החפץ חיים זצ"ל מבאר-
לפי גודל מדרגתם חשבו שלא היו צריכים להסתייע במידת הרחמים ולא פחדו מכל קטרוג וסברו לזכות בדין בכח עצמם לבד.
ובאמת גם יעקב אבינו עליו השלום בקש בתפילתו לזכות לקבל הכל במידת הדין,
ככתוב-
"והיה השם לי לאלוקים" שזה מדת הדין,והם בכוונתם הטהורה סמכו על זה
הלכה ולמעשה.
ובאמת ראויים היו, ולא היתה כל טעות בדבר,אלא החטא היה שסמכו על זה בביטחון עצמי ללא צורך קבלת סיוע מהשם ודבר זה איננו מתאים בדקי דקות אל מדת הענווה.

נקודה חשובה-כל הערה או תגובה מהירה ללא מחשבה, שורשה מתוך רגש פגוע,והיא שלילית ואין בה תועלת כידוע.
ככל-שמידות האגו והכבוד שולטות בנו יותר,הרגש יעצים אותה ויחריף את תגובותינו.
עצה בדוקה ומנוסה-
לפני שמעירים, להשתמש תמיד בכלל  שציינו-
"כל הפוסל במומו פוסל".
הכוונה-שלא למנוע אם יש חובה להעיר,אולם כדי שההערה תבוא מתוך שליטה ומקום טוב ולא מתוך רגש פגוע, ושיהיה בכוחה להשפיע ולהעביר מסר טוב וחיובי,
לחשוב לפני-גם לי יש את אותו מום וחסרון בדקות יותר,
ואז ההערה או התגובה תהפוך להארה ולנעימה יותר.
ועוד-עם כל הקושי שבהערה,כאשר היא באה ממקום טוב, קל יותר לצד השני לקבל וליישם.
"הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא".
כלומר-הזהר בתוכחתך שתהיה תכליתה להפריש מבן זוגך את משא החטאים, ולא תעמיס עליו בתוכחתך את משא החטא, ותהפוך אותו משוגג למזיד, ועל כך תשא את חטאו,
ככתוב-
"ותשא עליו חטא".בפרט שהזהרנו חכמנו –
"הנח להם לישראל שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים",
כמבואר היטב!!!
המציאות מוכיחה-כאשר מוכיחים ומעבירים בקורת שלילית באופן תמידי, מחלישים בכך את זולתנו ושוברים אותם ואפילו כשאנו צודקים, בעיקר בחינוך ילדים ובזוגיות.
ועוד גורמים להם לחשוב-"אם כזה אני חסר ערך ולא מוצלח איך אוכל לתקן את עצמי ולהשתפר".
כתוצאה מכך-נופלים לרדיפה עצמית ומתייאשים מעצמם ומאבדים כל תקווה.
יוצא-שהמוכיח גרם נזק גדול מאוד ולא כפי שחשב שיועיל ע"י תוכחתו.
אומנם-כל זה נאמר כשמוכיח אדם את חברו,כל שכן כשמוכיח את אשתו שזקוקה  להמון תשומת לב וכבוד,לאחר מעשה,[בזה כמעט כולנו נכשלים,עוד נכתוב בנקודה כאובה זו בס"ד],אבל אם רואה שהיא עומדת לעבור על איסור,בוודאי שחייב להזהירה,אולם בצורה ובדרך המתקבלת, כפי שציינו בתחילת המאמר, ובעלונים הקודמים,כדי לא להופכה משוגג למזיד וישא עליו חטא כאמור!!
"אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך".
כלומר-כל חיותה תלויה בו, והיא רגישה מאוד לכל דבור היוצא מפיו, ומצפה תמיד להערכה,כבוד לדברי חיזוק, עידוד, חיבה ומילה טובה מבעלה.לפיכך-הנזק הנגרם לה מתוכחה וביקורת שלילית מבעלה, הרבה יותר גדול לאין קץ מאשר לבעל או לאדם אחר,למרות שהבעל צודק בתוכחתו כאמור!!.

עומק הסיבה לכך-קיימת תכונה עמוקה אצל האשה רצון לקבל-
"נשיאת חן" מהבעל,וכל הערה מצדו ואפילו אמיתית,תדחה על הסף ותתפרש כפגיעה במתכוון בכבודה, ולחוסר הודאה בכישלונה.
כידוע-רצון זה לקבל-"חן וחשיבות" מהבעל בעיקר,
זה לא בשליטתה ולא בבחירתה,כי כך היא בנוייה מראשיתה.
כתוצאה מכך קיים בה  מתחת לסף הכרתה, סוג של פחד דמיוני,שאם תודה בטעותה,אזי-"החן והחשיבות"
שלה ירדו בעיני הבעל,ואפילו באחוז מסויים, ותאבד בכך את מקום הראשון אצלו,ועל נקודה זו היא מוסרת נפש,ופעמים גם בחוסר ידיעה,כדי שלא תרד חשיבותה בעיני בעלה כאמור!!!.
לפיכך-בשעת כשלון יש עניין וחובה להתעלם ולא לתופסה בשעת קילקולה!!
לכן-אין יותר טפשי ומגוחך מזה שתופסים אותה בשעת כשלון ומאלצים אותה להודות!!!
כי במצב שתופסים אותה בשעת כשלונה ומאלצים אותה להודות,
לעולם לא תודה כתוצאה מהפחד הפנימי שקיים בה, שאם תודה יירד חינה וחשיבותה בעיני בעלה כאמור, ועל נקודה רגשית זו היא מוסרת נפש, וזה לא בשליטתה כי כך היא בנוייה מראשיתה כאמור לתחילת המאמר ולעלונים הקודמים!!!
מכאן-עוד סיבה נוספת-מדוע טוב יותר להתעלם ולא להעיר,בעיקר אחר מעשה ולומר את המשפט המפורסם-
"אמרתי לך"!!
או ההיפך-שהאשה מציקה במשפט זה לבעלה ללא הועיל-
"אמרתי לך"!!
הנושא עמוק עוד נרחיב בס"ד!!

 

  מהדורה שנייה

בשלום בית:

תקשורת חלק יח'

נשים וגברים מדברים

בשתי שפות:

"חנוך את הנער ע"פ דרכו וכ'ו".
ישנן דעות שונות בין הורים בעניין חינוך הילדים, שיוצרות חילוקי דעות קשים וקצר תקשורתי שמוביל בסופו להריסת הילדים ולמסקנות קשות וכואבות שעדיף לפרק את הבית מאשר להמשיך לסבול ולאמלל את הילדים ובמקרים מסוימים כך אני פוסק.!!

הכלל-בחינוך הילדים, קודם תהיה אתה מחונך ולאחר מכן תחנך, מכיוון שהילדים בטבעם נולדו להיות חקיינים של ההורים.
לדוגמא:
אי אפשר לחנך ליושר, כאשר ההורים משקרים זה לזו ומשתמשים בילדים לצורך זה. או, לא ניתן לחנך לצניעות ויראת שמיים,כאשר בני הזוג חסרים בזה וכן על דרך זו..
כלל שני-אמא ואבא זה- אחד. כלומר, לא משנה כיצד בן/ת הזוג מחנכים, אלא יש חשיבות רבה בחינוך הילדים כדי לגדלם בנפש בריאה, שמחים ומאושרים עם בטחון מלא, בהעברת המסר-
שאבא ואמא הם אחד.
ידוע לי על המון זוגות שחינוכם לוקה בהמון חסרונות, אולם הדוגמא האישית שהעבירו- שאבא ואמא זה אחד, מסר יקר זה היה מעל הכל וגרם לילדים להיות חזקים שפעי בטחון, שמחה וכ'ו, לכן הצליחו בלימודים ובכל תחומי החיים.
לעומת זאת-
הורים שחינכו בצורה נכונה, אולם העבירו מסר שלילי של חילוקי דעות, גרם לילדיהם למשקעים קשים, חוסר שמחה ,בטחון וכ'ו, אשר איבדו חשק ומוטיבציה להשקיע ולהצליח, עד למאוס בתורה ובמצוות, הורידו כיפות ויצאו לעולם החופשי, ה' יצילנו!!
לפיכך-כאשר בן/ת הזוג לוקחים את סמכות ההורית לעצמם, חולקים זה על זו בנוכחות הילדים, מאשימים, פוגעים ומשפילים זה את זו וע"י משחקי הכבוד הרסנו במו ידינו את ילדינו ואת שלום ביתנו.

עיקר-הנזק הגדול כאשר האשה לוקחת לעצמה את סמכות ההורית וחולקת על בן זוגה בנוכחות הילדים. בזה היא מזלזלת ומסרסת אותו בנכחותם ובמשך הזמן גם ממנה לא יקבלו. הכלל-
אפשרי לבן זוגך להיות אבי הילדים. אכן בעלך לא תמיד יהיה אב מושלם, כי אין אדם מושלם, אולם-
אם תדעי לכבד את החלטותיו ולתמוך בהן בפרט ליד ילדייך,תצליחי למנוע המון מאבקי כח מיותרים ולשמור על אחדות במשפחה.
הקב"ה-ברא אב ואם לצורך חינוך הילדים, על כן אל תנסי להתערב בתרומתו המיוחדת למען חינוכם. גם אם בעלך הוא קצר רוח וסבלנות עמם, הדרך היחידה והמהירה לשיקום הבית וחינוך הילדים, להראות לו שאת מכבדת ומעריכה את החלטותיו ובפרט ליד הילדים.
עצתי-
בשלב ראשון-לבני הזוג כדי לשקם את ההרמוניה במשפחה, להתנצל זה לזו בנוכחות הילדים, כדי להראות להם שאבא ואמא זה אחד ולאפשר התחלה חדשה טובה.
אם את חושבת ששיטותייך טובות משיטותיו[רוב הנשים כך חושבות],ערכי רשימת דברים שבן זוגך עושה טוב ממך כהורה והתמקדי רק בחיובי,כך יוקל לך להעניק סמכות.
זכרי-
גם האם הטובה ביותר, אינה אב טוב. כי תפקידים של אב, רק אבא בנוי ויכול לעשות בצורה המושלמת. לכן רק אשה יודעת להיות אם טובה ורק גבר יודע להיות אב יעיל.
לפיכך-בכל פעם שאת מנסה להנחות את בן זוגך באבהות, את נמצאת בטריטוריה שאינה שלך ואין זה המקום להפעיל בו שליטה.
יתרה מכך,אל תתלונני כשבן זוגך מלביש את הילדים בצורה ברוטלית או בצבעים שונים שאינם מתאימים, או מאכיל אותם בדברים שאינם בריאים וכ'ו.
בפרט-אל תעבירי לו ביקורת, אל תיעצי לו ואל תתקני אותו בנכוחות ילדייך. כאשר תצליחי  להימנע מכל ההערות השליליות, הדבר ישפיע בצורה חיובית על כל המשפחה כולה ובהבטחה.
כמו כן-זכרי תמיד להפנות את ילדייך אל בן זוגך כשהם מבקשים רשות או עזרה כלשהי. במיוחד אם את זו שמבלה את רוב זמנך עם הילדים וכך תזכי להרמוניה ולאחדות מיוחדת במשפחה.
זכרי-לומר תמיד-"מה שאבא יגיד",
ואם יאמר לא, התשובה היא לא חד משמעי, ואל תמתחי בקורת על החלטותיו כי זה מסרס אותו, וגברים שונאים זאת.
כמו כן,מאוד חשוב לתת הערכה וכבוד זה לזו בנכחותם ובעיקר כאשר הילדים מתלוננים אצל בן/ת הזוג, לדעת להקשיב להם, אולם לא להסכים עימם כאשר מדברים בגנות אחד ההורים על מנת למצוא חן בעיני הילדים, כמו אותם הטיפשים שעושים זאת ומורידים את הסמכות ההורית ובסופו גם לשניהם אינם שומעים. ועוד,
כאשר האשה לוקחת לעצמה את סמכות ההורית ומסרסת את בן זוגה, באופן אוטומטי הוא מתרחק מהאשה ומהמשפחה מתוך רצון לשמור על עצמו, בידיעה שבכל פעם שנפגש עם הילדים צפויה לו מתקפה או ביקורת.יכול להיות שאין את אשמה שיש לבן זוגך מערכת יחסים עלובה עם ילדייך.
אולם-גבר שמרגיש שמכבדים ומעריכים אותו בפרט ליד הילדים, הוא יהיה זמין יותר וישתף פעולה עם בת זוגו, כי הוא מעוניין להיתפס כאב טוב ואחראי יותר מאשר להרגיש גבר מובס ונזוף.
יש לזכור-שרק אבות יכולים ללמד את בניהם כיצד להיות גברים טובים ואת בנותיהם לאיזה יחס הם אמורות לצפות מגברים.
כמו כן-רק אימהות יודעות ללמד את הבנות כיצד להיות נשים ואת בניהן ידע בריא וטוב אודות נשים. אבות שונים מאימהות, אולם שני התפקידים משלימים זה לזה ואת שתי ההשפעות הילדים זקוקים וחייבים.
למרות-שפעמים נראים הגברים גסים, בוטים וחסרי רגשות כלפיהם, אבל גם זה לטובתם, כדי לחנכם להיות יותר שכליים מאשר רגשיים על מנת להתמודד עם קשיי החיים בצורה חזקה ובטוחה יותר.
אף-על-פי-שלך זה נראה חריף וגס מדי, אולם אם תמתחי בקורת עליו ותפסלי אותו, הנזק שיגרם הרבה יותר כואב וקשה כאמור.
נקודה עמוקה-בניסיונך הרב להגן על ילדייך על חשבון בן זוגך, מתפתחת תחרות סמויה ותת הכרתית בין האב לילדיו מי יותר חכם ומוצלח דיו, כאשר בן זוגך מרגיש שאינו במקום הראשון בעבורך, ללא מודעות מוציא עליהם את כעסיו, לפיכך נקטי במשנה זהירות,הנושא רחב ועמוק עוד נרחיב בס"ד כיד ה' הטובה עלינו!!.



