בשלום בית:

חנוך את הנער

ע"פ דרכו וכ'ו!!

חז"ל אומרים שדורנו נקרא-"דור עקבתא דמשיחא. מסביר רבינו האריז"ל הכוונה היא-שנשמות דורנו הם נשמות עקב של האדם הראשון, כלומר שפלות ומזוהמות, [חוץ מהכלל].
זה מתבטא בסקרנות להיחשף לרע ולמראות אסורים.
וודאי שעלינו להתרחק ולברוח מזה כמו מן האש ולא להכניס את הטינופת שיש בחוץ אל תוך בתינו ולחנך את ילדינו בדרכי היראה והטהרה של אבות אבותינו.
אולם מסביר הרב-
מכיוון שנשמות דורנו הן נשמות עקב, שזו היא הבחינה הנמוכה ביותר מכל נשמות דורות קודמים, לכן מוטלת עלינו עבודה קשה ביותר שלא היתה כמוה מדור המבול ועד היום.
מצד אחד מוטל עלינו לחנך את ילדינו בדרך ישראל סבא ומצד שני לדעת שזה כמעט בלתי מן הנמנע שילדינו לא יחשפו למראות ועניינים אסורים.
גם אם לא נחשפו בגיל צעיר, יתפתו בגיל מאוחר יותר בזמן הבגרות, נישואים וכ'ו.
חשיפה זו היא- "ירידה לצורך עליה" ורק ע"י כך יוכלו להעלות את ניצוצות חלקי נשמתם שנפלו בתוך "נשמות עקב".
אומנם ככל שנחנך בדרך של קירבה ואהבה, הסיכוי שיפלו למקומות נידחים קלושים יותר וגם אם כן, חזרתם לדרך הישרה תהיה קצרה ומהירה ביותר.
אין אנו צריכים להיבהל ולהמתין מתי זה יופיע, כי פחד זה יכול לעורר בחינות שליליות מבחינת-"את אשר יגרתי יבא לי".
אולם צריכים להיות ערוכים על מנת לתת מענה טוב ונכון אם ילדינו יחשפו לרע, כדי לקרבם מתוך חום והמון אהבה.
עניין זה תלוי מאד במערכת היחסים התקינה בין ההורים ובין הורים לילדים.

מסופר על הגאון הרב יוסף אלישיב זצק"ל ששאלו אותו אודות משפחה בת 8 ילדים, שאחד מהם התקלקל וחוששים לשאר הילדים.
פסק הרב זצק"ל- לחלק את הילדים בישיבות ותלמודי תורה מחוץ לבית ואת הילד הבעייתי להשאיר בבית ולהרעיף עליו חום והאהבה, כי רק בדרך זו ניתן להצילו ולהחזירו  למוטב.
איני אומר לעשות מזה הלכה ולמעשה, אולם מעשה זה משקף מה היא דעת תורה אמיתית ועד היכן היא שונה מדעת בני אדם. יתרה מכך-
אם נתבונן לעומק בעניין חינוך ילדינו ונשאף להיות אמתיים עם עצמנו, נגלה שמה שמניע אותנו בחינוכם, זה-"המה יגידו ומה יחשבו החברה עלינו" ולא הצלחת הילדים באמת, אלא הכבוד הקנאה והתחרות, כדי לא להיראות פחותים מזולתנו ולא הצלחת ילדינו כאמור.
שאל אדם חשוב את הרב יהודה לייב שטינמן זצק"ל שלא מצליח למצוא שידוך מוצלח לבנו, אם כן על מה הוא צריך להתפשר? ענה הרב זצק"ל-"על מה יגידו". כלומר כל העיקוב זה מצדו, כי מה שמעניין אותו זה- "מה אנשים חושבים" ולא מה מתאים לבנו באמת.  

מעשיות אלו ממחישים לנו את השקפתינו ובעיקר את הטעות הנוראה בחינוך ילדינו.
כידוע-
ילדינו הם רק פיקדון בידינו לזמן קצוב ואנו לא בעלים עליהם ובוודאי לא על נשמותיהן.
לפיכך-
 עלינו לעשות חשבון נפש מעמיק בחינוכם האם זה לטובתם או לטובתנו ונצטרך לתת את הדין וודאי.
ועוד-
יש חשיבות רבה בחינוכם בדוגמא האישית ובעיקר- שאבא ואמא הם אחד כמצוין בעלון הקודם. בפרט כאשר האשה לוקחת את חינוך הילדים לסמכותה, מסרסת ופוגעת בבן זוגה, גורמת לכך-
מספר דברים קשים.
א. מורידה לילדים את ביטחונם, כי ילדים חזקים כאשר יש להם אב חזק וסמכותי.
 ב. מורידה לילדים את השמחה, כי ילדים שמחים ומאושרים כאשר אמא ואבא הם אחד.
 ג. מורידה לבן זוגה את ביטחונו העצמי ומכניסה אותו בין היתר בתחרות סמויה עם הילדים, מי כשרוני ומוצלח דיו בעיניה.
כאשר האב מאבד את מקומו, מחוסר מודעות מוציא את זעמו וכעסו על ילדיו.
נכון שזה לא הוגן, אולם זה אנושי ביותר.
יתרה מכך,
מכח המציאות הילדים כרוכים אחר אמם, לכן זכרי שילדייך מכבדים במיוחד את האנשים שאת מכבדת. ילדים כבר בגיל צעיר יודעים מי הסמכותי בבית.
 לפיכך-
אם תדעי לכבדו למרות טעויותיו, הם ידעו לכבדו כראוי, כי על-"רוב פשעים תכסה אהבה" וזה תלוי במידת ההערכה והכבוד שתעניקי לו בפרט לידם.
כאשר ילדייך מתלוננים על בן זוגך, חשוב לשמור על מידה נאותה של הערכה וכבוד כלפי שותפך לחיים במהלך השיחה ושתעבירי להם מסר חיובי עליו. 
בדרך כלל-
ילדים מתנהגים כך לא בגלל שהם פגועים מהאב, אלא לקבל אישור והסכמה מהאם שיש להם אבא טוב שאוהב ודואג להם.
אישור יקר וחשוב זה רק את יכולה לתת וזה סוד יקר.
אם תאמרי לילדייך שוב ושוב "מה שאבא אומר", בפרט בנכוחות בן זוגך, הוא יתרכך עמם, יהיה לו פחות מה להוכיח, יכבד אותך ויתחבר אלייך כבתחילה ובהבטחה!!
כאשר-
גברים חשים שנשותיהן מתייחסים אליהם בכבוד ושמים אותם במקום הראשון לפני ילדיהם, אפילו במקרים קשים כאשר הבעל מתעלל בהם בצורה מילולית או פיזית[לא מדובר בפיקוח נפש או התעללות מינית חלילה],יש סיכוי ותקווה רבה לשיקום תא המשפחתי באופן מידי.
ועוד-
סיכוייהם להיענש ע"י האב יהיו קטנים ביותר כאשר יקבל יחס חם ונדיב ממך בנוכחותם.
אכן-
קיימת תופעה קשה ונפוצה שהילדים מהווים למטרות נוחות של כעס מצד ההורים כלפיהם ובפרט של האב.
עניין זה מצוי בעיקר כשיש אשה שתלטנית והגבר אינו יכול להתמודד עמה.
הוא עשוי ללא מודעות לשחרר את כעסיו על ילדיו כדי לגמול לה על כך.
נכון שזה אינו צודק והוגן, אבל זה גם מאוד אנושי.
ועוד,
שחרור כעסים על הילדים מצוי גם מצד האשה.
כאשר אינה מקבלת יחס הולם מבן זוגה, או כשמרגישה שהוא מתייחס לילדים בכבוד וכלפיה בזלזול ובפרט לידם.
אזי ללא מודעות מוציאה את כעסה ותסכולה על הילדים, לכן-
"הזהיר והנזהר ירבו שלומים כנהר", הנושא רחב עוד נעמיק בס"ד!!

מהדורה שלישית 
בשלום בית:

חז"ל אומרים "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו".
כיוון שאדם קרוב לעצמו אינו יכול לראות את חסרונותיו ורק דרך הצד השני ניתן לגלות את חסרונו מבחינת-"כל הפוסל במומו פוסל".
יוצא שכל מום וחסרון שרואים בזולתנו קיים בנו, אבל בדקות יותר ואם הינו שלמים ונקיים מאותן חסרונות ומומים לא הינו

מסוגלים לראות זאת בזולתנו.
מכאן-
שהצד השני הוא המראה האמיתית שלנו ודרכו אנו רואים את עצמנו כדי שנוכל לתקן ולהשלים את חסרוננו.
מובן שאין הכוונה שלא צריך להעיר אם חייבים.
אולם-

כדי שההערה תבוא מתוך שליטה ולא רגש פגוע, על מנת לא

לרמוס את בן/ת זוגנו,צריך לזכור

את הכלל שאותו מום שאנו רואים

בזולתנו  קיים  בדקות גם בנו. כלל יסודי וחשוב 

זה יעזור לנו

להעביר בקורת בונה

,

חיובית והשפעתה תהיה רבה. יסוד-
זה קיים גם בחינוך הילדים, שהמום של ילדינו קיים בדקות גם בנו. לפיכך כלל זה יכול לעזור לנו כדי למתן את תגובתנו והערותינו לילדנו ולהעביר להם מסר מתוך לב נקי, אוהב ובפרט בדור יתום כזה שאינו מסוגל לקבל שום תוכחה.
יש לזכור-
כלל נוסף  שהאשה היא המראה הפנימית  של הבעל וכן האיש הוא המראה הפנימית של האשה. אם הינו מתבוננים בפנימיותנו היטב ועושים חשבון נפש מעמיק, הינו מגלים שהערותינו מתעוררים מתוך חסרונותינו.
אומנם-
טבע האדם להעלים את חסרונותיו, משום שנוח לו להרגיש את שלמותו בו ואת חסרונו בזולתו.
היסוד-
שזולתנו הוא המראה שלנו, מביא אותנו למסקנה שלא להעיר שום הערה מתוך לחץ או כעס.

