בקשת התמיכה!!

כהמשך-
ציינו בעלון הקודם שקיים קושי רב,בעיקר לנשים לבקש תמיכה מבעליהן, מהסיבה-
שהן סבורות בטעות, שבני זוגם אמורים לדעת מעצמם מבלי שיבקשו מהם.
בעיקר שכך הן בנויות עם-
"בינה יתרה"-
לדעת דבר מתוך דבר, ומגישות את עזרתן ללא ציווי או בקשה מיוחדת מבן זוגם, וזה היפך הגברים שהם בנויים באופן-
 "שכלי",
שאם האשה זקוקה לעזרה, היא אמורה לבקש, ואם בכל זאת אינה מבקשת, הם מבינים שהיא מסתדרת נהדר.
יתרה מכך-
לפי דעתם הגשת עזרה מבלי שנתבקשו על כך, היא רק תפריע למהלך התקין של האשה, שהרי כך הם בנויים, היפך האשה כאמור!!

הכלל בזה-
"הביעי את רצונותייך"!!
 אל תהססי לומר לבעלך מה את רוצה-
בין שזה חופשה, בית חדש, ריהוט חדש, ביגוד, הנעלה, בילוי עמו ובעיקר יחס, הקשבה, הבנה, תמיכה רגשית וכ'ו!!

יתרה מזו-
אם תמתיני שיתעורר מעצמו לתת את תמיכתו, זה יהיה מאוחר מדי, וגם אם כן, את תתמלאי בתרעומות וכעסים עליו בעוצמה כזו, שכל מה שייתן ויעשה, זה לא ירצה אותך.!!
כי התגובות יהיו חריפות מתוך פגיעות רגשיות  מהעבר.
למעשה-
זה מה שקורה בדרך כלל אצל רוב הזוגות, כאשר הנשים מחכות לבעליהן שיתעוררו מעצמם, מתמלאות בכעסים ותרעומות,שכבר לא ניתן לפייסן, כאמור!!
השלב הבא הוא-

אופן הבקשה:

א. העיתוי, הגישה והנימה,[לא בצורה תובענית].

ב. לציין את הבקשה בקצרה, ללא נתינת הסברים מדוע את צריכה זאת.

ג. לציין את הבקשה מבלי לומר לו מתי,למה ואיך את רוצה שהוא יעשה זאת.

כמובן-
שכל נושא נידון לגופו,[בהמשך בס"ד נרחיב].

יסודות חשובים-
כאשר את מציבה לו-
א. זמן .
ב. מרחיבה בטעמים והסברים לסיבת הבקשה.
 ג. מציבה לו הוראות כיצד יבצע זאת.
הוא מרגיש שהוא-
נשלט על ידך, באופן טבעי הוא מתנגד ובחוכמה הוא מתחמק!!

לפיכך-
חשוב  שתהיה הבקשה,
בצורה-
קצרה ועניינית בלי הסברים מיותרים, או הוראות כיצד לבצע זאת, וע"י כך את נותנת לו הזדמנות נפלאה, להרגיש מוכשר וגאה לגרום לך אושר.
היפך מזה-
הוא מרגיש נשלט, חייב וגם אם הוא עושה, זה מתוך כפיה וחוסר ברירה כאמור.!!
נחזור להתחלה:

ניתן משל:
לחכות לגבר שיתעורר מעצמו,
זה דומה לכך-
שאת יושבת במסעדה לאכול, וכאשר מגיע המלצר ושואל-
"מה להגיש",
את עונה-
"תנחש", או
"אתה אמור לדעת".
כמו כן-
לתת הוראות לבעל כיצד למלא את בקשתך,
זה כמו לומר-
לטבח במסעדה, כיצד להכין לך את תפריט האוכל, איך לבשל, להכין וכ'ו..

   כיצד רוכשים דרכי בקשה:       

א'-
 להתאמן,להעריך, ולהיות מודעת לדברים הקטנים והפשוטים, שבן זוגך עושה כבר למענך, ולא להתייחס בזלזול,או כאל דבר המובן מאליו.
שלב  ב'-
לאחר מכן, כאשר הוא עושה- התייחסי אליו בהערכה הראויה-
תפרגני ותשבחי אותו יתר על המידה, כדי לעורר בו רצון להמשיך לתת ולגרום לך עונג, ולעת עתה ותרי על הציפייה שלך שהוא יציע את תמיכתו מבלי שניתבקש.!!

החשוב ביותר בשלב זה-
שלא לדרוש ממנו יותר ממה שהוא רגיל לתת בדרך כלל. התמקדי בבקשות שהוא רגיל ממילא לעשות.
העיקר-
בשלב זה, לאפשר לו לשמוע את בקשותייך שלא בנימת קול תובעני, אלא ברוך ועדינות.!!
 יש לזכור-
כאשר בן זוגך שומע את הנימה התובענית, תהיה בקשתך מנוסחת כאשר תהיה, הוא שומע דבר אחד בלבד,את-
 "הציווי והתביעה",
  שאין הוא מעניק לך די הצורך. זה גורם לו לחוש שאיננו נאהב ומוערך כראוי ונטייתו הטבעית כתוצאה מזאת, להעניק פחות עד המינימום, עד אשר תתחילי להעריך את מה שהוא עושה ממילא כאמור.!!

ועוד-
יתכן שהוא הותנה על ידייך,
[ואולי גם כן ע"י אמו בילדותו],
לסרב באופן אוטומטי לבקשות. ענין עמוק זה-
מצוי מאוד אצל הגברים לומר מיד-
"לא",
ולאחר מכן-
"מה את רוצה".
לפיכך-
הצעד הראשון, נועד להתנות אותו ולהרגילו מחדש להשיב בחיוב לבקשותייך.
כאשר-
הגבר נוכח בהדרגה לדעת שהוא זוכה בהערכה, ושאין מתייחסים אליו כאל דבר מובן מאליו, הוא יהיה מוכן להיענות לבקשות בכל עת שתהיה לו אפשרות להיענות להן, וכעבור זמן הוא יתחיל באופן אוטומטי להציע את תמיכתו.
ברם-
אין לצפות בשלב כה מוקדם שיתרחש דבר זה .!!

שלב שלישי,
כיצד מניעים גבר:

עיתוי מתאים:
יש לזכור לעיתוי חשיבות מכרעת. א. הישמרי מלבקש ממנו לעשות דבר מה, אשר ברור לך שהוא מתכוון לעשותו בזמן הקרוב.

ב. אם הוא שקוע בעניין מסוים, אל תצפי שיגיב בחיוב לבקשותייך, תמתיני לזמן רגוע יותר.
 ג. היציאה והכניסה לבית הם זמני לחץ, השתדלי לא לבקש בזמנים הללו,[טעות נפוצה].
 ד. לא לבקש בנוכחות אנשים זרים, אלא בצנעה.

שלב רביעי,
גישה לא תובענית:

יש לזכור-
"בקשה איננה תביעה".
תהיה הסיבה אשר תהיה, אם גישתך,
תהיה ממורמרת, צעקנית ותובענית, אפילו תנוסח במלים היפות ביותר, הוא ירגיש-
פגוע,נשלט וחוסר הערכה כלפי הדברים שהוא נוהג לעשות למענך וקרוב לוודאי שישיב את פניך ריקם.

שלב חמישי,
קיצור נמרץ:

הימנעי מהשמעת סיבות לכך שהוא חייב לעזור לך, אין צורך שתפעילי עליו אמצעי שכנוע. הסברים רבים להצדקת בקשתך, גורמים לו להרגיש-נשלט, מתומרן ולא חופשי להציע לך את תמיכתו ושאת מאוכזבת ממנו ואין לך אמון בו!!

מהדורה שלישית
בשלום בית:

תקשורת חלק לב'
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות!!

החלק הקשה ביותר לנשים בלימוד בקשה נכונה, זה בצורת הבקשה.
בבואכן לבקש תמיכה מהבעל, יהיה עליכן ללמוד את הגישה הנכונה והדרך הישרה שיש
לנהוג בה:
 א. להיות ישירות.
 ב. לקצר בדיבורים.
ג. להשתמש במשפטים של בקשה ולא ציווי.
כגון:
ב"אתה מוכן", ב"אתה רוצה", "האם תוכל", "האם אתה יכול וכ'ו", ומיד את הבקשה עצמה. רצוי להוסיף בסוף הבקשה-
"זה ישמח אותי", "יקל מעלי", "יעשה לי טוב וכ'ו".
חשוב לבקש-
ברוך, עדינות ולא בגישה תובענית.
כמו כן-לא לנקוט בגישה עקיפה וארוכה מדי.
אין צורך בנתינת הסברים וסיבות להצדקת בקשתך, אלא לבקש באופן ישיר.

נשאלת השאלה-
מדוע האשה חייבת לבקש תמיכה, בעוד שהיא רגילה לעשות בעבור הגבר מבלי שיבקש?
תשובה:
נשים בנויות בצורה רגשית, להרגיש ולדעת דבר מתוך דבר ולהגיש את עזרתן מבלי שנתבקשו במפורש.
לעומת זאת-
גברים בנויים בצורה שכלית שחייבים לבקש מהם ואפילו בעניינים פשוטים שמובנים מאליו. כמו כן-
גם בדברים שעושים מעצמם על מנת שימשיכו לתת ולהעניק, חייבים לתת להם פרגון והערכה על מעשיהם ובפרט בדברים שהם עושים ממילא, כי מבחינתם שום דבר לא מובן מאליו. לפיכך-
כאשר גבר מקבל הערכה מרובה ומרגיש שהאשה תומכת ואוהבת אותו כיאות, הוא יגלה באופן אוטומטי נכונות להציע את תמיכתו מבלי שיהיה צורך לבקש.
עניין זה שייך לשלב מאוחר יותר [ במאמר "איך מניעים גבר"], בשלב כה מוקדם עדיין אין מה לצפות.
שאלה נוספת-
מדוע האשה צריכה להעניק הערכה מרובה לבעל, בעוד שהיא עושה למענו המון מבלי לקבל ממנו תוספת הערכה?
סוד העניין-
חשוב לדעת שגבר בטבעו אנוכי יותר מהאשה וכדי להוציאו מאנוכיותו על מנת להעניק, זה רק לאחר שזוכה להערכה מרעיתו וככל שיקבל הערכה מרובה יותר, כך הוא יעניק יותר. מכיוון שהערכה מהווה בעבורו עוצמה, כח, עזר ומניע יותר ממנה.
לעומת זאת-
בעבורה ההענקה זה מקור שמחתה וגאוותה.
אולם-
 במידה והאשה עורכת השוואה בין נתינתה לנתינתו או שגורמים חיצוניים מתערבים לה בעניין זה, יהיה לה קשה להמשיך להעניק, ולהעריך את עזרתו ותמיכתו המעוטה [בעיה נפוצה].
לפיכך-
חייבים לזכור שגברים שונים מנשים בנקודה יסודית זו.
אם עדיין קשה לאשה להבין את השוני בין גברים לנשים,
עצתי-
שתתחיל להעניק פחות ולהעריך את תמיכתו יותר וכשיחוש יותר נאהב, שוב תזכה לתמיכה ולעזרה הראויה לה וודאי. זהירות-
לא לחדול כלל מלהעניק, אלא במידה שתוכלי בנקל להעריכו כיאות ללא עריכת השוואות כאמור.
קיימים סיבות וחסמים נוספים בתת מודע של נשים שלא לבקש את תמיכת הגבר באופן ישיר, אלא להתנהל סחור סחור!! נקדים:

א. האשה מעוניינת בקניות, במקום לבקש ישירות את המצרכים הנדרשים, מתלוננת על חוסר בבית.
מקרר ריק, אין מה לבשל, הילדים רעבים וכ'ו.

