כהמשך-
תקשורת חלק ח'
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

עיקר הצורך הנפשי של הנשים לקבל אוזן קשבת, הבנה, תמיכה והזדהות בכאבן ללא נתינת עצות ופתרונות.
על אותו משקל בשעה שגברים נכנסים למערותיהם [שתיקתם],הם אינם מעוניינים בשאלות,
עצות ופתרונות.
כאשר מתעורר צורך באשה לדבר על בעיותיה, תסכולה  ורגשותיה הכאובים, במקום שהגבר יקשיב וייתן לה תמיכה רגשית, נותן לה עצות ופתרונות עוד בטרם מצליחה להוציא את מה שהיא מרגישה וכואבת.
לדוגמא:
האשה אומרת-"אני עייפה או עבר עלי יום קשה".
הגבר עונה-"לכי לנוח או לכי לשון".
האשה-"אני לא מרגישה טוב".
הגבר-"לכי לרופא".
האשה-"אני סובלת מכאבי גב". הגבר-"אל תזלזלי בעצמך ,תעשי צילום".
האשה-"הילדים הכבידו עלי היום יתר על המידה".
הגבר-"מגיע לך זה בגלל הפינוק יתר שלך".
האשה-"נמאס לי מהעבודה, אני מרגישה עייפה, גמורה ומנוצלת". הגבר-"אמרתי לך אין ספור פעמים תעזבי את העבודה".
האשה-אין לי כח לבשל, לנקות, לסדר וכ'ו".
הגבר-תנוחי את עובדת יותר מדי קשה".
האשה-"אני מרגישה נותנת בלי סוף ואין שום הערכה".
הגבר-"תפסיקי לתת ולהיות משועבדת לילדים ולבית".
האשה-"נמאס לי ונשבר לי מכל השגרה, המטלות, התפקידים והעומסים שיש עלי".

הגבר-"תעשי רק מה שנוח וטוב לך, ואל תתני שינצלו אותך".
האשה-אני מרגישה שאף אחד לא שומע ומתייחס אלי בבית הזה".
הגבר-"אני כן שומע אותך ומתייחס אלייך".
האשה-"נמאס לי להיות הנהגת של כולם".
הגבר-"תביא לי את מפתחות הרכב ואפטור לך את הבעיה אחת ולתמיד".
האשה-"זמן רב שלא דברתי עם הוריי ולא הזמנתי אותם אלינו".
הגבר-"לא קרה כלום אין צורך להיכנס לבהלה, הכל בסדר אתם".
ועוד רשימה בלי סוף...

איך מסתיימת בדרך כלל שיחה כזו?
"גם אתה לא מבין אותי".
איך הגבר מגיב?
"אני מנסה לעזור וזה מה שמגיע לי בתמורה" או "מכולם את מוכנה לקבל, רק לא ממני".
יתכן-
שהעצות והפתרונות שהגבר הציע הם נכונים וטובים מאוד, אולם זה לא בזמן המתאים, כי כעת היא זקוקה להבנה, תמיכה והזדהות כאמור.
בדרך כלל-
כאשר האשה מגיעה לביתה, מיד מתחילה במשרה השנייה של הבית ניקיונות, בישולים וכ'ו, מאחר והיא בנויה לעשות זאת ללא שהיות ועיכובים.
לעומת זאת-
כאשר גבר נכנס לביתו, זקוק להיכנס למערתו

[שתיקתו וכ'ו] למשך זמן מסוים עד שחוזר לעצמו.
כאשר האשה לא מבינה אותו מפאת שהוא שונה ממנה ,נכנסת לבהלה ,לדאגת יתר וכדי להרגיע את עצמה היא מחליטה להצליף בו בשאלות,
וכך הם פני הדברים:
האשה אומרת-"הכל בסדר?".
הגבר עונה-"כן".
האשה-"אני מרגישה שמשהו לא בסדר".
הגבר-"הכל בסדר את יכולה להיות רגועה".

האשה-"למה אתה מסתיר ממני ולא מדבר עמי, אני יכולה לעזור לך".

הגבר-"זה בסדר אני לא זקוק לשום עזרה, אני מבקש ממך שתניחי לי לנפשי זו העזרה הגדולה ביותר".
האשה-"איך אני אמורה לדעת מה עובר עליך אם לא תספר ותשתף אותי ,אני לא נביאה".
הגבר-"די, תפסיקי לחקור אותי ולחפור לי, אני לא צריך שום עזרה, תתעסקי עם עצמך ותשחררי אותי, זו העזרה הגדולה ביותר, במידה ואזדקק לעזרתך אומר לך, בבקשה אני מתחנן תניחי לנפשי".
האשה-"כעת אני מבינה שאתה לא אוהב אותי, שאני דחויה בעיניך, יש לי תחושה שאתה סובל עמי ונמצא כאן בכח, אתה לא משתף אותי במאומה, אני לא יודעת מה עובר עליך, אני מרגישה מאוד מנוקרת, די נמאס לי לחיות כך ואני מעוניינת לסיים את הסיפור באופן מידי".
הגבר-"את צודקת, סוף סוף הגעת למסקנה הנכונה, תחשבי מה שאת רוצה לחשוב, מעולם לא הבנת אותי, גם לי זה נמאס, את חופרת וקודחת בלי סוף ומבינה רק את עצמך, מתנהגת אלי כמו אל תינוק, יש לך אובססיה מטורפת אלי, אני לא יכול לסבול יותר את דאגת היתר שלך והאהבה החונקת הזו, בואי נסיים ונגמור את הסיפור כמה שיותר מהר",
 ועוד דוגמאות בלי סוף.
יתכן-
שההתעניינות והדאגת יתר של האשה כלפי האיש היא כדי לעזור לו עם בעיותיו, להוציאו מתסכולו, מצוקתו, כאבו סבלו וכ'ו, אולם זה לא הזמן להגיש לו את העזרה הראויה.
ועוד-
 ככל שהאשה תדחק את הגבר בשאלות ועצות מעין אלו בזמנים הללו, היא פשוט תרחיק אותו ותשיג בדיוק את התוצאות ההפוכות כפי שרואים זאת בחוש.
לכן-
בשלב זה, העזרה הרצויה ביותר להניח לו לנפשו ולא להדחיקו ולפוצצו בשאלת כדי לדובבו לדבר, כי בזמן הזה הוא זקוק לשקט, להיכנס בתוך עצמו ולהשתחרר משם בכוחות עצמו ללא עזרה מבחוץ ובעיקר לא מהאשה.
עצתי-
שבזמן הזה האשה תתעסק עם סידור הבית ,ניקיונו, בישול, ילדים וכ'ו.
במידה והאשה סיימה את ענייני הבית, זה הזמן שתפרגן לעצמה, תתפנה לעיסוקיה, תחביביה וכ'ו.
החשוב מכל-
תשדר לו שהיא מסתדרת, מאושרת וטוב לה ,אזי לפחות בעיה אחת גדולה וקשה נפתרה לו ולא יצטרך לטפל בה כאשר יצא ממערתו.
התוצאה מכך-
היציאה ממערתו תהיה בעבורו הרבה יותר קלה, נעימה ומהירה,
[עוד נרחיב בנקודה עמוקה זו בס"ד].
יתרה מכך-
 הגבר מעונין וזקוק שהאשה תתן בו אמון שהוא אכן מצליח להתמודד עם בעיותיו בכוחות עצמו ומסתדר לבד, אלא אם ביקש עזרה בצורה מפורשת, וגם אם כן האשה צריכה להיזהר לא להציף אותו בעצות ופתרונו.
 העיקר-
לדעת להעביר לו את ההרגשה שהוא זקוק יותר מכל כעת, שהיא סומכת עליו שיצליח להתמודד ולהתרומם בכוחות עצמו.
הרגשה ותחושה זו תעזור ותרומם אותו יותר מכל עזרה אחרת ודאי.

מכיוון שהרגשה זו שבוטחים בו ושהוא מסוגל להתמודד בכוחות עצמו, חשובה לו ביותר לצורך בטחונו והערכתו  העצמית וזה מה שיכול לגרום לו לצאת ממבוכתו ותסכולו ודווקא מנקודה זו יפתח אליה וישתפה במה שהוא עובר ובהבטחה!!.

 לעומת זאת-
קשה לאשה שלא להיות מודאגת מעצם זה שהגבר נמצא במערתו, כי באמצעות דאגתה לאחרים מביעות הנשים אהבה ואכפתיות.
לכן-
אין זה פשוט לאשה לראות את בן זוגה מכונס  בתוך עצמו, במערתו ולשבת בשקט.
מצד שני-
הוא מעונין שהאשה תהיה שקטה ומאושרת בזמן שהותו במערתו על מנת שתהיה לו בעיה אחת פחות להתמודד כאשר יצא ממערתו.
לכן-
כאשר האשה משדרת רוגע ושלוה, הדבר תורם לו להרגיש נאהב ,רצוי ויעזור לו להשתחרר  במהירות ממצוקתו ולא ירגיש צורך להתנצל על כך.
יתרה מכך-
 גברים מביעים תמיכה ואהבה ע"י חוסר דאגה.
עומק העניין:

גברים תומכים זה בזה בדרך כלל ע"י אמירת ביטויים כגון-

"אני סומך עליך",
"אל תדאג",
"אתה תתגבר",
"אתה תדע להתמודד עם זה לבד",
"זאת הבעיה שלהם",
"תהיה רגוע",
"הכל בסדר",
"אני בטוח שתמצא פתרון טוב יותר וכ'ו".
יוצא-
שגברים תומכים אלו באלו ע"י חוסר דאגה והמעטה בחשיבות צרותיהם.
לפיכך-
גברים תמהים על עצם כך שנשיהן מוטרדות ,דואגות להם, אינן סומכות עליהם ולא נותנות בהם אמון.
כמו כן-
זו הסיבה כשגברים תומכים בנשיהן ע"י המעטה בצרותיהן ובחשיבות הענין ונשיהן נרגזות במיוחד כי אינן יודעות את הדרך שבה גברים רגילים לתמוך ולעודד.
נחזור לענין-
אחד הסימנים שגבר עומד לצאת ממערתו, כאשר מגלה סימני התעניינות בבת זוגו.
לכן-
יש זהירות רבה לאשה לא לפגוע בו ע"י אמירות כגון-
"חזרת לעצמך",
"נזכרת  שיש לך אשה", "התעוררת לחיים וכ'ו".
כי זה יידחף אותו שוב למערתו והפעם לזמן ממושך יותר או לא לרצות לצאת משם כלל.
ניתן-
למשש את הדופק שלו אם יצא ממערתו ע"י אמירות כגון-"כשיהיה לך חשק לדבר אני אשמח",
"תודיע לי מתי זה יקרה וכ'ו", זו דרך מעודדת יותר מאשר להיות מציקה ותובענית. 

גם כאשר גברים נמצאים מחוץ למערתם זקוקים יותר מכל, להרגיש שסומכים עליהם ומקבלים אותם כמו שהם ללא צורך להשתנות, ולכן אינם אוהבים עצות ופתרונות שלא בקשו לקבלם, כי יש להם את הצורך הנפשי להוכיח את כשרונם והצלחתם ללא עזרה מבחוץ.
יוצא-שהיכולת שלהם לבצע דברים ולהצליח בכוחות עצמם, זה מקור לתדמיתם,ביטחונם והערכתם העצמית.לעומת זאת-
 בעבור הנשים לקבל תמיכה ועזרה זה מקור גאוותן.כי עובדה זו שיש להן מערכת יחסים תומכת ואוהבת, זה מקור שמחתן והערכתן.
מצד שני-אשה שמעניקה תמיכה לגבר בצורה שאומרת-"יש לי אמון בך"או "אני סומכת עליך וכ'ו",בזה הוא מוצא את גבריותו, סמכותו וביטחונו.ישנן נשים-שמחוסר הבנת מבנה נפש האיש, מייעצים לו עצות כאשר לא ביקש, מותחות ביקורת וחושבות שע"י כך יקבלו את מבוקשן.כלל-לא עולה על דעתן שהן יכולות לעודד את הגבר שיתמוך בהן באופן ישיר בלי ביקורתיות או שתעוץ לו עצות.
יתרה מזאת-
 אם הגבר לא מתנהג לרוחה של האשה, יכולה לומר לו בצורה מכובדת ובאופן ישיר שהתנהגותו אינה מוצאת חן בעיניה, מבלי להעביר לו שיפוט, ביקורת על שהוא טועה או לא מוצלח דיו.
נשים רבות-
נשארות חסרות יכולת להשיג את צורכיהן ומבוקשן מהגברים, מפאת שגורמות להם לאבד ענין וחשק לעזור ולתמוך בהן כתוצאה מכך שהן פוגעות בהם,מעבירות ביקורת ושיפוט
באופן קבוע.
יתרה מכך-
 גם כאשר האשה אינה מרוצה ממערכת היחסים או מאופן התנהגותו לבושו וכ'ו, אסור לה בשום פנים למתוח עליו בקורת או לעוץ לו עצות ובעיקר לא בחברת אנשים זרים או ליד ילדיהם.
דבר ראשון-
זה לדעת לקבלו כמו שהנו, למצוא נקודות טובות בו, לעודדו וע"י כך יתעורר בו צורך לעשות שינוי כדי להיות ראוי להערכה ולאותם פרגונים ועידודים.
לאחר שיחוש בהדרגה שהוא אכן מקובל ונאהב כמו שהוא, דווקא מנקודה זו יתעורר בו צורך לבקש ולשמוע מה דעתה עליו כדי לרצותה כאמור.
עניין-
זה שייך גם לנשים,אולם הדגשנו נקודה זו בגברים כי בדורנו הם רגישים יותר כידוע ליודעי חן, הנושא עמוק עוד נרחיב בס"ד!!
שלום בית
מהדורה שלישית: 
נשים וגברים מדברים

בשתי שפות:

הדרך השכיחה ביותר לגרימת ריב ומחלוקת באמצעות הגבר, היא שלילת רגשותיה הכאובים של האשה או ע"י שלילת נקודת הראות שלה. טעות הגברים נובעת מכך שמנסים להרגיע את נשיהן ע"י שלילת רגשותיהן ואינם תופשים עד כמה זה מקומם,

מתסכל ומכעיס אותן.

