כהמשך-

חלק ד', כיצד ניתן להניע את בן/ת הזוג לפעול:

בדיוק על אותו משקל שנשים פוחדות לקבל, כך פוחדים הגברים לתת.
הרחבת האני של גבר זה סוג של יציאה מעצמו.
כלומר-
גבר שיוצא מהאנוכיות שבו כדי להשפיע לאחרים, עבורו זה מפחיד, מכיוון  שיש אפשרות שיכשל ויצטרך לתקן את שגיאותיו וע"י כך הוא לא יהיה מוערך ומקובל כבתחילה.

מחשבה על תוצאות כישלון מכאיבות לו במיוחד.
בעיקר-
כאשר מחזיק עמוק בתת הכרתו אמונה שקרית שהוא אינו מוצלח דיו.
בפרט אם אמונה זו התחזקה והתעצמה בילדותו כל אימת שהיה סבור שמצפים ממנו ליותר ממה שהוא מסוגל, או כאשר קיבל עידוד רק כאשר זכה להישגים וציונים גבוהים.
לפיכך-
כאשר הישגיו ומאמציו לא זכו להערכה ראויה ומספקת כפי שציפה, החלה להתפתח עמוק בתת מודעו אמונה שאין הוא טוב ומוצלח דיו.
ככל  שפחד זה מתחזק ומתעצם בו, מתחזקת בתוכו אמונה שקרית שהוא אינו מוצלח דיו, והסיכויים לכישלונות הולכים וגדלים כאמור לעלון הקודם.
התוצאה-
הוא נכנס בתוך עצמו, אינו מעונין לתת ולהשפיע בעיקר לאנשים הקרובים לו ביותר, מהפחד שמא יכשל ולא יצליח די הצורך, לכן הוא אפילו אינו מנסה.
יוצא מכאן-
כאשר גבר חסר אימון וביטחון עצמי, הוא עלול לפצות את עצמו ע"י דאגה לו בלבד ולא לשום אדם אחר, בעיקר לאלו הקרובים אליו ביותר שהוא מעונין ורוצה לתת להם יותר מכל.
ועוד-
תגובתו נהפכת להגנתית ואוטומטית לומר-
"לא אכפת לי", "לא מעניין אותי", "אני עסוק", "טרוד", "תסתדרו בלעדי וכ'ו".
כל מיני תירוצי כזב כדי לא לטול סיכונים מיותרים לכישלון. אומנם-
רק לאחר שגברים משקיעים בעצמם,  בכישוריהם ונעשים אנשים מוצלחים ורבי עוצמה, הם מקבלים את האומץ לתת ולהשפיע.
כי הצלחתם מחזקת את ביטחונם העצמי ומוכיחה לאחרים ובפרט להם, שאכן הם מוצלחים ומוכשרים די הצורך.
אולם-
כל זמן שהם  חסרי הצלחה, פחדם עדין קיים ומפעפע עמוק בתוכם.
הם חייבים לעבור סוג של תהליך שנקרא-
הוכחה עצמית
וע"י כך רוכשים בטחון והערכה עצמית.
אומנם-
במבט לאחור נוכחו לדעת שכל מעידה וכישלון הוא הכרחי להצלחתם הסופית.
בעיקר-
שמכל טעות וכישלון למדו איך לפתור את בעיותיהם בכוחות עצמם, וזה הכרחי להגעת יעדם והצלחתם הסופית בתהליך חשוב זה של-הוכחה עצמית.
כמו כן-
בתהליך חשוב זה, הם נוכחו לדעת שמאז ומתמיד היו מוצלחים דיים, רק הפחד הדמיוני שקיים בתוכם הסתיר זאת ולא השכילו לראות רק לאחר מעידות עליות ומורדות כאמור.

לפיכך-
הצעד הראשון שגבר צריך לעשות בניסיון זה, ללמוד ולהבין שזה-
"בסדר לעשות טעויות", וזה "בסדר להיכשל"
ואין בזה בושה וחסרון,

ושאין הוא חייב לדעת את כל הפתרונות לכל הבעיות.

מעשה-
בבחור שהיה מעוקב שידוך זמן רב ובכל שידוך שניסה מצא תירוץ כדי להתחמק מקשר מחייב.
באחד השידוכים אמרה לו המשודכת שהיא מעוניינת בו גם אם יהיה אדם עני מרוד ולא מוצלח דיו,
למחרת הוא הציע לה נישואין. מתברר שהעיקוב היה מצדו, כי היה זקוק לאישור ולהסכמה כדי לדעת שהוא טוב דיו בעבורה, ורק לאחר מכן היה מסוגל להרגיש עד כמה חשוב לו הקשר שלהם. מכאן-
החשיבות הרבה לגברים לקבל מנשותיהם עידוד וחיזוק על כך שהם שווים כמו שהם בלי שידרשו לעשות שינוי כלשהו, ודווקא מנקודה עמוקה זו הם מסוגלים לעשות שינוי כדי להוכיח לבת זוגם שהם אכן טובים ומוצלחים דיים.
יתרה מכך-
קיים קושי רב לכל הגברים לתת אוזן קשבת לנשיהן.
סוד הדבר-
בדיוק כפי שנשים רגישות יתר על המידה כשהן חשות דחויות ואינן נאהבות, עקב כך שהן אינן מקבלות את היחס ותשומת הלב שהן זקוקות, כך על אותו משקל הגברים מגלים רגישות יתר לתחושת כישלון עקב שמיעת בעיותיהן והוצאת רגשותיהן השליליים של נשיהן.
כי הם מייחסים את סיבת כישלונן ישירות אליהם, לכן זו הסיבה שקשה לגברים במיוחד להקשיב לנשיהן.

עומק העניין-
מטבעו של כל גבר להרגיש הגיבור והמוכשר של האשה.

לכן כאשר היא מאוכזבת או משדרת לו שהיא אומללה וכל שכן אם אומרת לו בגלוי, הוא חש מיד שהוא כשלון ולא מוצלח.
כי אומללותה למעשה מאשרת את פחדו העמוק שהוא אינו מוצלח דיו, אינו מספקה ואין ביכולתו לרצותה
וזה סוד יקר!!.
לפיכך-
הגברים מאוד פגיעים, למרות שהם לא מראים זאת היפך הנשים.
לכן גברים זקוקים לתמיכה ואהבה מנשיהן ,כי זה מסייע להם להיווכח שהם מוצלחים דיים כמו שהם ומסוגלים לרצות ולהשביע את רצונותיהן.
דווקא בנקודה חשובה זו,
 הם יעשו הכל כדי להוכיח שהם אכן מוצלחים וראויים לאימון.
יתרה מכך-
גבר ששפר עליו גורלו וזכה לאשה תומכת ואוהבת בכל המובנים ,בעיקר כאשר נכשל, הוא זוכה לתחושת בטחון שאכן הוא יכול ומסוגל לרצות את בת זוגו.
התוצאה-
אין הגבר נבהל ממחויבות מפני שהוא מאמין בעצמו עקב עידוד ותמיכת רעייתו.
כמו כן-
הוא יודע שגם כאשר קצרה ידו מלהעניק או שנכשל בלרצות, הוא עדיין מוכשר וראוי להערכה ואהבה מבת זוגו, על עצם השתדלותו ומאמציו.
כי את עיקר ההערכה מקבל על השתדלותו ולא על הצלחותיו. לכן אין הוא נכנס לרדיפה עצמית, ייאוש וכ'ו, מפני שהוא לא בוש על כך שהוא לא מוצלח דיו. בעיקר שערכו אינו יורד על כך שנכשל, כי את העידוד וההערכה הוא מקבל על השתדלותו ומאמציו ולא התוצאות כאמור. לפיכך-
הוא נעשה מסוגל להתנצל על טעויותיו וכישלונותיו, מכיוון שהוא יודע  שיקבל תגובה של סלחנות,הבנה, הערכה ואהבה,על עצם השתדלותו בלבד,
וזה סוד יקר!!

עניין זה הוא קשור גם לנשים,אולם הדגשנו נקודה חשובה זו לגברים,כי הם רגישים במיוחד ביחס לכישלון וחוסר הצלחה!!

שלום בית
מהדורה שלישית:

                                  תקשורת חלק א'-

נשים וגברים מדברים בשתי שפות שונות:

תקשורת היא מפתח להצלחה, אולם היא עשויה להיות גם פתח לכישלון.
חשבו על כל הזוגות שאתם מכירים שתיקשרו ללא הרף וכיום נמצאים בבתי משפט ומתקשרים דרך עורכי הדין.

אם תקשורת זה דבר טוב, אזי תקשורת לקויה זה הדבר הגרוע ביותר.
כדי לתקשר נכון צריך לדעת ולהבין את מבני גוף נפש האיש/ה.
אם עדיין חסרים לנו לימוד והבנה זו ,עדיף שלא לתקשר כלל!! בעלון זה והבאים נשתדל בס"ד לעמוד על עיקר השוני בין מבנה נפש האיש והאשה, וע"י כך נזכה לדעת לתקשר בצורה נכונה.
נקדים-
נתאר לעצמנו שנחתנו בארץ זרה, כדי לעשות עסקים ואיננו יודעים את השפה המדוברת שם, וודאי שסיכוי הכישלון גדול יותר מהצלחה, למרות שיש לנו את הכישרון, כסף ואמצעים טובים, אולם את עיקר שפת האם איננו יודעים, אזי תבוסתנו מובטחת כאמור.
על אותו משקל-
כאשר מנחיתים איש ואשה לחיות יחדיו ומדברים בשתי שפות שונות, מובן שכישלונם מובטח יותר מהצלחתם.
לפיכך-

אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני גברים, הוא לפרש כהלכה את דברי האשה ולהעניק לה את התמיכה הראויה כאשר היא משוחחת על רגשותיה השליליים והכאובים, בלי להרגיש מפוחדים או מואשמים.
כמו כן-
האתגר הגדול של הנשים הנו לפרש נכונה את שתיקתו של הגבר ולהעניק לו תמיכה, כאשר הוא נכנס "למערתו" ואינו מדבר, מבלי להרגיש רגשי אשם או פגיעה אישית.
כידוע-
התמודדות של הנשים עם בעיות, שונה לחלוטין מגברים.
לדוגמא-
נשים מדברות ללא הרף על בעיותיהן, תסכוליהן ורגשותיהן השליליים וכך הן משתחררות. בלבד שיקבלו אוזן קשבת, הבנה ותמיכה רגשית, ללא מתן עצות ופתרונות.
כי עצם הוצאת רגשות אלו,זה משחרר אותן ומפנה מקום לרגשות חיוביים. 

יתרה מכך-
לגברים ונשים דרכים שונות לחשיבה  ולעיבוד נתונים.
לדוגמא-
נשים חושבות בקול רם כאשר הן משתפות בתהליך הגילוי הפנימי שלהן מאזינים קשובים המעוניינים לשמוע אותן.
כי תוך כדי דיבור, האשה מבינה את מה שהיא רוצה לומר, לכן תהליך זה של מתן חופש זרימה למחשבות והבעתן בקול רם, מסייע להן להתחבר ולהסביר את עצמן,
זהו תהליך טבעי לחלוטין והכרחי ביותר.
לעומת זאת-
גברים חושבים ומעבדים את הדברים בצורה שונה לחלוטין. לפני שמדברים או מגיבים, הם חושבים ומהרהרים היטב על התוצאות.
לפיכך-
בתוך תוכם הם מעיינים, חושבים ומחשבים איך תהיה התגובה  הנכונה והמעשית.
לכן הם חייבים לעבד את הנתונים  במחשבתם לפני שהם מוציאים ומביעים אותה.
אולם-
תהליך זה עשוי להימשך בין דקות, שעות ואף ימים, דבר שיכול לתסכל כל אשה בהעדר הבנת נפש האיש ועלולה להרגיש מואשמת ולהגיב בצורה שאינה הולמת ומכובדת, ולקבל כנגד זה תגובה שלילית בהתאם לתגובתה.

לפיכך-

תלמדנה הנשים כאשר גבר שותק ולא מגיב, זה אומר שהוא-
"חושב" ,
ועדיין אין לו מה לומר, במקום לפרש אותו באופן מוטעה שהוא-"לא מתייחס", מזלזל" ו"מתעלם".
בהעדר ידיעה חשובה זו, נשים מפרשות את שתיקתו של הגבר כהתעלמות וזלזול ברגשותיהן, ותגובתן בהתאם למצב רוחן של אותו יום.
כמו כן-
עלולה לדמיין האשה את הגרוע ביותר-
"הוא שונא אותי", "לא אוהב אותי", "מתכוון לעזוב לתמיד"

וכ'ו.
ועוד-
"אם הוא יעזוב אותי כעת וידחה אותי מעל פניו, איש לא יאהב אותי לעולם".
שורש הרגשה זו-

נובעת לאשה מכך, כאשר גבר שותק ונכנס "למערתו", האשה מדמיינת את הגרוע ביותר, מפני שאצלה אין את הרגילות לשתוק, אלא אם יש סיבה כדי לא לפגוע בבן הזוג, או כאשר אינה מעוניינת לדבר עמו, מפני שאיבדה אמון ואינה רוצה בשום משא ומתן, לכן היא מפרשת כך גם את בן זוגה.
לפיכך-
אין זה פלא שנשים מאבדות את ביטחונן כאשר גבר שותק, לא מדבר ונכנס לתוך "מערתו", כי אינה מבינה שזו דרך ההתמודדות שלו  היפך ממנה, כמבואר היטב.