 ב. רוצה בגדים, הנעלה וכ'ו, במקום לבקש ישירות בגדים וכ'ו, מספרת לו שאין לה מה ללבוש, לנעול, הילדים הולכים לבה"ס בלי בגדים נאותים וכ'ו.
ג. במקום לומר לו שזקוקה לתמיכה, אוזן קשבת, הבנה וכ'ו, מספרת עד כמה שקשה לה בעבודה, בבית, עם הילדים ועוד דוגמאות בלי סוף... 
עומק העניין:
מפאת שנשים בנויות בצורה רגשית היפך הגברים שבנויים שכלי, לכן יותר חשוב לאשה שהבעל ירד לסוף דעתה יבין ויזדהה בכאבה ומצוקתה יותר מלספק לה את החוסר ושאר העניינים הגשמיים.
מובן-
 שגם הצרכים הגשמיים מהווים למקור סיפוק גדול בעבור האשה, אולם בלבד שזה לא ישמש כתחליף לצרכים הנפשיים והרגשיים שהיא זקוקה להם יותר מכל.
לפיכך,
ע"י עריכת סיבות והסברים, משתחררים תסכולים אלו ומיישבים את דעתה אף יותר ממילוי חסרונה הגשמי.
גברים שאינם מודעים לסוד יקר זה, לא די שאינם נותנים להן את התמיכה הראויה, אלא מפרשים את אותם הסברים והצדקות באופן מוטעה.
כמו- טענות, תרעומות וכ'ו, ומרגישים מותקפים ומואשמים במצבן העגום.
עצתי-
לנשים לקצר עד כמה שאפשר בהסברים וסיבות לצורך בקשתן, לגשת ישירות לענין ובנסיבות אחרות להיפתח רגשית ולבקש את תמיכת הגבר באופן ישיר ולא לערב את רגשותיהן בזמן בקשותיהן.
כמו כן-
עצתי לגברים להבין ולהכיל את נשותיהם בנסיבות הללו ולא להרגיש מואשמים כי זה לא קשור אליהם כלל ולהבין שזה צורך נפשי גבוה בעבורן להקשיב, להזדהות ולרדת לסוף דעתן על מנת להעניק להן את תמיכתן.
יתרה מכך-
מדוע נשים אינן מבקשות את תמיכתן באופן ישיר?
הן חושבות שאם ינהגו כך, עלולים הגברים לחשוב שהם עושים להן טובה ושהן זקוקות להם.
צדקתן, אכן כך הגברים חושבים.
עומק העניין-
נתינה, הענקה ומחווה של אהבה בעבור הגברים היא בבחינת עשית טובה,בפרט שכך חונכו בילדותם ע"י אימם.
כל גבר חושב כך, מפאת שבנוי באופיו באופן שכלי ובטבעו מרגיש שאכן הוא עושה טובה. היפך הנשים שבנויות לעשות את תפקידיהן ומטלותיהן כחובה ומרגישות שלמות, מסופקות ומאושרות בכך,בפרט שכך חונכו והותנו ע"י אימן בילדותן,
וזה סוד יקר.
ע"פ הקדמה יקרה זו מובן-
שאם גבר יחוש שבקשתך יוצאת ממקום שהוא חייב לתת, לבו נסגר באופן מידי ויעניק לך את המינימום על מנת לצאת ידי חובה בלבד, עד שיפסיק לחלוטין.
לכן עצתי שתתנהגי בחכמה ותעבירי לו הרגשה שהוא אכן עושה לך טובה [כמו אימו,ולא לפגוע בו ולומר לו חזור לאימך,כי זה גול עצמי,בעיה נפוצה],ובדרך זו תוציאי ממנו את המקסימום והמיטב ועלייך נאמר-

"חכמת נשים בנתה ביתה וכ'ו" !!

יתרה מזו-
גברים זקוקים יותר מכל- להרגשה שנשותיהן זקוקות ותלויות בהם, היפך הנשים שבטבען להסתמך ולהישען על גב בעליהן.
הרגשה זו מחזקת את גבריותם, ביטחונם ואת דימויים העצמי יותר מכל.
התוצאה-
כאשר גברים זוכים להרגשה נפלאה זו שנשותיהן זקוקות וצריכות אותם, כעת הם מוכנים להציע את תמיכתם מבלי שנתבקשו ולמסור נפש עליהן וכל זה תלוי בידכן,
היפך מזה-
"אבלת בידה תהרסנו" !!

סיבה עמוקה-
נוספת מדוע נשים מאריכות בהסברים לבקשתן:
קיים בהן פחד להידחות, לכן הן חושבות שאם  יבקשו באופן קצר וענייני, אזי הגברים לא ירדו לסוף דעתן וייווצר הרושם שהן סתם תובעניות ושאינן מסתפקות במועט.
לעומת זאת,
כאשר גבר שומע בקשה מבת זוגו,[ע"פ הכללים שציינו],הוא סמוך ובטוח שיש לה סיבות טובות לבקש.
לפיכך,
כאשר את עורכת סיבות רבות לבקשתך, הוא מרגיש שעליו למלא אחר פקודותייך וחש שלא נותרה לו ברירה לסרב.
כתוצאה מכך-
הוא מרגיש מתופעל ,מתומרן ומיד נחסם.
הסוד-
הניחי לו לחוש שמעניק לך מעצמו ומרצונו החופשי, כמחווה ומתנה, ואל תתייחסי לתמיכתו כאל דבר המובן מאליו.
במקרה ויהיה לו צורך בהסברים לבקשתך, הוא יבקש.
גם אם כן, נקודתי בלי אריכות,  אלא אם ביקש זאת,עוד נרחיב בס"ד בעניין עמוק וחשוב זה!!

שלום בית
מהדורה רביעית:

במשך שנים שזכיתי

בס"ד לעסוק בתחום הזוגיות ובכלל בהאזנה לסיפורים, צרות ובעיות שזוגות

עוברים וכן בחיפוש אחר עצות טובות ומתאימות לכל אחד ואחת,[שזה הקושי הגדול].קיימת תופעה כוללת של הרס וחורבן בעיקר בתחום שלום הבית.
אחד הניצחונות החזקות של היצר על מנת לגרום לחורבן ופירוד, מכניס לבני הזוג מחשבות של החמצה ופספוס.
כגון: מדוע מיהרנו להינשא, מדוע שמענו להורים, לשדכנים, חברים וכ'ו, ולא חשבנו היטב או בדקנו מספיק.
הכי מתסכל, מדוע אנו צריכים  לעבור את החיים בצער וייסורים עם הנישואין הללו כשאנו יכולים בנקל להצליח הרבה יותר לבד או בדרך חדשה כלשהיא.
ועוד,
לולא הילדים שבאמצע לא היינו נשארים עוד יום נוסף יחדיו בעד שום מחיר שבעולם. הרגשת פספוס

זו- אוכלת  ומכרסמת בתוכנו, מפילה לעצבות, ייאוש, שורפת כל חלקה טובה ואינה

מאפשרת לנו ליהנות ולהתמודד עם החיים.
מקור שורש בעיה זו נעוץ בחסרון הדעת.
מובא במסכת סוטה דף ב' שארבעים יום לפני יצירת הוולד מכריזים על זיווגו. בן פלוני לבת פלוני.
יוצא מכאן-
שהזיווג הוא כלל לא תלוי במעשינו ובבחירתנו, מכיוון שהוא מיועד לנו ע"פ שורש נשמתנו ומכריזים עליו ארבעים יום לפני יצירת הוולד כאמור.
גמרא זו מלמדת אותנו שיעור ראשון חשוב ויסודי בחיים, שאין שום פספוס וטעויות בענין הזיווג, השידוך והכל בהשגחתו ית' ואת השיעור הנ"ל היה מחובתנו לשנן לפני הנישואין.
לסיכום:
לפני הנישואין יש חיוב לשאול ולערוך את כל הבדיקות מבחינת השתדלות בלבד, [אסור לבדוק בשמות ובקמיעים למיניהם כי כיום אין מי שיודע].
אולם-
לאחר שנשאים ומתחילות לצוף הבעיות החוצה, אין להתעסק ולשאול  בענין הזיווג, כי בעניין ההשגחה אין שום טעויות, זה התיקון ומכאן מתחילים להתמודד.
מובן שחייבים ללכת ליעוץ זוגי, ואם לא קיבלנו הדרכה לפני, מוטב מאוחר מאשר בכלל. אולם-
 אין לאבד כוחות וליצור מריבות במי אשם או צודק ולבזבז את החיים בהרגשת-פספוס והחמצה, שזו הטעיית ורצון היצר בלבד.

האמונה הפשוטה-
ע"פ תורתנו הקדושה שהבורא ית' הוא שקובע את הזיווג ולא אנו ובוודאי לא השדכנים, חברים וכ'ו. יוצא-
שאנו מתעסקים ומאבדים כוחות על דבר שהוא כלל לא תלוי במעשינו בבחירתנו.
כמו כן-
יתכן שהזיווג השני והשלישי הוא הראשון כמובא ברבנו האריז"ל בשער הגילגולים הקדמה כ',לכן אין מה להתלונן ולהתעסק במחשבת החמצה,כי אם הגירושין לא היו צריכים להיות, הקב"ה לא היה מוציא זאת לפועל,מכאן שהכל תלוי בו ית' ואין לערער כמבואר היטב.
עוד יותר,
בעצם זה שהתקיימה החתונה למרות כל העיקובים והמניעות למיניהן, זה הוא סימן מובהק וברור שכך הכריזו בשמים.
כי אם זה לא היה הזיווג, ה' ית' לא היה נותן לחתונה זו להתקיים כפי שאנו עדים להרבה מקרים שברגע האחרון הכל התפוצץ והתבטל.
יתרה מכך-
אם מתעוררים קשיים לאחר הנישואין זה רק מחזק את העובדה שכך ה' רצה.
כי איך יתכן שה' עיוור את עיני השכל של האשה מלראות שבעל זה הוא ממש לא הסגנון שלה, ואיך ה' עיוור את עיני שכלו של הבעל מלהבחין שאין לו שום דבר משותף עם אשה זו.
אלא מכאן-
מוכח שרצון ה' ית' סיבב שיתחתנו באופן זה ויתמודדו בדרך זו וכך יצליחו.
לכן סידר הקב"ה את כל הסיבות וההפכים כנגד השכל וההיגיון כדי שיתחתנו.
כגון-
שבלבל את האשה  להסכים מהר או שהבעל ייכנע ללחץ של השדכנית וכ'ו.
הכלל בזה-
שכל הבלבולים והטעויות שגרמו לחתונה זו להתקיים, הם רק הוכחה חותכת לכך שזה רצון השם ובפרט שזה נגד השכל וההיגיון הפשוט.
חשוב לדעת-
שע"פ ההפכים  במבנה נפש גוף האיש והאשה, אין שום זוג בעולם שמתאים זה לזו.
גם לצדיקים גדולים בדורות קודמים, היו התמודדויות עד שזכו לשלום בית.
כי כך רצון ה' ית' שרק ע"י ויתורים, עבודה של הכנעה, הבנה ובשילוב בין ההפכים נזכה לחיבור הנפלא של-"איש ואשה זכו שכינה שורה בביתם".
בדור הקודם-
נדיר היה לשמוע ואפילו אחת ל 30 שנה על זוג שמתגרשים. מדוע?
כי זוג של דור הקודם נישאו מתוך מחשבה וכוונה אחת.
יחד נחייה, נסבול, נשמח ונמות.
מחשבות אלו מתוך אמונה ותמימות, העניקה להם את האושר ונתנה להם את הכוחות והכלים להתמודד ולעמוד בניסיונות.
לעומת זאת-
  בימנו את  התמימות והאמונה החליפה הרגשת פספוס ומתכננים את הגירושין לפני הנישואין,
הסכם ממון ביטוח לגירושין.

המשך יבוא בס"ד,עם דוגמאות ועצות מעשיות מהחיים,כיצד מניעים גבר!!