שלום בית
מהדורה שלישית:

 

 מובא בחז"ל -
אשה דעתה קלה, יש לזה יתרונות וחסרונות.
היתרונות:
א. רוחנית יותר מהאיש.
 ב.רגשית יותר.
 ג.יודעת להבחין דבר מתוך דבר.
 ד.מתפייסת מהר.

החסרונות:
א. קשה לה להודות.
ב. אינה מפרגנת.
 ג. מרחמת או מתאכזרת עד הסוף.
ד.אין לה שיקול דעת [קו האמצע],כל דבר מקצינה אם לחיובי או לשלילי ואת האיזון הזה חייבת לקבל מהבעל.

מסיבת-

חסרון שיקול הדעת היא חייבת בעל חזק וסמכותי כדי שינתב ויאיר לה את הדרך.
כמובן-בכל כלל יש יוצא מן הכלל. כגון,ישנם מקרים שהאשה היא הסמכותית,[לא שתלטנית].

הכלל בזה-זוג חכם עושים להם שלום בית חכם, זוג טיפש עושים להם שלום בית טיפשי.
כל ענין נדון לגופו וע"פ הנפשות הפועלות.
יש לזכור-שאין מקרה דומה לחברו, לכן אי אפשר להשוות ולדמות בין המקרים.ישנו הבדל גדול ומשמעותי בין העברת סמכות להערות. העברת סמכות  אמורה ללמד קו ישר וברור שזה לטובת שנינו וזה ניתן לשינוי בהסכמת הזוג במקרים מסוימים.
כגון, סוג ההשקפה, ההנהגה וכ'ו. למשל-
אם קבענו שלא מכניסים לבית את הטינופת שיש בחוץ,חייבים לעמוד על המשמר.
או אם החלטנו שלא הולכים למקום מסוים או להשתתף באירוע מסוים בגלל סיבת הפריצות וכ'ו חייבים לעמוד על כך,חוץ ממקרים חריגים כאמור. הכלל-הוא אם קבענו נורמה מסוימת יש לשמור עליה ללא פשרות.
בעניין הנהגת הבית, אמור הבעל להיות מנהיג סמכותי ולשמש דוגמא אישית טובה.כי ברגע שנפרץ אצלו ואפילו כחוט השערה, מתפרש לה כחולשה  ואצלה זה נפרץ בגדול ללא גבולות.
לפיכך-האשה צריכה וזקוקה לבעל סמכותי וחזק שינהיג את הבית, אולם הקושי הגדול הוא בהתנהלות ובצורת העברת הסמכות.
יש לזכור-שהעברת סמכות חייבת לבא ממקום טוב של דאגה לבית ולאשה ולא מתוך כוונה להתנשא ולשלוט בה.
שלמה המלך-כותב: "על רוב פשעים תכסה אהבה".
כאשר אוהבים אהבה שאינה  תלויה  בדבר קל לתת  ולהשפיע סמכות.
כלומר,אם הצלחנו להעביר סמכות או מסר כלשהו מתוך לב נקי, אוהב ומתוך דאגה אמיתית כלפי האשה, ושתרגיש שזה לטובתה נטו ולא כדי לשלוט בה וכ'ו, אז מותר פעמים גם לדפוק על השולחן ולומר כך יהיה!!
אולם-אם לא העברנו מסר בדרך זו, אזי מתפרש לה  כהערה ופגיעה בכבודה ומהותה במטרה לשלוט בה כדי להשפילה.
זה ההבדל-הגדול והמהותי בין העברת סמכות חיובית להערה.
הבדיקה-אם הצלחנו להעביר סמכות טובה או ההיפך?
היא- כיצד התקבל על בת זוגנו. האם כעסה והתנגדה, או קבלה זאת בשמחה ובאופן טוב וחיובי, זה המודד.
יתרה מכך-כשיש העברת סמכות מתוך לב נקי,אוהב ודואג, האשה שמחה ונהנית לקבל זאת, כי זה הוא כבודה,טבעה ומהותה.

חשוב לציין-שאין יותר מסכנה ואומללה מאשה שחייה בהפקרות ובלי גבולות מכך שאין לה בעל סמכותי, ושעושה כל העולה על רוחה, כי זה נובע מהוצאת תסכול כלפי חוץ ולא שהיא מאושרת מכך באמת.
ועוד,כתוצאה מכך היא לוקחת את הנהגת הבית לעצמה והדרך לחורבן ולהריסת הבית היא קצרה כידוע, אלא אם כן במקרים יוצאי דופן כאמור.כי ע"י  בעל סמכותי היא מרגישה טוב ובטוח ושיש לה גב חזק ומשענת.
ועוד,האשה מקצינה כל דבר מכיון שחסר לה שיקול דעת הבעל,לפיכך כאשר זכתה לבעל סמכותי,זה הוא בטחונה ואושרה כאמור.
ע"פ ההלכה אסור למנות אשה  לשופטת.  מכיון שיכולה לרחם על רשע ולהוציאו זכאי בדין וכן להתאכזר על צדיק ולחייב אותו בדין.
  ישנם-גברים שאינם יודעים סוד זה שאשה דעתה קלה ומאפשרים לה לעשות ככל העולה על רוחה ללא גבולות, כאשר טענתם בשביל שלום בית,  אני סומך עליה, או פשוט אין להם זמן בשבילן.
שלוש הטענות אינם נכונות ומופרכות מעיקרן
א.זה לא מביא לשלום בית אלא לחורבן בית, רק שאלה של זמן.
 ב.אשה ללא סמכות פורצת גבולות ללא מעצור כי זהו טבעה כאמור.
 ג. לאלו שאין להם  זמן, יאלצו לבזבז המון זמן וכסף כדי להחזיר את שלום ביתם ולא בטוח,הנושא רחב עוד נרחיב בס"ד!!

 

 

 מהדורה רביעית

בשלום בית:

תקשורת חלק כג' נשים וגברים מדברים בשתי שפות:     

