימים בניהם, יוצרים פרדוקסים וקצר תקשורתי המביא למסקנות מוטעות לשני בני הזוג. התוצאה תהליך גירושין אכזרי שמביא לפירוק הבית רחמנא לצלן.
  טעות נפוצה-לחשוב ולהסיק, שמפאת חוסר הבנה בין בני הזוג ותקשורת לקויה נובעת מחסרון אהבה.
ישנן שלוש מסקנות מוטעות לזוגות שהתגרשו או שעומדים להתגרש,[חוץ ממקרים חריגים].
 א. שאינם אוהבים.
 ב. בן/ת הזוג השתנה.
 ג. מהרנו או לא הכרנו מספיק,[אפילו בזוגות שהכירו וחיו יחדיו שנים רבות לפני הנישואין].
נקדים-אחד ההבדלים הגדולים בין גברים לנשים בא לידי ביטוי באופן השונה שבו מתמודדים במצבי לחץ בפתרון בעיות.
גברים נעשים מרוכזים ומסוגרים יותר בעצמם, בעוד שנשים עורמות וצוברות על עצמן לחצים, אשר מעורבותן הרגשית הולכת וגוברת ובסוף הן מוכרעות תחתן.
גבר ירגיש טוב יותר אם ימצא פתרון לבעיותיו, לעומת זאת אשה זקוקה לשוחח על בעיותיה כדי להשתחרר ולהרגיש טוב יותר.
חוסר הבנתם וקבלתם של ההבדלים הללו, גורמות למתחים ומריבות במערכת היחסים.
נעמיק יותר,
כאשר גבר חוזר מעבודתו, לימודו ומושך עמו בעיות שעדין לא נפתרו, הוא זקוק לברוח למערתו לפינה שקטה כדי לעבד שוב ושוב נתונים חדשים על מנת למצוא פתרונות לבעיותיו.
הוא זקוק כעת להתעסק עם עצמו כמו-קריאה, צפייה במחשב ובכל מיני משחקים כדי לברוח מאותם בעיות שעדין לא מצא להם פתרון.
הוא לא ירגיש טוב ומשוחרר עד שישכח את בעיותיו לעת עתה.
לעומת זאת-אשה אינה זקוקה לפתור את בעיותיה, אלא למצוא לה מאזין טוב על מנת לשוחח אודות רגשותיה ,לחציה ולקבל תמיכה, הבנה והזדהות ובזה היא מתרווחת ומשתחררת מבעיותיה. בחסרון הבנת המין השונה מתעוררות הבעיות.
האשה מרגישה פגועה ושאינה אהובה, בזה שהבעל מזניחה ומתעלם ממנה והגבר סבור שאינה מבינה אותו ושהוא האשם המרכזי בבעיותיה.ככל שבני הזוג יהיו שקועים בעצמם ולא ינסו להבין את השוני הקיים בניהם, הריחוק והמריבות ילכו ויגדלו והתוצאות הרות אסון כידוע.
לסיכום:
גבר זקוק לנוס למערתו כדי לשכוח מבעיותיו עד למציאת פתרונות מעשיים והאשה צוללת במעיין רגשותיה ולא תשתחרר עד שתשוחח ותשתף אחרים בכאבה.מצב זה מהווה דוגמא אחת מיני רבות מקרים שבהם גברים ונשים חלוקים בדעותיהם, מפאת חוסר הבנה בהבדלים הטבעיים שקיימים בין בני הזוג.

הצלחה בפתרון בעיה זו ואחרות, אינה תלויה במידת האהבה של בני הזוג, אלא במידת ההבנה של המין השני.
הפתרון לבעיות אלו ימצא בהבנת השוני שבו מתמודדים בני הזוג במצבי לחץ בפתרון בעיותיהם. 

כאשר גבר נסער או טרוד, לעולם לא ידבר אודות דברים שמטרידים אותו עם אדם אחר, אלא אם סיועו של ידידו נחוץ לו למציאת פתרון.
במידה ואין לו את העזרה הנחוצה, הוא נעשה שקט, מכונס בתוך עצמו ובורח למערתו.
שם הוא זקוק להרהר בבעיותיו בשקט על מנת למצוא פתרון, או להתעסק בכל מיני עניינים כדי להשיח את דעתו מבעיותיו ולא יוטב לו עד שימצא פתרון.
במידה ועדיין לא מצא פתרון, הוא יפנה לפעילויות אחרות כגון-קריאה, השתתפות בספורט ומשחקים למיניהם, פעמים גם התמכרויות למיניהן שישכיחו את הבעיה מלבו.
יוצא-שניתוק הבעיה ממוחו באופן זמני, תשחרר אותו בהדרגה מן הלחץ ותחדש לו מוחין וכוחות חדשים כדי שיוכל שוב להתמודד עם בעיותיו.
אם הבעיה מלחיצה באופן קשה במיוחד, ידרשו לו פעילויות המציבות אתגרים קשים יותר.
כגון-עבודה מאומצת עד השעות הקטנות, פרויקטים חדשים מאתגרים, השתתפות במרוצי מכוניות ואופנועים, תחרות בטיפוסי הרים, הימורים, משקאות חריפים והתמכרויות קשות, בפרט אם בת זוגו אינה מבינה אותו, רוטנת כלפיו, מאשימה אותו ומשליכה את כל כאבה ותסכולה עליו.
לעומת זאת-כאשר האשה נסערת, נרגזת או לחוצה, היא זקוקה לבעל שיקשיב לה, יתמוך בה ויזדהה בכאבה.
כאשר האשה זוכה לבעל מאזין טוב המאפשר לה להוציא את כל תסכולה וכאבה, בלי להרגיש מואשם ובלי להציע עצות ופתרונות, אלא רק הקשבה והזדהות, מיד היא משתחררת מלחציה, תסכולה ולפתע היא מרגישה נפלא.
יוצא-כאשר האשה יכולה לשתף ברגשותיה ובכאבה אנשים אחרים  ובפרט את בן זוגה ומקבלת את התמיכה הראויה לה, נהפכת לאשה חדשה.אולם אם לא זכתה לגבר שיודע להקשיב ולתמוך, היא נהפכת לשבר כלי עד למצב של-טוב לה מותה מחייה.

לסיכום:
גבר מרגיש טוב, רק כאשר הוא מסוגל לפתור את בעיותיו בכוחות עצמו בזמן שהותו במערתו.
לעומת זאת-
אשה מרגישה מאושרת, רגועה ושבעת רצון מעצמה, רק כאשר יש לה מאזינים טובים אשר איתם היא חולקת את רגשותיה, בעיותיה וכאבה.

