מהדורה רביעית

בשלום בית:

כהמשך-
תקשורת חלק יט'
נשים וגברים מדברים
בשתי שפות:

ישנן דעות חלוקות בין בני הזוג בעניין חינוך הילדים שיוצרות חילוקי דעות קשים וקצר תקשורתי שמוביל בסופו להריסת הילדים ולמסקנות קשות וכואבות שעדיף לפרק את הבית מאשר להמשיך לסבול ולאמלל את הילדים ובמקרים מסוימים כך אני פוסק!!

הכלל-
בחינוך הילדים, קודם תהיה אתה מחונך ולאחר מכן תחנך.
מאחר שהילדים בטבעם נולדו להיות חקיינים של ההורים לכן הדוגמא האישית היא הקובעת בחינוך הילדים.
לדוגמא:
אי אפשר לחנך ליושר, כאשר ההורים משקרים זה לזו וכל שכן כאשר משתמשים בילדים לצורך זה.
כמו כן לא ניתן לחנך לצניעות ויראת שמיים, כאשר בני הזוג חסרים בזה וכן על דרך זו..
כלל שני:
אמא ואבא זה- אחד.
כלומר, לא משנה כיצד בן/ת הזוג מחנכים, אבל חשוב שתהיה באחדות אחת.
לכן ישנה חשיבות רבה בחינוך הילדים על מנת לזכות לחנכם ולגדלם בגוף ונפש בריאים, שמחים ומאושרים עם דימוי עצמי גבוה, זה תלוי בהעברת המסר- שאבא ואמא הם אחד.
ידוע לי על המון זוגות שחינוך ילדיהם היה לוקה בהמון חסרונות, אולם הם דאגו להעביר מסר חשוב -
שאבא ואמא זה אחד.
מסר חשוב ויקר זה היה מעל הכל וגרם לילדים להיות חזקים שפעי בטחון, שמחים ומאושרים והצליחו בלימודים ובכל תחומי החיים וזכו להקים משפחות וילדים לתפארת.
לעומת זאת-
אני מכיר המון הורים שחינכו בצורה הנכונה, אולם בתמימותם העבירו מסר שלילי של דעות שונות, ריבים ומחלוקות וע"י כך גרמו לילדיהם למשקעים קשים, איבוד שמחה, בטחון וכ'ו, ובסופו איבדו חשק ומוטיבציה להשקיע ולהצליח, עד למאוס בתורה ובמצוות ויצאו לעולם החופשי, ה' יצילנו!!
יתרה מכך-
כאשר בן או בת הזוג לוקחים את הסמכות ההורית לעצמם וחולקים זה על זו בנוכחות הילדים- מאשימים, פוגעים ומשפילים זה את זו ע"י משחקי האגו והכבוד, הרסנו במו ידינו את ילדינו ואמירה כמו-
"אני לא יתחתן לעולם", ניתן כבר לשמוע מהנוער הצעיר שראו וחוו מערכת יחסים הרוסה בין הורים, רחמנא לצלן.
עיקר-
הנזק כאשר האשה לוקחת לידה את השליטה ההורית, פוגעת וחולקת על בן זוגה בנוכחות הילדים, מזלזלת, משפילה ומסרסת אותו בנכחותם.
מעבר לנזקים הנפשיים והבלתי הפיכים שגורמת לילדים בהתנהגותה, כאשר יגדלו ויקבלו בטחון ועצמאות, יזלזלו ויפגעו בה כנקמה על כך שזלזלה ופגעה בדמות הכי אהובה ונערצת בעיניהם וזה בדוק ומנוסה.
מובן-
גם כאשר הגבר לוקח לעצמו את השליטה-פוגע ומזלזל באשה בנכחותם, הילדים נפגעים בפן הרגשי והנפשי, אולם לא באותה רמת פגיעה כשזה בא מצד האשה.
מפאת והילדים

בטבעם קשורים יותר לאם, מכירים ויודעים את טוב לבה הרך, העדין והאוהב.
לכן האם משמשת לדמות מיוחדת ביותר בעיניהם ושום אדם לא יכול לקחת את מקומה וגם לא בן זוגה, אלא אם פגעה בו ורמסה אותו לעיניהם, לפיכך הנזק של האיש הוא קטן יותר ביחס לאשה.

לסיכום:
אפשרי לבן זוגך להיות אבי הילדים למרות שבעלך לא תמיד יהיה האב המושלם והרי אין אדם מושלם.
אולם אם תדעי לכבד את החלטותיו ולתמוך בהן בפרט ליד ילדייך, את תצליחי למנוע המון ריבים ומאבקי כח מיותרים ולשמור על אחדות המשפחה ובהבטחה!!
לא לחינם הקב"ה ברא אב ואם לצורך חינוך ילדיהם, על כן אל תנסי להתערב בתרומתו המיוחדת למען חינוכם.
גם אם בן זוגך הוא קצר רוח וסבלנות עמם, הדרך היחידה והמהירה לשיקום הבית והצלחת ילדיכם, להוכיח לו שאת מכבדת ומעריכה את החלטותיו ובפרט ליד הילדים.
על מנת לשקם את ההרמוניה במשפחה,
בשלב ראשון-
בני הזוג יתנצלו זה בפני זו בנוכחות הילדים, כדי להראות להם שאבא ואמא זה אחד.
שנית-
זה מסר יקר וחשוב בחינוך שמותר לטעות ואין בזה חסרון. רק לדעת לקבל אחריות, להודות, לבקש סליחה ולאפשר התחלה חדשה וכך אני נוהג!!
אם את חושבת ששיטותייך טובות משיטותיו[רוב הנשים כך חושבות],ערכי רשימת דברים שבן זוגך עושה טוב ממך כהורה והתמקדי רק בחיובי, כך יוקל לך לתת אימון ולהעניק סמכות.
גם האם היעילה ביותר אינה האב הטוב, מאחר שתפקיד של אב רק גבר יכול לעשות בצורה הטובה ותפקיד של אם רק אשה יודעת לעשות בצורה המושלמת.
יש לזכור-
בכל פעם שאת מנסה להנחות את בן זוגך באבהות, את נמצאת בטריטוריה שאינה שלך ואין זה המקום להפעיל בו שליטה. לפיכך-
אל תעירי כשבן זוגך מלביש את הילדים בצורה ברוטלית ובצבעים שונים ומשונים, או מאכיל אותם בדברים שאינם בריאים וכ'ו. בפרט-
אל תעבירי לו ביקורת, אל תיעצי ואל תתקני אותו בנכוחות ילדייך. זכרי-
תמיד להפנות את ילדייך אל בן זוגך כשהם מבקשים רשות או עזרה כלשהי, בעיקר אם את זו שמבלה את רוב זמנך עם ילדייך וכך תזכו לשלום ולאחדות המשפחה.
עצתי לומר תמיד-
"מה שאבא יגיד", ואם יאמר לא, התשובה היא לא, חד משמעי.
אל תתנגדי להחלטותיו כי זה מסרס אותו וגברים שונאים את זה.
ישנה חשיבות רבה לתת הערכה וכבוד זה לזו בנכחותם ובעיקר כאשר הילדים מתלוננים אצל האב על האם או ההיפך.
חל איסור-
מוחלט להסכים עימם כאשר מדברים בגנות אחד ההורים על מנת למצוא חן בעיני הילדים, כמו אותם הטיפשים שעושים זאת ומורידים את הסמכות ההורית ובסופו גם לשניהם אינם שומעים.
כאשר-
האשה בתמימותה פוגעת בבן זוגה בנכחותם, באופן מידי הוא מתרחק ממנה ומהמשפחה מתוך רצון לשמור על עצמו ובידיעה שבכל פעם שנפגש עם הילדים צפויה לו מתקפה או ביקורת. יתכן-
מאוד שאין את אשמה שיש לבן זוגך מערכת יחסים עלובה עם ילדייך, אולם- גבר שמכבדים ומעריכים אותו ובפרט בנכוחות ילדיו, הוא יהיה זמין יותר וישתף פעולה עם בת זוגו, כי הוא מעוניין להיתפס כאב טוב ואחראי יותר מאשר להרגיש גבר מובס ונזוף!!
חז"ל אומרים-
"שאין איש מת אלא לאשתו ואין אישה מתה אלא לבעלה".
את הכלל הזה האשה במיוחד צריכה ללמוד וליישם, כי היא מאוד רגשית כלפי ילדיה והם מנצלים זאת לטובתם ואפילו אם זה יגרום למחלוקת ומריבה בין ההורים כידוע, ולא חידשתי דבר, 
[בעיה נפוצה]!!
עומק העניין:
ילדים בטבעם נולדו עם אהבה עצמית גבוה,[אינטרסנטים],וכל חולשה שיגלו באב או באם ינצלו זאת לטובתם[ובחוסר מודעות יסכסכו בין ההורים], עד כדי שישתמשו בזה לצורך הנאתם ואפילו אם זה עלול לגרום ריב, מחלוקת וגירושין בין ההורים וזה סוד יקר.
לכן כבדו ותעריכו זה את זו גם אם זה על חשבון הילדים ובסופו של דבר זה לטובתם ולטובת חינוכם על מנת להראות להם שאבא ואמא זה אחד כאמור.
כמו כן-
בסופו של דבר אתם תשארו יחדיו ומי שידאג לכם באמת זה רק אתם כפי דברי חז"ל.
רק-
אבות יודעים ללמד את הבנים כיצד להיות גברים טובים ואת בנותיהם לאיזה יחס הם אמורות לצפות מגברים,
ורק-
אימהות יודעות ללמד את הבנות כיצד להיות נשים ואת הבנים ידע בריא וטוב אודות נשים.
שני התפקידים משלימים זה לזו ואת שתי ההשפעות הילדים חייבים.
גברים נראים כלפי חוץ גסים, בוטים וחסרי רגשות בחינוך הילדים, אולם גם זה לטובתם, כדי לחנכם להיות שכליים וחזקים בהתמודדות עם קשיי החיים. בניסיונך-
הרב להגן על ילדייך על חשבון בן זוגך, מתפתחת תחרות סמויה ותת הכרתית בין האב לילדיו מי יותר חכם ומוצלח דיו.
כאשר בן זוגך יחוש שאינו במקום הראשון בעבורך, ללא מודעות הוא יוציא עליהם את כעסיו ותסכוליו כפי שזה היה קורה לך בדיוק במצב ההפוך וזה סוד יקר.
לכן נקטי במשנה זהירות, עוד נכתוב בס"ד בנקודה כאובה זו!!