משום שבכל פעם כאשר רואים דבר שאינו כשורה בזולתנו, זה מחייב אותנו לבדוק תחילה  בעצמנו כדי למצוא את שורש הפגם בתוכנו, שהרי מה  שרואים באחרים זו  הבבואה הפנימית שלנו המשתקפת במראת זולתנו. מי-
שלא זכה להבנה עמוקה זו, חי בהרגשת פספוס והחמצה, בפרט כאשר מגלים בכל פעם  חסרון חדש בבן/ת זוג, מאשימו/ה ומצטער על שנפל בחלקו/ה שידוך כזה.
מתמרמרים  על השדכן, משפחה, חברים וכל המעורבים בשידוך, נופלים למחשבות כפירה של מקח טעות,כביכול הקב"ה טעה בזיווג זה, במקום לתקן בעצמנו.
יתרה מכך-
היצר החזק באיש זה לראות והיצר החזק באשה להיראות. הקושי גדול ושווה לשניהם באותה מידה.
אולם קיימת השפעה חזקה וישירה זה על זו.
לדוגמא-
אשה המכשילה את הרבים בזה שמתנשאת ומבליטה את חכמתה ויופייה כלפי חוץ, [על כך חייבת תשובה אמיתית וכפרה גדולה], עוון זה קשור גם לבעל  ומחייב גם אותו לעשות תשובה  וחשבון נפש מעמיק.
כי  בזה שהוא פוגם בעיניים ועושה השוואות בין אשתו לשאר נשים, משפיע על בת זוגו ללא רצון וכוונה, כח ורצון להמשיך להיראות ולהכשיל את הרבים. וכן להיפך-
אדם שנכשל בפגם  העיניים[על כך צריך לעשות תשובה וחרטה אמיתית], עוון פגם זה תלוי גם בבת זוגו. משום שמתוך זה שהיא מכשילה את הרבים בהתבלטותה כלפי חוץ, גרמה לבין זוגה להיכשל בראיות אסורות ולעשות השוואות בינה לבין שאר נשים. לפיכך-
עניין חמור זה מחייב גם אותה בחשבון נפש מעמיק ותשובה אמיתית על שגרמה לבן זוגה להיכשל במראות אסורים וכן על דרך זו בכל העניינים.
עצת היצר-
לדחוף כדי להעיר לבני זוגנו לטובתו במטרה למנוע הידרדרות המצב ולחנכו שיתקן את טעויותיו.
אולם-
מקור הדחף להעיר, לבקר ולהאשים, שורשו בגאווה, במידת הניצחון, דימוי עצמי נמוך ודרישה לשלמות מהשני.
אם נתעלה-
על עצמנו ונניח את מדות האגו והניצחון בצד, נזכה בנקל לא להעיר, וע"י חשבון נפש מעמיק ותשובה אמיתית, הינו מיד מגלים שכל מום וחסרון שראינו בזולתנו, זה המום שלנו, אזי מיד היה נתקן ללא שום צורך בהערה או בביקורת כלפי בן/ת זוגנו.

כמו כן-
ככל שנתחזק בצניעות וביראת שמיים, כך נוכל להשפיע הרהורים, מחשבות והשפעות טובות על זולתנו, ילדינו ובן/ת זוגנו ואפילו בלי דיבורים והערות מיותרות. אם בעבירה ניתן להשפיע, כוחה של מצוה פי חמש מאות כידוע!!

מהדורה רביעית
בשלום בית:

 סוד מחזוריות הנשית מול מחזוריות הגברית:

כשם שקיימת מחזוריות טבעית בנשים של התרחקות והתקרבות, כך קיימת מחזוריות נפשית בגברים של התרחקות והתקרבות.
מפאת חסרון הבנת נפש האיש, האשה אינה מבינה כיצד גבר תומך ואוהב זקוק מדי פעם לפרק זמן של התרחקות.
עניין זה יכול להכעיס ולתסכל כל אשה שאינה מודעת לתהליך עמוק זה של הגבר, ובפרט כאשר דחף התרחקותו מתעורר לאחר  השיא של-"והיו לבשר אחד". גברים חשים באופן פתאומי דחף להתרחק בלי שום סיבה נראית לעין.
חשוב לדעת-
שאין זו החלטה או בחירה שלהם, זה פשוט תהליך תת הכרתי ואין זה באשמתם כלל, כי כך הם בנויים מראשיתם.
כשם שקיים באשה מחזוריות טבעית כך הוא בנוי במחזוריות נפשית.
יתרה מכך-
כאשר גבר אוהב אשה, הוא זקוק וחייב מדי פעם לפרק זמן של התרחקות בטרם שיהיה מסוגל להתקרב שנית, כך הוא בנוי מראשיתו ואין זה בבחירתו או ברצונו כאמור.
נשים שאינן יודעות סוד יקר זה, מפרשות שלא כהלכה את התנתקותו, מפני שבאופיין הן מתרחקות מסיבות מוצדקות אחרות, לכן הן מפרשות את התרחקותו מאותן סיבות. לדוגמא:
אשה מתרחקת כאשר היא מאוכזבת ואבדה אימון בבן זוגה או שאין הוא מבין ללבה או כאשר היא פגועה ממנו וחוששת להיפגע שנית וכ'ו.
כאשר גבר מתרחק ללא סיבה נראית לעין, היא מפרשת את התרחקותו מאותן סיבות הללו, לכן נפגעת עד עומק נשמתה. מובן-
שגם הגבר עשוי להתרחק ולהתנתק מאותן סיבות, אולם הוא בנוי גם להתרחק בלי שום סיבה של פגיעה, עלבון או חוסר אימון.
עניין-
התרחקותו עשויה לתסכל כל אשה שאינה מודעת לנפש האיש, בפרט כאשר מתנתק לפתע פתאום כשהוא בשיא  אהבתו, מאושר ובוטח בבת זוגו.
עומק העניין-
גבר בטבעו בנוי- שאינו מסוגל להיות כבול במסגרת לזמן רב, לכן מתנתק על מנת לממש לו את הצורך בחופש ועצמאות. חזרתו למצב הקודם תתממש רק לאחר שיתרחק עד קצה גבול יכולתו ואזי יקפוץ חזרה לאותו מקום שמשם התרחק ללא שום הכנה והודעה מוקדמת.
רק לאחר היפרדותו המלאה יהיה מסוגל לחוש שוב את הצורך שלו באהבה וקרבה וזה סוד יקר!! ועוד-
בחזרתו הפתאומית הוא יחוש רצון ויכולת להעניק את אהבתו ולקבל אהבה באותה רמה ועוצמה שהיה זקוק לה קודם לכן. יתרה מזו-
כאשר גבר מנתר בחזרה, הוא מצפה כעת מהאשה להמשיך את מערכת היחסים מאותה רמת חיבור ואינטימיות שלפני התרחקותו.
עניין-
זה עשוי לפגוע ולהכעיס את האשה ולחשוב שבן זוגה סובל מהפרעת אישיות.
א. מאחר שהיא לא בנויה בצורה כזו, לכן אין לה מודעת.
 ב. דרוש לה זמן להתחבר שנית, היפך מגבר שאין לו צורך בתקופת התוועדות והתחברות מחדש. 
כאשר האשה מודעת כהלכה במחזוריות הנפשית של הגבר ותבין אותו כפי שמבינה את מחזוריות הטבעית שלה, ניתן לחסוך המון כעסים, פגיעות, ריבים, מחלוקות וירבו השלום, האהבה והאחדות.
יתרה מכך-
כאשר אין לגבר את האפשרות להתרחק, לא יהיה לו את הרצון, הערגה והשתוקקות להתקרב. נשים שיתעקשו לשמור על רציפות האינטימיות וירדפו אחרי בן זוגן בשעה שמתרחק, הוא ינסה להימלט על נפשו וכאשר חזרתו תהיה מאולצת יפסיד את הריגוש החדש לחוש את כמיהתו  לבת זוגו.
ועוד-
גבר שמתרחק עד לקצה היכולת שלו, יחזור בעוצמה ובתנופה לאותה קרבה שהיה קודם לכן וכל גישתו באופן פתאומי משתנה ולפתע פתאום כאילו אינו יכול לחיות בלעדיה.
כוחות הנפש חוזרים אליו ותשוקתו לאהוב  ולחוש נאהב הקיצה מתרדמתה.
התנהגות זו מוזרה וזרה בעיני האשה, מבלבלת ומתסכלת אותה, מאחר שעל פי טבעה כאשר היא מנתקת קשר, זקוקה לתקופת התחברות והתוועדות מחדש.
אם האשה לא תבין סוד יקר זה שגבר שונה ממנה, היא עלולה לכעוס, להיפגע ולנטות לחשדנות ביחס לכנות רצונו הפתאומי בחידוש האינטימיות, להאשימו ולחשוד בו בדברים קשים ביותר ולדחות אותו מעל פניה.
כמו כן-
גבר חייב להבין את השוני באשה שלוקח לה זמן בטרם תוכל שוב לקבלו כבתחילה, מאחר שהיא זקוקה לזמן שיחה והתחברות עד שתהיה מסוגלת לחדש את הקשר שנית.
תקופת מעבר זו יכולה להיות נעימה, אם האשה תבין את מבנה נפש האיש ותאפשר לו להתחבר שוב בנעימות ללא אשמות כי זה לא בבחירתו כאמור.
כמו כן-
גם הגבר יבין ללבה וייתן לה את הזמן הנדרש על מנת לחדש שנית את הקשר ולחזור לאותה דרגת אינטימיות, במיוחד אם היא חשה פגועה בזמן התרחקותו ממנה.
מובן-
שבהעדר הבנה בהבדלים הקיימים בין האיש והאשה, עלולה האשה להיפגע ולהרגיש דחויה ולנתק את הקשר.
כמו כן-
עשוי הגבר לאבד את סבלנותו, מאחר שמבחינתו הוא לא חש שעשה דבר מה שהאשה צריכה לחוש פגועה, בפרט שמבחינתו הוא מוכן בפתע פתאום לשוב ולחדש את הקשר בדרגת קרבה שהייתה קודם לכן!!

נקודה חשובה-
במערכת מחזוריות הנשית קיים תהליך שלוקח זמן בין התרחקות להתקרבות ובדרך זו השפעתו על נפש האשה.
לעומת זאת-
מחזוריות נפש האיש בין התרחקות להתקרבות מהיר ובאופן פתאומי, לכן בחסרון ידיעה בתהליך עמוק ותת הכרתי זה, קשה לאשה להבין ולהכיל אותו, כי אצלו הקרבה והריחוק באופן פתאומי, בפרט לאחר שסיפק לו את הצורך באינטימיות,הוא חש באופן פתאומי רצון לחופש ועצמאות כמבואר.

