כהמשך-

תקשורת חלק יז' נשים וגברים מדברים בשתי שפות:

שלמה המלך אומר-"אם רעב שונאך האכילהו לחם והשקהו יין כי גחלים אתה חוטא על ראשו".כלומר אם יש לך שונא וברצונך להכאיב לו במיוחד, החזר לו טובה תחת רעה, הוא ירגיש הרבה יותר מבוזה ומושפל מאשר שתחזיר לו מלחמה שערה.
סבל זה הוא רב בעבורו, עד כדי שהיה מעדיף לקחת גחלים, לשפוך על ראשו ולא להרגיש השפלה זו, זה סוד יקר וחכמה  נפלאה!!
רובינו נכשלים מדי פעם בדברים מעליבים ופוגעים בלי שנרגיש. במקרים הללו היצר מפתה אותנו להחזיר ולגמול באותו מטבע.
תגובה כזו בדרך כלל מכניסה אותנו לוויכוח וריב שהתוצאה אינה ידועה מראש ובדרך כלל מותירה אותנו פצועים וכאובים.
מובא באשת חיל-"גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה". השאלה-אם "גמלתהו טוב" וודאי שלא רע, אם כן מה היא תוספת הלשון-"ולא רע"? אלא מלמד אותנו שלמה המלך בחכמתו המופלאה- מי זו אשת חיל האמתית? כאשר הבעל גומל לה רע ומחזירה לו בטוב.
וזה עומק הבנת הפסוק-"גמלתהו טוב ולא רע" שאפילו כאשר גומל לה רע מחזירה לו בטוב כאמור.
לפיכך-כאשר את זוכה לקבל ולא להחזיר לו כגמולו, את מונעת פגיעה משני הצדדים ומעלה את רמת הנישואין שלך לגבהים ורמות שאין כדוגמתה. העצה הטובה-
 כאשר בן זוגך פוגע בך או אומר דבר מעליב, הגיבי כך- "אי", אם הוא ממשיך לפגוע, תמשיכי לומר "אי אי זה כואב" וצאי מהחדר.
כאשר אינך מחזירה לו או מענישה אותו על העלבון שלו, את שומרת על כבודך, מאפשרת לו להגיע לתובנה זו לבד ולהבין את הפגיעה שלו בלי שתלמדי אותו לקח, זה יכאיב לו הרבה יותר מאשר שתחזירי לו בפגיעה ובעלבון משלך, ככתוב-"כי גחלים אתה חוטא על ראשו". התוצאה-הערכתך עולה לגבהים, האינטימיות והזוגיות מעפילה לרמות חדשות. בדרך כלל כשפוגעים בנו, האינסטינקט הראשון לענות בעלבון. יתכן שבתוך תת-מודענו אנו נמשכים לדרמה, ריגוש ואולי גם לשחרור רגשות.
אולם-המחיר שאנו משלמים יקר ורב ואינו משתלם.
שתיקה בזמן מריבה מביאה לסבל לזמן קצר ולאחר מכן להנאה וסיפוק לימים רבים.
לעומת זאת-תגובה של כעס בזמן מריבה מביאה לסיפוק לזמן קצר ולסבל וייסורים לזמן ארוך.
לכן-הדרך הטובה והיעילה להימנע מתגמול וממריבה ממושכת היא, לומר- "אי" כשבן זוגך פוגע בך או מכה בך מילולית ולעזוב את החדר כדי שלא תתפתי להחזיר לו בהערה מעליבה.
פשוט אמרי- "אי" וצאי מהחדר, זה יכאיב לו הרבה יותר מאשר שתפגעי בו ובהבטחה וזה סוד יקר.
במצב כזה-אינך צריכה  להסביר לו מדוע המילים הללו פוגעות ברגשותייך או לדרוש התנצלות, פשוט לומר "אי" ולצאת מהחדר, הוא יבין לבד את טעותו ויתחרט על כך וודאי, רק הישארי בצד הניפגע ולא הפוגע כמבואר.

האינסטינקט הטבעי שלנו להסתיר את נקודת התורפה שלנו כדי  שניראה בלתי מנוצחים ובעיקר נשים חושבות כך שאם איש לא ידע שנפגעו, זה יראה כאילו שלא נפגעו כלל, נכון?
לא נכון.בן זוגך יודע בדיוק את נקודת התורפה שלך כפי שאת מכירה את נקודת הרגישות שלו.
לכן כשאת אומרת "אי" אינך משחררת לו כל מידע חדש, גם כשהוא עשוי להיראות לך כאויב בקרב,הוא אינו כזה,שניכם באותו הצוות וחשיפת נקודת התורפה [הרגשית]שלך תזכיר לו זאת.
מובא-בגמרא בחולין פט' "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים", עליהם נאמר-"כצאת השמש בגבורתו".
לכן זכרי-כשאינך מתלוננת, מבקרת, מאשימה, צועקת וכ'ו, בין זוגך יזכור רק את נזיפתו ופגיעתו, וכשאינך מגיבה לו באותה צורה, הוא מתמלא בחרטה ומבוכה על התנהגותו.
לדוגמא:
כשבן זוגך מעיר לך בדבר מסוים, במקום לומר לו-"גם אתה לא מושלם", תאמרי רק-"אי".כי ברגע שתגמלי לו חזרה, הוא עלול לחשוב שנהג נכון, להצדיק את מעשיו, לטעון שזה מגיע לך ושרק בדרך זו את מבינה ולא יתעורר להטיב את דרכיו.
אם-את נמנעת מהערה לא נעימה, את חוסמת בעדו מלהצדיק את מעשיו ולחפש סיבות טובות להתנהגותו או להגן על עצמו מהערתך המשפילה. את-פשוט משאירה לו מרחב שקט שבו עליו להתמודד עם הפגיעה המכוערת שלו, שזה עתה פגע באשה שאוהב אותה מכל.
כשאת-פולטת הערה מעליבה,רבים הסיכויים שבעלך יגיב באותה מידה על מנת להחזיר לך חזרה.
לפיכך-בכל פעם שאת אומרת דבר פוגע, אפילו אם הוא החל בזה, את פשוט מספקת לו סיבה טובה כדי להכות בך חזרה.
איני אומר-שאת אחראית על מעשיו או אשמה בכל כי זה לא נכון, גם בעלך צריך וחייב להשתנות בהמון תחומים, אולם על כך אין לך שליטה ובפרט שזה לא תפקידך.
במקום-לבזבז כוחות ואנרגיות על מה בן זוגך צריך להשתנות, קבלי אותו כמו שהוא ושמרי את כוחותייך לשיפור אושרך וכאשר תקבלי אותו כפי שהנו הוא ישמח לשמוע את דעתך כדי לשפר בעצמו ולהיות ראוי לאהבתך והערכתך.
על מנת-למנוע ריבים וויכוחים ומאבקים נוספים, עדיף לשתוק או להשתמש בעצה שכתבנו, לומר-"אי" ולתת לו להרגיש רגשי אשמה בלי לספק לו סיבות נוספות להחזיר מלחמה.
כמו כן-כשאת אומרת "אי" ולא יורדת לרמה שלו, את שומרת על ערכך וכבודך העצמי.מלת קסם-זו מחזירה לך את השלווה והשקט במהירות לביתך ובהבטחה!! 
ועוד-להשתמש במילת קסם זו, פירושו-להיות כנה עם רגשותייך ולכבד את עצמך כאשה רכה, טובה ומקבלת מבלי לפגוע באדם היקר לך.
גישה זו-דורשת בגרות וודאי ויוצרת אינטימיות וחיבור מיוחד שעליו חלמת ובסופו של דבר יהפוך אצלך לטבע שני. ועוד-
 תחושת הביטחון וההרמוניה תלך ותגבר בביתך ורק בדרך זו את יכולה ללמד את בן זוגך להתייחס אלייך ברוך ואהבה וע"י כך רבים הסיכויים שגם הוא ילמד כיצד להיזהר בדבריו ולכבד אותך כראוי.
עם תפילה וסבלנות מנצחים וודאי,הנושא עמוק ורחב עוד נרחיב עם דוגמאות ועצות מעשיות בס"ד!!

 מהדורה שלישית

בשלום בית:

חשוב לדעת שקיים בכל אדם אחוז מסוים של רדיפה עצמית.
כלומר "להרגיש לא בסדר"

ולהאשים  את עצמו וכ'ו.
נשים בעיקר סובלות מתכונה זו   המלווה בהרגשת תסכול של חוסר שלמות.כגון:לא עומדות במטלות,לא טובות מספיק ואינן מספקות את בעליהן וכ'ו.עומק העניין-ישנה תכונה חזקה המושרשת באשה ושלא בבחירתה והיא- רצון לקבל "חן וחשיבות" ובעיקר מהבעל, להרגיש לפני הכל ומעל הכל.

תכונה זו היא צורך רב בעבורה ודוחפת אותה  לשלמות, ומצד אחר לתביעה וביקורת עצמית גבוה המביאה לרדיפה עצמית.

יוצא-שבעל בקורתי המעיר לאשתו ללא מעצור ואפילו בצדק, למעשה מאמת לה את הרגשתה, מוריד את בטחונה ומפתח בה דימוי עצמי נמוך המחזק אצלה את הרדיפה העצמית ומוכיח לה בכך את צדקותה ברדיפתה ואת חוסר הצלחתה.
ככל שטענותיו חוזרות ונשנות,גוברת ומתעצמת בה הרדיפה העצמית עד שנחלשת ומגיעה למצב של אפאטיות,יאוש ,דיכאון ,מרירות ומרה שחורה.לכן ישנן כאלו שע"פ רוב מקבלות טיפול רגשי במצב הטוב ובמצב הגרוע נכנסות למרה שחורה ונזקקות לטיפול תרופתי ופסיכיאטרי ובסופו לחוסר תפקוד כללי,עד למצב של איבוד הדעת.

מובן-שלגביה אין הבדל בסיבות ובמניעים  שהבעל מעיר לה ואפילו אם זה בצדק ובתמים.

כי מיד נפשה נפגעת ומתכווצת ורואה את עצמה בצורה שלילית ושאינה מוצלחת וחשובה בעיני בעלה ומאבדת בכך את הכח והחשק לחייםכאמור.ועוד-קורה דבר מעניין-על מנת להעלות ולהחזיר שוב את  ערכה וחשיבותה בעיני הבעל,עומדת ומתבצרת במקומה ומנסה בכל כוחה להצדיק את עצמה ואפילו כנגד ההיגיון והשכל האנושי.

משום שבעבורה להודות על כישלונה זה יותר גרוע  מהמוות, לפיכך תעשה הכל כדי לא לאבד את ערכה וחשיבותה בעיני הבעל, כי זה בנפשה ומקור חיותה כמבואר היטב.

אולם-ישנן נשים קלות דעת, אשר רוצותלהחזיר שוב  את כבודן האבוד, מתנהגות ומתלבשות בחוסר צניעות או עוזבות את בתיהן כדי למשוך את תשומת לב הבעל.

מעבר להשלכות ההלכתיות, אם היו יודעות עד כמה זה דוחה ומרחיק את הבעל, ועוד שגורמות בכך שערכן וחשיבותן ירדו ונעשות זולות  בעיניו, אזי וודאי לא היו חושבות או עושות  מהלך כזה לעולם.
אם היו מתחזקות באמונה ומבינות שזה נסיון מאת ה' ומתחזקות בצניעות, תפילה,יראת שמיים ומידות טובות הכל היה מתהפך לטובה וזה  בדוק ומנוסה.
נחזור-ישנם בעלים שאינם מבינים את רגישות נפש האשה, כאשר תופסים אותה בשעת קלקלתה מאלצים אותה להודות ומדביקים לה תוית של- "שקרנית" וחושבים שרק נשותיהן אינן מסוגלות להודות.
לכן כועסים ,מתרעמים ומנסים בכל פעם מחדש לתופסה בשעת קלקלתה ולהוכיחה שוב להודות, ואינם מבינים שזה טבעה  של כל אשה ואינה שונה בזה מכל אשה אחרת ואפילו מהאמהות הקדושות, כי כך   בנויה כל אשה מראשיתה. מכאן-מובנת עוצמת רגישות  האשה להערות הבעל, לפיכך כל הערה מתפרשת לה כפגיעה אישית בכבודה ומהותה.לכן מגיבה בצורה קיצונית והיסטרית עד כדי להגיע למצבים נפשיים  קשים כמו- לשנוא את הבעל, את התורה שלו, את הדת, המצוות ואפילו את הקב"ה, ה' יצילנו.
יתרה מכך-הן מורידות את  כיסוי  הראש,יוצאות לחברה החופשית ולתרבות רעה ומחפשות חיים בכל האופנים ואפילו בדרכים אסורות והרסניות כאמור.  חז"ל אומרים-
"הנח להם לישראל שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים".
עיקר האיסור כשמעיר לאחר מעשה, אולם הרואה את אשתו עומדת להכשל בדבר איסור צריך להזהירה וכמובן בצורה עדינה, מקובלת ומכובדת.ישנם מקרים רבים שעדיף לערב סמכות מקצועית מהסיבה שאין נביא בעירו.
שאלה:האם האשה אוהבת בעל   סמכותי? כן, צדקתם,לא רק אוהבת אלא חייבת.בעלון הבא נסביר בס"ד את הבעיות הנובעות מחסרון ידיעה בהבדל המהותי בין- 
העברת סמכות להערות!!