מהדורה חמישית
בשלום בית:
כהמשך-

מובא בחז"ל -
שאשה דעתה קלה. יש לזה יתרונות וחסרונות.
היתרונות:
א. רוחנית יותר מהאיש.
 ב. ריגשית יותר.
 ג. יודעת להבחין דבר מתוך דבר.
 ד. מתפייסת מהר.

החסרונות:
א. קשה לה להודות בפרט בשעת כישלון.
 ב. קשה לה לפרגן.
 ג. מרחמת או מתאכזרת.
 ד. אין לה את שיקול הדעת [קו האמצע], כל דבר מקצינה  לחיובי או לשלילי ואת האיזון הזה חייבת לקבל מהבעל.
מפאת חסרון שיקול הדעת היא חייבת בעל חזק וסמכותי על מנת שינתב ויאיר לה את הדרך הנכונה והרצויה בכל עניין.
מובן-
שבכל כלל יש יוצא מן הכלל, כגון- ישנם מקרים שהאשה היא הסמכותית, [לא שתלטנית]. הכלל בזה-
זוג חכם עושים להם שלום בית חכם, זוג טיפש עושים להם שלום בית טיפשי.
אסור לדמות מקרה למשנהו, כי כל עניין נדון לגופו וע"פ הנפשות הפועלות.
יתרה מכך-
כמעט כל המקרים זהים, אולם לכל אחד מתאים פתרון מיוחד שאינו דומה לחברו, לכן אין מה להשוות בין המקרים, כי מה שמתאים לזה לא מתאים למשנהו והמון מגשרים טועים בזה.
ישנו הבדל גדול ומהותי בין העברת סמכות להערות.
העברת סמכות  אמורה ללמד קו ישר וברור שזה לטובת שנינו וזה ניתן לשינוי בהסכמת הזוג במקרים מסוימים.
כגון-
סוג ההשקפה, ההנהגה וכ'ו. למשל-
אם קבענו שלא מכניסים לבית את הטינופת שיש בחוץ, חייבים לעמוד על המשמר.
או אם החלטנו שלא הולכים למקום מסוים או להשתתף באירוע מסוים בגלל סיבת הפריצות וכ'ו, חייבים לעמוד על כך חוץ ממקרים חריגים ובהסכמת שני בני הזוג.
הכלל הוא-
אם קבענו נורמה מסוימת, יש לשמור עליה ללא פשרות.
בעניין הנהגת הבית, אמור הבעל להיות מנהיג סמכותי ולשמש דוגמא אישית טובה וחזקה.
כי ברגע שנפרץ אצלו ואפילו כחוט השערה, מתפרש לאשה כחולשה  ואצלה זה נפרץ בגדול ללא גבולות.
לפיכך-
האשה צריכה    וזקוקה לבעל סמכותי וחזק שינהיג את הבית.
עיקר הקושי של הגבר הוא- בהתנהלות ובאופן העברת הסמכות.
הגישה והמסר בהעברת הסמכות חייבים לבא ממקום טוב וחיובי לצורך דאגה לאשה ולבית ולא מתוך כוונה להתנשא ולשלוט בה, כי בזה היא מרגישה מיד ומתנגדת.
"על רוב פשעים תכסה אהבה". כאשר אוהבים אהבה ללא תנאים, קל לתת ולקבל סמכות. כלומר-
אם הצלחנו להעביר סמכות או מסר כלשהו מתוך לב נקי ואוהב, ומתוך דאגה אמיתית כלפי האשה, ושתרגיש שזה לטובתה נטו ולא כדי לשלוט בה, אזי מותר פעמים גם לדפוק על השולחן ולומר כך יהיה!!
אולם אם לא הצלחנו  להעביר מסר בדרך זו, אזי מתפרש לה  כהערה ופגיעה בכבודה במטרה לשלוט בה ולהשפילה.
זה ההבדל הגדול והמהותי בין העברת סמכות טובה להערה. המודד-
אם הצלחנו להעביר סמכות טובה או ההיפך, תלוי בתגובתה. האם כעסה והתנגדה או קבלה בשמחה ובטוב לבב.
יתרה מכך-
כאשר העברת הסמכות מתוך לב אוהב ודואג, האשה מרגישה, שמחה ונהנית לקבל את מרותו, כי זה הוא טבעה ומהותה.
חשוב לציין-
שאין יותר מסכנה ואומללה מאשה שחייה בהפקרות ובלי גבולות מפאת שאין לה בעל סמכותי ועושה כל העולה על רוחה, למרות שנראית כלפי חוץ שמחה, כי זה נובע מהוצאת תסכולים ולא שהיא מאושרת באמת.
כי ע"י בעל סמכותי היא מרגישה טוב ובטוח ושיש לה גב חזק ומשענת טובה.
ועוד-
האשה מקצינה כל דבר מאחר שחסר לה את שיקול הדעת. כאשר זכתה לבעל סמכותי שמאיר את עיניה ומנתב את דרכיה באופן חיובי, זה הוא בטחונה, שמחתה ואושרה.
ע"פ ההלכה אסור למנות אשה  לשופטת, מאחר שעלולה לרחם על הרשע ולהוציאו זכאי בדין וכן להתאכזר על הצדיק ולחייב אותו בדין.
ישנם גברים שאינם מודעים לסוד- שהאשה זקוקה לבעל סמכותי ומאפשרים לה לעשות ככל העולה על רוחה ללא גבולות, כאשר טענתם בשביל- "שלום בית" או "אני סומך עליה". אולם התשובה האמיתית- שאין להם זמן בשבילה.
הטענות הללו
מופרכות מעיקרן:
א.זה לא מביא לשלום בית אלא לחורבן בית, רק שאלה של זמן.
 ב. אשה ללא סמכות פורצת גבולות כי זהו טבעה.
ג. לאלו שאין להם זמן, יאלצו לבזבז המון כסף וזמן כדי להחזיר את האימון ושלום ביתם!!



