הרב אליהו יעקב 054-335-9848
בשורה משמחת לציבור הרחב...
הספר לשם שלום שמבוסס על פי עלוני שלום בית פנימי  יצא לאור ניתן לרכושו במספר של הרב 
אפשר משלוח בתאום

בשעה טובה יצא ספר שלום בית פנימי 2 ספרים על פרשיות השבוע
ניתן להשיג סט ב120
לבירורים 0543389848
אפשר גם משלוח
חובה בכל בית....
  פרשת השבוע:
    פנחס!!
מפטירין:
    דברי ירמיהו.

מעניין הפרשה:
 
"פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו" [כה,יא].
"לפי שהיו השבטים מבזים אותו,הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים        לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן" [רש"י עפ"י הגמ' סנהדרין] השאלה הנשאלת-מה עלה בדעתם של             השבטים על שביזו את פנחס? הקשה מו"ה משה מנדיל זצ"ל.
אם סברו שעשה מעשה עוול ומעשה רצח,מדוע הדגישו את היותו בן פוטיאל.
אדרבה,העוול יגדל הרבה יותר אם יאמרו הראיתם בן בנו של אהרן הכהן שהרג נשיא שבט מישראל. ואם חשבו טוב עשה שהרגו מדוע ביזוהו,וכי משום שאינו מיוחס אינו רשאי לעשו דבר טוב? 
הדבר יתבאר ע"פ דברי הגמרא תענית  [ח,א]. "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם".
   נקימה ונטירה מצד עצמן עבירות גדולות הן.
              אלה רק משום כבוד התורה התירו לתלמידי חכמים לנקום במי שביזה אותם. אך עליהם להיזהר מאוד שלא תהיה להם בנקימה    ובנטירה שום כוונה לכבוד עצמם. וזהו פשר ההשוואה לנחש שאין לו הנאה במה שנושך               בני אדם. כלומר- כמו שלנחש אין שום הנאה בנשיכתו כיון שעושה       שליחותו של מקום,כך הנקימה והנטירה של תלמיד   חכם אמורה להיות לכבוד שמים ולא לכבוד עצמו. 
מכאן מובן שמעשה פנחס שהרג את זמרי צריך להיעשות מתוך כוונה גדולה    לשמה,דהיינו רק לקנא קנאת השם.
 זמרי באמת לא היה מחויב במיתת בית דין שכן הבא להימלך אין אומרים לו                     שיהרוג.רק קנאים פוגעים בו בשעת מעשה,אולם מתוך כוונה טהורה לקנא קנאת השם.
זו הסיבה שהתחילו השבטים לבקרו ולבדקו אם הוא באמת צדיק גמור וקנאי כדי לדעת אם המעשה נעשה רק מתוך כוונה לשם שמים,או שמא הרגו מתוך איבה שהיתה לו כבר,ורק עתה מצא מקום לנקום ממנו.

המסקנה הראשונה שעלה בדעתם מאחר שהוא בא מזרע יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה לא מסתבר שההריגה נבעה מתוך מניעים של קדושה וקנאה בלבד. מכח סברה זו האמינו שהרגו מתוך שנאה.
לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן הכהן שהיה קדוש השם וממנו ינק את כח הקדושה שפיעמה בקרבו,והריגתו היתה לשם שמים.
יתרה מכך-מדוע המסקנה הראשונה שעלתה בדעת השבטים היא דווקא לשלילה ולא לחיוב?ועוד מדוע הלכה כל כך חשובה ויקרה ואין מורין כן, אלא רק לקנאים בשעת מעשה מותר ?כלומר-הבא לשאול  בב"ד אין אומרים לו שיהרוג.
ועוד-במעשה זמרי היה חילול השם נורא בכך שנשיא ישראל יעשה הנבלה הזאת בפרהסיא לעיני משה רבינו ולעיני כל ישראל באין מוחה,בו בזמן שיש הלכה פסוקה "שכל מקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב",
אם כן מדוע קנאים בדווקא? 
נקדים-מובא בגמרא בסנהדרין,שבתקופת התלמוד היו דנים דיני נפשות ע"י בית דין של 71 מחכמי ישראל הנקראים                 חכמי סנהדרין וכמובן ע"פ התראה ועדים וכ'ו.

אולם רבי עקיבא אמר בדורו, שאם היו מוציאין בית דין אדם להורג אחת ל-70 שנה, זה נקרא בית דין רוצח. כלומר- היה קשה בעיניהם להוציא להורג ואפילו מי שנתחייב בכך.על אחת כמה וכמה שאין שום היתר לשום אדם להרוג, או לרצוח בעד שום סיבה מוצדקת בעולם, ללא רשות בית-דין וכמובן ע"פ התנאים והכללים שבארנו כאמור.אולם-בפרשתנו נתחדש דין מיוחד אשר מותר להרוג ללא עדים התראה או רשות מבית-דין.כמובא-שהרואה יהודי הבא על הכותית [גויה] מותר לו לקחת את הדין לידיים לקום ולהרגם מיד ללא התראה או נטילת רשות מבית הדין.ולא עוד-אם בא לשאול בבית דין אין מורין לו קום והרוג.אולם-התנאי ההכרחי לקיום הלכה זו שרק מי שקנאי בקנאה טהורה לשם יתברך, ומקיים הלכה זו לשם שמים ללא שום נגיעה לאותו אדם, או לאותו מקרה, או כל מיני חשבונות לקבל כבוד חשיבות וכ'ו.
ואם הוא נקי מנגיעות ועושה לשם מים נטו,מותר לו לעשות הלכה ולמעשה ולמצווה גדולה יחשב לו.אולם-אם יחסר תנאי אחד מכל מה שביארנו ויעשה זאת בגלל כל מיני חשבונות או שיקולים פרטיים ולא לשם שמים נטו,לרצח ייחשב לו ועתיד ליתן את הדין.זו הסיבה שבימנו אסור לקיים הלכה זו, מכיון שחסרה לנו את קנאת השם טהורה.ע"פ הקדמה זו מובן-מדוע הלכה ואין מורין כן.משום שיש כאן חידוש דין שמותר להרוג ללא שום היתר מבית-דין.
ואדרבה-הבא לשאול בבית דין אם לעשות מעשה זה של הריגה אין מורין לו כן, כי חסרה לו קנאה טהורה לשם שמים ואין זה נקרא קנאי.
כי אם היה קנאי לה' ית' באמת, והיה כואב לו על החילול השם שנגרם,היה קם מיד ועושה מעשה.לכן על עצם זה שהמתין עד ששאל את הבית דין אם מותר או אסור מכאן  שחסרה לו מקנאת השם טהורה ולכן אין מורין לו כן.
עפ'ז מובן-מדוע השבטים ביזו את פנחס,משום שסברו שחסר לו במעשה את הלשם שמים הגמור ולכן דנו אותו כרוצח. עד שהקב"ה בכבודו ובעצמו ייחס את פנחס לאהרון הכהן והעיד עליו-
"בקנאו את קנאתי וכ'ו".
כלומר קנאתי בלבד ולא חשבונות חיצוניים כפי שחשבתם.
לפ"ז מובן-מדוע משה רבינו נמנע מלהרוג את זמרי,כיון שזמרי העליב את משה לעין כל בהביאו לפניו את המדינית ושאלו "בת יתרו מי התיר לך".
ולכן לא עשה מעשה, כדי שלא יחשדו בו שעשה זאת מחמת נגיעה ופגיעה זו,
ככתוב-"והיתם נקים מה' ומישראל".כלומר-צריך לחשוב לפני כל מעשה,להיות נקיים מה' ומישראל,ה' יזכנו אמן כן יהי רצון!!



  שלום בית!! 

 כהמשך-
 
אחד הטענות הקשות והנפוצות ביותר של בני הזוג היא- על חוסר הערכה והכרת הטוב- זה כלפי זו.
ציינו בעבר את חובת הכרת הטוב שהיא הכרחית וחיונית כלפי המקבל,כדי שלא יחשב לכפוי טובה- כלפי הנותן.
אולם-
יש לזכור שחובה זו אינה קשורה כלל וכלל לנותן.
בחסרון מידה זו של הכרת הטוב  נופלים  לכפיות טובה ועלול האדם להגיע להשחתת מידותיו עד לאיבוד צלם  אנוש,לכן יש חיוב למקבל להכיר טובה  לנותן.
אולם-
כל הקושי של הנותן מתחיל בזה שמצפה לקבל יחס, הערכה והכרת הטוב על מעשיו.
יתרה מכך-
 
עיקר הבעיה, שאנו תולים את נתינתנו בקבלת הערכה, יחס וכ'ו, וכגודל הציפיות כך גודל האכזבות.
יוצא-
שאם התאכזבנו או החלטנו להפסיק לתת, זה משום שיש חוסר שלמות בנתינתנו, מאחר שציפנו לקבל יחס,חום והערכה וכ'ו,ולא קבלנו.
מודה ולא אכחיש כולנו זקוקים לעידוד הערכה וכ'ו. אולם-
חשוב לדעת 
שמקורו ממקום של חסרון ולא יתרון.
כגון-
הרמת דימוי העצמי, חיזוק הביטחון,או בגלל סקרנות של מה אומרים או מה חושבים עלינו.
לכן-
אם מקבלים בנקל מה טוב,אולם חשוב לא לתלות זאת בנתינתנו או לשבת ולצפות מתי נקבל הערכה, או שבח על מעשינו,ובטח לא  ליפול לעצבות ייאוש וכ'ו,וכן לא לתלות את נתינתנו בכך כאמור.
אם הנותן מתלונן או מבקש יחס והערכה על מעשיו, חשוב מאוד שהמקבל לא יפגע בו על חוסר ביטחון או דימוי עצמי נמוך וכ'ו, מכיון שמבחינתו זה צורך נפשי לקבל זאת,וחובת המקבל לתת הערכה והודאה לנותן כפי שציינו.
לסיכום:
מבחינת המקבל יש חובת הכרת הטוב לנותן כדי   להצלי את עצמו מכפיות         טובה והשחתת מידותיו,        אולם הנותן אמור לתת בלי לצפות לקבל תמורה כלשהי.
מעשה-
 
באשה שהגיעה למצב של שבר כלי ממש וטענתה שיש לה בעל אנוכי וחסר הערכה כלל.
מה יש לך לומר בדיוק את ההיפך ועל כך באתי.
היא כפוית טובה ואינה מעריכה מאומה מכל מה שעשיתי בעבורה.

 אני חייב לציין שזה לא מקרה בודד שבו מתלוננים בני זוג אחד כלפי השני על כפיות טובה.אדרבה-לצערי כמעט כל המקרים הבאים לפני זהים לזה.
ומדוע ?ציינו בעלון הקודם שאחד ההבדלים החזקים שיש בין האיש והאשה הוא:האיש שכלי,והאשה רגשית.זה בא לידי ביטוי בזה- שהאיש מפייס ומרצה באופן גשמי ללא תמיכה רגשית, מה שהאשה זקוקקה וצריכה מעל הכל.
בגלל שכח השולט אצל האיש הוא השכל ולא הרגש כאמור לעלון הקודם.
וכן ביטוי הנתינה אצלו היא- גשמית, כגון:כל בעיה פותר בכסף, בצורה שטחית וחיצונית, קשה לו לרדת לסוף דעתה ולתת לה הערכה יחס,וחיזורים שבעבורה זה צורך נפשי גבוה ומעל הכל כמבואר בעלונים הקודמים.
ועוד-עיקר ההנאה אצלה היא רגשית,רוחנית  היפך האיש שהוא גשמי.
כגון:היחס, ההערכה וכן הפיוס והריצוי [נישוק וחיבוק וכ'ו] שבא לפני ואחרי היחסי אישות, חשוב ויקר לאישה יותר מהמעשה עצמו וזה היפך מהאיש,בחושבו שבעצם היחסי אישות, היא מתרצה בכך.
למרות שבסופו היא נשארת לא מפויסת ולא מסופקת דיו כידוע.
הגמרא בפסחים אומרת שהמשיא את בתו לעם הארץ [שאינו מפייס], כאילו שקשר את בתו, ונתן אותה לפני הארי.
מה ארי דורס ואוכל, כך עם הארץ בועל וקם.
ע"פ הקדמתנו זה מבואר היטב.
משום- חסרון לימוד וידיעה בהבדלים בין האיש והאשה בנקודה עמוקה  זו נוצר חוסר תקשורת ,חסימות רגשיות וכל המריבות נובעות מחוסר הבנה בהבדלים המהותיים בין האיש והאשה וללא שימת לב.
לפ"ז מובן-מדוע האשה מתלוננת על חוסר יחס והערכה, בו בזמן והבעל טוען כנגדה כפוית טובה.מכיון-שהאיש משפיע גשמי,כסף וכ'ו, ולא מקבל הערכה על מעשיו [כי זה מה שהוא מבין].והאשה תובעת יחס,חום,הערכה ואהבה וכ'ו כי זה מה שהיא צריכה וזקוקה,[וזה הפרדוקס של כולם].עצתי-מכיוון ונקודה עמוקה זו-אצל האיש כל כך מושרשת ומובנת, לכן הוא זקוק לעזרת האשה שתעורר בו את הצורך הנפשי שזקוקה לו מעל הכל.
ולומר לו-שוב ושוב את הצורך שלה בעידוד, הקשבה יחס, הבנה מצידו וכ'ו, ובכך תעזור לו להתגבר על חסימותיו ולהפתח אליה באופן רגשי ולא גשמי בלבד,בתפילה והתמדה ההצלחה בטוחה והריני ערב בכך!!.
נקודה חשובה-חשוב מאוד שתעשה זאת האשה,מתוך בטחון ושמחה כדי לעזור לבעל, ולא מתוך קטנות, פחד או חוסר ברירה,וסוף הכבוד לבוא.
אומנם-היחס החם וגילוי החיבה הבא לפני החיבור וכן אחרי, חשוב ויקר מאוד לאשה יותר מהחיבור עצמו כאמור.
ועוד- שהיא זקוקה לקרבה נפשית ויחס של שימת לב אוהבת יותר מהמגע הגשמי כמבואר.
אולם-אם יש יחס כזה היא משתוקקת גם-
לקרבה גופנית.אבל אם אין הבעל מגלה כלפיה שימת לב וקירבת דעת אוהבת ותומכת, היא סולדת ונגעלת ממש מהזיווג הגופני, במסתרים תבכה נפשה ואין דמעתה חוזרת רייקם,כמבואר בגמרא!!

