כאשר אנו נסערים ביותר, מובן-שאין באפשרותנו לתקשר עם הזולת בצורה נעימה ובאותה יעילות שהיינו רוצים. מכיוון שבמצב כזה חוזרים ועולים רגשות העבר הבלתי מטופלים. נראה- שהילד שבתוכנו שמעולם לא קיבל רשות להתפרצות של זעם, עושה זאת בהווה, כשהוא מבוגר-רק על מנת ששוב לא יענישו אותו ויכלאו אותו בשירותים. יש לדעת- שיש לרגשותינו הבלתי מטופלים , את הכח והעוצמה להשתלט עלינו, ע"י כך שהם קנו להם אחיזה בתודעתנו הבוגרת, ומונעים מאתנו את האפשרות לקיים תקשורת בריאה ואוהבת. יש לזכור-עד שלא נהיה מסוגלים להקשיב בהבנה ובאהבה לרגשות הללו, שהם לכאורה נראים ילדותיים ובלתי הגיוניים מן העבר שלנו, אשר מתערבים לנו בחיים, דווקא בזמנים שאנו  זקוקים לשפיותנו יותר מתמיד,הם כנראה ימשיכו להפריע לנו בחיים ובפרט בניהול תקשורת תקינה.

סוד-ההצלחה שלנו לתקשר בצורה נכונה ובוגרת, בעיקר בזמנים שרגשות בעייתיים גואים בתוכנו, טמון במידת היכולת, ההכרה והמודעות שלנו בלתת לרגשות אלו ביטוי בכתב ,או להוציא אותם אצל אנשים אוהבים, או בעלי מקצוע שמסוגלים לשמוע ,לקבל, להבין, להכיל ולתת לנו את התמיכה הראויה. המטרה בסיכומו של דבר- שנוציא רגשות כאובים אלו כדי לפנות מקום לרגשות חיוביים במקומם. לפיכך-ככל שנזכה לתקשר עם בן/ת זוגנו בהבנה ובאהבה שהם ראויים לה, כן תלך ותשתפר מערכת היחסים שלנו לטובה. ועוד-כאשר נוכל לשתף את בן/ת זוגנו ברגשותינו הסוערים בדרך רגועה ואוהבת, יהיה לבן/ת זוגנו קל הרבה יותר לתמוך בנו ולהחזיר אהבה בתמורה.

סודות העזרה הנפשית:

העלאת רגשותינו הכאובים על הכתב, היא מכשיר מעולה לעזרה עצמית.

אולם-אם לא ניכנס מיד למשטר כתיבת מכתבים, שבסיכומו של דבר יהפוך לנו להרגל, אנו עלולים לשכוח כיצד משתמשים בו. הצעתי-שפעם ביום לפחות-כאשר אנו מרגישים שדבר מה מטריד את מנוחתנו, להתיישב ולכתוב-"מכתב אהבה". מובן-ש"מכתבי אהבה" יעילים, לא רק כשאנו נסערים מבן/ת זוגנו, אלא- בכל מקרה שאנו עוברים הרגשה לא נעימה וכ'ו.

הכתיבה-עוזרת להתגבר על תחושות, תרעומות, אומללות, חרדה, דיכאון, נטישה, טרדה, עייפות, או פשוט לחץ. לכן-בכל עת שרצוננו לשפר את הרגשותינו, כדאי לכתוב-"מכתב אהבה". יתכן שלא תמיד הוא ישפר את הרגשותינו באופן מידי, אבל הוא ישחרר ויניע אותנו ללכת בדרך נעימה ורצויה יותר. כמו כן-העלאת רגשותינו על הכתב, מסייעים לנו להתגבר על-חרדות,להשתחרר מתרעומות ולמצוא את הכח והיכולת לסלוח, בעיקר-לחוש אהבה כלפי הילד שבתוכנו, ולרפא פצעים רגשיים מן העבר. יש לזכור-עד אשר לא נאפשר ליצור מגע עם רגשותינו הכאובים הפנימיים, ונאפשר לאותו חלק רגשי כואב, להישמע ולומר את דברו, אם ע"י כתיבה או הוצאת דבורים אלו ע"י תמיכה ועזר מאנשים תומכים ואוהבים, הוא לא ירפא. ההקשבה לרגשותינו מתוך רוך והבנה, והעלאתם על הכתב, ע"י נתינת הביטוי המילולי שלהם, כולל הכאב שכרוך בכך, הם בעצם מהווים את תהליך הריפוי!!

תוך כדי אימון בטכניקת-"מכתבי אהבה", נתחיל לחוות ולהרגיש את אותו חלק באישיותנו  הזקוק לאהבה יותר מכל. ע"י הקשבה לרגשותינו והתבוננות  בתחושותינו, נסייע אט אט  לאותם חלקים כאובים להירפא ולהישלח החוצה. אגב כך ש"האני הרגשי" שלנו יתחיל לקבל את ההבנה והאהבה שהוא זקוק להם, נתחיל באופן פלאי לשפר את התקשורת שלנו עם זולתנו, בן/ת זוגנו ונתחיל להגיב למצבים בצורה אוהבת יותר. למרות שכולנו "מתוכנתים" להסתיר את רגשותינו, להגיב בהגנתיות ובצורה בלתי מכובדת, יש באפשרותנו לחנך את עצמנו מחדש ויש תקוה לעתיד טוב יותר. החינוך והתרגול החדש, דורש מאתנו הקשבה והבנה כלפי רגשות שטרם התגברנו עליהם, וכלפי הכאב הכרוך בכך, שמעולם לא היתה לנו את ההזדמנות להירפא מהם. אומנם- חלק זה של אישיותנו זקוק לכך שנשמע, נקשיב, נבין, נקבל אותו, נזדהה עמו ובעקבות זאת הוא יתרפא.!!

שימוש בטכניקת-"מכתב אהבה", היא דרך בטוחה למתן ביטוי לרגשות בלתי מטופלים, לריגושים ולרצונות שליליים, מבלי לחשוש מביקורת או דחייה. באמצעות הקשבה לרגשותינו אנו בעצם מטפלים-ב"האני הרגשי הילדותי" שלנו, כדרך הורה אוהב המטפל  בילד הקטן שלו כשהוא בוכה, מחבק אותו בזרועותיו ונותן לו את כל החום, יחס ואהבה. ע"י ביטוי כל האמת ביחס לרגשותינו, אנו מעניקים לעצמנו את הרשות המלאה להיות בעלי רגשות אלו, מבלי לחשוש או לפחד מפגיעה ודחייה כלשהי. מובן-שרק בדרך טיפול בחלק הילדותי של אישיותנו, מתוך יחס של הערכה, כבוד ואהבה, אנו מאפשרים לפצעים הרגשיים מן העבר שטרם הגלידו, להירפא אט אט בהווה ולהישלח החוצה לחופשי כאמור.!!

תופעה נפוצה בימינו-שילדים רבים מתבגרים בטרם עת, מכיוון שהם דוחים ומדכאים את רגשותיהם. אולם- מכאובם הרגשי הבלתי מטופל, ממתין בתוכם פנימה ליום שבו יוכל להגיח החוצה ,להתקבל על ידם בחום, אהבה, ולהירפא. אף-על-פי שהם מנסים לדכא את רגשותיהם ,את הכאב והאומללות הכרוכים בהם, הללו ממשיכים להכאיב ולהשפיע עליהם.

