מהדורה שניה

בשלום בית:

כהמשך-
תקשורת חלק כה' נשים וגברים מדברים בשתי שפות!!

סוד מחזוריות הנשית מול מחזוריות הגברית:

מעשה באחד התלמידים של הרב בן ציון אבא שאול זצק"ל שסיפר לרב שהוא מקיים את מצוות יחוד במעלה ובקדושה יתרה.
שאלו הרב כיצד? ענה, שלפני המצווה הוא עושה הכנה גדולה ע"י לימוד תורה משניות זוהר וכ'ו, מסיים את המצווה במהירות, רץ מיד למקווה וחוזר ללמוד בקדושה ובטהרה.
אמר לו הרב- אם את רבי אליעזר "כפאו שד, אתה השד בעצמך".
חשוב לדעת-
שאין האשה מתרצה מעצם המצווה עצמה, אלא מהחיזורים של כל החודש ובעיקר בהכנה, בפיוס והריצוי שלפני המצווה ואחרי המצווה.
אם זה חסר לה, היא חשה מנוצלת ומתוסכלת באופן נורא. מרגישה שהשתמשו בה לצורך מיצוי והוצאת תאוות בלבד, במסתרים תבכה נפשה ואין דמעתה חוזרת ריקם, [בשם הסטיפלר זצק"ל].
ישנם כאלו שהוטעו ע"י יצרם ומעלים בדעתם שמצוות עונה תפגום בקדושתם ומעלתם, זה נכון? צדקתם ההיפך הוא הנכון.  כאשר גבר מקיים את המצווה נטו עבור האשה על מנת לרצותה ולשמחה, אהבתו בבת זוגו תגדל ותתעצם, דבקותו בה' תרקיע שחקים ויזכה להתעלות להשגות נוראות ולהגיע לשלמותו שבאופן רגיל אם יעבוד את ה' ית' שבעים שנה בקדושה ובטהרה, לא יזכה לזה וודאי.
כמבואר ברבינו האריז"ל-
שרבי חנינה בן דוסא היה בעל בית פשוט ושליחותו בעולם על מנת להקים משפחה ולקיים מצוות פרו ורבו בלבד, מכיוון שגלגול הקודם נפשו חשקה בתורה ולא רצה להינשא כדי לקיים מצווה יקרה וחשובה זו. מכאן-
שאם רבי חנינה בן דוסא שהגמרא בברכות מעידה עליו-"שכל העולם ניזון ממנו וכ'ו", לא יכול להגיע לשלמותו מבלי לקיים מצוות עונה ולהביא תולדות לעולם, עד כמה וכמה זה מחייב אותנו במצווה יקרה זו לקיימה בשלימותה כאמור!!
מאידך גיסא-
כאשר הגבר עושה זאת באופן קר ויבש, או על מנת לשחרר מטענים ויצרים שהצטברו לו, גם אם הוא יעשה זאת ברמת קדושה הנעלה ביותר, הפסיד בכך את תחושת ההתעלות וכ'ו, ויחוש ריחוק וסלידה מבת זוגו עד להתעוררות יצריו מחדש.
הגמרא אומרת- כאשר האדם מזדקן מטיל שלום בבית בטל. הכוונה בעיקר על הריצוי והפיוס של כל החודש ובפרט של- לפני ואחרי המצווה כמבואר היטב!! מגיעים-
אליי זוגות רבים עם בעיות ששורשן נעוץ בחסרון הבנה בנושא יסודי וחשוב זה, כאשר ע"י לימוד נכון ופשוט בעניין מצוות החודש היה ניתן לפתור אותן בנקל.
יש לציין-
שנושא זה מורכב, רחב ומשתנה מאחד לשני, לכן אין לעשות השוואות.
לצערי הרב המון זוגות לא מודרכים בצורה הנכונה ובעיקר במצווה חשובה זו שדוחה כל מצווה אחרת ועומדת ברומו של עולם כידוע!!
נשים מתביישות לדבר עם בעליהן בנושא זה באופן פתוח אלא רק ברמיזות וכאשר הגבר לא מתעורר מעצמו, האשה  צוברת משקעים קשים ולאחר שהיא נפתחת זה כבר מאוחר וחבל.
יתרה מכך-
כאשר מגיעים אליי ליעוץ זוגי והגבר מתלונן על בת זוגו שאינה רגועה ועושה קטטות על דברים קטנים ופעוטים שלמראית עיין אין סיבות מוצדקות לאותם ריבים, אני מיד בודק את הנושא של בינו לבינה ומתברר ששורש הריבים והקטטות משם נובעות. מכיוון-
שהאשה נבוכה לדבר עם בן זוגה בעניינים הללו, [גם כששואלה עונה מתוך בושה, פחד והסתייגות כדי שלא ישתמש בזה נגדה],אזי מוציאה את תסכולה וכאבה בכל דבר שלא הולך למישרין ובקלות לפי דעתה, מפאת שהיא לא רגועה, כל דבר קטן מכעיס ומקומם אותה ובצדק!!
לכן חכם עניו בראשו ללמוד נושא חשוב ויסודי זה ומוטב מאוחר מאשר בכלל, כי זו פצצה מתקתקת ורק שאלה של זמן עד הפיצוץ במצב הטוב, במצב הגרוע נופלות לרעות בשדות זרים רחמנא לצלן ודי למבינים!!
ניגע בעדינות רבה-
בעוד נקודה חשובה שכולם מחביאים ומטמינים אותה עמוק עמוק בתוך הנפש ותוצאותיה הרות אסון כידוע.

ע"פ הסטטיסטיקה מתברר שמעל חמישים אחוז מהאוכלוסייה נפגעו מהתעללות מינית מהבית או מבחוץ. בדרך כלל כאשר הפגיעה מהבית, היא הרבה יותר קשה וכאובה מאשר מהרחוב.
מאחר ואותם ילדים דלי אמצעים ויכולת להגן על עצמם, מסרו את אמונם וביטחונם באנשים היקרים להם-הורים, קרובי משפחה וכ'ו, בגדו בהם והשתמשו בגופם לצורך תאוותם ומידותיהם המושחתות.
לצערי הרב עניין זה חדר באחוז מסוים גם במחנות התורה, כאשר אותם קורבנות [בנים בנות],אין להם את הכח והאומץ לדבר ולהוציא את אותם פגיעות וצלקות נפשיות ורגשיות לשום אדם.
גם אם יש אחד/ת כזה/ו אזי מחתנים אותו/ה בגיל צעיר, או שחיים תחת איום תמידי שאם יפצו פה יזרקו אותם לרחוב ויש כאלה שאכן זרוקים ברחוב או אצל קרובי המשפחה שרחמו עליהם ונותנים להן מחסה ומסתור מפני סכנת הרחוב.
אולם חיים עם פציעות וצלקות נפשיות קשות בלי טיפול רגשי נכון ולאחר שנישאים צפים אותם הבעיות ובגדול.
מעשה-
באחד שהתלונן בפניי שבת זוגו מתחמקת ומתנגדת למצוות עונה,[הפרטים שונו מפאת צנעת הפרט]. הזמנתי אותה ביחידות ולאחר אבחון של כערך שלוש שעות התפרצה ואמרה שעברה התעללות מאביה רחמנא לצלן. את הסוד הזה היא שמרה במשך שנים ולא היה לה את האומץ להוציאו לשום אדם וגם לא לבן זוגה, בפרט שהאימא שיתפה פעולה עם אביה מתוך פחד ואיומים.
כעבור מספר טיפולים בס"ד האשה חזרה לעצמה לחיים נורמטיבים עם בן זוגה וכיום זכו לחמשה ילדים מקסימים.
מובן-
 שאי אפשר להירפא מבעיה זו במאה אחוז, אבל ככל שנהייה אמיצים ונבקש טיפול מתאים ומוקדם יותר, ניתן להגיע לאחוזי הצלחה גבוהים יותר, לחסוך המון כאב, צער וייסורים מעצמנו, מבני זוגנו ולחיות באופן נורמטיבי יותר כמבואר!!

נקודה עמוקה נוספת-
ישנן נשים שהתנהגותן נראית כלפי חוץ בצורה גברית ושתלטנית יתרה כלפי בני זוגן. התנהגות זו אינה נובעת מאופי שתלטני כאמור לעלונים הקודמים.
אלא שורש הסיבה נובע מתוך פחד פנימי מבני זוגן ומתגובתם השלילית.
ע"פ רוב אין להן את האומץ להיפתח ולהודות באימה מבני זוגן.
כתוצאה מכך הן מגיבות בצורה אגרסיבית על מנת להסתיר ולמגר את פחדיהן.
גם כאשר הן מודות בפחדים הללו, הן עושות זאת בשעת מריבה, בכעסים ובצעקות מפאת אימת בעליהן.
הגבר אינו מבינה ומפרשה כאשה שתלטנית, מדביק לה תווית של- "חולת נפש ושאין לה תקנה".
או לחילופין מדביק לה את אותם עלונים שעסקנו בהרחבה בעניין- "שליטת הנשים על הגברים". עצתי-
לגברים לשנות גישה ובזמנים רגועים לשוחח עם האשה ולאפשר לה לשחרר רגשות ומשקעים מתוך הבנה וקבלה.
וכן לנשים, שינוי גישה בצורה עדינה, מכובדת, ולשוחח על אותן פחדים בזמן רגוע, הוא יטיב לשמוע ולקבל,עוד נרחיב בס"ד!!


מהדורה שלילשית
בשלום בית:
כהמשך-

 מה היא הגדרה של אהבה? אהבה שאינה תלויה בדבר.
כל אהבה התלויה בדבר או בכל אינטרס אחר כגון:
ילדים, ממון, כבוד, חברה וכ'ו בטל דבר בטלה אהבה.
ועוד כגודל הציפיות כך גודל האכזבות רק שאלה של זמן וסופו מעיד על תחילתו וזה בדוק.
מעשה:בזוג מבוגרים שלא חסר להם מאומה, זכו לחתן את  ילדיהם בעושר וכבוד ובקשתם שאערוך להם הסכם גירושין.
מאחר וזכיתם לחתן את ילדיכם הגיע הזמן שתיהנו מהחיים מדוע להתגרש?אנו לא אוהבים. מה פירוש? נסינו לאהוב ולפתח רגשות אבל הרגש כבר מת.צר לי לומר שמעולם לא אהבתם ואין סיכוי שתאהבו.
כל מה שקשר וחיבר  בניכם זה הילדים, לאחר שהילדים נשאו והלכו לבתיהם, הרגשתם שאין שום קשר אמיתי כי אין מה שיחבר שנית וזו הסיבה לגירושין. כותב הרב דסלר שנתינה מולידה אהבה ואהבה מולידה נתינה. כלומר-ללא נתינה אי אפשר לזכות לאהבה,דוגמת נתינת האם לבנה. ישנם כאלה שאוהבים ומחוברים לבעלי חיים יותר מאשר לילדיהם מהסיבה שהשקיעו בהם יותר ולכן נקשרו יותר.
האם יש אמא שנגעלת לנקות את צואת בנה? צדקתם כן.
הריני עד לילדים שגדלו במשפחות אומנה וכשבאה האימא  לביקור נגעלה להחליף לבנה, והסיבה לכך מפני שלא השקיעה בו.
זו הסיבה שאותו זוג לא הרגישו שום רגשי אהבה זה כלפי זו, כי השקיעו את כל כוחם ואהבתם בילדים.