מאחר וקרבה גופנית,שאינה באה מתוך הכנה של קרבת דעת אוהבת, תומכת של כל החודש,משפילה ומכאיבה לה עד מאוד ומבחינתה הירידה למקוה טהרה, זו הירידה לגרדום והמעשה עצמו זו הוצאה להורג ובלי  גוזמה. לאותם שחסרה  להם תובנה בסיסית זו, יוצאים בהכרזות טפשיות של כפויות טובה כלפי האשה,וכל זה משום חסרון ידיעה בסיסית בנקודה עמוקה וחשובה זו   כמבואר. לעומת זאת-ישנן נשים מתוך ייאוש כאשר אינן מקבלות הערכה ויחס הולם מהבעליהן,פוגעות ומשפילות אותם. ועוד- מתנשאות ומתגאות עליהן, מתלבשות ומתנהגות בחוסר צניעות כלפיהן וכלפי החברה,כדי להחזיר את  כבודן האבוד ולמשוך שוב תשומת לב.  אולם-טעות גדולה בידם, ושלא נדבר בעונש החמור והצפוי בכך. ועוד- דבר זה גורם לדחייה וסלידה גדולה, עד כדי גועל מצד הבעלים.כי זאת עלינו לדעת שגבר נמשך דוקא אל אישה צנועה, המכבדת את עצמה ולא יורדת לרמות כאלו, ולא משנה מה הן הסיבות. עצתי- תעשה כפי שכתבנו ותעורר בו את הרגש בצורה חיובית וטובה.       
למשל משפט כמו :  "עבר עלי יום קשה", "אני זקוק לך",  "אתה יקר לי",        "חסר לי אותך",  "אוהבת אותך" וכ'ו. 
יכולים משפטים אלו לעורר בו מהפכה בודאי,אולם יש לעשות זאת מתוך גדלות ושמחה כדי לעזור לו כאמור. עם תפילה והרבה סבלנות מנצחים, זה בדוק ומנוסה והריני ערב לכך. 
 עוד נקודה חשובה בענייני     יחסי אישות-
על הגבר ללמוד את השוני בינו לבינה וכן את התהליך הקיצבי של האשה שהוא הרבה יותר איטי ומורכב מהאיש.
כמו כן לדעת לפייס, לרצות    ולחזר לפני מעשה יחסי האישות ולא לגשת למצוה ישירות ללא פיוס כפי שהוא רגיל בכך, 
[בעיה נפוצה אצל גברים]. כמו כן-על האישה לשוחח עם הבעל ולומר לו-מה עושה לה טוב ובאיזה מקומות וכ'ו ומה מכאיב לה ומצער אותה ולא           להתבייש בכך.
ישנה חשיבות רבה לשתף פעולה בכל העניינים ולא לתת לבעל לנחש מעצמו מה טוב לך ומה לא,כי גבר אינו יודע לנחש זאת מדעתו, לכן      זקוק לעזרתך ולשיתוף פעולה מצידך,[בעניין אופן התשמיש עצמו עוד נכתוב בס"ד], המשך יבוא בס'ד..
שבת שלום ומבורך.

                                     
      מהדורה שניה 
                                              בשלום בית:

כיצד לבקש תמיכה ולקבלה!!

אם אנו לא זוכים לקבל תמיכה כלל, או מספקת במערכות היחסים שלנו, אחת הסיבות המשמעותיות לכך-שאיננו מבקשים די הצורך, או בצורה הנכונה.בקשת אהבה ותמיכה היא הכרחית להצלחת כל מערכת יחסים שהיא ובפרט בזוגיות.אם ברצוננו לקבלה, עלינו פשוט לבקש.לנשים ולגברים כאחד יש קושי לבקש תמיכה, אולם נשים חשות תסכול ואכזבה יותר מהגברים, בזה שהן נאלצות לבקש תמיכה, ומדוע?
עומק הענין:
נשים סבורות בטעות, שאין צורך לבקש תמיכה, מכיון שהן חשות באופן מידי את צורכי זולתם ומעניקות להם ככל יכולתן ללא שנתבקשו מהן, לפיכך הן סבורות ומצפות שהגברים ינהגו כמוהן!!

יתרה מכך-
ככל שאשה אוהבת יותר, כך גדלה המוטיבציה והרצון שלה להעניק אהבה ולתת יותר ובכל המובנים.
יוצא-
שהנשים מעניקות באופן טבעי, לכן לדעתן אין כל סיבה לבקש תמיכה, היפך הגברים-שלפי הבנתם, מי שזקוק לתמיכה או לעזרה כל שהיא, הוא אמור לבקש.חסרון הבנה משמעותית זו בהבדלים בין גברים ונשים, יוצר פרדוקס וקצר תקשורתי כאמור!!

לאמיתו של דבר, מבחינת הנשים- אחת הדרכים כדי להוכיח שאוהבים מישהו,היא אי הצורך לבקש את עזרתו, כי הוא אמור להבין מעצמו, היפך הגברים כאמור!!

מאחר שזאת נקודת ההתייחסות של האשה,[כי כך היא בנויה רגשית],היא מניחה שאם בן זוגה אוהבה, הוא יציע את תמיכתו ללא צורך לבקשה.
ועודהיא עשויה לבחון אותו במכוון ולא לבקש את עזרתו, כדי לבחון את מידת אהבתו כלפיה, כי מבחינתה זה המודד,[טעות נפוצה].!!

מובןשגישה זו למערכת יחסים אינה קיימת אצל גברים, כי הם בנויים אחרת.טבע הגברים, [שבנויים שכלית],אם האשה מעוניינת בעזרה, או בתמיכה כלשהי, עליה לבקשה.
יוצאכאשר איננו יודעים את חילופי הטבע בין גברים לנשים,ובפרט כאשר האשה אינה יודעת את השוני בינה לבין זוגה, היא עלולה לטעות ולפרשו בצורה לא נכונה.
כי מצד אחד, שאם לא תבקש עזרה או תמיכה כלשהיא, היא עלולה לקבל מעט מאוד, או לא כלום, ולפרשו שאינו אוהבה מספיק, ומצד שני שאם תבקש מהגבר שלא בדרך הנכונה, הוא עלול להיפגע ולהמציא כל פעם מחדש תירוצים והתחמקויות ובסופו, לאבד ענין בקשר הזוגי.!!

יתרה מזוכאשר האשה מעניקה ותומכת, ואינה מקבלת את התמיכה המצופה, היא מניחה בטעות שהוא לא אוהבה ולא נותר לו מה להעניק.היא ממשיכה להעניק בסבלנות ובאהבה מתוך תקוה, שבמוקדם או מאוחר הוא יתעורר מעצמו וידביק את הקצב ואף ישיג אותה.לעומת זאתהוא מצדו מניח, שהוא מעניק די והותר, והראיה לכך-

שהרי היא ממשיכה להעניק לו בלי להתלונן או לבקש את תמיכתו.

הוא אינו מעלה בדעתו, שהיא מצפה ממנו שיתעורר מעצמו וישיב לה את עזרתו ותמיכתו, כי הוא סבור, שאילו הייתה זקוקה ליותר, היא הייתה מפסיקה להעניק לו, או לחילופין לבקש את תמיכתו כפי שהוא רגיל לפי טבעו כאמור!!

יוצא מכאן עוד סוג של פרדוקס-היא משקיעה בלי סוף ומצפה שייתן את תמיכתו בלי שתבקש הימנו, לעומת זאת הוא מבין שהוא נותן במידה המשביעה את רצונה, בעיקר שהיא ממשיכה להעניק לו מבלי לבקש את תמיכתו.!!

ישנן נשים שלבסוף מבקשות את תמיכת הבעל, אולם עד אז הן מעניקות כל כך המון, ועקב כך הן צוברות המון כעסים ותרעומות קשים, ואזי הבקשות נהפכות לתביעות ומריבות.!!

ועודישנן כאלו שעלולות להתרעם על בעליהן על עצם זה שהביא אותן למצב שהן צריכות לבקש את עזרתו ותמיכתו.!!

מובןשהרגשתן באה ממקום מוטעה, שאם אנו צריכות לבקש תמיכה, אזי-"זה לא שווה",וכל זה בגלל שפירשו את הגברים בצורה לא נכונה ודימו את צורכיהם של הגברים זהים לצורכן, וכאן האגו הנשי נפגע וכעת קשה לפיוס.!! יש לזכורשטבע האדם להגיב בצורה לא יפה,על תביעות ובפרט הגברים אינם מגיבים בצורה יפה על תביעות ותרעומות,כי זה מוריד את ההערכה והגבריות כלפי עצמם, ובעיקר כאשר אינם מצליחים לרדת לסוף דעתה של האשה, ואינם מצליחים להבין מאיזה מקום רגשי עמוק הדברים יוצאים, כי הם שונים מהן כאמור!!

מובן שגם אם יש לגבר נכונות להעניק תמיכה, אולם-
שתלטנות,תרעומת ותובענות מצד האשה יגרמו לכך שהוא יסרב ויחסם.
לכן יש לזכור-
"בקשה זו לא תביעה",תביעות תוצאתן אחת, סירוב ואיבוד עניין מוחלט, לכן ממלא סיכוינו לקבל תמיכה, ובפרט סיכוייה של האשה לזכות לתמיכת הגבר, פוחתים בצורה ניכרת וחבל, וגם אם תקבל את תמיכתו, זה מכפיה ומחוסר ברירה, כאשר-
"בקשה הופכת לתביעה" כאמור.!!
ועוד-ככל שהביקורתיות ,התביעות ותרעומות יגדלו, כך ההענקה והתמיכה מצד הגבר ילכו יחלשו ויפסקו, עד למצב של קצר תקשורתי, מכאן עד פירוק הבית הדרך קצרה רחמנא לצלן!!

לעומת זאת-הגברים צריכים וחייבים לדעת את צורכי האשה, בעיקר שקיים בהן את הקושי והחסימה לבקש עזרה או תמיכה רגשית כלשהיא, ואם הם ימתינו עד שנשותיהן יבקשו זאת, זה יהיה כבר מאוחר, וגם אם כן, זה יהיה מלווה עם המון תרעומות, תביעות וריבים, כאשר יכלו למנוע זאת, ע"י עזרה, הבנה ותמיכה קטנה, וכעת הם צריכים להשקיע הרבה יותר כדי להחזיר את שלום ביתם.!! 
בעלונים הבאים ניתן עצות לנשים כיצד לבקש

תמיכה, וכמו כן עצות לגברים כיצד לתמוך מבלי שנתבקשו על כך.

המשך יבוא בס"ד, שבת שלום ומבורך.!!

מהדורה שלישית
בשלום בית!!
 כהמשך:


מעשה באשה שטענה כלפי בעלה שהוא כפוי טובה.מה אתה אומר?
זה בדיוק הבעיה
שלה,כפוית טובה וחסרת הכרת הטוב.

זה לא מקרה בודד מסוג זה שמגיע אליי,אלא אדרבה רוב המקרים הבאים לפני הם על כפיות טובה וחוסר הערכה אחד כלפי השני.
ביאור עומק העניין:"אין חדש תחת השמש".חז"ל מסבירים שבבריאת העולם לא נתחדש דבר מלבד-
 רצון לקבל.
כלומר-תכלית כוונת הבורא כדי להיטיב, לכן ברא הקב"ה בנבראים רצון לקבל, כי לולא זה לא הייתה אפשרות לנברא לקבל את טובותיו ית'.כידוע אצלו ית' לא שייך רצון לקבל אלא רק רצון לתת ולהשפיע, לכן תפקידנו להפוך ממקבלים לנותנים,

ובזה אנו מדמים ליוצרנו.
אבל עיקר הניסיון  והקושי הוא לתת על מנת לתת, בלי צפייה לקבל ובזה מדמים לבורא כאמור.
"כגודל הציפיות כך גודל האכזבות", כידוע בכל נתינה יש לנו רצון וצפייה לקבל. לא משנה
 מהו הרצון לקבל, אפילו אם זה הערכה או הכרת הטוב על מעשנו.
כשצפייה זו אינה מתממשת אנו נחסמים רגשית ונוצר בנו קושי להמשיך לתת.ציינו בעבר את מעלת וחשיבות הכרת הטוב של המקבל כלפי הנותן.אולם יש לזכור שחובת הכרת הטוב אינה קשורה כלל לנותן אלא זו חובת המקבל בלבד.

לכן אין לנותן לתבוע או לבקש הערכה על מעשיו, אלא אם קבל בנקל,בל תנאי או צפייה כאמור!!
לסיכום:
תפקידנו לתת ולהשפיע  בלי צפיות, וכך נמנעים מאכזבות וחסימות רגשיות, ומדמים בזה לבורא ית', שזה עיקר התכלית.
מודה שאנו זקוקים לעידוד  והערכה,אולם זה חסרון ולא יתרון, בעיקר כשזה פורץ גבולות .
מקור החיסרון הוא בהרמת הדימוי וחיזוק הביטחון העצמי.
לפיכך  אנו נהפכים לתלותיים באחרים, על מה חושבים עלינו או מה אומרים, ומאבדים את הערך והחשיבות העצמית האמיתית!!.
נקודה חשובה- במקרה והנותן מבקש ותובע הערכה על מעשיו,חשוב לתת לו ולא לפגוע בו כי כך היא חובת המקבל.
ציינו בעלונים הקודמים את ההבדלים המהותיים, שקיימים בין האיש והאשה.