מהדורה שישית
בשלום בית:

תקשורת כ',
כיצד יוצאים מזה:
בעלון זה נסביר בס"ד את הרעיון המרכזי של הטיפול ההתנהגותי [קוגניטיבי].
בעלונים הקודמים הסברנו שכל מעשה מגביר ומחזק את הדחפים ואת הרגשות שעמדו מאחוריו מבחינת-"אחרי המעשים נמשכים הפעולות".
כלומר-
למרות שהדחפים הם תוצאה של רגשות, אולם ברגע שאנו עושים מעשה בעקבות הדחפים שמתעוררים בנו, "מתהפכים היוצרות" והמעשה נהפך לגורם לחיזוק הרגשות והדחפים שעמדו מאחוריו וכך הדחף מתעצם ונעשה לתוצאה טבעית של המעשה.
מסיבה חשובה זו,כאשר אנו בוחרים לברוח מדבר שמעורר בקרבנו אי נעימות או פחד, מעשה הבריחה יפעל כמאיץ ומדרבן להגברת הפחד.
אולם גם אותו רעיון פועל בדיוק בכיוון ההפוך.
כאשר אנו מחליטים להישאר במקום שמעורר בקרבנו פחד, על אף הקושי והלחץ שאנו חשים בהיותנו מוצפים פחד וחרדה, אם נעמוד ונסתכל בפחד בעיניים ונאמר לו-"אני לא פוחד ממך", מעשה האמיץ הזה יפעל כמאיץ ומדרבן להגברת אומץ לבנו.
זה פשוט יגרום לפחד להיחלש ולדעוך עד שהוא יעלם לגמרי. את הרעיון הזה נבין טוב יותר באמצעות כלל נוסף הנוגע לפחדים והוא:
"להרגשה של פחד יש שיא, שמעבר לו הפחד יכול רק להיחלש"!
נקדים:
אחת הדרכים שבאמצעותן נוכל להעריך רגשות ולא משנה איזה רגש של- שמחה/ עצב/ כאב/צער/דחף/ תשוקה/ שלוות נפש/ רוגע/ פחד או חרדה, היא-לתת ציון לעוצמת הרגש, כגון- "מעשר עד מאה".
הרעיון הוא כדי שיהיה בידנו כלי למדידת עוצמת הרגש, אף אם לא נוכל עדיין להפיק בעזרתו מדידה מדויקת אלא הערכה גסה.
לדוגמא:
כאשר נעריך את עוצמת הפחד ע"פ הסקלה שבחרנו ונרשום אותה לפנינו, בעת החשיפה לפחד אם נחליט להתמודד עמו ולא לברוח, למרות שרמת הפחד והחרדה יעלו במהירות, ניווכח בשלב מסוים שהעלייה המהירה ברמת הפחד נעצרת לאחר שהגיעה לשיאה.
אולם בתנאי שנחליט להמשיך להישאר באותו מצב שיא ובשום אופן לא לברוח מגורם הפחד.
זה נכון בכל מקרה ובכל סוג של פחד ואין שום מציאות אחרת!!שני הכללים הללו:
א. כל מעשה מגביר ומחזק את הדחפים ואת הרגשות שעמדו מאחוריו.
 ב.להרגשה של פחד יש "שיא" שמעבר לו,הפחד יכול רק להיחלש.
כללים אלו משתלבים לכלל חדש: "הרודף אחר הפחד, הפחד בורח ממנו ואילו הבורח מן הפחד,הפחד רודף אחריו".
יוצא-
ככל שנמנע יותר מלהיכנס למצבים מפחידים, נגרום לפחד שיגבר בפעמים הבאות, למרות שעצם מעשה הבריחה מקל מעלינו באופן זמני.
התוצאה-
בפעם הבאה שנחשף שנית לאותו מצב, רמת החרדה ההתחלתית תהיה הרבה יותר גבוהה מהקודמת וכך היא תמשיך להתגבר ולהתעצם עד שתגיע לממדים מפלצתיים ותתפשט בכל תחומי החיים.
לעומת זאת-
כאשר האדם בוחר מרצונו החופשי להתמודד חזיתית עם המצב שמעורר בו את החרדה [כי אסור להכריחו], אף שבתחילה תעלה רמת החרדה לשיאה,ככל שיתחזק ויתעמת עמה,אין ספק שבזמן ההתמודדות היא תרד ותפחת ובכל פעם שהוא יעשה זאת שנית, הפחדים בעל כורחם יפחתו וייעלמו ולא תתכן אפשרות אחרת כי אין!!
לדוגמא:
כאשר אדם נחשף לאירוע שמעורר בו חרדה ורמת חרדתו מגיעה ל"חמישים אחוז", בפעם הבאה שהוא ייחשף לאותו מצב, החרדה שלו תעלה ל-"שישים" אחוז" ומה שהיה עוד נסבל בפעם הקודמת, בפעם הזאת יהיה בלתי נסבל.
כתוצאה מכך-
הוא ירגיש דחף הרבה יותר גדול לברוח ולהסתלק מהפחד בשלב מוקדם יותר מהפעם הראשונה וכך יגרום לעצמו שבכל פעם שהוא יפגוש מצב מאיים דומה למצב הקודם, תעלה רמת החרדה במהירות רבה ובלתי נסבלת כאמור.
לעומת זאת-
אם הוא יעמוד בלחץ ולא משנה כמה יהיה קשה, למרות שבתחילה תעלה רמת החרדה ל-"מאה אחוז מבחינתו,אך אם עדיין ישאר במקום האירוע,בשיא החרדה, אין ספק שלאחר מספר דקות תרד אט אט רמת החרדה ובפעם הבאה אם ייחשף לאותו מצב, הפחד שהביא אותו לרמת החרדה של-"מאה", ירד בפעם הבאה לנמוך יותר ורמת הסיבולת שלו תתחזק עוד ועוד. יתכן בהחלט שרמת החרדה לא תרד ברצף אחיד,
כלומר-
יום אחד היא תרד ולמחרת תעלה.
אולם אם האדם יהיה עקבי וימשיך להיחשף למצב שמעורר בו את החרדה, ללא ספק תהיה המגמה בכיוון של ירידה ואם הוא ימשיך להיחשף שוב ושוב לאותו מצב בלי לברוח ממנו על אף הקושי, הפחד והסבל ייחלש ועוצמת החרדה תרד עד שתיעלם לגמרי.
תהליך זה הוכח בצורה חד משמעית בקרב מיליוני אנשים ברחבי תבל שהחליטו לשים קץ לתכסיסי הבריחה וההתחמקות ובחרו להתעמת חזיתית עם חרדתם באמצעות ההיחשפות אליה.
בסופו של דבר לא הם נשברו,אלא הפחד שלהם התנפץ ונשבר לרסיסים!!
עקרון זה מוכיח את עצמו בכל הפחדים-בקלים ובקשים,בשכיחים וברגילים במוזרים וביוצאי דופן.
יתכן מאוד שנזדקק לקבל עזרה מבחוץ ע"י מאמן מקצועי,אבל ההצלחה היא בעקשנות והתמדה!!
נוסיף עוד ג' כללים חשובים ליעילות הטיפול ההתנהגותי:
א. יש לברר על מה מבוסס הפחד. אף שהסברנו שבכל מקרה שרוצים להתגבר על הפחדים, יש להיכנס חזיתית לשיאו של הפחד ולהישאר שם עד שהמוח יקלוט שלא מדובר בדבר "מסוכן".
יש להדגיש כאן נקודה חשובה עד מאוד, רבים מן הפחדים מבוססים על ידע מוטעה ולא נכון.