לא פלא שהאשה חשה פגועה ובאופן פתאומי נתפסת לבהלה ומנסה לרדוף אחריו על מנת לשכנעו ולדובבו לחזור ורדיפה זו גורמת לו בדיוק את ההיפך, לכן אם האשה לא תכנס ללחץ ובהלה ותאפשר לו לספק את הצורך שלו בהתרחקות, הוא יחזור שוב במהירות האפשרית לאותה נקודה שזינק ממנה החוצה וישתוקק שוב בצורך של התחברות ואינטימיות ובהבטחה. נשאלת השאלה-
היכן הגבול, או איך ניתן להחזירו בדרך הקצרה?
נקדים-

אחת הסיבות שגבר מתעלם, מתנתק ובורח מהאשה מפאת שהוא בעצמו אינו מודע לסיבת בריחתו.
בעיקר כאשר מציפה אותו בשאלות ואין לו תשובות מספקות בעבורה, לכן מעדיף לברוח מפאת הבושה.
האשה נתקפת בפחד ובהלה ומתחילה לרדוף אחריו, היא חושבת שטעתה כלפיו וגרמה לו לאבד עניין בקשר מחייב ומדמיינת לעצמה שהוא מצפה ממנה שתחדש את הקשר ואם לאו, הוא לא ישוב עוד אליה לעולם.
מה שמסעיר אותה במיוחד העובדה שהיא חשה חסרת יכולת ואונים להחזירו מאחר שאין לה מושג מהו המשגה והטעות שעשתה שגרם לו לאבד עניין. היא לא מודעת כלל שהתרחקותו אינה אלא רק חלק ממחזור האינטימיות הטבעית שלו, בפרט כאשר שואלת אותו על פשר הדבר ואין לו תשובה מספקת. לכן הוא שוב מתנתק ומסרב לשוחח בנידון עד החיבור הבא.
לפיכך-
ככל שתירגע ותרפה, הוא יזדרז לחדש את הקשר מחדש, עוד נרחיב עם עצות מעשיות כיצד להחזירו בזמן קצר יותר בס"ד.


מהדורה חמישית
בשלום בית:

 כהמשך-

כותב  רבינו הרמב"ם

בהלכות אישות פרק טו הלכה כ. "וכן ציוו על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה עליה מורא ממנו תעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל מה שישנא וזו דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגם, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח", עד כאן לשונו הזהב. מובא-
בתנא דבי אליהו וכי מה טיבה של יעל שבאה תשועה גדולה לישראל על ידה?
אמרו רבותינו אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה.
מכאן אמרו חכמים אין כשרה בנשים אלא אשה שעושה רצון בעלה.
מה הקשר בין התשועה שבאה לישראל ע"י יעל לבין אשה כשרה שעושה רצון בעלה?
שורש האשה  מעצם האדם  וידוע לכל שעצם הוא דבר קשה, לכן יש קושי מסוים בטבעה להתבטל לבעל ולקבל את מרותו למרות חיובה.

יעל התנהגה נגד טבעה בקיום חובתה ועשתה את רצון בעלה, לכן הקב"ה התנהג עמה מידה כנגד מידה והביא תשועה לישראל דרכה נגד הטבע. ללמדנו את החביבות הנפלאה שיש לקב"ה לאותן נשים כשרות שעושות רצון בעליהן.

"חכמת נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו".
מובא בתלמוד על אשה כשרה שנישאה לאדם רשע והפכה אותו לצדיק, ולעומת   זאת על אשה מרשעת שנישאה לצדיק והפכה אותו לרשע.

מכאן-
רואים את הכח והעוצמה הטמון  באשה ובבחירתה לשנותו לטוב או לרע.

מעשה-
בזוג, האשה חזרה בתשובה והבעל לא. עיני ראו ולא זר אוזני שמעו ולא אחר כיצד היה מבזה, מקללה ומשפילה פעמים רבות בנוכחותי.
שאלתי אותה מדוע את לא מתגרשת?
אתה לא מכיר אותו יש לו לב טוב הוא לא אדם רע, עוברת עליו תקופה קשה והוא עוד יחזור בתשובה.
כך היתה תמיד מלמדת עליו זכות ומתפללת עליו.
כעבור מספר שנים של תפילות המלוות בהשפלות קשות וביזיונות ברבים, זכתה להחזירו בתשובה ולחיק המשפחה.
יום אחד הופיע הבעל אצלי והתפרץ בבכי שליש ומבקש עצה לנפשו כיצד לעשות תשובה על אותן שנים שציער את אשתו ומוכן לעשות הכל כדי לתקן את העבר, בו בזמן שמפציר שאינו סולח לעצמו.
המעשה הנ"ל לימד אותי שיעור לכל החיים:
א. אין ייאוש בעולם ב. מהו חוסנה וכוחה של האשה הבלתי מוגבל ג. את סוד-"חכמת נשים". מובא-
בחז"ל על אשת לפידות שהייתה נביאה והיה לה בעל עם הארץ  ומכוח תמיכתה ועידודה החדירה בו אמון שהוא מיוחד ושווה הרבה יותר ממה שהוא חושב וכך הפכה אותו לתלמיד חכם ועד לפוסק ולגדול הדור.
מכאן יוצא-
שלכבד את בן זוגך, זה אומר לקבל את החלטותיו ואפילו אם אינך שלמה עמם.
כמו כן-
לכבד את בחירותיו בבגדים, במזון,בחברים, בהתנהגות וכ'ו. להקשיב ולהתחשב ברעיונותיו, בהצעותיו, במשפחתו ובעבודתו. אין פירוש שעלייך להחליט כמוהו, עליך רק לקבל את החלטותיו בכבוד.
לכן כשאת מכבדת את בן זוגך, את מתייחסת אליו כאל בוגר ולא כאל ילד חסר אחריות.
לפיכך-
יש לדבר עמו בטון ההולם אשה רגועה, עדינה ומכובדת כפי שהתנהגת עמו בתחילת הקשר. את לא חייבת להשפילו ע"י הוראות איך להדיח את הכלים ולשטוף את הרצפה וכ'ו, כי הערות אלו הם מעליבות, פוגעות והורסות את החיבור והאהבה. ועוד,
לכבדו פירושו- גם כאשר הוא טועה בדרך ונדמה לך שעומד לעשות תאונה חלילה, אינך מעירה לו כיצד לנהוג והיכן עליו לפנות, וגם אם ימשיך לטעות בדרך אל תאמרי לו כיצד לנהוג. לאמתו של דבר, זה לא משנה מה יעשה בן זוגך, אל תנסי ללמד אותו, לשפר אותו או לתקן אותו, בעיקר שזה לא תפקידך. עלייך לקבלו כפי שהנו וזו מהותה של אשה מכובדת ומכבדת. כאשר את מכבדת את בן זוגך, את יוצרת כבוד עצמי וזו הדרך של הכרה שבחרת בחירה טובה שנישאת לגבר הראוי לאהבתך ולהערכתך.
אם את מתייחסת אליו בזלזול את משדרת שבחרת בחירה גרועה והתפשרת על בעל שהוא נחות ממך.
אם כך את חושבת, זה מפאת שנוח לך להאשים אותו בכישלונותייך וחוסר הצלחתך. אם את חושבת שהוא אינו ראוי לכבוד ממך, זכרי את ימי ההכרות שבטחת בו והערצת אותו, סביר להניח שהוא לא השתנה מכפי שהיה!!


מהדורה שישית
בשלום בית:

נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

חז"ל אומרים- "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי  עצמו",

[משנה מסכת נגעים פרק ב']. מאחר והאדם קרוב לעצמו, אינו מסוגל לראות את חסרונותיו ורק דרך הצד השני ניתנת לו אפשרות לגלות את חסרונותיו מבחינת-"כל הפוסל במומו פוסל".
יוצא מכאן שכל מום וחסרון שאנו רואים בזולתנו קיים בנו אבל בדקות יותר ואם היינו שלמים ונקיים מאותן חסרונות ומומים, לא היתה לנו אפשרות לראות זאת באחרים. מכאן שהצד השני הוא המראה האמיתית שלנו ודרכו אנו רואים את עצמנו על מנת שנוכל לתקן ולהשלים את חסרוננו.
מובן-
שאין הכוונה שלא צריך להעיר אם חייבים, אולם על מנת שההערה תיהפך להארה וחיובית וממקום של שליטה ולא מתוך רגש פגוע, צריך לזכור את הכלל- "שאותו מום שאנו רואים בזולת  קיים  בדקות גם בנו". כלל יסודי וחשוב  זה,
יעזור לנו להעביר בקורת בונה וחיובית שהשפעתה תהיה רבה על אחרים ועל בן זוגנו.
יסוד חשוב זה קיים גם בחינוך הילדים, שהמום של ילדינו קיים בדקות גם בנו, לכן כלל זה יכול לעזור לנו על מנת למתן ולמתק את תגובתנו והערותינו לילדנו ולהעביר להם מסר מתוך לב נקי ואוהב, בפרט בדור יתום כזה שאינו מסוגל לקבל שום תוכחה.
כלל זה הוא נכון ומדויק בעיקר בין האיש והאשה, שהיא המראה הפנימית של הבעל וכן האיש הוא המראה הפנימית של האשה, [כמובא בחסד לאברהם].
אם היינו מצליחים להתבונן היטב ועושים חשבון נפש מעמיק, הינו מגלים שההערות והביקורות מתעוררים מתוך חסרונותינו, כדי להנמיך את השני,להגביה את עצמנו ולחוש טוב על חשבונו.
היסוד שהאחר הוא מראה הפנימית שלנו, מביא אותנו למסקנה אחת ויחידה, שלא להעיר שום הערה כלל, וגם אם חייבים, לא מתוך לחץ או כעס, אלא מתוך התבוננות והכנה פנימית שהחיסרון של אחרים קיים בדקות גם בנו.
בכל עת כאשר רואים דבר שאינו כשורה בזולת, זה מחייב אותנו לבדוק תחילה בעצמנו כדי למצוא את שורש הפגם בתוכנו, שהרי מה שרואים באחרים זו הבבואה הפנימית שלנו המשתקפת במראה
של הזולת.
צדיקים שעבדו על מידותיהם וזכו לזכך אותם, זכו לאהבת עם ישראל ברמה כזו שאינם מסוגלים לראות שום מום וחסרון בשום יהודי ואפילו בגרוע שבגרועים, מאחר שהמראה הפנימית שלהם זכה וברה.
מי שלא זכה לטהרה זו או לפחות להבנה  זו, חי בהרגשת מרמור ותסכול ומושך עמו מטענים קשים על כל העולם ובפרט הרגשת פספוס והחמצה כאשר מגלה בכל פעם  חסרון בבן/ת זוגו, רודפו מאשימו ומצטער על שנפל בחלקו זיווג אומלל כזה.
נציין דוגמא בעניין
המראה:
היצר החזק באיש זה לראות והיצר החזק באשה להיראות.
הקושי גדול ושווה לשניהם באותה עוצמה,אולם קיימת השפעה חזקה וישירה זה על זו.
למשל,
אשה שמבליטה את יופייה בחוץ ומכשילה את הרבים, עוון חמור זה קשור גם לבעל ומחייב גם אותו לעשות תשובה  וחשבון נפש מעמיק, מפאת שהוא פוגם בעיניים ועושה השוואות בין אשתו לשאר נשים, משפיע על בת זוגו ללא כוונה, כח ורצון להמשיך להיראות ולהכשיל את הרבים.
וכן להיפך,אדם שנכשל בפגם  העיניים, עוון ופגם זה תלוי גם בבת זוגו.
מאחר שהיא מכשילה את הרבים בהתבלטותה כלפי חוץ, גרמה לבין זוגה להיכשל בראיות אסורות ולעשות השוואות בינה לבין שאר נשים.
לכן עניין חמור זה מחייב גם אותה בחשבון נפש ותשובה אמיתית על שגרמה לבן זוגה להיכשל במראות אסורים, וכן על דרך זו
בכל העניינים.
מקור הדחף להעיר, לבקר ולהאשים, שורשו בגאווה,דימוי עצמי נמוך ודרישה לשלמות מהשני.אם נזכה להתעלות על עצמנו ולעשות חשבון נפש פנימי, נגלה שכל מום וחסרון שזיהנו בזולת, למעשה זה המום שלנו, אזי בנקל החסרון היה נתקן ללא שום הערה או ביקורת.
חז"ל אומרים שדורנו נקרא דור עקבתא דמשיחא. מסביר רבינו האריז"ל בשער הגלגולים, הכוונה היא שנשמות דורנו הם נשמות "עקב" של האדם הראשון, כלומר הנמוכות ביותר.
זה מתבטא בעיקר בסקרנות להיחשף לרע ולמראות אסורים. וודאי שעלינו להתרחק ולברוח מזה כמו מן האש ולא להכניס את הטינופת שיש בחוץ אל תוך בתינו ולחנך את ילדינו בדרכי היראה והטהרה של
אבות אבותינו.
אולם מסביר הרב- מאחר שנשמות דורנו הן נמוכות ביותר מכל נשמות דורות קודמים, לכן מוטלת עלינו עבודה קשה שלא היתה כמוה מדור המבול ועד היום.
מצד אחד מוטל עלינו לחנך את ילדינו בדרך ישראל סבא ומצד שני לדעת שזה כמעט בלתי מן הנמנע שילדינו לא יחשפו למראות ועניינים אסורים. גם אם לא יתפתו בגיל צעיר, יחשפו בגיל מאוחר בזמן הבגרות, נישואים וכ'ו.
אולם חשיפה זו היא ירידה לצורך עליה ורק ע"י כך יוכלו להעלות את ניצוצות חלקי נשמתם שנפלו בתוך "נשמות עקב".
לכן ככל שנחנך בדרך של קירבה ואהבה, הסיכוי שיפלו למקומות נידחים קלושים יותר וגם אם כן, חזרתם לדרך הישרה תהיה קצרה ומהירה ביותר.
אין צורך להיבהל ולהמתין מתי זה יופיע, כי פחד זה עלול לעורר בחינות שליליות מבחינת-"את אשר יגרתי יבא לי".
לפיכך-
צריכים להיות ערוכים על מנת לתת מענה טוב ונכון אם ילדינו יחשפו לרע, כדי לקרבם מתוך חום והמון אהבה. עניין זה תלוי מאד במערכת היחסים בין ההורים ובין הורים לילדים.
מסופר על הגאון הרב יוסף אלישיב זצוק"ל ששאלו אותו אודות משפחה בת 8 ילדים,שאחד מהם התקלקל וחוששים לשאר הילדים.
פסק הרב זצוק"ל- לחלק את הילדים בישיבות ותלמודי תורה מחוץ לבית ואת הילד הבעייתי להשאיר בבית ולהרעיף עליו חום והאהבה, כי רק בדרך זו ניתן להצילו
ולהחזירו למוטב.
איני פוסק הלכה ולמעשה, אולם מעשה זה משקף לנו,מה היא דעת תורה הנכונה בימנו ועד היכן אנו רחוקים ממנה.
אם נתבונן לעומק בעניין חינוך ילדינו ונשאף להיות אמיתיים עם עצמנו, נגלה שמה שמניע אותנו בחינוכם זה-"המה יגידו ומה יחשבו עלינו" ולא הצלחת הילדים באמת.
מה שמוליך אותנו זה הכבוד, הקנאה והתחרות, כדי לא להיראות פחותים מאחרים, ולא טובת ילדינו נטו.
מעשה-
בראש ישיבה חשוב ששאל את הרב יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל- שלא מצליח למצוא שידוך מוצלח לבתו, אם כן על מה הוא צריך להתפשר? ענה הרב זצוק"ל-"על מה יגידו".
כלומר כל העיקוב זה מצדו, כי מה שמעניין אותו, זה מה אנשים חושבים ולא מה מתאים לביתו באמת.
כידוע ילדינו הם רק פיקדון בידינו לזמן קצוב ואנו לא בעלים עליהם ובוודאי לא על נשמותיהם.
עלינו לעשות חשבון נפש מעמיק בחינוכם, האם זה לטובתם או לטובתנו, אחרת נצטרך לתת את הדין על מעשינו.
ישנה חשיבות רבה בחינוכם בדוגמא האישית ובעיקר- "שאבא ואמא הם אחד".
לדוגמא: כאשר האשה לוקחת את הסמכות לידה, פוגעת ומשפילה את בן זוגה, גורמת למספר דברים קשים: א. מורידה לילדים את ביטחונם,כי ילדים חזקים כאשר יש להם אב חזק וסמכותי.
ב. פוגעת בשמחתם, כי ילדים מאושרים כאשר אמא ואבא הם אחד ג. מורידה לבן זוגה את ביטחונו והערכתו ומכניסה אותו לתחרות סמויה נגד הילדים, וכאשר הגבר מפסיד את מקומו, מחוסר מודעות מוציא את זעמו וכעסו על ילדיו.
נכון שזה לא הוגן, אבל זה טיבעי ביותר.
זכרי-
שהילדים קשורים וכרוכים רוב הזמן אחר האם, לכן ילדייך מכבדים במיוחד את האנשים שאת מכבדת. ילדים כבר בגיל צעיר מבינים מי אמור להיות הסמכותי בבית ואם תדעי לכבדו למרות טעויותיו, הם ידעו לכבדו כראוי, כי על-"רוב פשעים תכסה אהבה", וזה תלוי במידת הכבוד וההערכה שתעניקי לו בפרט לידם.
כאשר ילדייך מתלוננים על בן זוגך, חשוב לשמור על מידה מינימלית של הערכה וכבוד כלפי שותפך לחיים, לכן תעבירי להם מסר חיובי
וטוב עליו.
ילדים בדרך כלל מתלוננים על האב, לא מפאת שאינם מעריכים אותו, אלא לקבל אישור והסכמה מהאם שיש להם אבא טוב שאוהב ודואג להם. אישור יקר וחשוב זה, רק את יכולה לתת, וזה סוד יקר.
אם תאמרי לילדייך שוב ושוב "מה שאבא אומר" ובפרט בנוכחותו,הוא יתרכך עמם, יהיה פחות תחרותי, יכבד אותך ויתחבר אלייך כבראשונה.
כאשר גברים מבחינים שנשותיהן מתייחסות אליהם בכבוד ונותנים להם מקום ראשון לפני ילדיהם ואפילו במקרים כאשר הבעל מתנהג עמם בצורה קשה[לא מדובר בפיקוח נפש חלילה], יש סיכוי רב לשיקום הזוגיות שקרסה, כל שכן לחזק את התא המשפחתי שקיים.
סיכוייהם להיענש ע"י האב יהיו קטנים ביותר כאשר יקבל יחס חם ונדיב ממך ובעיקר בנוכחותם.
לסיכום:
אפשרי לבן זוגך להיות אבי הילדים למרות, שבעלך לא תמיד יהיה האב המושלם והרי אין אדם מושלם.
אולם אם תדעי לכבד את החלטותיו ולתמוך בהן בפרט ליד ילדייך, את תצליחי למנוע המון ריבים ומאבקי כח מיותרים ולשמור על אחדות המשפחה. לא לחינם הקב"ה ברא אב ואם לצורך חינוך ילדיהם, על כן אל תנסי להתערב בתרומתו המיוחדת למען חינוכם.
גם אם בן זוגך הוא קצר רוח וסבלנות עמם, הדרך היחידה והמהירה לשיקום הבית והצלחת ילדיכם, להוכיח לו שאת מכבדת ומעריכה את החלטותיו ובפרט לידם. אם את חושבת ששיטותייך טובות משיטותיו [רוב הנשים כך חושבות],ערכי רשימת דברים שבן זוגך עושה טוב ממך כהורה והתמקדי רק בחיובי, כך יוקל לך לתת אימון ולהעניק
סמכות.
גם האם היעילה ביותר אינה האב הטוב, מאחר שתפקיד של אב רק גבר יכול לעשות בצורה הטובה ותפקיד של אם רק אשה יודעת לעשות בצורה המושלמת.
לכן בכל פעם שאת מנסה להנחות את בן זוגך באבהות, את נמצאת בטריטוריה שאינה שלך ואין זה המקום להפעיל בו שליטה.
אל תעבירי לו ביקורת, אל תיעצי ואל תתקני אותו בנכוחות ילדייך.
זכרי-
תמיד להפנות את ילדייך אל בן זוגך כשהם מבקשים רשות או עזרה כלשהי, בעיקר אם את זו שמבלה את רוב זמנך עמם.
תאמרי תמיד-"מה שאבא יגיד", ואם יאמר לא, התשובה היא לא, חד משמעי.
אל תתנגדי להחלטותיו כי זה משפיל אותו וגברים שונאים את זה. ישנה חשיבות רבה לתת הערכה וכבוד זה לזו בנוכחותם ובעיקר כאשר הילדים מתלוננים אצל האב על האם או ההיפך.
חל איסור מוחלט להסכים עימם כאשר מדברים בגנות אחד ההורים על מנת למצוא חן בעיניהם, כי בסוף לשניהם לא ישמעו.
יתכן שאין את אשמה שיש לבן זוגך מערכת יחסים עלובה עם ילדייך, אולם בעל שמכבדים אותו ובפרט בנכוחות ילדיו, יהיה זמין יותר וישתף פעולה עם בת זוגו, כי הוא מעוניין להיתפס כאב טוב ואחראי יותר מאשר להרגיש גבר מובס ונזוף.
רק אבות יודעים ללמד את הבנים כיצד להיות גברים טובים ואת בנותיהם לאיזה יחס הם אמורות לצפות מגברים, ורק אימהות יודעות ללמד את הבנות כיצד להיות נשים ואת הבנים ידע בריא וטוב אודות נשים.
שני התפקידים משלימים זה לזו ואת שתי ההשפעות הילדים חייבים.



