כהמשך-

תקשורת: 
      חלק כ' נשים וגברים מדברים בשתי שפות:        

עיקר תלונת הנשים כלפי הגברים- "אינם מקשיבים, מתעלמים מהן כאשר מדברות ולאחר שמבינים את בעייתן מציעים פתרון".
התוצאה-
האשה נפגעת מאופן התייחסותו כלפיה והאיש שציפה לשיפור הרגשתה, ניפגע ואינו מבין כיצד תמיכתו נידחת ללא הערכה ראויה.
יוצא-
שהיא זקוקה שיקשיב לדבריה ויזדהה בכאבה ללא עצות והוא מציע פתרונות כי זו היא תמיכתו. לעומת זאת-
תלונה מ' אחת של הגברים כלפי הנשים- "הן מנסות תמיד איך לשנות אותם".
עומק העניין-
כאשר אשה אוהבת גבר, היא חשה אחראית כלפי חינוכו ותנסה תמיד לעזור לו לשפר את התנהגותו.
תהיה התנגדותו לעזרתה איתנה ככל שתהיה, היא תתמיד בשלה ותמתין לכל הזדמנות לעזור לו ולומר לו איך לנהוג.
היא סבורה שהיא מטפחת אותו והוא סבור שהיא משתלטת עליו. הוא מעוניין שתקבל אותו כפי שהנו והיא רוצה שיתנהג כמותה. ניתן-
 למצוא פתרונות לשתי הבעיות הללו, ע"י שנבין את המניעים לכך שגברים מציעים פתרונות ונשים שואפות לשפר.
נקדים-
 גברים מעריכים עוצמה, יכולת אישית, יעילות והישגים. עיקר מעשיהם מכוונים להוכיח את עצמם ולפתח את עוצמתם וכשוריהם.
הגדרת אישיותם בדרך יכולתם להגיע לתוצאות ויעדים מרביים, לכן הם חווים מימוש עצמי דרך הצלחה והישגים.
תחרות-
 זו חדרה לתוך מחנות התורה בכל התחומים בין חברים, שכנים, עדות ומגזרים.
 עד כדי-
שבעל תשובה בימינו נחשב לסוג ב', רחמנא לצלן.
גם בתלמודי תורה יש תחרויות מי יותר מוצלח ומועדף דיו.
כמו כן-
בכיתות הלימוד מתנוססות על לוח הלימודים מ' תחרויות:
 א. מצטיין הכיתה ב. מצטיין התפילה ג. מצטיין הלימודים ד. מצטיין השבוע ה. מצטיין "גיבורי כח וכ'ו".
איני מדבר כעת בהיבט ההלכתי, אולם מגיל צעיר ילדים מתחנכים לתחרות כיבוש יעדים, הצלחה והישגים.
בעבורם זו דרך להוכחה עצמית וכך הם בונים את אישיותם לחיים. ועוד-
עיקר שביעות רצונם בכך שהשגת יעדיהם בכוחות עצמם ללא סיוע מבחוץ, כי זו היא גאוותם בכך שהם מסוגלים להצליח בכוחות עצמם ללא עזרה חיצונית.
ע"פ הקדמה יקרה זו-
ניתן להבין את אופיים המיוחד של הגברים ואת התנגדותם הנחרצת לקבלת עזרה וסיוע שלא ביקשו ובפרט מנשותיהן.
לפיכך-
 לעוץ לגבר עצות בלתי מוזמנות, מתפרשות לו-
שאין הוא יודע כיצד לנהוג, או שאינו מסוגל להסתדר בכוחות עצמו,או שעדיין לא להיתפתח.
גברים-
רגישים ביותר בנוגע לעזרה כלשהי שלא נתבקשה, מכיוון שסוגיית הכשרתם, גבריותם והצלחתם תלויה בזה.
זו הסיבה שגברים לעתים רחוקות מוכנים להיפתח ולדבר על בעיותיהם, כי הם מאמינים שיוכלו לטפל בכוחות עצמם ללא התערבות חיצונית.
רק לאחר שמיצו את כל האפשרויות וכלו כל הקצים, מוכנים לשתף אחרים, בעלי מקצוע או כל אדם בעל ניסיון בענין.
גם זה נתפס כאות חולשה, על עצם הצטרכותם לאחרים ולא הגיעו לפתרון בכוחות עצמם !!

עבור הגברים לשוחח אודות בעיה, פירושו לבקש עזרה.
גברים מרגישים כבוד גדול בזה שזקוקים לעזרתם ולעצתם, לכן זו הסיבה כאשר הם שומעים את נשותיהן משוחחות על בעיותיהן מציעים להן פתרון עוד טרם שסיימו לומר את דבריהן.
לעומת זאת-
 קיים בנשים ערכים שונים לחיים מאשר לגברים.
הן מייחסות ערך רב לאהבה, תקשורת ולמערכת יחסים.
הן מקדישות זמן רב לתמיכה, עזרה ולטיפוח אשה את רעותה וכן מגדירות את "האני" שלהן באמצעות רגשותיהן דרך מערכות היחסים שלהן.
ועוד-
הן נהנות להחליף בגדים בהתאם לרגשותיהן, כי מתן ביטוי אישי לרגשותיהן חשוב להן במיוחד.
הן עשויות להחליף מערכות בגדים פעמים אחדות ביום כדי להתאימן בהתאם לשינויי מצבי הרוח שלהן.
התקשורת-
 בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה בעבורן.
האפשרות לשתף אחרים בתחושותיהן האישיות, עולה על חשיבותם של כיבוש יעדים, השיגים והצלחה.
שיחות בין אשה לרעותה והתייחסות ראויה זו לזו מהוות בעבורן למקור סיפוק אדיר. לפיכך-
נשים זקוקות לדבר על תסכוליהן על מנת לשתף את בני זוגן ברגשותיהן המסעירים וע"י כך הן מנתחות בקול רם את בעיותיהן שחוו במשך היום והעזרה הגדולה שהן זקוקות לה כעת, זו הקשבה והתייחסות רבה.
לכן הזדהות בכאבן זו העזרה הגדולה ביותר.
גבר שאינו יודע סוד יקר זה, מניח בטעות שהיא מבקשת את עזרתו ומתחיל לעוץ לה עצות ופתרונות, שהרי בדרך זו מעניק לה את תמיכתו ומביע לה את אהבתו. יתרה מכך,
עיקר ניסיונו הרב זה לשפר את הרגשתה, כי בזה הוא חש בעל ערך שראוי להערכתה ואהבתה. כאשר-
לתומו מציע פתרון מועיל לבעיותיה והיא ממשיכה לרטון ולכעוס, הוא נחסם ומתקשה יותר ויותר להקשיב לה, מפני שפתרונו נדחה ומרגיש חסר תועלת.
אין-
לו מושג כלל שעצם הקשבתו מתוך השתתפות ברגשותיה, עשויה להיות תומכת ביותר מאשר כל פתרון אחר.
כי אינו מבין שבעבור נשים לדבר על בעיותיהן זה אינו מהווה בהכרח הזמנה לקבלת פתרונות. על מנת-
שגבר יבין את החוויה שעוברת האשה בעקבות שיתוף והתייחסות נאותה לדבריה, זה רק ע"י השוואתו לסיפוק שהוא שואב מזכיה בתחרות ומכיבוש יעד כלשהו.
לסיכום:
גברים מכוונים ליעדים ומטרות ונשים מכוונות לתקשורת ולמערכת יחסים טובה.
לכן-
חשוב להן להביע את טוב ליבן, עזרתן, אהבתן ודאגתן לשני, בו בזמן שלגבר זו פגיעה ועלבון לקבל עזרה או דאגת יתר ובפרט מבת זוגו.
מאחר והוכחת היכולת האישית איננה בעלת חשיבות רבה בעיני הנשים, אין כל עלבון בהצעת עזרה, כי הזדקקות לעזרה אינה נתפסת אצלן כאות חולשה.
אולם-
גבר נפגע מכך, משום שחש כשמציעה לו את עזרתה, שאינה בוטחת ביכולתו להסתדר בכוחות עצמו, עוד נרחיב בס"ד.



שלום בית
מהדורה שלישית:

מעשה-

בזוג שכל מריבותיהם   היו מבוססים על האמת.

כלומר לומר את האמת

הכואבת

בגלוי.
ע"י כך נגרמו להם מחלוקות  ומריבות קשות מבחינת- "כי טוב מותנו מחיינו".
באחת השיחות שאלתי מדוע הנכם פוגעים זה בזו ולא שומרים על כבוד  הדדי?
ענו-
אנו אנשים אמיתיים ויש לנו עקרונות לומר את האמת הכואבת ובכל מחיר.
שאלתי מה עדיף לומר את האמת הכואבת ולגרום למריבות,כעסים,סבל,צער ועוגמת נפש,או להתעלם מהאמת ולחיות באושר ושלום?
ענו- "לומר את האמת".