אם מפני שאנו סוחבים אותם מילדותנו מהתקופה שבה המושגים שלנו היו מצומצמים ופחדנו מדברים לא הגיוניים מפאת בורות וחוסר ידע, כמו-פחד להישאר לבד בבית,פחד שמא לא נדבר לעניין, פחד שלא ילעגו לנו, פחד מלהביע דעה,פחד שנקבל שוק חשמלי אם נכניס תקע לחשמל,פחד שהמעלית תיתקע ונמות מחוסר חמצן, פחד ממוות כתוצאה מעלפון,[למרות שלא מת שום אדם מעלפון],פחד שיבחינו שאנו מתביישים וערכנו ירד בעיני אחרים ועוד סוגי פחדים.
לכן חשוב לברר היטב על מה הפחד מבוסס.
כלומר-
מה הם הנתונים שעליהם פיתחנו ויצבנו את פחדנו ובמקום זה לספק מידע נכון ואמיתי שיעמיד לפנינו את הדברים בפרופורציה הנכונה .
ב.אם אנו מעוניינים לעזור לעצמנו או לאדם שסובל מפחדים, חשוב לספק ידע נכון ואמיתי גם אם הוא לא תמיד מרגיע.
ישנם כאלה שמרגיעים את הזולת ע"י ביטול הדברים בקש, בטענה שהם מדברים שטויות.
כאשר מבטלים פחד בדברים שאינם מבוססים, גורמים לסובל להרגיש שלא מבינים אותו ושמזלזלים בו ובסופו של דבר הוא עלול לאבד אמון באדם שמנסה לעזור לו להרגיעו. מסיבה זו-
נחוץ גם להיזהר שלא לשקר ולטעון ששום דבר לא יכול לקרות-בזמן שזה לא נכון. לדוגמא:
אדם שחי בחרדה שמא יחלה במחלה קשה או יקרה לו אסון פתאומי,לא נכון להרגיעו בטענה שזה שטויות וששום דבר לא יכול לקרות,כפי שיש המנסים לעשות זאת,מאחר שאין ביכולתנו לדעת מה ילד יום.
נכון יותר ללמד את הפחדן לעמוד מול האמת-שלאיש מאתנו אין ערובה ואינו מוגן מאסונות פתאומיים וכולנו תלויים בחסדי שמיים.
יחד עם זאת למצוא דרכים לחזק אותו באמונה וביטחון על מנת שילמד להיות רגוע על אף חוסר הוודאות בנוגע לעתידו, [מדובר שעבר כמובן בדיקות רפואיות מצד ההשתדלות ולא נמצא דבר שמסכן אותו].
חשוב לזכור-
שזו דרכו של עולם ועל כולנו לדעת שאין סוף למחלות ולאסונות שעלולים חלילה לפול בחלקנו, אם יגזור זאת הבורא יתברך ובכל זאת עלינו להיות רגועים ולא לדאוג מפני דברים שאינם שכיחים, אף אם הם יתכנו.
לסיכום-
בנוגע למצבו הכללי של האדם ולסיכויו לצאת מן הבעיה, עלינו להיזהר בלשוננו ובכל מילה שאנו אומרים.
ראשית-משום שאין ביכולתנו לדעת מה יהיה בעתיד, שנית-לא להוסיף לו על הפחדים.
יתרה מזו-
גם במקרה שהמצב קשה יותר ממה שהסובל מעלה בדעתו, צריך לשקול היטב מה לומר ואיך לומר ובהתאם לתועלת הצפויה מן הדברים.
בעיקר יש להיזהר שלא להעלות השערות שאינם מבוססות ושלא לזרוק שמות והגדרות של מחלות או הפרעות למיניהן כדי לא להשחיר את המצב בעיני הסובל ולהביאו לידי ייאוש חלילה.
 ג. אחת הטעויות הנפוצות להרגיע את הסובל- ע"י משפטים של ביטול הפחד ולומר לו-"זה כלום, אל תחשוב על זה ואל תפחד וכ'ו".
מפאת שהפניקה מהירה הרבה יותר מהמחשבה, כאשר הפחד תוקף ואין אפשרות להסיח את הדעת ולחשוב שאין ממה לפחד.
כי ברגע האמת הפחד משתלט,למרות המאמצים להישאר רגועים והחרדה תוקפת במלוא העוצמה.
התוצאה-
לאחר מספר ניסיונות יגיע האדם למסקנה- שהשכל  וההגיון שלו אינו מסוגל להשתלט על הפחד ואזי יתייאש ויפסיק להתמודד. לכן-במקום להרגיעו ולשכנעו שלא לפחד, יש לעשות את ההיפך.
לומר לו את האמת ולהכינו לכך שהוא כן יפחד ואולי גם מאוד.
כלומר-
יתכן שבתחילה הסימפטומים הקשים יתחזקו ויתגברו, אולם חשוב להזכיר לו שוב ושוב שככל שהוא ייחשף יותר למצב שמעורר בו את החרדה ויבחר להתמודד ולהישאר באותו מצב שיא של פחד, כך הפחד ירד וייטב לו יותר.
אמנם בתחילה לא ירגיש שינוי משמעותי, אולם לאחר מספר ניסיונות, אין ספק שהוא ירגיש שיפור ניכר, שהרי בהכרח שהפחד ייחלש ויעלם ובהבטחה!נקודה חשובה-
גם אם יש דרך לברוח ולהתחמק מלהתעמת חזיתית בפחד, זו טעות נוראה לנהוג כך, מאחר שהתחמקות זו תעזור באופן זמני ובטווח הארוך תגרום דווקא להגברת הפחד.
יתרה מכך-
כאשר מתחילים לעבוד על חשיפה למצבים מפחידים ומספרים שזה היה קל ולא הרגישו חרדה גדולה, זה מדאיג. מאחר שכל עת שלא הרגישו את החרדה במלוא עוצמתה ועמדו מולה בשיאה, עדיין אין זו עדות שהתגברו עליה,[כמובן שיש לבצע זאת בשלבים כפי שנסביר בעלונים הבאים בס'ד].
לתשומת לבנו-
חשיפה שאמורה לעמת אותנו עם המצב המפחיד, יכולה להתבצע גם במחשבה ובדמיון אף טרם שניחשף בפועל מול המצב שמעורר בנו פחדים, מאחר שאין הבדל למוח בין מציאות לדמיון וגם מציאות הפחד  בסך הכל דבר שנתפס אצלנו בדמיון.
ככל שנצליח לצייר בדמיוננו את המצב המפחיד ובצורה מוחשית יותר, כך נצליח לחוות יותר את החשיפה ונלמד כיצד להתמודד עמה ולנצח אותה.
כמו כן-
ע"י שנאמן את הפחדן וניכנס עמו צעד אחר צעד למצב שמעורר בו את הפחד ונבין ממנו מה עובר עליו במחשבתו בכל שלב, מה הוא מרגיש ומדוע הוא מגיב כפי שהוא מגיב, כך נוכל לבחון את מחשבותיו ומסקנותיו ויתאפשר לנו מרחב רב לעבוד עמו ולסייעו. שנית-
בכל צעד נוכל להדריכו ולסייעו מה לחשוב, מה לעשות, כיצד להגיב ואיך להילחם בפועל ולא  להיכנע לפחדים ולברוח ובכך נתרום רבות ליכולת התמודדותו,[מספר אפשר לצאת מזה]עוד נכתוב עצות מעשיות בס"ד,שבת שלום ומבורך.