מהדורה שביעית
בלום בית:

תקשורת:חז"ל אומרים-"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי  עצמו",[משנה מסכת נגעים פרק ב'].מאחר והאדם קרוב לעצמו, אינו מסוגל לראות את חסרונותיו ורק דרך הצד השני ניתנת לו אפשרות לגלות את חסרונותיו מבחינת-"כל הפוסל במומו פוסל".
יוצא מכאן שכל מום וחסרון שאנו רואים בזולתנו קיים בנו אבל בדקות יותר, ואם היינו שלמים ונקיים מאותן חסרונות ומומים, לא היתה לנו אפשרות לראות זאת באחרים.
מכאן שהצד השני הוא המראה האמיתית שלנו ודרכו אנו רואים את עצמנו על מנת שנוכל לתקן ולהשלים את חסרוננו.מובן שאין הכוונה שלא צריך להעיר אם חייבים, אולם על מנת שההערה תיהפך להארה חיובית וממקום של שליטה ולא מתוך רגש פגוע, צריך לזכור את הכלל- "שאותו מום שאנו רואים בזולת  קיים  בדקות גם בנו".
כלל יסודי וחשוב  זה יעזור לנו להעביר בקורת בונה וחיובית שהשפעתה תהיה רבה על אחרים ובפרט על בן/ת זוגנו.
יסוד חשוב זה קיים גם בחינוך הילדים, שהמום של ילדינו קיים בדקות גם בנו. לכן כלל זה יכול לעזור לנו על מנת למתן ולמתק את תגובתנו והערותינו לילדנו ולהעביר להם מסר מתוך לב נקי ואוהב, בעיקר בדור יתום כזה שאינו מסוגל לקבל שום תוכחה.
יסוד זה הוא נכון ומדויק בעיקר בין האיש והאשה, שהיא המראה הפנימית של הבעל וכן האיש הוא המראה הפנימית של האשה, [כמובא בחסד לאברהם]. אם נצליח להתבונן היטב ולעשות חשבון נפש מעמיק, היינו מגלים שההערות והביקורות מתעוררים מתוך חסרונותינו, כדי להנמיך את השני ולהגביה את עצמנו ולהרגיש טוב על חשבונו. ההבנה שהאחר הוא מראה הפנימית שלנו, מביא אותנו למסקנה אחת ויחידה, שלא להעיר שום הערה כלל, וגם אם חייבים, לא מתוך לחץ או כעס, אלא מתוך התבוננות והכנה פנימית, שהחיסרון של האחרים קיים בדקות גם בנו.
בכל עת כאשר רואים דבר שאינו כשורה בזולת, זה מחייב אותנו לבדוק תחילה בעצמנו כדי למצוא את שורש הפגם בתוכנו, שהרי מה שרואים באחרים זו הבבואה הפנימית שלנו המשתקפת במראה של הזולת. צדיקים שזכו במשך שנים לזכך את מידותיהם, זכו לאהבת עם ישראל ברמה כזו שאינם מסוגלים לראות שום מום וחסרון בשום יהודי ואפילו בגרוע שבגרועים, מאחר שהמראה הפנימית שלהם נקיה וזכה.
מי שלא זכה לטהרה זו או לפחות להבנה  זו, חי בהרגשת מרמור ותסכול ומושך עמו מטענים קשים על כל העולם ובפרט הרגשת פספוס והחמצה כאשר מגלה בכל פעם  חסרון בבן/ת זוגו, רודפו מאשימו ומצטער על שנפל בחלקו זיווג אומלל כזה.
נציין דוגמא בעניין המראה: היצר החזק באיש זה- "לראות" והיצר החזק באשה- "להיראות". הקושי הוא גדול ושווה לשניהם באותה רמה ועוצמה. אולם קיימת השפעה חזקה וישירה זה על זו. למשל, אשה שמבליטה את יופייה כלפי חוץ ומכשילה את הרבים, עוון חמור זה קשור גם לבעל ומחייב גם אותו לעשות תשובה וחשבון נפש מעמיק.מאחר שהוא נכשל ופוגם בעיניים ועושה השוואות בין אשתו לשאר נשים, משפיע על בת זוגתו בלי מתכוון, כח ורצון להמשיך להתבלט ולהכשיל את הרבים.
וכן להיפך, אדם שמסתכל על עריות ופוגם בעיניים, עוון ופגם חמור זה תלוי גם בבת זוגתו. כי מאחר שהיא מתבלטת ומכשילה את הרבים, גרמה בלי כוונה לבן זוגה להיכשל בראיות אסורות ולעשות השוואות בינה לבין שאר נשים. לכן עניין חמור זה מחייב גם אותה בחשבון נפש ותשובה אמיתית על שגרמה לבן זוגה להיכשל במראות אסורים, וכן על דרך זו בכל העניינים.
מקור הדחף להעיר, לבקר ולהאשים, שורשו בגאווה או בדימוי עצמי נמוך ודרישה לשלמות מהשני. אם נזכה להתעלות על עצמנו ולעשות חשבון נפש פנימי, נגלה שכל מום וחסרון שזיהנו בזולת למעשה זה המום שלנו, ואם נצליח לתקנו,אזי בנקל החסרון באחר היה נתקן ללא שום הערה או ביקורת, וזה סוד יקר.
חז"ל אומרים שדורנו נקרא דור עקבתא דמשיחא. מסביר רבינו האריז"ל בשער הגלגולים, הכוונה היא שנשמות דורנו הם נשמות "עקב" של האדם הראשון, כלומר נמוכות ומגושמות ביותר. זה מתבטא בעיקר לחקות אחרים ולהדמות להם, ובסקרנות להיחשף לרע ולמראות אסורים.
וודאי שחובתנו להיות אמיתיים עם עצמנו ולא להתחקות לזולתנו, כי כל אחד יש לו את השליחות המיוחדת והמיועדת אך ורק לו,ואין בריה אחת דומה בתיקונה ובשליחותה בעולם הזה כידוע ליודעי חן.
כמו כן עלינו להתרחק ולברוח מהרע כמו מן האש ולא להכניס את הטינופת שיש בחוץ אל תוך בתינו, ולדאוג לחנך את ילדינו בדרכי היראה והטהרה של אבות אבותינו.
אולם מסביר הרב- מאחר שנשמות דורנו הן חיצוניות ביותר מכל הדורות הקודמים, לכן מוטלת עלינו עבודה קשה שלא היתה כמוה מדור המבול ועד היום.
מצד אחד מוטל עלינו לחנך את ילדינו בדרך ישראל סבא ומצד שני לדעת שזה כמעט בלתי מן הנמנע שילדינו לא יחשפו לעניינים חיצוניים ולמראות אסורים. גם אם לא יתפתו בגיל צעיר, יחשפו בגיל מאוחר בזמן הבגרות, נישואים ואחרי. אולם חשיפה זו היא ירידה לצורך עליה ורק ע"י כך יוכלו להעלות את ניצוצות חלקי נשמתם שנפלו בתוך "נשמות עקב".
לכן ככל שנחנך בדרך של קירבה ואהבה, הסיכוי שיפלו למקומות נידחים קלושים יותר, וגם אם כן, חזרתם לדרך הישרה תהיה קצרה ומהירה ביותר, כי הם יזכרו רק את החום והאהבה שקבלו מהוריהם. אין צורך להיבהל ולהמתין מתי זה יופיע, כי פחד זה עלול לעורר בחינות שליליות מבחינת-"את אשר יגרתי יבא לי".
לפיכך צריכים להיות ערוכים על מנת לתת מענה טוב ונכון אם ילדינו יחשפו לרע, כדי לקרבם מתוך חום והמון אהבה ללא תנאים, כך על כל פנים דעת כל גדולי הדור, [ויש לי המון ספורים מזה].
אני אישית הצלחתי בחינוך הילדים בבן הזקונים שלי יותר מכל ילדיי, מפני שקיבל אהבה ללא תנאים.
עניין זה תלוי מאד במערכת היחסים בין ההורים ובין הורים לילדים. אם נתבונן לעומק בעניין חינוך ילדינו ונשאף להיות אמיתיים עם עצמנו, נגלה שמה שמניע אותנו בחינוכם זה-"המה יגידו ומה יחשבו עלינו", ולא הצלחת הילדים באמת. מה שמוליך אותנו זה הכבוד, הקנאה והתחרות, כדי לא להיראות פחותים מאחרים, ולא טובת ילדינו נטו.
מעשה בראש ישיבה חשוב שפנה לגאון רבי יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל וביקש לברכו על שלא מצליח למצוא שידוך מוצלח לבתו,ושאלו על מה הוא בעצם צריך להתפשר בשידוך? ענה הרב זצוק"ל-"על מה יגידו".
כלומר כל העיקוב זה מצדו, כי מה שמעניין אותו, זה מה אנשים חושבים ולא מה מתאים לביתו באמת. כידוע ילדינו הם רק פיקדון זמני בידינו ואנו לא בעלים עליהם ובוודאי לא על נשמותיהם. מוטל עלינו להשתדל בחינוכם את הטוב בעבורם, אולם  עלינו לעשות חשבון נפש מעמיק, האם זה לטובתם או לטובתנו, אחרת נצטרך לתת את הדין על מעשינו.
ישנה חשיבות רבה בחינוכם בדוגמא האישית ובעיקר- "שאבא ואמא הם אחד". לדוגמא: כאשר האשה לוקחת את הסמכות לידה ומתעלמת מבן זוגה, היא פוגעת ומשפילה אותו וגורמת למספר דברים קשים: א. מורידה לילדים את ביטחונם, כי ילדים חזקים כאשר יש להם אב חזק וסמכותי ב. פוגעת בשמחתם, כי ילדים מאושרים כאשר אמא ואבא הם אחד ג. מורידה לבן זוגה את ביטחונו והערכתו ומכניסה אותו לתחרות סמויה נגד הילדים, וכאשר הגבר מפסיד את מקומו, מחוסר שליטה מוציא את זעמו וכעסו על ילדיו, מעבר להשלכות במערכת הזוגית.
נכון שזה לא הוגן, אבל זה טיבעי ביותר.
זכרי- שהילדים קשורים וכרוכים רוב הזמן אחר האם, לכן ילדייך מכבדים במיוחד את האנשים שאת מכבדת. ילדים כבר בגיל צעיר מבינים מי אמור להיות הסמכותי בבית, ואם תדעי לכבד את בן זוגך למרות טעויותיו, הם ידעו לכבדו אף יותר וזה תלוי במידת הכבוד וההערכה שתעניקי לו ובעיקר לידם.
כאשר ילדייך מתלוננים על בן זוגך, חשוב לשמור על מידה מינימלית של הערכה וכבוד כלפי שותפך לחיים, לכן תעבירי להם מסר טוב וחיובי עליו. ילדים בדרך כלל מתלוננים על האב, לא מפאת שאינם מעריכים אותו, אלא לקבל אישור והסכמה מהאם שיש להם אבא טוב שאוהב ודואג להם. אישור יקר וחשוב זה, רק את יכולה לתת,
וזה סוד יקר.
אם תאמרי לילדייך שוב ושוב-"מה שאבא אומר" ובפרט בנוכחותו, הוא יתרכך עימם ויהיה פחות תחרותי, יכבד אותך ויתחבר אלייך כבתחילה. כאשר גברים מבחינים שנשיהן מתייחסות אליהם בכבוד ומעניקים להם את המקום הראשון לפני ילדיהם ואפילו במקרים כאשר הם מתנהגים עימם בצורה קשוחה, יש סיכוי רב לשיקום הזוגיות, כל שכן לחיזוק הקשר והתא המשפחתי.
סיכוייהם להיענש ע"י האב יהיו קטנים ביותר כאשר יקבל יחס חם ונדיב ממך ובעיקר בנוכחותם.
לסיכום: אפשרי לבן זוגך להיות אבי הילדים, למרות שבעלך לא תמיד יהיה האב המושלם והרי אין אדם מושלם. אולם אם תדעי לכבד את החלטותיו ולתמוך בהן בפרט בנכוחות ילדייך, את תצליחי למנוע המון ריבים ומאבקי כח מיותרים ולשמור על אחדות המשפחה.
לא לחינם הקב"ה ברא אב ואם לצורך חינוך ילדיהם, על כן אל תנסי להתערב בתרומתו המיוחדת למען חינוכם. גם אם בן זוגך הוא חסר סבלנות עימם, הדרך היחידה והמהירה לשיקום הבית והצלחת ילדיכם, להוכיח לו שאת מכבדת ומעריכה את החלטותיו ובפרט לידם.
אם את חושבת ששיטותייך טובות משיטותיו [רוב הנשים כך חושבות],ערכי רשימת דברים שבן זוגך עושה טוב ממך כהורה והתמקדי רק בחיובי, כך יוקל לך לתת אמון ולהעניק לו סמכות.
גם האם היעילה ביותר אינה האב הטוב, מאחר שתפקיד של אב רק גבר יכול לעשות בצורה הטובה ותפקיד של אם רק אשה יודעת להעניק בצורה המושלמת.
לכן בכל פעם שאת מנסה להנחות את בן זוגך באבהות, את נמצאת בטריטוריה שאינה שלך ואין זה המקום להפעיל בו שליטה. אל תעבירי לו ביקורת, אל תיעצי ואל תתקני אותו בנכוחות ילדייך. תפני תמיד את ילדייך אל בן זוגך כשהם מבקשים רשות או עזרה כלשהי, בעיקר אם את זו שמבלה את רוב זמנך עימם.
תאמרי תמיד "מה שאבא יגיד", ואם יאמר לא, התשובה היא לא חד משמעי. אל תתנגדי להחלטותיו כי זה משפיל אותו וגברים שונאים את זה.
ישנה חשיבות רבה לתת הערכה וכבוד זה לזו בנוכחותם ובעיקר כאשר הילדים מתלוננים אצל האב על האם או ההיפך. חל איסור מוחלט להסכים עימם כאשר מדברים בגנות אחד ההורים על מנת למצוא חן בעיניהם, כי בסוף לשניהם לא ישמעו.
יתכן שאין את אשמה שיש לבן זוגך מערכת יחסים עלובה עם ילדייך, אולם בעל שמכבדים אותו ובפרט בנכחותם, יהיה זמין וישתף פעולה עם בת זוגתו, כי הוא מעוניין להיתפס כאב טוב מאשר גבר נזוף.
שתי התפקידים משלימים זה לזו, ואת שתי ההשפעות הילדים  צריכים,  זקוקים  וחייבים, שבת שלום ומבורך.