עניתי"זו הטעות שלכם ושל כל אלה הטוענים שהם אמתיים על חשבון השני".
יתרה מכך-
המודד הנכון לאדם אמיתי יבדוק בעצמו כמה פעמים בחייו קיבל תוכחה מבן/ת זוגו הודה וביקש/ה סליחה.
שאלתי את האשה כאשר את כועסת על בן זוגך ובאותו זמן  את זקוקה לדבר נחוץ ממנו או את עזרתו וכ'ו, האם את מוותרת על האמת? כן.
שאלתי את הבעל האם ביום החודש כבודו גם אמיתי?
שתק ולא ענה, מבחינתי קבלתי את התשובה.
בדרך כלל-
כל אלה שפוגעים בזולתם בטענה שהם אמתיים, הם הכי שקרנים ופרצופם האמיתי מתגלה כאשר זקוקים לעזרה ,חסד או כל אינטרס אחר מהם.
מתברר-
מה שדחף אותם, זה יצר הגאוה והניצחון ולא מידת האמת.
כותב הרב דסלר יסוד עמוק וחשוב לחיים ובעיקר בזוגיות. המודד-
של אמת או שקר זה לא מה שאנו אומרים או חושבים על השני, אלא מה התוצאה הסופית. מבחינת "סוף מעשה במחשבה  תחילה".
כלומר,
כל אמת שמביאה לפירוד, מחלוקת, מריבה זה השקר הגמור.
אולם-
 כל שקר[כלומר שינוי מהאמת] המביא בסופו לשלום, חיבור ואהבה, זו האמת.
יוצא שלכאורה צריך לשקר כדי להגיע לשלום.
עומק העניין-
למטבע יש שני צדדים.
המתבונן רק בחסרונות ומעביר ביקורת שלילית, למרות שטענותיו צודקות, אולם תוצאתן מריבות, פירוד וכ'ו,זה השקר הגמור.
לעומת זאת-
המתעלם מהשלילי ומתרכז בחיובי, מאיר הארות המביאות לשלום, זו האמת הנכונה. 
יתרה מכך-
אשה זקוקה וחייבת בעל סמכותי,[לא מעיר הערות].
סמכות זו אחריות,
לכן אשה שזוכה לבעל סמכותי היא רגועה,כי זהו בטחונה ואושרה מכמה סיבות:
א. יש לה על מי לסמוך.
ב. נטל הבית מתחלק ועובר יותר לצד הבעל.
ג.הבית חזק ויציב וזה בא לידי ביטוי בעיקר בחינוך הילדים.
 ד.האשה פנויה יותר לעצמה.
 ה.האשה רגועה ואינה טרודה במחשבת העתיד.
בדרך כלל-
נשים בעלות אופי שתלטני סבלו בילדות מחוסר, כאשר לא סיפקו להן את הצרכים המיני- מלים. כמו כן-
נפגעו מחינוך כפייתי, או חוו מערכת יחסים קשה בין הורים. ועוד-
סבלו מפגיעות חברתיות.
תהיה הסיבה אשר תהיה, המסקנה השגויה שהגיעו אליה-"שאין מי שידאג להן".
לכן הן רדופות בפחד שאין מי שיספק להן ולילדיהן את צורכיהן.
פחד זה גורם להן קושי גדול לתת סמכות לבעליהן ולסמוך עליהם. כאשר נשאלות מדוע הן לא נותנות סמכות לבעליהן? מתרצות-
"מפאת שלא זכו לבעל סמכותי ואין להן על מי לסמוך".
כי בעבורן להיפתח ולהודות בפחד הנ"ל זה כמעט בלתי אפשרי.
לעומת זאת-
נשים שחיות בהפקרות ועושות כל העולה על רוחן ללא גבולות, הן הנשים הכי אומללות.
כי טרדת הפחד לא לתת סמכות ואימון, מביא אותן לרדיפה עצמית ונהפכות לנותנות כפייתיות.
גם כאשר הן מקרינות שמחה, זה מהשפה ולחוץ, אולם בתוכן הן מאוד סובלות וזה רק הוצאת תסכולים על מנת להסתיר את שליטתן.
נחזור-
איש ואשה שני הפכים.
כך הקב"ה ברא אותם בכוונה עם הבדלים שונים.
מובן-
שזה לטובתם כדי שילמדו להתחבר ולהשלים זה את זו. לדוגמא:
בדרך כלל האשה יותר ותרנית ורחמנית מהאיש.
האשה צריכה ללמוד מאופיו שזה לטובתה, כי לולא שבעלה מגן עליה, היו רבים מנצלים את טוב ליבה.
האיש ילמד ממנה, שאם היתה קשוחה כמוהו לא היו מסתדרים. וכן ילמד באופנים מסוימים כיצד להיות וותרן ולא עקשן.
פעמים האשה קשוחה בחינוך הילדים והבעל אדיש.
האשה תלמד מהבעל כיצד לרסן את כעסה והבעל ילמד להיות מעורב יותר בחינוך הילדים כשחייבים את מעורבותו.
בשילוב ההפכים, ראייה נכונה,סבלנות ותפילה זוכים לשלמות.



מהדורה רביעית
בשלום בית:

       כהמשך-
תקשורת כז',
סוד מחזוריות הנשית מול מחזוריות הגברית:

כאשר גבר מתרחק ע"פ מסלול מחזוריות הנפשית שלו, אין זה הזמן הנכון לנסות לדובבו לדבר או ליצור קירבה כל שהיא.
פשוט הניחי לו לפרוש לענייניו, מערתו[שתיקתו] וכ'ו.
ככל שתרפי הוא יחזור במהירות האפשרית, יתמוך ויאהב כבתחילה ויתנהג כאילו כלום לא קרה ובהבטחה!!
לאחר חזרתו זה הזמן לדבר עמו על מחשבותייך, רגשותייך ועל הקושי הרב שיש לך כאשר הוא מתנתק, אבל בנועם, בדרך ארץ ובלי האשמות.
כמו כן-
בלי להפגיז אותו בשאלות וחקירות על סיבת התרחקותו, מפאת שאין לו שום סיבה מיוחדת, מאחר וזה מחזור נפשי שקיים בו כפי אותה מחזוריות טבעית של התרחקות והתקרבות שקיימת בכל אשה.
לאחר שהגבר שב ממערתו, אין לצפות ממנו שיפתח בשיחה, זה הזמן האידאלי לאשה ליזום שיחה ולדבר על רגשותיה בצורה מכובדת בלי כעס והאשמות.
גם כאשר אין לו מה לומר, לא להתקיפו ולהאשימו, אלא רק לאחר שתשוחח עמו על רגשותיה ותביע את הערכתה על הקשבתו, הוא ימצא את האומץ לדבר ולשתף אותה ברגשותיו.
חשוב לדעת-
שלגברים נחוצות סיבות מיוחדות לשוחח, מאחר שאין להם צורך לשתף אחרים ברגשותיהם, היפך הנשים שמדברות בלי סוף על מנת לשחרר מטענים ולשתף את בני זוגן בכל חוויותיהן.
לאחר שהאישה משוחחת על חוויותיה וכ'ו,הגבר יתחיל להיפתח ולשתף אותה ברגשותיו ביחס לדברים שאמרה וזה הזמן לעודדו מבלי לבקרו, כי לא משנה מה הוא אומר או מרגיש, אלא עצם זה שהוא נפתח ומשתף את רעייתו.
טעות נפוצה-
כאשר גבר משוחח על חוויותיו ומעלה את רגשותיו, האשה בתמימותה ובלי כוונה פוסלת את מעשיו ודוחה אותו, דבר שעלול לגרום לו חסימות נוספות בנוסף לקיים.
לפיכך-
חשוב לעודדו ולתמוך בו כשהוא מביע את רגשותיו, כי עם רגשות לא מתווכחים.
זה הזמן לקבלו כפי שהנו כי זה יעזור לו בעתיד להיפתח יותר ולשתף את האשה ברגשותיו. לדוגמא-
כאשר האשה משוחחת על הקשיים שהיו לה במשך היום, בעבודה וכ'ו, אף הוא יתחיל לשתפה בקשיים שלו, וכן אם היא תספר על רגשותיה ביחסה לילדים, גם הוא עשוי לספר לה על רגשותיו כלפי הילדים.
לכן חשוב לאחר שהוא מקבל את האומץ להיפתח, שלא ירגיש מואשם או מותקף וככל שהאשה תעודדו, הוא יפתח בהדרגה יותר ויותר.
נקודה עמוקה-
כאשר האשה מדברת על רגשותיה, באופן טבעי היא מניעה אותו לדבר על רגשותיו, אולם כאשר הוא חש שתובעים ממנו לשוחח בפרט כאשר האשה מטיבה לעשות זאת, מיד מוחו מתרוקן ואין לו מה לומר.
גם אם יהיה לו מה לדבר, הוא יעמוד בפני הפיתוי ולא יאמר את דברו, מאחר שכעת הוא חש שהיא דורשת ותובעת ממנו.
לכן-
כאשר האשה דורשת מהגבר לשוחח, הוא נחסם, נאטם ונמצא כעת במצב קשה ובחוסר אונים על כך שגורמת לו באמצעות תשאוליה וחקירותיה שלא להיענות לה, והאשה מניחה בטעות שיש לו צורך לשוחח, לכן הוא חייב לדבר.
היא גם סבורה שאם הוא אינו משוחח, זה מפאת שאינו אוהב אותה [טעות נפוצה].
חשוב לדעת-
שלדחות גבר על שום שאינו מדבר, פירושו-להבטיח שגם להבא לא יהיה לו מה לומר, כי יש צורך רב לגבר לחוש שמקבלים אותו, את דעותיו והשקפותיו כפי שהנו ורק לאחר מכן יתחיל להיפתח בהדרגה. לכן הוא לא יחוש רצוי, אם תדרוש ממנו לדבר או לחילופין תדחה אותו מעל פניה מפני ששותק.
כמן כן-
גבר זקוק בטבעו להתרחק פעמים רבות וכן לתקופה ארוכה של שתיקה בטרם יהיה מסוגל להיפתח.
לכן הוא חייב תחילה יחס מיוחד והערכה מרובה על הקשבתו, במיוחד אם הוא נוטה בטבעו להתרחק ולהתנתק לזמן רב. ככל שהאשה תדובבו לדבר בזמן התרחקותו, כך תגדל התנגדותו ובפרט בשעה שהוא נס ובורח למערתו [שתיקתו].
לפיכך-
כאשר האשה חשה שזקוקה לשיחות מרובות [מרבית הנשים כך חשות],עליה ליזום את השיחות מתוך מודעות בוגרת ונכונות לקבל שפעמים יהיה נגיש ופעמים הוא יתרחק ע"פ מסלול מחזוריות הנפשית שלו ולהבינו כפי שמבינה את המחזוריות הטבעית שלה של זמני התרחקות והתקרבות.
כמו כן-
עליה להבין שהתרחקותו לא קשורה אליה כלל, אלא זה פשוט קורה לו ולא בשליטתו.
הזמן הנכון והמתאים ביותר לשוחח עמו, זה אחרי חזרתו ממערתו.
אולם אל לה להפגיז אותו בשאלות מציקות על עצם התרחקותו ולתבוע ממנו לדבר, די לה בכך שתרמוז לו שהיא תעריך מאוד את הקשבתו ותודה לו על כך, כי זה הדבר היחידי שיכול לשכנעו להתגבר על פחדיו וחששותיו על מנת לפתוח בהדרגה את סוגר ליבו ואת חסימותיו, אבל בתנאי שלא יחוש מאוים או מואשם וזה
סוד יקר.
איך יוזמים שיחה? האשה מבקשת בזמן רגוע, "יש לך אפשרות להקשיב לי, היה לי יום קשה וחשוב לי לדבר עליו, זה יעשה אותי מאושרת".
לאחר משך דקות אחדות, להפסיק לרגע ולומר-"אני מאוד מעריכה את הקשבתך, זה מעודד אותי ועושה לי טוב", הערכה מעין זו מעודדת מאוד את הגבר להמשיך להקשיב ואף יותר. יתרה מכך-
כאשר גבר אינו זוכה להערכה ועידוד על הקשבתו, הוא עלול לאבד סבלנות וחשק להאזנה, מפאת שהוא מפרש את הקשבתו שאינה מועילה, מאחר ואין הוא מודע כלל לערכה וחשיבותה של הקשבה ובפרט לבת זוגו, היפך הנשים שיודעות באופן טבעי מה רבה חשיבות התמיכה וההקשבה.
לצפות מגבר שידע את ערכה של ההקשבה ללא הכשרה מיוחדת או בלי לקבל עידוד מבת זוגו, פירושו לצפות ממנו שיהיה בנוי כמו אשה.
לעומת זאת-
כאשר הוא זוכה להערכה רבה מרעייתו על הקשבתו, לומד מהר להכיר ולהבין בערכה של ההקשבה ללא הכשרה מיוחדת. נשים רבות מתלוננות על כך שבעליהן אינם מדברים ומשתפים אותן ברגשותיהם.
חשוב לציין-
למרות שגבר מתחבר למשפט של רגש, בעיקר כאשר האשה מבטאת רגשות אהבה כלפיו, אולם קיים בו קושי רב לדבר על רגשותיו בפרט כאשר האשה דורשת זאת ממנו.
רוב הנשים אינן יודעות סוד יקר זה, לכן מדובבות אותו לדבר על תחושותיו ומצליפות בו שאלות על רגשותיו וכאשר אינו עונה, הן מסיקות שהוא לא אוהבם.
אין התעללות גדולה מזו שהאשה שואלת את בן זוגה על רגשותיו כלפיה, כי בעבורו זה כמו להושיבו על ספסל הנאשמים ולהטיח בו האשמות שלא עשה. עצתי-
במקום לשכנעו לדבר על רגשותיו, תטיב לעודדו על הקשבתו, הוא יתחיל בהדרגה להיפתח ולחשוף את רגשותיו בלי שיחוש מאוים או מפוחד. כאשר גבר זוכה להערכה על הקשבתו ואינו נדחה על שאין הוא משתף את בת זוגו בחוויותיו, הוא יתחיל בהדרגה להיפתח וכאשר יחוש שאין הוא מחויב לדבר על עצמו, דווקא מנקודה חשובה זו יחוש צורך לדבר.
אולם בראש ובראשונה יש לו צורך רב להרגיש שמקבלים אותו כפי שהנו כמבואר בתחילת המאמר ובעלונים הקודמים, הנושא עמוק, עוד נרחיב ונעמיק בס"ד!!



מהדורה חמישית
בשלום בית:

כהמשך:

י

ישנם כמה סוגי אהבה השונים זה מזה.
למשל- אהבת האם לילדיה, אהבת הורים, או אהבת רעים וכן אהבת איש ואשה.
מה היא האהבה החזקה ביותר? אהבת האני, ושורשה באנוכיות

שבאדם.

יוצא-
כשאנו אוהבים דבר חוץ מעצמנו אנו מתגברים על אהבת האני ומוכנים לתת לאחרים.
ככל שאהבת האני גדולה יותר, כך הקושי להתגבר על האנוכיות ולהשפיע על אחרים גדול יותר. ישנם כאלו שלא זכו להינשא בגיל צעיר וככל שמתבגרים יותר נעשים יותר בררנים ובעלי דרישות גדולות יותר.
הסיבה לכך מאנוכיות מופרזת.

הפלא הוא- כששואלים אותם מדוע לא נישאתם עד כה? תשובתם בצידם, בשביל כוס חלב קונים פרה?
כלומר את האשה מדמים לפרה ואת מצות- "פרו ורבו" לכוס חלב, כלומר לעוד תאווה, וכל זה מחמת גודל אנוכיותם.
כשזוכים בסופו של דבר להינשא סיכויי ההצלחה קלושים מאוד ואם עדין לא התגרשו חייהם אינם חיים מחמת גודל אהבת האני, כמובן לא עושה הכללה.
יתרה מכך-
איך זה שלפני  הנישואין כל אחד מוכן לתת את הנשמה לבן זוגו וזמן קצר לאחר הנישואין כל אחד מוכן ומזומן להוציא  את הנשמה של בן זוגו, בשמחה רבה ובלי גוזמה.
יש הטוענים שלא הכירו מספיק ואפילו בזוגות שהכירו שנים רבות לפני הנישואין.
ויש הטוענים שלא אוהבים ומה שמחזיק את הנישואין זה הילדים. מה הוא המניע החזק לנישואין?

השוחד הגופני, כלומר רצון לקבל תאוות.
גילוי זה יוצא מיד לאחר הנישואין וכגודל הציפיות והתאוות כך גודל האכזבות.

מכאן-

-

שהטענה שלא הכרנו מספיק, היא שקרית, כי כל אחד היה

עסוק ושקוע בעצמו ובתאוותיו, עד

כמה לנצל ולהוציא מבן/ת הזוג תאוות וטובת הנאה.

אכן אהבת האני מוסתרת עמוק בתוכנו וגילויה יוצא מיד  לאחר הנישואין.

עיקר הבעיה שאנו לא קולטים שלא היתה כאן אהבה אלא תאווה, רצון לקבל בלבד.

ישנם זוגות שמושכים את ההכרות של לפני הנישואין לזמן רב בטענה כדי להתחבר, לאהוב ולהכיר את בן/ת הזוג.
למרבית הפלא זמן קצר לאחר הנישואין מתגרשים בטענה שלא הכירו כפי הצורך או שמיהרו.

חשוב-
לדעת שיש הבדל גדול ועצום בענין הבחירה של אדם וחוה לפני החטא ולאחר החטא
[עין בלש"ם].
כמו כן יש הבדל גדול ועצום  בהכרת- בן/ת הזוג לפני הנישואין ולאחר מכן, כי זה שתי עולמות שונים.

מכאן מובן-
שאין אפשרות להכיר את בן/ת    הזוג  לפני הנישואין וגם אם יחיו יחדיו  שנים רבות, מאחר שעיקר שורש החיבור לפני, בא ממקום של תאווה וגילוי זה בא מיד לאחר הנישואין שאין כאן אהבה אלא תאווה.
יתרה מכך- 
רק לאחר הנישואין כאשר משקיעים ונותנים בלי שום צפייה ואינטרס, זוכים בסופו לאהבה אמיתית של לתת על מנת לתת ולא על מנת לקבל.
יוצא-
שמה שחיבר לפני הנישואין הוא-"מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם".
כלומר עצם האיסור שבא מחמת התאווה ולא אהבה.
זו הסיבה לאלו שחיים  זמן ארוך באיסור לפני הנישואין ואחרי הגירושין כידוע ודי למבינים.