נשים אינן חוששות להיפתח ולשתף בבעיותיהן למי שנותן להן אוזן קשבת, הבנה ותמיכה היפך הגברים.
שיתוף אחרים בבעיותיהן,מהווה בעבורן לאות אהבה, מתן אימון, התחברות וריפוי נפשי.
לעומת זאת-
כאשר גבר מרגיש   טרוד יפרוש למערתו ,יכנס בתוך עצמו ויתרכז רק בדרכים לפתרון בעיותיו.
בעתות מעין אלו, בכל הנוגע למערכת יחסים הוא הולך ונעשה מרוחק יותר, שכחן, לא מגיב ואינו משתף פעולה.
מודעתו המלאה אינה  נוכחת בכל מקום שנמצא ולאו דווקא בבית, מכיון שדעתו נתונה בהרהורים ומחשבות לפתרון בעיותיו.
כלפי חוץ הוא נראה רגיל ורק לאחר שימצא פתרון הרגשתו תשתפר, היפך האשה שמכריזה ומקרינה את כאבה וצערה החוצה.
כאשר גבר פורש למערתו ואינו מצליח לפתור את בעיותיו, הוא זקוק להתעסק בבעיות אחרות ופעמים סבוכות יותר על מנת לקחת הפוגה כדי לשכוח מבעיותיו ולאחר מכן לחזור לטפל בבעיותיו עם כוחות חדשים וביתר שאת.
כאשר גבר מנותק מהסביבה ואינו מוצא פתרון לבעיותיו,

הוא מפנה מקום לעזור לאנשים זרים במטרה לשכוח מבעיותיו.
האשה אינה מבינה מדוע בעת שהיא זקוקה לתמיכה והקשבה הוא מנותק ממנה ומכל מה שקשור לבית וכשמדובר בחברים ואנשים זרים הוא מציע את עזרתו. 

מובן-
שהתעסקותו בבעיות אחרות בעתות מעין אלו, עוזרים לו למעשה להשתחרר מבעיותיו, לאסוף כוחות ולחזור ביתר שאת לעצמו ולחיק משפחתו.
לכן חשוב שהאשה תדע סוד יקר זה ותאפשר לו לשוב בנועם לאחר התהליך הפנימי שהוא עבר.
באותה מידה שגבר זקוק להתעסק עם בעיות של אחרים כדי להשכיח את בעיותיו, כך האשה זקוקה לשוחח על  בעיות שאינן קשורות אליה ושאינן דורשות פתרון מידי, על מנת שתוכל להרגיש הקלה מלחצים ורגשות כאובים.
לכן היא עשויה לדבר על אנשים זרים ולפתח מעורבות רגשית כדי להשתחרר מלחציה.
לפיכך-
 יש חשיבות להקשיב גם לזה, הנושא עמוק, עוד נרחיב בס"ד וניתן עצות הולמות ומתאימות!!

מהדורה חמישית
בשלום בית:
כהמשך-

אם את מרגישה  שבורה, מותשת,

בודדה ואחראית על הכל, הרי אלו סימנים מעידים על שליטת יתר.
אם את מסוגלת להודות שלעתים קרובות את מעירה, מפצירה, מנדנדת ומותחת ביקורת בפרט על בעלך, הרי שאת ורק את יכולה לפעול ע"פ תוכנית הכניעה ולהחזיר את האושר לנישואייך ואת הכבוד והשלווה לעצמך.

איני אומר-שאת אחראית לכל בעיה בנישואיך, כי זו אינה אמת. 
גם בעלך יכול להשתפר בהרבה תחומים כאמור לעלונים הקודמים, אולם על כך אין לך שליטה.
כמו כן,אינך יכולה לשנות אותו ובפרט שזה לא תפקידך.
את יכולה רק להשתנות בעצמך וזה הרבה יותר קל מאשר לנסות לתקן את בעלך או את האחרים. העיקרון-
 החשוב הוא, לדעת לזהות את ההתנהגות התורמת להיווצרות בעיותייך ושרק את יכולה לפתור אותן.
במקום-לבזבז זמן, כוחות ומחשבה על מה בעלי צריך לתקן ולהשתנות, כדאי לשמור את האנרגיה והכוחות הללו לשיפור אושרך. עיקר-מטרת תוכנית הכניעה זה ע"י ויתור בהתנהגות שתלטנית, להסתכל פנימה ולא החוצה, כי שם האושר והשלווה שלך מונחים.
בדרך כלל-
נשים שתלטניות קשה להן להודות בעובדה זו ומתרצות שהבעל לא מספיק אחראי, סמכותי וכ'ו, ואי אפשר לסמוך עליו.
או מתרצות שמטרתן לעזור לייעץ וליעל.
אולם-כבר בתחילת לימוד תוכנית הכניעה ,הן מתעוררות ומבינות את הטעויות שעשו בעבר ומתמלאות בבושה ובחרטה על אותן הנזקים שגרמו בעבר ללא מודעות ,כתוצאה מהפחד הדמיוני שליווה אותן שלא לוותר על השליטה ופעמים הנזקים הם בלתי הפיכים[נישואין שניים וכ'ו]. ויתור-על שליטה, אין הכוונה שהאשה תהיה כפופה ונשלטת ע"י הבעל, אלא להשאיר את השליטה שנשים זקוקות להן בניהול הקריירה ובהעצמה האישית מחוץ לבית ובניהול הבית וחינוך הילדים לסמוך  ולתת אימון בבעל.
גם אם הבעל אינו סמכותי וכ'ו,

להמשיך לעודד ולהעמיד פנים שאתן סומכות ואזי יעשה כל שביכולתו כדי לא לאכזב ולהוכיח את מסוגלותו.

טעות חמורה,נפוצה לומר "איני  סומכת עליך, או"איני מאמינה בך".
כי גם אם היה סיכוי אחד לאלף הפסדנו אותו.
חוץ ממקרים יוצאי דופן כגון:
בעל שמכור לאלכוהול, סמים, הימורים או אלים כלפייך או כלפי הילדים.כמובן-שכל ענין נידון לגופו, לכן חייבים לערב סמכות תורנית מקצועית. הריני-עד למקרים רבים של נשים שאימצו את תוכנית הכניעה והצליחו להציל את בעליהן מהתמכרויות קשות ומרדת שחת ובסופו זכו לאושר המיוחל.היפך מזה על נשים שתלטניות שהורידו את בעליהן לאותם מקומות ועל כך ודאי יצטרכו לתת את הדין, רחמנא לצלן.
לכן זכרי,ככל שתשאפי להיות נשית יותר, כך בעלך יהיה גברי וסמכותי יותר.על מנת להגדיל ולהעצים את המשיכה והחיבור, תעצימי את הניגוד.כלומר-תשתדלי להיות נשית יותר ועשי ככל האפשר להיות רכה, עדינה חביבה ומקבלת, וזכרי שעל מנת כן נשא אותך.
יתרה מכך,ככל שתמעיטי את ההערות, הדרישות וההפצרות שמקורם בשליטה, כך תתעצם המשיכה ותחושת החיבור של שניכם ויחזור הריגוש ויגדל כח האהבה וההרמוניה כבתחילה והריני ערב לכך.

שוויון הזכויות גרמו לחילוף תפקידים, להרס וחורבן בכל התחומים ובעיקר בזוגיות.

החמור מכל,ישנן נשים שמשתמשות במצות "פרו ורבו" ככלי הענשה, או כמתנת פרס על התנהגות טובה של כל החודש ובמקום חיים מביאות מוות לעולם ועוונם יישאו רחמנא לצלן.
כי זאת עלינו לדעת-שהתורה מכנה את האשה כחומה בצורה שמגנה ושומרת על בעלה שלא ייפול וירעה בשדות זרים.
זה תפקידה ואין לערב רגש שמקורו בשליטה ואין שום הצדקה לשום אמתלה או סיבה.

לצערי גם במחנות התורה לא נמלטנו מזה ובתי הדין יעידו על כך. 
ברור-מעל כל ספק ששליטת הנשים בניסיון להתכחש לתפקיד הגבר ולאופיו המיוחד כמנהיג סמכותי, גרמו לחורבן כללי ולאי סיפוק, הצלחה ושמחה ובעיקר בזוגיות ומי שהפסיד מכך בעיקר הן הנשים כמבואר בעלונים הקודמים.
נשים שאימצו את תוכנית הכניעה נהנות משפע בתחומים שהיו חסרות בעבר ומחזירות את השפע והברכה לביתם, עוד נרחיב בס"ד, 
בדוגמאות מהחיים!!