יתרה מכך-
ככל שהנתינה מושלמת יותר ללא שום צפייה לקבל, החיבור והקשר הולך ומתעצם והאהבה הולכת וגוברת ללא גבולות. לטוענים שאיבדו את רגשי אהבה, זו ראייה שמעיקרה לא היתה אהבה, מכיון שאהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר אין לה מעצור והפסק לעולם וזה המודד.

הרב דסלר-
היה אומר לבני הזוג לפני חופתם, "אם יש לכם איזה צפייה זה מזו השלום מכאן ואילך". מוסיף הרב, שעיקר ההצלחה היא, שכל אחד יחשוב איך לגרום אושר לשני ובלי צפיות.

הריני עד-
למקרים רבים של זוגות בהם האהבה היתה חד צדדית. כשבדקתי את העניין לעומק מתברר שאותו אחד שאהב הוא פשוט השקיע בבן זוגו והשני לא. עד כדי כך שלא הרגיש בכך שאהבתו היא חד צדדית ולכן לא הפריע לו כלל,כי כל נתינה הוסיפה לו תענוג והנאה מיוחדת מה שלא היה קודם לכן, כמה זה נפלא.
שאלתי-
זוג מה יותר תענוג לתת או לקבל?
אחד אמר לתת, והשני אמר לקבל.
שניכם צודקים כי כל אחד דיבר מהמקום שלו.
אולם-רק מי שזכה לתת על מנת לתת ושלא על מנת לקבל, מבין ויודע שאין יותר הנאה ותענוג מלתת.

כידוע אהבה זה רצון לתת על מנת לתת ותאווה זה רצון לתת על מנת לקבל.
יוצא שכל נתינה שמקורה מתוך רצון לקבל חשיבות, כבוד, הערכה או כל הנאה אחרת, שורשה בתאווה.
וכל נתינה שמטרתה לתת על מנת לתת ללא צפייה לקבל זו אהבה.

מכאן-
נבין יסוד עמוק וחשוב.
אהבה שמקורה מחמת תאווה, כלומר רצון לקבל, סופה להפוך לדחייה ושנאה.מכיוון שכל אהבה גשמית לצורך הנאת הגוף, כשמסתלקת ההנאה, תופסת את מקומה דחייה ומתחדשת במקומה שנאה חדשה.

הראיה
מאמנון ותמר, שלאמנון היתה תאווה גדולה להיות עם אחותו וכשהצליח, כתוב מיד-"וישנאה אמנון שנאה גדולה, כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה" [שמואל ב, יג].
מכאן-
 למדו חז"ל שכל אהבה שבאה מחמת תאווה סופה להפוך לדחייה ושנאה .
וכן כל אהבה התלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר קיימת לעולם. ואיזו היא-"אהבת דוד ויהונתן",  [מסכת אבות ה].

מעשה-
שהתלוננה בפניי אשה בבכי שליש שבעלה אינו נאמן לה.
מנין לך? הבדיקה והמודד אצלי הוא היחס שלו כלפיי בכל החודש ביחס ליום החודש.
מה פירוש? כל החודש אני מרגישה דחויה וכשמגיע הזמן הוא קם לתחייה.
ועוד, לפני אני מרגישה רצויה ואחרי דחויה.
מתוך זה הבנתי שהוא לא אוהב אותי אלא את עצמו. מה הקשר לנאמנות?
בעבורי זה כמו בגידה ולא חייב לעשות מעשה, אלא עצם התייחסותו כלפיי בזמנים הללו אני מרגישה כמו נבגדת, המשך יבוא בס"ד!!

  מהדורה רביעית

בשלום בית!!

כהמשך-
תקשורת חלק לג'
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות!!

החלק הקשה ביותר לנשים בלימוד בקשה נכונה, זה בצורת הבקשה.
בבואכן לבקש תמיכה מהבעל, יהיה עליכן ללמוד את הגישה הנכונה והדרך הישרה שיש לנהוג.
 א. להיות ישירות.
 ב. לקצר בדיבורים.
ג. להשתמש במשפטים של בקשה ולא ציווי.
כגון:
"אתה מוכן", "אתה רוצה", "האם תוכל", "האם אתה יכול וכ'ו", ומיד את הבקשה עצמה.
רצוי להוסיף בסוף הבקשה-
"זה ישמח אותי", "יקל מעלי", "יעשה לי טוב וכ'ו".
חשוב לבקש-
ברוך ועדינות ולא בגישה תובענית, לא לנקוט בגישה עקיפה וארוכה מדי, אין צורך בנתינת הסברים וסיבות להצדקת בקשתך, אלא לבקש באופן ישיר וברור.

נשאלת השאלה-
מדוע האשה חייבת לבקש תמיכה, בעוד שהיא רגילה לעשות בעבור הגבר מבלי שיבקש?
תשובה:
נשים בנויות בצורה רגשית, להרגיש ולדעת דבר מתוך דבר ולהגיש את עזרתן מבלי שנתבקשו במפורש.
לעומת זאת-
גברים בנויים בצורה שכלית שחייבים לבקש מהם ואפילו בעניינים פשוטים שמובנים מאליהם.
גם בדברים שעושים מתוך הרגל חייבים לתת להם פרגון והערכה על מנת שימשיכו לתת ולהעניק,בפרט בדברים שהם עושים ממילא, כי מבחינתם שום דבר לא מובן מאליו.
לפיכך-
כאשר גבר מקבל הערכה מרובה ומרגיש שהאשה תומכת ואוהבת אותו כראוי, הוא יגלה באופן על טבעי נכונות להציע את תמיכתו בלי שיהיה צורך לבקש.
עניין זה שייך לשלב מאוחר יותר במאמר-
"איך מניעים גבר", בשלב כה מוקדם עדיין אין מה לצפות. שאלה נוספת-
מדוע האשה צריכה להעניק הערכה מרובה לבעל, בעוד שהיא עושה למענו המון מבלי לקבל ממנו תוספת הערכה?
סוד העניין-
חשוב לדעת שגבר בטבעו אנוכי ומפונק יותר מהאשה [בפרט שכך חונך בילדותו] וכדי להוציאו מאנוכיותו, הוא זקוק להערכה מרובה מרעיתו, מאחר שהערכה מהווה בעבורו עוצמה וכוח מניע יותר ממנה.
לעומת זאת-
בעבורה הנתינה וההענקה זה מקור שמחתה וגאוותה[בפרט שכך חונכה] ובלבד  שלא תערוך השוואות בין נתינתה לנתינתו או תשווה אותו לאחרים, כי יקשה עליה להעריך את עזרתו ותמיכתו [בעיה נפוצה], לכן חייבים לזכור שגברים שונים מנשים בנקודה יסודית זו.
אם עדיין קשה לאשה להבין את השוני בין גברים לנשים,
עצתי-
לאשה שתתחיל להעניק פחות[בפרט נותנת כפייתית] ולהעריך את תמיכתו יותר וכשיחוש יותר נאהב, שוב תזכה לתמיכה ולעזרה הראויה לה וודאי.
זהירות-
לא לחדול כלל מלהעניק, אלא במידה שתוכלי בנקל להעריכו כראוי ללא עריכת השוואות כאמור.
קיימים סיבות וחסמים נוספים בתת מודע של הנשים שלא לבקש את תמיכת הגבר באופן ישיר, אלא להתנהל סחור סחור, נקדים: 

א. האשה מעוניינת בקניות, במקום לבקש ישירות את המצרכים הנדרשים, מתלוננת על חוסר בבית- מקרר ריק, אין מה לבשל, הילדים רעבים וכ'ו.

 ב. רוצה בגדים, הנעלה וכ'ו, במקום לבקש ישירות בגדים וכ'ו, מספרת לו שאין לה מה ללבוש, לנעול, הילדים הולכים לבה"ס בלי בגדים נאותים וכ'ו. ג. במקום לומר לו שזקוקה לתמיכה, אוזן קשבת, הבנה וכ'ו, מתלוננת עד כמה שקשה לה בעבודה, בבית,עם הילדים ועם ההתמודדות בחיים וכ'ו. 
עומק העניין:
מפאת שנשים בנויות בצורה רגשית היפך הגברים שבנויים שכלי, לכן יותר חשוב לאשה שהבעל ירד לסוף דעתה יבין ויזדהה בכאבה ומצוקתה יותר מלספק לה את החוסר ושאר העניינים הגשמיים.
מובן-
שגם הצרכים הגשמיים מהווים למקור סיפוק רב בעבור האשה, אולם בלבד שזה לא ישמש כתחליף לצרכים הנפשיים והרגשיים שהיא זקוקה להם יותר מכל.
לפיכך-
ע"י כך שנותנת סיבות והסברים, משתחררים תסכולים ורגשות שליליים שמיישבים את דעתה אף יותר ממילוי חסרונה הגשמי. גברים שאינם מודעים לסוד יקר זה, לא די שאינם נותנים להן את התמיכה הראויה, אלא מפרשים את אותם הסברים והצדקות באופן מוטעה.
כמו- טענות, תרעומות וכ'ו, ומרגישים מותקפים ומואשמים במצבן הקשה.
עצתי-
לנשים לקצר עד כמה שאפשר בהסברים וסיבות לצורך בקשתן, לגשת ישירות לענין ובנסיבות אחרות להיפתח רגשית ולבקש את תמיכת הגבר באופן ישיר ולא לערב את רגשותיהן בזמן בקשותיהן.
כמו כן-
עצתי לגברים להבין ולהכיל את נשותיהם בנסיבות הללו ולא להרגיש מואשמים, כי זה לא קשור אליהם כלל ולהבין שזה צורך נפשי גבוה בעבורן לזכות להקשבה והזדהות ולרדת לסוף דעתן על מנת להעניק להן את תמיכתן.
עוד סיבה-
מדוע נשים אינן מבקשות את תמיכתן באופן ישיר?
הן חושבות שאם ינהגו כך, עלולים הגברים לחשוב שהם עושים להן טובה ושהן זקוקות להם.
צדקתן, אכן כך הגברים חושבים. עומק העניין-
נתינה והענקה עבור הגברים היא בבחינת עשית טובה ומחווה.
כל גבר חושב כך, מפאת שבטבעו הוא אנוכי ובאופיו בנוי באופן שכלי, לכן הוא  מרגיש שאכן הוא עושה טובה ומחווה, היפך הנשים שבנויות לעשות את תפקידיהן ומטלותיהן כחובה ומרגישות שלמות, מסופקות ומאושרות בכך
וזה סוד יקר.
ע"פ הקדמה יקרה זו מובן-
שאם גבר יחוש נשלט ובקשתך יוצאת ממקום שהוא חייב לתת, לבו נסגר באופן מידי ויעניק לך את המינימום על מנת לצאת ידי חובה בלבד, עד שיפסיק לחלוטין ולא ימצא שום חשק בקשר מחייב.
לכן עצתי שתתנהגי בחכמה ותעבירי לו הרגשה שהוא אכן עושה לך טובה וחסד ובדרך זו תוציאי ממנו את המקסימום והמיטב ועלייך נאמר-"חכמות נשים בנתה ביתה וכ'ו" והיפך מזה-"אולת בידה תהרסנו" !!