יוצא-

שההגדרה של אהבה ע"פ התורה, זו

אהבה שאינה תלויה בדבר.
לכן אהבה ,חיבור וקשר התלוי בדבר, בטל דבר בטלה אהבה,

ולא משנה מהו הדבר או האינטרס שחיבר, כגון:
ילדים, כסף, תאווה, כבוד או חברה וכ'ו. כגודל הציפיות כך גודל האכזבות וסופו מעיד על תחילתו ולא חידשתי דבר כידוע.

ביאור עומק הענין:
כאשר קיימת אהבה ששורשה מחמת תאווה, סופה להפוך לשנאה.
מאחר שתאווה הבאה לצורך הגוף, כשעוברת ההנאה  ומסתלקת  התשוקה, תופסת את  מקומה ריחוק ודחייה, להבדיל מחיבור אמיתי שמקורו באהבה בלי רצון לקבל וככל שאוהבים יותר מתחברים יותר.
איך זוכים לחיבור אמיתי ואהבה כנה שאינה תלויה בדבר?
כותב הרב דסלר-"שנתינה מולידה אהבה ואהבה  מולידה נתינה" וכן על דרך זו לאין סוף. כלומר-
ציינו בתחילת המאמר שאהבה הכי חזקה היא  אהבת האני, לכן ע"י נתינה והשקעה תמידית בבן/ת הזוג ללא שום אינטרס, חלק מהוויותינו, מהאני עובר אליו וע"י כך אנו מתחברים וצומחת אהבה שאינה תלויה בדבר. יוצא-
שלא ניתן לאהוב ללא נתינה והשקעה כנה ותמידית למשך זמן, המשך יבוא בס"ד.

מהדורה שישית
בשלום בית:

תקשורת חלק לד''
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

עיקר תלונות הנשים כלפי הגברים- "אינם מקשיבים, אינם מתייחסים, מתעלמים מהן ובעיקר כאשר הן משוחחות ובטרם סיומן מציעים להן עצות ופתרונות".
התוצאה-
האשה נפגעת ונחסמת מאופן התייחסותו והאיש שציפה לשחרור ושיפור הרגשתה, ניפגע מאופן תגובתה ואינו מבין כיצד תמיכתו נידחת ללא הערכה ראויה.
מפני שהיא זקוקה שיקשיב לדבריה ויזדהה בכאבה ללא עצות והוא מציע פתרונות כי זו היא דרך תמיכתו. לעומת זאת-
תלונות הגברים כלפי הנשים-
"דנות, שופטות, מאשימות ומנסות בכל דרך לשנותם".
מפני שטבע האשה כאשר מתחברת ואוהבת את בן זוגה, היא מרגישה שהוא חלק בלתי נפרד ממנה ולכן תחוש אחראית כלפי חינוכו [כדוגמת בנה הקטן] ותנסה בכל דרך לשפרו ולעזור לו לשנות את התנהגותו.
ככל שהתנגדותו לתמיכתה תהיה איתנה יותר, היא תתמיד בשלה ותמתין לכל הזדמנות לעזור,ליעל וליעץ לו כיצד לנהוג ובעיקר אשה בעלת אופי שתלטני.
היא סבורה שהיא מטפחת אותו והוא מרגיש שהיא חונקת אותו.
הוא זקוק שתקבל אותו כפי שהנו והיא רוצה שיתנהג כמותה.
ניתן למצוא פתרונות לשתי הבעיות הללו, ע"י שנבין את הסיבות והמניעים שגברים מציעים פתרונות ונשים שואפות לשפר.
נקדים:
גברים מעריכים עוצמה, יעילות יכולת אישית, ניצחונות והישגים.
עיקר עיסוקם מכוונים כדי להוכיח את עצמם ולפתח את עוצמתם וכשוריהם. הגדרת אישיותם היא בדרך יכולתם להגיע לתוצאות ויעדים מרביים, לכן הם חווים מימוש עצמי רב דרך הצלחה והישגים.
תחרות זו בעוונותינו הרבים חדרה גם לתוך מחנות התורה בכל התחומים, בין חברים, שכנים, עדות ומגזרים, וכל ההתעסקות היא באחרים, ומה שמעניין אותנו זה רק-"המה יגידו ומה יחשבו עלינו".
גם בעלי תשובה לא ניצלו מביקורתיות זו, עד כדי כך שבעל תשובה בימינו נחשב לסוג ב' רחמנא ליצלן וזהו גדרה של-"שנאת חינם".
גם בתלמודי תורה יש תחרויות מי יותר מוצלח ומועדף דיו, ובכיתות הלימוד מתנוססות על לוח הלימודים מ' תחרויות:
א.מצטיין הכיתה ב.מצטיין התפילה ג. מצטיין הלימודים ד. מצטיין השבוע ה. מצטייני "גיבורי כח וכ'ו".
איני מדבר כעת בהיבט ההלכתי וההשקפתי בעניין עידוד הילדים, אולם מגיל צעיר ילדנו מתחנכים לתחרות, כיבוש יעדים, הצלחה
והישגים.
בעבורם זו דרך להוכחה עצמית וכך הם בונים את אישיותם לחיים ואינם נותנים מקום מכובד למאמץ והשתדלות, אלא רק להצלחות.
עיקר שביעות רצונם שהשגת יעדיהם בכוחות עצמם ללא סיוע מבחוץ וזו היא למעשה גאוותם שמסוגלים להצליח בכוחות עצמם ללא עזרה חיצונית.
ע"פ הקדמה יקרה זו-
ניתן להבין את אופיים של הגברים ואת התנגדותם הנחרצת לקבלת עזרה לשיפור אופיים וסיוע שלא ביקשו ובעיקר מנשיהן.
לכן לעוץ לגבר עצות בלתי מוזמנות, מתפרשת לו שאין הוא יודע כיצד לנהוג, אינו מוכשר דיו ואינו מסוגל להסתדר בכוחות עצמו.
לפיכך-
גברים רגישים במיוחד בנוגע לעזרה או תמיכה כלשהי שלא נתבקשה, מאחר שסוגיית הכשרתם, גבריותם והצלחתם תלויה בזה.
זו הסיבה שגברים שוהים במערתם, מקובעים בתוך עצמם ורק לעתים רחוקות ובנסיבות מיוחדות מוכנים להיפתח ולדבר על בעיותיהם ומצוקותיהם, מאחר והם מאמינים שיוכלו לטפל ולפתור את בעיותיהם בכוחות עצמם ללא התערבות ועזרה מבחוץ ובעיקר לא מנשיהן.
רק לאחר שמיצו את כל האפשרויות וכלו כל הקיצים, יהיו מוכנים לשתף חברים, בעלי מקצוע או כל אדם בעל ניסיון בתחום זה.
גם אם כן, זה נתפס להם כאות חולשה על עצם הצטרכותם לאחרים ולא הגיעו לפתרון בכוחות עצמם.
עבור הגברים לשמוע אודות בעיה מסוימת של אחרים, פירושו בקשת עזרה, לכן גברים מרגישים כבוד גדול בזה שמעניקים יעוץ ועזרה לזולת.
לכן כאשר הבעל שומע את האשה משוחחת אודות בעיותיה ותסכוליה, מיד קופץ ומציע פתרון עוד בטרם סיימה לומר את דבריה, כי הוא מבין שהיא זקוקה לפתרון כפי שהוא זקוק, כאשר הוא משוחח על בעיותיו, וזו טעות נוראה.
כמו כן-
גברים חשים חזקים,כישרוניים ומוצלחים בפרט כאשר נשיהן מאושרות ומשדרות אנרגיות חיוביות, מפני שהם זוקפים זאת לזכותם, לכן כאשר האשה מוציאה תסכולים ורגשות שליליים, הם חשים מותקפים ומואשמים במצבן, ועל מנת להשתחרר מהפחד ומהמצוקה שהם חווים כעת,הם מציעים עצות ופתרונות בטרם שהקשיבו ואפשרו לה לשחרר את מצוקותיה.
הם אינם מעלים על דעתם שהדרך הנכונה לשחרר את האשה ממצוקתה, זה רק ע"י הקשבה, האזנה ותמיכה ריגשית כנה.
כי הם סבורים שהיא מאשימה אותם בתסכוליה[בפרט שכך היא מציינת], אולם רק בדרך זו של שחרור רגשות, האזנה והשתתפות בכאבה היא משתחררת.