הנושא עמוק, רחב ומורכב,
עוד נרחיב בס"ד!!

שלום בית
מהדורה רביעית:

 כהמשך-

תקשורת חלק ו',
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

אחת המשימות והאתגרים הקשים ביותר העומדים בפני הגברים הוא-לפרש כהלכה ובצורה נכונה את דברי האשה על פי מסרי הלב ולהעניק לה את התמיכה הראויה כאשר היא מתלוננת, מתרעמת, צועקת ,כועסת ,מאשימה ומוציאה רגשות כאובים. כמו כן האתגר הגדול של הנשים הנו- לדעת לפרש בצורה הנכונה את הגבר ע"פ מסרי הלב כאשר הוא מאשים ,פוגע, צועק, מתלונן ומתרעם ולהעניק לו את התמיכה הראויה.
כמו כן-
לפרשו נכונה כאשר שותק ונחסם, כי בזה רוב הנשים טועות ואינן מפרשות את שתיקת הגברים באופן הנכון. נקדים-
לעתים קרובות עשוי הגבר באופן פתאומי להפסיק לתקשר ולהשתתק לגמרי. במקרים מעין אלו, האשה סבורה שהגבר חירש, מנותק ולא חי במציאות לכן הוא שותק. נשים אינן מבינות שכאשר גבר שותק, הוא אומר בעצם-"אין לי מה לומר, תני לי זמן לחשוב".
במקום זה מפרשות בטעות-"אני לא מגיב כלפייך מכיון שלא אכפת לי ממך, את לא מעניינת אותי, אני בכוונה מתעלם ממך, כי הדברים שאמרת הם לא חשובים לי, סתם שטותיים ולכן אני לא מגיב".
נקדים-
לגברים ונשים דרכים שונות לחלוטין בהתמודדות עם בעיות, בחשיבה, בעיבוד הנתונים ופתרונם. נשים חושבות בקול רם כשהן משתפות בתהליך הגילוי הפנימי שלהן מאזינים קשובים המעוניינים לשמוע אותן. תהליך זה של מתן חופש זרימה למחשבתן והבעתן בקול רם מסייע להן להבין מה הן רוצות בעצם. זה תהליך טבעי ונורמלי לחלוטין ולעתים הכרחי ביותר.
לעומת זאת-
גברים מעבדים נתונים בצורה שונה לחלוטין. לפני שהם מדברים או מגיבים, הם מהרהרים היטב, חושבים, מעמיקים והופכים בדברים ששמעו או חוו בתוך תת-הכרתם ובשתיקה הם מתכננים את צעדיהם. הם מחשבים כמה צעדים קדימה, את התנהגות האשה, תגובתה וכ"ו, ומעבדים נוסחה נכונה ומעשית וניגשים לענין.
עיקר הבעיה-
 כאשר האשה אינה מודעת לתהליך חיוני זה ומפרשת אותו בצורה לא נכונה. תהליך עיבוד נתונים זה יכול להימשך לגבר במשך דקות, שעות ואף ימים. חוסר מודעות והבנה בתהליך עמוק זה גורם תסכול רב לנשים, מאחר שמבינות בצורה שאינה הולמת את הגברים ועלולות לפרש את שתיקתם בצורה מוטעית ביותר, עד כדי לדמיין את הגרוע ביותר-"הוא שונא אותי, לא אוהב אותי, מתכונן לעזוב אותי וכ'ו". כח הדמיון מייצר להן פחדים עמוקים של-"נטישה, דחיה, יישארו גלמודות ואף אדם לא יאהב אותן לעולם".
יתרה מכך-
נשים שותקות כאשר יש בדבריהן חשש פגיעה  בשומע, או כאשר אינן מעוניינות לדבר עם בן זוגן או שאבדו אמון וחשק להמשיך בקשר.
לפיכך אין זה פלא שהן מאבדות איזון ואמון בעצמן וביטחונן העצמי צונח לארץ כאשר הגבר מחליט פתאום לשתוק.

מפאת והן מפרשות את שתיקתו מסיבות זהות להן כאשר הן שותקות ולא מעוניינות לדבר.
יתרה מכך-
כאשר אשה מאזינה לדברי רעותה, היא דואגת לשוב ולהפיח בה כל פעם מחדש תחושה של בטחון שהיא מקשיבה לה, אכפת לה וחשוב לה ממנה. לכן באופן טבעי בעת שהדוברת מפסיקה את שטף דיבורה, המאזינה דואגת לתמוך בה באמצעות תגובות של-"הו, הו, הממ, פשש, צא, צא וכ'ו".
לפיכך-
כאשר גבר מאזין לבת זוגו מבלי לתמוך ולהשמיע קולות ותגובות מעין אלו, שתיקתו נראית לה מפחידה, מחשידה ומאיימת ביותר. לכן חלה חובה על הגבר ללמוד כיצד לתמוך בבת זוגו באופן הרצוי והנכון מבלי לתת עצות ופתרונות, כי מבחינתה זה בגדר של אונאה ופיקוח נפש ממש ובלי גוזמא כלל.
כמו כן-
על מנת שהאשה תבין את פשר שתיקתו של הגבר באופן הנכון מבלי להיפגע  ולפגוע, עליה ללמוד את מושג המערה של הגבר וכך תשכיל לדעת כיצד לפרש נכונה את שתיקתו והתעלמותו מתוך הבנה והכלה ולהגיב עליהם באופן הנכון.
ראשית-
על האשה לדעת ולהבין כאשר גבר מקשיב מתוך שתיקה ללא תגובה או מתעסק עם דבר אחר, זה אומר-"אני שומע ,מקשיב ומבין בדרך זו ובצורה כזו אני מתרכז יותר כי כך אני בנוי". כאשר גבר חש מואשם בפרט כאשר בת זוגו מאשימה אותו במצבה, [בעיה נפוצה] מיד נחסם, מפסיק באופן מידי לדבר ופורש למערתו [שתיקתו], על מנת להרהר בשקט ולהגיע לפתרונות בכוחות עצמו ללא עזרה מבחוץ ובעיקר לא מבת זוגו, מאחר והוא מרגיש מאוים ממנה. כעת אין איש מורשה להיכנס עמו למערתו ואפילו הידידים הקרובים ביותר. תפקיד-
האשה לא להיבהל ולא להלחיצו לצאת ממערתו, אלא לפייסו ולומר לו-"שכל מה שהיא עוברת זה לא קשור אליו כלל, אלא הוצאת תסכול וכאב כי אין לה כתובת אחרת", ולתת לו את הזמן לצאת אט אט ממערתו מבלי להלחיצו.
מאחר שטבע וחוקי הנשים זה לא לנטוש חברה כשהיא עצובה או מדוכאת, לכן בעיני האשה לעזוב את האיש האהוב עליה לנפשו כאשר הוא נסער, מתוח או לא מדבר, נחשב מעשה זה לאכזריות, חוסר אכפתיות, אהבה וכ'ו,לכן זו הסיבה שהיא רוצה להצטרף למערתו ולהציע את עזרתה.
בנוסף היא מניחה בטעות שאם היא תציף אותו בשאלות על הרגשתו ומצבו ותקשיב יפה ובסבלנות, כך היא תטיב לו והרגשתו תשתפר.
יש לציין-
שעניין זה רק מרגיז, מקומם, מציק ומרחיק אותו יותר ואם באופן רגיל היה יוצא ממערתו וחוזר לעצמו בזמן קצר, כעת יצטרך המון זמן וכגודל השאלות וההצקות כך יגדל הזמן, הריחוק והמחסומים שיכולים להיווצר.
מצד אחד-
יש לאשה כוונות טובות לתמוך בגבר באופן ובצורה שבה היא מבקשת שיתמכו בה,
ומצד שני-
התוצאות שמשיגה הפוכות בדיוק לרצויות והן פועלות למעשה נגדה וזה- סוד יקר.
לפיכך-
חייבת האשה להפסיק להשתמש בשיטת הפחד והדאגת יתר לבן זוגה בעתות מעין אלו ולהתחיל ללמוד כיצד להגיש את העזרה הרצויה ובדרך הנכונה כאשר הוא נס למערתו.
נקדים-
גבר פורש למערתו [שתיקתו] בשל מספר סיבות:
א. הוא זקוק לחשוב בשקט ולמצוא פתרון מעשי באמצעות כוחותיו, כי בזה הוא מוצא את עצמו.
 ב. טבעם של גברים זה מנצחים מול מפסידים, לכן מתקשים במושג של- בעיה בלי פתרון וכל עת שלא ימצאו את פתרונם יישארו תקועים במערתם ורק לאחר שימצאו פתרון ישתחררו באופן פתאומי ויחזרו לעצמם.
 ג. בעתות הללו הם נסערים, לחוצים וזקוקים להיות לבדם על מנת להירגע ולחזור שוב לשלוט במצב.
ד. אין הם רוצים לעשות דבר שעלולים להתחרט עליו לאחר מכן.

ה. בעתות הללו הם מאבדים את עצמאותם וע"י כניסתם למערה, עוברים תהליך תת-הכרתי ואט אט חוזרים לעצמם.
סיבה זו בעלת חשיבות רבה שנאריך בה בס"ד במאמר-"מחזוריות נפש הגבר מול מחזוריות הטבעית של האשה".
מכל הסיבות הנ"ל יש לאפשר לו לצאת ולהשתחרר בכוחות עצמו,בהמשך נכתוב עצות כיצד לזרזו בדרך נעימה.

מהדורה חמישית
בשלום בית:
מעשה-

בזוג שבא כל אחד עם רשימתו  השחורה על בן/ת זוגו[בעיה נפוצה].החלה

האשה להקריא את רשימתה השחורה. כשסיימה בקשתי שתהפוך את הדף על מנת לקרוא את הדברים הטובים של בעלה. הופכת את הדף ורואים דף לבן חלק. אמרתי אני מבין לפי הדף הלבן שכך גם ליבו לבן.
הצעתי- 
אולי זו הזדמנות נפלאה לכתוב את  הדברים הטובים שלו לפני שעוברים לרשימתו. ענתה, אני אשה  אמיתית, אולם ניסיתי ללמד עליו זכות  ולמצוא בו נקודה טובה ולא מצאתי.עניתי, אם כן אז כל רשימתך אינה נכונה.שאלה בפליאה מדוע הרב פוסל את דברי?

אסביר, בתקופת התלמוד היה בית דין הנקרא סנהדרין הכולל שבעים ואחד חכמים שהיו דנים בו דיני נפשות על פי רוב. אם רוב חכמים מחליטים להוציא להורג הורגים ואם הרוב לחיים אז יוצא לחיים.
אולם-
אם כולם מחליטים שיוצא להורג מבלי יוצא מן הכלל אז יוצא לחיים וזה נקרא בית דין עוין, כלומר לא אמין. הסיבה לכך כי לא יתכן שאין ביהודי ואפילו ברשע הכי גדול מליץ יושר אחד או איזה נקודת זכות טובה.לפיכך אם אין עליו סנגור אחד, זו ראייה שזה בית דין עוין ואכזרי.
מיד-
הבינה את טעותה וכדי להצדיק את רשימתה וצדקותה החלה לומר נקודות טובות. הוא אחראי, דואג,יש לו לב טוב וכ'ו.כך המשכנו ברשימת שבחים לא פחות מהרשימה השחורה.תוך כדי, אני רואה  שהבעל מקפל את רשימתו ומצניעה בבגדו. כשסיימה שאלתי אותו מה עם רשימתך? אין לי שום טענות. אתה יכול לציין  נקודות טובות? ודאי. כך מנינו את שבחיה ומעלותיה לא פחות ממה שציינה עליו. חז"ל אומרים- "כל הפוסל במומו  פוסל". מדוע המום של הזולת הוא המום שלי?
עומקן של דברים-
אם היינו נקיים במידות וטהורים בשלמות עם לב זך, טהור ונקי  לא היינו מסוגלים לראות שום מום וחסרון בזולתנו ובוודאי לא בבן זוגנו.
צדיקים שזכו לעבוד על מדותיהם וכן על אהבת עם ישראל בשלמות, אינם מסוגלים לראות שום חסרון או מום בשום יהודי ואפילו ברשע הכי גדול, לכן כל יהודי מבחינתם הוא מלאך.
לפיכך-
 כשרואים מום או חסרון בזולתנו, אותו מום בדקי דקות קיים גם בנו.כי אם היינו נקיים מאותו מום לא היינו מסוגלים לראותו באחרים כאמור. רק אצלנו זה נמצא בהעלם ובהסתר גדול ובזולתנו במראה גדול, לכן זה הקושי הגדול שאנו לא מצליחים לראותו בעצמנו אלא באחרים. יתרה מכך,
מובא בחז"ל- "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".