האיש שכלי והאשה רגשית.זה בא לידי ביטוי בכך שהאיש משפיע ומרצה באופן גשמי ללא תמיכה רגשית,בו בזמן שהאשה זקוקה להתעניינות, עידוד, הערכה, ותמיכה רגשית.
בחסרון ידיעה ולימוד בנקודה עמוקה זו, מתפתחים  חסימות רגשיות המביאות לחוסר  תקשורת וטענות חריפות אחד כלפי השני  על חוסר הערכה וכפיות טובה.מכיון שהאיש משפיע גשמי על פי שכלו והבנתו, ומצפה להערכה על מעשיו, והאשה זועקת לתמיכה רגשית,
שזה מה שחסר לה מעל הכל, כי זה צורך נפשי גבוה בעבורה. מכאן מובן-מדוע קשה לה להעריך ולהכיר לו טובה.
כי אינה מרגישה שקיבלה את מה שהיא זקוקה לו באמת, וזה שורש הסיבה שזועקת מתוך התת מודע  "כפוי טובה".
עצתי-
שהאשה תשוחח ותעורר את הבעל על הצורך לתמיכה רגשית, הערכה,הבנה וכ'ו, שבעבורה זה מעל הכל כאמור, למרות הקושי שיש לה.

קושי זה נובע מכמה חסימות רגשיות:
א. גאוות יתר.
ב. הוא אמור לדעת ולהבין מעצמו.
 גפגיעות קשות בעבר מהבעל.
ד. פחד פנימי שלא יתנשא מעליה.
ה. שלא ינצל את חולשתה וישתמש בזה נגדה.
 ו. לא לתת לו להבין שהיא נתמכת וזקוקה לו.
ז. פחד פנימי שמא ערכה וחשיבותה ירדו בעניו,ופעמים כל הסיבות הנ"ל.
יש לזכור שכל הסיבות שמנינו מקורם-
בחסימות רגשיות ומידות שאינן מתוקנות.
גאווה,מידת הניצחון וכ'ו, וכולם בכח המדמה.
אם האשה הייתה משכילה, להבין ולדעת, כמה חסימות רגשיות עשויות להיפתח לה ולבעל, ולעורר בו רגשי אהבה כלפיה, במשפט כמו-
"עבר עלי יום קשה",
"אני זקוקה לך",
"לאהבתך",
"לחום",
"לתמיכה",  

"עידוד",
"פרגון" וכ'ו,
אזי וודאי שבנקל הייתה מתגברת על המניעות והחסימות הנ"ל, כי מקורם בכח המדמה ולא במציאות,כמבואר היטב.!!
"חכמות נשים בנתה ביתה",
לא כתוב חכמת גברים, אלא נשים.

מכיון-
שקיימים בנשים חוכמות וכוחות אדירים  לעזור לבעלים, מה שלא קיים בגבר בעצמו, ללא עזרת האשה ותמיכתה בו!!
 לעומת זאת-
ישנן נשים שעדיין לא זכו לקבל יחס והערכה מהבעליהן, מנצלות את כוחותיהן העצומים  בהתנשאות , בהתבלטות   כלפי בעליהן וכלפי החברה, בחוסר צניעות וכ'ו, כדי למשוך שוב את תשומת ליבם.

במקום לעורר בהם פיוס וריצוי רגשי כלפיהן כפי שציינו, שזה הרבה יותר קל ומועיל, מאשר  להשתמש  בזה  נגדם  באיסורים 
ועבירות,רחמנא לצלן,ועל כך כתוב-
"אבלת בידה תהרסנו".!!
בעיקר-
שע"י התנהגות זולה זו ערכה יורד בעיניו פלאים,ולא מרויחות מאומה,אלא רק עבירות ואיסורים חמורים.
כי זאת עלינו לדעת שגבר אוהב אשה צנועה,כנועה ושיש לה בושת פנים והיפך מזה, זה עזות פנים, כמבואר היטב.!!



מהדורה רביעית

בשלום בית:

כהמשך-
תקשורת חלק לא'
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות!!

ציינו בעלון הקודם שקיים קושי רב לנשים לבקש תמיכה מבעליהן, מהסיבה-שהן סבורות בטעות, שבני זוגם אמורים לדעת מעצמם מבלי שיבקשו מהם. בעיקר שכך הן בנויות עם-
"בינה יתרה",
לדעת דבר מתוך דבר ומגישות את עזרתן ללא בקשה מיוחדת מבן זוגם וזה היפך הגישה הגברית, שהם בנויים בצורה שכלית-
שאם האשה זקוקה לעזרה היא אמורה לבקש ואם בכל זאת אינה מבקשת, הם מבינים שהיא מסתדרת נהדר.
יתרה מכך-
לפי דעתם, הגשת עזרה לאשה מבלי שנתבקשו, היא רק תפריע למהלך התקין שלה, שהרי כך הם בנויים.
לפיכך-
הביעי את רצונותייך, אל תהססי לומר לבעלך מה את רוצה, כגון:
חופשה, בית חדש, ריהוט חדש, ביגוד, הנעלה, בילוי עמו ובעיקר יחס, הקשבה, הבנה, תמיכה רגשית וכן עד הפרטי פרטים ובעיקר בעניינים של יחסי אישות כי הוא לא יודע לנחש זאת.
יתרה מזו-
אם תמתיני שיתעורר מעצמו על מנת להעניק לך את תמיכתו וכ'ו, זה יהיה מאוחר מדי וגם אם כן, את תתמלאי בתרעומות וכעסים עליו בעוצמה כזו, שכל מה שייתן ויעשה בעבורך זה לא ירצה אותך, כי את תחסמי ותגובותייך יהיו קשות וחריפות בנוסף לפגיעות הרגשיות  מהעבר. למעשה-
 
זה מה שקורה בדרך כלל אצל רוב הזוגות כאשר הנשים מחכות לבעליהן שיתעוררו מעצמם וזה כבר מאוחר וחבל.
אופן הבקשה:
א. העיתוי, הגישה והנימה,[לא בצורה תובענית].
 ב. לציין את הבקשה בקצרה, ללא נתינת הסברים מדוע את צריכה זאת,[בעיה נפוצה].
 ג. לציין את הבקשה מבלי להקציב לו זמן ובאיזה אופן את מעוניינת שיעשה זאת[אפשרי לו לעשות בדרכו], 
כל נושא נידון לגופו.
נקדים:
כאשר את מציבה לו זמן מרחיבה בטעמים, הסברים לסיבת הבקשה ומציבה לו הוראות כיצד יבצע זאת, הוא מרגיש נשלט על ידך, באופן טבעי מתנגד, בצדק ובחוכמה הוא מתחמק!!
לעומת זאת-

כאשר הבקשה בצורה קצרה ועניינית בלי הסברים מיותרים, או הוראות כיצד לבצע זאת, את מעניקה לו הזדמנות נפלאה להרגיש מוכשר וגאה לגרום לך את האושר המיוחל.
היפך מזה-
 הוא מרגיש נשלט וחייב וגם אם הוא עושה, זה מתוך כפיה וחוסר ברירה!!
נמשיל משל:
לחכות לגבר שיתעורר מעצמו על מנת לקבל את תמיכתו וכ'ו, זה דומה לכך שאת יושבת במסעדה לאכול וכאשר מגיע המלצר ושואל מה להגיש?
את עונה-
"תנחש", או "אתה אמור לדעת". כמו כן-
לתת הוראות לבעל כיצד למלא את בקשתך, זה כמו לומר לטבח במסעדה כיצד להכין לך את תפריט, איך לבשל, להכין וכ'ו.. רכישת דרכי בקשה:
שלב ראשון-
א.
להעריך ולהיות מודעת לדברים הקטנים והפשוטים שבן זוגך עושה כבר למענך ולא להתייחס לזה כאל דבר המובן מאליו.
 ב. לאחר שביצע אותם, התייחסי אליו בהערכה מרובה-
תפרגני ותשבחי אותו יתר על המידה, על מנת לעורר בו רצון להמשיך להעניק לך את האושר המיוחל.
לעת עתה ותרי על הציפייה שלך,

שהוא יציע לך את תמיכתו מבלי שנתבקש.
חשוב ביותר בשלב ראשון- שלא לדרוש ממנו יותר ממה שהוא רגיל לתת בדרך כלל. התמקדי בבקשות שהוא רגיל ממלא לעשות והעיקר בשלב זה לאפשר לו לשמוע את בקשותייך שלא בנימת קול תובעני, אלא ברוך ועדינות.
יש לזכור-
כאשר בן זוגך שומע את הנימה התובענית, תהיה בקשתך מנוסחת כאשר תהיה, הוא שומע דבר אחד בלבד, את-
 הציווי והתביעה ,
 שאין הוא מעניק לך די הצורך וזה גורם לו לחוש שאינו נאהב ומוערך כראוי ונטייתו הטבעית הופכת להעניק לך פחות עד המינימום, עד אשר תתחילי להעריך את מה שהוא עושה ממלא.
יתכן-
שהוא הותנה על ידייך[ואולי גם כן ע"י אמו בילדותו],לסרב באופן אוטומטי לבקשות,[בעיה נפוצה אצל גברים].
ענין עמוק-
זה מצוי מאוד אצל הגברים לומר מיד-"לא", ולאחר מכן-"מה את רוצה".
לפיכך-
הצעד הראשון נועד להתנות אותו ולהרגילו מחדש להשיב בחיוב לבקשותייך.
כאשר גבר נוכח בהדרגה לדעת שהוא זוכה בהערכה ושאין מתייחסים אליו כאל דבר מובן מאליו, הוא יהיה מוכן להיענות לבקשות בכל עת שתהיה לו אפשרות להיענות להן וכעבור זמן הוא יתחיל באופן אוטומטי להציע את תמיכתו.
מובן,
שאין לצפות בשלב כה מוקדם שיתרחש נס זה שתלוי אך ורק בך!!.

שלב שני: 
עיתוי מתאים.
יש לזכור שלעיתוי חשיבות מכרעת.
א. הישמרי מלבקש ממנו לעשות דבר מה, אשר ברור לך שהוא מתכוון לעשותו בזמן הקרוב.
 ב. אם הוא שקוע בעניין מסוים, אל תצפי שיגיב בחיוב לבקשותייך, תמתיני לזמן רגוע יותר.
 ג. היציאה והכניסה לבית הם זמני לחץ, השתדלי לא לבקש בזמנים הללו.
 ד. לא לבקש בנוכחות אנשים זרים, אלא בצנעה.

שלב שלישי: 
גישה לא תובענית.
 
בקשה זו אינה תביעה, לכן תהיה הסיבה אשר תהיה, אם גישתך תהיה ממורמרת, צעקנית ותובענית, אפילו תנוסח במלים היפות ביותר, הוא ירגיש נשלט וחוסר הערכה כלפי הדברים שהוא נוהג לעשות למענך, וקרוב לוודאי שישיב את פניך ריקם.

שלב רביעי:
קיצור נמרץ.
 
הימנעי מהשמעת סיבות וטעמים לכך שהוא חייב לעזור לך, אין צורך שתפעילי עליו אמצעי שכנוע.
הסברים-
רבים להצדקת בקשתך, גורמים לו להרגיש נשלט, מתומרן ולא חופשי להציע לך את תמיכתו. כמו כן-
את משדרת לו שאת מאוכזבת ממנו ואין לך אמון בו.
חשוב לזכור-
כל אימת שאת מבקשת את תמיכתו, צאי מתוך הנחה שאין צורך להפעיל עליו אמצעי שכנוע, למרות שבפעמים קודמות זה עבד רק בדרך זו.
נקודה חשובה-
כשם שאשה אינה מעוניינת לשמוע שורה ארוכה של סיבות והסברים לכך שאין היא צריכה להרגיש נסערת,
כן על אותו משקל אין הגבר מעוניין לשמוע מגילה של סיבות והסברים לכך שעליו למלא אחר בקשתך, למרות שבעבר כך זה עבד.
הוא פשוט היה מתומרן ,כפוי ולא מתוך רצון חופשי.
בעיה נפוצה-
נשים משמיעות בטעות רשימה ארוכה של סיבות והסברים להצדקת צורכיהן, מאחר
והן סבורות שזה יסייע ויזרז את בעליהן להבין ולמלא אחר בקשתן.
ההיפך הוא הנכון,
אותם הסברים וכ'ו, גורמים לו להרגיש נשלט, מתומרן ושאינו חופשי להציע את תמיכתו.
כמו כן-
זה נותן לו להרגיש חוסר הערכה כלפי אותם דברים שהוא ממילא עושה ושאת מאוכזבת ממנו ולא בוטחת בו.
יתרה מכך-
ככל שרשימת הסיבות וההסברים לבקשה תגדל, כך עלולה להיות התנגדותו חזקה יותר.
במידה וישאל אותך-
"למה"? תוכלי לספק לו סיבה אחת או שתיים, דברי קצר וענייני. העיקר-
למדי לבטוח בו שאם יוכל, הוא ייענה לבקשתך בשמחה.
ככל שתבטחי בו, כך הוא יזדרז להחזיר לך אמון ולרצותך מבלי שתצטרכי להפעיל ולתמרן אותו. יתרה מכך- 
נשים סבורות שהן מביעות בקשה, בשעה שכלל לא עושות זאת.
לדוגמא-
אשה הזקוקה לעזרה או לתמיכה כלשהיא, עלולה להציג את הבעיה ולהרחיב בהסברים מדוע היא זקוקה לתמיכה זו, אך לא לבקש באופן ישיר את תמיכת הבעל, מפאת שמצפה שיבין את הרמז מעצמו ויציע את תמיכתו מבלי שנתבקש במפורש ממנה. בקשה עקיפה-
היא רומזת לתוכן הבקשה, אך אינה מבטאת אותה באופן ישיר.