מהדורה שמינית
בשלום בית:

סוד מחזוריות הגבר:
בחסרון הבנת נפש האיש, עשויה האשה לטעות בנקל ולפרש את התרחקותו שלא כהלכה, בעיקר כשהיא מרגישה בצורך של קירבה וחיבור והאיש אינו מעוניין.
עניין זה עשוי לתסכל כל אשה, בפרט כאשר היא מעוניינת להיפתח ולהתחבר אליו ריגשית והוא מתרחק ממנה באופן ריגשי.
כאשר האשה אינה יודעת את סוד מחזוריות הנפשית של האיש- "התרחקות והתקרבות", והיא מעוניינת להתחבר אליו והוא דוחה אותה, היא מגיעה בטעות למסקנה שהוא אינו מעוניין בה ואינו אוהבה. התרחקותו עשויה להתעורר לאחר השיא של-"מצות שלום הבית", כי מצד אחד מתעורר בה צורך רב להתחבר אליו ולחוש את קרבתו, ומצד אחר מתעורר בו צורך להתרחק על מנת לממש לו את החופש והשחרור שהוא זקוק לו,
[מובן שישנם מקרים יוצאי דופן שהאיש מעוניין להתקרב ולהתחבר שנית והאשה לא].
יצוין- שהאיש בעצמו אינו מודע לתהליך הפנימי שהוא עובר, והוא עלול לפרש את התרחקותו כדבר לא טבעי ובלתי אנושי, לכן הוא יעדיף בעתות הללו לברוח ולהימלט על נפשו, בעיקר כשהיא מתחקרת אותו על פשר התרחקותו ואין לו שום מושג והסבר הגיוני לסיבת התנתקותו.
יש לציין שלא משנה עד כמה האיש מכבד ואוהב את רעייתו, הוא יהיה חייב לעבור תהליך של התרחקות והתקרבות כדי להתחבר אליה שנית, כי זה לא בשליטתו כי כך הוא בנוי בטבעו. פרק זמן של התרחקות והתקרבות שונה מאחד לחברו ואין לעשות השוואות,כי כל אחד בנוי בצורה שונה. זמן תהליך זה תלוי גם ברמת הבנתה של האשה לאפשר לו לחזור לעצמו בלי לרדוף אחריו למערתו.
כלומר- כל עת שהיא תרדוף אחריו בזמן התרחקותו, הוא ינוס למערה חשוכה יותר. באמצעות התעניינות במצבו ניתן למשש את הדופק כדי לדעת מתי הוא מעוניין להתנתק, וכאשר תשובותיו קצרות וענייניות, זה סימן שהוא מעוניין לברוח, לכן על האשה להתפנות לעיסוקיה ולאפשר לו להשתחרר בכוחות עצמו, ולומר לו  שהיא מסתדרת נפלא וכשיחזור לעצמו תהיה זמינה לו.
כך בנוי בכל אופן אופי הגברים- כאשר רואים שהאשה מסתדרת בכוחות עצמה ואינה תלויה בהם רגשית, מתעורר בהם שוב החשק וקופצים חזרה לנקודת ההתחלה על מנת להעניק לה את המיטב,
וזה סוד יקר.
הוא גם עשוי לחוש בצורך להיות עם חברה, משפחה, לימודים ועוד, בזמן התרחקותו, על מנת להרגיש חופשי לדאוג לעצמו ללא עזרה מבחוץ ובפרט לא מבת זוגו.
רק לאחר שיממש לו את הצורך בחופש ועצמאות, יחזור וינתר שוב לאותה נקודת חיבור שהיה קודם לכן, וירגיש בצורך להתקרב ולהתחבר שנית באותה עוצמה וחיבור שהיה בתחילה ללא שהיות ועיקובים.
עניין זה עשוי לתסכל כל אשה ובצדק, כאשר אינה מודעת לסוד מחזוריות האיש, בעיקר שבחזרתו היא זקוקה לזמן של שיחה והתקשרות לפני החיבור, ולעומת זאת הוא ערוך ומוכן להתחבר ללא הקדמות ושכנועים, כי מבחינתו הכל מושלם ואין צורך בהסברים ותירוצים להתנתקותו.
אחד ההבדלים המובהקים בין האיש לאשה-שהחיבור שלו באמצעות מגע ואצלה ע"י שיחה והתקשרות נפשית לפני. מכאן מובן מדוע האשה נפגעת כאשר האיש מזומן ומוכן להתחבר, ולה עדיין חסר את החיבור הריגשי והרוחני.
נחזור-כאשר האיש מספק לו את צרכיו, הוא עשוי במידה מסוימת לאבד את הקשר שלו עם עצמו. כלומר- באמצעות החיבור הוא עלול להתנתק ולאבד את תחושת העצמי שלו עם עצמו וסביבתו. לכן התרחקותו מסייעת לו בעצם לתחם מחדש את גבולות אישיותו כדי לספק לו את הצורך בעצמאות.
גברים מבטאים התרחקות זו בצורה בוטה שאומרת- "אני זקוק למרחב מחייה","אני רוצה להיות לבד", "אל תחפרי וכ'ו". תהיה התגובה אשר תהיה, עובדה זו שגבר מתרחק,מספקת לו צורך נפשי עמוק להתחבר לעצמו כדי להתמלאות באנרגיות חדשות על מנת לספק שוב לרעייתו את המיטב.
כפי שאיננו מחליטים מתי להיות רעבים,כך מתעורר באיש צורך להתרחק לאחר השיא כי הוא לא שולט בזה, מאחר שזה דחף וצורך פנימי אינסטינקטיבי שאינו בבחירתו. הוא פשוט מסוגל להתקרב עד גבול מסוים בלבד ומעבר לו הוא מאבד את עצמו.
נעמיק יותר-
החיבור בין איש לאשה קרוי בלשון התורה דעת-"וידע האדם את האשה".
נקדים:
מובא בעץ חיים שקיים באדם שלושה מוחות. מוח החכמה בימין, מוח הבינה בשמאל ומוח הדעת באמצע. יש למוח הדעת שלושה תפקידים: א. דעת המחלקת ב. דעת המחברת ג.דעת המכריעה.
כאשר האיש מעוניין להתחבר, הוא מוריד לאשה ממוח הדעת אור עצום שפעת החסדים וזו הסיבה שהוא מרגיש התרוקנות שמביאה אותו להעדר עצמי, וכדי להתמלאות שנית [באור הדעת], הוא חייב לפרוש ממנה לפרק זמן מסוים.
מכאן מובן שסיבת התרחקותו אינה קשורה אליה כלל ואינה תלויה בו ולא בשליטתו.
לאחר שזכינו להסבר נפלא ועמוק זה, יהיה קל לגברים ולנשים כאחד להבין את סוד מחזוריות נפש האיש, וכך הנשים יהיו מסוגלות להכיל בצורה נכונה את משמעות התרחקותו מתוך הבנה בלי פגיעה וכעס.
הקושי הרב של הנשים לפרש תהליך זה בצורה נכונה, כאשר הן מרגישות שהאיש נוטה להתרחק בדיוק ברגע שהן מבקשות להתקרב ולהתחבר.
סברה זו נובעת משתי סיבות עמוקות:
 א. קיים באשה רגש תת הכרתי מתי האיש מתכוון להתרחק, לכן היא נתקפת בפחד ומעוניינת מיד לכונן מחדש את הקשר האינטימי באמצעות מילים-"בוא נדבר", "אני חייבת אותך", "יש לי מה לומר וכ'ו, וכאשר היא מתחננת על נפשה, מתעורר בו דחף ורצון גדול להתרחק יותר. היא בטעות מסיקה שהוא אינו מעוניין בה ושניצל אותה לצרכיו.
 ב. כאשר האשה מרגישה צורך להיפתח ולשתף את בן זוגה ברגשותיה העמוקים, עשוי להתעורר בו צורך של התרחקות, כי הוא מרגיש לחוץ ומואשם במצבה.
ברגעים האינטימיים ביותר עשויים רגשותיו להתחלף לפתע פתאום ולחוש בצורך של התרחקות. עניין זה מבלבל ומתסכל כל איש ואשה שאינם מודעים לסוד מחזוריות נפש האיש.
האיש עשוי להתרחק גם כאשר נפגע מהאשה-אמרה או עשתה דבר מה שגרר אחריו את נטישתו.
כמו כן-הוא עשוי להתרחק לאחר שהיא משוחחת על עצמה ברגשנות רבה, מתעורר בו פחד ודחף לברוח ממנה. הדבר נובע מפני שהוא חש מותקף ומואשם במצבה, בעיקר שכך היא מסיימת את השיח.
אכן רגשות של אהבה גורמים לאיש להתקרב ויוצרים אינטימיות, אולם לא בהאשמות ורגשנות רבה, כי זה רק מרחיק ודוחה אותו, מפני שהוא חש במצוקה ממצבה.
אין זה אומר שאין הוא מעוניין לשמוע את מה שיש לה לומר, אולם בגישה עדינה ובעיתוי הנכון ע"פ מסלול המחזורי שלו.
יתרה מכך- כאשר הוא חש בצורך של התקרבות, אותם רגשות עצמם שגרמו לו תגובת נטישה, כעת ימשכו אותו להתקרב אליה שנית. לא המה שהיא אומרת גורר לו תגובת התרחקות, אלא העיתוי ואופן הגישה שמעבירה לו.
לכן כאשר האיש מתרחק ע"פ מסלול מחזוריותו, אין זה הזמן הנכון לנסות לדובבו ולדבר עימו או ליצור קירבה כל שהיא. פשוט הניחי לו לפרוש לענייניו, שתיקתו וכ'ו,כך הוא יטיב לחזור לעצמו במהירות האפשרית ויהפוך לאוהב, תומך ומחזר,
ויתנהג כאילו מאומה לא קרה.
לאחר חזרתו הוא יהיה יותר מעוניין בשיחות, הקשבה והכלה.בחזרתו בדרך כלל נשים נחסמות ואינן יוזמות שיחות מכמה סיבות למרות שזה הזמן הראוי:
 א. היא פגועה וחוששת לשוחח, מאחר שבפעם האחרונה שהיה לה צורך לדבר הוא התרחק ממנה, והיא מניחה בטעות שאינו מעוניין בה.
 ב. היא חוששת שהוא כועס, לכן ממתינה שיזום שיחה על נטישתו, מאחר שאם היא היתה מתנתקת לפתע פתאום, היתה חשה צורך לדבר על מה שקרה בטרם שתוכל לשוב ולחדש עמו את הקשר.
ג. היא מנסה להיות נחמדה כדי שיזום שיחה על סיבת התנתקותו, ומה הן הסיבות שהכעיסו אותו וגרמו לו להתרחק, בזמן שמצידו אינו כעוס כלל.
 ד. יש לאשה כל כך הרבה מה לומר ואינה רוצה לנהוג בחוסר נימוס ולשוחח לפניו, מחשש לא לפגוע בו שנית כפי הבנתה, ולמעשה זה הזמן הראוי ביותר לשוחח ולשתף כאמור.
במקום זה היא עושה טעות נוראה ומציקה לו בשאלות וחקירות על רגשותיו ועל סיבת התרחקותו.
למרות שהאיש מתחבר במיוחד לאשה כאשר היא מגלה רגשי אהבה כלפיו, אולם אין התעללות גדולה מכך ששואלים וחוקרים את האיש על רגשותיו ומה הוא חושב עליה וכ'ו, בעיקר בזמנים הללו שהוא מעוניין להתחבר ללא סיבה מיוחדת.
אולם כאשר מתברר לה שאין לו מה לומר, היא מסיקה בטעות שהיא דחויה בעיניו ומעוניין רק לנצל אותה לצורך צרכיו בלבד. לכן אין זה פלא כאשר נשים אינן מודעות לסוד מחזוריות האיש,הן נפגעות בנקל ואינן מפרשות אותו כהלכה, וממלא הן מתמסכנות וממסכנות.
אולם ע"פ ההסברים הפשוטים שציינו הכל יבוא על מקומו בשלום,מה שנותר זה סבלנות ותפילה לס"ד.
מובן- שגם האיש צריך ומחויב ללמוד כיצד לפייס ולרצות את האשה, בעיקר בעתות מעין אלו שהיא מגלה הזדקקות לתמיכה וקירבה נפשית, ולא לפתור את עצמו בטענה שהוא מסוגר בתוך מערתו.
ציינו שלאחר השיא של החיבור, האיש מרגיש צורך לפרוש למערתו על מנת להתמלאות כדי להעניק שנית לאשה את המיטב. אולם אצלה התהליך הוא הפוך.
כלומר- כאשר האיש חש בצורך של התרחקות היא מרגישה בצורך של התקרבות. לכן על האיש ללמוד כיצד ובאיזה אופן ניתן עדיין לרצות ולפייס את האשה למרות שכעת הוא חש בצורך של התנתקות. ישנם דרכים מעשיות רבות כיצד ניתן לפייס את האשה, למרות הקושי הרב של הגברים, אולם לצערי לא ניתן לכתוב ולהסביר את הכל על הכתב, והרוצה להבין יבין ובמקום שאמרו לקצר
איני רשאי להאריך.
ניגע בעדינות רבה בעוד נקודה עמוקה זו.
נקדים:
כאשר יסוד מצות שלום הבית ממקור רוחני זך וטהור ולא מצד התאווה גרידה ובעיקר שהזוג עשו הכנה טובה, אזי החיבור מקבל משמעות אחרת לגמרי, ובמקום שהאיש ירגיש בצורך של התרחקות, הוא עשוי להרגיש צורך בהתקרבות.
לכן זה לא פלא שיש גברים שמרגישים בצורך של התחברות והתקרבות כמו בתחילה כפי שרמזנו בתחילת המאמר.
אולם כדי שהחיבור יקבל את המשמעות המיוחדת שלו, וכמו כן ישפיע על הוולדות רוח טהרה ולבושים רוחניים זכים [כידוע ליודעי חן],ולזכות לתלמידי חכמים עם מעלות ומידות מיוחדות, חייבים את השיתוף של שני בני הזוג בהכנה לקראת החיבור.
כמצוין בחזקיהו המלך [בעניין אשתו שהיה לה מחשבה לא טובה],וראה בנבואה שיצא ממנו מנשה, למרות שנשא את ביתו של ישעיה הנביא ע"פ הנבואה וקיבל את ברכתו.
לפיכך יש עניין גבוה לבני הזוג ביום המצוה, לעשות הכנות ראויות ובעיקר תפילות, כדי לעורר רחמי שמיים לזכות זרע ברך ה', ולא כמו הכסילים שמעבירים יום קדוש זה בהבל וריק.