כלומר, הצד שכנגד הוא המראה שלנו וכפי מה שאנו רואים או חושבים עליו כך אנו נראים בעיניו בן לחיוב או לשלילי.

 כותב בעל החסד לאברהם-שעניין המראה של זולתנו קיים במדויק בין איש ואשה. האשה היא המראה של הבעל וכל חסרון או מום שרואה בה זה החסרון והמום שלו.

מאחר ו"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו",לכן כך הקב"ה  הטביע בבריאה שאת חסרוננו נוכל לראות דרך המראה של בן/ת זוגנו ודרכם נוכל להכיר את עצמנו על מנת לתקן.
כמו כן-
הבעל הוא גם המראה של האשה וכל מום שרואה בו זה המום והחסרון שלה, ודרכו האשה יכולה להכיר את המומים שלה.
על פי כלל יסודי וחשוב זה נשאלתי ע"י אדם צנוע וירא שמיים כאשר אשתו הולכת בחוסר צניעות מה הקשר או המסר שעליו ללמוד מכך? עניתי שהמסר כאן הוא דק מאוד, רומזים לו להתחזק בשמירת וקדושת העניים וזו הסיבה שמראים לו את אשתו בחוסר צניעות.
כמו כן-
אשה שטוענת שבעלה פוגם בעיניים ועושה השוואות בינה לשאר נשים, המסר כאן לאשה להצטנע ולא להתבלט,וכן על דרך זו ניתן להקיש דוגמאות לאין ספור.
בתובנה עמוקה-
וברורה שהמום של השני הוא קיים בנו בדקות ובהעלם גדול, יכול לתרום לנו בשינוי גישה בהתמודדות החיים, בעיקר בזוגיות וחינוך הילדים. איני מדבר בהיבט ההלכתי,אולם מודעות חדשה זו עשויה לשנות את גישתנו השיפוטית לראיה מתחשבת ומבינה יותר.
ככל שנשנה בעצמנו ונתקן את מידותינו כך נוכל להשפיע ולשנות בזולתנו.
לדוגמא:
היצר החזק באיש? לראות. ושל האישה? להיראות.ככל שנתחזק בעצמנו נזכה להשפיע כח וקדושה בבן/ת זוגנו לא לראות ולא להיראות!!

שלום בית
מהדורה שישית:
תקשורת חלק ז'!

מ' טיפים לתקשורת נכונה א.זמן: לפנות זמן לשוחח. מפאת העיסוקים היום יומיים ושיגרת היום השוחקת, בני הזוג מפסידים את הקשר האינטימי והקשר ביניהם נעשה חיצוני, טכני ורדוד/
 ב. זמינות:יש לקבוע זמן מתאים לפיתוח שיחה. לא בזמן יציאה  וכניסה לבית, לא כשרעבים/עייפים וטרודים עם הילדים ולא בזמן שחשים ברע,או כשנמצאים בחברת אנשים, קרובי המשפחה ובטח לא ליד הילדים/
 ג.הקשבה: פעילה. כלומר לשמור על קשר עין, נענוע ראש, הבעת פנים מתאימה למצב, להיזהר משתיקה מאיימת[בפרט הגברים ,כי זה גובל באלימות נפשית].אין לקטוע את רצף ההקשבה, יש לאפשר למדבר לסיים את דבריו ואם הוא מרגיש שלא הקשבנו לו, יש לחזור על דבריו האחרונים מתוך הכלה וכבוד.
 ד. שפה: יש לשוחח בצורה שקטה, נעימה וידידותית ואין לצעוק בשום אופן, [בעיקר הנשים]. אין להשתמש בשפה ביקורתית/ שיפוטית/ כוחנית/ מאיימת/ תחרותית/ מתנשאת ומלגלגת, [בעיקר גברים].
 ה.עצב:להקפיד על פנים מחייכות,צוחקות ונעימות שמזמינות שיחה משוטפת, מאחר שלא ניתן לנהל שיחה עם פרצוף-עצוב/ כעוס/ חמוץ ומצוברח.
 ו. פרשנות: אל תצפו שבן זוגכם יבין מעצמו את מבוקשכם ורצונותיכם, כי הוא לא נביא[בעיה מצויה].דברו ברורות, הוא לא מבין רמזים ולא בקי בחוכמת הפרצוף ובטח אין לו רוח הקודש. אל תפרשו את דברי בן זוגכם ואת התנהגותו והבעת פניו,אלא תשאלו שוב ושוב
למה התכוון .
ז.חשיפה: במידה ובן זוגכם חושף מידע רגיש על עצמו או על בני משפחתו, יש איסור מוחלט להשתמש במידע זה נגדו ולפגוע בו כי זה הורס אמון ויוצר חסמים ומשקעים קשים.
כמו כן-
בסודות ובעניינים האישיים של בני הזוג אין לערב או לשתף חברים בני משפחה וכ'ו. חשיפת מידע אישי יגרום-להסתייגות/ הסתגרות/ נעילה ובגידה קשה  באמון וחבל.
 ח.מטענים וחסכים:
חסכי ילדות/דוגמא הורית שלילית/משקעים/מטענים/טראומות מהעבר מהווים כחומה בפני תקשורת. עשו הכל לשבור מחסומים ובנו מודל זוגי- חיובי וטוב והקימו דור ישרים חדש.
 ט.ביטול ודחיה:
כשבן הזוג פותח בשיחה,הקשיבו בכבוד ובסבלנות.אל תבטלו,אל תדחו ואל תזלזלו בו או בדבריו.בעיקר כאשר מביע רגשות של כעס/אכזבה/אשמה/תסכול ומרירות.
 י. התגוננות:
יש ליצור שיחה מבלי לפגוע ולהיפגע. כאשר בן הזוג מרגיש מותקף,הוא לא מתפנה להקשיב מאחר והוא נמצא במגננה, לכן הוא נפגע/מתפרץ פוגע ומתקיף.
 יא. הרגלים:
כל אדם מביע ומבטא את עצמו בדרך ובצורה שונה מזולתו ומה שמעניין אחד לא בהכרח מעניין את השני. לכל אחד סגנון, טון ודיבור משלו. יש חמים/ פתוחים/ מתלהבים וזורמים, מאידך, יש- קרים/ סגורים/ אדישים/ משעממים ותקועים. עלינו להתאים את עצמנו לבן זוגנו, במקום להיפגע ולנסות לשנותו, לחנכו ולהתאימו אלינו, בעיקר שזה לא תפקידנו.
יב. סינון:
לא כל מה שחושבים בלב מותר לומר בפה מלא. יש לדעת מה לומר,מה לסנן,מתי לומר ובאיזה גישה נכונה. יש לחשוב רבות אם לומר דבר שבעטיו בן הזוג יפגע או יסתגר כתוצאה מכך למרות שדברינו אמת.לכן בטרם נעוץ עצות/נביע רגשות/תחושות/נחנך וניתן מוסר, נחשוב לפני אם יש בזה תועלת או לא.
כלומר-
נבדוק אם בן זוגי יקבל או יפגע, מבחינת-"סוף מעשה במחשבה תחילה".
 יג. להבין מסרים:
כלומר לדעת לפרש נכונה את המסרים המסתתרים מתחת לביטויים ולמילים.
דוגמאות:
א. האשה אומרת-"נמאס לי לחיות בצורה הזו וכ'ו". פירוש-אני זקוקה ליותר יחס ותשומת לב.
 ב. האיש אומר-"תפסיקי לתת לילדים פינוק יתר". פירוש-גם אני זקוק לייחס, צומי והתעניינות.
ג.האשה אומרת-"נמאס לי מהסדר והניקיונות, הבית הזה תמיד מבולגן".פירוש-אני זקוקה לעידוד,מילה טובה ושאני משתדלת לרצות אותך.
 ד. האיש אומר-"תפסיקי להיות נותנת כפייתית ולרצות את כולם". פירוש-גם אני זקוק לזמן איכות אתך.
 ה.האשה אומרת-"נמאס לי לחיות כך,אני עוזבת את הבית סופית".
פירוש-שלא תניח לי לעזוב, כעת אני זקוקה ליחס ולמילות אהבה ועידוד יותר מכל זמן אחר.
ו.האיש אומר-"תפסיקי כל היום לנקות את הבית". פירוש-אני זקוק לתשומת לב ולארוחה טובה ביחד, בפרט כשאני מגיע לבית.
 ז. האשה אומרת-"נשבר לי ממך, אין לי כבר רגש כלפיך, אני מסיימת את הסיפור".
פירוש-שלא תאמין לי,כעת אני רוצה לשמוע שאתה אוהב אותי ולא מוכן לוותר עליי בשום מחיר.
 ח. האיש אומר-"פגעת בי קשות, אני לא אוהב אותך, עבורי זה ניגמר".
פירוש-שלא תאמיני לי,כעת אני זקוק לחיזורים ואהבה ושתחזירי לי את האמון שניפגע.
 ט. האשה אומרת-"נשבר לי מהעיסוקים שלך ומצידי אתה יכול לעזוב את העבודה". פירוש-תשמיע לי ע"י חיזורים ומחמאות  שאני לא פחות חשובה מהעיסוקים והעניינים שלך.
 י. האיש אומר-"תצאי קצת עם חברות ותשתחררי". פירוש-אני זקוק שתשחררי גם אותי, אבל מתוך רצון טוב והבנה, כי אני עומד להיחנק.
 יא. האשה אומרת-"נמאס לי מהחברים שלך". פירוש-אני זקוקה גם לייחס והקשבה כמו שהידידים שלך זוכים.
 יב.האיש אומר-"מזמן לא עשית ביקור אצל ההורים שלך". פירוש- אני זקוק לשחרור,תאפשרי לי בשמחה ללכת למשפחה,חברים, ידידים וכ'ו.
 יג. האשה אומרת-"נמאס לי מאמא שלך". פירוש-אני אוהבת את אמא שלך היא דווקא אשה נפלאה, אני רק זקוקה לאותו יחס שהאמא שלך מקבלת ממך.
 יד. האיש אומר-"תצאי מעט לחוגים, שיעורי תורה וכ'ו". פירוש-הניחי לי לנפשי להיות בשקט בתוך מערתי.
 טו. האשה אומרת-"נשבר לי מהאחיות שלך ומהמשפחה שלך".פירוש-מתי תבין שאשתך היא המושלמת ביותר ולא תשווה אותי אליהם.
 טז.האיש אומר-"אני לא סובל להיות עוד ביחד".פירוש-אני אוהב אותך,רק תאפשרי לי להיות במערתי ולהשתחרר משם בקצב שלי ואל תרדפי אחרי, זה לא קשור אלייך, זה תהליך פנימי שאני חייב לעבור וכשאשתחרר אתן לך את מלא הייחס וההערכה.
 יז. האשה אומרת-"נשבר לי מהתחביבים ומהחברה שאתה מסתובב איתם".פירוש-אין לי כלום נגדם, רק תחזיר לי את הבטחון והאימון שאני עבורך לפני הכל ומעל הכל.
 יח.האיש אומר-"את אשה רעה ומורדת, אני לא אוהב אותך". פירוש-אני אוהב אותך ובעבורי את כל חיי, רק אל תשמשי במצות שלום הבית נגדי.
 יט. האשה אומרת-"אתה לא אוהב אותי, אלא רק את עצמך,את היצרים והחשקים שלך".פירוש-אני יודעת שאתה אוהב אותי, רק תחזר אחריי ותראה לי את אהבתך בעיקר לאחר מצות שלום הבית ואל תתעלם ממני, ועוד דוגמאות לאין סוף וכל אחד יכול להוסיף מעצמו ובדרך זו ניתן להכיר את מבנה נפש בן/ת הזוג.
עומק הענין-
לכולנו יש קושי רב לגעת בנקודת הכאב האמתי ומלבישים אותו באימוציות רגשיות שלא קשורות כלל לסבל ולא נוגעים בעיקר הכאב ומצפים מבן הזוג שיבין וידע מעצמו [טעות נפוצה].
עצתי-
 לשאול שוב ושוב על סיבת הכאב ולא לפרשו מעצמנו, עד שנלמד את נפש בן הזוג ונעניק לו את העזרה הרצויה. מכאן מובן-
שתקשורת טובה היא לו דיבורים ושיחות בלבד, אלא צריך להכיר את הנפשות הפועלות ולתת את התמיכה הנכונה. זו מיומנות נרכשת וכולנו חסרים בה. תרגיל-נקלעתם לבעיית תקשורת? אל תאשימו את עצמכם ולא את בן/ת זוגכם. עברו על כל התנאים שציינו ובדקו היכן שגיתם ונכשלתם. תמיד ניתן לתקן ולפתוח דף חדש ע"י כח-"הסליחה". נקודה חשובה-
האמון הוא הבסיס להצלחה לחיי הנישואין.
מהו אמון?
א. היכולת לסמוך ולהסתמך על בן/ת הזוג.
 ב. היכולת לבטוח ולהאמין בבן זוגי.
 ג. התחושה שבן זוגי מעריך אותי ורוצה בטובתי ולא מפאת מניעים אנוכיים,[כעת אני לא מדבר על התנתקותו של הגבר לאחר מצות שלום הבית והאשה מפרשת אותו מפאת מניעים אנוכיים, טעות נפוצה, עוד נרחיב בנקודה כאובה זו בס"ד].
ד. הידיעה שבן זוגי מאמין בי,בכישוריי,בכוחותיי וביכולתי למרות שנכשלתי.
ה.הרצון לקבל אחריות ולא להאשים  את בן זוגי על כישלונות, כי שנינו זה אחד.
 ו. הידיעה שבן זוגי מקבל בחן והבנה את חולשותיי, מגבלותיי ומגרעותיי.
 ז. היעדר-חשש/פחד/דאגה וחשד בקשר.
 ח.הרגשת שקט, רוגע, בטחון ויציבות בקשר.
ט. אמון בריא-לא מאיימים, לא מאשימים, לא מחנכים, לא פוגעים ולא נותנים פקודות.
 י. עם אמון-לא עומדים בהיכון עם תוכנית מגירה לחיים חדשים, [כפי שמצוי בנישואין שניים שעורכים הסכם ממון, ביטוח לגירושין שעוד נאריך בנקודה זו בס"ד]. מערכת נישואין בריאה וחזקה המושתת  על אמון הדדי, היא המפתח להתחברות, שיתוף, הקשבה, הבנה, תמיכה, דאגה ואכפתיות לבן/ת זוגי.
כמו כן-
אמון מאפשר לשוחח בפתיחות ובכנות ללא חשש של פחד, שמא בן זוגי ישתמש בזה נגדי.
אמון מחייב כבוד, יושר, הבנה, והתחשבות הדדית.
יש לזכור-
שבניית אמון הוא תהליך שלוקח זמן וסבלנות, אולם ע"י פעולות קטנות ועקביות ועבודה יום יומית משותפת הן הצעדים בוני אמון.
זהירות-
ממשבר אמון. אמון עלול להישבר בזמן קצר. יש לתת את הדעת ולהימנע מפעולות שוברות אמון. כגון: אי עמידה בדיבור/אי קיום הבטחה/ הגזמה/ הסתודדות/הסתרה/שקר/ סתירה/איום בפרידה או בגירושין/אמירת מילים ומשפטים המבטאים נטישה. אמון שניפגע קשה להחזירו, אולם ניתן לבנות אמון חדש. לפנינו מספר צעדים בוני אמון:
א. זמן-בניית אמון חדש דורשת זמן.
זהו תהליך שכל צד בודק ובוחן ורוצה להרגיש שהוא נמצא במקום אחר,מוגן ובטוח. ב. בדיקה, לפגיעה באמון יש סיבות רבות. יש לזהות את הגורם העיקרי שהביא לפגיעה באמון-מדוע הסתיר?למה שיקר?מדוע לא שיתף?למה קרה מה שקרה?יתכן שאנו לא היינו ראויים לאמון? אולי אנו לא אפשרנו פתיחות? אולי מתחנו בקורת? אולי אנו גרמנו את חסימתו של בן זוגי? ג. קבלת אחריות-
אין להתעלם ממה שקרה, יש לתת מקום לכאב, לפגיעה, לצער ולהביע חרטה ורצון לשינוי, [אולם לא להיתקע עם זה].
חשוב לבקש סליחה כי זו היא מעלה גדולה והזדמנות נפלאה לבניית אמון חדש.
 ד. קבלה- יש לקבל את הסליחה ולהתגבר על משקעי העבר ולא להשליך להווה ולעתיד.
יש לתת הזדמנות ולבנות מחדש את היסודות שהתערערו.
 ה. רצון- על בני הזוג לשתף פעולה ולגלות נכונות להשקיע, להתמודד ולהתמקד בפעולות קטנות ועקביות ולעשות הכל על מנת לבנות אמון מחודש.
ו. שיתוף-הכל גלוי, הכל שקוף, אין סודות והסתרה, יש תקשורת פתוחה.
 ז. גורם חוץ-פעמים אין מנוס מהתערבות חיצונית וכמובן-יועץ מקצועי ע"פ השקפה תורנית. איש מקצוע יוכל לראות את המציאות בצורה נכונה, ללא מעורבות רגשית של- כעס, אכזבה ונקמה.
 ח. מחויבות למטרה-
מודעים מראש כי יש עליה וירידה, לא מתייאשים, לא נשברים, לא שוברים את הכלים ולא מתאכזבים. בהתקדמות איטית, שואבים כח משינויים קטנים, מתאזרים בסבלנות ומודעים לתהליך של בניה לא קצר,
[חלק מהנכתב לקוח מחוברת נישואין מוצלחים].

