כהמשך-

תקשורת:
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

אומר רבינו האריז"ל שבדורות האחרונים ישלטו הנשים על הגברים כמתן שכרן על שלא נתנו את זהבן בחטא העגל.
משמע מדברי רבינו, שבזה מסתיים שכרן.
לעומת זאת נשים שנותנות סמכות וכבוד לבעליהן שכרן לאין קץ ולאין ערוך.

התוצאה-
הגברים נעשו רגשיים והנשים לשכליות, אולם מזה הפסידו בעיקר הנשים.
כי מכח המציאות הן לקחו את תפקיד האשה ואת תפקיד הגבר.

יתרה מכך-
אין דבר יותר דוחה ומדכא את הגבר,כאשר יש לו עוד גבר בבית.

בדרך כלל,נשים שתלטניות ספגו בעבר אכזבות,חסכים,חוסר אהבה והערכה ,חינוך כפייתי, ראו או חוו מערכת יחסים קשה בין הורים שסופה הוביל לתהליך גירושין אכזרי.
תהיה הסיבה אשר תהיה המסקנה השגויה שהסיקו,

"שום אדם לא יוכל לדאוג לנו כפי שנרצה".
לכן טפחו אמונה ילדותית מתחת לסף הכרתן שאיש לא ישלוט בהן ,במצב והעניינים יתנהלו אך ורק כרצונן וכך יוכלו להשיג את מבוקשן, התוצאה-
שליטה בכל.
האמינו שככל שיצליחו לשלוט בחברה, באנשים, משפחה ילדיהן ובבן זוגן,כך ישתפר מצבן וישיגו את מבוקשן כאמור.
למרבית הפלא-
 הן האחרונות שמסוגלות לזהות ולהודות בהתנהגות זו.
לכן כשמעירים או שואלים אותן על פשר התנהגותן,

תשובתן בצדן-
"אנו מנסות לעזור, לייעץ, ליעל, או בעלי אינו סמכותי, אחראי וכ'ו".
הסיבה לכך שלעולם לא יודו,מפאת הפחד הקיים בתוכן מלאבד שליטה ויעשו כל שביכולתן להצדיק את עצמן כדי להשיג ולהבטיח עוד שליטה מסוימת.
באחת התוכניות שלי ברדיו בערוץ 2000 דברתי על הנזקים של "שליטת הנשים על הגברים".
עלתה מאזינה לשידור וטענה כלפיי שאני נגד נשים.
אמרתי לה כנראה שאת לא מכירה אותי, כי כולם טוענים כלפיי שאני רב שמצדד לטובת הנשים, וכל מה שאמרתי הוא לטובתך.
עלתה מאזינה אחרת וטענה שכל מה שהרב אמר זה אמת לאמיתה. רק חבל שאנו הנשים קשה לנו לקבל אמת כזו כואבת.
 ועוד-
שכל חייה היא התנגדה לקבל אמת זו וזה גרם לה להתגרש מספר פעמים ולשלם מחיר כבד מאוד עם הפסדים ונזקים קשים ובלתי הפיכים.
נשים שהחלו ללמוד את תוכנית הכניעה, נעשו מודעות לכל טעויות העבר ונתמלאו בהרגשת אשמה וחרטה איומה על אופן התנהגותן בעבר.
אחת המטופלות אמרה לי-"המתנתי בקוצר רוח שהפגישה תסתיים ולרב איני חוזרת יותר בעד שום מחיר". אולם כשחזרתי לביתי ועשיתי חשבון נפש מעמיק ואמתי, החלטתי שאני חוזרת ויהי מה, כי זו האמת, למרות שזה קשה אבל יש יותר קשה, החלטתי לבחור בקשה.
בדרך כלל-
נשים שתלטניות סובלות מהרגשת פספוס נוראה, שגורמת להן להיות במצב הכון עם תוכנית מגירה,מזוודות ארוזות עם כל התכולה,כרטיס אשראי,שיקים וכ'ו,נועלות נעלי ריצה כדי שיכלו לברוח במהירות ובהזדמנות הראשונה שתתאפשר להן לקראת חיים שבהם יקבלו,

את מה שהן חולמות ללא עזרה משום אדם ובפרט לא מבן זוגן. לפי-
פרי דמיונן האושר ממתין להן מחוץ לבית וכל יום שעובר זה הפסד ופספוס גדול שאין להשיבו.
מחשבת החמצה זו אוכלת ומכרסמת בתוכן וגורמת להן סבל רב.
התוצאה-
חיות בפחד וחרדות מחשש שמא לא יקבלו את מבוקשן ומרגישות דחף לשלוט בכל, אינן שמחות, אינן נהנות, מריריות, מתוחות, כעוסות, אינן מסופקות בפרט בעניינים של בינו ובינה.
סובלות מהרגשת תסכול שאין מי שיבין אותן ויספק את צורכיהן, וכן מהרגשת אומללות ומסכנות וכל ניסיון, קושי ובעיה שמתעוררת מהווה בעיניהן עילה מספקת לסיים את הנישואין בכל מחיר ולקוות לחיים יפים יותר בסיבוב הבא רק לא עם בן זוגן כאמור.
לפיכך-
אם את מרגישה רגשי אשמה, שבורה, עייפה, מותשת, בודדה, מנוצלת, נותנת כפייתית ואחראית על הכל, הרי אלו סימנים המעידים על שליטת יתר.
אם את מסוגלת להודות שלעתים קרובות את מעירה, מפצירה, מנדנדת, מאיימת, מבקרת או מותחת בקורת בפרט על בן זוגך, הרי שאת ורק את יכולה לפעול ע"פ תוכנית הכניעה ולהחזיר את האושר לנשואייך ובעיקר את הכבוד, ההערכה והשלווה שלה את ראויה ודאי.
איני אומר-
חלילה שאת האחראית היחידה לכל הבעיות בנשואייך,

כי זו לא האמת.
גם בן זוגך יכול, צריך וחייב להשתפר בהמון תחומים.
אולם-
 על כך אין לך שליטה ובפרט שזה כלל לא תפקידך.
את יכולה רק להשתנות בעצמך וזה הרבה יותר קל ומועיל מאשר לנסות לתקן אותו.
במקום לבזבז זמן, מחשבה, כוחות על מה בן הזוג צריך לתקן ולהשתנות, קבלי אותו כמו שהוא ושמרי את הכוחות והאנרגיות לשיפור אושרך.
עקרון-
מטרת תוכנית הכניעה זה וויתור על התנהגות שתלטנית, להסתכל פנימה ולא החוצה כי שם האושר והשלווה שלך מונחים.
ויתור-
 על שליטה, אין הכוונה שהאשה תהיה נשלטת וכפופה ע"י בן זוגה, אלא להשאיר את השליטה שנשים זקוקות להן בניהול הקריירה ובהעצמה האישית מחוץ לבית ובניהול הבית וחינוך הילדים לסמוך, לעודד ולתת אמון בבן הזוג.
גם אם עדיין אינו סמכותי דיו, לעודד ,לתת אמון וע"י כך יעשה כל שביכולתו כדי להצדיק ולהוכיח את מסוגלותו כדי לרצותך.
טעות חמורה-
 לומר-"איני סומכת עליך,
או "איני מאמינה בך",
כי גם אם היה סיכוי לאלף שיצליח הפסדנו. 
זכרי-
ככל שתשאפי להיות נשית, עדינה, רכה, מבינה, מקבלת, חביבה ומתחשבת, כך בן זוגך יחזור להיות יותר גברי, סמכותי, אוהב תומך ואחראי, בפרט שעל מנת כן נשא אותך.
ועוד-
ככל שתמעיטי את ההערות, הדרישות וההפצרות שמקורן בשליטה, כך תתעצם המשיכה, תחושת החיבור של שניכם  ויחזור הריגוש ויגדל כח האהבה, החיבור וההרמוניה כבתחילה. ברור-
מעל כל ספק ששליטת הנשים בניסיון להתכחש לתפקיד הגבר ולאופיו המיוחד כמנהיג סמכותי, גרמו לחילופי תפקידים לחוסר שמחה, סיפוק וכ'ו,ומי שהפסיד בעיקר זה הנשים.
נשים שאימצו את תוכנית

הכניעה, נהנות משפע בתחומים שהיו חסרות בעבר,עוד נרחיב בס"ד!!

כהמשך-
שלום בית
מהדורה שלישית:

כותב בעל חובת הלבבות שהמתחסד עם הזולת

 בעצם הוא מתחסד  עם עצמו. מאחר ומתעוררים עליו רחמים, תוקפו מצפונו ואזי עושה חסד עימו.
יוצא מכאן כאשר אנו מרחמים על הזולת, אנו בעצם מרחמים על עצמנו.
מובן שלהרגיש את הכאב של הזולת כמו  הכאב שלנו, ודאי  שזו מעלה גדולה ולוואי ונזכה למידה זו.
אולם-
 יש דרגה בחסד הרבה יותר גבוה. כמו לתת לנזקק את צרכיו לשם שמים בלי לצפות לקבל שום תמורה וכמובן לא מצד התעוררות הרחמים העצמיים,אלא מצד אהבת החסד בלבד.
מה היא האהבה הכי חזקה של האדם?
אהבת האני,[האנוכיות שבאדם].
ככל שמתעצמת אהבה זו, כך גדל ומתעצם הקושי לתת ולהעניק ומתחזק עימו הרצון לקבל.לפיכך כותב הרב דסלר זצ'ל-

"שנתינה מולידה אהבה ואהבה מולידה נתינה"

וכן על דרך זו לאין סוף.

יוצא מכאן יסוד נפלא וחשוב, שלא ניתן בשום אופן להתחבר ולאהוב ללא נתינה והשקעה.
מכאן תשובה לאלו הטוענים זמן קצר לאחר הנישואין היכן הלכה האהבה שבעצם לא היתה מעולם,אלא סוג של התלהבות כי עדיין לא היתה נתינה.

עומק הענין-

 כאשר אנו משקיעים בדבר מסוים  חלק מהאני[הויה] עובר להשקעה ואנו בעצם מתחברים

לאותו חלק האני שעבר לשם וכך מתפתחת האהבה.
יוצא-

גם כאשר אנו אוהבים את הדבר שהשקענו בו, אנו בעצם אוהבים את עצמנו שזה החלק האני שעבר לשם כאמור.
לדוגמא-יש הבדל גדול בחיבור לדירה

שקיבלנו מאשר דירה שבנינו במו ידנו.
וכן-

ישנם כאלו שהשקיעו בבעלי חיים,צמחייה וכ'ו ,התחברו אליהם יותר מהבית ואף מילדיהם. מפאת והשקיעו בהם יותר משאר דברים וכגודל ההשקעה כך גודל החיבור

והאהבה.
ידוע לי על הרבה זוגות עם אהבה חד צדדית.כשחקרתי את הענין, מתברר שמי  שהשקיע יותר אוהב יותר, עד כדי שלא הפריע לו כלל אם הצד השני אוהב

אותו באותה מדה,

כי כל נתינה גרמה לו אושר וסיפוק כאהבת

האם לבנה.
יתרה מכך-
 ע"י השקעה והתמדה ללא שום צפייה, מתפתח חיבור שמביא לאהבה עצומה ובכל נתינה ונתינה מתחדשת הנאה חדשה.
האם יש אמא שנגעלת להחליף לבנה התינוק? צדקתם, כן. אני מכיר ילדים שגדלו במשפחות אומנה וכאשר האם הגיעה לביקור נגעלה להחליף לבנה והסיבה לכך בגלל שלא השקיעה בו.
מכאן-
 שרק נתינה מולידה אהבה ואהבה מולידה נתינה,זה הסוד.