   כהמשך-

תקשורת כו', סוד מחזוריות הנשית מול מחזוריות הגברית:

מעשה-באחד שסיפר לרב שהוא מקיים את מצות שלום הבית במעלה ובקדושה יתרה.שאלו הרב כיצד? ענה, שהוא עושה הכנה גדולה ע"י לימוד תורה משניות זוהר וכ'ו, ולאחר מכן מסיים את מצות עונה במהירות וחוזר מיד ללימודו.
אמר לו הרב-"שאם את רבי אליעזר כפאו שד, אתה השד בעצמו".
חשוב-לדעת ולזכור שאין האשה שמחה ומתרצה משום מצוה, כמו מהריצוי, הפרגון והחיזורים של כל החודש ובפרט מהפיוס והריצוי שלפני ואחרי המצוה עצמה.
אם זה חסר לה, היא לא רגועה, חשה מנוצלת ומתוסכלת ומרגישה שהשתמשו במצות פרו ורבו לצורך הוצאת יצרים ותאוות בלבד ובמסתרים תבכה נפשה ואין דמעתה חוזרת ריקם ודי למבינים,
[בשם הסטיפלר זצק"ל].
ישנם כאלו שלא קיבלו הכנה והדרכה נכונה לנישואין והוטעו ע"י יצרם ומעלים בדעתם שמצות שלום הבית מבטלת אותם מלימוד תורה, תפגום בקדושתם ומעלתם, זה נכון?
צדקתם ההיפך הוא הנכון.
כאשר הגבר מקיים את מצות שלום הבית נטו עבור האשה ולשם שמיים על מנת לרצותה ולשמחה, אהבתו בבת זוגו תגדל ותתעצם, דבקותו בה' תרקיע שחקים, יזכה למדרגות ולהשגות נוראות ולהגיע לשלמותו שבאופן רגיל אם יעבוד את ה' ית' שבעים שנה בקדושה ובטהרה, לא יזכה לזה וודאי.
מובא ברבינו האריז"ל שרבי חנינה בן דוסא שנאמר עליו במסכת ברכות-"שכל העולם ניזון ממנו וכ'ו", היה בעל בית פשוט ושליחותו בעולם היתה על מנת להקים משפחה ולקיים מצוות פרו-ורבו בלבד, מאחר שגלגול הקודם נפשו חשקה בלימוד התורה וכתוצאה מכך לא רצה להינשא, בחשבו שמצות לימוד תורה עדיפה ממצות פרו-ורבו.
מכאן-שאם רבי חנינה בן דוסא שהגמרא מעידה עליו-שהוא צדיק יסוד עולם וכל העולם קיים בזכותו, לא יכול להגיע לשלמותו מבלי לקיים את מצות שלום הבית ולהביא תולדות לעולם, עד כמה וכמה זה מחייב אותנו במצוה יקרה זו לקיימה בשלימותה.
ועוד-כאשר הגבר מקיים את מצות פרו ורבו באופן קר ויבש, או על מנת לשחרר מטענים ויצרים שהצטברו לו, גם אם הוא יעשה זאת ברמת הפרישות הנעלה ביותר, הפסיד בכך את תחושת ההתעלות והקדושה, ויחוש ריחוק וסלידה מבת זוגו עד להתעוררות יצריו מחדש.
הגמרא אומרת-"כאשר האדם מזדקן מטיל שלום בבית בטל", הכוונה בעיקר על הריצוי, החיזורים והפיוס של כל החודש ובפרט במצוה כה יקרה שעומדת ברומו של עולם כידוע. מגיעים אליי זוגות רבים עם בעיות ששורשן נעוץ בחסרון הבנה בנושא יסודי וחשוב זה, כאשר ע"י לימוד נכון ופשוט היה ניתן לפתור אותן בנקל.
מאחר שנושא זה מורכב ומשתנה מאחד לשני, לכן אין לעשות השוואות ולא ניתן להעלות את הכל על הכתב ובמקום שאמרו לקצר אין אני רשאי להאריך ודי למבינים.
המון זוגות לא מודרכים בצורה הנכונה ובעיקרבמצוה כה חשובה שדוחה כל מצוה אחרת ועליה עומד שלום הבית כידוע!!
קיים קושי מסוים לנשים לדבר עם בעליהן באופן פתוח אלא רק ברמיזות וכאשר הגבר לא מתעורר מעצמו, האשה  צוברת משקעים וכעסים ולאחר שהיא אוזרת אומץ, זה כבר מאוחר וחבל.
כאשר מגיעים אליי ליעוץ זוגי והגבר מתלונן על בת זוגו שאינה רגועה ועושה קטטות על דברים פעוטים שלמראית העין אין סיבה מוצדקת לאותם ריבים, אני מיד בודק את הנושא ומתברר ששורש הריבים והקטטות משם נובעים.
מאחר שהאשה נבוכה לדבר עם בן זוגה בעניינים הללו וגם כששואלה עונה מתוך בושה, פחד והסתייגות כדי שלא ישתמש בזה נגדה, אזי מוציאה את תסכולה וכאבה בכל דבר שלא הולך למישרין ובקלות לפי דעתה, מפאת שהיא לא רגועה וכל דבר קטן מכעיס ומקומם אותה ובצדק!!
לכן חכם עניו בראשו ללמוד נושא חשוב ויסודי זה ומוטב מאוחר מאשר בכלל, כי זו  שאלה של זמן עד הפיצוץ הבא במצב הטוב ובמצב הגרוע נופלים למקומות אסורים רחמנא לצלן "ודי לחכימא ברמיזא"!! ניגע בעדינות רבה בעוד נקודה עמוקה שכולם מחביאים ומטמינים אותה עמוק עמוק בתוך הנפש ותוצאותיה הרות אסון.
ע"פ הסטטיסטיקה מתברר שמעל שבעים אחוז מהאוכלוסייה נפגעו מהתעללות מינית מהבית או מבחוץ.
בדרך כלל כאשר הפגיעה מהבית, היא הרבה יותר קשה וכאובה מאשר מהרחוב, מאחר ואותם ילדים דלי אמצעים ויכולת להגן על עצמם, מסרו את אמונם וביטחונם באנשים הקרובים והיקרים להם-הורים, קרובי משפחה וכ'ו, והשתמשו בהם לצורך תאוותם ומידותיהם המושחתות ועוונם- "קשה מנשוא".
עניין זה חדר באחוז מסוים גם במחנות התורה, כאשר אותם קורבנות אין להם את הכח והאומץ לדבר ולהוציא את אותם פגיעות וצלקות נפשיות לשום אדם וגם אם יש אחד/ת כזה/ו אזי מחתנים אותו/ה בגיל צעיר, או שחיים תחת איום תמידי שאם יפצו פה יזרקו אותם לרחוב ויש כאלה שאכן זרוקים ברחוב או אצל קרובי המשפחה שריחמו עליהם ונותנים להן מחסה ומסתור מפני
סכנת הרחוב.אולם חיים עם פציעות וצלקות נפשיות קשות בלי טיפול ריגשי נכון ולאחר שנישאים צפים אותם הבעיות ובגדול.
מעשה-באחד שהתלונן בפניי שבת זוגו מתחמקת ומתנגדת למצות הנישואין,[הפרטים שונו מפאת צנעת הפרט].
הזמנתי אותה ביחידות ולאחר אבחון של כערך שלוש שעות, התפרצה ואמרה שעברה התעללות במשפחה. את הסוד הזה היא שמרה במשך שנים ולא היה לה את האומץ להוציאו לשום אדם וגם לא לבן זוגה, בפרט שהיא חייה תחת פחד ואיומים תמידיים.
כעבור מספר טיפולים בס"ד האשה חזרה לעצמה ולחיים נורמטיבים יחסי עם בן זוגה, וכיום זכו לחמשה ילדים מקסימים.
מובן-שאי אפשר להירפא מבעיה זו במאה אחוז, אבל ככל שנהייה אמיצים ונבקש טיפול מתאים ומוקדם יותר, ניתן להגיע לאחוזי הצלחה גבוהים יותר, לחסוך המון כאב, צער וייסורים מעצמנו, מבני זוגנו ולחיות באופן נורמטיבי יותר!!
נקודה עמוקה נוספת-ישנן נשים שהתנהגותן נראית כלפי חוץ באופן גברי ושתלטני ביותר כלפי בני זוגן.
התנהגות זו אינה נובעת בהכריח מאופי גברי ושתלטני, כי יתכן והסיבה נובעת מתוך פחד פנימי מבני זוגן ומתגובתם
הכעסנית.ע"פ רוב אין להן את האומץ להיפתח ולהודות באימה שחשים מבני זוגן וכתוצאה מכך הן מגיבות בצורה תוקפנית ושתלטנית על מנת להסתיר ולמגר את פחדיהן.
גם כאשר הן מודות בפחדים הללו, הן עושות זאת בשעת מריבה, בכעסים ובצעקות מחמת אימת בעליהן.
הגבר אינו מבינה ומפרשה כאשה שתלטנית ומדביק לה תווית של- "חולת נפש", או לחילופין מדביק לה את אותם עלונים שעסקנו בהרחבה בעניין- "שליטת הנשים על הגברים".
עצתי-לגברים לשנות גישה ובזמנים רגועים לשוחח עם האשה ולאפשר לה לשחרר רגשות ומשקעים מתוך הבנה וקבלה,וכן לנשים שינוי גישה בצורה עדינה ומכובדת ולשוחח על אותן פחדים בזמן רגוע,הוא יטיב יותר לשמוע.עוד נכתוב בס"ד, מתי השליטה מפאת פחד או מאופי, שבת שלום ומבורך

מהדורה חמישית
בשלום בית: 

מה היא ההגדרה של אהבה?
אהבה שאינה תלויה בדבר.
כל אהבה התלויה בדבר או בכל אינטרס אחר כגון: ילדים, ממון, כבוד, חברה וכ'ו בטל דבר בטלה אהבה.
ועוד כגודל הציפיות כך גודל האכזבות רק שאלה של זמן וסופו מעיד על תחילתו וזה בדוק.
מעשה:בזוג מבוגרים שלא חסר להם מאומה, זכו לחתן את  ילדיהם בעושר וכבוד ובקשתם שאערוך להם הסכם גירושין.
שאלתי- "מאחר וזכיתם לחתן את ילדיכם הגיע הזמן שתיהנו מהחיים מדוע להתגרש"? "אנו לא אוהבים".
מה פירוש?"נסינו לאהוב ולפתח רגשות אבל הרגש כבר מת".
צר לי לומר שמעולם לא אהבתם ואין סיכוי שתאהבו.
כי כל מה שקשר וחיבר  בניכם זה הילדים, לאחר שהילדים נשאו והלכו לבתיהם, הרגשתם שאין שום קשר אמיתי כי אין מה שיחבר שנית וזו הסיבה לגירושין.
כותב הרב דסלר- "שנתינה מולידה אהבה ואהבה מולידה נתינה".
כלומר-ללא נתינה אי אפשר לזכות לאהבה, דוגמת נתינת האם לבנה.
ישנם כאלה שאוהבים ומחוברים לבעלי חיים יותר מאשר לילדיהם מהסיבה שהשקיעו בהם יותר ולכן נקשרו יותר.
האם יש אמא שנגעלת לנקות את צואת בנה? צדקתם כן.
הריני עד לילדים שגדלו במשפחות אומנה וכשבאה האימא  לביקור נגעלה להחליף לבנה, והסיבה לכך מפני שלא השקיעה בו.
זו הסיבה שאותו זוג לא הרגישו שום רגשי אהבה אחד כלפי השני כי השקיעו את כל כוחם ואהבתם בילדים.

יתרה מכך-ככל שהנתינה מושלמת יותר ללא שום צפייה לקבל, החיבור והקשר הולך ומתעצם והאהבה הולכת וגוברת ללא גבולות.

לטוענים שאיבדו את רגשי האהבה, זו ראייה שמעיקרה לא היתה אהבה, מאחר שאהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר אין לה מעצור והפסק לעולם וזה המודד.