שלום בית
מהדורה שביעית:

תקשורת מה':
"ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת", [פרק יח' טו'].
מובא בפרשת "וירא" שבאים שלושה מלאכים לאברהם, ואחד מהמלאכים כדי לבשר לו ששרה יולדת בן.
שרה שומעת את הדברים וצוחקת, מפני שלא מאמינה שבזקנותה תלד בן.
הקב"ה מוכיח את אברהם ואומר לו- "למה צחקה שרה וכ'ו".
לאחר מכן שרה מכחישה את צחוקה ככתוב-"לא צחקתי כי יראה".
השאלה הנשאלת-מדוע שרה מכחישה את צחוקה?
ועוד-
מדוע הקב"ה שואל את אברהם על צחוקה ולא את שרה?
נקדים:
אחת התכונות החזקות שקיימות באשה כאשר ממנה היא שואבת את כל כוחה, שמחתה והצלחתה זה- "בקבלת כבוד וחשיבות ובעיקר מהבעל".
תכונה זו מושרשת בה מראשיתה ולא בבחירתה. בעבורה לוותר על הרגשה ותחושה זו, זה יותר מלוותר על חמצן החיים שלה.
את עיקר הכבוד וההערכה, היא זקוקה ומשתוקקת לקבל בעיקר מהבעל ככתוב- "אל אשך תשוקתך והוא ימשול בך". כלומר-
הבעל מושל ברגשותיה, מחשבותיה ותחושותיה, וכל תשוקתה ומאווייה תלויים בקבלת הערכה זו.
יתרה מזו-
גם אם יש לאשה תפקיד חשוב ביותר וקרירה מזהירה, שמתוקף תפקידה מקבלת כבוד גדול והערכה מרובה מחוץ לבית, כל זה אינו שווה לה אם לא זכתה לקבל הערכה זו מבעלה, ככתוב- "והוא ימשול בך".
יוצא מכאן-
שהבעל מושל בהצלחה, בכישלון, בשמחה, בעצבות ובשינוי מצב רוחה, וכל רגשותיה, תחושותיה, בטחונה ודימוייה העצמי תלויים ישירות ביחס, בהערכה ובכבוד שמעניק לה בן זוגה, ואין לה בחירה ושליטה בזה.
לעומת זאת-
תכונות אלו מקשים עליה להודות בכישלונות ובחוסר הצלחה, עד כדי לשקר ומבחינתה זו האמת, בעיקר כשרואים אותה בשעת כישלון, מוכיחים ומכריחים אותה להודות.
עומק העניין-
מפאת הצורך הנפשי הרב שלה לקבל כבוד וחשיבות, קיים באשה מתחת לסף הכרתה פחד פנימי [דמיוני], שאם תודה בכישלונותיה, אזי החן והחשיבות שלה ירדו בעיני בעלה.
פחד זה אינו בבחירתה וכמעט אינו בשליטתה.
בעבור תכונות אלו, היא מוכנה למסור נפש ובלבד שלא לוותר על החן, הכבוד והחשיבות שזקוקה ובפרט מבעלה. תכונות אלו  אינן מומים או חסרון חלילה, אלא מקורן מתוקף שלמותה, להרגיש הכי מוכשרת ומושלמת בעיני בעלה. יוצא-
שהודאה מבחינתה זה ירידת ערך וסוג ב' בעיני בעלה וזו הרגשתה, כי כך היא בנויה מראשיתה.
מכאן מובן-
מדוע שרה מכחישה את צחוקה ולא מודה: א. ללמדנו את הצורך הרב והעמוק של האשה בקבלת  כבוד והערכה מהבעל ב. לא לתפסה בשעת קלקלתה ג. צורך זה הוא ערכי בעבורה עד כדי לשקר, ככתוב-"כי יראה", כלומר פחד שאינו בשליטתה.
לשאלה השנייה, מדוע הקב"ה פונה לאברהם ולא לשרה? על מנת ללמדנו שאם האשה נכשלה בדבר מסוים, בדקי דקות פגם זה הוא שייך גם לבעל.
לפיכך הקב"ה פונה לאברהם ושואלו- "למה צחקה שרה וכ'ו", כדי לרמוז לו שאם הוא היה שלם באמונתו וע"פ מדרגתו כמובן, שרה לא היתה צוחקת, אצלו זה בדקות ואצלה זה התבטא בצחוק וזה סוד יקר!!
קיימת טעות אנוש שכמעט כולנו נכשלים בה והיא נובעת מחוסר שיקול דעת נכון, שחייבים לומר את האמת הכואבת לזולת. בעיקר לתפוס את האשה בשעת קלקלתה, להוכיח אותה על כישלונותיה ולאלצה להודות.
טעות זו נובעת ממידת האגו והגאווה, והיצר מוסיף לפתות ולרמות אותנו שאנו אמיתיים וחייבים לומר את האמת הכואבת ולא משנה מהו המחיר.
יש לציין שאין בדיחה מצחיקה יותר ושקר גדול יותר, מכך שאנו מוכיחים את זולתנו ואומרים להם את האמת הכואבת בגלוי, פוגעים ושופכים את דמם ומרגישים טוב על חשבונם בטענה שאנו אנשים אמיתיים.
חז"ל אומרים-
"סוף מעשה במחשבה תחילה".
כלומר צריך לחשוב תחילה לפני כל מעשה ודיבור מה יהיו תוצאותיהם. אם ינחילו שלום, אחדות וכ'ו, לומר את הדברים,ואם יגרמו לפירוד,מחלוקת ומריבה לשתוק.
יתרה מכך, כותב הרב דסלר שכל מעשה ודיבור שנדמה לנו שזה אמת, אולם אם מביא בסופו לפירוד ומחלוקת, זה השקר הגמור. וכל שקר [כלומר שינוי מהאמת] שמביא בסופו לשלום ואחדות זה האמת.
עומקן של דברים-
אמת ושקר זה יחסי לכל אחד והם נקבעים ע"פ השקפתו, הבנתו ומדרגתו הרוחנית של כל אדם ואדם.
המשל של החצי כוס המלאה ממחיש לנו הבנה זו.
המסתכל תמיד על החצי כוס הריקה,  על  השחור, על החסרונות והמומים,  ע"פ הבנתו

