מהדורה שניה

בשלום בית:

תקשורת:
נשים וגברים מדברים בשתי שפות:

בעוונות הרבים בדורנו התהפכו התפקידים, הנשים נעשו לגברים והגברים נהפכו לנשים.
היפוך התפקידים גרם לנזקים, ייסורים, הפסדים והשלכות קשות לשני בני הזוג ומי שהפסיד בעיקר זה הנשים כפי שהוכחנו בעלונים הקודמים.
טעותן נובעת-
 שאם יפגינו חוסן, יגיבו בחוזקה ובעוצמה, הן יצליחו לחנך ולשנות את בעליהן וישיגו בכך את מבוקשן, אולם התוצאות בדיוק הפוכות כידוע.
במצב הטוב-
 הגבר נזקק לסיבות, תירוצים ושקרים כדי להיות כמה שפחות בבית וגם כשנוכח זה מתוך לחץ ואילוצים, נכנס למערתו[שתיקתו],מתנתק מהבית והסביבה.
במקרה האחר-
 נופל לחברה רעה, התמכרויות ועד שנופל לרעות בשדות זרים הדרך קצרה רחמנא לצלן.
כמו כן,
עניין זה הופך את הגברים לרגשיים, חלשים ושברירים, ואת הנשים לעוצמתיות, שכליות ושתלטניות.
כאשר האשה מתכחשת לגבר ולוקחת את תפקידו ,באופן מידי מסרסת אותו, ביטחונו העצמי צונח ודימויו העצמי נופל.
כעת היא צריכה לדאוג לעצמה, לילדים ולו, כי מטבע הדברים נהפכת לגבר ולאשה של הבית. גבר בטבעו-
בנוי לאשה חלשה, עדינה ורכה על מנת שיאמין בעצמו ויהיה לו מה להעניק לה.
כאשר האשה משדרת לו עוצמה וחוסן, הוא מבין שיש לו עוד גבר בבית, לכן מאבד את גבריותו, נכנס לתוך עצמו ומאבד אומץ וכל חשק בקשר מחייב.
בעלון זה והבאים ניתן עצות מעשיות בפרט לנשים, כיצד לזכות-ל"חכמת נשים בנתה ביתה", והיפך מזה ל"אבלת בידה תהרסנו".
נקדים:
המצוה היחידה בכל התורה כולה שהקב"ה מוכן למחוק את שמו עליה ,היא מצות "שלום בית". לכן כדי לזכות למצוה יקרה זו, ראוי שנילחם למענה ונהיה אמיצים לסכן הכל בעבורה. הבעיה היא, שאם לא נפעל ונסכן הכל למענה, אנו מסכנים אף יותר כידוע.
לפיכך-
 כדי שתשיגי את המטרה המיוחלת-"לאשת חייל עטרת בעלה" ולזכות לאהבה ולאושר שאת ראויה וודאי, השתדלי להיות פגיעה עם בעלך, חשפי את רגשותייך העדינים ואל תחששי להודות שנפגעת, במקום להחזיר או לכסות על העלבון והפגיעה בכעס ומריבה.
גם כשאימת הנטישה תוקפת אותך, מצאי את האומץ להזכיר לעצמך שאת בטוחה רק עם בעלך, בפרט כאשר תגלי לו שאת פגיעה, חלשה וזקוקה לתמיכתו והגנתו.
יתרה מכך-
 כדי לזכות לחיבור ואינטימיות עם בעלך וייתן הכל בעבורך, זה תלוי במידת האומץ שלך לחשוף לו את הפגיעות והחולשות שלך ולא ההיפך.
מפאת-
שהמקום החלש והפגיעות שלך הוא אותו חלק שגבר מתחבר אליו במיוחד,כי זה מה שעושה אותו לגבר.
יש לזכור-
שלגלות את החלק העדין והחלש שבך זו לא חולשה, מכיוון שלהסתכן רגשית, דרוש אומץ וכוח יותר מן הדרוש כדי להישאר מוגנים או להראות לו את החלק הגברי שבך,הסיכון שווה,התגמול רב וזה סוד יקר.
 יתרה מכך-
האינטימיות מחייבת ודורשת ממך להיעשות פגיעה בכוונה.
עלייך להיות מוכנה לסיכונים כדי לזכות לנישואין שאליו את רוצה ומשתוקקת.
להיות פגיעה עם בעלך פירושו-לבכות ללא מעצורים כאשר נפגעת, או כשאת מרגישה צורך בכך מכל סיבה שהיא ולא להסוות את הפגיעה והעלבון בכעס ומריבה כאמור.
ועוד-
 גם כשאת מרגישה מותקפת[לא מדובר בבעל אלים או מסוכן חלילה],את מורידה את אגרופייך ומאפשרת לו להבחין ולראות שאת חלשה ושבירה לעומתו.
זה אומר-
 להמשיך להישאר יציבה גם כשאת מגלה שהיית יכולה להידחות או להינטש בדיוק כשלא היית מוכנה לזה.
זכרי-
כדי ליהנות מאינטימיות וזוגיות מוצלחת, זה תלוי אך ורק במידה שאת מוכנה להיות-פגיעה, חלשה, רכה ,עדינה ומקבלת וזו-"חכמת נשים בנתה בתה", זה הקושי שבניסיון אבל התגמול רב, כדאי ושווה וודאי.
יתרה מכך-
 כשאת משתחררת ואינך עומדת על המשמר, את חושפת לו בעצם את החלק הרך והעדין שבך, אשר מתחבר אליו באופן טבעי ומזכירה לו את אנושיותך ואת אנושיותו, ומעוררת בו את האינסטינקט הגברי שלו להגן עלייך, לתמוך ולמסור נפש בעבורך.
עוד יותר-
כשאת מסירה את השמירה הגברית, יוצאת האמת הנשית והעדינה שלך בצורה נפלאה, מתחברת אליו בצורה מדהימה ומרגישה בעיקר את העונג והשמחה שאין דומה לה, על עצם היותך אהובה בדיוק כפי שאת ולא בגלל מי שלדעתך את צריכה להיות.
מכיוון-
שהשמחה, הקרבה והאהבה נובעות בעיקר מן ההקלה שבהודאה שאינך מושלמת ושאת עדיין נאהבת באותה רמה ובגלוי, למרות החסרונות שבך והרי כולנו לא מושלמים כידוע.
התוצאה-
האינטימיות והאהבה פורחות, כאשר את מרוצה ושלמה מעצמך מבלי לעמוד על המשמר, אלא על עצם הידיעה שאת בטוחה ונאהבת כפי שהנך.
נקודה עמוקה-
שינוי גישה עם בן זוגך עלול לעורר בך הרגשת נחיתות ופגיעות שמעולם לא הכרת. אפילו אינסטינקט ההישרדות שלך עשוי לצעוק עלייך שלהיות פגיעה,רכה ,עדינה ומקבלת בנשואייך,זה טירוף.
זכרי-
כשאת חושפת את רצונותייך ורגשותייך האמתיים מבלי להסוות אותם בכעס ובשליטה, את מסתכנת בשברון לב ואכזבה, התגמול על הסתכנות זו, שבן זוגך יקבל הזדמנות נפלאה להגיב ברוך ובעדינות במקום ריב ומגננה.
כאשר-
מסך הברזל יוסר מעלייך, בן זוגך ירגיש בטוח ויהיה לו את האומץ לחשוף את תכונותיו העדינות,במקום לשבור את לבך ויחזיר לך מלחמה, יחזיק בו ברוך, באהבה ובחמלה.
יהיו נשים-
[בפרט גרושות]שיצעקו עלייך ויאמרו לך שהלך הרוח שאני מציע הוא נסיגה לשנות החמישים ובימינו הדברים השתנו.
כמו כן-
תפסידי את זכויותייך ובן זוגך ינצל זאת לרעתך.
המסר הסמוי-
שלהם הוא-"אל תרשי לעצמך לחשוף את נשיותך ורגשותייך האמתיים".
תשאלי אותן-
האם הן מאושרות מחיי נשואיהן? בהיותי משמש כיועץ נישואין מעל 40 שנה, לא מכיר אחת, בדרך שהדרכתי מכיר המון ובהבטחה,עוד נאריך בס"ד, שבת שלום ומבורך.

מהדורה שלישית
בשלום בית:

אף על פי שמצות תוכחה היא דבר גדול ומוטל על כל אחד מישראל  להוכיח כשרואה דבר שאינו כשורה, ככתוב-"הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא",אולם כבר צווח רבי עקיבא בדורו "תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח".
אם רבי עקיבא אמר זאת בדורו כל שכן בדור כזה יתום.
מודה ומתוודה שזה אחד הנושאים הסבוכים, המורכבים  והכאובים,וקשה לתת כללים מוגדרים משום שהם משתנים ממקרה למקרה וכל מקרה נידון לגופו.
כשם שפרצופיהם אינם דומים דעותיהם אינם שוות לכן אין לעשות השוואות מאחד למשנהו כי אין מקרה יכול להעיד על  האחר.
עצתי-
היא להתייעץ עם סמכות תורנית מקצועית שיש  לה ידע וניסיון בתחום זה וכן מכירה ויודעת את הנפשות הפועלות כדי לתת עצה טובה ומתאימה, ובידוע כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל. בעלון זה והבאים-
נכתוב קוים  כלליים עם דוגמאות מעשיות לידע כללי וכמובן לא ללמוד מזה הלכה ולמעשה כמבואר היטב.
את הדילמה-
הזו אנו חווים כל רגע ורגע מהחיים,מדי יום ביומו מורים עם תלמידיהם,הורים עם ילדיהם ,מעבידים עם עובדיהם,עם שכנים, בני המשפחה ובני הזוג. כל אחד מאיתנו מתמודד בחייו עם השאלה-האם להגיב או להמנע מתגובה, ואם להגיב באיזו צורה ועד כמה,ואם להתאפק באיזה אופן ומה הגבול.

שאלת האיפוק והתגובה-
עולה מדי יום בעיקר בענייני חינוך הילדים ושלום בית.

בכל תקרית או התפתחות אנו שואלים את עצמנו האם להגיב או להתאפק? האם להעניש או להמנע מתגובה ולעשות עצמנו כאילו לא ראינו ופשוט להתעלם.

יתרה מכך-
 אם הגבנו במקום שצריך להתאפק אנו עלולים לפתח מערכה חדשה  של מלחמה ולהחריף את המצב ופעמים לגרום לנזק בלתי הפיך.
וכן-
אם התאפקנו,במקום שצריך להגיב אולי יפרשו זאת כחולשה או הסכמה והמצב רק ידרדר.

יש לזכור-
 נושא האיפוק קשור במספר גורמים חשובים התלויים זה בזה.

א. מידת החשיבות שאנו מיחסים לנושא.
לדוגמא-
אם נגיב בחומרה יתרה על מפה שנכתמה כתוצאה משפיכת יין בסעודת שבת או על שבירת כלי יקר, ולעומת זה נעביר תגובה קרה ואדישה על הדלקת אור בשבת או במשחק מוקצה,התוצאה-
העברנו ללא מתכוון מסר בחינוך חד וברור- שמפת השולחן או שבירת הכלי חשובים יותר משמירת השבת. 
ב. סיכון מול סיכוי,רווח מול הפסד.
כלומר-
 האם יש תועלת בתגובה או עדיף להתאפק  ולא לגרום לאיבוד שליטה ולהחמרת המצב.
למשל:
תגובה צעקנית מתפרשת לצד השני כחולשה ואין בה תועלת למרות שאנו צודקים.
 ג.  בדרך כלל זמני התגובה משתנים בהתאם למצב רוחנו. לדוגמא-
אם זה קרה ביום שהרווחנו סכום הגון או נתבשרנו בבשורה משמחת הסיכויים שנסיים את הענין בשקט גבוהים יותר מאשר אם עבר עלינו יום קשה ואינו מוצלח.
יוצא-
שאנו פועלים ומגיבים  לפי מצב רוחנו.
נקודה חשובה-
תגובה מהירה פסולה ואין בה תועלת כי באה ממקום רגשי פגוע.
ציינו בעבר-
את הנזקים וההשלכות הקשות מביקורת שלילית ומהערות יתר. במקרים רבים-
עדיף להתעלם למרות הקושי הכרוך בכך, אך הוא הכרחי לשלום הבית וחיוני לחינוך ילדנו[לא מדובר בחציית גבולות שקבענו].
על מנת שילדנו יגדלו בריאים בגופם ובנפשם יש לתת להם את מרווח החיים להתמודד ולבנות את עצמם בלי שנתערב ונעיר ללא הפסקה, וכן בזוגיות בעיקר בשנים הראשונות עד שזוכים להבנות ולהתחבר יחדיו.
מובן-
שעיקר הזהירות דווקא  כשמעירים לאחר מעשה שזו טעות מאוד נפוצה.
אולם-
אם רואה את אשתו עומדת להכשל בדבר איסור צריך להזהירה וכמובן בצורה עדינה ומתקבלת על מנת להצילה ממכשול.
בתחום החינוך במידה שלא נעשה מעשה חריג,  במקרים רבים עדיף להעלים עין והדוגמא האישית של בני הזוג עדיפה ומועילה יותר.
אם החלטנו להעיר,לעשות זאת בדרך חיובית-
"אתה חכם,מוצלח,לא מתאים   לך וכ'ו" המשך יבוא עם דוגמאות והמחשות מהחיים בס"ד!!