מהדודר שביעית
בשלום בית:  

תקשורת חלק כח', נשים וגברים מדברים בשתי שפות:

ע"פ תורת הסוד קיים באדם שלושה מוחות. מוח החוכמה בצד ימני, מוח הבינה בצד שמאל, מוח הדעת באמצע. ישנם שלושה תפקידים במוח הדעת:
א. דעת המחברת ב. דעת המחלקת ג. דעת המכריעה[בין מוח החכמה למוח הבינה].
גברים שורשם מצד מוח החכמה, לכן בנקל יודעים למצוא את קו האמצע בכל עניין מבלי להקצין לשום מידה. לעומת זאת-
נשים מקורן מצד מוח הבינה [צד השמאלי], לכן בכל עניין מקצינות אם לצד החיובי או השלילי, כי יש להן קושי רב להגיע לשיקול הדעת, קו האמצע. זו הסיבה שאסור ע"פ ההלכה להעמיד אשה שופטת או טוענת רבנית, כי חסר לה את מוח הדעת, שיקול הדעת. לכן מובא בחז"ל-"שאשה דעתה קלה",[לא מצד חסרון חלילה, כי יש בה המון מעלות שאין באיש, אלא זו אקסיומה, חיוב המציאות]. מפאת חסרון שיקול הדעת, היא עלולה להקצין בצורה אכזרית ולחייב את הזכאי בחומרת הדין או לרחם בלי גבולות על הרשע ולהוציאו זכאי בדין.זו הסיבה כאשר מחליטה האשה לקחת לעצמה סמכות מסוימת, היא נהפכת לאשה שתלטנית בלי פרופורציה וגבולות.
כמו כן-
כאשר היא נפגעת מבן זוגה, באופן פתאומי היא שוכחת מהכול,מביעה דחייה והסתייגות ממנו, פוסלת אותו ושוכחת את כל הטוב שהעניק לה. אומנם זו תגובה אינסטינקטיבית על פגיעה והרגשת אכזבה חולפת, אולם עבור האיש זה פוגע וכואב במיוחד ונראה לו כנצחי, לכן מפרש אותה ככפוית טובה.
נשים מסירות את חיבתן כלפי הגברים מכמה סיבות:
א. מחוסר מודעות ושליטה ב. חושבות שמעשיהן מוצדקים ג. מפאת חוסר רגישותן ומודעותן לאישורן בעיני הגבר ד. כדי להענישו, לחנכו וללמדו לקח. החידוש הגדול, שניתן לנשים לבחור בקו האמצע,[מוח הדעת].
מצד אחד להביע את אי הסכמתה ביחס להתנהגותו בעניין מסוים, ומצד האחר להיות שבעת רצון ממנו בשאר דברים כדי לאשר לו את יחסה החיובי שמקבלת אותו כפי שהנו מבלי לשנותו או לפסלו חלילה,
וזה סוד יקר.
על מנת שהגבר יחוש ברצון פנימי לעשות שינויים לטובת בת זוגו, הוא חייב לקבל אישור ממנה שהוא מוכשר ואהוב כפי שהנו, למרות שהיא מסתייגת מהתנהגותו בעניין אחר. אולם מאחר והאשה מקצינה כל דבר, לכן כאשר היא מסתייגת ממנו בעניין מסוים ורצונה שישתנה בעניין זה, היא פוסלת אותו בכל העניינים ודוחה אותו על הסף באופן אכזרי,
[בעיה נפוצה].
ברור שיש זמנים שהאשה מרוצה יותר וזמנים שמרוצה פחות, אולם דחייה ופסילה מוחלטת, מצערת, מכאיבה ופוגעת בו באופן חמור.
בדרך כלל גברים מתביישים ואין להם את האומץ להודות בכך שהם מאוד זקוקים לאישור והסכמה ליחסה החיובי של האשה.
לכן כאשר אינם מקבלים יחס הולם, נכנסים למערותיהם ומשדרים חוסר יחס, אכפתיות, נעשים קרים, מרוחקים והגנתיים, מפני שמכאיבה להם כעת העובדה שאינם מקבלים את מה שבעיקר נחוץ להם, את אישורה של האשה לקבלם כפי שהינם.
עומק העניין-
האיש בטבעו פחדן והססן שמא יכשל ולא יצליח להיות הגבר המוצלח והמוכשר של האשה, לכן הסיבה העיקרית שבה השתכנע והיה מוכן להיכנס לתוך מערכת יחסים מחייבת, זה רק מפאת שבתחילת הקשר מצא חן בעיני בת זוגו וקיבל את אישורה וברכתה לכישוריו ומעשיו.
אולם ברגע שהוא נכשל,שגג או אכזב במערכת היחסים וסר חינו בעיניה והיא מחליטה לפסול אותו, בטחונו צונח לארץ, לבו נשבר בקרבו ולא מוצא שום טעם להמשיך.
אומנם גבר יודע להתמודד עם ניסיונות וקשיים בחיים, אולם כאשר נובעת בנימת קול האשה פסילה ודחייה, הוא מרגיש פצוע, כאוב ומאבד כל מוטיבציה ורצון להתאמץ ולהצליח. כאשר נשים מתאכזבות מהגברים, נוטות לתחקר אותם בשאלות רטוריות ביחס למעשיהם ומשמיעות נימת זלזול ופסילה בקולן, כי הן מאמינות בטעות שע"י כך יצליחו לחנך וללמד אותם לקח כיצד לנהוג ולשפר.
אולם הם טועות ואין להן מושג עד כמה דרך זו יוצרת פחדים, מחסומים וכעסים אצל הגברים ותגובתם שלילית וכעסנית ביותר.
להביע אישור ליחס חיובי כלפי הגבר פירושו-לקבל בהבנה את המניעים שמאחורי המעשה גם כאשר שגג, או היה עצל וחסר אחריות. המטרה החשובה למצוא נקודות וכוונות טובות שמסתתרות מאחורי התנהגותו השלילית והלא אחראית.
כמו כן-
להתייחס לגבר בצורה הרומזת שאין לו שום תירוץ וסיבה מוצדקת לעשות את אשר עשה, פירושו-למנוע ממנו את האישור שהעניקה לו האשה בנדיבות רבה בתחילת הקשר למרות שעדיין הוא לא היה ראוי ומוכשר לכך. לפיכך-
על האשה לזכור ולדעת שעדיין היא יכולה לאשר לו את אישורה והסכמתה, גם כשהיא אינה מסכימה ושלמה עמו בשאר עניינים, למרות שכיום היא אינה תמימת דעים עמו, כי זה מה שיכול לגרום לו לעשות שינויים כדי להחזיר לה את האימון ואת האושר שהיא ראויה לו וודאי וזה
סוד יקר.
כאשר הבעל טעה, שגג, אכזב או שכח לבצע שליחות כלשהי, אין לאשה מושג מה רבה רגישותו וכאבו לנושא, לכן זה הזמן הראוי לאשר לו את תמיכתה ואהבתה, כי מניעת אישורה דווקא בזמנים הללו גורמת לו לדחייה ולכאב עצום.
יתכן מאוד שהאשה אינה מודעת לכאבו, כי לדעתה סך הכל הביעה את אכזבתה, אולם ע"פ הבנתו, פסילתה היא מוחלטת ונצחית עבורו.
אחת הדרכים שבאמצעותן נשים משדרות את פסילתן, ע"י מבט ונימת קול של זלזול לאופן התנהגותו,[נשים אלופות בזה].
האיש עובר למצב של מגננה על מנת לתת הסברים והצטדקויות לאופן התנהגותו ובחוסר יודעין פוסל את רגשותיה כדי להצדיק את עצמו. מרבית הוויכוחים מתלקחים מפני שתי סיבות עיקריות:
א. האשה מזלזלת בו ואינה מקבלת את המניעים והסיבות שלו ב. האיש מתייחס בחוסר אכפתיות ושולל את רגשותיה הכאובים.
אם גברים ונשים היו לומדים כיצד לאשר ולהצדיק זה את זו ולכבד כל אחד ע"פ אופיו המיוחד וללבן את הדברים בלי בקורות והאשמות, ממלא לא היו מגיעים למריבות. כאשר גברים נכשלים ולא עומדים במשימתם, פותחים במשא ומתן מדוע שגו ונכשלו ומסבירים לנשיהן מדוע הן לא צריכות להתרגש ולכעוס.
ע"י כך שוללים את הזכות שלהן להוציא רגשות כאובים ומאמינים שע"י נימוקם והסברם ירגיעו וישפרו את הרגשתן.
לעומת זאת-
כאשר האשה כועסת ונסערת, היא זקוקה יותר מכל שיקשיבו לה, יבינו אותה ויצדיקו כעת את הרגשתה וכאבה.
כמו כן-
כאשר הגברים כשלו ולא הצליחו בעניין מסוים, הנשים שופטות ומאשימות אותן ע"י חקירות ושאלות רטוריות ואינן מנסות להבין את מעשיהם.
כמו- "איך אתה מסוגל לזלזל בי"? "איך אתה מסוגל לפגוע בי"? "איך אתה מסוגל להתעלם ממני וכ'ו"? הן מגיבות בצורה מניפולטיבית [סחיטה ריגשית] וחושבות שע"י כך יחנכו וילמדו אותם כיצד להתנהג.
אולם עניין זה גורם להם רק דחייה, להתבצר בעמדתם ולא להודות בטעותם וחבל.
מצד שני- גברים צריכים לדעת שכל הרגשות, התחושות, ההצלחות והכישלונות של האשה תלויים ועומדים בהתייחסותו ובתגובתו של הבעל כלפיה, עד לפרטים ופרטי פרטים שמבחינתו אינם נכרים וחשובים כלל. עומק הענין:
עיקר רצון האשה ושאיפתה זה נשיאת חן בעיני בעלה. תחושה זו היא צורך נפשי רב בעבורה ואין זה בבחירתה מאחר וכך היא נוצרה מראשיתה. לדוגמא:
אשה בעלת קריירה ומעמד חברתי גבוה, אם היא לא זוכה לקבל יחס חם ושימת לב אוהבת  מהבעל, כל זה אינו שווה לה וטוב לה מותה מחייה, ללא גוזמא כלל.
לעומת זאת-
אשה עקרת בית בלי שום מעמד או תפקיד חברתי מיוחד, כאשר זכתה לבעל שתומך, מחזר ונותן לה חשיבות והערכה , גורם לה תענוג, שמחה וסיפוק רב, מפאת שכל שמחתה וסיפוקה תלויים בבעל.
מובא בהלכה, שאשה מתקדשת בפרוטה ובשווי פרוטה. על מנת ללמדנו שאין צורך להרשים ולשמח את האשה בדברים גדולים ויקרים, אלא בדברים מועטים ופשוטים.
כגון-
חיוך, הארת פנים, התעניינות, יחס ושימת לב אוהבת שזה כל עולמה. מתוך חסרון  בהבנת נפש האשה ובעיקר בהבדל הגדול הקיים בין האיש והאשה, שהאיש בנוי שכלי והאשה רגשית, האיש משתדל ומרצה בעיקר בעניינים גשמיים, כגון-
נתינה כספית והתעניינות בצרכים הגשמים בלבד כי כך הוא בנוי. אולם כאשר את עיקר ההערכה, יחס וכ'ו שזקוקה לה האשה יותר מכל אינה מקבלת, מתעורר בה צורך רב לשלוט ואזי תובעת זאת בדין ע"י ריבים, וויכוחים, האשמות
ותרעומות למיניהן.
הבעל טוען כלפיה כפוית טובה, כי מבחינתו הוא מרגיש שנתן ולא קבל שום הערכה והאשה טוענת כלפיו אנוכי וחסר התחשבות, מאחר שאינה חשה שקיבלה את מה שהיא צריכה וזקוקה- ליחס, הערכה וכ'ו. מכאן נובעת בעיקר שורש בעיית תקשורת. לפיכך-
אם כל אחד היה מבין את השוני של המין השני, מכבד את אופיו המיוחד כפי שהנו בלי לשנותו, אזי המון בעיות תקשורת היו  נפתרות. קיים באשה חסימה כיצד להעביר לבעל את הצורך הנפשי שהיא זקוקה לו מעל הכל וזה תמיכה ריגשית, מפאת הפחד שמא ישתמש בזה נגדה, בעיקר אם עשה זאת בעבר.
אולם-
אם היתה מתעלה על עצמה, מעודדת ומעריכה את השתדלותו הגשמית ומנצלת הזדמנות נפלאה זו להיפתח אליו ולעורר בו את הצורך הריגשי שזקוקה לה, כמו לומר לו-"אני זקוקה לך,אתה חסר לי,זקוקוה לחום,יחס, הבנה וכ'ו, היה נוצר כאן פתח גדול מצד הבעל בהבנת נפש האשה ובשינוי גישתו כלפיה ודאי.
מובן-
כי גם באיש קיימת חסימה להעניק לאשה את החלק הריגשי, מאחר שהוא בנוי שכלי, לכן גישתו לחיים ולאשה בפרט, לרצות בדרך גשמית.
אולם אם היה לומד ומבין את הצרכים העיקריים של האשה ומשלב את השקעתו הגשמית עם תמיכה ריגשית, היה חוסך לו המון זמן,צער,יסורים,כספים והוצאות מיותרות לפנות למגשרים כדי לשקם את הזוגיות ולהחזיר שוב את האמון שנפגע.
ישנה טענה מפורסמת לגברים שנשיהן אינן מוכנות להודות בטעותן.
הראיה לכך, כאשר מוכיחים אותן בשעת  קלקלתן ומבקשים מהן להודות, מכחישות ומגיבות בעניין אחר שלא קשור כלל.
כמו-"אתה יותר טוב", "תסתכל על עצמך", "זה בגללך העניים שלך וכ'ו". עומק העניין-
אין דבר יותר מגוחך וטיפשי מאשר להוכיח את האשה על טעותה, לתפוס אותה בשעת קלקלתה ולהפציר בה להודות.
עומק העניין-
מאחר שקיים צורך נפשי רב באשה להיראות בעיני בעלה הכי מושלמת, אזי קיים בה פחד פנימי שאינו  בשליטתה שאם תודה בטעותה, אזי החן והחשיבות שלה ירדו בעיניו.
על נקודה ריגשית זו מוסרת נפש ומחוסר מודעות משנה מהאמת ומבחינתה זו האמת, כי זה אינו בבחירתה.
לכן העצה,בשעת מעשה להעלים עין ובזמן אחר לדבר, עוד נרחיב, בס"ד.