הוזמנתי לדבר בשבע ברכות ודרשתי את  דברי קודשו של רבינו הרמב"ם בהלכות אישות פרק טו'.
"ציוו חכמים שיהא אדם  מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו וכ'ו."וכן ציוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדי וכ'ו".כשסיימתי, ציינתי שאין האיש חייב לאשה מאומה ואין  האשה חייבת לאיש.
מיד צעקו, לפני רגע  דרשת את חובות האיש והאשה? עניתי לא הבנתם את עומק דברי קודשו של רבינו הרמב"ם. את אותה טעות שטעיתם בהבנה זו  רוב העולם טועה וזו הסיבה שבתינו נראים כך ובתי הדין לענייני גירושין מלאים בעוונות הרבים.
כתוב-ציוו חכמים.שאלתי ע"י מי ציוו חכמים? ענו ע"י הקב"ה. עניתי זה בדיוק מה שאמרתי שאין האיש חייב לאשה ואין האשה חייבת לאיש מאומה, אלא שניהם חייבים  לקב"ה.
יוצא-
 שציווי האיש לכבד את האשה וציווי האשה לכבד את בעלה,זה כלפי הקב"ה ולא עסק פרטי שלנו.
ועוד-
 ציווי זה אינו תלוי ברצוננו או בשיקולנו כיון שזה ציווי אלוקי כמו כל ציווי אחר שבעשרת הדיברות.
לפיכך-
יש לקיים ציווי זה ללא שום אינטרס או צפייה לקבל טובת הנאה כלשהיא.וכן חיוב זה אינו מותנה בקיום חובתו של בן זוגי כלפיי, מכיון ששנינו חייבים כלפי שמיא.
מה סוד ההצלחה?
כאשר בני הזוג מקיימים ציווי זה בתובנה זו. יש לזכור שחובת הכרת הטוב לנותן היא כלפי המקבל ואינה קשורה כלל לנותן,לכן אין מה לצפות.ע"י תובנה זו קל יותר לתת גם כאשר בן זוגי אינו מקיים את חובתו כלפיי, כי אין כאן שום צפייה, כאמור.
זהירות-
כאן אורב היצר, קודם שבן זוגי ימלא את חובתו כלפי.
לכן עיקר ההצלחה מה אני חייב ולא מה הוא חייב, בהתמדה ,תפילה וסבלנות מנצחים ודאי.!!

כהמשך-

תקשורת:
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

ע"פ תורת הסוד קיים באדם שלושה מוחות.
מוח החוכמה בצד ימין, מוח הבינה בצד שמאל, מוח הדעת באמצע.
ישנם שלושה תפקידים במוח הדעת:
א. דעת המחברת .
ב. דעת המחלקת.
 ג.דעת המכריעה,

[בין מוח החכמה למוח הבינה].

גברים שורשם מצד מוח החכמה, לכן בנקל יודעים למצוא את קו האמצע בכל עניין מבלי להקצין לשום מידה.
לעומת זאת-
נשים מקורן מצד מוח הבינה

[צד השמאלי].

,

לכן בכל עניין מקצינות אם לצד החיובי או השלילי,כי יש להן קושי רב להגיע לשיקול הדעת, קו האמצע.
זו הסיבה שאסור ע"פ ההלכה להעמיד אשה שופטת או טוענת רבנית, כי חסר לה את מוח הדעת, שיקול הדעת.
לכן מובא בחז"ל-
"שאשה דעתה קלה",לא מצד חסרון חלילה, כי יש בה   המון מעלות שאין באיש, אלא זו [אקסיומה, חיוב המציאות].
מפאת כך היא עלולה להתאכזר בצורה מקצינה ולחייב את הזכאי בחומרת הדין או לרחם בלי גבולות ולהוציא את החייב זכאי בדין.
זו הסיבה כאשר האשה מחליטה לקחת לעצמה סמכותיות מסוימת, היא נהפכת לאשה שתלטנית בלי גבולות כאמור לעלונים הקודמים.
כמו כן-
כאשר היא נפגעת מבן זוגה, באופן פתאומי שוכחת מהכול,  מביעה דחייה, הסתייגת ופוסלת אותו על הסף.
אומנם-
זו תגובה על הרגשת אכזבה חולפת, אולם בעבור הגבר זה פוגע ומכאיב במיוחד ונראה לו כנצחי.
נשים מסירות את חיבתן ואישורן מהגברים מכמה סיבות:
א. מחוסר מודעות ושליטה[קלות דעת].
ב. חושבות שמעשיהן מוצדקים.
 ג. מפאת חוסר רגישותן הרבה שיש לאישורן בעיני הגבר.
 ד. כדי להענישו, לחנכו וללמדו לקח.
החידוש הגדול-
שניתן לנשים לבחור בקו האמצע,[מוח הדעת].
מצד אחד להביע את אי הסכמתה ביחס להתנהגותו בעניין מסוים ומצד האחר להיות שבעת רצון ממנו בשאר דברים כדי לאשר לו את יחסה החיובי שמקבלת אותו כפי שהנו מבלי לשנותו או לפסלו חלילה וזה-
סוד יקר.
על מנת שהגבר יחוש ברצון פנימי לעשות שינויים לטובת בת זוגו, חייב לקבל את האישור שהוא מוכשר ואהוב כפי שהנו ואפילו אם האשה מסתייגת מהתנהגותו בעניין אחר.
אולם מאחר והאשה מקצינה כל דבר, לכן כאשר היא מסתייגת ממנו בעניין מסוים ורצונה שישתנה בעניין זה, היא פוסלת אותו בכל העניינים ודוחה אותו באופן אכזרי, [בעיה נפוצה].
ברור שיש זמנים שהאשה מרוצה יותר וזמנים שמרוצה פחות, אולם דחייה ופסילה מוחלטת מצערת, מכאיבה ופוגעת בו באופן חמור. בדרך כלל-
גברים מתביישים ואין להם את האומץ להודות בכך שהם מאוד זקוקים לאישור יחסה החיובי של האשה. 
כאשר אינם מקבלים יחס הולם נכנסים למערותיהם ומשדרים חוסר יחס, אכפתיות, נעשים קרים, מרוחקים והגנתיים.
מחמת שמכאיבה להם כעת העובדה שאינם מקבלים את מה שבעיקר נחוץ להם, את אישורה של האשה לקבלם כפי שהינם.  

עומק העניין-
גבר בטבעו הוא פחדן והססן גדול שמא יכשל ולא יצליח להיות הגבר המוצלח והמוכשר של האשה, לכן הסיבה העיקרית שבה השתכנע והיה מוכן להיכנס לתוך מערכת יחסים מחייבת, זה רק מפאת שבתחילת הקשר מצא חן בעיני בת זוגו וקיבל את אישורה וברכתה לכישוריו ומעשיו.
אולם ברגע שהוא נכשל, שגג או אכזב במערכת היחסים וסר חנו בעיניה והיא פוסלת ומשלחת אותו מעל פניה בבוז, בטחונו צונח לארץ, לבו נשבר בקרבו ולא מוצא שום טעם להמשיך. אומנם-
גבר יודע להתמודד עם ניסיונות וקשיים,אולם כאשר נובעת בנימת קול האשה פסילה ודחייה, הוא מרגיש פצוע, כאוב ומאבד כל מוטיבציה להתאמץ כלל.
כאשר נשים מתאכזבות מהגברים, נוטות לתחקר אותם בשאלות רטוריות ביחס למעשיהם ומשמיעות נימת זלזול ופסילה בקולן, כי הן מאמינות בטעות שע"י כך יצליחו לחנך וללמד אותם לקח כיצד לנהוג ולשפר.
אולם הם טועות ואין להן מושג עד כמה דרך זו יוצרת פחדים, מחסומים וכעסים אצל הגברים ותגובתם היפך מן הרצוי כידוע. להביע אישור ליחס חיובי כלפי הגבר פירושו-
לקבל בהבנה את המניעים שמאחורי המעשה גם כאשר שגג, היה עצל או חסר אחריות. המטרה החשובה למצוא נקודות וכוונות טובות שמסתתרות מאחורי התנהגותו השלילית והלא אחראית.
כמו כן-
להתייחס לגבר בצורה הרומזת שאין לו שום תירוץ וסיבה מוצדקת לעשות את אשר עשה, פירושו-
למנוע ממנו את האישור שהעניקה לו האשה בנדיבות רבה בתחילת הקשר למרות שעדיין הוא לא היה ראוי ומוכשר לכך.
לפיכך-
על האשה לזכור ולדעת שעדיין היא יכולה לאשר לו את אישורה והסכמתה, גם כשהיא אינה מסכימה ושלמה עמו בשאר עניינים, למרות שכיום היא אינה תמימת דעים עמו, כי זה מה שיכול לגרום לו לעשות שינויים כדי להחזיר לה את האימון ואת האושר שהיא ראויה לו וודאי וזה סוד יקר.
כאשר הגבר טעה, שגג, אכזב או שכח לבצע שליחות כלשהי, אין לאשה מושג מה רבה רגישותו וכאבו לנושא, לכן זה הזמן הראוי לאשר לו את תמיכתה ואהבתה, כי מניעת אישורה דווקא בזמנים הללו גורמת לו לכאב עצום. יתכן מאוד-
שהאשה אינה מודעת לכאבו, כי לדעתה סך הכל הביעה את אכזבתה לגבי אותו מעשה, אולם ע"פ הבנתו, פסילתה היא מוחלטת ונצחית לגביו.
אחת הדרכים שבאמצעותן נשים משדרות את פסילתן, ע"י מבט ונימת קול של זלזול לאופן התנהגותו,

[נשים אלופות בזה].

.