מהדורה רביעית
בשלום בית:

תקשורת:
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

עיקר תלונות הנשים כלפי הגברים-
"אינם מקשיבים, אינם מתייחסים, מתעלמים מהן בפרט כאשר הן משוחחות ובטרם סיומן מציעים להן עצות ופתרונות".
התוצאה-
האשה נפגעת ונחסמת מאופן התייחסותו והאיש שציפה לשחרור ושיפור הרגשתה, ניפגע מאופן תגובתה ואינו מבין כיצד תמיכתו נידחת ללא הערכה ראויה.
מפאת שהיא זקוקה שיקשיב לדבריה ויזדהה בכאבה ללא עצות והוא מציע פתרונות כי זו היא דרך תמיכתו.
לעומת זאת-
תלונות הגברים כלפי הנשים-"דנות, שופטות, מאשימות ומנסות בכל דרך לשנתם".
עומק העניין:
טבע האשה כאשר אוהבת ומתחברת לבן זוגה, היא מרגישה שהוא חלק בלתי נפרד ממנה ולכן תחוש אחראית כלפי חינוכו, [כמו בנה הקטן] ותנסה בכל דרך לשפרו ולעזור לו לשנות את התנהגותו.
תהיה התנגדותו לתמיכתה איתנה ככל שתהיה, היא תתמיד בשלה ותמתין לכל הזדמנות לעזור, ליעל וליעץ לו כיצד לנהוג ובפרט אשה בעלת אופי שתלטני.
היא סבורה שהיא מטפחת אותו והוא מרגיש שהיא חונקת אותו. הוא זקוק שתקבל אותו כפי שהנו והיא רוצה שיתנהג כמותה.
ניתן למצוא פתרונות לשתי הבעיות הללו, ע"י שנבין את הסיבות והמניעים שגברים מציעים פתרונות ונשים שואפות לשפר.
נקדים:
גברים מעריכים עוצמה, יעילות  יכולת אישית, ניצחונות והישגים. עיקר עיסוקם מכוונים כדי להוכיח את עצמם ולפתח את עוצמתם וכשוריהם.
הגדרת אישיותם היא בדרך יכולתם להגיע לתוצאות ויעדים מרביים, לכן הם חווים מימוש עצמי רב דרך הצלחה והישגים. תחרות זו בעוונותינו הרבים חדרה לתוך מחנות התורה בכל התחומים בין חברים, שכנים, עדות ומגזרים, עד כדי כך שבעל תשובה בימינו נחשב לסוג ב' רחמנא לצלן וזהו גדרה של-"שנאת חינם".
גם בתלמודי תורה יש תחרויות מי יותר מוצלח ומועדף דיו.
כמו כן- בכיתות הלימוד מתנוססות על לוח הלימודים מ' תחרויות א. מצטיין הכיתה ב. מצטיין התפילה ג. מצטיין הלימודים ד. מצטיין השבוע ה. מצטייני "גיבורי כח וכ'ו".
איני מדבר כעת בהיבט ההלכתי, אולם מגיל צעיר ילדים מתחנכים לתחרות כיבוש יעדים, הצלחה והישגים.
בעבורם זו דרך להוכחה עצמית וכך הם בונים את אישיותם לחיים ופעמים גם על חשבון אחרים כידוע ולא חידשתי דבר כאמור. עיקר שביעות רצונם בכך שהשגת יעדיהם בכוחות עצמם ללא סיוע מבחוץ, כי זו היא גאוותם בכך שהם מסוגלים להצליח בכוחות עצמם ללא עזרה חיצונית.
ע"פ הקדמה יקרה זו-
ניתן להבין את אופיים המיוחד של הגברים ואת התנגדותם הנחרצת לקבלת עזרה וסיוע שלא ביקשו ובעיקר מנשיהן.
לפיכך,לעוץ לגבר עצות בלתי מוזמנות, מתפרשת לו שאין הוא יודע כיצד לנהוג, אינו מוכשר דיו או שאינו מסוגל להסתדר בכוחות עצמו.
גברים רגישים במיוחד בנוגע לעזרה או תמיכה כלשהי שלא נתבקשה, מאחר שסוגיית הכשרתם, גבריותם והצלחתם תלויה בזה.
זו הסיבה שגברים מקובעים בתוך עצמם ורק לעתים רחוקות ובנסיבות מיוחדות מוכנים להיפתח ולדבר על בעיותיהם ומצוקותיהם, מאחר והם מאמינים שיוכלו לטפל ולפתור את בעיותיהם בכוחות עצמם ללא התערבות חיצונית.
רק לאחר שמיצו את כל האפשרויות וכלו כל הקצים, מוכנים לשתף חברים, בעלי מקצוע או כל אדם בעל ניסיון בתחום זה, וגם אם כן זה נתפס להם כאות חולשה על עצם הצטרכותם לאחרים ולא הגיעו לפתרון בכוחות עצמם, בעיקר בעלי אופי ודימוי עצמי נמוך !!

יתרה מכך-
עבור הגברים לשוחח אודות בעיה מסוימת, פירושו לבקש עזרה, לכן גברים מרגישים כבוד גדול בזה שזקוקים לעזרתם ולעצתם. זו היא הסיבה כאשר הם שומעים את נשיהן משוחחות אודות בעיותיהן, מיד קופצים ומציעים פתרון עוד בטרם סיימו לומר את דבריהן.
כמו כן-
מפאת והם משווים את נשיהן אליהם, לכן מציעים פתרונות על מנת ליישב את דעתן כפי שהם רגילים וזו טעות נוראה!!
לעומת זאת-
קיים בנשים ערכים שונים לחיים מאשר לגברים.
הן מייחסות ערך רב לאהבה, תקשורת ולמערכת יחסים.
הן מקדישות זמן רב לתמיכה, עזרה ולטיפוח אשה את רעותה וכך מגדירות את "האני" שלהן באמצעות רגשותיהן דרך מערכות היחסים שלהן.
ועוד-
הן נהנות להחליף בגדים בהתאם לרגשותיהן, כי מתן ביטוי אישי לרגשותיהן חשוב להן במיוחד. הן עשויות להחליף מערכות בגדים פעמים אחדות ביום כדי להתאימן בהתאם לשינויי מצבי הרוח שלהן.
התקשורת-
היא בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה בעבורן, לכן האפשרות לשתף אחרים בתחושותיהן וברגשותיהן, עולה על חשיבותם של כיבוש יעדים, הישגים, ניצחונות והצלחות בעשרת מונים, לכן שיחות בין אשה לרעותה והתייחסות ראויה זו לזו מהוות בעבורן למקור סיפוק אדיר. לפיכך-
נשים זקוקות לדבר על תסכוליהן על מנת לשתף את בני זוגן ברגשותיהן המסעירים וע"י כך הן מנתחות בקול רם את בעיותיהן שחוו במשך היום והעזרה הגדולה שהן זקוקות לה כעת, זו הקשבה, הבנה והתייחסות רבה, לכן הזדהות בכאבן זו העזרה הגדולה ביותר.
גבר שאינו מודע לסוד ההקשבה, מניח בטעות שהיא מבקשת את עזרתו ומתחיל לעוץ לה עצות ופתרונות ובדרך זו מעניק לה את תמיכתו ומביע לה את אהבתו כפי שהוא למוד. יתרה מכך-
מאחר והוא מרגיש כישלון מפאת שהוא מייחס את תסכולה וחוסר הצלחתה בעצמו וכל שכן כאשר היא מאשימה אותו [בעיה נפוצה], לכן עיקר מאמציו וניסיונו הרב ליעץ לה על מנת לשפר את הרגשתה, כי בזה הוא חש בעל ערך שראוי להערכתה ואהבתה וזה סוד יקר!!
לכן כאשר לתומו מציע פתרון מועיל לבעיותיה והיא ממשיכה לרטון ולכעוס,הוא נחסם ומתקשה יותר להקשיב לה, מפני שפתרונו נדחה ומרגיש חסר תועלת.
אין לו מושג כלל שעצם הקשבתו מתוך השתתפות ברגשותיה עשויה להיות תומכת ביותר מאשר כל פתרון אחר, כי אינו מבין שבעבור נשים לדבר על בעיותיהן זה אינו מהווה בהכרח הזמנה לקבלת פתרונות.
על מנת שגבר יבין את החוויה שעוברת האשה בעקבות שיתוף והתייחסות נאותה לדבריה, זה רק ע"י השוואתה לסיפוק שהוא שואב מזכיה בתחרות ומכיבוש יעד כלשהו.
לסיכום:
גברים מכוונים ליעדים ומטרות ונשים מכוונות לתקשורת ולמערכת יחסים טובה, לכן חשוב להן להביע את טוב ליבן, עזרתן,אהבתן ודאגתן לבן זוגן,בו בזמן שלגבר זו פגיעה ועלבון לקבל תמיכה או דאגת יתר ובפרט מהאשה.
לעומת זאת-
מאחר והוכחת היכולת האישית אינה בעלת חשיבות רבה בעיני הנשים, אין להן כל פגיעה ועלבון בהצעת עזרה או בהזדקקות לתמיכה, כי אינה נתפסת בעיניהן כאות חולשה.
אולם גבר נפגע מכך, משום שחש כשמציעה את עזרתה, שאינה סומכת ובוטחת ביכולתו להסתדר בכוחות עצמו, שבת שלום ומבורך.

מהדורה חמישית
בשלום בית: 

מעשה-
בזוג שכל מריבותיהם היו מבוססים על מי צודק.
כלומר לומר את האמת הכואבת זה לזו בגלוי.
ע"י כך נגרמו להם מחלוקות  ומריבות קשות מבחינת- "טוב מותנו מחיינו".
באחת השיחות שאלתי מדוע הנכם פוגעים זה בזו ולא שומרים על כבוד הדדי?
ענו-"אנו אנשים אמתיים ויש לנו עקרונות לומר את האמת ובכל מחיר".
שאלתי מה עדיף- לומר את האמת הכואבת ולגרום למריבות, סבל, ייסורים ופגיעות או להתעלם מהאמת ולחיות באושר ושלום?
ענו- "לומר את האמת".

עניתי-
"זו הטעות שלכם ושל כל אלה הטוענים שהם אמתיים על חשבון השני".
המודד הנכון לאדם אמיתי ,יבדוק בעצמו כמה פעמים בחייו קיבל תוכחה מבן/ת זוגו הודה וביקש/ה סליחה.
שאלתי- את האשה כאשר את כועסת על בן זוגך ובאותו זמן  את זקוקה לדבר נחוץ ממנו או את עזרתו וכ'ו, האם את מוותרת על האמת? "כן".
שאלתי-את הבעל האם ביום המיוחד כבודו גם אמיתי? שתק ולא ענה.
מבחינתי קבלתי את התשובה. בדרך כלל-
כל אלה שפוגעים בזולתם בטענה שהם אמתיים, הם הכי שקרנים ופרצופם האמיתי מתגלה כאשר זקוקים לעזרה ,חסד או כל אינטרס אחר מהשני.
מתברר-
שמה שדחף אותם זה יצר הגאווה והניצחון ולא מידת האמת.
כותב הרב דסלר יסוד עמוק וחשוב לחיים ובעיקר בזוגיות-שהמודד של אמת או שקר זה לא מה שאנו אומרים או חושבים על השני, אלא מה התוצאה הסופית.
מבחינת "סוף מעשה במחשבה  תחילה".
כלומר-
כל אמת שמביאה לפירוד, מחלוקת ומריבה זה השקר הגמור.
אולם-
כל שקר[כלומר שינוי מהאמת] המביא בסופו לשלום, חיבור ואהבה, זו האמת.
יוצא שלכאורה צריך לשקר כדי להגיע לשלום.
עומק העניין-
למטבע יש שני צדדים,המתבונן רק בחסרונות ומעביר ביקורת שלילית, למרות שטענותיו צודקות, אולם תוצאתן מריבות, פירוד וכ'ו,זה השקר הגמור.