גברים מכוונים למטרות והישגים, נשים מכוונות למערכת יחסים תומכת.
שני גברים סועדים ארוחת צהריים במטרה לדון ביעדי פרויקטים, עסקים או בעיה הדורשת פתרון.
נשים סועדות יחדיו במטרה לטיפוח קשרים, לקבל ולתת תמיכה.
חשוב להן להביע את טיב ליבן, אהבתן, חיבתן ודאגתן. שיחות בין נשים עשויות להיות פתוחות למדי ואינטימיות בפרט בנושא של בינו ובינה, בעיקר כאשר לא זכתה לאוזן קשבת מבין זוגה, זו הזדמנות נפלאה בעבורה להיפתח על מנת לשחרר מטענים ורגשות כאובים.
מעשה-
על שתי חברות שאחת מהן היתה מספרת לרעותה על היחס הקריר והקפוא מבן זוגה וחברתה על טיב מערכת היחסים שזכתה לה ובעיקר בעניינים האישים.
יום אחד היא מגיעה לביתה ומוצאת את חברתה בביתה ודי למבינים!!
מובן-
שיש איסור חמור לדבר בעניינים שיפה להם השתיקה בעיקר שהתוצאות הרות אסון, אולם כאשר אין לאשה אוזן קשבת ותומכת מבן זוגה, אזי המכשול גדול רחמנא לצלן.
נחזור-
בדרך כלל נשים מתעסקות בהתפתחות אישית, פסיכולוגיה ויש להן לכל הפחות תואר מוסמך ביעוץ, לכן מטבע הדברים מעוניינות לתרום ולהעניק.
ועוד-קיים בנשים תכונה לעזור לצורכיהם ורגשותיהם של אנשים אחרים ובעבורן זו גאווה שיכולות להועיל להם וזה לאות אהבה גדולה להציע עזרה וסיוע מבלי שנתבקשו זאת.
למרות שהוכחת היכולת האישית היא בעלת חשיבות רבה בעיני האשה,אולם אין לה כל עלבון בהצעת עזרה ובקבלת תמיכה, מאחר ואינה נתפסת לה כאות חולשה.
לעומת זאת-גבר עלול להיפגע ולהיעלב קשות מהצעת עזרה מבת זוגו ובעיקר שלא ביקש זאת.
בעבורו להזדקק לעזרה זו  חולשה, נחיתות ושאין בת זוגו סומכת עליו שיסתדר בכוחות עצמו.
אין לאשה מושג כלל מה היא רמת רגישותו של הגבר להזדקק לעזרה, מפאת שבעבורה לקבל תמיכה וסיוע אינה אלא נוצה להתקשט בה וזה גורם לה לחוש נאהבת ומוערכת, ואילו הצעת עזרה לגבר עלולה לגרום לו לחוש  מתוסכל, חלש, חסר יכולת ודחוי.
עניין-זה מכעיסו בעיקר כאשר הוא נמצא במערתו [שתיקתו] והאשה דוחקת ומדובבת אותו לדבר ולשתפה בהטרדותיו.
תוך כדי מציקה לו בביטויים כמו-"מדוע אתה לא משתף אותי, אני יכולה לעזור לך" או "איך אני אמורה לדעת מה אתה עובר כדי שאוכל לעזור לך וכ'ו".
אינה מבינה שמתן עזרה וסיוע בעיקר בזמנים הללו רק מציקים ודוחקים אותו להיכנס יותר לתוך מערתו.
העזרה היחידה בזמנים הללו שהאשה תתעסק בענייני הבית ותשדר לו שהיא מסתדרת יפה, זה יכול לעזור לו להשתחרר במהירות  האפשרית, כי בעיה אחת קשה כבר נפתרה לו כאשר יצא ממערתו, וזה לפייס את בת זוגו!! 
תכונות הנשים לקבל ולתת הערכה, אכפתיות ודאגה, לכן נטיתן הטבעית לשפר וליעל אחרים ובעיקר את בן זוגן ע"י הצעות, הערות ומתיחת בקורת, כי בעבורן זה נתפס כעזרה ומתן סיוע על מנת לבנות מערכת יחסים אוהבת ותומכת.
לעומת זאת-תכונת הגברים אם דבר מה פועל כהלכה, אל תשנו אותו. הדחף שלהם-"אל תתקן אותו עד שהוא נשבר או התקלקל".
לפיכך-כאשר האשה מנסה לבקר ולהציע את עזרתה מבלי שנתבקשה, הוא חש כאב פנימי עצור ומרגיש שמתעקשת לתקן אותו, ומקבל מסר חד משמעי-"אתה שבור וחייב תיקון". בתמימותה אין היא תופסת עד כמה ניסיונותיה מלאי הדאגה לעזור, עלולים להכאיב לו ולהשפילו.
נדמה לה שהיא עוזרת לו להתפתח, לעומת זאת הוא מאבד את בטחונו והערכתו העצמית. יוצא-שבהעדר ידיעה בסיסית וחשובה בהבנת תכונות הגבר, קל ביותר לאשה לפגוע בלא יודעין ובלי כוונה באיש שמעניק לה יותר מכל.
עניין-זה מצוי בעיקר בנושא של חינוך הילדים כאשר האשה סותרת את דבריו לעיני הילדים, לוקחת את התפקיד האבהי שזו תכונה מיוחדת שרק הוא יכול להעניק לילדיו ומסרסת אותו לעיניהם. חשוב-
לדעת ולזכור שאין נזק חמור לנפשות הילדים, מכך שבני הזוג פוגעים ומשפילים זה את זו לעיניהם וכתוצאה מכך- הם מורדים ,יוצאים לרחוב החופשי, מתחברים לחברה רעה, פורשים מהיהדות ומדרך הישר על מנת לנקום בהורים ובעקיפין בעצמם. בדרך כלל-
מי שמחל על כבודו והשתדל לא להחזיר מלחמה, כאשר הילדים גדלים ומקבלים עצמאות הם הולכים ומתחברים אליו דווקא, כי הוא לא פגע בדבר  היקר להם!!
נחזור-כאשר האשה לתומה מציעה את עזרתה בלי שנתבקשה, אין לה מושג עד כמה הערכתה יורדת בעיניו ומצטיירת כביקורתית ובלתי נאהבת.אף-על-פי שתמיכתה נובעת מאהבה, הצעות לעולם מעליבות ומכאיבות לגבר.
תגובותיו עלולות להיות קשות, בפרט אם היה נתון לביקורת בילדותו, או אם היה עד לביקורת בילדותו, או אם היה עד לביקורתיות מתמדת של אמו כלפי אביו.ישנה חשיבות רבה לגברים להוכיח את מסוגלותם ולהגיע ליעדים בכוחות עצמם ללא עזרה ואפילו כאשר מדובר בדבר פעוט כגון נסיעה ברכב למסעדה וכ'ו. יתרה מכך-
גבר עלול להיות רגיש ביותר ביחס לדברים קטנים יותר מאשר בדברים גדולים כגון- כשמעירים לו על אופן נהיגתו, או מדריכים אותו כיצד להגיע ליעד.
עומק העניין-הוא חש- "אם אי אפשר לבטוח בו בדברים פעוטים כמו לנסוע לאירוע וכ'ו, כיצד ניתן לסמוך עליו שיצליח בעניינים חשובים יותר"?!!
כמו כן-גברים גאים להיות מומחים בכל התחומים, במיוחד לכל הקשור בתיקונים מכנים, מציאת אתרים, מסעדות בדרך ומקומות בילוי.
כל הפתרונות לכל הבעיות נמצאות אצלם או לכל הפחות בהישג ידם, לכן בטבעם קשה להם לקבל עזרה ובפרט שלא ביקשו.
העזרה הגדולה שהאשה יכולה להעניק לגבר, שתתייחס אליו כאל בוגר ותקבלו כפי שהנו בלי שתציע לו עצות ותמתח עליו ביקורת.
החידוש הגדול-דווקא מנקודה זו יעשה שינוי בהמון תחומים כדי להוכיח את יכולתו  ומסוגלותו על מנת להיות ראוי לעוד הערצה, עידוד ותמיכה!!
לעומת זאת-גבר שאינו יודע את האופי המיוחד של האשה ובאיזה אופן היא שונה ממנו, הוא עלול להזיק לה ,להרוס אותה ולחשוב שעוזר לה ותומך בה!!
גברים חייבים-לדעת שנשים מדברות אודות בעיותיהן, למען יצירת מערכת יחסים תומכת ואוהבת ולא על מנת לקבל עצות ופתרונות.
כמו כן-פעמים רבות אשה משוחחת על בעיותיה תסכוליה וכ'ו, על מנת לשתף את בן זוגה בקשיי יומה וכאשר גבר לא מודע לסוד ההקשבה, קוטע שוב ושוב את רצף דיבורה ומציע הצעות ופתרונות לבעיותיה, בחשבו שכך יעזור לה ואין לו מושג עד כמה זה מכאיב לה ומצער אותה.
הגבר נחסם כי פתרונו נדחה, וכאבה התעצם כי אינו מבינה.

עצתי-שתאמר בתחילת השיחה שאינה מאשימה אותו וזקוקה לאוזן קשבת בלבד, מדי פעם תעשה הפסקה ותודה לו על הקשבתו עוד נרחיב בס"ד.


מהדורה חמישית

בשלום בית:

מובא ברמב"ם בהלכות אישות פ' טו ה' יט.
"וכן צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו".

מעשה-
באחד שמצבו היה דחוק והוזמן לאירוע משפחתי ואשתו בקשה שמלה חדשה וטענתו שאין באפשרותו.
לאחר שבוע ימים ניגש לרב והתעניין בקניית שני זוגות תפילין, רש"י ור"ת בסכום של עשרת אלפים ₪.
שאלו הרב-"לפני זמן מה טענת שמצבך דחוק"? "נכון, אולם בשביל לרכוש זוג תפילין אני מוכן להתאמץ ולבקש הלוואת גמ"ח ולהשיג את הכסף הנדרש".
"הלא הנך יכול להישאר עם התפילין שלך וקניית שני זוגות תפילין זה חסידות ולא חובה"? ענה-"נכון אבל זו מצוה חשובה".

לפנינו מקרה נפוץ על אדם שהוטעה ע"י יצרו והבין שקניית שני זוגות תפילין זו מצוה יותר חשובה מאשר לשמח את  רעייתו בשמלה חדשה.
אולם-אם היה לומד את רבינו הרמב"ם ביסודיות-
"אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו", כלומר שהיא קודמת לו ומבין שקניית שמלה לאשה מבחינתה זה התפילין שלה ויותר, בוודאי שהיה משנה את דעתו.

מובא בגמרא בחולין פד'- "לעולם יאכל אדם פחות ממה שיש לו, ילבש במה שיש לו ואולם לאשתו ולבני ביתו יותר ממה שיש לו, מכיון שהם תלויים בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם".
יוצא מכאן-שפרנסתו קצובה ע"פ  נתינתו ובאותו שיעור ומידה שמשפיע על אשתו ועל בני ביתו, כך פרנסתו מתרבה או מצטמצמת.

כמו כן-ע"פ גמרא זו,לאשתו ולבני ביתו יותר ממה שיש לו, אם כן היכן הגבול? האם לקחת גמחי"ם ולהיכנס לחובות  בלי סוף? התשובה לכך-
מי שיש לו רצון פנימי ואמיתי להשפיע ולתת, מסייעים לו מן השמים  להשפיע  בקלות ולתת בלי גמחי"ם וחובות.
הראיה-מאברכי הכולל שחיים בדוחק גדול ומצליחים להשפיע  לבני ביתם ולספק  לנשותיהם את כל מחסורן ובלי חובות.

מובן-שהאשה אמורה להסתפק במועט ולא לדחוק את הבעל כדי לספק לה את כל צרכיה על חשבון לימוד התורה או לעבוד עד השעות המאוחרות ולבטלו מתפילה ומקביעת עתים לתורה. כל עניין-
נידון לגופו וע"פ דעת תורה שמכירה את הנפשות הפועלות מקרוב.

מעשה-באחד שטען שנותן לרעייתו בלי גבול וסה"כ מבקש מעט שקט ואין לו.עניתי-רעייתך אינה זקוקה  לכספך או לעוד מכונית חדשה וכ'ו.
מה היא רוצה? זקוקה לך, ליחס, חום ואהבה.
לפתע פרצה בבכי-זה מה שאני מנסה להעביר לו במשך שנים והוא לא מבין.עומק העניין-כל נתינה גשמית שאינה מלווה בתשומת לב ובהערכה הראויה, גוררת עמה מרמורים ומשקעים קשים ומתפרשת לאשה כניצול ולקיחה כדי להתפטר ממנה ולצאת ידי חובה, כמו במקרה הנ"ל כדי לקנות מעט שקט ואנוכיות.
יתרה מזו-
פעמים בן הזוג נמצא המון שעות מחוץ לבית כתוצאה מעיסוקו, לימודו וכ'ו, בעיקר אלו שזכו לזכות את הרבים, הם בדרך כלל בעלי החסד הגדולים בחוץ. אולם-את עיקר חיובם לבת זוגם ולילדיהם מזניחים ואינם מקיימים. "מאמינים שבזכותם העולם קיים, רק חבל שעדיין לא גילו אותם". מטבע הדברים מצפים לכבוד גדול כשמגיעים לביתם כפי שהורגלו בחוץ וגם לא יזיק שיפרסו להם את השטיח האדום ויעניקו להם את הכבוד הראוי ויכריזו עליהם בחוצות  העיר,
"ככה יעשה לאיש וכו'".
ע"פ סברתם, בת זוגם חייבת להעריך ולהודות לקב"ה בלי סוף על הזכות הנפלאה  שזכתה לצדיק קדוש כזה ואם לאו, מכריזים עליה כפוית טובה. פוגעים ומשפילים אותן עד כדי שפיכות דמים וכשמציעים להם ללכת ליעוץ זוגי, טענתם שהם המושלמים ובת זוגם החולה.
איני-עושה הכללה חלילה, אבל בדרך כלל- כך הם פני הדברים ולא חידשתי דבר כידוע.
מובן-שלדאוג לפרנסה  או לזכות את הרבים זו מעלה וזכות גדולה ושכרם לאין קץ וערוך וזה מחייב כמובן מסירות נפש והקרבה גדולה מצד בת הזוג,כמו לתמוך ולעודד בפרט כשיש היעדרות ארוכה וחוסר עזרה ותמיכה בבית.
אולם-יש לזכור שכל מצוה,חסד ונתינה שמשפיעים בחוץ על חשבון הבית, אלו עבירות ולא זכויות, כי המחויבות לבית היא קודמת לנתינה בחוץ.
וכן-כשיש שלום בית יש ס"ד בהשפעה בחוץ.
חכם עיניו בראשו לכלכל  מעשיו ביושר ובמשפט ע"פ תורתנו הקדושה וישא ברכת ה'.