הרב דסלר-היה אומר לבני הזוג לפני חופתם- "אם יש לכם איזו צפייה זה מזו השלום מכאן ואילך", מוסיף הרב שעיקר ההצלחה היא- שכל אחד יחשוב איך לגרום אושר לבן זוגו ובלי צפיות.

הריני עד-על זוגות רבים שהחיבור והאהבה ביניהם היה חד צדדי וכשבדקתי את העניין לעומק מתברר שאותו אחד שאהב יותר הוא פשוט השקיע בבן זוגו יותר והשני לא.
עד כדי כך שאותו שהשקיע לא הרגיש שאהבתו היא חד צדדית ולכן לא הפריע לו להמשיך להעניק ולהשקיע, כי כל נתינה הוסיפה לו תענוג והנאה מיוחדת מה שלא היה קודם לכן, כמה זה נפלא.
שאלתי-זוג מה יותר תענוג לתת או לקבל? אחד אמר לתת והשני אמר לקבל. שניכם צודקים כי כל אחד דיבר מהמקום שלו.
אולם-רק מי שזכה לתת על מנת לתת ושלא על מנת לקבל, מבין ויודע שאין יותר הנאה, אושר ותענוג מלתת.

כידוע-אהבה זה רצון לתת על מנת לתת ותאווה זה רצון לתת על מנת לקבל.
יוצא מכאן-שכל נתינה שמקורה מתוך רצון לקבל- חשיבות, כבוד, הערכה או כל הנאה אחרת, שורשה בתאווה.
וכל נתינה שמטרתה לתת על מנת לתת ללא צפייה לקבל זו אהבה.

מכאן-נבין יסוד עמוק וחשוב, שאהבה שמקורה מחמת תאווה, כלומר רצון לקבל, סופה להפוך לגועל ודחייה, מאחר שכל אהבה גשמית לצורך הנאת הגוף, כשמסתלקת ההנאה והתשוקה, תופסת את מקומה דחייה ומתחדשת במקומה שנאה חדשה. הראיה-
מאמנון ותמר, שלאמנון היתה תאווה גדולה להיות עם אחותו וכשהצליח, כתוב מיד-"וישנאה אמנון שנאה גדולה, כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה" [שמואל ב, יג]. מכאן-
למדו חז"ל שכל אהבה שבאה מחמת תאווה, סופה להפוך לדחייה ושנאה. וכל אהבה התלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר קיימת לעולם, איזו היא- "אהבת דוד ויהונתן",  [מסכת אבות ה].
מעשה-באשה שהתלוננה בבכי שליש שבעלה אינו נאמן ומעריכה כראוי. מנין לך? "המודד אצלי הוא היחס שלו כלפיי בכל החודש ביחס ליום חודש".מה פירוש? "כל החודש אני מרגישה דחויה וכשמגיע הזמן הוא קם לתחייה".
ועוד-"לפני אני מרגישה רצויה ואחרי דחויה, מתוך זה הבנתי שהוא לא אוהב אותי אלא את עצמו".מה הקשר לנאמנות?
מבחינתי אני חשה השפלה קשה ולא חייב לעשות מעשה,אלא עצם התייחסותו כלפיי בזמנים הללו אני מרגישה כמו נבגדת!!



מהדורה שישית
בשלום בית:

תקשורת כג' שלום בית פנימי:
סביר להניח שאף אחד מאתנו אינו מעוניין לחלות וודאי שלא במחלה רצינית ומסוכנת חלילה.עם זאת כולנו יודעים שאין לאיש ערובה ואם נגזר חלילה-"אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה'", [משלי כא ל].

אומנם מצד הצו האלוקי מוטלת עלינו החובה "ונשמרתם לנפשותיכם", לשמור על בריאותנו ולא לסכן את עצמנו.
אולם יש גבול לשמירה זו והגבול הוא הסבירות שהמחלה או הסכנה אכן קיימת.אבל הסובלים מחולי הנקרא-"היפוכונדרייה", הסיפור שונה לגמרי. בעלון זה והבא, נלמד מה עובר על אנשים שחיים בדמיונות ובחרדה תמידית שבריאותם הולכת ומתערערת וכיצד ניתן להתגבר על חרדותיהם ולהשתחרר מהן.
אנשים מן השורה מאמינים שהם בחזקת בריאים, כל עוד לא קיים אצלם סימן שמעיד על חולי, אבל הסובלים מהיפוכונדרייה חשים שהם בחזקת חולים, כל עוד לא הוכח להם אחרת.

הם בחרדה תמידית בעניין מצב בריאותם וטרודים באופן אובססיבי באפשרות שמשהו מסוכן מאוד עלול לקרות להם בכל רגע.
כל התעוררות או אפילו סימן קטן שבקלים, רואים בו אות ומופת למחלה איומה ונוראה המתפרצת ומתקיפה אותם.
ישנם כאלו מרוב דאגה לבריאותם,מודדים את החום ובודקים את קצב דפיקות הלב לעתים תכופות.אם חל שינוי כלשהו או אף נדמה להם שמשהו אינו כתמול שלשום, הם נתקפים בחרדה ובדאגה ורצים לרופא לבדוק אם הם לא עומדים לפני קריסת מערכות או דום לב.
יש שסורקים את גופם בקביעות מחשש שמתפתח להם איזה גידול או שבודקים כל הזמן את צבע עורם ומשווים אותו לאחרים,מפאת ששמעו ששינוי צבע עלול להעיד על מחלה איומה.
חרדה זו עשויה להתעורר אצלם בנוגע לכל איבר בגופם וכל סימן דמיוני כמו עיטוש או שיעול, עשוי לעורר בהם אובססיה ופעמים היסטריה למחלה,[בעיקר בימנו שהקורונה משתוללת ואין ערובה לשום אדם].זה לא צחוק, כי הסבל שלהם עצום ובלתי נתפס וזה עשוי לקרות גם אצל אנשים חכמים ונבונים שהציבור הרחב וכל סביבתם מעריך ומוקיר עד מאוד.
יתרה מזו-עצם הביקורים התכופים אצל הרופאים והבדיקות החוזרות והנשנות כדי לוודא שבריאותם תקינה, מגבירים את החרדות ומחזקים להם את החולי, מבחינת-"את אשר יגורתי יבא לי".
הם פועלים אצל קרוביהם בשיא העוצמה שירגיעו אותם ושיאמרו להם שהכל כשורה ושמאומה לא יקרה להם.
אך דברי ההרגעה פועלים לזמן קצר, לאחר מכן פועלים נגדם ומגבירים את פחדם וחרדותיהם.
משום כך-על מנת להביא להרגעתם, נדרש לעשות להם את ההיפך דווקא ולגרום להם להפסיק לעשות פעולות שמטרתם להרגיע אותם, כי עצם מעשה ההרגעה, מגבירים להם את הפחדים וזה נכון לגבי כל הפחדים כפי שהוכחנו בעלונים הקודמים.
לכן יש ללמד את קרוביהם שיפסיקו להרעיף עליהם דברי הרגעה,גם אם הסובל מתחנן לפניהם שירגיעו אותו. החוש של הסובלים מדהים ולא משנה כמה בדיקות יעברו ובאילו רעיונות ישתמשו להרגיעם, בתוך זמן קצר הם יגלו משהו חדש ששוב יעורר בהם את החרדה והדאגה.
כל גל חרדה חדש יציף אותם ויציגו ראיות וסימנים חדשים עם הוכחות גאוניות למצב בריאותם ההולך ומחמיר.
כך דרכם של ההיפוכונדרים, שהמציאות והעובדות אינן תורמות רבות להרגעתם אלא לזמן קצר וכל שינוי פתאומי שיחול בבריאותם, יפתיעו בהברקה חדשה למצבם המסוכן.
מבחינה בריאותית הם יכולים לחיות במצבם לאורך שנים טובות בריאים ושלמים,אך מה שעלול לקצר להם חיים, זה הפחדים והלחצים התמידיים.
אגב-כמו ברבות הבעיות הפסיכולוגיות, גם היפוכונדריה עשויה להיות כיסוי כדי לשמש פתרון נאות לבעיות אחרות, כשהסובל מפיק רווח משני מבעייתו.
כגון-כאשר יש לו קשיים לימודיים או בכל מסגרת שדורשים ממנו להתאמץ או שמטילים עליו אחריות מסוימת, הוא מרוויח רווח משני מהבעיה.יש המשתמשים בבעיה זו כדי להכאיב לסביבתם ולבני זוגם וכדומה.מבחינה טיפולית, על מנת לעזור למי שסובל מהיפוכונדרייה אחר שהוכח ע"י בדיקות רפואיות שהכל קשורה, יש לעמוד על המשמר ולא לשלוח אותו שנית לבדיקות, כי תוצאותיהן אינן רלוונטיות לגביו.נכון יותר לברר עמו- מה לדעתו יקרה אם הוא אכן ידבק במחלה מסויימת ולא יגלו זאת מבעוד מועד, ומה יקרה אם הוא ימתין כמה ימים ורק אז ילך להיבדק. ברוב המקרים נגלה שהפחד הוא מהבלתי נודע והבלתי צפוי.
לאחר מכן אפשר לעבור לשאלת ההתמודדות עם מציאות חיינו ולהתעמת עם העובדה שהעתיד שלנו אינו בידנו ולא בשליטתנו, אלא אך ורק ברצונו יתברך. החיים אינם צפויים ועלולים להשתנות ולהשתבש בכל רגע כי זה לא בבחירתנו כלל ואין לנו שום כלי או ערובה להתגונן ולהבטיח שלא יקרה עמנו שום דבר חריג ויוצא דופן.
מצד השכל וההגיון, כל אחד היה אמור להיות שרוי בפניקה מפני הלא נודע, אך מאחר ואין לדבר סוף,הדרך היחידה להיות בשלווה ומרגוע היא- להשלים עם המציאות שמעצם היותנו בחיים, אנו בקבוצת סיכון ונכון להפסיק לוודא כל הזמן שהכל בסדר.
כאשר מגיעים למסקנה זו מבחינה שכלית, אפשר להתמקד בטיפול ההתנהגותי ולהימנע מכל פעולה שנחשבת ליוצאת דופן שנועדה להרגיע את החרדה, בפרט לא ללכת לרופא ולא לעשות שום בדיקות כאשר אין לכך שום הצדקה מבחינה רפואית.
גישה זו חשובה ומועילה בכל מקרה שאדם מפתח חרדה כללית לגבי העתיד וכל כיוצא בזה.
חשוב לדעת-שאין שום תועלת לעודד את אלו השרויים בחרדה ולומר להם-"איפה האמונה שלך,היכן הבטחון שלך וכ'ו", מפני שהטיעונים הללו אינם משכנעים ומרגיעים אותם אלא ההיפך, מעוררים בהם רגשות אשם, שלא די שהם פחדנים ומיוסרים, אלא שהם גם לקויים באמונתם.עניין זה עשוי לשבור אותם כליל ובסופו יתייאשו מעצמם חלילה, מפאת שההיפוכונדריה היא נטייה רגשית.
זו חרדה שהאדם אינו יכול להתגבר עליה באמצעות השכל וההיגיון ואין לה שום קשר ליראת שמים, ולא חסרים היום  ובעבר עובדי ה' מובהקים מאמינים בני מאמינים שסובלים קשות מחרדות ומפוביות שונות ומגוונות.
היו גם גדולי ישראל מפורסמים שמעולם לא העזו לדבר בציבור ואפילו לא בפני ילדים צעירים, מפני פחד קהל ויש עדויות מבני המשפחה על גדולים שאפילו בביתם אינם מעיזים לדבר או לעשות זימון בשלושה.
נחזור-פעמים פחדים אלו גורמים בעיות בשלום בית כגון שאחד ההורים הפוכונדרי והיסטרי בנוגע לבריאות הילדים ובן זוגו לא.
ההורה החרדתי רץ על כל דבר קטן לרופא בטענה שהיו דברים מעולם, שעל דברים קטנים מצב בריאות הילד הדרדר והיסתכן, לכן מוטב ללכת לרופא מאה פעמים ואפילו לשווא ושלא יקרה לו אסון ואילו ההורה שאינו היסטרי, מסרב לחיות עם סיוט כזה, שעל כל עלייה בחום או כאב רצים לרופא, לכן אין פלא ששלום הבית מופר.
טיעונים שכליים לא יועילו ושום טענה ומענה לא ירגיעו את ההורה ההיסטרי, לפיכך הדברים אינם פשוטים והמריבות לא יפסקו עד שבני הזוג לא יפנו לעזרה מקצועית וילמדו כיצד להתמודד.
בשלב ראשוני-הפחדן ימתן את פחדיו ולא יקפוץ בכל עניין לרופא וההורה הרגוע יגלה סבלנות ואורח רוח כלפי בין זוגו כדי שהמריבות לא ישפיעו על ילדיהן בצורה בלתי נסבלת.
מן הראוי להבחין בין הסובלים מחרדה תמידית למצב בריאותם, לבין האנשים שהחרדה מתעוררת אצלם לזמן מה כתוצאה מאירוע טראומטי שקרה להם או לאדם קרוב להם.
נקדים-לשום אדם אין ערובה שלא יחלה כפי שציינו, אולם זה לא אמור להעסיק אותנו, למעט להתעורר לתשובה מבחינה-"שוב יום אחד לפי מותך וכ'ו" אולם לא להתעמק בזה יתר על המידה, כי זה עלול לקחת לנו את השמחה שהיא עיקר עבודת ה' השלמה ושלא נצטרך חלילה ליתן את הדין מבחינה-"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל".
התבוננות על יום המוות, אמורה לעורר אותנו להיטיב את מעשינו ולא לעורר בנו חרדות ופחדים משתקים וזה המודד. בדרך כלל-
הפחדים השכיחים, הם לאו דווקא בקרב אנשים היפוכונדרים, אלא גם אצל אנשים שעברו אירוע בריאותי חריג,לכן הם נוטים לפתח פחד וחרדה מכל דבר קטן, שמא הוא סימן למשהו רציני ששוב קורה איתם.
התופעה של חרדה על מצב הבריאות רווחת למדי גם אצל הלומדים רפואה, כאשר הם שומעים הרצאות ולומדים על המחלות הרבות, באופן טבעי הם מפתחים פחדים וחוששים שמא יקרה גם להם.
על מנת להכניס את הדברים לפרופורציה,מן הראוי להביא כלל חד וברור שקבע רבינו הרמח"ל זצ"ל, [במסילת ישרים פרק ט'],בנושא הפחדים והדאגות, מתי צריך לתת את הדעת ומתי נכון להתעלם מהם כליל:"דע יש יראה ויש יראה, יש יראה ראויה ויש יראה שוטה, יש בטחון ויש הוללת.
כי הנה האדון ברוך הוא עשה את האדם בעל שכל נכון וסברה נכוחה, שינהיג עצמו על דרך טוב וישמור מן הדברים המזיקים אשר נבראו לענוש את הרשעים. מי שלא רוצה לנהוג בדרך החכמה ומפקיר עצמו לסכנות, הנה אין זה בטחון אלא הוללות.
והנה הוא חוטא במה שהוא נגד רצון הבורא יתברך שמו, שרוצה שישמור האדם את עצמו.אך היראה השוטה היא,שיהיה האדם רוצה להוסיף שמירות על שמירות ויראה על היראה ועושה משמרת למשמרתו באופן שיגיע מזה ביטול לתורה ולעבודה וכ'ו.
הכלל להבחין בין שתי היראות הוא מה שחלקו חכמים ז"ל באומרם-"היכא דשכיח היזיקא שאני", כי מקום שההיזק מצוי ונודע יש להישמר, אך מקום שאין ההיזק נודע אין לירא"!!
הרי לנו דברים ברורים ונוראים, שגם מצד דעת תורה ולא רק מצד השכל והתבונה, מי שחושש  מדברים שאינם מצויים, נקרא חוטא וזוהי יראה שוטה וזה לא ציווי התורה-"ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". מכאן תשובה ברורה לחולים-
"מתי צריך לחשוש ולפעול ומתי לא"?כשמדובר בדבר שכיח ונזקו מצוי, נכון לחשוש, אולם בדבר שאינו מסוכן והיזקו אינו שכיח, אין לעשות מאומה.
ישנה עצה-למעוניינים להתגבר פחדיהם? יש להם לשאול אדם שלישי שסומכים עליו, האם הסימפטומים שהם רואים נחשבים לסימני אזהרה ודורשים בדיקה או להתעלם מהם ולהתגבר על פחדיהם.
מומלץ לשאול באופן ברור-"האם סימנים אלו הופיעו בעבר ונבדקו ע"י רופא וכ'ו". במידה והמליצו שאין צורך בבדיקות, אין לעשות שום השתדלות, מאחר שאין לדבר סוף וגם לבדיקות רופא יש גבול. יתרה מזו-בקרבו של כל אחד מאתנו יתכן שמשהו נורא ומסוכן מקנן ומתפתח ובכל זאת כאשר אין סימנים מובהקים הדורשים תשומת לב, לא מקובל לבדוק מעבר לבדיקות הרגילות והתקופתיות שהרופאים ממליצים ועל כך כתוב-"שומר פתאים ה'", אמן כן יהי רצון, [חלק מהנאמר מספר כיצד יוצאים מזה].

