אשה נכנעת נהנית משפע בתחומים שבהם היתה חסרה בעבר:
א. את ההגנה והביטחון שמעניק הבעל.
ב. האחריות והדאגה לאשה ולבית כולל הפרנסה.
ג. את נטל הבית וחינוך הילדים שעד כה היה על צוואר האשה.
ד. זוכה להתמקד יותר בעצמה ובהגשמתה העצמית.
ה. הערכה,חיזורים והערצה מצד הבעל.
ו. זוכה להימשך שוב לבעלה ולהעריך אותו כיאות.
כי זאת עלינו לדעת שחילוף התפקידים הורידו את המשיכה לשני הכיוונים,כי גבר בטבעו נימשך לאישה,וכן ההיפך אשה בטבעה נמשכת לגבר.
וכן זוכה לענווה ולתיקון המידות ולהשלמת יעודה. ככל שהניגודים הטבעיים שקיימים בן האיש והאשה יגדלו כך החיבור והריגוש יתחדש ויתעצם כבתחילה. במקום לסבול ולהיאבק במי צודק או חכם ובהעברת הערות וביקורת שלילית שמקורה בשליטה, תעצימו את התכונות המיוחדות שהבורא ית' ברא לאיש ולאשה ואת סגולותיהם הייחודיות בתפקיד המיוחד של כל אחד מכם, וכך תזכו לאושר של-
"איש ואשה זכו שכינה שורה בביתם".
בהמשך נרחיב בס"ד בדוגמאות מהחיים.
מהדורה שניה
בשלום בית
וטיפול ברגשות:
כהמשך-
מעלת "הכתיבה":
ישנה חשיבות רבה לכל אחד לשתף מישהו ברגשותיו. נשים בעיקר יש להן צורך גבוה לשתף מישהו ברגשותיהן, כדי להרגיש שלמישהו אכפת מהן, מבין, מזדהה בכאבן ומכבד אותן. כמו כן-גם לגברים חשוב, להרגיש שמעריכים ומקבלים אותם כמו שהם ונותנים בהם אמון. עיקר הבעיה בתקשורת, כאשר האשה משתפת את בן זוגה ברגשותיה הנסערים, בצורה רגשית ביותר, ובן זוגה מרגיש נאשם ,דחוי ושאינו אהוב כבתחילה. כי מטבע הדברים, גברים מפרשים את רגשותיהן השליליים של נשותיהם, כביקורת, האשמות, תביעות ותרעומות כלפיהם, ושהם הנאשמים המרכזיים בבעיית נשותיהם, בעיקר שכך הן מציגות את הדברים, כאמור לעלונים הקודמים.!!
לפיכך-הם נהפכים להגנתיים ואינם מקבלים רגשות שליליים אלו, אזי דוחים את נשותיהם. כתוצאה מכך- גם נשותיהם מרגישות דחויות ולא נאהבות.
יש לזכור-שמערכת יחסים מוצלחת, תלויה בשני בני הזוג, ובשני גורמים עיקריים וחשובים:
א. ביכולתו של הגבר-להקשיב, להבין, להכיל ולקבל בכבוד את רגשותיה של האשה, בלי להרגיש-מפוחד או מואשם .
ב. ביכולתה של האשה לשתף את בעלה ברגשותיה בגישה ובצורה-אוהבת ,מכבדת וללא אשמות, כאמור .!!
כמו כן-קיום מערכת יחסים בריאה, דורש- ששני בני הזוג, יקיימו תקשורת שבה יהיו מסוגלים להבהיר זה לזו, מה הם צרכיו ורגשותיו השונים של כל אחד. מובן- שצרכינו השונים, המשתנים והמתחדשים הם גורמים לחוסר תקשורת כאמור, ולכן קשה לבן/ת הזוג להכיל ולקבל אותם, בפרט שהם יוצאים ונאמרים באימוציות ובהתפרצויות חזקות, אשר אין מסוגלות לבן/ת זוג לקבלם בהבנה וברצון. לכן מטבע הדברים אין לצפות לתקשורת מושלמת. זו אחת המעלות הגדולות, להעלות את הדברים על הכתב, ללא חשש ופחד, בצורה -ברורה, ממוקדת ומתחשבת, ללא אשמות כאמור לעלונים הקודמים.!!
ציפיות דמיוניות:
אין לצפות שתהיה תמיד תקשורת קלה ונעימה. בעיקר כשקיימים רגשות פגועים, קשה מאוד לתקשר בצורה- מובנת, רכה, עדינה, ומתחשבת, בלי להאשים ולפגוע בבן/ת זוג.
ידוע לי-
על זוגות המקיימים מערכות יחסים תומכת ואוהבת, עושים פעמים מאמצים אדירים, כדי למצוא תקשורת שתטיב לבני הזוג כאחד.
מובן- שקשה לקבל את דעתו של אדם אחר, בעיקר שזה נוגד את השקפתינו.
וכן- הקושי, כאשר אנו שומעים את הדברים הכי קשים שאנו לא מעוניינים לשמוע.
בפרט- כאשר רגשותינו פגועים ומרגישים מרוסקים עד תהום.
טעות נפוצה-
זוגות רבים סוברים, שחוסר יכולתם לתקשר בהבנה ובהצלחה, נובע מכך שהם אינם אוהבים זה את זו די הצורך. ברור שלאהבה יש קשר לתקשורת בריאה,
אולם-מיומנות התקשורת מהווה רכיב חשוב הרבה יותר ממנה, ודורשת מיומנות מיוחדת, שניתן ללמוד אותה ונרכשת ע"י עבודה ,כלים ואמצעים שמביאים בסופו לאהבה של-"איש ואשה זכו שכינה שורה בביתם".!!
מקור הקושי בתקשורת נכונה, נקדים:
תקשורת טובה יכולה להיהפך לנו לטבע שני, אילו גדלנו במשפחות שהיו מסוגלות לקיים תקשורת-כנה ואוהבת.
ברם- בדורות קודמים ההימנעות מהבעת רגשות שליליים, היא נחשבה לתקשורת נכונה ואוהבת. דומה שרגשות שליליים נחשבו למחלה רעה ומבישה, אסור להביע אותה ויש להחביא ולנעול עמוק עמוק בתוך כספת הלב!!.
יתרה מכך-
ביטוי רגשותינו השליליים בדורות קודמים, היתה באמצעות-צעקות, ענישה גופנית, הכאות, הצלפות וכל מיני סוגים של אלימות פיזית, מילולית אפשריים.
ועוד- זה היה נחשב לתקשורת תומכת ,אוהבת ומטרתה היתה כדי לחנך ולעזור לילדים להבחין בין טוב לרע. אילו ידעו הורינו לתקשר- בצורה נכונה, תומכת ואוהבת, מבלי לדכא רגשות אלו בתוכם, או להוציאם בצורה שלילית- בהתפרצויות זעם ללא התחשבות כאמור, הינו אנחנו, בתור ילדים, חשים בטחון לגלות ולבחון את תגובותינו ורגשותינו השליליים, בדרך יעילה וטובה יותר.
כי באמצעות הדוגמא האישית, הינו לומדים כיצד, לתקשר בהצלחה ובאופן חיובי עם זולתנו כאמור. בעיקר כשמדובר במתן ביטוי לרגשותינו השליליים והבעייתיים, וכן לדעת לקבל רגשות שליליים אלו בהבנה מזולתנו, כאמור.
כתוצאה-
מחינוך כפייתי, דיכאנו את רגשותינו הכאובים, והחלפנו אותם ברגשות- כעס, דחייה, ניקור לדת וכ'ו... כיום שהתבגרנו ,אזרנו אומץ לחשוף את אותם רגשות שליליים.
אולם-הם עולים וצפים מתוך חוסר שליטה, ולא על הכתובת הנכונה. אילו לא היו כך פני הדברים, כיום לא היינו צריכים להיעזר-"במכתב אהבה", או בכל מיני טיפולים שונים כדי להוציא רגשות שליליים אלו בצורה הנכונה.
אולם-
אין כוונתי להאשים את ההורים חלילה, או לתלות את כישלונותינו או חוסר הצלחותינו בהם. כי גם לנו לא חסרים טעויות וכישלונות שגרמנו לעצמנו,לבני זוגנו ובחינוך ילדינו.מאחר ואנו חסרי חינוך "בתקשורת רגשית", אזי-האפשרות לתקשר עם זולתנו בצורה רגועה ואוהבת, בעתות שעולים רגשות כאובים,היא נראית כמשימה קשה ובלתי אפשרית.
הבשורה-שאכן ניתן ללמוד תקשורת אוהבת, אך יש להשקיע עבודה רבה, ושווה כל מאמץ. אבל- בשלב זה להיזהר מלהאשים את ילדינו, בן/ת זוגנו במצבנו כאמור,עוד נרחיב בס'ד.
מהדורה שלישית
בשלום בית:
אזהרה!!
אין לעשות הלכה ולמעשה ללא שאלת רב!!
כהמשך:"אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך".
מבואר בחז"ל שאסור לאשה לתבוע בפה. כידוע תביעה שורשה בשליטה לכן גנאי לאשה לתבוע, היפך
הכניעה שמקורה בענווה.
בעלון זה והבאים נעסוק בס"ד בענין עמוק ויסודי, הכניעה מול השליטה-שזה שורש ומקור וסוד ההצלחה או הכשלון בכל העניינים ובעיקר בזוגיות.וודאי שאין הכוונה בפסוק "והוא ימשול בך" שהאשה תהיה כפופה ונשלטת ע"י הבעל.
תפקיד האיש להעביר סמכות מתוך הנהגה ואחריות היפך השליטה ובלבד שהאשה תאפשר לו זאת.
היסוד והעיקרון החשוב בהצלחה בכניעה לאשה, הוא להשאיר את השליטה שנשים זקוקות לה בניהול הקריירה ובהעצמה האישית מחוץ לבית, ובניהול הבית וחינוך הילדים לסמוך ולתת אימון בבעל.
חשבי על ההבדלים המובהקים שקיימים בין גבר לאשה כניגוד טבעי כי כך הבורא ית' רצה, וזכרי שרק ע"י ניגודים נמשכים זה לזה. ככל שהניגוד גדול כך המשיכה גדולה בין בני הזוג.
כלומר- ככל שתשאפי להיות נשית יותר, כך יהיה בעלך גברי יותר.
כדי להגדיל ולהעצים את המשיכה והחיבור, העצימי את הניגוד.
לכן השתדלי להיות נשית ככל האפשר ועשי הכל כדי להיות רכה, עדינה, חביבה ומקבלת. מכיון שככל שתרבי להתנהג כאשה ותמעיטי את ההערות , הדרישות וההפצרות שמקורן בשליטה, כך תתעצם תחושת החיבור וההרמוניה ויגדל כח המשיכה בניכם.
"חכמת נשים בנתה ביתה", כדי לזכות להיות אשה כנועה, צריך חוכמה.
כלומר תלמדי את אופיו ותשאפי להיות חכמה להשמיע, להראות ולתת לבעלך את מה שהוא אוהב, זקוק וצריך, ולא את מה שאת חושבת, וזו ענווה שמקורה בחוכמה. ההיפך מזה- "אולת בידה תהרסנו".
כלומר- משתמשת בשכל שמקורו בשליטה, מי יותר חכם או צודק והתוצאות ידועות לכל.
יתכן שאפשר להחליף תפקידים, אבל בהיותי משמש כיועץ נישואין מעל 26 שנה אצלי זה לא עבד, וכן גם אצל אותם מאות ואלפים של זוגות שהכרתי וטיפלתי זה לא הצליח, ובעיקר לאותן נשים שאימצו את "תכנית הכניעה" בנישואיהן!!!
בדור הקודם הגברים היו גברים והנשים היו נשים. כל אחד מילא את תפקידו בנאמנות ובשמחה. האיש מילא את תפקידו כמפרנס ומנהיג, והאשה נשארה בבית וקיימה בהכנעה ובשמחה את התפקיד המסורתי והמיוחד של הבית היהודי,[איני מדבר כעת על תלמידי חכמים שתורתן אומנותן].שוויון הזכויות בין נשים לגברים גרם לחילוף תפקידים ובסופו להרס וחורבן בכל התחומים ובעיקר בזוגיות. פגיעות, מריבות, בגידות, גירושין, שלא היה מאז ששת ימי בראשית.
גם אם יש אשה שיכולה לטפל בעצמה ולהגן על ילדיה לבד, אולם ברור מעל כל ספק ששליטת הנשים בניסיון להתכחש לתפקיד הגבר ולאופיו המיוחד כמנהיג, גרמה לחורבן כללי, לחוסר סיפוק, שמחה והצלחה בכל התחומים ובזוגיות בפרט, ומי שהפסיד מכך בעיקר זה הנשים.