מהדורה שישית
בשלום בית:

כהמשך-
קשב וריכוז:

היפראקטיביות המכונה-פעלתנות יתר[היפר-עודף,אקטיביות-פעלתנות]'
היא אחד המאפיינים המרכזיים של הפרעת קשב ועשויה להופיע בתחילת התפתחותו של הילד ובאה לידי ביטוי במספר דרכים:
א. קושי לעסוק בפעילות אחת בלבד, הנובע מצורך בפעולה נוספת כלשהי.
 ב.פעילות מוטורית עודפת,אשר אינה הולמת את המצב.
 ג. דיבור אינטנסיבי[בלי הפסקה] .
ד. טיפוס להתנהגות בוגרת בגיל צעיר. ע"פ רוב בגילאי הבגרות תנועתיות זאת מתמתנת ובאה לידי ביטוי בצורה מעודנת יותר כאי שקט מוטורי-
"תזוזת היד או הרגל בזמן ישיבה", או "תיפוף באמצעות הידיים על השולחן". התנהגות זו מתבטאת בעיקר בגיל מוקדם אצל ילדים בגן  שמתקשים לשבת באופן רגוע לאורך זמן או להתמיד במשמעת.
כמו כן-
הוא מועד לתאונות ופגיעות גופניות, בעיקר בגיל הרך.
לפיכך-
בעלי קשב עם מרכיב של היפראקטיביות מופנים לאבחון בגיל מוקדם, הרבה יותר מאנשים עם הפרעת קשב ללא בעיה זו.
התנהגות היפראקטיבית עלולה להפריע לסביבה ולגרום לעימותים מול עמיתים ודמויות סמכות כגון-הורים, מורים ראמי"ם ועוד.
עימותים אלו פוגעים בקשר המשפחתי ובעיקר ביחסים בין הילדים להורים. ילדים היפראקטיביים חווים פחות התפעלות מהחברה ומקבלים פחות חיזוקים חיובית מסביבתם.
מבוגרים נוטים להתעייף ולהתייאש מהם במהירות, בשל הקצב המהיר שלהם ומקדישים להם מינימום תשומת לב. במסגרת בית הספר,עשויים לזוז הרבה, להציק לילדים אחרים, להרעיש ולהפריע למורים.
עניין זה עשוי לעורר את התנגדותם לחנך ולהשקיע בהם בייחס לשאר ילדי הכיתה ועלול להיווצר להם רושם שלילי ותווית של-"ילד מופרע" בעיני המורים והסביבה.
החברה עשויה להגיב בדחיה והתרחקות מילדים אלו וכתוצאה מכך- להביא אותם למרדנות בסמכויות השונות-הן בהורים והן במסגרות החינוך והחברה. חוסר קבלתם בחברה עלול להשפיע רבות גם על התחום הרגשי, משום שדחיית הסביבה עלולה לפגוע בפן הרגשי והנפשי של הילד ולגרום לו לחוות חוויות נפשיות קשות ולחיות עם טראומות שהשפעתן לכל החיים. מבחינה טיפולית-
מומלץ להתערב כאשר קיים חוסר שקט תנועתי ברמה שמפריעה להלך השיעור, אך כאשר רמת הפעילות אינה מפריעה לזולת, גם אם היא ברמה גבוה, הדבר אינו דורש טיפול.
מצד שני-
האנרגיה הרבה שקיימת אצל אנשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות יכולה להיות מתועלת למטרות חיוביות.
ישנם מקרים בהם היא תתרום לתפקודו  של האדם בהשוואה לאנשים אחרים. למשל-
אנשים היפראקטיביים  ללא בעיות מוטוריות, יכולים להצטיין בספורט  ולקבל אהדה והערכה חברתית רבה בעקבות זאת.
דבר זה נכון  במקרים שאנשים אלו נחושים לבצע משימה שמעניינת אותם ובכך להביא אותם לשעות וימים ארוכים של השקעה והתמדה תוך הרגשת סיפוק רב.
תכונות אלו הם נדרשות פעמים רבות בעולם העסקים.
מבוגרים שסובלים מבעיית קשב וריכוז, מסוגלים לעמוד ברמה מוגברת במצבי לחץ ביחס לשאר אנשים.
היפראקטיביות מקושרת לפגיעה ביכולת העכבה המכונה-אינהיביציה, שזה פגיעה ביכולת העכבה אשר מהווה מרכיב חשוב ומרכזי בהתנהגות והתנהלות יציבה תחת שליטה.
הפגיעה ביכולת עיכוב התגובה נחשבת לאחד מקשיי הפרעת קשב והיא פוגעת ביכולת הוויסות העצמי ועומדת כבסיס התסמינים ההתנהגותיים של הפרעת קשב.
כמו כן-
הפרעת קשב מלווה  במסיחי דעת חיצוניים ופנימיים, עם פזיזות וחוסר יכולת לדחיית סיפוקים.
הפגיעה ביכולת העכבה  באה לידי ביטוי בקושי משמעותי להימנע או להפסיק פעילות מסוימת בדומה לבעיית נפש של-"מאניה-דפרסיה"-הפרעה דו קוטבית במצבי הרוח, שעוד נכתוב בהרחבה יותר בעניין זה בס"ד.
הבעיה אינה נמצאת בכישרון לזהות טעויות, אלא ביכולת הוויסות והשליטה המתרחשת אחרי זיהוי הטעות, מאחר שקיים חוסר יכולת להתאים את ההתנהגות גם כאשר שגיאה מסוימת זוהתה  באופן לא תקין.
לעומת זאת-
הנמכה בעכבה  מקושרת לחשיבה שמובילה לכיוונים  שונים ומגוונים ומשמשת למדד וכשרון יצירתי.
יוצא-
בעוד ששיפור יכולת דיכוי התגובה יכול לצמצם את התסמנים ההתנהגותיים הבלתי רצויים של הפרעת קשב, הוא עלול במקביל גם להנמיך את רמת היצרתיות הנובעת ממנה.
לכן-
יש לשקול את אופן השימוש בטיפול התרופתי  בהתאם להשפעתו על האדם ואופיו המיוחד, בשילוב המשימות שעמן הוא אמור להתמודד בקשיי החיים.
ישנם מצבים שבהם קשיי הוויסות יפגעו באופן משמעותי ברמת התפקוד של האדם כמו-שעת ריכוז בגן, בבית הספר, בבית, בעבודה, בישיבות, בכולל ועוד, לכן במצבים אלו יש צורך בשיפור יכולת דיכוי התגובה.
אולם-
במצבים אחרים, תפקודו של האדם פחות מושפע מיכולת הוויסות ותלוי ברמת היצירתיות של האדם.
למשל-
בעבודה יצירתית, בפיתוח דברים, אומנות והתמודדות עם מצבים חדשים ובלתי צפויים שלא ניתן להתכונן לקראתם מראש.
כמו-
עניינים מזדמנים שהצלחתם תלויה בהחלטות מהירות, מציאת פתרונות לבעיות שדרכי ההתמודדות המקובלות לא מתאימות לה ועוד.
בעיקר-
להעצמת הלימודים בישיבה ובכוללים, בפרט בפיענוח סוגיות קשות המצריכות מוחות חזקים ויצירתיים ובעיקר בלימוד הפנימיות כידוע ליודעי חן.
יתרה מכך-