יתרה מכך-למרבית המחלות הגופניות, קיימת כיום הסכמה רחבה שהן קשורות לכאב והסבל הרגשי הבלתי מטופל. יש לדעת-כאב רגשי שדוכא במשך שנים, הופך לכאב גופני או למחלות פיסיות קשות, ועלול לגרום למוות בטרם עת, כפי שאנו עדים לכך. בנוסף לכך-מרבית הכפיות הטורדנים, אובססיות וההתמכרויות למיניהן, הנם ביטוי חיצוני לפצעינו הפנימיים הרגשיים.לדוגמא:

הטירדה הגברית להיות רדוף אחר ההצלחה, היא ניסיון נואש לזכות לאהבה והערצה, מתוך תקוה לצמצם את מכאוביו הרגשיים ואת אי השקט הפנימי שלו.

כמו כן-אובססיה הנפוצה ביותר כיום של האשה, להיראות המושלמת ביותר, איננה אלא מאמץ שלה, להיות ראויה להערצה ולמקום ראשון בעיני כולם, כדי לצמצם את הכאב הרגשי שלה.

הכלל בזה-

כל דבר שנעשה במידה מופרזת, זהו אמצעי לשיכוך  מכאובים רגשיים, הנובעים מהעבר שטרם התגברנו  עליהם!!

החברה האנושית מספקת לנו שפע של עינוגים ותרופות, שמטרתם לסייע לנו לברוח מכאבנו ולא להרגיש את ייסורינו. אולם-העלאת רגשותינו הכאובים ונתינת ביטוי מילולי או על הכתב, מסייעת בידנו להיות במגע ישיר ואמתי עם רגשות אלו, במטרה כדי להרגיש אותם ולתת להם את ההערכה, ההבנה והכבוד הראוי, ועל ידי כך לרפא את הכאב הרגשי ולשלוח אותו החוצה מבלי שננסה לברוח ממנו ע"י כל מיני סוגי התמכרויות למיניהן, או לדכאו פנימה, עד שיגיח ויופיע מחדש. לכן ע"י טכניקת הכתיבה-אנו מעניקים "לאני הרגשי" הפצוע שלנו, את ההבנה והאהבה שהוא זקוק, וע"י כך נירפא הכאב ונישלח החוצה כאמור!!

עצתי-להתבודד ולשוחח עם הקב"ה על כל הרגשות הכאובים והרצונות השליליים. פשוט להוציא הכל החוצה ולהשליך את זה על ה' ית', ולהאמין באמונה שלמה שהכול לטובה. כי למען האמת בלי אמונה בקב"ה שהוא המשגיח והאחראי על הכל, אי אפשר להירפא בשלימות.
כי טבע האדם למצוא אשמים, במידה והוא לא מוצא, אזי מאשים את עצמו, ונופל לרדיפה עצמית הקשה מכולם.למי   שקשה לשוחח עם הקב"ה, יתחיל-"במכתב אהבה" לקב"ה ולהעלות את כל רגשי הכאב, החוויות, הרצונות והחלומות הטובים והשליליים, ולאחר מכן ישליך הכל על השם ית', לבקש את עזרתו ותמיכתו, ויאמין באמונה שלמה ש"כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד", ותראו בזה ניסים ונפלאות, זה בדוק ומנוסה ובהבטחה!!

אם קשה לכם למחול, כתבו-"מכתב אהבה", בהיפוך תפקידים. כלומר-העמידו פנים בשעת כתיבת המכתב, שהנכם אותו אדם שמן הראוי שתמחלו לו, ותכתבו את מכתב האהבה ממנו אליכם, אתם תידהמו להיווכח באיזו מהירות תהפכו לסלחנים,

כמעין-"כבשת הרש", עם דוד המלך כידוע.

אם אתם מרגישים מאוד נסערים והתעוררו בכם רגשות נבזיים על עצמכם או על אחרים, תנו להם ביטוי בכתב, ואחרי כן שרפו את המכתב אם אתם מתייראים שמה אדם אחר יקרא אותו. במקרים מעין אלו, גם מכתבים מפלצתיים עשויים להועיל. כמו כן-כאשר אירועים מן ההווה מסעירים אתכם, ומזכירים לכם רגשות כאובים מהעבר שלא טופלו, תכתבו מיד "מכתב אהבה", לאחד מהוריכם, שתפו אותם ברגשותיכם ותבקשו את תמיכתם, תידהמו מהתוצאות.אומנם- העלאת רגשותינו הכאובים ע"י "מכתב אהבה", אכן הוא תהליך ריפוי בפני עצמו. אולם-אין הוא יכול לספק לנו את הצורך, שמישהו אחר ישמע ויבין אותנו. כאשר אנו כותבים-"מכתב אהבה", אנו בעצם אוהבים את עצמנו. אולם-כאשר אנו משתפים אדם אחר ב"מכתב אהבה", אנו מקבלים אהבה. על מנת שיכולתנו לאהוב את עצמינו תגדל, כדי שנצליח לרפא את כאבנו, יש לנו את הצורך לקבל אהבה. שיתוף אדם אחר ברגשותינו הכאובים, פותח את הדלת כדי לקבל תמיכה ואהבה. על מנת שנוכל לזכות ביותר תמיכה ואהבה, אנו זקוקים לאנשים אשר נוכל להיפתח אליהם בבטחה, ולשתפם ברגשותינו. מי שזכה לבן/ת זוג או אנשים אוהבים שיכול לבטוח בהם ולחלוק עמהם את רגשותיו ללא חשש של-פחד, דחייה, פגיעה ,ביקורת וכ'ו, הוא יכול לשאוב מהם-כוחות ותעצומות נפש אדירים ביותר, עוד נכתוב בס"ד.




מהדורה שלישית
בשלום בית:

תקשורת:

איש ואשה בנויים באופיים ובטבעם באופן שונה ובכל המובנים.
אחד האתגרים הקשים בתקשורת הוא, בהתמודדות עם הבדלי דעות והשקפות.
לכן כאשר זוגות חולקים על דבר מה, השיחה הופכת לוויכוח ולדו קרב של ממש,פוגעים זה בזו ומטיחים אשמות ושופכים את
דמו של השני.
כפי שתקשורת היא היסוד החשוב ביותר למערכת יחסים תקינה, כך עלולים הוויכוחים להיות יסוד הרסני ביותר במערכת היחסים.
ככל שאנו קרובים זה לזו מבחינה רגשית, קל יותר לפגוע באחר ולהיפגע ממנו. אולם כשאין מעורבות ריגשית, קל לנו לנהל משא ומתן באופן שקט ורגוע ולהיות כנים ופתוחים, כדי לתת ביטוי לרגשות השליליים בלי להתווכח ולריב.
אבל בתנאי שנלמד להגיש את הדברים בצורה רגועה ומכובדת, כי לא מה שהוא אומר זה מכעיס אותנו, אלא הדרך והאופן שהגיש את הדברים.
ישנם זוגות ששבעו ויכוחים וריבים, ואהבתם הצטננה וגוועה עד למצב של איבוד רגשות זה לזו.
ישנם כאלו שמדכאים את רגשותיהם במטרה למנוע ריבים ועימותים, וכתוצאה מדיכוי רגשותיהם, איבדו קשר עימם ונעשו אפאטיים.
יוצא שאלו שרבים ומתווכחים תמיד, מנהלים קרבות של אש, ואלו שמדכאים את רגשותיהם, מנהלים מלחמה פנימית קרה ואין להם מנוחה.
קו האמצע-
ע"י שכל אחד ידע לכבד ולקבל את המין השונה, את תכונתו ואופיו המיוחד, ויגיש לו את דבריו בצורה מכובדת בלי רצון לשנותו,יהיה ניתן לצמצם פערים ולהשוות דעות,ללא דיכוי רגשות או ללחום כדי לשתק דעות ורצונות מנוגדים. הכלל בכיבוד השני הוא, שנלמד להקשיב לו ולהכילו בלי לתקנו וללא עצות ופתרונות.
יצוין- שלהקשיב ולהזדהות בכאב של השני, זה לא אומר שהוא צודק ושאנו מסכימים עימו, אלא מעבירים לו מסר יקר וחשוב, שאנו מבינים את כאבו ומכבדים  אותו כפי שהינו.
ההבדלים בחילוקי דעות והשקפות אינם פוגעים בנו כפי שפוגע האופן והדרך שבה תקשרנו. אם נתבונן היטב, נגלה שרוב הפגיעות והריבים, הם על הדרך שבה תקשרנו ולא על מה שאמרנו.
כאשר בן הזוג פוגע או מזלזל בנו ואינו מתייחס בכבוד ובהערכה הראויה, באופן מידי הערכתינו נפגעת, אנו נחסמים ולא מוכנים לקבל את דעותיו.
במצב זה אפילו אם אנו מסכימים באופן עקרוני עם נקודת הראות שלו, אולם מעתה יקשה עלינו לשמוע ולקבל את דעותיו, ואנו נמשיך בעקשנות להתווכח ולהתנצח עימו. על מנת למנוע ריבים ועימותים, עלינו לזכור שבן זוגנו אינו מתנגד למה שאנו אומרים, אלא על אופן אמירת הדברים.
למריבה דרושים שנים ולהפסקתו די באחד.
הדרך הנכונה לשים קץ לוויכוח, להפסיקו מיד בתחילתו.
לכן מוטל עלינו לזהות מהרגע שבו הופכת שיחה לוויכוח ומריבה, להפסיק מיד, לקחת פסק זמן ולחשוב מה בהתנהגותנו גרם לדרדור המצב, ולחזור לתקשר בצורה מכובדת בלי לחזור על אותם שגיאות. התנצלות על משפט ועל דרך לא נאותה, ודאי תסייע  על מנת לתקשר מחדש בצורה יותר מכובדת ורגועה, [וכך אני נוהג].
בדרך כלל כשגברים מקבלים יחס מזולזל שאינו מכבד, הם עוברים לעמדת מתקפה, איומים והפחדות כדי להחזיר להם את ההערכה העצמית.
כעת ילחמו על כבודם שניפגע וינסו להוכיח לנשיהן שהן כשלון ואינן שוות. מאחר שהמניע הריגשי שלהם מעונין כעת שנשיהן יקבלו אותם יותר מכל זמן אחר. כאשר נשיהן חוזרות ומשנות גישה, הם עלולים לחשוב שניצחו אותן, אולם ההיפך הוא הנכון, הם המפסידים העיקריים.
מפני שגישה של הפחדות ואיומים כדי לקבל תמיכה וכבוד, אולי מבטיחה רווח והצלחה לזמן קצר, אבל לטווח הרחוק מניבה תוצאות הפוכות לרצויות.כי ההפחדה לעולם פוגעת באמון, בחיבור ובאהבה של בני הזוג.
גברים אחרים מעדיפים לחדול מלריב ולהתווכח, ונסים למערותיהם כדי למנוע מחלוקות ועימותים. דרכם להשיג את מבוקשם, ע"י שמונעים את אהבתם מבת זוגן. הם לא מתנפלים ופוגעים בהן באופן ישיר כמו המקרה הקודם, אולם הם פוגעים בהן בעקיפין ע"י הענשה של התעלמות וצמצום נתינותיהם הרגשיות והגשמיות.
הרווח שלהם להשגת שקט גם כאן הוא לטווח קצר.
כי אם לא משוחחים ומלבנים בעיות, התרעומות רק מצטברות ובטווח הרחוק מאבדים רגשות וקשר מחייב.
בעניין האיומים וההפחדות קיים בימינו גם בקרב נשים, לאיים בכל מריבה וכעס להתגרש. לכן יש לזכור שדרך זו לקראת השגת שליטה ויעדים, ובעיקר להציג את בן הזוג כטועה וכשלון,היא הדרך הבטוחה לקריסת מערכת הזוגית, רק שאלה של זמן.
כשמערכת היחסים בנויה על איומים והפחדות, בני הזוג מאבדים את יכולתם לפתור בעיות ואת החשק להמשיך להתמודד יחדיו.
נשים מפסיקות לדבר כאמצעי התגוננות ושמירה על השקט וגברים מסתגרים במערותיהם וחדלים לחוש את סביבתם.
נשים אחרות מעמידות פנים שהכל כשורה, כדי למנוע וויכוחים וריבים מיותרים.
כלפי חוץ החיוך שפוך ונראות מאושרות, אולם במשך השנים הן צוברות תרעומות וכעסים שהופכים אותן לממורמרות ומרירות,עד שנעשות לנותנות כפייתיות. מפני אותן רגשות שליליים שלא יצאו באופן הנכון, גרמו להן להיחסם ולחסום רגשות אהבה, עד שנהפכו לאפתיות כלפי עצמן,הבית והסביבה.
ישנם גם גברים שמשתמשים בגישה חיצונית של העמדת פנים  שהכל כשורה,מפני הפחד לבטא רגשות שליליים, וגם הם נחסמים במשך השנים ואהבתם יורדת וגובעת.