מהדורה תשיעית
בשלום בית:

טיפול בפחדים וחרדות: סיפר לי אחד המטופלים שאשתו מתנהגת עימו באלימות. כאשר היא מבקשת ממנו דבר מה ומכל סיבה שהיא לא נענה לבקשתה, היא צורחת ושוברת חפצים ופעמים רבות גם מכה אותו ולאחר מכן הוא קם ועושה, [הפרטים שונו מחמת צנעת הפרט]. בקשתי דוגמא? סיפר שיום אחד בקשה ממנו שיסיע אותה לאיזה מקום והוא סירב, החטיפה לו סטירה מצלצלת והוא קם והסיע אותה למקום חפצה. שאלתי מדוע אינו מגיב לה בהתאם? ענה-"שהוא מפחד". שאלתי ממה? ענה-להחמיר את המצב ולהגיע לפירוק הנישואין. שאלתי האם הוא שלם מהמצב? ענה- "לא בפנים הוא נאכל". אמרתי לו אם הוא לא יעצור אותה,המצב ילך וידרדר ויגיעו לרבנות, כי יש לאדם מכסה מוגבלת לקבל פגיעות וביזיונות ולשתוק.
סיפורים מעין אלו לא חדשים אצלי-שאחד מבני הזוג מוכן לקבל ביזיונות וכ'ו, ואינם תובעים את זכויותיהם כדי לא לערער את הזוגיות ובעיקר פחדם-"המה יגידו". אולם במשך הזמן מתמלאים במשקעים, כעסים ותרעומות אשר כל דחיה ופגיעה מבן/ת הזוג פוצע להם את הנפש עד למצב שמתרסקים לרסיסים ובסוף מחוסר ברירה מפרקים את הבית ונזקקים לטיפולים רגשים ונפשיים ומתמכרים לתרופות למיניהן, כדי להרגיע ולהשתיק פצעים רגשיים מהעבר ולא תמיד זה עוזר וחבל.
ציינו בעבר שכל פגיעה או כאב שדוכא בנפש פנימה ולא יצא החוצה בזמן ובאופן הנכון, בסופו הוא מתפרץ בדרכים לא נעימות ללא שליטה ופעמים רבות זה מתבטא בפגיעה משמעותית במערכת העצבים ובריאות הנפש והגוף ועוד. כמו אותו אחד שסיפר שעבר שבעה מעקפי לב כתוצאה מלחצים נפשים שעבר בבית, ובכל פעם שחש בלחץ ודפיקות לב מאומצים, הוחש לבית החולים אך לא מצאו לו שם סימפטום בריאותי כי שורש הלחצים והכאבים נבעו מלחצים ופחדים נפשיים. הוא סיפר לי שבכל פעם שאשתו איימה עליו בגירושין, לחץ הדם שלו עלה, נפל והתמוטט.
מתברר שהאשה ידעה את נקודת החולשה שלו והשתמשה בה בכל עת שדרשה ממנו דבר מה ולא יכל למלאת את הדרישה.
במשך החיים אנו פוגשים מצבים של פחד ואי נעימות בכל מיני עוצמות שבהם אנו חשים לחץ ומתח בלתי נסבל. מובן שההשפעה היא משתנת מאחד לשני, אולם טבע האדם להתרחק ולברוח ממצבים לא נעימים ולא לעמוד ולהתמודד מולם. אך מאמצי הבריחה גורמים שהרתיעה מהפחד שאנו חשים בזמן אמת, תתפשט לתחומים נוספים בחיים. עלינו לשאול את עצמנו במצב רגוע, האם לטווח ארוך הבריחה אכן משתלמת או כדאי לעמוד מול הפחד ולתבוע את זכויותינו בדין. בדרך כלל החברה מזהה חולשות באחרים ומנצלת אותם לטובה, אך כאשר זה מתרחש בבית, זו אכזריות ורשעות שאין כדוגמתה.
ניצול האחר קיים בימנו גם בין ילדים  כלפי ההורים וכן להיפך. אגב- כשמגיעים אליי לטיפול, אני בודק לעומק מי מנצל את מי ועוזר לצד החלש בעיקר. החידוש הוא-כאשר אנו משנים גישה ותובעים את זכותנו, גם הצד השני משנה גישה ומוכן לבא לקראת ולעשות שינויים עבורנו.
גם בעולם הפחדים שלנו הנזק הנגרם כתוצאה מהבריחה, גדול יותר מנזקי העימות הישיר והחזיתי עם הפחד. אולם זו שאלה של סדרי עדיפויות וכל אחד זכאי ורשאי להחליט איזה מחיר מעוניין לשלם.אך יש לשאול האם הבריחה או ההתמודדות מול הפחד והמצבים הבלתי נעימים נובעת מבחירה או מחולשה וחוסר אונים? אם נהיה כנים ואמיצים,נוכל להצהיר שבדרך כלל הבחירה נובעת מהרגשת חוסר ברירה ולא בחירה. הנפקה מינה היא משתנה מזוג לזוג. נקדים- ציינו בעבר שזוג חכם משיאים לא עצות חכמות וזוג פשוט מציעים לו עצות פשוטות. כי  עצה שעזרה לזוג מסוים עלולה להזיק לזוג אחר שסובל מאותה בעיה והכל נידון ע"פ הנפשות הפועלות.לכן המודד הוא-האם בני הזוג מרוצים ממצבם [למרות שהוא לא נורמלי] או מתוסכלים.
כמו אותו זוג שהבעל התלונן שהוא עושה את המטלות שלו ושל אשתו מכל מה שמשתמע מכך. שאלתיו כמה זמן נישואין? שלוש שנים. מה השתנה מאז? אימו התארחה בשבת וראתה את ההתנהלות המוזרה של הבית ושאלה- "האם אתה גבר או אשה"? ומאז החלו הריבים בינו לבין אשתו. שאלתיו האם אתה שלם ומרוצה מההתנהלות? בוודאי אני גם שמח".אמרתי לו שימשיך כך ויעשה בשמחה ולא ישמע לאימו ולשום אדם אחר, במידה ויהיו לו שאלות בעתיד שיתייעץ אך ורק איתי. הכלל הוא- אם יש בעיות שלא פטורות ומציקות,נמליץ תמיד להתמודד