פינת ההלכה!!

א. מצות ספירת העומר החל ממחרת יום טוב ראשון של פסח מליל ט'ז בניסן עד גמר שבעה שבועות.

ב. מי שנמצא במקום מטונף כגון בבית האסורים,יכול לספור את העומר בלא ברכה,כדי שלמחרת יספור עם ברכה,
[במקום נקי כמובן].

ג. נשים פטורות ממצות ספירת העומר.

ד. מצוה לחנך את הקטנים לספור את העומר בכל יום בברכה.

ה. קטן מתחת לגיל מצוות אם שכח יום אחד לספור את העומר,יכול להמשיך לספור את העומר בברכה משום חינוך.

ו. קטן שהגדיל בתוך ימי הספירה ונעשה לבר מצוה אע"פ שעד כה ספר בברכה,יש להורות לו מכאן ואילך לספור בלי ברכה.

ז. מצות ספירת העומר צריכה להיות מעומד,ומצוה על כל אחד לספור את העומר בעצמו.

ח. זמן ספירת העומר בלילה בצאת הכוכבים,ואם שכח לספור בלילה הולך וסופר כל הלילה.

ט. יש נוהגים לספור אחר קדיש תתקבל של תפילת ערבית,ויש נוהגים אחר עלינו לשבח.

י. אם שכח, הזיד, או טעה לילה אחת ולא ספר את העומר,ולא תיקן גם למחרת ביום,מכאן ואילך יספור בלי ברכה.

יא. מי ששכח לספור את העומר,יש לו אפשרות לתקן למחרת ביום ויספור בלי ברכה,ובצאת הכוכבים יכול להמשיך לספור בברכה.

יב. מי שמסופק אם בלילה הקודמת ספר נכון או לא,וביום לא תיקן,יכול להמשיך לספור את העומר בברכה.

יג. וכן אם היה עומד בבין השמשות [אחר השקיעה], ונזכר בבירור שלא ספר אמש את העומר,יספור מיד את העומר של אמש בלי ברכה,ובצאת הכוכבים יספור בברכה.
מכאן ואילך יזהר לספור את העומר בצאת הכוכבים.

יד. הטועה בספירת השבועות ואת הימים מנה נכון,העיקר להלכה שיכול להמשיך לספור בברכה.

טו. אונן שמתו מוטל לפניו פטור מכל מצוות התורה,יספור את העומר ביום בלי ברכה לאחר קבורת המת,ואז יספור מכאן ולהבא בברכה.

טז. חולה שלא ספר את העומר בלילה מחמת חוליו,יספור ביום בלי ברכה,ואז יוכל להמשיך לספור בברכה.

יז. מי ששאל אותו חברו אחר השקיעה,כמה הלילה לספירה?
ועדין הוא לא ספר את העומר,ישיבנו אתמול היה כך וכך לעומר,שאם יאמר לו היום כך וכך,לא יוכל לספור את העומר בברכה,שהרי כבר ספר.

יח.מי ששאלוהו כמה היום לספירה אחר צאת הכוכבים,והשיב את מספר הימים בלי השבועות.יכול להמשיך לספור בברכה.

מהדורה שישית
בשלום בית:

יש שמפתחים חרדה עצומה ומגיעים עד כדי דיכאון כאשר שערות ראשם או זקנם מתחילים להלבין.
חרדות אלו מתעוררות מהפחד מהמוות ולאו דווקא ממחלות שונות.
כאשר מתעורר פחד זה, שום הסבר שכלי לא יצליח להרגיע את האדם ויהיה נתון בחרדה עצומה עד כדי שיתקשה לתפקד רחמנא לצלן.
הסברנו בעבר כי התקפי פאניקה שאינם התרחשו בעקבות היחשפות למצב מפחיד, זה ביטוי לבעיות רגשיות.
נחוץ לטפל ולהתמודד גם עם הבעיות המקוריות, כדי שהתקפי הפניקה יפסקו והוא העניין בפחדים וחרדות מהמוות.
אף שבסופו של דבר הדרך להצליח, זה להתעמת חזיתית עם אפשרות המוות, בכל זאת נחוץ לברר אם אין בעיות רגשיות אחרות וחרדות מוסתרות שהאדם מנסה להדחיק והן באות לידי ביטוי בחרדה מפני המוות.
זה עשוי להיגרם עקב תסכולים על החמצות בחיים ואכזבות מהישגים שלא הצליחו להשיג וכאשר מבחינים שמתקדמים לעבר הזיקנה, המציאות טופחת על הפנים ומכה בעוצמה, מתקשים להשלים עם העובדה על חוסר הצלחה.
פעמים מדובר בנקיפות מצפון קשים על מעשים שהאדם עשה בעבר הרחוק ואז לא היה בו את האומץ להתעמת עמם בצורה נכונה וישירה, לכן ייסורי המצפון וחוסר ההשלמה באים לידי ביטוי בפחד מפני המוות ומה שאחריו. כאשר מגלים את האמת המסתתרת אחרי החרדות ולומדים להתמודד עמה, בדרך כלל עוצמת הרגשות נחה מזעפה והחרדה דועכת וקל יותר להביט למציאות בעיניים ולהתמודד עמה ללא פחד.
מן הראוי להדגיש שבנוגע לכל החרדות שציינו עד כה, יש אדם שסובל מחרדה אחת או שתיים ויש שהוא מוצף בחרדות רבות והוא חי בלחץ תמידי בלתי פוסק. הדברים אינם פשוטים ובכל מקרה יש לדון לגופו של עניין ולשקול כיצד לנהוג ומהיכן להתחיל לפעול.
רק כשמצויה בידנו תמונה כללית מקיפה ותוכנית ברורה ומגובשת, נכון להתחיל לפעול.
כמו בכל דבר מבחן התוצאה הוא הקובע ואם הגשת טיפול שנקטנו עזרה לסובל להיפטר מהפחדים והחלישו את החרדות,הרי זו הוכחה שגישתנו הייתה נכונה לגבי מטופל זה.
אך אם לא נראה שום שינוי, יש צורך לחזור ולבדוק האם מסתתר מאחורי הפחדים והחרדות דברים נוספים ולנסות לגלות ולחשוף אותם ולטפל גם בהם.
רבים מאלו שעברו אסון או חרדה מסוימת, נוטים בדרך כלל להסתבך בפחדים וחרדות וזה לא משנה אם המקרה היה  ממוות בעריסה, חנק ממאכל שלא ירד למקום הנכון, נפילה מכיסא  או שולחן והסתיים בזעזוע או מוות רח"ל.
טבעי שהקרובים יפתחו חרדה ואולם אם החרדה אינה פוחתת עם הזמן, או אם הפחדים מחריפים ומתחילים להיות מטרד בחיים,מומלץ לטפל בהם.
יש לציין:
א.כאשר אדם מפתח פחד ממחלות והוא עסוק כל הזמן בדאגה  למצב בריאותו, עצם הדרישה והבדיקות הרפואיות כדי לוודא שהכל תקין, מקבעות את הפחדים  במוחו והן האחראיות להמשך טיפוחם וצמיחתם.
 ב. כדי להשתחרר מהפחד, הסובלים צריכים עידוד רב וחיזוק להתאפק ולא לדרוש ברופאים ויהי מה.
כמו כן עליהם לחדול מלבקש מאחרים שירגיעו אותם, כי הסבל שיסבלו בתחילה יביא להם את הרוגע בהמשך.
 ג. פעמים הפחדים ממחלות הם כיסוי לבעיות רגשיות שהודחקו ולא טופלו כראוי,או שהם משמשים פתרון יצירתי לבעיה אחרת, בכך שהסובל מפיק רווח משני וסמוי בעיסוקיו בפחדיו. במקרים הללו, כל זמן שלא יטפלו בבעיה המקורית, יהיה בלתי מן הנמנע להיפטר מן הפחדים.
 ד. הצו האלוקי-"ונשמרת מאוד לנפשותיכם", מוטל עלינו רק במה שנוגע לשמירה מפני דברים שנחשבים מסוכנים והיזיקם שכיח, אבל בדברים שאינם שכיחים, אדרבה, מי שדואג עליהם יראתו מוגדרת כ"יראה שוטה",כמוכח בעלון הקודם, לפיכך עלינו לעשות הכל כדי להתגבר עליהם ולמגרם כליל. ישנו היבט חשוב הקשור לעניין זה שעד כה לא התמקדנו בו והוא-"המלכודת המחשבתית". התמודדות זו היא חלק מחיינו ופעמים אנו מסתבכים במלכודת מחשבתית וככל שאנו רוצים להפסיק לחשוב על דבר מסוים ולהסיח את הדעת ממנו,אנו הולכים ומסתבכים באותה מחשבה דווקא.
לתופעה זו בהתמודדות עם פחדים באופן הנכון ולהיחלצות ממלכודת זו,נקדיש את העלונים הבאים בס"ד.