בעלי קשב וריכוז המאובחנים-באימפולסיביות, שהיא אחת המאפיינים של הפרעת קשב,שנגרמת כתוצאה מקושי לשלוט בדחפים.
היא מוגדרת-כפעולה מהירה ללא מחשבה מוקדמת המתוארת לרוב כפזיזות.
אדם אימפולסיבי מבצע פעולות שונות מבלי לחשוב על ההשלכות והתוצאות, למרות המודעות שלו להבין אותן. היפראקטיביות [חוסר מנוחה], מלווה בדרך כלל עם אימפולסיביות[תגובות מהירות] והם כוללים באותה קטגורית תסמינים.
למרות שהם שני תכונות שונות, אולם יכולות להופיע ביחד או לחוד.
כלומר-
עבור אדם מסוים תכונה אחת מופיעה ללא קשר לשנייה ופעמים באים יחדיו. לכן יש לאבחן אותם בצורה מקצועית כי הם דומות בהחלט זו לזו.
ההבדל המרכזי בין קשיי עכבה לאימפולסיביות הוא בתזמון של הפעלת שיקול דעת ביחס למועד ביצוע הפעולה. תכונת האימפולסיבית נעשית ללא חשיבה על כל השלכותיה.
כלומר-
בזמן הפעולה הוא לא מודע לתוצאות ובמקרים רבים שבהם הובילה להשלכות שליליות, נלוות אליה הבעת חרטה, הרגשת אשמה  ורצון רב לתיקון המעשה.
בדרך כלל-
הם סובלים מהרגשת מרירות ורדיפה עצמית המשפיעה באופן מאוד שלילי  ועלולים לפתח הפרעה דו קוטבית בנפש,[מניה דפרסיה].
אנשים אימפולסיביים עם בעיות ביכולת העכבה, לא יהיה להם קושי להימנע מפעולה, אם הם היו מודעים להשלכות הלא רצויות עבורם.
בהתאם לכך, המענה היעיל ביותר למקרים אלו הוא- "השהיית הפעולה", באופן שיאפשר לאדם לשקול את המצב ולהבין את ההשלכות האפשרויות לפעולתו בטרם יבצע אותה.
לפיכך-
ההמלצה-"לספור עד עשר" לפני כל פעולה, בהחלט תוכל לעזור, משום שהיא מאפשרת שיקול דעת נכון,כדי למנוע פעולה שאינה רצויה.
נקודה חשובה-
הנמכה ביכולת העכבה היא מיומנת נרכשת המאפשרת הזדמנות נפלאה להשהות כל פעולה שלילית ולחסום אותה מלהתפרץ החוצה,.
אולם-
כאשר האדם מודע מראש להשלכות השליליות ובכל זאת מחליט להוציא את הפעולה, במקרה זה לא תעזור לו-"הספירה עד עשר", משום ששיקול הדעת כבר נעשה, לכן לא נותר לו יכולות כדי למנוע את הפעולה הלא רצויה.
עצתי-
לתרגל השהייה ע"י ספירה ולא להגיב מיד למרות שאנו בטוחים בעצמנו ונרוויח מ' דברים חשובים:
א. להתרגל בכל עניין לא להתפרץ.
 ב. גם אם תגובתנו נכונה, אם נשהה אותה נגלה ברוב הפעמים שאם היינו מתאזרים בסבלנות,היינו מגיבים בצורה הרבה יותר נכונה, רצויה ומתקבלת לצד השני.
 ג. המסר שניתן להעביר בשתיקה- הרבה יותר חזק ומועיל מהדיבור, כמאמר שלמה המלך- "גם כסיל יחריש לחכם יחשב".
נקודה חשובה-
לא להשתמש בשתיקה כדי להעניש את השני[בעיה זו בולטת בעיקר אצל הגברים שמענישים את נשיהן ע"י שתיקה וגדול עוונם מנשוא],אלא רק על מנת לשלוט בתגובה ולא להתפרץ בחוסר שליטה.
עצה זו להשהיית תגובה, חשובה ורצויה לכל אדם כל שכן לבעלי נפש-קשב וריכוז.
נחזור-
ילד עם בעיית קשב וריכוז, הוא אתגר לא פשוט וניסיון לא קל כלל להורים הגורם להם מצוקה ועלול ליצור חילוקי דעות בין בני הזוג בנוגע לגישה ולאופן חינוך הילד.
ללא הדרכה מתאימה עלולים ההורים להשתמש בשיטת ענישה קיצונית או תגובות של לעג וזלזול תוך ניסיון להשתלט על הילד באופן כפייתי.
חינוך כפייתי-
יכול להיות מועיל אולי בטווח הקצר, מאחר שילדים בעלי מבנה קשב נוטים לדחות התמודדות מול משימה עד שהיא הופכת ל-"מקרה חירום", משום שרק כשהם ניצבים מול לחץ, הם מצליחים לגייס מוטיבציה.
תכונה זו שלדחות דברים, בעלת אופי שלילי ביותר ואינה תורמת לשיפור היכולת להתמודד ולהצליח.
מפאת שהטכניקה לגיוס מוטיבציה מתוך חשש לתוצאות חמורות אינה יעילה במצבי היום יום הרגילים, מאחר שלא נוכל להשתמש בה כדי להשלים את המטלה לפני שאנו ניצבים מול איום כלשהוא.
כאשר מצבים אלו חוזרים באופן תדיר, הדבר עלול לפגוע ביחסים מול הדמויות שמולן אנו מחויבים להשלמת המשימות, עמידה בלוח הזמנים ועוד...
חוץ מלקות הלמידה שמשפיעה בעיקר על האדם, חלק מהפרעת קשב עלולים להפריע באופן ישיר גם לסביבה ולהקשות את ההתמודדות מול הדמויות הסמכותיות.
גם במקרים שבהם כישורי הלמידה תקינים, תגובות החברה כלפי בעלי קשב הם שליליות בהתאם לדרישות המערכת לשמור על גבולות מסוימים. בגילאי הילדות דמויות אלו בדרך כלל הם ההורים.
הורים שמתמודדים עם בעלי קשב  מצמצמים את המגע עם ילדיהם ומגיבים להם בתוקפנות ואכזריות כדי לעצור התנהגות יוצאת דופן ועיקר הקשר  הוא ביקורתי, מלא טענות ותרעומות כלפיהם.
מצד הכף זכות-
ההורים עצמם חוטפים ביקורות מצד מערכת החינוך וחווים תחושת כשלון ואכזבה מולם ומול החברה.
אולם-
עדיין אין הצדקה להתנהגות בוטה ומזלזלת כלפי הנשמות המיוחדות שהופקדו בידנו ואנו אלו שעתידים לתת את הדין!!
התפקוד של בעלי קשב פועל באופן לא מודע, על כן חובה לכל אלו שבאים במגע עמם, לגלות כלפיהם המון-אהבה, חמלה וסבלנות מאחר וקשה להם לשלוט במעשיהם באופן רצוני.
חוסר הבנה מצד המשפחה והחברה עשוי להפוך אותם למטרה קבועה לנזיפות ופגיעות על התנהגות לא רצויה שלמעשה היא מעבר לשליטתם.
באמצעות אבחון מתאים נעניק להם את המענה הנכון ונמנע מעצמנו ומהם-צער ויסורים מיותרים ונפיק מהם את המיטב.