אולם-
המתעלם מהחסרונות והשלילי ומתרכז בחיובי ומאיר הארות המביאות לשלום, זו האמת התכליתית.
אומנם-
האשה זקוקה וחייבת בעל סמכותי,[לא מעיר הערות]. נקדים-
סמכות זו אחריות ויציבות.
לפיכך- אשה שזוכה לבעל סמכותי היא רגועה,כי זהו בטחונה ואושרה מכמה סיבות: א. יש לה על מי לסמוך.
 ב. נטל הבית מתחלק ועובר יותר לצד הבעל.
 ג. הבית חזק ויציב וזה בא לידי ביטוי-בפרנסה [איני מדבר כעת על תלמידי חכמים שתורתן אומנותם],ניהול הבית וחינוך הילדים.
 ד.האשה פנויה יותר לעצמה.
 ה. הבית רגוע והאשה אינה טרודה במחשבת העתיד.
נשים בעלות אופי שתלטני סבלו בילדותן מחסכים, מאחר ולא סיפקו להן את הצרכים המיני-מלים.
כמו כן-
נפגעו מחינוך כפייתי, או חוו מערכת יחסים קשה בין הורים או סבלו מפגיעות חברתיות.
תהיה הסיבה אשר תהיה, המסקנה השגויה שהגיעו אליה-"אין מי שידאג להן".
לכן הן רדופות בפחד שאין מי שיספק להן ולילדיהן את צורכיהן.
פחד זה גורם להן קושי רב לתת סמכות לבעליהן ולסמוך עליהם. כאשר נשאלות מדוע הן לא נותנות סמכות לבעליהן? מתרצות-"מפאת שלא זכו לבעל סמכותי ואין להן על מי לסמוך". בעבורן להיפתח ולהודות בפחד הנ"ל זה כמעט בלתי אפשרי. כמו כן-
נשים שתלטניות שעושות כל העולה על רוחן ללא גבולות, הן הנשים הכי אומללות.
כי טרדת הפחד לא לתת סמכות, מביא אותן לרדיפה עצמית ונהפכות לנותנות כפייתיות.
גם כאשר הן מקרינות שמחה ורוגע זה מהשפה ולחוץ.
אולם בתוכן הן מאוד סובלות וזה רק הוצאת פחדים ותסכולים על מנת להעלים את כאבן.
נחזור-
איש ואשה הם שני הפכים, כך הקב"ה ברא אותם בכוונה עם הבדלים שונים.
מובן שזה לטובתם כדי שילמדו להתחבר ולהשלים זה את זו. לדוגמא:
בדרך כלל האשה יותר ותרנית ורחמנית מהאיש.
האשה צריכה ללמוד מאופיו החזק שזה לטובתה, כי לולא שבעלה מגן עליה, היו מנצלים את טוב ליבה.
האיש ילמד ממנה שאם היתה קשוחה כמוהו לא היו מסתדרים. וכן ילמד באופנים מסוימים כיצד להיות וותרן ולא עקשן.
פעמים האשה קשוחה בחינוך הילדים והבעל אדיש.
האשה תלמד מהבעל כיצד לרסן את כעסה והבעל ילמד להיות מעורב יותר בחינוך הילדים כשחייבים את מעורבותו. בשילוב ההפכים-
 ראייה נכונה ותפילה זוכים לשלמות.



מהדורה שישית
בשלום בית:

תקשורת ,כיצד יוצאים מזה,
סיכום עלונים קודמים:
א. הסימפטומים הגופניים הקשים של הפחד, כמו-דפיקות לב מואצות, רעידות רגליים וידיים, חולשה כללית ועוד, נובעים בין השאר משטף של אדרנלין שהגוף מייצר באמצעות פקודה אינסטינקטיבית מהמוח, שלמד לזהות את המצב כמסוכן.
המזל הוא-שכמות האדרנלין שנוצר בגוף מוגבלת והשפעתה נמשכת זמן קצר בלבד.
לפיכך-
כאשר בוחרים להישאר באותו מקום של האירוע ולא לברוח, על אף ההרגשה המחרידה, נרגעים בסופו של דבר.
 ב. שום הסבר שכלי אינו משפיע ואינו מועיל להרגיע את הפחד בשעה שהוא תוקף, מפאת שתגובת המוח מהירה וקודמת לתהליך המחשבתי.
לכן-
בעוד שאנו שוקלים אם המצב מפחיד או לא ומנסים לשכנע את עצמנו שלא לפחד, המוח כבר הגיב והפעיל את כל המערכות.
 ג. הדרך היחידה ללמד ולחנך את המוח שלא לפחד היא- היחשפות פיזית או מחשבתי [דמיוני] למקור הפחד.
יתכן שהיחשפות זו תגרום לשיא של הפחדים והחרדות, אולם אם נחכה ונעמוד באותו מקום עד שאט אט נירגע, המוח ילמד שהמצב אינו מסוכן ושוב לא יעורר בנו את סימפטומי החרדה כאשר ניחשף לאותו מצב או דומה לו.
ד. החשיפה היזומה בדמיון עשויה לסייע לנו רבות בהגשת עזרה לפחדן ומסייעת לנו להבין טוב יותר את המתרחש במחשבתו בשעת מעשה ומאפשרת לנו ללמד אותו כיצד להתמודד ולהרגיע את עצמו בבוא הזמן כאשר ייחשף בפועל
לאותו מצב.
הסברנו בעבר שבהתאם לכלל-"אחרי המעשים נמשכים הלבבות",כלומר

כפי מה שאנו בוחרים לעשות בעת שאנו מפחדים,יקבע את מידת הפחד אם תלך  ותעלה או שתרד ותפחת.
אם נתרגל לסגת ולברוח ונעשה כל מאמץ שלא להיחשף למקור הפחד ואי הנעימות, הפחד בקרבנו
יעלה ויגבר.
אך אם נחזיק מעמד ולא נברח ונגייס את האומץ להיכנס לשיא הפחד ולהישאר פרק זמן ממושך ככל היותר, עם הזמן יחלשו הפחדים והחרדות ייעלמו לגמרי כי אין דרך אחרת.
רוב האנשים אינם יודעים אילו מן הפחדים שכיחים יותר ואילו שכיחים פחות, מאחר שרבים וטובים  הסובלים מפחדים מצליחים
להסתירם.
משום כך לא נדיר לפגוש אנשים כאשר שומעים לראשונה על פחד וחרדה ונראה בעיניהם מוזר, מזלזלים ומביעים תמיהה גדולה.
מציאות זו גורמת לפחדנים לפחד עוד יותר, ולביישנים להתבייש עוד יותר ולכולם כאחד לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח ולהסתירה.
מאחר שרוב הפחדים שסובלים המבוגרים,  התפתחו או התחילו בשעה שהתמודדו עם פחדים בהיותם צעירים.
נתחיל בפחדים קלים ושכיחים המוכרים לנו ורובנו חווינו בגיל זה או אחר ברמה זו או אחרת:
א. לישון לבד בחדר[עם או בלי אור דולק] .
ב. להתעורר בחשכת לילה וללכת לשירותים לבד.
 ג. ללכת לשכן ללוות ממנו או להחזיר לו דבר.
ד. לבקש מאדם מבוגר שיסייע לנו לעבור את הכביש.
 ה. לשאול את בעל המכולת או כל אדם אחר היכן נמצא מוצר מסוים.
 ו. לטלפן לחבר להזמינו או לברר אם אפשר ללכת לביתו
לשחק עמו .
ז. להביא חפץ מהחדר הסמוך או מהקומה העליונה כשאין
איש בבית .
ח. פחדים הקשורים לביטחון ולדימוי העצמי בעיני אחרים, שגורמים לפחד ובושה וכל המסתעף מכך.
האמת היא שפחדים אלו אינם נחלתם של ילדים בלבד, אלא גם המון מבוגרים סובלים מהם.
חשוב להדגיש שהפחדנים אלו אנשים רגילים ונורמטיביים לחלוטין לכל דבר.
גם במה שנוגע לבושה וחוסר נעימות- רבים מהמבוגרים אינם מרגישים בנוח לבקש בצורה גלויה את שהם חפצים ואפילו מהקרובים אליהם.
כמו כן-
מעטים מאתנו יש להם את האומץ לומר תמיד ובכנות לזולת שנפגעו מהתנהגות בלתי הולמת, כפי שהוכחנו בעבר שכל "היפי נפש" משלמים מחיר יקר של פחדים וחרדות כתוצאה מכך שמנסים למצוא חן בעיני כולם ואינם תובעים את זכויותיהן.
ישנם כאלו שמתביישים ואינם מעיזים לבקש דבר מהשכן, לשאול את נהג האוטובוס באיזה תחנה לרדת או לברר על מוצר מסוים בזמן שהחנות מלאה קונים וכיוצא בזה.
חשוב להזכיר,
שבשיטת הקוגניטיבית- ניתן לעזור ולסייע לפחדן כיצד להתגבר על פחדיו, ע"י שנבין ממנו בדיוק על מה פחדיו מבוססים וממה הוא חושש שיקרה בשעה שנחשף לפחד, וממה הוא מפחד בפועל בשעת אמת ולנסות לשכנע אותו שחששותיו אינם נכונים וזו טעות חמורה מצידו לברוח מהפחד ולא להתעמת עמו כפי שהוכחנו בעלונים הקודמים והתוצאה הבלתי נמנעת מכך.
כמו כן-
להסביר לו שתפיסתו המוטעית בהתנהגותו המתחמקת תורמת להגברת פחדיו וכמה הוא ירוויח מזה שישתחרר מהם כשיתעמת עמם וינצח.
גם אם העבודה על כך לא תהיה נעימה וקלה, כדאי ללכת לשלב ההתגברות להלכה ולמעשה.
כאן המקום-
להתריע מפני אחת השגיאות הגדולות.
כאשר אנשים רוצים להתגבר על כל פחדיהם ומחליטים שמהיום והלאה שוב לא לברוח מן הפחד כאשר הוא תוקף ויהי מה, הם עלולים להישבר.
אמנם-
מי שיש בו די כח ואומץ להתעמת עם כל פחדיו בבת אחת והוא עקשן ונחוש בדעתו, עשוי להצליח בדרך זו.
אולם בדרך כלל אין בפחדנים מידה מספקת של אומץ, עקשנות ודביקות למטרה ובהתאם לכלל-"תפסת מרובה לא תפסת", מפאת שהחלטה לא לברוח משום פחד ולהתעמת עמו בכל מצב
גדולה עליהם.
התוצאה- כשהם מגיעים להתמודדות בפועל היא קשה עליהם יתר על המידה- נכשלים, נופלים ונכנעים לפחד ומגיעים למסקנה שגויה, ששיטה זו לא יעילה אצלם ובסוף מפסידים את ההזדמנות להתגבר על פחדיהם ולבטלם עד הסוף!!
חשוב לדעת-
שהשיטה שציינו נכונה וטובה לכל הפחדים, אולם אפשר להיכשל בה כאשר לא מתאימים את הקצב ליכולת האישית!
נקדים-
ציינו בעבר שיש חשיבות לציין ע"י סקלה את רמת הפחד בכל מקרה ומקרה כגון:
א.לקחת חפץ מהארון בלי להדליק את האור, דרגת קושי  50.
 ב. ללכת לשירותים כאשר האור לא דולק, דרגת קושי 70.
 ג. לעלות לקומה ב' במגורים,דרגת קושי 90.
ד.לשהות בחדר  בחושך למשך מ' דקות, דרגת קושי 100.
כאן המקום להסביר את התועלת שבדירוג הפחד:
כאשר האדם מדרג את רמת  הפחד ומעניק ציון לכל אחת מהמשימות שהוא מעוניין להתגבר, מרוויח שלושה דברים:
א. הוא מקבל כלי מדידה להתקדמות שלו. כלומר-על מנת להשיג דבר מסוים, יש להגדיר את המטרה ואת תוכנית העבודה בצורה שתאפשר לו למדוד את התקדמותו.
אחת הבעיות בהתמודדות עם הפחד, היא- שמדובר בהרגשה מופשטת שקשה להגדירה ולמדוד אותה במדויק. לכן קשה לעקוב אחר התקדמות הטיפול ולראות שאכן הפחדים נעשו קלים יותר.
לדוגמא:
כאשר הרופא רוצה לדעת את עוצמת הכאב של החולה, מבקש ממנו לדרג את כאבו מ-1 ל-10 וכך הרופא יכול לקבל מושג על עוצמת הכאב של החולה.
הוא הדבר בכל הרגשה, דחף או כל רגש מופשט שאנו מעוניינים לעקוב אחריו ובפרט הפחד.
אע"פ שסולם הדירוג הוא לא מדויק, עדיין יכול לשמש כלי מועיל ונפלא להערכת מצבנו ובכך נרוויח שלא נשפוט את התקדמותנו לפי שינוי מצב רוחנו.
ב. הגדרת הפחד ודירוגו, עוזרת לנו להתמקד בפחדים שעליהם כדאי ביותר להתחיל לעבוד.
לדוגמא:
כדי להשיג התגברות על הפחדים, אין לבחור את המקרים המדורגים באחוז פחד גבוה ולא את הדירוג הנמוך. כלומר-כדי להפיק את התועלת בהיחשפות לפחדים על מנת  להתגבר עליהם, עלינו להתחיל להתמודד עם המקרים שבהם הדירוג בינוני, מה שקבל דירוג בין ארבעים לשישים.
כלומר-
התמודדות עם פחדים קשים שניתן להרחיב את קצה גבול יכולתנו, אולם עדיין לא קשים מעבר  לכוחותינו.
כאשר נחשף לפחדים אלו ונתגבר עליהם באופן עקבי ושיטתי, נוכל למתוח את גבול היכולת ולהתגבר על הפחד ומשם נמשיך להתחזק ונאזור אומץ לעלות לשלב נוסף ולהציב לעצמנו מטרה חדשה ולהיחשף לפחד שקיבל דירוג גבוה יותר.
 ג. דירוג הפחד מסייע לאדם לחשוף את האשליה של הפחדים ולנפץ אותה.
כלומר-
לשקף את המציאות ע"פ השכל ולא הדמיון ולהכניסה לפרופורציה נכונה.
עומק העניין:
כאשר אנו חושבים על דבר מפחיד שאנו מעוניינים לעשות, חוש הדמיון וההצפה הרגשית גורמים לנו לחשוב שרמת החרדה שנרגיש בזמן האירוע, תהיה הרבה יותר גבוהה מזו שנרגיש.
מדהים לראות-
כאשר אנו עורכים טבלה ומציינים את דרגת הקושי שאנו משערים שנרגיש בזמן האירוע ומיד לאחר ביצוע המשימה, אנו מגלים שדרגת הפחד והחרדה שהרגשנו בפועל, ברוב המקרים נמוכה מזו ששיערנו אותה קודם לכן.
כאן המקום להסביר
פרט חשוב:
כאשר אנו בוחרים להיחשף בהדרגה למקור הפחד על מנת להיפטר ממנו לגמרי, חייבים ללכת עם זה עד הסוף, כלומר- להיחשף לכל מצב אפשרי שמעורר את הפחד.
מפני שאם האדם יעבוד על חשיפה חלקית בלבד ויהיה מוכן לעשות את הדבר שגורם לו את הפחד רק ע"פ תנאים מסוימים, הוא עדיין יהיה עסוק בשמירה ובנקיטת אמצעי זהירות שלו להיחשף לכלל הפחד ואזי המצב הזה ישאר מקוטלג במוחו כמצב מסוכן[כמובן שמדובר בדברים שאינם מסוכנים במציאות].
את הטעות הזו עושים רבים, שאמנם נכנסים לעימות עם הפחדים, אולם משאירים לעצמם- "מרווח בטחון", שדרכו יוכלו להתחמק בכל עת מן ההתמודדות.
ישנם כאלו שסוגרים את עיניהם שלא להביט  לעבר מה שמעורר בהם את החרדה או כשהוצרכו להיכנס בין אנשים, הקפידו ללכת בצד והשתדלו שלא לבלוט וכיוצא בזה.
אמנם-
בצעד הראשון של החשיפה זה עשוי להועיל, אבל רק אם לאחר מיכן יעזרו אומץ להיכנס יותר ויותר אל הפחד.
אולם כאשר התנהגות זו נעשית לשיטה, היא משאירה את הפחדן באותו מקום ועוצרת אותו מלהתקדם וחבל.
זה יכול לקרות גם לאלו שנחשפים פעם אחת למקור הפחד ולאחר מכן שבים ומתחמקים מן החשיפה מפאת עוצמת החרדה שחוו. במקרה כזה, לא רק שהחשיפה החד- פעמית לא תועיל, אלא היא אף תגביר את הפחדים והנזק ממנה יהיה רב מן התועלת.
לפיכך-
החשיפה צריכה להיות רצופה ועקבית עד הסוף וחייבים להיות מוכנים להמשיך להתעמת עם הפחד גם אם החשיפה הראשונית עוררה את החרדה הגדולה ביותר.
מסיבה זו, חשוב להכין תוכנית היחשפות הדרגתית ועם זאת להביא בחשבון שאין מקום להציב תנאים להיחשפות, כי כל זמן שלא נתעמת עם חשיפה מלאה לפחד, התהליך לא יועיל ולא יביא את ההשפעה המבוקשת אלא אף יזיק!
מן הראוי להדגיש-
שכדי לפתח פחד,אין הכרח שהאדם בעצמו יחווה אותו בפועל ומאז התחיל בתהליך של בריחה והתחמקות.
די בכך שהוא ראה או שמע על אדם אחר שהסתבך או אפילו דמיין כשלון כזה בצורה מוחשית ומאז התעורר בו החשש שזה יקרה גם לו.
עוד נציין בס"ד פוביות נוספות מורכבות עם הבחנה בין מופנמות כתכונה לבין הסתגרות כבעיה,