ותפיסת עולמו הרי הוא צודק, אולם חי בהרגשה רעה של מרירות, אכזבה ותסכול.
לעומת זאת-
המסתכל על חצי הכוס המלאה, הצד הטוב והחיובי, גם אם הוא אינו צודק, אבל זה משפיע עליו אנרגיות חיוביות וחי עם תחושת שמחה, רוגע, סיפוק ושלמות. הכלל בזה-
"תחשוב טוב תרגיש טוב, תחשוב רע תרגיש רע".
הפרשנות משפיעה וקובעת את הרגשות אם לטוב או לרע.
כידוע כל אלו שפירקו את בתיהם והרסו להם ולילדיהם את החיים, זה מפאת האמת והצדק היחסי שלהם, אולם בשורש מה שהביא אותם לכשלון ולמציאות עגומה זו, מפני שהתעסקו בחסרונות בלבד, ומידות הגאווה, האגו והניצחון הכריעו את הגורל, והוריהם של הזוג תרמו לזה לא פחות.
מעשה-
שנסעתי עם זוג לבית הדין הרבני על מנת לנסות למנוע גירושין. כשהגענו נוכחתי לדעת שבית הדין מלא עד אפס מקום והבנתי שיש לי כמה שעות טובות לבלות שם. החלטתי לנצל הזדמנות זו ולשאול את הזוגות שממתינים בתור לסיבת בואם. הצגתי את עצמי כמגשר ועברתי לזוג זוג ושאלתי אותם מדוע הם מתגרשים?
תוך זמן קצר הבנתי שכולם צודקים ולמרבה הפלא, הצדק והאמת שלהם הוביל אותם להרוס בית ולפרק משפחות שלמות וזהו
השקר הגמור!!
גם אם נאמר שהם צודקים, אם הצדק והיושר שלהם הוביל אותם לתוצאות הללו, הרי שאין שקר ורמאות גדולה מזו של עצת היצר וכל בתי הדין מלאים מזה. יתרה מכך-
הבדיקה והמודד לאדם אמיתי הוא- יעשה בדק בית על עצמו ולא על  אחרים, ויבדוק כמה פעמים בחייו קבל אמת מזולתו, הודה וביקש סליחה ולא שאף להרגיש אמיתי על חשבונו לפגוע ולשפוך את דמו.
כוחו של היצר לשכנע אותנו שאנו אמיתיים ואין לנו בעיה להודות על האמת, רק מה שאומרים עלינו זה לא נכון.
על כך חז"ל אומרים ש-"כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו".
לטוענים שהם אמיתיים, בזמן מבחן כשנוגע להם הדבר, מתברר להם עד כמה הם רחוקים מהאמת, אולם אין להם את האומץ להודות. שום אדם לא אוהב שמושיטים כלפיו אצבע מאשימה ומגלים את חסרונותיו,
לכן-
מה ששנוא עליך אל תעשה לאחרים. מתבאר-
מפרשה זו, את הזהירות היתרה בכבוד הזולת ובעיקר את רגישות האשה, מאחר שכל שמחתה וחיותה שואבת בעיקר מהיחס והכבוד שמקבלת מבעלה.
גם אם צריך להוכיח אותה, להאיר ולא להעיר, להשתתף בכאבה מבלי להאשימה,ביחידות ולא בזמן קלקולה.
צריך להבין ולהפנים שהבסיס שעליו נשען הבית והציר המרכזי להצלחה בכל ענייני שלום הבית, זה לדעת איך לשים את האשה בראש סדר העדיפויות ולתת לה את ההרגשה שהיא מעל הכל ולפני הכל, כי זה צורך נפשי רב עבורה ואין זה בשליטתה.
אם הבעל רואה שהוא משקיע זמן, כח, שיחות מיגעות ומאמצים לפייס את רעייתו ולרצותה, כולל קניות מתנות וכ'ו, ועדיין אינה מרוצה, הסיבה לכך שלא הפנים אצלו את הצורך הנפשי העמוק שלה להרגיש במקום הראשון, לכן התנהגותו כלפיה מהשפה ולחוץ,לפיכך לא מצליח להעביר לה הרגשה  זו.
ועוד-
כל מה שיעשה למענה אם זה רק כדי להשלים את הדבר שעליו התלוננה, לעולם לא יוכל לפיסה ולרצותה בשלמות, אלא סוג של כיבוי שריפות ותו לא. כי כל זמן שמתייחסים לתלונות האשה באופן חיצוני, למרות שהיא בעצמה טוענת שזו הבעיה, ולא מצליחים לרדת לשורש הסיבה שמה שיגרום לה רוגע,אושר ושלוה, זה אך ורק קבלת כבוד ומקום ראשון, לעולם היא לא תהיה מאושרת.
כמו כן-
משא התלונות והדרישות רק יגדל ויתעצם, והבעל יישאר כעוס ומתוסכל ולא יבין מדוע הוא לא מוערך אצלה ומה רצונה ממנו.
חשוב לדעת-
כי האשה חסומה ואין לה את האומץ להגדיר את הצורך העמוק לקבלת חשיבות ומקום ראשון ולומר בפה מלא- " זה מה שיעשה אותי מאושרת".
לכן היא מוציאה את תסכולה ע"י ביטויים כמו- "אתה לא אוהב אותי", "כל מה שאתה עושה זה בשבילך וכ'ו", תלונות ודרישות בלי סוף המלווים בכעסים, ריבים ובחוסר סיפוק והערכה כלפיו. הבעל לתומו לא מבין איך לאחר שתיקן את החסרונות והשלים את הדרישות, מדוע אינה מרוצה.
לפיכך-
כאשר הבעל שומע תלונות ובקשות וע"פ הבנתו הם שוליים וקטנים, צריך לדעת שרעייתו אינה יודעת להגדיר את בעייתה ולגעת בנקודת כאבה.
בעיקר כאשר מתלוננת על דברים פעוטים ושטותיים שע"פ הבנתו היא עושה מזה מחלוקת ומריבה גדולה, ידע שמסתתרים מאחורי זה "צער וכאב גדול", כאשר היא חסומה מלהגדיר ולהסביר את צערה האמיתי ומלבישה את כאבה בדברים שונים ומשונים שאינם קשורים למצב. לפיכך-
יש להיזהר ולא לזלזל ברגשותיה או לפגוע בה חלילה, אלא להתייחס בכובד ראש ובשיא הרצינות לתלונותיה, ולדעת כי שורש כל המתחים והכעסים שלה נובעים מהצורך הנפשי העמוק שזקוקה לו מעל הכל וזה-הרגשת חשיבות ומקום ראשון.
פעמים כאשר האשה מתלוננת על דברים פעוטים שמפריעים לה ומגלה חוסר יציבות ורוגע, זה נובע מפאת חוסר סיפוק בעניינים של בינו ובינה ודי למבינים. מובן-
כי האשה אינה צריכה את בעלה לידה בפועל, אדרבה נוכחותו רק מפריעה לה ומכניסה אותה ללחץ, כי הרבה יותר נח לה ומשחרר אותה להתעסק בענייניה כאשר הוא לא נמצא בבית.
אולם-
אם יחסו אליה מזולזל ואינו כראוי, מתעורר בה פחד שהפסידה את מקומה ומלבישה כעת את כאבה בתלונות ובדרישות.
בעיקר-
לבוא לבית מוקדם, לעזור עם הילדים ולהישאר לזמן ארוך מהרגיל. הקושי הגדול, גם כאשר הבעל מגיע מוקדם ומגיש את עזרתו, עדיין זה לא מספק ומרצה אותה.
הבעל נשאר מתוסכל ומבולבל, מאחר שהגיע מוקדם והשלים את הדרישות ועדיין אשתו אינה מפויסת, מאחר והאשה חסומה מלהסביר את מקור בעייתה, מחפשת סיבות להוצאת תסכולה, ותולה את צערה בעניינים שאינם קשורים לכאבה.
לסיכום:
אין גורם מאיים, מפחיד, כואב ומצער לאשה, יותר מזה שיש לבעל מישהו או משהו יותר חשוב ממנה.
ברגע שמצטייר בליבה דבר כזה, [ואפילו אימו], מעכשיו כל מה שיעשה בעבורה לא ישנה את הרגשתה, מרירותה ותסכולה, עד שיחזיר לה שוב את האימון ואת תחושת הביטחון של המקום הראשון, ורק אז יזכו לשלום ביתם.
[גם אימו תובעת זאת מאביו].

מהדור שמינית
בשלום בית:

כהמשך: אחת הסיבות העיקריות שבעקבותיה מתגרשים, היא פגם  באמונה. בדרך כלל כשצפים בעיות בשלום בית, טענתם של בני הזוג- "זה לא הזיווג שלי".
לכן נופלים לתרעומות והאשמות ואינם מוכנים להתמודד, ובסופו תהליך גירושין אכזרי. מובא במסכת סוטה דף ב'- שארבעים יום לפני יצירת הוולד מכריזים בן פלוני לבת פלוני [גם זיווג שני], מכאן שהכל מכוון מראש ואין טעות בהשגחה.
יוצא שלפני הנישואין אנו מצווים לבדוק התאמה מבחינת השתדלות בלבד, ולאחר הנישואין אין בחירה בזיווג כי כך גזרו בשמים. מה שנותר זה להתמודד וללמוד כיצד לקבל את בן/ת הזוג כפי שהוא בלי לנסות לשנותו. פגם באמונה מביא להרגשת פספוס והחמצה נוראה, לכן חיים במרירות  ובחוסר ברירה. בעקבות כך מתעורר יצר חזק מאוד שנקרא רחמים עצמיים.
יצר זה מתעורר מחמת חסרון אמונה ויכול לגרום לאדם לבכות במשך שבעים שנה-"על מה היה לי", "מה עשו לי". בעיקר נשים סובלות מתכונה נוראה זו ומתעסקות רק בעבר השחור.מידה זו של רחמים עצמיים מתעצמת בהן וגורמת להן הנאה וסיפוק עצום. מניסיוני, העזרה היחידה היא, להשתתף בצערן, להזדהות בכאבן ולהסכים עימן. ככל שנזדהה ונעצים את כאבן שהן אכן מסכנות ואומללות, כך ירווח להן יותר, משום שהן סבורות בתת מודען, שככל שידושו בבעיותיהן יהיה סיכוי גדול יותר לשנות את מציאותן, למרות שבמציאות זה לא עובד כך.אולם אם ננסה לעזור להן  בכל   דרך  אחרת, יפרשו אותנו כאנשים שלא מבינים אותן וניכנס לרשימתן השחורה.
מעשה-באשה שסבלה מרחמים עצמיים, ולאחר הפגישה השביעית הודתה ואמרה לי- "תודה על עקשנותך, שחררת אותי ממרירות קשה ומצוקה נפשית שסבלתי מעל עשרים שנה". האמת חייבת להיאמר, שבסיפורים זה נשמע קל ופשוט, אולם במציאות זה הרבה יותר מורכב ומסובך, ולא תמיד מצליחים. מטרת המעשה כדי ללמוד, שאם מתעקשים ובעיקר המטופלים, כמעט ואין בעיה שלא ניתנת לפתרון.
ציינו בעבר את הצורך העמוק שקיים באשה לחוש בעיני הבעל, שהיא מעל הכל ולפני הכל. צורך נפשי זה, רק הבעל יכול וחייב להעניק לה. לפיכך, אם יבין ויפנים את חשיבות הרגשה זו ויטיב להעניק לה, היא עשויה להשתחרר מהרגשת רחמים עצמיים ולהבריא אט אט את נפשה, עם סבלנות, התמדה ותפילה מצליחים. עניין זה מצוי בעיקר בחינוך הילדים, כאשר הבעל מחשיב אותם לפני האשה.
זה עשוי להכעיס ולמרמר אותה ולגרום לה להוציא את זעמה ותסכולה על הילדים, עד למצב של אלימות מילולית ופיזית. הבעל בסכלותו במקום לתמוך ולהיות לצידה, מוכיח אותה, משפיל ופוגע בה בנכחותם.
כאן הנזק הוא כפול- חינוך הילדים נהרס והאמון בין בני הזוג נשבר. תופעה זו מצויה בעיקר בהערכתו המיוחדת להוריו וביחסו המזולזל כלפי רעייתו, ובעריכת השוואות ונתינת ציונים לאשתו ביחס למשפחתו. כשהבעל אינו מודע לסוד יקר זה של הענקת הרגשת חשיבות לאשה, שהיא לפני כולם וגם לפני  הוריו, גם כאן הנזק הוא כפול- שלום הבית נהרס, והיחסים בין האשה להוריו עולים על שירטון והנזק כאן כמעט בלתי הפיך.
כי גם כאשר בני הזוג ישלימו, מערכת היחסים בינה לבין הוריו יישארו הרוסים. תופעה זו קיימת בעיקר אצל בעלי תשובה עם ריבוי אור ללא כלים מתאימים, שמגיעים למצבי מתח קשים בבית ללא פרופורציה נכונה, ואינם מבינים ששלום הבית הוא לפני הכל, וזו המצוה היחידה שהקב"ה מוכן למחוק את שמו בעבורה. הצורך הנפשי לקבלת מקום ראשון, חשוב לגברים לא פחות מהנשים, לכן חובת הנשים להעניק להם הרגשה נפלאה זו, ולא רק בדיבורים אלא גם במעשים.
נקודה נוספת-
גברים ונשים סובלים מהרגשת רדיפה עצמית. בקרב גברים הרגשת פספוס והחמצה מעוררת בהם רגשי אשם שמביאה לרדיפה עצמית. נקודה זו פעמים רדומה אצלם ועשויה להתעורר בפרט בגיל המעבר כאשר רוב שנותיו של האדם מאחוריו. א. כאשר האדם הציב לו מטרה בחיים ולא ממש אותה, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית ב. כאשר עשה מעשה שלא יעשה, וזה לא ניתן לתיקון.נשים סובלות מהרגשה זו- א. קיים בה צורך עמוק להרגיש הכי מושלמת בעיני הבעל. ב. חוסר בטחון והערכה עצמית נמוכה. היא מוותרת על עצמה ונהפכת לנותנת כפייתית, וכאשר אינה מקבלת את מה שציפתה,נופלת למרירות,מרמור ורחמים עצמיים.אגב-רק וויתורים שבאים מתוך חוסר ברירה, רצון או ציפייה, מעוררים תסכולים וכאבים שמביאים מרמור ורחמים עצמיים. אולם נתינה, הענקה או כל וויתר שהאדם שלם עימו ואין לו שום צפייה, מעניקים שמחה, אושר וסיפוק ואשרי הזוכה.
נחזור-
הצבת גבולות לנותנת כפייתית,מפחיד אותה במיוחד, מפני שקיים בה תחושה פנימית שבקשותיה מוגזמות, ומאמינה שאין היא ראויה לקבל את צרכיה ואפילו המינימליים במערכת הזוגית. לכן מתעורר בה פחד שתתקל בדחיה, ביקורת ונטישה, ורגשות אלו גורמות לה סבל רב ועמוק. יתכן מאוד שאמונה זו עוצבה והתחזקה לה בילדותה, כאשר נאלצה לדכא את רגשותיה וצרכיה שלא נענו,בפרט אם בילדותה הייתה נוכחת או קרבן להתעללות. משום כך פיתחה לה אמונה שקרית ותת-הכרתית, שאין היא ראויה להיות נאהבת וחשובה כראוי. היא נהפכת לרגשית במיוחד, חשופה לפגיעות וקשה לה לקבוע את ערכה האמיתי. מתוך כך  מתפתח בעמקי לבה הרגשה של-רדיפה עצמית, והרגשה זו דוחפת אותה להעניק ולתת עוד ועוד, בציפייה לקבל את מבוקשה.
התוצאה-
נהפכת לנותנת כפייתית ולרחמים עצמיים. יוצא מכאן שפחד וחשש זה שלא תזכה לקבל את התמיכה וההערכה הראויה לה, גורם לה להיות רדופה בלתת ולהעניק כדי לקבל למעשה את מה שמגיע לה מצד הדין. מצד שני הגבר עלול לפרשה שמאחר והיא נותנת בלי סוף, היא מרוצה ולא חסר לה מאומה, לכן הוא מצמצם את נתינותיו הגשמיים והרגשיים ומפנה את השקעתו לילדיו או לצרכיו האשיים,וזה סוד יקר.
לסיכום:
האשה נהפכת לנותנת כפייתית והגבר מאבד ענין בקשר מחייב. יתרה מכך,חוסר תקוה ואמון לאשה בקבלת צרכיה הבסיסים, הופכים אותה לנזקקת נואשת, אשר משדרת לגבר את המסר הכואב, שאין היא בוטחת וסומכת עליו לספק לה את צרכיה ומבוקשה. נקודה כאובה זו, יוצרת ריחוק אצל גברים, מאחר שהכוח שמניע אותם לפעול לטובת בנות זוגם, כאשר הן יודעות לשדר באופן הנכון לבני זוגן, את המסר היקר שהן זקוקות להן.
אולם כאשר מסר זה מגיע אליהם בעוצמה של הזדקקות נואשת [תלות רגשית],הגברים נרתעים ונסוגים לאחור.ההבדל בין זקוקה לזקוקה נואשת? זקוקה- כאשר האשה פונה לגבר בצורה מכובדת ורגועה ומבקשת את תמיכתו באופן האומר-שיש לי אמון בך שתעשה את המיטב בעבורי. גישה זו מעוררת אותו לפעול ולעשות הכל למען בת זוגו.אולם כאשר המסר הוא של זקוקה נואשת, מתפרש לגבר שהיא זקוקה לו נואשות, מפאת שאינה סומכת עליו ואינה בוטחת בו.
גישה זו היא דוחה את הגברים וגורמת להם לחוש חסרי ערך. אומנם כלל לא קל לאשה לפתח תלות רגשית ולתת אמון בבן זוגה ולאחר מכן להיות קרבן של התנכרות, זלזול ונטישה. כי ההזדקקות לאחרים מציבה אותה בעמדה של נחיתות וחשופה לפגיעות בנוסף לקיימות, מפני שהללו מאשרות את אמונתה השקרית, שהיא אינה ראויה ליחס, הערכה ואהבה.
במשך שנים נשים פיצו את עצמן מפני החשש שאין הן ראויות לקבל הערכה וכ'ו, ע"י כך שהיו קשובות לצורכיהם של אחרים ונהפכו לנותנות כפייתיות. הן קיוו בתת מודען, שע"י נתינה בלתי פוסקת תעלינה את ערכן וכך יהיו ראויות ליותר. ישנן נשים שלאחר שנים של נתינה אובססיבית, זכו להבין במבט לאחור שהן בעצם מאז ומתמיד היו ראויות לתמיכה נעלה יותר. אולם לא הבינו שבעצם הנתינה הכפייתית,גרמה לבני זוגן למעט בתמיכתו.