מהדורה חמישית
בשלום בית:

 תקשורת מ',
גברים בורחים למערותיהם ונשים צוללות במעיינותיהן:

כאשר גבר תקוע במערתו, נעשה חסר יכולת להעניק לאשה את היחס ותשומת הלב הראויה. מטבע הדברים האשה מתקשה לקבלו כפי שהנו באותן זמנים, מאחר שאין לה מושג באיזה מצבי לחץ הוא נתון.
כמו כן אינה מבינה את הצורך הרב שלו להסתגר בתוך מערתו. הבריחה למערה מאפשרת לו לעבד נתונים חדשים על בעיותיו, או סתם להתנתק ולהתעסק בשאר עניינים שאינם כשורים לענייני הבית, על מנת לאגור כוחות חדשים לפתור את בעיותיו ולא ישקוט עד שימצא.
אילו היה מסוגל לשוחח על בעיותיו עם רעייתו או לפחות להסביר שאינם קשורים אליה או לבית, היתה מגלה כלפיו יותר רחמים וחמלה,[זהירות-לא לדחקו לשוחח באותן זמנים].
מפאת והאשה אינה מודעת בעוצמת מצוקתו, היא מפרשת בטעות שזה קשור אליה, לכן מזניחה ואינה אוהבה.
נשים בדרך כלל אינן מודעות לדרכי התמודדותם של גברים בבעיות ולחצים, לכן הן מצפות מהגברים שיפתחו וידברו אודות בעיותיהם כדרך שהן רגילות בכך.
לפיכך, כאשר גבר תקוע במערתו, האשה חשה כלפיו תרעומות וכעסים, על שאינו משתפה כפי שהיא רגילה לעשות.
יתרה מכך-
היא אינה מבינה כיצד הוא מעדיף להיות עם חברים, משחקים, לצפות בתוכניות, ספורט וכ'ו, ומתעלם ממנה.
ציפייה מגבר הכלוא במערתו להיות בן רגע פתוח, משתף ומגיב כראוי, זה אינו מציאותי.
זה כמו לצפות מאשה שרגשותיה יהיו תמיד תחת שליטה, בתבונה והגיון.
כאשר נשים אינן מבינות את הצורך של הגברים ללכת למערותיהם עד למציאת פתרון לבעיותיהם, הן עלולות להיפגע ולדרוש עזרה ותמיכה בנימה וגישה תובענית וכעת הן חייבות להילחם על זכויותיהן-"עם הגברים הלא אכפתיים".
אם תדע ותפנים האשה סוד יקר זה, שדרך התמודדות הגבר היא שונה ממנה לחלוטין כלומר, אותו צורך עמוק שקיים בה לאוזן קשבת ותמיכה רגשית על מנת לשחרר לחצים, על אותו משקל גבר אינו מסוגל לדבר על בעיותיו, בפרט שמלחיצים ודוחקים אותו, אלא זקוק להיכנס למערתו ולהתנתק זמנית מבעיותיו ולחזור ביתר שאת עם כוחות חדשים, עם סיכויי הצלחה גדולים לפתרון.
עצתי-
כדי שהאשה תבין את הגבר בשעה שהוא מסתגר במערתו, תזכור שהתמודדות הגבר בלחצים ובעיות שונה ממנה ולא ביטוי רגשות שליליות כלפיה, אזי תוכל בנקל לשתף פעולה עמו, להניח לו לעת עתה ותשיג את מבוקשה לאחר זמן שישתף אותה בבעיותיו וכאביו, במקום להתעלם ממנה.
לעומת זאת-
אם הגברים היו מודעים אך במעט, עד כמה הם נעשים מרוחקים ומכאיבים לנשותיהן בשעה שפורשים למערותיהם, בוודאי שהיו חומלים ומרחמים עליהן, בפרט שהן חשות נטושות, מוזנחות ובלתי אהובות.
לכן על הגבר לזכור שהאשה רגשית ומפרשת את,בריחתו למערתו, כבריחה ממנה.
לכן עליו להתייחס בהבנה וכבוד לתגובותיה ורגשותיה, ויסביר לה שבריחתו אינה קשורה אליה כלל, וישתדל בזמן מועט לחזור אליה ולחיק המשפחה,
[כך אני נוהג].

בדרך כלל-
כאשר גבר שוהה במערתו, ההיגיון שלו אומר שרעייתו נעשית ביקורתית ותובענית יתר על המידה, רק משום שהוא עושה דבר מה שנחוץ והכרחי לו למציאת פתרון לבעיותיו, שלמעשה חלק מהבעיות קשורות לשניהם.
הוא חש פגוע מפאת שהיא מזלזלת בו וממעיטה את ערכו, בפרט כאשר הוא מחפש פתרונות לבעיותיהם.
לעומת זאת-
גברים אינם מודעים למהירות שבה הם עוברים ממצב של גברים חמים, רגישים ומבינים, לגברים מרוחקים, לא מגיבים ואינם אכפתיים.
בעיקר בשעה שהם נמצאים במערתם טרודים במציאת פתרון לבעייתם ואינם מודעים לאופן שבו נשותיהן מרגישות ביחס לאדישותם והזנחתם כלפיהן. להגברת שיתוף הפעולה בין בני הזוג, חייבים להבין זה את זו ולדעת לקבל את השוני הטבעי שקיים במין השני.
לדוגמא:
כאשר גבר מתעלם מאשתו, היא מקבלת זאת כפגיעה ועלבון אישי.
מצד שני, הידיעה  לאשה שזאת דרכו להתמודד עם בעיות ומצבי לחץ וזה כלל לא קשור אליה, עשויה לסייע לה רבות להבין אותו ולתת לו את הזמן הנדרש. לעומת זאת,
גבר חייב לדעת ולהבין, שדווקא בעתות מעין אלו, מתעורר בה צורך לפתוח ולדבר על רגשותיה, כי זה הזמן החשוב לה ביותר לקבל אוזן קשבת, הבנה, הזדהות בכאבה ותמיכה רגשית.
לכן בעתות הללו, הגבר אמור לגלות רגישות יתר להבין ולהכיר בזכותה לדבר כעת על תחושותיה ורגשותיה, בפרט שמרגישה כעת נטושה וחסרת אונים, בדיוק כפי שיש לו צורך לפרוש למערתו ולא לדבר.
ועוד, אם היא חשה שאין מתייחסים אליה בכבוד ולא מבינים את מצוקתה, יקשה עליה להשתחרר מהרגשת הכאב והעלבון.

לסיכום:
על מנת שבני הזוג יזכו לחיות יחדיו בהבנה ושלום, חייבים ללמוד את ההבדלים והשוני בניהם,לקבל ולכבד זה את זו בלי ביקורות והאשמות.
הגבר ילמד לכבד את הצורך של האשה לדבר ולהוציא את רגשותיה החיובים והשליליים בלי להרגיש מואשם, ללא הצעת פתרונות, אלא רק הבנה ותמיכה רגשית, כי רק זה יכול לשפר את הרגשתה, והאשה תלמד להוציא את רגשותיה בצורה מכובדת ללא אשמות, ותכבד את הדחף שלו לפרוש למערתו בעת הצורך, בלי להרגיש פגיעה או עלבון ממנו.
יתרה מכך,
כאשר האשה לחוצה, מתעורר בה צורך פנימי שאינו בשליטתה להוציא ולדבר על רגשותיה ובעיותיה, כי זו דרך הריפוי שלה. היא אינה מייחסת קדימה  משמעותית לבעיה כלשהי מבעיותיה.
למשל,
אם היא בלחץ, הרי שהיא נסערת ביחס לכל הבעיות, קטנות כגדולות.
כמו כן-
אינה מעוניינת בשלב זה לפתרון בעיותיה, אלא מרגישה הקלה בדרך של מתן ביטוי עצמי לרגשותיה, בדרך של קבלת יחס, הבנה והזדהות בכאבה.
ע"י כך משתחררת אט אט מלחציה.
לעומת זאת,
גבר שנתון בלחץ, נוטה להתמקד בבעיה אחת ולשכוח את כל האחרות, [ובכלל את כל העולם],היפך האשה שנוטה להרחיב את היריעה ולחבוק את הכל, עקב זאת היא מוכרעת תחת לחציה ובעיותיה.
לפיכך,
עצם הדיבורים על כל הבעיות האפשריות, מבלי להתמקד  בפתרונות, משפרים את הרגשתה.
במהלך תהליך תת הכרתי זה, היא בוחנת את רגשותיה ונעשית מודעת יותר לדברים שמטרידים אותה בעיקר, ולפתע היא מרגישה הקלה מלחציה.
ועוד-
נשים עשויות לדבר על בעיות העבר, ההווה והעתיד שאין להן פתרונות ואינן קשורות אליהן כלל על מנת לשפר את הרגשתן ולהקל מעליהן בעיות ולחצים. יתרה מזו-
ככל שתרבינה לדבר וללבן בעיות של אחרים, כך יוטב להן יותר.
לכן-
יש חשיבות רבה לגברים, לשמוע את כל השיחות הללו, למרות שזה נשמע להם שטותי, מאחר שלגביהן זה עומד ברומו של עולם, כי ע"י תהליך זה הן משתחררות מלחציהן.
בפן ההלכתי אין איסור לשמוע דיבורים אלו,[רק לא לקבל בלב] כי זה לתועלת וזה מנגנון שחרור הרגשי של האשה, שבת שלום ומבורך.



מהדורה שישית!
בשלום בית:

חשוב לדעת שמבנה נפש האשה בנוי באופן-

שכל הצלחתה ושמחתה שואבת מהכבוד והחשיבות שהבעל מעניק לה.
בעבורה לוותר על הערכה זו, כמו לוותר על חמצן הנשימה.
זה אינו בשליטתה כי כך

היא בנויה מראשיתה.
על אותו משקל

,מבנה נפש האיש בנוי- לקבל כבוד והערכה בפרט מהאשה.

בעבורו לוותר על זה, כמו לוותר על החיים.
זה אינו בשליטתו כי כך הוא בנוי. ישנם המון זוגות הטוענים שהם מאוד מוצלחים ומקובלים בחברה, רק שבבית חסר להם את הכבוד וההערכה הרצויה.
יש לזכור-
שלא ניתן לחיות בזוגיות ע"פ הכללים של-"אני בסדר תהיה גם את/ה", כמו שותפות.
הראיה שלפני הנישואין מסתדרים נפלא ולאחר הנישואין צפים כל הבעיות,[ואין להביא ראיה מאלו שחיים שלא ע"פ ההלכה], כי שם קיים  היצר של-"מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם".
כלומר עצם איסור הייחוד, הוא הדוחף לאיסור.
ההטעיה הגדולה-
שלפני הנישואין נדמה לבני הזוג שיש להם המון דברים משותפים, לכן הם משתכנעים להיכנס יחדיו למסגרת מחייבת.
אולם זמן קצר לאחר מכן מגלים  טעות נוראה זו שאין להם דבר אחד  משותף.
יש לדעת-
שאין שום זוג בעולם מששת ימי בראשית שמתאימים זה לזו. מאחר והאיש בנוי שכלי ושורשו מצד החסד, היפך האשה שבנויה רגשית ושורשה מצד הגבורה, אזי מצד הטבע אין דבר אחד משותף!!
לפיכך,
חובת בני הזוג ללמוד את מבנה נפש האיש והאישה על בוריו לפני הנישואין, על מנת להכיר ולדעת את השוני וההפכים בין האיש והאישה ולתת לכל אחד את המקום הראוי, כי בזה קיים סוד ההצלחה.
יתרה מזו,
ככל שיבינו ויפנימו את ההפכים הקיימים וישלימו זה עם זו ויתנו כל אחד את הכבוד והערכה הראויה, כך יגדלו סיכוייה ההצלחה ובהבטחה!!

כמו כן יש חשיבות רבה לבני הזוג לקבל זה מזו את- המקום ראשון, שזה צורך רב בעבורם להרגיש זה כלפי זו, לפני הכל ומעל הכל ועל כך נשען הבית. צורך נפשי זה עמוק ואינו בבחירתם.
עיקר כבודו והערכתו של הגבר להרגיש שהוא במקום הראשון עבור האשה-לפני העבודה, העיסוקים, ההורים שלה וכן הילדים המשותפים.
לפיכך-
כאשר האשה בתמימותה אינה מעבירה לו הרגשה נחוצה זו או פוגעת בו בנוכחות הילדים ומורידה את סמכותו, היא מיד מסרסת אותו וטוב לו מותו מחייו. כל שכן כאשר היא מגלה הערכה וחשיבות רבה לחברותיה, הוריה וכ'ו לפניו, בעיקר שהיא אומרת לו זאת בגלוי.
מיד בטחונו צונח הערכתו העצמית מתרסקת ומאבד אימון בעצמו.
כמו כן-
עיקר כבודה ואושרה של האשה, כאשר  מרגישה שהיא הדבר החשוב ביותר בעיני בעלה, אהובה מכל ולפני הכל.
אם הבעל לא יטיב להעניק לה הרגשה זו, ע"י דיבורי חיבה וחיזורים, לעולם לא יוכל  להרגיעה ולשמחה ותמיד יהיה לו מריבות עמה, כי בעבורה הרגשה זו עומדת ברומו של עולם.
כאשר האשה לא זוכה לקבל הרגשה זו, היא מתקוממת נגד הדברים החשובים לו.
כגון:
תפילה,לימוד תורה, זיכוי הרבים וכ'ו, כיון שאין לה את הכלים להכיל ולסבול מציאות זו שיש דבר חשוב לבעלה יותר ממנה. יתרה מכך-
ישנם מקרים רבים שבהם הבעל משתדל, עוזר, דואג וכ'ו, ועדיין האשה אינה מרוצה. מתלוננת, מאשימה ומתרעמת והוא לא מבין מה חסר לה ומדוע אין לה שום הערכה כלפיו, בפרט שהוא אכן ממלא את תפקידו כראוי.
סוד הענין-
זה לא משנה כמה הבעל נותן ומשקיע, אולם אם יעשה זאת כדי להפטר ולצאת ידי חובתו על מנת לחזור לעיסוקיו או מתוך פחד, כעס, ללא חשק וכ'ו, האשה מרגישה מיד, יורדת לה כל שמחתה ומתפרש לה שהיא לא במקום הראשון.
ועוד-
המשימות והמטלות של הבעל יתעצמו ואם עד כה היה יכול לרצותה בשעה אחת, כעת יצטרך שעות ואף ימים כדי לרצותה ולהחזיר לה שוב את האימון שהיא במקום הראשון. פעמים בשביל רגע שבו הבעל היה צריך לוותר בזמן מבחן ולעשות בשמחה,כעת עלול להפסיד את כל ההשקעות ולהיכנס למסע מסובך ומייגע של פיוסים ושכנועים ומה שיכל לתקן בזמן קצר יצטרך לעמול קשה כדי להחזיר שוב את האימון ואת שלום ביתו.
לסיכום:
חובת בני הזוג לתת מקום ראשון זה לזו ובזה ירבה השלום, שבת שלום ומבורך.