נקדים-
אם נבקש מאדם לעבור מקצה החדר לקצה השני ושיקפיד ללכת בתוך פס שרוחבו שלושים ס"מ למשל, סביר להניח שיצליח.
אולם אם נבקש שילך בין שני בניינים בגובה של עשר קומות, על גשר צר באותו רוחב, סביר להניח שלא יסכים לעשות זאת וגם אם כן, הסיכוי שיפול גדול יותר מאשר שיצליח.
מדוע? כאשר אנו לא מפחדים, אנו צועדים בבטחה ולא חושבים כלל על אפשרות נפילה, לכן אין שום סיבה שניפול.
אולם כאשר החרדה בלבנו מתגברת עקב המחשבה המחרידה על מה שעלול לקרות אם חלילה ניפול מגובה רב, אנו מתחילים להיזהר ולשמור את צעדינו ומרוב זהירות שמירה שלא ניפול, אנו מנסים לאזן את עצמנו ואזי ההליכה הספונטנית שלנו נפגעת והסיכוי ליפול הולך וגדל.
יוצא-שאותן פעולות שאנו נוקטים כדי שלא ליפול, הן הן הגורמות לנו ליפול.לכן מי שלא רוצה ליפול צריך להגיע למצב שהאפשרות ליפול לא תעסיק אותו כלל ולא תטריד את שלוות נפשו ואזי הוא יוכל לצעוד בבטחה וברגיעה ויצליח בנקל לעבור את הגשר בלי ליפול.
זו בדיוק דרכם של הלוליינים המצליחים ללכת על חבל דק בלי ליפול, נוסף על כישוריהם לשמור על שיווי משקל.
הם אינם מאפשרים למתח ולפחד להיכנס אל ליבם בעיקר כאשר הם הולכים על החבל.
הם פשוט מצליחים להביא את עצמם למצב שבו אינם חושבים כלל על אפשרות שיפלו, מאחר שהם יודעים שברגע שהפחד יכה בהם מכל סיבה שהיא-הם יתחילו להיזהר ותוך זמן קצר יאבדו את האיזון ויפלו.
ברעיון זה שלא לחשוב על מחשבה המעוררת אימה וחרדה שלא ליפול למעשה טמונה המלכודת.
כשאנו מעוניינים להסיח את הדעת מנושא כלשהו, בדרך כלל ניתן לעשות זאת ע"י מיקוד המחשבה בנושאים אחרים.
זאת מאחר שמטבע הדברים איננו יכולים לחשוב בו-זמנית על שני דברים.
אף שכולנו משתמשים באמצעי זה מדי יום ביומו, למעשה העצה הזו יעילה רק עד שלב מסוים וממנו ואילך היא פועלת בכיוון ההפוך.
כל עוד שאנו עוברים במחשבתנו מנושא לנושא, בלי להקדיש לכך תשומת לב מיוחדת, אנו מצליחים להסיח את הדעת מן הדבר שאיננו רוצים לחשוב עליו, אולם כאשר אנו מתמקדים ברצון ובחוזקה להסיח את הדעת, ישנה נקודה שממנה והלאה ככל שנתאמץ יותר לעשות זאת, כך נסתבך יותר במחשבה שממנה  אנו מנסים לברוח.
הדברים נכונים במיוחד כאשר אנו מנסים להסיח את הדעת מתוך לחץ ופחד מעצם המחשבה.
זאת משום –"שהיסח הדעת יכול לבוא רק מתוך היסח הדעת".
אבל כאשר חושבים במלוא הריכוז ובמלוא העוצמה כדי להסיח את הדעת מדבר כלשהו, תשומת הלב שאנו מעניקים למחשבה שאנו רוצים לדחות, פועלת בדיוק בצורה ההפוכה וגורמת לנו שלא נצליח בשום פנים ואופן להסיח את הדעת ממנה.
דוגמא אופיינית להמחשת הרעיון-
אם נבטיח סכום כסף גדול לאדם שלא יחשוב על דוב לבן, ברגע שיעצום את העיניים מיד יחשוב על זה,מאחר שהדוב הלבן כבר בראשו וככל שינסה לא לחשוב עליו,הוא יחשוב עליו יותר. מלכודת זו בולטת בעיקר בנושא של פחדים.
כאשר אדם נתקף בפחד וחושש שיקרה לו דבר מסוים, כמו-להתרגש בעת פגישה חשובה, ככל שינסה לדחות מחשבה זו, דווקא ניסיון זה יגרום לו להתבייש ולהסמיק יותר.
אולם אם יצליח להביא את עצמו לחשוב שלא נורא אם יתרגש ויסמיק, אפשרות הבושה לא תלחיץ אותו ויוכל להסיח את הדעת בקלות ולהתגבר על פחדיו.
יוצא-שעל מנת שאדם יוכל להיות רגוע יותר, צריך להכין את עצמו להיות רגוע פחות וככל שיירתע יותר מהפחד,יהיה לו קשה להיפטר ממנו.מעבר לגבול מסוים לדחות מחשבה כלשהי, כל המוסיף גורע וכל הגורע מוסיף.מי שנזהר יתר על המידה,סיכוייו להיכשל גדול יותר ממי שנזהר פחות.זו היא בעצם הבעיה העיקרית והגדולה ביותר של רוב הסובלים מפחדים.
אילו יכלו להסיח את הדעת בקלות ולא לחשוב על אפשרות שיותקפו בפחדים,יכלו להיות הרבה יותר רגועים והיו שולטים בפחדים,אולם מפאת הקושי להסיח את הדעת בקלות, הם מדמיינים שוב ושוב את מצבי החרדה ועצם דמיונות אלו,גורמים להם להצפה קשה של רגשות אימה ופחד כאמור.
גם בהתמודדות עם מחשבות אסורות, ישנו גבול מסוים שנוכל להסיח את הדעת מהן, אולם מעבר לכך,עצם הפחד והחרדה על דחיית המחשבה היא מתהפכת ומתעצמת בנו.
כדברי בעל חובת הלבבות-"מן הזהירות שלא תרבה להיזהר".
מסיבה זו, יש מקרים שכדי לעזור לאדם להסיח את הדעת ממחשבה מסוימת שמעוררת בו חרדה, נחוץ להתחכם ולצוות עליו שדווקא יחשוב עליה.כדי לעזור לו לא לחשוב בעניין מסוים, מדריכים אותו בכיוון ההפוך ומכניסים אותו באופן שיטתי למלחמה שמטרתה-כן לחשוב, וכאשר הוא יכשל  ינצל מבעייתו.
להמחשת הרעיון נביא את אלו שאינם מצליחים להירדם ושוכבים במיטתם במשך שעות ארוכות ללא שינה.
ההסבר לבעייתם הוא- מפאת שהאפשרות לשקוע בשינה ולהירדם רק כשאנו מצליחים להסיח את הדעת מכל המחשבות, ולעומת זאת- מי שמתוח ודרוך ומנסה כל הזמן לבדוק אם הוא מצליח להירדם או לא, המתח הרב שבו הוא נתון והריכוז המחשבתי הגבוה, גורם לו להישאר ער דווקא והם המונעים ממנו לשקט בשינה ומחבלים בכל סיכוי שירדם. לפיכך-
אחת הדרכים המועילות לגאול אותם מצרתם, להביאם לידי כך שלא יהיה אכפת להם שלא להירדם, "הפוך על הפוך" ממש. לסיכום:
א. כשמחליטים מכל סיבה להפסיק לחשוב בעניין מסוים, אין לנו קושי להיפטר ממנו, אולם עד גבול מסוים.
כאשר הניסיון להסיח את הדעת נעשה מתוך אילוץ, לחץ וחרדה, יקשה עלינו להתגבר  ולהתעלם מהמחשבה וככל שהלחץ יהיה גדול יותר כך סיכויינו להצליח בדחיית המחשבה אפסי יותר.
 ב. המאמץ שלא לחשוב מחשבה מסוימת, הוא מלכודת אכזרית וחסרת רחמים.
גם אלו שלחוצים מאוד שלא לחשוב מחשבות זרות ואסורות חלילה, [בעיקר בזמן תפילה וכ'ו],מתמודדים עם מלחמה לא קלה.
לכן העצה היא כמו בהתמודדות עם פחדים, כדי לגרשם, חייבים לפעמים לקרבם ולחבקם, כך בהתמודדות עם מחשבות אסורות, כדי להחליש את השפעתן, חייבים לפעמים להפסיק לברוח מהן.
לפיכך-יש מקרים מסוימים שבהם ניתן לעזור לאדם להסיח את דעתו ממחשבה  שמעוררת בו חרדה, להתחכם ולצוות עליו שלא להסיח את הדעת ממנה וכאשר הוא יכשל ולא יצליח לעשות זאת, ממילא ינצל מבעייתו, [מספר אפשר לצאת מזה], בהמשך נאריך בס'ד בעניין הסוד-
"המלכודת המחשבתית".