יתרה מכך-
רק על ידי הקשבה, הבנה והעצמת כאבה, היא משתחררת ולא באמצעות עצות ופתרונות, ובלבד שהבעל ישדר רוגע ושלווה ולא יחוש מואשם ומותקף בשעת הוצאת תסכוליה, למרות שהיא מאשימה אותו במצבה, וזה סוד יקר. לעומת זאת-
 קיים בנשים השקפות וערכים שונים לחיים מאשר לגברים.
הן מיחסות ערך רב לאהבה, חיבור, תקשורת ולמערכת יחסים תומכת.
הן מקדישות זמן רב לתמיכה, עזרה ולטיפוח אשה את רעותה וכך מגדירות את "האני" שלהן באמצעות הוצאת רגשותיהן דרך מערכות היחסים.
הן נהנות להחליף לבושים וצבעים בהתאם לרגשותיהן, כי מתן ביטוי אישי לתחושותיהן חשוב להן במיוחד.
הן עשויות להחליף מערכות בגדים פעמים אחדות ביום כדי להתאימן בהתאם לשינוי מצב רוחן.
התקשורת היא בעלת חשיבות מדרגה ראשונה בעבורן, לכן האפשרות לשתף אחרים ברגשותיהן, עולה על חשיבות מכיבוש יעדים, הישגים והצלחות בעשרת מונים.
לכן שיחות בין אשה לרעותה והתייחסות ראויה זו לזו מהוות בעבורן למקור סיפוק אדיר.
לפיכך-
נשים זקוקות לדבר על תסכוליהן על מנת לשתף את בני זוגן ברגשותיהן וע"י כך הן מנתחות בקול רם את בעיותיהן שחוו במשך היום, העבר והעתיד.
הצורך הרב והעזרה הגדולה שהן זקוקות, זו הקשבה, הבנה והתייחסות כנה, לכן הזדהות בכאבן זו העזרה הגדולה ביותר.
גבר שאינו מודע לסוד ההקשבה, מניח בטעות שהיא מבקשת את עזרתו ומתחיל לעוץ לה עצות ופתרונות, ובדרך זו מעניק לה את תמיכתו ומביע לה את אהבתו כפי שהוא למוד לקבל. יתרה מכך-
מאחר והוא מרגיש כישלון מפאת שהוא מייחס את תסכולה וחוסר הצלחתה בעצמו וכל שכן כאשר היא מאשימה אותו [בעיה נפוצה], לכן עיקר מאמציו וניסיונו הרב ליעץ לה כדי לשפר את הרגשתה, כי בכך הוא משתחרר ממצוקתו וחש בעל ערך שראוי להערכתה ואהבתה.
כאשר לתומו מציע לה פתרון מועיל לבעיותיה והיא ממשיכה לכעוס ולהתרעם, הוא נחסם ומתקשה יותר להקשיב לה, מפני שפתרונו נדחה ומרגיש חסר תועלת.
אין לו מושג כלל שעצם הקשבתו מתוך השתתפות ברגשותיה, עשויה להיות תומכת ביותר מאשר כל פתרון אחר, כי אינו מבין שבעבור נשים לדבר על בעיותיהן זה אינו מהווה בהכרח הזמנה לקבלת פתרונות,אלא הקשבה,הבנה ותמיכה דווקא.
על מנת שהבעל יבין את החוויה שעוברת האשה בעקבות שיתוף והתייחסות נאותה לדבריה, זה רק ע"י השוואתה לסיפוק שהוא שואב מזכייה בתחרות ומכיבוש יעד כלשהו. לסיכום:
גברים מכוונים ליעדים ומטרות ונשים מכוונות לתקשורת ולמערכת יחסים טובה, לכן חשוב להן להביע את טוב ליבן, אהבתן ודאגתן לבן זוגן, בו בזמן שלגבר זו פגיעה ועלבון לקבל תמיכה או דאגת יתר ובפרט מהאשה, כי הוא חש חסר תועלת.
הוכחת היכולת האישית אינה בעלת חשיבות רבה בעיני הנשים, לכן אין להן שום פגיעה בהצעת עזרה או בהזדקקות לתמיכה, כי אינה נתפסת בעיניהן כאות חולשה.
אולם גבר נפגע מעצם הצעת  העזרה ובפרט שלא ביקש, משום שהוא סבור שאין סומכים עליו שיסתדר בכוחות עצמו.
הפתרון לשני הבעיות:
א.האיש יתן אוזן קשבת ותמיכה ריגשית ללא עצות ופתרונות, ולאחר שהאשה השתחררה ממצוקתה, ניתן בזהירות לתת עצה או פתרון.
במידה וידחו, לחזור לעמדת האזנה, מפני שעדיין האשה לא השתחררה מכאבה או שהיא עדיין חשה שהבעל לא הבין אותה ולא ירד לסוף דעתה. ב.האשה תעניק סמכות ואימון בבעל ללא תנאים ובלי רצון לשנותו, ללא הגשת עזרה ובעיקר שלא ביקש במפורש.
אלא תתמוך בו ללא דאגת יתר ותאמר לו בפירוש שהיא סומכת עליו ומאמינה שיעשה את המיטב ואפילו אם אכזב בעבר.
שאלה:
האם האשה צריכה בעל סמכותי [לא ביקורתי], צדקתם, לא רק זקוקה אלא חייבת.
נקדים-
סמכות זו אחריות ויציבות. אשה שזכתה לבעל סמכותי וחזק,יש לה שלוות נפש,כי זהו בטחונה ואושרה מכמה סיבות:
א. היא רגועה כי יש לה על מי לסמוך.
 ב. נטל הבית מתחלק ועובר יותר לצד הבעל.
 ג. הבית חזק ויציב וזה בא לידי ביטוי בפרנסה, ניהול הבית וחינוך הילדים, [איני מדבר כעת על תלמידי חכמים שתורתן אומנותם].
ד.האשה פנויה יותר לעצמה.
 ה. הבית בריא ורגוע והאשה אינה טרודה במחשבת העתיד.
אולם בתנאי שהאשה תעניק לבעל סמכות כנה ללא חשש פחד או דאגה. נשים בעלות אופי שתלטני סבלו בילדותן מחסכים, מפאת שלא סיפקו להן את הצרכים המינימליים.
כמו כן נפגעו מחינוך כפייתי, או חוו מערכת יחסים קשה בין ההורים או סבלו מפגיעות חברתיות וכ'ו.
המסקנה-
השגויה שהגיעו אליה-"אין מי שידאג להן", לכן הן רדופות בפחד שאין מי שיספק להן את צורכיהן.
פחד זה מונע מהן לסמוך על בעליהן, וכאשר נשאלות מדוע הן לא נותנות סמכות?
מתרצות-"מפאת שלא זכו לבעל סמכותי ואין להן על מי לסמוך". בעבורן להודות בפחד הנ"ל, זה כמעט בלתי אפשרי.
הן מאוד מסכנות וממסכנות את סביבתם ללא שליטה, כי טרדת הפחד לא לתת סמכות, מביא אותן לרדיפה עצמית, שהכל יתנהל כפי רצונן ונהפכות לנותנות כפייתיות, אשר סבלן בלתי ישוער.
גם כאשר הן מקרינות שמחה ואושר, זה רק מהשפה ולחוץ, אולם הן במצוקה נפשית אדירה והעמדת הפנים כדי להיראות שמחות ובלתי מנוצחות ועל כך משלמות מחיר רב ויקר.
נחזור-
איש ואשה הם שני הפכים, מובן שזה לטובתם כדי שילמדו להתחבר ולהשלים זה את זו.
בדרך כלל האשה ותרנית ורחמנית מהאיש. האשה צריכה ללמוד מאופיו החזק שזה לטובתה, כי לולא שבעלה מגן עליה, היו מנצלים את טוב
ליבה.
האיש ילמד שאם היתה קשוחה כמוהו, לא היו מסתדרים. וכן ילמד באופנים מסוימים כיצד להיות וותרן ולא
עקשן.
פעמים האשה קשוחה בחינוך הילדים והבעל אדיש. האשה תלמד מהבעל כיצד לרסן את כעסה והבעל ילמד להיות מעורב יותר בחינוך הילדים כשצריכים אותו.
בשילוב ההפכים,סבלנות ותפילה זוכים לס"ד,עוד נרחיב, בהצלחה.