אשה כנועה נהנית משפע בתחומים שבהם היתה חסרה בעבר:
א. את ההגנה והביטחון שמעניק הבעל.
ב. האחריות והדאגה לאשה ולבית כולל הפרנסה.
ג. את נטל הבית וחינוך הילדים שעד כה היה על צוואר האשה.
ד.זוכה להתמקד יותר בעצמה ובהגשמתה העצמית. ה.הערכה,חיזורים והערצה מצד הבעל.
ו.זוכה להימשך שוב לבעלה ולהעריך אותו כיאות.
כי זאת עלינו לדעת שחילוף התפקידים הורידו את המשיכה לשני הכיוונים, כי גבר בטבעו נימשך לאישה, וכן ההיפך, אשה בטבעה נמשכת לגבר.
בעיקר זוכה- לענווה, לתיקון המידות ולהשלמת יעודה. לסיכום:
ככל שהניגודים הטבעיים שקיימים בן האיש והאשה יגדלו, כך החיבור והריגוש, יתחדשו ויתעצמו כבתחילה.
במקום לסבול ולהיאבק במי צודק, או חכם, ובהעברת הערות וביקורת שלילית שמקורה בשליטה, תעצימי את התכונות המיוחדות שהבורא ית' ברא לך, ואת סגולותיהן הייחודיות בתפקיד המיוחד שזכית לו, וכך תזכו לאושר של "איש ואשה זכו שכינה שורה בביתם".
בהמשך נרחיב בס"ד בדוגמאות!!
מהדורה רביעית
בשלום בית:
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות!!
אחד הפרדוקסים הגדולים המתגלים ביחסי אהבה בין איש ואשה,שדווקא בעתות כשורה כשאנחנו מרגישים אוהבים ומאוהבים,לפתע אנו מתרחקים או מרחקים את בן הזוג מבחינה רגשית או שתגובתינו מעידה על חוסר אהבה.
ניתן מספר דוגמאות:
א.יום אחד חשים המון אהבה כלפי בן הזוג,ולמחרת רואים בו מטרד או חשים תרעומת כלפיו.
ב.יום אחד חשים אהבה,סבלנות וקבלה, ולמחרת נעשים תובענים ובלתי מרוצים.
ג.יום אחד חשים שבלי בן הזוג אין חיים ולמחרת מתלקח ויכוח ולפתע חושבים על גירושין.
ד. בן זוגנו עושה למעננו מעשים שמעידים אכפתיות ואהבה ואנו חשים כלפיו ריחוק וניקור.
ה. מצד אחד אנו מרגישים קירבה ופתאום מרגישים בנוכחותו דחיה וריחוק.
ו. יום אחד מרגישים מאושרים עם בן זוגנו ולפתע חשים חוסר בטחון וסיפוק ממנו.
ח.אנו מרגישים מלאי בטחון שבן זוגנו אוהב אותנו ולפתע חשים מיואשים וחסרי אהבה.
ט.מצד אחד אנו מעניקים אהבה בנדיבות רבה ולפתע אנו מתחילים למנוע את אהבתינו ונעשים שיפוטיים, כעוסים ושתלטנים.
י.אנו נמשכים לבן זוגנו וברגע שהוא מוכן לקבל אותנו, המשיכה פגה והלכה לה כאילו לא היתה.
יא. אנו שבעי רצון מעצמנו ולפתע מרגישים נטושים וחסרי ערך.
יב. אנו מצפים לבן זוגנו בקוצר רוח וכשנפגשים מרגישים תחושת אכזבה, דכאון, דחייה ומרוחקים מבחינה רגשית, ועוד רשימה לאין סוף...
זוגות שואלים-
איך זה שלפני הנישואין הינו מאוהבים בטירוף וזמן קצר לאחר מכן נהפכנו לשונאים ואויבים זה לזו.
מציאות זו של שניים אוהבים זה את זו עד טירוף ולמחרת שונאים זה את זו או רבים, זו תופעה טבעית לחלוטין ונפוצה ביותר.
אכן שינויי מצבי הרוח פתאומיים אלו מבלבלים ביותר ובכל זאת הם טבעיים ביותר ואין צורך להיבהל.
מי שאינו מודע לסוד נפלא זה ומדוע זה מתרחש, עלול לחשוב שדבר מה לא קשורה בבן זוגו או להגיע למסקנה מוטעית שאין כאן אהבה ,חיבור והתאמה. למרבה המזל קיים הסבר.
עומק העניין:
כמעט בכל אחד מאיתנו קיימים בו טראומות, משקעים וחסכים מן העבר ואותם רגשות עכורים בלתי מטופלים עולים וצפים דווקא בעתות אהבה וזמנים טובים על מנת להשתחרר ולהירפא מאותם מומים.
זיכרונות מכאיבים מהעבר של דחיות,פגיעות וכ'ו צפים ועולים על פני השטח בשעה שאנו עומדים בפני הצורך לתת אימון,תמיכה, אהבה וכן לקבל מבן זוגנו.
רגשות כאובים ופחדים אלו שלא טופלו בעבר, הם לאו דווקא שעברנו אנו בעצמנו,אלא חווינו אותם בילדות, בחברה ובעיקר בבית במערכת היחסים של הורינו והם צפים כעת בזמנים טובים מהצורך להירפא וזועקים להישלח החוצה.
בעיקר בזמנים שאנו מאוהבים וטוב לנו,נוטים רגשות מודחקים לעלות ולהעיב על יכולתינו לאהוב ולקבל אהבה.
זאת הסיבה שאנו עלולים לפתע פתאום להפוך לרגזנים, הגנתיים, ביקורתיים, מלאי תרעומת, תובענים וקהי רגש כלפי אחרים ובפרט כלפי בן זוגנו ללא סיבה נראית לעין.
יוצא מכאן,
שהאהבה מפשירה את רגשותינו הבלתי מטופלים והמודחקים בתוך התת מודע ומתחילים לעלות ולהתערב במערכות היחסים שלנו בהווה.
כולנו-
סובלים מרגשות בלתי מטופלים, אלו הם פצעי העבר הרדומים שמתעוררים בזמני אהבה כאשר אנו מרגישים בטוחים ונינוחים ואיננו חוששים להרגיש את עצמנו ואת אותם רגשות שליליים הנמצאים בתוכנו.
לכן עולים וצפים אותם רגשות על מנת להירפא ולהישלח לחופשי.
במידה ונצליח להתמודד עם רגשות אלו בצורה הנכונה, הרגשתינו תשתפר ויכולתנו היצירתית לחזור ולאהוב מתחדשת ביתר שאת.
אם מכל מקום אנו רבים ומטיחים אשמות בבן זוגנו במקום לטפל ברגשות אלו,התוצאה תהיה שנהיה לנסערים יותר,כעוסים,ממורמרים ונשוב נדכא את רגשותינו שנית עד לחיבור הבא ולנתינת אימון. הבעיה-
העיקרית שרגשות שהודחקו אינם מכריזים על בואם.
אם למשל מתעוררים רגשות הכרוכים בפחד ודחייה, נחוש לפתע נטושים ודחויים ע"י בן זוגנו, הכאב מן העבר מושלך ישירות על מערכת היחסים בהווה.
כמו כן-
בעניינים שאין צורך לעשות מזה ענין גדול,מתחילים הרגשות להכאיב לנו בצורה ניכרת והתוצאה מריבה גדולה שאין לה שום סיבה מוצדקת נראית לעין. רגשות בלתי מטופלים מן העבר עולים על פני השטח בעיקר בזמנים הללו ואנו נעשים רגישים ביותר לפגיעות, כאשר תשעים אחוז מסערת נפשינו מקורה מהעבר ועשר אחוז מההווה ונדמה לנו שנגרמה בגלל המצב הנוכחי.
לסיכום:
במשך שנים אנו מדכאים רגשות שליליים ויום אחד אנו מתאהבים והאהבה יוצרת בתוכנו תחושת בטחון שאפשר להיפתח ולהיות מודעים לרגשותינו.
האהבה פותחת חסמים ועושה אותנו רגשיים יותר על מנת להרגיש את השני, לעומת זאת מתעוררים כאבים של העבר ומחוסר דעת וכלים נכונים להתמודד כראוי, אנו משליכים את כאבנו על בן/ת זוגנו וכך אנו מרגישים זמנית טוב עם עצמנו עד התקרית הבאה או החיבור הבא כאמור.
יתרה מכך-
פעמים אנו מסוגלים לקבל ביקורת חריפה ולהיפגע קמעה ופעמים אנו מגיבים בצורה קשה על דברים פעוטים ביותר.
עומק הענין,
אם הגבנו בחריפות, באותו יום רגשות פגועים מן העבר התעוררו ומתכוננים להגיח, בנוסף אם עברנו יום קשה בחוץ, לכן אנו נפגעים ביתר קלות מן הביקורת ותגובתנו יתר על המידה.
כידוע-
ביקורת מכאיבה, מפאת שבילדותנו הינו נתונים לביקורת. לכן הביקורת של בן/ת הזוג מכאיבה ביותר ואפילו המוצדקת ביותר,כי היא מתניעה ומעוררת את הפגיעה מן העבר והכאב מיתוסף להווה.
בילדותינו לא הבנו שאנו חפים מפשע, לכן נפגענו מכל ביקורת ודחייה באופן קשה.
לפיכך,
כאשר רגשות בלתי מטופלים עולים לנו,אנו מפרשים את הביקורת של בן זוגנו באופן חמור ומגיבים בחריפות, כאשר תשעים אחוז מהפגיעה שייכת לאותם רגשות מן העבר.
בתחילת הכרותינו הינו סגורים בתוך עצמנו ודיכאנו את רגשות העבר בתוכנו.
זמן קצר לאחר הנישואין, אנו נעשים בטוחים ופתוחים לאותן רגשות וכאשר הם מתעוררים, אנו שוב לא מגיבים כלפי בן זוגנו באותו אופן שהגבנו קודם לכן.
זו הסיבה לטוענים שלפני הנישואין היו מאוהבים ואחרי הנישואין כשני שונאים, או שטוענים לא הכרנו מספיק,
כי רגשות העבר עולים לאחר שחשים בטוחים.
כאשר רגשות העבר של הגבר גואים, בדרך כלל הוא פונה למערתו, לשתיקתו.
הוא רגיש באותה תקופה מהרגיל וזקוק לזמן להיות עם עצמו. לאחר שישתחרר, יזנק שוב לאותה נקודה שמשם התרחק. חשוב לקבלו משובו בחן ובחמלה רבה.
רגשות האשה מתעוררים בדרך כלל כאשר הערכתה העצמית קורסת.
היא שוקעת בתוך באר רגשותיה וזקוקה כעת להבנה, תמיכה ואהבה יותר מהרגיל.
הידיעה שהתנהגותנו מושפעת מן העבר, תסייע לנו להיות מבינים, סבלנים ותומכים בעיקר בעתות שבן/ת זוגנו זקוק לנו יותר מתמיד, עוד נרחיב בס"ד עם דוגמאות והמחשות מהחיים!!
מהדורה חמישית
בשלום בית:
משפט של-"אשה כנועה", גורם לנשים שתלטניות- דחייה תיעוב וחלחלה ובלי גוזמה כלל, בדקו וראו.
בדרך כלל בבתים שהשליטה ביד האשה,כולם סובלים ובעיקר האשה.
אם עדיין מחזיקים מעמד הסיבה לכך:
ילדים, כסף, מסגרת, חברה, משפחה וכל אינטרס אחר.
או שמעו, ראו חוו אצלם או אצל ההורים תהליך גירושין אכזרי. תהיה הסיבה אשר תהיה אולם חייהם אינם חיים והכל נראה יפה רק כלפי חוץ ובתוך הבית גיהנום ואש אכלתם.
מובא בחז"ל-
"לא לתוהו בראה לשבת יצרה". מכאן יש מצוה חשובה ויקרה וכן חיוב להינשא כדי להביא תולדות למען קיום העולם.
מצד אחד אין יותר יפה מחיי
נישואין ומצד אחר אין יותר כואב ואכזרי מזה.
אלו שראו וחוו בבית אשה שתלטנית יעידו על כך ובסופו תהליך גירושין אכזרי.
כתוצאה מכך שלא קיבלה את השליטה, התלבשה בה מידת הנקמה והניצחון, והוציאה את כל זעמה ותסכולה על המשפחה והחברה שלא תמכו בה ובעיקר הקורבנות הם הבעל והילדים. לכולם יש חלום וציפייה-"לי זה לא יקרה",זו הסיבה שנישאים. בתחילת הנישואין כולם מלאים אושר ותקווה, אך מרגע שהבעיות מתחילות לצוף ורואים רק את המגרעות של השני, מתעורר יצר השליטה החבוי מתחת לסף ההכרה ומתחילים עם הערות וביקורת שלילית זה כלפי זו שזה המתכון הבדוק להרס וחורבן הבית.