מהדורה שביעית
בשלום בית:

תקשורת חלק לב', נשים וגברים מדברים בשתי שפות:

מובא במשלי כ"ה-"אם רעב שונאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חתה על ראשו". כלומר-אם יש לך שונא וברצונך להכאיב לו במיוחד, החזר לו טובה תחת רעה, הוא ירגיש הרבה יותר כאוב, מבוזה ומושפל מאשר שתחזיר לו מלחמה שערה.
סבל זה הוא רב בעבורו עד כדי שהיה מעדיף לקחת גחלים, לשפוך על ראשו ולא להרגיש השפלה כזו וזה סוד יקר וחכמה  נפלאה!!
רוב האנשים נכשלים [בפרט בבית] מדי פעם בדברים מעליבים ופוגעים ללא שימת לב.
בעיקר כאשר נפגעו מדבר מה, היצר מפתה אותם להחזיר ולגמול באותו מטבע על מנת לחנך ולהעמיד את הדברים על מקומם.
תגובה זו מקורה מרגש פגוע ומכניסה אותנו לוויכוח וריב שהתוצאה אינה ידועה מראש ובדרך כלל מותירה את כולנו פצועים וכאובים.
מובא באשת חיל-"גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה".
השאלה-
אם גמלתהו טוב, וודאי שלא רע, אם כן מה היא תוספת הלשון ולא רע? אלא מלמד אותנו שלמה המלך חכמה נפלאה לאיש ולאשה,[חשוב שכל אחד יקח את הבנת הפסוק לעצמו ולא ישתמש בזה נגד בן/ת זוגו]. האיש אמור ללמוד-שגם כאשר הוא חושב שהאשה גומלת לו רע, ידע שע"פ האמונה הפשוטה זה רק טוב בעבורו, לכן כתוב- "גמלתהו טוב ולא רע". כלומר- גם הרע הוא הטוב המוחלט בעבורו.
מאחר ושורש האשה בספירת המלכות לכן היא כלי מעביר את רצון ה' יתברך ואין לה מעצמה מאומה כידוע ליודעי חן. לפיכך האשה מברכת בברכות השחר-"ברוך שעשני כרצונו" [כחפצו], שזה כלי מעביר את רצון השם כאמור. לעומת זאת-
פסוק זה מלמד את האשה, כיצד להיות אשת חיל אמיתית. כלומר-גם כאשר הבעל גומל לה רע, היא אמורה להחזיר לו בטוב. וזה עומק הבנת הפסוק-"גמלתהו טוב ולא רע", כלומר-אפילו כאשר גומל לה רע, מחזירה לו בטוב ומתוך רצון טוב ועליה נאמר-"אשת חיל עטרת בעלה". כאשר אנו זוכים לקבל ולא להחזיר, אנו מונעים פגיעה משני הצדדים ומעלים את רמת הנישואין לגבהים ורמות שאין כדוגמתה.
לפיכך-
כאשר בן זוגך פוגע בך או אומר דבר מעליב הגיבי כך- "אי". אם הוא ממשיך לפגוע, תמשיכי לומר- "אי אי זה כואב", וצאי מהחדר.
כאשר אינך מחזירה לו או מענישה אותו על התנהגותו, את שומרת על כבודך, מאפשרת לו להגיע לתובנה זו לבד ולהבין את הפגיעה שלו בלי שתלמדי אותו לקח.
זה יכאיב לו הרבה יותר מאשר שתחזירי לו בפגיעה ובעלבון משלך, ככתוב-"כי גחלים אתה חתה על ראשו".
פשוט לומר "אי", לשתוק ולאפשר לו זמן למחשבה. אם קשה לך, צאי מהחדר והוא יבין לבד את טעותו ויתחרט על כך וודאי. רק הישארי בצד הניפגע ולא הפוגע.
התוצאה-
הערכתך תעלה לגבהים, החיבור,האינטימיות והזוגיות יעפילו לרמות חדשות. בדרך כלל כשפוגעים בנו, האינסטינקט הראשון לענות בפגיעה חוזרת.
יתכן שבתוך תת-מודענו אנו נמשכים לדרמה, ריגוש ואולי גם לשחרור רגשות, אולם המחיר שאנו משלמים יקר ורב ואינו משתלם.
שתיקה בזמן מריבה מביאה לכאב לזמן קצר ולאחר מכן להנאה וסיפוק לימים רבים.
לעומת זאת-
תגובה של כעס בזמן מריבה מביאה לסיפוק לזמן קצר ולסבל וייסורים לזמן ארוך. לכן הדרך הטובה והיעילה להימנע מתגמול וממריבה ממושכת היא לומר- "אי" כשבן זוגך פוגע בך או מכה בך מילולית, ולעזוב את החדר כדי שלא תתפתי להחזיר לו בהערה מעליבה.
פשוט תאמרי- "אי", וזה יכאיב לו הרבה יותר מאשר שתפגעי בו ובהבטחה וזה סוד יקר.
בדרך זו את מוציאה את הכאב בלי לפגוע בו ואינך צריכה להסביר לו מדוע המילים הללו פוגעות ברגשותייך או לדרוש ממנו התנצלות, הוא יבין זאת לבד.
הרגש הטיבעי להסתיר את נקודת החולשה שלנו כדי שניראה בלתי מנוצחים ובעיקר נשים חושבות כך, שאם איש לא ידע שנפגעו זה יראה כאילו שלא נפגעו כלל, נכון? לא נכון. בן זוגך יודע בדיוק את נקודת הרגישות שלך כפי שאת מכירה את נקודת החולשה שלו, לכן כשאת אומרת "אי", אינך משחררת לו כל מידע חדש.
גם כשהוא עשוי להיראות לך כאויב בקרב, זכרי שהוא אינו כזה, שניכם באותו הצוות וחשיפת נקודת החולשה שלך תזכיר לו זאת.
זכרי-
כשאינך מחזירה, מאשימה, פוגעת וצועקת, בין זוגך יזכור רק את נזיפתו ופגיעתו, לכן רק כאשר אינך מגיבה לו,הוא מתמלא בחרטה ומבוכה על התנהגותו הדוחה.
לדוגמא-
כשבן זוגך מעיר לך בדבר מסוים, במקום לומר לו-"גם אתה לא מושלם", תאמרי רק-"אי תודה", אבל לא בציניות.  
כי ברגע שתחזירי לו כגמולו, הוא עלול לחשוב שנהג נכון, להצדיק את מעשיו ולטעון שזה מגיע לך ורק בדרך זו את מבינה, ולא יתעורר להטיב את מעשיו וחבל.
כשאת נמנעת מהערה לא נעימה, את חוסמת בעדו למצוא סיבות כדי להצדיק את מעשיו ואת התנהגותו הדוחה כדי להגן על עצמו מהערתך המשפילה.
את פשוט משאירה לו מרחב שקט כדי להתמודד עם הפגיעה המכוערת שלו, שעתה פגע באשה שאוהב אותה מכל. כשאת פולטת הערה מעליבה, רבים הסיכויים שבעלך יגיב באותה מידה כדי להחזיר לך חזרה.
לכן בכל פעם שאת פוגעת בו, אפילו אם הוא החל בזה, את פשוט מספקת לו סיבה טובה כדי להכות בך שנית. איני אומר-
שאת אחראית על מעשיו או אשמה בכל חלילה, כי זה לא נכון.
גם בעלך צריך וחייב להשתנות בהמון תחומים, אולם על כך אין לך שליטה ובפרט שזה לא תפקידך.
במקום לבזבז כוחות ואנרגיות על מה בן זוגך צריך להשתנות, קבלי אותו כפי שהוא ושמרי את כוחותייך לשיפור אושרך.
כאשר תקבלי אותו כפי שהנו בלי רצון לשנותו, הוא ישמח לשמוע את דעתך כדי לשפר את עצמו ולהיות ראוי להערכתך.
על מנת למנוע ריבים ומאבקים נוספים, עדיף לשתוק או להשתמש בעצה שכתבנו ולומר-"אי" ולתת לו לחוש רגשי אשם בלי לספק לו סיבות נוספות להמשיך להילחם.
כשאת אומרת "אי" ולא יורדת לרמה שלו, את שומרת על ערכך וכבודך העצמי מרקיע שחקים.
מלת קסם זו מחזירה את השלווה והשקט במהירות לבית ומאפשרת לך להיות כנה עם רגשותייך ולכבד את עצמך כאשה רכה, עדינה ומקבלת כפי שבן זוגך משתוקק, מבלי לפגוע באדם היקר לך.
גישה זו דורשת בגרות רבה, יוצרת אינטימיות וחיבור מיוחד שעליו חלמת ויהפוך אצלך לטבע שני.
כמובן שעצה נפלאה זו היא טובה גם לגברים, [אני אישית השתמשתי בה וראיתי נפלאות].
הדגשנו נקודה זו לנשים, מפני שהגברים בטבעם חלשים וחסרי בטחון וזקוקים לאשה חלשה ולא גברתנית, על מנת להעלות את הערכתם העצמית על מנת שיוכלו להתייחס לנשותיהן בכבוד, ברוך ואהבה, ורבים הסיכויים שגם הם ילמדו כיצד להיזהר בדבריהם ולכבד את האדם היקר להם מכל, עם תפילה התמדה וסבלנות זוכים וודאי.
נציין נקודה חשובה נוספת-
העצה שהעלנו היא טובה ומועילה בזמן כעס ומריבה, כדי לא להחריף את המצב.
אולם לאחר זמן שנרגעים הרוחות, רצוי וחובה לשבת, לשוחח ולהוציא את כל הכאבים שמציקים לנו וללבן דברים וכמובן ברוח טובה ומקובלת ולא להשאיר בפנים רגשות כאובים.
מפני שכל רגש שדוכא בנפש,
מצטבר לו במשך הזמן עוד פגיעות וחסימות, ולאחר זמן פסולת ריגשית זו פוגעת בנו מבחינה נפשית ורפואית ומתפרצת החוצה ופוגעת גם באחרים ופעמים הנזקים קשים ובלתי הפיכים.
כמו פחדים, חרדות התקפי פניקה ולבסוף נזקקים לתרופות, טיפולים רפואיים, נפשיים ועוד
רחמנא ליצלן.
במידה ושוב מתלקח וויקוח ומריבה ולא מצליחים לתקשר בצורה בוגרת ומכובדת, כדי למצוא עצות ופתרונות מעשיים, חובה לערב סמכות מקצועית ולא לסבול עם פסולת ריגשית זו בשום אופן.
נקודה נוספת:
בכל אדם קיים באחוז מסוים רדיפה עצמית, להרגיש חסר ולא מוצלח, בפרט פרפקציוניסטים [דורשי שלמות].
נשים בעיקר סובלות מהרגשה קשה זו שמלווה בתחושת תסכול של  חוסר  שלמות, מדוע?
עומק העניין,

ישנה תכונה חזקה בנפש האשה ושלא בבחירתה לקבל "חן וחשיבות" ובעיקר בעיני מהבעל, להרגיש לפני הכל ומעל הכל, ותכונה זו היא צורך רב בעבורה.
מצד אחד תכונה זו דוחפת אותה  לשלמות ומצד אחר לתביעה וביקורת עצמית המביאה לרדיפה עצמית. בעיקר כשנפל בגורלה בעל בקורתי שמעיר ומבקר ללא מעצור
וללא רחם.
כי למעשה התנהגותו מחזקת לה את הרגשתה, מורידה את ערכה וביטחונה, מעצימה לה את רדיפתה ומאמת לה את צדקותה בחוסר הצלחתה.
ככל שטענותיו חוזרות ונשנות ואפילו בצדק, גוברת ומתעצמת בה הרדיפה העצמית עד שנחלשת ומגיעה למצב של חרדות, ייאוש,
מרירות ודיכאון.
ישנן נשים שמקבלות טיפול ריגשי במצב הטוב ובמצב הגרוע נכנסות למרה שחורה, אפאתיות ונזקקות לטיפול תרופתי ופסיכיאטרי, ומגיעות לחוסר תפקוד עד למצב של איבוד הדעת.
מובן שלגביה אין הבדל בסיבות ובמניעים  שהבעל מעיר לה ואפילו אם זה בצדק ובתמים, כי מיד נפשה נפגעת ומתכווצת, רואה את עצמה בצורה שלילית ושאינה מוצלחת וחשובה בעיני בעלה ומאבדת את הכח והחשק לחיים.
בדרך כלל גברים ביקורתיים הם בעלי אופי חלש שסבלו בילדותם מחינוך כפייתי, לכן הערכתם העצמית ירודה ומנסים להעלותה ע"י הערות וביקורות ורק כלפי חוץ הם משדרים חוסן וביטחון שיקרי.
הם מומחים בלתפוס את נשיהן בשעת כשלון כדי לגנותן-"אמרתי לך", "את לא שומעת", "ממך לא יצא כלום וכ'ו". אומנם-
קיים קושי מסוים לנשים להודות בכישלונן כדי שהחן והכבוד שלהן לא ירדו ואפילו במעט בעיני בעליהן כי זה בנפשן,כל שכן עם בעלים ביקורתיים שמנצלים את חולשתן.
כי גברים ביקורתיים הם גסים ונטולי רגש ואין להם מודעות  לרגישות נפש האשה, בעיקר כאשר תופסים אותה בשעת כישלון ומאלצים אותה להודות ומדביקים לה תווית של-
"שקרנית".
מאחר וקיים בה את החשש שהערכתה תרד בעיני בעלה, פחד זה מקשה עליה להודות בטעותה עד כדי לשקר ומבחינתה זו האמת, ובעיקר עם בעל ביקורתי.
היא מגיבה בצורה קיצונית והיסטרית עד כדי להגיע למצבים נפשיים קשים כמו- לשנוא את הבעל, את התורה שלו, את הדת, המצוות ואפילו את הקב"ה רחמנא לצלן.
הן פורקות עול, יוצאות לחברה החופשית ומחפשות חיים בדרכים אסורות והרסניות ודי למבינים.
מובן-
שעיקר האיסור כשמעיר לאחר מעשה, אולם אם רואה את אשתו עומדת להיכשל בדבר איסור,צריך להזהירה וכמובן בצורה עדינה, ומכובדת.
שאלה-
האם האשה אוהבת בעל סמכותי? צדקתם כן, לא רק אוהבת אלא חייבת. רבים טועים ומחליפים בין מושג של סמכות לביקורת. עוד נדון בס"ד בהבדלים בין העברת סמכות, להערות ובהשלכות.