מהדורה שביעית
בשלום בית:

תקשורת- עיקר תלונות הנשים כלפי הגברים- "אינם מקשיבים, אינם מתייחסים, מתעלמים מהן ובעיקר כאשר הן משוחחות ובטרם סיומן מציעים להן עצות ופתרונות".
התוצאה-האשה נפגעת ונחסמת מאופן התייחסותו, והאיש שציפה לשחרור ושיפור הרגשתה, ניפגע מאופן תגובתה ואינו מבין כיצד תמיכתו נידחת ללא הערכה ראויה. מפני שהיא זקוקה שיקשיב לדבריה ויזדהה בכאבה ללא עצות והוא מציע פתרונות, כי זו היא דרך תמיכתו. לעומת זאת-
תלונות הגברים כלפי הנשים- "דנות, שופטות, מאשימות ומנסות בכל דרך לשנותם". טבע האשה, כאשר מתחברת ואוהבת את בן זוגה, היא מרגישה שהוא חלק בלתי נפרד ממנה ולכן תחוש אחראית כלפי חינוכו כדוגמת בנה הקטן, ותנסה בכל דרך לשפרו ולעזור לו לשנות את התנהגותו.
ככל שהתנגדותו לתמיכתה תהיה איתנה יותר, היא תתמיד בשלה ותמתין לכל הזדמנות לעזור, ליעל וליעץ לו כיצד לנהוג ובעיקר אשה בעלת אופי שתלטני. היא סבורה שהיא מטפחת אותו, והוא מרגיש שהיא חונקת אותו, הוא זקוק שתקבל אותו כפי שהנו, והיא רוצה שיתנהג כמותה.
ניתן למצוא פתרונות לשתי הבעיות הללו, ע"י שנבין את הסיבות והמניעים שגברים מציעים פתרונות ונשים שואפות לשפר.
נקדים:
גברים מעריכים עוצמה, יעילות יכולת אישית, ניצחונות והישגים. עיקר עיסוקם מכוונים כדי להוכיח את עצמם ולפתח את עוצמתם וכשוריהם. הגדרת אישיותם היא בדרך יכולתם להגיע לתוצאות ויעדים מרביים, לכן הם חווים מימוש עצמי רב דרך הצלחה והישגים. תחרות זו בעוונותינו הרבים חדרה גם לתוך מחנות התורה בכל התחומים, בין חברים, שכנים, עדות ומגזרים, וכל ההתעסקות היא באחרים, ומה שמעניין אותנו זה רק-"המה יגידו ומה
יחשבו עלינו".
גם בעלי תשובה לא ניצלו מביקורת אכזרית זו, עד כדי כך שבעל תשובה נחשב בימינו לסוג ב' רחמנא ליצלן וזהו גדרה של "שנאת חינם".
גם בתלמודי תורה יש תחרויות מי יותר מוצלח ומועדף דיו. בכיתות הלימוד מתנוססות על לוח הלימודים מ' תחרויות:א. מצטיין הכיתה ב.מצטיין התפילה ג. מצטיין הלימודים ד. מצטיין השבוע ה. מצטייני "גיבורי כח וכ'ו".
איני מדבר כעת בהיבט ההלכתי וההשקפתי בעניין עידוד הילדים. אולם מגיל צעיר ילדנו מתחנכים לתחרות, כיבוש יעדים, הצלחה והישגים. בעבורם זו דרך להוכחה עצמית, וכך הם בונים את אישיותם לחיים ואינם נותנים מקום מכובד למאמץ והשתדלות, אלא רק להישגים והצלחות. עיקר שביעות רצונם להגיע להשגת יעדם בכוחות עצמם ללא סיוע מבחוץ, וזו היא למעשה גאוותם שמסוגלים להצליח בכוחות עצמם ללא עזרה חיצונית.
ע"פ הקדמה יקרה זו-
ניתן להבין את אופיים של הגברים ואת התנגדותם הנחרצת לקבלת עזרה לשיפור אופיים וסיוע שלא ביקשו ובעיקר מנשיהן. לכן לעוץ לגבר עצות בלתי מוזמנות, מתפרשת לו שאין הוא יודע כיצד לנהוג, אינו מוכשר דיו ואינו מסוגל להסתדר בכוחות עצמו.
לפיכך- גברים רגישים במיוחד בנוגע לעזרה או תמיכה כלשהי שלא נתבקשה, מאחר שסוגיית הכשרתם, גבריותם והצלחתם תלויה בזה. זו אחת הסיבות שגברים שוהים במערתם, מקובעים בתוך עצמם ורק לעתים רחוקות ובנסיבות מיוחדות מוכנים להיפתח ולדבר על בעיותיהם ומצוקותיהם, מאחר והם מאמינים שיוכלו לטפל ולפתור את בעיותיהם בכוחות עצמם ללא התערבות ועזרה מבחוץ ובעיקר לא מנשיהן.
רק לאחר שמיצו את כל האפשרויות וכלו כל הקיצים, יהיו מוכנים לשתף חברים, בעלי מקצוע או כל אדם בעל ניסיון בתחום זה. גם אם כן, זה נתפס להם כאות חולשה על עצם הצטרכותם לאחרים ולא הגיעו לפתרון בכוחות עצמם. עבור הגברים לשמוע אודות בעיה מסוימת של אחרים פירושו בקשת עזרה, לכן הם מרגישים כבוד גדול בזה שמעניקים יעוץ ועזרה לזולת.
מכאן מובן- כשהבעל שומע את האשה משוחחת אודות בעיותיה ותסכוליה, הוא מיד קופץ ומציע פתרון עוד בטרם סיימה לומר את דבריה, כי הוא מבין שהיא זקוקה לפתרון כפי שהוא זקוק אם היה משוחח על בעיותיו, אולם זו טעות נוראה. מאחר והאשה שונה ממנו והיא זקוקה בעיקר להאזנה, שיתוף והכלה יותר מכל עצה אחרת.
כמו כן-
גברים חשים חזקים, כישרוניים ומוצלחים, בעיקר כאשר נשיהן מאושרות, שלמות ומסופקות, כי הם זוקפים את אושרן לזכותם. לכן כאשר האשה מוציאה תסכולים ורגשות שליליים, הם חשים מותקפים ומואשמים במצבן, ועל מנת להשתחרר מהפחד ומהמצוקה שהם חווים כעת, הם מציעים עצות ופתרונות בטרם שהקשיבו ואפשרו לה לשחרר את מצוקותיה.
הם אינם מעלים על דעתם שהדרך הנכונה לשחרר את האשה ממצוקתה, זה רק ע"י הקשבה, האזנה ותמיכה ריגשית כנה. כי הם סבורים שהיא מאשימה אותם בתסכוליה ובעיקר שכך היא מציינת. אולם רק באמצעות שחרור רגשות והאשמות, והאזנה מצד הבעל והשתתפות בכאבה, היא תהיה מסוגלת להשתחרר מסבלה.
יתרה מכך-
ע"י הבנה והעצמת כאבה ונענוע ראש לצדדים והשמעת קולות-"פשש, צצצ וכ'ו", היא עשויה להשתחרר, ולא באמצעות פתרונות כאמור. לכן חשוב שהבעל ישדר רוגע ושלווה בזמן ההאזנה ולא יחוש מואשם ומותקף, למרות שהיא מאשימה אותו במצבה, כי אין זו כוונתה, וזה סוד יקר.
לעומת זאת קיים בנשים השקפות וערכים שונים לחיים מאשר לגברים. הן מיחסות ערך רב לאהבה, חיבור, תקשורת ולמערכת יחסים תומכת. הן מקדישות זמן רב לתמיכה, עזרה ולטיפוח אשה את רעותה וכך מגדירות את "האני" שלהן, באמצעות הוצאת רגשותיהן דרך מערכות היחסים. הן נהנות להחליף לבושים וצבעים בהתאם לרגשותיהן, כי מתן ביטוי אישי לתחושותיהן חשוב להן במיוחד. הן עשויות להחליף מערכות בגדים פעמים אחדות ביום כדי להתאימן בהתאם לשינוי מצב רוחן.
התקשורת היא בעלת חשיבות במדרגה ראשונה בעבורן, לכן האפשרות לשתף אחרים ברגשותיהן, עולה על חשיבות מכיבוש יעדים, הישגים והצלחות בעשרת מונים. שיחות בין אשה לרעותה והשתתפות רגשית ראויה זו לזו מהוות בעבורן למקור סיפוק אדיר. נשים זקוקות לדבר על תסכוליהן, על מנת לשתף את בני זוגן ברגשותיהן וע"י כך הן מנתחות בקול רם את בעיותיהן שחוו במשך היום,
העבר והעתיד.
הצורך הרב והעזרה הגדולה שהן זקוקות, זו הקשבה, הבנה, התייחסות והזדהות בכאבן, וזו התמיכה הגדולה ביותר.
גבר שאינו מודע לסוד ההקשבה, מניח בטעות שהיא מבקשת את עזרתו. הוא יועץ לה עצות ופתרונות, ובדרך זו מעניק לה את תמיכתו ומביע לה את אהבתו כפי שהוא למוד לקבל.
יתרה מכך- מאחר והוא מרגיש כישלון מפאת שהוא מייחס את תסכולה וחוסר הצלחתה בעצמו וכל שכן כאשר היא מאשימה אותו [בעיה נפוצה], לכן עיקר מאמציו וניסיונו הרב ליעץ לה כדי לשפר את הרגשתה, כי בכך הוא משתחרר ממצוקתו וחש בעל ערך שראוי להערכתה ואהבתה.
כאשר לתומו מציע לה פתרון לבעיותיה והיא ממשיכה לכעוס ולהתרעם, הוא נחסם ומתקשה יותר להקשיב לה, מפני שפתרונו נדחה ומרגיש חסר תועלת. אין לו מושג כלל שעצם הקשבתו מתוך השתתפות ברגשותיה, עשויה להיות תומכת ביותר מאשר כל פתרון אחר. כי אינו מבין שבעבור נשים לדבר על בעיותיהן זה אינו מהווה בהכרח הזמנה לקבלת פתרונות, אלא הקשבה,
הבנה ותמיכה דווקא!!
על מנת שהבעל יבין את החוויה שעוברת האשה בעקבות שיתוף והתייחסות נאותה לדבריה, זה רק ע"י השוואתה לסיפוק שהוא שואב מזכייה בתחרות ומכיבוש יעד כלשהו.
לסיכום:
גברים מכוונים ליעדים ומטרות, ונשים מכוונות לתקשורת ולמערכת יחסים טובה. לכן חשוב להן להביע את טוב ליבן, אהבתן ודאגתן לבן זוגן, בו בזמן שלגבר זו פגיעה ועלבון לקבל תמיכה או דאגת יתר ובפרט מהאשה, כי הוא חש חסר תועלת.
הוכחת היכולת האישית אינה בעלת חשיבות רבה בעיני הנשים, לכן אין להן שום פגיעה בהצעת עזרה או בהזדקקות לתמיכה, כי היא אינה נתפסת בעיניהן כאות חולשה.
אולם גבר נפגע מעצם הצעת  העזרה ובפרט שלא ביקש, משום שהוא סבור שאין סומכים עליו שיסתדר בכוחות עצמו.
לפיכך- א. האיש יתן אוזן קשבת ותמיכה רגשית ללא עצות ופתרונות, ורק לאחר שהאשה השתחררה ממצוקתה, ניתן בזהירות לתת עצה או פתרון. במידה וידחו, לחזור לעמדת האזנה, מפני שעדיין האשה לא השתחררה מכאבה או שהיא עדיין חשה שהבעל לא הבין אותה ולא ירד לסוף דעתה.
ב. האשה תעניק סמכות ואמון בבעל ללא תנאים ובלי רצון לשנותו וללא הגשת עזרה, ובעיקר שלא ביקש במפורש. אלא תתמוך בו ללא דאגת יתר ותאמר לו בפירוש שהיא סומכת עליו ומאמינה שיעשה את המיטב ואפילו אם אכזב בעבר.
שאלה: האם האשה צריכה בעל סמכותי [לא ביקורתי], צדקתם, לא רק זקוקה אלא חייבת. נקדים- סמכות זו אחריות ויציבות. אשה שזכתה לבעל סמכותי וחזק,יש לה שלוות נפש,כי זהו בטחונה ואושרה מכמה סיבות:
א. היא רגועה כי יש לה על מי לסמוך ב. נטל הבית מתחלק ועובר יותר לצד הבעל ג. הבית חזק ויציב וזה בא לידי ביטוי בפרנסה, ניהול הבית וחינוך הילדים, [איני מדבר כעת על תלמידי חכמים שתורתן אומנותם]ד. האשה פנויה יותר לעצמה ה. הבית בריא ורגוע והאשה אינה טרודה במחשבת העתיד.
אולם בתנאי שהאשה תעניק לבעל סמכות כנה ללא חשש פחד או דאגה. נשים בעלות אופי שתלטני סבלו בילדותן מחסכים, מפאת שלא סיפקו להן את הצרכים המינימליים. הן נפגעו מחינוך כפייתי, או חוו מערכת יחסים קשה בין ההורים או סבלו מפגיעות חברתיות וכ'ו. המסקנה השגויה שהגיעו אליה-"אין מי שידאג להן", לכן הן רדופות בפחד שאין מי שיספק להן את צורכיהן.
פחד זה מונע מהן לסמוך על בעליהן, וכאשר נשאלות מדוע הן לא נותנות סמכות, מתרצות-"מפני שלא זכו לבעל סמכותי ואין להן על מי לסמוך". בעבורן להודות בפחד זה, כמעט בלתי אפשרי. טרדת הפחד לא לתת סמכות, מביא אותן לרדיפה עצמית ונהפכות לנותנות כפייתיות, אשר סבלן בלתי ישוער.
גם כאשר הן מקרינות שמחה ואושר, זה רק מהשפה ולחוץ, אולם הן במצוקה נפשית אדירה.
העמדת הפנים היא, כדי להיראות בלתי מנוצחות ועל כך משלמות מחיר רב ויקר.
איש ואשה הם שני הפכים, כי זה לטובתם כדי שילמדו להשלים זה את זו. אם האשה ותרנית ורחמנית מהאיש, היא צריכה ללמוד מאופיו החזק שזה לטובתה, כי לולא שבעלה מגן עליה, היו מנצלים את טוב ליבה. האיש ילמד שאם היתה קשוחה כמוהו, לא היו מסתדרים, וילמד ממנה כיצד לא להיות עקשן.
אם האשה קשוחה והבעל אדיש, תלמד ממנו כיצד לרסן את כעסה והוא ילמד להיות מעורב יותר כשזקוקים לו.האשה תעניק סמכות, האיש יתן הערכה וכבוד, ובשילוב  ההפכים  מצליחים.