מהדורה שביעית
בשלום בית:

תקשורת  מה', נשים וגברים  מדברים  בשתי  שפות.

כאשר אנו נסערים וכעוסים, קשה לנו לתקשר בדרכי נעימות.
אנו נוטים בעתים הללו לאבד אמון וכבוד הדדי וכל שיחה תהפוך למריבה, כי בזמנים אלו אין לנו את הכלים והיכולות לתקשר בדרך רגועה
ונעימה.
הגברים נסערים ונהפכים לשיפוטיים ואכזריים ביחס לרגשות האשה, פוגעים ומתנהגים בזלזול.
והנשים מאבדות שליטה צועקות, צורחות ושוברות כל הבא ליד על מנת להרגיע את עצמן.
למרבה המזל קיימת דרך אחרת טובה, מועילה ומוצלחת יותר, שניתן בזמנים הללו להשתמש בה וכל שכן בזמנים רגועים יותר.
במקום שנחלוק את רגשותינו השליליים בגישה ובצורה מילולית עם בן/בת זוגנו בזמני מתח ומריבה, פשוט להעלות על הכתב את אותם רגשות. תועלת הכתיבה-
א. מאפשרת לנו להאזין לרגשותינו השליליים בשקט ורוגע ללא חשש שבן/ת זוגנו יפגע ב. אין את החשש להיפגע מזולתנו כתוצאה מהוצאת רגשות שליליים אלו ג. דרך ההבעה בכתב אודות רגשותינו והקשבה להם, אנו נעשים מרוכזים בעצמנו ובאופן פלאי וללא מודעות מתפנה מקום לרגשות חיוביים כלפי בן/בת זוגנו. כאשר גברים מעלים את רגשותיהם על גבי הכתב, נעשים רגשיים, אכפתיים, מבינים ומכבדים יותר.
לנשים זה מעורר בהן לתת אמון מחודש, להעריך ולקבל את הגבר כפי שהנו.
יתרה מכך,
העלאת רגשותינו השליליים על הכתב, הופכת אותנו להיות מודעים לעצמנו, שבזמני כעס אנו בלתי נאהבים ולא מסוגלים לאהוב. תחילת מודעות זו, תאפשר לנו בעתיד לשנות את גישתנו כלפי זולתנו ובפרט כלפי בן/בת זוגנו. ככל שנעלה רגשות שליליים על הכתב ולא נשליך על בן/ת זוגנו, אנו משתחררים מרגשות וכעסים שליליים ומרגשות אשם, ומתמלא לבנו באור חדש כלפי עצמנו וזולתנו.
ועוד-
מאחר והכתיבה תשחרר לנו את הרגשות השליליים, זה יהפוך אותנו למרוכזים יותר בדברים המהותיים והחשובים ביותר,וממילא נבוא לבן/בת זוגנו בדרך חיובית וטובה יותר, ולא בצורה שיפוטית  ומאשימה. בעקבות זאת ירבו סיכויינו לזכות ביחס של הבנה, הערכה וכבוד.
נקודה חשובה-
יתכן מאוד שלאחר העלאת רגשות שליליים על הכתב, לא נחוש עוד בצורך  לדבר בעניין אותם רגשות מפני שהשתחררנו מהם, ויתכן שנחוש רגשי אשם שיעוררו בנו דחף לעשות שינויים חיוביים או מעשה טוב עבור בן זוגנו. לכן חשוב שנהיה עקביים בכל התפתחות של מריבה, כי כאן אורב היצר, על מנת ללמוד כיצד לעצור בזמן ולהעלות את אותם רגשות שליליים על הכתב, במקום להטיח אותם על בן/בת זוגנו.
בין אם נעלה רגשות אלו כדי לשתף אחרים ברגשותינו ובין אם המטרה על מנת לשפר את הרגשותינו בלבד, עצם העלאת רגשות אלו על הכתב, מהווה מכשיר חיוני ויקר לשיפור מערכת היחסים ובפרט לשיפור הרגשתינו.
כמו כן-
אם נצליח להביע ולהוציא את אותם רגשות החוצה באמצעות שיחה חופשית עם בורא עולם ולשתף אותו במחשבותינו ורגשותינו העמוקים ללא שום חשש ופחד, שיחה זו תגרום לנו לחוש לפתע משוחררים מאותם רגשות שלילים ויתפנה לנו באופן מידי מקום למחשבות ורגשות חיוביים,ובנוסף זוכים להרגשת שמחה ואמונה- "שאין עוד מלבדו".
כמו כן,
מכתב הודאה לקב"ה והעלאת תחושותינו על הכתב בזמנים הללו, תשפר את הרגשתינו ונחוש לפתע משוחררים מאותם רגשות שליליים, ויתפנה באופן פלאי מקום מיוחד לרגשות חיוביים.
בין אם נכתוב את אותם רגשות ובין אם נוציא ונביע אותם ע"י דבורים, אנו גורמים להחלשת כח רגשות שליליים אלו ומאפשרים באופן מידי לרגשות חיוביים לשוב להופיע ולמלא את כל חלל לבנו, וזו כוחה של "ההתבודדות" כידוע.
יתרה מכך-
קיים בנו צורך עמוק וחזק לשתף אדם חיצון ברגשותינו העמוקים. לנשים בעיקר יש חשיבות אדירה לשתף גורם חיצון ברגשותיהן על מנת להרגיש שלמישהו אכפת מהן, מבין ומכבד אותן.
באותה מידה חשוב לגברים להרגיש שמעריכים ומקבלים אותם כפי שהם ונותנים בהם אמון.
הבעיה הגדולה-
במערכות היחסים מתעוררת כאשר האשה משתפת את בעלה ברגשותיה הסוערים וכתוצאה מכך מרגיש הגבר דחוי ושאינו נאהב.
מאחר שבטבעו לפרש את רגשותיה השליליים כביקורת, האשמות, תביעות ותרעומות כלפיו.
כתוצאה מכך הוא דוחה אותה ומתעלם ממנה ואזי היא מרגישה דחויה  ובלתי נאהבת.
יש לציין-
שהצלחתה של מערכת יחסים תלויה בשני גורמים:
א. ביכולתו של הגבר להקשיב בהבנה ובכבוד לרגשותיה של האשה מבלי להרגיש רגשי אשם ב. ביכולתה של האשה לשתף את בן זוגה ברגשותיה בצורה אוהבת ומכבדת ללא הטחת אשמה.
מאחר שאנו חסרים ולא ערוכים לתקשורת בריאה זו, זה הזמן לשחרר רגשות אלו ע"י כתיבה או שיחה עם גוף שלישי.
בטכניקת הכתיבה קיימים שלושה שלבים חשובים:
א. לכתוב את רגשי-הכעס, העצב, הפחד, החרטה והאהבה. ב. בסוף הכתיבה אנו מביעים את רצוננו ביחס לתגובת בן/בת זוגנו, כלומר איך רצוננו שיגיבו על מכתבנו ג. שיתוף בן/בת זוגנו בתוכן המכתב.
חשוב-
שטכניקת הכתיבה תהיה גמישה ביותר. כלומר, נוכל לבחור בתחילה להשתמש בשלב-א' ו ב' במטרה לשחרר רגשות שליליים ולהיות יותר ממוקדים בעיקר ולאחר שנרגיש מוכנים יותר, להשתמש בשלב השלישי, שהוא לשוחח פנים אל פנים עם בן/בת זוגנו, אולם בלי תרעומות והאשמות.
יש לזכור-
 שביצוע שלושת השלבים עשוי להיות חוויה מרפאת עבור שני בני הזוג. אבל אם שלושת השלבים אינם הולמים את המצב המסוים מפאת שאנו עדיין כועסים זה על זו, הצעד היעיל בשלב זה, כתיבת מכתב והוצאת רגשות החוצה בלבד.
דוגמא:
א. לפני הכתיבה יש למצוא פינה שקטה ורגועה שבה נוכל להתבודד באין מפריע ב. בכל מכתב לתת ביטוי לרגשות- הכעס, העצב, הפחד והחרטה ולבסוף לרגש האהבה.
מעלת הכתיבה מאפשרת לתת ביטוי מלא לכל רגשותינו, לקבלם ולהבינם. כתוצאה מהבנת רגשותינו נוכל לתקשר עם בן/בת זוגנו בהבנה, סבלנות, ואהבה ובצורה רגועה וממוקדת יותר בעיקר ולא בעניינים הטפלים.
נקודה חשובה-
על מנת שנוכל לגלות את הרגשות החיוביים שלנו, עלינו להרגיש תחילה את כל רגשותינו השליליים. אחרי שנצליח לתת ביטוי לארבע דרגות ריגוש אלו-כעס, עצב, פחד וחרטה, נוכל להרגיש במלואם את רגשותינו החיוביים  על מנת לתת להם ביטוי ומשמעות בחיינו.
מעלת הכתיבה-
מפחיתה באופן משמעותי את עוצמת רגשותינו השליליים ומאפשרת לנו לחוות את רגשותינו החיוביים, ומעודדת למי שמיועד לו המכתב להיות בעמדה של קבלה, הבנה ולא במצב של מגננה ומלחמה.
אופן הכתיבה:
א. הפנו את המכתב לבן/בת הזוג והעמידו פנים שהוא מקשיב לכם מתוך הבנה ואהבה.
ב. פתחו בהבעת רגשות-הכעס, העצב, הפחד והחרטה וסיימו בהבעת רגשי אהבה, כתבו את כל חמש דרגות הרגש באופן נפרד.
 ג. תארו כל רגש במשפטים אחדים, דברו במילים פשוטות.
 ד. בין קטע לקטע עשו הפסקה קטנה, המתינו להגחת הרגש הבא וכתבו אודותיו.
 ה. העלו את כל רגשותיכם השליליים ואל תפסיקו לכתוב עד שתגיעו לרגש חיובי ותהיו סבלנים, והמתינו לרגש האהבה שיופיע.
 ו. לאחר מכן חישבו על דברים שאתם זקוקים  ואוהבים וכתבו אותם.
 ז. בסוף כתבו באיזה אופן הייתם רוצים שבן/בת זוגכם יתייחסו ויגיבו למכתבכם.
הביטויים המשחררים ביותר הינם: אני "כועס/ת, עצוב/ה,  פוחד/ת, חושש/ת, מצטער/ת, מתחרט/ת, סולח/ת, מוחל/ת, מוותר/ת, רוצה, זקוק/ה, אוהב/ת".
כל ביטוי שיש בו כדי לסייע בידכם לתת ביטוי לרגשותיכם חשוב לכותבו, לאחר שהוא ישתחרר ישחרר אתכם ויועיל לשיפור הרגשתכם.
אם אתם מרגישים צורך, לא לחסוך בכתיבת רגשותיכם.
מכתב באופן קצר:
א. "אני כועס/ת על שאת/ה מאחר/ת, על כך שאת/ה לא מתייחס/ת אליי בכבוד, או כלל וכ'ו".
 ב. "אני עצוב/ה על שפגעת בי, על שאינך מתייחס אליי וכ'ו".
 ג. "אני חושש/ת שבכלל לא אכפת לך ממני, על שאנחנו הולכים ומתרחקים זה מזו".
 ד."אני מצטער/ת על עקשנותי ועל חוסר סלחנותי, על שדחיתי אותך וכמו כן מצטער/ת על כך שאני מאשימה אותך בכל בעיותינו".
 ה. "אני אוהב/ת אותך, אני סולח/ת על התנהגותך ואני יודע/ת שאת/ה אוהב/ת  אותי באמת".
"תודה על השתדלותך להבין, להכיל אותי ולהתנהג עמי במידת הסלחנות". "נוכחותך חסרה לי, מה דעתך לקבוע שעה לשוחח הערב או בכל מועד אחר קרוב כדי שאוכל לשתף אותך במה שאני עובר/ת ותודה מראש".
בסוף המכתב לרשום- "אני מצפה לשמוע ממך תודה לך על שכתבת לי על רגשותייך, אני מבין/ה שאני חסר/ה לך, בוא/י נקבע לנו זמן מיוחד להיות ביחד, הערב בין שמונה לתשע אוהב/ת".
מעלת שיתוף בן/בת
הזוג במכתב :
א. יוצרת בעבורנו הזדמנות חדשה לזכות מבן/ת זוגנו להבנה, הערכה ותמיכה שאנו זקוקים לה.
 ב. להעלות לידיעת בן/ת הזוג את הדברים החשובים לנו וזה מניע אותם כיצד להעניק לנו את התמיכה הנחוצה בדיוק.
 ג. מסייע לבני הזוג לחדש תקשורת בונה גם כאשר ההבנה קרסה והקשר נותק לחלוטין.
 ד. מלמד את בני הזוג כיצד להביע ולהעלות רגשות שליליים בצורה מכובדת.
 ה. מאפשר לנו לשמוע אותם בצורה בלתי מאיימת ומאשימה.
מספר טיפים לתקשורת בונה:
א. להשמיע לבן/ת הזוג את מה שהוא אוהב לשמוע ולא את מה שאני רוצה להשמיע.
 ב. לחשוב אם יש בזה תועלת ולומר במתק שפתיים, מבחינת-"סוף מעשה במחשבה תחילה".
 ג. לא לחזור על אותם דברים שוב ושוב.
 ד. להשתדל לא לראותו בשעת קלקלתו,להעלים עין,ולאחר זמן בקורת מחושבת.
 ה.יש לבקר ביחידות בלבד ובשקט.
ו. תכלול את עצמך בביקורת[אנחנו], לדבר בלשון רבים ולא בלשון נוכח.
 ז. הביקורת תהיה על פרט אחד בלבד ולא על כל החסרונות.
 ח. תגובה מתוך כעס מקורה ברגש פגוע ואין בה תועלת,לכן יש להמתין עד יעבור זעם.
ט. חשוב להתמקד בעתיד ורוד ולא להזכיר את העבר השחור,[בעיקר האשה].
 י. לדבר בכבוד ומתוך דאגה אמיתית כלפי השני ולא בביקורתיות ושפיטה.
 יא. יש להתחיל בטוב, המסר באמצע ולסיים בטוב.
 יב. יש להאיר ולא להעיר כגון: "אתה מסוגל, טוב, יכול, אני סומך עליך וכ'ו".
 יג. אין להשתמש במילה "למה",יש להחליפה ב"חבל".
יד.לא  להתנצח ולחפש מי אשם או צודק, אין בזה שום תועלת.
 טו. כשם שיש מצוה לומר דברים הנשמעים, כך יש מצוה רבה יותר, לא לומר דברים שאינם נשמעים,הכוונה מתקבלים.
טז. לנסות לרדת לסוף דעתו של בן הזוג בלי עצות ופתרונות,אלא הזדהות בכאבו בלבד.
נקודה חשובה-
הזדהות בכאבו של בן הזוג, אינה בהכרח  הוכחה שאנו מסכימים עימו,אלא מבינים אותו ומזדהים בכאבו בלבד.
לכן גם אם בן הזוג יפרש את זה כך,וישתמש בזה נגדנו, יש להסביר לו שאנו מזדהים בכאבו בלבד,אלא אם אנו מזדהים גם עם התנהגותו.
נקודה חשובה נוספת-
בשעה שבן הזוג מוציא כאבים שליליים ומטייח בנו אשמות,באופן אוטומט אנו עוברים לעמדת מגננה ומנסים להסביר לו באופן שכלי שאין לו מה לכעוס ולהתרגז,מאחר שהוא גרם
זאת לעצמו.
דבר זה עשוי להכעיס אותו אף יותר מהמצב שהוא נמצא בו וכך מתלקח וויקוח שמסתיים תמיד במריבה וכעס.
מפני שעם רגשות לא מתווכחים אלא מזדהים, וזו חוכמה נפלאה ואשרי הזוכה!! 
יז'.משפט כמו: "אני לא סומך או לא מאמין בך", גורם לנזק כמעט בלתי הפיך.
כי גם אם היה סיכוי שיעשה שינוי עבורנו, הפסדנו, הן בחינוך הילדים והן בזוגיות.
לכן-
יש להעמיד פנים שאנו מאמינים וסומכים ואפילו אם עדיין לא, ע"י כך נגרום לו/ה להתאמץ לא לאכזב אותנו בעתיד, שבת שלום ומבורך!!