יתרה מזו-
גברים זקוקים יותר מכל- להרגשה שנשותיהן זקוקות ותלויות בהם, היפך הנשים שבטבען לסמוך ולהישען על גב בעליהן.
הרגשה זו מחזקת את גבריותם וביטחונם ואת דימויים העצמי יותר מכל.
כאשר גברים זוכים להרגשה נפלאה זו שנשותיהן זקוקות להם וסומכות עליהם, כעת הם מוכנים להציע את תמיכתם מבלי שנתבקשו ולמסור נפש עליהן וכל זה תלוי בידכן, היפך מזה-"אולת בידה תהרסנו",כאמור. סיבה נוספת-
מדוע נשים מאריכות בהסברים לבקשתן:
קיים פחד בתת-מודען להידחות, לכן הן חשות שאם יבקשו באופן קצר וענייני, אזי הגברים לא ירדו לסוף דעתן וייווצר הרושם שהן סתם תובעניות ושאינן מסתפקות במועט.
ההיפך הוא הנכון-
כשגבר שומע בקשה מבת זוגו באופן ענייני, הוא בטוח שיש לה סיבות טובות לבקש וכאשר היא עורכת סיבות רבות לבקשתה, הוא מרגיש שעליו למלא אחר פקודותיה וחש שלא נותרה לו ברירה לסרב.
התוצאה-
הוא מרגיש מתופעל, מתומרן ומיד נחסם.
הסוד-
הניחי לו לחוש שמעניק לך מעצמו ומרצונו החופשי, כמחווה ומתנה ואל תתייחסי לתמיכתו כאל דבר המובן מאליו.
במקרה ויהיה לו צורך בהסברים לבקשתך, הוא יבקש. גם אם כן, נקודתי בלי להאריך,  אלא אם ביקש זאת, שבת שלום ומבורך.

מהדורה חמישית! 

בשלום בית:

כהמשך:

במשך שנים שזכית בס"ד לעסוק בתחום הזוגיות ובכלל בהאזנה לסיפורים, צרות ובעיות שזוגות

עוברים וכן בחיפוש אחר עצות טובות ומתאימות לכל אחד ואחת שזה הקושי הגדול, קיימת תופעה כוללת של הרס וחורבן בעיקר בתחום שלום הבית. נקדים-
אחד הניצחונות החזקים של היצר על מנת לגרום לחורבן ופירוד, מכניס לבני הזוג מחשבות של החמצה ופספוס.
כגון:מדוע מיהרנו להינשא, מדוע שמענו להורים, לשדכנים, חברים וכ'ו, ולא חשבנו היטב או בדקנו מספיק.
הכי מתסכל, מדוע אנו צריכים  להמשיך את החיים בצער וייסורים עם הנישואין הללו כשאנו יכולים בנקל להצליח הרבה יותר לבד או בדרך חדשה כל שהיא.
ועוד-לולא הילדים במערכת לא היינו נשארים עוד יום נוסף יחדיו בעד שום מחיר שבעולם.הרגשת פספוס זו- אוכלת ומכרסמת בתוכנו ואינה מאפשרת לנו להתמודד עם החיים וליהנות מהקיים.
מקור שורש בעיה זו נעוץ בחסרון אמונה.
מובא במסכת סוטה דף ב' שארבעים יום לפני יצירת הוולד מכריזים על זיווגו, "בן פלוני לבת פלוני",[גם זיווג ראשון, שני וכ'ו]. מכאן-
שהזיווג הוא כלל לא תלוי במעשינו ובבחירתנו, מאחר שהוא מיועד לנו ע"פ שורש נשמתנו ומכריזים עליו ארבעים יום לפני יצירת הוולד.
גמרא זו מלמדת אותנו שיעור ראשון חשוב ויסודי בחיים, שאין שום פספוס וטעויות בענין הזיווג והשידוך והכל בהשגחתו הפרטית ושיעור זה היה מחובתנו ללמוד לפני הנישואין.
לסיכום:
לפני הנישואין יש חיוב לשאול ולערוך את כל הבדיקות מבחינת השתדלות בלבד, [אסור לבדוק בשמות ובקמיעים למיניהם כי כיום אין מי שיודע], אולם לאחר שנשאים ומתחילות לצוף הבעיות החוצה, אין להתעסק ולשאול  בענין הזיווג, כי בעניין ההשגחה אין שום טעויות, זה התיקון ומכאן מתחילים להתמודד.
מובן שחייבים ללכת ליעוץ זוגי,

ואם לא קיבלנו הדרכה לפני, מוטב מאוחר מאשר בכלל. אולם-
אין לאבד כוחות וליצור מריבות במי אשם או צודק ולבזבז את החיים בהרגשת-פספוס והחמצה, שזו הטעיית היצר בלבד.
יש לזכור שע"פ האמונה הפשוטה- הבורא ית' הוא שקובע את הזיווג ולא בני הזוג, הורים, שדכנים וכ'ו,[אנו מצווים על השתדלות ותו לא].
יוצא-
שאנו מתעסקים ומאבדים כוחות על דבר שהוא כלל לא תלוי במעשינו ובבחירתנו.
יתרה מזו-
בעצם זה שהתקיימה החתונה למרות כל העיקובים והמניעות למיניהן, זה הוא סימן מובהק וברור שכך הכריזו בשמים, כי אם זה לא היה הזיווג, ה' ית' לא היה נותן לחתונה זו להתקיים, כפי שאנו עדים להמון מקרים שברגע האחרון הכל התפוצץ והתבטל.

יתרה מכך-
אם מתעוררים קשיים לאחר הנישואין זה רק מחזק את העובדה שכך ה' רצה, כי איך יתכן שה' עיוור את עיני השכל של האשה מלראות שהבעל הזה הוא ממש לא הסגנון שלה, ואיך ה' עיוור את עיני שכלו של הבעל מלהבחין שאין לו שום דבר משותף עם אשה זו.
אלא מכאן-
מוכח שרצון ה' ית' סיבב שיתחתנו באופן הזה ויתמודדו בדרך זו וכך יצליחו.לכן סידר הקב"ה את כל הסיבות וההפכים כנגד השכל וההיגיון כדי שיתחתנו.כגון-שבלבל את האשה להסכים מהר או שהבעל ייכנע ללחץ של השדכנית וכ'ו.כל הבלבולים והטעויות שגרמו לחתונה זו להתקיים, הם רק הוכחה חותכת לכך שזה רצון השם ובפרט שזה נגד ההיגיון והשכל הפשוט.
יש לזכור-
שע"פ ההפכים  במבנה נפש גוף האיש והאשה, אין שום זוג בעולם שמתאים זה לזו.כידוע-
גם לצדיקים גדולים שבדורות קודמים היו התמודדויות קשות עד שזכו לשלום ביתם.כי כך רצון ה' ית' שרק ע"י ויתורים, הבנה ועבודה של הכנעה ובשילוב בין ההפכים נזכה לחיבור הנפלא של-"איש ואשה זכו שכינה שורה בביתם". בדור הקודם נדיר היה לשמוע ואפילו אחת ל- 25 שנה על גירושין.
מדוע?כי זוג של דור הקודם נישאו מתוך מחשבה וכוונה אחת- יחד נתמודד, נסבול, נשמח ונמות. מחשבות אלו מתוך אמונה ותמימות, העניקו להם את האושר וזכו לכלים וכוחות להתמודד ולעמוד בניסיונות.לעומת זאת-בימנו את התמימות והאמונה החליפו הרגשת פספוס והחמצה ומתכננים את הגירושין לפני הנישואין, הסכם ממון, ביטוח לגירושין.

מהדורה שישית
בשלום בית:

תקשורת לח',סוד מחזוריות
הנשית ומחזוריות הגברית:

ישנה מחזוריות פיזית בנשים של התרחקות והתקרבות, ומחזוריות נפשית בגברים של התרחקות והתקרבות.
מפאת העדר הבנת נפש האיש, האשה אינה מבינה כיצד האיש זקוק מידי פעם לפרק זמן של התרחקות.
עניין זה יכול להכעיס ולתסכל כל אשה שאינה מודעת לתהליך עמוק זה של הגבר, ובפרט כאשר דחף התרחקותו מתעורר לאחר  השיא של-מצות שלום הבית.
גברים חשים באופן פתאומי דחף להתרחק בלי שום סיבה נראית לעין. חשוב לדעת-
שאין זו החלטה או בחירה שלהם, זה פשוט תהליך נפשי מחייב ואין זה באשמתם, כי כך הם בנויים מראשיתם. יתרה מכך-
כאשר הבעל מעוניין להיות עם רעייתו, לאחר שהוא מתרוקן, הוא זקוק וחייב לפרק זמן להיכנס למערתו כדי להתמלאות, בטרם שיהיה מסוגל להתקרב שנית.
נשים שאינן מודעות לסוד יקר זה, נפגעות קשות  ומפרשות את התנתקותו שלא כהלכה, מפני שבאופיין הן מתרחקות מסיבות מוצדקות אחרות.
לדוגמא:
אשה מתרחקת כאשר היא מאוכזבת ואיבדה אימון בבן זוגה או כאשר היא פגועה ממנו וחוששת להיפגע שנית או במידה שמתכננת לסיים את הקשר. לכן כאשר האיש מתרחק ללא סיבה נראית לעין, היא מפרשת את התרחקותו מאותן סיבות שהיא מתרחקת, לכן אין זה פלא שהיא נפגעת עד עומק נשמתה כאשר הוא מתנתק ללא הודעה מוקדמת.
מובן-
שגם האיש עשוי להתרחק ולהתנתק מאותן סיבות, אולם הוא גם בנוי להתרחק בלי שום סיבה של פגיעה, עלבון או חוסר אימון.
עניין התרחקותו עשויה להכעיס ולקומם כל אשה שאינה מודעת למחזוריות נפש האיש, בעיקר כאשר הוא מתנתק לפתע פתאום כשהוא בשיא אהבתו ודבקותו בבת זוגו.
עומק העניין-
גבר בטבעו בנוי שאינו מסוגל להיות כבול במסגרת לזמן רב, לכן מתנתק על מנת לממש לו את הצורך בחופש ועצמאות.
חזרתו למצב הקודם תתממש רק לאחר שיתרחק עד קצה גבול יכולתו ואזי יקפוץ חזרה לאותו מקום שמשם התרחק ללא שום הכנה והודעה מוקדמת, ורק לאחר היפרדותו המלאה יהיה מסוגל לחוש שוב את הצורך שלו באהבה וקרבה וזה
סוד יקר!!
כמו כן בחזרתו הפתאומית, הוא יחוש חשק ורצון להעניק לרעייתו את המיטב כפי שהיה לפני התנתקותו וירגיש צורך לקבל אהבה וחיבה באותה רמה ועוצמה.
לכן כאשר האיש מנתר בחזרה, הוא מצפה מהאשה שתמשיך את מערכת היחסים מאותה נקודת חיבור ואינטימיות שלפני התרחקותו.
מטבע הדברים זה עשוי לפגוע ולהכעיס אותה מאוד ולחשוב שבן זוגה אינו אוהבה ומנצל אותה לצורך תאוותיו, או שסובל מהפרעת אישיות, מאחר שהיא בנויה בצורה שונה ואין לה מודעות לצרכיו הנפשיים.
זו גם הסיבה שדרוש לה זמן להתחבר ריגשית, וזה היפך האיש שאין לו צורך בתקופת התוועדות והתחברות ריגשית מחדש.
כאשר האשה מודעת כהלכה במחזוריות הנפשית של האיש ותבין אותו כפי שמבינה את עצמה במחזוריות הפיזית שלה, ניתן לחסוך המון כעסים, פגיעות ומחלוקות וירבו השלום, האהבה והאחדות.
יתרה מכך-
במידה ואין לאיש אפשרות להתרחק, לא יהיה לו את הרצון, הערגה והשתוקקות להתקרב.
נשים שיתעקשו לשמור על רציפות האינטימיות וירדפו אחרי בן זוגן בשעה שמתרחק,הוא יעשה הכל כדי להימלט על נפשו וכאשר חזרתו תהיה מאולצת יאבד את הריגוש לחוש את כמיהתו לבת זוגו.
לעומת זאת-
האיש חייב להבין שלוקח לאשה זמן בטרם תוכל להתחבר עימו שנית, מפני שהיא זקוקה לשיחה עד שתתחבר אליו ריגשית.
תקופת מעבר זו יכולה להיות נעימה,אם האיש יסביר לה שסיבת התנתקותו לא קשורה אליה, אלא כדי להעניק לה את המיטב, והאשה תאפשר לו להתחבר שנית בנעימות ללא כעס ואשמה.
 במערכת מחזוריות הנשית, קיים תהליך שלוקח זמן בין התרחקות להתקרבות ובדרך זו השפעתו על נפש האשה.
אולם מחזוריות נפש האיש מהיר ובאופן פתאומי, לכן קשה לאשה להבין ולהכיל אותו, בעיקר לאחר שסיפק לו את הצורך באינטימיות והוא חש באופן פתאומי רצון
להתנתקות.
לא פלא שהאשה חשה פגועה, נתפסת לבהלה ומנסה לרדוף אחריו כדי לשכנעו לחזור ורדיפה זו גורמת לו בדיוק את ההיפך, לכן אם האשה לא תכנס ללחץ ובהלה ותאפשר לו לספק את הצורך שלו בהתרחקות, הוא יחזור במהירות האפשרית לאותה נקודה שזינק ממנה וישתוקק שוב בצורך של התחברות.
השאלה-
כיצד מתמודדים כאשר האשה זקוקה לקרבה והאיש מעוניין לברוח?
נקדים-
כאשר האיש חש צורך עז להתנתק, האשה מיד מרגישה, נתקפת בפחד ובהלה ומציפה אותו בשאלות.
אולם מפני שהאיש אינו מודע לסיבת בריחתו,אין לו תשובות מספקות בעבורה, לכן הוא מעדיף לברוח מפאת הבושה.
האשה מחליטה לרדוף אחריו, מפני שהיא חושבת שפגעה בו וגרמה לו לאבד חשק בקשר מחייב ומדמיינת לעצמה שהוא מצפה ממנה שתחדש את הקשר ואם לאו, הוא לא ישוב אליה לעולם, לכן היא רודפת אחריו, דבר שגורם לו לברוח יותר.
מה שמסעיר אותה במיוחד, העובדה שהיא חשה חסרת יכולת ואונים להחזירו, מאחר שאין לה מושג מהו המשגה והטעות שעשתה שגרם לו לברוח.
היא לא מודעת כלל שהתרחקותו אינה אלא רק חלק ממחזור האינטימיות הטבעית שלו, בעיקר כאשר שואלת אותו על פשר הדבר ואין לו תשובה מספקת, לכן הוא שוב בורח ומסרב לשוחח בנידון עד החיבור הבא.
ככל שהאשה תירגע, תרפה ותבין את נפש האיש, הוא יזדרז לחדש את הקשר ולהעניק לה את המיטב שהיא ראויה לה.
על האשה לזכור שלכבד את בן זוגה, זה אומר לקבל את החלטותיו ואפילו אם אינה שלמה עימם.
לכבד את בחירותיו בבגדים, בחברים ולהתחשב ברעיונותיו, במשפחתו ובעיסוקו.
זה לא אומר שעליה להחליט כמוהו,עליה רק לקבל את החלטותיו בכבוד.
כשאת מכבדת את בן זוגך, את מתייחסת אליו כאל בוגר ולא כאל ילד חסר אחריות.יש לדבר עמו בטון ההולם אשה רגועה, עדינה ומכובדת כפי שהתנהגת עמו בתחילת הקשר. את לא חייבת להשפילו ע"י הוראות איך להדיח את הכלים ולשטוף את הרצפה, כי הערות מסוג אלו מעליבות, פוגעות והורסות את הזוגיות והאהבה. לכבדו פירושו-
גם כאשר הוא טועה בדרך ונדמה לך שעומד לעשות תאונה חלילה [לא מדובר בפיקוח נפש], אינך מעירה לו כיצד לנהוג והיכן עליו לפנות. גם אם ימשיך לטעות בדרך, אל תאמרי לו כיצד לנהוג.
לאמיתו של דבר, זה לא משנה מה יעשה בן זוגך, אל תנסי ללמד, לחנך או לתקן אותו, כי זה לא תפקידך.אל תשתמשי במצות שלום הבית כדי להענישו או ללמדו לקח, עלייך לקבלו כפי שהנו וזו מהותה של אשה מכובדת ומכבדת.
כאשר את מכבדת את בן זוגך, את יוצרת כבוד עצמי וזו הדרך של הכרה שבחרת בחירה טובה שנישאת לגבר הראוי לאהבתך ולהערכתך ודווקא מנקודת זינוק זו, יעשה שינויים כדי לרצותך.
כאשר את מתייחסת אליו בזלזול, למעשה את משדרת לו שבחרת בחירה גרועה והתפשרת על בעל שהוא נחות ממך.
אם כך את חושבת,זה מפני שנוח לך להאשים אותו בכישלונותייך וחוסר הצלחתך.
אם את חושבת שאין הוא ראוי להערכה וכבוד ממך, זכרי את ימי ההכרות שבטחת בו והערצת אותו, סביר להניח שהוא לא השתנה מכפי שהיה.
נקודה נוספת-
חז"ל- "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו".
מפני שהאדם קרוב לעצמו,אינו יכול לראות את חסרונותיו ורק דרך המראה של השני ניתן לגלותם, מבחינת- "כל הפוסל במומו פוסל". כלומר, כל מום וחסרון שרואים בזולת קיים בנו, אולם בדקות והעלם. אם היינו שלמים ונקיים מאותן חסרונות ומומים, לא היתה לנו אפשרות לראות בזולתנו.
יסוד חשוב זה, שהצד השני הוא המראה האמיתית שלנו ודרכו אנו רואים את עצמנו כדי שנוכל לתקן ולהשלים את חסרוננו.
מובן שאין הכוונה שלא צריך להעיר אם חייבים, אולם כדי שההערה תבוא מלב נקי וטהור ומתוך שליטה ולא רגש פגוע,צריך לזכור את הכלל, שאותו מום שאנו רואים בזולת, קיים  בדקות יותר גם בנו.
כמו כן יעזור לנו להעביר בקורת בונה וחיובית שהשפעתה תהיה טובה וכך נשיג תוצאה מרבית.
כלל חשוב זה קיים גם בחינוך הילדים, שהמום של ילדנו קיים בדקות גם בנו, בעיקר שהם פרי מעשינו. הבנה זו עשויה לעזור לנו כדי למתן את תגובתנו והערותינו ולהעביר להם מסר מתוך לב נקי ואוהב ובעיקר בדור כזה יתום שאינו מסוגל לקבל שום תוכחה, ועוד-
להפכו משוגג למזיד ונישא את חטאו חלילה.
כלל נוסף-
כשם שהאשה היא המראה הפנימית של הבעל כפי שציינו בעלונים קודמים, גם האיש הוא המראה של האשה. לכן, אם היינו מתבוננים בפנימיותנו היטב ועושים חשבון נפש מעמיק, היו צפים כל המומים והחסרונות,אולם טבע האדם לטייח ולטשטש את האמת  משום שנוח לו להרגיש את שלמותו בעצמו ואת חסרונו
בזולתו.
היסוד שהצד שכנגד הוא המראה שלנו, מביא אותנו למסקנה ברורה, שלא להעיר שום הערה מתוך לחץ או כעס, משום שבכל פעם כשאנו רואים דבר מה שאינו כשורה בזולת, זה מחייב אותנו לבדוק תחילה  בעצמנו כדי למצוא את שורש הפגם בתוכנו.
כי מה  שאנו רואים באחרים, זו הבבואה הפנימית שלנו המשתקפת במראת הזולת.
מצינו שני ראיות  נפלאות בעניין עמוק זה.
מובא בפרשת בראשית לאחר החטא, הקב"ה שואל את האדם- "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת"[פרק ג פסוק יא].
לכאורה קשה, מדוע הקב"ה שואל את האדם במקום את האשה שהחטיאה אותו ונתנה לו לאכול?
כמעין זה מצינו גם בפרשת וירא, כאשר המלאך מבטיח לאברהם בן, שרה שומעת, לא מאמינה וצוחקת. הקב"ה מוכיח את אברהם "למה צחקה שרה וכו".
אותה שאלה חוזרת- מדוע השי"ת פונה אל אברהם ולא אל שרה ישירות?
אלא מאחר שהקב"ה פנה לאברהם ולא לשרה, לומדים שמקור חסרון האמונה בצחוקה של שרה, שורשו באברהם.
כלומר, אע"פ שאין לנו תפיסה במעלתו של אברהם אבינו, אולם על פי המודד של הקב"ה, התגלה פגם דק באמונה ע"פ מדרגתו, וזה התבטא בצחוקה של שרה.
לכן הקב"ה פנה לאברהם דווקא ולא לשרה, כדי ללמדנו שהאשה היא המראה של הבעל.
זו גם הסיבה שהקב"ה פונה לאדם ולא לחוה, כדי ללמדנו את שורש מקור החטא.
כי אם לאדם לא היה רצון פנימי לאכול,חוה לא היתה אוכלת.אצלו זה פנימי ובדקות,ואצלה זה התבטא באכילה ובגלוי, לכן הקב"ה פונה דווקא לאדם ולא לחוה.
מכאן-
הוכחות חותכות וראיות נפלאות לדברינו שהאשה היא המראה של הבעל וכן האיש הוא המראה של האשה.
מי שעדיין לא זכה להבנה עמוקה זו, עלול לטעות ולחיות במשך שנים בהרגשת פספוס והחמצה, ובכל פעם שמגלה חסרון או מום בבן זוגו, במקום לתקן את עצמו, משליך את כאבו עליו ומתמרמר על שנפל בגורלו זיווג כזה. אם בני הזוג יבינו את ההבדלים במחזוריות הקיימת ביניהם, בנקל יזכו לשלום, בהצלחה,