מהדורה שמינית
בשלום בית:

תקשורת: ישנן כמה סוגי אהבה: אהבת הורים לילדיהם, אהבת הילדים לאב ואם,אהבת רעים וכן אהבת איש ואשה. מה היא האהבה החזקה ביותר של האדם? "אהבת האני".
מקור אהבה זו באנוכיות שבאדם.
לכן כאשר אנו אוהבים דבר חוץ מעצמנו, אנו מתגברים על אהבת האני באופן זמני ומוכנים לתת לאחרים. כמובא בספר חובת הלבבות-שהחסיד שעוזר לעני למעשה הוא מתחסד עם עצמו, מפני שכואב לו על מצבו ואינו יכול לראותו סובל. כלומר עיקר הכאב של החסיד הוא על עצמו וכדי להשתחרר ממצוקתו הוא עוזר לעני.
מובן שלהרגיש את הכאב של השני כמו הכאב שלנו זו מדרגה גבוהה, אולם אם הנתינה כדי להפטר מכאבנו,עדיין חסרה לנו שלמות ההטבה.
יצוין-ככל שאהבת האני גדולה יותר,הקושי להתגבר על האנוכיות כדי להעניק לאחרים גדול יותר.
לדוגמא- אלו שלא זכו להינשא בגיל צעיר ככל שמתבגרים יותר, הם נעשים בררנים,עם צפייות ובעלי דרישות גדולות, מפני השקיעה באהבת האני. כאשר נשאלים מדוע לא נישאתם עד כה? תשובתם- בשביל כוס חלב קונים פרה? כלומר את האשה מדמים לבהמה ואת מצות- "פרו ורבו" לכוס חלב, כלומר לעוד תאווה, וכל זה מחמת גודל אנוכיותם. כשזוכים בסופו של דבר להינשא סיכויי ההצלחה שלהם קלושים, ואם עדיין לא התגרשו, חייהם אינם חיים מחמת גודל אהבת האני.
נשאלת השאלה-איך יתכן שלפני  הנישואין כל אחד מוכן לתת את הנשמה לבן זוגו וזמן קצר לאחר מכן, מתאכזבים ומוכנים לפרק את הכל? ישנה טענה מוכרת- שלא הכירו מספיק ואפילו בזוגות שהכירו זמן ארוך, ויש הטוענים שהוטעו או מהרו.  
מהו המניע העיקרי לנישואין?השוחד הגופני,בנוסף לצפיות שבן הזוג ימלא את החסרים וישלים לנו את החלומות.גילוי זה יוצא מיד בנישואין וכגודל הציפיות כך גודל האכזבות.
כל הטענות הם שקריות, כי כל אחד היה שקוע בעצמו ובציפיות עד כמה לנצל ולהוציא מהשני טובות והנאות.
אכן אהבת האני חבויה עמוק בתוכנו וגילוי זה יוצא מיד לאחר הנישואין,אולם חבל שאנו מסרבים להודות שלא היתה כאן אהבה אלא תאווה,רצון לקבל בלבד.
הודאה בנקודה עמוקה זו עשויה לשנות לנו גישה, כלומר- מהיום הציפיות יהיו מעצמנו למען בן/ת זוגנו- להטיב ולהעניק לו ללא ציפיות.