"חכמת נשים בנתה ביתה".
לא כתוב חכמת גברים,כי גבר בנוי שכלי וכוחני, היפך האשה.
עיקר החכמה של האשה, זה לדעת לתת לבעל את ההנהגה והסמכות לניהול הבית
מתוך שמחה, גאווה, לתמוך ולפרגן בעיקר כשהוא נכשל טעה או לא מילא את התפקיד ע"פ שביעות רצונה.
"אולת בידיה תהרסנו", זו שרואה רק רע ושלילי ואינה מרוצה כלל. מעירה ומעבירה ביקורת שלילית ומשתדלת להיות הצודקת על חשבון בעלה ולא החכמה. מובא ברבינו האריז"ל- שבדור המדבר שלטו הגברים על הנשים וע"י כך עשו את העגל, היפך הנשים שהן הראשונות שתרמו את היקר להן- התכשיטים למשכן.
לכן בדורות האחרונים לפני ביאת משיח צדק שכרן יהיה שישלטו על הגברים.
ע"פ דיוק מלשון רבינו האריז"ל בזה מסתיים שכרן.
היפך הנשים שנותנות את הסמכות לבעליהן ששכרן לאין קץ ולאין ערוך.ועוד מובא בשער הגלגולים- שאשה שתלטנית זה משום שגלגול הקודם היתה גבר שתלטן, והתיקון לתת לבעל את הסמכות, ולא-מתגלגלת בכלב שהוא עז פנים.
ההבדל בין סמכות לשליטה:
סמכות מקבלים,
שליטה לוקחים.
ועוד,סמכות אמורה לבוא מלב נקי וטהור שזה לטובת שנינו, היפך משליטה שמקורה ממקום רע ושלילי שמטרתה לשלוט ולהתנשא מעל השני.בדרך כלל-טבע האיש להיות מנהיג סמכותי של הבית, כי כך הוא בנוי, והאשה בנויה בטבעה להיות כנועה ובלבד שלא נחשפה לרוחות רעות ולהשקפות זרות. אותן נשים שעדין מתקשות לסמוך על בעליהן ולתת בהם אימון, הן מגיבות כך בגללחששות ופחדים אישיים שמא לא ידאגו להן כראוי ולא יקבלו את צרכיהן, או יוזנחו ויהיו בסוף סדר העדיפויות.
כשסומכים על מישהו,פירושו לתת אימון מלא מבלי לבדוק שוב ושוב ולהכין תוכנית מגירה, או להיות ערני מתי זה יקרה.
אלא להראות לו שאנו מאמינים וסומכים עליו וזה יחייב אותו לעשות כל שביכולתו כדי לרצותנו.
אשה שתלטנית-
בדרך כלל נוטה להעיר ולתקן את בן זוגה, למתוח עליו ביקורת ולנצח אותו. זו תגובה על פחדים שקיימים בה.
אם את מונחית ע"י אותן פחדים,הרי התוצאה אינה בשליטתך,אז אינך חייבת לנסות לשלוט ולתמרן אותה או לפקח עליה,תני אימון וירווח לך ולכולם. איני אומר-
חלילה שאת אחראית לכל בעיה בנישואייך, זו אינה אמת.
כי גם בעלך יכול, צריך וחייב להשתפר בהרבה תחומים,כפי שכתבנו בעלונים קודמים.
אולם- על כך אין לך שליטה וכמובן אין זה תפקידך, את יכולה רק להשתנות בעצמך.
במקום לבזבז זמן, כוחות ואנרגיות מה לשפר בו, שמרי את הכוחות לשיפור אושרך.
ויתור על שליטה גורם להסתכל פנימה ולא החוצה, כי שם מונחים עיקר האושר והשלווה והבטחה,עוד נרחיב בס"ד!!
מהדודה שישית
בשלום בית:
"קשב וריכוז"!
מצות החינוך מוטלת על כל אב ואם. המציאות מוכיחה שמצוה יקרה זו הכרחית וחיונית על מנת שילדנו יגדלו בריאים בגופם ובנפשם, בעלי בטחון ודימוי עצמי גבוה וברוח ישראל סבא.
דורנו דורו של משיח כמובא בחז"ל. הניסיונות יהיו קשים, הלחץ גדול, הרחוב חזק והפרנסה קשה.
בקיצור-החיים אינם קלים כלל וממילא חינוך הילדים שבדור הקודם היה הרבה יותר קל ופשוט מדורנו שהפך למשימה קשה הדורשת השקעה מרובה, התבוננת ושימת לב מתמדת.
אולם-מי שמוכן לעשות הכל למען ילדיו,בוודאי שיקבל מלא חופנים של סייעתא דשמיא מאבינו שבשמים ויעזור לו להצליח בכך, שהרי-"בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו".
יש לזכור שמשימה זו החשובה ביותר בחיינו שבונה לנו ולילדינו את העולם הזה והבא, שהרי-"בן מזכה אב".
אין ספק שאלו שיתאמצו וישקיעו עבור חינוך ילדיהם, הם אלו שיזכו לנחת יהודי אמיתי בחייהם, שמחה וסיפוק מעצמם ומהם, מה שנותר זה רק סבלנות ותפילה לס"ד. כידוע שהדרך אל האמת הצרופה מול הדמיון והכשלון, מאוד דק ועדין כמובא בחז"ל- "שבין גן עדן לגיהנם מפריד כחוט השערה". בעיקר-בנושא של חינוך הילדים ובפרט למי שמתמודד עם ילדים בעלי מבנה- קשב וריכוז וכמעט שאין בית שניצל מזה.
גם אלו שזכו לילדים רגועים ללא בעיות מיוחדות יחסית, מתמודדים עם שאר ניסיונות לא קלים, על אחת כמה וכמה לאלו שיש להם ילדים היפר-אקטיביים בעלי מבנה קשב וריכוז,אולם-"הבא להיטהר מסייעים לו".ככל שנקדים ונאבחן באופן מקצועי את ילדינו ולא נסמוך על הנס, כך יגדלו סיכויינו להצליח בחינוך ילדנו ללא הפתעות בלתי צפויות. נקדים-
רוב האנשים פועלים ע"פ- "המה יגידו" או שמנסים להידמות ולחקות את זולתם, [בעיה נפוצה בימנו] ושוכחים את הכלל היסודי של חז"ל-"חנוך את הנער ע"פ דרכו". כלומר-ע"פ תכונותיו, כישרונותיו וכוחותיו של אותו הילד ולא של אחרים. זו הסיבה שאנו מתכחשים למצב ילדנו ולא מוכנים להודות שיש להם בעיה כלשהיא.
אולם אי אפשר להתחמק כידוע, וככל שנזניח ונתעלם מהם, הנזק ילך ויגדל וההשלכות לכל החיים ואנו אלו שעתידים ליתן את הדין על הנשמות שהופקדו בידנו. עיקר הקושי בהתמודדות החיים ובעיקר בזוגיות נובע, מפאת שלא אובחנו בני הזוג בזמן או לא קיבלו מענה מתאים כלל.זה מתבטא- בחשיבה, בתגובה, בגישה ובניגודים של בני הזוג בחיים המשותפים ובחינוך הילדים.
בדרך כלל-בכל משפחה שיש ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, לפחות אחד מההורים סובל מבעיה זו. היתרון בזה שנוכל להבין, להזדהות ולעזור לילדים כיצד להתמודד ולהוציא מהם את המיטב למרות שאנו לא זכינו לתמיכה זו.
היתרונות-לבעלי קשב וריכוז:
נקדים-"קשב וריכוז"- הם שני דברים שונים אך בדרך כלל הם באים ביחד."קשב"-זו הבנה איטית לקבלת מידע או לימודים חדשים.
ויש בעיית "קשב" עם היפראקטיביות שקולטים במהירות את המסר הנלמד וקשה להם להמשיך להתרכז.
"ריכוז"-זה אנשים הסובלים ממסיחים חיצוניים ופנימיים.
מעלת בעלי הקשב:
א. מסוגלים להגיע להישגים יצירתיים מדהימים, יותר מאנשים רגילים ללא הפרעה זו ב. בדרך כלל הם יצירתיים במיוחד, למרות קצב עיבוד המידע והתגובה האיטית שקיים בהם יחסי לשאר אנשים, אך הדבר אינו פוגע ביכולת היצירתיות שלהם אלא להיפך-למצב של כשרון יוצא מן הכלל ביחס לזולתם ג. הפרעת הקשב בעיבוד וקבלת נתונים בצורה איטית, מועיל להם בכמות ואיכות הרעיונות והפקתם בצורה המושלמת ביותר, לכן-כושר היצירתיות שלהם הוא גבהה במיוחד וזו נקודת חיזוק אמיתית לעודד אותם על מנת שיאמינו בעצמם ד. בעלי קשב מצטיינים כבעלי סמכות במצבים המצריכים אחריות כוללת וסמכותית ה. עבורם היצירתיות מתגמלת ומפצה על כישלונות וקשיים שחווים בחיי היום יום בבית ובחברה ו. בעלי קשב יצירתיים מתפקדים ברמה גבוהה ומשמעותי, יותר מאותן מבעלי הפרעת קשב ללא יצירתיות ז. הם דומים מאוד לאנשים יצירתיים ללא הפרעת קשב ובממדים של מנת משכל תפקודיים ניהוליים ובעלי זיכרון עבודה גבוהה ח. בתחומי העסקים, ישנם אנשים רבים אשר הגיעו להישגים גבוהים והערכה חברתית רבה חרף הפרעת הקשב ולעיתים אף בזכותה.
ט. למודעות היכולת היצירתית של בעלי הפרעת קשב, ישנם השלכות חשובות המאפשרות לזהות מסלולי קרירה מתאימים במיוחד עבור נקודות החוזק והחולשה שלהם י. העלאת המודעות של ילדים בעלי הפרעת קשב ליכולות היצירתיות הפוטנציאליות שלהם, יכולה וודאי לתרום להערכה העצמית ואף להגביר את הישגיהם וכשרונם יא. הצלחת בעלי קשב וריכוז להגיע להישגים מקוריים ולרעיונות חדשים,גדלה ומתעצמת מפאת שתודעתם מכילה פרטי מידע רבים שמאפשר להם הפקת כמות גדולה יותר של תגובות מקוריות טבעיות ויוצרת חשיבה ליצירתיות מיוחדת, משום שהיא מאפשרת זרימה חופשית של חשיבה ורעיונות הקשורים לקליטה איטית יב. ככל שטווח הקשב של אותו אדם איטי ורחב יותר, כך גדלים מספר הפריטים שנכנסים לתודעתו, על כן טווח הקשב הרחב המאפיין הפרעת קשב, מקושר לעליה ביכולת יצירתיות יג. אם יודעים לכוון את בעל הקשב באופן הנכון ולמה שהוא מתחבר ואוהב במיוחד, כח היצירתיות שלו מגיעה לשיא. יד.אחד הגורמים המרכזיים להפעלת יצירתיות,הוא הצורך להתמודד עם בעיה כלשהי, כפי שהוזכר בתחילת המאמר. לכן-תסמינים של הפרעת קשב יכולים להציב בפניו שלל של בעיות מגוונות בכל תחומי החיים וליצירת פתרונות מגוונים מקוריים טו.הנטייה לבעלי הפרעת קשב להתמודד עם מצבים בלתי צפויים בתדירות גבוהה, באופן טבעי מעלה להם את הצורך הרב באלתור ופתרונות מידיים.
מנגנון יצירתי זה מצוי בדרך כלל אצל בעלי הפרעת קשב והביטוי שלו בזמן אמת על חוסר וודאות או במקרים של הפתעה וחוסר תיכנון נכון. כלומר-בעלי קשב חווים שינויים פתאומיים באופן שבו תופסים את הסביבה או באופן שבו תכננו לבצע רצף פעולות מסוימות.
כגון-ההעקבה בקשב בנוסף לנטייה לחוסר תשומת לב בפרטים, עלולה להוביל למצב שבו המידע החיוני לפירוש מקרה מסוים או התארגנות לקראת אירוע עתידי שלא באופן מסודר, משום שלא תכנן אותו בצורה נכונה, או שהקדים את המאוחר למוקדם,[בעיה נפוצה].
לדוגמא-
חוסר שימת לב לבקשת המורה להביא ספר מסוים, או בוגר ששכח לאסוף כספים לצורך קניית מתנה לעמית מהעבודה.
בשני המקרים ימצא את עצמו בלתי מוכן למצב, ויצטרך להגיב באופן מידי.טבעו של בעל הקשב לאלתר במהירות יצירה של דברים חדשים בדחף הרגע.כשרון זה מהווה עבורו לכלי יעיל ביותר להתמודדות במצבים מסוג זה.