מהדורה שמינית
בשלום בית:

תקשורת: ציינו בעבר שקיים באדם שלושה מוחות. מוח החוכמה בצד ימני, מוח הבינה בצד שמאל, מוח הדעת באמצע. קיימים שלושה תפקידים במוח הדעת: א. דעת המחברת ב.דעת המחלקת ג.דעת המכריעה,בין מוח החכמה למוח הבינה. גברים שורשם ממוח החכמה, ובנקל יודעים למצוא את קו האמצע בכל עניין מבלי להקצין לשום מידה. לעומת זאת-נשים מקורן מצד מוח הבינה [צד השמאלי], לכן בכל עניין מקצינות אם לצד החיובי או השלילי, כי יש להן קושי רב להגיע לשיקול הדעת, קו האמצע. זו הסיבה שע"פ ההלכה אסור להעמיד אשה שופטת או טוענת רבנית, כי חסר לה את מוח הדעת, שיקול הדעת. מובא בחז'ל- "שאשה דעתה קלה", לא מצד חסרון חלילה, כי יש בה מעלות שאין באיש, אלא זו אקסיומה,[חיוב המציאות]. מפאת חסרון שיקול הדעת, היא עלולה להקצין בצורה אכזרית ולחייב את הזכאי בחומרת הדין או לרחם בלי גבולות על הרשע ולהוציאו זכאי בדין. זו הסיבה כאשר האשה מחליטה לקחת לעצמה סמכות, היא נהפכת לאשה שתלטנית בלי פרופורציה וגבולות. לכן כאשר היא נפגעת מבן זוגה ובעיקר אם הילדים נפגעו ממנו, באופן פתאומי היא שוכחת מהכול, מביעה דחייה והסתייגות, פוסלת אותו על הסף ושוכחת את כל הטוב שהעניק לה עד כה.אומנם זו תגובה אינסטינקטיבית על פגיעה והרגשת אכזבה חולפת, אולם עבור האיש זה פוגע וכואב במיוחד ונראה לו כנצחי, לכן מפרש אותה ככפוית טובה. נשים מסירות את חיבתן מהגברים מכמה סיבות: א. מחוסר מודעות ושליטה ב. חושבות שמעשיהן מוצדקים ג. מפאת חוסר רגישותן לאישורן החיובי לגבר ד. כדי להענישו, לחנכו וללמדו לקח ה. לא להראות חלשות או מובסות לעומתו ועוד. החידוש הגדול- שגם הנשים יכולות לבחור בקו האמצע, [מוח הדעת]. מצד אחד להביע אי הסכמה ביחס להתנהגותו בעניין מסוים, ומצד האחר להיות שבעת רצון ממנו בשאר דברים, על מנת לאשר לו את יחסה החיובי שמקבלת אותו כפי שהנו מבלי לשנותו או לפסלו חלילה, וזה סוד יקר. על מנת שהגבר יחוש ברצון פנימי לעשות שינויים לטובת בת זוגו, הוא חייב לקבל אישור ממנה שהוא מוכשר ואהוב כפי שהנו, למרות שהיא מסתייגת מהתנהגותו בעניין אחר. אולם מאחר והאשה מקצינה כל דבר, לכן כאשר היא מסתייגת ממנו בעניין מסוים ורצונה שישתנה בעניין זה, היא פוסלת אותו בכל העניינים ודוחה אותו על הסף באופן אכזרי, [בעיה נפוצה]. ברור שיש זמנים שהאשה מרוצה יותר וזמנים שמרוצה פחות, אולם דחייה ופסילה מוחלטת, מצערת, מכאיבה ופוגעת בו באופן חמור, ומחזירה אותו אחור למערתו ולמנהגיו האנוכיים. בדרך כלל גברים מתביישים ואין להם את האומץ להודות שהם מאוד זקוקים לאישור, עידוד והסכמה ליחסה החיובי של האשה. לכן כאשר אינם מקבלים יחס הולם, נכנסים למערותיהם ומשדרים חוסר יחס, אכפתיות, נעשים קרים, מרוחקים והגנתיים, מפני שמכאיבה להם כעת העובדה שאינם מקבלים את מה שנחוץ להם בעיקר, את אישורה של האשה לקבלם כפי שהינם. ציינו בעבר שהאיש בטבעו פחדן והססן שמא יכשל ולא יצליח להיות הגבר המוצלח והמוכשר של האשה, לכן הסיבה העיקרית שבה השתכנע והיה מוכן להיכנס למערכת יחסים מחייבת,מפני שבתחילת הקשר מצא חן בעיני בת זוגו וקיבל את אישורה וברכתה לכישוריו ומעשיו. אולם ברגע שהוא נכשל, שגג או אכזב במערכת היחסים וסר חינו בעיניה והיא מחליטה לזלזל בו ולפסול אותו, מטבע הדברים בטחונו צונח לארץ, לבו נשבר בקרבו ולא מוצא שום טעם להמשיך. אומנם גבר יודע להתמודד עם ניסיונות וקשיים בחיים, אולם כאשר הפגיעה והדחייה הם מצד האשה, הוא חש פצוע, כאוב ומזולזל ומאבד כל מוטיבציה ורצון להתאמץ במערכת הזוגית. כמו כן-כאשר נשים מתאכזבות מהגברים,הן נוטות לתחקר אותם ולא ממקום שלקבל תשובות מספקות. משמיעות נימת זלזול ופסילה בקולן, כי הן מאמינות בטעות שע"י כך יצליחו לחנך וללמד אותם לקח כיצד לנהוג ולשפר. אולם הם טועות, ואין להן מושג עד כמה דרך זו יוצרת פחדים, מחסומים ותרעומות בקרב גברים, ותגובתם שלילית וכעסנית ע"פ מצב רוחם. להביע אישור ליחס חיובי כלפי הגבר פירושו-לקבל בהבנה את המניעים שמאחורי המעשה גם כאשר שגג, או היה עצל וחסר אחריות. המטרה החשובה- למצוא נקודות וכוונות טובות שמסתתרות מאחורי התנהגותו השלילית והלא אחראית. להתייחס לגבר בצורה הרומזת שאין לו שום תירוץ וסיבה מוצדקת לעשות את אשר עשה, פירושו- למנוע ממנו את החיבה שהעניקה לו האשה בנדיבות רבה בתחילת הקשר, למרות שעדיין הוא לא היה ראוי ומוכשר לכך. על האשה לזכור ולדעת שעדיין היא יכולה לאשר לו את אישורה וחיבתה, גם כשהיא אינה מסכימה ושלמה עמו בשאר עניינים, למרות שכיום היא אינה תמימת דעים עמו, כי זה מה שיגרום לו לעשות שינויים כדי להחזיר לה את האמון ואת האושר שהיא ראויה לו וודאי וזה סוד נפלא. כאשר הבעל טעה, שגג, אכזב או שכח לבצע שליחות כלשהי, אין לאשה מושג מה רבה רגישותו וכאבו לנושא, לכן זה הזמן הראוי לאשר לו את תמיכתה ואהבתה, כי מניעת אישורה דווקא בזמנים הללו גורמת לו לדחייה ולכאב עצום. יתכן מאוד שהאשה אינה מודעת לכאבו, כי לדעתה סך הכל הביעה את אכזבתה, אולם ע"פ הבנתו פסילתה היא מוחלטת ונצחית עבורו. אחת הדרכים