מהדורה שביעית
בשלום בית:

הכניעה משתלמת,מתגמלת וגם מפחידה,אבל תוצאותיה שלווה,אושר ושביעות רצון מנישואייך ומעצמך בעיקר.
כניעה לבעל אין פירושה חזרה לשנות החמישים או לצאת במרד נגד שוויון הזכויות. איני ממליץ לך לשתוק ולוותר או להיות קשוחה וללחום. המטרה להעביר לך כמה יסודות בסיסיים, "מבחינת חכמת נשים בנתה ביתה", שיעזרו לך לשנות את גישותייך לחיים, להחזרת האושר והשלום לעצמך ואת מערכת היחסים התקינה בביתך, ואת המיטב והצמיחה המשותפת שלכם והשכינה תשוב תשרה בביתכם.
איני אומר שאת האחראית לכל בעיה בנישואייך, כי זו אינה אמת. גם בן זוגך יכול וצריך להשתנות ולשפר בהרבה תחומים. אולם על כך אין לך שליטה ובפרט שזה לא תפקידך. את יכולה רק להשתנות בעצמך, וזה הרבה יותר קל ומוצלח מאשר לנסות לשנות אותו. במקום לבזבז כוחות ואנרגיות סרק על מה בעלי צריך לתקן ולשנות, ראוי לך להתנהג "בחוכמת נשים וכ'ו",ולשמור את הכוחות הללו לשיפור אושרך.
וויתור בגישה שתלטנית,זה להתבונן בפנימיות הדברים ולא בחיצוניות ובכל המובנים, כי שם האושר והשלווה שלך מונחים וודאי. תחילה לא להעביר שום הערות וביקורת שלילית, עם כל הקושי הכרוך בכך ובעיקר כשאת מרגישה חייבת וצודקת.
גם אם זה יגרום לך לנשוך את השפתיים,כי הנזק והכאב  הרבה פחות כואב מאשר להעיר. פשוט תתעלמי מהשלילי ותתמקדי בחיובי.
שלב שני:
לתת אימון ולסמוך, גם אם בן זוגך טעה וכשל. העמידי פנים שאת סומכת, תאמרי לו ובעיקר תפנימי אל ליבך, ותתאמצי בכל הכח לא לעזור ולעוץ לו עצות.
הכלל-
בבניית אימון ונתינת סמכות, לומר בלי סוף את המשפטים הבאים: "אני סומכת עליך, מאמינה בך, אתה מסוגל, יכול וכ'ו". כי זה מה שעשוי לגרום לו לעשות הכל כדי להוכיח לכולם ובעיקר לך, שהוא מסוגל  לקבל מנהיגות וסמכות, לרצותך ולהעניק לך את המיטב שאת ראויה וודאי. רצוי להיזהר ממשפטים:"אני לא סומכת","לא מאמינה","אכזבת אותי וכ'ו". כי גם אם היה סיכוי אחד לאלף שייקח יוזמה ואחריות לעשות שינוי כדי לדאוג לך, הפסדת. לכן גם אם את עדיין לא מאמינה בו ולא סומכת עליו, למרות שאכזב בעבר, העמידי פנים ותאמרי לו שאת כן סומכת וכ'ו, וכך תחזירי את האימון לזוגיות, שהוא הבסיס החשוב והמרכזי להצלחתכם ולשלום ביתך. בעיקר תפנימי לליבך, כי זה יסייע לך לתת בו אימון ויסלק ממך את השליטה שמקורה בפחד דמיוני, ויהפוך אותך לאשה רגועה, שלווה ומאושרת וודאי.
חשוב לזכור ששינוי בהתנהגות לא חל ביום אחד, בעיקר בהקניית הרגלים חדשים, אולם בתפילה והתמדה מנצחים. ניתן לתרגל  בדברים קטנים כגון:
א. בעניינים שהוא מסוגל לעשות בכוחות עצמו הניחי לו, כגון לקנות לו הלבשה, נעליים תחתונים וכ'ו, אלא אם ביקש ב. לא למתוח ביקורת על אופן שבו תחזק את הרכב ג. לא להעיר על שלא שילם את התשלומים בזמן ד. לעצום את העניים בשעה שנדמה לך שבעלך עומד לעשות תאונה ולא להעיר לו כל רגע,[חוץ מפיקוח נפש]ה.לא ללמדו כשטועה בדרך, אפילו כשידוע לך דרך קצרה יותר ו.לא לפקח עליו ולייעץ לו ז. לא לקבור אותו תחת רשימות של מטלות ח. לא להתלונן על חוסר עזרה בבית ולגרום לו לחוש חסר תועלת ט. להיות לו זמינה תמיד ובעיקר בינו לבינה י. לכבד את רעיונותיו ולא לסתור אותם יא. לתת פירגון והערכה על כל דבר קטן, כי עבורו שום דבר לא מובן מאליו יב. לאפשר לו להתמודד לבד במצבי לחץ, וכמובן לעודד ולתמוך יג. לחלוק עימו אחריות בכל התחומים ללא אשמה וכעס יד. תשתדלי לומר-"אתה צודק", בעיקר עם בעל ביקורתי, היפך מזה, בא מהצורך לשלוט. אם תתחילי לקיים את העצות הקטנות והפשוטות שציינו, בזמן קצר יחזור הבעל שחיזר אחריך והאיחוד שחלמת עליו וודאי. מצד שני-
רואים זאת בחוש, כי גם אם יהיה לאשה את כל הטוב שבעולם כגון:כסף,זהב,קריירה מוצלחת או כל מעמד חברתי אחר,עם המון כבוד וכ'ו,אם לא זכתה ליחס,חיזורים  והערכה טובה מבן זוגה, מבחינתה טוב לה מותה מחייה.
מעשה-
בזוג שהבעל עושה הכל כדי לרצות את אשתו ולספק לה את כל צרכיה, אולם אשתו אינה מרוצה. רק מתלוננת, ממורמרת וחסרת שלווה. לטענתו, האשה חולה, חייבת טיפול מיוחד וכפוית טובה. שאלתי את האשה האם זה נכון? ענתה-אכן מבחינה גשמית עושה הכל כדי לרצות אותי,אבל עבורו אני בסוף סדרי עדיפויותיו. אמרתי לבעל- אשתך בריאה לחלוטין ואינה זקוקה לשום טיפול. יתכן שדאגת לרעייתך מבחינה גשמית-כסף, קניות בזבוזים וכ'ו, אבל את העיקר שהיא זקוקה לו יותר מכל, היא לא קיבלה. זה יחס,חום והאהבה. פשוט העברת לרעייתך תחושה ובלי מתכוון, שכל מה שהענקת,כדי לקנות לך שקט תעשייתי או בשביל הילדים כפי שציינת ולא מתוך אהבה אמיתית. מיד פרצה בבכי וזעקה הרב צודק, סוף סוף יש מי שמבין אותי. הוסיפה, מתי שהוא צריך אותי, הוא יודע יפה לרצות ולפייס,כי זה עבורו. אחד ההבדלים החזקים בין האיש לאשה, האשה ריגשית והאיש שכלי. זה בה לידי ביטוי בעיקר כאשר האיש מפייס ומרצה באופן גשמי, וגישתו לחיים חיצונית ושטחית, וכל בעיה פותר אותה בכסף.
לעומת זאת-
האשה ריגשית, וזקוקה להקשבה, הבנה, יחס וחיזורים,יותר מכל נתינה גשמית.בהעדר תובנה חשובה זו, נובעות רוב המחלוקות והריבים. מפני שהבעל משתדל מבחינה גשמית ואינו מקבל הערכה על מעשיו לכן נפגע. והאשה זקוקה לתמיכה ריגשית, לכן היא נפגעת ואינה מוכנה להתפייס.