מהדורה שמינית
בשלום בית:

תקשורת:מובא במשלי כה'-"אם רעב שונאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חתה על ראשו".
כלומר-אם יש לך שונא וברצונך להכאיב לו במיוחד, החזר לו טובה תחת רעה, הוא ירגיש הרבה יותר כאוב, מבוזה ומושפל מאשר שתחזיר לו מלחמה ונקמה.
סבל זה הוא רב בעבורו עד כדי שהיה מעדיף לקחת גחלים ולשפוך על ראשו ולא להרגיש השפלה כזו וזה סוד יקר וחכמה  נפלאה!!
רוב האנשים נכשלים [בפרט בבית] מדי פעם בדברים מעליבים ופוגעים ללא שליטה. בעיקר אם נפגענו מדבר מה, היצר מפתה אותנו להחזיר ולגמול באותו מטבע על מנת לחנך ולהעמיד את
הדברים על מקומם.
תגובה זו מקורה מרגש פגוע ומכניסה אותנו לוויכוח וריב שהתוצאה אינה ידועה מראש ובדרך כלל מותירה את כולנו פצועים ורצוצים. מובא באשת חיל-"גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה".
השאלה-אם גמלתהו טוב, וודאי שלא רע, אם כן מה היא תוספת הלשון ולא רע? אלא מלמד אותנו שלמה המלך חכמה נפלאה לאיש ולאשה,[חשוב שכל אחד יקח את הבנת הפסוק לעצמו ולא ישתמש בזה נגד בן/ת זוגו]. האיש אמור ללמוד-שגם כאשר הוא חושב שהאשה גומלת לו רע, ידע שע"פ האמונה הפשוטה זה רק טוב בעבורו, לכן כתוב- "גמלתהו טוב ולא רע".
כלומר- גם הרע הוא הטוב המוחלט בעבורו. מאחר ושורש האשה בספירת המלכות לכן היא כלי מעביר את רצון ה' יתברך ואין לה מעצמה מאומה כידוע ליודעי חן.
לפיכך האשה מברכת בברכות השחר-"ברוך שעשני כרצונו" [כחפצו], שזה כלי מעביר את רצון השם.
כמו כן פסוק זה מלמד את האשה, כיצד להיות אשת חייל אמיתית. כלומר-גם כאשר הבעל גומל לה רע, היא אמורה להחזיר לו בטוב. וזה עומק הבנת הפסוק-"גמלתהו טוב ולא רע", כלומר-אפילו כאשר גומל לה רע, מחזירה לו בטוב ומתוך רצון טוב ועליה נאמר-"אשת חיל עטרת בעלה".
כאשר אנו זוכים לקבל ולא להחזיר, אנו מונעים פגיעה משני הצדדים ומעלים את רמת הנישואין לגבהים ורמות שאין כדוגמתה.
לפיכך-
כאשר בן זוגך פוגע בך או אומר דבר מעליב הגיבי כך- "אי".
אם הוא ממשיך לפגוע, תמשיכי לומר- "אי אי זה כואב", וצאי מהחדר.
כאשר אינך מחזירה לו או מענישה אותו על התנהגותו, את שומרת על כבודך, מאפשרת לו להגיע לתובנה זו לבד ולהבין את הפגיעה שלו בלי שתלמדי אותו לקח.
זה יכאיב לו הרבה יותר מאשר שתחזירי לו בפגיעה ובעלבון משלך, ככתוב-"כי גחלים אתה חתה על ראשו". פשוט לומר "אי", לשתוק ולאפשר לו זמן למחשבה.
אם קשה לך, צאי מהחדר והוא יבין לבד את טעותו ויתחרט על כך וודאי, רק הישארי בצד הניפגע ולא הפוגע.
התוצאה- הערכתך תעלה לגבהים, הקשר והחיבור יעפילו לרמות חדשות שלא הכרת. בדרך כלל כשפוגעים בנו, האינסטינקט הראשון לענות בפגיעה חוזרת.
יתכן שבתוך תת-המודע אנו נמשכים לדרמה, ריגוש ואולי גם לשחרור רגשות, אולם המחיר שאנו משלמים יקר ורב ואינו כדאי. שתיקה בזמן מריבה מביאה לכאב לזמן קצר ולאחר מכן להנאה וסיפוק לימים רבים. לעומת זאת- תגובה של כעס בזמן מריבה מביאה לסיפוק לזמן קצר ולסבל וייסורים לזמן ארוך.
לכן הדרך הטובה והיעילה להימנע מתגמול ומריבה ממושכת היא לומר- "אי" כשבן זוגך פוגע בך או מכה בך מילולית, ולעזוב את החדר כדי שלא תתפתי להחזיר לו בהערה מעליבה.
פשוט תאמרי- "אי", וזה יכאיב לו הרבה יותר מאשר שתפגעי בו ובהבטחה וזה סוד יקר.
בדרך זו את מוציאה את הכאב בלי לפגוע בו ואינך צריכה להסביר לו מדוע המילים הללו פוגעות ברגשותייך או לדרוש ממנו התנצלות, הוא יבין זאת לבד.
הרגש הטבעי להסתיר את נקודת החולשה שלנו כדי שניראה בלתי מנוצחים ובעיקר נשים חושבות כך, שאם איש לא ידע שנפגעו זה יראה כאילו שלא נפגעו כלל, נכון? לא נכון. בן זוגך יודע בדיוק את נקודת הרגישות שלך כפי שאת מכירה את נקודת החולשה שלו, לכן כשאת אומרת "אי", אינך משחררת לו כל מידע חדש.
גם כשהוא עשוי להיראות לך כאויב בקרב, זכרי שהוא אינו כזה, שניכם באותו הצוות וחשיפת נקודת החולשה שלך תזכיר לו זאת.
זכרי- כשאינך מחזירה, מאשימה, פוגעת וצועקת, בן זוגך יזכור רק את נזיפתו ופגיעתו, לכן רק כאשר אינך מגיבה לו, הוא מתמלא בחרטה ומבוכה על התנהגותו הדוחה.
לדוגמא- כשבן זוגך מעיר לך בדבר מסוים, במקום לומר לו-"גם אתה לא מושלם", תאמרי רק-"אי תודה", אבל לא בציניות.  כי ברגע שתחזירי לו כגמולו, הוא עלול לחשוב שנהג נכון, להצדיק את מעשיו ולטעון שזה מגיע לך ורק בדרך זו את מבינה, ולא יתעורר להטיב את מעשיו וחבל.
כשאת נמנעת מהערה לא נעימה, את חוסמת בעדו למצוא סיבות כדי להצדיק את מעשיו ואת התנהגותו הדוחה כדי להגן על עצמו מהערתך המשפילה.
את פשוט משאירה לו מרחב שקט כדי להתמודד עם הפגיעה המכוערת שלו, שעתה פגע באשה שאוהב אותה מכל. כשאת פולטת הערה מעליבה, רבים הסיכויים שבעלך יגיב באותה מידה כדי להחזיר לך חזרה. לכן בכל פעם שאת פוגעת בו, אפילו אם הוא החל בזה, את פשוט מספקת לו סיבה טובה כדי להכות בך שנית.
איני אומר שאת אחראית על מעשיו או אשמה בכל חלילה, כי זה לא נכון. גם בעלך צריך וחייב להשתנות בהמון תחומים, אולם על כך אין לך שליטה ובפרט שזה לא תפקידך. במקום לבזבז כוחות ואנרגיות על מה בן זוגך צריך להשתנות, קבלי אותו כפי שהוא ושמרי את כוחותייך לשיפור אושרך.
נכון שתפקיד הבעל בין היתר לשמח אותך, אולם את האחראית על האושר שלך. לכן כאשר תקבלי אותו כפי שהנו בלי רצון לשנותו, הוא ישמח לשמוע את דעתך כדי לשפר את מעשיו ולהיות ראוי להערכתך. כי גבר מעדיף להיות מוחזק כבעל מוצלח ולא נזוף, ובעיקר בנכוחות ילדכם או אנשים זרים.
על מנת למנוע ריבים ומאבקים נוספים, עדיף לשתוק או להשתמש בעצה שכתבנו ולומר- "אי" ולתת לו לחוש רגשי אשם, בלי לספק לו סיבות נוספות להמשיך ללחום.
כשאת אומרת "אי" ולא יורדת לרמה שלו, את שומרת על ערכך וכבודך העצמי מרקיע שחקים. מלת קסם זו, מונעת בעדך מלפגוע באדם היקר לך, מחזירה את השלווה והשקט במהירות לבית ומאפשרת לך להיות כנה עם רגשותייך ולכבד את עצמך כאשה רכה, עדינה ומקבלת, כפי שבן זוגך הכיר אותך ומאז
הוא משתוקק לזה.
גישה זו דורשת בגרות רבה, יוצרת אינטימיות וחיבור מיוחד שעליו חלמת ויהפוך אצלך לטבע שני.
כמובן שעצה נפלאה זו היא טובה גם לגברים, [אני אישית השתמשתי בה וראיתי נפלאות]. הדגשנו נקודה זו לנשים, מפני שהגברים בדורנו הם חלשים בטבעם וחסרי בטחון וזקוקים לאשה חלשה ולא גברתנית, כדי להעלות את הערכתם העצמית על מנת שיוכלו להתייחס לנשיהן בכבוד ובהערכה רבה ורבים הם הסיכויים שגם הגברים ילמדו כיצד להיזהר בדבריהם ולכבד את האדם היקר להם, עם תפילה התמדה וסבלנות זוכים וודאי.
נקודה חשובה-
העצה שציינו היא טובה ומועילה בזמן כעס ומריבה, כדי לא לדרדר ולהחריף את המצב. אולם לאחר זמן שנרגעות הרוחות, רצוי וחובה לשוחח ולהוציא את הכאבים והרגשות השליליים כדי ללבן דברים ולהשתחרר מהפסולת הרגשית.
כמובן ברוח טובה ומקובלת ולא להשאיר בפנים רגשות כאובים. מפני שכל רגש שדוכא בנפש פנימה,מצטבר במשך הזמן עוד פגיעות, משקעים וחסימות, ולאחר זמן פסולת ריגשית זו פוגעת בנו מבחינה נפשית,רגשית ורפואית, ומתפרצת החוצה ופוגעת בנו ובקרובים ופעמים הנזקים קשים ובלתי הפיכים.
כמו פחדים, חרדות התקפי פניקה ולבסוף נזקקים לתרופות, טיפולים רפואיים, נפשיים ועוד רחמנא ליצלן. במידה ושוב מתלקח וויכוח ומריבה ולא מצליחים לתקשר בצורה בוגרת ומכובדת על מנת למצוא עצות ופתרונות מעשיים, חובה לערב סמכות מקצועית ולא להישאר בשום אופן עם פסולת ריגשית זו.
נקודה נוספת- בכל אדם קיים באחוז מסוים רדיפה עצמית, להרגיש חסר ולא מוצלח, בפרט פרפקציוניסטים [דורשי שלמות]. נשים בעיקר סובלות מהרגשה קשה זו שמלווה בתחושת תסכול של חוסר  שלמות וודאות, מדוע?
עומק העניין- ישנה מידה חזקה בנפש האשה ושלא בבחירתה, "למצוא חן" בעיני הבעל, להרגיש לפני הכל ומעל הכל והזדקקות זו היא צורך רב בעבורה. מצד אחד תכונה זו דוחפת אותה לשלמות ומצד אחר לתביעה וביקורת עצמית המביאה לרדיפה עצמית.
בעיקר אם נפל בגורלה בעל נכה רגשי או בקורתי שמעיר ומבקר ללא מעצור וללא רחם.
כי למעשה התנהגותו מחזקת לה את הרגשתה, מורידה את ערכה וביטחונה, מעצימה לה את רדיפתה ומאמת לה את צדקותה בחוסר הצלחתה. ככל שהתנכרותו או טענותיו חוזרות ונשנות ואפילו בצדק, גוברת ומתעצמת בה הרדיפה העצמית עד שנחלשת ומגיעה למצב של חרדות, ייאוש, מרירות ודיכאון.
ישנן נשים שמקבלות טיפול ריגשי במצב הטוב ובמצב הגרוע נכנסות למרה שחורה, אפאתיות ונזקקות לטיפול תרופתי ופסיכיאטרי, ומגיעות לחוסר תפקוד עד למצב של מחשבות אובדניות.
מובן שלגביה אין הבדל בסיבות ובמניעים  שהבעל מתעלם ממנה או מבקר אותה באופן שיטתי ואפילו אם זה בצדק ובתמים, כי מיד נפשה נפגעת ומתכווצת, ורואה את עצמה בצורה שלילית ושאינה חשובה בעיני בעלה ומאבדת בכך את הכח והחשק לחיים.
בדרך כלל גברים ביקורתיים הם בעלי אופי חלש שסבלו בילדותם מחינוך כפייתי, לכן הערכתם העצמית ירודה ומנסים להעלותה ע"י הערות וביקורות ורק כלפי חוץ הם משדרים חוסן וביטחון שיקרי.
הם מומחים בלתפוס את נשיהן בשעת כשלון כדי לגנותן-"אמרתי לך", "את לא שומעת", "ממך לא יצא כלום וכ'ו".
אומנם קיים קושי מסוים לנשים להודות בכישלונן כדי שהחן והכבוד שלהן לא ירדו ואפילו במעט בעיני בעליהן כי זה בנפשן, כל שכן עם בעלים ביקורתיים שמנצלים את חולשתן. כי גברים ביקורתיים הם גסים ונטולי רגש ואין להם מודעות  לרגישות נפש האשה, בעיקר כאשר תופסים אותה בשעת כישלון ומאלצים אותה להודות ומדביקים לה תווית של- "שקרנית".
מאחר וקיים בה את החשש שהערכתה תרד בעיני בעלה, פחד זה מקשה עליה להודות בטעותה עד כדי לשקר ומבחינתה זו האמת, ובעיקר עם בעל ביקורתי.
היא מגיבה בצורה קיצונית והיסטרית עד כדי להגיע למצבים נפשיים קשים כמו- לשנוא את הבעל, את התורה שלו, את הדת, המצוות ואפילו את הקב"ה רחמנא לצלן.
הן פורקות עול, יוצאות לחברה החופשית ומחפשות חיים בדרכים אסורות והרסניות ודי למבינים.
מובן שעיקר האיסור כשמעיר לאחר מעשה, אולם אם רואה את אשתו עומדת להיכשל בדבר איסור,יש להזהירה וכמובן באופן הנכון,לכן