דוגמא לביטול רגשותיה:

כאשר האשה משתפת את בן זוגה 

בחוויה או במאורע מסוים שריגש או הכעיס אותה במיוחד, תגובתו כך:

"אין לך מה

לדאוג, מדוע את עושה מזה ענין, זה שום דבר, אין לך מה להתרגש וכ'ו".

תגובות תמיכה מעין אלו כאשר גבר שומע אותן מידידו, נשמעות די

ידידותיות ומרגיעות.

אולם בעיני האשה זה מעיד על חוסר רגישות, זלזול ופוגעות בנפשה מאוד.

דוגמא נוספת:

כאשרהאשה כעוסה בענין מסוים והגבר מנסה להרגיעה ולשים קץ לכאבה, כך הם פני הדברים:

"את לא צריכה לכעוס, את רגישה מדי, מכל ענין קטן את עושה ענין גדול וכ'ו".
לאחר מכן מציע פתרון מעשי לבעיה ומצפה שירווח לה, תחוש מאושרת ושתודה לו על כך.
אין לו מושג עד כמה התייחסותו בביטול רגשותיה פוגע בה מאוד, חשה מזולזלת ושאינה צודקת.

חשוב לדעת-

שהאשה לא תירגע ולא תעריך את תמיכתו, רק לאחר שיצדיק את כעסה, תסכולה ויכיר בצורך הנפשי שלה לחוש כעוסה וממורמרת.

המסר  היחידי-

שעובר לה כעת כאשר הוא מצדיק לה את טענותיו-
"לא אכפת לי מהרגשות שלך", "את רגשית מדי" או "את מתוסכלת ולא צודקת בתגובות שלך וכ'ו".
על מנת שהאשה תהיה ערוכה לשמוע את הסיבות המוצדקות שלו, היא זקוקה שישמע תחילה את הסיבות המוצדקות שלה, יתמוך ויבין את כעסה ותסכולה.
לכן עליו להמתין עם ההסברים שלו ולהקשיב קודם להסברים שלה מתוך הבנה וקבלה ורק לאחר שיקשיב ויתעניין  ברגשותיה בלי לבטלן או לזלזל בהן, היא תחוש נתמכת תהיה פתוחה לשמוע ולקבל את הסיבות שלו מתוך הבנה והערכה. 

שינוי גישה זו לשני בני הזוג דורשים תרגול ושינון, אך ודאי שהן
בני השגה.

הגבר חייב לדעת שקיים בו דחף 

טבעי לבטל את רגשות האשה כדי לתת לה הסברים הגיוניים מדוע אינה צריכה להיות כועסת

ונסערת וזה גורם לה בדיוק למצב הפוך.
ע"י כך שיבין שתגובותיו המידיות

והלא צפויות לתת הסברים על מנת לבטל את רגשותיה, מביאות תוצאות הפוכות מן המצופה, יגרום  לו לעשות שינוי ולהבין את רגשות האשה מתוך תמיכה והבנה בל עצות ופתרונות, כי עם רגשות לא מתווכחים.

לעומת זאת-

הדרך השכיחה שבה נשים גורמות בלא יודעין לריבים וויכוחים היא- היותן בלתי ישירות בזמן הבעת רגשותיהן.
קיימת טעות נפוצה אצל הנשים, במקום שהאשה תביע באופן ישיר בצורה רגועה ומכובדת את אי הסכמתה או אכזבתה בהתנהגות הגבר, מפגיזה אותו בשורה של שאלות רטוריות ובלא יודעין משדרת מסר של זלזול, פסילה והסתייגות מוחלטת מהתנהגותו.
גם אם אין זו כוונתה, אולם אלה הם פני הדברים שהגבר מבין.
לדוגמא:
כאשר גבר מאחר לביתו, במקום לתת ביטוי ישיר להרגשתה שהיא-"לא אוהבת לחכות לו, דואגת לו, חושבת שקרה לו אסון וכ'ו", מתחילה לשאול שאלות רטוריות מציקות.
כגון-"איך יכולת לבוא כל כך מאוחר" או "מה אתה מצפה ממני שאחשוב" או "מדוע לא התקשרת וכ'ו".
כמובן שאין כל פיסול בשאלה-"מדוע לא התקשרת"?
בתנאי שהבקשה היא בכל הכנות לשמוע את הסיבה להיעדרות ולא על מנת לשלול את טענותיו על מנת לשפוך עליו את תסכולה וזעמה.
כאשר האשה כועסת וצועקת, תגובתה ונימת קולה מסגירים את כוונתה שאין היא מעוניינת בשום תשובה מוצדקת, אלא שמתכוונת להבהיר לו שאין שום תירוץ ותשובה המתקבלת על
הדעת לאיחורו.
כאשר הגבר שומע שאלות ותגובות מעין אלו, נחסם באופן מידי מלהבין את הרגשתה וכאבה, אלא שומע ורואה את הסתייגותה וחוסר הבנתה בו.
הוא חש ברצונה הפולשני לחדור לתחומו כדי ללמדו להיות יותר בוגר ואחראי.
מטבע הדברים-
מרגיש מותקף, נעשה הגנתי, בלתי מתחשב ותגובתו בהתאם למצב רוחו.
כי אין לה מושג עד כמה זלזולה והסתייגותה בהבנת מניעיו מכאיבים לו ופוגעים בו קשות.
לסיכום:
כשם שנשים זקוקות להתייחסות נאותה המצדיקה את רגשותיהן הכאובים, כך זקוקים הגברים לאישור ותמיכה ליחסה החיובי והמתחשב של האשה כלפיהם.
ככל שאשה אוהבת יותר כך זקוקה לתמיכה של הבנה יותר וככל שגבר אוהב יותר כך הוא זקוק לאישור של
תמיכה יותר.
יתרה מכך-
גבר בטבעו הוא פחדן וחסר בטחון, לכן אישור זה שהוא הגבר המוצלח והמוכשר ביותר של האשה, זכה לקבל כבר בתחילת התרקמותו של הקשר ע"י מבט מיוחד של האשה האומר-
"אתה הגבר העשוי לגרום לי לחוש המאושרת עלי אדמה, "אתה הגבר המושלם שלי", אתה הגבר שעליו חלמתי וכ'ו".
זו הסיבה שהיה לו את האומץ להיכנס למערכת יחסים מחייבת ומאז הוא בטוח שיוכל להשיג אישור יקר זה גם בעתיד.
לאישור-
זה הוא זקוק במערכת  היחסים עבור בטחונו, גבריותו והערכתו העצמית. גם אם האשה נפגעה ממנו בעבר, תדע לתת לו את אישורה בפרט כאשר נכשל או שגג.
ועוד-
אישור והסכמה זו מבטאים-
"אתה הגבר המיוחד שפגשתי מעודי", "אתה הגבר שעשוי להפוך אותי לאשה המאושרת עלי אדמות","לא טעיתי בבחירתי וכ'ו"..
אולם-
חבל שלאחר הנישואין כאשר צצות וצפות הבעיות, שוכחת האשה להעביר מסר ערכי ויקר זה לגבר שכעת הוא זקוק לו ביותר מכל זמן אחר.
כי באישור זה היא מאשרת לו בעצם שהיא אוהבת אותו וזקוקה לו באמת, בלי שום  אינטרסים, ציפיות וטובות הנאה למיניהם.
יתרה מזו-
כאשר האשה מונעת את אישורה והסכמתה להיותו הגבר המיוחד והמוכשר בעבורה, פוסלת ומסתייגת ממנו, אין לה מושג עד כמה היא פוגעת בו, מכאיבה לו ומוכיחה לו שכל מטרתה היתה רק כדי להשיג מטרות ואינטרסים.
בדרך כלל-

נשים מסירות את אישורן מפאת שאינן מודעות לעוצמה ולכוח הטמון במסר יקר וערכי זה וכמה נפלאות ושינויים חיוביים מחוללים בו, או מחמת שחושבות שמעשיהן נכונים ומוצדקים,כדי להענישו, ללמדו ולחנכו והתוצאות הפוכות מהרצויות כידוע וחבל, עוד

נרחיב בנושא
יקר זה!!!

שלום בית
מהדורה רביעית:

 כהמשך-

על מנת שנתינתנו תהיה טובה, חזקה ותפעל בצורה חיובית ובאופן משמעותי, חייבת שתהיה בדרך של לתת את מה  שהשני צריך זקוק ואוהב ולא את מה שאני חושב שהוא צריך וכ'ו כאמור לעלונים הקודמים.
מובן שנתינה זו מחייבת את שני הצדדים באותה רמה והשקעה.

נוסיף נקודה עמוקה וכאובה בהקשר לזה.
נקדים-
ישנה  טענה  מאוד מפורסמת לגברים שנשותיהם תלותיות, אינן מתפקדות כראוי,משעבדות אותם במטלות, בקשות ובעזרה לבית ולילדים  בלי סוף ואחרי הכל אינן מרוצות.
ועוד-
ככל שעוזרים ומשקיעים באשה ובבית טענותיהן ובקשותיהן הולכות ומתעצמות ומלוות בכעסים ומתחים קשים, עד כדי שטוענים עדיף להתחמק בתירוצים ובשקרים שונים ולהיות פחות זמן בבית כדי לא להיתקל שוב באשה.
כמו כן-
ישנם כאלו שעוזבים את ביתם ללא הודעה מוקדמת בציפייה שכך יוכלו להיות מוערכים יותר בעיני האשה ומכאן עד לפול ברשת היצר ולרעות בשדות זרים הדרך קצרה כידוע ודי למבינים.

להבנת-

נקודה עמוקה זו נקדים בקיצור נמרץ:
כתוב בפרשת בראשית "אל אשך

תשוקתך והוא ימשל בך"

[ג, ז].גילתה התורה סוד עמוק, נפלא וחשוב להבנת נפש האשה.

כל אשה בנויה בצורה כזו שכל רצונה, תשוקתה ומאווייה למצוא חן בעיני בעלה.

נשיאת חן זו אינה בשליטתה ואינה בבחירתה כי כך היא נוצרה מראשיתה ומעסיקה אותה 24 שעות ביממה ובלי גוזמא כידוע ליודעי חן.

כגון-ניקיון וסידור הבית, טיפול הילדים וטיפוחם.
בעיקר-איך להיראות בעיני הבעל, עד לפרטים הקטנים שמבחינת הגבר אינם מעניינים, ניכרים וחשובים כלל.כמו להתאים את צבע הבגד לכיסוי הראש, לנעלים ולצבע שבעיניים וללא גוזמא כלל.וכן כל הפרטים הקטנים בבית מסודרים ומעוצבים כדי למצוא חן בעיני הבעל.
איך יגיב, מה יאמר, מה חושב  וכ'ו.
יוצא שמה שמעסיק את האשה כל יום וכל היום איך להיראות טוב ולמצוא חן בעיני הבעל.
לסיכום:

כל המחשבות, הרגשות והתחושות

של האשה תלויים ועומדים  בהתנהגותו ובתגובתו של הבעל כלפיה.ע"פ הקדמתנו מובנת תלות האשה בבעל.

הסברנו שקיים צורך נפשי חזק באשה

לקבל הערכה וחשיבות מהבעל שהיא מעל הכל ולפני הכל.