מובן-שמנגנון יעיל וחשוב זה יכול לשמש לפיצוי אדיר לבעלי מבנה קשב.לא רק בעלי קשב וקשיי עכבה זקוקים למעלת האלתור, אלא גם לבעלי תכונת האימפולסיביות,[תגובה מהירה ללא חשיבה]. משום שמידה זו גורמת לאדם לסטות מדרך הפעולה הרצויה והמתוכננת, ויוצרת עבורו מצבים חדשים בלתי מתוכננים, המצריכים ממנו להתמודד מול מציאות חדשה. התרומה החיונית והחשובה של האלתור באה לידי ביטוי ביכולת לפתור בעיות אלו ללא תכנון וארגון מוקדם. באופן זה-
האלתור מסייע להם להפיק את המיטב בתוך המכשולים והניסיונות הבלתי צפויים לבעלי קשב וריכוז.
יתרה מזו-מיומנות האלתור מפעילה את החלקים הפנימיים היצירתיים של האדם, אשר נמצאים במשא ומתן מתמיד עם מה שמתחולל בתוכו ומחוץ לו. יוצא-שכח האלתור מניע ליצירתיות ומשנה דפוסי חשיבה ישנים ומפתח חשיבה מסתעפת, כוללת ורחבה יותר.
על כן עצם השימוש הרב באלתור, תורם לפיתוח היצירתיות לא רק לבעלי מבני קשב וריכוז.
מאחר שהתסמינים של הפרעת קשב מעודדים את השימוש באלתור, הם יכולים לתרום באופן עקיף לפיתוח היצירתיות של בעלי קשב טז. לבעלי קשב יש כח סיבולת מיוחדת.
תכונה זו מאפשרת להם לקבל החלטות ולפעול בתנאי חוסר ודאות.
לעומת זאת-חשיפה מתמשכת למצבי חוסר ודאות עשויה גם להעלות ולהגביר את הסיבולת ומעודדת יצירתיות לבעלי קשב.
נקודה חשובה-למרות השכיחות הרבה לבעלי קשב בקרב האוכלוסייה, אולם אבחנה לבעלי קשב עם יצירתיות כמעט ואינה שכיחה.
עניין זה מצביע על בעלי קשב ויצירתיות,שאינם יוצרים בעייתיות מיוחדת בעיני החברה.
לכן-הם אינם באים לידי ביטוי בדיווחי החברה, הורים, מורים וכ'ו, מאחר וההעצמה של הקשב שלהם לא מספיק גבוהה כדי להעלות חשד מצדיק להפניית אבחון.
כמו כן-הורים אינם מבינים שאין כלל קשר בין הילד היצרתי שיש לו כישרונות- לצייר ולבנות יצירות מדהימות, או קריאה רצופה של מספר שעות מספרים[שמעניינים אותו],לבין בעיית הקשב והריכוז שגורמת לו להתנהגות הרסנית ובלתי מרוסנת בבית הספר.
יתרו מזו-בעלי קשב וריכוז עם תכונה יצירתית אשר לא עומדים בקריטריונים לקבלת אבחנה מלאה, תתכן להם פגיעה כלשהי אשר היא לא מודגשת בגיל צעיר ולא נבחין בה עד גיל מאוחר יותר.
כמו כן-יתכן שגדלו בסביבה אשר היתה תואמת למעשה לצורכיהם ואפשרה להם להפיק תועלת מאותן חסרונות ופתחו יצירתיות מסוימת שמצאה חן בעיני החברה.
לפיכך-אין לשלול אפשרות לאבחן אותם בגיל מוקדם על מנת להעניק להם את הטיפול הנדרש בעבורם.
כמו כן-אימפולסיביות[תגובה מהירה],אינה תמיד תכונה שלילית.
במקרים מסוימים- תכונה זו לבעלי קשב בצירוף היפראקטיביות[תנועה תמידית ללא מנוחה],דוחפת אותם ליוזמות ואתגרים חדשים. תכונות אלו מניעות אותם ליצירת קשרים עם אנשים וחברה חדשה, התחלת למידה של קורסים חדשים, נושאים לא מוכרים וחוויות חדשות. הקושי של האנשים הללו- להעריך סכנות לא צפויות, ולהימנע מתגובות לא רצויות, למרות שזה יכול להתפרש בעיני החברה כאומץ שראוי להערכה רבה.
לכן החברים בעיניהם, הם נכס יקר שבאמצעותו הם מקבלים את התמיכה והעידוד שהיו זקוקים להם מהבית ומהמורים.
למרות שהדחף החברתי לתת עידוד ותמריץ לאותם אנשים אמיצים, אולם בדרך אגב היא מפתחת ויוצרת להם ללא כוונה-אישיות מתגרה ומסוכנת לחברה.העדר העקבות בשילוב חוסר בטחון עצמי המאפיין אנשים בעלי קשב, הופך אותם לאנשים אוהבי סיכון.
הנטייה לנטילת סיכונים עשויה להיות שלילית אם היא לא מחושבת ואחראית כידוע. אולם-במידה והיא מחושבת, היא עשויה להיות מועילה להם ולחברה.כמו-להיות אנשי עסקים טובים, לאומנים מוצלחים, ליזמים מבוקשים והעיקר לתלמידי חכמים גדולים וללמדנים טובים ובעיקר בלימוד הפנימיות כידוע.
עוד נכתוב בנקודות השליליות ובמעלות שניתן להפיק מבעלי קשב וריכוז בס"ד.
מהדורה שביעית
בשלום בית:
תקשורת נב', מחזוריות הנשית מול מחזוריות הגברית:
ישנן שתי דרכים נפוצות שבהן האשה עשויה בלא יודעין לעקב ולהפריע את המהלך התקין והבריא של מחזוריות הנפשית של האיש:
א. לרדוף אחריו כאשר הוא מתחיל להתרחק ב. להענישו על התנתקותו. באופן פיזי, אם הוא ילך לחדר הסמוך, היא תלך בעקבותיו או שלא תתעסק בשום עניין ובלבד שתוכל להימצא בקרבתו. באופן ריגשי, כאשר הוא יחוש צורך להתרחק, היא תלך בעקבותיו מבחינה ריגשית כדי לדאוג לו, וכעת היא מעוניינת לגרום לו להרגיש טוב, מפאת שהיא נכנסת למצוקה ולדאגת יתר, לכן היא עשויה לחנוק אותו בשפע של חיזורים, התעניינות ותשומת לב.כמו כן, היא עלולה לפסול אותו על התרחקותו ולהתנגד לצורך שלו להיות זמן מה עם עצמו, ובאמצעות פסילתה היא תעשה הכל מבחינה ריגשית,כדי למשוך אותו בחזרה אליה.
גישה נוספת,בשעה שהיא מרגישה שהוא מתחיל להתרחק, היא עשויה לעורר בו השתוקקת וצורך רב להיות עימה, ובדרך זו היא מתחננת לאינטימיות, ואזי הוא יחוש כבול ונשלט. היא תנסה בתמימותה למשוך אותו חזרה באמצעות לחצים רגשיים, ותציף אותו בשאלות המעוררות ריגשי אשם, ותגרום לו מניפולציה ריגשית, [נשים אלופות בזה].
כגון:"איך אתה מסוגל להתרחק ממני בשעה שאני זקוקה לך"? או "איך יכולת להכאיב לי בצורה כזו"? או "מדוע אתה חסר רגש כלפיי"? או "למה אתה מתעלם ממני בזמן שאני צריכה אותך" או "אני יודעת שאתה לא אוהב אותי" או "אין לך מושג עד כמה זה כואב לי כאשר אתה מתרחק ומתעלם ממני" ועוד..
דרך אחרת שבה האשה עלולה לנסות להחזיר את בן זוגה אליה, ע"י כך שתהיה נוחה להסתגל ולהתבטל אליו בצורה מוגזמת, ותנסה להיראות האשה המושלמת ביותר, על מנת שלא תהיה לו שום סיבה לעוזבה ולנטושה. היא פשוט תוותר על "האני" שלה, ותנסה להיות דמות האשה שהיא סבורה שהוא רוצה שהיא תהיה, לכן היא תחשוש לנענע את הספינה מחשש שמא תפלט החוצה.
במצב זה, היא תסתיר ותתכחש לרגשותיה האמיתיים ותמנע מלעשות כל דבר העלול להכעיסו או להוציאו משלוותו.
כמו כן-היא עשויה להענישו על התרחקותו. להלן מובאות רשימת דברים שכיחים ביותר, שבהן האשה מענישה את בן זוגה בתהליך המחזור שלו ומונעת ממנו בעצם את שובו, ואת הרצון לדבר ולהיפתח אליה.בשובו ממערתו כאשר הוא חושק בה מחדש, היא תדחה אותו מעל פניה, ואת ניסיונותיו מלקיים "מצות שלום הבית", ולהשתמש במצוה יקרה זו, על מנת להענישו וללמדו לקח, [בעיה כאובה ונפוצה].
יתרה מכך-
היא לא תניח לו להיות עמו בשום מגע או להימצא בקרבתה.כמו כן היא עלולה לצעוק, לקלל ולהכותו, או לשבור חפצים במטרה להביע את אי שביעות רצונה בהתרחקותו והתעלמותו ממנה[בעיה שכיחה].כאשר האיש נענש על התרחקותו וכ'ו, הוא עלול לפתח פחד וחרדה מפני חזרה על מעשהו. פחד זה עשוי להניא אותו מלנטוש אותה בעתיד, וחומת המחזוריות התקינה שלו נפרצת.
התוצאה-
עלולה להיות היווצרות זעם שיחסום בעדו את תחושת הריגוש שהוא זקוק לה ואת אותה התקרבות ריגשית שמתעוררת לו אחר חזרתו, לכן הוא עלול לנטושה ולא לשוב אליה יותר,[בעיה נפוצה].
כמו כן-לאחר שהוא חוזר, מטיחה בו תלונות ואשמות ואינה מוכנה לסלוח לו על התייחסותו והזנחתו. הוא חש שאינו מסוגל לספק לה את צרכיה ואזי מרים ידיים. ועוד- עם שובו היא נותנת ביטוי לפסילתה באמצעות מילים ומשפטים קשים וע"י נימת קולה הצעקני תולה בבן זוגה מבטים של חיה פצועה נואשת. בחזרתו היא מסרבת להיפתח ולשתפו ברגשותיה, היא נהפכת לצוננת כלפיו ומתרעמת כנגדו, בעיקר על כך שאין לו את האומץ להיפתח ולדבר אליה. היא חדלה להאמין שאכפת לו ממנה באמת, לכן מענישה אותו ע"י שאינה נותנת לו את ההזדמנות להקשיב לה ולהיות בעל נאמן כבראשונה.
יוצא,שלאחר שהוא השתחרר,וחזר אליה קורן מאושר על מנת להעניק לה את המיטב, הוא מוצא את עצמו חלש, פגוע ומושפל. כאשר האיש מבין שהוא ייענש על התרחקותו כבעבר, הוא עשוי לפחד שמא אהבתה תאבד לו אם שוב יתנתק, לכן הוא עלול לפחד מלבקש את אהבתה מחדש, מאחר שהוא חש בלתי ראוי לה וחושש מראש שמא ידחה מעל פניה. פחד זה מונע ממנו מלשוב מטיולו, [ממערתו] ואזי עלול לפול ולרעות בשדות זרים ודי למבינים.
נקודה עמוקה-
הפרעת מחזוריות הטבעית של האיש עלולה להתרחש כבר בילדותו. הוא עלול לחשוש מפני ההתרחקות, משום שהיה עד להבעת אי ההסכמה מצד אימו כלפי התרחקותו של אביו, ולכן גבר כזה אינו מודע לצורך הנפשי שלו להתנתקות. לפיכך, הוא עשוי ליזום ויכוחים וריבים מתוך חוסר מודעות, על מנת להמציא סיבות ונימוקים שיצדיקו את התרחקותו, כדי להרגיש טוב עם עצמו.
לעומת זאת-
אלו שלא מצליחים להתגבר על מצפונם, מפתחים באישיותם באופן תת הכרתי את הצד הנשי שבהם, ומדכים חלקית את הצד הגברי, [כמבואר בדברי האריז"ל שבדורות האחרונים הגברים יהפכו לריגשיים והנשים לשכליות]. האיש נעשה רגיש ביותר לרצות, להעניק ולאהוב, ואישיותו הגברית הולכת אט אט לאיבוד בתוך עומק התרחשות תהליך זה. מאחר והתרחקותו גורמת לו לרגשי אשם, מבלי להיות מודע לתהליך פנימי זה, הוא מאבד בהדרגה את תשוקתו ואהבתו לבת זוגו ואת אותו הלהט והתלהבות שהייתה לו. הוא נעשה אדיש, קר וחסר רגש, ותלותי יתר על המידה. מטבע הדברים הוא יחשוש לנסות לפרוש שנית למערתו ועלול לחשוב שאין הוא אוהב להיות לבדו, מפני שבמעמקי נפשו הוא חושש בעצם מפני איבוד אהבתו. בעיקר שהתנסה בילדותו בנטישה כאשר אימו דחתה מעל פניה את אביו, או אפילו אותו ישירות. בעוד שגברים מסוימים אינם יודעים כיצד להתרחק בצורה הנכונה,ישנם גברים אחרים שאינם יודעים כיצד להתקרב.