  יש לזכור-
גברים לא מבינים רמזים,
דברי ישירות,
ענייני ונקודתי.
בדרך כלל נשים בכוונה אינן

מעוניינות לבקש ישירות מבעליהן, להעניק להן את העזרה והתמיכה שהן זקוקות,[היפך הגברים].
הסיבות לכך:

א. הוא אמור לדעת ולהבין מעצמו[כי כך הן בנויות].
 ב. פחד מתגובה שלילית.
ג. לא להיחשף לפגיעות.
ד. לא להיראות חלשות ושהן זקוקות ותלויות בהם, ולעתים כל הסיבות הנ"ל.
בעיה זו קיימת בפרט לנשים שתלטניות,[עוד נרחיב בנקודה זו בס"ד].

כל הסיבות-

הנ"ל מופרכות מעיקרה.
 א. אם תמתיני שיבין לבד מעצמו, יקח המון זמן אם בכלל,

וגם אם כן, בזמן ההמתנ


ה תתמלאי עליו בתרעומות וכעסים שהוא לא

יצליח לרצותך בשום עניין ותגובותייך יהיו בהתאם לאותם כעסים ומשקעים אשר צברת.

ב. אין צורך להיבהל מצד תגובתו השלילית, כי היא תיצור אפשרות נפלאה שבפעם הבאה הוא כן ימלא אחר בקשתך.
בתנאי שתקבלי את סירובו בשמחה ותודי לו על כך [לא בציניות].
זה יצור בו ייסורי מצפון

להתעורר מעצמו לתמוך בך כראוי, בפרט שתוכיחי לו שהוא אהוב ויקר לך באותה מידה למרות סירובו, 


וזה סוד יקר.

ג. על מנת לזכות לזוגית טובה ומוצלחת, חייבת האשה להכין את עצמה להיות פגיעה.
אין כוונתי חלילה שכך תרגיש האשה או להמעיט מערכה,
ההיפך הוא הנכון.
התורה נותנת מעמד מכובד וערכי מאוד לאשה, כמבואר בזוהר הקדוש-שכל הברכות וההשפעות יורדים דרכה.
אולם-
 
קיימים פחדים ודמיונות בתת
מודע של האשה, שאסור לה להיפגע מהבעל, כדי שערכה וחשיבותה לא ירדו בעיניו.
אותם 

פחדים מעמידים אותה במצב של מגננה על מנת להגן על כבודה

בחירוף נפש ושלא להיפגע מהבעל בעד שום מחיר.אולם ההיפך הוא הנכון,

ע"י שהאשה לומדת להתמודד עם אותן פגיעות ולקבלן באהבה, כך 

הערכתה תגדל ותתעצם,ותהפוך לנערצת ואהובה יותר מתמיד!!


סוד הדבר-גבר בטבעו פחדן ואין לו את האומץ להיכנס לקשר מחייב עם אשה.

בתחילת הקשר שוכנע ע"י בת זוגו שהיא זקוקה לו, הוא הגבר המושלם שלה ושרק הוא יוכל להעניק לה את האושר המיוחל ולהפכה למאושרת עלי אדמה.
זו
הסיבה העיקרית שיצרה לו את האומץ להיכנס בקשר מחייב של נישואין.

 ע"פ הקדמה יקרה זו-
מובן שגבר באופיו בנוי לאשה חלשה, פגיעה, רכה ועדינה, כי למעשה זה מה שהופך אותו לגבר חזק עם בטחון והערכה עצמית גבוהה.

בתחילת הקשר-
כל אשה בטבעה יודעת כיצד להפגין ולשדר לו את החלק החלש והעדין שבה שאליו הוא מתחבר במיוחד.
רק חבל שלאחר הנישואין כשצפים הבעיות, שוכחת האשה להבליט לו שוב את החלק היקר והחשוב הזה, שכעת הוא זקוק לו יותר מכל לצורך גבריותו וביטחונו, וזו ההוכחה בעבורו שהיא אוהבת אותו באמת ושזה לא היה משחק חיצון על מנת להשיג מטרות, וזה

סוד   יקר!!

נחזור-
בקשות עקיפות גורמות לגבר לחוש, שמתייחסת אליו כאל דבר המובן מאליו ושאין היא בוטחת בו כראוי.
עקב שימוש חוזר ונשנה בבקשות עקיפות, עלול הגבר לפתח התנגדות מוחלטת להעניק תמיכה לאשה, ויתכן שהוא בעצמו לא ידע את סיבת התנגדותו.
נשים שמתנהלות סחור עם בעליהן ולא באופן ישיר, בדרך כלל הן בעלות אופי שתלטני או שנפגעו בילדותן מחסכים שונים, כגון-
עוני, חינוך כפייתי, פגיעות מהחברה, הורים, חוו מערכת יחסים קשה בין ההורים והגיעו למסקנה מוטעית שאין מי שידאג להן ולילדיהן טוב יותר מהן. פגיעות ומשקעים אלו מתעוררים ועולים מתוכן לאחר הנישואין, בעיקר בזמנים של קושי כלכלי, החלטות גורליות, או כשצריך לתת אימון  ולקבל, וכן בזמנים שאנו אוהבים ומאוהבים, מתעורר אומץ פנימי לקום ולהוציא את אותם רגשות כאובים של העבר. הוצאת-
תסכולים אלו אינם בשליטתה ולא בבחירתה, לכן אין להאשימה.
אומנם-
חוסר שיתוף פעולה והתמודדות נכונה עם תופעות אלו, הביאה לתוצאה של שליטה

בבעליהן ואובססיה [דאגה] מיוחדת לילדיהן.

מכאן סיבה נוספת-
מדוע התנהלותן באופן עקיף, כדי לא להיחשף לפגיעות ולא לגלות חולשה ותלות בבעליהן, הנושא עמוק, עוד נרחיב בס"ד.

 מהדורה חמישית
בשלום בית:

 

 

תקשורת לט',
גברים בורחים למערותיהם
ונשים צוללות במעיינותיהן:

בחסרון ידיעה בהבנת מבנה נפש האיש והאשה ובהבדלים הגדולים שקיימים בניהם, יוצרים מתחים, ריבים וקצר תקשורתי המביא למסקנות מוטעות לשני בני הזוג.

התוצאה-תהליך גירושין אכזרי שמביא לפירוק הבית ולנזקים בלתי הפיכים כידוע. 
טעות נפוצה-לחשוב ולהסיק, שחסרון הבנה בין בני הזוג ותקשורת לקויה נובעים מחסרון אהבה.
ישנן שלוש מסקנות מוטעות לזוגות שהתגרשו או שעומדים להתגרש,[חוץ ממקרים חריגים] א. שאינם אוהבים.
ב. בן/ת הזוג השתנה.
 ג. מהרנו או לא הכרנו מספיק,[אפילו בזוגות שהכירו וחיו יחדיו שנים רבות לפני הנישואין].
נקדים-
אחד ההבדלים הגדולים בין גברים לנשים בא לידי ביטוי באופן השונה שבו מתמודדים במצבי לחץ בפתרון בעיות. גברים נעשים מרוכזים ומסוגרים יותר בעצמם, בעוד שנשים עורמות וצוברות על עצמן לחצים, אשר מעורבותן הרגשית הולכת וגוברת ובסוף הן מוכרעות תחתן. גבר ירגיש טוב יותר אם ימצא פתרון לבעיותיו, לעומת זאת אשה זקוקה לשוחח על בעיותיה כדי להשתחרר ולהרגיש טוב יותר.

בחוסר הבנתם וקבלתם של ההבדלים הללו, נגרמים מתחים ומריבות במערכת היחסים. נעמיק יותר-
כאשר גבר חוזר מעבודתו, לימודו וכ'ו ומושך עמו בעיות שעדין לא נפתרו, הוא זקוק לברוח למערתו-לפינה שקטה כדי לעבד שוב ושוב נתונים חדשים על מנת למצוא פתרונות לבעיותיו.

הוא זקוק כעת להתעסק עם עצמו כמו-קריאה, צפייה במחשב ובכל מיני משחקים כדי לברוח מאותם בעיות שעדין לא מצא להם פתרון.
הוא לא ירגיש טוב ומשוחרר עד שישכח את בעיותיו לעת עתה. לעומת זאת-אשה אינה זקוקה לפתור את בעיותיה, אלא למצוא לה מאזין טוב על מנת לשוחח אודות חוויותיה, רגשותיה ,לחציה ולקבל תמיכה, הבנה והזדהות ובזה היא מתרווחת ומשתחררת מלחציה. בחסרון הבנת המין השונה מתעוררות הבעיות.
האשה מרגישה פגועה ושאינה אהובה, בזה שהבעל מזניחה ומתעלם ממנה והגבר סבור שאינה מבינה אותו ושהוא האשם המרכזי בבעיותיה.ככל שבני הזוג יהיו שקועים בעצמם ולא ינסו להבין את השוני הקיים בניהם, הריחוק והמריבות ילכו- יגדלו ויתעצמו ותוצאות החורבן ידועות.
לסיכום:
גבר זקוק לנוס למערתו כדי לשכוח מבעיותיו עד למציאת פתרונות מעשיים, והאשה צוללת במעיין רגשותיה ולא תשתחרר עד שתשוחח ותשתף אחרים בכאבה.


מצב זה מהווה דוגמא אחת מיני רבות מקרים שבהם גברים ונשים חלוקים בדעותיהם, מפאת חוסר הבנה בהבדלים הטבעיים שקיימים בין בני הזוג.


הצלחה בפתרון בעיה זו ואחרות, אינה תלויה במידת האהבה והחיבור של בני הזוג,

אלא במידת ההבנה 

במין האנושי.


הפתרון לבעיה שהיצגנו ימצא בהבנת השוני

שבו מתמודדים בני הזוג במצבי לחץ בפתרון בעיותיהם.

לדוגמא:

כאשר גבר נסער או טרוד, לעולם לא ידבר אודות דברים שמטרידים אותו עם אדם אחר,אלא אם סיועו של ידידו נחוץ לו למציאת פתרון.
במידה ועדין לא מצא את העזרה הנחוצה, הוא נעשה שקט, מכונס בתוך עצמו ובורח למערתו.
שם הוא זקוק להרהר בבעיותיו בשקט על מנת למצוא פתרון, או להתעסק בכל מיני עניינים כדי להשיח את דעתו מבעיותיו ולא יוטב לו עד שימצא פתרון.
במידה ועדין לא מצא פתרון, הוא יפנה לפעילויות אחרות כגון-קריאה, השתתפות בספורט ומשחקים למיניהם ופעמים גם התמכרויות למיניהן שישכיחו את הבעיה מלבו.
יוצא שניתוק הבעיה ממוחו באופן זמני, תשחרר אותו בהדרגה מן הלחץ ותחדש לו מוחין וכוחות חדשים כדי שיוכל שוב להתמודד עם בעיותיו.
אם הבעיה מלחיצה באופן קשה במיוחד, ידרשו לו פעילויות המציבות אתגרים קשים יותר. כגון-עבודה מאומצת עד השעות הקטנות, פרויקטים חדשים מאתגרים, השתתפות במרוצי מכוניות ואופנועים, תחרות בטיפוסי הרים, הימורים, משקאות חריפים והתמכרויות קשות, בפרט אם בת זוגו אינה מבינה אותו, רוטנת כלפיו, מאשימה אותו ומשליכה את כל כאבה ותסכולה עליו.
לעומת זאת כאשר האשה נסערת, נרגזת או לחוצה, היא זקוקה לבעל שיקשיב לה, יתמוך בה ויזדהה בכאבה.
כאשר האשה זוכה לבעל מאזין טוב המאפשר לה להוציא את כל תסכולה וכאבה, בלי להרגיש מואשם ובלי להציע עצות ופתרונות, אלא רק הקשבה והזדהות, מיד היא משתחררת מתסכולה ולחציה ולפתע הרגשתה משתפרת.
יוצא כאשר האשה יכולה לשתף ברגשותיה ובכאבה אנשים אחרים  ובפרט את בן זוגה ומקבלת את התמיכה הראויה לה, נהפכת לאשה חדשה.
אולם אם לא זכתה לגבר שיודע להקשיב ולתמוך, היא נהפכת לשבר כלי עד למצב של-טוב לה מותה מחייה, ובלי גוזמא.
לסיכום:

גבר מרגיש טוב רק כאשר הוא מסוגל לפתור את בעיותיו בכוחות עצמו בזמן שהותו במערתו,ואשה מרגישה מאושרת,רגועה ושבעת רצון מעצמה,רק כאשר יש לה מאזינים טובים אשר איתם היא חולקת את חוויותיה, רגשותיה, וכאבה.