כאשר אינה מקבלת חשיבות והערכה זו, הביטחון העצמי שלה נפגע בצורה משמעותית ונעשית תלותית בבעל, כאשר מוציאה את כל תסכולה וזעמה, בלי כוונה ובחוסר מודעות ע"י מטלות ודרישות ללא צורך מיוחד בבעל.

יתרה מכך-
נוכחותו של הבעל בבית בזמן עיסוקה רק מפריעה לה וכל דרישותיה וחפצה על מנת לעורר אותו על קיומה ועל הצורך הנפשי העמוק שזקוקה לו, ולבדוק את רמת ערכה וחשיבותה בעיניו. כאשר הגבר אינו יודע
סוד נפלא-זה, עושה את כל מטלותיו וחובותיו מתוך כפייה וחוסר רצון רק כדי להיפטר ולצאת ידי חובה.לפיכך-הוא עלול לחשוב בטעות שהיא אשה רעה ושתלטנית וכל מטרתה רק כדי לשעבד אותו תחתיה ואת זה הוא
לא יתן לה.מובן-שאין רצון האשה לשעבד כלל את בעלה  ע"י דרישות ומטלות למיניהם, אלא הוצאת תסכול וכעסים על חוסר הערכה וחשיבות מצד הבעל כלפיה כאמור.

יוצא מכאן,שלפי דעתה הוא עושה כדי להתחמק ולברוח ולפי דעתו היא מנסה להשתלט עליו בכח,[סוג של פרדוקס].

לכן רק מי שזכה להביוסוד יקר-

זה ומצליח להעביר לאשה

הרגשת-חשיבות,כבוד והערכה נכונה וטובה, מחזיר לה בכך את הביטחון ומעלה לה שוב את הדימוי העצמי ומרוויח בזה מספר דברים:

א. את בריאותה ותפקודה המלא של האשה בבית ובכלל.
ב. שחרור העול והמטלות העודפות מעליו, חוץ מהדברים ההכרחיים שקיימים בכל בית נורמטיבי.
ג. זוכה לגרום לבת זוגתו את האושר הגדול ולשלום ביתו שהוא מעל הכל!!
כמו כן-יש חיוב לאשה לפרגן לבעלה ולעודדו על עצם עזרתו, למרות שעושה את חובתו מתוך כפייה וחוסר רצון ובכך מצילתו מלהיכשל בדבר שקר ולרעות בשדות זרים.

כמו  כן-לומר לו בפה מלא על הצורך הרב שלה לקבל-התעניינות, הערכה ויחס נאות כי גבר לא מבין זאת,עוד נרחיב בנקודה עמוקה זו בס"ד!!

תקשורת-
כיצד יוצאים מזה:
בדרך כלל הורים פחדנים מגדלים ילדים פחדנים והורים אמיצים מגדלים ילדים חזקים וגיבורים.
הסיבה היא לא בהכרח תורשה ונטייה מולדת,שאין ספק שקיימים מקרים אלו.
אלא עצם העובדה שילדים חיים את האוירה של הוריהם ולומדים מהם כיצד להתנהג ולהגיב לאירועי החיים, כך באותה מידה הם מגיבים.
גם בדאגות העתיד, בהערכה שלנו כלפי עצמנו [דימוי עצמי] ובאומץ שלנו לקבל החלטות בכל מה שקשור לביטחון העצמי וביחסנו כלפי אחרים, כיצד לראותם כאנשים טובים או רעים, לחשוד בהם וכדומה,נלמד מההורים.כמעט ואין תחום בחיים שהילדים אינם לומדים ומושפעים מהוריהם לטוב או לרע ומתנהגים בצורה חיובית או שלילית, נאותה או מעוותת, כפי שנהג אחד מהוריהם.לא רק להורים יש חלק נכבד בהתפתחות הפחדים, אלא גם חוויה טראומטית בכל גיל שהוא, אפילו בגיל העמידה והזקנה, עשויה לעורר באדם פחדים וחרדות קשות, למרות שהיה אמיץ ולא סבל מפחדים
בצעירותו.חוויה טראומטית היא אירוע שמעורר למי שחווה אותה זעזוע, הלם או שוק.
השפעת הזעזוע חקוקה עמוק בנפשו ובתודעתו של הסובל וחוויה זו היא תמיד סובייקטיבית.
כלומר-מציאותית ואינה תלויה במה שקרה בפועל ובמציאות, אלא בדרך שהתקבלה בעיני רוחו של מי שחווה אותה וברושם שהותירה בו.
יתרה מזו-מה שזעזע קשות את האחד, עשוי שלא להשפיע במאומה על האחר.
עובדתית, ישנם כאלו שסובלים מפחדים קשים, לא מלידה ולאו דווקא מגיל צעיר ולא קשור
להוריהם.הם פיתחו את החרדה לאחר חוויה משפילה או טראומטית שחוו וזה הפעיל תגובת שרשרת הרסנית שהכניסה אותם לחרדה
קשה.פעמים הדברים עמוקים ומסובכים עד למאוד וקשה אפילו לאתר את מקור הפעלת תגובת השרשרת וקריסת המערכות.
איש אינו יכול לתת תשובה ודאית על השאלה-מדוע אותה חוויה קונה שביתה בלב האחד וגורמת בקרבו לחרדה ואילו על האחר כמעט ואינה משפיעה ונשכחת מליבו בתוך
זמן קצר.יתכן שזה קשור לנטייה מולדת ולסיבות נוספות,כמו- המצב הנפשי הכללי שבו היה האדם בשעת התרחשות ולאירועים אחרים שהתרחשו בזמן ההוא בחייו.
יש תקופות שבהן אנשים רגישים ופגיעים יותר ותקופות שבהן הם חזקים וחסינים יותר.
בפועל יש שתי דברים משמעותיים מאוד שמשפיעים בצורה ישירה על התפתחות הפחד והם אחראים במידה רבה לכך שהאחד יפתח את הפחד והאחר יתעלם ממנו:
א. צורת ההסתכלות של הפחדן על מה שאירע ומשמעות הדבר בעיניו, מה שמכונה תפיסה-קוגניטיבית [פרשנות].
 ב. התגובה המעשית של הפרט על אירוע שעורר בו את הפחד.
כלומר-מה שעשה ואיך שנהג בפועל לאחר שנתקף בפחד בפעם הראשונה.
יהיה הגורם אשר יהיה, תמיד נוכל למצוא סיפור או חוויה שהדליקו את ניצוץ הפחד ומשם הוא הלך והתפתח באמצעות התגובות של האדם לאירוע, אם במחשבה ואם במעשים.
המזל הוא-שכל דבר שלמדנו והתרגלנו אליו, נוכל ללמוד גם כיצד להיגמל ממנו.
כל טבע שנלמד, נוכל ללמוד כדי לרכוש את היפוכו.לא תמיד זה פשוט וקל, מאחר "שהרגל נעשה טבע" ובמיוחד הפחד, שהוא אחד הרגשות בעלי עוצמה הגדולה ביותר ובכוחו לשלוט בנו,אבל למעשה הדבר אפשרי.
אנו יכולים להתגבר על הפחד בדיוק כפי שאנו יכולים ללמוד שפה חדשה או להתוודע לדרך חדשה שלא הכרנו ולא ידענו עליה במשך עשרות שנים, כפי שנוכיח בס"ד.
לא משנה מה היא הסיבה לפחדים, חובתנו ללמוד את עצמנו ולהכיר את חולשותינו ולעולם לא לצחוק על פחדיהם של אחרים ולא לזלזל בהם.

כי איש "גיבורים" רבים נקלעו
למצבים מביכים ומבישים מבחינתם ואז סבלם היה כפול.הם לא רק סבלו קשות מהחרדות עצמן, אלא אף הרגישו מושפלים ועלובים מעצם העובדה שהם סובלים מבעיות כאלה.
לסיכום:
א.אף שיש אנשים שנולדים עם נטייה לפתח פחדים וגם אלו שלא נולדו עם נטייה זו, עשויים לפתח פחדים וחרדות במהלך חייהם.
כמעט כל הפחדים שיש בנו, נרכשו במהלך התפתחותנו ונלמדו במהלך חיינו.
אם מהמבוגרים שבצילם גדלנו אם חוויות אישיות שעברנו או מאירועים שראינו או שמענו עליהם.
ב. הבשורה הטובה-שכל דבר שלמדנו והתרגלנו אליו,נוכל ללמוד איך להיגמל ממנו.
לא תמיד זה פשוט וקל, אולם הדבר אפשרי.
אנו מסוגלים להתגבר על הפחד כפי שאנו יכולים ללמוד שפה חדשה ולהתוודע לדרך חדשה שלא ידענו אותה במשך שנים ולערוך-"מסלול חדש".