כאשר האשה נוכחת לדעת שהיא אכן ראויה להיות נאהבת יותר,ומשכילה להעביר לו את המסר באופן הנכון ולא מצד תביעה, היא פותחת אפשרות גדולה מצד האיש להעניק לה אף יותר. למעשה מפאת שהיא לא האמינה בעצמה, חסמה בעדה ומנעה מבן זוגה את ההזדמנות הנפלאה לגרום לה את האושר שהיא ראויה לו וודאי.
טעות נפוצה-
כאשר נשים עייפו במשך שנים מלתת,או קבלו "העצמה רגשית", הן מאשימות את הגברים שהתעלמו מהן וגרמו למצבן העגום. הן חשות פגועות ומתוסכלות ואינן מוכנות לסלוח להם,כאשר מחשבתן לפצות את עצמן על הזנחה של שנים, לפתוח דף חדש בחיים אבל לא עם בני זוגן.
כאב זה עשוי להתעורר, בעיקר כאשר הגברים מתעוררים להעניק ולתת להן כראוי, צפים לנשים כל רגשי העבר ומאשימות אותם במצבן ואינן מוכנות לסלוח. ע"פ הקדמתנו מובן,שהן תרמו למצבן לא פחות מהגברים, ואם ידעו לקחת אחריות על החלק היחסי שלהן, בנקל יוכלו לסלוח ולמחול, אולם יקח זמן לריפוי נזקי תרעומות וכעסים.גישה של נתינה כפייתית כדי לזכות ליחס, הערכה וזוגיות משופרת יותר, זו טעות נוראה. כי למען האמת בן הזוג ערוך לתת יותר, כאשר הנתינה הכפייתית תיחלש ותעלם, יתעורר בו  חשק ורצון להעניק יותר.
כאשר האשה  מתעוררת ומבינה שהיא ראויה ליחס, הערכה וכ'ו בזכות עצמה, על עצם זה שהיא רעייה טובה שעושה את תפקידה בנאמנות, שמחה ובוטחת בו כראוי, באופן פלאי יוצא האיש ממערתו, כדי לרצות ולספק לה את כל צרכיה ולגרום לה את האושר הגדול שזה אושרו למעשה. יתכן ויידרש לו זמן כדי ללמוד כיצד לתת ולהעניק לה יותר, אולם הצעד הראשון הגדול כבר נעשה.
כעת הוא מודע לכך שהוא הזניח אותה ומוכן להשתנות ולעשותה המאושרת עלי אדמות.נוסחה זו קיימת גם במצב ההפוך. כאשר האיש לא מתפשר על היחס,הכבוד והערכה שמקבל מבת זוגתו ומתעורר לקבל יותר, גם האשה מתעוררת מתרדמתה, חומות התרעומות והכעסים  מותכות ומוכנה שוב להעניק ולתת לו את ההערכה, האהבה והיחס שראוי לו. במידה וההזנחה היא של שנים, תידרש תקופת ריפוי לאותן תרעומות וכעסים שהצטברו.
זה אפשרי אם בשלב ראשון כל אחד ייקח אחריות על הטעויות שלו,יבקש סליחה וכך גם לו יהיה קל יותר לסלוח ולמחול. כפי שנשים פוחדות לקבל, כך גם גברים פוחדים לתת. פחדו העמוק של האיש, שמא אינו מוצלח וכשרוני לספק לבת זוגו את צרכיה.הצלחות והישגים תופסים מקום חשוב וראשון אצל הגברים, ותכונות אלו ערכיים בחיי כל גבר, והם בולטים אצלם בעיקר לפני כניסתם למערכת זוגית, כדי להוכיח לנשיהן שהן מוצלחים וחשוב שיקבלו אותם כפי שהם.
העצה הכללית לכל הבעיות שהצגנו[מעבר לטיפול הרגשי],להאמין באמונה שלמה שכפי שהבורא ברא אותנו,זה הטוב המוחלט עבורנו ועבור בן/ת זוגנו, ולא לנסות לחקות או להתחקות לדבר אחר. ככל שנאמין, ננצל מתחושת החמצה,רדיפה עצמית וכ'ו,
שבת שלום ומבורך.


מהדורת תשיעית
בשלום בית:

מובא ברבינו האריז"ל שכל נשמה שיורדת לעולם היא מקבלת את הבירורים והניסיונות שעליה לעבור, וכאשר נגמרת כמות הייסורים עולה הנשמה לקבל את שכרה. מסביר הרב עניין עמוק זה- שהניסיונות והייסורים עצמם אינם כואבים כלל כי הם מותאמים ע"פ שורש הנשמה, כדברי חז"ל- "לפום גמלא שיחנא", אלא ההתנגדות של האדם להשלים ולקבל אותם, היא שיוצרת את הכאב, וכגודל ההתנגדות כך גודל הסבל.
אולם על מנת שהאדם יוכל להכיל ולקבל את הניסיונות והקשיים, תלוי בגודל האמונה והידיעה בהנהגתו ית' שהיא מעוצם רחמיו האין סופיים. כאשר חסרה ידיעה בסיסית זו, לא פלא לאחר שנישאים והבעיות צפות על פני השטח והאמונה רופפת, המחשבה הראשונה של בני הזוג להתגרש כדי לברוח מהייסורים. אחת הטענות של בני הזוג- "זה לא הזיווג שלי", זו הסיבה שנופלים מהאמונה לתרעומות והאשמות ואינם מוכנים להתמודד. מובא במסכת סוטה [דף ב'] שארבעים יום לפני יצירת הוולד מכריזים בן פלוני לבת פלוני [גם זיווג שני], מכאן שהכל מכוון מראש ואין טעות בהשגחה.
אמנם לפני אנו מצווים לבדוק התאמה מבחינת השתדלות בלבד, אולם לאחר שנישאים אין בחירה בזיווג כי כך גזרו בשמים, מה שנותר זה להתמודד וללמוד כיצד לקבל את בן/ת הזוג כפי שהוא בלי לנסות לשנותו. פגם באמונה מביא להרגשת פספוס והחמצה נוראה שעשויה לעורר תכונה של רחמים עצמיים. מידה זו עשויה לגרום לאדם לבכות במשך כל חייו-"על מה היה לי, ומה עשו לי". נשים בעיקר סובלות ממידה קשה זו, וכאשר מתעצמת בהן תכונת המסכנות, הרגשה זו מתהפכת וגורמת להן תחושת סיפוק והנאה על עצם זה שהן מסכנות ושמרחמים עליהן.
הניסיון מעיד שהעזרה היחידה שניתן להגיש להן,להשתתף בצערן, להזדהות בכאבן ולהסכים עימן, מאחר שהן אינן מוכנות להשתחרר מהרגשה זו. ככל שנעצים את כאבן כך ירווח להן באופן זמני,אולם הכאב ישאר תקוע. משום שהן סבורות שככל שידושו באומללותן יהיה להן סיכוי גדול יותר לשנות את מצבן, למרות שבמציאות זה ההיפך ופועל נגדן. מצד שני אם נעודד וננסה לתמוך בהן בדרך אחרת, יפרשו אותנו שלא מבינים אותן וניכנס לרשימתן השחורה.
מעשה- באשה שסבלה מרחמים עצמיים ולאחר תקופת טיפולים הודתה ואמרה לי- "תודה על עקשנותך, שחררת אותי ממרירות קשה ומצוקה נפשית שסבלתי ממנה מעל עשרים שנה". האמת חייבת להיאמר- שבסיפורים זה נשמע קל ופשוט אולם במציאות זה הרבה יותר מורכב ומסובך, ולא תמיד מצליחים. מטרת המעשה כדי ללמוד, שאם מתעקשים להירפא, כמעט שאין בעיה שלא ניתנת לפתרון. ציינו רבות פעמים את הצורך העמוק שיש לאשה לחוש בעיני הבעל מעל הכל ולפני הכל, וצורך נפשי זה רק הבעל יכול וחייב להעניק לה.לכן אם הוא יבין ויפנים צורך זה ויטיב להעניק לה, היא עשויה להשתחרר גם מהרגשת רחמים עצמיים ולהבריא לה את הנפש.
עניין זה מצוי כאשר הוא מחשיב את הוריו ומשפחתו יותר ממנה או כאשר הוא מחשיב את ילדיהם לפניה. זה עשוי להכעיס ולמרמר אותה ולגרום לה להוציא את זעמה ותסכולה על הילדים עד למצב של אלימות. במקום שהבעל יתמוך בה ולהיות לצידה,מוכיח,משפיל ופוגע בה בנכחותם. כאן הנזק הוא כפול- חינוך הילדים נהרס והאמון בין בני הזוג נשבר.