אחד התנאים החשובים באהבת הזולת? זה לתת לשני את מה שהוא צריך זקוק ואוהב, ולא את מה שאני חושב. לכן אם היינו זוכים ללמוד היטב את בן הזוג ומעניקים לו את הצרכים שהוא זקוק באמת, אזי כל בעיות שלום הבית היו נפתרות ובהבטחה!למשל אם האשה היתה מפרגנת ומעריכה על עצם זה שהבעל משתדל לרצות וכ'ו, למרות שזה עדיין לא לשביעות רצונה,ובזמן אחר משוחחת על צרכיה הנפשיים, וכן הבעל היה נותן יחס עידוד וחום לאשה בנוסף לתמיכה הגשמית, אזי ודאי שהכל היה בא על מקומו בשלום.
כמו כן-
יסוד זה של "מקום ראשון", עבור האשה הוא יסודי והכרחי בכל תחומי החיים. לכן אסור לה לחוש מאוימת משום גורם, ולהרגיש שיש לה מתחרה או דבר יותר חשוב ממנה. כי זהו האיום הגדול ביותר בעבורה שעשוי להוציאה משלוותה ואף מדעתה. לכן ישתדל הבעל לשתף את רעייתו, ולתת לה תמיד את ההרגשה שהיא במקום הראשון מעל הכל ולפני הכל, ואף מילדיו והוריו, [וכך אני נוהג].
כי זה הוא צורך נפשי רב עבורה, ואין זה בבחירתה,כי כך היא נוצרה מראשיתה. אולם ישנן נשים כאשר אינן מקבלות את היחס הראוי, מתנשאות מעל הבעל, מתלבשות ומתנהגות בחוסר צניעות ודוחה אותו בעניינים של בינו ובינה. ידוע שהתנהגות מסוג זו דוחה את הבעל ומפתחת ריבים ואין בה שום תועלת. כי גבר נמשך אל אשה צנועה וכנועה ולא לאשה תובענית, שתלטנית ועזת פנים.
ככל שהאשה תהיה ריגשית רכה ומקבלת, כך תגדל ההערכה והמשיכה של הבעל כלפיה ויתעצם החיזור כבתחילה.גם כאשר האשה רואה את הבעל מתנהג בצורה חריפה כלפי הילדים, תזהר לא להוכיחו בנכחותם כדי שלא יפרש שהם חשובים יותר ממנו וכן להיפך, [כמובן שלא מדובר בפיקוח נפש].לעומת זאת ישנם כאלו שמדכים רגשות ושומרים בבטן ומשלמים על כך מחיר יקר. כי כל רגש שדוכא ולא יצא בזמן ובאופן הנכון, מתפרץ בחולי הגוף והנפש.אומנם בזמן מריבה יש לשתוק ולהבליג,אולם לאחר מכן צריכים לשוחח ולהוציא הכל ולא לשמור מאומה בבטן.במידה ולא מצליחים לתקשר בצורה רגועה, חייבים לערב סמכות מקצועית ולא לוותר בעד שום מחיר.
כמו כן-
ישנו צורך רב גם לבעל להרגיש במקום הראשון בעיני אשתו לפני הכל ומעל הכל, וצורך נפשי זה עמוק אצלו ואינו בבחירתו. עיקר כבודו והערכתו לחוש שהוא במקום הראשון לפני העבודה, העיסוקים, ההורים שלה והילדים.כאשר האשה בתמימותה אינה מעבירה לו הרגשה נחוצה זו, פוגעת בו בנוכחות זרים או הילדים ומורידה לו את סמכותו, היא מיד מסרסת אותו וטוב לו מותו מחייו. כל שכן כאשר היא מגלה הערכה וחשיבות רבה לחברותיה, הוריה וילדיה לפניו, ובעיקר כשהיא אומרת לו זאת בגלוי, מיד בטחונו צונח, הערכתו העצמית מתרסקת ומאבד אימון בעצמו.
מובא בחסד לאברהם-
יסוד עמוק וחשוב בהנהגת הקב"ה את בריותיו:"הקב"ה מנהיג את בריותיו מידה כנגד מידה,ובדרך שאדם מתנהג עם הקב"ה כך העולם מתנהג עימו, למשל- מי שמכבד את הקב"ה העולם מכבד אותו ומי שמזלזל בקב"ה העולם מזלזל בו ובאותה מידה".
מבואר מכאן-
אדם שמורד בקב"ה  אשתו מורדת בו וכן להיפך,אשה שמורדת בקב"ה בעלה מורד בה הן לחיוב והן לשלילי וכן על דרך זו בכל העניינים. זה מצוי בעיקר, כשאחד מתנהג כשורה וממלא את חובתו כלפי בן זוגו ואינו מבין מדוע לא מקבל שום הערכה על מעשיו ומחזירים לו רעה תחת טובה.
מסביר הרב שע"פ ההנהגה, זה מגיע לנו מידה כנגד מידה, וזה לא קשור כלל לבן זוגנו. כי באותה מידה שאנו מזלזלים במצוות ולא מכבדים את הבורא יתברך, כך הצד שכנגד אינו מכבד ומזלזל בנו, כדי לעורר אותנו לתשובה על מעשינו.
כידוע שאין אדם רואה חובה לעצמו, לכן ברחמיו המרובים מגלה לנו את המומים,  ע"י בן/ת זוגנו כדי שנתעורר ונתקן את מעשינו.
כלל זה הוא דווקא שקיימנו את חובתנו כראוי כלפי בן זוגנו וקבלנו את ההיפך, רק אז אפשר לתלות בדיני שמים. אולם במידה ולא קיימנו את תפקידנו כראוי, וקיבלנו באותה מידה, זה אומר שעלינו לעשות חשבון נפש, ולשנות את מעשינו.
אולם רק בעל נפש ומידות טובות שמעוניין לשפר את עצמו ומוכן לשמוע את בזיונו ולמחול על כבוד, יכול באמת להיות ראוי לכך שהצד שכנגד ישמש כמראה לתקן את מידותיו. אולם במידה ואין לו את המידות הללו, כאשר יעירו לו או יבזו אותו ויגיב בתוקפנות ואף באלימות, הוא עלול לנפץ את המראה, והצד שכנגד לא יוכל לשמש לו כעזר,וחבל.
לדוגמא:
בעל שמכבד את אשתו כראוי ומעניק לה את מלוא היחס והערכה,ואשתו מגיבה לו בהתפרצויות וכעסים, מראים לו משמים שהכעס שלה, זה הוא הכעס שקיים בו,אולם בדקות. אבל בעל שמעיר לאשתו השכם והערב ומעביר לה בקורת תמידית, אזי הכעסים שלה נובעים ישירות מהצער העמוק שגורם לה. המסר במקרה זה הוא לא ברמז אלא בגלוי, תפסיק לאמלל את אשתך!!
כמו כן-
אשה שמכבדת את בעלה כראוי ומעניקה לו את מלוא ההערצה והכבוד ובכל זאת רואה שבעלה מתוח, כועס ומתפרץ, מראים לה משמים שעדין חסר לה בענווה ובהכנעה. אולם אשה שמעירה ופוגעת בבעלה ומזלזלת בו, אזי הכעסים שלו נובעים ישירות מהצער הישיר שגורמת לו. המסר כאן הוא לא ברמז אלא בגלוי,
תפסיקי לאמלל את בעלך!!
ועל דרך זו בכל העניינים,שבת שלום ומבורך.