הגבר עובר למצב של מגננה על מנת לתת הסברים והצטדקויות לאופן התנהגותו ובחוסר יודעין פוסל את רגשותיה כדי להצדיק את עצמו.
מרבית הוויכוחים מתלקחים מפני שתי סיבות עיקריות:
א. האשה מזלזלת בו ואינה מאשרת את נקודת הראות שלו.
 ב. הגבר מתייחס בחוסר אכפתיות ושולל את רגשותיה הכאובים.
אם הגברים והנשים היו לומדים כיצד לאשר ולהצדיק זה את זו ולכבד כל אחד ע"פ אופיו המיוחד ולדון בהבדלים הקיימים בלי בקורת והאשמות, ממלא לא היו מגיעים למריבות.
כאשר גברים נכשלים ולא עומדים במשימתם, פותחים במשא ומתן מדוע שגו ונכשלו ומסבירים לנשיהן מדוע הן לא צריכות להתרגש ולכעוס.
ע"י כך שוללים את הזכות שלהן להוציא רגשות כאובים ומאמינים שע"י נימוקם והסברם ירגיעו וישפרו את הרגשתן.
לעומת זאת-
כאשר האשה כועסת ונסערת, היא זקוקה יותר מכל שיקשיבו לה, יבינו אותה ויצדיקו כעת את הרגשתה וכאבה.
כמו כן-
כאשר הגברים כשלו ולא הצליחו בעניין מסוים, הנשים שופטות ומאשימות אותן ע"י חקירות ושאלות רטוריות ואינן מנסות להבין את מעשיהם.
כמו-"איך אתה מזלזל בי כך"?
או "איך אתה מסוגל לפגוע בי"? או "מדוע לא התקשרת וכ'ו"?
הן חושבות שע"י שאלות וחקירות ילמדו אותם כיצד להשתנות ולשפר את התנהגותם, אולם עניין זה גורם להם להתבצר בעמדתם ולא להודות באמת וחבל, עוד נכתוב כיצד גברים ונשים מגיבים בעתות מצוקה וכן עצות מעשיות בס'ד!!



פינת שלום בית:
מהדורה חמישית

 כהמשך:

של הבעל כלפיה, עד לפרטים ופרטי פרטים שמבחינתו אינם נכרים וחשובים כלל.
עומק הענין:

עיקר רצון האשה ושאיפתה זה נשיאת חן בעיני בעלה.
תחושה זו היא צורך נפשי רב בעבורה ואין זה בבחירתה מאחר וכך היא נוצרה מראשיתה.
לדוגמא-

אשה שהיא בעלת קריירה ומעמד חברתי גבוה, אם לא זוכה

לקבל יחס חם ושימת לב אוהבת  מהבעל, כל זה אינו שווה לה וטוב לה מותה מחייה, ללא גוזמא כלל.
לעומת זאת-
אשה עקרת בית בלי שום מעמד או תפקיד חברתי מיוחד, כאשר זכתה לבעל שתומך, מחזר ונותן לה חשיבות והערכה , גורם לה תענוג, שמחה   וסיפוק רב המלווה בתחושת התעלות עצומה ונפלאה שאין כדוגמתה כידוע, יוצא מכאן-

שכל שמחתה ואושרה תלויים בבעל.
בגמרא בקידושין וכן נפסק

להלכה, שאשה מתקדשת בפרוטה ובשווי פרוטה.
על מנת ללמדנו שאין צורך להרשים ולשמח את האשה

בדברים גדולים ויקרים אלא

 בדברים מועטים ופשוטים,

כגון-

חיוך, הארת פנים, התעניינות, יחס ושימת לב אוהבת שזה כל עולמה.
מתוך חסרון  בהבנת נפש האשה ובעיקר בהבדל הגדול הקיים בין האיש והאשה, שהאיש בנוי שכלי והאשה רגשית, האיש משתדל ומרצה בעיקר בעניינים גשמיים, כגון-

נתינה כספית והתעניינות בצרכים הגשמים בלבד כי כך הוא בנוי. כאשר את עיקר ההערכה, יחס וחשיבות שזקוקה לה האשה יותר מכל אינה מקבלת, מתעורר בה צורך רב לשלוט ואזי תובעת זאת בדין, ע"י ריבים וויכוחים, האשמות ותרעומות למינהן. הבעל טוען כלפיה כפוית טובה, כי מבחינתו הוא מרגיש שנתן ולא קבל שום הכרת הטוב והערכה על מעשיו והאשה טוענת כלפיו גס, אנוכי,חסר לב והתחשבות, מאחר שאינה חשה שקיבלה את מה שהיא  צריכה וזקוקה מעל הכל.
מכאן נובעת בעיקר שורש בעיית התקשורת.

מפאת חסרון הבנה וידיעה בהבדלים הקיימים בין האיש לאשה, נוצר קצר תקשורתי הגורר למחלוקות, ריבים, התנצחויות, נקמה ובסוף לשבירת אימון שגורם לחסמים לבני הזוג מלהודות ולהיפתח שנית זה לזו ועד שהבית עולה על שרטון הדרך קצרה כידוע.
לפיכך-
אם כל אחד היה מבין את השוני של המין האנושי ומכבד את תכונתו ואופיו המיוחד כפי שהנו, אזי המון בעיות היו  נפתרות.
יש לציין-
שקיים באשה פחד וחסימה כיצד להעביר לבעל את הצורך הנפשי והרגשי שזקוקה לו מעל הכל. אולם-
אם היתה מתעלה על עצמה, מעודדת ומעריכה את השתדלותו הגשמית ומנצלת הזדמנות נפלאה זו להיפתח אליו ולעורר בו את הצורך הרגשי שזקוקה לה מעל הכל, היה נוצר כאן פתח גדול מצד הבעל בהבנת נפש האשה ובשינוי גישתו כלפיה ודאי.
מובן-
כי גם באיש קיימת חסימה להעניק לאשה את החלק הרוחני והרגשי  שזקוקה לו בעיקר, מאחר שהאיש בנוי שכלי, לכן גישתו לחיים ולאשה בפרט לפתור בעיות ולרצות בדרך גשמית.
אולם-
אם היה לומד ומבין את הצרכים העיקריים של האשה ומשלב את השקעתו הגשמית עם תמיכה רגשית שזה בעיקר הצורך הנפשי שלה, היה חוסך לו המון זמן, צער, ייסורים, כספים והוצאות מיותרות לפנות למגשרים על מנת לשקם את הזוגיות ולהחזיר שוב את האמון שנפגע וחבל.
ישנה טענה מפורסמת לגברים שנשיהן  אינן מוכנות להודות בטעותן.
הראיה לכך, כאשר מוכיחים אותן בשעת  קלקלתן ומבקשים מהן להודות, מכחישות ומשנות נושא. או מגיבות בענין אחר שלא קשור כלל.
כמו-"אתה יותר טוב", "תסתכל על עצמך", "זה בגללך העניים שלך, האימא, המשפחה שלך וכ'ו".
עומק הענין-
אין דבר יותר מגוחך וטיפשי מזה שמוכיחים את האשה על טעותה, תופסים אותה בשעת קלקלתה ומפצירים בה להודות.
מאחר שקיים צורך נפשי רב באשה להיראות בעיני בעלה הכי מושלמת, אזי קיים בה פחד פנימי שאינו  בשליטתה שאם תודה בטעותה, אזי החן והחשיבות שלה ירדו בעיניו.
על נקודה רגשית זו מוסרת נפש ומחוסר מודעות משנה מהאמת ומבחינתה זו האמת, כי זה לא בבחירתה כאמור.
הנושא עמוק, עוד נרחיב עם דוגמאות מהחיים בס"ד!!



שלום בית
מהדורה שישית:

כיצד יוצאים מזה:

פחדים מוגבלים לזמנים ניתן לחמוק

 מהם בקלות, אף כאשר הם אינם הגיוניים, אינם מתפתחים הלאה.
אולם כאשר מדובר במצב שפוגשים באופן תדיר, הפחדים תופחים לממדים שצריכים להשקיע מחשבה ולעשות מאמצים כבירים כדי להתחמק מהם.
מי שסובל מפחדים נקלע למעין סחרור ובשלב מאוחר הפחד נהפך לדיבוק ויכול להשתלט בקלות לכל תחומי החיים.
באופן כזה, די ברגע אחד שבה יחשוב האדם על חרדתו-"איך יקרה ומה יקרה כאשר  הפחד יתקוף אותו" על עצם  החשש נכנס באופן מידי לחרדה.
מעשה-
באברך תלמיד חכם שלא סבל משום פחד מיוחד.
באחד הימים כשהיה שליח ציבור,התקיף אותו אדם בעל חמה על שהתפלל לטעמו מהר מדי.
הוא צעק עליו בצורה זוועתית בעוד שהמתפללים עמדו בצד המומים,אך לא התערבו מפני פחדם מהאיש התקיף.
בעמדו כשליח ציבור ננזף ונתקף בחרדה גדולה עד כדי שחש אימה נוראה.
לאחר מספר ימים כשבקשו ממנו לגשת לתיבה להתפלל שליח ציבור, נזכר במעשה והרגיש את אותה חרדה שחש מהאדם שהתקיפו וסרב לאלתר.
לאחר זמן בשבת קודש כיבדוהו לקדש על היין ושוב נתקף באותה חרדה ודחה הזמנה זו בנימוק שהוא צרוד.
חרדה זו חזרה אליו כאשר עמד לקדש בבית חותנו,לכן ביקש מגיסו לקדש במקומו כי אינו חש בטוב.
מצבו הלך והדרדר עד שלא היה יכול לקדש בביתו עם רעייתו וילדיו ובמצב זה כבר לא יכול היה להתחמק וזה מה שהניע אותו ללכת לטיפול על מנת לעקור את פחדיו ולאזן לו את הנפש.
זה רק סיפור אחד מאין סוף דוגמאות וסיפורים על אנשים נורמטיבים לחלוטין שנתקפו בפחד וחרדה וזה התפשט והשתלט עליהם בכל תחומי החיים ומעדיפים לסבול בשקט ללא מענה ופוחדים לבקש עזרה כדי שלא יסמנו אותם כאנשים יוצאי דופן, חלשים נחותים וירד ערכם בעיני אחרים.
חשוב להדגיש-
שוב ושוב שלא מדובר באנשים חולי נפש, חלשי שכל או בעלי רמה אינטלקטואלית נמוכה או אינטילגנצייה נמוכה.
זה עשוי לקרות לכולם ולאיש אין ערובה שזה לא יקרה לו או לאחד מאנשי ביתו והקרובים אליו.
כך דרכה של-
"החרדה",כאשר היא תוקפת,היא יכולה לעשות זאת בעוצמה של חוסר שליטה שלא תתואר ומי שלא חווה אותה על בשרו לא יבין באיזו "אימה" מדובר.
הלחץ עלול להיות חזק באופן מטורף והפיתוי לברוח ממצב זה בלתי מן הנמנע, עד כדי שעצם המחשבה לברוח ממצב זה מעלה ומעצים את הפחד ואת החרדה מבחינת-"את אשר יגורתי יבוא לי".
מה שמסבך את הדברים בעיקר, דווקא פחדים קלים יחסית להתמודדות וקל להסתיר אותם מהזולת ובחלק מן המקרים גם מבני הזוג ומאנשי הבית והחברים הקרובים.
עובדה זו מאפשרת לסובלים מן החרדות להסתיר את פחדיהם מצד אחד ומאידך גיסא, להתקשר עוד יותר אליהם, להעצימם ולהישאר תקועים עימם לאורך שנים,מאחר שאותם פחדים נשלטים ברמה מסויימת ואינם מתגברים על הסובלים, לכן מעדיפים לסבול בשקט ללא טיפול נאות.
יכולתם של הפחדנים להסתיר את חרדתם היא הגורם לכך שהם נפגעים עוד יותר מבחינה רגשית בחושבם שהם היחידים שסובלים ברמה כזו או אחרת וזו טעות נפוצה.
כמעט כולם סובלים מחרדות ופחדים מגוונים ומסתירים זאת ע"י התנהגות חיצונית מטעה וגם כשבאים ליעוץ ולטיפול, קשה להם להיפתח ולתת אימון וחוסמים בעד המטפל לגעת בשורשי הבעיה ומעדיפים לסבול בשקט ללא שום תועלת.
כאן המקום לתאר את אחד השיאים של הפחד המכונה-"התקפי פניקה".
זוהי דרגה גבוהה ביותר של פחדים וחרדות.
רק מי שחווה אותה על בשרו יכול להבין עד היכן אדירה עוצמתה ועד כמה קשה ובלתי אפשרי לעמוד בפני אימתה.
נקדים:
בדרך כלל כל אחד מגיב על פחדיו בצורה שונה מחברו למרות שזה נראה כלפי חוץ אותו פחד.
אדם אחד מרגיש אי נעימות קלה ואחר ע"י דפיקות לב מאומצת רעידה בידיים וברגליים וחולשה כבדה משתרעת עליו עד כדי מחנק ועילפון.
כדי שרמת חרדה תוגדר כהתקפי פניקה, עליה להכיל מספר גורמים שמתפתחים בפתאומיות ובמהירות ומגיעים לשיאם בדקות ספורות:
א. דפיקות לב מואצות.
 ב. זעה קרה בידיים ובפנים או גלי קור וחום שמציפים את כל הגוף.
 ג. רעידת ידיים או רגליים והרגשת שיתוק.
 ד.הרגשת קוצר נשימה.
 ה.תחושת חנק בגרון.
 ו.יובש בפה.
 ז. סחרחורת וחולשה כללית.
 ח. הרגשת עילפון.
 ט. פרפורי בטן.
 י. כאבים בחזה.
 יא. תחושת עקיצות [נמלים]בקצות האצבעות או בשפתיים.
 יב. בחילה, כאבי בטן ותחושה שעומדים להקיא.
 יג. פחד לאבד שליטה או חשש שהולכים לאבד את הדעת.
 יד. פחד מלמות.
פחדנים רבים ואפילו אלו שמוגדרים כפחדנים גדולים שעסוקים רוב שעות היממה בחרדותיהם, עדיין זה לא אומר שחוו חרדה מימיהם.
אף שסבלם עשוי להיות עצום, עדיין הוא כאין וכאפס לעומת אלו שסבלם עלו לרמת-"התקפי פניקה".
די להם לזכור אירוע או חוויה ואפילו בדמיון קל על מצב של חרדה, התקף הפניקה יכה בעוצמתו במהירות הבזק כמו חץ מורעל לתוך נפש האדם וישבש לו את מערכת העצבים וישתק אותו באופן מידי.
עוצמתם של התקפי הפניקה עשויה להגיע לדרגת אימה שמי שלא חווה אינו יכול לתאר לעצמו.
זה מצב בלתי נסבל שמי שעבר אותו ולו פעם אחת, עלול לקבל התקף פניקה רק מהמחשבה על האפשרות לקבל שוב התקף וכך חוזר חלילה ומפעיל תגובת שרשרת של טירוף חושים על עצם המחשבה של אפשרות לקבל שנית התקף פניקה נוסף.
יתרה מזו-
ברגע שהאדם חוטף התקף פניקה אחד, זה רק שאלה של זמן עד שיותקף שנית ובאופן חמור יותר.
מפאת ששני התקפים לא יהיו שווים, אלא עם כל התקף נוסף יתגברו עוצמתם של הפחדים ויציף אותם במהירות.
התקפי פניקה נובעים מבעיות רגשיות ולאו דווקא מאירוע חווייתי לא נעים.
נקדים:
יש הסובלים מהתקפי פניקה ללא קשר לאירוע או למצב שנקלעו, ההתקפים פוגשים אותם ללא קשר הגיוני.
הם עשויים להופיע בעת נסיעה על גשר/מקום גבוהה/בתוך מנהרה/רכבת/בעת כניסה למקום ציבורי/או בשעה מסויימת ביממה, עם דמדומי ערב למשל[היה לי מקרה כזה],בלי שיצליחו לקשר את ההתקפים עם פחד כלשהו או עם משהו מוגדר שהם חוששים מפניו.
פעמים ביום בהיר ההתקפים מכים במלוא העוצמה ובצורה פתאומית בלי שניתן לכאורה למצוא סיבה למה שגרם והפעיל את התקף החרדה,[כעת איני מדבר בהיבט ההילכתי כמובא בשולחן ערוך או"ח סימן ד'-המקיז דם ולא נטל ידיו מפחד ז' ימים, המגלח ולא נטל ידיו מפחד ג' ימים, הנוטל ציפורניו ולא נטל ידיו מפחד יום אחד ואינו יודע ממה מפחד ועוד כהנה].
כאשר התקף החרדה קשור לאירוע או למצב שמעורר חרדה, כמו במקרה שכלב אימתני מגיח ממול, או כאשר ביישן מסוים מקבל כיבוד כלשהו, עדיין סיבות הפחד מובנות.
אולם-
במקרים של מותקפים אין שום מושג מה קרה פתאום ואינם מבינים שמדובר בהתקף פניקה,הם סוברים שחווים סוג של קריסת מערכות גופנית, התקף לב או איום הדומה לו ואינם מקשרים זאת להתקף פניקה.
בדרך כלל-
במצבים הללו מזמינים כוחות הצלה ורק לאחר שעוברים בדיקות מקיפות ולא מוצאים מאומה, הרופא מפנה את האדם לפסיכולוג ומשם לפסיכיאטר,כדורים וסמים למיניהם, מאחר שמדובר בהתקף פניקה ובסימפטומים של חרדה ולא בעיה פיזית הקשורה לבריאותם הגופנית.
אחד הגורמים לחרדות קשות שהוכח באופן מדעי, שרוב הסובלים מהתקפי פניקה פתאומיים כתוצאה-
מהדחקת רגשות במשך שנים שלא טופלו, ולבסוף התפרצו בפחדים וחרדות.
הכלל הוא-
"שכל רגש שהודחק פנימה בתוך הנפש ולא טופל כראוי ובזמן, התפרץ לאחר זמן בחולי בריאותי קשה, מעבר לפגיעה הקשה בנפש האדם!!
עומק העניין:
כאשר אדם מדחיק רגשות, הם אינם נעלמים כלל, אלא חודרים בתוך הנפש פנימה ועוברים תהליך עיבוד בתוך התת מודע, קונים שביתה ומגיחים בכל מיני צורות ומאורעות החיים ללא קשר לאותו רגש שדוכא בתוך הנפש.
פעמים גם מופיעים על פני השטח ברמה שקשה לסובל להכירם ולשייכם לסימפטום מסוים.
כדי להמחיש את הרעיון נשתמש ברגש "הכעס" שהדחקתו היא מהגורמים העיקריים לבעיות הרגשיות ובמקרים רבים מביאים להתקפי פניקה.
נקדים:
הכעס הוא אחד הרגשות העוצמתיים ביותר המשפיעים על מצב רוחנו.
הוא עלול להטריף את דעתנו ובזמן נסיון, איש אינו חסין מטעויות בשיקול הדעת וכל אחד ע"פ מדרגתו.
אולם-
גם מי שמושל ברוחו ובולם את פיו בשעת כעסו, עדיין זקוק וחייב לדרך כלשהי להפגת כעסו ולזמן על מנת להירגע ולהשתחרר מעוצמתו.
בדיוק כמו קדירה רותחת שזקוקה לזמן כדי להצטנן אף לאחר שהורידוה מעל האש.
ע"פ הקדמתנו מובן,
כאשר אדם מתוסכל וכועס מאוד על דבר כלשהו שקרה בחייו, אך אינו מוצא מקום להשיח את מצוקתו מבחינת-"דאגה בלב איש ישחנה", [משלי יב] ולשחרר את אותם רגשות שליליים ומחזיק את הפגיעה או הכעס בליבו, הכעס לא יעלם מעצמו ובמקרים רבים אף ילך ויגבר.
הגרוע מכל, מצב שבו הכועס אינו מרגיש בנוח על עצם העובדה שהוא כועס ומנסה להתכחש ולטעון שהוא כלל לא כועס.
חשבו על אלה שמצהירים בשפתיים מתוחות ובאגרופים קמוצים:
"אני כועס"? "מה פתאום"? "מי הוא בכלל שאתייחס אליו וכ'ו"?!
במקרים הללו הרגשות וודאי  אינם נרגעים.
הם סוערים בפנים כמו סיר לחץ רותח שחייבים לשחרר את שסתום הבטיחות לפני שיתפוצץ. על אותו משקל חש הכועס כאשר רגשות סוערות משתלטות עליו ואינו מאפשר להם להשתחרר בצורה נכונה ואף שאינו מודע לתהליך שמתרחש בקרבו.
במילים אחרות, כל אלו שנראים-
"יפי נפש"
ובעלי מידות טרומיות שאינם טובעים את זכותם להביע אכזבה/כשלון/תסכול/כעס ודואגים תמיד לחייך ולמצוא חן בעיני כולם ולספק את רצון כולם,משלמים על גישה זו מחיר גבוה מאוד ובמקרים רבים בשטרי חוב של-פחדים, חרדות והתקפי פניקה!!
כמעין זה לימדה אותנו התורה הקדושה,כאשר הקב"ה חרה אפו על עמו לאחר חטא העגל והיה חפץ לכלותם חלילה, דיבר לפני משה ואמר לו-"הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם וגו'". מתוך זה שהוציא את דבריו באף ובחמה כביכול, נח רוגזו והוקל אפו וניחם על הרעה.
אמרו חז"ל-
"וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו. בזה שדיבר והוציא דברו מהשפה ולחוץ לעשות לעמו, בזה ניחם על הרעה.
מכאן לימוד-
יקר עבורנו, כאשר יוציא ויגיד הכועס או הפגוע את דאגתו וצרתו, תקל הדאגה מן הלב.
מה שאין כן כשמונחת הצרה בלבבו ומתכחש לה על מנת להיראות בעל מידות וכ'ו, אזי צרתו תכאיב לו במיוחד ותתפרץ בכל מיני תחלואים בנפש ובגוף כמבואר.