מהדורה שביעית
בשלום בית:

סוד מחזוריות הנשית מול מחזוריות הגברית:
קיימת מחזוריות פיזית טבעית בנשים של התרחקות והתקרבות, ומחזוריות נפשית בגברים של התרחקות והתקרבות.
מפאת חסרון הבנת מחזוריות האיש, האשה אינה מבינה כיצד האיש זקוק מידי פעם לפרק זמן של התרחקות.
עניין זה יכול להכעיס ולתסכל כל אשה שאינה מודעת לתהליך הנפשי העמוק שהאיש עובר, ובפרט כאשר דחף התרחקותו מתעורר לאחר מצות שלום הבית.
גברים חשים באופן פתאומי דחף להתרחק בלי שום סיבה נראית לעין. יצוין שאין זו החלטה או בחירה שלהם, זה פשוט תהליך נפשי מחייב ואין זה באשמתם, כי כך הם בנויים בטבעם.
כאשר הבעל מעוניין להיות שנית עם רעייתו לאחר שהוא התרוקן, הוא זקוק וחייב לפרק זמן להיכנס למערתו כדי להתמלאות, בטרם שיהיה מסוגל להתקרב שנית.
נשים שאינן מודעות לסוד יקר זה, נפגעות קשות  כי הן חשות מנוצלות שהשתמשו בהן לצורך פורקן, לכן מפרשות את התנתקותו שלא כהלכה, בעיקר שבטבען להתקרב כאשר הוא מחליט להתנתק.
גם לנשים יש צורך להתרחק, אולם מסיבות מוצדקות אחרות:
א. אשה מתרחקת כאשר היא מאוכזבת ואיבדה אימון בבן זוגה.
 ב.כאשר היא פגועה ממנו וחוששת להיפגע שנית.
 ג.במידה והתייאשה ומתכננת לסיים את הקשר ועוד.
כאשר האיש מתרחק ע"פ מסלול מחזוריתו ללא סיבה נראית לעין, האשה מפרשת את התרחקותו מאותן סיבות שבעצם היא מתרחקת ממנו, לכן אין זה פלא שהיא נפגעת עד עומק נשמתה,בפרט אם הוא מתנתק בשיא ללא הודעה מוקדמת.
מובן שגם האיש עשוי להתרחק ולהתנתק מאותן סיבות שהיא מתרחקת, אולם הוא גם בנוי להתנתק ללא שום סיבות של פגיעה, עלבון או חוסר אמון.
עניין התרחקותו עשויה להכעיס ולקומם כל אשה שאינה מודעת למחזוריות נפש האיש, בעיקר כאשר הוא מתנתק לפתע פתאום כשהוא בשיא אהבתו ודבקותו בבת זוגתו.
עומק העניין-
האיש בנוי בטבעו שאינו מסוגל להיות כבול במסגרת לזמן רב, לכן הוא מתנתק על מנת לממש לו את הצורך בחופש ועצמאות. חזרתו למצב הקודם תתממש רק לאחר שיתרחק עד קצה גבול יכולתו, ואזי יקפוץ חזרה לאותו מקום שמשם התרחק ללא שום הכנה והודעה מוקדמת.כי רק לאחר היפרדותו המלאה, יהיה מסוגל לחוש שוב את הצורך שלו באהבה וקרבה, וזה סוד יקר!!
בחזרתו הפתאומית, הוא יחוש חשק ורצון להתחבר לאשה ולהעניק לה את המיטב כפי שהיה לפני התנתקותו, וירגיש בצורך לתת ולקבל אהבה וחיבה באותה רמה ועוצמה.
לכן כאשר האיש מנתר בחזרה, הוא מצפה מהאשה שתמשיך את מערכת היחסים מאותה נקודת חיבור ואינטימיות שלפני התרחקותו.
מטבע הדברים זה עשוי להרגיז ולהכעיס אותה מאוד ולחשוב בטעות שבן זוגה אינו אוהבה, אלא מנצל אותה לצורך תאוותיו.
ישנן גם כאלו שמפרשות את בן זוגן בחוסר איזון ואף בהפרעת אישיות,[בעיקר אלו שסובלים ממניה פרהסיה], מאחר שהן בנויות בצורה שונה לחלוטין ואין להן מושג בנפש האיש.
זו גם הסיבה שדרוש זמן לאשה להתחבר ריגשית ולבנות אמון מחדש, כאשר מצידו אינו רואה שום צורך בתקופת התוועדות, התחברות ובנית אמון מחודש, כי מבחינתו הוא לא עשה דבר שלא כהלכה שמצריך בניית אמון.
כאשר האשה מודעת כהלכה במחזוריות הנפשית של האיש ותבין אותו כפי שמבינה את המחזוריות הפיזית שלה, ניתן לחסוך המון כעסים, פגיעות ומחלוקות וירבו השלום והאהבה.
יתרה מכך- במידה ואין לאיש אפשרות להתרחק מפאת שהאשה רודפת אחריו ומפעילה עליו לחץ מניפולטיבי [סחיטה רגשית], הוא יאבד את החשק, הערגה והשתוקקות להתקרב באותה עוצמה שנית. נשים שיתעקשו לשמור על רציפות האינטימיות וירדפו אחרי בן זוגן בשעה שמתרחק, הוא יעשה הכל כדי להימלט על נפשו וכאשר חזרתו תהיה מאולצת, יאבד את הריגוש לחוש את כמיהתו לבת זוגתו.
נעמיק יותר-
כידוע החיבור נקרא דעת כמובא בפרשת בראשית-"וידע האדם את חווה". כלומר האור שמשפיע האיש לאשה הוא ממוח הדעת דרך חוט השדרה. לאחר השפעתו הוא מתרוקן וחייב התנתקות על מנת להתחבר שנית. לכן חשוב שהאשה תבין שעניין התרחקותו אינה קשורה אליה כלל, אלא תהליך מצד חיוב המציאות בנפש האיש, ורק לאחר שיתבודד עם עצמו ויממש לו את העצמאות, יחזור שנית ביתר שאת להעניק לאשה את המיטב שראויה לו וודאי.
סיבה נוספת-
גברים בנויים להתבודד עם עצמם ללא סיבה מיוחדת, כדי

 להתחבר לעצמם ולחזק את דימויים וביטחונם העצמי. פעמים באמצעות לימוד יצירה, סתם קריאה או התעסקות בכל מיני מסיחי דעת מהשגרה היומית. יתכן גם סוג של בריחה מלחצים, נסיונות, קשיים,התמודדיות ועוד.לכן עצם בריחתם למערתם [שתיקתם], זה מהווה עבורם חוויה מענגת ומסב להם רוגע ואושר על עצם התבודדותם וניתוקם מכל ענייני הבית והעולם.
סיבה נוספת-
דרך האיש כשיש לו בעיות ושאלות שאינן פתורות,הוא חייב להתנתק כדי למצוא עצות ופתרונות כיצד להתמודד עימם. פעמים הוא עשוי להתעכב במערתו לאורך זמן,עד שימצא תשובות ומענה יצרתי ומעשי לבעיותיו.לאחר כל הסיבות שהצענו, בס"ד תוכל האשה בנקל להבינו ולהכילו בסבלנות ללא לחץ, כעס ומריבה.
לעומת זאת-
האיש צריך וחייב להבין שלוקח לאשה זמן בטרם תוכל להתחבר עימו שנית לאחר התנתקותו, מפני שהיא זקוקה לשיח כדי לבנות לה את האמון עד שתתחבר אליו ריגשית,מאחר שהיא שונה ממנו. תקופת מעבר זו יכולה להיות טובה ונעימה, אם האיש יסביר לה שסיבת התנתקותו לא קשורה אליה, אלא צורך במילוי אנרגיות כדי להעניק לה את המיטב.
כמובן האשה תאפשר לו לאחר חזרתו להתחבר אליה שנית בנעימות ללא כעס ואשמה.
במערכת מחזוריות הנשית, קיים תהליך שלוקח זמן של שבועיים בערך בין התרחקות להתקרבות ובדרך זו השפעתו על האיש והאשה. מה שמעניין שדווקא בזמן ההתרחקות מתעורר חשק ורצון להתחבר, יותר מאשר בזמני היתר ובעיקר האיש, וזה סוד-"מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם". לכן צריך זהירות רבה והמון תפילות לא להיכשל באיסורי  תורה  חלילה  ודי  למבינים.