קיים שוני מהותי בין העמדת הפנים של הגבר ביחס לאשה.
כאשר האיש אומר-"הכל בסדר, נפלא וכ'ו", כוונתו-"אני יכול להתמודד בכוחות עצמי ואין לי צורך בעזרה". אולם כאשר האשה משתמשת בביטויים מעין אלו, כוונתה על השתדלותה למנוע ריבים וויכוחים מיותרים. תהיה הכוונה אשר תהיה, אולם גישה של התעלמות מבעיות מצד בני הזוג, לא תוביל לדרך הרצויה.
יתרה מכך-בהעמדת הפנים במשך השנים, עלולה האשה לרמות את עצמה ולחיות באשליה שאכן הכל בסדר וכ'ו, בשעה שאין זה כך. היא מקריבה את עצמה למען הזוגיות ומתכחשת לצרכיה ורגשותיה, כדי למנוע מריבות חדשות.
ישנן נשים שמעדיפות במקום להיכנס לעימותים מיותרים, לטול את האחריות והאשמה עליהן. אכן לטווח קצר הן יוצרות מערכת יחסים שלמראית העין מושתת על שיתוף ותמיכה, אולם במשך השנים מאבדות רגשות כלפי בן הזוג ובסוף את "העצמי" שלהן.
כאותו מעשה שביקשה ממני אחת הנשים לדחוף ולעודד את בעלה לבא לשיעור שלי.
כששאלתיו מדוע  כבודו לא מגיע לשיעורים? ענה- "שהוא לא צריך,כי זכה לאשה שעושה לו את כל רצונו". שאלתי-האם גם היא מאושרת? ענה-"זאת הבעיה, היא עושה הכל כדי לרצות אותי אולם איני מבין מדוע אינה מאושרת".
מתברר שהיא חייה במשך שנים בוויתור על עצמה למען בעלה. כששאלו אותה על טיב מערכת היחסים? ענתה-"יש לנו מערכת יחסים נפלאה שבעלי מאוד אוהב, הבעיה היחידה שאני מרגישה עצובה ומדוכדכת, ואיני יודעת מה הסיבה".
לפנינו מקרה נפוץ, על אשה שהתכחשה לעצמה ולרגשותיה, כדי להיות תמיד נוחה ונחמדה לבעלה וילדיה. תופעה זו קיימת גם אצל גברים, על מנת להשביע את רצון נשיהן, מקריבים את רגשותיהם, עד לאיבוד "עצמיותם".
במשך השנים רגשות האהבה הולכים ונעלמים ובסוף צוברים תרעומות קשות, אשר כל צורה של דחייה מכאיבה להם במיוחד, מפאת שדחו את עצמם די והותר למען רווחת השני,עד כדי ויתור על-"זהותם העצמית".
לסיכום:
הדרך הרצויה שבני הזוג ימצאו את האיזון הנכון בין שתי הקצוות,ע"י שנזכור שאנו בעלי תכונות ואופי שונה, נלמד לכבד ולקבל זה את זו ונאפשר לשחרר רגשות שליליים בבטחה ובכבוד. כך נצליח להימנע מוויכוחים בלי לדכות רגשות שליליים, דעות ורצונות מנוגדים ובסוף נצטרך לשלם מחיר יקר.
יצוין- שכל רצון לקבל מקורו בתאווה ורצון לתת שורשו באהבה, חוץ מלתת על מנת לתת ללא שום צפייה.אבל עיקר הנתינה לתת לבן הזוג את מה שזקוק וצריך, ולא את מה שאנו חושבים. לכן כדי לדעת מה בן זוגי זקוק,חובה ללמוד אותו ולהכירו היטב.
מעשה- באשה שקיבלה מתנת אירוסין בלנדר יוקרתי וכתוצאה מכך ביטלה את החתונה. כי סברה שאם היא חשובה לו, היה קונה לה תכשיט פשוט עבורה. מתוך זה שקנה לה בלנדר, גילה לה את עוצמת האנוכיות שלו, כדי שתכין לו עוגות ומטעמים.
מעשה-באשה שטענה שבעלה אינו אוהב אותה. שאלתי אותו האם זה נכון? ענה אני משתדל לרצותה בכל מחיר ומתלוננת בלי סוף.קניתי לה רכב חדש, יש לה ויזה בלי הגבלה, מסעדות בתי מלון,חוץ לארץ וכ'ו.מה סך הכל בקשתי,שתניח לי לחיות בשקט ורק מתלוננת ומתרעמת ואינה מרוצה, פשוט כפוית טובה.
האם זה נכון? "מבחינה גשמית יש לי הכל אבל את העיקר אין לי, וזה את הבעל". מצידי אני לא צריכה מכונית חדשה, ויזה וכ'ו, אני זקוקה לבעל שיעניק לי חום ואהבה, ולא תחליפים גשמיים ולחוש עבורו בסוף סדרי עדיפויותיו.
כשאני מבקשת שיבוא מוקדם מהעבודה כדי לעזור ולהיות עימי, אז רק לאחר שסיים את סידוריו וענייניו נזכר להגיע ועזרתו היא מתוך לחץ וכפייה, כדי להתפטר ולצאת ידי חובה. אם קבענו לצאת למסעדה או לסתם טיול הוא פשוט לא איתי, או עם החברים או עם הפ"ל. לסיכום: יש לי הכל אבל אין לי בעל.
מעשה- באחד שהצליח לשכנע את אשתו לנסוע לסוף שבוע לשקם את הזוגיות. כשהגיעו למלון לתדהמתה פגשה את כל משפחתו במלון.כשעלו לחדרם פרצה עליו בזעם- "מיד תחזיר אותי לבית".שאל מדוע? ענתה-"גרמת לי לעג וצחוק בזה ששכנעת אותי שהטיול לכבודי לשקם את הזוגיות, בו בזמן שקבעת עם כל משפחתך.
מעשה- באחת שהתלוננה כלפי בעלה שהוא כפוי טובה ולא מעריך אותה כראוי. מה פירוש? אני עובדת מאוד קשה כדי לרצותו, עושה קניות בשפע ולא מחסירה דבר, ובכל פעם שאני מזמינה אורחים כדי לשמחו מתפרץ עלי בשבת ופוגע בי בנכוחות כולם.
האם זה נכון?שקר וכזב,כל מה שהיא עושה זה לכבוד עצמה כדי להתפאר ליד האורחים.
מה פירוש? מעולם לא שאלה או התייעצה עימי אם להזמין אורחים או לא, ולפי כמות הקניות אני יודע אם יש אורחים בשבת. מכל התבשילים שעושה שום תבשיל לא לטעמי מפני שמכינה עבור האורחים ולא עבורי. בקשתי שבת ייחודי לשנינו ועדין לא קבלתי, אני ממשיך להמתין.
מעשה-באחד שטען כלפי אשתו כפוית טובה. מה פירוש? קניתי לה רכב חדש ולא מעריכה. התפרצה, האם עבורי רכשת או כדי שאדאג לקניות, אסיע את הילדים לגנים ואדאג לסידורי
הבנקים שלך.
מעשה- באשה שטענה שבעלה אינו אוהבה. מנין לך? כל החודש מתעלם ממני וכשמגיע הזמן קם לתחייה. מדוע כבודו לא מתעניין ברעייתך? אני עסוק. מדוע בזמנים המיוחדים כבודו מתעורר?
שתק,ודי למבינים.