שלום בית
מהדורה שביעית:

תקשורת!
למערכת החיסונית של גוף האדם יש השפעה ישירה על בריאותו.
אם מערכת החיסונית חזקה, היא תנטרל את פגיעת החיידקים המנסים לפלוש לגוף.
אולם אם מערכת החיסונית חלשה, לא תצליח להתמודד כנגד החיידקים, הם יפלשו לגוף האדם ייפגע ויחלה. כך הדבר פועל בדיוק בנפש האדם.
כאשר מערכת החיסונית הרגשית שלנו חזקה, כלומר-כשאנו שלמים עם עצמנו/ אוהבים/שמחים/מרוצים/רגועים/ שלוים/מאמינים בעצמנו/ בכישרונותינו ובכוחות שהשם יתברך העניק  לנו,לא יוכלו החיידקים לפגוע בנו ולהזיק אותנו חלילה. מאחר שמערכת הריגשית שלנו בריאה, לכן אנו מחליקים כל מילה/ הערה/ ביקורת/ אשמה וממשיכים להתנהל מתוך החלה/ קבלה/ סלחנות ורחמנות כלפי זולתנו מבלי להיפגע.
זוגיות טובה היא, שטוב לי קודם כל עם עצמי, אנו יציבים וחזקים ואף אחד לא יוכל לערער את ביטחוננו.
אך כאשר מערכת החיסונית הרגשית חלשה-מצב הרוח ירוד/ אנו עצובים/לחוצים/מתוחים/מדוכדכים/רגישים/ירודים/דואגים/עייפים/מכונסים בתוך עצמנו/ לא מאמינים בעצמנו ובכוחות שה' יתברך העניק לנו וזה הוא שורש הכפירה של-"כוחי ועוצם ידי" ולא מצליחים להבין- "שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד".
לכן אנו נפגעים במהירות מכל חיידק פולש וכל מילה פוגעת/משפילה/מעליבה/שוברת/מורידה את בטחוננו ואת הדימוי העצמי, מתרסקים ומתערערים בקלות. בנוסף-אנו נוטים להתנער מאחריות ובוחרים לראות את בן הזוג כגורם יחידי לכל הבעיות/הכישלונות/האכזבות והקשיים שלנו.
מכאן נובעת התחושה- שגם הסביבה אשמה,ההורים משני הצדדים, בני המשפחה המורחבת, החברים והשכנים. לבסוף מתמלאים בתרעומות וכעסים על כל העולם וגם על הבורא יתברך רחמנא ליצלן.
כיצד מחזקים את מערכת החיסונית הריגשית?
ניקח אחריות על האושר שלנו, נלמד כיצד לאהוב את עצמנו, נעניק לעצמנו את המיטב, נדאג לחפש את הטוב בכל מצב, נלמד כיצד לשתול מחשבות חיוביות בתת מודע דרך המודע [דמיון מודרך], נאמץ השקפה ריגשית חדשה, נחשב מסלול חדש ונלמד כיצד משחררים רגשות שליליים/ כעסים מודחקים/ פריקת מתחים/ לחצים/פחדים וחרדות ונבנה את עצמנו מחדש.יש לציין שכל החיידקים נמצאים בתוכנו וביכולתנו לנטרלם.
נקדים:
מקום משכן הרגש הוא בלב. ישנם שני סוגי רגשות המופעלות ע"י השכל וכח הדמיון מעצים אותם ע"פ בחירתנו.
 א.רגשות חיוביים: אהבה/ שמחה / שלווה/ רוגע/ סיפוק/ תענוג/ הנאה ועוד.
 ב. רגשות שליליים: כעס/ עצב/ דכדוך/ פחד/ קנאה/ אכזבה/ חוסר אונים ועוד. כח הדמיון כפוף ע"י השכל, וכאשר השכל שולט על הרגש, הוא מוביל אותו לכיוונים חיוביים וטובים, חוץ מהסובלים מפחדים וחרדות שבמקרים הללו הרגש שולט על השכל ע"פ התניות קודמות בתת מודע של האדם והתגובות הם מהירות ללא שליטה ושיקול דעת מוקדם, [על כך עוד נכתוב ונאריך בס"ד במאמר כיצד יוצאים מזה].
אך כאשר השכל נשלט ע"י הרגש, האדם נעשה חסר שליטה ומובל לכיוונים שליליים, מתערער,נחלש,נשבר ומתרסק.
לפיכך-
רצוי לבנות  מערכת תקשורתית בריאה בין השכל לרגש. תקשורת תקינה בין הרגש לשכל היא קריטית בחיי הנישואין!! כאשר אנו חווים חוויה לא נעימה כמו-הערה/ אשמה/ בקורת/ פגיעה/ אכזבה או צפייה שלא מומשה, אנו מוצפים ריגשית,עולם הרגש סוער וסוחף אותנו למערבולת רגשות שליליים,ואנו שוקעים בדמיונות ובזיכרונות העבר.
בפן הפסיכולוגי-
חשים עצבות/ כעסים/ בדידות/ תסכול/ דכדוך/ ייאוש/ דחייה/ דיכאון ועוד.
בפן הפיזיולוגי-
חשים מתח/לחץ/חולשה/כאבים/ חוסר תיאבון או אכילה  ריגשית ועוד.
התגובה-
הערות/בקורת/האשמה/ויכוחים/צעקות/בכי/ שתיקה רועמת ועוד. הסיכון-
איבוד הכרה,רגשות משתקות ומחשבות אובדניות, שמונעות מאיתנו לחשוב באופן הנכון ולהתמודד מול המצב בצורה הראויה. התוצאה-
הזוגיות נפגעת ומתפרקת והחיים בסכנה!!
פעולת ההחייאה היא-
ע"י ניתוב הרגש באמצעות השכל. מצד אחד השכל מוביל את הרגש ואומר לו- תאהב את עצמך/ תדאג לעצמך/ תירגע/ איזו תועלת תצמח לך בשקיעה בתוך הרגשות השליליים ובזיכרונות העבר. שנה תפיסה, שנה גישה, שנה צורת הסתכלות, היצמד לעובדות בלי פרשנות וללא שפיטה, ללא איבוד פרופורציה, חשוב חיובי וספר לעצמך סיפור חדש.
במצב רגוע, שאל את עצמך מה קרה? כיצד נגיב? מהי התועלת? אולי בן הזוג לא התכוון לפגוע? אולי לא התכוון להכאיב? למרות שכך הגיב בשעת כעס, אולי הוא לחוץ/ פגוע/ מתוח/ עייף/ מוטרד/ עמוס/אולי זה סגנון הדיבור שלו/אולי הוא מתוסכל/ מבולבל וחושב שכך צריך להגיב ועוד.
במצב זה השכל עושה החייאה ומעביר ללב תובנות חדשות וכך הלב נרגע והרגש מתאזן, הגוף משתחרר, מצב הרוח משתפר וניתן לחזור לשגרה.
ישנם מקרים שחייבים לערב סמכות מקצועית שתעזור לאתר את שורשי הבעיות שגרמו למצב, ולגרום לבן/ת לעשות שינוי חשיבה מהותי שתגרום לו להשפיע על הרגש ותנתב אותו משלילי לחיובי. רשמו תרגיל:
המקרה? תגובת הרגש? מהיכן נבע? מאיזה מקור? מה הנזק שגרם? התגובה? התערבות השכל? שינוי חשיבה? מהי התועלת? ומה כדאי?! אמון השכל באופן הנכון, הוא כניסה למעגל חיובי, בונה וטוב.
מי שלמד לאמן את שכלו ולהשליטו על הרגש, הוא נהפך לאדם יציב, רגוע, שמח וחזק.
ככל שהשכל יהיה מאומן ומיומן יותר בזיהוי ובעיבוד רגשות שליליות בזמן ובאופן הנכון, כך תגדל הכשרתו ומיומנותו להוביל ולכוון את האדם לתגובות, תובנות ומושכלים חיוביים יותר.
על מנת שכל אירוע יהפוך לאירוע מוחי במשמעות החיובית, ולא אירוע רגשי במובן השלילי, עלינו לזהות באמצעות המוח כיצד הוא קולט ומעבד רגשות ומסרים שמשדר לו הלב ולפרשם בצורה הנכונה.
רשמו תרגיל:
החוויה, המקרה? הרגשת הלב? התוצאה? הניתוב לשכל? פרשנות נכונה? התוצאה?! אחת מאבני היסוד של הבית היא "הסליחה".
מצד אחד לדעת לבקש סליחה,ומצד שני לדעת לסלוח. פעמים נדמה, שמי שמבקש סליחה וקל לפיוס, הוא טיפש, חלש וחסר בטחון.
זו הסיבה שמושכים את הכעס והמריבה לזמן ארוך, אולם ההיפך הוא הנכון. המנצח האמיתי הוא, מי שמוחל על כבודו ראשון ומבקש סליחה.
כידוע-
אין אדם מושלם בעולם וכל אחד מאיתנו יש לו שגיאות, טעויות, מחדלים ופליטות פה. כשם שאנו מבינים וסולחים לעצמנו, כך חובתנו לנהוג עם בן זוגנו. אולם ככל שאנו אוהבים יותר,קל לנו להכיל, לקבל, למחול ולסלוח.
לעומת זאת-
כאשר אנו מסרבים לסלוח, לשכוח ולפתוח דף חדש? אנו דומים לאדם סכל הטובל ושרץ בידו, או לאדם המחזיק בידיו גחלים בוערות ואינו מוכן להרפות מהן למרות שהוא נכווה ונשרף במו ידיו.
כשאנו אוגרים בלב את הכעס/המרירות/התסכול והרגשות השליליים, אנרגיה מורעלת זו חוזרת, מרעילה ופוגעת בנו באופן משמעותי.
זו היא פצצה מתקתקת, שלא רק הנפש נשרטת, נפצעת ונחבלת, אלא גם הגוף ניזוק ונפגע.
כידוע מחכמי הרפואה, כאשר אנו מסרבים לסלוח ולהשתחרר מאנרגיות שליליות, לא רק שהאיזון הנפשי מופר ומתערער, אלא גם מערכות הגוף נחלשות ואינן מתפקדות כראוי.
מפאת שכל רגש שלילי שדוכא בתוך הנפש ולא השתחרר באופן הנכון ובזמן הנכון,לאחר שנים מתפרץ בחולי גופני מסוכן, מעבר לבעיות הנפשיות.
הסליחה-
היא כלי עוצמתי המסוגל לרפא אותנו, לפתוח את הלב, לשחרר מטענים, להצמיח ולהעצים אותנו, וזו מתנה נפלאה ביותר שאנו יכולים להעניק לעצמנו ולבן זוגנו.
מהי סליחה:
היכולת להתחרט ולומר מצטער, טעיתי, סלח לי, היכולת לסלוח לעצמנו על טעויות העבר בלי להיכנס לרדיפה עצמית, היכולת לסלוח למי שפגע בנו ולהשלים עם העתיד.
הסליחה-
זו המסוגלות לנטרל אנרגיות שליליות ולשחרר מטענים, כאבים ולשבור מחסומים ולהעניק לנו  ולזולתנו הזדמנות והתחלה חדשה. המשימה:
כל ערב לפני שינה, ליטול כדור שינה ושמו סליחה.
"ריבונו של עולם הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא נגדי בין בשוגג בין במזיד וכ'ו".
לפנינו שני סוגי חנק: א. חוסר חמצן ב. חנק גוף זר.
חוסר חמצן-
האדם חש בתוכו מחנק, ומרגיש שהאנרגיה שלו מבוזבזת.
נקדים-
סדר היום של האשה נע סביב הילדים, הבית והעבודה ואין לה שום מרגוע ומנוחה. כל כוחותיה מרוכזים במילוי אינסוף תפקידים ואינה מוצאת זמן וכח לעצמה.
סדר היום של הבעל גדוש במתחים ולחצים, נטל הלימודים,חינוך הילדים, וכלכלת הבית רובץ על צווארו ומכביד עליו [למרות שרעייתו גם עובדת], אחריות/משכנתא/מינוס/ חובות/חשבון  הבנק/ התחייבויות שונות וכ'ו, כל אלו גוזלים ממנו את שלוות נפשו.
כתוצאה מכך שבני הזוג נושאים בעול גידול הילדים וחינוכם ונטל הפרנסה, לא נותר להם מרחב מחייה זוגי ואישי.
חנק גוף זר:
האדם חש כי בן זוגו חונק אותו, מנסה להשתלט עליו, מתערב בבחירתו, כופה עליו את רצונותיו ומכתיב לו את מהלך החיים. הבעל מתערב  בחייה האישיים של האשה-אם לעבוד והיכן, עם מי לטייל והיכן, מה תלבש,מה תקרא, את מי לבקר ומתי, עם מי לשוחח והיכן, מה לקנות ומה לא וכ'ו.
האשה מתערבת בחייו האישיים של הבעל-לאן הלכת, למה איחרת,למה סיפרת, למה קנית, למה לא שיתפת, למה לא אמרת, עם מי שוחחת,מה אמרת וכ'ו.
אנו שולטים בחייו של בן/ת זוגנו בלי להרגיש ואיננו מאפשרים לו מרחב מחייה אישי.
הטיפול:
לחשב מסלול חדש ולפתוח נתיבי אויר חדשים. המשימה מוטלת על בני הזוג בשווה לאפשר לבן/ת זוגו, להתחבר לאני שבו ולהקדיש תשומת לב לעצמו, למה שאוהב, לציפיותיו, לרצונותיו, למחשבותיו, לרגשותיו ולצרכיו.
ראשית-
על כל אחד להכיר בערך עצמו ולהאמין ביכולותיו, מעלותיו ובכישוריו ולהוציאם מן הכח אל הפועל.
חוסר חמצן אומר-
שעלינו לקחת אחריות על החיים שלנו ולמצוא דרכים ואמצעים שיעניקו לנו סיפוק ואושר.
עלינו ליטול פסק זמן יחדיו להחלפת אווירה נעימה יותר. עלינו לחבוש מסיכת חמצן ולשאוב כח מהנאות שוות לסיפוק צרכינו,[כמובן ע"פ גדרי ההלכה].
חנק גוף זר אומר-
עלינו להשתחרר מהתפיסה המוטעית כי "ביחד" פירושו-לחשוב, להרגיש,לרצות,לנהוג ולעשות כפי שבן/ת זוגנו מכתיב.
קשר בריא ונכון מאפשר ואף מעודד מרחב, חופש,בחירה וצמיחה אישית וכמובן ע"פ השקפת התורה.
זהירות!
כאשר תחושת החנק מתמשכת- חשים איבוד שליטה/מועקה/ דחייה/ נטישה/ניתוק/ דיכאונות/ מצוקות/ כפייתיות/ חרדות והפרעות נפשיות שונות.
על אותו משקל כאשר קיימת התעלמות ושתיקה מתמשכת של אחד מבן הזוג, אותם תופעות מתעוררות,לכן חובה להזעיק עזרה ראשונה  ולפנות  לטיפול  מקצועי.