תקשורת חלק לא',נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

ציינו בעלונים הקודמים שהצורך הרב ביותר של האשה, להרגיש במקום הראשון בעיני בן זוגה לפני הכל ומעל הכל.
תחושה זו אינה בבחירתה כי כך היא נוצרה מראשיתה.
מעשה- והזמינו אותי לסעודת שבע ברכות ודרשתי לחתן את חשיבות האשה. הוספתי שתחושה זו חזקה אצלה, עד כדי להרגיש בעדיפות ראשונה מעל אמא שלך, ואם היה לה ספק בזה היא לא היתה נישאת לך. פתאום שמענו צעקות מעזרת נשים-"חס ושלום לא לשמוע לרב".שאלתי-"זו האמא של החתן"? ענו "כן".
שאלתי את האמא באותו מעמד-"אם היית מרגישה במקום השני בעיני בעלך ואימו במקום הראשון,האם היית נישאת לו"? שתקה ולא ענתה, מבחינתי קבלתי את התשובה.אם הורי החתן והכלה היו זוכרים ומיישמים כלל זה, היינו חוסכים המון גירושין וודאי.
בדורנו קיימת בעיה קשה ונפוצה, שההורים הם המחתנים והם המגרשים ובעיקר במגזר החרדי. כאשר אני מנסה לגשר בין בני זוג, התנאי הראשון שאני דורש,לנטרל את הורי הזוג מכל התערבות ולא, איני מנסה כלל,כי אין בזה  שום תועלת.
יתרה מכך-
במקרים רבים הצלחתי בס"ד לגשר בין זוגות וההורים והמשפחה מסביב הרסו והובילו אותם לגירושין רחמנא ליצלן.
יתרה מזו, כל זוג ואפילו הבעייתי ביותר, אם נאפשר להם לחיות לבד בלי שום מעורבות של הורים, משפחה, חברים וכ'ו, בסופו של דבר הם יתמודדו לבד, יסתדרו ויגיעו לתובנות הטובות ביותר, כמו שהיה בדור אחד קודם.בדור הקודם אחוז הגירושין שאף לאפס, מפאת שלא היתה שום מעורבות ריגשית של שום גורם ובעיקר לא משפחתי. היום בעוונות הרבים כולם יועצים ומומחים כיצד לפרק בתים ולסחוט כמה שיותר את הצד השני והתוצאות ידועות.
נחזור לעניין-עיקר הבעיה, כאשר האשה חסומה ואינה יודעת כיצד להעביר לבן זוגה את עיקר אושרה וחלומה, להרגיש בעיניו לפני הכל ומעל הכל, ומצפה ממנו שיבין מעצמו. במקום לומר לו בפירוש- שזה מה שיעשה אותה מאושרת, היא מלבישה את כאבה בכל מיני דרישות ותרעומות כמו-"שיקצר את שעות העבודה, עזרה לבית, לילדים וכ'ו".
כמו כן-מונעת ממנו ללכת לעיסוקיו, הוריו, לימודו,חבריו, תחביביו וכ'ו. למעשה היא זועקת לתמיכה ריגשית כמו- ליחס, הקשבה, הבנה, חיזורים ותשומת לב, ומלבישה את צערה בעניינים שלא קשורים לכאבה.גם כאשר היא אוזרת אומץ ומבקשת יחס והערכה, עושה זאת בצורה של כעס, פקודה ותביעה.
גישה זו דוחה אותו וגורמת לו לברוח למערתו ושאיש לא יראה אותו ובפרט אשתו. או שעושה את מטלותיו מתוך חוסר רגש וחשק כדי לברוח למערה חשוכה יותר.
בתמימותו אינו מבין כיצד שלאחר שהגיע מוקדם מהרגיל, עזר בבית ועם הילדים, תיקן את כל מה שצריך ועדיין האשה רוטנת, כועסת ומציקה לו בשאלות, טענות והאשמות. לעומת זאת היא מסיקה שמה שגוזל את זמנו מלהיות עמה, זה עיסוקו, לימודו, חברה, משפחה וכ'ו.
בתת מודעה היא חשה שנמצאת בתחרות תמידית עם אותם פעילויות ועיסוקים ומפתחת שנאה וניקור ואפילו לעניינים רוחניים, כמו לימוד תורה, תפילה וכ'ו.בתמימותה היא אינה מבינה שרק ע"י שינוי גישה, כמו לומר לו בפירוש-"אני זקוקה לך", "זקוקה לחיזורים", "אתה חסר לי", "התגעגעתי אליך וכ'ו"- עשוי לעוררו להיות עמה מתוך רצון, חשק ושמחה.
מאחר שגברים אינם מבינים רמזים,לכן על האשה להתעלות על עצמה ולדבר עימו ברורות וכמובן ברכות ולא בתביעה כאמור.
גברים נעלבים ונפגעים קשות