נשים אינן חוששות להיפתח ולשתף בבעיותיהן למי שנותן להן אוזן קשבת, הבנה ותמיכה היפך הגברים.
שיתוף אחרים בבעיותיהן,מהווה בעבורן לאות אהבה, מתן אימון, התחברות וריפוי נפשי.
לעומת זאת-כאשר גבר ירגיש טרוד, יפרוש למערתו ,יכנס בתוך עצמו ויתרכז רק בדרכים לפתרון בעיותיו. בעתות מעין אלו, בכל הנוגע למערכת יחסים הוא הולך ונעשה מרוחק יותר, שכחן, לא מגיב ואינו משתף פעולה.
מודעתו המלאה אינה  נוכחת בכל מקום שנמצא ולאו דווקא בבית, מכיון שדעתו נתונה בהרהורים ומחשבות לפתרון בעיותיו.
כלפי חוץ הוא נראה רגיל ורק לאחר שימצא פתרון הרגשתו תשתפר, היפך האשה שמכריזה ומקרינה את כאבה וצערה החוצה.
כאשר גבר פורש למערתו ואינו מצליח לפתור את בעיותיו, הוא זקוק להתעסק בבעיות אחרות ופעמים סבוכות יותר על מנת לקחת הפוגה כדי לשכוח מבעיותיו ולאחר מכן לחזור לטפל בבעיותיו עם כוחות חדשים וביתר שאת.
כאשר הוא מנותק מהסביבה ואינו מוצא פתרון לבעיותיו,

הוא מפנה מקום לעזור לאנשים זרים במטרה לשכוח מבעיותיו.
האשה אינה מבינה מדוע בעת שהיא זקוקה לתמיכה והקשבה, הוא מנותק ממנה ומכל מה שקשור לבית וכשמדובר בחברים ואנשים זרים הוא הראשון שמציע את עזרתו.
מובן שהתעסקותו בבעיות אחרות בעתות מעין אלו, עוזרים לו למעשה להשתחרר מבעיותיו, לאסוף כוחות ולחזור ביתר שאת לעצמו ולחיק משפחתו.לכן חשוב שהאשה תדע סוד יקר זה ותאפשר לו לשוב בנועם לאחר התהליך הפנימי שהוא עבר.
באותה מידה שגבר זקוק להתעסק עם בעיות של אחרים כדי להשכיח את בעיותיו, כך האשה זקוקה לשוחח על  בעיות שאינן קשורות אליה על מנת שתוכל להרגיש הקלה מרגשות כאובים.
לכן היא עשויה לדבר על אנשים זרים ולפתח מעורבות רגשית כדי להשתחרר מלחציה.
לכן יש חשיבות רבה להקשיב לה ואין בזה איסור לשון הרע,כי זה לתועלת,רק לא יקבל בליבו,ויעזור לה ללמד כף זכות, אולם בדרך יפה ומקובלת בלי לפגוע בה,עוד נכתוב בס"ד בנקודה חשובה זו,
שבת שלום ומבורך.

מהדורה שישית
ב
שלום בית:
כהמשך:


אם את מרגישה שבורה, מותשת,בודדה ואחראית על הכל, הרי אלו סימנים מעידים על שליטת יתר.אם את מסוגלת להודות שלעתים קרובות את מעירה, מפצירה, מנדנדת ומותחת ביקורת בפרט על בעלך, הרי שאת ורק את יכולה לפעול ע"פ תוכנית הכניעה ולהחזיר את האושר לנישואייך ואת הכבוד והשלווה לעצמך.

איני אומר-שאת אחראית לכל בעיה בנישואיך, כי זו אינה אמת.
  גם בעלך יכול להשתפר בהרבה תחומים כאמור לעלונים הקודמים, אולם על כך אין לך שליטה, כמו כן- אינך יכולה לשנות אותו ובפרט שזה לא תפקידך.

את יכולה רק להשתנות בעצמך וזה הרבה יותר קל מאשר לנסות לתקן את בעלך או את האחרים.

העיקרון-החשוב הוא, לדעת לזהות את ההתנהגות התורמת להיווצרות בעיותייך ושרק את יכולה לפתור אותן.במקום לבזבז זמן, כוחות ומחשבה על מה בעלי צריך לתקן ולהשתנות, כדאי לשמור את האנרגיה והכוחות הללו לשיפור אושרך.
עיקר-
מטרת תוכנית הכניעה זה ע"י ויתור בהתנהגות שתלטנית, להסתכל פנימה ולא החוצה, כי שם האושר והשלווה שלך מונחים.

בדרך כלל-נשים שתלטניות קשה להן להודות בעובדה זו ומתרצות שהבעל לא מספיק אחראי, סמכותי וכ'ו, ואי אפשר לסמוך עליו.
או מתרצות שמטרתן לעזור לייעץ וליעל.
כבר בתחילת לימוד 
תוכנית הכניעה ,הן מתעוררות ומבינות את הטעויות שעשו בעבר ומתמלאות בבושה ובחרטה על אותן הנזקים שגרמו בעבר ללא מודעות ,כתוצאה מהפחד הדמיוני שליווה אותן שלא לוותר עלהשליטה ופעמים הנזקים הם בלתי הפיכים[נישואין שניים וכ'ו]. ויתורעל שליטה, אין הכוונה שהאשה תהיה כפופה ונשלטת ע"י הבעל, אלא להשאיר את השליטה שנשים זקוקות להן בניהול הקריירה ובהעצמה האישית מחוץ לבית ובניהול הבית וחינוך הילדים לסמוך  ולתת אימון בבעל.

גם אם הבעל עדין אינו סמכותי וכ'ו,להמשיך לעודד ולהעמיד פנים

שאתן סומכות ואז יעשה כל שביכולתו כדי לא לאכזב ולהוכיח

את מסוגלותו.טעות נפוצה וחמורה לומר- "איני  סומכת עליך, "איני מאמינה בך", "אכזבתה אותי בעבר".
כי גם אם היה סיכוי אחד לאלף הפסדת אותו.

חוץ ממקרים יוצאי דופן כגון:בעל שמכור לאלכוהול, סמים, הימורים או אלים כלפייך או כלפי הילדים.כמובן-שכל ענין נידון לגופו, לכן במקרים הללו חייבים לערב סמכות תורנית מקצועית.
הריני עד למקרים רבים על נשים שאימצו את תוכנית הכניעה והצליחו להציל את בעליהן מהתמכרויות קשות ומרדת שחת ובסופו זכו לאושר המיוחל. היפך-מזה על נשים שתלטניות שהורידו את בעליהן לאותם מקומות ועל כך יצטרכו ודאי לעשות תשובה גדולה וכפרה.
לכן זכרי-ככל שתשאפי להיות נשית יותר, כך בעלך יהיה גברי וסמכותי יותר.על מנת להגדיל ולהעצים את המשיכה והחיבור, תעצימי את הניגוד.
כלומר תשתדלי להיות נשית יותר ועשי ככל האפשר להיות רכה, עדינה חביבה ומקבלת, וזכרי- שעל מנת כן נשא אותך.
יתרה מכך,ככל שתמעיטי את ההערות, הדרישות וההפצרות שמקורם בשליטה, כך תתעצם המשיכה ותחושת החיבור של שניכם ויחזור הריגוש ויגדל כח האהבה וההרמוניה כבתחילה והריני ערב לכך ובהבטחה.

שוויון הזכויות גרמו לחילוף תפקידים, להרס וחורבן בכל התחומים ובעיקר בזוגיות.

החמור מכל-ישנן נשים שמשתמשות במצות- "שלום הבית" ככלי הענשה, או כמתנת פרס על התנהגות טובה של כל החודש ובמקום חיים מביאות מוות לעולם ועוונם יישאו רחמנא לצלן.
כי זאת עלינו לדעת-שהתורה מכנה את האשה כחומה בצורה שמגוננת ושומרת על בעלה שלא ייפול וירעה בשדות זרים, זה תפקידה ואין לערב רגש שמקורו בשליטה ואין שום הצדקה לשום אמתלה או סיבה.לצערי גם במחנות התורה לא נמלטנו מזה ובתי הדין יעידו על כך.ברור-מעל כל ספק ששליטת הנשים בניסיון להתכחש לתפקיד הגבר ולאופיו המיוחד כמנהיג סמכותי, גרמו לריבים, פירוד ולאי סיפוק, הצלחה ושמחה ובעיקר בזוגיות
ומי שהפסיד מכך בעיקר הן הנשים.
נשים שאימצו את תוכנית הכניעה נהנות כיום משפע בתחומים שהיו חסרות בעבר[כמובא בעלונים הקודמים] ומחזירות את השכינ
ה,
השפע והברכה לביתם!!

מהדורה שביעית
בשלום בית:

תקשורת מד',
כיצד מניעים גבר כדי לקבל את תמיכתו:

לפני שמבקשים מבן הזוג תמיכה כל שהיא או שיעניק יותר מהרגלו, האשה חייבת לתת לו עידוד והערכה מספקת על הדברים שהוא כבר עושה ונותן ממילא.
באמצעות עידודך והערכתך ובלי לבקש או לצפות ממנו שיעשה מעבר לרגיל, הוא יחוש לא רק שהוא מוערך ורצוי, אלא שאת שמחה לקבלו כפי שהנו ללא רצון לשנותו, ודווקא מנקודה חשובה זו, יעשה כל שביכולתו על מנת להוכיח לך את מסוגלותו ויכולתו להעניק לך את תמיכתו הראויה לך וודאי.
שלב ראשון זה יקר וחשוב, על מנת להניע אותו לעשות דברים נוספים ולהציע את תמיכתו מבלי שנתבקש, אולם שלב זה עדיין מוקדם לכן אין מה לצפות.
אחד ההבדלים היסודיים בין האיש לאשה, האיש זקוק וחייב הערכה רבה על מעשיו, גם בדברים שהוא עושה ממלא, מפני שכך הוא בנוי באופיו, ששום דבר לא מובן מאליו, ובטבעו לעשות מעט ולקבל הערכה מרובה, בעיקר שכך חונך והורגל בנערותו ע"י אימו.
לעומת זאת-
אשה מורגלת בטבעה לעשות את תפקידה כחובה וכמובן מאליו, מבלי לקבל הערכה מיוחדת, ודי לה במילה טובה ובהערכה מועטה, בעיקר שכך חונכה בילדותה.
יתרה מכך,
כאשר גבר מתרגל לשמוע את עידודך והערכתך מבלי לבקש ממנו לעשות דברים מעבר להרגלו, הוא יחוש מוערך, נערץ ואהוב, ושאינו חייב להשתנות כדי לזכות באהבתך, ודווקא באמצעות הערכה יקרה זו, יגלה נכונות להשתנות ולהרחיב את תחומי תמיכתו ואהבתו.
כעבור זמן, אחר שהורגל בעידוד ופירגון, את יכולה לנסות לבקש לקבל מעבר לרגיל, ואם עדיין הוא לא ערוך לכך, חזרי לעמדת תמיכה ופירגון, כי את נמצאת עדיין אצלו במבחן האהבה, וכמובן בלי לפגוע בו או להעביר לו מסר שהוא אינו ממלא את תפקידו כראוי ואפילו אם
אכן כך.
הצעד השני-
לגרום לו להיווכח שגם אם הוא לא יענה לבקשתך, הוא עדיין ראוי וזכאי לקבל את אהבתך.
עומק העניין-
כאשר הוא יחוש שהוא יכול לסרב לבקשתך, הוא ירגיש חופשי להיענות לך יותר מאשר לא להיענות, וזה היפך מההיגיון של האשה.
נכונותו הרבה של האיש להיענות לבקשות של האשה, דווקא כאשר יש לו חופש בחירה שלא להיענות וזה היפך טבע הנשים,שעושות חלק גדול ממטלותיהן מתוך אילוץ, כפיה וחובה והן נהנות ומסופקות מזה, למרות שכלפי חוץ הן מתלוננות ומשדרות סבל רב, וזה סוד יקר.
ישנה חשיבות רבה שנשים תתרגלנה לבקש,כדי שתלמדנה לקבל בצורה חיובית וטובה,תשובה שלילית מבעליהן מבלי להתרעם.
עניין זה יגרום לגברים נקיפות מצפון והרגשת אשם,ובפעם הבאה יפתח פתח גדול עם סיכוי רב שהגברים יעתרו לבקשה ובהבטחה.
טבע-
בני האדם לדון ולשפוט את זולתם ע"פ תחושות וקריאת מחשבות, ונשים בעיקר מתנהלות ע"פ תכונה זו.
מקור מידה זו מושרשת בטבעה ועשויה להיות חיובית, כדי להכיר את ילדיה ואת בן זוגה על מנת להגיש להם את העזרה והתמיכה הראויה בלי שנתבקשה.
מכאן,
האשה מכירה את תגובת בעלה עוד בטרם שמבקשת ממנו דבר, בעיקר שהורגלה בעבר באותן תגובות.
כאשר קיים באשה תחושה מוקדמת שהוא יסרב, היא אפילו לא תטרח לבקש, ובנוסף לזה תרגיש פגועה ודחויה, או שבקשתה תהיה עם הצדקות והסברים רבים על מנת לא להידחות ע"י תגובה
שלילית.
ברוב המקרים אין לגברים מושג מה מתרחש במוח האשה ואינם מבינים את פשר התנהגותה, לכן מפרשים אותה בטעות מפאת הפצרותיה כאשה תובענית.
כדי להסיר את אותם חששות ופחדים ולא להתנהל על פיהם, למרות שהאשה מודעת לסירובו, פשוט להתעלם ולבקש באופן ישיר.
כי העיקר הוא להתאמן בכל המצבים לבקש, על מנת ללמוד לקבל את סירובו בהבנה.
לאחר הבקשה להמתין לתגובתו,ולאחר סירובו לומר לו-"תודה רבה", "תזכה למצוות", "אני מבינה", "אני אסתדר וכ'ו", אבל לא בציניות.
מאחר שכעת חשוב להעביר לו את כאבך בחכמה ושיחוש שעדיין הוא מוערך ואהוב בעינייך גם לאחר
סירובו.
זה הוא שיעור יקר וחשוב בחיים, כיצד ללמוד לסמוך עליו ולתת בו אמון, ולהאמין שמיד שיתאפשר לו, הוא יענה בחיוב.
כמו כן,
לימוד חשוב זה יחבר אותו אלייך וישפיע עליו רצון גדול להתעורר על מנת לתת ולתמוך בך יותר ממה שציפת.
חשוב-
שבזמן אחר לשוחח עם הבעל על אותם חששות ופחדים, מפאת שגבר אינו מומחה לנחש את מה שמתרחש בתוכך ולא לפרשו ע"פ תחושותייך, בפרט שלא תמיד את צודקת בקריאת מחשבותיו.
חשוב שלאחר בקשתך תתנהגי עמו בצורה שתעיד על כך שאין כל פסול לסירובו.
זכרי-
כדי להניע אותו בפעמים הבאות שיעשה מרצון את מבוקשך, עלייך קודם להוכיח לעצמך ולו, שאין כל חשש לדחייתו, וע"י כך ישתכנע שאינו צריך לחשוש לסירובו.
השתדלי להתאמן בשלב זה בבקשת דברים שממילא הוא עושה ולא בדברים החשובים לך ביותר, כדי שתהיי ערוכה ומסוגלת להכיל ולקבל את סירובו בחיוב והבנה בשאר דברים. זהירות-
לא לבקש בעתים שהוא טרוד או עסוק, כי מטבע הדברים יקשה עליו בזמנים הללו להושיט את עזרתו על מנת לתת לך את התמיכה הראויה לך וודאי.
מערכת יחסים בריאה, זו מערכת שיש בה רשות לשני בני הזוג לבקש את מה שהם צריכים וזקוקים,ולשניהם הזכות לסרב לבקשת בן/ת זוגם אם הם בוחרים בכך,
[איני מדבר כעת בעניין ההלכתי].
לפיכך-
כאשר את מבקשת תמיכה ואינך פוסלת אותו מפאת סירובו, הוא יציין זאת למעלתך ויזכור זאת לזכותך, ויגלה רצון ונכונות רבה יותר לעזור ולתמוך בפעמים הבאות.
מאחר שגבר בנוי שיטחי וחיצוני, לכן אם החלטת מתוך ייאוש או מכל סיבה אחרת להקריב את צרכייך ורצונותייך על גבי מזבח רצונותיו, ואינך טורחת לבקש ממנו מאומה, לא יהיה לו שום מושג מה רבות פעמים שבהן היית צריכה וזקוקה לו ביותר והתמודדת לבד, למרות שבעבר שבעת ממנו המון מרורים, דחיות וסירובים רבים.
לכן-
כאשר תתאמני כיצד לבקש ממנו ברוך ועדינות ולא בצורה טובענית ולקבל את סירובו בחן ואהבה, יעשה בן זוגך כל שביכולתו כדי להפוך אותך למאושרת עלי האדמה ובהבטחה.
כאשר אנו נסערים, מאוכזבים וכעוסים, קשה לנו לתקשר בדרכי נועם והבנה, בעיקר שרגשות העבר גואים מתוכנו, אנו נוטים בזמנים הללו לאבד אמון, קבלה והערכה.
עם כל הכוונות הטובות, כל שיחה תהפוך למריבה, כי בזמנים אלו חסר לנו את הכלים והיכולות לתקשר בדרך רגועה ונעימה.
בעתות אלו גברים נסערים ונהפכים לשיפוטיים ואכזריים ביחס לרגשות האשה, מתעלמים מצרכיה הבסיסיים, פוגעים ומתנהגים בזלזול וחוסר אכפתיות.
נשים נוטות לאבד שליטה-לצעוק, לפגוע, לשבור ולהאשים את הגבר במצבן ולגרום לו רגשי אשם.
כמו כן-
עלולה האשה לחשוד בו בדברים הגרועים ביותר ולהיעשות ביקורתית ושיפוטית במיוחד.
מטבע הדברים, קשה בעתות מעין אלו לזכור את הדברים החיוביים של בן/בת זוגנו, לכן אין שום תועלת בשיחות בזמנים הללו.
אולם למרבה המזל קיימת דרך אחרת טובה ומועילה יותר, לתקשר בעתות הללו באופן הנכון.
ציינו בעבר את מעלת הכתיבה בזמני לחץ ומתח, בעיקר בזמני מריבה, כאשר רגשות שליליים מהעבר עולים ומתווספים לפגיעה ולכאב בהווה.
עצה זו-
היא מועילה מאוד ומרוב פשטותה רבים לא משתמשים בה ובעיקר הגברים  וחבל.
פשוט עלינו להיכנס למשטר כתיבה ולהתאמן לכתוב גם בזמנים טובים, עד שזה יהיה חלק  מהווייתנו.
מעלת הכתיבה:
א. עוזרת לנו להיות מרוכזים בעיקר ולא בטפל.
 ב. מועילה לנו להיות בעמדת האזנה וקבלה  ולא במגננה.
 ג. בנקל ניתן לרדת לסוף דעתו של בן זוגנו, להבין ולהכיל אותו.
 ד. אנו לא עסוקים במלחמה,אלא בשלום.
 ה.אנו פועלים מצד השכל ולא הרגש הפגוע.
 ו.קל לנו לשחרר רגשות כאובים ללא חשש של פחד,פגיעה או מתקפה.
 ז.קל לנהל דו שיח בצורה בוגרת ולא ילדותית.
 ח. אנו חושבים ומחשבים כל מילה לפני שכותבים אותה, אם היא משתלמת וכדאית, להבדיל משיחה בזמן לחץ ומריבה, ולאחר מכן משלמים מחיר יקר כידוע וחבל,
[בעניין אופן הכתיבה, נפרט בעלון הבא בס"ד].
נקודה נוספת-
עיקר התגברות היצר, בהסתת בני הזוג להעיר, וזה מתכון בדוק לחורבן הבית. איש מאיתנו אינו אוהב הערות,לכן אין בהם שום תועלת, אדרבה רק הרס וחורבן.
זוגות שמעירים זה לזו ואפילו בצדק,מאבדים כל מוטיבציה להמשיך.כפי שלא ניתן לשנות סדרי בראשית, כך מי שמעיר לבן/ת זוגו לא יוכל לשנותו.
אדרבה זה מעורר שנאה, וריחוק והופך אותו משוגג למזיד, ומאוהב לשונא. בעיקר כשמעירים בצעקות ובכעס או בנוכחות הילדים ואנשים זרים.
גברים שואפים לזכות לתואר-הבעל הסמכותי.
ההבדל בין סמכות לבקורת?
הערה נידחת ומתפרשת כשליטה,סמכות מתקבלת בשמחה, כי מקורה מלב טהור ונקי ולטובת בני הזוג, זו הבדיקה וזה המודד.
מקור חיות האשה, הוא בקבלת חשיבות ונשיאת חן בעיני מבעלה. עיקר הצלחתה ושלמותה תלויים בייחס ובהערכה שבן זוגה מעניק לה, וזה כל  עולמה.
כל הערה פוגעת ישירות בנפשה ומחלישה את מקור חיותה.
גם ההערה המוצדקת ביותר, מעליבה ומשפילה אותה עד עפר, ואפילו כשמעיר לה בעדינות וביחידות, כל שכן אם מעיר לה בדרך של צעקות או בנכוחות הילדים ואנשים
זרים.
עיקר רצון האשה להיראות הכי יפה ומושלמת בעיני בעלה דווקא, כי זו היא מהותה, שמחתה ותשוקתה, ככתוב- "אל אישך תשוקתך".
בדרך כלל נשים סובלות מרדיפה עצמית במידה מסוימת.
מידה זו חבויה מתחת לסף הכרתן ונובעת מהצורך הרב להרגיש הכי יפה ומושלמות בעיני הבעל.
לכן כאשר הבעל מבקר ומעיר לאשה ואפילו בצדק,  מחזק את רדיפתה ומאמת לה את הרגשתה שאינה מוצלחת ושווה כלל.
התוצאה:
הריסת דימוי העצמי,הורדת הביטחון, נעשית לשבר כלי, נזקקת לטיפולים פסיכולוגים ורפואיים, מאבדת איזון ואימון בעצמה, חוסר תפקוד ואפילו בדברים פשוטים כמו ניהול הבית וחינוך הילדים ובסופו נזקק הבעל לטפל בה ובילדים.
המסקנה:
כל בקורת והערה מצדו ואפילו בצדק, מבאיש את ריחה ומתפרשת לה שהיא דחויה ושאינה יפה ומושלמת
בעיניו.
ישנה טעות נפוצה ואיומה להעיר לאשה לאחר מעשה או לתפסה בשעת כישלון ולהוכיח אותה במשפט המפורסם- "אמרתי לך", ולהדביק לה תואר של-"שקרנית".
משפט זה מקורו ממידת הגאווה והרמת הדימוי על חשבון השני.
בדרך כלל תגובת האשה-"אתה יותר טוב?", "זה בגללך, העניים שלך, הקפדות  שלך וכ'ו".
יש לציין-
שקיים קושי רב ועצום באשה שאינו בשליטתה להודות בטעותה, בעיקר כשתפסה בזמן כישלון.
הקושי נובע מפחד דמיוני שאם תודה, אזי החן והחשיבות שלה ירדו בעיניו, ועל תכונות אלו מוסרת נפש.
גבר שאינו מודע לסוד יקר זה, וממשיך להעיר ולפגוע בה, עונשו קשה מנשוא וחבל, עוד נאריך בס"ד,
שבת שלום ומבורך.





מהדורה שמינית
בשלום בית:

כיצד מניעים את הבעל:

לפני שמבקשים מבן הזוג תמיכה כל שהיא או שיעניק יותר מהרגלו, חייבים לתת לו עידוד והערכה מספקת על הדברים שהוא כבר עושה ממילא. באמצעות עידודך והערכתך ובלי לבקש או לצפות ממנו שיעשה מעבר לרגיל,הוא יחוש לא רק שהוא מוערך ורצוי, אלא שאת שמחה לקבלו כפי שהנו ללא רצון לשנותו ודווקא מנקודה חשובה זו, יעשה כל שביכולתו על מנת להוכיח לך את כישוריו ויכולתו להעניק לך את המיטב. שלב ראשון זה יקר וחשוב על מנת להניע אותו לעשות דברים נוספים ולהציע את תמיכתו בלי שנתבקש, אולם בשלב זה עדיין מוקדם לכן אין מה לצפות.
אחד ההבדלים היסודיים בין האיש לאשה- האיש זקוק וחייב הערכה רבה על מעשיו גם בדברים שהוא עושה ממלא, מפני שהוא בנוי בטבעו ששום דבר לא מובן מאליו. לכן הוא רגיל לעשות מעט ולקבל הערכה מרובה, בעיקר שכך חונך והורגל בנערותו. לעומת זאת האשה מורגלת בטבעה לעשות את תפקידה כחובה וכמובן מאליו ואין לה צורך בהערכה מרובה כמו האיש ודי לה במילה טובה ובהערכה מועטה, בעיקר שכך חונכה בילדותה.
יתרה מכך-
כאשר הבעל מתרגל לשמוע את עידודך והערכתך על תקן קבוע בלי לבקש ממנו לעשות דברים מעבר להרגלו, הוא יחוש מוערך, נערץ ואהוב, ושאינו חייב להשתנות כדי לזכות באהבתך. אולם דווקא באמצעות הערכה חשובה זו, יגלה נכונות לצאת מאנוכיותו לשנות הרגלים ולהרחיב את תחומי תמיכתו ואהבתו. לאחר שהורגל בעידוד והערכה טובה, ניתן לנסות לבקש מעבר לרגיל. במידה והוא לא ערוך לכך, יש להתאזר בסבלנות ולחזור לעמדת תמיכה ופירגון,כי מבחינתו את עדיין נמצאת במבחן האהבה.כמובן בלי לפגוע בו או להעביר לו בקורת על שהוא אינו ממלא את תפקידו כראוי ואפילו אם אכן כך. הצעד השני לגרום לו להיווכח שגם אם הוא לא יענה לבקשתך, הוא עדיין ראוי וזכאי לאהבתך.
עומק העניין-
כאשר הבעל יודע שיכול לסרב לדרישותייך ולא ייענש על כך, הוא ירגיש חופשי יותר להיענות לבקשתך מאשר לסרב, וזה היפך מהגיון האשה. טבעו של האיש להיענות לבקשות ובפרט של האשה, דווקא כאשר יש לו חופש בחירה ולא כשהוא כפוי לעשות. בנקודה חשובה זו, תכונת הנשים בדרך כלל שונה. טבע הנשים לעשות חלק גדול ממטלותיהן מתוך אילוץ, כפיה וחובה, בעיקר שכך חונכו בביתן או גדלו עם הורים פרפקציוניסטים [דורשי שלמות]. אף שעושות את תפקידן בעל כורכן, הן נהנות ומסופקות, למרות שיתכן שכלפי חוץ הן מתלוננות ומשדרות מרירות וסבל רב, ובעיקר נשים בעלות אופי כפייתי. אולם וודאי שהבעל צריך וחייב להכיר טובה לאשה,לפרגן ולהעריך את מעשיה ולתת לה מקום טוב ומכובד.
נחזור-
בשלב ראשון- יש להסתפק במה שהבעל עושה ולעודד על כך. אולם בשלב שני- ישנה חשיבות רבה שנשים תתרגלנה לבקש מהבעל, כדי שתלמדנה לקבל ולהכיל בצורה חיובית תשובה שלילית מבעליהן בלי להתרעם ולכעוס. נרוויח כאן שני דברים חשובים: א. ככל שהאשה תצליח לשחרר אצלה את הנקודה הזו-שבן זוגה חייב למלאות אחר בקשותיה, והבעל ירגיש בשחרור זה, הסיכוי להיענות לה הוא רב מאשר לא. ב. סירובו יעורר בו נקיפות מצפון ורגשי אשם, שבפעם הבאה יהיה סיכוי רב שייעתר לבקשתה מאשר לסרב, ובלבד שתקבל בחיוב את דחייתו.
יצוין-
שטבע בני האדם לדון ולשפוט את הזולת ע"פ תחושות, שפת גוף וקריאת מחשבות ובעיקר נשים מומחיות בזה. דחף זה מושרש בטבעה ועשוי להיות טוב ומבורך, על מנת להכיר טוב את בעלה וילדיה כדי להגיש להם את העזרה והתמיכה הראויה ואפילו בלי שנתבקשה. אולם מאחר והאשה מכירה את ההתנהלות והתגובות של בן זוגה עוד בטרם שמבקשת ממנו דבר, בעיקר שהורגלה בעבר באותן תגובות, לכן כאשר מתעורר בה תחושה מוקדמת שהוא יסרב לבקשתה, היא אפילו לא תטרח לבקש. בנוסף היא תרגיש פגועה ודחויה, ובקשתה תהיה מלווה עם המון הצדקות והסברים כדי לא להידחות שנית. ברוב המקרים אין לגברים מושג מה מתרחש במוח האשה ולא מבינים את פשר התנהגותה. הם גם עשויים בטעות לפרש אותה מפאת ההסברים וההפצרות כאשה קשה ותובענית.
עצתי-
לאשה להסיר את אותם חששות ופחדים ולא להתנהל על פיהם, למרות שהיא מודעת לסירובו, פשוט להתעלם ולבקש באופן ישיר. כי העיקר בשלב זה- להתאמן בכל המצבים לבקש על מנת ללמוד לקבל את סירובו בהבנה.
עצתי
-
לאיש במידה והאשה מרבה בהסברים והצדקות לבקשותיה, ישאל אותה בעדינות האם יש לה פחדים וחששות ממנו, וחובתו לתמוך בה בהתאם, עד שתרגיש שהשתחררה מפחדיה.
שלב שלישי-
לאחר הבקשה להמתין לתגובתו, ולאחר סירובו לומר לו- "תודה", "תזכה למצוות", "אני מבינה אותך", "אני אסתדר", "מעריכה את השתדלותך וכ'ו", אבל לא בציניות, מאחר שכעת חשוב להעביר לו את הבנתך והערכתך גם לאחר סירובו. אמנם זה קשה ומצריך המון כוחות ואמונה מצידך, אולם שיעור זה יקר וחשוב לחיים, כיצד ללמוד לסמוך עליו ולתת בו אמון שמיד שיתאפשר לו הוא יענה בחיוב. כמו כן לימוד חשוב זה יוריד לו מסכים, ישבור לו את האגו והאנוכיות ויחבר אותו אלייך כראשונה.
לכן כאשר תחליטי לא לבחור בצד החזק והמנצח אלא להתחבר לצד החלש, העדין והמיוחד שבך, זה פשוט יעורר אותו משאננותו ויעשה לו תחיית המתים על מנת לתת ולתמוך בך יותר ממה שציפת, מה שנותר תפילה וסבלנות. אם קיימים בך פחדים והסתייגויות ממנו, חשוב שבזמן אחר לשוחח עימו על אותם חששות ופחדים, מפאת שגבר אינו מומחה לנחש את מה שמתרחש בתוכך ולא לפרשו ע"פ תחושותייך, בעיקר שלא תמיד את צודקת בקריאת מחשבותיו.
בעבר כשרעיתי ביקשה ממני דבר מה, היתה מפרטת ומרחיבה בהסברים להצדקת בקשתה ולא הבנתי מדוע.יום אחד שאלתי לפשר הדבר וסיפרה שיש לה פחד וחשש שבקשותיה ידחו.הצטערתי מאוד על עצם זה שהגיעה למצב כזה, [כי וודאי יש לי חלק בזה]. התנצלתי וביקשתי ממנה שתשתף אותי בחששותיה ובפעם הבאה כשהיא מבקשת דבר מה, לבקש באופן ישיר ונקודתי ואין צורך בהסברים, כי אני סומך עליה בכל.
כדי להניע את בן זוגך שבפעמים הבאות יעשה מרצון את מבוקשך, עלייך קודם להוכיח לעצמך וגם לו, שאין כל חשש לדחייתו, וע"י כך ישתכנע שאינו צריך לחשוש לסירובו וכך הוא יהיה משוחרר יותר להיענות לך.תשתדלי להתאמן בשלב ראשון בבקשת דברים שממילא הוא עושה למענך ולא בדברים חשובים וקריטיים עבורך, על מנת שתהיי ערוכה ומסוגלת להכיל ולקבל את סירובו בקלות ובהבנה. לכן לאחר בקשתך תתנהגי עימו בצורה שתעיד על כך שאין שום פסול לסירובו.
זהירות-
לא לבקש בעתים שהוא טרוד, עסוק או בזמן כניסתו ויציאתו מהבית, כי מטבע הדברים יקשה עליו בזמנים הללו להושיט את עזרתו להעניק לך את התמיכה הרצויה.מערכת יחסים בריאה, זו מערכת שיש בה רשות לשני בני הזוג לבקש את מה שהם צריכים וזקוקים, ולשניהם יש את הזכות לסרב לבקשת בן הזוג אם הם בוחרים בכך, [איני מדבר כעת בעניין ההלכתי]. לכן כאשר את מבקשת תמיכה ואינך פוסלת אותו מפאת סירובו, הוא יציין זאת למעלתך ויזכור זאת לזכותך, ובפעמים הבאות יגלה רצון ונכונות רבה יותר לעזור ולתמוך מאשר לברוח ולהתחמק.
יצוין-
שגבר בנוי באופן שכלי ושיטחי, לכן אם החלטת מתוך ייאוש או מכל סיבה אחרת לוותר על הצרכים הנפשיים והרגשיים שלך ולהקריבם למענו על גבי המזבח ואינך טורחת לבקש ממנו מאומה,לא יהיה לו שום מושג מה רבות פעמים שבהן היית צריכה וזקוקה לו ביותר והתמודדת לבד, למרות שבעבר שבעת ממנו המון מרורים, דחיות וסירובים רבים. לכן חשוב שתבקשי ממנו את כל צרכייך בצורה הפתוחה ביותר, כי גברים אינם מבינים רמזים ופעמים גם נוח להם להתחמק מחסרון הבנה.
אולם ע"פ הגישה והתנאים שציינו בתחילת המאמר ואפילו אם ידוע לך שתקבלי דחייה וסירוב,משום שזה יזדכה לזכותך. כאשר תתאמני ותתרגלי לבקש ממנו ברוך ועדינות ולא בצורה כעסנית וטובענית ותקבלי את סירובו בחן וחיוב, יעשה בעלך כל שביכולתו כדי להפוך אותך למאושרת עלי האדמה ובהבטחה.
מעשה-
באשה שביקשה שאפציר בבעלה שיגיע לשיעוריי. שאלתי מדוע את לא מבקשת ממנו? ענתה- "אני מעדיפה שהרב יבקש, כי יש לי פחד". כששאלתיו מדוע כבודו לא מגיע לשיעוריי? ענה-"אין לי בעיות בזוגיות, כי זכיתי לאשה שעושה את רצוני ואין לה שום דרישה מיוחדת". לפנינו מקרה על אשה שוויתרה על האני שלה למען הבעל רק כדי לרצותו. מקרה זה הוא לא יחידי,יש לי המון מקרים שבן/ת הזוג וויתרו על חייהם למען ריווחת השני, עד שהגיעו למצב של אפתיות [מחיקת רגשות], ממורמרים ומדוכאים על עצמם ועל החיים.
יצוין-

במידה וההקרבה היא ממקום חיובי וטוב והאדם שלם במעשיו, זה מצוין ותבוא עליו הברכה. כי ישנם מקרים על זוגות שוויתרו למען השני והם שלמים ומאושרים ולא מרגישים שום חיסרון.
מעשה-באחד ששאל אותי-"האם הוא גבר או עשה. שאלתי מה פירוש? ענה- "שהוא המפרנס היחידי וכל עול הבית עליו, כולל בישולים ניקיונות טיפול בילדים וכ'ו". שאלתי מה רעייתך עושה? "נותנת הוראות". שאלתי כמה זמן נשוי? "שלוש שנים". מדוע התעוררת היום? סיפר שאימו התארחה בביתם למספר ימים וראתה את המחזה וכעסה מאוד עליו ושאלה אותו- "האם אתה הגבר או האשה"? שאלתי-האם הוא שלם במה שעושה? ענה- "וודאי שלם ומאושר". אמרתי לו זה הכי טוב עבורך ועבור רעייתך ואל תשמע לשום אדם ובפרט לא לאימך.
ציינו בעלונים הקודמים שחשוב לדעת לתת עצות מתאימות לבני הזוג. כלומר לא די בעצות נכונות, אלא יש חובה להכיר את הנפשות הפועלות מקרוב ולתת להם עצות שמתאימות להם ולא מה שנראה לנו.
הכלל בזה- זוג חכם מציעים לו עצה חכמה וזוג טיפש נותנים להם עצה טיפשית. לא שחלילה יש זוג חכם או טיפש, אלא כפי שציינתי, יש לתת עצה מתאימה ע"פ מצבם הנפשי, הרגשי והגשמי, ההשקפה ורמת ההשכלה.לכן חובה להכיר היטב את הנפשות מקרוב, וצריך סיעתא דשמיא מיוחדת ולא די בתארים ותעודות.
יצוין-
שיש לי המון סיפורים על זוגות שנפלו בין כסאות המגשרים ועם כל הצער והכאב לא זכו למענה הנכון, מפאת שקבלו עצות טובות, אך לא מתאימות ובכך החריבו להם את הבית. יתכן ועצה מסוימת חוללה נפלאות לזוג מסוים ואותה עצה לזוג אחר עם אותה בעיה, להרס וחורבן בלתי ישוער.
מכאן מודעה רבה להורים ולבני המשפחה, לא להשיא שום עצה לזוג, בעיקר שכיום בעוונות הרבים, ההורים הם המחתנים והם המגרשים,שבת שלום ומבורך.  



מהדורה תשיעית
בשלום בית:



תקשורת: ציינו בעבר שיש קושי רב לנשים לבקש תמיכה באופן הנכון,לכן יש ללמוד את הגישה הנכונה כיצד לנהוג:
א.להיות ישירות ב.לקצר בדיבורים ג.להשתמש במשפטים של בקשה ולא ציווי. כגון: "אתה מוכן, אתה רוצה, אתה מעוניין, אתה יכול וכ'ו", ומיד את הבקשה עצמה. רצוי להוסיף בסוף הבקשה-"זה ישמח אותי, יקל מעלי, יעשה לי טוב וכ'ו". חשוב לבקש בעדינות ובנועם ולא בגישה תובענית. אין לנקוט בגישה עקיפה וארוכה, ואין צורך להאריך בהסברים וסיבות להצדקת הבקשה, מפני שהוא עשוי להרגיש מחויב ויעורר בו התנגדות, אלא לבקש באופן קצר וברור.
נשאלת השאלה-