מעשה-
בזוג שהיו נכשלים באופן קבוע בזמן התרחקותם ופסקו להם להתגרש,[הפרטים שונו מחמת צנעת הפרט]. כאשר הגיעו אליי, הצעתי להם לעשות הרחקות גדולות בזמני איסור לפני שמתגרשים. הודות לשם ית' זה הצליח וכיום יש להם חמשה ילדים מקסימים.
לעומת זאת מחזוריות נפש האיש מהיר ובאופן פתאומי, לכן קשה לאשה להבינו ולהכילו, בעיקר לאחר שסיפק לו את הצורך באינטימיות והוא חש באופן פתאומי רצון להתנתק.
מעשה-
בזוג שביום הכלולות למד החתן עם כלתו דף היומי במקום לספק לה את הצרכים הנפשיים. כאשר הגיע אליי החתן והסברתי לו את חומרת העניין ואת חוסר הדעת שהיה לו ביום החופה, הודות לשם ית' תוקן העניין.
לא פלא שהאשה מרגישה פגועה עד כלות נשמתה, נתפסת לבהלה, חשה נטושה ומנסה לרדוף אחריו כדי לשכנעו לחזור, ובדרך כלל רדיפה זו גורמת לו בדיוק את ההיפך. לכן אם האשה תשכיל לא להיכנס ללחץ ובהלה ותאפשר לו לספק את הצורך שלו בהתרחקות, הוא יחזור במהירות האפשרית לאותה נקודה שזינק ממנה וישתוקק שוב בצורך של התחברות.
השאלה הנשאלת- כיצד מתמודדים כאשר האשה זקוקה לקרבה והאיש מעוניין בבריחה?
נקדים-כאשר האיש חש צורך עז להתנתק, האשה מיד מרגישה, נתקפת בפחד ובהלה ומציפה אותו בשאלות. אולם מאחר והאיש אינו מודע לסיבת בריחתו, אזי אין לו תשובות מספקות בעבורה,לכן מעדיף לברוח מפאת הבושה והחוסר אונים שהוא שרוי כעת. היא גם עשויה לחשוב שפגעה בו וגרמה לו לאבד חשק בקשר מחייב ומדמיינת לעצמה שהוא מצפה ממנה שתחדש את הקשר ואם לאו, הוא לא ישוב אליה לעולם.
לכן היא מחליטה לרדוף אחריו וזה גורם לו לברוח למערה חשוכה יותר. מה שמסעיר אותה במיוחד, העובדה שהיא חשה חסרת אונים ויכולת להחזירו, מאחר שאין לה מושג מהו המשגה והטעות שעשתה שגרם לו לברוח.
היא אינה מודעת כלל שהתרחקותו חלק ממחזור האינטימיות הטבעית שלו, לכן מציקה לו בשאלות על פשר הדבר וכשאין לו תשובות מספקות, הוא שוב בורח ומסרב לשוחח בנידון עד ההתעוררות הבאה. ככל שהאשה תירגע, תרפה ותבין שריחוקו אינה קשורה אליה, כך הוא יזדרז לחדש את הקשר ולהעניק לה את המיטב שהיא ראויה לה וודאי. לפיכך-
כאשר את חשה שבן זוגך מעוניין להתרחק, הרפי ממנו ואפשרי לו לממש את התרחקותו בלי לרדוף אחריו וללא חקירות ושאלות מציקות, כי זה מה שבעצם גורם לו לנוס ולברוח יותר. בזמן הזה תתפני לעצמך ולעיסוקך ותשדרי לו שאת מסתדרת נפלא בלעדיו, כי זה מה שיזרז אותו לשוב ממערתו, ובפרט שבעיה אחת גדולה נפתרה לו, וזה לפייס את רעייתו בשובו מדרכו.
כמו כן-
חובת האיש ללמוד כיצד ובאיזה אופן לדאוג לצרכים הרגשיים והנפשיים של האשה, לפני שהוא מספק לו את היצרים הנפשיים שלו וכך בריחתו לא תהיה מאולצת, הן מצד עצמו והן מצד האשה.
מצד האיש הוא לא יחוש בצורך גדול של התרחקות, אלא הוא גם עשוי להרגיש בצורך של התקרבות. ומצד האשה אם הוא החליט בכל זאת להתרחק, היא תאפשר לו בקלות ובהבנה, מאחר שהשכיל לספק לה את צרכיה כראוי וזה סוד נפלא.
המון גברים טועים בנקודה חשובה ובסיסית זאת, שעומדת ברומו של עולם ולפני כל מצוה, ודוחה אפילו לימוד תורה וזיכוי הרבים, וזה- "סיפוק צורכי האשה", כי הם מדמיינים לעצמם שזה יוריד אותם מקדושתם, [בעיקר תלמידי חכמים].
החידוש הנפלא הוא- כאשר האיש דואג לספק את צורכי האשה כראוי, מעלתו וקדושתו עולה ומרקיעה שחקים כידוע מיודעי חן, וזה סוד יקר!!
בהיותי משמש כיועץ זוגי למעלה מ-35 שנה עם המון זוגות מכל החוגים, גילתי דבר מבהיל הרעיון והוא- שזוג שזכו לכבד זה את זו כראוי, זכו לברכה ופרנסה בשפע, ואפילו בזוגות שאינם שומרים תורה ומצוות.
לעומת זאת- טפלתי בזוגות חרדים שאינם מכבדים זה את זו כראוי, והדבר הראשון שנפגע להם זה הפרנסה, למרות ששומרים מצוה קלה כבחמורה.
כידוע בחז"ל- "ששכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה". כלומר חשבונות שמים הם לא קולקטיביים [כלליים], אלא על כל מצוה שאדם עשה יקבל שכרו ועל כל עבירה יקבל עונשו אם לא עשה תשובה כמובן. לכן מאחר ועיקר השפע והברכה תלוי באשה שהיא כנגד ספירת המלכות כידוע ליודעי חן, אזי כאשר בני הזוג מכבדים זה את זו כראוי ובעיקר במצוות "שלום הבית" שעליו עומד כל הבית, הם זוכים לשפע וברכה.
מכאן גם אזהרה חמורה לאשה,לא להעניש את בן זוגה במצוה יקרה זו,אלא ע"י דעת תורה מקצועית שבדקה ומכירה מקרוב את הנפשות הפועלות.


מהדורה שמינית
בשלום בית:

תקשורת: אחת הבעיות הקשות בתקשורת בין איש לאשה, שדווקא בזמנים טובים כאשר הם מרגישים מחוברים ואוהבים, לפתע הם מתרחקים או מרחיקים את בן הזוג מבחינה רגשית או שתגובתם מעידה על ניתוק, דחיה וחוסר קירוב ,כפי שציינו בעבר.
נציין מספר דוגמאות:
א.יום אחד חשים געגוע ותשוקה לבן הזוג ולמחרת רואין בו מטרד, או חשים תרעומת כלפיו.
 ב. יום אחד חשים אהבה,סבלנות וקבלה, ולמחרת נעשים תובענים ובלתי מרוצים.
ג. יום אחד חשים שבלי בן הזוג אין חיים ולמחרת מתלקח ויכוח ולפתע חושבים על גירושין.
 ד. בן הזוג משתדל לרצות אותנו ואנו חשים תרעומת כלפיו.
ה. בן הזוג משתדל להתקרב ולהתחבר והשני מתעלם.
ו. מצד אחד אנו חשים קירבה ופתאום מרגישים בנוכחותו דחיה וריחוק.
 ז. יום אחד חשים מאושרים עם בן זוגנו ולמחרת חוסר בטחון, סיפוק ושמחה ממנו.
 ח.אנו מרגישים מלאי בטחון שבן זוגנו אוהב אותנו, ולפתע פתאום חשים מיואשים וחסרי אהבה.
 ט. מצד אחד אנו מעניקים אהבה בנדיבות ולפתע אנו מתחילים להתרחק ונעשים כעוסים וביקורתיים כלפיו.
 י. מתעורר בנו חשק להתחבר לבן זוגנו וברגע שהוא מקבל אותנו המשיכה פגה והלכה לה כאילו לא היתה.
 יא. יש לנו דעה טובה על עצמנו ושבעי רצון ממעשינו ולפתע חשים נטושים וחסרי ערך.
יב. יום אחד מצפים לבן זוגנו בקוצר רוח וכשנפגשים חשים תחושת דכאון, אכזבה ודחייה.
 יג. מצד אחד אנו מרוצים מבן זוגנו ולפתע מתפרץ וויקוח, רואים בו רק רוע ומטרד.
 יד. אנו מרגישים טוב ובטוחים עימו ולפתע אחד מבני המשפחה דיבר בגנותו, פתאום התערער בטחוננו ושכחנו מכל הטוב שהטיב לנו.
 טו. בשיא של הקירוב לפתע אנו חשים ריחוק ודחיה.
 טז. לאחר השיא של הקירוב, מתעורר בנו רצון להתרחק ולחוש מוגנים,ועוד רשימה בלי סוף..
זוגות שואלים אותי-כיצד יתכן שלפני הנישואין היינו מאוהבים בטירוף, וזמן קצר לאחר מכן נהפכנו למרוחקים ועוינים.
נקדים- תופעה זו של שניים אוהבים עד טירוף ולמחרת מרוחקים, זו היא מציאות טבעית לחלוטין ונפוצה, ואין להיבהל ממנה. אמנם שינויי מצבי הרוח הפתאומיים מתעים ומבלבלים, אולם הם טבעיים ביותר ואין צריך להילחץ.
מי שאינו מודע לסוד זה ומדוע הוא מתרחש, עשוי לחשוב שבן זוגו חולה נפש, או להגיע למסקנה לא נכונה שאין כאן אהבה, חיבור והתאמה, אולם למרבה המזל קיים הסבר.
עומק העניין:קיים בנו טראומות, משקעים, פגיעות וחסכים מהעבר, בילדות ובבגרות. אותם רגשות שליליים והבלתי מטופלים עולים וצפים דווקא בעתות אהבה וזמנים טובים על מנת להירפא מאותם כאבים. זיכרונות כואבים מהעבר של דחיות,פגיעות וכ'ו,צפים ועולים על פני השטח, בשעה שאנו עומדים בפני הצורך לתת אמון, תמיכה ואהבה לבן זוגנו.
כמו כן תופעה זו עשויה להתעורר בנו בזמנים שאנו זוכים לקבל תמיכה והערכה טובה. טראומות אלו הם לאו דווקא שעברנו בעצמנו, אלא יתכן שחווינו אותם בילדות, בחברה ובעיקר בבית בתוך מערכת היחסים של ההורים וכעת הם צפים לנו.
יצוין- שאותם חוויות ורגשות שליליים שלא טופלו בעבר מקבלים את האומץ להשתחרר בעיקר בעיתים טובים, כי בזמנים הללו אנו חשים בטוחים עם בן זוגנו ומצפים ממנו לתמיכה מעבר לרגיל, וכעת הם זועקים וכמהים להשתחרר על מנת להירפא מהכאב.
כמו כן בתקופות שאנו אוהבים ומחוברים לעצמנו במידה טובה, או שאחרים אוהבים אותנו מעבר לרגיל, נוטים רגשות מודחקים לעלות ולהעיב על יכולתנו לאהוב או לקבל אהבה.
למעשה זו הסיבה שאנו עלולים לפתע פתאום להיעשות- רגזנים, הגנתיים, ביקורתיים, תובענים ומלאי תרעומת כלפי אחרים ובעיקר כלפי בן זוגנו ללא סיבה נראית לעין.
יוצא מכאן- שמצד אחד האהבה מעניקה לנו בטחון והרגשה טובה ומצד אחר היא מפשירה לנו רגשות וכאבים מודחקים,שמנסים להתערב ולשבש לנו את האיזון הפנימי ואת מערכת היחסים. כולנו סובלים מרגשות בלתי מטופלים ואלו פצעי העבר הרדומים שמתעוררים בזמנים טובים כשאנו מרגישים מאוהבים או אוהבים, או כשחשים בטוחים, לכן אנו לא חוששים להרגיש את אותם רגשות פגועים, וזו הסיבה שהן צפים במטרה לרפא את הכאב  הכרוך בהן ולאחר מכן להישלח החוצה.
במידה והצלחנו להתמודד עם אותם משקעים בצורה הנכונה, הרגשתינו תשתפר באופן מידי ויכולתנו היצירתית תשוב לאהוב ולהעניק מחדש ביתר שאת. אולם במידה ואנו לא מצליחים להתמודד ומחליטים להאשים ולהטיח את האשמה על בן זוגנו, יתכן מאוד מפאת שנוח לנו להרגיש אומללים ומסכנים כדי שירחמו עלינו ולא יבקשו שנתאמץ ונעשה שינוי כל שהוא, וזהו גדר של-"רחמים עצמיים".
תופעה זו היא מצויה מאוד בקרב נשים וילדים כדי לקבל צומי והערכה מרובה בלי שנתאמץ.
אולם אם לא נתאמץ לטפל בפסולת רגשית זו, התוצאה תהיה שנהיה לנסערים יותר, כעוסים וממורמרים, ונשוב נדכא את אותם משקעים עד לתקרית או לחיבור הבא.
יצוין- רגשות שהודחקו אינם מכריזים לפני בואם.אם למשל מתעוררים רגשות הכרוכים בפחד של נטישה ודחייה,תחושו לפתע נטושים ודחויים ע"י בן זוגכם. הכאב מן העבר מושלך ישירות על מערכת היחסים שלנו בהווה ובעניינים שלא צריך לעשות מזה ענין גדול,הרגש יכאיב  לנו בצורה ניכרת וכתוצאה מכך מריבה גדולה שאין לה סיבה מוצדקת שנראית לעין.
יתרה מכך-כאשר רגשות בלתי מטופלים מן העבר מתעוררים, אנו נעשים רגישים ביותר לפגיעות מבן הזוג וממעשי, כאשר למעשה סערת נפשנו נובעת תשעים אחוז מהעבר ועשר אחוז מההווה. הקושי הרב שנדמה לנו בטעות שסערת נפשנו נגרמה בגלל המצב בהווה. לסיכום:
א. במשך שנים אנו מדכאים רגשות ומשקעים וכשיום אחד אנו מתאהבים, האהבה יוצרת בתוכנו תחושת בטחון שאפשר להיפתח ולהיות מודעים לרגשותינו.
 ב. האהבה מגלה לנו את העדינות הנפש והרגישות שבתוכנו, לכן אנו חשים את הצער והכאב הפנימי.
 ג. מחוסר דעת וכלים נכונים, אנו משליכים את כאבנו על הצד השני ומרגישים זמנית טוב עם עצמנו עד התעוררות פסולת הרגשית.
רגשות מהעבר גואים ומתפרצים לפתע פתאום לא רק כשאנו מתאהבים וטוב לנו, אלא גם בתקופות של גיל מעבר או כאשר אנו עוברים שינויים מהותיים בחיים.
כגון-מעבר דירה, החלפת עבודה, קידום משמעותי בעבודה או בחיים, קבלת העצמה לא נכונה [בפרט האשה], התערבות רגשית מצד ההורים ובני המשפחה בזוגיות, התמודדות חדשה בחינוך, בבית ובחיים, וכן בתקופות קשות. בזמנים הללו עלולות לפרוץ מריבות חריפות בין בני הזוג שאין להם הסבר מוצדק.
עומק הענין: באותן תקופות מתעורר בנו פחד עמוק שמערער את ביטחוננו וגורם להעלאת רגשות כאובים שדחקנו עמוק בתוך הנפש וכעת הן מעוניינים לצאת ולהשתחרר מאותו כאב. אולם במידה והם לא קיבלו הבנה מבן הזוג או את הטיפול הראוי, הם שוב נדחקים בתוכנו וצפים שנית בעתות של עליה, כאשר אנו מלאי בטחון או בתקופת ירידה כאשר אנו נתקפים בפחד וחרדה.
יצוין- פעמים אנו מסוגלים לקבל ביקורת מבן הזוג ולהיפגע מעט, ופעמים אנו מגיבים בצורה חריפה על דברים קטנים ופעוטים. התשובה היא- באותו יום רגשות פגועים מהעבר התעוררו ומתכוננים לפרוץ ולהשתחרר, בנוסף לכך אם עברנו יום קשה בחוץ, לכן אנו נפגעים ביתר קלות מן הביקורת ותגובתנו תהיה ע"פ מצב הרוח של אותו היום. ביקורת עשויה להכאיב לנו במיוחד, בעיקר אם בילדותינו היינו נתונים מביקורת חריפה מצד החברה, בני המשפחה  או ההורים.
כמו כן אם חווינו מערכת יחסים לא נעימה בין ההורים.
ביקורת של בן הזוג מכאיבה במיוחד ואפילו הכי מוצדקת, מפני המעורבות הרגשית של בני הזוג.
ככל שאנו אוהבים יותר אנו נעשים לרגישים יותר כלפי בן הזוג, והפגיעה מתניעה ומעוררת את הכאב של העבר ומושלך ישירות על  ההווה. בילדות לא היה לנו כלים להבין שאנו חפים מפשע והפגיעות שחטפנו לא באשמתנו, לכן נהפכנו לרגישים לכל ביקורת ודחייה באופן משמעותי.
כאשר מתעוררים בנו רגשות העבר, אנו מרגישים את הביקורת של בן זוגנו ברמה המכאיבה ביותר, לכן אנו מגיבים במגננה ובמריבה, כאשר עיקר הפגיעה היא למעשה שייכת לעבר ויוצאת כעת בזעם על הכתובת הלא נכונה.
במצבים הללו רק מודעות עצמית חזקה שעיקר הכאב הוא שלנו, יכול להציל את המצב, כי קיום שיחות בוגרות בעתות  מעין אלו,הן קשות במיוחד וכל תגובה אנו מפרשים בצורה הפוכה.
בתחילת ההכרות אנו נסגרים בתוך עצמנו ומדכאים את רגשות העבר, בציפייה שאם יום אחד הם יתעוררו, נקבל הבנה ותמיכה טובה מבן זוגנו. לכן זמן קצר לאחר הנישואין אנו נעשים בטוחים ופתוחים לאותם רגשות, וכאשר הם מתעוררים ולא התמלאה הציפייה, אנו מגיבים בצורה שונה ממה שהגבנו בעבר.
מכאן תשובה לאלו ששואלים-כיצד יתכן שלפני הנישואין היו מאוהבים ואחרי הנישואין כשני שונאים. למעשה רגשות אלו היו מוסתרים ורק לאחר שאנו מרגישים בטוחים, אותם רגשות כאובים צפים, אולם חבל שאנו משליכים את הכאב על בן זוגנו.
כאשר רגשות העבר של האיש צפים, בדרך כלל הוא פונה למערתו להיות לבד עם עצמו.באותה עת הוא רגיש יתר על המידה,לכן הוא זקוק לזמן לפתור את בעיותיו עם עצמו, ורק לאחר מכן יוכל להתקרב ולהתחבר עם בת זוגו.
רגשות האשה מתעוררים בדרך כלל כאשר הערכתה העצמית קורסת,לכן היא שוקעת בתוך באר רגשותיה. בעת ההיא,היא זקוקה להבנה ותמיכה יתר על המידה.
לכן כאשר תגובתכם היא מעבר לרגיל, זה סימן שרגשות העבר צפים, ובטרם שתתעמתו עם בן זוגכם, קחו פסק זמן והעלו על הכתב את רגשותיכם. במידה ותצליחו להעלות רגשות מהעבר, תעלו אותם על הכתב ותהפכו אותו למכתב אהבה להוריכם או לאותם אנשים שנפגעתם מהם,[בעבר פירטנו את נוסח הכתיבה].
הכתיבה תסייע לכם להתרכז בעיקר וכך תהיו מסוגלים להגיב לבן זוגכם ביתר אימון, הבנה וסלחנות.
כמו כן הבנת עיקרון התשעים אחוז של העבר בייחס להווה, עשויה להיות לנו לעזר רב בזמנים שבן זוגנו מגיב בכעס ורגישות יתר.
כי ידיעה זו תסייע לנו להיות מבינים, סבלנים וסלחנים מעבר לרגיל.
יתכן שבתחילת הכתיבה לא יעלו זיכרונות העבר, אבל אגב שנתחיל להיפתח ונרד אט אט לנבכי רגשותינו, נבין שאנו נסערים וכעוסים מרגשות העבר וכעת הם גואים החוצה במטרה להירפא.
יצוין-שענין הכתיבה היא חובה כדי לשחרר ולהוציא רגשות מודחקים ולא להשאירם בבטן, אחרת רגשות אלו עלולים לשבש לנו את מערכת הנפשית והבריאותית.
אולם קיימת דרך אחרת ומוצלחת יותר לשחרר רגשות מושהים, ע"י שיחה ושיתוף בן הזוג במה שאנו חווים וכמובן בזמנים רגועים ובאופן הנכון.
אולם אם מכל סיבה אין אפשרות, חייבים לפנות ליעוץ מקצועי,
אחרת זו פצצת  זמן, שבת שלום ומבורך.


מהדורה תשיעית
בשלום בית:

כותב הרב דסלר זצק"ל [במכתב מאליהו חלק ב']שדורנו סובל מחיצוניות מופרזת, לכן הוא נקרא דור מאוד חיצון. על כן ישנה תופעה מאוד נפוצה בעיקר בקרב גברים שנקראת- "אהבה עצמית"-"אנוכיות מופרזת". בשפה המקצועית היא נקראת-"נרקיסיסט". תכונה זו מאוד קשה בנפש האדם מפני שמי שסובל מבעיה זו:
א. הוא לעולם לא יודה ב. כל בעיה או מצוקה שהאשה תציג לו, הוא יהפוך אותה עליה ויצדיק את עצמו ג. כל בעל מקצוע שיזהה הפרעה זו אצלו על מנת לעזור לו, הוא יסמן אותו ויכניס אותו לרשימתו השחורה ויפסול אותו על הסף ד. הוא לא מסוגל לבקש סליחה ה. לא מסוגל להודות ולקחת אחריות, וגם כשהוא מנסה להיות נחמד ולקחת סוג של אחריות חלקית, זה רק במקרים שהבית עולה על שירטון ומיד לאחר מכן מפעיל מניפולציה רגשית על האשה ויאשים אותה שהתנהגותו מפאת שהיא הביאה אותו למצב הזה ו. כלפי חוץ מראה שהכל מושלם אצלו, אבל בפנימיות הוא מאוד סובל ז. הוא עלול גם לסבול מבכיינות יתר- "רחמים עצמיים" כדי שירחמו עליו ח. מבחינתו הוא הכי חכם וצודק בעולם וכולם טועים רק לא הגיעו לסוף דעתו ועוד..
אנשים הללו בדרך כלל בתחילת הקשר מרעיפים- חום, אהבה, הערצה ופירגונים יתר על המידה, ומיד לאחר הנישואים כאשר מסיגים את המטרה, פרצופם האמיתי מתגלה.
הטיפול בתופעה זו: א. לאבחן את רמת "האנוכיות" ב. להביא את המטופל להכרה ולמודעות עצמית בבעיה זו ג. לבדוק את הכנות והנכונות של המטופל להבריא את נפשו מתכונות רעות אלו.
מודה ומתוודה שהטיפול בבעיה זו היא לא פשוטה ודי מורכבת, אולם עם רצון חזק, אמונה והתמדה ניתן בס"ד לזכות.
בעבר טיפלתי בזוג ולאחר שיחת אבחון עם הבעל גילתי שהוא סובל מבעיה זו. שאלה אותי האשה מה עושים כי הוא לא מוכן ללכת לשום טיפול. פסקתי לה גירושין לאלתר. האשה התחננה על נפשה שאטפל בו בכל מחיר ובלבד שלא להתגרש. אמרתי לה מאחר שהוא פסל אותי ולא מוכן להודות בבעייתו אזי חבל על הטיפולים.
הצעתי לה שתנסה להיעזר בעוד בעלי מקצוע, אולם את כולם הוא פסל. לאחר מספר שנים של התעקשות האשה לטפל בו וזה לא צלח, היא מתקשרת ומספרת לי שחבל שהיא לא שמעה לי בתחילה כי היא בזבזה מחייה חמש שנים בעינויים וייסורים קשים מאוד.
יום אחד הוא מתקשר אליי ומתחנן על נפשו לקבל טיפול ומוכן לעשות הכל למען הצלת ביתו, אולם היא התייאשה ולא מוכנה לשמוע ומעוניינת בכל מחיר להתגרש וכך היה.
ציינו בעבר שאחת הבעיות הקשות בתקשורת בין בני הזוג, שדווקא בזמנים טובים כאשר הם מרגישים מחוברים ואוהבים, לפתע הם מתרחקים או מרחיקים את בן הזוג מבחינה רגשית או שתגובתם מעידה על ניתוק, דחיה וסלידה. נציין מספר דוגמאות:
א. יום אחד חשים געגוע ותשוקה לבן הזוג ולמחרת רואין בו מטרד, או חשים תרעומת כלפיו ב. יום אחד חשים אהבה וסבלנות כלפיו ולמחרת נעשים תובענים ובלתי מרוצים ג. יום אחד חשים שבלי בן הזוג אין חיים ולמחרת מתלקח ויכוח ולפתע חושבים על גירושין ד. בן הזוג משתדל לרצות אותנו ואנו חשים תרעומת כלפיו ה. בן הזוג משתדל להתקרב ולהתחבר ובן זוגו מתעלם ו. מצד אחד אנו חשים קירבה ופתאום מרגישים בנוכחותו דחיה וריחוק ז. יום אחד חשים מאושרים עם בן זוגנו ולמחרת חוסר בטחון וסיפוק ממנו ח.אנו מרגישים מלאי בטחון שבן זוגנו אוהב אותנו ולפתע חשים מיואשים וחסרי בטחון ט. יום אחד מעניקים אהבה בנדיבות ולפתע אנו מתחילים להתרחק ונהפכים לביקורתיים י. יום אחד מתעורר בנו חשק להתחבר לבן זוגנו וברגע שהוא מקבל אותנו המשיכה פגה והלכה כאילו לא היתה יא. יש לנו דעה טובה על עצמנו ושבעי רצון ממעשינו ולפתע חשים נטושים וחסרי ערך יב. יום אחד מצפים לבן זוגנו בקוצר רוח וכשנפגשים חשים תחושת דכאון, אכזבה ודחייה יג. מצד אחד אנו מרוצים מבן זוגנו ולפתע מתפרץ וויקוח, רואים בו רק מטרד יד.אנו מרגישים טוב ובטוחים עימו עד שאחד מבני המשפחה דיבר בגנותו ושכחנו מכל הטוב טו. בשיא הקירוב לפתע אנו חשים ריחוק ודחיה טז. לאחר השיא של הקירוב מתעורר בנו רצון להתרחק ולחוש מוגנים ועוד דוגמאות..
זוגות שואלים אותי כיצד יתכן שלפני הנישואין היינו מאוהבים בטירוף וזמן קצר לאחר מכן נהפכנו למרוחקים ואפילו לעוינים.תופעה זו של שניים אוהבים עד טירוף ולמחרת מרוחקים, זו היא מציאות טבעית לחלוטין ונפוצה ואין להיבהל ממנה. אמנם שינויי מצבי הרוח הפתאומיים מתעים ומבלבלים, אולם הם טבעיים ביותר ואין צריך להילחץ. מי שאינו מודע לסוד זה ומדוע הוא מתרחש, עשוי לחשוב שבן זוגו חולה נפש, או להגיע למסקנה לא נכונה שאין כאן אהבה, חיבור והתאמה, אולם למרבה המזל קיים הסבר.
עומק העניין: קיים בנו טראומות,פגיעות וחסכים מהעבר מהבית ומהחברה, ואותם רגשות שליליים ובלתי מטופלים עולים וצפים דווקא בזמנים שאנו חשים בטוחים עם בן זוגנו, על מנת לשחרר אותם ולהירפא מהם. זיכרונות כואבים מהעבר של דחיות, פגיעות וכ'ו, צפים ועולים על פני השטח בשעה שאנו עומדים בפני הצורך לקבל או לתת אמון, תמיכה ואהבה לבן זוגנו. טראומות אלו הם לאו דווקא שעברנו בעצמנו, אלא יתכן שחווינו אותם בילדות, בחברה ובעיקר בבית בתוך מערכת היחסים בין ההורים וכעת הם צפים.
בזמנים הללו אנו חשים בטוחים עם בן זוגנו ומצפים ממנו לתמיכה מעבר לרגיל, לכן עולים אותם רגשות ללא שליטה כדי להשתחרר ולהירפא מהם. זו הסיבה למעשה שאנו עלולים לפתע פתאום להיות-הגנתיים, ביקורתיים, תובענים ומלאי תרעומת כלפי אחרים ובעיקר כלפי בן זוגנו. מצד אחד האהבה מעניקה לנו בטחון ומצד אחר היא מפשירה לנו רגשות מודחקים שמנסים לשבש לנו את מערכת היחסים. כולנו סובלים מרגשות בלתי מטופלים ואלו פצעי העבר הרדומים שמתעוררים בזמנים טובים כשחשים בטוחים, ואנו מעוניינים לשחרר ולהשתחרר מהם.
במידה ונצליח לשחרר משקעים אלו בצורה נכונה ונקבל אוזן קשבת, ההרגשה תשתפר והיכולת היצירתית תשוב לנו כדי לאהוב ולהעניק מחדש ביתר שאת. אולם במידה ואנו לא מצליחים להתמודד באופן הנכון ומחליטים להאשים את בן זוגנו, יתכן שלזמן קצר נרגיש טוב, אולם אנו שוב נתקעים עם אותה פסלות רגשית שחונקת אותנו עד התקרית הבאה. יתכן גם שנוח לנו להרגיש אומללים ומסכנים כדי שירחמו עלינו ולא נתאמץ לעשות שינוים וזהו גדר של-"רחמים עצמיים". תופעה זו היא מצויה בקרב נשים כדי לקבל צומי והערכה מרובה בלי מאמץ מיוחד.
רגשות שהודחקו אינם מכריזים לפני בואם.אם למשל מתעוררים רגשות הכרוכים בפחד של נטישה,נחוש לפתע נטושים ודחויים ע"י בן הזוג. הכאב מן העבר מושלך ישירות על ההווה ובעניינים שלא צריך לעשות ענין גדול, יעורר למריבה גדולה שאין סיבה מוצדקת שנראית לעין, כאשר למעשה סערת נפשנו נובעת תשעים אחוז מהעבר ועשר אחוז מההווה.אולם הקושי הרב שנדמה לנו בטעות שסערת נפשנו נגרמה בגלל המצב בהווה. יוצא שבמשך שנים אנו מדכאים רגשות ומשקעים ויום אחד אנו מתאהבים, האהבה יוצרת לנו בטחון להיפתח ולהיות מודעים לרגשותינו ומחוסר דעת וכלים נכונים, אנו משליכים את כאבנו על הצד השני עד התעוררות הפסולת הרגשית שנית.
רגשות מהעבר גואים ומתפרצים לפתע פתאום לא רק כשאנו מתאהבים וטוב לנו, אלא גם בתקופות של גיל מעבר או כאשר אנו עוברים שינויים מהותיים בחיים. כגון-מעבר דירה, החלפת עבודה, קידום משמעותי בעבודה או בחיים, קבלת העצמה לא נכונה [בפרט לאשה], התערבות רגשית מצד,הילדים,ההורים,בני המשפחה,התמודדות חדשה בחינוך, בפרנסה וכן בתקופות קשות. בזמנים הללו עלולות לפרוץ מריבות חריפות בין בני הזוג שאין להם הסבר מוצדק.
עומק הענין: באותן תקופות מתעורר בנו פחד עמוק שמערער את ביטחוננו וגורם להעלאת רגשות כאובים שדחקנו עמוק בתוך הנפש וכעת הן מעוניינים לצאת ולהשתחרר מאותו כאב. אולם במידה והם לא קיבלו הבנה מבן הזוג או את הטיפול הראוי, הם שוב נדחקים בתוכנו וצפים שנית בעתות של עליה, כאשר אנו מלאי בטחון או בתקופת ירידה כאשר אנו נתקפים בפחד וחרדה. יצוין שפעמים אנו מסוגלים לקבל ביקורת מבן הזוג ולהיפגע מעט, ופעמים אנו מגיבים בצורה חריפה על דברים קטנים ופעוטים. התשובה היא- באותו יום רגשות פגועים מהעבר התעוררו ומתכוננים לפרוץ ולהשתחרר, בנוסף לכך אם עברנו יום קשה בחוץ, לכן אנו נפגעים ביתר קלות מן הביקורת ותגובתנו תהיה ע"פ מצב הרוח של אותו היום.
ביקורת עשויה להכאיב לנו במיוחד, בעיקר אם בילדות היינו נתונים מביקורת חריפה מצד החברה, בני המשפחה  או ההורים, כמו כן אם חווינו מערכת יחסים לא נעימה בין ההורים. ביקורת של בן הזוג מכאיבה במיוחד ואפילו הכי מוצדקת, מפני המעורבות הרגשית של בני הזוג. ככל שאנו אוהבים יותר אנו נעשים לרגישים יותר כלפי בן הזוג והפגיעה מתניעה ומעוררת את הכאב של העבר ומשליכה ישירות על  ההווה. בילדות לא היה לנו כלים להבין שאנו חפים מפשע והפגיעות שחטפנו לא באשמתנו, לכן נהפכנו לרגישים לכל ביקורת ודחייה באופן משמעותי.
כאשר מתעוררים בנו רגשות העבר, אנו מרגישים את הביקורת של בן זוגנו ברמה המכאיבה ביותר, לכן אנו מגיבים במגננה ובמריבה, כאשר עיקר הפגיעה היא למעשה שייכת לעבר ויוצאת כעת בזעם על הכתובת הלא נכונה. במצבים הללו רק מודעות עצמית חזקה שעיקר הכאב הוא שלנו, יכול להציל את המצב, כי קיום שיחות בוגרות בעתות  מעין אלו, הן קשות במיוחד וכל מילה אנו מפרשים בצורה הפוכה. בתחילת ההכרות אנו נסגרים בתוך עצמנו ומדכאים את רגשות העבר, בציפייה שיום אחד הם יתעוררו ונקבל הבנה ותמיכה טובה מבן זוגנו.לכן זמן קצר לאחר הנישואין אנו נעשים בטוחים ופתוחים לאותם רגשות וכאשר הם צפים אנו מגיבים בצורה שונה ממה שהגבנו בתחילת הקשר.
מכאן תשובה לאלו ששואלים-כיצד יתכן שלפני הנישואין היו מאוהבים ואחרי הנישואין כשני שונאים. למעשה רגשות אלו היו מודחקים ורק לאחר שאנו מרגישים בטוחים, אותם רגשות כאובים צפים, אולם חבל שאנו משליכים את הכאב על בן זוגנו ללא שליטה.
כאשר רגשות העבר של האיש צפים, בדרך כלל הוא פונה למערתו להיות לבד עם עצמו.באותה עת הוא רגיש יתר על המידה, לכן הוא זקוק לזמן להיות עם עצמו ללא הפרעות חיצוניות ורק לאחר שיקבל שחרור יוכל להתקרב ולהתחבר עם בת זוגו. רגשות האשה מתעוררים בדרך כלל כאשר הערכתה העצמית קורסת,לכן היא שוקעת בבאר רגשותיה וזקוקה כעת להבנה, ותמיכת יתר וחובת הבעל להעניק ללא עצות, שבת שלום ומבורך.