מהדורה שמינית

בשלום בית:

כהמשך-כאשר אנו שלמים עם עצמנו- שמחים, מרוצים, מסופקים ורגועים, סימן שמערכת הרגשית בריאה וחזקה. במצב זה אנו מחליקים כל הערה,ביקורת,אשמה וממשיכים להתנהל מתוך הכלה, קבלה, סלחנות ורחמנות כלפי זולתנו מבלי להיפגע ולפגוע. זוגיות טובה היא- שטוב לי קודם כל עם עצמי ולאחר מכן עם בן/ת זוגי. מאחר שאנו יציבים וחזקים, שום אדם לא יוכל לערער את בטחוננו. אך כאשר מערכת הרגשית חלשה- אנו עצובים, מדוכדכים, רגישים, עייפים, מכונסים בתוך עצמנו וחסרי מוטיבציה. במצב זה אנו נפגעים במהירות וכל מילה פוגעת, משפילה, מעליבה, שוברת ומורידה את בטחוננו והערכתנו. בנוסף- אנו נוטים להתנער מאחריות ובוחרים לראות את בן הזוג כגורם יחידי לכל הבעיות והכישלונות. מכאן גם נובעת התחושה שגם החברה אשמה, ההורים, בני המשפחה וכ'ו. כיצד ניתן לחזק את מערכת החיסונית הריגשית? ראשית- ניקח אחריות על האושר שלנו ונלמד כיצד לאהוב את עצמנו ולזכות למיטב. נדאג לראות את הטוב בכל מצב, נאמץ השקפה ריגשית חדשה, נלמד כיצד משחררים רגשות שליליים,כעסים מודחקים,מתחים,פחדים וחרדות,ונבנה את אישיותנו מחדש.יש לציין שכל החיידקים נמצאים בתוכנו וביכולתנו לנטרלם.
נקדים: מקום משכן הרגש הוא בלב. ישנם שני סוגי רגשות המופעלות ע"י השכל ואנו בוחרים כיצד לתמרן אותם א.רגשות חיוביים: אהבה,שמחה,שלווה סיפוק,תענוג ועוד ב.רגשות שליליים: כעס, עצב, דכדוך, פחד,קנאה, אכזבה וכ'ו. כח הרגש כפוף ע"י השכל, וכאשר השכל שולט על הרגש, הוא מוביל אותו לכיוונים חיוביים וטובים, [חוץ מהסובלים מפחדים וחרדות, שבמקרים הללו הרגש שולט על השכל ע"פ התניות קודמות]. אך כאשר השכל נשלט ע"י הרגש, האדם נעשה חסר שליטה ומובל לכיוונים שליליים,מתערער,נשבר,מתרסק ומרסק. לפיכך- רצוי לבנות  מערכת תקשורתית בריאה בין השכל לרגש, מאחר והיא קריטית בחיי הנישואין ובחיי האדם בפרט!!
לדוגמא:
כאשר אנו חווים חוויה לא נעימה כמו- הערה, אשמה, בקורת, פגיעה ואכזבה, אנו לפתע מוצפים ריגשית, עולם הרגש סוחף אותנו למערבולת רגשות שליליים, ובנוסף שוקעים בזיכרונות העבר. בפן הפסיכולוגי-חשים עצבות,כעס,דכדוך,ייאוש,דחייה,נטישה ועוד.בפן הפזיולוגי חשים מתח,לחץ, חולשה, כאבים, חוסר תיאבון או לחלופין אכילה כפייתית ועוד. תגובתנו-הערות,בקורת,האשמה,בכי ויכוחים,צעקות,אלימות מילולית, פיזית, או שתיקה רועמת ועוד.תוצאה-פגיעה ברגשות,איבוד הכרה,סכנה בריאותית, הזוגיות נפגעת ומתפרקת והחיים בסכנה. הטיפול- ניתוב הרגש באמצעות השכל- מצד אחד השכל מוביל את הרגש ואומר לו תאהב את עצמך, תדאג לעצמך, תירגע, איזו תועלת תצמח לך בשקיעה ברגשות ובזיכרונות העבר. שנה תפיסה,שנה גישה וצורת הסתכלות, היצמד לעובדות בלי פרשנות שלילית, ללא שפיטה, ללא איבוד פרופורציה, חשוב חיובי וספר לעצמך סיפור חדש. במצב הרגוע שאל את עצמך מה קרה? כיצד להגיב? מהי התועלת? אולי בן הזוג לא התכוון לפגוע? אולי לא היתה לו מטרה להכאיב? יתכן שהוא לחוץ,פגוע,מתוח,עייף,עמוס,מתוסכל ומבולבל, תדון אותו לכף זכות כפי שהייתה מצפה ממנו. במצב זה השכל עושה התחדשות ומעביר ללב תובנות חדשות,האדם נרגע והרגש מתאזן, הגוף משתחרר, מצב הרוח משתפר וניתן לחזור לשגרה. ישנם מקרים שחייבים לערב סמכות מקצועית שתעזור לאתר את שורשי הבעיות שגרמו למצב, ולגרום לבן/ת לעשות שינוי חשיבה מהותי שתגרום לו להשפיע על הרגש ותנתב אותו משלילי לחיובי.
רשמו תרגיל: המקרה? מהיכן התגובה נבעה מהשכל או מהרגש?