מגישה תובענית וטוענים כלפי נשיהן, שהן חסרות הערכה וכפויות טובה, ומפרשים את ריבוי הדרישות והמטלות במטרה כדי לשעבדם ולשלוט בהם. מובן-שמתחת לרגשות הכעס והתבטאותן באופן צעקני ובוטא, מסתתרים רגשות פגועים, בדידות ונטישה, שקיימים כמעט בכל אשה ומתעוררים כשהבעל נעדר לזמן ארוך מהרגיל מן הבית,או כאשר הוא מתעלם ממנה באופן שיטתי [תכונת הגברים], או כאשר הוא מנסה לשנות את גישתו לחיובית, צפים לאשה אותן תרעומות ורגשות שליליים ומקבלים את האומץ לצאת החוצה,אבל חבל שזה לא בזמן הנכון,[בעיית הנשים].
התוצאה-האשה מרגישה נטושה ובסוף סדרי עדיפותיו, והאיש חש משועבד, נשלט וכפוית טובה כלפיו. על האשה לזכור- שהפצרות, ביקורות ואיומים תמידיים בניסיון לשנות את הבעל, מוכיח שדוחים ומרחיקים אותו וגורמים לו להתבצר בעמדתו ואפילו שנוכח שכשל.
כאשר האשה מעוניינת שבן זוגה ישתוקק להיות בחברתה,תשתדל לשדר לו חולשה ורכות ולומר לו משפטי אהבה מתוך רוך, עדינות ורגש,ואפילו אם זה מביך אותה לשמוע את המילים יוצאים מפיה.
מאחר והתגמול רב, הקושי שווה ועלייך נאמר-
"חכמת נשים בנתה ביתה".
כאשר את חושפת את רגשותייך העדינים מבלי להסוות אותם בכעס ובשליטה, למרות שאת מסתכנת באכזבה, התגמול שווה וכדאי.
כי בן זוגך יקבל הזדמנות נפלאה להגיב לך בעדינות, ברגש ובהבנה,ובמקום לשבור את ליבך, יחזיק בו ברוך ובאהבה.
עומק העניין-חולשה היא תכונה שאינה מושכת בעיני נשים,בפרט בדורנו שהתהפכו התפקידים, לכן נשים מסוות את פגיעותן בכעס ושליטה.אבל מה שבעיקר מושך גברים, זהו החלק החלש, העדין והפגיע של האשה, כי זה מה שלמעשה מחזק את ביטחונם והערכתם.
בכל אשה קיימת תכונה ריגשית, עדינה ומיוחדת, שיודעת לשדר אותה לגבר בתחילת הקשר במבט בלבד ללא מילים- "אתה הגבר שעשוי לעשות אותי המאושרת עלי אדמה", או "אתה הגבר הכי המושלם בעולם". גברים בטבעם הססנים מאוד להיכנס לכל מערכת, ובעיקר למערכת זוגית מחייבת.
לכן ע"י גישה חיובית זו, גברים מתגברים על פחדם ומוכנים להיכנס לקשר מחייב. רק חבל שלאחר הנישואין כשצפים הבעיות, שוכחת האשה לשדר לו מסר יקר וערכי זה,שהוא זקוק לו כעת יותר מכל זמן אחר.לפיכך-כשאת מבליטה  את הצד הגברי שבך, את מורידה לו את ביטחונו ואת האימון בעצמו, מיד נחלש ומתרוקן ואין לו מה להעניק לך. לכן בורח למערתו ולכל מיני עיסוקים וחברה ששם יודעים לתת לו את המקום הראשון שחסר לו בעיקר במערכת הזוגית.
ברגע שיהיה לך את האומץ לסלק את הפחדים ואת מנגנוני ההגנה, תזכי לחזור שנית לאותה חוויה של חיבור טבעי שהיה בתחילה.
כאשר המחסומים שלך ירדו, יחזור אותו דחף וריגוש שהיה בתחילת הנישואין, להתחבר מתוך שחרור ואהבה כפי שנפגשתם בתחילה. החיבור עדיין קיים, כאשר התנאים יוכשרו לכך, תחושי בו מחדש.
שינוי גישה זו מנציח חיי זוגיות בריאה ונותן כוחות להחזיק מעמד יחדיו בזמנים קשים יותר, כפי שרואים את המבט האוהב בזוגות שחיים יחדיו זמן רב.
ישנן נשים שאינן מסוגלות לומר לבעליהן שהן- "זקוקות להן" או "מתגעגעות", מפאת שקיים בהן פחד דמיוני, שאם הן יגלו רגישות וחולשה לבן זוגן יאבדו שליטה,ינצלו זאת לרעתם וישתמשו בזה נגדן. המחיר שהן משלמות על פחד זה רב ויקר וחבל.
לא רק שהן לא זוכות לקבל את מבוקשן, אלא מאבדות את בן זוגן ובסוף את ביתם. גם אם ממשיכים לחיות יחדיו, זה מחוסר ברירה ומאילוצים חיצוניים ואין עונש קשה מזה כידוע.
דרוש אומץ רב כדי להפגין כוחניות ושליטה, אולם דרוש אומץ גדול יותר כדי לשדר מסר של ענווה וכניעה, התגמול כאן רב, שווה וכדאי.
זכרי-שבן זוגך זקוק ואוהב את הצד החלש והעדין שבך ולא כשאת משמיעה את קולך מתלוננת ומאשימה אותו כמו אימו ביום הגרוע שלה.במקום זה תחשפי את רגשותייך העדינים, כי אם את משתוקקת לזוגיות טובה,הסיכון כדאי ושווה וודאי.
נקודה נוספת-כל בקורת ותוכחה שלא נתקבלו בצורה טובה וחיובית,הסיבה לכך שלא הצלחנו להעביר את המסר בדרך ובגישה נכונה.כתוב במצות תוכחה-"ולא תשא עליו חטא", כלומר- אם גישתנו שלילית, אנו עלולים להפוך את בן/ת הזוג משוגג למזיד ונישא את חטאו חלילה. על כך צווחו חז"ל- "הנח לישראל שיהיו שוגגים ולא מזידים".
נוסיף כלל ויסוד חשוב, "סוף מעשה במחשבה תחילה".
נקדים-אחד התנאים החשובים במצות תוכחה, לחשוב לפני אם יש תועלת ולומר במתק שפתיים ולא, עדיף להבליג ולהעלים עיין.
קיים יצר חזק, רע והרסני המשתלט עלינו וכמעט כולנו נכשלים בו והוא- לומר את האמת הכואבת לזולתנו ויהי מה.
לפגוע, לשפוך את דמו ולהרגיש טוב על חשבונו.
שורש הטעיית היצר נובע מפאת שאנו חושבים שאנו אמיתיים וחייבים לומר את האמת הכואבת לשני ולא משנה מה הוא המחיר והתוצאות.
המודד לאדם אמיתי הוא, עד כמה אנו מסוגלים לקבל בקורת ותוכחה מזולתנו ובפרט מבן/ת זוגנו להודות ולבקש סליחה ולא לחפש מומים באחרים להתנשא ולהרגיש טוב על חשבונם.
התוכחה אינה תלויה כלל בצדק שבדברינו, אלא בתועלת ובתוצאה הסופית,מבחינת-"סוף מעשה במחשבה תחילה".
כלומר, לחשוב לפני כל משפט אם יביא לשלום, חיבור ואהבה לומר, ואם יביא לפירוד, מחלוקת ושנאה לא לומר.
"כשם שיש מצוה לומר דברים הנשמעים, יש מצוה גדולה יותר לא לומר דברים שאינם נשמעים", הכוונה מתקבלים.
כלל חשוב זה קיים בעיקר בזוגיות ובחינוך הילדים.
למשל,ילד שגדל עם מינימום הערות, בריא יותר בנפשו מילד הגדל עם המון הערות. לכן כיום ממליצים בטיפול תרופתי, מפאת חוסר שליטה על ילדים הסובלים מבעיית- "קשב וריכוז" מהסיבה שציינו, שאם נעיר לילד 30 פעם ביום מתוך 100 פעם, זה כבר כדאי ושווה.

ילדים שחטפו המון הערות בבית ובבית הספר, הוכח שפיתחו שנאה למלמדים, להורים ולסביבה, ובסופם נשרו מן הלימודים ונפלו לתרבות רעה עד כדי שנאה וניקור לדת, להורים ולחיים.
אמירה כמו-"נמאס לי מהחיים", ניתן לשמוע כבר מילדים בגילאי 10 רחמנא לצלן. למרות שיש חשש לנזק בריאותי מהטיפול התרופתי, הנזק שנגרם לנפש הילד מהערות יתר וביקורת שלילית, הרבה יותר חמור ופעמים הוא בלתי הפיך.
אין במאמר זה להמליץ על טפול תרופתי כלשהו או למנוע את החייבים וכמובן ע"פ יעוץ תורני מקצועי, את עיקר הדברים כתבנו על מנת להמחיש את הנזק והחורבן כתוצאה-
"מהערות יתר וביקורת שלילית".על מנת לגדל ילדים טובים, בריאים בגופם ובנפשם, חייבים להעלים עיין ולתת להם את מרווח החיים ולא להעיר ללא הרף, חוץ מחציית גבולות שקבענו.
הדוגמא האישית של בני הזוג מועילה וחשובה בחינוך הילדים, יותר מכל חינוך אחר, לכן חשוב שאבא ואמא יהיו אחד.
למשל, אמא שמעירה על צחצוח שיניים והאבא סותר אותה לעיני הילד ומעיר לו חשיבות "קריאת שמע", הוריד ללא מתכוון את סמכות האימא מהילד וגרם בכך שלאחר זמן גם לאבא לא ישמע.
וכן להיפך, אבא שמעיר לילד בענין מסוים והאימא סותרת את דבריו בנכוחות הבן, הרסנו את הילד במו ידינו וללא מתכוון  גם את  שלום  ביתנו,  שבת שלום ומבורך.



מהדורה שמינית
בשלום בית:

תקשורת: הצורך הרב ביותר של האשה להרגיש במקום הראשון בעיני בעלה לפני הכל ומעל הכל ובפרט לפני אימו.
חובת הבעל להעניק לאשה הרגשה יקרה זו, כפי שאביו דואג לתת לאימו.בדורנו קיימת בעיה קשה ונפוצה, שההורים הם המחתנים והמגרשים ובעיקר במגזר החרדי.
 אחד התנאים שאני דורש לפני הגישור, לנטרל את הורי הזוג מכל התערבות. במקרים רבים הצלחתי בס"ד לגשר בין זוגות, אך ההורים והמשפחה מסביב הרסו והובילו אותם לגירושין רחמנא ליצלן.
יתרה מזו, כל זוג ואפילו הבעייתי ביותר, אם נאפשר להם לחיות לבד בלי שום מעורבות של הורים, משפחה, חברים וכ'ו, בסופו של דבר הם יתמודדו לבד, יסתדרו ויגיעו לתובנות הטובות ביותר, כמו שהיה בדור אחד קודם.
בדור הקודם אחוז הגירושין שאף לאפס, מפאת שלא היתה שום מעורבות ריגשית של שום גורם ובעיקר לא משפחתי. היום בעוונות הרבים כולם יועצים ומומחים כיצד לפרק בתים, לנקום ולסחוט כמה שיותר את הצד השני מבחינה גשמית, פיזית ורגשית.
עיקר הקושי של האשה שאינה יודעת כיצד להעביר לבן זוגה את עיקר אושרה וחלומה, להרגיש בעיניו לפני הכל ומעל הכל ומצפה שיבין מעצמו.במקום לומר לו בפירוש- שזה מה שיעשה אותה מאושרת, היא מלבישה את כאבה בכל מיני דרישות ותלונות כמו- "שיקצר את שעות העבודה, הלימוד ולתת עזרה לבית, לילדים וכ'ו". כמו כן מונעת ממנו ללכת לעיסוקיו, הוריו,לימודו,חבריו, תחביביו וכ'ו.
למעשה היא זועקת לתמיכה ריגשית כמו- ליחס, הקשבה, הבנה, חיזורים ותשומת לב, ומלבישה את צערה בעניינים שלא קשורים לכאבה, למרות שגם את העזרה הפיזית היא זקוקה אבל זה לא העיקר אצלה.
גם כאשר היא אוזרת אומץ ומבקשת יחס והערכה, עושה זאת בצורה של כעס, פקודה ותביעה. גישה זו דוחה את הגברים וגורמת להם לברוח למערתם ושאיש לא יראה אותם ובעיקר האשה, או שעושים את מטלותיהם מתוך חוסר חשק ומוטיבציה, כדי לברוח למערה חשוכה יותר.הבעל בתמימותו אינו מבין כיצד שלאחר שהגיע מוקדם מהרגיל, עזר בבית ועם הילדים, תיקן את כל מה שצריך ועדיין האשה רוטנת, כועסת ומציקה לו בחקירות, טענות והאשמות.
האשה מסיקה שמה שגוזל אותו מלהיות עימה, זה עיסוקו, לימודו, חברה, משפחה וכ'ו. בתת מודעה היא חשה שנמצאת בתחרות תמידית עם אותם פעילויות ועיסוקים ומפתחת שנאה וניקור ואפילו לעניינים רוחניים, כמו לימוד תורה, תפילה וכ'ו.
בתמימותה היא אינה מבינה שרק ע"י שינוי גישה, כמו לומר לו בפירוש- "אני זקוקה לך", "זקוקה לחיזורים", "אתה חסר לי", "התגעגעתי אליך וכ'ו", עשוי לעוררו להיות עימה מתוך רצון, חשק ושמחה.
מאחר שגברים אינם מבינים רמזים,לכן על האשה להתעלות על עצמה ולדבר עימו ברורות וכמובן ברכות ולא בתביעות כאמור.
גברים נעלבים ונפגעים קשות מגישה תובענית וטוענים כלפי נשיהן, שהן חסרות הערכה וכפויות טובה, ומפרשים את ריבוי הדרישות והמטלות במטרה כדי לשעבדם ולשלוט בהם.
מובן שמתחת לרגשות הכעס של האשה והתבטאותן באופן צעקני ובוטא, מסתתרים רגשות פגועים,חסימות,בדידות ונטישה,שקיימים כמעט בכל אשה, ומתעוררים כשהבעל נעדר לזמן ארוך מהרגיל מן הבית,או כאשר הוא מתעלם ממנה באופן שיטתי,
[תכונת הגברים].פעמים גם כאשר האיש מנסה לשנות את גישתו לחיובית, צפים לאשה אותן תרעומות ורגשות שליליים ומקבלים את האומץ לצאת החוצה ולתבוע את זכותם, אבל חבל שזה לא בזמן הנכון,[בעיית הנשים].
התוצאה- האשה חשה נטושה ובסוף סדרי עדיפותיו, והאיש חש משועבד, נשלט וכפוית טובה כלפיו.
על האשה לזכור-שהפצרות, ביקורות ואיומים תמידיים בניסיון לשנות את הבעל, מוכיח שדוחים ומרחיקים אותו וגורמים לו להתבצר בעמדתו ואפילו שנוכח שכשל אינו מודה בטעותו.
כאשר האשה מעוניינת שבן זוגה ישתוקק להיות בחברתה, תשתדל לשדר לו חולשה ורכות ולומר לו משפטי אהבה מתוך רוך, עדינות ורגש. אפילו אם זה מביך אותה או קשה לה לשמוע את המילים יוצאים מפיה, כי יש קשה ויש קשה יותר, מאחר והתגמול רב, הקושי שווה ועלייך נאמר-"חכמת נשים בנתה ביתה".
כאשר את חושפת את רגשותייך העדינים בלי להסוות אותם בכעס ובשליטה, בן זוגך יקבל הזדמנות נפלאה להגיב לך בעדינות, ברגש ובאהבה, במקום לשבור אותך ולהחזיר לך מלחמה ונקמה.
בדורנו חולשה היא תכונה שאינה מושכת בעיני נשים, בעיקר בדור כזה שהתהפכו היוצרות, לכן נשים מסוות את פגיעותן בכעס ושליטה.
אולם מה שבעיקר מושך גברים, זהו החלק החלש, העדין והפגיע של האשה, כי זה מה שלמעשה מחזק את ביטחונם והערכתם וחובת האשה להעניק להם זאת.
בכל אשה קיימת חולשה ותכונה רגשית עדינה ומיוחדת, שיודעת לשדר אותה לגבר כשהיא צריכה ממנו דבר מה, כמו שהטיבה בתחילת הקשר במבט בלבד ואפילו ללא מילים- "אתה הגבר שעשוי לעשות אותי המאושרת עלי אדמה", "אתה הגבר הכי מושלם בעולם", "אתה הגבר שחלמתי עליו".
גברים בטבעם הססנים מאוד להיכנס לכל מערכת מחייבת, כל שכן למערכת זוגית כובלת. לכן ע"י גישה עדינה וחיובית זו,גברים מתגברים על פחדם ומוכנים להיכנס לקשר מחייב.רק חבל שלאחר שנישאים ומתגלים ניסיונות וצפים הבעיות, שוכחת האשה לשדר לו מסר יקר וערכי זה, שהוא זקוק לו כעת יותר מכל זמן אחר.
לפיכך-
כשאת מבליטה  את הצד הגברי שבך, את מורידה לו את ביטחונו ואת האמון בעצמו, מיד נחלש ומתרוקן ואין לו מה להעניק לך. לכן בורח למערתו ולכל מיני עיסוקים, לימוד וחברה ששם יודעים לתת לו את המקום הראשון שחסר לו במערכת הזוגית.
ברגע שיהיה לך את האומץ לסלק את הפחדים ואת מנגנוני ההגנה, תזכי לחזור שנית לאותה חוויה של חיבור טבעי שהיה בתחילה. כאשר המחסומים שלך ירדו, ישוב אותו דחף וריגוש שהיה לשניכם בתחילת הנישואין, ותתחברו מתוך שחרור ואהבה כפי שנפגשתם בתחילה.
החיבור עדיין קיים, כשהתנאים יוכשרו,תחושו בו מחדש.
שינוי גישה תנציח לכם חיי זוגיות בריאה ותעניק לכם כלים וכוחות להחזיק מעמד יחדיו בזמנים קשים יותר, כפי שרואים את המבט האוהב בזוגות שחיים יחדיו זמן רב.
ישנן נשים שאינן מסוגלות לומר לבעליהן שהן- "זקוקות להן",אוהבות","מתגעגעות וכ'ו",מפני שקיים בהן פחד דמיוני, שאם הן יגלו רגישות וחולשה לבן זוגן יאבדו שליטה,ינצלו זאת לרעתם וישתמשו בזה נגדן. המחיר שהן משלמות על פחד זה רב ויקר וחבל. לא רק שהן לא זוכות לקבל את מבוקשן, אלא מאבדות את בן זוגן ובסוף את ביתם. גם אם ממשיכים לחיות יחדיו, זה מתוך מרמור, חוסר ברירה ומאילוצים שונים, ואין עונש קשה ואכזרי מזה.
דרוש אומץ רב כדי להפגין כוחניות ושליטה, אולם להתנהג בגישה של ענווה וכניעה, דרוש אומץ פחות מזה, והתגמול כאן הוא רב, שווה וכדאי. בן זוגך זקוק ואוהב את הצד החלש והעדין שבך, ולא כשאת משמיעה את קולך מתלוננת ומאשימה אותו בצרות ובחוסר ההצלחה שלך. כי הוא חש מואשם במצבך, מאבד מוטיבציה ונס למערה חשוכה על מנת לטפל בעצמו כדי שאיש לא יראה אותו ובפרט האשה.
במקום זה תחשפי את רגשותייך העדינים, כי אם את משתוקקת לזוגיות טובה,זו הדרך היחידה וודאי.