מכאן מוכח שיש ללמוד את בן/ת הזוג ולהעניק לו/ה את הצרכים הנפשיים והרגשיים במיוחד, שבת שלום ומבורך.


מהדורה רביעית
בשלום בית:

תקשורת: אחד האתגרים הקשים בתקשורת, בהתמודדות עם הבדלי דעות והשקפות ובאופן התמיכה של בני הזוג. כשזוגות חולקים בדבר מה, יורד להם מסך ולא שומעים זה את זו וכל השיחה הופכת לוויכוח ולדו קרב של ממש, פוגעים ושופכים את דמו של השני.
כפי שתקשורת נכונה היא היסוד החשוב ביותר למערכת הזוגית, כך עלולים הוויכוחים להיות יסוד הרסני במערכת היחסים. מאחר ואנו אוהבים ומחוברים, לכן אנו קרובים זה לזו מבחינה רגשית וקל יותר לפגוע באחר ולהיפגע ממנו.
אמנם אין מצוה לסבול ולהישאר תקועים במערכת זוגית מאמללת וישנם מקרים מסוימים במיוחד כשאין שיתוף בין בני הזוג, שעדיף להתגרש וכך אני פוסק!! כמובן שיש מקרים לא מעטים שמה שתוקע את בני הזוג לעשות צעד כה מפחיד, זה לא מפאת שהם אוהבים ולא יכולים להפרד,אלא מהפחד מפני הלא נודע- פחד משינויים, איך נסתדר לבד, פחד מנטישה, האם נמצא זיווג מתאים או נשאר כל החיים לבד, "המה יגידו", או כיצד נתמודד כשבן/ת זוגי יבנה לו חיים מוצלחים יותר מכפי שהיה לו/ה, ובפרט כשיש את הילדים באמצע.
אם נתבונן היטב ונעשה חשבון נפש אמיתי, יתכן מאוד שנגלה שאנו מונעים ע"י הפחדים הללו, אך אנו מלבישים אותם בכל מיני סיבות חיצוניות ומשלמים על כך מחיר יקר.
"על רוב פשעים תכסה אהבה", לכן כשאוהבים-מבינים, מכילים, מחליקים וכ'ו. אבל לא פוגעים, חונקים, שונקים ומשתלטים על חייו של בן/ת הזוג. אלא משחררים אותו [ע"פ גדרי ההלכה] ודואגים לו לטוב ביותר כדוגמת אהבת האם לבנה. מובן שהאמון בין בני הזוג הוא הבסיס המרכזי לשלום הבית וכאשר הוא נפרץ, יהיה קשה מאוד לתקנו והאהבה כאן תכריע[לא אובססיה]. כי פעמים רבות ללא שימת לב אנו מחליפים אהבה באובססיה [כפי שקרה לי] ואנו חונקים את בן הזוג ונדמה לנו שזה מחמת אהבה וקנאה בריאה.
ניתן לראות זוגות שהתגרשו או שהם בתהליך גירושים כיצד מתנהגים זה כלפי זו או איך סיימו את הקשר, מבחינת- "סוף מעשה במחשבה תחילה". האם ממקום דאגה זה לזו או מתוך מריבה, כעס, נקמה, מלחמה וכ'ו. מעטים הם הזוגות שסיימו בטוב ובגישה חיובית ומתוך דאגה ואחריות כלפי השני, כי לא היו מסוגלים לפגוע בדבר היקר להם ובסופו של דבר חזרו ונישאו שנית.
למעשה הם גילו בדיעבד בתהליך כואב זה, את האהבה הכנה והאמיתית ביניהם, ומה שהוביל אותם לפרק את החבילה זה מידת האגו והניצחון. איני אומר חלילה שצריך לעבור תהליך גירושין כדי לבדוק על איזה בסיס הבית מושתת,אולם ניתן באמצעות שיחות כנות יחדיו וכמו כן להיעזר בבעלי מקצוע על מנת להוציא את כל הפחדים והחששות ולחיות טוב יותר ודאי!!
נחזור-
כשאין מעורבות ריגשית אובססיבית חולנית, קל יחסית לנהל משא ומתן באופן שקט ורגוע ולהיות כנים ופתוחים, כדי לתת ביטוי לרגשות השליליים בלי להתווכח, להתנצח ולריב. מובן שצריך ללמוד כיצד להגיש את הדברים בצורה רגועה ומכובדת, כי לא מה שהוא אומר זה מכעיס אותנו, אלא הדרך והאופן שהגיש את הדברים.
מעשה-
בזוג שהיו רבים על תקן קבוע ואפילו על דברים שאינם משמעותיים בחיי הזוגיות ובכל פעם נפרדים וחוזרים ושבים על אותם טעויות, [הפרטים שונו מאת צנעת הפרט].לאחר מספר טיפולים, הוכח למעשה שהם אובססיבים ועיקר עיסוקם במלחמת הגאווה והכבוד [ובפרט האשה].
במשך מספר טיפולים העברתי לה שכל ניצחון שלה על בן זוגה למעשה זה ההפסד שלה וכל הפסד [וויתור, הבנה, הכלה וכ'ו] זהו הניצחון שלה. ברגע שהיא קלטה את הנקודה המרכזית והחליטה לעשות עבודה עצמית, בזמן קצר הבית השתנה ובן זוגה נהפך לבריה חדשה ושב לחזר אחריה כבתחילה.
ציינו שתמיכה לקויה יוצרת קצר תקשורתי,אי הבנה,ריבים ומחלוקות,לדוגמא:א.האשה מסבירה לבעל שנפגעה מאופן התנהגותו, והוא תומך בה בכעס כדי לברוח מאחריות ב. האשה מסבירה לו על אופן התייחסותו, והוא מגיב לה בהאשמה כדי להצדיק את עצמו ג. היא מתלוננת על קושי בעבודה, בבית או עם הילדים, וכדי לברוח מהתמודדות מאשים אותה במצב ומלמד אותה איך לנהוג במצבים אלו. ד. היא מתלוננת על מצוקה כלכלית, במקום להבין ולתמוך בה, הוא מחליט לחזק אותה באמונה ובסיפורי צדיקים ה. היא משתפת אותו בחוויותיה או בעבר שלה, ובמקום להעניק לה תמיכה רגשית, מאשים אותה במצב ושהיא גרמה לעצמה מפאת שקשה לה להשתחרר מהעבר ו. היא חוזרת על אותה פגיעה קשה שחוותה ממנו בעבר ובמקום להבינה, מלמד אותה מוסר של-"לא תתור ולא תקום" וכ'ו, או שהוא טוען שכבר ביקש מספר פעמים סליחה אז מדוע היא עדיין תקועה שם ז. היא מספרת לו על הפגיעות שהיה לה בעבר ובמקום להזדהות בכאבה ולהבינה, הוא מחליט שכעת זה הזמן ללמד אותה מוסר כיצד לדון אותו או את האחרים-"לכף זכות" ח. היא משתפת אותו במצוקות שלה ובמקום לתמוך בה, משתיק אותה או מבטל את דבריה בזלזול-"זה שטותי ילדותי, מתי תתבגרי, תשחררי וכ'ו ט. היא משתפת אותו עם הקשיים שיש לה עם הוריו ובני משפחתו, ובמקום להביע הבנה והזדהות, הוא משווה את הוריה להוריו עם חלוקת ציונים,או שמספר לה שגם לו יש התמודדות וקשיים לא קלים עם משפחתה י. היא מספרת לו על קשיי היום יום שלה ובמקום להקשיב ולהבין,הוא תומך בה באמצעות עצות ופתרונות, ועוד רשימה ארוכה אשר מכנה המשותף לכולם שהוא חושב שתומך ועוזר לה והיא מרגישה שבורה ורמוסה תחתיו, ושחשך עולם בעדה כי אין מי שיבין אותה.