הגבר השכלי,
אין לו קושי להתרחק כאשר הוא חש בצורך זה, אולם בחזרתו הוא אינו מסוגל לדבר ולהיפתח. בתוך ליבו פנימה סבור שאינו ראוי לאהבתה, הוא חושש מקרבת יתר, לכן הוא מעדיף להישאר מרוחק, שמור ומוגן על מנת שלא להיפגע.
הגבר הרגשי,
קיים בו פחד להתרחק עבור התהליך הטבעי שלו. לעומת זאת כאשר הוא מתגבר על פחדיו ומצליח להתרחק, הוא חוזר מיד מפאת רגישותו וחששותיו לבת זוגו.
לסיכום:
לגבר השיכלי ולגבר הריגשי, חסרים את הידע הנכון על מחזוריות הטבעית שלהם, ומשום שאין הם מודעים לה כלל, לכן הם חוששים מן התוצאות. בעיקר שנשיהן אינן מודעות לתהליך נפשי זה, ומגיבות ברגשנות גדולה, לכן מכביד עליהם לעבור תהליך בריא זה בבטחה. אולם אחר שזכינו לתובנות הנפלאות הללו, נזכה יחדיו לעבור תהליך זה בשלום. מעשה-בזוג שהזמינו אותי לשמחת הנישואין . שאלתי- "מדוע החלטתם להינשא"? הסתכלו בתמיהה זה על זו ולא הבינו את השאלה . שאלתי שוב- "מה היא סיבת הנישואין"? "אני חושב שאנו אוהבים ומתאימים ולכן החלטנו להינשא". "מה את חושבת"? "יש בינינו הבנה ואהבה גדולה לכן החלטנו להינשא".
"אני נשוי מעל שלושים וחמש שנה ועד היום אני עובד על עצמי לאהוב את אשתי כראוי ועדיין לא זכיתי, ואם טענתכם שהספקתם בזמן כה קצר של הכרות לאהוב זה את זו ועל בסיס זה אתם הולכים להינשא, כדאי לבטל את החתונה מפאת שבעוד מספר שבועות תמצאו את עצמכם ברבנות". לרגע חשבו בליבם חבל שהגענו לכאן.
"תחשבו שוב מדוע החלטתם להינשא"? ענה החתן-"כך השם ציווה כדי לקיים מצות פרו ורבו"."כבודו מבין מה כולל ציווי זה"? "ציווי זה מחייב אותך לכבדה, לתמוך ולמלא את כל צרכיה, בלי שום תנאים או צפייה לקבל תמורה, כי עיקר חובתך היא כלפי הקב"ה ולא כלפיה, וזה הוא עומק מצות פריה ורביה.
כמו כן-צווי זה מחייב גם את האשה לכבד,להעריך ולתמוך בבעל, באותה רמה ועוצמה, בלי צפייה לקבל שום תמורה, כי גם היא חייבת לקב"ה ולא לבעל. אם על בסיס זה אתם נישאים הצלחתכם בטוחה, אולם אם יש צפייה זה מזו ואפילו הקטנה ביותר, ביום שתתבעו אותה, השלום מכאן והלאה וסופו יעיד על תחילתו.לפיכך,כל אחד צריך לחשוב איך לגרום אושר לשני ולא מה להוציא ממנו. כי כל נתינה התלויה בצפייה או באינטרס כלשהו, ואפילו תמורת יחס, הערכה או הודאה,זו לא נתינה אלא קבלה,ושורשה בתאווה וזה מתכון בדוק לגירושין, וכגודל הציפיות כך גודל האכזבות, רק שאלה של זמן.
עלינו לדעת-
שחיוב הכרת הטוב למקבל אינו קשור כלל לנותן. כלומר- אסור לנותן לתלות את נתינתו בקבלת הערכה מהמקבל, אלא להעניק לשם שמים, בלי לצפות לשום תמורה ואפילו להודאה, כי גם הכרת הטוב של המקבל כלפי הנותן, עיקר חיובה הוא כלפי שמיא וכאן טמונה עיקר ההצלחה.
אולם-כאן אורב היצר, כי אם עיקר החיוב של בן/ת זוגי לכבד אותי זה כלפי שמיא, אזי קודם שהוא ימלא את תפקידו ואת כל חובותיו כלפיי, ושוב כל אחד תובע את זכויותיו ללא התחשבות באחר,זו הטעות וזה הקושי הגדול.
לפיכך-כל אחד צריך לקיים את תפקידו ללא שום קשר לשני, להעניק ולתת ללא שום חשבונות ואינטרסים. רבים טועים בתוכן האמיתי במושג הנישואין ועיקר טעותם נובעת, שמדמים את הזוגיות לשותפות, ומנהלים את חיי הזוגיות כמו שני סוחרים. עד כמה להוציא מבן/ת הזוג טובות הנאה ואינטרסים. ברגע שאחד מהצדדים לא קיים את חובתו כלפי בן זוגו מיד הנישואין עולים על שירטון ומפרקים את הבית.נכון שהנישואין הם שותפות, אולם אסור לשכוח את השותף השלישי והעיקרי שזה- הקב"ה, ככתוב- "איש ואשה זכו שכינה שורה בביתם".
כלומר,תנאי שותפות זו מחייבת את שני בני הזוג כלפי הקב"ה, להבדיל מעסק של שני שותפים שחובתם אחד כלפיי השני. מכאן ההבדל המהותי והעצום, מאחר שבנישואין שנינו חייבים בשווה כלפי הקב"ה לכבד זה את זו ולא משנה אם בן זוגי קיים את חובתו כלפיי או לא, כי זה לא עסק פרטי של שותפות, אלא כלפי שמיא כאמור.מובן שיסוד זה נותן מבט והשקפה שונה לכל החיים וההצלחה תלויה בעומק תובנה זו.
עצתי-
שכל אחד יחשוב מה היא חובתו כלפי בן זוגו ולא ההיפך, ובלי ציפיות.הכוח המניע בעיקר את בני הזוג לנישואין, זה השוחד הגופני.כלומר רצון לקבל,וגילוי זה יוצא מיד לאחר הנישואין. האהבה החזקה ביותר של האדם, זו אהבת האני. על מנת שנוכל להתגבר על אהבה זו, מוכרחים להשקיע בבן/ת זוגנו ללא אינטרסים.
הקב"ה שם בכוונה תחילה את העונג הגדול ביותר בחיבור בין האיש ואשה, כי לולא זה לא היינו נישאים מחמת אהבת האני.
שאלתי זוג-
מה יותר תענוג לתת או לקבל? אחד אמר לקבל והשני אמר לתת. שניכם צודקים,כי כל אחד דיבר מהמקום שלו.אולם רק מי שזכה לתת, יודע את התענוג האמתי,
שבת שלום ומבורך.
מהדורה שמינית
בשלום בית:
תקשורת: ישנן שתי דרכים נפוצות שבהן האשה עשויה בלא יודעין לעצור את המהלך התקין במחזוריות הנפשית של האיש:
א. לרדוף אחריו כשהוא נס למערתו.
ב. להענישו על התנתקותו בשובו ממערתו.
בפן המעשי-
אם הוא ילך לחדר הסמוך, היא תלך בעקבותיו או שלא תתעסק בשום עניין ובלבד שתוכל להימצא בקרבתו.
בפן הריגשי-
כאשר הוא חש בצורך של התרחקות, היא תימשך אחריו מבחינה ריגשית, תחוש מצוקה ודאגת יתר כדי לדאוג לו להרגיש טוב, לכן היא תחנוק אותו בשפע של חיזורים, התעניינות ותשומת לב. היא גם עשויה לפסול את התרחקותו ולהפעיל עליו לחץ ריגשי [מניפולטיבי], ובאמצעות פסילתה תגרום לו רגשי אשם, כדי למשוך אותו בחזרה אליה.
כמו כן היא עלולה לעורר בו השתוקקת וצורך רב להיות עימה ובדרך זו תתחנן לאינטימיות, והוא יחוש כבול ונשלט לכן יברח למערה חשוכה יותר. היא תנסה בתמימותה למשוך אותו חזרה באמצעות לחצים רגשיים, ותציף אותו בשאלות המעוררות ריגשי אשם, ותגרום לו מניפולציה ריגשית, [נשים אלופות בזה].
כגון:
"איך אתה מסוגל להתרחק ממני בשעה שאני זקוקה לך"? "איך יכולת להכאיב לי בצורה כזו"? "למה אתה חסר רגש כלפיי"? "מדוע אתה מתעלם ממני בזמן שאני זקוקה לך"? "אני יודעת שאתה לא אוהב אותי"?! "אין לך מושג עד כמה אתה מכאיב לי בהתעלמות שלך ממני", ועוד.
בזמנים הללו היא נוחה להתבטל אליו בצורה מוגזמת ותנסה להיראות האשה המושלמת ביותר,על מנת שלא תהיה לו שום סיבה לעוזבה ולנטושה. היא פשוט תוותר על האני שלה, ותנסה להיות דמות האשה שהיא סבורה שהוא רוצה שהיא תהיה, לכן תחשוש לנענע את הספינה שמא יפלט החוצה.
במצב הנוכחי היא פשוט תתכחש לרגשותיה ותמנע מלעשות כל דבר העלול להכעיסו או להוציאו משלוותו. מצד שני היא גם עשויה להענישו על התרחקותו ולמנוע ממנו את שובו אליה.
כאשר הוא חוזר ממערתו וחושק בה מחדש, היא תדחה אותו מעל פניה ואת ניסיונותיו לקיים את "מצות שלום הבית", ועשויה להשתמש במצוה יקרה זו, כדי להענישו וללמדו לקח [בעיה נפוצה], היא פשוט לא תניח לו להיות עימה בשום מגע או להימצא בקרבתה.
היא גם עלולה לצעוק, לקלל ולהכותו, או לשבור חפצים במטרה להביע את אי שביעות רצונה בהתרחקותו והתעלמותו ממנה[בעיה שכיחה].
כאשר האיש נענש על התרחקותו וכ'ו, הוא עלול לפתח פחד וחרדה מפני החזרה על מעשהו. פחד זה עשוי למנוע ממנו מלנטוש אותה בעתיד, ואזי חומת המחזוריות התקינה שלו נפרצת. פגיעה זו עלולה לעורר בו זעם שיחסום בעדו את תחושת הריגוש שהוא זקוק לה בחזרתו אליה ע"פ מסלול מחזוריותו, לכן הוא עלול לנטושה ולא לשוב אליה יותר,[בעיה נפוצה].
לאחר שובו ממערתו היא מטיחה בו האשמות ואינה מוכנה לסלוח לו על הזנחתו.
הוא חש שאינו מסוגל לספק לה את צרכיה ואזי מרים ידיים. עם שובו היא גם נותנת ביטוי לפסילתה באמצעות מילים ומשפטים קשים, וע"י נימת קולה הצעקני תולה בבן זוגה מבטים של חיה פצועה נואשת. היא מסרבת להיפתח ולשתפו ברגשותיה ונהפכת לצוננת כלפיו כשאין לו את האומץ להיפתח ולדבר עימה.
היא חדלה להאמין שאכפת לו ממנה, לכן מענישה אותו ע"י שאינה נותנת לו את ההזדמנות להקשיב לה ולהיות סבלן ומכיל שבעצם זה הזמן המתאים.
יוצא שלאחר שהוא השתחרר וחזר אליה קורן מאושר על מנת להעניק לה את המיטב, הוא מוצא את עצמו פגוע, בזוי ומושפל.
כאשר האיש מבין שהוא ייענש על התרחקותו כבעבר, הוא עשוי לפחד שמא אהבתה תאבד לו אם שוב יתנתק, לכן הוא עלול לפחד מלבקש את אהבתה מחדש, מאחר שהוא חש בלתי ראוי לה וחושש מראש שמא ידחה מעל פניה.
פחד זה מונע ממנו מלשוב מטיולו, [ממערתו] ואזי עלול לפול ולרעות בשדות זרים ודי למבינים.
הפרעת מחזוריות הטבעית של האיש עלולה להתרחש כבר בילדותו ולחשוש מפני ההתרחקות, משום שהיה עד להבעת אי ההסכמה מצד אימו כלפי התרחקותו של אביו.
גבר כזה אינו מודע לצורך הנפשי להתנתקות, לכן הוא עשוי ליזום ויכוחים וריבים מתוך חוסר מודעות, על מנת להמציא סיבות ותירוצים שיצדיקו את התרחקותו.