אגב- מאבחונים שערכתי עם זוגות במשך שנים מתברר, שהם מעבירים לילדיהם בדיוק את אותו חינוך וחוויות שעברו בילדות עם הוריהם מבחינת העתק הדבק. לכן רוב הטיפולים כיום הם נפשיים וריפוי פצעים רגשים מהעבר, לכן התהליך הוא ארוך ומשתנה ע"פ הנפשות הפועלות. אמנם בטיפולים הרגילים בבניית תקשורת בין בני הזוג, תהליך הפגישות הוא קצר יחסי.
ציינו בעבר בעניין צריכת התרופות לשיכוך פצעים רגשיים שאין בהן שום תועלת, אלא השתקה זמנית של מערכת העצבים ולאחר שהשפעת הכדור עוברת צפים שוב אותם רגשות ופעמים גם ביתר שאת ובמקום לטפל במערכת הרגשית באופן ממוקד ולהחליש אותה, מגבירים תרופות ללא הועיל.
נחזור-כאשר הבעל אינו מודע לסוד הענקת כבוד לאשה שהיא לפני הכל וגם לפני הוריו,גם כאן הנזק הוא כפול-האשה מאבדת אמון בו, ומערכת היחסים עם הוריו נהרסים והנזק כמעט בלתי הפיך. כי גם כאשר בני הזוג ישלימו, מערכת היחסים בינה לבין הוריו יישארו הרוסים. תופעה זו קיימת בעיקר אצל בעלי תשובה עם ריבוי אור ללא כלים מתאימים, שמגיעים למצבי מתח קשים בבית ללא איזון נכון, ואינם מבינים ששלום הבית הוא לפני הכל,ושזו המצוה היחידה שהקב"ה מוכן למחוק את שמו בעבורה.
גברים ונשים כאחד סובלים מתכונה של רדיפה עצמית. מקור הרדיפה בקרב גברים מהרגשת פספוס והחמצה שמעוררת בהם רגשי אשם. נקודה זו היא רדומה אצלם ועשויה להתעורר אחר גיל המעבר,הסיבות: א.כאשר האדם הציב לו מטרה בחיים ולא ממש אותה, נופל להרגשת החמצה ב. כאשר עשה מעשה שאינו הגון ולא ניתן לתיקון, נכנס לרדיפה ורגשי אשם ג. כאשר עבר ילדות קשה ובעיקר עם הורים פרפקציוניסטים [דורשי שלמות].
הרדיפה העצמית של הנשים מהסיבות:
א. קיים בהן צורך עמוק להרגיש הכי מושלמות בעיני הבעל, לכן משקיעות באופן אובססיבי ונופלות לרדיפה עצמית ב. חוסר בטחון והערכה עצמית נמוכה מעורר בהן פחד שמא אינן מושלמות כראוי, ונופלות לרדיפה עצמית ג. חסכי ילדות, צרכים שלא נענו,חינוך כפייתי ועוד. הן מוותרת על עצמן ועל צורכיהן ונהפכות לנותנות כפייתיות ובמידה ולא נענו הציפיות, עלולות ליפול למירמור ורחמים עצמיים. יצוין-וויתורים שמקורם מחוסר ברירה או ציפייה, לאחר זמן מעוררים משקעים וכאבים שעשויים לגרום לרחמים עצמיים. אולם נתינה והענקה או כל וויתר שהאדם שלם עימו ללא צפייה, מעניקים שמחה, אושר וסיפוק רב. הצבת גבולות לאשה כפייתית מפחיד אותה במיוחד, מפני שקיים בה חשש שבקשותיה מוגזמות ושאין היא ראויה לקבל את צרכיה. פחדים של דחיה, ביקורת ונטישה, גורמים לה סבל רב. יתכן שאמונה זו עוצבה והתחזקה בילדותה כשנאלצה לדכא את צרכיה שלא נענו,בעיקר אם עברה חינוך כפייתי.
תפיסה שקרית זו שאין היא ראויה להיות מחוזרת וחשובה כראוי,הופך אותה לחלשה במיוחד ומקשה עליה לקבוע את הערך האמיתי שלה.יוצא שפחד זה גורם לה להעניק ללא גבולות, כדי שתקבל למעשה את מה שמגיע לה מצד הדין. אולם האסון הגדול אם היא מחליטה לקבל העצמה ממקור שלא ע"פ תורתנו הקדושה.
ציינתי בעבר שאיני מתנגד להעצמה במקרים מסוימים, אולם המטרה כדי להעצים את בן זוגה ולא להתנצח עימו ולהחריב את הבית. מצד שני האיש עלול לפרש את הנתינה המסיבית, שהיא מרוצה ולא חסר לה דבר ועלול לצמצם את נתינותיו ולהזניח אותה. כמו כן חוסר אמון שלא תקבל את צרכיה, עלולים להפוך אותה "לנזקקת נואשת".נקודה כאובה זו יוצרת ריחוק אצל גברים, מאחר שהכוח שמניע אותם לפעול לטובת נשיהן, כאשר הן יודעות לשדר באופן הנכון את המסר היקר שהן סומכות עליהם. אולם כאשר הן משדרות תלות רגשית, הגברים נרתעים, נסוגים אחור ומאבדים חשק בזוגית.
ההבדל בין זקוקה לזקוקה נואשת? זקוקה- כאשר האשה פונה לאיש בצורה מכובדת ורגועה ומבקשת את תמיכתו באופן האומר-אני מאמינה בך שתעשה את המיטב עבורי, גישה זו מעוררת אותו לחיים ויעשה הכל למענה. אולם אם הגישה היא של זקוקה נואשת ע"י נדנודים ולחצים, הוא מפרשה שאינה סומכת עליו ואינה בוטחת בו, לכן הוא עשוי לחוש חסר ערך ולדחות אותה.
אמנם כלל לא קל לאשה לתת אמון בבעל ובעיקר אם היא ספגה ממנו בעבר דחיות ופגיעות, ולמצוא את עצמה שוב קרבן לניכור, זלזול ונטישה. לכן על האיש לנקוט במשנה זהירות כאשר היא מנסה לשנות גישה, על מנת שלא לפגוע בה ולגרום לה להצטער על כך ולהפוך אותה משוגג למזיד.
ישנן נשים שלאחר שנים של נתינה מסיבית הבינו את טעותן, ובמבט לאחור קלטו שבעצם מאז ומתמיד הן ראויות להערכה טובה יותר, אולם הנתינה הכפייתית הסתירה מעיניהן לראות את האמת. מאחר שלא האמינו בעצמן חסמו בעדן לקבל את צורכיהן ומנעו מבן זוגן להשפיע להן, כי הבינו שלא חסר לנשיהן דבר. ישנם מצבים שבהם נשים עייפו לתת,או שקבלו העצמה במקומות לא ראויים,ובמקום לקבל אחריות על מעשיהן, מאשימות את הגברים שהתעלמו מהן וגרמו למצבן העגום.
תחושת האכזבה והתסכול מונע מהן לסלוח לבעל ולפתוח דף חדש, ומחשבתן לפצות את עצמן באמצעות פירוק הבית ולנקום בבעל על הזנחה של שנים. תרעומת כמעין זו עשויה להתעורר לאשה, כאשר האיש מחליט מסיבה כל שהיא לשנות גישה ולתמוך בה כראוי, צפים לה כל תסכולי העבר ומאשימה אותו באומללותה.  פשוט מקבלת אומץ שהיה חסר לה בעבר ומוציאה את כל תסכוליה עליו. רק חבל ששכחה שהיא תרמה למצב לא פחות ממנו, לכן אם תדע לקחת אחריות על החלק היחסי שלה, בנקל תוכל לסלוח ולפתוח דף חדש. אומנם יקח זמן לריפוי נזקי תרעומות, אבל זה אפשרי. גישה של נתינה כפייתית כדי לזכות להערכה וזוגיות משופרת זו טעות נוראה, כי למען האמת בן הזוג ערוך לתת יותר. במידה והנתינה הכפייתית תיחלש, יתעורר לצד השני חשק ורצון להעניק יותר, כי כך טבע האדם בנוי. לכן כאשר האשה  מבינה שהיא ראויה להערכה, חיזורים וכ'ו בזכות עצמה, על עצם זה שהיא רעייה נאמנה שעושה את תפקידה ברצון ובשמחה, באופן פלאי יוצא האיש ממערתו כדי לרצותה ולספק לה את צרכיה, ולגרום לה את האושר הגדול שזה למעשה אושרו.
יתכן שיידרש לו זמן כדי ללמוד כיצד לתת ולהעניק לה יותר, אולם הצעד הראשון הגדול כבר נעשה. כי כעת הוא מודע שהזניח אותה ומוכן להשתנות ולהופכה למאושרת עלי אדמה.
נוסחה זו קיימת גם במצב ההפוך. כלומר, גם כאשר האיש לא מתפשר על היחס והערכה שמקבל מבת זוגו ומתעורר לקבל יותר, האשה מתעוררת מתרדמתה, חומות התרעומות לפתע מותכות ומוכנה לתת ולהעניק לו אף יותר. אם ההזנחה היא של שנים, תידרש תקופת ריפוי לאותן תרעומות וכעסים שהצטברו, אולם זה אפשרי אם כל אחד ייקח אחריות על הטעויות שלו, יבקש סליחה וכך גם לו יהיה קל יותר לסלוח.
יצוין- שכפי שקיים פחד באשה לקבל,באותה מידה קיים פחד באיש לתת. פחדו העמוק של האיש שמא אינו מספיק מוצלח וכשרוני לספק לבת זוגו את צרכיה.הצלחות והישגים תופסים מקום חשוב בקרב גברים והם בולטים בעיקר לפני הכניסה לנישואין. העצה לגברים ללמוד כיצד לקבל חוסר הצלחה וכישלונות באהבה ובשמחה, ולהאמין באמונה שלמה שכפי שהבורא ברא אותם זה הטוב המוחלט עבורם ועבור בת זוגם בלי לחקות אחרים. למעשה אם הזוג יתחזקו באמונה זו, ינצלו מהרגשת  החמצה  ורדיפה  עצמית.