גם כשהיא מבקשת שיתמוך בה באמצעות הבנה, הכלה והזדהות, משיב לה- "את בכיינית, מרירה וכ'ו, אני עושה הכל לרצותך וזה בלתי אפשרי". או שמציע לה ללכת לטיפול רגשי ועוד.
יתכן שהתמיכה שלו אכן טובה והוא מציע לה מתוך תמימות, דאגה ורצון גדול לעזור לה, כי המצוקה של האשה זו המצוקה של האיש וההצלחה שלה זה האושר והשלמות שלו כפי שהוכחנו בעבר, אולם חבל שהתמיכה לא בזמן ובאופן הנכון.
כלומר- כל עת שלא תצדיק את כאבה ותזדהה במצוקתה  בכנות, שום תמיכה, עצה, פתרון או סליחה לא יתקבלו, אלא להיפך זה יקומם ויכעיס אותה במיוחד, כי היא תחוש שאתה עושה זאת מהשפה ולחוץ כדי לצאת ידי חובה בלי שתבין את כאבה באמת, ומה שהיה עשוי לפייס אותה בזמן קצר, כעת יקח לך משא של שכנועים, כספים הוצאות מגשרים, צער ועוגמת נפש, וגם לא תמיד זה מצליח.
עומק העניין-
טבע האשה לחוות ולהרגיש את הכאב והפגיעה בכל פעם שהיא נזכרת במקרה כמו בפעם הראשונה. לכן כאשר היא משתפת אותך בחוויותיה,קשייה וכ'ו,היא מצפה שתרגיש או לפחות תבין את המצוקה והכאב שהיא חווה.
כאשר אתה מחליט בתמימות לתמוך בה באמצעות-כעסים, האשמות, עצות ופתרונות או אפילו לתמוך בה באמצעות חיזוק במוסר ואמונה, היא נפגעת עד עומק נשמתה וסולדת ממך ומהתורה שלך,כי היא מרגישה מזולזלת וחסרת ערך.
בעיקר כאשר הדברים חוזרים על עצמם היא מבינה שאין לה עם מי לדבר, כי היא קולטת שאתה שקוע בתוך עצמך ואינך טורח להבין אותה ורחוק ממקום הכאב שלה, וזו לא התמיכה שציפתה לקבל ממך. לכן במקום שהכאב שלה ישתחרר הוא מתעצם ביתר שאת ומפרשת אותך שלא אכפת לך ממנה ושאינך אוהב אותה באמת והצער מתווסף לכאב הראשון. על מנת לנסות בס"ד להוריד את הדברים יותר, נמשיל משל של המגיד מדובנא.
מסופר על עשיר גדול שהזמין לארמונו את חבריו לארוחת ערב כדי להרשים אותם בעושרו. ביתו היה מרוהט בכלים ובריהוט היקר ביותר ובאמצע השולחן היתה תלויה מנורת קריסטל ענקית ששוויה יקר מאוד. בשיא האירוח כאשר המלצרים מגישים את המטעמים המיוחדים שהכין עבורם, פתאום שומעים דפיקה בדלת. ניגש אחד ממשרתיו ומולו ניצב אדם עני שביקש בגדים. המשרת קרא לעשיר והלה הציע לו לעלות לעלית גג ששם מונחים בגדים במצב חדש. עלה העני ואורו עיניו מהשלל היקר שמצא שם.לאחר שאסף לו את הבגדים חיפש חוט לקשור את החבילה. פתאום מגלה חבל עם קשירות מונח ברצפה. החליט ללא רשות לפרק את הקשירות, ולאחר שהגיע לסופו לקח סכין, חתך אתו וקשר את הבגדים שאסף. לאחר מספר דקות עולה העשיר לקומת הגג ומתחיל לצרוח עליו-"מה עשית הרסת לי את הבית,את הרהיטים וכמעט סיכנת לי את האורחים וכ'ו.
מיד העני התנצל וביקש סליחה על שלא ביקש רשות לקחת את החבל, והסביר- שלאחר שנתן לו בגדים כה יקרים, וודאי הוא לא יקפיד על חתיכת חבל, לכן הוא לא הרגיש צורך לבקש רשות ומבקש שימחל לו. עונה לו העשיר זה לא החבל, בוא תראה את הנזק שעשית בחיתוך החבל.
הוא יורד יחד עם העני "ושומו שמיים",צדקתם-הוא פשוט חתך את החבל שהחזיק את מנורת הקריסטל והכל התנפץ על האורחים ועל כל הבית ובניסי ניסים לא נגמר הסיפור בנפשות. לאחר שהעני הבין את הנזק, מיד נפל על ברכיו והתחיל לבכות, לבקש סליחה ולהתחנן על נפשו שיסלח לו על הנזק שגרם.
מובן שהסליחה של העני לפני שראה והבין את הנזק שגרם לא דומה לסליחה של אחרי, ורק לאחר שהבין את החורבן שעשה, הסכים העשיר למחול לו. אמנם הרב המגיד ממשיל את המשל בעניין בן אדם למקום, שאינה דומה החרטה והתשובה ללא הבנה, לחרטה- כאשר רואים בחוש את הנזק והחורבן שגרמנו בעבירה. כי אם היינו מבינים, אזי התשובה הייתה באותה רמה ועוצמה. [אגב, כדאי בהחלט לקבוע שיעור בלש"ם על העץ חיים לפחות פעם בשבוע וגם לאלו שטוענים שעדיין הם לא ראויים מכל מיני סיבות, כי שם ניתן לראות בחוש את החורבן והנזק שאדם עושה בזמן עבירה, ויזכה ליראת שמיים טהורה מה ששום ספר מוסר לא יכול להעניק לו. מאידך גיסא, כאשר יראה כיצד הוא בונה עולמות ושכול עולמות האין סוף עומדים עליו כאשר הוא מקיים את המצוות כתיקונן, הוא יכול וודאי לזכות לביטחון, להערכה עצמית חזקה ולאהבת השם טהורה]. ניתן בהחלט להקיש את המשל של המגיד לבן אדם לחברו ובעיקר לאותן דוגמאות שציינו כאשר האשה משתפת, מתלוננת או מספרת לו  על קשייה או על הפגיעה שספגה ממנו, והוא מתנצל מיד ומבקש סליחה בלי להבין את עומק הנזק והצער שגרם לה.
כמובן שזה חומר יקר למחשבה ולשינוי גישה, כפי שציינו והרחבנו בעבר כיצד ובאיזה אופן לתמוך באשה לפני שמציעים סליחה,
פתרונות וכ'ו.
לכן לפני שהבעל מציע פתרון, עצה או מתנצל על דבר מה, הוא חייב קודם להבין ולהכיל את הכאב שלה, ורק לאחר שתרגיש שמזדהה בכאבה בכנות, הכאב ישתחרר ותהיה ערוכה לקבל כל פתרון, עזרה או סליחה.
מעשה- בזוג מבוגרים שהאשה הזכירה לו בטיפול את הפגיעה שגרם לה לפני כשבעים שנה. הוא לא הבין מדוע קשה לה להשתחרר  ובעיקר ששוחחו אין ספור פעמים וביקש את סליחתה. אולם רק לאחר שקלט שהוא חייב להבין את הצער והכאב שגרם לה,היא היתה מסוגלת למחול, שבת שלום ומבורך.