ישנם כאלו שאינם מצליחים להתגבר על מצפונם ועל רגשי האשם שמתעורר להם על עצם התרחקותם, אזי מפתחים באישיותם באופן תת הכרתי את הצד הנשי והחלש שבהם, ומדכאים חלקית את הצד הגברי, [כמבואר בדברי האריז"ל שבדורות האחרונים הגברים יהפכו לריגשיים והנשים לשכליות,שער הגלגולים הקדמה כ'].
האיש נעשה רגיש לרצות, להעניק ולאהוב, ואישיותו הגברית הולכת אט אט לאיבוד בתוך עומק נבכי נשמתו.
מאחר והתרחקותו גורמת לו לרגשי אשם, בעיקר שאינו מודע לתהליך הטבעי שהוא זקוק לו, הוא מאבד בהדרגה את תשוקתו ואהבתו לבת זוגתו ואת אותה התלהבות שהייתה לו בעבר.הוא נעשה אדיש,קר וחסר רגש, ופעמים גם תלותי בה יתר על המידה. מטבע הדברים הוא יחשוש לנסות לפרוש שנית למערתו ועלול לחשוב שאין זה נכון להיות לבדו, מפני שבמעמקי נפשו הוא חושש בעצם מפני איבוד אהבתו, בעיקר שהתנסה בילדותו בנטישה כאשר אימו דחתה מעל פניה את אביו, או אפילו אותו ישירות.
בעוד שגברים מסוימים אינם מודעים לצורך הנפשי שלהם להתרחקות, ישנם כאלו שאינם יודעים כיצד להתקרב.
לדוגמא:
הגבר השכלי- אין לו קושי להתרחק כשהוא יחוש בצורך זה, אולם כאשר הוא חוזר מטיולו אינו מסוגל לדבר ולשתף.מאחר שהוא סבור שאינו ראוי לחיבה ואהבה, לכן הוא יחשוש לקרבת יתר, אזי הוא יעדיף להישאר מרוחק, שמור ומוגן על מנת שלא להיפגע.
אולם הגבר הרגשי- קיים בו פחד להתרחק עבור התהליך הטבעי שלו. אבל כאשר הוא יתגבר על פחדיו ויצליח להתרחק, הוא יחזור מיד ללא שהיות, מפני רגישותו וחששותיו לבת זוגתו.
לסיכום:
לגבר השיכלי ולגבר הריגשי, חסרים את הידע הבריא והנכון על מחזוריות הטבעית שלהם, ומשום שאין הם מודעים לה כלל, לכן הם חוששים מן התוצאות.
בעיקר שנשיהן אינן מודעות לתהליך נפשי זה ומגיבות להם ברגשנות רבה, לכן מכביד עליהם לעבור תהליך בריא זה בבטחה. אולם אחר שזכינו לתובנות הפשוטות והנפלאות הללו, נזכה יחדיו לעבור תהליך זה בשלום.
נעמיק יותר-
פעמים דווקא בעתות כשורה כשאנחנו חשים מחוברים ואוהבים, לפתע אנו מתרחקים או מרחיקים את בן/ת הזוג מבחינה רגשית. יום אחד אנו חשים המון אהבה כלפי בן הזוג ולמחרת רואים בו מטרד או תרעומת כלפיו. יום אחד חשים אהבה, סבלנות וקבלה ולמחרת נעשים תובענים ובלתי מרוצים. יום אחד חשים שבלי בן הזוג אין חיים ולמחרת מתלקח ויכוח ולפתע חושבים על גירושין.
בן זוגנו עושה למעננו מעשים שמעידים אכפתיות ואהבה ואנו חשים כלפיו ריחוק וניקור. מצד אחד אנו מרגישים קירבה ופתאום מרגישים בנוכחותו דחיה וריחוק. יום אחד מרגישים מאושרים עם בן זוגנו ולפתע חשים חוסר בטחון וסיפוק.
אנו חשים מלאי בטחון שבן זוגנו אוהב אותנו ולפתע אנו מיואשים וחסרי אהבה. מצד אחד אנו מעניקים אהבה בנדיבות רבה ולפתע אנו מונעים את אהבתינו ונעשים שיפוטיים, כעוסים ושתלטנים. אנו נמשכים לבן זוגנו וברגע שהוא מוכן לקבל אותנו, המשיכה פגה והלכה לה כאילו לא היתה.
אנו שבעי רצון מעצמנו ולפתע מרגישים נטושים וחסרי ערך. אנו מצפים לבן זוגנו בקוצר רוח וכשנפגשים מרגישים תחושת אכזבה, דכאון ודחייה ועוד רשימה לאין סוף..
זוגות שואלים איך זה שלפני הנישואין היו מאוהבים בטירוף, וזמן קצר לאחר מכן נהפכו לשונאים ואויבים זה לזו. מציאות זו של שניים אוהבים עד טירוף ולמחרת שונאים, זו תופעה טבעית ונפוצה ביותר.
אכן שינויי מצבי רוח הפתאומיים מבלבלים ובכל זאת הם טבעיים ביותר ואין צורך להיבהל. מי שאינו מודע לסוד נפלא זה, עלול לחשוב שדבר מה לא קשורה בו או בבן זוגו ולהגיע למסקנה מוטעית שאין חיבור והתאמה.
ההסבר:
בכל אחד מאיתנו קיימים בו טראומות, משקעים וחסכים מהעבר בלתי מטופלים וצפים בזמנים טובים.
זיכרונות מכאיבים מהעבר של דחיות, פגיעות וכ'ו,עולים על פני השטח בשעה שאנו עומדים בפני הצורך לתת או לקבל אימון ותמיכה מבן/ת הזוג. רגשות שלא טופלו בעבר, לאו דווקא שחווינו בעצמנו, אלא ראינו אותם בילדות, בחברה ובבית, וכעת מתעוררים מהצורך להירפא ולהישלח החוצה.
בעיקר בזמנים שאנו חשים בטוחים וטוב לנו, נוטים רגשות מודחקים לעלות ולהעיב על יכולתינו להעניק ולקבל אהבה. לפיכך אנו נעשים לרגזנים, הגנתיים, ביקורתיים ומלאי תרעומת כלפי אחרים ובעיקר כלפי בן זוגנו.
הרי כולנו סובלים מרגשות בלתי מטופלים, כי אלו הם פצעי העבר הרדומים שמתעוררים בזמנים טובים כאשר אנו לא חוששים לחוש רגשות שליליים השוכנים בתוכנו. במידה ונלמד כיצד להתמודד עם רגשות אלו בצורה הנכונה, הרגשתינו תשתפר ויכולתנו היצירתית לחזור ולאהוב תתחדש ביתר שאת ולא נחוש בצורך מיוחד של התרחקות והתקרבות.
רגשות שהודחקו אינם מכריזים על בואם.
לכן אם נרגיש רגשות הכרוכים בפחד ודחייה, נחוש לפתע נטושים ודחויים והכאב מן העבר מושלך ישירות בהווה.
פגיעות מהעבר עולים על פני השטח כאשר תשעים אחוז מסערת נפשינו מקורה מהעבר ועשר אחוז מההווה ונדמה לנו שזה בגלל המצב הנוכחי.
פעמים אנו מסוגלים לקבל ביקורת חריפה ולהיפגע קמעה ופעמים אנו מגיבים בצורה קשה על דברים פעוטים ביותר.
אם ביום מסוים הגבנו בחריפות, באותה עת רגשות פגועים עלו מהעבר, לכן אנו נהפכים לרגישים ונפגעים ביתר קלות, ותגובתנו בהתאם למצב רוחנו.
כמו כן ביקורת מכאיבה לנו במיוחד מפני שבילדותנו חווינו בקורות. לכן ביקורת של בן/ת הזוג מכאיבה ביותר ואפילו המוצדקת ביותר, כי היא מתניעה ומעוררת את הפגיעה של העבר.
בתחילת הכרותינו היינו סגורים ודיכאנו את רגשות העבר וזמן קצר לאחר הנישואין, קבלנו בטחון לאותן רגשות שליליים וכשהם מתעוררים, אנו שוב לא מגיבים כלפי בן זוגנו באותה רגישות והערכה שהגבנו קודם לכן.
זו הסיבה לטוענים שלפני הנישואין היו מאוהבים ואחרי הנישואין כשני אויבים. כשרגשות העבר של האיש גואים, הוא פונה למערתו, כי הוא רגיש באותה עת וזקוק לזמן להיות עם עצמו. לאחר שחרורו יזנק לאותה נקודה שמשם התרחק וחשוב לקבלו מתוך הבנה.
רגשות האשה מתעוררים כאשר הערכתה העצמית קורסת.
היא שוקעת בתוך באר רגשותיה וזקוקה כעת להקשבה ותמיכה יותר מתמיד.
הידיעה שהתנהגותנו מושפעת מהעבר, תסייע לנו להיות מבינים, סבלנים ותומכים יותר בעיקר בעתות שבן/ת זוגנו מתרחק או מתקרב וזקוק לנו יותר מתמיד, שבת שלום ומבורך.
מהדורה תשיעית
בשלום בית:
תלות ריגשית הוא צורך רב מאוד לאדם לחפץ או לאדם מסוים. במידה ואין לא אפשרות למלאות את חסרונו, הוא יחוש הרגשה נוראה של ריקנות ונטישה עמוקה.
תלות זו עשויה להיות בין בני הזוג, בין חברים, בין הורים לילדים או להיפך, בין תלמיד לרב, ליועץ המטפל ועוד. תיאור התופעה וההסבר: כאשר שניים מיודדים והאהבה שוררת ביניהם אין בכך שום בעיה וזה אפילו חיובי וטוב. אולם כאשר הקשר עובר מגבול מסוים, במקום לחבב את הזולת ולהנות במחיצתו, מפתחים בו תלות ריגשית ולא מסוגלים לחשוב על שום אדם מלבדו.
הקשר מתהפך מידידותי למשיכה אובססיבית חולנית ובעיה של ממש. לעתים המשיכה והתלות במחשבה בלבד ופעמים מתבטאת גם במעשים.כאשר התלות הריגשית באה לידי ביטוי במחשבה בלבד, יתכן שנשוא המשיכה אינו מודע שפלוני- "חולה עליו", בזמן שהוא ממלא את כל מחשבותיו ועולמו.
האדם שפיתח תלות ריגשית, עוקב אחרי אביר חלומותיו בצורה מטורפת- מה הוא עושה, מתי לומד, מה אומר, איך מגיב, מתנהג, אוכל וכ'ו. עוקב בשקט בכל פרט ופרט שסובב אותו ואת סביבתו ומתקשה להסיח את דעתו ממנו ואפילו לזמן מועט. הוא גם עשוי לחוש שעומד "להשתגע" מרוב מחשבות ואינו מסוגל ללמוד או לעסוק בדבר אחר, חוץ מלהתעסק במחשבה האובססיבית על אותו אדם.
כאשר תלות הריגשית באה לידי ביטוי במעשים- מהבוקר עד הערב נמצאים השניים ביחד ועושים הכל בצוותא ובשיתוף ומגיעים עד למצב של-"ביטול האני". מתמסרים זה לזה בצורה טוטלית וקיצונית ומוכנים לעשות למען השני כל דבר ואף יותר ממה שהם מוכנים לעשות למען עצמם. הם רצים אחרי נשוא המשיכה שלהם כשיכור וכמסומם הרודף אחר התמכרותו.
גם כאשר הסובבים,ההורים,המורים וכ'ו, לועגים,כועסים ומאיימים עליהם שיזרקו אותם מהבית ומהמסגרות, הם ממשיכים בדרכם המוזרה מפני שאינם מסוגלים להשתחרר ולהתנתק מהקשר החונק. ההבדל בין אהבה לתלות?
נקדים: יש התולים את הקשר החולני והאובססיבי במקורות- שפעמים הקרבה המיוחדת נובעת מפאת שורשי נשמות או מפני שישבו בגן עדן גלגול שעבר סמוכים זה לזה, למרות שאין קשר ביולוגי כלשהו. אולם ההבדל בין אהבה לתלות הוא רב.אהבה מבוססת על כיבוד הזולת ועל הרצון להיטיב לו ולא לשעבד אותו אליי. אולם תלות ריגשית זה דחף כפייתי מטורף וצורך ממכר לספק לאדם עצמו את החסרים הרגשיים באמצעות הקשר עם החבר.