מדוע האשה חייבת לבקש תמיכה, בעוד שהיא רגילה לעשות עבור הבעל בלי שיבקש? נשים בנויות עם מוח "הבינה", לכן הן יודעות להבחין דבר מתוך דבר ומגישות את עזרתן בלי שנתבקשו במפורש. לעומת זאת גברים בנויים עם מוח "החכמה" לכן הם שכליים וקיים בהם נכות רגשית להרגיש את החסרון של השני. לכן חובה לבקש מהם כל דבר ואפילו בדברים קטנים שלנשים זה פשוט ומובן מאליו.לעומת זאת אצל הגברים גם בדברים הפשוטים שהם עושים ממילא ומתוך הרגל, יש לתת להם עידוד והערכה על מנת שימשיכו לתת ולהעניק, כי עבורם כל דבר הוא לא מובן מאליו, וזה היפך האשה שעושה את מטלותיה ברצון ובשמחה. כאשר הבעל מקבל הערכה טובה ומרגיש רצוי ואהוב כפי שהינו, הוא יגלה נכונות להציע את תמיכתו בלי שיהיה צורך לבקש ממנו. אולם עניין זה שייך לשלב מאוחר יותר כפי שציינו במאמר-"כיצד מניעים גבר", לכן בשלב כה מוקדם עדיין אין מה לצפות. מדוע האשה צריכה להעניק הערכה מרובה לבעל, בעוד שהיא עושה המון למענו בלי לקבל ממנו הערכה מיוחדת?
נקדים-
גבר בטבעו אנוכי ועצלן ובעיקר בבית,בעיקר שכך חונך בילדותו ע"י אימו.על מנת להוציאו מאנוכיותו, הוא זקוק לעידוד והערכה מיוחדת, מפני שהערכה זו מהווה עבורו עוצמה וכוח מניע לקום ולעשות דברים.לעומת זאת האשה אינה מפונקת ביחס לבעל, לכן היא נותנת ומעניקה בקלות וברצון. כמו כן זה גם מקור לשמחתה בפרט שכך חונכה בילדותה, אולם בלבד שלא תערוך השוואות בין נתינתה לנתינתו או תשווה אותו לאחרים, כי יקשה עליה להעריך את תמיכתו. כמו כן איני כמזהיר אלא כמזכיר לנשים לא לפנות לטיפול ריגשי והעצמה אישית שלא מהמקורות,אחרת הן עלולות להתנגח ולהתנצח עם הבעל ולהרוס את הבית. בעיה זו מאוד נפוצה בימנו והריני עד להמון מקרים שזוגות התמודדו לבד עם כל הקשיים, עד שהאשה קיבלה העצמה אישית ופירקו את הבית רחמנא ליצלן. במידה ובכל זאת האשה מרגישה שזקוקה להעצמה כדי לחזק את הבטחון והדימוי העצמי, תפנה להעצמה ובתנאי שמטרתו על מנת להתחבר ולהעצים את הבעל, כי דווקא מנקודה חשובה זו הוא יעשה את הכל לשנות גישה ולהשתחרר מאנוכיותו והרגליו הישנים על מנת להעניק לה את המיטב.
נחזור-
על הנשים לזכור שגברים שונים מהן בעניין הנתינה וההענקה. אם עדיין קשה לאשה לקבל את השוני, עצתי שתעניק פחות [בפרט נותנת כפייתית]ותעריך יותר את תמיכתו. כאשר הוא יחוש חשוב ומוערך כפי שהוא, הוא יגדיל ויעצים את תמיכתו ועזרתו.
יצוין-שלא מדובר שהאשה תפסיק כלל מלהעניק, אלא בשיעור שתוכל בנקל להעריך כראוי את בן זוגה ללא עריכת השוואות בין נתינותיה לנתינותיו. קיימות חסימות בנפש האשה שלא לבקש את תמיכת הבעל באופן ישיר, אלא להתנהל עימו סחור סחור.
נקדים: ציינו בעבר כאשר האשה מעוניינת בקניות, במקום לבקש באופן ישיר את המצרכים הנדרשים, היא מתלוננת על חוסר בבית- מקרר ריק, אין מה לבשל, הילדים רעבים וכ'ו. מעוניינת בבגדים, הנעלה וכ'ו, במקום לבקש ישירות היא מספרת שאין לה מה ללבוש, לנעול, הילדים בלי בגדים נאותים וכ'ו. במקום לומר לו ישירות שזקוקה לתמיכה רגשית, הערכה, פירגון, חיזורים וכ'ו, מתלוננת עד כמה קשה לה בעבודה, בבית, עם הילדים, קשיי החיים וכ'ו.
עומק העניין:
מאחר ונפש האשה בנויה מצד הרגש,לכן חשוב לה במיוחד שהבעל ירד לסוף דעתה, יבין ויזדהה במצוקתה יותר מאשר לספק לה את הצרכים הגשמיים.מובן שגם הצרכים הגשמיים מהווים עבורה למקור סיפוק רב, אולם בלבד שלא ישמשו כתחליף לצרכים הריגשיים שהיא זקוקה להן במיוחד. מכאן מובן מדוע האשה מתנהלת סחור ולא באופן ישיר. כי באמצעות הסיבות וההסברים לצרכים ולחסכים שלה, משתחררים לה פחדים, תסכולים ורגשות שליליים שמרגיעים אותה ומיישבים את דעתה אף יותר ממילוי חסרונה הגשמי, וזה
סוד יקר.
גברים שאינם מודעים לנפש האשה, לא די שאינם נותנים לה את התמיכה הראויה, אלא מפרשים את המוצקות והתרעומות שאין היא סומכת עליהם, לכן הם חשים מותקפים ומואשמים במצבה. כלל לא עולה בדעתם שזה הוצאת תסכולים,פחדים ומירמורים של העבר ובנוסף לפגיעות בהווה על חוסר האזנה, הבנה והצדקת כאבה מצד הבעל, שעשוי להועיל לה יותר מכל נתינה גשמית. כמו כן זו החלמה וריפוי בפני עצמו ששום אדם לא יכול להעניק לה וגם הרב המגשר הדגול ביותר לא יכול לתת לה תמיכה רגשית כזו,כי היא זקוקה דווקא מהבעל ככתוב- "אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך".
עצתי לנשים- לקצר בהסברים וסיבות לצורך בקשתן ולגשת ישירות לעניין, ובנסיבות אחרות להיפתח יותר בפן הריגשי ולבקש את תמיכת הבעל באופן ישיר, ולא לערב את הרגש והכאב בזמן הבקשה.
עצתי לגברים- להבין ולהכיל את נשיהן בנסיבות הללו ולא להרגיש מואשמים, כי הוצאת רגשותיהן לא בהכרח קשורים אליהם. וכן לדעת שהצורך הנפשי הרב שלהן, לזכות להקשבה והזדהות בכאבן. לכן יש להשתדל לרדת לסוף דעתן על מנת להעניק להן את התמיכה הראויה. סיבה נוספת להתנהלות האשה באופן עקיף- היא סבורה שאם תנהג באופן ישיר, עלול האיש לחשוב שהוא עושה לה טובה, והרי היא אינה מעוניינת שיחשוב כך, [טעות נפוצה]. צדקת- אכן כך הגברים חושבים.
עומק העניין-
נתינה והענקה עבור הגברים היא בבחינת עשיית טובה ומחווה. כך בדרך כלל כל גבר מרגיש, מאחר שבטבעו הוא אנוכי ובנוי באופן שכלי, לכן הוא מרגיש שאכן הוא עושה טובה, מחווה וחסד. וזה היפך הנשים שבנויות בפן הריגשי לעשות את תפקידיהן ומטלותיהן ברצון ובשמחה, וחשות מסופקות ומאושרות וזה סוד יקר.
ע"פ הקדמה יקרה זו מובן-שאם בקשתך תהיה תובענית, הוא יחוש נשלט וחייב, ליבו יסגר באופן מידי ויעניק לך את המינימום על מנת לצאת ידי חובה בלבד, עד שיפסיק לחלוטין ולא ימצא שום חשק בקשר מחייב. לכן עצתי שתתנהגי בחכמה ותעבירי לו הרגשה שהוא אכן עושה לך טובה ומחווה, ובדרך זו תוציאי ממנו את המיטב,כי כל גישה אחרת הוא יחוש שאת מתנשאת מעליו, בחכמה יתחמק ובצדק יברח. בעיקר אם ברצונך לזכות לזוגיות משופרת ולקבל ממנו מעבר לרגיל, זו הדרך ועלייך נאמר-"חכמות נשים בנתה ביתה וכ'ו", היפך מזה-"אבלת בידה תהרסנו".
יתרה מכך- גברים זקוקים יותר מכל לחוש שנשיהן זקוקות ותלויות בהם, כי זה מה שהופך אותם לבעלים גאים וחזקים. לעומת זאת טבע הנשים לסמוך ולהישען על בעליהן וזו היא גאוותן. הרגשה זו מחזקת את גבריותם וביטחונם ואת דימויים העצמי יותר מכל. כאשר גברים זוכים להרגשה נפלאה זו מנשיהן- שהן זקוקות להם וסומכות עליהם, כעת יהיו מוכנים להציע את תמיכתם בלי שנתבקשו וימסרו נפש עבורן.עוד סיבה מדוע נשים מאריכות בהסברים לבקשתן: קיים להן פחד תת הכרתי להידחות, בעיקר נשים שראו או חוו נטישה בילדותן. לכן הן סבורות שאם יבקשו באופן קצר וענייני, הגברים לא ירדו לסוף דעתן וייווצר הרושם שהן תובעניות ואינן מסתפקות במועט. ההיפך הוא הנכון-כשהבעל שומע בקשה מבת זוגו באופן ענייני, הוא בטוח שיש לה סיבות מוצדקות לבקשה.אולם כאשר היא עורכת סיבות רבות,הוא חש מתומרן ושעליו למלא אחר פקודותיה לכן לא נותרה לו ברירה אלא לסרב.
לפיכך-הניחי לו לחוש שמעניק לך מעצמו ומרצונו החופשי כמחווה, ואל תתייחסי לתמיכתו כאל דבר המובן מאליו. במידה ויבקש הסברים לבקשתך, תשיבי בקצרה ונקודתי, וסיימי-"אשמח לקבל". סיבה נוספת לאריכות האשה בבקשתה-"חסרון אמונה".
נקדים- במשך עשרות שנים שזיכה אותי הקב"ה בס"ד לעסוק בתחום הזוגיות ובכלל בהאזנה לסיפורים, צרות ובעיות שזוגות עוברים, וכן בחיפוש אחר עצות נכונות ומתאימות לכל זוג שזה הקושי הגדול, קיימת תופעה שכיחה של פספוס והחמצה.כגון:מדוע מיהרנו להינשא, לא בדקנו מספיק,לא שמענו להורים וכ'ו.הכי מתסכל מדוע אנו צריכים להמשיך לחיות בצער וייסורים עם חיים אומללים בגלל הילדים או "המה יגידו"? הרגשת החמצה זו מכרסמת בתוכנו ואינה מאפשרת לנו להתמודד עם החיים וליהנות מהקיים. מקור הבעיה נעוץ בחסרון אמונה. מובן שלפני הנישואין יש חיוב לשאול ולערוך את כל הבדיקות מבחינת השתדלות בלבד, [בלי קמיעים ומקובלים].
אולם לאחר שנשאים והבעיות צפות,אין להתעסק ולשאול בענין הזיווג, כי בתחום ההשגחה אין שום טעויות- "זה התיקון ומכאן מתחילים להתמודד". יש לזכור שהבורא יתברך קובע את הזיווג כמובא בג' סוטה דף ב'- "שארבעים יום לפני יצירת הוולד הזיווג נקבע", ולא בני הזוג, הורים, שדכנים וכ'ו.
אנו מצווים רק על השתדלות בלבד ותו לא, ואין להתעסק בעניינים שלא תלויים בנו.כי בעצם זה שהתקיימה החתונה למרות כל המניעות, זה סימן מובהק שכך הכריזו בשמים. כי אם זה לא היה הזיווג, ה' ית' לא היה נותן לחתונה זו להתקיים, כפי שאנו עדים להמון מקרים שברגע האחרון הכל מתפוצץ ומתבטל. לכן אם מתעוררים קשיים ונסיונות לאחר הנישואין, זה רק מחזק את העובדה שכך ה' רצה. כי איך יתכן שה' עיוור את עיני השכל של האשה מלראות שהבעל הזה הוא ממש לא הסגנון שלה, ואיך ה' עיוור את עיני שכלו של הבעל מלהבחין שאין לו שום דבר משותף עם אשה זו. מכאן מוכח שרצון ה' ית' סיבב שיתחתנו באופן הזה ויתמודדו בדרך זו וכך יצליחו. כל הבלבולים והטעויות שגרמו לחתונה זו להתקיים, הם רק הוכחה חותכת שזה רצון השם.
יצוין- שע"פ קוטביות מבנה נפש האיש והאשה, אין שום זוג מתאים באופן טבעי, וגם לצדיקים גדולים בדורות קודמים היו להם קשיים ונסיונות עד שזכו לשלום ביתם. כך רצון ה' ית' שרק ע"י ויתורים והכלה ובשילוב בין ההפכים, נזכה לשלום. בדור הקודם נדיר היה לשמוע על גירושין, מדוע? כי זוג של דור הקודם נישאו מתוך כוונה אחת-יחד נתמודד, נסבול, נשמח ונמות. מחשבת אמונה ותמימות, העניקו להם רצון וכוח אדיר וזכו להתמודד ולעמוד בניסיונות. בימנו את התמימות והאמונה החליפו פספוס והחמצה.ע"פ האמונה אם את אמורה לקבל עזרה,תאמיני בלי הסברים ושכנועים,
שבת שלום ומבורך.
 

שבת שלום ומבורך
                                       לכל בית ישראל היקרים 
                              מעבדיכם ומוקירכם
   יעקב אליהו.         
                                    לשאלות ויעוץ
ניתן להתקשר:
                                              0543359848
       
                              מ 13.00 / 15.00
מ 20.00 /  23.00
         
                                            תודה ובהצלחה!!



הרב אליהו יעקב
054-335-9848.
הכוונה וגישור לפני ואחרי הנישואין וכן בחינוך ילדים.
ניתן להזמין שיעורים והרצאות בכל תחומי החיים.
וכן יעוץ מקצועי,יחודי ופרטני בכל נושא!!
נשמח לשמוע הערות,הארות
ושאלות .
ניתן לצפות בשיעורים ביוטיוב, מצוה רבה לפרסם, ברוכים תהיו!!

לע"נ כל נשמות ישראל,ובפרט מר"ן רבינו עובדיה יוסף בן גורג'יה, הרב יורם מיכאל אברג'ל, נג'י בן לולו, שלום בן משה, יצחק בן נעימה, אימי מורתי נגי'ה בת נעימה,
אבי מורי דניאל בן חתון,נגי' בן נעימה,
שרה בת נעימה, דוד בן גורג'יה,סבח בן סלימה, שמעון בן בדריה,אורן רפאל ג'מילי בן פרידה, דוד בן נזירה,מרים בת לונה ויקטוריה,יוסף חיים עודה בן מרים, פרחה סביחה בת טובה דעבול,אסנת בת ירדנה,טויה בת לולו,אברהם בן שמחה, אברהם פרחי בן אסתר,דוד אליהו פרץ בן חנה,דוד אשר בן נחמה, אלהם בת סוהם, נג'י בן נעימה, רוזה בת נעימה,חדר בן נעימה, מתוק בן נג'יה, נתן בן מזל תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים עם כל שאר נשמות ישראל אמן כן יהי רצון!!

למעוניינים:
להפיץ את העלון במקום מגורם מתבקשים להתקשר בפ'ל 0543359848,
תודה ותזכו למצוות!!

חדש חדש,ניתן לצפות בשיעוריו של הרב אליהו יעקב שליט"א ביוטיוב ולציין "שלום בית פנימי"!! כמו כן שיעורים בעץ חיים בפנימיות התורה!!

חדש חדש חדש 
הספר שלום בית פנימי שכולם ציפו לו, הסתיים וניתן לתרום להצלחה, לעילוי נשמת ועוד...
לבנק ירושלים סניף מודיעין עלית 036 מספר חשבון-360001234
אליהו יעקב,ברכה והצלחה!! 

logo בניית אתרים