מהדורה חמישית
בשלום בית:

זוגות רבים טועים בחושבם שבן/ת הזוג אמור להיות דומה לי באופי, בתכונות, במה שני אוהב וכ'ו. בעיקר הנשים יעשו הכל על מנת לשפר, ליעל ולחנך את בן זוגן כדוגמת בנם הקטן ולהתאימו לאופיין כמצוין בעלונים קודמים.
יצוין-שאין מציאות של זוג אחד בעולם שדומה זה לזו בטבעם ובאופיים, וגם לצדיקים גדולים בדורות קודמים היו נסיונות קשים כיצד ללמוד לקבל את האחר השונה כמו שהוא ללא רצון לתקנו ולשנותו.
מובא בחז"ל- "כשם שפרצופיהם אינם דומים, מחשבותיהם שונות ודעותיהם אינם זהות",לכן עיקר התיקון והיעוד שלנו בעולם להתאים את עצמנו לאחר ולא ההיפך [כעת איני דן בהיבט ההלכתי].
על כן הקב"ה ברא אותנו בכוונה שונים, על מנת שנתקן את מידותינו ונלמד לקבל את בן זוגנו וכמובן גם את ילדנו, [כעת איני דן בעניין החינוך].
לפיכך-איש ואשה בנויים באופיים ובטבעם באופן שונה ובכל המובנים, לכן אחד האתגרים הקשים בתקשורת, בהתמודדות עם הבדלי דעות והשקפות. כאשר זוגות חולקים על דבר מה, נכנסים לפן האישי ואינם מתקשרים באופן ענייני, לכן השיחה הופכת לוויכוח ולמריבה של ממש- פוגעים זה בזו מאשימים ושופכים את דמו של השני.
כפי שתקשורת היא היסוד החשוב ביותר למערכת יחסים תקינה, כך עלולים הוויכוחים להיות יסוד הרסני ביותר במערכת היחסים. ככל שאנו קרובים זה לזו מבחינה רגשית, קל יותר לפגוע באחר ולהיפגע ממנו. במידה ונצליח להניח את הרגש בצד ונתנהל שכלי ללא מעורבות ריגשית, יהיה קל לנהל משא ומתן באופן שקט ורגוע ולהיות כנים ופתוחים, על מנת לתת ביטוי לרגשות השליליים בלי להתווכח ולריב.
עצתי-שבני הזוג יחשוב כל אחד שהוא המטפל ובן זוגו מטופל, כך יוכל בנקל לנטרל את הרגש, לנהל שיחה רגועה ולשלוט במצב [כך אני עושה ורואה בזה נפלאות, תנסו ותיווכחו].אולם יש להגיש את הדברים בצורה רגועה ומכובדת, כי לא מה שאנו אומרים מכעיס את האחר, אלא הדרך והאופן שהגשנו אותם. ישנם זוגות ששבעו ויכוחים וריבים,ואהבתם מצטננת וגוועת עד למצב של איבוד רגש זה לזו.
ישנם גם כאלו שמדכאים רגשות במטרה למנוע ריבים ועימותים, וכתוצאה מדיכוי הרגשות איבדו קשר עם עצמם ונעשו אפאטיים כלפי הבית והחיים. יוצא שאלו שרבים ומתווכחים תמיד, מנהלים דו קרב של ממש וקרבות של אש, ואלו שמדכאים את רגשותיהם מנהלים מלחמה פנימית קרה וגם להם אין שקט ומנוחה.
במידה ונלמד לכבד ולקבל את המין השונה, את תכונתו ואופיו המיוחד, ונגיש לו את כאבנו בצורה מכובדת בלי רצון לשנותו,יהיה ניתן לצמצם פערים ולהשוות דעות,ללא דיכוי רגשות או ללחום כדי לשתק דעות ורצונות מנוגדים.
הכלל הבסיסי והראשון בכיבוד האחר, שנלמד להקשיב לו, להבינו ולהכילו בלי לתקנו, וכמובן ללא עצות ופתרונות.
ציינו בעבר שלהקשיב ולהזדהות בכאב של השני, זה לא אומר שהוא צודק ושאנו מסכימים עימו, אלא מעבירים לו מסר יקר וחשוב,שאנו מבינים את כאבו ומכבדים אותו כפי שהנו. יש לזכור שההבדלים בחילוקי דעות והשקפות אינם פוגעים באחר, כפי שפוגע האופן והדרך שבה תקשרנו. אם נתבונן היטב נגלה שרוב הפגיעות והריבים הם על הדרך שבה תקשרנו ולא על מה שאמרנו. כאשר בן הזוג פוגע או מזלזל בנו ואינו מתייחס בכבוד ובהערכה הראויה, באופן מידי הערכתינו נפגעת, אנו נחסמים ולא מוכנים לקבל את דעותיו למרות שהוא צודק. במצב זה אפילו אם אנו מסכימים באופן עקרוני עם נקודת הראות שלו, אולם מעתה מידת האגו והכבוד יקשו עלינו מאוד לשמוע ולקבל את דעותיו, ואנו נמשיך בעקשנות להתווכח ולהתנצח עימו ולהוכיח לו שהוא הטועה ואנו הצודקים.
על מנת למנוע ריבים ועימותים, עלינו לזכור שבן זוגנו אינו מתנגד לדעותינו או למה שאנו אומרים, אלא על אופן אמירת  והגשת הדברים. ידוע שלמריבה דרושים שנים ולהפסקתו די באחד. הדרך הנכונה לשים קץ לוויכוח, לדעת כיצד להפסיקו מיד בתחילתו.לכן מוטל עלינו לזהות מהרגע שבו הופכת שיחה לוויכוח ומריבה ולהפסיק מיד, לקחת פסק זמן ולחשוב מה בהתנהגותנו גרם לדרדור המצב ולחזור לתקשר בצורה מכובדת בלי לחזור על אותם שגיאות.
התנצלות על משפט פוגע ועל דרך לא נכונה, ודאי תסייע  על מנת לתקשר מחדש בצורה יותר מכובדת ורגועה, [וכך אני נוהג]. זכור לי שפעם בקשתי מרעייתי שתחיה סליחה בעניין מסויים והשיבה-"גם שבוע שעבר התנצלת באותו עניין"?השבתי אני מתנצל מראש גם אם שבוע הבא אכשל באותו עניין",וזה הרגיע אותה. כי לבקש סליחה והתנצלות זו גבורה והתעלות ולא חולשה, כך אני מרגיש בכל אופן.
נחזור- בדרך כלל כשגברים מקבלים יחס מזולזל ושאינו מכבד, הם עוברים לעמדת מתקפה, איומים והפחדות כדי להחזיר להם את ההערכה העצמית. כעת ילחמו על כבודם שניפגע וינסו להוכיח לנשיהן שהן כשלון ואינן שוות. מאחר שהמניע האמיתי שלהם הוא האגו הגברי שמעונין כעת שנשיהן יקבלו אותם כפי שהם יותר מכל זמן אחר. אולם במידה ונשיהן חוזרות ומשנות לגישה עדינה יותר, הם עלולים לחשוב שניצחו אותן, אבל ההיפך הוא הנכון כי הם המפסידים העיקרים.מפני שגישה של הפחדות ואיומים כדי לקבל הערכה וכבוד, אולי מבטיחה רווח והצלחה לזמן מסוים, אך לטווח הרחוק מניבה תוצאות הפוכות לרצויות. כי ההפחדה לעולם פוגעת באמון, בחיבור ובאהבה של בני הזוג ולהחזיר את האמון מאוד קשה [ויש לי המון סיפורים].