ולגייס את האומץ הנדרש על מנת להיפטר מכל מניעה או פחד שמציק ועומד בדרכנו ומשבש את מהלך חיינו,ופעמים גם להיעזר באנשי מקצוע וכך אני נוהג.
יצוין- שבחיים אין סיכוי בלי סיכון וכל עליה כרוכה בכאב. אולם תחושת השחרור והחופש שמרגישים לאחר שזוכים להשתחרר מכל הדחפים והפחדים למיניהם, נפלאה ומיוחדת ושום מחיר לא ישווה לה. בהתמודדות עם פחדים וחרדות, המלחמה החזיתית אינה קלה ובמצבים מסוימים היא עשויה להיות מורטת עצבים וגורמת לאי יציבות זמנית. אולם החופש מהעולם הדורסני והאכזרי של הפחדים והחרדות שווה כל מאמץ.הדרך להיפטר מפחדים למיניהם,  להכין רשימה של אי נעימויות, בושות ופחדים שמעוניינים להתגבר עליהם, ולדרג את רמת הקושי לפי מספרים בין אפס לעשר ומומלץ להתחיל מן הקל לקשה כדי שהעימות יהיה קל יותר. נחוץ להגדיר את הדברים בצורה מוחשית ככל האפשר, כדי שנקבל רשימה של התנהגויות ברורות שאותן אנו רוצים לשנות. יש לקבוע זמן לתרגול במילוי המשימות וכמובן לבצע אותן.
יש להביא בחשבון שאין שום אפשרות להתגבר על הפחדים אם נמתין שלא נפחד, כפי שיש טועים בזה. עלינו לעשות את התרגילים גם כשהפחד מאיים ומציף אותנו, ולא משנה באיזה רמת פחד מדובר. אולם מפאת שאיננו רגילים להתעמת עם פחדינו, בתחילה זה יהיה מפחיד מאוד, אולם בהמשך ככל שנתגבר ונמשיך באופן שיטתי ועקבי, תלך ותרד רמת הפחד והחרדה,ורמת הביטחון והאומץ
יעלו בס"ד.
נזכרתי שנכדי שיחיה סבל מחדר חשוך ולאחר מספר תרגילים שעשינו יחדיו באופן ייזומי שניכנס לתוך חדר חשוך, הפחד הלך ופחת, וברוך השם השתחררו הפחדים. לכולם יש הרגלים שונים שמסתירים אותם מהסביבה ומשתדלים להעלים אותם אף מן הקרובים כדי שלא יצחקו או יזלזלו בהם. עצם הדחפים שיש לאנשים אינה בעיה ולכל אחד מאתנו מותר לו להיות שונה מהאחר. הבעיה מתחילה כאשר הדחפים נעשים עוצמתיים ומשמעותיים במידה כזו שגובים מחיר גבוה מידי ונעשים למטרד ואבן נגף בחיים. תופעה זו נקראת בשפה מקצועית- "כפייתיות".
ההגדרה- התנהגות שנכפתה על האדם כתוצאה מדחף פנימי,חזק ובלתי נשלט. כלומר לא התנהגות שבה בחר האדם מרצונו הטוב מתוך בחירה חופשית. הסובלים מכפייתיות נכנעים לדחפים לא מובנים ובלתי הגיוניים בניגוד לרצונם. עובדה זו מייסרת אותם והורסת את שלוות נפשם וחשים שאין להם בחירה לנהוג באופן אחר. הם מוטרדים ועסוקים בעשייה חוזרת ונשנית של דברים ללא שום תועלת.או שמקפידים ועושים עסק מדברים פעוטים חסרי ערך ומשמעות, כאילו מדובר בעניינים העומדים ברומו של עולם. עבורם הדחף הוא בלתי נשלט ואם ינסו להתנגד ולהתנהג אחרת ממה שהדחף כופה אותם, יוצפו בפחד וחרדה עצומה בלתי מוסברת.
הם סובלים מחרדה פנימית שדבר נורא עלול לקרות אם יסרבו לדחף, ומאחר שאין להם את הכוחות להתמודד עימו, הם נכנעים ועושים את אשר מכריחם כאילו- "כפאם שד". בניגוד לאדם שסובל מכפייתיות שיודע שצורת חשיבתו והתנהגותו אינה כשורה ומעוניין להשתנות, אולם הסובל מהפרעת אישיות- משוכנע בצדקת דרכו ואינו מוכן לשנות את התנהגותו. מאחר שאין הבדל חד וברור בין השניים, עוד נציג בס"ד דוגמאות של הסובלים מכפייתיות וכן בעלי אישיות כפייתית.
הדחף הכפייתי בא לידי ביטוי במעשים או ומחשבות או שניהם יחדיו, הן בעניינים הקשורים במילי דעלמא הן בענייני הלכה ודקדוקי מצוות או בין אדם לחברו.
אין כללים ברורים למספר התחומים שבהם הכפייתיות באה לידי ביטוי ולא לעוצמת הדחפים. יש מקרים שהכפייתיות מלווה במחשבה של תוצאות מגיות [על טבעיות] ובחשש כבד שאם לא ינהגו בדיוק כפי שהדחף מחייב אותם, יקרה דבר נורא. כדי להמחיש במה דברים אמורים נציין על קצה המזלג מקרים שכיחים ביותר:
א. דחף לבדוק שוב ושוב אם נעלו את הבית, כיבו את הכיריים למניעת אסון ויקומו מספר פעמים ממשכבם כדי לוודא אם הכל כשורה ב. עריכת טקס חוזר עם סידרת בדיקות, אם הארנק והמפתחות מונחים במקום, או פתק מסוים ללא קשר לחשיבותו נמצא במקום ג. דחף עז לחזור על האות ולוודא שכתובה כראוי או אם הבריגו בורג לתקן דבר מסוים, וימשיכו לחזקו עד שישבר ד. שבירת חפצים עדינים כמו- מפתח במנעול, כפתור של בגד או קריעת רוכסן וכ'ו ה. עיסוק אובססיבי בכל מה שקשור לניקיון, כדי להינצל ממחלות או מזיהום וכדומה. זה עשוי להתבטא באלף ואחת צורות והצד השווה שבהן, הוא ההקפדה על הניקיון או על סדר מסוים מעבר למה שנדרש מצד ההיגיון ובלי שום פרופורציה של לכלוך או זיהום.
ישנם גם שלאחר הניקיון והסדר נזהרים שלא לנגוע במאומה ובמקרים מסוימים יזהרו אפילו לא להיכנס לחדר כדי לא להרוס חלילה את הסדר בטעות.סיפר אחד שחזר למקום עבודתו הנמצא במרחק של חצי שעה נסיעה מביתו, כדי לוודא אם אכן סידר את הספרים והניירת בסדר מסוים או שזזו ממקומם. הצפת החרדה לא חדלה עד שחזר לבדוק שהכל סודר ע"פ הסדר הקבוע. אחד סיפר-כאשר הוא לוקח סידור כדי להתפלל בו, הוא חייב לקרוא את שמות נותני ההסכמות ולבטא את שמם ואת תואריהם, כי אם הוא לא יעשה זאת, עלול לקרות דבר איום לאחד מבני ביתו. יש דחף לקרוא ע"פ סדר מסוים דווקא. כמו לקרוא את הכרוזים והמודעות על פני לוחות המודעות, ע"פ סדר מסוים מתחילה ועד הסוף בלי להחסיר שום מילה. נסו לחשוב כמה זמן אורך להם לעבור רחוב טיפוסי בבני ברק או בקרית ספר.
אם לא ינהגו כך, הם מתמלאים בחרדה שיקרה אסון לאחד מבני ביתם ז. הקפדה מוגזמת על סדר התפילה. למשל-אם בשעה שמתפללים או קוראים תהילים והפסיקו בטעות במחשבת חול, חייבים לחזור על כל הקריאה,אחרת עלול לקרוא אסון ח. הליכה ברחוב ע"י הקפדה לדרוך על מרצפות בצבע מסוים או בצורה מסוימת או עליה במדרגות בצורה ובחוקיות מסוימת כמו-שתיים שתיים דווקא ט. הסתבכות בספירה ע"י דחף עז  ופתאומי לספור בזוגות[שתיים ארבע וכ'ו]או בשלשות[שלוש שש וכ'ו] כדי להירגע.
פעמים מדובר בדחף עז לספור כמה כיסאות יש בחדר או את בקבוקי המשקה שעל השולחן. [חלק מהנכתב מספר  כיצד  יוצאים  מזה] .

 שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל היקרים מעבדכם ומוקירכם
יעקב אליהו!!

לשאלות: 0543359848.
13:00/15:00
20:00/22:00.