 ג.עלינו ללמוד את חולשותינו ואת מעלתינו ולעולם לא לצחוק או לזלזל בפחדיהם של אחרים כי איש אינו חסין מזה.
גדולים וחזקים נקלעו למצבים מביכים וסבלן היה כפול, אם מצד החרדות עצמן או מחמת שהרגישו מושפלים ועלובים מהעובדה שהם סובלים מבעיות כאלה.
איש מאתנו אינו מושפע ואינו מגיב על דבר מפחיד באותה רמה שחברו מגיב ואפילו שנראה שזה אותו פחד.
הכל תלוי באדם המפחד ולאו דווקא במצב המעורר את הפחד.
הפחד משתנה ע"פ פרשנותו של אותו אדם ולא במהות האיום כשלעצמו.
בעיקר איך שהפחדן הרגיל את עצמו להתנהג ולהגיב במצבים אלו.
לפיכך-
כאשר מדברים על נושא של פחד, מטבע הדברים מקיפים דרגות ועוצמות שונות וקשה להתמקד בתחומים מוגבלים ומצומצמים.
אולם ישנם פחדים ברמה שונה לגמרי שראוי לתת את הדעת גם עליהם.
מדובר בפחד שמוגדר ע"פ אנשי מקצוע-"פוביה"[בעת].
זה פחד שאינו הגיוני ואינו מסוכן כלל, אבל הוא עשוי להשתלט על חייו של הסובל ואף להביאו לידי שיתוק של ממש.
נקדים-
ילדים קטנים נוטים לסבול רבות מפחדים ובושה, בעיקר מפאת שתי סיבות:
א. דמיונם מפותח ועירני ועשוי לגרום להם לראות צל הר כהר.
לדמיין שכלב או חייה רעה מתחת מיטתם, גנב במרפסת הכביסה, לדמיין חלוק שזרוק בחדר חשוך לדוב חי ונושם שעומד להתנפל עליהם וזאת מלבד תסריטי האימה מבהילים ומחרידים שעוברים והרגשה זו מתרחשת בפועל,[בעיקר ילדים שחשופים לסרטים חופשיים רחמנא לצלן].
לדמיין מחלות קשות  ומוות פתאומי לאחד מהוריהם או קרוביהם, גנבים ,חוטפים ומחבלים ושאר מרעין ביישין שמחכים להם מעבר לפינה.
ב. קוצר שכלם והבנתם שמקשה עליהם להבחין בין עיקר לטפל ומונע מהם לשקול בצורה הגיונית וחכמה מה מסוכן או שלילי ומה לא.
הם עלולים לפחד מדברים שאינם הגיוניים כמו-לפרוץ בבכי כשזר נכנס אל הבית, כשההורים מתווכחים לחשוש שהם עומדים להתגרש או להגיב בצורה מחרידה כשאינם מקבלים את מבוקשם, מרגישים מקופחים ומדמיינים  שהם ילדים מאומצים.
להתבייש מדברים של מה בכך-שיצחקו עליהם מפאת לבושם או כאשר יבקשו דבר מה מהשכנים, או מתנגדים שההורים יספרו את מעשה הקונדס שלהם ועוד...
אף שפחדים אלו שכיחים מאד בקרב ילדים קטנים, ככל שהם גדלים ומתבגרים, הם נהפכים למציאותיים יותר ולומדים להבחין מה מהווה איום וסכנה  לבין מה שאינו כזה.
בדרך כלל-
משילים מעליהם עם הגיל עוד ועוד פחדים ולומדים להסתדר ולתפקד כראוי בחיי היום יום בלי שהפחד ישלוט בהם מעבר למה שמקובל בגילם.
אולם-
בהחלט שכיח שפחד כזה או אחר מגיל הילדות נשאר ומלווה אותם בבגרות ומשתלט על שארית חייהם אם לא מטפלים בזה כראוי.
בדרך כלל כאשר הפחדים עוברים את הגבולות, עם הזמן הם מתפתחים  לרמות ללא שליטה ועוקרים כל דבר שעומד בדרכן ובדרך זו הולך ומתערער עולמם הפנימי של בעלי הפחדים וחשים שעוברת עליהם
רעידת אדמה.
שלוות הנפש רחוקה מהם ומחשבות האימה מציפות אותם מכל עבר ללא שליטה.
הסובלים מחרדות, חייהם הופכים לגיהנום, לסיוט ולחלום בלהות.
כל חייהם נעים וסובבים בין תסריטי אימה ובין מחשבות ולחצים בניסיונם לעשות כל מאמץ להתחמק מן המצבים הללו בלי שאנשים יבחינו בהם.
פחד זה נקרא "פוביה".
הוא פחד ואימה שתופסים את האדם רק שנדמה לו שהוא עלול להימצא במצב מפחיד.
אף שהוא מבין שזהו פחד שאינו הגיוני וניסיון העבר מוכיח בעליל שהדבר אינו מסוכן.
למרות ידיעה זו, הסובל מ"פוביה" אינו יכול לעזור לעצמו ואינו מצליח להתגבר על חרדתו ועושה כל מאמץ להימנע מלהיחשף למציאות
מפחידה זו.
פוביות יכולות להשתלט על הליכות החיים של הסובל ולהגביל את פעילותו ואת תפקודו עד כדי "שיתוק".
מבחינה מקצועית כדי שפחד יוגדר "פוביה", חייב לכלול ששה רכיבים:
א. פחד עקבי ולא הגיוני הנגרם מגורם מסוים או ממחשבה.
 ב. החשיפה אליו תגרום לתגובת חרדה מידית ותוביל להתקפי פניקה.
 ג. הסובל מודע שמדובר בפחד מופרז ולא הגיוני, אך אינו מצליח להתגבר עליו.
 ד. הסובל עושה מאמצים רבים כדי לא להיחשף למצב שמעורר בו חרדה.
 ה. הפחד אינו מאובחן כהפרעה אחרת כגון-"כפייתיות".
 ו. הפחד מפריע לסדר יומו הרגיל של הסובל ולתפקודו בעבודה או בחברה.
תארנו מצבי "פוביה" קשים המעסיקים את הסובלים כמעט ללא הרף, אולם ישנם אנשים רבים הסובלים מפוביות פחות קשות ועוצמתן אינן גורמות סבל גדול כל כך, אך מטרידים.
למשל:
פחד לצאת מהבית בלי להצטייד במים לשתייה מחשש התייבשות, [גם כשיוצאים להליכה קצרה], פחד להיכנס למקום ציבורי דרך הדלת הראשית או כשנכנסים לאולם ועשרות זוגות עיניים מתבוננים בהם/ פחד לקום באמצע הרצאה או שיעור.
פחד לאחל ברכה לבעל השמחה כשאנשים נמצאים בסביבה/ פחד לגעת בכפתורי חשמל,פחד מחרקים/בעלי חיים/לעבור דרך מעליות  ואולמות סגורים/ לפגוש אנשי בעלי קרחת ועוד המון רשימות של פוביות שונות ומשונות וכל אחד יכול להעיד על עצמו במקרים דומים שונים ומשונים ובלתי מוסברים,
[אך יש בהן הגיון].
לסיכום:
א. ילדים קטנים מוצפים בפחדים ובחרדות רבים, מפאת חוש הדמיון שלהם וחוסר הערכה נכונה של המציאות.
בדרך כלל כשהילדים מתגברים, כך נעשים מציאותיים ולומדים להבחין בין דברים שטומנים בחובם איום וסכנה לבין מציאות רגועה.
  ב. בהחלט שכיח שפחד כזה או אחר נשאר גם לאחר ההתבגרות.
כאשר מדובר בפחד הנוגע לחיי היום יום, הפחדן עסוק באופן תמידי בהיערכות מנע בהתחמקות מפני מגע עם הפחד ואזי דווקא מפאת ניסיון ההתחמקות, עלול הפחד להיכנס יותר ולשלוט.
 ג. פחדים אלו אינם נובעים מאובייקט מוגדר שנתפס כאיום, אלא פחד שמשתלט על האדם כשנדמה לו שעלול להימצא במצב מפחיד, למרות שהוא יודע בשכלו שמדובר בפחד לא הגיוני וניסיון העבר הוכיח בעליל שאינו מסוכן.
 ד. במקרים רבים הפוביות משתלטות על חיי הסובל ומגבילות את פעילותו ואת תפקודו עד כדי-"שיתוק", עוד נכתוב ונאריך ונציע פתרונות מעשיים בס"ד.
שלום בית
מהדורה שישית:

תקשורת!
המפתח להצלחה בטיפול זוגי נעוץ במודעות ובנכונות לעשות הכל על מנת להשתנות, להשתפר ולהתקדם בפרט במישור האישי. "הגש/י לעצמך עזרה ראשונה"! "רפא/י את עצמך"! "דאג/י לעצמך"! "היה הרופא האישי והפסיכולוג של עצמך"! "אל תצפה/י שבן זוגך יטפל בך"! "זו לא האחריות שלו"! "זה לא התפקיד שלו"! "אל תצפה/י שבן זוגך יטפל בעצמו"! "זו לא האחריות שלך"! "טפל/י בעצמך תחילה"!
הריפוי האישי יעניק לך איכות חיים בפן האישי ובמישור הזוגי! ישנם זוגות[בפרט נשים]שלומדים-"העצמה  אישית","מוח אחד", "שלושה מוחות", "דמיון מודרך וכ'ו" ומשתמשים בלימוד זה כדי להתנצח עם בן הזוג ולהוכיח לו עד כמה שהוא טועה ואשם והורסים במו ידיהם את עצמם, את ילדיהם ואת חיי הזוגיות.
באופן אישי איני מתנגד ללימודים אלו, אולם אם משתמשים בזה נגד בן/ת הזוג, עדיף שלא ללמוד ולעשות הכל בתמימות מבחינת "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".
אבל אם מטרת הכשרה זו על מנת לעזור לך כיצד להבין/להכיל/לקבל ולעזור לבן/ת הזוג, אזי זה טוב, מצוין ומבורך!
תרגיל:
ענו על השאלות הבאות בכתב ובכובד ראש: א. מה עלי לעשות על מנת לשפר את איכות החיים שלי? ב. מה עלי לעשות כדי להציל את חיי הנישואין שלי? ג.מה עלי לעשות כדי למנוע או למזער נזקים מעצמי וממשפחתי?ד.מה עלי לעשות כדי לחסוך לכולנו סבל,צער וכאב לב?ה.מה עלי לעשות על מנת להעניק לכולנו בטחון, יציבות וכח? ו. מה מפריע לי בעצם לקום ולעשות שינויים למען חיי הזוגיות והמשפחתיות שלי[כבוד,אגו מידת ניצחון וכ'ו]?ז. האם כדאי לי עבור זה לשלם מחיר כה יקר וכבד?
נחזור-
טמון בכוח הראייה,כח אדיר לקבוע איך יראו החיים שלנו בכלל וחיי הנישואין בפרט. כאשר נצליח להקפיד על מיקוד ראייה נכון, נדע מה לסנן/מה לראות/מה לא לראות/ מה להקריב/מה להרחיק/מה להגדיל/מה להקטין/מה להדגיש ומה לטשטש.
למסקנה:
לא כל דבר צריך לראות! לא כל דבר צריך לשמוע! פעמים רבות חובה להתעלם ! חובה לעצום את העיניים! הכל תלוי בהסתכלות ובמיקוד הראייה שלנו, על מה מתמקדים וכיצד אנו מפרשים. יש הרואים במשקפיים שחורים ורק את השחור,השלילי והרע ויש הרואים במשקפיים וורודים ורואים רק את הוורוד, הטוב והחיובי.
אנו מחליטים ובוחרים באיזה משקף לראות! יתרה מכך,
חז"ל אומרים "כל הפוסל במומו פוסל". כלומר-העיניים משקפות כלפי חוץ את מה שמתחולל בנפשנו פנימה.
מדהים לראות כיצד אותה מציאות מצטיירת פעם בוורוד ופעם בשחור, בהתאם לאני הפנימי הנסתר שלנו.
כאשר טוב ונעים לנו, אנו רואים את הכל במבט חיובי וטוב וכאשר אנו פגועים ורע לנו, אנו רואים בהתאם.
לדוגמא:
א. מה שאפשר לפרש כקמצן, ניתן לראותו כחסכן, מחושב אחראי וכ'ו.
ב.מה שאפשר לראותו כמתערב, אפשר לפרשו כמסור, מפנק ואכפתי.
 ג. מה שניתן לראות כאדיש, אפשר לפרש כרגוע, שקט ונינוח.
 ד. מה שאפשר לראות כקפדן, ניתן לפרשו כיסודי, משקיע, שואף לשלמות ועוד דוגמאות בלי סוף איך אנו בונים את עולמנו ע"פ הפרשנות שלנו ולפי מצב הרוח הנפשי שלנו.
רשמו תרגיל:
[השתדלו שהתשובות יהיו בדיוק כפי שהייתם מעוניינים שבן זוגכם יחשוב עליכם]. מה היא התכונה של בן/ת זוגי? האופי? התנהגות? התנהלות?
א. במשקפיים של חושך הוא..
ב. במשקפיים של אור הוא..
מעשה- בזוג שטיפלתי בהם במשך שנים והאשה מתעקשת שאפסוק להם גירושין. יום אחד הוזעקתי בבהלה לביתם. כשהגעתי התפרצה האשה בבכי ואמרה-"נמאס לי לחיות, "נמאס לי מהחיים וכ'ו". שאלתי מה קרה?"אני לא מסוגלת יותר,רע לי,אני רואה הכל שחור וכ'ו".
לאחר שנרגעה שאלתי-היתה לך תקופה טובה בחיים? "כן". איך ראית את בן זוגך? "טוב". את הילדים? "טוב". את העולם? "טוב". האם בעלך השתנה? "לא". הילדים? "לא". העולם? "לא". אם כן מי השתנה? "חשבה ואמרה  אני".
אמרתי לה כעת בבחירתך להרכיב משקפיים ורודות ולראות רק טוב כי הכל בבחירתך וזה ניסיונך ושליחותך בעולם, הודתה ועשתה שינוי וכך זכו לשלום ביתם.
ראייה בתלת ממד:
נקדים-
המציאות מורכבת משני מרכיבים, המעשה והפרשנות. החיבור בן המעשה לפרשנות, מהיר ואוטומטי, עד שכמעט אי אפשר להפריד ביניהם, לכן אנו בטוחים שהמציאות היא כפי שאנו רואים וחושבים. אנו מנציחים את המעשה לפי הפרשנות שלנו ובטוחים שכך התרחש באמת.
חשיבה צרה-
זו אינה לוקחת בחשבון זווית ראיה שונה מהמציאות. מכאן מתחילים חילוקי הדעות, המחלוקות והמריבות.
עלינו להגדיל את מרחב הראייה! ראייה בתלת ממד משמעה-ראייה מרחבית, הכוללת יכולת לקלוט, לראות ולפרש את המעשה, מתוך זווית הסתכלות של השני ולתפוס מציאות רחבה יותר.
מה קרה באמת ולהיצמד לעובדות ללא הפרשנות שלנו.
כמו כן,
ראייה בתלת ממד היא-היכולת להניח בצד את הפרשנות שאנו מבינים ולספר סיפור אחר, את הסיפור של השני.
אנו לא חייבים להסכים עמו, אך עלינו להבין אותו ולזכור שיש כאן עוד צד נוסף! יש כאן עוד דעה! כמובא מנתן הנביא שבא להוכיח את דוד המלך ואמר לו- "אתה הוא האיש".
חז"ל אומרים שכך לעתיד לבא יוכיחו כל אחד ואחד ע"פ פרשנותו וכפי מה שיפסוק על האחר, כך יהיה גזר דינו.
כלומר האדם בעצמו הוא העד,הדיין והשופט של עצמו וע"פ הסתכלותו, פרשנותו והכרעתו כך יכריע את דינו!! לרשום תרגיל:
המעשה? פרשנות מתוך חשיבה צרה? [הסיפור שלי]. פרשנות מתוך ראייה בתלת ממד [הסיפור של בן זוגי].
נחזור-
כלי העבודה החשוב ביותר של אנשי המקצוע, המטפלים, היועצים ופסיכולוגים הוא- ההקשבה!הקשבה בונה קשר ומחברת את המקשיב לעולמו הפנימי של המדבר. להקשבה פנימית,
עמוקה ומכבדת יש  כח מרפא.
אם נשאל כל יועץ איך הצלחת לעזור למטופל מסוים? איך הסתיימה הפגישה? על מה שוחחתם ?פעמים רבות ישיב-"שמעתי אותם, הקשבתי להם, אפשרתי להם להביע את עצמם, סייעתי להם להתחבר לתחושות, לרגשות ולצרכים העמוקים שלהם ולהבין את עצמם"!
מובן-
שלא די בשמיעה חיצונית אשר בה אנו שומעים רק את המילים הנאמרות, אלא עיקר השמיעה היא באוזן הפנימית,
בלב.
שמיעת הלב-
היא היכולת להקשיב ולשדר ללא מילים למדבר-"דבריך חשובים לי, אני מתעניין בך, אני מרגיש אותך, אני מרוכז בך, אני מזדהה אתך,אכפת לי ממך, אתה חשוב לי וכ'ו". שמיעה פנימית מעניקה-
צמיחה עידוד,כוח וחיים!!שלמה המלך ביקש מה' "ונתת לעבדך לב שומע וכ'ו, וייטב הדבר בעיני ה'",[מלאכים א'].
אחת הבעיות המרכזיות של בני הזוג, שאינם שומעים באמת זה את זו [בעיית קשב וריכוז], מפאת שכל אחד טרוד כיצד להשמיע את טענותיו ולהצדיק את עצמו. מתפרצים זה לדברי זו ללא כל נסיון לשמוע,להבין ולקבל.
שיח זוגי נכון מתנהל בשיטת שלושת צעדים.
א. שיקוף-
חזרה על דברי בן/ת הזוג במילים שלנו כדי לוודאות שהבנו אותו כראוי. האם המסר הועבר בצורה נכונה, ברורה ומלאה והאם ברצונו להוסיף עוד דבר נוסף.
 ב.מתן תוקף-
אישור על מנת לתפוס את המציאות מזווית הסתכלות של בן הזוג. נאמר לו- "אני מוכן לדחוק הצידה את השקפתי ולנסות להבין אותך מזווית ראייתך". לאחר שהקשבנו היטב נוסיף- "אני מבין את מה שאתה אומר, דבריך נשמעים הגיוניים, על אף שהם בניגוד לדעתי".
 ג.הבעת הזדהות-
אמפתיה, אכפתיות, תמיכה, אמירת מילות עידוד,חיזוק והערכה לבן הזוג.
נעניק לו תמיכה רגשית ונאמר לו-"אני אתך, מזדהה עם דבריך, עם מחשבותיך, עם תחושותיך ועם רגשותיך".
נשים לב:
ניהול דו שיח בשיטת שלושת הצעדים אינו קל,אך אפשרי. זו מיומנות נרכשת ומשתכללת מפעם לפעם!
רשמו תרגיל:
א.מהו שיקוף? ב.מהו מתן תוקף?ג.מה היא הבעת הזדהות? במילים יש כח ועוצמה לשנות מציאות וחיים,לבנות ולתקן להרוס ולקלקל.
מובא בשם הגאון מוילנא- כי פגיעתו של הדיבור קשה יותר מהכאה משתי סיבות:
א. הכאה אינה אלא בגוף והדיבור חודר לעמקי הנפש.
 ב. להכאה מרפא, לדיבור אין מרפא. ממחקרים נודע-
שמוחנו מתקשה לעבד רגשות, מראות וקולות שליליים.
לעומת זאת מוחנו מטיב לפעול ולהגיב כאשר המידע זורם אליו בשפה ידידותית. דיבור שלילי שאינו מוגן,סוגר ונועל את המוח,מאידך גיסא דיבור מוגן, הוא שפתו של המוח.
אנשים יודעים לדבר, אך לא יודעים כיצד לדבר, מתי לדבר ובאיזה גישה.
רשמו תרגיל:
מה אני רוצה לומר? האם כך ראוי לדבר? מדוע לדבר כך? האם הדיבור שלי מקרב או מרחיק?האם דיבורי מוגן או אינו מוגן? דיבור מוגן:
ברכות/ בנעימות/ בנחת/ בדרך ארץ/בכבוד/בידידות/ בהתחשבות/ בשיתוף/ בעידוד/ במחמאות/ברוגע/בשמחה/בשלווה/לאפשר לענות/להסביר/ להחליט ביחד/לשתוק בנעימה/להגיב בנחת עם קולות של הסכמה והזדהות ולא שתיקה מאיימת. דיבור בלתי מוגן:
להתקיף/ להלחיץ/ לפגוע/ להעליב/ להשפיל/ להתנשא/ להאשים/לצעוק/להתלונן/לקטר/להתעצבן/ להקטין/ לזלזל/ לבטל /להכריח/לאלץ/דיבור כוללני ולא נקודתי-תמיד.. אף פעם.. וכ'ו/דיבור החלטי ושתלטני-בשום אופן.. אין מצב.. אין על מה לדבר..וכ'ו/דיבור כוחני/פקודות/קללות/בקורות אלימות מילולית/ הצמדת תוויות/ שמות גנאי/ ביטויים שליליים-עצלן/קמצן/כעסן/ שקרן/ שתיקה מאיימת/ זלזול/ שתיקה  רועמת והתעלמות.
לסיכום:
דיבור מוגן מקרב, מחבר ומחזק את הקשר, לעומת זאת דיבור שאינו מוגן מרחיק, מחליש, מבטל והורס את הקשר.
רשמו תרגיל:
ברצוננו שבן זוגנו יבוא לקראתנו ב...לפנינו ארבעה סוגים של סגנון דיבור,במה נבחר?א.פקודה- מעוררת התנגדות.
ב. אמירה-מינימום של אנושיות.
 ג. בקשה-אנושיות.
 ד. בקשה  בליווי מחמאה-
מעוררת מוטיבציה וכוח שכנוע אדיר להיעתר לבקשה.
רצוי בתחילה את המחמאה, באמצע הבקשה ובסוף שוב מחמאה.
אנו נישאים מתוך שאיפה עמוקה לקרבה,חום ואהבה, מפאת שהיכולת לאהוב ולחוש נאהב היא צורך
בסיסי וקיומי.
זוגיות מכילה ותומכת היא הכח המניע אותנו להתקדם, לממש יכולת ולהצליח.
זוגיות נכונה מעניקה לחיינו טעם, שמחה אושר, הנאה ותענוג.
הצורך העמוק ביותר שלנו הוא לזכות בקשר רגשי קרוב/ בתשומת לב/באהבה/חמימות/בסבר פנים יפות/ באכפתיות/ בשייכות והבנה.
לעומת זאת-
הקרירות/ האדישות/ האטימות/  ההתכנסות והפרצופים, כל אלו הם מכות קור.
הקור הוא מסוכן, פוגע בקשר וגורם לדיכוי מערכת הנישואין.
מכת קור-
יוצרת תחושת בדידות והיא אחת התחושות  השליליות הקשות ביותר.
בדידות יוצרת תחושת חוסר אונים/יוצרת כעסים/תסכולים/חסימות/ רגשי אשם/ נטישה/דיכאונות/ חרדות/ התמכרויות ומחשבות אובדניות.
לפיכך-
מכת קור דורשת טיפול מידי ואסור להזניח, עוד נאריך ונרשום תרגילים ועצות מעשיות בס"ד, [חלק מהנכתב מחוברת נישואין מוצלחים].