מהדורה שמינית
בשלום בית:

מעשה בזוג שהגיעו אליי והבעל מפציר-"אני נותן לה הכל והיא רק מתלוננת ואינה מסופקת פשוט כפוית טובה". שאלתי מה יש לך לומר? ענתה-"כל בעיה פותר בכסף, יש לי הכל אך אין לי בעל".
עיקר תלונות האשה הוא מתעלם, אינו מקשיב ואינו מעריך. בעיקר כאשר היא משתפת אותו בדבר מה ובטרם סיומה מציע לה פתרון. האשה נפגעת ונחסמת כי חשה שאינו מבינה והאיש שציפה לשחרורה ולשיפור הרגשתה, ניפגע מאופן תגובתה ואינו מבין מדוע תמיכתו נידחת ללא הערכה.
ציינו בעבר שהאשה זקוקה בעיקר שהבעל יקשיב לדבריה ויזדהה בכאבה ללא עצות ופתרונות.
נציע דוגמאות: א. האשה מספרת לבעל שעברה יום קשה עם הילדים ובמקום להבין את כאבה, הוא מבטיח לה לטפל בילדים כראוי[תומך בה באמצעות הילדים] ב. האשה מספרת שלא הצליחה לנוח כי התינוק בכה, צרח וכ'ו, במקום להבין את צערה הוא מתעניין בשלום הילד [תומך בה באמצעות התינוק] ג. היא מספרת לו שהילדים לא ממושמעים וכ'ו, במקום להבין את כאבה ולתמוך בה, מבטיח לה שיטפל בילדים [תמיכה באמצעות הילדים] ד. היא משתפת אותו בקושי מסוים בבית,בעבודה וכ'ו,במקום להבין את מצוקתה, מבטיח לה לפתור את הבעיה או מציע להתקשר למנהל העבודה ולטפל בבעיה [תומך בה בפתרון הבעיה] ה.מתלוננת על קושי ועל חוסר בבית,במקום להבין את המצוקה ולהשלים את הצרכים, מחזק אותה באמונה ובטחון, [תומך באמצעות אמונה ובעקיפין מטיף לה על חוסר יראת שמיים] ו. משתפת אותו בקשיים שעוברת, במקום לתמוך בה ולהבין את כאבה, מטיף לה מוסר על חוסר אמונה ומאשים אותה במצב או מפני שבחרה בבעל אברך ולא עסקן [תומך באמצעות האשמות] ז. משתפת אותו על הייחס השלילי שמקבלת ממשפחתו, במקום להבין ולתמוך בה,תומך במשפחתו ומאשים אותה במצב או מטיף לה על משפחתה וכ'ו, [תומך באמצעות האשמות, השוואות וחלוקת ציונים] ח. משתפת אותו בילדות שלה, במקום להשתתף איתה ולתמוך בה,מאשימה על שאינה משתחררת מהעבר [תמיכה באמצעות ביקורת על אופייה החלש] ט. משתפת אותו בשגרה היומית ובמקום לתמוך בה ולעודדה, מזלזל ומבטל את דבריה[תמיכה באמצעות הקטנת הבעיה] י. מתלוננת על עייפות ועומס יתר, במקום לעודדה ולהבינה, מציע לה להוריד שעות עבודה ולנוח יותר [מאשימה במצב] יא. מתלוננת על כאבים, במקום להבינה ולהשתתף בכאבה, מציע לה ללכת לרופא להיבדק [תמיכה באמצעות המרפאה] יב. מתלוננת על חוסר יחס, הערכה, חיזורים וכ'ו, תומך בה באמצעות פתרונות כספיים וטוען שלא מחסיר לה מאומה [בפן הגשמי]ושהיא חסרת הערכה. או לחילופין מציע לה שתצא לעבוד כדי שתעריך אותו יותר . תומך בה ע"י שמרסק לה את הנפש ומאשים אותה במצב,או בריחה מהבעיה וזריקתה על אחרים[בעיקר בעלי אופי OCD  הרחבנו בעבר בנקודה זו] ועוד דוגמאות בלי סוף.
יצוין- שמבחינתו הוא מבין שנתן את התמיכה הטובה ביותר ובתמימותו הוא גם עשוי לשבח את עצמו בפני חברים, משפחה, יועצים וכ'ו, על היותו בעל תומך ומעניק. הוא עשוי גם לגנות אותה ולקרוא לה קוטרית,בכיינית וכ'ו בשעה שהיא מרוסקת לרסיסים על שאין מי שיבין אותה, כאשר היא בעצם נלחמת על השפיות והחיים שלה.
עבורה כל עת שבן זוגה לא ירד לסוף דעתה, הבין אותה והזדהה בכאבה, היא נושאת את כל צערה ומצוקתה לבד ומרגישה שכל העולם חשך בעדה.
בעיקר אם יש לו לשון חלקלקה והחברה ובני המשפחה שאינם מבינים בנפש האשה מצדדים לטובתו, עולמה חרב בעדה וטוב לה מותה מחייה ובלי גוזמא[כעת איני נכנס להיבט ההלכתי בעניין לשון הרע והוצאת דיבה וכ'ו].
המכנה המשותף של כל המקרים הללו-האשה מצפה מהבעל שישמש לה למשענת תומכת, יכיל ויבין את כאבה ומצוקתה, במקום לתומך באמצעות עצות ופתרונות או ביטול והמעטה במצוקותיה, ובעיקר שמאשים אותה או אחרים במצב.
יתרה מכך- בשעה שהיא זקוקה לתמיכתו והוא מחליט שכעת זה הזמן המתאים ביותר לחזק אותה באמונה וביראת שמיים, [בעיה נפוצה] היא סולדת ממנו ומהתורה שלו ובצדק!!
יתכן שכל העצות והפתרונות נכונים ומגיע ברכת- "חזק וברוך" לבעל לפחות על הרצון הטוב, אולם הם לא במקום ובזמן הנכון. כל עת שהוא לא הבין והכיל את המצוקה שלה, כל פתרון וגם המושלם ביותר ידחה על הסף ותרגיש יותר אומללה ומסכנה.כי היא תחוש את הכאב והצער ביתר שאת כי אין מי שמבין אותה. לכן רק לאחר שהאיש יתמוך בה כראוי והיא תרגיש שהבין אותה וירד לסוף דעתה, הלחץ ירד לה ותחוש שהוא סוחב עימה את הכאב ובהדרגה ישתחרר ממנה.
מובן שלאחר תמיכה ראויה, כל עצה ופתרון שיציע לה יתקבל ברצון,על עצם השתתפותו בסבל ובכאב שלה.
יצוין שעבור האיש לשמוע אודות בעיה מסוימת פירושו בקשת עזרה, לכן הוא יחוש כבוד גדול בהענקת יעוץ ועזרה לזולת. לכן כשהוא שומע את האשה משוחחת אודות תסכוליה, הוא מיד קופץ ומציע פתרון עוד בטרם סיימה לומר את דבריה, כי הוא מבין שהיא זקוקה לפתרון כפי שהוא למוד. אולם האשה שונה ממנו בנקודה זו וזקוקה בעיקר להאזנה,שיתוף והכלה יותר מכל עצה כאמור.
כמו כן כשהיא מוציאה רגשות באימוציות חזקות, הוא נסגר ונאטם כי הוא חש מותקף ומואשם במצב, וכדי לשחרר אותה ממצוקתה ומצוקתו קופץ  ומציע פתרונות ואינו מבין שהיא זקוקה להבנה והזדהות בכאבה יותר מכל עצה ופתרון אחר.