מהדורה עשירית
בשלום בית:

נציין מספר סיבות חשובות שהאיש פורש למערתו: א. הוא זקוק לחשוב בשקט ולמצוא פתרונות מעשיים לבעיותיו בכוחות עצמו ב. דרוש לו זמן לנחות לקרקע ובעיקר בכניסתו לבית [היפך האשה] כדי להתחבר לעצמו ג. נמצא בלחץ או מתח ואינו מעוניין לעשות טעות ולהתחרט ויצטרך שוב לתקן ד. זקוק לשקט ופרטיות ללא סיבה מיוחדת ה. לאחר קיום מצות שלום הבית, הוא חייב להתנתק כדי לאגור כוחות ולחזור לעצמו, ולאחר שיתמלא באנרגיות ואורות חדשים על מנת להעניק לבת זוגו את המיטב,יקפוץ חזרה לאותה נקודת התחברות שהייתה קודם לכן. סיבה זו היא בעלת חשיבות רבה להבנה לשני בני הזוג. כי האשה מפרשת אותו שהשתמש בה לצורך פריקת חשקיו ואינו אוהבה באמת ובכנות, והאיש נכנס לרדיפה עצמית ולרגשי אשם ואינו מבין שזו תופעה די טבעית שמצויה אצל כל הגברים, [הארכתי בנקודה עמוקה זו בספרי במאמר-"מחזוריות האיש"].
יוצא מכל הסיבות הנ"ל שיש לאפשר לו להשתחרר ממערתו בכוחות עצמו וחשוב לא להלחיצו, הוא יטיב לצאת במהירות  האפשרית, כי בעיה אחת לפחות נפתרה לו בשובו אליה- לפייס אותה על התנתקותו. נציין מספר גורמים על תקשורת לקויה:
א. אנו במצב של מגננה ורוצים רק להגיב ב. לא מקשיבים וחושבים כיצד להצטדק ג. חושבים כיצד לסתור ולהאשים במצב ד. אנו דרוכים כי חשים מואשמים ומותקפים ה. השיח אישי ולא ענייני ו.נלחמים על האגו ורוצים  להתנצח בלבד ז. מעוניינים שדברנו ישמעו ולא לשמוע את האחר. ח. בטרם שמסיימים נושא מסוים, מתפזרים לעוד נושאים ולא מצליחים להגיע להסכמה בשום נושא ט. מפרשים את השני ע"פ שפת גוף והתניות קודמות ובדרך שלילית. יתכן שאנו סובלים מחוסר הערכה עצמית, בטחון ירוד וחסימות רגשיות מהעבר, אולם ישנן סיבות נוספות שבגינן אנו לא מצליחים לתקשר באופן הנכון ומפרשים את השני בצורה מעוותת ולא נכונה.
נציין דוגמאות: האיש אומר-"הרסת אותי ואני מעוניין לסיים את הקשר". פרשנות האשה- אני אכזבה גדולה עבורו, מנצל אותי לתאוות שלו בלבד ויש לו תוכניות בלעדי וכ'ו. פרשנות נכונה- אני במצוקה וזקוק ליחס, כבוד והערכה, ומעוניין לשמוע שאת אוהבת אותי, זקוקה לי ומעוניינת בי ללא רצון לשנות אותי.האיש אומר- "את לא ברמה שלי ובוודאי לא של המשפחה שלי, ושלא תעיזי לדבר בגנותן". פרשנות האשה-הוא לא אוהב אותי, אני רק חפץ שמשתמש בי לאינטרסים שלו, מה שמעניין אותו זה רק משפחתו, עדיין כרוך בטבור של האמא ואני בסוף סדרי עדיפותיו. פרשנות נכונה- את מאוד חשובה לי, גרמת לי את האושר הגדול בחיי, איני מחליף אותך בשום אשה וגם לא במשפחתי, אני אוהב אותך ואת יקרה לי מכל, רק תכבדי את משפחתי כפי שאני מכבד אותך. האיש אומר-"כל מה שאני עושה עבורך זה אף פעם לא מספק אותך". פרשנות האשה-אני איומה ודחויה בעיניו, חושב עלי רק דברים רעים ואינו אוהב אותי בכנות. פרשנות נכונה- אני זקוק להערכה על מה שאני משתדל עבורך, ושלא תתייחסי אלי כמובן מאליו ואעשה הכל למענך. האיש אומר- "אני לא מצליח לרצותך, תמיד יש לך טענות, את פשוט כפוית טובה ואין לך שום הערכה". האשה מפרשת- הוא לא אוהב אותי, הוא נמצא כאן רק בגלל הילדים או כדי לספק לו את הצרכים שלו, עבורו אני רק מטרד, רואה רק את עצמו ובכל מה שקשור אליי הוא מתעלם,אכזרי וכפוי טובה.פרשנות נכונה-אני חושש שאני לא מספק ומרצה אותך די הצורך, לכן זקוק שתאמרי לי שאתה הגבר המושלם שלי, ואהפוך את העולם עבורך. האיש אומר-"תפסיקי לפנק את הילדים ואל תתני להם שינהלו אותך". פרשנות האשה- כל מה שאני עושה עבורו זה מפריע לו, הוא חייב להתערב לי בחינוך הילדים ובהתנהלות הבית, מעוניין להפוך את הילדים עליי, כואב לו שאני מצליחה איתם יותר ממנו, מעוניין בכישלון שלי ורע לו כשטוב לי. פרשנות נכונה- אני מעוניין לטובתך ולטובת הילדים כדי שלא יגדלו מופרעים ופרזיטים, ומעוניין שלא ינצלו את טיב ליבך, כמו כן גם אני זקוק לתשומת לב, ליחס והתעניינות כפי שאת מטיבה עם הילדים. האשה אומרת-"אתה דוחה אותי, תניח לי לנפשי, הרסת לי את החיים ומעוניינת לסיים את הקשר סופית". האיש מפרש-כפוית טובה, אין לה שום הערכה, אני מסומן אצלה, רואה בי רק שחור, מושפעת מהחברה והמשפחה, לולא הילדים מזמן הייתי בורח ומגרש אותה ומתחתן עם אשה אחרת רק כדי לראות אותה סובלת. פרשנות נכונה- שלא תעזוב אותי, אני זקוקה לך כעת יותר מכל זמן אחר, תבין אותי, אני עוברת משבר, זקוקה לראות שאתה נלחם עליי ולא מוותר בעד שום מחיר, רק תהיה רגיש כלפיי כפי שהכרתי אותך ותתמוך בי כבתחילה, זה רק הוצאת תסכולים על חוסר יחס והערכה מצידך, בבקשה תחזר אחרי, תתעניין בי ותאמר לי שאתה אוהב אותי בכנות. האשה אומרת-"אם לא נוח לך הדלת פתוחה, אני גם מוכנה לארוז לך מזוודה". האיש מפרש-אשה רעה כפוית טובה ואין לי בה שום אמון. פרשנות נכונה-שלא תאמין לי, אני פשוט במצוקה, עוברת משבר ותקופה לא פשוטה, אני זקוקה לך, לתמיכה, לחום,יחס,אהבה וכ'ו,ותאמר לי שאתה לא מוכן לוותר עליי בעד שום הון שבעולם. מכאן רואים בחוש כיצד משפטים של זלזול ודחיה, פוגעים בנו מאוד ומחמת פרשנות שלילית נהרסים בתים, למרות שאין זו כוונת הדברים. יצוין שבזמנים הללו אנו רגישים יתר על המידה, לכן הפרשנות היא בהתאם למצב הרגשי שלנו. אומנם חבויים מתחת לביטויים הללו כאבים ורגשות עמוקים, אולם חובתנו ללמוד לפרש אותם במובן החיובי. יתרה מכך,ככל שהפגיעות קשות יותר, מסתתרים תחתיהם כאבים ורגשות עמוקים יותר, לכן בנקל ניתן לטעות בפרשנות למובן השלילי. אין זה פלא לראות כיצד בני הזוג נהפכים לאויבים ועוינים זה לזו באמצעות פרשנות שלילית כאמור. האיש נעשה קר וצונן, או שמתאכזר עליה באמצעות היעלמויות ושתיקה רועמת, ומוכן להקריב על מזבח גאוותו את חייו וחיי עולם הבא שלו. כמו כן האשה מתהפכת לרעה ואכזרית ומוכנה להקריב על מזבח גאוותה את חייה וחיי הנצח, ולהינשא שנית רק כדי להראותו סובל ושהיא המנצחת והוא הכשלון. ישנם מקרים שבהם עשוי האיש באופן פתאומי להשתתק באמצע השיח ולא לתקשר. במקרים מעין אלו עלולה האשה לפרש שהוא מנותק ולא חי במציאות או שמתעלם ממנה כדי להכאיב לה, לכן הוא שותק. מצב שבו האיש נחסם ולא מתקשר, הוא בעצם אומר- "איני מעוניין להגיב כעת כדי שלא אטעה ואצטרך לתקן". הוא בעצם מבקש שתאפשר לו זמן שיכלכל את צעדיו בתבונה על מנת לרצותה בדרך ובזמן שלו. במקום להבינו היא מלחיצה אותו שייתן לה מענה מידי, אחרת היא תפרש אותו בטעות שהיא לא מעניינת אותו ומתעלם ממנה בכוונה. ציינו בעבר שהתמודדות האישה בלחצים וקשיים ביחס לאיש שונה לחלוטין. אשה בנויה באופן שהיא אינה צריכה לחשוב לפני שהיא מדברת. אלא תוך כדי השיח היא חושבת על מה שהיא רוצה לומר ומשתפת בתהליך הגילוי הפנימי שלה מאזינים שמעוניינים לתמוך בה. תהליך של חופש זרימה למחשבות והבעתן בקול, מסייע לה להבין את מה שהיא בעצם רוצה. זהו תהליך טבעי לחלוטין של כל אשה ולעתים הכרחי לה ביותר. אולם האיש חושב ומעבד נתונים באופן שונה. לפני שמדבר או מגיב הוא מהרהר היטב, חושב ומעמיק בדברים שרוצה לומר ומחשב כמה צעדים קדימה על התוצאות ורק לאחר שעיבד נוסחה נכונה ומעשית שלא פוגעת בבת זוגו ניגש לעניין. תהליך עיבוד נתונים יכול להימשך לאיש במשך דקות, שעות ואף ימים. חוסר מודעות והבנה בתהליך עמוק זה, גורם תסכול רב לנשים, מאחר שהן מפרשות בצורה שאינה הולמת את שתיקתו ועלולה להבין אותו באופן מעוות ביותר עד כדי לדמיין את הגרוע ביותר- "הוא לא אוהב אותי, יש לו תוכניות, מתכנן לנטוש אותי וכ'ו". לעומת זאת-נשים שותקות כאשר מעוניינות במרווח מחיה או כאשר אבדו אמון בזוגיות ויש להן תוכניות אחרות. מכאן מובן מדוע הן מאבדות איזון בעצמן וביטחונן צונח לארץ כאשר האיש מחליט פתאום לשתוק, מפני שהן מפרשות את שתיקתו מאותן סיבות שהן שותקות. כמו כן  כאשר נשים משוחחות, הן דואגות להפיח אמון, לתמוך ולהעצים זו את זו באמצעות תגובות של- "הו, הו, הממ, פשש, צא, צא, צא, כל הכבוד וכ'ו", וכך הן בונות את הקשר והחיבור. אולם כאשר האיש מאזין לבת זוגו בלי לתמוך בה ולהשמיע לה קולות ותגובות מעין אלו, שתיקתו נראית לה מפחידה, מחשידה ומאיימת ביותר. לכן חובת האיש ללמוד כיצד לתמוך בבת זוגו באופן הנכון ללא עצות ופתרונות כי עבורה זה בגדר- "פיקוח נפש". כמו כן על האשה ללמוד את פשר שתיקתו של האיש באופן הנכון וזה קשור גם למושג של- "המערה" וכך תוכל לפרש את התנתקותו באופן הנכון בלי להיפגע. טפלתי בזוג שהאשה התלוננה על חוסר יחס, התעניינות וחיזורים מבן זוגה, [הפרטים שונו מחמת צנעת הפרט]. לאחר שהבינה שאין סיכוי לקבל ממנו יותר ממה שהוא מסוגל להעניק לה, פנתה למקורות שהשקפתם אינה תורנית על מנת לקבל העצמה. אולם שם לימדו אותה שלקבל יותר יחס מבן הזוג, היא צריכה להתנהג עימו באופן של-"קשה להשגה" ובמקום שהזוגיות תתחזק ותצליח, הביאה אותם לחורבן ובסוף לגירושין רחמנא ליצלן. ציינתי בעבר שאין לי התנגדות שהאשה תקבל העצמה, אולם מטרת ההעצמה כדי שתעצים את בן זוגה על מנת שיעניק לה יותר ולא כדי להתנצח עמו ולהוכיח לו שהוא כשלון וחסר ערך.

כאשר האיש חש מותקף בעיקר כשבת זוגו מאשימה אותו במצב, הוא מיד נחסם ופורש למערתו, על מנת להרהר בשקט ולהגיע למסקנות ללא עזרה מבחוץ ובעיקר לא מבת זוגו. כעת הוא חש מפוחד ומאוים ממנה, לכן בזמן שהותו אין זה הזמן לנסות לתחקרו בשאלות. על האשה לא להיבהל, אלא לפייסו ולהסביר לו שהיא עוברת משבר ומוציאה תסכולים וכאבים ואין לה כתובת אחרת, וזקוקה להכלה והבנה, ולאפשר לא זמן יציאה.
אולם טבע האשה לא לנטוש חברה כשהיא עצובה או מדוכדכת, לכן בעיניה לנטוש אותו כשהוא נסער ולא משתף, נחשב למעשה של אכזריות, לכן היא מעוניינת להצטרף למערתו ולהציע את עזרתה. היא מניחה שאם תציף אותו בשאלות ותקשיב יפה ובסבלנות כך היא תשפר את הרגשתו.
עניין זה רק מרגיז, מקומם ומרחיק אותו יותר, וכעת יצטרך זמן ארוך מהרגיל להשתחרר ממצוקתו. מצד אחד מטרתה לתמוך בו בדרך שהיא זקוקה שיתמכו בה, אולם התוצאה פועלת למעשה נגדה. על האשה להפסיק להשתמש בשיטת הפחד והדאגת יתר, ובעיקר בעתות מעין אלו לבטוח בו שיצא ממערתו בכוחות עצמו להעניק לה את המיטב, שבת שלום ומבורך.