המסובכים בתלות ריגשית, טוענים שהם אוהבים את החבר ומטרתם להיטיב לו,אולם בעצם הם זקוקים נואשות שהחבר יאהב רק אותם בלבד. הם עשויים להגיע למצב, שגם אם החבר יסרב במילים מפורשות לקבל את אהבתם ותמיכתם, הם ילחמו עימו עד שישתכנע לקבל את קרבתם. דחיה כלשהי מצד החבר היא קשה מאוד עבורם ומפרשים אותה כהוכחה שהם דחויים ולא אהובים. בתגובה לכך הם עשויים לשנוק את נשוא אהבתם ואינם נותנים לו מנוח. מקיפים אותו באהבה מעיקה כדי להפוך אותו לרכושם הפרטי ובזה הם חשים אהובים ורצויים עבורו.
מסיבה זו אף יציקו ויתווכחו עימו, אם רק יעז לדבר עם אחרים או יפנה לבקש עזרה או דבר מה מאיש זולתם. מובן שזו אינה אהבת הזולת וכיבודו, אלא השתלטות חסרת התחשבות ולקיחה בשבי את האדם שאנו מעוניינים שיאהב רק אותנו באופן מוחלט ואובססיבי.
פעמים ניתן לטפל בבעיה ע"י שיחה גלויה שמאירים את תשומת לבם לתוצאות המעשים, ומחדדים באוזניהם את הסבל הרב שממיטים על השני, ובעתיד תלות זו תסבך קשות את שניהם.
כשם שהתמכרות הכפייתית מזיקה ומכבידה על החיים, עוד יותר התלות הריגשית. כי עצם העניין שיש אדם שבגינו עשויים להשתגע ולצאת מהדעת, זה כואב ומצער ואין ספק שזה אינו נורמטיבי גם עבורו. אולם האמת צריכה להיאמר- שפעמים רבות חבל על הכוחות והזמן להיכנס לשיחות וויכוחים עם אדם שפיתח תלות ריגשית ולנסות לשכנעו להרפות מדביקות זו. ישנם גם מקרים שאין טעם לנסות לדבר על ליבו ולשכנעו שלטובתו עדיף שלא להיכנס למלחמה קשה ומרה כדי להיגמל מהקשר החולני, מפני שבמקרים רבים אנשים אלו אטומים לחלוטין לכל דעה ואינם מוכנים לשמוע על אפשרות לצנן את הקשר ולשמור על מרחק מהאדם שפיתחו בו את התלות.
הסיפורים והתאוריות השונות על מה שמסתתר מאחורי תופעה זו, אינן משנות את המציאות שזה הרסני ומזיק מאוד לכול המעורבים ופוגע בחופש ובעצמאות, ומשתק את כל מערכות השכל וההיגיון של המתמכר.
כאשר תלות הריגשית היא בין חברים, זה מגיע למצב שלא יכולים לאכול ולישון בלי לראות את נשוא המשיכה או לפחות לשוחח עימו. המתמכר מתנהג כמו שיכור ולא מיין ומאבד את יכולת הבחירה שלו להפעיל שיקול דעת נבון בכל עניין ולאו דווקא עם אהובו. כאשר תלות הריגשית קונה לה שביתה בין הורים לילדים, ההורה לוקח לצידו את אחד הילדים ומחבר אותו אליו בעבותות אהבה והופך אותו לחלק בלתי נפרד ממנו. מצב זה גורם נזק אדיר לנפש הילד מאחר שהוא נהפך מבחינה ריגשית- "הורה של ההורה שלו". הוא מרגיש אחריות כבדה לרוגע ולשקט הנפשי של ההורה שפיתח בו את התלות, ועשוי להגיע למצב שלא לחשוב על עתידו, עד כדי שלא לצאת מהבית מפאת החרדה להוריו.
לא זו בלבד, אלא תלות זו ממשיכה להיות חונקת גם לאחר שאותו ילד זכה להינשא, פשוט ההורה לא יניח אותו לנפשו. יתקשר אליו מדי יום ביומו וישתף אותו על מהלך היום, בחוויות ובכל בעיה שעומדת על הפרק, ובכל מריבה שעובר עם בן זוגו. כמו כן ההורה ירחיב את תחומי השליטה על חיי הילד כדי שישתף אותו בכל מה שעובר וחווה עם בת זוגו, עד לשאלות וחקירות של בינו ובינה,
והריני עד למקרים הללו.
הורים אלו שולטים בילדיהם ומשכנעים אותם שאינם יכולים להסתדר ולשרוד אף יום אחד ללא עזרתם. במקרים רבים האחריות הכבדה המוטלת על הילד גורמת לו לפתח חרדות והתקפי פניקה בגיל מאוחר יותר. במידה והילד הוא שפיתח תלות ריגשית באחד מהוריו הנזק כאן הוא רב יותר, כי לאחר שיגיע זמנו להקים את ביתו, לא יהיה מסוגל להיות עצמאי כלל. ממלא שלום ביתו יפגע מאחר שעל כל צעד יצטרך להתייעץ עם הוריו ולקבל את הסכמתם, מפני שהוא חלש מלהחליט עם בת זוגו ולבסוף הבית יעלה על שירטון.
במקרה והתלות הריגשית היא בין בני הזוג, האדם התלותי יכול לסבול במשך שנים מבן זוגו ולא יהיה לו את האומץ לעשות צעד לשינוי ולהיגאל מייסוריו וחבל. הנזק קיים גם ברוחניות משום שהקשר האובססיבי החרדתי, הרסני בכל קנה מידה ואף פעמים עטוף בלבוש של דאגה רוחנית כלפי הצד השני.
אחד מגדולי ישראל אמר שבמשך עשרות שנים הוא ראה אין ספור מקרים של תלות ריגשית בין אנשים ולא זכור לו אף מקרה אחד שהסתיים בטוב. הוא הוסיף שאין כל ספק שהיצר הרע עמד מאחורי זה, רק פעמים רואים זאת בצורה ישירה וגלויה ופעמים נעשה בתחכום, בסתר ובערמה, ורק לאחר זמן זה מתגלה.
כאשר תלות הריגשית והמשיכה העזה היא הדדית, והצדדים מעורבים בהתמכרות זו באותה מידה, וודאי שלא יבואו לבקש עזרה, מאחר שמבחינתם הכל מושלם. כי עצם זה שהם מסתדרים נפלא, זו ראייה טובה שאינם זקוקים לעזרה. אדרבה, הם יעשו כל מאמץ להמשיך ולהדק את הקשר ויאבקו נגד כולם שלא יפרידו ביניהם. במצב כזה אי אפשר לעזור להם, אולי ניתן לנתקם בדרך אחרת, אולם זה נושא בפני עצמו ולא כאן המקום לדון בו.
בדרך כלל אין הדדיות של שניים, אלא "רודף ונרדף". האחד יוזם את הקשר מפני הצורך הנואש שיאמצו ויאהבו אותו, לכן רודף אחרי אהוב ליבו, והנרדף בדרך כלל חלש מכדי להתחמק מציפורני הרודף. ישנם מקרים שהנרדף מעודד את הרודף בצורה סמויה לרדוף אחריו, משום שהוא נהנה שיש מי שמבקש את קרבתו וכך גם יוכל לנצל אותו לצורך האינטרסים האישיים שלו.
במידה והנרדף יתעורר לנתק את הקשר, הרודף שפיתח את התלות, יעשה כל מאמץ ולא יבחל בשום אמצעי ואפילו שפל ובזוי ככל שיהיה, כדי להכריח את הנירדף להישאר נאמן לו. יש מקרים שבהם מפעיל הרודף סחטנות ריגשית ומאיים על הנרדף שאם יעזוב אותו, יראה בזה כבגידה וכפיות טובה מאחר שעזר לו המון, שלמעשה מטרתו היתה לקשור אותו אליו. יש מקרים גם שהרודף יאיים על הנרדף שאם יעזוב אותו, ידרדר מבחינה רוחנית ויכנס לדיכאון והאשמה תהיה על כתפיו. במקרים מסוימים אף יאיים הרודף שיתאבד, כדי שמזימתו תצליח והנירדף ישאר תקוע ועשוק תחתיו.
הטיפול: כמו בכל גמילה בהתמכרות או הרגל כפייתי. מצד אחד נכון להתמקד בתחום הריגשי לעזור לרודף לשקם את הערך העצמי וללמדו כיצד לקבל אהבה מהסביבה באיזון הנכון. כמו כן לסייע לו ללמוד להשלים עם חולשותיו ולהתמודד עם מידת הקנאה ועם חוסר ההערכה העצמית שגורמת לו לפתח הערצה חולנית וילדותית לנשוא משיכתו. מצד שני נחוץ לעבוד עימו על ביצוע הנתק בצורה התנהגותית כפי שתיארנו בעבר בנושא הכפייתיות. אולם בניגוד לדחפים וחרדות כפייתיים שנכון לפעול בהדרגה, בניתוק קשר של תלות ריגשית, מוכרחים לנתק אותו בצורה נחרצת וטוטלית, למרות שייסורי הגמילה עשויים להיות קשים ביותר. מפני שיחוש ריקנות והרגשת נטישה קשה, לכן יצטרך לעידוד ותמיכה מצד הסובבים על מנת לשכנעו שעושה את הדבר הנכון עם כל הסבל והקושי.
כמו כן להסביר לו שלאחר שישתחרר מהתלות הוא לא יצטער כלל, כי ירגיש חופשי ומאושר מכל תלות אחרת. מצד ההיגיון כולם יודעים את האמת בצורך להתנתק מתלות ריגשית כלשהי, אולם היא כואבת וקשה מכדי להסכים בקלות לעבור ניתוח כזה בלי "הרדמה".החלק הנכבד בקושי, המאבק הקשה והמייגע עם המחשבות, לכן צריך להשתמש בכל תחבולה כדי להסיח את הדעת ממנה כפי שציינו בעבר. ניתן להקל על קושי הניתוק ע"י פיתוח תחומי התעניינות רבים, וכאשר האדם מצליח להתחבר לעיסוקים שונים, יהיה פנוי פחות מכדי לחשוב על הקשר האובססיבי.
לסיכום: א. בניגוד לידידות שבאה לידי ביטוי בכיבוד הזולת ובהקרבה למענו, מטרת תלות הריגשית לשעבד את האחר בצורה נואשת כדי לקבל חום ואהבה.
ב. הנתק עשוי להיות כואב, לכן המסובכים בתלות רגשית חייהם אינם חיים וילחמו ויעשו הכל כדי לא לנתק את הקשר.
ג.כאשר יש רודף ונרדף,על הנרדף לדעת שאינו חייב מאומה לרודף למרות כל הכאב. זכותו של הנרדף לנתק את הקשר החולני גם אם הרודף יזעק כלפיו מרה שיהרסו חייו.
ד. כדי לעזור לצד התלותי להתנתק,יש לתמוך ולהרעיף עליו חום ואהבה, מה שנותר תפילה וס"ד להצלחה, [מספר אפשר לצאת מזה], שבת שלום ומבורך.
מהדורה עשירית
בשלום בית:
מעשה באחד שסיפר לי שהוא משתדל לחזר ולפרגן לבת זוגו ואינו מבין מדוע היא דוחה אותו ואינה מאמינה לחיזוריו. שאלתי-"אתה מאמין למה שאתה אומר לה"? ענה-"אני עושה עבור שלום בית". עניתי- "יפה מאוד מצידך, אך כל עת שהיא לא תרגיש שהחיזורים אמיתיים ויוצאים מהלב, היא לא תירגע אלא זה רק יכעיס וימרמר אותה. ענה-"זה בדיוק מה שקורה".
איני אומר שלא צריך לפרגן ולחזר ואפילו אם זה עדיין לא אמיתי כי- "אחר המעשים נמשכים הלבבות". אולם אם זה נשאר תקוע רק מהשפה ולחוץ, זה עשוי לפגוע בה מפני שנשמע לה ילדותי ותפרש את חיזוריו על מנת להשיג מטרות, לכן תדחה אותו מעל פניה. כמובן שיש לפרגן על מעשים מציאותיים ולא דמיוניים וכמו כן בזמן הפירגון להתכוון למה שאומרים כדי שיפעל בנפש האיש והאשה.
כמו אותו אחד ששאל אותי-"איך האשה יודעת אם אני אוהב אותה"? עניתי-"היא מרגישה אותך בדיוק כמו שאתה מרגיש אותה". יתכן שהיא אינה רגילה לפירגונים או שלא מאמינה לבעל מכל מיני סיבות, לכן היא עשויה בתחילה לא להתייחס או לדחות אותו באמצעות אמירות ותנועות זלזול כמו- "זה לא נכון, זה מזויף, לא אמיתי, שקרן וכ'ו". לכן ההצלחה כאן כמו בכל הנהגה חדשה טובה זו התמדה, [כעת איני מדבר על נשים שאינן מסוגלות לקבל חיזורים מפאת בעיה נפשית, כי זה נושא בפני עצמו].