דוגמאות לתמיכה: א. האשה מספרת על היום הקשה שעברה, תמיכת האיש- יזדהה בכאבה באמצעות-קולות "וי וי וי","פששש וכ'ו" ב. היא משתפת בקושי שהיה לה עם הילדים, כך יתמוך- "חשוב לי איך עבר עלייך היום, בטח היה לך יום קשה וכ'ו ג. היא מספרת על קושי בעבודה או בבית הוריו, כך יתמוך-"מעניין לשמוע איך הרגשת, כל הכבוד שעמדת בניסיון ספרי לי עוד זה מעניין אותי וכ'ו". ד.היא משתפת אותו בקושי ובחסרים שיש לה או לילדיה, כך יתמוך-"ספרי כיצד התמודדת, איך הרגשת, צר לי מאוד, איך אני מבין אותך, את צודקת, אין עלייך וכ'ו". כמובן שאם יכול להתאמץ כדי למלאות את החסרים בבית וכ'ו, חייב לפעול ולא להסתפק בתמיכה ריגשית בלבד ה. היא מספרת על מקרה טראגי, כך האיש יתמוך-"וי וי וי, צר לי מאוד, איך הרגשת ואיך הצלחת לתפקד, אני לא יודע אם אני הייתי עומד בניסיון זה, כואב לי על הצער שלך, פששש, צ' צ' צ', אני מבין אותך חיים ואני איתך בכל מצב וכ'ו" ו. היא משתפת אותו על הילדות הקשה שעברה, כך האיש יתמוך- "וי וי וי עם תנודות ראש לצדדים, איך החזקת מעמד ואיך הרגשת, את גיבורת על, אני מצטער שלא הבנתי אותך די הצורך ולא ירדתי לסוף דעתך,כעת אני מבין את כאבך, ספרי לי עוד איך התמודדת וכ'ו" [אפילו אם חזרה על הסיפור כמה פעמים, כי הכאב עדיין תקוע ולא השתחרר].
צריך להפיח בה אמון כל רגע, בעיקר לאחר הזנחה של שנים שמלוות בפגיעות רגשיות מצידו, לכן צריך המון סבלנות לריפוי פצעים רגשיים ז. היא משתפת אותו בקשייה, כך יתמוך-"וי וי וי עם תנודות ראש, בטח היה לך קשה, ספרי איך הרגשת, מה עברת, איך התמודדת חשוב לי לדעת הכל וכ'ו".
חשוב לא להקטין את מצוקותיה ובוודאי לא לבטל אותם בנפנוף ידיים ובזלזול אלא ההיפך, להעצים את הכאב באמצעות קולות ותנודות ראש. אולם חשוב שהתמיכה תהיה כנה ואמיתית כדי שתרגיש אותך נושא עימה את הסבל ושהיא לא לבד במערכה. ככל שהתמיכה תהיה אמיתית וכנה, הכאב ייחלש וישתחרר ח. היא מתלוננת על כאבים, כך יתמוך-"וילי וילי אני מעדיף שיעבור אליי", כמו הסיפור של רבי אריה לוין זצק"ל ורעייתו,"דוקטור הרגל של אשתי כואבת לנו". יכול לומר לה תראי לי היכן הכאב למדתי עזרה ראשונה ואשחרר לך אותו, [כך אני נוהג]. זהירות לא לקיים מצוות שלום הבית, כעת זה לא הזמן כי היא רוצה לחוש שאתה באמת מבין לליבה ומכיל את כאבה בכנות ולא פורק עליה את יצרך ודי למבין.
גם אם עדיין קשה לאיש לתמוך בכנות ובשלמות, לא ימנע מלתמוך באופן ובדרך שציינו. כי עצם השתדלותו לשאת את כאבה ולהיות חלק ממנה במשא היסורין,וודאי ישחרר אותה ממצוקתה,"ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה". כמובן שעל האשה לעודד את האיש על תמיכתו באמצעות משפטים-"אני מעריכה את תמיכתך, זה עושה לי טוב,זה משחרר אותי,אני מודה לך וכ'ו, למרות שתמיכתו עדיין לא מושלמת, כי כך הוא יטיב יותר להבין, להכיל ולתמוך.
יצוין שכל מה שציינו בעניין התמיכה, מדובר דווקא בקשיים שיש לאשה שניתנים לפתרון באמצעות תמיכה רגשית. אך אם קיימים קשיים או בעיות לאשה שניתנים לפתרון באמצעות תמיכה פיזית, כספית ועוד, והוא תומך באופן ריגשי במקום לפתור לה את הבעיות, הרי זו בדיחה מעליבה מאוד.
לדוגמא: א. האשה מספרת לו שהיה חם מאוד היום והיא לא הדליקה את מזגן בגלל שכיבדה את בקשתו. כאן וודאי לא תועיל התמיכה הרגשית אם לא יאפשר לה במצבים הללו להדליק ללא רשותו וכמובן יביע לה את כאבו והתנצלותו. כי לא יתכן שיעניק לה תמיכה והזדהות בכאבה ויאסור עליה להשתמש במזגן וכ'ו ע"פ הצרכים שלה. וודאי יעשה צחוק מעצמו, כי גילה חוסר התחשבות בצרכים הבסיסיים שלה ושכל תמיכתו היתה שקר וזיוף מהשפה ולחוץ.
דוגמא נוספת-הכיור סתום או המנורה במטבח שרופה וכ'ו, והיא רודפת אחריו שיתקן את הטעון תיקון ובמקום זה הוא תומך בה באמצעות תמיכה רגשית. מובן שהתמיכה אינה מועילה במאומה [אלא אם היה אנוס], כי גילה למפרע שלא מעניין אותו ממנה ועם כל מה שעובר עליה. הוא פשוט הראה בתמיכתו שהוא עושה כיבוי שריפות לצורך מרחב זמן ושקט עבורו.
כמובן שלאחר שיתקן את הטעון תיקון וכ'ו, תמיכתו תהיה נצרכת, נשמעת ותתקבל ברצון. כמו כן בכל הצרכים הבסיסיים של האשה על הבעל לעשות כל שביכולתו למען לדאוג לצרכיה ולצורכי הילדים והבית, ולא להסתפק בתמיכה רגשית. בעיקר אם היא המפרנסת העיקרית, עליו להתאמץ ביותר וישתף עם תמיכתו הפיזית תמיכה רגשית כפי שציינו כמו-יחס, חיזורים הערכה וכ'ו.
כעת איני נכנס לכמות התמיכה,כי זה משתנה מזוג למשנהו ואין לערוך השוואות והכל ע"פ מצב הנפשות הפועלות.
לעומת זאת-טבע האשה כשהיא מחוברת לבן זוגה,מרגישה אחריות כלפיו וכלפי חינוכו כדוגמת בנה הקטן ותנסה בכל דרך לשפרו ולשנות את אופיו. היא סבורה שמטפחת אותו והוא מרגיש שהיא חונקת אותו. הוא זקוק שתקבלו כפי שהנו והיא רוצה שיתנהג ע"פ דרכה. טבע האיש להגיע להישגים בכוחות עצמו ללא סיוע מבחוץ ובעיקר לא מאשתו וזו היא גאוותו. לכן לעוץ לו עצות בלתי מוזמנות, הוא מרגיש נחות ומתפרש לו שאין הוא יודע כיצד לנהוג ואינו מוכשר דיו לרצות את רעייתו, שבת שלום ומבורך.