שבאמצעותן נשים משדרות את פסילתן, ע"י מבט ונימת קול של זלזול לאופן התנהגותו, [נשים מומחיות בזה]. האיש עובר למצב של מגננה על מנת לתת הסברים והצטדקויות לאופן התנהגותו, ובחוסר יודעין פוסל את רגשותיה כדי להצדיק את עצמו. מרבית הוויכוחים מתלקחים מפני שתי סיבות עיקריות: א. האשה מזלזלת בו ואינה מקבלת את המניעים והסיבות על חוסר אחריותו ב. האיש מתייחס בחוסר אכפתיות לכאבה ושולל את רגשותיה השליליים. אם גברים ונשים היו לומדים כיצד לאשר ולהצדיק זה את זו ולכבד כל אחד ע"פ אופיו המיוחד, וללבן את הדברים בלי בקורות והאשמות, ממלא לא היו מגיעים למריבות. נקדים: כשגברים נכשלים ולא עומדים במשימתם, פותחים במשא ומתן מדוע שגו ונכשלו ומסבירים לנשיהן מדוע הן לא צריכות להתרגש ולכעוס. למעשה הם שוללים את זכותן להוציא רגשות כאובים, ומאמינים שע"י נימוקם והסברם ירגיעו וישפרו את הרגשתן. לעומת זאת- כאשר האשה כועסת ונסערת, היא זקוקה יותר מכל שיקשיבו לה, יבינו אותה ויצדיקו כעת את הרגשתה וכאבה.לסיכום: אם הגברים יעניקו אוזן קשבת והזדהות בכאבה, ללא הצדקה למעשיהם, והנשים יבינו את המניעים שמאחרי המעשים, ניתן לגשר על רוב הבעיות התקשורתיות. נקודה נוספת-כאשר הגברים כשלו ולא הצליחו בעניין מסוים, הנשים מתחקרות אותם  בצורה מניפולטיבית[סחיטה רגשית],ללא רצון להבין. כמו- "איך אתה מסוגל לזלזל בי"? "איך אתה מסוגל לפגוע בי"? "איך אתה מסוגל להתעלם ממני וכ'ו"?! הן חושבות שע"י כך יחנכו וילמדו אותם כיצד להתנהג. אולם עניין זה גורם להם רק דחייה, להתבצר בעמדתם ולא להודות בטעותם וחבל. לפיכך- אם כל אחד  יתן מקום לשני בלי האשמות והצטדקויות, ניתן לבנות תקשורת בריאה, בהצלחה!! ישנן דעות חלוקות בין בני הזוג בעניין חינוך הילדים, שיוצרת חילוקי דעות קשים וקצר תקשורתי שמוביל בסופו להריסת הילדים ולמסקנות קשות וכואבות שעדיף לפרק את הבית מאשר להמשיך לסבול ולאמלל את הילדים, ובמקרים מסוימים כך אני פוסק!! הכלל- בחינוך הילדים קודם תהיה אתה מחונך ולאחר מכן תחנך. מאחר שהילדים בטבעם נולדו להיות חקיינים של ההורים לכן הדוגמא האישית היא הקובעת בחינוך הילדים.לדוגמא: לא ניתן לחנך ליושר אם ההורים משקרים וכל שכן כאשר משתמשים בילדים לצורך זה. וכן לא ניתן לחנך לצניעות ויראת שמיים, כאשר בני הזוג חסרים בזה וכן על דרך זו.. כלל שני: אמא ואבא זה אחד! כלומר,לא משנה כיצד בן/ת הזוג מחנכים, אבל חשוב שיהיו באחדות אחת. לכן ישנה חשיבות רבה בהצלחת חינוך הילדים כדי לחנכם ולגדלם בריאים בגופם ונפשם,עם בטחון ודימוי עצמי טוב,להעביר מסר חיוני- שאבא ואמא הם אחד. ידוע לי על המון זוגות שחינוך ילדיהם היה לוקה בחסר, אולם הם דאגו להעביר מסר חשוב - שאבא ואמא זה אחד.שדר חשוב ויקר זה היה מעל הכל וגרם לילדים להיות חזקים ומלאי בטחון, שמחים ומאושרים והצליחו בלימודים ובכל תחומי החיים וזכו להקים משפחות וילדים לתפארת.אני גם מכיר המון הורים שחינכו בצורה הנכונה, אולם בתמימותם חלקו זה על זו בנכוחות ילדיהם ופצעו את נפשותיהם לכל החיים. על מנת לשקם את ההרמוניה במשפחה, בני הזוג יתנצלו זה בפני זו בנוכחות הילדים, כדי להראות להם שאבא ואמא זה אחד. מסר זה הוא יקר וחשוב בחינוך, שמותר לטעות ואין בזה חסרון,וכך אני נוהג. עיקר הקרע בחינוך, כאשר האשה מזלזלת ומותחת ביקורת על בן זוגה לעיני הילדים.גם האם היעילה ביותר אינה האב הטוב, מאחר שתפקיד של אב רק גבר יכול לעשות בצורה הטובה ותפקיד של אם רק אשה יודעת לעשות בצורה המושלמת.לכן בכל פעם שאת מנסה להנחות את בן זוגך באבהות,את נמצאת בטריטוריה שאינה שלך וזה לא המקום להפעיל בו שליטה.תשתדלי לא להעיר כשבן זוגך מאכיל אותם בדברים שאינם בריאים, אל תעבירי לו ביקורת, אל תיעצי ואל תתקני אותו בנכוחות ילדייך. זכרי תמיד להפנות את ילדייך אל בן זוגך כשהם מבקשים רשות או עזרה כלשהי, בעיקר אם את זו שמבלה את רוב זמנך עם ילדייך ותאמרי תמיד-"מה שאבא יגיד", ואם יאמר לא, התשובה היא לא, חד משמעי. אל תתנגדי להחלטותיו כי זה מחליש אותו וגברים שונאים את זה. ישנה חשיבות רבה לתת הערכה וכבוד זה לזו בנכחותם. חל איסור מוחלט להסכים עימם כאשר מדברים בגנות אחד ההורים כדי למצוא חן בעיניהם.יתכן שאין את אשמה שיש לבן זוגך מערכת יחסים עלובה עם ילדייך. אולם כאשר מכבדים ומעריכים אותו ובעיקר בנכוחות ילדיו, הוא יהיה פתוח וזמין יותר לבת זוגתו, כי הוא מעוניין להיתפס כאב טוב ואחראי יותר מאשר להרגיש גבר מובס ונזוף!! רק אבות יודעים ללמד את הבנים כיצד להיות גברים טובים ואת בנותיהם לאיזה יחס הם אמורות לצפות מגברים. ורק אימהות יודעות ללמד את הבנות כיצד להיות נשים ואת הבנים ידע בריא אודות נשים. שני התפקידים משלימים זה לזו ואת שתי ההשפעות הילדים חייבים. גברים כלפי חוץ בוטים וחסרי רגישות וגם זה לטובת ילדיהם, כדי לחזקם בהתמודדות קשיי החיים. בניסיונך הרב להגן על ילדייך, מתפתחת תחרות סמויה בין האב לילדיו מי יותר מוצלח. כשבן זוגך אינו במקום הראשון בעבורך, הוא יוציא עליהם את כעסיו, כפי שזה מצוי גם אצלך, שבת שלום ומבורך.