מהו הנזק שנגרם? האם משתלם? התערבות השכל? שינוי חשיבה? מהי התועלת? מה כדאי?! אמון השכל באופן הנכון, הוא כניסה למעגל חיובי, בונה וטוב. מי שלמד לאמן את שכלו ולהשליטו על הרגש, הוא נהפך לאדם יציב, רגוע, שמח וחזק. ככל שהשכל יהיה מאומן ומיומן יותר בזיהוי ובעיבוד רגשות שליליים בזמן ובאופן הנכון, כך תגדל הכשרתו ומיומנותו להוביל ולכוון את האדם לתגובות, תובנות ומושכלים חיוביים יותר. על מנת שכל אירוע יהפוך לאירוע מוחי במשמעות החיובי ולא אירוע רגשי במובן השלילי, עלינו לזהות באמצעות המוח כיצד הוא קולט ומעבד רגשות ומסרים מהלב ומפרשם בצורה הנכונה. אחת מאבני היסוד של הבית היא "הסליחה". מצד אחד צריך לבקש סליחה ומצד שני לדעת לסלוח. פעמים נדמה שמי שמבקש סליחה וקל לפיוס, הוא תמים, חלש וחסר בטחון. זו הסיבה שמושכים את הכעס והמריבה לזמן ארוך, אולם ההיפך הוא הנכון. המנצח האמיתי הוא, מי שמוחל על כבודו ראשון ומבקש סליחה. כידוע אין אדם מושלם בעולם ולכל אחד יש לו שגיאות, טעויות, מחדלים. כשם שאנו מבינים וסולחים לעצמנו, כך ראוי לנהוג עם בן זוגנו.ככל שאנו אוהבים יותר,קל לנו להכיל,למחול ולסלוח יותר, משום- "שעל רוב פשעים תכסה אהבה". כאשר אנו מסרבים לסלוח ולפתוח דף חדש, אנו דומים לאדם המחזיק בידיו גחלים בוערות ואינו מוכן להרפות, למרות שנשרף במו ידיו. כשאנו אוגרים בלב את הכעס,המרירות,התסכול והרגשות השליליים, אנרגיה מורעלת זו חוזרת, מרעילה ופוגעת בנו באופן ישיר. זו היא פצצה מתקתקת, שלא רק הנפש נפצעת ונחבלת, אלא גם הגוף ניזוק ונפגע. כידוע מחכמי הרפואה, כאשר אנו מסרבים לסלוח ולהשתחרר מאנרגיות שליליות, לא רק שהאיזון הנפשי מופר ומתערער, אלא גם מערכות הגוף נחלשות ואינן מתפקדות כראוי. מפאת שכל רגש שלילי שדוכא בתוך הנפש ולא השתחרר באופן הנכון ובזמן הנכון,לאחר שנים מתפרץ בחולי גופני מסוכן, מעבר לבעיות הנפשיות. הסליחה היא כלי עוצמתי המסוגל לרפא אותנו, לפתוח את הלב, לשחרר מטענים, וזו מתנה נפלאה שאנו זוכים לה ויכולים להעניק לבן זוגנו. מהי היא בעצם הסליחה?היכולת להתחרט ולומר מצטער, טעיתי, סלח לי.כמו כן- היכולת לסלוח לעצמנו על טעויות העבר ולמי שפגע בנו, להשלים עם העבר ולקבל את העתיד. 
המשימה:
כל ערב לפני שינה ליטול כדור שינה ושמו סליחה. "ריבונו של עולם הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא נגדי בין בשוגג בין במזיד וכ'ו". לפנינו שני סוגי חנק: א. חוסר חמצן ב. חנק גוף זר. חוסר חמצן- האדם חש מחנק ומרגיש שהאנרגיה שלו מבוזבזת. נקדים- סדר היום של האשה נע סביב הילדים, הבית והעבודה ואין לה שום מרגוע ומנוחה. כל כוחותיה מרוכזים במילוי אינסוף תפקידים ואינה מוצאת זמן וכח לעצמה. סדר היום של הבעל גדוש במתחים ולחצים, נטל הלימודים, חינוך הילדים, וכלכלת הבית רובץ על צווארו [למרות שהאשה עובדת],משכנתא,חובות,התחייבויות וכ'ו, ואין לו שלווה ומרגוע. כתוצאה מכך בני הזוג מרגישים בתוך לחץ ומחנק, ולא נותר להם מרחב מחייה זוגי אישי. חנק גוף זר-האדם חש שבן זוגו חונק אותו, מנסה להשתלט עליו, מתערב בבחירתו, כופה עליו את רצונותיו ומכתיב לו את מהלך החיים. הבעל מתערב  בחייה האישיים של האשה-אם לעבוד והיכן, עם מי לטייל והיכן, מה תלבש,מה תקרא, את מי לבקר ומתי, עם מי לשוחח והיכן, מה לקנות ומה לא וכ'ו. האשה מתערבת בחייו האישיים של הבעל-לאן הלכת, למה איחרת,למה לא סיפרת,למה קנית,למה לא שיתפת, למה לא אמרת, עם מי שוחחת,מה אמרת וכ'ו. אנו שולטים בחייו של בן/ת זוגנו בלי להרגיש ולא מאפשרים לו מרחב מחייה אישי, ואזי הוא חש חנק גוף זר.
העצות: א.מוטל על כל אחד להכיר בערך עצמו ולהאמין ביכולותיו ובכישוריו כדי להוציאם מן הכח אל הפועל ב. מוטלת על בני הזוג לאפשר לבן/ת זוגו להקדיש תשומת לב לעצמו, למה שאוהב, לרצונותיו, לרגשותיו ולצרכיו ג.עלינו לקחת אחריות על החיים ולמצוא דרכים ואמצעים שיעניקו לנו סיפוק ואושר,[כמובן ע"פ גדרי ההלכה].עלינו להשתחרר מהתפיסה המוטעית כי "ביחד" פירושו- לחשוב, להרגיש, ולרצות כפי שבן/ת זוגנו מכתיב. קשר בריא ונכון, מאפשר ואף מעודד חופש, בחירה וצמיחה אישית, וכמובן ע"פ השקפת התורה. אולם כאשר תחושת המחנק מתמשכת, עשויים להגיע לאיבוד שליטה, מועקה, דיכאונות, פחדים, חרדות ולהפרעות נפשיות. וכן התעלמות ושתיקה ממושכת של אחד מבן הזוג, מחייבת להזעיק עזרה ראשונה ולפנות  לטיפול  מקצועי. בדרך כלל הסובלים מחרדות והתקפי פניקה פתאומיים,מפני הדחקת רגשות שליליים.הכלל הוא- שכל רגש שהודחק בתוך הנפש ולא טופל כראוי ובזמן, התפרץ בשלב מאוחר בחולי בריאותי,מעבר לפגיעה הקשה בנפש האדם. כשמדחיקים רגשות הם אינם נעלמים כלל, אלא חודרים בתוך הנפש ועוברים עיבוד בתוך התת מודע וקונים שם שביתה. לאחר זמן הם מגיחים בכל מיני צורות ומאורעות החיים ופעמים גם ללא קשר לאותו רגש שדוכא בתוך הנפש פנימה. כדי להמחיש את הרעיון,נשתמש ברגש הכעס, שהדחקתו מהגורמים העיקריים לבעיות הרגשיות ובמקרים רבים מביאים להתקפי פניקה.
נקדים:
הכעס הוא אחד המידות העוצמתיים ביותר המשפיעים על מצב רוחנו. הוא עלול להטריף את דעתנו בזמן השתלטותו, ואיש אינו חסין מטעויות בשיקול הדעת בזמן מעשה. אולם גם מי שמושל ברוחו ובולם את פיו בשעת כעסו, עדיין זקוק וחייב להפיג את כעסו, כדי להירגע ולהשתחרר מעוצמתו, כפי שקדירה רותחת זקוקה לזמן כדי להצטנן אף לאחר שהורידוה מעל האש. כאשר אדם מתוסכל וכועס מאוד על אירוע מסוים או דבר שהכעיס אותו במיוחד, אך אינו מוצא מקום להשיח את מצוקתו מבחינת- "דאגה בלב איש ישחנה" [משלי יב], ולשחרר את אותם רגשות שליליים מליבו, הכעס לא יעלם מעצמו ובמקרים רבים אף ילך ויגבר. הגרוע מכל- מצב שבו הכועס אינו מרגיש בנוח על עצם העובדה שהוא כועס, ומנסה להתכחש ולטעון שהוא כלל לא כועס. חשבו על כל אלה שמצהירים בשפתיים מתוחות ובאגרופים קמוצים: "אני כועס"? "מה פתאום"? "מי הוא בכלל שאתייחס אליו וכ'ו"?! במקרים הללו הרגשות וודאי  אינם נרגעים, הם סוערים בפנים כמו סיר לחץ רותח שחייבים לשחרר את שסתום הבטיחות לפני שיתפוצץ. על אותו משקל חש הכועס, כאשר רגשות סוערות משתלטות עליו ואינו מאפשר להם להשתחרר בצורה נכונה ואף שאינו מודע לתהליך שמתרחש בקרבו. במילים אחרות, כל אלו שנראים-"יפי נפש" ובעלי מידות טובות שאינם טובעים את זכותם להביע אכזבה, כשלון או תסכול, ודואגים תמיד לחייך כדי למצוא חן בעיני כולם, משלמים על גישה זו מחיר גבוה ובמקרים רבים בפחדים, חרדות והתקפי פניקה.כאשר האדם ישיח את פגיעתו מהלב יקל עליו כאבו. אולם כשדאגתו מונחת בלבבו ומתכחש לה כדי להיראות צדיק ובעל מידות, צרתו תכאיב לו ותתפרץ בו בכל מיני תחלואי הנפש והגוף. אבל בזמן מריבה, וודאי יש לשלוט בכעס  לזמן  רגוע  יותר, שבת שלום ומבורך.


מהדורה תשיעית
בשלום בית:

הגיע אליי זוג שהאיש עבר מספר ניתוחים קשים של מעקפי לב וכיום הוא חי באמצעות קוצב לב. [הפרטים שונו מפאת צנעת הפרט].לאחר בדיקת האבחון מתברר שבעיותיו הרפואיות נבעו מבעיות רגשיות. הוא דאג להפנים את מצוקותיו ולהראות לכולם שהכל כשורה. פשוט התכחש לרגשותיו השליליים ולא הוציאם החוצה, ולבסוף זה התפרץ לו בבריאות ושילם מחיר יקר. אנו חיים במסגרת החיים של עליות וירידות,כאשר אנו מתבוננים בצד החיובי של הניסיונות ומשתמשים בירידה לצורך עליה, זו היא עדות למערכת רגשית בריאה וחזקה. במצב זה אנו מחליקים הערות וביקורות מתוך הכלה וסלחנות. ההשפעה היא טובה על האדם ועל הזוגיות, מאחר שטוב לי עם עצמי וממילא עם אחרים, ושום דבר לא יכול לערער את  שלוות הנפש.אך כאשר מערכת הרגשית פגועה וחלשה,זה מתבטא ברגישות יתר-דכדוך,עייפות וחוסר מוטיבציה.במצב זה כל משפט מעליב ופוגע כי הערכתינו בשפל.
הנטייה להתנער מאחריות ולהאשים את בן/ת הזוג כגורם יחידי לכישלונות ולבעיות. כיצד ניתן לחזק את מערכת הריגשית? א. נקבל אחריות על האושר שלנו בלי להאשים אחרים ב. ניקח אחריות על חלקנו היחסי שתרם למצב ולתקנו ג. נדאג לראות טוב בעצמנו ובאחרים ונחזק נקודות טובות ד. נלמד להעריך את עצמנו כפי שהבורא יתברך ברא אותנו ובלי לחקות אחרים ה.נכיל כל מצב בלי להתנגד,כי מה שמכאיב לנו בעצם זו ההתנגדות לקבל את המציאות ו. נאמץ גישה נכונה לשחרור רגשות-כעסים, מתחים, פחדים וחרדות, כך נצליח להבריא את הנפש. יצוין שכל המחלות הגופניות שורשם מחוליי הנפש וביכולתנו לנטרלם. נקדים:
מקום משכן הרגש הוא בלב והשכל במוח. הרגשות מופעלים באמצעות השכל ואנו בוחרים כיצד לתמרן אותם. הרגשות החיוביים-אהבה, שמחה,שלווה סיפוק,תענוג ועוד. רגשות שליליים-כעס,עצבות,דכדוך,פחד,אכזבה,וכ"ו.כאשר השכל שולט על הרגש הוא מוביל אותו לכיוונים חיוביים, חוץ מהסובל מחרדות כפייתיות ע"פ התניות קודמות, [כי זה טיפול בפני עצמו]. אך כאשר השכל נשלט ע"י הרגש, האדם נעשה חסר שליטה ומובל לכיוונים שליליים- מתערער,נשבר ונכנס לדיכאון. מכאן רצוי לבנות תקשורת בריאה בין השכל לרגש, מאחר והיא קריטית בחיי האדם ובחיי הנישואין בפרט.לדוגמא:כאשר אנו עוברים חוויה לא נעימה כמו-אשמה, בקורת, אכזבה וכ'ו- לפתע אנו מוצפים ברגשות שליליים ועולם הרגש סוחף אותנו לזיכרונות העבר. בפן הנפשי אנו חשים לחץ, עצבות, כעס, דחייה, נטישה ועוד. בפן הפזיולוגי חשים-מתח, רעידות, חולשה, כאבים, חוסר תאבון ועוד. תגובתנו-האשמה, בקורת, בכי, ויכוחים, צעקות, אלימות מילולית, פיזית, שתיקה רועמת  ועוד. התוצאה- פגיעה בנפש ובגוף, הזוגיות נפגעת והחיים בסכנה.
הטיפול- ניתוב הרגש באמצעות השכל.כלומר-לתת סמכות לשכל להוביל את הרגש ולומר לו- תירגע, תדאג לעצמך, תאהב את עצמך, איזו תועלת תצמח לך בשקיעה ברגשות ובזיכרונות העבר וכ"ו. שנה תפיסה, שנה גישה, היצמד לעובדות בלי פרשנות שלילית, ללא שפיטה, ללא האשמות, חשוב טוב וספר לעצמך סיפור חיובי חדש. במצב הרגוע שאל את עצמך מה קרה? כיצד להגיב? מהי התועלת? אולי בן הזוג לא התכוון לפגוע? יתכן שלא היתה לו מטרה להכאיב? אולי הוא לחוץ, פגוע, מתוח, עמוס, מתוסכל ומבולבל. תדון אותו לכף זכות כפי שאתה מצפה ממנו. במצב הנוכחי השכל עושה התחדשות ומעביר ללב תובנות חדשות, הרגש מתאזן, הגוף משתחרר, מצב הרוח משתפר והאדם נרגע. ישנם מקרים שחייבים לערב סמכות מקצועית שתעזור לאתר את שורשי הבעיות שגרמו למצב ולגרום לבן/ת לעשות שינוי חשיבה מהותי שתגרום לו להשפיע על הרגש ותנתב אותו משלילי לחיובי.
רשמו תרגיל: ציינו אירוע שהיה.האם התגובה נבעה מהרגש? מהו הנזק שנגרם? האם משתלם? האם ניתן לנתב לשכל? מה היא התועלת? מה עדיף?! אימון השכל באופן הנכון הוא כניסה למעגל חיובי, בונה וטוב. מי שלמד לאמן את שכלו ולהשליטו על הרגש, הוא נהפך לאדם יציב, רגוע, שמח וחזק. ככל שהשכל יהיה מאומן ומיומן יותר בזיהוי ובעיבוד רגשות שליליים בזמן ובאופן הנכון, כך תגדל הכשרתו ומיומנותו להוביל ולכוון את האדם לתגובות ותובנות חיוביים בחיים. על מנת שכל אירוע יהפוך לאירוע מוחי במשמעות החיובי ולא אירוע רגשי במובן השלילי, עלינו לזהות באמצעות המוח כיצד הוא קולט ומעבד רגשות ומסרים מהלב ומפרשם בצורה הנכונה.
נקדים-אחת מאבני היסוד של הבית היא הסליחה. מצד אחד צריך לבקש סליחה ומצד שני לדעת לסלוח. פעמים נדמה שמי שמבקש סליחה וקל לפיוס, הוא תמים, חלש וחסר בטחון. זו הסיבה שמושכים את הכעס והמריבה לזמן ארוך אולם ההיפך הוא הנכון. המנצח האמיתי הוא מי שמוחל על כבודו ראשון ומבקש סליחה. כידוע אין אדם מושלם בעולם ולכל אחד יש לו שגיאות, טעויות ומחדלים [ואני הראשון]. כשם שאנו מבינים וסולחים לעצמנו, כך ראוי לנהוג עם הזולת. ככל שאנו אוהבים יותר, קל להכיל ולמחול יותר כי-"על רוב פשעים תכסה אהבה". כאשר אנו מסרבים לסלוח ולא מאפשרים התחלה חדשה, אנו דומים לאדם המחזיק בידיו גחלים בוערות ואינו מוכן להרפות, למרות שנכווה ונשרף במו ידיו. במידה ואנו אוגרים בלב את הכעס, המרירות והכאב, אנרגיה מורעלת זו חוזרת ומרעילה אותנו באופן ישיר. זו היא פצצה מתקתקת שלא רק הנפש נפצעת ונחבלת, אלא גם הגוף ניזוק ונפגע. כידוע מחכמי המוסר- כאשר אנו מסרבים לסלוח ולהשתחרר מאנרגיות שליליות, לא רק שהאיזון הנפשי מתערער, אלא גם מערכות הגוף נחלשות ואינן מתפקדות כראוי. מפאת שכל רגש שלילי שדוכא בתוך הנפש ולא השתחרר באופן ובזמן הנכון,לאחר שנים מתפרץ בחולי גופני מסוכן, כפי המעשה שציינתי,מעבר לבעיות הנפשיות.
הסליחה הוא כלי עוצמתי המסוגל לרפא אותנו, לפתוח את הלב ולשחרר מטענים שליליים,וזו מתנה נפלאה שזוכים ויכולים להעניק לאחר. מהי היא בעצם הסליחה? היכולת להתחרט ולומר מצטער, טעיתי, סלח לי וכ'ו.כמו כן-היכולת לסלוח לעצמנו על טעויות העבר ולמי שפגע בנו,להשלים עם העבר ולקבל את העתיד. ראשית כל לילה לפני שינה ליטול כדור שינה ושמו סליחה- "ריבונו של עולם הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא נגדי בין בשוגג בין במזיד וכ'ו". לפנינו שני סוגי חנק: א. חוסר חמצן ב. חנק גוף זר.חוסר חמצן-כאשר האדם חש מחנק ומרגיש שהאנרגיה שלו מבוזבזת.
נקדים- סדר היום של האשה נע סביב הילדים, הבית והעבודה ואין לה שום מרגוע ומנוחה. כל כוחותיה מרוכזים במילוי תפקידים ואינה מוצאת זמן וכח לעצמה. סדר היום של האיש גדוש במתחים ולחצים- לחץ הלימודים, חינוך הילדים, וכלכלת הבית רובץ על צווארו [למרות שהאשה עובדת],משכנתא,חובות,התחייבויות וכ'ו, ואין לו שלווה ומרגוע. כתוצאה מכך בני הזוג מרגישים בתוך לחץ ומחנק, ולא נותר להם מרחב מחייה זוגי אישי, לכן הזוגיות נהפכת לשגרה דיכאונית. חנק גוף זר- האדם חש שבן זוגו חונק אותו ומנסה להשתלט עליו, מתערב בבחירתו, כופה עליו את רצונותיו ומכתיב לו את מהלך החיים. האיש מתערב בחיי האשה- אם לעבוד והיכן, עם מי לטייל והיכן, מה תלבש, מה תקרא, את מי לבקר ומתי, עם מי לשוחח והיכן, מה לקנות ומה לא וכ'ו,[איני מדבר כעת בפן ההלכתי]. האשה מתערבת בחייו האישיים של האיש-לאן הלכת, למה איחרת, למה לא סיפרת, למה קנית, למה לא שיתפת, עם מי שוחחת, למה לא ענית בפ'ל וכ'ו. אנו שולטים בחייו של השני בלי להרגיש ולא מאפשרים לו מרחב מחייה אישי, לכן הוא חש חנק גוף זר.
העצות: א.מוטל על כל אחד להכיר בערך העצמי שלו ולהאמין ביכולותיו ובכישוריו כדי להוציאם מן הכח אל הפועל ב. חובתנו לאפשר לבן/ת זוגנו להקדיש זמן לעצמו, למה שאוהב, לצרכיו וכ'ו ג. עלינו לקחת אחריות על החיים ולמצוא דרכים ואמצעים שיעניקו לנו סיפוק ואושר,[כמובן ע"פ גדרי ההלכה].עלינו להשתחרר מהתפיסה המוטעית כי-"ביחד", פירושו- לחשוב, להרגיש, ולרצות כפי שבן/ת זוגנו מכתיב. קשר בריא ונכון מאפשר ואף מעודד חופש, בחירה וצמיחה אישית וכמובן ע"פ השקפת התורה. אולם כאשר תחושת המחנק מתמשכת עשויים להגיע לאיבוד שליטה, מועקה, דיכאונות, פחדים וחרדות. וכן התעלמות ושתיקה ממושכת של אחד מבן הזוג, מחייבת להזעיק עזרה ראשונה ולפנות  לטיפול  מיידי. בדרך כלל אלו שסובלים מחרדות והתקפי פניקה, כי הם מדחיקים רגשות שליליים. כאשר מדחיקים רגשות הם אינם נעלמים, אלא חודרים בתוך הנפש וקונים שביתה בתת מודע. כעבור זמן הם מגיחים בכל מיני צורות ומאורעות החיים ופעמים גם ללא קשר לאותו רגש שדוכא בנפש. כדי להמחיש את הרעיון נשתמש ברגש הכעס שהדחקתו מהגורמים העיקריים לבעיות הרגשיות, ובמקרים רבים מביאים להתקפי זעם.
נקדים:הכעס הוא מהתכונות העוצמתיים ביותר המשפיעים על נפש האדם ועלול להטריף את דעתנו בזמן השתלטותו ואיש אינו חסין מטעויות בשיקול הדעת בזמן מעשה. אולם גם מי שמושל ברוחו ובולם את פיו בשעת כעס, הוא עדיין זקוק וחייב להפיג את כעסו כדי להירגע ולהשתחרר מעוצמתו, כפי שקדירה רותחת זקוקה לזמן כדי להצטנן אף לאחר שהורידוה מעל האש. כאשר אדם כועס על דבר מה שהכעיס אותו במיוחד ואינו מוצא מקום להשיח את מצוקתו מבחינת- "דאגה בלב איש ישחנה" [משלי יב], ולשחרר את אותם רגשות שליליים מליבו, הכעס לא יעלם מעצמו ובמקרים רבים אף יתפרץ בזעם על דברים קטנים וחסרי משמעות.ישנם גם מצבים שהכועס עובד על מידותיו ואינו מרגיש בנוח על עצם העובדה שהוא כועס ומנסה להתכחש ולטעון שהוא כלל אינו כועס. חשבו על כל אלה שמצהירים בשפתיים מתוחות-"אני כועס"? "מה פתאום"? "מי הוא שאתייחס אליו וכ'ו"?! במקרים הללו הרגשות וודאי אינם נרגעים והם סוערים כמו סיר לחץ רותח שחייבים לשחרר את שסתום הבטיחות לפני שיתפוצץ.
על אותו משקל חש הכועס כאשר רגשות סוערות משתלטות עליו ולא מאפשר להם להשתחרר באופן הנכון. במילים אחרות- כל אלו שנראים- "יפי נפש" ובעלי מידות טובות שאינם טובעים את זכותם להביע אכזבה, כשלון או תסכול, ודואגים תמיד לחייך כדי למצוא חן בעיני אחרים, משלמים על גישה זו מחיר גבוה ובמקרים טובים בחרדות והתקפי פניקה.החכם שבאדם כבר ציין-כאשר האדם ישיח את ליבו יקל עליו כאבו, אולם כשדאגתו מונחת בלבבו ומתכחש לה כדי להיראות צדיק ובעל מידות, צרתו תכאיב לו ותתפרץ בו בכל מיני חוליי הנפש והגוף. אמנם בזמן מריבה יש לשלוט בכעס  ולשחררו בזמן רגוע יותר, [חלק [מהנכתב חוברת נישואים מוצלחים],שבת שלום ומבורך.