 באמצעות גישה חדשה זו, ניתן לזכות לאהבה- "שלתת על מנת לתת ולא על מנת לקבל", וזו אהבה שאינה תלויה בתאוה[רצון לקבל] ואין יותר תענוג, חיבור, סיפוק ואושר ממדרגה זו, וזה כמובן בהישג ידינו. נחזור-
ישנם כאלו שמושכים את ההכרות לזמן רב בטענה כדי להתחבר ולהכיר את בן/ת הזוג, [איני מדבר כעת באיסור ההלכתי]. אולם למרבית הפלא זמן קצר לאחר הנישואין מתגרשים בטענה שלא הכירו כפי הצורך או שהוטעו.
עומק העניין- קיים הבדל גדול ועצום בעניין הבחירה של אדם וחוה לפני החטא מאשר לאחר החטא,[עיין בלש"ם].על אותו משקל יש הבדל גדול ועצום בהכרת בן/ת הזוג לפני הנישואין מאשר לאחר מכן, כי זה שתי עולמות שונים.
לפיכך- אין אפשרות לדעת את בן/ת הזוג לפני הנישואין וגם אם יכירו שנים רבות,מאחר שהחיבור לפני שורשו בתאווה מבחינת-"מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם", וגילוי זה בא מיד לאחר הנישואין שאין כאן אהבה אלא תאווה כאמור.
לכן רק לאחר הנישואין כאשר משקיעים ונותנים בלי שום צפיה ואינטרס, ניתן לזכות לאהבה אמיתית של- לתת על מנת לתת ללא ציפיות. יוצא שהחיבור לפני-"מים גנובים ימתקו וכ'ו,על עצם האיסור שמקורו מחמת התאווה ולא אהבה. זו הסיבה לאלו שחיים באיסור לפני הנישואין או אחרי הגירושין ומחזיקים מעמד רחמנא ליצלן.
מה היא ההגדרה של אהבה ע"פ התורה? "אהבה שאינה תלויה בדבר", כמובא במשנה באבות-"איזו היא אהבה שאינה תלויה בדבר, דוד ויהונתן וכ'ו".
יוצא מכאן- שכל אהבה, חיבור וקשר התלוי בדבר, בטל דבר בטלה אהבה ולא משנה מהו האינטרס שחיבר, כגון:ילדים, כסף, כבוד,חברה וכ'ו,וכגודל הציפיות כך גודל האכזבות וסופו מעיד על תחילתו.
יתרה מכך- כאשר קיימת אהבה ששורשה מחמת תאווה או כל אינטרס אחר, סופה להפוך לקטטה ושנאה.
מובא בנביאים- "שגדולה השנאה של אמנון לאחותו תמר יותר ממה שאהבה". מדוע? מפני שכל תאווה הבאה לצורך הגוף, כשעוברת התשוקה וההנאה, תופסים את מקומה  ריחוק ודחייה. להבדיל מחיבור אמיתי שמקורו באהבה בלי רצון לקבל אלא לתת, וככל שנותנים ומעניקים יותר, מתחברים ואוהבים יותר.
כיצד זוכים לחיבור אמיתי ואהבה כנה שאינה תלויה בדבר? כותב הרב דסלר זצ"ל- "שנתינה מולידה אהבה ואהבה מולידה נתינה" וכן על דרך זו לאין סוף. ציינו בתחילת המאמר שאהבה הכי חזקה היא  אהבת האני, אולם ע"י נתינה והשקעה תמידית בבן/ת הזוג ללא שום אינטרס, חלק מהוויותינו עובר אליו ולמעשה אנו מתחברים לאותו חלק ריגושי שעבר אליו ורק ע"י כך צומחת אהבה שאינה תלויה בדבר. יוצא למעשה שלא ניתן לאהוב ללא נתינה והשקעה כנה ותמידית למשך זמן.
לדוגמא: לא דומה החיבור לבית שקיבלנו מתנה, לבית שבנינו בעשר אצבעות.ישנם כאלו שמחוברים לבעלי חיים יותר מאשר לילדיהם, כי בבעל חי השקיעו ובילדיהם לא, וכגודל ההשקעה כך גודל הקשר והחיבור. שאלה- האם יש אם שנגעלת להחליף לילדיה? צדקתם- כן. הריני עד על הורים שביקרו את ילדיהם במשפחות אומנה ונגעלו להחליף להם, מפני שלא השקיעו בהם. מכאן שאין דרך לזכות לאהבה וחיבור ללא נתינה והשקעה, וככל שנותנים יותר אוהבים יותר וכן על דרך זו בלי סוף.
טיפלתי בזוגות שהאהבה ביניהם היא חד צדדית, וכאשר בדקתי את הנושא מקרוב, מתברר שרק מי שהשקיע יותר, הוא אוהב יותר, עד כדי כך שלא מפריע לו כלל שהצד השני לא אוהב אותו באותה רמה ועוצמה, כי הוא נהנה מכל נתינה והענקה.
הריני גם עד על עצמי שבתחילת הנישואין [לפני 40שנה] לא אהבתי את רעיתי באותה רמה שהיא אהבה אותי, אולם אחר השקעה ונתינה במשך שנים ללא שום ציפייה,זכיתי לאהוב אותה אף יותר, ואני גאה בכך!!
ציינו בעבר כאשר האיש מתרחק ע"פ מסלול מחזוריות הנפשית שלו, אין זה הזמן הנכון לנסות לדבר או ליצור קירבה כל שהיא. ככל שהאשה תרפה, חזרתו תהיה מהירה יותר, יתמוך ויעניק כבראשונה. לאחר חזרתו זה הזמן שהאשה תשוחח עימו על רגשותיה וחוויותיה, ועל הקושי הרב שיש לה כשהוא מתנתק, אולם בנועם ובכבוד ובלי האשמות.
כמו כן תשתדל לא לחקור אותו על התנתקותו, כי לא צריכה להיות לו סיבה מיוחדת, מאחר וזה מחזור הטבעי שלו, כפי שיש לה. בחזרתו אין לצפות ממנו לשום שיח, לכן זה הזמן הראוי לאשה ליזום שיחה ולדבר על עצמה, כי כעת הוא פתוח לשמוע ולהכיל, ולאחר שתביע את הערכתה על הקשבתו, הוא ימצא את האומץ לדבר ולשתף אותה ברגשותיו.
גברים אין להם צורך לשוחח על רגשותיהם ועל מה שעובר עליהם, וזה היפך מנשים שיש להן צורך רב לשוחח על רגשותיהן על מנת לשחרר מטענים ולהתמלאות באנרגיות חדשות.
לאחר שהאישה משוחחת על חוויותיה וכ'ו, האיש יתחיל להיפתח ולשתף אותה במה שעובר וזה הזמן לעודדו מבלי לבקרו, כי לא משנה מה הוא אומר, אלא עצם זה שהוא נפתח ומשתף את רעייתו זה השג רב עבורו.
טעות נפוצה- כשהאיש משוחח על חוויותיו, האשה בתמימותה מבקרת ופוסלת את מעשיו. גישה זו עשויה לעורר בו חסימות בנוסף לקיימות, לכן חשוב לתמוך בו כשמביע את רגשותיו.
לדוגמא-כאשר האשה משוחחת על הקשיים שלה, אף הוא יתחיל לשתפה בקשיים שלו, וכאשר היא תשתף אותו ביחסה לילדים, הוא יספר לה על יחסיו עם ילדיו.
ישנה חשיבות רבה- בשעה שהאשה משתפת את בעלה, לא להרים את קולה שלא ירגיש מותקף ומואשם. כי גם אם היא תבחר את המילים היפות והנעימות ביותר,אם תגיש לו אותם באימוציות חזקות הוא ייבהל ויסתגר, כי מה שהוא שומע כעת את אופן הגישה הצעקנית וכ'ו.
כמו כן כאשר הוא מרגיש שתובעים ממנו להיפתח ולשתף[בעיית הנשים] מיד מוחו מתרוקן ואין לו מה לומר. גם אם תכנן לשתף, הוא יעמוד בפני הפיתוי ולא יפתח את פיו, מפני שכעת הוא חש מותקף ומחויב.
האשה מניחה בטעות שיש לו צורך לשתף ושהוא חייב לפתוח את סוגר ליבו,ואם הוא מתעקש לא לדבר,היא מסיקה מפני שאינו מעוניין בה ואינו אוהבה, [טעות נפוצה].
לדחות גבר על שום שאינו מדבר, פירושו-להבטיח שגם להבא לא יהיה לו מה לומר. מאחר וקיים צורך רב לאיש לחוש שמקבלים אותו כפי שהנו ורק לאחר מכן יתחיל להיפתח ע"פ מחזוריות הנפשית שלו. לכן הוא לא יחוש רצוי, אם תדרוש ממנו לדבר או תדחה אותו מפני ששותק. יצוין שלעתים האיש זקוק להתנתק בטרם יוכל להיפתח,וככל שהאשה תדובבו לדבר בעת התרחקותו, הוא יחסם יותר. אם האשה זקוקה לשיחות [כך רוב הנשים], עליה ליזום שיחה מתוך מודעות בוגרת ולהבין שפעמים יהיה נגיש לה ופעמים הוא יתרחק ע"פ מסלול מחזוריות הנפשית שלו.
מובן שהתרחקותו לא קשורה אליה, אלא זה פשוט קורה לו ופעמים ללא שליטתו,והזמן המתאים ביותר לשוחח עימו בשובו ממערתו. אולם אל לה להפגיז אותו בשאלות מציקות על עצם התרחקותו ולתבוע ממנו לדבר, די לה בכך שתרמוז לו שהיא תעריך מאוד את הקשבתו, כי זה מה שיכול לשכנעו להתגבר על פחדיו וחששותיו על מנת לפתוח בהדרגה את סוגר ליבו ואת חסימותיו.
איך יוזמים שיחה? האשה מבקשת בזמן רגוע- "היה לי יום קשה וחשוב לי לשתף אותך, זה יעשה אותי מאושרת". לאחר זמן מועט להפסיק לרגע ולומר-"אני מאוד מעריכה את הקשבתך,זה מעודד אותי ועושה לי טוב". הערכה מעין זו, מעודדת מאוד את האיש להמשיך להקשיב ולתמוך. במידה והאיש אינו זוכה להערכה על הקשבתו, הוא עלול לאבד סבלנות וחשק להאזין, כי הוא מפרש את הקשבתו שאינה מועילה, מאחר ואין לו מודעת לערכה וחשיבותה של הקשבה וזה היפך הנשים.
לצפות מגבר שידע את ערכה של ההקשבה ללא הכשרה מיוחדת או בלי לקבל עידוד מבת זוגו, פירושו לצפות ממנו שיהיה בנוי כמו אשה. לכן כאשר הוא זוכה להערכה רבה מרעייתו על הקשבתו, הוא לומד מהר להכיר ולהבין בערכה של ההקשבה ללא הכשרה מיוחדת.
כמו כן נשים רבות מתלוננות שבעליהן אינם משתפים אותן ברגשותיהם.
גברים מתחברים במיוחד למשפט של רגש, בעיקר כאשר האשה מבטאת רגשות אהבה כלפיהם. אולם עבור האיש לדבר על רגשותיו,זר לו לחלוטין,[יש יוצאי דופן] בפרט כאשר היא דורשת ממנו.
נשים אינן מודעות לסוד יקר זה, לכן הן מדובבות אותם לדבר על רגשותיהם וכאשר הם לא משתפים, הן מסיקות בטעות שמנצלים אותן לצורכיהם.
עצתי-
במקום לשכנעו לדבר על רגשותיו, תטיב לעודדו על הקשבתו וכך בהדרגה הוא יתחיל להיפתח,וכשיחוש שאינו מאוים הוא יחשוף את רגשותיו,ואין יותר נפלא ואמיתי מזה,
שבת שלום ומבורך.