מהדורה שביעית
בשלום בית:

כהמשך-דרך האיש לתקשר עם בת זוגתו ע"י שלילת רגשותיה או נקודת הראות שלה. טעותו נובעת, בחושבו שכך יצליח לתמוך בה ולהרגיע אותה, ואינו תופס עד כמה זה מקומם ומכעיס אותה.
כאשר האשה משתפת את בן זוגה בחוויה או במאורע מסוים שריגש או הכעיס אותה במיוחד, תגובתו כך-"אין לך מה לדאוג, מה את עושה מזה עניין, זה שטויות, אין מה להתרגש, להילחץ וכ'ו". תגובות תמיכה מעין אלו כאשר האיש שומע אותן מידידו, נשמעות די ידידותיות ומרגיעות.
אולם בעיני האשה זה מעיד על חוסר רגישות, זלזול ופגיעה בהערכתה ובמה שהיא חווה. כאשר האשה כעוסה בעניין מסוים והגבר מנסה להרגיעה ולשים קץ לכאבה, כך הם פני הדברים:
"את לא צריכה לכעוס, את רגישה מידי, מכל ענין קטן את עושה ענין גדול וכ'ו". לאחר מכן מציע פתרון מעשי לבעיה ומצפה שירווח לה, ישחרר אותה ותחוש הקלה. כלל לא עולה על דעתו עד כמה התייחסותו בביטול רגשותיה פוגע בה מאוד, חשה מזולזלת ואינה מוערכת. מובן שהיא לא תירגע ולא תעריך את תמיכתו, רק לאחר שיצדיק את כעסה ותסכולה ויכיר בצורך הנפשי שלה לחוש כעוסה וכואבת, בלי לשלול את רגשותיה באמצעות עצות ופתרונות.
כמו כן,
כאשר האיש עשה דבר מה שהכעיס את האשה וגרם לה לחוש נסערת, הדחף הראשוני שלו על מנת לפייסה ולשפר את הרגשתה, שטורח להסביר לה מדוע היא אינה צריכה לכעוס ולחוש פגועה מכך. אין לו מושג עד כמה טענותיו והסבריו גורמים לה להרגיש מתוסכלת ובלתי מובנת על כך שגורם לה לחוש שאין לה שום הצדקה וזכות להיות נסערת. ע"י גישה בלתי תומכת זו מעביר לה מסר כאוב- "לא אכפת לי מהרגשות שלך", "את נסערת מדי", "את מתוסכלת ולא צודקת בתגובות שלך וכ'ו". על מנת שהאשה תהיה ערוכה לשמוע ולקבל את הסיבות המוצדקות שלו, היא זקוקה שישמע תחילה את הסיבות המוצדקות שלה, יתמוך, יזדהה ויבין אל ליבה.רק לאחר שיקשיב ויתעניין  ברגשותיה בלי לבטלן או לזלזל בהן, היא תחוש נתמכת ותהיה פתוחה לשמוע ולקבל את הסיבות שלו מתוך הבנה והכלה. שינוי גישה זו לשני בני הזוג דורשים תרגול ושינון, אך ודאי שהן בני השגה.
לסיכום:
א. קיים דחף באיש לבטל את רגשות האשה ולהציע לה הסברים הגיוניים מדוע היא אינה צריכה להיות כעוסה ונסערת, וזה גורם לה בדיוק למצב הפוך ב. תגובותיו המיידיות של האיש לצורך מתן הסברים על מעשיו, מבטלים למעשה את רגשות האשה ומביאים לתוצאות הפוכות מן המצופה ג. על מנת שהאשה תתמוך באיש, היא זקוקה תחילה שיבין לליבה ויכיל את כאבה וזה יגרום לה להבינו ולהכילו כראוי ד. יתכן מאוד  שתגובותיו מונעות באמצעות פחדיו, לכן על האשה להבינו ולהכילו, ובזכות סבלנותה יפתחו לו משקעים וחסימות. לעומת זאת הדרך השכיחה שבה נשים גורמות בלא יודעין לוויכוחים,ריבים ומחלוקות, כאשר הן בלתי ישירות בנוגע לרגשותיהן.
נקדים-
קיימת טעות בקרב נשים, לא להביע באופן ישיר את אי הסכמתן או אכזבתן מהתנהגות האיש, כאשר הוא עשה דבר מה שאינו מוצא חן בעיניה. במקום לומר לו ישירות את מה שבעצם הרגיז או הפריע לה, היא מפגיזה אותו בשאלות ובלא יודעין משדרת לו מסר של זלזול,פסילה והסתייגות מוחלטת מהתנהגותו.או כששואלה "מה לא בסדר"? היא עונה-"אתה יודע"!
לדוגמא:
כאשר האיש מאחר לביתו, במקום לתת ביטוי ישיר להרגשתה, היא מתחקרת אותו וכך הם פני הדברים: "איך יכולת לאחר לי", "מה אתה מצפה שאחשוב","מדוע לא התקשרת וכ'ו". מובן שאין כל פסול בשאלה מדוע לא התקשרת, בתנאי שהבקשה היא בכל הכנות לשמוע את הסיבה להיעדרות, ולא כדי לשלול את טענותיו על מנת לשפוך עליו את תסכולה וזעמה. כאשר האשה עושה לו מניפולציה רגשית, כועסת או צועקת, תגובתה ונימת קולה מסגירים את כוונתה שאין היא מעוניינת בשום תשובה, אלא להבהיר לו שאין שום תירוץ או סיבה המתקבלת על הדעת לאיחורו. כאשר האיש מבחין בתגובות מעין אלו, הוא נחסם, נסתם וחש דחוי, ואינו מצליח להבין את אכזבתה וכאבה, אלא רק את הסתייגותה וחוסר הבנתה במה שהוא עובר. הוא חש ברצונה הפולשני לחדור לתחומו כדי לחנכו וללמדו להיות בוגר ואחראי. מרגיש נזוף ופגוע, נהפך להגנתי, בלתי מתחשב ותגובתו בהתאם למצב רוחו. מאחר שאין לה מושג עד כמה זלזולה והסתייגותה בהבנת מניעיו, מכאיבים לו ופוגעים בו קשות.
לסיכום:
כשם שנשים זקוקות לייחס והתחשבות המצדיקים את רגשותיהן השליליים, באותה מידה זקוקים הגברים לאישור ותמיכה ליחסה החיובי של האשה כלפיהם. ככל שהאשה אוהבת יותר,כך היא זקוקה לתמיכה של הבנה יותר, וככל שהאיש אוהב יותר,כך הוא זקוק לאישור ותמיכה יותר.
יתרה מכך-
גבר בטבעו פחדן וחסר בטחון להיכנס לכל מסגרת מחייבת וכל שכן למערכת נישואין, מחשש שיכשל ולא יצליח במשימתו. פעמים פחדו העמוק מונע בעדו מלהשקיע במערכת הנישואין מחשש כשלון. לאישור והסכמה שהוא הגבר המוצלח והמוכשר ביותר בעיני האשה, זכה לקבל כבר בתחילת התרקמות הקשר, ע"י מבט מיוחד שאומר-"אתה הגבר שיהפוך אותי למאושרת עלי אדמה", "אתה הגבר המושלם שלי","אתה הגבר שעליו חלמתי וכ'ו". זאת  הסיבה שבגינה קיבל את האומץ להיכנס למערכת יחסים כה מחייבת עבורו, ומאז הוא בטוח שיוכל להשיג אישור יקר זה גם בעתיד. להסכמה זו הוא זקוק במערכת  היחסים עבור בטחונו, גבריותו והערכתו העצמית, על מנת שיוכל להעניק ולהשקיע במערכת הזוגית.
לפיכך-
גם אם האשה נפגעה ממנו בעבר, תדע לתת לו את אישורה,בעיקר כאשר נכשל,שגג או הזיד, כי זה מה שעשוי להחזיר לו את החשק והמוטיבציה להעניק לה את המיטב, כדי להוכיח לה שהוא ראוי לאותה הערצה ואמון. אולם חבל שלאחר הנישואין כאשר מתעוררות הבעיות והניסיונות, היא שוכחת להעביר לו מסר ערכי ויקר זה, שכעת הוא זקוק לו יותר מכל זמן אחר.למעשה בתמיכתה היא מאשרת לו שהיא מקבלת אותו כפי שהוא, וזקוקה לו ללא שום  אינטרס וציפייה, אלא אהבה אמיתית וכנה.אולם כאשר האשה מונעת את אישורה והסכמתה להיותו הגבר המיוחד והמוכשר עבורה, אין לה מושג עד כמה היא פוגעת בו, מכאיבה לו ומוכיחה לו שכל מטרתה רק להשיג יעדים ומטרות.בדרך כלל נשים מסירות את חיבתן מפאת שאינן מודעות לעוצמה ולכוח הטמון במסר יקר זה, וכמה נפלאות עשויים לחולל בו ולמעשה הרווח הראשון הוא שלהן. נקודה נוספת-
על מנת שנתינתנו תהיה טובה, חזקה ותפעל באופן משמעותי על בן זוגנו, חייבת שתהיה בדרך של לתת את מה  שהוא צריך זקוק ואוהב, ולא את מה שאני חושב. נתינה זו מחייבת את שני הצדדים באותה השקעה ועוצמה. קיימת טענה בקרב גברים שנשיהן תלותיות בהם ואינן מתפקדות כראוי.
משעבדות אותם במטלות, בקשות ובעזרה לבית ולילדים  ללא הרף ובסוף אינן מרוצות. ככל שעוזרים ומשתדלים לרצות את נשיהן, בקשותיהן הולכות וגדלות ומלוות בכעסים ומתחים קשים, עד כדי שטוענים עדיף להתחמק בתירוצים ובשקרים שונים ולהיות פחות זמן בבית כדי לא להיתקל שוב באשה.
ישנם גם כאלו שעוזבים את ביתם ללא הודעה מוקדמת, בציפייה שכך יוכלו להיות מוערכים יותר בעיני האשה ומכאן עד לרעות בשדות זרים הדרך קצרה ודי למבינים. להבנת נקודה עמוקה זו נקדים בקיצור נמרץ:
מובא בפרשת בראשית- "אל אשך תשוקתך והוא ימשל בך" [ג, ז], גילתה התורה סוד עמוק וחשוב להבנת נפש האשה.כל אשה בנויה בטבעה,שכל תשוקתה ומאווייה למצוא חן בעיני בעלה. נשיאת חן זו אינה בשליטתה ואינה בבחירתה, כי כך היא נוצרה מראשיתה, ככתוב-"אל אישך תשוקתך" ומעסיקה אותה 24 שעות ביממה.
כגון-ניקיון וסידור הבית, טיפול הילדים וטיפוחם, ובעיקר איך להיראות בעיני הבעל, עד לפרטים הקטנים, שמבחינתו אינם משמעותיים ומעניינים כלל.
כמו להתאים את צבע הבגד לכיסוי הראש, לנעלים ולצבע שבעיניים,עד לפרטים ופרטי פרטים שהשכל הגברי אינו מסוגל לתפוס ולהכיל. כמו כן- כל הפרטים הקטנים בבית מסודרים ומעוצבים כדי למצוא חן בעיני הבעל-כיצד יגיב, מה יאמר, איך יחשוב וכ'ו. כלומר מה שמעסיק את האשה כל יום וכל היום, כיצד להיראות טוב
ולמצוא חן בעיני הבעל.
לסיכום:
כל המחשבות, הרגשות, ההצלחות והכישלונות שלה, עומדים ותלויים ביחסו ובתגובתו של הבעל כלפיה. מכאן מובן תלות האשה בבעל. מאחר וקיים צורך נפשי רב באשה לקבל הערכה וחשיבות מהבעל שהיא עבורו מעל הכל ולפני הכל, כאשר אינה מקבלת הערכה זו, הערך האמיתי בעיניה נפגע, ביטחון העצמי שלה מתרסק באופן משמעותי ונהפכת לתלותית בו, כאשר מוציאה את כל תסכולה וזעמה מתוך חוסר מודעות, ע"י מטלות ודרישות ללא צורך מיוחד ממנו. מכאן האיש יבין וישכיל, כאשר האישה תובעת ממנו דרישות מעל הרגיל ואינו מצליח להבין מדוע היא לא רגועה וממשיכה לרטון ולכעוס ואינו מצליח לפייס אותה, ידע שמאחורי הבקשות, מסתתרים כאבים ופגיעות על העדר יחס,התעניינות וחיזורים כראוי.
יתרה מכך-
נוכחותו של הבעל בבית בזמן עבודתה ועיסוקה רק מפריעה לה וכל חפצה כדי לעוררו על קיומה ועל הצורך הנפשי העמוק שלה להתעניינות וחיזורים. כאשר הגבר אינו מודע לסוד נפלא זה, הוא עושה את כל מטלותיו וחובותיו מתוך כפייה וחוסר ברירה, רק כדי להיפטר ולצאת ידי חובה. לכן הוא עלול לחשוב בטעות שהיא אשה רעה ושתלטנית וכל מטרתה רק כדי לשעבד אותו תחתיה.
מובן שאין רצון האשה לשעבדו ע"י דרישות ומטלות למיניהם, אלא הוצאת תסכולים וכעסים על חוסר הערכה, כבוד וחיזורים מצידו. רק מי שזכה להביו סוד יקר זה, וזוכה להעביר לאשה הרגשת חשיבות, הערכה וכבוד כראוי, מחזיר לה בכך את הביטחון ומעלה לה שוב את הדימוי העצמי ומרוויח בזה מספר דברים:
א. את בריאותה ותפקודה המלא של האשה בבית ובכלל ב. שחרור העול והמטלות העודפות מעליו, חוץ מהדברים ההכרחיים שקיימים בכל בית נורמטיבי ג. זוכה לגרום לבת זוגתו את האושר הגדול ולשלום ביתו שהוא מעל הכל ד. מבריא לה את הנפש ללא צורך ביועצים והוצאות מיותרות ה.משחרר מעליו את עול הבית והדרישות העודפות. רק מי שיודע לתדלק באופן הנכון את האשה, יצליח לגרום לה להרים את הבית, הילדים וגם אותו ללא שום עזרה ממנו.
כמו כן-יש חיוב לאשה לפרגן לבעלה ולעודדו על עצם עזרתו, למרות שעושה את חובתו מתוך כפייה וחוסר ברירה ובכך מצילתו מלהיכשל בדבר שקר ולרעות בשדות זרים. וכן לומר לו בפה מלא, על הצורך הרב שלה לקבל-התעניינות, הערכה, חיזורים וייחס מיוחד, מאחר שהאיש אינו עמוק להבין את החלק הריגשי והרוחני שהאשה זקוקה לו יותר מכל.



מהדורה שמינית
בשלום בית:

כהמשך-דרך האיש לעודד את רעייתו באמצעות שלילת רגשותיה או לפסול את נקודת הראות שלה, כי נדמה לו שכך יוכל לתמוך בה ולהוציאה ממצוקותיה.
אולם במציאות רואים בחוש שגישה זו מעצימה את כאבה ותסכולה ואינו מבין מדוע.
עומק העניין: כאשר האיש משיח את צרותיו עם רעיו, הם תומכים בו באמצעות שלילת רגשותיו וכך הם מצמצמים את כאבו.
כמו כן- הם מחזקים את בטחונו ע"י משפטים- "זה כלום", "אתה חזק", "זה יעבור", "זה קטן עליך וכ'ו".
מכאן מובן- מדוע כאשר האשה משחררת תסכולים וכאבים,האיש תומך בה כפי שהוא למוד שיתמכו בו. כי נדמה לו שבאמצעות שלילת רגשותיה והקטנתם, יצליח ליישב את דעתה ולהרגיעה, ואינו תופס עד כמה זה מכעיס ומקומם אותה.
למעשה הוא שוכח שהיא בנויה בטבעה היפך ממנו ורק באמצעות העצמת כאבה, הצדקת רגשותיה והזדהות במה שהיא עוברת, זה מה שעשוי להרגיעה וליישב את דעתה, וזה סוד יקר!!
לדוגמא- כאשר האשה משתפת את בן זוגה בחוויה או במאורע מסוים שריגש או הכעיס אותה במיוחד, כך היא תגובתו-"אין לך מה לדאוג", "מה את עושה מזה עניין", "זה שטויות", "אין לך מה להתרגש", "להילחץ וכ'ו".
תגובות תמיכה מעין אלו כאשר האיש שומע אותן מידידו, נשמעות די ידידותיות ומרגיעות. אולם בעיני האשה זה מעיד על חוסר רגישות, זלזול ופגיעה בנפשה ובמה שהיא חווה.
כמו כן-כאשר האשה כעוסה בעניין מסוים והגבר מנסה להרגיע אותה ולשים קץ לכאבה, כך הם פני הדברים: "את לא צריכה לכעוס, את רגישה מידי, מכל ענין קטן את עושה ענין גדול וכ'ו", לאחר מכן מציע פתרון מעשי לבעיה ומצפה שירווח לה,
ישחרר אותה ותחוש הקלה.
כלל לא עולה על דעתו עד כמה התייחסותו בביטול רגשותיה פוגע בה מאוד, מזלזל בה ומוריד את ערכה בעיניה ובעיני בן זוגה.
מובן שהיא לא תירגע ולא תעריך את תמיכתו, רק לאחר שיצדיק את כעסה ותסכולה ויכיר בצורך הנפשי שלה לחוש כעוסה וכואבת, בלי לשלול את רגשותיה באמצעות עצות ופתרונות.
כמו כן- כאשר האיש עשה דבר מה שהכעיס את האשה וגרם לה לחוש נסערת, הדחף הראשוני שלו על מנת לפייסה ולשפר את הרגשתה, שטורח להסביר לה מדוע היא אינה צריכה לכעוס ולחוש פגועה ממעשיו.
אין לו מושג עד כמה תירוציו והסבריו גורמים לה להרגיש עוד יותר מתוסכלת וחסרת ערך, על עצם זה שגורם לה לחוש שאין לה שום הצדקה וזכות להיות נסערת.
כי באמצעות גישה בלתי תומכת זו, הוא מעביר לה מסר כאוב- "לא אכפת לי מהרגשות שלך", "את נסערת מידי", "מכל דבר את עושה עניין", "את מתוסכלת ולא צודקת בתגובות שלך לכי לטיפול וכ'ו". יצוין-
על מנת שהאשה תהיה ערוכה לשמוע ולקבל את תמיכתו, היא זקוקה תחילה שישמע את כאבה ותסכולה ואת הסיבות המוצדקות למרירותה, ורק לאחר שיתמוך בה ויזדהה בכאבה, היא תהיה ערוכה לקבל את תמיכתו.
לכן הוא צריך להקשיב ולהתעניין בחוויותיה ותסכוליה, למרות שהם נשמעים לו שטותיים ולא רציניים, בלי לבטלן או לזלזל בהן חלילה, ורק לאחר שהיא תחוש נתמכת, היא תהיה פתוחה לשמוע ולקבל את תמיכתו מתוך הבנה והכלה.
שינוי גישה זו לשני בני הזוג דורשים תרגול ושינון, אך ודאי שהן בני השגה.
לסיכום:
א. קיים דחף באיש לבטל את רגשות האשה ולהציע לה הסברים הגיוניים מדוע היא אינה צריכה להיות כעוסה ונסערת כפי שהוא למוד, אולם זה גורם לה בדיוק למצב הפוך, כי היא חשה בלתי מובנת.
ב. תגובותיו המיידיות של האיש לצורך מתן הסברים על מעשיו, מבטלים למעשה את רגשות האשה ומביאים לתוצאות הפוכות מן המצופה.
 ג. על מנת שהאשה תעריך את תמיכתו, היא זקוקה תחילה שיבין לליבה ויכיל את כאבה, וזה יגרום לה להבינו ולהכילו כראוי.
ד. יתכן מאוד ששלילת רגשותיה מונעות באמצעות פחדיו, מפני שהוא חש מותקף ומואשם במצבה, לכן על האשה להבינו ולהכילו, ובכוח סבלנותה יפתחו לו משקעים וחסימות ויהיה תומך יותר.
לעומת זאת- הדרך השכיחה שבה נשים גורמות בלא יודעין לוויכוחים ומחלוקות, כאשר הן בלתי ישירות בנוגע לרגשותיהן.
נקדים-קיימת טעות בקרב נשים לא להביע באופן ישיר את אי הסכמתן או אכזבתן מהתנהגות האיש, כאשר הוא עשה דבר מה שאינו מוצא חן בעיניהן.
במקום לומר לו ישירות את מה שבעצם הרגיז או הפריע להן, הן מפגיזות אותו בשאלות ובלא יודעין משדרת לו מסר של זלזול,פסילה והסתייגות מוחלטת מהתנהגותו.
גם כששואל אותה- "מה לא בסדר"? היא עונה-"אתה יודע"!
לדוגמא: כאשר האיש מאחר לביתו, במקום לתת ביטוי ישיר להרגשתה, היא מתחקרת אותו וכך הם פני הדברים:
"איך יכולת לאחר לי", "מה אתה מצפה שאחשוב","מדוע לא התקשרת וכ'ו".
מובן שאין כל פסול בשאלה מדוע לא התקשרת, בתנאי שהבקשה היא בכל הכנות לשמוע את הסיבה להיעדרות, ולא כדי לשלול את טענותיו על מנת לשפוך עליו את תסכולה וזעמה.
כאשר האשה עושה לו מניפולציה רגשית, כועסת או צועקת, תגובתה ונימת קולה מסגירים את כוונתה שאין היא מעוניינת בשום תשובה, אלא להבהיר לו שאין שום תירוץ או סיבה המתקבלת על הדעת לאיחורו.
כאשר האיש מבחין בתגובות מעין אלו, הוא נחסם, נסתם וחש דחוי, ואינו מעוניין להבין את אכזבתה וכאבה, אלא רק את הסתייגותה וחוסר הבנתה במה שהוא עובר. הוא חש ברצונה הפולשני לחדור לתחומו כדי לחנכו וללמדו להיות בוגר ואחראי, ומרגיש נזוף ופגוע.
מטבע הדברים הוא נהפך להגנתי, בלתי מתחשב ותגובתו בהתאם למצב רוחו, מפני שאין לה מושג עד כמה זלזולה והסתייגותה בהבנת מניעיו, מכאיבים לו ופוגעים בו קשות.
יוצא-שבאותה מידה שנשים זקוקות לרגישות והתחשבות המצדיקים את רגשותיהן השליליים, כך באותה רמה הגברים זקוקים לאישור ותמיכה ליחסה החיובי של האשה כלפי רגשותיהם.
ככל שהאשה אוהבת יותר, כך היא זקוקה לתמיכה והבנה יותר וככל שהאיש אוהב יותר כך הוא זקוק לאישור ותמיכה יותר.
יתרה מכך- ציינו בעבר שהאיש בטבעו פחדן וחסר בטחון להיכנס לכל מסגרת מחייבת וכל שכן למערכת נישואין כה מחייבת עבורו, מחשש שיכשל ולא יצליח בנישואיו.
כמו כן פעמים פחדו העמוק מונע בעדו מלהשקיע במערכת הנישואין מחשש כשלון.
לאישור והסכמה שהוא הגבר המוצלח והמוכשר ביותר בעיני האשה, זכה לקבל כבר בתחילת התרקמות הקשר, ע"י מבט מיוחד שאומר-"אתה הגבר שיהפוך אותי למאושרת עלי אדמה", "אתה הגבר המושלם שלי","אתה הגבר שעליו חלמתי וכ'ו".זאת הסיבה בעיקר שבגינה קיבל את האומץ להיכנס למערכת יחסים כה משעבדת עבורו, ומאז הוא בטוח שיוכל להשיג אישור יקר זה בנקל.
לאישור חשוב זה הוא זקוק במערכת היחסים עבור בטחונו,גבריותו והערכתו העצמית, כדי שיוכל להעניק ולהשקיע במערכת הזוגית את המיטב. לכן גם אם האשה נפגעה ממנו בעבר, תדע לתת לו את אישורה, בעיקר כאשר נכשל, שגג או הזיד, כי זה מה שעשוי להחזיר לו את החשק והמוטיבציה להעניק לה את המיטב, כדי להוכיח לה שהוא ראוי לאותה הערצה ואמון.
אולם חבל שלאחר הנישואין כאשר מתעוררים הבעיות והניסיונות, האשה שוכחת להעביר לו מסר ערכי ויקר זה, שכעת הוא זקוק לו יותר מכל זמן אחר.
למעשה בתמיכתה היא מאשרת לו שהיא מקבלת אותו כפי שהוא, וזקוקה לו ללא שום  אינטרס וציפייה, אלא רק אהבה אמיתית וכנה.
אולם כאשר האשה מונעת את אישורה והסכמתה להיותו הגבר המיוחד והמוכשר עבורה, אין לה מושג עד כמה היא פוגעת בגבריותו, מכאיבה לו ומוכיחה לו שכל מטרתה רק להשיג יעדים ומטרות.
בדרך כלל נשים מסירות את חיבתן מפאת שאינן מודעות לעוצמה ולכוח הטמון במסר יקר זה, וכמה תהפוכות ועוצמות עשויים לחולל בנפשו, ולמעשה הרווח הראשון הוא שלהן.
עצתי-לאשה לפתוח את אלבום התמונות של תחילת ההכרות והנישואין ולהיזכר באותם זמנים, כי סביר להניח שהוא לא השתנה מכפי שהיה ועדיין ערוך ומוכן להעניק לה את התמיכה הראויה ולהופכה למאושרת עלי האדמה, אך זה תלוי במסר של האשה שהוא זקוק לו ושהוא הבעל המושלם עבורה כפי שהוא ודווקא מנקודה חשובה זו יעשה שינויים על מנת לרצותה.
על מנת שנתינתנו תהיה טובה ותפעל באופן חיובי, חייבים לתת את מה שבן זוגנו צריך זקוק ואוהב, ולא את מה שאנו חושבים.
קיימת טענה נפוצה בקרב גברים שנשיהן תלותיות ואינן מתפקדות כראוי.הן משעבדות אותם במטלות, בקשות ובעזרה לבית ולילדים ללא הרף, ואחרי הכל אינן מרוצות.
בקשותיהן מתרבות וגדלות, ומלוות בכעסים ומתחים קשים, עד כדי שטוענים עדיף להתחמק בתירוצים ובשקרים כדי להיות פחות זמן בבית ולא להיתקל שוב באשה.
נקדים- כל אשה בנויה שכל תשוקתה ומאווייה למצוא חן בעיני בעלה,כגון-ניקיון וסידור הבית, טיפול הילדים וטיפוחם, ובעיקר איך להיראות בעיני הבעל, עד לפרטים הקטנים, שמבחינתו אינם משמעותיים ומעניינים כלל, כמו להתאים את צבע הבגד לכיסוי הראש, לנעלים ולצבע שבעיניים.
מכאן מובן מדוע האשה משעבדת את הבעל ללא צורך מיוחד.
מאחר וקיים בה צורך נפשי רב לקבל חיזורים והערצה ממנו, וכאשר היא אינה מוערכת כראוי, ביטחון העצמי שלה מתרסק ונהפכת לתלותית.
מכאן האיש יבין וישכיל, כאשר האישה תובעת ודורשת מעל הרגיל ואינו מצליח לפייסה, ידע שמאחורי הבקשות, מסתתרים כאבים ופגיעות על העדר יחס,התעניינות וחיזורים כראוי, ומלבישה את כאבה בעניינים חיצוניים מחמת הבושה והחוסר נעימות.
כאשר האיש אינו מודע לסוד נפלא זה, הוא עושה את כל מטלותיו מתוך כפייה וחוסר ברירה, רק כדי להיפטר ולצאת ידי חובה ואינו מבין מדוע היא אינה מרוצה.
הוא גם עלול לחשוב בטעות שהיא אשה רעה ושתלטנית שמטרתה רק לשעבד אותו תחתיה. מובן שאין רצון האשה לשעבדו אלא הוצאת תסכולים וכעסים על חוסר הערכה, כבוד וחיזורים מצידו.
עצתי- לאיש להשקיע בפן הריגשי בנוסף לפן הגשמי וירוויח מספר דברים חשובים:
א. את בריאותה ותפקודה המלא של האשה בבית ובכלל.
 ב. שחרור העול והמטלות העודפות מעליו, חוץ מדברים הכרחיים.
ג. מרפא לה את הנפש ללא צורך ביועצים ובהוצאות מיותרות.
 ד. זוכה לגרום לבת זוגו את האושר הגדול ולשלום ביתו.
יצוין-
שרק מי שיודע לתדלק באופן הנכון את האשה,עשוי לגרום לה להרים את הבית ואותו ללא שום עזרה ממנו.
יש גם חיוב לאשה לפרגן לבעלה ולעודדו על עצם עזרתו ונתינתו הגשמית,אחרת גם את זה הוא יפסיק.
כמו כן-עליה לעוררו בצרכים הרגשיים שלה-לעידוד,פירגון והערצה, כי הוא לא מודע לצרכים היקרים הללו,
שבת שלום ומבורך.