[מתוך ספר אפשר לצאת מזה].




מהדורה שביעית
בשלום בית:

תקשורת, נשים וגברים מדברים בשתי שפות:

ניתן מספר דוגמאות כיצד גברים ונשים יוצרים בלא יודעין וללא מתכוון ויכוחים, מחלוקות וריבים ומוצעים תחתיהם עצות חלופות בריאות ונכונות: האיש מגיע לבית מאוחר מהרגיל. האשה שואלת-"איך אתה מסוגל לאחר כל כך"?
תגובת האשמה
[מניפולציה],סחיטה רגשית,נשים מומחיות לזה. המסר שהאיש קולט-אין שום סיבה מוצדקת שתאחר.
האיש מסביר- "היה עומס, פקקים, החיים לא מתנהלים באופן שאנו רוצים". המסר שהאשה קולטת- אין לך שום סיבה לכעוס, את אשה תובענית, ואזי מתחילים הוויכוחים.
הדרך הנכונה-
"קשה לי מאוד לשאת את ההרגשה לאיחורך, בבקשה בפעם הבאה תודיע אם יש עיקוב". העיקר זה לדעת להעביר לו את הרגשת הכאב שלך בלי להאשימו.
כיצד האיש יתמוך? "אני מצטער שהכאבתי לך, לא התכונתי לצער אותך, זה לא מגיע לך, אשתדל בפעם הבאה להודיע".
העיקר לתמוך ולהצדיק את כאבה, על מנת שתרגיש נתמכת ללא הסברים מדוע היא לא צריכה לכעוס.
ב. האיש שכח לעשות עבור האשה דבר מה.
תגובת האשמה-
"איך יכולת לשכוח" או "איך אתה מצפה ממני שאסמוך עליך"? המסר שהגבר קולט- אין לך שום סיבה לשכוח, אי אפשר לסמוך עליך, אני המשקיעה היחידה במערכת היחסים וזה לא מעניין
אותך.
האיש מסביר-"הייתי עסוק, פשוט שכחתי, זה יכול לקרות גם לך, אין לך מה לכעוס, אל תעשי מזה עניין גדול וכ'ו". המסר שהאשה קולטת- את לא אמורה לכעוס מדברים כאלו פעוטים, את יותר מדי תובענית, תגובתך כלל לא מציאותית וכ'ו", ומתחילים לריב. הדרך הנכונה-
"זה יכול לקרות לכולם וגם לי, אשמח אם תואיל בבקשה בפעם הבאה לא לשכוח וכ'ו". כיצד האיש יתמוך יותר? "אני מבין את הכאב שלך, את צודקת, הייתי צריך להיות אחראי יותר, בפעם הבאה אשתדל לא לאכזב"
ג.האיש שב ממערתו.
תגובת האשמה-
"איך יכולת להתעלם ממני, איך אתה מצפה ממני שאגיב לך כשאתה שותק, איך אני אמורה לנחש מה הולך אצלך בראש וכ'ו". המסר שהאיש קולט- אין שום סיבה מוצדקת להתרחקות שלך ממני, אתה אכזרי, אנוכי, לא אוהב אותי, מחפש דרכים לברוח ממני,רמסת לי את החיים וכ'ו.
האיש מסביר-הייתי זקוק להיות מעט זמן עם עצמי, מדובר סה"כ ביומיים, מה את עושה מזה עניין, חוץ מזה לא עשיתי לך שום דבר מכאיב, זה לא קשור אליך, אז מדוע את כועסת". המסר שהאשה קולטת- אין לך סיבה להרגיש פגועה או נטושה, את אשה תובענית ושתלטנית, זה בעיה שלך, אותי זה לא מעניין, לכי טפלי בעצמך וכך מתחילים לריב.
הדרך הנכונה-
"אני מבינה את הצורך שלך להתנתק מדי פעם, אבל חשוב לי שתדע שבזמנים הללו אני מרגישה נטושה וזה מאוד מכאיב לי, וחשוב שתבין אותי בזמנים הללו, תתחשב ותשוב אלי במהירות האפשרית, כי אני זקוקה לך מאוד בעיקר בזמנים הללו וכ'ו".
כיצד האיש יתמוך יותר? "אני מבין שנפגעת ממני בזמן שהתרחקתי ממך ומתנצל על כך, חשוב לי שתדעי שזה לא קשור אלייך כלל, זה תהליך פנימי שאני עובר, וגם כשאני נמצא עם עצמי את תמיד איתי ולא יכול להיפרד ממך לרגע, אשתדל בפעם הבאה לחזור בהקדם האפשרי, אבל חשוב לי שתדעי שאני אוהב אותך תמיד וזה לא קשור אליך כלל".
ד. האיש עשה דבר מה שפגע באשה. תגובת האשמה-
"איך היתה מסוגל לפגוע בי"? המסר שהאיש מבין, "אין לך שום הצדקה להתנהגותך, אתה גבר אנוכי, דוחה, חסר רגשות וחבל שהתחתנתי אתך". האיש מסביר-"לא התכוונתי לפגוע בך כלל, אין לך שום כף זכות עלי, את תמיד שופטת אותי, רואה בי רק את השחור וחורצת את דיני". המסר שהאשה קולטת- אין לך שום סיבה לכעוס, את אשה מרירה, תובענית ושתלטנית, אני סובל ממך ונמאס לי מזה.
הדרך הנכונה-
"אני מניחה שלא התכוונת לפגוע בי, אבל תדע לך שנפגעתי מאופן התנהגותך, אשמח אם בפעם הבאה תשתדל להתאפק יותר ולשלוט במצב, אני אהיה אסירת תודה לך". כיצד האיש יתמוך? "אני מתנצל יקירתי, לא היתה לי שום כוונה חלילה לפגוע בך, אשתדל בפעם הבאה להיזהר יותר". ניתן לכתוב דוגמאות בלי סוף כיצד בני הזוג יוצרים ריבים וויכוחים בלא מתכוון ובלי יודעין.
המכנה המשותף לכל הריבים הוא, במקום שהאשה תעביר לגבר בצורה מכובדת ובאופן ישיר את אכזבתה וכאבה ותסביר לו את הרגשתה מבלי להאשימו, מפגיזה אותו בשאלות המעוררות מצפון ובחוסר יודעין משדרת לו מסר חד משמעי-אין לך שום סיבה מוצדקת להתנהגותך. לעומת זאת-
הטעות של האיש נובעת, כאשר שולל את כאבה ופגיעתה ע"י מתן הסברים הגיוניים מדוע הוא מתנהג  בצורה כזו, במקום להבין ולתמוך בסבלה ורגשותיה הכאובים ובחוסר יודעין מעביר לה מסר חד משמעי-אין לך שום זכות לכעוס או להיפגע.
יש לציין-
שהאיש לא יתמוך ויבין את האשה אם תאשים אותו או לפני שתאפשר לו להסביר את עצמו מתוך הבנה וקבלה. כמו כן-
האשה לא תבין ותתמוך באיש לפני שהוא יתמוך בה, יבין ללבה ויצדיק את כאבה.
משפט כמו-"סליחה אני מצטער", יכול וודאי לעצור מריבה ולאפשר התחלה חדשה תומכת יותר.
לסיכום:
האשה שוללת את הסיבות והמניעים לאופן מעשיו במקום להבין ולתמוך בו יותר, והאיש שולל את רגשותיה וזכותה לכעוס, במקום לתמוך בה ולהבינה. בכל מערכת יחסים יש עליות וירידות, החשוב שבתקופות הקשות, לתקשר זה עם זו מתוך גישה אוהבת, מצדיקה ומאשרת ולזכור שגם אנו לא
מושלמים.
אם נזכה לתקשר בצורה מוצלחת ונגיב לכעסים הקטנים בצורה הנכונה, יהיה לנו קל יותר להתמודד עם האתגרים הגדולים כאשר מופיעים במפתיע. בתקופה רגועה הקדישו זמן לבחירת מילים שהשפעתן חיובית עליכם וגלו לבן/ת זוג את סוגי המילים שהשפעתן טובה וחיובית.
אימוץ משפטים מוסכמים מראש עשויים לתרום תרומה עצומה להפגת מתח בשעת עימותים.
זכרו-
מה שקובע במבחר המילים זה הרגש המושקע בהן, גם אם נשתמש בביטויים המדויקים ביותר, אם בן/ת הזוג לא ירגישו בהם את אהבתכם, המתח ביניכם ילך ויגבר.
הדרך הטובה למניעת עימותים, להבחין בתחילתו, לעצור, לקחת פסק זמן, לבקש סליחה ולהתחיל מחדש עם הבנה,קבלה והצדקה.
זכרו-
גישה שלילית למרות  האמת שבה, מכאיבה ומעליבה, תעצימו את יכולתכם היצירתית לתקשר באופן אוהב ותומך, כעבור זמן יהפכו דפוסי התנהגות החדשים לטבע שני. בתחילה יראו לכם הביטויים מאולצים ובלתי כנים, דאגו להיות שפעי הערכה כלפי בן/ת הזוג על כל צעד ורצון טוב, התניות והרגלים שהשתרשו בנו מראשיתנו לא משתנים ביום אחד.
לדוגמא:

התכונה החזקה ביותר באשה זה הרצון לקבל חן וחשיבות ובעיקר מהבעל. כלומר, להרגיש במקום הראשון בעבורו לפני הכל ומעל הכל. תכונה עיקרית  זו מעסיקה אותה 24 שעות ביממה וזה צורך נפשי רב בעבורה ואין זה בבחירתה,כי כך היא בנויה מראשיתה ועל תכונה זו מוסרת נפש כידוע. אולם מתוך חוסר מודעות, קשה לה להודות בכישלונות, עד כדי שעלולה להיכשל  בשקרים ומבחינתה זו האמת ובעיקר כאשר תופסים אותה בשעת כישלון ומאלצים אותה להודות. עומק הענין-
קיים באשה פחד דמיוני, שאם תודה בכישלונותיה אזי החן והחשיבות שלה ירדו או ישתנו ואפילו במעט בעיני הבעל ועל תכונה זו מוסרת נפש כאמור.
קל וחומר כאשר קיימות סיבות נוספות כגון-אימה,פחד או בעל בקורתי,אז קשה לה יותר להיפתח ולהודות. תכונה זו אינה באה ממקום שלילי או חסרון,אלא להיפך, מצד מעלתה ושאיפתה להגיע לשלמות בכל המידות והמעלות ובעיני הבעל בפרט.
לכן האשה מברכת, "ברוך שעשני כרצונו", כי האשה זה רצון השם, כלומר השאיפה לשלמות בכל דבר. לכן אין יותר מגוחך וטיפשי מלבקר ולהוכיח אותה על כישלונה ולתפסה בשעת קלקלתה ולאלצה  להודות, לגנותה  ולומר לה  "שקרנית".

"הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא".
מכאן יש מצוה וחיוב גדול להוכיח כדברי חז"ל, מצד שני צריך לדעת להוכיח כדי לא להפכו משוגג למזיד ולשאת עלינו את חטאו רחמנא לצלן. נציין מספר תנאים הכרחיים וחיוניים לביקורת חיובית:
א. לחשוב לפני אם תצא תועלת ולומר במתק שפתיים.
 ב. יש לציין את הדברים אך לא לחזור ולנדנד שוב כמו- "אמרתי לך מיליון פעם וכ'ו".
 ג. להשתדל בשעת מעשה להעלים עין ורק לאחר מכן בקורת  מחושבת יותר.
 ד. הביקורת תאמר על פרט אחד בלבד ולא על כל החסרונות.
 ה. יש לבקר ביחידות, במקום שקט ובוודאי לא ליד הילדים או קרובי המשפחה, [במצב כזה יש לשלוט, כי היצר דוחף מאוד ועוד יש בזה הלבנת פנים ברבים ובעיקר הפסדנו את חינוך הילדים וגם איבדנו את התועלת אם נחזור על אותם דברים ביחידות].
 ו. יש לכלול את עצמנו בביקורת, לדבר בלשון רבים ולא באופן ישיר נוכח.
 ז. לדבר על עתיד ורוד יותר ולא להזכיר את העבר השחור, כלומר אין לפרט את כישלונות העבר אלא להתחזק באמונה ובמחשבות טובות, [בעיקר הנשים].
 ח. חשוב להתרכז אך ורק  בנקודות טובות, להתחיל בטוב, המסר באמצע  ולסיים בטוב.
 ט. אין להשתמש במילה- "למה", יש להחליפה  במילה- "חבל".
י. שכנעו את עצמכם שהשינוי שתעשו כדאי ומשתלם ושרק בדרך זו ניתן להשיג את השלום.
ישנה חשיבות רבה לקבוע בכל יום זמן קבוע בזמן רגוע, על מנת לשבת ולשוחח בנחת ולא בזמני לחץ או ליד הילדים. עיקר השיחה לאפשר לאשה לשחרר מטענים ומשקעים שהצטברו במשך היום, עוד נכתוב בנקודה חשובה זו בס"ד.
עצה זו בנוסף לכל התנאים שציינו, פותרים את רוב בעיות התקשורת [חוץ ממקרים חריגים], מה שנותר זה רק- שינון, התמדה ותפילה לס"ד.
חשוב לדעת-
שתנאי הביקורת שציינו הם בסיסיים, חיוניים  ומוכרחים להתחלת בניית תקשורת טובה, נכונה ומחייבת את שני בני הזוג באותה עוצמה ורמה.
בדרך כלל האיש בנוי שכלי היפך האשה ריגשית, לכן בטבעו הוא בקורתי יותר [ללא הכללה], לכן חובת זהירות הביקורת היא יותר על האיש. כמו כן-
מפאת התכונה הריגשית שקיימת באשה לקבלת חן וחשיבות מהבעל, כל הערה או בקורת מצדו כלפיה ואפילו המוצדקת ביותר, מתפרשת לה כהעלבה ופגיעה ישירה בכבודה ומהותה  ומורידה לה את ערכה וביטחונה בעיניה ובעיני הבעל.
רק לאחר שנתקיימו כל התנאים שציינו, מצוה וחובה להעביר בקורת חיובית.
חשוב להעניק לבן זוגנו את מה שהוא רוצה,זקוק ואוהב,הן מבחינה גשמית והן מבחינה ריגשית.
לכן אם נחליף את ההערות "להארות" ונשמיע לבן/ת זוגנו את מה שהוא אוהב, יתקיים בנו הפסוק-"כמים הפנים לפנים וכ'ו", ונזכה ל"אמת והשלום אהבו", איזה אמת? שמביא לשלום.
כמו כן בעניין חינוך הילדים, הדגש

הוא להאיר מאשר להעיר וזה תלוי  בדוגמא האישית של ההורים.

מהדורה שמינית
בשלום בית:

תקשורת-
נציין מספר דוגמאות כיצד גברים ונשים יוצרים ללא מודעות ובלי מתכוון ויכוחים, מחלוקות וריבים, ונציע במקום, עצות חלופיות בריאות ונכונות:
הבעל מגיע לבית מאוחר מהרגיל. האשה שואלת- "איך אתה מסוגל לאחר כל כך"?
תגובת האשמה,[מניפולציה],סחיטה רגשית ונשים מומחיות בזה. המסר שהאיש קולט- אין שום סיבה מוצדקת שתאחר. האיש מסביר- "היה עומס, פקקים, החיים לא מתנהלים באופן שאנו רוצים". המסר שהאשה קולטת- אין לך שום סיבה לכעוס, את אשה תובענית, ואזי מתחילים הוויכוחים.
הדרך הנכונה- "קשה לי מאוד לשאת את ההרגשה לאיחורך, בבקשה בפעם הבאה תודיע אם יש עיקוב". העיקר זה לדעת להעביר לו את הרגשת הכאב שלך בלי להאשימו. כיצד האיש יתמוך? "אני מצטער שהכאבתי לך, לא התכונתי לצער אותך, זה לא מגיע לך, אשתדל בפעם הבאה להודיע". העיקר לתמוך ולהצדיק את כאבה, על מנת שתרגיש נתמכת בלי הסברים מדוע היא לא צריכה לכעוס.
 ב. האיש שכח לעשות עבור האשה דבר מה.
תגובת האשמה-"איך יכולת לשכוח" או "איך אתה מצפה ממני שאסמוך עליך"? המסר שהאיש קולט- אין לך שום סיבה לשכוח, אי אפשר לסמוך עליך, אני המשקיעה היחידה במערכת היחסים וזה לא מעניין אותך. האיש מסביר-"הייתי עסוק, פשוט שכחתי, זה יכול לקרות גם לך, אין לך מה לכעוס, אל תעשי מזה עניין גדול וכ'ו". המסר שהאשה קולטת- את לא אמורה לכעוס מדברים כאלו פעוטים, את יותר מידי תובענית, תגובתך כלל לא מציאותית וכ'ו", ומתחילים לריב.
הדרך הנכונה-"זה יכול לקרות לכולם וגם לי, אשמח אם תואיל בבקשה בפעם הבאה לא לשכוח וכ'ו". כיצד האיש יתמוך יותר? "אני מבין את הכאב שלך, את צודקת, הייתי צריך להיות אחראי יותר, בפעם הבאה אשתדל לא לאכזב" .
ג.האיש שב ממערתו.
תגובת האשמה-"איך יכולת להתעלם ממני, איך אתה מצפה ממני שאגיב לך כשאתה שותק, איך אני אמורה לנחש מה הולך אצלך בראש וכ'ו". המסר שהאיש קולט- אין שום סיבה מוצדקת להתרחקות שלך ממני, אתה אכזרי, אנוכי, לא אוהב אותי, מחפש דרכים לברוח ממני,רמסת לי את החיים וכ'ו. האיש מסביר-"הייתי זקוק להיות מעט זמן עם עצמי,מדובר בכמה שעות,מה את עושה מזה עניין, חוץ מזה לא עשיתי לך שום דבר כואב, זה לא קשור אליך, אז מדוע את כועסת". המסר שהאשה קולטת- אין לך סיבה להרגיש פגועה או נטושה, את אשה תובענית ושתלטנית, זה בעיה שלך, אותי זה לא מעניין, לכי טפלי בעצמך וכך מתחילים לריב.
הדרך הנכונה- "אני מבינה את הצורך שלך להתנתק מידי פעם, אבל חשוב לי שתדע שבזמנים הללו אני מרגישה נטושה וזה מאוד מכאיב לי, וחשוב שתבין אותי בזמנים הללו, תתחשב ותשוב אלי במהירות האפשרית, כי אני זקוקה לך מאוד בעיקר בזמנים הללו וכ'ו". כיצד האיש יתמוך יותר? "אני מבין שנפגעת ממני בזמן שהתרחקתי ממך ומתנצל על כך, חשוב לי שתדעי שזה לא קשור אלייך כלל, זה תהליך פנימי שאני עובר, וגם כשאני נמצא עם עצמי את תמיד איתי ולא יכול להיפרד ממך לרגע, אשתדל בפעם הבאה לחזור בהקדם האפשרי, אבל חשוב לי שתדעי שאני אוהב אותך תמיד וזה לא קשור אליך כלל".
 ד. האיש עשה דבר מה שפגע באשה.
תגובת האשמה- "איך אתה מסוגל לפגוע בי"? המסר שהאיש מבין, "אין לך שום הצדקה להתנהגותך, אתה גבר אנוכי, דוחה, חסר רגשות וחבל שהתחתנתי איתך". האיש מסביר-"לא התכוונתי לפגוע בך כלל, אין לך שום כף זכות עלי, את תמיד שופטת אותי, רואה בי רק את השחור וחורצת את דיני". המסר שהאשה קולטת- אין לך שום סיבה לכעוס, את אשה מרירה, תובענית ושתלטנית, אני סובל ממך ונמאס לי מזה.
הדרך הנכונה-"אני מאמינה שלא התכוונת לפגוע בי, אבל תדע לך שנפגעתי מאופן התנהגותך, אשמח אם בפעם הבאה תשתדל להתאפק יותר ולשלוט במצב, וכעת אשמח לקבל פיוס". כיצד האיש יתמוך? "אני מתנצל יקירתי, לא היתה לי שום כוונה חלילה לפגוע בך, אשתדל בפעם הבאה להיזהר יותר". ניתן לכתוב דוגמאות בלי סוף כיצד בני הזוג יוצרים ריבים וויכוחים בלא מתכוון, אולם המכנה המשותף לכל הריבים הוא- במקום שהאשה תעביר לגבר בצורה מכובדת ובאופן ישיר את אכזבתה וכאבה ותסביר לו את הרגשתה מבלי להאשימו, מפגיזה אותו בשאלות המעוררות רגשי אשם ובחוסר יודעין משדרת לו מסר חד משמעי-"אין לך שום סיבה מוצדקת להתנהגותך".
לעומת זאת-
הטעות של האיש נובעת-מפאת שהוא שולל את כאבה ואכזבתה, ע"י מתן הסברים הגיוניים מדוע הוא אכזב או התנהג  בצורה כזו, במקום להבין ולתמוך בסבלה ורגשותיה הכאובים, ובחוסר יודעין מעביר לה מסר חד משמעי-אין לך שום זכות לכעוס או להיפגע.
יש לציין- שהאיש לא יתמוך ויבין את האשה אם תאשים אותו או לפני שתאפשר לו להסביר את עצמו מתוך הבנה והכלה.
כמו כן- האשה לא תבין ותתמוך באיש לפני שהוא יתמוך בה, יבין ללבה ויצדיק את כאבה. משפט כמו-"סליחה אני מצטער", בהחלט יכול  לעצור מריבה ולאפשר התחלה חדשה תומכת יותר.
לסיכום: האשה שוללת את הסיבות והמניעים לאופן מעשיו במקום להבין ולתמוך בו יותר, והאיש שולל את רגשותיה ואת זכותה לדאוג, במקום לתמוך בה ולהבינה. בכל מערכת יחסים יש עליות וירידות, החשוב שבתקופות הקשות, לתקשר זה עם זו מתוך הכלה והבנה, וגישה מצדיקה ומאשרת, ולזכור שגם אנו לא מושלמים.
אם נזכה לתקשר בצורה מוצלחת ונגיב לכעסים הקטנים בצורה הנכונה, יהיה לנו קל יותר להתמודד עם האתגרים הגדולים כאשר מופיעים במפתיע.
בתקופה רגועה הקדישו זמן לבחירת מילים שהשפעתן חיובית עליכם וגלו לבן/ת הזוג את סוגי המילים שהשפעתן טובה וחיובית. אימוץ משפטים מוסכמים מראש עשויים לתרום תרומה עצומה להפגת מתח בשעת עימותים.
זכרו- מה שקובע במבחר המילים זה הרגש המושקע בהן. גם אם נשתמש בביטויים המדויקים ביותר, אם בן/ת הזוג לא ירגישו בהם את אהבתכם, המתח ביניכם רק ילך ויגבר.
הדרך הטובה למניעת עימותים, להבחין בתחילתו, לעצור, לקחת פסק זמן, לבקש סליחה ולהתחיל מחדש עם הבנה,קבלה והצדקה.גישה שלילית ופוגענית למרות האמת  והצדק שבה, מכאיבה ומעליבה.לכן תעצימו את יכולתכם היצירתית לתקשר באופן אוהב ותומך, כעבור זמן יהפכו דפוסי התנהגות החדשים לטבע שני. בתחילה יראו לכם הביטויים מאולצים ובלתי כנים, דאגו להיות שופעי הערכה כלפי בן/ת הזוג על כל צעד ורצון טוב, התניות והרגלים שהשתרשו בילדותנו לא משתנים ביום אחד.
נקודה נוספת:

התכונה החזקה ביותר באשה זה הרצון לקבל חן וחשיבות ובעיקר מהבעל. כלומר, להרגיש במקום הראשון בעבורו לפני הכל ומעל הכל. תכונה עיקרית  זו מעסיקה אותה 24 שעות ביממה וזה צורך נפשי רב בעבורה ואין זה בבחירתה,כי כך היא בנויה מראשיתה ועל תכונה זו מוסרת נפש כידוע. אולם מתוך חוסר מודעות, קשה לה להודות בכישלונות, עד כדי שעלולה להיכשל  בשקרים ומבחינתה זו האמת ובעיקר כאשר תופסים אותה בשעת כישלון ומאלצים אותה להודות.
עומק הענין- קיים באשה פחד דמיוני, שאם תודה בכישלונותיה אזי החן והחשיבות שלה ירדו או ישתנו ואפילו במעט בעיני הבעל ועל תכונה זו מוסרת נפש כאמור.קל וחומר כאשר קיימות סיבות נוספות כגון-אימה,פחד או בעל בקורתי,אז קשה לה יותר להיפתח ולהודות.
תכונה זו אינה באה ממקום שלילי או חסרון,אלא להיפך, מצד מעלתה ושאיפתה להגיע לשלמות בכל המידות והמעלות ובעיני הבעל בפרט. לכן האשה מברכת, "ברוך שעשני כרצונו", כי האשה זה רצון השם, כלומר השאיפה לשלמות בכל דבר. לכן אין יותר מגוחך וטיפשי מלבקר ולהוכיח אותה על כישלונתיה ולתפסה בשעת קלקלתה ולאלצה  להודות, לגנותה  ולומר לה  "שקרנית".

"הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא".
מכאן יש מצוה וחיוב גדול להוכיח כדברי חז"ל, מצד שני צריך לדעת להוכיח כדי לא להפכו משוגג למזיד ולשאת עלינו את חטאו רחמנא לצלן.
נציין מספר תנאים הכרחיים וחיוניים לביקורת חיובית:
א. לחשוב לפני אם תצא תועלת ולומר במתק שפתיים.
 ב. יש לציין את הדברים אך לא לחזור ולנדנד שוב כמו- "אמרתי לך מיליון פעם וכ'ו" ג. להשתדל בשעת מעשה להעלים עין ורק לאחר מכן בקורת  מחושבת יותר.
 ד. הביקורת תאמר על פרט אחד בלבד ולא על כל הפרטים.
 ה. יש לבקר ביחידות, במקום שקט ובוודאי לא ליד הילדים או קרובי המשפחה, [במצב כזה יש לשלוט, כי היצר דוחף מאוד ועוד יש בזה הלבנת פנים ברבים ובעיקר הפסדנו את חינוך הילדים וגם איבדנו את התועלת אם נחזור על אותם דברים ביחידות].
 ו. יש לכלול את עצמנו בביקורת, לדבר בלשון רבים ולא באופן ישיר נוכח.
 ז. לדבר על עתיד ורוד יותר ולא להזכיר את העבר השחור, כלומר אין לפרט את כישלונות העבר אלא להתחזק באמונה ובמחשבות טובות, [בעיקר הנשים].
 ח. חשוב להתרכז אך ורק  בנקודות טובות, להתחיל בטוב, המסר באמצע  ולסיים בטוב.
 ט. אין להשתמש במילה- "למה", יש להחליפה  במילה- "חבל".
י. שכנעו את עצמכם שהשינוי שתעשו כדאי ומשתלם ושרק בדרך זו ניתן להשיג את השלום.
ישנה חשיבות רבה לקבוע בכל יום זמן קבוע בזמן רגוע, על מנת לשבת ולשוחח בנחת ולא בזמני לחץ או ליד הילדים. עיקר השיחה לאפשר לאשה לשחרר מטענים ומשקעים שהצטברו לה, חוויות וסיפורים שחשוב לה לשתף את בן זוגה.
עצה זו בנוסף לכל התנאים שציינו, פותרים את רוב בעיות התקשורת [חוץ ממקרים חריגים], מה שנותר זה רק- שינון, התמדה ותפילה לס"ד.
חשוב לדעת- שתנאי הביקורת שציינו הם בסיסיים, חיוניים  ומוכרחים להתחלת בניית תקשורת טובה ונכונה, ומחייבת את שני בני הזוג באותה עוצמה ורמה.
בדרך כלל האיש בנוי שכלי היפך האשה ריגשית, לכן בטבעו הוא בקורתי יותר [ללא הכללה], לכן חובת זהירות הביקורת היא יותר על האיש.
כמו כן- מפאת התכונה הריגשית שקיימת באשה לקבלת חן וחשיבות מהבעל, כל הערה או בקורת מצדו כלפיה ואפילו המוצדקת ביותר, מתפרשת לה כהעלבה ופגיעה ישירה בכבודה ומהותה  ומורידה לה את ערכה וביטחונה בעיניה וכלפי הבעל.
רק לאחר שנתקיימו כל התנאים שציינו,
מצוה וחובה להעביר בקורת חיובית.
חשוב להעניק לבן זוגנו את מה שהוא רוצה,זקוק ואוהב,הן מבחינה גשמית והן מבחינה ריגשית.לכן אם נחליף את ההערות "להארות" ונשמיע לבן/ת זוגנו את מה שהוא אוהב, יתקיים בנו הפסוק-"כמים הפנים לפנים וכ'ו", ונזכה ל"אמת והשלום אהבו", איזה אמת? שמביא לשלום.
כמו כן בעניין חינוך הילדים, הדגש הוא להאיר מאשר להעיר וזה תלוי  בדוגמא  האישית של ההורים, שבת שלום ומבורך.


מהדורה תשיעית
בשלום בית:

תקשורת- נציין מספר דוגמאות כיצד גברים ונשים יוצרים ללא מתכוון ויכוחים ומחלוקות, ונציע עצות חילופיות נכונות:א.הבעל מגיע לבית מאוחר מהרגיל.האשה שואלת- "איך אתה מסוגל לאחר כל כך בלי להודיע לי"? תגובת האשמה,[מניפולציה],סחיטה רגשית ונשים מומחיות בזה. המסר שהאיש קולט- אין לך שום סיבה מוצדקת שתאחר. האיש מסביר- "היה עומס, פקקים, החיים לא מתנהלים באופן שאנו רוצים וכ'ו". המסר שהאשה קולטת- אין לך שום סיבה לכעוס, את פשוט אשה תובענית, ואזי מתחילים הוויכוחים.
הדרך הנכונה-
"קשה לי מאוד לשאת את רגשי המתח והלחץ כאשר אתה מאחר, בבקשה בפעם הבאה תודיע אם יש עיקוב". העיקר זה לדעת להעביר לו את הרגשת הכאב שלך בלי להאשימו. כיצד האיש יתמוך? "אני מצטער שהכאבתי לך, לא התכונתי לצער אותך, זה לא מגיע לך, אשתדל בפעם הבאה להודיע". העיקר לתמוך ולהצדיק את כאבה כדי שתרגיש נתמכת, וללא הסברים מדוע היא לא צריכה לכעוס/
 ב. האיש שכח לעשות עבור האשה דבר מה. תגובת האשמה-"איך יכולת לשכוח" או "איך אתה מצפה ממני שאסמוך עליך"? המסר שהאיש קולט- אין לך שום סיבה לשכוח, אי אפשר לסמוך עליך, אני המשקיעה היחידה במערכת הנישואין וזה לא מעניין אותך. האיש מסביר-"הייתי עסוק, פשוט שכחתי, זה יכול לקרות גם לך, אין לך מה לכעוס, אל תעשי מזה עניין גדול וכ'ו". המסר שהאשה קולטת- את לא אמורה לכעוס מדברים כאלו פעוטים, את יותר מידי תובענית, תגובתך כלל לא מציאותית וכ'ו", ומתחילים לריב.
הדרך הנכונה-
"אני מבינה ששכחת, זה יכול לקרות גם לי, אשמח אם תואיל בפעם הבאה לא לשכוח כי זה חשוב לי וכ'ו". כיצד האיש יתמוך יותר? "אני מבין את הכאב שלך, את צודקת, הייתי צריך להיות אחראי יותר, בפעם הבאה אשתדל לא לאכזב".
 ג. האיש שב ממערתו. תגובת האשמה-"איך יכולת להתעלם ממני, איך אתה מצפה ממני שאגיב לך כשאתה שותק, איך אני אמורה לנחש מה הולך אצלך בראש וכ'ו". המסר שהאיש קולט- אין שום סיבה מוצדקת להתרחקות שלך, אתה אכזרי, אנוכי, לא אוהב אותי, מחפש דרכים לברוח ממני,רמסת לי את החיים וכ'ו. האיש מסביר-"הייתי זקוק להיות מעט זמן עם עצמי,מדובר בכמה ימים,מה את עושה מזה עניין, חוץ מזה לא עשיתי לך שום דבר מכאיב, זה לא קשור אליך, אז מדוע את כועסת ומחפשת ריבים"? המסר שהאשה קולטת- אין לך סיבה להרגיש פגועה או נטושה, את אשה תובענית ושתלטנית, זו הבעיה שלך, לא מעניין אותי ממך, לכי טפלי בעצמך וכך מתחילים לריב. הדרך הנכונה-
"אני מבינה את הצורך שלך להתנתק מידי פעם, אבל חשוב לי שתדע שבזמנים הללו אני מרגישה נטושה וזה מאוד מכאיב לי, חשוב שתיידע אותי לפני התנתקותך ותפיח בי מידי פעם אמון שאני חשובה לך, תתחשב ותשוב אלי במהירות האפשרית, כי אני זקוקה לך מאוד בעיקר בזמנים הללו וכ'ו". כיצד האיש יתמוך יותר? "אני מבין שקשה לך בזמן התרחקותי ומתנצל על כך, חשוב לי שתדעי שזה לא קשור אלייך כלל, זה תהליך פנימי שאני עובר, וגם כשאני נמצא עם עצמי את תמיד איתי במחשבתי ולא יכול להיפרד ממך לרגע, אשתדל בפעם הבאה לחזור בהקדם האפשרי, אבל חשוב לי שתדעי שאני אוהב אותך ולא יכול בלעדייך והתנתקותי לא קשורה אליך".
 ד. האיש עשה דבר מה שפגע באשה. תגובת האשמה- "איך אתה מסוגל לפגוע בי וכ'ו"? המסר שהאיש מבין- "אין לך שום הצדקה להתנהגותך, אתה גבר אנוכי, דוחה, חסר רגשות וחבל שנשאתי לך". האיש מסביר-"לא התכוונתי לפגוע בך כלל, אין לך שום כף זכות עלי, את תמיד שופטת אותי, רואה בי רק את השחור וחורצת את דיני". המסר שהאשה קולטת- אין לך שום סיבה לכעוס, את אשה מרירה, תובענית ושתלטנית, אני סובל ממך ונמאס לי ממך, ואזי מתחילים לריב.
הדרך הנכונה-
"אני בטוחה שלא התכוונת לפגוע בי, אבל תדע לך שנפגעתי מאופן התנהגותך,אשמח אם בפעם הבאה תשתדל להתאפק יותר ולשלוט בעצמך,וכעת אשמח לקבל פיוס".כיצד האיש יתמוך? "אני מתנצל יקירתי,לא היתה לי שום כוונה חלילה לפגוע בך,אשתדל בפעם הבאה להיזהר יותר,ושתדעי שאני אוהב אותך מאוד ואת הדבר הכי יקר לי בחיים".
ניתן לכתוב דוגמאות בלי סוף כיצד בני הזוג יוצרים ריבים וויכוחים ללא מתכוון, אולם המכנה המשותף לכל הריבים הוא- במקום שהאשה תעביר לגבר בצורה מכובדת ובאופן ישיר את אכזבתה וכאבה ותסביר לו את הרגשתה מבלי להאשימו, מפגיזה אותו בשאלות המעוררות רגשי אשם ובחוסר יודעין משדרת לו מסר חד משמעי-"אין לך שום סיבה מוצדקת להתנהגותך".
לעומת זאת-הטעות של האיש נובעת-מפאת שהוא שולל את כאבה ואכזבתה, ע"י מתן הסברים הגיוניים מדוע הוא התנהג  בצורה כזו או אחרת, במקום להבין,להצדיק ולתמוך בסבלה וכאבה, ובחוסר יודעין מעביר לה מסר חד משמעי-את אשה תובענית ואין לך שום זכות לכעוס או להיפגע.
יצוין- שהאיש לא יתמוך ויבין את האשה אם תאשים אותו או תפסול אותו, לפני שתאפשר לו להסביר את המניעים החבויים מאחורי התנהגותו מתוך הבנה והכלה.
כמו כן- האשה לא תבין ותתמוך באיש לפני שהוא יתמוך בה, יבין ללבה ויצדיק את כאבה, ואלו הם יסודות חשובים לתקשורת בריאה. משפטים כמו-"סליחה", "אני מצטער/ת","טעיתי", בהחלט עשויים לחולל פלאות, לעצור מריבות ולאפשר התחלה חדשה תומכת ומתחשבת יותר.
לסיכום:
האשה שוללת את הסיבות והמניעים לאופן מעשיו במקום להבין ולתמוך בו, והאיש שולל את רגשותיה ואת זכותה לכאוב, במקום לתמוך בה ולהבינה.
בכל מערכת יחסים יש עליות וירידות, [גם אצלי בבית], החשוב שבתקופות הקשות, לתקשר זה עם זו מתוך הכלה, הבנה וגישה מצדיקה ומאשרת, ולזכור שגם אנו לא מושלמים. אם נזכה לתקשר בצורה מוצלחת ונגיב לכעסים הקטנים בצורה רגועה ונכונה, יהיה לנו קל יותר להתמודד עם האתגרים הגדולים כאשר
מופיעים במפתיע.
בתקופה רגועה הקדישו זמן לבחירת מילים שהשפעתן חיובית עליכם וגלו לבן/ת הזוג את סוגי המילים שהשפעתן טובה וחיובית. אימוץ משפטים מוסכמים מראש עשויים לתרום תרומה עצומה להפגת מתח בשעת עימותים.
זכרו- מה שקובע במבחר המילים זה הרגש המושקע בהן. גם אם נשתמש בביטויים המדויקים ביותר, אם בן/ת הזוג לא ירגישו בהם את רגשותיכם ואהבתכם, המתח ביניכם רק ילך ויגבר. הדרך הטובה למניעת עימותים, להבחין בתחילתו, לעצור, לקחת פסק זמן, לבקש סליחה ולהתחיל מחדש עם הבנה, הכלה והצדקה.
גישה שלילית ופוגענית למרות האמת והצדק שבה, מכאיבה ומעליבה. לכן תעצימו את יכולתכם היצירתית לתקשר באופן אוהב ותומך, כעבור זמן יהפכו דפוסי התנהגות החדשים לטבע שני.
בתחילה יראו לכם הביטויים מאולצים ובלתי כנים, דאגו להיות שופעי הערכה כלפי בן/ת הזוג על כל צעד ורצון טוב. התניות והרגלים שהשתרשו בילדותנו לא משתנים ביום אחד, לכן תנו הזדמנות לכם ולבן זוגכם, עם סבלנות ותפילה זוכים.
יצוין-שהתכונה החזקה ביותר באשה,לקבל חן וחשיבות ובעיקר מהבעל. כלומר- להרגיש במקום הראשון בעבורו לפני הכל ומעל הכל. תכונה עיקרית  זו מעסיקה אותה 24 שעות ביממה וזה צורך נפשי רב בעבורה ואין זה בבחירתה,כי כך היא בנויה מראשיתה ועל תכונה זו מוסרת נפש. אולם מתוך חוסר מודעות, קשה לה להודות בכישלונות, עד כדי שעלולה להיכשל  בשקרים ומבחינתה זו האמת ובעיקר כאשר תופסים אותה בשעת כישלון ומאלצים אותה להודות.
עומק הענין- קיים באשה פחד פנימי, שאם תודה בכישלונותיה אזי החן והחשיבות שלה ירדו או ישתנו ואפילו במעט בעיני הבעל ועל תכונה זו מוסרת נפש כאמור.קל וחומר כאשר קיימות סיבות נוספות כגון-אימה, פחד או בעל בקורתי, קשה לה יותר להיפתח ולהודות. תכונה זו אינה באה ממקום שלילי או חסרון,אלא להיפך, מצד מעלתה ושאיפתה להגיע לשלמות בכל המידות והמעלות ובעיני הבעל בפרט. לכן האשה מברכת, "ברוך שעשני כרצונו", כי האשה זה רצון השם, כלומר השאיפה לשלמות בכל דבר.
לכן אין יותר מגוחך וטיפשי מלבקר ולהוכיח אותה על כישלונתיה ולתפסה בשעת קלקלתה ולאלצה  להודות.
"הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". מכאן יש מצוה וחיוב גדול להוכיח כדברי חז"ל, מצד שני צריך לדעת להוכיח כדי לא להפכו משוגג למזיד ולשאת עלינו את חטאו רחמנא לצלן.
נציין מספר תנאים הכרחיים וחיוניים לביקורת חיובית:
א. לחשוב לפני אם תצא תועלת ולומר במתק שפתיים.
 ב. יש לציין את הדברים אך לא לחזור ולנדנד שוב כמו- "אמרתי לך מיליון פעם וכ'ו".
 ג. להשתדל בשעת מעשה להעלים עין ורק לאחר מכן בקורת  מחושבת יותר.
 ד. הביקורת תאמר על פרט אחד בלבד ולא על כל הפרטים.
 ה. יש לבקר ביחידות, במקום שקט ובוודאי לא ליד הילדים או זרים.
 ו. יש לכלול את עצמנו בביקורת, לדבר ענייני ולא אישי.
 ז. לדבר על עתיד ורוד ולא להזכיר את העבר השחור,[בעיקר הנשים].
 ח. להתחיל חיובי, המסר באמצע  ולסיים בטוב.
 ט. אין להשתמש במילה- "למה", יש להחליפה  במילה- "חבל".
 יא.חובה להימנע מהשוואות בין הורי החתן והכלה או בן זוגות אחרים.
 יא.שכנעו את עצמכם שהשינוי שתעשו כדאי ומשתלם ושרק בדרך זו ניתן להשיג את השלום.
ישנה חשיבות רבה לקבוע בכל יום זמן קבוע בזמן רגוע, על מנת לשבת ולשוחח בנחת ולא בזמני לחץ או ליד הילדים. עיקר השיחה לאפשר לאשה לשחרר מטענים ומשקעים שהצטברו לה, חוויות וסיפורים שחשוב לה לשתף את בן זוגה. עצה זו בנוסף לכל התנאים שציינו, פותרים את רוב הבעיות התקשורתיות, מה שנותר זה- שינון,התמדה ותפילה לס"ד.
תנאי הביקורת שציינו הם בסיסיים, חיוניים  ומוכרחים להתחלת בניית תקשורת טובה ונכונה, ומחייבת את שני בני הזוג באותה עוצמה ורמה. בדרך כלל האיש בנוי שכלי היפך האשה ריגשית, לכן בטבעו הוא בקורתי יותר [ללא הכללה], לכן חובת זהירות הביקורת היא יותר על האיש.
כמו כן- מפאת התכונה הריגשית שקיימת באשה לקבלת חן וחשיבות מהבעל, כל הערה או בקורת מצדו כלפיה ואפילו המוצדקת ביותר, מתפרשת לה כהעלבה ופגיעה ישירה בכבודה ומהותה  ומורידה לה את ערכה וביטחונה בעיניה ובעיני הבעל.
רק לאחר שנתקיימו כל התנאים שציינו, מצוה וחובה להעביר בקורת חיובית. חשוב להעניק לבן זוגנו את מה שהוא רוצה,זקוק ואוהב,הן מבחינה גשמית והן מבחינה ריגשית.לכן אם נחליף את ההערות "להארות" ונשמיע לו את מה שהוא אוהב,נזכה-"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".
גם בחינוך הילדים, הדגש הוא להאיר ולא להעיר וזה תלוי בדוגמא האישית של הזוג, שבת שלום ומבורך.


מהדורה עשירית
בשלום בית:

תקשורת- נציין מספר דוגמאות כיצד יוצרים ללא מתכוון ויכוחים ומריבות,ונציע עצות חילופיות א.הבעל מגיע לבית מאוחר מהרגיל. האשה שואלת-"איך אתה מסוגל לאחר כל כך בלי להודיע לי"? תגובת האשמה מניפולציה, [נשים מומחיות בזה]. המסר שהאיש קולט- אין לך שום סיבה מוצדקת שתאחר. האיש מסביר- "היה עומס, פקקים, החיים לא מתנהלים באופן שאנו רוצים וכ'ו". המסר שהאשה קולטת- אין לך שום סיבה לכעוס, את פשוט אשה תובענית ואזי מתחילים הוויכוחים. הדרך הנכונה-
קשה לי מאוד לשאת את המתח והלחץ כאשר אתה מאחר,אשמח אם בפעם הבאה תודיע אם יש עיקוב. העיקר לדעת להעביר לו את הרגשת הכאב שלך בלי להאשימו [לדבר עניייני ולא אישי]. כיצד האיש יתמוך? אני מצטער ממי שהכאבתי לך, לא התכונתי לצער אותך, אשתדל בפעם הבאה להודיע". העיקר לתמוך ולהצדיק את הכאב שלה על מנת שתרגיש נתמכת, בלי תירוצים והסברים
ב. האיש שכח לעשות עבור האשה דבר מה. תגובת האשמה-"איך יכולת לשכוח" או "איך אתה מצפה ממני שאסמוך עליך"? המסר שהאיש קולט- אין לך שום סיבה לשכוח, אי אפשר לסמוך עליך, אני המשקיעה היחידה ואותך לא מעניין מאומה. האיש מסביר-"הייתי עסוק, פשוט שכחתי, זה יכול לקרות גם לך, אין לך מה לכעוס, אל תעשי מזה עניין גדול וכ'ו". המסר שהאשה קולטת- את לא אמורה לכעוס מדברים כאלו פעוטים, את אשה תובענית ותגובתך לא מציאותית וכ'ו", ומתחילים לריב.
הדרך הנכונה- אני מבינה ששכחת, זה יכול לקרות גם לי, אבל זה מצער אותי כי אני זקוקה לזה כעת, אשמח אם תוכל לקפוץ להביא או לא לשכוח בפעם הבאה וכ'ו. העיקר להעביר לו את כאבך בלי להאשימו. כיצד האיש יתמוך? אני מבין את הכאב שלך, את צודקת, הייתי צריך להיות אחראי יותר, אשתדל להבא ולא לאכזב, [כמובן אם יש אפשרות לקפוץ כעת, על האיש לעשות זאת] ג. האיש שב ממערתו. תגובת האשמה- "התעוררת לחיים", "נזכרת שיש לך אשה","איך אתה מסוגל להתעלם ממני", "איך אני אמורה להבין מה עובר עליך וכ'ו". המסר שהאיש קולט- אין שום סיבה מוצדקת להתרחקות שלך, אתה אכזרי, אנוכי, לא אוהב אותי ונמצא איתי רק עבור האינטרסים שלך. האיש מסביר-"הייתי זקוק להיות עם עצמי,מדובר בכמה ימים,מה את עושה מזה עניין, חוץ מזה לא עשיתי לך דבר בכוונה, זה לא קשור אלייך, את רק מחפשת ריבים וכ'ו". המסר שהאשה קולטת- אין לך סיבה להרגיש פגועה או נטושה, את אשה תובענית, זו הבעיה שלך, לא מעניין אותי ממך, לכי טפלי בעצמך וכך מתחילים לריב.
הדרך הנכונה-
אני מבינה את הצורך שלך להתנתק מידי פעם, אבל חשוב לי שתדע שבזמנים הללו אני מרגישה נטושה וכאובה, חשוב שתיידע אותי לפני התנתקותך ותפיח בי אמון מידי פעם- שאני חשובה לך וכ'ו, תתחשב ברגשותיי ותשוב במהירות האפשרית, כי אני זקוקה לך בעיקר בזמנים הללו וכ'ו. כיצד האיש יתמוך? אני מבין שקשה לך בזמן התרחקותי ומתנצל על כך, חשוב לי שתדעי שזה לא קשור אלייך, כי זה תהליך פנימי שאני עובר, וגם כשאני נמצא עם עצמי את תמיד איתי ולא נפרד ממך לרגע, אשתדל בפעם הבאה לחזור בהקדם האפשרי, אבל חשוב לי שתדעי שאני אוהב אותך ולא יכול בלעדייך והתנתקותי לאגור כוחות לשוב אליך ביתר שאת להעניק לך את המיטב ד. האיש עשה דבר מה שפגע באשה. תגובת האשמה- "איך אתה מסוגל לפגוע בי וכ'ו"? המסר שהאיש מבין- אין לך שום הצדקה להתנהגותך, אתה גבר אנוכי, דוחה, חסר רגש וכ'ו. האיש מסביר-"לא התכוונתי לפגוע בך כלל, אין לך שום כף זכות עלי, את תמיד שופטת אותי, רואה בי רק את השחור וחורצת את דיני". המסר שהאשה קולטת- אין לך שום סיבה לכעוס, את אשה מרירה, תובענית ושתלטנית, אני סובל ממך ונמאס לי ממך, ואזי מתחילים לריב.
הדרך הנכונה- אני בטוחה שלא התכוונת לפגוע בי, אבל נפגעתי מאופן התנהגותך, אשמח אם בפעם הבאה תשלוט בעצמך וכעת אשמח לקבל פיוס. כיצד האיש יתמוך? אני מתנצל יקירתי,לא היתה לי שום כוונה חלילה לפגוע בך,אשתדל בפעם הבאה להיזהר יותר, אני אוהב אותך מאוד ואת הדבר הכי יקר לי בחיים ה. האשה עשתה דבר מה שלא מצא חן בעיני הבעל. האיש שופט אותה-"את עושה רק מה שעולה לרוחך ואף פעם לא שומעת לי [פוסל אותה על הסף]. תגובת האשה- מה סך הכל עשיתי,אתה תמיד מבקר אותי ומחפש רק את השלילי שבי ואין לך שום נקודת זכות עליי וכ'ו",ומתחילים לריב.
הדרך הנכונה-
אני מאמין שלא התכוונת לפגוע בי, אבל זה פגע בי מאוד ומבקש להבא להתחשב ברגשותיי. העיקר להעביר לה את הכאב בלי להאשים, לדבר ענייני ולא אישי. כיצד האשה תתמוך? אני מתנצלת שנפגעת למרות שלא התכוונתי, ואשתדל להבא להיות זהירה יותר. העיקר להצדיק את הכאב והרגש ובלי להתגונן או להצדיק את המעשה. ניתן לכתוב דוגמאות בלי סוף כיצד בני הזוג יוצרים ריבים וויכוחים ללא מתכוון, אולם המכנה המשותף לכל הריבים הוא- במקום שהאשה תעביר לגבר בצורה מכובדת ובאופן ישיר את אכזבתה וכאבה בלי להאשימו, היא מפגיזה אותו בשאלות המעוררות רגשי אשם ובחוסר יודעין משדרת לו מסר חד משמעי-"אין לך שום סיבה מוצדקת להתנהגותך". לעומת זאת-הטעות של האיש נובעת מפני שהוא שולל את כאבה ואכזבתה, ע"י התנצלויות והסברים הגיוניים מדוע הוא התנהג בצורה כזו או אחרת, במקום להבין, להצדיק ולתמוך בכאבה ללא הסברים, ובחוסר יודעין מעביר לה מסר חד משמעי-את אשה תובענית ואין לך שום זכות לכעוס או להיפגע.
יצוין- שהאיש לא יתמוך ויבין את האשה אם תאשים אותו או תפסול אותו מכל סיבה שהיא. לכן תחילה עליה לאפשר לו להסביר את המניעים החבויים מאחורי התנהגותו מתוך הבנה והכלה, ורק לאחר מכן הוא יהיה מסוגל לתמוך בה. כמו כן האשה לא תבין ולא תתמוך באיש לפני שהוא יבין לליבה ויצדיק את כאבה ללא עצות והסברים. אלו הם יסודות בסיסיים לתקשורת תומכת ומיומנות נרכשת,  ובאמצעות שינון וחזרה ניתנים להשגה. משפטים כמו-"סליחה","אני מצטער/ת", "טעיתי", בהחלט עשויים לחולל פלאות, לעצור מריבות ולאפשר התחלה חדשה תומכת ומתחשבת יותר [וכך אני נוהג]. לסיכום:
א. האשה שוללת את הסיבות והמניעים לאופן מעשיו במקום להבין ולתמוך בו ב. האיש שולל את רגשותיה ואת זכותה לכאוב, במקום לתמוך בה ולהבינה. בכל מערכת יחסים יש עליות וירידות,[גם אצלי בבית]החשוב שבתקופות הקשות, לתקשר מתוך הכלה, הבנה וגישה מצדיקה ומאשרת. כמו כן לזכור שגם אנו לא מושלמים ואם החלק שלנו עשרה אחוז, הוא משלים למאה. אם נזכה לתקשר בצורה מוצלחת ונגיב לכעסים הקטנים בצורה רגועה ונכונה, יהיה לנו קל יותר להתמודד עם האתגרים הגדולים כאשר מופיעים במפתיע.עצתי-בתקופה רגועה להקדיש זמן לבחירת מילים שהשפעתן חיובית עליכם וגלו לבן/ת הזוג את סוגי המילים שאתם מעוניינים לשמוע בעיקר בזמני לחץ ומתח. אימוץ משפטים מוסכמים מראש עשויים לתרום תרומה עצומה להפגת מתח בשעת עימותים.
זכרו-
מה שקובע במבחר המילים זה הרגש המושקע בהן. גם אם נשתמש בביטויים היפים ביותר,אם בן/ת הזוג לא ירגיש בהם רגשי אהבה, המתח ביניכם ילך ויגבר. אמנם ציינו בעבר שיש להתאמן להוציא רגשות חיוביים כי מתוך שלא לשמה באים לשמה, אולם ישנה זהירות לא להיתקע בלא לשמה, "ואחרי המעשים נמשכים הלבבות", כידוע. הדרך הטובה למניעת עימותים, להבחין בתחילתו, לעצור, לבקש סליחה ולקחת פסק זמן ולהתחיל מחדש עם הבנה, הכלה והצדקה. גישה שלילית ופוגענית למרות האמת והצדק שבה, מכאיבה ומעליבה. לכן תעצימו את יכולתכם היצירתית לתקשר באופן אוהב ותומך, כעבור זמן יהפכו דפוסי התנהגות החדשים לטבע שני. בתחילה יראו לכם הביטויים מאולצים ובלתי כנים, דאגו להיות שופעי הערכה כלפי בן/ת הזוג על כל צעד ורצון טוב. התניות והרגלים שהשתרשו בילדותנו לא משתנים ביום אחד, לכן תנו הזדמנות לכם ולבן זוגכם, עם סבלנות ותפילה זוכים.
נציין מספר תנאים הכרחיים וחיוניים לביקורת חיובית:
א. לחשוב לפני אם תצא תועלת ולומר במתק שפתיים, מבחינת- "סוף מעשה במחשבה תחילה" ב. יש לציין את הדברים אך לא לחזור ולנדנד שוב כמו- "אמרתי לך מיליון פעם וכ'ו" ג. להשתדל בשעת מעשה להעלים עין ורק לאחר מכן בקורת  מחושבת יותר. ד. הביקורת תאמר על פרט אחד ולא על כל הפרטים, [כמו כן בתקשורת, יש לסיים נושא אחד להגיע לתובנות ורק לאחר מכן לעבור לנושא חדש] ה. יש לבקר ביחידות, במקום שקט ובוודאי לא ליד הילדים או אנשים זרים ו. יש לכלול את עצמנו בביקורת, לדבר ענייני ולא אישי ז. לדבר על עתיד ורוד ולא להזכיר את העבר השחור,[בעיקר הנשים] ח. להתחיל חיובי, המסר באמצע  ולסיים בטוב ט. אין להשתמש במילה- "למה", יש להחליפה  במילה- "חבל" יא. חובה להימנע מהשוואות בין הורי החתן והכלה או ביניכם לבן זוגות אחרים יא. שכנעו את עצמכם שהשינוי שתעשו כדאי ומשתלם ושרק בדרך זו ניתן להשיג את השלום. ישנה חשיבות רבה לקבוע בכל יום זמן קבוע בזמן רגוע, על מנת לשבת ולשוחח בנחת ולא בזמני לחץ או ליד הילדים. עיקר השיחה לאפשר לאשה לשחרר מטענים ומשקעים שהצטברו לה, לתמוך ולהזדהות בכאב. כמו כן לשמוע חוויות וסיפורים שחשוב לה לשתף את בן זוגה.
יצוין-
שתמיכה,הצדקה והזדהות בכאב של בן/ת הזוג, אינה אומרת שאנו מסכימים עימו, אלא מעבירים לו מסר יקר וחשוב,שאנו מזדהים בכאב שלו ומבינים אותו,ורק כך משתחרר לו הכאב כפי שהרחבנו בעבר בנקודה חשובה זו. עצה זו בנוסף לכל התנאים שציינו, פותרים את רוב הבעיות התקשורתיות,מה שנותר זה-שינון,התמדה ותפילה לס"ד. תנאי הביקורת שציינו הם בסיסיים, חיוניים  ומוכרחים להתחלת בניית תקשורת טובה ונכונה, ומחייבת את שני בני הזוג באותה עוצמה ורמה. בדרך כלל האיש בנוי שכלי היפך האשה ריגשית, לכן בטבעו הוא בקורתי יותר [ללא הכללה], לכן חובת זהירות הביקורת היא יותר על האיש. כמו כן- מפאת התכונה הריגשית שקיימת באשה לקבלת חן וחשיבות מהבעל, כל הערה או בקורת מצדו כלפיה ואפילו המוצדקת ביותר, מתפרשת לה כהעלבה ופגיעה ישירה בכבודה ומוריד  לה את ערכה וביטחונה בעיניה ובעיני הבעל. רק לאחר שנתקיימו כל התנאים שציינו, מצוה להעביר בקורת חיובית. חשוב להעניק לבן זוגנו את מה שהוא זקוק ואוהב, ובעיקר בפן הרגשי.אם נחליף הערות בהארות,ונשמיע לבן הזוג/ת את מה שאוהב, נזכה-"לאור ישר וחוזר". גם בחינוך הילדים, הדגש להאיר והחשוב  בדוגמא האישית של הזוג, שבת שלום ומבורך.

  
שבת שלום ומבורך.