נקודה נוספת-
חשוב לדעת ולזכור שאין האשה שמחה ומתרצה משום מצוה, כמו מהריצוי,הפירגון והחיזורים של כל החודש ובפרט מהפיוס והריצוי שלפני ואחרי.אם זה חסר לה, היא לא רגועה, חשה מנוצלת ומתוסכלת ומרגישה שהשתמשו במצות פרו ורבו לצורך הוצאת יצרים בלבד ובמסתרים תבכה נפשה ואין דמעתה חוזרת ריקם ודי למבינים.
ישנם כאלו שלא קיבלו הכנה והדרכה נכונה לפני הנישואין והוטעו ע"י יצרם, ומעלים בדעתם שמצות שלום הבית מבטלת אותם מלימוד תורה, תפגום בקדושתם ומעלתם.
כאשר מקיימים מצות פרו ורבו לשם שמיים על מנת לרצותה ולשמחה, החיבור עם האשה יגדל ויתעצם,המעלה והדבקות בה' תרקיע שחקים, ויזכה האיש למדרגות והשגות נוראות שבאופן רגיל אם יעבוד את ה' ית' שבעים שנה בקדושה ובטהרה, לא יזכה לזה וודאי.
מובא ברבינו האריז"ל שרבי חנינה בן דוסא שנאמר עליו במסכת ברכות-"שכל העולם ניזון ממנו וכ'ו",היה בעל בית פשוט ושליחותו בעולם היתה על מנת להקים משפחה ולקיים מצוות פרו ורבו בלבד. מאחר שגלגול הקודם נפשו חשקה בלימוד התורה וכתוצאה מכך לא רצה להינשא, בחשבו שמצות לימוד תורה עדיפה ממצות פרו ורבו. מכאן-שאם רבי חנינה בן דוסא שהגמרא מעידה עליו-שהוא צדיק יסוד עולם וכל העולם קיים בזכותו, לא יכול להגיע לשלמותו מבלי לקיים את מצות שלום הבית ולהביא תולדות לעולם, עד כמה וכמה זה מחייב אותנו במצוה יקרה זו לקיימה בשלימותה.
כמו כן כאשר האיש מקיים את המצוה באופן קר ויבש, גם אם תהיה ברמת הפרישות הנעלה ביותר, הפסיד בכך את תחושת ההתעלות והקדושה, ויחוש ריחוק וסלידה מבת זוגו עד להתעוררות יצריו מחדש, וזה סוד יקר.
הגמרא בברכות-"כאשר האדם מזדקן מטיל שלום בבית בטל", הכוונה בעיקר על הריצוי, החיזורים והפיוס של כל החודש ובפרט במצוה כה יקרה שעומדת ברומו של עולם.
מגיעים אליי זוגות רבים עם בעיות ששורשן נעוץ בחסרון הבנה בנושא יסודי וחשוב זה, כאשר ע"י לימוד נכון ופשוט היה ניתן לפתור אותן בנקל. מאחר שנושא זה מורכב ומשתנה מאחד לשני, לכן אין לעשות השוואות ולא ניתן להעלות את הכל על הכתב ובמקום שאמרו לקצר אין אני רשאי להאריך ודי לחכמים.
קיים קושי לנשים לדבר עם בעליהן באופן פתוח ואולי רק ברמיזות. כאשר האיש לא מתעורר מעצמו, האשה  צוברת משקעים וכעסים ולאחר שהיא אוזרת אומץ, זה כבר מאוחר וחבל.
כאשר מגיעים אליי ליעוץ זוגי, והגבר מתלונן על האשה שאינה רגועה ועושה קטטות על דברים פעוטים שלמראית העין אין סיבה מוצדקת לאותם ריבים, אני מיד בודק את הנושא ומתברר ששורש הריבים משם נובעים.
מאחר שהאשה נבוכה לדבר עם בן זוגה בעניינים הללו, וגם כששואלה עונה מתוך בושה ופחד כדי שלא ישתמש בזה נגדה, אזי מוציאה את תסכולה וכאבה בכל דבר שלא הולך למישרין ובקלות, מפני שהיא לא רגועה, וכל דבר קטן מכעיס ומקומם אותה ובצדק!!
חכם עיניו בראשו ללמוד נושא כה חשוב.
יש נשים שהתנהגותן נראית כלפי חוץ באופן שתלטני. התנהגות זו אינה נובעת בהכרח מאופי גברי. יתכן והסיבה נובעת מתוך פחד פנימי מבן זוגן ומתגובתם הכעסנית.
עצתי-לגברים לשנות גישה ולשוחח עם האשה ולאפשר לה לשחרר רגשות ומשקעים מתוך הבנה והכלה.
ולנשים לשנות גישה ולשוחח על הפחדים בזמן רגוע, הוא יטיב יותר לשמוע. שבת שלום ומבורך.



מהדורה תשיעית
בשלום בית:

תקשורת: הצורך העיקרי של האשה להרגיש במקום הראשון בעיני בעלה לפני הכל ומעל הכל וגם לפני אימו.
על הבעל להעניק לאשה הרגשה יקרה זו, כפי שאביו דואג לתת לאימו, כי אחרת הזוגיות לא תחזיק מעמד.
בדורנו קיימת בעיה נפוצה שההורים הם המחתנים והם המגרשים ובעיקר במגזר הדתי.
התנאי הראשון שאני דורש מבני הזוג לפני הגישור, לנטרל את הוריהם ובני המשפחה מכל מעורבות.
במקרים רבים הצלחתי בס"ד לגשר בין זוגות, אך ההורים והמשפחה מסביב התערבו והובילו אותם לגירושין רחמנא ליצלן.
יתרה מזו, כל זוג ואפילו הבעייתי ביותר, אם נאפשר להם לחיות לבד בלי שום מעורבות של הורים, משפחה, חברים וכ'ו, בסופו של דבר הם יתמודדו לבד, יסתדרו ויגיעו לתובנות הטובות ביותר, כמו שהיה בדור אחד קודם.
בדור הקודם אחוז הגירושין שאף לאפס, מפאת שלא היתה שום מעורבות ריגשית של שום גורם ובעיקר לא משפחתי. היום בעוונות הרבים כולם יועצים ומומחים כיצד לפרק בתים, ומלמדים את בני הזוג לנקום ולסחוט כמה שיותר את הצד השני מבחינה גשמית, פיזית ורגשית,איני עושה הכללה.
נחזור- עיקר הקושי של האשה שאינה יודעת כיצד להעביר לבן זוגה את עיקר אושרה ושמחתה, להרגיש בעיניו לפני הכל ומעל הכל ומצפה שיבין מעצמו.
במקום לומר לו בפירוש- שזה מה שיעשה אותה מאושרת, היא מלבישה את כאבה בכל מיני דרישות ותלונות כמו- "שיקצר את שעות העבודה, הלימוד ולתת עזרה לבית, לילדים וכ'ו". כמו כן מונעת ממנו ללכת לעיסוקיו, הוריו, לימודו,חבריו, תחביביו וכ'ו.
למעשה היא זועקת לתמיכה ריגשית כמו- ליחס, הקשבה, הבנה, חיזורים ותשומת לב, ומלבישה את צערה בעניינים שלא קשורים לכאבה, למרות שגם את העזרה הפיזית היא זקוקה אבל זה לא העיקר אצלה.
גם כאשר היא אוזרת אומץ ומבקשת יחס והערכה,היא עושה זאת בצורה של כעס, פקודה ותביעה. גישה זו דוחה את הגברים וגורמת להם לברוח למערתם ושאיש לא יראה אותם ובעיקר האשה, או שעושים את מטלותיהם מתוך חוסר חשק ומוטיבציה, כדי לברוח כמה שיותר מהר למערה חשוכה יותר.
הבעל בתמימותו אינו מבין כיצד שלאחר שהגיע מוקדם מהרגיל, עזר בבית ועם הילדים, תיקן את כל מה שצריך ועדיין האשה רוטנת, כועסת ומציקה לו בחקירות, כעסים והאשמות. האשה מסיקה שמה שגוזל אותו מלהיות עימה זה עיסוקו, לימודו, חברה, משפחה וכ'ו. בתת מודעה היא חשה שנמצאת בתחרות תמידית עם אותם פעילויות ועיסוקים ומפתחת שנאה וניקור ואפילו לעניינים רוחניים כמו- לימוד תורה, תפילה וכ'ו.
בתמימותה היא אינה מבינה שרק ע"י שינוי גישה, כמו לומר לו בפירוש- "אני זקוקה לך", "זקוקה לחיזורים", "אתה חסר לי", "התגעגעתי אליך וכ'ו", עשוי לעוררו להיות עימה מתוך רצון, חשק ושמחה.
גברים אינם מבינים רמזים, לכן על האשה להתעלות על עצמה ולדבר ברורות,וכמובן ברכות ועדינות ולא בתביעות.
טבע האיש להיפגע מגישה תובענית ומפרש אותה כאשה שתלטנית, וריבוי הדרישות והמטלות במטרה כדי לשעבד אותו תחתיה.אבל מתחת לתסכולים והכעסים והתבטאותן באופן צעקני, מסתתרים רגשות פגועים, חסימות,בדידות ונטישה, שקיימים כמעט בכל אשה, ומתעוררים לה כשהבעל נעדר לזמן ארוך מהרגיל מן הבית, או כאשר הוא מתעלם ממנה באופן שיטתי [תכונת הגברים].
פעמים גם כאשר האיש מנסה לשנות את גישתו לחיובית, צפים לאשה אותן תרעומות ורגשות שליליים ומקבלים את האומץ לצאת החוצה ולתבוע את זכותם, אבל חבל שזה לא בזמן הנכון, [בעיית הנשים]. התוצאה-
האשה חשה נטושה ובסוף סדרי עדיפותיו, והאיש חש משועבד, נשלט וכפיות טובה מצידה. על האשה לזכור-שהפצרות ואיומים תמידיים [כמו בא נתגרש וכ'ו] בניסיון לשנות את הבעל, מוכיח שדוחים ומרחיקים אותו וגורמים לו להתבצר בעמדתו, ואפילו אם נוכח שכשל הוא לא יהיה מסוגל להודות בטעותו.
במידה והאשה מעוניינת שבעלה ישתוקק להיות בחברתה, תשתדל לשדר לו חולשה ורכות ולומר לו משפטי אהבה מתוך רוך, עדינות ורגש, ואפילו אם זה מביך אותה או קשה לה לשמוע את המילים יוצאים מפיה, כי זה מה שעשוי לחולל בנפשו מהפך על מנת להעניק לה את המיטב,ועל כך כתוב- "חכמת נשים בנתה ביתה".
לכן כאשר את חושפת לו את רגשותייך העדינים בלי להסוות אותם בכעס ושליטה, בן זוגך יקבל הזדמנות נפלאה להגיב לך בעדינות, ברגש ובאהבה, במקום לשבור אותך ולהחזיר לך מלחמה ונקמה. בדורנו חולשה, ענוה והכנעה הם תכונות דחויות בעיני הנשים, בעיקר שהתהפכו היוצרות שהגברים נהפכו לנשים והנשים לגברים, וקשה להן להראות חולשה ומסוות את פגיעותן בכעס ושליטה.
אולם מה שבעיקר מושך גברים, זהו החלק החלש והריגושי של האשה, כי זה מה שלמעשה מחזק את הערכתם וביטחונם על מנת להעניק לאשה את התמיכה הראויה.
בכל אשה קיים חולשה ותכונה רגשית מיוחדת, שיודעת לשדר אותה לגבר כשהיא צריכה ממנו דבר מה, כמו שהטיבה בתחילת הקשר במבט בלבד ואפילו ללא מילים- "אתה הגבר שעשוי לעשות אותי המאושרת עלי אדמה, אתה הגבר הכי מושלם בעולם, אתה הגבר שחלמתי עליו וכ'ו".
יצוין-שגבר בטבעו פחדן והססן מאוד להיכנס לשותפות מחייבת ובפרט למערכת זוגית כה כובלת עבורו. אולם בתחילת הקשר האשה רמזה לו שהוא הגבר המוצלח והמוכשר עבורה, והכתירה אותו כבר אז למלך עוד בטרם שהכירה אותו על בוריו. זו הסיבה למעשה שהצליח להתגבר על פחדיו ונכנס למערכת כה מחייבת עבורו.
רק חבל שלאחר שנישאים ומתגלים הפגמים וצפים הבעיות, היא שוכחת לשדר לו מסר יקר וערכי זה, שהוא זקוק לו כעת יותר מכל זמן אחר וזה מה שעשוי לחולל בו שינויים למענה.
לכן כשאת מבליטה  את הצד הגברי שבך, את מורידה לו את ביטחונו ואת האמון בעצמו, והוא מיד נחלש ומתרוקן ואין לו מה להעניק לך. הוא בורח למערתו ולכל מיני עיסוקים, לימודים וחברה ששם יודעים לתת לו את המקום הראשון שחסר לו במערכת הזוגית.
במידה ויהיה לך את האומץ לסלק את הפחדים ואת מנגנוני ההגנה, תזכי לחזור שנית לאותה חוויה של חיבור טיבעי שהיה בתחילה. כאשר המחסומים שלך ירדו, ישוב אותו דחף וריגוש שהיה לשניכם בתחילת הנישואין, ותתחברו מתוך שחרור ואהבה כפי
שנפגשתם בתחילה.
החיבור עדיין קיים, כשהתנאים יוכשרו תחושו בו מחדש. שינוי גישה תנציח לכם חיי זוגיות בריאה ותעניק לכם כלים וכוחות להחזיק מעמד יחדיו בזמנים קשים, כפי שרואים בזוגות שחיים יחדיו זמן רב.
ישנן נשים שאינן מסוגלות לומר לבעליהן שהן-"זקוקות להן,אוהבות, מתגעגעות וכ'ו",מפני שקיים בהן פחד דמיוני, שאם יגלו רגישות וחולשה, יאבדו שליטה,ינצלו זאת לרעתם וישתמשו בזה נגדן.
המחיר שהן משלמות על פחד זה רב ויקר וחבל. לא רק שהן לא זוכות לקבל את מבוקשן, אלא מאבדות את בן זוגן ובסוף את ביתם. גם אם ממשיכים לחיות יחדיו, זה מתוך מרמור, חוסר ברירה ומאילוצים שונים ואין עונש קשה ואכזרי מזה.
דרוש אומץ רב כדי להפגין כוחניות ושליטה, אולם להתנהג בגישה של ענווה וכניעה דרוש פחות,והתגמול הוא רב,שווה וכדאי.
בן זוגך זקוק ואוהב את הצד החלש והעדין שבך ולא כשאת משמיעה את קולך מתלוננת ומאשימה אותו בחוסר ההצלחה שלך.
מאחר והוא חש מותקף ומואשם, הוא מאבד מוטיבציה ונס למערה חשוכה על מנת לטפל בעצמו ואיש לא מורשה להיכנס עימו ובפרט לא את.
אולם אם את משתוקקת לזוגיות טובה ותומכת, חשפי את רגשותייך העדינים, כי אין דרך אחרת.
לעומת זאת-
אין האשה שמחה ומתרצה ממצות שלום הבית, כמו- מהריצוי, הפירגון והחיזורים של כל החודש ובפרט מהפיוס והריצוי שלפני ואחרי.אם זה חסר לה היא לא רגועה, חשה מנוצלת ומתוסכלת ושהשתמשו בה בלבד, ובמסתרים תבכה נפשה ואין דמעתה חוזרת
ריקם ודי למבינים.
ישנם רבים שלא קיבלו הכנה והדרכה נכונה לפני הנישואין והוטעו ע"י יצרם, ומעלים בדעתם שמצות שלום הבית מבטלת אותם מלימוד תורה, תפגום בקדושתם ומעלתם.
יצוין- כאשר מקיימים את המצוה לשם שמיים כדי לרצות ולשמח את האשה, החיבור מתעלה ומתרומם לדרגות רמות, המעלה והדבקות בה' תרקיע שחקים ויזכה האיש למדרגות ,השגות וטהרה שבאופן אחר לא יזכה לזה וודאי.
מובא ברבינו האריז"ל- שרבי חנינה בן דוסא שנאמר עליו במסכת ברכות-"שכל העולם ניזון ממנו וכ'ו", היה בעל בית פשוט, ושליחותו בעולם היתה על מנת להקים משפחה ולקיים מצוות פרו ורבו בלבד. מאחר שגלגול הקודם נפשו חשקה בלימוד התורה וכתוצאה מכך לא רצה להינשא, בחשבו שמצות לימוד תורה עדיפה ממצות פרו ורבו, לכן חזר בגלגול כדי לקיים מצוה כה יקרה.
אם רבי חנינה בן דוסא שהוא צדיק יסוד עולם וכל העולם קיים בזכותו, לא יכול להגיע לשלמותו מבלי לקיים את מצות שלום הבית ולהביא תולדות לעולם, עד כמה וכמה זה מחייב אותנו במצוה כה יקרה לקיימה בשלימותה.
לכן כשהאיש מקיים את המצוה באופן קר ויבש, גם אם תהיה ברמת הפרישות הנעלה ביותר, הפסיד בכך את תחושת ההתעלות והקדושה, ויחוש ריחוק וסלידה עד להתעוררות יצריו מחדש,
וזה סוד יקר.
מובא בחז"ל- "כשהאדם מזדקן מטיל שלום בבית בטל".
הכוונה בעיקר על הריצוי, החיזורים והפיוס של כל החודש ובפרט לפני ואחרי המצוה.
זוגות רבים אין להם שלום בית מפני חסרון הבנה בנושא יסודי וחשוב זה,ובאמצעות לימוד נכון ופשוט ניתן לפתור בנקל בעיות אלו.
מאחר שנושא זה מורכב ומשתנה מאחד לשני, לכן אין לעשות השוואות ולא ניתן להעלות את הכל על הכתב ובמקום שאמרו לקצר אין אני רשאי להאריך ודי לחכמים.
ציינו בעבר שנשים משוחחות עם בעליהן ברמיזות ולא בגלוי ובעיקר במצות שלום הבית.
במידה והאיש לא מבין את רמיזותיה, היא  צוברת משקעים וכעסים, וכעבור זמן מה היא מתרסקת לרסיסים ופעמים זה כבר מאוחר וחבל. כשמגיעים ליעוץ זוגי והאיש מתלונן על האשה שאינה רגועה ועושה קטטות על דברים פעוטים שאין סיבה מוצדקת לאותם ריבים, אני מיד בודק את מצות שלום הבית ומתברר שמקור הריבים משם.
מאחר שהאשה נבוכה ואין לה אומץ לדבר בעניינים הללו בגלוי,היא מוציאה את תסכולה וכאבה בכל דבר שלא הולך בקלות מפני שהיא לא רגועה, וכל דבר קטן מכעיס ומקומם אותה
ובצדק!
על האיש ללמוד את הנושא לעומק.
יש נשים שהתנהגותן באופן שתלטני ואינו נובע בהכרח מאופי גברי.יתכן שהסיבה נובעת מתוך פחד פנימי מבן זוגן ומחוסר סיפוק במצוה.
עצתי-לגברים לשנות גישה ולשוחח עם האשה ולאפשר לה לשחרר רגשות ומשקעים מתוך הבנה והכלה,
ולנשים לשנות גישה ולשוחח על הפחדים בזמן רגוע הוא  יטיב  יותר  לשמוע.


מהדורה עשירית
בשלום בית:

הצורך העיקרי של האשה, להרגיש במקום הראשון בעיני הבעל לפני הכל ומעל הכל וגם לפני הוריו. חובת הבעל להעניק לה הרגשה יקרה זו, כפי שאביו הטיב להעניק לאימו בתחילת נשואיהם ולא לגזול ממנה תחושה זו, אחרת הוא חובל לה בנפש. בדורנו קיימת בעיה קשה שההורים הם המחתנים והם המגרשים ובעיקר במגזר הדתי. התנאי הראשון שאני דורש מבני הזוג לפני הגישור, לנטרל את הוריהם ובני המשפחה מכל מעורבות. במקרים רבים הצלחתי בס"ד לגשר בין זוגות, אך ההורים והמשפחה מסביב התערבו והובילו אותם לגירושין רחמנא ליצלן. יתרה מזו- כל זוג ואפילו הבעייתי ביותר, אם נאפשר להם לחיות לבד בלי שום מעורבות של הורים, משפחה, חברים וכ'ו, בסופו של דבר הם יתמודדו לבד, יסתדרו ויגיעו לתובנות הטובות ביותר, כמו שהיה בדור אחד קודם. בדור הקודם אחוז הגירושין שאף לאפס, מפני שלא היתה שום מעורבות ריגשית של שום גורם ובעיקר לא משפחתי. היום בעוונות הרבים כולם יועצים ומומחים כיצד לפרק בתים, ומלמדים את בני הזוג לנקום ולסחוט כמה שיותר את הצד השני מבחינה כלכלית, פיזית ורגשית.
נחזור-עיקר הקושי של האשה שאינה יודעת כיצד להעביר לבן זוגה את עיקר הצורך שלה לחוש בעיניו לפני הכל ומעל הכל ומצפה שיבין מעצמו. במקום לומר לו בפירוש שזה מה שיעשה אותה מאושרת, היא מלבישה את כאבה בכל מיני דרישות ותביעות כמו-שיקצר את שעות העבודה, הלימוד ולתת עזרה לבית, לילדים וכ'ו. כמו כן מונעת ממנו ללכת לעיסוקיו,הוריו,לימודו,חבריו, תחביביו וכ'ו. למעשה היא זועקת לתמיכה ריגשית כמו- ליחס, הקשבה, הבנה, חיזורים ותשומת לב, ומלבישה את צערה בעניינים שלא קשורים לכאבה,למרות שגם את העזרה הפיזית היא זקוקה אבל זה לא העיקר אצלה. במידה ואוזרת אומץ ומבקשת יחס והערכה, היא עושה באופן של כעס, פקודה ותביעה. גישה זו דוחה את הגברים וגורמת להם לברוח למערתם ושאיש לא יראה אותם ובעיקר האשה. או שעושים את מטלותיהם מתוך חוסר חשק ומוטיבציה, רק כדי לברוח כמה שיותר מהבית ולא להיתקל בה שנית.הבעל בתמימותו אינו מבין שלאחר שהגיע מוקדם מהרגיל, עזר בבית ועם הילדים, תיקן את כל מה שצריך ועדיין האשה רוטנת, כועסת ומציקה לו בחקירות וכעסים.
לעומת זאת האשה מסיקה שמה שגוזל אותו מלהיות עימה זה עיסוקו, לימודו, חברה, משפחה וכ'ו.בתת מודע היא חשה שנמצאת בתחרות עם אותם פעילויות ועיסוקים, לכן מפתחת שנאה וניקור ואפילו לעניינים רוחניים כמו- לימוד תורה, תפילה וכ'ו. בתמימותה היא אינה מבינה שרק ע"י שינוי גישה, כמו לומר לו בפירוש- "אני זקוקה לך", "זקוקה לחיזורים", "אתה חסר לי", "התגעגעתי אליך וכ'ו", עשוי לעוררו להיות עימה מתוך רצון, חשק ושמחה.
גברים אינם מבינים רמזים, לכן על האשה להתעלות על עצמה ולדבר ברור, וכמובן ברכות ועדינות ולא בתביעות. טבע האיש להיפגע מגישה תובענית ומפרש אותה כאשה שתלטנית, וריבוי הדרישות והמטלות במטרה כדי לשעבד אותו תחתיה.אולם מתחת לתסכולים והכעסים והתבטאותן באופן צעקני, מסתתרים רגשות כואבים, חסימות, בדידות ונטישה, שקיימים כמעט בכל אשה, ומתעוררים לה כשהבעל נעדר לזמן ארוך מהרגיל מן הבית, או כאשר הוא מתעלם ממנה באופן שיטתי [תכונת הגברים]. בדרך כלל כשהאיש מנסה לשנות לגישה חיובית, צפים לאשה אותן תרעומות ורגשות שליליים ומקבלים את האומץ לצאת החוצה ולתבוע את זכותם, אבל חבל שזה לא בזמן הנכון, [בעיית הנשים].
התוצאה- האשה חשה נטושה ובסוף סדרי עדיפותיו, והאיש חש משועבד, נשלט וכפיות טובה מצידה. על האשה לזכור שהפצרות ואיומים תמידיים [כמו בא נתגרש וכ'ו] בניסיון לשנות את הבעל, מוכיח שדוחים ומרחיקים אותו וגורמים לו להתבצר בעמדתו, ואפילו אם נוכח שכשל הוא לא יהיה מסוגל להודות בטעותו. במידה והאשה מעוניינת שבעלה ישתוקק להיות בחברתה, תשתדל לשדר לו חולשה ורכות ולומר לו משפטי רגש מתוך רוך ועדינות, ואפילו אם זה מביך אותה או קשה לה לשמוע את המשפטים יוצאים מפיה, כי זה מה שעשוי לחולל בנפשו מהפך על מנת להעניק לה את המיטב, ועליה נאמר- "חכמת נשים בנתה ביתה", אחרת-"אולת בידיה תהרסנו".
כאשר האשה חושפת את רגשותיה המיוחדים בלי להסוות אותם בכעס ושליטה,בן הזוג מקבל הזדמנות נפלאה להגיב לה בעדינות, ברוך ואהבה, במקום מלחמה ונקמה. בדורנו חולשה, ענווה וקבלה, הם תכונות דחויות בעיני הנשים, בעיקר שהתהפכו היוצרות שהגברים נהפכו לנשים והנשים לגברים, ומסוות את פגיעותן בכעס ושליטה. אולם מה שבעיקר מושך את האיש,זהו החלק החלש והעדין של האשה,כי זה מה שמחזק את הערכתו וביטחונו על מנת להעניק לה את המיטב. בכל אשה קיים חולשה ותכונה רגשית מיוחדת שיודעת לשדר אותה לאיש כשהיא צריכה ממנו דבר מה, כמו שהטיבה בתחילת הקשר במבט בלבד ואפילו ללא מילים- "אתה הגבר שיעשה אותי למאושרת עלי אדמה, "אתה הגבר הכי מושלם בעולם", "אתה הגבר שחלמתי עליו וכ'ו".
יצוין-גבר בטבעו פחדן והססן מאוד להיכנס לשותפות מחייבת ובעיקר למערכת זוגית כה כובלת וסוגרת עבורו. אולם בתחילת הקשר האשה רמזה לו שהוא הגבר המוצלח והמוכשר עבורה והכתירה אותו כבר אז למלך עוד בטרם שהכירה ובחנה אותו על בוריו. זו הסיבה למעשה שהצליח להתגבר על פחדיו ונכנס למערכת כה מפחידה עבורו. רק חבל שלאחר שנישאים ומתגלים הפגמים וצפים הבעיות, היא שוכחת לשדר לו מסר יקר וערכי זה, שהוא זקוק לו כעת יותר מכל זמן אחר וזה מבחן האהבה שלה עבורו.
במידה והיא מחליטה להבליט  את הצד הגברי שלה, היא מורידה לו את ביטחונו ואת האמון בעצמו, לכן מיד נחלש ומתרוקן, מאבד חשק לחיות ואין לו מה להעניק לה. הוא בורח למערתו ולכל מיני עיסוקים, לימודים וחברה ששם מעניקים לו בנדיבות את המקום הראשון שחסר לו במיוחד במערכת הזוגית. במידה ויהיה לאשה את האומץ לסלק את הפחדים ואת מנגנוני ההגנה, תזכה לחוש שנית את אותה חוויה של חיבור טבעי שהיה בתחילה. כאשר המחסומים שלך ירדו, ישוב אותו דחף וריגוש שהיה לשניכם בתחילת הנישואין ותתחברו מתוך שחרור ואהבה כפי שנפגשתם בתחילה. החיבור עדיין קיים,כשהתנאים יוכשרו תחושו בו מחדש.
שינוי גישה תנציח לכם חיי זוגיות בריאה ותעניק לכם כלים וכוחות להחזיק מעמד יחדיו בזמנים קשים, כפי שרואים בזוגות שחיים יחדיו זמן רב. ישנן נשים שאינן מסוגלות לומר לבעליהן שהן-"זקוקות, אוהבות, מתגעגעות וכ'ו", מפני שקיים בהן פחד דמיוני שאם יגלו רגישות וחולשה, יאבדו שליטה, ינצלו זאת לרעתם וישתמשו בזה נגדן. המחיר שהן משלמות על פחד זה רב ויקר וחבל. לא רק שהן לא זוכות לקבל את מבוקשן, אלא מאבדות את בן זוגן ובסוף את ביתם [ויש לי המון סיפורים מזה]. גם אם ממשיכים לחיות יחדיו, זה מתוך מרמור, חוסר ברירה ומאילוצים שונים ואין עונש קשה ואכזרי מזה. דרוש אומץ רב כדי להפגין כוחניות ושליטה, אולם להתנהג בגישה של ענווה וכניעה דרוש פחות והתגמול הוא רב, שווה וכדאי. בן זוגך זקוק ואוהב את הצד החלש והעדין שבך ולא כשאת משמיעה את קולך מתלוננת ומאשימה אותו בחוסר ההצלחה שלך. מאחר והוא חש מותקף ומואשם, הוא מאבד מוטיבציה ונס למערה חשוכה על מנת לטפל בעצמו ואיש לא מורשה להיכנס עימו ובפרט לא את. אולם אם את משתוקקת לזוגיות טובה ותומכת, חשפי את רגשותייך העדינים והמיוחדים וגלי חולשה ולא עוצמה.
לעומת זאת- אין האשה שמחה ומתרצה ממצות שלום הבית כמו- מהריצוי,הפירגון והחיזורים של כל החודש ובפרט מהפיוס והריצוי שלפני ואחרי.אם זה חסר לה היא לא רגועה, חשה מנוצלת ומתוסכלת ושהשתמשו בה לצורך שחרור יצרים, ובמסתרים תבכה נפשה ואין דמעתה חוזרת ריקם, כדברי האגרת של רבי יעקב קנייבסקי זצק"ל. ישנם רבים שלא קיבלו הכנה והדרכה נכונה לפני הנישואין והוטעו ע"י יצרם, ומעלים בדעתם שמצות שלום הבית מבטלת אותם מלימוד תורה, תפגום בקדושתם ומעלתם.
יצוין- כאשר מקיימים את המצוה לשם שמיים כדי לרצות ולשמח את האשה, החיבור מתעלה ומתרומם לדרגות רמות, המעלה והדבקות בה' תרקיע שחקים ויזכה האיש למדרגות, השגות וטהרה שבאופן אחר לא יזכה לזה וודאי. מובא ברבינו האריז"ל- שרבי חנינה בן דוסא שנאמר עליו במסכת ברכות-"שכל העולם ניזון ממנו וכ'ו", היה בעל בית פשוט, ושליחותו בעולם היתה על מנת להקים משפחה ולקיים מצוות פרו ורבו בלבד. מאחר שגלגול הקודם נפשו חשקה בלימוד התורה וכתוצאה מכך לא רצה להינשא, בחשבו שמצות לימוד תורה עדיפה ממצות פרו ורבו, לכן חזר בגלגול כדי לקיים מצוה כה יקרה.אם צדיק יסוד עולם כזה שכל העולם קיים בזכותו לא יכול להגיע לשלמותו בלי לקיים את מצות שלום הבית ולהביא תולדות לעולם, עד כמה וכמה זה מחייב אותנו במצוה כה יקרה לקיימה בשלימות.לכן כשהאיש מקיים את המצוה באופן קר ויבש, גם אם תהיה ברמת הפרישות הנעלה ביותר, הפסיד בכך את תחושת ההתעלות והקדושה, ויחוש ריחוק וסלידה עד להתעוררות יצריו מחדש, וזה סוד יקר.
מובא בחז"ל- "כשהאדם מזדקן מטיל שלום בבית בטל". הכוונה בעיקר על הריצוי, החיזורים והפיוס של כל החודש ובפרט לפני ואחרי. זוגות רבים אין להם שלום בית מפני חסרון הבנה בנושא יסודי וחשוב זה, אשר באמצעות לימוד נכון ופשוט ניתן לפתור בנקל בעיות אלו. מאחר שנושא זה מורכב ומשתנה מאחד לשני, לכן אין לעשות השוואות ולא ניתן להעלות את הכל על הכתב ובמקום שאמרו לקצר איני רשאי להאריך. ציינו בעבר שנשים משוחחות עם בעליהן ברמיזות ולא בגלוי ובעיקר במצות שלום הבית. במידה והאיש לא מבין את הרמיזות,היא צוברת משקעים וכעסים, וכעבור זמן היא מתרסקת לרסיסים ופעמים זה כבר מאוחר וחבל.
כשמגיעים ליעוץ והאיש מתלונן על האשה שאינה רגועה ועושה קטטות על דברים פעוטים שאין סיבה מוצדקת לאותם ריבים, אני בודק את מצות שלום הבית ומתברר שמקור הריבים משם. מאחר שהאשה נבוכה ואין לה אומץ לדבר בעניינים הללו בגלוי, היא מוציאה את תסכולה וכאבה בכל דבר שלא הולך בקלות מפני שהיא לא רגועה, וכל דבר קטן מכעיס ומקומם אותה ובצדק! לכן על האיש ללמוד את הנושא לעומק. ישנן נשים שמתנהגות בשליטה ואינו נובע בהכרח מאופי גברי. כי יתכן שהסיבה נובעת מחוסר סיפוק במצוה. עצתי לאיש לשוחח עם האשה ולאפשר לה לשחרר רגשות ומשקעים מתוך שחרור והבנה, ולנשים לשנות לגישה חיובית ולשוחח על הפחדים בזמן רגוע, הוא  יטיב  לקבל ולשמוע,
שבת שלום ומבורך.