מהדוה תשיעית
בשלום בית:

טבע האיש לתמוך באמצעות שלילת רגשות או לפסול את נקודת התייחסות האשה,כי הוא סבור שכך יוכל לתמוך בה ולשחרר אותה ממצוקותיה. אולם במציאות מגלים בחוש שגישה זו מעצימה את כאבה ותסכולה. נקדים: כאשר האיש משיח את תסכוליו עם רעיו, הם תומכים בו באמצעות שלילת רגשותיו וצמצום בעיותיו. הם גם מחזקים את בטחונו באמצעות המעטת כאבו- "זה כלום", "אתה חזק", "זה יעבור", "זה קטן עליך וכ'ו". מכאן מובן מדוע כאשר האשה מוציאה תסכולים, האיש תומך באמצעות שלילת רגשותיה, כפי שהוא רגיל שיתמכו בו. כי נדמה לו שבאמצעות המעטת רגשותיה, יצליח ליישב את דעתה ולהרגיעה, ואינו תופס עד כמה זה מכעיס ומקומם אותה. למעשה הוא אינו מודע שהיא בנויה בטבעה היפך ממנו ורק באמצעות העצמת כאבה והצדקת רגשותיה עשוי להרגיעה וליישב את דעתה, וזה סוד יקר!! לדוגמא- כאשר האשה משתפת את בן זוגה בחוויה או במאורע מסוים שריגש או הכעיס אותה במיוחד, כך היא תגובתו-"אין לך מה לדאוג", "מה את עושה מזה עניין", "זה שטויות", "אין לך מה להתרגש", "להילחץ וכ'ו". תגובות תמיכה מעין אלו כאשר האיש שומע אותם מידידו, נשמעות די ידידותיות ומרגיעות. אולם בעיני האשה זה מעיד על חוסר רגישות, זלזול ופגיעה בנפשה ובנשמתה. דוגמא נוספת: כאשר האשה כעוסה בעניין מסוים והגבר מנסה להרגיע אותה ולשים קץ לכאבה כך הם פני הדברים: "את לא צריכה לכעוס, את רגישה מידי, תפסיקי להיות ילדותית, מכל עניין קטן את עושה ענין גדול וכ'ו", ולאחר מכן מציע פתרון מעשי לבעיה ומצפה שירווח לה וישחרר אותה מבעיתה. כלל לא עולה על דעתו עד כמה התייחסותו בביטול רגשותיה פוגע בה, מזלזל בה ומוריד לה את הערך העצמי בעיניה ובעיני בן זוגה. לכן היא לא תירגע ולא תעריך את תמיכתו רק לאחר שיצדיק את כעסה ותסכולה ויכיר בצורך הנפשי שלה לחוש כעוסה וכואבת, בלי לשלול את רגשותיה וכמובן ללא עצות ופתרונות. נקודה נוספת- כאשר האיש עשה דבר מה שהכעיס את האשה וגרם לה לחוש נסערת וכעוסה, הדחף הראשוני שלו לפייסה ולשפר את הרגשתה,שטורח להסביר לה מדוע היא אינה צריכה לכעוס ולחוש פגועה ממעשיו. אין לו מושג עד כמה תירוציו והסבריו גורמים לה להרגיש עוד יותר מתוסכלת וחסרת ערך על עצם זה שגורם לה לחוש שאין לה שום הצדקה וזכות להיות נסערת. כי באמצעות גישה בלתי תומכת זו, הוא מעביר לה מסר כאוב- "לא אכפת לי מהרגשות שלך", "את נסערת מידי", "מכל דבר את עושה עניין", "את מתוסכלת ולא צודקת בתגובות שלך לכי לטיפול וכ'ו". יצוין- על מנת שהאשה תהיה ערוכה לשמוע ולקבל את תמיכתו, היא זקוקה תחילה שיבין את כאבה ותסכולה ולהצדיק את הסיבות למרירותה. כי רק לאחר שיתמוך בה ויזדהה בכאבה, היא תהיה ערוכה לקבל את תמיכתו. לכן הוא חייב להקשיב ולהתעניין בחוויותיה ותסכוליה, למרות שהם נשמעים לו שטותיים ולא רציניים, בלי לבטלן או לזלזל בהן חלילה, ורק לאחר שהיא תחוש נתמכת, היא תהיה פתוחה לשמוע ולקבל את תמיכתו מתוך הבנה והכלה. שינוי גישה זו לשני בני הזוג דורשים תרגול ושינון אך ודאי שהן בני ביצוע.
לסיכום: קיים דחף באיש לבטל את רגשות האשה באמצעות הסברים שהיא אינה צריכה להיות כעוסה ונסערת כפי שהוא למוד, אך זה גורם לה בדיוק למצב הפוך, כי היא בנויה היפך ממנו ב. תגובות האיש לצורך מתן הסברים על מעשיו, מבטלים למעשה את רגשותיה וגורם לה לחוש חסרת תועלת ג.על מנת שהאשה תעריך את תמיכתו היא זקוקה תחילה שיבין לליבה ויכיל את כאבה וזה יגרום לה לקבל את תמיכתו. יתכן מאוד ששלילת רגשותיה מונעות מפאת פחדיו, מפני שהוא חש מותקף ומואשם כאשר היא משתפת אותו בתסכוליה, ובעיקר כאשר היא מאשימה אותו במצוקותיה או כאשר היא מוציאה רגשות באימוציות חזקות. לכן על האשה להבין ולנסות לקבל את התמיכה שלו,כי למעשה בתמיכתו הוא מנסה להוציאה ממצוקתה ועוזרת להוציאו ממצוקתו. לעומת זאת דרך השכיחה שבה נשים גורמות בלא יודעין לוויכוחים ומחלוקות, כאשר הן בלתי ישירות בנוגע לרגשותיהן.
נקדים-קיימת טעות בקרב נשים לא להביע באופן ישיר את אי הסכמתן או אכזבתן מהתנהגות האיש, כאשר הוא עשה דבר מה שאינו מוצא חן בעיניהן. במקום לומר לו ישירות את מה שבעצם הרגיז או הפריע להן, הן מפגיזות אותו בשאלות ובלא יודעין משדרת לו מסר של זלזול, פסילה והסתייגות מוחלטת מהתנהגותו. גם כששואל אותה- "מה לא בסדר"? היא עונה-"אתה יודע"! לדוגמא: כאשר האיש מאחר לביתו, במקום לתת ביטוי ישיר להרגשתה, היא מתחקרת אותו וכך הם פני הדברים: "איך יכולת לאחר לי", "מה אתה מצפה שאחשוב","מדוע לא התקשרת וכ'ו". מובן שאין כל פסול בשאלה מדוע לא התקשרת, בתנאי שהבקשה היא בכל הכנות לשמוע את הסיבה להיעדרות ולא כדי לשלול את טענותיו על מנת לשפוך עליו את תסכולה וזעמה. כאשר האשה עושה לו מניפולציה רגשית- כועסת  וצועקת, תגובתה ונימת קולה מסגירים את כוונתה שאין היא מעוניינת בשום תשובה, אלא להבהיר לו שאין שום תירוץ או סיבה המתקבלת על הדעת לאיחורו. כאשר האיש מבחין בתגובות מעין אלו, הוא נחסם, נסתם וחש דחוי ואינו מעוניין להבין את אכזבתה וכאבה,אלא הוא מרגיש רק את הסתייגותה וחוסר הבנתה במה שהוא עובר. הוא חש ברצונה הפולשני לחדור לתחומו כדי לחנכו וללמדו להיות בוגר ואחראי, ומרגיש נזוף ופגוע. מטבע הדברים הוא נהפך להגנתי, בלתי מתחשב ותגובתו בהתאם למצב רוחו, מפני שאין לה מושג עד כמה זלזולה והסתייגותה בהבנת מניעיו, מכאיבים לו ופוגעים בו קשות. יוצא שבאותה מידה שנשים זקוקות לרגישות והתחשבות המצדיקים את רגשותיהן השליליים, כך באותה רמה הגברים זקוקים לאישור ותמיכה ליחסה החיובי של האשה כלפי רגשותיהם. ככל שהאשה אוהבת יותר כך היא זקוקה לתמיכה והבנה יותר וככל שהאיש אוהב יותר כך הוא זקוק לאישור ותמיכה יותר.ציינו בעבר שהאיש בטבעו פחדן וחסר בטחון להיכנס לכל מסגרת מחייבת וכל שכן למערכת נישואין כה מחייבת עבורו, מחשש שיכשל ולא יצליח בנישואיו. כמו כן פעמים פחדו העמוק מונע בעדו מלהשקיע במערכת הנישואין מחשש כשלון. לאישור והסכמה שהוא הגבר המוצלח והמוכשר ביותר בעיני האשה זכה לקבל כבר בתחילת התרקמות הקשר, ע"י מבט מיוחד שאומר-"אתה הגבר שיהפוך אותי למאושרת עלי אדמה", "אתה הגבר המושלם שלי","אתה הגבר שעליו חלמתי וכ'ו".זאת הסיבה בעיקר שבגינה קיבל את האומץ להיכנס למערכת יחסים כה משעבדת עבורו, ומאז הוא בטוח שיוכל להשיג אישור יקר זה בנקל.לאישור חשוב זה הוא זקוק במערכת היחסים עבור בטחונו,גבריותו והערכתו העצמית, כדי שיוכל להעניק ולהשקיע במערכת הזוגית את המיטב. לכן גם אם האשה נפגעה ממנו בעבר, תדע לתת לו את אישורה ובעיקר כאשר נכשל, שגג או הזיד, כי זה מה שעשוי להחזיר לו את הבטחון והמוטיבציה להעניק לה את המיטב ולהוכיח לה שהוא ראוי לאותה הערצה ואמון. אולם חבל שלאחר הנישואין כאשר מתעוררים הבעיות והניסיונות, האשה שוכחת להעביר לו מסר ערכי ויקר זה, שכעת הוא זקוק לו יותר מכל זמן אחר.למעשה בתמיכתה היא מאשרת לו שהיא מקבלת אותו כפי שהוא וזקוקה לו ללא שום  אינטרס וציפייה, אלא רק אהבה אמיתית וכנה.אולם כאשר האשה מונעת את אישורה והסכמתה להיותו הגבר המיוחד והמוכשר עבורה, אין לה מושג עד כמה היא פוגעת בגבריותו, מכאיבה לו ומוכיחה לו שכל מטרתה רק להשיג יעדים ומטרות. בדרך כלל נשים מסירות את חיבתן מפאת שאינן מודעות לעוצמה ולכוח הטמון במסר יקר זה וכמה תהפוכות ותעצומות עשויים לחולל בנפשו, ולמעשה הרווח הראשון הוא שלהן.
עצתי-לאשה לפתוח את אלבום התמונות של תחילת ההכרות והנישואין ולהיזכר באותם זמנים, כי סביר להניח שהוא לא השתנה מכפי שהיה ועדיין ערוך ומוכן להעניק לה את התמיכה הראויה ולהופכה למאושרת עלי האדמה, אך זה תלוי במסר של האשה שהיא זקוקה לו ושהוא הבעל המושלם עבורה כפי שהוא ודווקא מנקודה חשובה זו יעשה שינויים כדי לרצותה. על מנת שנתינתנו תהיה טובה ותפעל באופן חיובי, חייבים לתת את מה שבן זוגנו צריך זקוק ואוהב, ולא את מה שאנו חושבים. לכן על בני הזוג ללמוד את התמיכה הראויה של השני ולהעניק לו כפי שציינו בתחילת המאמר. קיימת טענה נפוצה בקרב גברים שנשיהן תלותיות ואינן מתפקדות כראוי. לכן הן משעבדות אותם במטלות, בקשות ובעזרה לבית ולילדים ללא הרף, ואחרי הכל אינן מרוצות. בקשותיהן מתרבות וגדלות, ומלוות בכעסים ומתחים קשים, עד כדי שטוענים עדיף להתחמק בתירוצים ובשקרים כדי להיות כמה שפחות זמן בבית ולא להיתקל שוב באשה.
נקדים- כל אשה בנויה שכל מאווייה במשך 24 שעות ביממה למצוא חן בעיני בעלה כגון- ניקיון וסידור הבית, טיפול הילדים וטיפוחם, ובעיקר איך להיראות בעיני הבעל, עד לפרטים הקטנים שמבחינתו אינם משמעותיים ומעניינים כלל, כמו להתאים את צבע הבגד לכיסוי הראש, לנעלים ולצבע שבעיניים. מכאן מובן מדוע האשה משעבדת את הבעל ללא צורך מיוחד. מאחר וקיים בה צורך נפשי רב לקבל חיזורים והערצה ממנו והיא אינה מקבלת כראוי, ביטחון העצמי שלה מתרסק ונהפכת לתלותית ומשעבדת אותו בבקשות, בו בזמן שהיא מסתירה את כאבה העיקרי לקבל ממנו יחס ותמיכה רגשית. מכאן האיש יבין, כאשר האישה תובעת ודורשת מעל הרגיל ואינו מצליח לפייסה, ידע שמאחורי הבקשות, מסתתרים כאבים ופגיעות על העדר התעניינות ויחס ראוי, ומלבישה את כאבה בענייני הבית מחמת הבושה והחוסר נעימות. לכן כאשר האיש אינו מודע לסוד נפלא זה, הוא עושה את כל מטלותיו מתוך כפייה וחוסר ברירה רק כדי להיפטר ולצאת ידי חובה ואינו מבין מדוע היא אינה מרוצה. הוא גם עלול לחשוב בטעות שהיא אשה רעה ושתלטנית שמטרתה רק לשעבד אותו תחתיה. מובן שאין רצון האשה לשעבדו, אלא הוצאת תסכולים וכעסים על חוסר הערכה, כבוד וחיזורים מצידו.
עצתי- לאיש להשקיע בפן הריגשי בנוסף לפן הגשמי וירוויח מספר דברים חשובים: א. את בריאותה ותפקודה המלא של האשה בבית ובכלל ב. שחרור העול והמטלות העודפות מעליו, חוץ מדברים הכרחיים ג. מרפא לה את הנפש ללא צורך ביועצים ובהוצאות מיותרות יצוין- שרק מי שיודע לתדלק באופן הנכון את האשה, עשוי לגרום לה להרים את הבית ואותו בקלות. יש גם חיוב לאשה לעודדו על הנתינה הגשמית ולעוררו בצרכים הרגשיים,
שבת שלום ומבורך.