יצוין- שלא יתכן לפרגן ולחזר ובזמן אמת שהיא זקוקה לבעל, להתעלם ולתרץ תירוצים, כי זה מוכיח לה למפרע שהכל היה מהשפה ולחוץ. טבע הגברים לרצות במגע ובאופן חיצון ושטחי ולדאוג לעניינים הגשמיים מאשר התענינות ותמיכה רגשית. על האשה להעריך עזרה ותמיכה זו כי אחרת היא תפסיד את תמיכתו, ובזמן אחר לשוחח ולעורר אותו על הצרכים הרגשיים לקבל- הערכה, אוזן קשבת, התעניינות ותמיכה רגשית.
על האיש ללמוד כיצד לשלב את תמיכתו הגשמית עם תמיכה רגשית, כי אחרת הוא לא יקבל הערכה גם על ההשקעה הגשמית.
רצון האשה שהאיש ינהיג את הבית [בדרך הנכונה] ככתוב- "אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", כי סמכותו מעניקה לה ולילדים עוצמה וביטחון, כי עם בעל סמכותי ואחראי היא מרגישה בטוחה ומוגנת [כעת איני מדבר על גברים שאינם מסוגלים לקבל סמכות ולהנהיג ופעמים גם נח להם בזה].
סמכות לא לוקחים בכוח וכל שכן לא מנהיגים ברודנות ובחוסר התחשבות ברגשות האשה, כי יעורר לה התנגדות וסלידה מהבעל. מובא ברבינו האריז"ל [בשער הגלגולים הקדמה כ'] שבדורות האחרונים האשה תשלוט. רואים זאת בחוש שהנבואה התקיימה בדורנו מה שלא היה בדורות קודמים, כיצד האשה תפסה כח ותאוצה בכל התחומים, דבר שלא היה בעבר ובעוונות הרבים זה חדר גם למחנות התורה. בעיקר שנשות דורנו קיבלו עליהן את עול הפרנסה שזה כלל לא תפקידן כמחויב בכתובה, כדי לזכות לבעל תלמיד חכם ואשרי הזוכות. אולם מטבע הדברים זה מקנה להן כח ועוצמה לעמוד על דעותיהן ולהתנגד לסמכותו גם בדברים שהוא חייב להנהיג,[חוץ מענייני הבית שזה נושא בפני עצמו] לכן הניסיון שלהן קשה במיוחד כדי להתבטל לבעל ולהעניק לו סמכות.
מובא בחז"ל-"אשה דעתה קלה" ועלולה בכל עניין להקצין לחיובי או לשלילי וקשה לה לבד למצוא את קו האמצע. לכן יש חיוב לבעל לאזן אותה ולהאיר את עיניה לדרך הנכונה ולא לומר בכל דבר אני-"סומך עליה". גם אם קשה לו להנהיג, רצוי לקחת את האחריות ביחד ולא להתנער מאחריות,כי אשה חייבת "יראה" מהבעל[לא פחד], אחרת היא עשויה לחיות בהפקרות ולעשות טעויות קשות ובלתי הפיכות ודי למבינים.
מצד שני יש לה "בינה יתרה" בכל ענייני הבית לדעת כיצד להעניק לבית ולילדים את הצרכים הנפשיים והרגשיים יותר מהאיש, לכן עליו להיעזר בה ובשיתוף להנהיג את הבית. מובן שאין רשות לאשה להתערב לאיש באיזה כולל ללמוד, עם איזה חברותה או איזה חומר, בגלל שהיא המפרנסת. לעומת זאת אין האיש רשאי לבטל תורה ולומר לאשה-"שכרך מושלם בשמים". חוץ מפיקוח נפש או בעניינים מיוחדים שרק הוא יכול לעשות עבור האשה והבית. כי גם אם שכרה מושלם, יש כאן בעיה של הונאה,כי לא נישאה לו על דעת שיתבטל מלימוד תורה וקבלה עליה עול הפרנסה.
חשוב שהלימוד ובעיקר התפילות של הבעל יהיו בכולל ולא בבית. כלומר גם אם קם מאוחר, לא יתפלל בשום אופן בבית כי הערך העצמי שלו ירד ויזלזל בעיניה ותתנגד להעניק לו סמכות, בעניינים הגשמיים והרוחניים כי מבחינתה הוא לא אחראי. כמו כן בעל בטלן ללא לימוד, תעסוקה וכ'ו, כל שכן כשאין לו סדר יום ברור, האשה תרגיש תלושה באוויר ובוודאי שלא תעניק לו שום סמכות ואחריות ובעיקר אם היא המפרנסת העיקרית ובצדק.
מכאן צריך זהירות רבה לאיש בהנהגת הבית ובפרט בדוגמא האישית, ביציבות ובהתמדה, ובהתייחסותו לתורה והמצוות ובכלל לערך החיים. כידוע הילדים הם החקיינים של האב וכמו כן טבע האשה לעקוב אחריו בחשאי כי היא תלויה בו ובאישיותו, וכל עת שלא תחוש בטוחה ומוגנת עימו לא תוכל לתת בו אמון.
זה לא סותר שרצוי להתייעץ עימה ובעיקר בענייני הבית, כי "בינה יתרה" ניתנה לה, וגם אם יחליט לנהוג בדבר מסוים נגד רצונה, יעריך את הסכמתה ויגלה הבנה לקושי שלה ויזכה לס"ד להצליח. גם אם כשל, היא תגלה הבנה כלפיו ויחסוך לו עימה מאבקים וריבים על עצם זה שהתחשב ברגשותיה וגילה הבנה בקשייה.
יצוין- שכל הנהגה או החלטה מצד האיש ואפילו הטובה ביותר, אם היא פוגעת ישירות באשה או חסרת התחשבות ברגשותיה, זו "פצצה מתקתקת" שגובה מחיר יקר מכל המעורבים. כי כל רגש שדוכא ונחסם לה ולא יצא בזמן ובאופן הנכון, גרר אחריו פגיעות ומשקעים, ובסוף מתפרץ בזעם וכעס כלפיו, כלפי השקפתו ובשנאה כלפי הדת. לכן גם אם האיש מעוניין לעמוד על הנהגה מסוימת וכל שכן אם הוא חפץ להכניס הנהגה חדשה בענייני הבית והילדים, רצוי מאוד שזה יהיה בהסכמתה המלאה.
במידה והחליט לערב דעת תורה וגם הסכימו עימו אך האשה אינה מעוניינת או אינה שלמה, רצוי לשכנע אותה כדי שיבוא גם מרצונה. אחרת גם אם הצדק עימו היא עשויה להתקומם נגדו ולמשוך את הילדים לצידה ולאחר שהם גדלים הם עשויים להימשך לרחוב ולעשות כל העולה על רוחם ובעקיפין לנקום בהורים ובעצמם על החינוך הקלוקל רחמנא לצלן. במקרים הללו רצוי לערב סמכות מקצועית תורנית שתבדוק את הנפשות הפועלות ותנהיג אותם בהתאם למצב הריגשי והרוחני שלהם.
ראשית על בני הזוג ללמוד כיצד להשמיע לילדים קול אחד ולא שני קולות. כי גם אם הם טועים בחינוך,הנזק כאן הרבה פחות מאשר כששומעים שההורים חולקים זה על זו. כלומר גם אם האיש טעה בדבר מסוים חל איסור מוחלט לאשה להעיר לו בנכחותם וכן להיפך. ידוע לי על זוגות שהחינוך לקה בחסר,אולם דאגו להעביר בחינוך קול אחד, זכו לדור ישרים מבורך. ולעומת זאת על הורים שחינכו נכון אך חלקו זה על זו בנוכחות ילדיהם והרסו אותם כליל, מכאן רואים את המשמעות בדוגמא האישית של ההורים שעולה על כל חינוך אחר. חובת האשה לתת סמכות ואמון בבעל ובעיקר בנוכחות הילדים וגם אם הוא טעה או כשל, להעמיד פנים שהיא סומכת עליו ותאמר לו בגלוי ובפרט תפנים ותשכנע את עצמה כדי שיפעל בה ובו.
הכלל בבניית אמון לומר בלי סוף את המשפטים הבאים: "אני סומכת עליך, מאמינה בך, אתה מסוגל, יכול וכ'ו". כי זה מה שידרבן אותו לעשות כל שביכולתו על מנת להוכיח לכולם ובעיקר לאשה שהוא מסוגל לקבל מנהיגות וסמכות כדי לרצותה ולהעניק לה את המיטב שהיא ראויה לו וודאי.יש להיזהר ממשפטים- "אני לא סומכת", "לא מאמינה", "אכזבת אותי וכ'ו". כי גם אם היה סיכוי שיעשה שינוים וישנה גישה חיובית כלפיה וכלפי הבית הפסידה.
לעומת זאת גברים חייבים ללמוד כיצד לספק את הצרכים הרגשיים של האשה בנוסף לצרכים הגשמיים, אחרת כל השקעה הולכת לטמיון ובמקום הערכה יקבלו רק תלונות ותרעומות. אהבה וחיבור אמיתי זה לתת לשני את מה שחסר לו וזקוק לו באמת ולא את מה שאני חושב. לכן יש ללמוד היטב את בן הזוג ולהעניק לו את הצרכים שהוא צריך ואזי כל בעיות שלום הבית נפתרות.
כגון- על האשה להעריך את השתדלותו שמרצה בדרך גשמית ועל האיש להעניק הבנה ותמיכה רגשית ללא עצות ופתרונות. ציינו בעבר שהיסוד של-"מקום ראשון" עבור האשה הוא הכרחי בכל תחומי החיים. לכן אסור לה להרגיש מאוימת משום עניין וגורם ולחוש שיש לה מתחרה או דבר יותר חשוב ממנה, כי זה עשוי להוציאה משלוותה ואף מדעתה. לכן ישתדל הבעל להעניק לה תמיד את ההרגשה שהיא במקום הראשון מעל הכל ולפני הכל ואף מילדיו והוריו [כך אני נוהג].
מפני שזה צורך נפשי רב עבורה ואין זה בבחירתה כי כך היא בנויה מראשיתה. אולם ישנן נשים כאשר אינן מקבלות יחס וחיזורים, מתנשאות מעל בן זוגן ומתנהגות בחוסר צניעות ודוחים אותו בעיקר בעניינים של בינו ובינה [כרגע איני דן בנושא ההלכתי]. גבר בטבעו נמשך אל אשה צנועה וכנועה ולא לאשה נקמנית ושתלטנית. במקום לדחותו, לעודדו לקבל יחס וחיזורים כי גברים סובלים מנכות רגשית וככל שתתנהג בעדינות וברכות, כך תגדל ההערכה והמשיכה שלו כלפיה ויתעצם החיזור כבראשונה ואין נוסחה אחרת. גם כאשר האשה רואה את הבעל מתנהג בצורה אלימה כלפי הילדים, תיזהר לא להוכיחו בנכחותם כדי שלא יפרש שהם חשובים יותר ממנו, וכן גם הבעל יתנהג כך כלפי האשה, [כמובן שלא מדובר בפיקוח נפש].
ישנם כאלו שמדכים רגשות ושומרים בבטן ומשלמים על כך מחיר יקר. כל רגש שדוכא ולא יצא בזמן ובאופן הנכון, מתפרץ בחולי הגוף והנפש. אומנם בזמן מריבה יש לשתוק ולהבליג, אולם לאחר מכן צריכים לשוחח ולהוציא את כל הפגיעות והרגשות השליליים ולא לשמור מאומה בבטן. במידה ולא מצליחים לתקשר בצורה רגועה, חייבים לערב סמכות מקצועית. יצוין שאותו צורך רב שיש לאשה לחוש בעיני האיש במקום הראשון, קיים פנימה בתוך נפש האיש להרגיש במקום הראשון בעיני אשתו לפני הכל ומעל הכל, וצורך נפשי זה עמוק אצלו ואינו בבחירתו רק הוא סמוי אצלו.
עיקר כבודו לחוש במקום הראשון עבורה לפני העיסוקים, הילדים וההורים שלה. במידה והיא מעדיפה את הוריה, ילדיה וכ'ו, היא מרסקת את ביטחונו וגבריותו וטוב לו מותו מחייו, כל שכן אם היא פוגעת בו בנוכחותם.
לכן גם אם את עדיין לא מאמינה בו ולא סומכת עליו מפאת שאכזב בעבר, העמידי פנים ותאמרי לו שאת כן סומכת כפי שציינו וכך תחזירי את האמון לזוגיות שהוא הבסיס החשוב והמרכזי להצלחתכם.
בעיקר תשכנעי את עצמך שזה יצליח ויסלק ממך את השליטה ויהפוך אותך לאשה שלווה ומאושרת. יצוין ששינוי בגישה לא חל ביום אחד ובפרט בהקניית הרגלים כה חשובים, שבת שלום ומבורך.
שבת שלום ומבורך
מעבדכם ומוקירכם
יעקב אליהו.
לשאלות:0543359848.
בשעה טובה יצא ספר שלום בית פנימי 2 ספרים על פרשיות השבוע