גברים אחרים מעדיפים לחדול מלריב ולהתווכח, ונסים למערותיהם כדי למנוע מחלוקות ועימותים. דרכם להשיג את מבוקשם ע"י שמונעים את אהבתם מבת זוגן. הם לא מתנפלים ופוגעים בהן באופן ישיר כמו המקרה הקודם, אולם הם פוגעים בהן בעקיפין ע"י הענשה של התעלמות וצמצום נתינותיהם הרגשיות והגשמיות. הרווח שלהם להשגת שקט גם כאן הוא לטווח קצר, כי אם לא משוחחים ומלבנים בעיות, התרעומות רק מצטברות ובטווח הרחוק מאבדים רגשות וקשר מחייב.
בעניין האיומים וההפחדות קיים בימינו גם בקרב נשים לאיים בכל מריבה וכעס בגירושין. יצוין שגישה זו לקראת השגת שליטה ויעדים, ובעיקר להציג את בן הזוג כטועה וכשלון, היא הדרך הבטוחה לקריסת ופירוק מערכת הזוגית, רק שאלה של זמן. כאשר מערכת היחסים בנויה על איומים והפחדות, בני הזוג מאבדים את היכולת לפתור בעיות בכוחות עצמם ואת החשק והמוטיבציה להמשיך להתמודד יחדיו. בדרך כלל נשים מפסיקות לדבר כאמצעי התגוננות ושמירה על השקט וגברים מסתגרים במערותיהם וחדלים לחוש את סביבתם.
נשים אחרות מעמידות פנים שהכל כשורה כדי למנוע וויכוחים וריבים מיותרים. יתכן שכלפי חוץ החיוך שפוך ונראות מאושרות,אולם במשך השנים הן צוברות תרעומות וכעסים שהופכות אותן לממורמרות ומרירות, ופעמים נהפכות לנותנות כפייתיות על מנת להרגיע את עצמן. מפני שאותן רגשות שליליים שלא יצאו בזמן ובאופן הנכון, גרמו להן להיחסם ולחסום רגשות אהבה, עד שנהפכו לאפתיות כלפי עצמן, הבית והסביבה.
ישנם גם גברים שמתנהגים בגישה חיצונית של העמדת פנים שהכל כשורה מפני הפחד לבטא רגשות שליליים וגם הם נחסמים במשך השנים ואהבתם גוועת ונעלמת.
קיים שוני מהותי בין העמדת הפנים של האיש ביחס לאשה. כאשר האיש אומר-"הכל בסדר, נפלא וכ'ו", כוונתו-"הניחו לי בשקט אני יכול להתמודד בכוחות עצמי ואין לי צורך בעזרה". כמו אותו אחד שנסיתי לעזור לו, השיב- "תניח לי למות בשקט". אולם כאשר האשה משתמשת בביטויים שהכל בסדר וכ'ו, כוונתה על השתדלותה למנוע ריבים וויכוחים מיותרים,אך גם בפנים היא הולכת ונאכלת.
תהיה הכוונה אשר תהיה, אולם גישה של התעלמות מבעיות וחוסר התמודדות מצד בני הזוג, אינה מובילה לפתרונות.
יתרה מכך- בהעמדת הפנים של האשה במשך השנים, היא עלולה לרמות את עצמה ולחיות באשליה שאכן הכל בסדר בשעה שאין זה כך.היא עשויה להקריב את עצמה למען הזוגיות ולהתכחש לרגשותיה ולצרכיה הבסיסיים על מנת למנוע עימותים ומריבות חדשות. יצוין- במידה והיא מתנהגת בדרך של וויתור על מנת להציל את הזוגיות וכ'ו, והיא שלמה עם עצמה [יש לי גם סיפורים מעניין זה כפי שציינתי בעבר] עליה נאמר-"חוכמות נשים בנתה ביתה" ושכרה לאין קץ ולאין ערוך. אך חשוב שתנהג כך מתוך אמונה ושמחה ולא מתוך מרמור, כי התוצאות לא מאחרות לבוא כפי שציינתי.
ישנן נשים שמעדיפות במקום להיכנס לעימותים מיותרים, לטול את האחריות והאשמה עליהן. אכן לטווח קצר הן יוצרות מערכת יחסים שלמראית העין מושתת על שיתוף ותמיכה, אולם במשך השנים מאבדות רגשות כלפי בן הזוג ובסוף את "האני". כאותו מעשה שהתקשרה אליי אשה וביקשה שאדרבן את הבעל לבוא לטיפולי ותשלם לי מכספה בלי שהוא ידע.
כשביקשתי ממנו לבוא אליי לשיחות? ענה- "שהוא לא צריך כי זכה לאשה שעושה לו את כל רצונו". שאלתי-"האם אשתך מאושרת"? ענה-"זאת בדיוק הבעיה, היא עושה הכל כדי לרצות אותי אולם איני מבין מדוע היא ממורמרת ואינה מאושרת",לכן הציע שאקח אותה לטיפולי ושאין לי מה לחשוש כי היא תשלם במיטב כספה. מתברר שהיא חייה במשך שנים בוויתור על עצמה למען בעלה וכששאלו אותה על טיב מערכת היחסים? ענתה-"יש לנו מערכת יחסים נפלאה שבעלי מאוד אוהב, הבעיה היחידה שאני מרגישה עצובה ומדוכדכת, ואיני יודעת מה הסיבה".
לפנינו מקרה נפוץ שאשה התכחשה לעצמה ולרגשותיה, כדי להיות תמיד נוחה ונחמדה לילדיה ובעיקר לבעלה. תופעה של וויתור קיימת גם אצל גברים, על מנת להשביע את רצון נשיהן, הם מקריבים את רגשותיהם עד לאיבוד "עצמיותם". אולם במשך השנים רגשות חיוביים הולכים ונעלמים ובסוף צוברים תרעומות קשות, אשר כל צורה של דחייה כואבת ומכאיבה להם במיוחד, מפאת שדחו את עצמם די והותר למען רווחת השני, עד כדי ויתור על-"החיים".
בדרך כלל כאשר יש בעיות בזוגיות, מי שטורח להתקשר על מנת להציל את הבית מפירוק אלו הנשים, "אשריהן ואשרי חלקן",עליהן נאמר-"עבור נשים צדקניות נגאלנו ונגאל".כמו כן הן טורחות לעבוד ולשלם מכיסן את הטיפולים ורק שהבעל לא ידע ובעיקר עם בעל קמצן שזו בעיה בפני עצמה שכמעט לא ניתנת לפתרון.
כמו אותו הזוג שכל הריבים ביניהם סביב הכסף והאיש כמובן אינו מוכן לשלם עבור הטיפולים.האשה ביקשה שאקבל אותם ושהיא תעבוד שעות נוספות ותממן את הטיפולים כי מצבה הנפשי היה קשה. יום אחד מתקשר ושואל אם אפשר להתעכב? השבתי-"תאמר לה שנבצר ממני לקבלכם, ובמקום לשלם לי תצאו למסעדה ותפנק אותה זה יועיל יותר מכל טיפול". למחרת מתקשר להודות על הרעיון כי היא נרגעה.השבתי-בכל עת שהיא תרגיש לחץ וחוסר רוגע, תצאו לאכול כי זה ישמח אותה מכל טיפול אחר,כך היה,שבת שלום ומבורך.

שבת שלום ומבורך,