מהדורה שמינית
בשלום בית:

תקשורת: בזמנים שאנו נסערים או כעוסים, קשה לשלוט ולתקשר בדרכי נועם. אנו נוטים בעתים הללו לאבד אמון וכבוד הדדי וכל שיחה תהפוך למריבה, כי מטבע הדברים אין לנו את הכלים והיכולות לתקשר בדרך רגועה ונעימה. הגברים נהפכים לשיפוטיים ואכזריים ביחס לרגשות האשה, מזלזלים ופוגעים בכל דרך אפשרית. לעומת זאת-הנשים מאבדות שליטה צועקות,צורחות ושוברות כל הבא ליד כדי להרגיע את עצמן. למרבה המזל קיימת דרך אחרת מועילה ומוצלחת יותר, שניתן בזמנים הללו להשתמש בה, כל שכן בזמנים רגועים יותר.במקום שנחלוק את רגשותינו בצורה שלילית ונחבוט בבן זוגנו באופן מילולי, פשוט להעלות על הכתב את אותם רגשות. תועלת הכתיבה:
א. מאפשרת לנו להאזין ולהתחבר לרגשותינו בשקט ורוגע ללא חשש שניפגע מהאחר.
 ב. אין את החשש לפגוע באחר כתוצאה מהוצאת רגשות שליליים.
 ג.באמצעות הכתיבה אנו משחררים רגשות שליליים ובאופן פלאי מתפנה מקום לרגשות חיוביים כלפי האחר.
 ד. אנו מצליחים להתרכז בעיקר ולא מתפזרים ועוסקים בטפל.
 ה.אנו נעשים רגשיים ומתחשבים יותר באחר..
ו. אנו מצליחים להבין יותר את האחר. גברים נהפכים לרגשיים,אכפתיים,מבינים ומכבדים יותר, ולנשים זה מעורר בהן לתת אמון מחודש, להעריך ולקבל את הגבר כפי שהנו. העלאת רגשותינו על הכתב, הופכת אותנו להיות מודעים לעצמנו- שבזמני כעס אנו בלתי נסבלים ולא מסוגלים לסבול את האחר. תחילת מודעות זו תאפשר לנו בעתיד לשנות את גישתנו כלפי הזולת ובפרט כלפי בן/בת זוגנו. ככל שנעלה רגשות שליליים על הכתב ולא נשליך על האחר, אנו משתחררים מרגשות וכעסים שליליים, ומתמלא לבנו באור חדש כלפי עצמנו והאחר. מאחר וקיים כח בכתיבה לשחרר רגשות שליליים, אנו נצליח להתרכז בעניינים המהותיים ולא ננהג בצורה שיפוטית ומאשימה. בעקבות זאת ירבו סיכויינו לזכות ליחס של הבנה, הערכה וכבוד הדדי.
יצוין- שלאחר העלאת רגשותינו על הכתב, יתכן שלא נחוש עוד בצורך  לשוחח אודות רגשות אלו מפני שהשתחררנו מהם, וזו עדות טובה שנגענו בכל נקודות הכאב שלנו. כמו כן- יתכן שנחוש רגשי אשם שיעוררו בנו דחף לעשות שינויים טובים עבור בן/ת זוגנו. לכן חשוב שנהיה עיקביים בכל התפתחות, שלא נקצין במידה טובה בצורה מופרזת ויראה מוזר בעיני האחר ובזמן ניסיון נמעד ונכשל שוב, כי כאן אורב היצר. לכן חשוב לשלוט ולעצור בזמן וויקוח ומריבה ולהעלות את רגשותינו על הכתב ולא להטיח אותם על בן/ת זוגנו. בין אם נעלה רגשות אלו על הכתב כדי לשתף אחרים ברגשותינו, ובין אם המטרה על מנת לשפר את הרגשותינו בלבד, עצם העלאת רגשות אלו על הכתב, מהווה מכשיר חיוני ויקר לשיפור מערכת היחסים ובעיקר לשיפור הרגשתינו.בין אם נכתוב את אותם רגשות ובין אם נשוחח עליהם עם אדם קרוב תומך, נגרום להחלשת כוחם ונאפשר לרגשות חיוביים להופיע ולמלא את חלל לבנו.
קיים בנו צורך חזק ועמוק לשתף אחרים ברגשותינו על מנת להשתחרר מהם ולקבל תמיכה רצויה. צורך הנשים לשתף גורם חיצון ברגשותיהן, כדי להרגיש שלמישהו אכפת ממה שעוברות, מבין ומכבד אותן. אולם צורך הגברים בשיתוף, על מנת להרגיש שמעריכים ומקבלים אותם כפי שהם ושסומכים עליהם. הקושי הרב בתקשורת הזוגית, כשהאישה משתפת את בעלה ברגשותיה הסוערים והוא מרגיש דחוי ומואשם במצבה, מאחר שבטבעו לפרש את תסכוליה כביקורות ותרעומות כלפיו. במצב זה הבעל נכנס למגננה ולמצוקה נפשית ויחפש כל דרך אפשרית לצאת ממצוקתו. לתומו הוא מציע לה עצות ופתרונות בטרם ישמע את טענותיה, במטרה לשחרר אותה ממצוקתה, שלמעשה מצוקתו כעת יותר קשה משלה. האשה לתומה נפגעת על עצם התייחסותו, וחשה שלא הבינה ומנסה לדחות אותה מעל פניו באמצעות פתרונות, אזי היא פוגעת בו ודוחה אותו על חוסר סבלנותו ותמיכתו.
עצתי לאשה-לעשות הכנה לבעל לפני שהיא משוחחת עימו, ולומר לו בפירוש לפני השיחה שיש לה מצוקות וקשיים, או חוויות שחשוב לה לשתפו, וחשוב לה שיאזין לה, יבין אותה ויזדהה בכאבה ללא עצות ופתרונות. יש לשננן לו שמצוקותיה אינן קשורים אליו, וחשוב לה בשלב זה לקבל תמיכה רגשית בלבד. רצוי שתעשה הפסקה מידי פעם ותודה לו על הקשבתו, כי גברים אינם מודעים לכוח ההקשבה, וכך תהפוך אותו למאזין טוב ותומך וודאי.
עצתי לאיש- לא לפרש את הוצאת תסכוליה כהאשמות וביקורות כלפיו, וגם כשהיא מאשימה אותו באופן ישיר במצוקותיה[כך רוב הנשים מתבטאות], כי אלו הוצאת תסכולים וכאבים זמניים ומשתנים ע"פ מצב רוחה, ואין לה כתובת אחרת שסומכת ובוטחת כמו בבן זוגה, אלא אם אבדה אמון בו, אזי תמצא כתובת אחרת וחבל.
יצוין-אמון שנפגע ניתן לשקם במהירות, באמצעות האזנה, הכלה ותמיכה רגשית כנה, בתפילה, סבלנות והתמדה, זוכים.
לעומת זאת- כאשר האיש משתף את האשה במה שעובר, במקום לתמוך בו ולעודדו, מבקרת ושופטת אותו, [כך רוב הנשים מתנהגות].היא חושבת לתומה שע"י תחקוריה ותשאוליה תצליח לחנך אותו ולהתאים אותו לשכל שלה, [כך רוב הנשים חושבות שהן אחראיות לחינוך בעליהם]. רצון האיש שהאשה תקבל אותו כפי שהנו ודווקא מנקודה חשובה זו יעשה שינויים על מנת לרצותה, אולם היא עושה לתומה בדיוק את ההיפך. לכן לא פלא שהבעל נפגע מעצם גישתה והאשה נחסמת ולא מבינה את המשגה שעשתה. האיש מעוניין שתסמוך ותתמוך בו ובכישוריו, והיא חושבת שבאמצעות הערותיה תטיב לו ותשפר אותו [טעות נפוצה].
עצתי לאיש-להזכיר לאשה לפני השיח שהוא זקוק לתמיכה בלי לנסות לתקנו או לשפרו.
עצתי לאשה-בזמן השיח לעודדו ולפרגן לו, ולהשאיר את הביקורת לזמן אחר כדי שלא יחסם וימצא כתובת אחרת שתומכת בו ומקבלת אותו כפי שהנו, וחבל.
נחזור- הצלחה של מערכת יחסים תלויה בשני גורמים:
א.ביכולתו של האיש להקשיב בהבנה והכלה לרגשותיה של האשה בלי להרגיש רגשי אשם.
 ב. ביכולת של האשה לשתף את בן זוגה ברגשותיה בצורה מכובדת ללא הטחת אשמה. מי שחסר עדיין ולא ערוך לתקשורת בריאה זו, זה הזמן לשחרר רגשות ותסכולים באמצעות כתיבה או שיחה עם גוף שלישי תומך.
בטכניקת הכתיבה קיימים שלושה שלבים חשובים:
א. לכתוב את רגשי הכעס, העצב, הפחד, החרטה והאהבה.
ב. בסוף הכתיבה להביע את רצוננו ביחס לתגובת בן/בת זוגנו, כלומר איך רצוננו שיגיבו על מכתבנו .
ג. שיתוף בן/ת זוגנו בתוכן המכתב. חשוב שטכניקת הכתיבה תהיה גמישה ביותר. כלומר- נוכל לבחור בתחילה להשתמש בכתיבה במטרה לשחרר רגשות שליליים ולהיות יותר ממוקדים בעיקר ולאחר שנרגיש מוכנים, נוכל לשתף את בן/ת זוגנו ולשוחח עימו, אבל בלי תרעומות והאשמות.ביצוע שלושת השלבים עשוי להיות חוויה מרפאת עבור שני בני הזוג. במידה ועדיין קיים מתח וכעס, הצעד היעיל בשלב זה, כתיבת מכתב והוצאת רגשות החוצה בלבד ללא שיתוף בן/ת הזוג. לפני הכתיבה יש למצוא פינה שקטה ורגועה שבה נוכל להתבודד באין מפריע.בכל מכתב יש לתת ביטוי לרגשות הכעס,העצב,הפחד,החרטה ולבסוף לרגש האהבה.
מעלת הכתיבה מאפשרת לתת ביטוי מלא לכל רגשותינו, לקבלם ולהבינם. כתוצאה מהבנת רגשותינו נוכל לתקשר עם בן/ת זוגנו בהבנה, סבלנות ואהבה ובצורה רגועה וממוקדת יותר בעיקר ולא בעניינים הטפלים. על מנת שנוכל לגלות את הרגשות החיוביים שלנו, עלינו להרגיש תחילה את כל רגשותינו השליליים. אחרי שנצליח לתת ביטוי לארבע דרגות ריגוש אלו של- הכעס, העצב, הפחד והחרטה, נוכל להרגיש את רגשותינו החיוביים ולתת להם ביטוי ומשמעות בחיינו. מעלת הכתיבה מפחיתה באופן משמעותי את עוצמת רגשותינו השליליים ומאפשרת לנו לחוות את רגשותינו החיוביים ומעודדת למי שמיועד לו המכתב להיות בעמדה של קבלה, הבנה וסלחנות, ולא מצב של מגננה ומלחמה.
אופן הכתיבה:
א. הפנו את המכתב לבן/ת הזוג והעמידו פנים שהוא מקשיב לכם מתוך הבנה וסלחנות.
 ב. פתחו בהבעת רגשות הכעס, העצב, הפחד והחרטה וסיימו בהבעת רגשי אהבה, כתבו את כל חמש דרגות הרגש באופן נפרד.
 ג. תארו כל רגש במשפטים אחדים, דברו במילים פשוטות.
 ד. בין קטע לקטע עשו הפסקה קטנה, המתינו להגחת הרגש הבא וכתבו אודותיו.
ה. העלו את כל רגשותיכם השליליים ואל תפסיקו לכתוב עד שתגיעו לרגש חיובי. תהיו סבלנים ותמתינו לרגש האהבה שיופיע.
 ו. לאחר מכן חישבו על דברים שאתם זקוקים  ואוהבים וכתבו אותם.
 ז. בסוף כתבו באיזה אופן הייתם רוצים שבן/ת הזוג יתייחסו ויגיבו למכתבכם.
הביטויים המשחררים ביותר הינם: אני "כועס/ת, עצוב/ה,  פוחד/ת, חושש/ת, מצטער/ת, מתחרט/ת, סולח/ת, מוחל/ת, מוותר/ת, רוצה, זקוק/ה, אוהב/ת". כל ביטוי שיש בו כדי לסייע בידכם לתת ביטוי לרגשותיכם חשוב לכותבו, לאחר שהוא ישתחרר ישחרר אתכם ויועיל לשיפור הרגשתכם. אם יש בכם צורך, לא לחסוך בכתיבת רגשותיכם. מכתב באופן קצר:
א. "אני כועס/ת על שאת/ה מאחר/ת, על כך שאת/ה לא מתייחס/ת אליי בכבוד, או כלל וכ'ו".
 ב. "אני עצוב/ה על שפגעת בי, על שאינך מתייחס אליי וכ'ו" .
ג. "אני חושש/ת שבכלל לא אכפת לך ממני, על שאנחנו הולכים ומתרחקים זה מזו" .
ד."אני מצטער/ת על עקשנותי ועל חוסר סלחנותי, על שדחיתי אותך וכמו כן מצטער/ת על כך שאני מאשימה אותך בכל בעיותינו".
 ה. "אני אוהב/ת אותך, אני סולח/ת על התנהגותך ואני יודע/ת שאת/ה אוהב/ת  אותי באמת". "תודה על השתדלותך להבין, להכיל אותי ולהתנהג עמי במידת הסלחנות". "נוכחותך חסרה לי, מה דעתך לקבוע שעה לשוחח הערב או בכל מועד אחר קרוב כדי שאוכל לשתף אותך במה שאני עובר/ת ותודה מראש".
בסוף המכתב לרשום- "אני מצפה לשמוע ממך תודה לך שכתבת לי על רגשותייך, אני מבין/ה שאני חסר/ה לך, בוא/י נקבע לנו זמן מיוחד להיות ביחד,הערב בין שמונה לתשע אוהב/ת".מעלת שיתוף בן/ת הזוג במכתב:
א.יוצרת עבורנו הזדמנות חדשה לזכות מבן/ת זוגנו להבנה ותמיכה טובה .
ב. ליידע את בן/ת הזוג בדברים החשובים לנו, ויניע אותו להעניק.
 ג.מסייע לבני הזוג לחדש תקשורת בונה גם כאשר הקשר נותק.
ד. מלמד את בני הזוג כיצד להביע ולהעלות רגשות שליליים בצורה מכובדת.
 ה. מאפשר לנו לשמוע את עצמנו באופן בלתי מאיים.
יצוין- שאם נוציא רגשות באמצעות שיחה פתוחה עם הקב"ה או ע"י כתיבה, ונצליח לשתף אותו במחשבותינו ללא שום חשש ופחד, שיחה זו תגרום לשחרור רגשות שלילים ויתפנה לנו באופן פלאי מקום לאמונה ולרגשות חיוביים, וזו היא כוחה של  התבודדות  כידוע.
שבת שלום ומבורך.



מהדורה תשיעית
בשלום בית:

סוד ההנעה הגברית:

לפני שמבקשים מבן הזוג תמיכה כל שהיא או שיעניק יותר מהרגלו, חייבים לתת לו עידוד והערכה מספקת על הדברים שהוא כבר עושה ממילא. באמצעות עידודך והערכתך ובלי לבקש או לצפות ממנו שיעשה מעבר לרגיל,הוא יחוש לא רק שהוא מוערך ורצוי, אלא שאת שמחה לקבלו כפי שהנו ללא רצון לשנותו ודווקא מנקודה חשובה זו, יעשה כל שביכולתו על מנת להוכיח לך את כישוריו ויכולתו להעניק לך את המיטב.
שלב ראשון זה יקר וחשוב על מנת להניע אותו לעשות דברים נוספים ולהציע את תמיכתו בלי שנתבקש, אולם בשלב זה עדיין מוקדם לכן אין מה לצפות.
אחד ההבדלים היסודיים בין האיש לאשה- האיש זקוק וחייב הערכה רבה על מעשיו גם בדברים שהוא עושה ממילא,מפני שהוא בנוי בטבעו ששום דבר לא מובן מאליו. לכן הוא רגיל לעשות מעט ולקבל הערכה מרובה, בעיקר שכך חונך והורגל בנערותו.
לעומת זאת האשה מורגלת בטבעה לעשות את תפקידה כחובה וכמובן מאליו ואין לה צורך בהערכה מרובה כמו האיש ודי לה במילה טובה ובהערכה מועטה, בעיקר שכך חונכה בילדותה.
יתרה מכך- כאשר הבעל מתרגל לשמוע את עידודך והערכתך על תקן קבוע בלי לבקש ממנו לעשות דברים מעבר להרגלו, הוא יחוש מוערך, נערץ ואהוב, ושאינו חייב להשתנות כדי לזכות באהבתך.
אולם דווקא באמצעות הערכה חשובה זו, יגלה נכונות לצאת מאנוכיותו לשנות הרגלים ולהרחיב את תחומי תמיכתו ואהבתו.
לאחר שהורגל בעידוד והערכה טובה, ניתן לנסות לבקש מעבר לרגיל. במידה והוא לא ערוך לכך, יש להתאזר בסבלנות ולחזור לעמדת תמיכה ופירגון,כי מבחינתו את עדיין נמצאת במבחן האהבה.
כמובן בלי לפגוע בו או להעביר לו בקורת על שהוא אינו ממלא את תפקידו כראוי ואפילו אם אכן כך.
הצעד השני לגרום לו להיווכח שגם אם הוא לא יענה לבקשתך, הוא עדיין ראוי וזכאי לאהבתך.
עומק העניין- כאשר הבעל יודע שיכול לסרב לדרישותייך ולא ייענש על כך, הוא ירגיש חופשי יותר להיענות לבקשתך מאשר לסרב, וזה היפך מהגיון האשה. טבעו של האיש להיענות לבקשות ובפרט של האשה, דווקא כאשר יש לו חופש בחירה ולא כשהוא כפוי לעשות. בנקודה זו תכונת הנשים בדרך כלל שונה.
טבע הנשים גם כשעושות את ממטלותיהן מתוך אילוץ, כפיה וחובה הן נהנות, ובעיקר שכך חונכו בביתן או גדלו עם הורים פרפקציוניסטים [דורשי שלמות]. כלומר- אף שעושות את תפקידיהן בעל כורכן, הן נהנות ומסופקות, למרות שיתכן שכלפי חוץ הן מתלוננות ומשדרות מרירות וקושי,ובפרט נשים בעלות אופי כפייתי.
אמנם וודאי הבעל צריך וחייב להכיר טובה לאשה,לפרגן ולהעריך את מעשיה ולתת לה מקום חשוב ומכובד.
מעשה- באחד שסיפר לי שהוא משתדל לחזר ולפרגן לבת זוגו, ובתמורה הוא מקבל דחיות ופגיעות שהוא-"שקרן והכל מהשפה לחוץ". יצוין-כאשר בן הזוג מפרגן ומביע דברי חיבה כמו-"אני אוהב אותך וכ'ו", בן זוגו יודע ומרגיש אם זה אמיתי או רק כדי לצאת ידי חובה. ציינו בעבר שיש לפרגן ולחזר ואפילו אם זה לא אמיתי,"ומתוך שלא לשמה בה לשמה". אולם  צריך לעבוד על נקודת האמת עם המון תפילות כדי להגיע ללשמה, אחרת זה ישמע מאוס בעיני השני.
לעומת זאת בן הזוג צריך ללמוד לקבל פירגונים ואפילו אם זה עדיין נשמע לו מזויף ולא אמיתי ולאפשר לו להגיע ללשמה, אחרת הוא יפסיד את המאמץ וההשתדלות של בן זוגו.
נחזור-על האשה לעודד את הבעל על מאמציו ולהכיל בצורה חיובית תשובות שליליות בלי להתרעם ולכעוס ותרוויח מ' דברים חשובים:
א. ככל שתצליח להשתחרר מהתפיסה שבן זוגה חייב למלאות אחר בקשותיה והבעל ירגיש בשחרור זה, הסיכוי להיענות לה
הוא רב מאשר לא.
ב. סירובו יעורר בו נקיפות מצפון ורגשי אשם שבפעם הבאה יהיה סיכוי רב שייעתר לבקשתה מאשר לסרב, ובלבד שתקבל
בחיוב את דחייתו.
טבע בני האדם לדון ולשפוט את הזולת ע"פ תחושות,שפת הגוף וקריאת מחשבות ונשים מומחיות בזה. דחף זה מושרש בטבעה ועשוי להיות טוב ומבורך,כדי להכיר טוב את בעלה וילדיה ולהגיש להם את התמיכה הראויה ואפילו בלי שנתבקשה.
אולם מאחר והיא מכירה את טבעו של בן זוגה עוד בטרם שמבקשת ממנו דבר מה, לכן כאשר מתעורר בה תחושה מוקדמת שהוא יסרב לה, היא אפילו לא תטרח לבקש. בנוסף היא תרגיש דחויה ובקשתה תהיה מלווה עם המון הצדקות והסברים כדי לא להידחות שנית. ברוב המקרים אין לגברים מושג מה מתרחש במוח האשה ולא מבינים את פשר התנהגותה. הם גם עשויים בטעות לפרש אותה מפאת ההסברים וההפצרות כאשה קשה ותובענית.
עצתי- לאשה להסיר את אותם חששות ופחדים ולא להתנהל על פיהם, למרות שהיא מודעת לסירובו, פשוט להתעלם ולבקש באופן ישיר. כי העיקר בשלב זה להתאמן בכל המצבים לבקש על מנת ללמוד לקבל את סירובו בהבנה.
עצתי- לאיש במידה והאשה מרבה בהסברים והצדקות לבקשות, ישאל אותה בעדינות האם יש לה פחדים וחששות ממנו וחובתו לתמוך בה בהתאם, עד שתרגיש שהשתחררה מפחדיה.
נזכרתי-בעבר רעייתי הייתה מאריכה בהסברים והצדקות לבקשותיה. שאלתי מדוע את לא ניגשת לעניין באופן ישיר? שתקה ולא ענתה. שאלתי-האם יש לך פחד ממני? ענתה כן, יש לי פחד להידחות. התנצלתי על כך שגרמתי לה להגיע למצב עגום זה, [כי וודאי יש לי חלק נכבד בחששותיה] וביקשתי ממנה שמהיום תבקש כל דבר באופן ענייני וקצר, כי אני סומך עליה בכל העניינים ואשתדל בס"ד למלאת אחר בקשותיה.
במידה וקיימים פחדים והסתייגויות לאשה מהבעל, חשוב שבזמן אחר לשוחח עימו על אותם חששות ופחדים, מפאת שגבר אינו מומחה לנחש את מה שמתרחש בנפש האשה ולא לפרשו ע"פ תחושות, בעיקר שלא תמיד האשה צודקת בקריאת מחשבותיו.
כדי להניע את בן זוגך שבפעמים הבאות יעשה מרצון את מבוקשך, עלייך קודם להוכיח לעצמך וגם לו, שאת מאמינה בו ואין לך כל חשש להידחות, כך הוא ישתכנע שאינו צריך לחשוש לסירובו ויהיה משוחרר יותר להיענות לך.
בשלב ראשון תשתדלי להתאמן בבקשת דברים שממילא הוא עושה למענך ולא בדברים קריטיים שחשובים לך, כדי שתהיי ערוכה לקבל את דחייתו בהבנה, ולאחר סירובו תתנהגי בצורה שתעיד על כך שאין לך שום פסול לסירובו.
זהירות- לא לבקש בעתים שהוא טרוד, עסוק או בזמן כניסתו ויציאתו מהבית, כי מטבע הדברים יקשה עליו בזמנים הללו להושיט את עזרתו להעניק לך את התמיכה הרצויה.