 יש ללמוד כיצד להאיר ולא להעיר,  שבת שלום ומבורך.


מהדורה תשיעית
בשלום בית:

"חז"ל-כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי  עצמו". טבע האדם לראות את הטוב שבו ואת החסרונות באחרים, אך דרך הסתכלותו על הזולת ניתנת לו אפשרות להכיר את עצמו מבחינת-"כל הפוסל במומו פוסל". כל מום וחסרון שאנו רואים בזולת קיים בנו אבל בדקות והעלם. אם היינו שלמים ונקיים מאותן חסרונות ומומים, לא הינו רואים אותם באחרים. יוצא שהצד האחר הוא המראה האמיתית שלנו ודרכו אנו רואים את עצמנו על מנת שנוכל לתקן ולהשלים את חסרוננו. כלל יסודי וחשוב  זה יעזור לנו להעביר בקורת בונה וחיובית שהשפעתה תהיה רבה על אחרים ובעיקר על בן/ת זוגנו. יסוד חשוב זה קיים גם בחינוך הילדים שהמום של ילדינו קיים בדקות גם בנו. לכן כלל זה יכול לעזור לנו על מנת למתן ולאזן את תגובתנו ולהעביר להם מסר מתוך לב נקי ואוהב, בעיקר בדור כה יתום שאינו מסוגל לקבל
שום תוכחה.
יסוד זה הוא נכון ומדויק בעיקר בין האיש והאשה, שהיא המראה הפנימית של הבעל וכן האיש הוא המראה הפנימית של האשה, [כמובא בחסד לאברהם]. אם נתבונן היטב נגלה שמקור ההערות מחסרון שלמות, כדי להנמיך את השני ולהגביה את עצמנו על חשבונו. התובנה שהאחר הוא מראה הפנימית שלנו, מביא אותנו למסקנה אחת ויחידה שלא להעיר שום הערה כלל. גם אם חייבים לא מתוך לחץ וכעס, אלא בהתבוננות והכנה פנימית, שהחיסרון של האחר קיים בדקות גם בנו. בכל עת שרואים דבר מה שאינו כשורה, זה מחייב אותנו לבדוק תחילה בעצמנו כדי למצוא את שורש הפגם בתוכנו, שהרי מה שרואים באחרים זו הבבואה הפנימית שלנו המשתקפת במראה של הזולת. צדיקים שזכו לשבור תאוות ולזכך את הנפש, אינם מסוגלים לראות שום מום וחסרון בשום אדם ואפילו ברשעים, מפני שהמראה הפנימית שלהם נקיה וזכה.דוגמא לכך מצינו במשה רבינו כאשר עם ישראל חטא בעגל צעק לשם למחול להם-"ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת".
מכאן רואים את המסירות נפש של משה רבינו ואפילו על הרשעים שעשו את העגל שעד היום אנו סובלים מזה, ככתוב-"וביום פוקדי וכ'ו",מסבירים חז"ל שאין גזרה יורדת לעולם שלא מצורף איתה חשבון חטא העגל.אולם משה רבינו לא מתייחס לשום סיבה, אלא מסתכל על כל אחד בשורש שורשו שהוא צלם אלוקים ולא שייך אצלו חטא כלל.ע"פ האמונה הפשוטה כל מה שהאדם שומע או רואה ובעיקר באחרים, אלו פרטים שקשורים לתיקון הנפש שלו, כי אחרת לא היו מראים או משמיעים לו.
נציין דוגמא בעניין המראה- היצר החזק באיש- "לראות", ושל אשה- "להיראות". הקושי הוא גדול ושווה לשניהם באותה רמה ועוצמה. אולם קיימת השפעה חזקה וישירה זה על זו. למשל, אשה שמבליטה את עצמה ומכשילה את הרבים, עוון חמור זה קשור גם לבעל ומחייב גם אותו לעשות תשובה וחשבון נפש מעמיק, מאחר שהוא נכשל ופוגם בעיניים, הוא משפיע עליה כח ורצון להתבלט ולהכשיל את הרבים.וכן להיפך-אדם שפוגם בעיניים,עוון ופגם חמור זה תלוי גם בבת זוגו. מאחר שהיא מתבלטת ומכשילה את הרבים, גרמה לו להיכשל בראיות אסורות. לכן עניין חמור זה מחייב גם אותה בחשבון נפש ותשובה אמיתית על שגרמה לבן זוגה להיכשל במראות אסורים, וכן על דרך זו בכל העניינים. אם נעשה חשבון נפש מעמיק, נגלה שכל מום וחסרון שזיהנו בזולת למעשה זה המום שלנו, ואם נצליח לתקנו החסרון באחר יתוקן מיד ללא שום הערה או ביקורת, וזה סוד יקר.
מערכת היחסים בין ההורים היא מאוד קובעת ומשפיעה על חינוך ילדינו, לכן יש להעביר מסר בחינוך שאבא ואמא הם אחד. אבל אם נתבונן לעומק ונשאף להיות אמיתיים עם עצמנו, נגלה שהמניע אותנו בחינוך הילדים-"המה יגידו ומה יחשבו עלינו", ולא הצלחתם באמת. הקו שמנחה אותנו זה הכבוד, הקנאה והתחרות, כדי לא להיראות פחותים מאחרים, ולא טובת ילדינו נטו, לכן אנו משלמים מחיר כבד בחינוך. איני עושה הכללה כי פגשתי גם הורים שסבלו בילדותם מחינוך כפייתי ואף אכזרי, אולם הם דאגו לחנך את ילדיהם למופת וגדלו דור ישרים מבורך. כששאלתי מהו סוד הצלחתם? השיבו-"סיכמנו שמה שסבלנו בילדות לא להעביר את זה לילדים", כמה נפלא.
במידה ובני הזוג חולקים זה על זו, הם נכנסים לתחרות סמויה למצוא חן בעיני הילדים.
כאשר אחד מפסיד את מקומו, מחוסר שליטה מוציא את כעסו על ילדיו. נכון שזה לא הוגן, אבל זה טיבעי לחלוטין.על האשה לזכור שהילדים כרוכים רוב הזמן אחריה ולכן הם מכבדים במיוחד את האנשים שהיא מכבדת. ילדים כבר בגיל צעיר מבינים מי אמור להיות הסמכותי בבית, ואם תדע האשה לכבד את בן זוגה למרות טעויותיו, הם ידעו לכבדו אף יותר. אולם זה תלוי במידת הכבוד וההערכה שתעניק לו ובעיקר בנכחותם. כאשר ילדייך מתלוננים או מתלחששים על בן זוגך, מחובתך לשמור על מידה מינימלית של כבוד כלפיו וגם כשאת כועסת, להעביר להם מסר חיובי עליו. ילדים בדרך כלל מתלוננים על האב, לא מפאת שאינם אוהבים אותו, אלא לקבל אישור והסכמה מהאם שיש להם אבא טוב שאוהב ודואג להם. אישור יקר וחשוב זה, רק האשה יכולה להעניק, וזה סוד יקר.
במידה והאשה תשנה גישה ותאמר לילדיה באופן קבוע- "מה שאבא אומר" ובפרט בנוכחותו, הוא יתרכך עימם ויהיה פחות תחרותי, יכבד אותה במיוחד ויתחבר אליה כבראשונה. כאשר גברים מבחינים שנשיהן מתייחסות אליהם בכבוד ומעניקות להם את המקום הראשון ובעיקר לפני ילדיהם, יש סיכוי רב לשיקום הזוגיות, כל שכן לחיזוק הקשר והתא המשפחתי. כמו כן סיכוייהם להיענש ע"י האב יהיו קטנים ביותר כאשר יקבל יחס חם ונדיב ממך ובעיקר בנוכחותם. גם האם היעילה ביותר אינה האב הטוב, מאחר שתפקיד של אב רק גבר יכול לעשות בצורה הטובה ותפקיד של אם רק אשה יודעת להעניק בצורה המושלמת. לכן בכל פעם שאת מנסה להנחות את בן זוגך באבהות, את נמצאת בשטח שאינו שלך ואין זה המקום להפעיל בו שליטה. לכן אל תעבירי לו ביקורת ואל תתקני אותו ובעיקר בנכוחות ילדייך. במידה והם מבקשים רשות כלשהי, תפני אותם תמיד לבן זוגך ותאמרי- "מה שאבא יגיד" ואם יאמר לא, התשובה היא לא חד משמעי.
יש חשיבות רבה לתת הערכה וכבוד זה לזו בנוכחותם ובעיקר כאשר הילדים מתלוננים אצל האב על האם או ההיפך.
חל איסור מוחלט להסכים עימם כאשר מדברים בגנות ההורה כדי למצוא חן בעיניו, כי בסוף לשניהם לא ישמעו. יש לזכור שבעל שמכבדים אותו ובעיקר בנכחותם, יהיה זמין וישתף פעולה בכל הקשור לענייני הבית, כי הוא מעוניין להיתפס כאב טוב ומושלם מאשר גבר מושפל ונזוף. שתי התפקידים של ההורים משלימים זה את זו, ואת שתי ההשפעות הילדים  צריכים,  זקוקים  וחייבים, בהצלחה,
שבת שלום ומבורך.

שבת שלום ומבורך
מעבדכם ומוקירכם יעקב אליהו.

לשאלות:
13:00/15:00
20:00/22:00.
ברכה והצלחה!!