מערכת יחסים בריאה,זו מערכת שיש בה רשות לשני בני הזוג לבקש את מה שהם חפצים, ולשניהם יש את הזכות לסרב לבקשת בן הזוג אם הם בוחרים בכך, כעת איני מדבר בעניין ההלכתי.
לכן כאשר את מבקשת תמיכה ואינך פוסלת אותו מפאת סירובו, הוא יציין זאת למעלתך ויזכור זאת לזכותך כדי שבפעמים הבאות יגלה רצון ונכונות רבה יותר לעזור ולתמוך מאשר לברוח ולהתחמק.
יצוין- שגבר בנוי באופן שכלי ושיטחי, לכן אם החלטת מתוך ייאוש או מכל סיבה אחרת לוותר על הצרכים הנפשיים והרגשיים שלך ולהקריבם למענו על גבי המזבח ואינך טורחת לבקש ממנו מאומה, לא יהיה לו שום מושג מה רבות פעמים שבהן היית צריכה וזקוקה לו ביותר והתמודדת לבד, למרות שבעבר שבעת ממנו המון מרורים, דחיות וסירובים רבים.
לכן חשוב שתבקשי ממנו את כל צרכייך בצורה הפתוחה ביותר, כי גברים אינם מבינים רמזים ופעמים גם נוח להם להתחמק מחסרון הבנה. אולם יש לבקש ע"פ הגישה והתנאים שציינו בתחילת המאמר ואפילו אם ידוע לך שתקבלי דחייה וסירוב, משום שזה יזדכה לזכותך כאמור.
לכן כאשר תתאמני ותתרגלי לבקש ממנו ברוך ועדינות ולא בצורה כעסנית וטובענית ותקבלי את סירובו בחן וחיוב, יעשה בעלך כל שביכולתו כדי להפוך אותך למאושרת עלי האדמה ובהבטחה. מעשה-באשה שביקשה שאפציר בבעלה שיגיע לשיעוריי. שאלתי מדוע את לא מבקשת ממנו? ענתה- "אני מעדיפה שהרב יבקש, כי יש לי פחד". כששאלתיו מדוע כבודו לא מגיע לשיעוריי? ענה-"אין לי בעיות בזוגיות כי זכיתי לאשה שעושה את רצוני ואין לה שום דרישות מיוחדות". שאלתי-האם היא גם מאושרת? ענה- "זו בדיוק הבעיה, איני מבין מדוע היא ממורמרת ואינה שמחה, וגם כשאני שואלה- עונה שהכל טוב, הכל בסדר ואיני מבין מדוע היא סובלת".
לפנינו מקרה נפוץ על אשה שמתוך פחד וחוסר ברירה וויתרה על האני שלה למען הבעל רק כדי לרצותו. מקרה זה הוא לא יחידי, כי יש לי המון מקרים על זוגות ובעיקר על נשים שוויתרו על חייהם למען ריווחת השני, עד שהגיעו למצב של אפתיות [מחיקת רגשות],ממורמרות, דיכאוניות ומטופלות בכדורים.
יצוין-במידה וההקרבה היא ממקום חיובי וטוב והאדם שלם במעשיו, זה מצוין ותבוא עליו הברכה. כי ישנם מקרים על זוגות שוויתרו למען השני והם שלמים ומאושרים ולא מרגישים שום חיסרון, אלא גאים שהצילו את ביתם וזכו לדורות ישרים מבורכים.
מעשה-באחד ששאל אותי- "האם הוא גבר או אשה". עניתי- עד כמה שידוע לי גבר, אבל מה כוונתך? ענה- "שהוא המפרנס היחידי וכל עול הבית עליו, כולל בישולים ניקיונות טיפול בילדים וכ'ו". שאלתי מה רעייתך עושה? ענה-"נותנת הוראות".שאלתי-כמה זמן אתה נשוי? "שלוש שנים".אם כן מדוע התעוררת היום?
סיפר שאימו התארחה בביתם למספר ימים וראתה את המחזה וכעסה מאוד עליו ושאלה אותו- "האם אתה הגבר או האשה"? שאלתי- האם לפני שהאמא העירה הרגשת שלם במעשיך? ענה- "וודאי שלם ומאושר".
אמרתי לו זה הכי טוב עבורך ועבור רעייתך ואל תשמע לשום אדם ובפרט לא לאימך.
ציינו בעלונים הקודמים שחשוב לדעת לתת עצות מתאימות לבני הזוג. כלומר לא די בעצות נכונות, אלא יש חובה להכיר את הנפשות הפועלות מקרוב ולתת להם עצות שמתאימות להם ולא מה שמתאים לנו.
הכלל בזה- זוג חכם מציעים לו עצה חכמה וזוג טיפש נותנים להם עצה טיפשית. לא שחלילה יש זוג חכם או טיפש, אלא כפי שציינתי, יש לתת עצה מתאימה ע"פ מצבם הנפשי, הרגשי והגשמי, ההשקפה ורמת ההשכלה. לכן חובה להכיר היטב את הנפשות מקרוב,וצריך סיעתא דשמיא מיוחדת ולא די ברקע מקצועי ותעודות.
יש לי המון סיפורים על זוגות שנפלו בין כסאות המגשרים ועם כל הצער והכאב לא זכו למענה הנכון, מפאת שקבלו עצות טובות, אך לא מתאימות ובכך החריבו להם את ביתם.
יתכן שעצה מסוימת חוללה נפלאות לזוג מסוים ואותה עצה לזוג אחר עם אותה בעיה, להרס וחורבן הבית.
מכאן מודעה רבה להורים ולבני המשפחה, לא להשיא שום עצה לזוג, בעיקר שכיום בעוונות הרבים, ההורים הם המחתנים והם המגרשים,
שבת שלום ומבורך.


מהדורה עשירית
בשלום בית: 

מסופר על זוג שהבעל נכנס למערתו ומתעלם מאשתו בעתות שהייתה זקוקה לעזרתו בבית ובזמנים שזעקה ליחס התעניינות וכ'ו. לאחר ששוחחה עימו מספר פעמים והוא המשיך במעשיו האנוכיים להתעלם וכ'ו, החליטה ללמוד העצמה.
אולם שם לימדו אותה להתנהג עימו באופן שקשה להשגה בכל מה שמשתמע מכך. אמנם השיטה הצליחה כי לאחר שהבעל הבחין שהיא כבר לא רודפת אחריו ואינה מתעניינת בו, הוא קם לתחייה. אולם מאחר וטבע האשה להקצין כל דבר, החליטה להתנקם בו על הזנחה של חוסר יחס וכ'ו, וכעת התהפכו היוצרות. הוא רודף אחריה והיא לא מוכנה לסלוח לו על כל תקופת ההזנחה עד שהבית עלה על שירטון וברגע האחרון החליטו להגיע אליי להצלה לפני פירוק.
ציינו בעבר כאשר הבעל מבלה במערתו והאשה רודפת אחריו הוא נכנס למערה חשוכה יותר, אולם אם היא מחליטה להרפות ממנו ולתת לו את הזמן הנדרש ולשדר לו רוגע ושהיא מסתדרת נפלא בלעדיו, הוא נכנס לסוג של פחד והרגשת נטישה ואזי משנה גישה ומתחיל להתעניין ולנסות לפצות על תקופת ההזנחה.
למעשה זה הזמן המתאים ביותר לאשה להסביר לו את המצוקות שלה מפאת הזנחתו, כי כעת הוא פתוח לקבל ולעשות שינויים למענה ולא לנסות לחנכו או לנקום בו, כי הוא עלול להתהפך שוב לצד השני כפי המעשה שציינו.
ציינו בעבר את משמעות המערה והצורך הנפשי הרב שיש לגברים לבלות במערתם מכל מיני סיבות, אך אם הבריחה למערתם דווקא בזמנים שהאשה זועקת לעזרה בבית, לילדים וכ'ו או דווקא בעתים שהאשה זקוקה ליחס, הקשבה, התעניינות וכ'ו,זה מעיד על חוסר רגישות מצידם. לכן על הזוג לטפל במצב ובעיקר הגברים ולא להזניח,כי זו פצצה מתקתקת עד שהאשה מתמלאת ומתהפכת ולא מוכנה לסלוח ויש לי המון סיפורים מזה.
נציין בכללות מתי זמני הבריחה למערה בריאה לגברים:א.לאחר מצות שלום הבית [כמובן שסיפק כראוי את צורכי האשה והארכנו בעבר בנקודה חשובה זו] ב. בשובם לבית,[לפחות חצי שעה, כי לוקח להם זמן לנחות וזה היפך טבע האשה שבשובה לבית היא מיד חוגרת מדי ב' ומתפקדת בשלמות ללא עיקובים]. הצעתי לנשים להכין להם ארוחה חמה, כדי שמיד בשובם יירגעו ולא יצטרכו לשהות במערה

לזמן ארוך  ג.כשיש להם בעיות שאינם פתורות או טרודים בלימודם וכ'ו. אך חובת הגברים להתחשב באשה ולא להיכנס למערתם בזמני לחץ בבית ובעיקר כאשר היא זקוקה לעזרתם. כמו כן עליהם לבחון את עצמם האם הכניסה למערה היא מתוך הכרח מיוחד או מתוך אנוכיות והתעלמות [ופעמים מלווה בפרצופים] מצורכי הבית והצרכים הרגשיים של האשה ולטפל בעניין באופן דחוף ולא להזניח כאמור.
נחזור- גברים טוענים שהם מוצלחים ומוערכים בכולל, בעבודה,בחברה וכ'ו,אך בבית חסר להם את הכבוד וההערכה הראויה. יצוין שעיקר המבחן האמיתי הוא בבית כי האשה לא יודעת לשקר. לכן רק אם מגיע לך הערכה מיוחדת תקבל, אחרת תקבל בראש. במידה והאיש מקבל הערכה מרובה בחוץ, לא בהכרח שמגיע לו אותה הערכה, אולם ההערכה מרעייתו היא אמיתית ושווה כל מאמץ לזכות להערכה זו ולא להשתכנע בדמיונות כוזבים.
נזכרתי שבעבר המתנתי בתור בצרכנייה ושמעתי אשה שאומרת לרעותה-"כפרה על בעלי אין כמוהו בעולם". זרקת את המצרכים ורצתי לבית מתנשף ושאלתי את רעייתי-"מדוע את לא אומרת לי אין כמוך בעולם"? שאלה- "הכל בסדר איתך"? "כן תעני לי על השאלה"? "היכן המצרכים"? "אספר לך תעני"? "אני חושבת שאתה עדיין רחוק מהתואר הזה". "תודה רבה לך, כעת אני יודע את המקום האמיתי שלי". זה אולי נשמע מצחיק, אולם האשה היא מתנה נפלאה בין היתר לומר לנו את האמת כדי שנשפר את אורחתנו.
בדור אחד קודם, בני הזוג תקשרו באמצעות תחושות ורמזים בלבד, כי היו חדורי אמונה ובעלי ענווה לעשות את רצון השני ללא שום ציפייה, אלא מתוך אמון ושמחה.דורנו הוא דור חיצון לכן אבדנו את התמימות וכמעט כל הריבים סביב מלחמת האגו, הכבוד והניצחון. אולם ישנו צורך אחד חשוב שמשותף לשני בני הזוג, להרגיש במקום הראשון בעיני השני, לפני הכל ומעל הכל וזה הבסיס של הבית וצורך נפשי עמוק שאינו בבחירתם.
עיקר כבוד האיש לחוש שהוא במקום הראשון עבור האשה לפני העיסוקים שלה, המשפחה, הילדים וכ'ו. במידה והיא לא מצליחה להעביר לו הרגשה נחוצה זו, או חלילה פוגעת בו בנוכחות ילדיה וכ'ו ומורידה את סמכותו, טוב לו מותו מחייו. כמו כן במידה והאיש אינו מעביר לאשה את הכבוד וההערכה הראויה ובעיקר בנוכחות הילדים, משפחה וכ'ו, כל שכן אם הוא מגלה הערכה מרובה לילדיו הוריו וכ'ו, טוב לה מותה מחייה. עבורה הרגשה זו עומדת ברומו של עולם וכשאינה זוכה לה,היא עשויה להתהפך עליו ולהתנגד לדברים החשובים לו ביותר כגון:תפילה,לימוד תורה, זיכוי הרבים וכ'ו. מאחר שאין לה את הכוחות להכיל ולסבול מציאות  שיש דבר חשוב לבעל יותר ממנה, היא מאבדת את האיזון הנפשי.
כמו כן-במידה והבעל משתדל, עוזר ודואג לצורכי הבית וכ'ו, והאשה אינה רגועה, מתלוננת, כועסת ורוטנת, ידע שמסתתר מאחרי התרעומות- חוסר פיוס, חיזור והתעניינות בה, לכן היא מלבישה את כאבה וצערה בעניינים חיצוניים, [בנוסף אם מצות שלום הבית אינה כתיקונה]. הכלל הוא- לא משנה כמה הבעל נותן ומשקיע בבית, אולם אם הוא מתייחס לאשה באופן שטחי וחיצון ועושה את מטלותיו כדי להיפטר ולצאת ידי חובה ולא ירד לסוף דעתה שהיא זקוקה לפיוס, יחס, התעניינות וכ'ו, [כמות היחס משתנה מאשה לרעותה] הכעס והחוסר שלווה שלה רק יתגברו ויתעצמו. מגיעים אליי זוגות ובעיקר גברים שבורים ורצוצים שטוענים שעושים הכל למען האשה ולא מצליחים לרצותה ולאחר שלומדים את סוד הפיוס והריצוי כל הבית משתנה בזמן קצר מקצה לקצה.
מעשה בחסיד שהתלונן על אשתו שהיא כפיות טובה.
"אני לא מחסיר לה מאומה היא גם יכולה להעיד, כל מה שמבקשת מקבלת אולם לצערי אין לה שום הערכה כלפיי, כועסת ואינה מרוצה". מה יש לך לומר? "יש לי הכל אבל אין לי בעל". מה פירוש? "הוא דואג ולא מחסיר, אולם עיקר הקשר ביננו הוא רק התנהלותי". "כל בעיה פותר בכסף ואין שום שיחה והתעניינות בי, אלא הכל סביב הבית והילדים, נמאס לי ולא מוכנה לחיות עימו יום נוסף".
לפנינו מקרה נפוץ על זוג שהקשר ביניהם הוא חיצון ואין שום חיבור אמיתי. האיש בדרך כלל שכלי ביחס לאשה, לכן בטבעו להתעניין ולהשפיע באופן גשמי כי כך הוא בנוי. אולם האישה ע"פ טבעה זועקת ליחס, חום ואהבה,כי כך היא  בנויה. לא פלא שהבעל מתלונן על כפיות טובה כי הוא חש שנותן ומשקיע ומקבל רק תלונות ותרעומות. לעומת זאת האשה אינה מפויסת, עצבנית וכועסת כי לא קבלה את מה שחסר לה בעיקר.
מובן שמגיע הערכה והכרת הטוב לבעל על עצם השתדלותו לספק את צורכי ביתו, למרות שעיקר היחס עדיין חסר לאשה, כי אחרת הוא יתייאש וגם את צרכים הגשמיים הוא לא יספק. כאן נכנס התפקיד החשוב של האשה לשוחח עם הבעל ולעוררו לצרכים הרגשיים שלה. כמו קבלת יחס, התעניינות,חיזורים וכ'ו, כי גברים סובלים מנכות רגשית,[אין להביא ראיה מימי החיזורים כי זה היה חיצון]. ישנו נשק סודי שיש לאשה ואין לאיש- "הרגש", כלומר לדבר עימו ברוך ורגש ולא בכוחניות. אם ברצונך להצליח בזוגיות ולקבל את התואר-"חכמות נשים בנתה ביתה", תשתמשי בנשק זה לפתוח את ליבו וכך תעזרי לו להתגבר על פחדיו וחסימותיו. הריני עד על מקרים מאוד קשים שלא היה שום תקנה לזוג וכאשר האשה התעלתה על עצמה והחליטה להשתמש ברגש על מנת לעזור לבן זוגה והפכה אותו תוך זמן קצר לבריה חדשה וזכתה לבעל חדש. משפטים כמו:"אני זקוקה לך", "אתה חסר לי", "אתה יקר לי","אין עליך בעולם וכ'ו", מחוללים בנפשו מהפך רגשי ומחזק את בטחונו כדי להעניק לאשה את המיטב וזה בדוק.
אולם חשוב שתפעלי מתוך גדלות ושמחה ולא מתוך פחד וחוסר ברירה, על מנת שיפעל בו ויעשה מהפכה עבורך. אם יש לך חסימות ואת לא מסוגלת, איני שולל שתפני להעצמה אישית ותדגישי שאת מעוניינת לקבל-"העצמה אישית על מנת להעצים את בעלך". בשלב ראשון יש להתכונן למצבים של תגובה קרה מצידו
מהסיבות הנ"ל:
א.הוא לא רגיל בגישה זו ב.אופי קר או חסימות רגשיות ג. פגוע ומיואש ואינו מאמין שתתמידי ד. משפטים אלו חדשים עבורו ה. כדי לבחון אם זה אמיתי ויציב או מקרה חד פעמי חולף ו. כדי לשמוע ממך שוב על מנת להאמין לך ופעמים כל הסיבות הנ"ל.בדרך כלל גברים שמחים ונהנים מעצם המשפטים שיוצאים ממך, מפני שזה מחזיר להם את ההערכה והבטחון העצמי ומחולל בנפשם פלאים ואפילו אם זה עדיין לא אמיתי מצידך. לכן ישנה חשיבות רבה להתמיד ולהשתמש בנשק זה, על מנת לחזק את בטחונו ולפתוח את סוגר ליבו ואשרי הזוכות. מובן שגם חינוך הילדים והצלחתם תלויה בדוגמא האישית של בני הזוג- בהערכה ובכבוד שמעניקים זה לזו בעיקר בנכחותם.
ישנם מצבים כאשר האשה רואה את בן זוגה מעניש את ילדיהם לצורך חינוכם, מתקוממת ופוגעת בו בנכחותם. רחמנות זו  במטרה לגונן על הילדים,זו אכזריות גדולה ביותר עבורם.
א. פגיעה בבן/ת הזוג בנוכחות הילדים, זו הורדת סמכות כלפיהם וכעבור זמן לא ישמעו להורים ב. מהיום ינצלו את חולשתם ויבחרו בהורה החלש ג. יגרמו לסכסוך בין בני הזוג כדי להשיג מטרות אישיות ד. ימתינו לזמן שיוכלו לפרוק עול ולעבור עבירות חמורות, כדי להתנקם בהורים עקב מערכת יחסים הרוסה ה. כאשר יתבגרו יעדיפו להתחבר לצד הפגוע ויתנתקו מהצד הפוגע, כי הוא פצע את הדבר היקר ביותר עבורם. מבדיקה יסודית ומקיפה שערכתי מתברר, שרוב הבעיות בשלום בית מקורם בילדות, שראו או חוו מערכת יחסים קשה בין הורים או תהליך גירושין אכזרי. מתברר מעל כל ספק שרק בבית שהשכילו בני הזוג לפתור את בעיותיהם בצנעה ונתנו סמכות הורית משותפת בחינוך הילדים כלומר-אבא ואמא זה אחד, הילדים גדלו שמחים, מאושרים ובריאים בגופם ובנפשם,עם בטחון ודימוי עצמי גבוה.
יצוין שמדובר שהאב מעניש את הילדים לצורך חינוך ולא מכות אכזריות, שעל כך וודאי האשה חייבת לגונן ולשמור על ילדיה וכן גם הבעל אם היה מצב הפוך.
אולם אין לקחת אחריות ולהחליט מתי פיקוח נפש, לכן בכל עניין יש לשאול בדעת תורה מקצועית שבחנה מקרוב את הנפשות הפועלות ולא פסקה ע"פ צד אחד. גם כאשר האשה מכה את ילדיה, יתאפק הבעל ולא יעיר בנוכחותם או יפגע בה חלילה. כי אחרת הוא גילה שהם יותר חשובים והוריד לה את המקום הראשון שעליו נשען הבית.במידה והאשה הכעסנית, ההרס לא מתקרב לנזק הבעל, כי הילדים בטבעם קשורים יותר לאם ויודעים את ליבה הרך והרגיש, שבת שלום ומבורך.