מהדורה תשיעית
בשלום בית:
תקשורת: קיים באדם שלושה מוחות. מוח החוכמה בצד ימין, מוח הבינה בצד שמאל ומוח הדעת באמצע. יש שלושה תפקידים במוח הדעת: א. דעת המחברת ב.דעת המחלקת ג. דעת המכריעה. גברים שורשם ממוח החכמה, [קו ימין] ובנקל יודעים למצוא את קו האמצע בכל עניין בלי להקצין לשום מידה. אולם נשים שורשן מצד מוח הבינה [קו שמאל],לכן בכל עניין מקצינות אם לצד חיובי או שלילי,וקיים בהן קושי רב להגיע לשיקול הדעת הנכון, [קו האמצע]. זו הסיבה שע"פ ההלכה אסור להעמיד אשה שופטת או טוענת רבנית, כי מוח הדעת אינו שלם אצלה. עניין זה רמוז בחז'ל-"אשה דעתה קלה", לא מצד חסרון חלילה, כי יש בה מעלות שאין באיש, אלא מצד המציאות. לכן אשה שיש לה סמכות כל שהיא מתוקף תפקידה, היא עשויה להקצין בצורה אכזרית ולחייב את הזכאי בחומרת הדין או לרחם בלי גבולות על הרשע ולהוציאו זכאי בדין. לכן כאשר האשה מחליטה לקחת לעצמה סמכות בבית,היא נהפכת לאשה שתלטנית ללא פרופורציה וגבולות. במידה והיא נפגעה מבן זוגה או שהילדים נפגעו ממנו, היא עשויה  בן רגע להתהפך עליו ולשכוח מכל הטובות שעשה עבורה במשך שנים, להביע דחייה והסתייגות ממנו ולפסול אותו על הסף. אומנם זו תגובה זמנית על פגיעה והרגשת אכזבה חולפת, אולם עבור האיש זה משפיל וכואב במיוחד, ונראה לו כנצחי, לכן הוא עשוי גם לפרש אותה כאשה בוגדנית וכפוית טובה מפאת חסרון הבנה בנפש האשה. נשים מסירות את חיבתן מהאיש מכמה סיבות:א.מחוסר מודעות. ב. כוחניות ושליטה ג. נדמה להן שכך צריך לנהוג ד. חוסר רגישות לאישורן החיובי כלפי האיש, [בעיקר נשים שכלתניות] ה.כדי להענישו ולחנכו ו. לא להיראות חלשות או מובסות כלפיו[בעיקר נשים שתלתניות].כמובן שיש עוד סיבות של חסכי ילדות ופגיעות רגשיות מהעבר, אולם ציינו את העיקר. החידוש הגדול- שגם הנשים יכולות לבחור בקו האמצע, [מוח הדעת]. כלומר- מצד אחד להביע אי הסכמה ביחס להתנהגותו בעניין מסוים ומצד האחר להיות שבעת רצון ממנו בשאר דברים ולאשר לו את יחסה החיובי והערכתה כלפיו, ושהיא עדיין מקבלת אותו כפי שהוא ללא רצון לשנותו, ודווקא בנקודה חשובה זו יעשה את המיטב כדי להיות ראוי להערכתה וזה סוד יקר. על מנת שהאיש יחוש רצון חזק לעשות שינויים לטובת בת זוגו, הוא חייב לקבל אישור ממנה שהוא מוכשר ואהוב כפי שהנו, למרות שהיא מסתייגת ממנו בעניינים אחרים. אולם מאחר והאשה מקצינה כל דבר, לכן כאשר היא מסתייגת ממנו בעניין מסוים ורצונה שישתנה בעניין זה, היא פוסלת אותו בכל העניינים ודוחה אותו על הסף באופן אכזרי, [בעיה נפוצה]. ברור שיש זמנים שהאשה מרוצה יותר וזמנים שמרוצה פחות, אולם דחייה ופסילה מוחלטת, מצערת, מכאיבה ופוגעת בו באופן חמור, ומחזירה אותו אחור למערתו ולמנהגיו האנוכיים. בדרך כלל גברים מתביישים ואין להם את האומץ להודות שהם מאוד זקוקים לאישור, עידוד והסכמה ליחסה החיובי של האשה. לכן כאשר אינם מקבלים יחס הולם, נכנסים למערותיהם ומשדרים חוסר יחס, אכפתיות, נעשים קרים, מרוחקים והגנתיים, מפני שמכאיבה להם כעת העובדה שאינם מקבלים את מה שנחוץ להם בעיקר, את אישורה של האשה לקבלם כפי שהינם. ציינו בעבר שהאיש בטבעו פחדן והססן שמא יכשל ולא יצליח להיות הגבר המוצלח והמוכשר של האשה.הסיבה העיקרית שבה השתכנע ונכנס למערכת יחסים כה מחייבת עבורו, מפני שבתחילת הקשר מצא חן בעיני בת זוגו וקיבל את עידודה וברכתה לכישוריו ומעשיו. אולם ברגע שהוא נכשל, שגג או אכזב במערכת היחסים וסר חינו בעיניה,והיא מחליטה לזלזל בו או לפסול אותו,בטחונו צונח לארץ, לבו נשבר בקרבו ולא מוצא שום טעם לחיים.אומנם גבר יודע להתמודד עם ניסיונות וקשיים בחיים, אולם כאשר מקבל ממנה דחייה מוחלטת, הוא חש חרדת נטישה פצוע ומרוסק ומאבד כל מוטיבציה ורצון לחיות.בדרך כלל כשהאישה מתאכזבת מבן זוגה, היא נוטה לתחקר אותו ולא כדי לקבל תשובות מספקות, אלא כדי לדחות אותו. היא משמיעה נימת זלזול ופסילה ומאמינה בטעות שע"י כך תצליח לחנך וללמד אותו לקח כיצד לנהוג ולהשתנות. אולם אין לה מושג עד כמה היא טועה,כי דרך זו יוצרת פחדים, מחסומים ותרעומות בקרב גברים,ותגובתם עשויה להיות קיצונית וכעסנית, ולאחר מכן להצטער על כך ופעמים זה מאוחר ולא ניתן לחזור. להביע אישור ליחס חיובי כלפי הגבר פירושו-לקבל בהבנה את המניעים שמאחורי המעשים גם כאשר שגג, או היה עצל וחסר אחריות. המטרה היא למצוא נקודות וכוונות טובות שמסתתרות מאחורי התנהגותו שנראית לא אחראית. להתייחס לאיש בצורה הרומזת שאין לו שום תירוץ וסיבה מוצדקת לעשות את אשר עשה פירושו- למנוע ממנו את החיבה והאמון שהעניקה לו האשה בנדיבות רבה בתחילת הקשר,למרות שעדיין לא היה ראוי ומוכשר לכך.על האשה לדעת שעדיין היא יכולה לאשר לו את אישורה וחיבתה, גם כשהיא אינה מסכימה ושלמה עמו בשאר עניינים, למרות שכיום היא אינה תמימת דעים עימו, כי זה מה שיגרום לו לעשות שינויים כדי להחזיר לה את האמון ואת האושר שהיא ראויה לו וודאי וזה סוד נפלא. כאשר הבעל טעה, שגג, אכזב או שכח לבצע שליחות כלשהי, אין לאשה מושג מה רבה רגישותו וכאבו לנושא, לכן זה הזמן הראוי לאשר לו את תמיכתה ואהבתה, כי מניעת אישורה דווקא בזמנים הללו גורמת לו לדחייה ולכאב עצום. יתכן מאוד שהאשה אינה מודעת לכאבו, כי לדעתה סך הכל הביעה את אכזבתה,אולם ע"פ הבנתו פסילתה היא מוחלטת ונצחית. אחת הדרכים שבאמצעותן נשים משדרות את פסילתן, ע"י מבט ונימת קול של זלזול לאופן התנהגותו, [נשים מומחיות בזה]. האיש עובר למצב של מגננה כדי  לתת הסברים והצטדקויות לאופן התנהגותו ובחוסר יודעין פוסל את טענותיה כדי להצדיק את עצמו.מרבית הוויכוחים מתלקחים מפני שתי סיבות עיקריות: א. האשה מזלזלת בו ואינה מקבלת את המניעים והסיבות על חוסר אחריותו ב. האיש מתייחס בחוסר אכפתיות לכאבה ושולל את רגשותיה. אם גברים ונשים היו לומדים כיצד לאשר ולהצדיק זה את זו ומכבדים כל אחד ע"פ אופיו המיוחד בלי לפגוע בפן האישי, היו מצליחים לתקשר וללבן מחלוקות וויכוחים בלי ריבים והאשמות. כאשר גברים נכשלים ולא עומדים במשימתם, הם פותחים במשא ומתן מדוע שגו ונכשלו, ומסבירים לנשיהן מדוע הן לא צריכות להתרגש ולכעוס. למעשה הם שוללים את זכותן להוציא את כאבן, ומאמינים שע"י נימוקם והסברם ירגיעו וישפרו את הרגשתן.לעומת זאת-כאשר האשה כועסת ונסערת,היא זקוקה יותר מכל שיקשיבו לה, יבינו ויצדיקו את כאבה. לכן אם הגברים יעניקו אוזן קשבת והזדהות בכאבה, ללא הצדקה למעשיהם, והנשים יבינו את המניעים שמאחרי המעשים, ניתן לגשר על רוב הבעיות התקשורתיות.כמו כן כאשר הגברים כשלו ולא הצליחו בעניין מסוים, הנשים מתחקרות אותם  בצורה מניפולטיבית[סחיטה רגשית],ללא רצון להבין. כמו- "איך אתה מסוגל לזלזל בי"? "איך אתה מסוגל להתעלם ממני וכ'ו"?! הן חושבות שע"י כך יחנכו וילמדו אותם כיצד להתנהג. אולם עניין זה גורם להם רק דחייה, להתבצר בעמדתם ולא להודות בטעותם וחבל. ישנן גם דעות חלוקות בין בני הזוג בעניין חינוך הילדים, שיוצרת חילוקי דעות וקצר תקשורתי שמוביל בסופו להריסת הילדים ולמסקנה שעדיף לפרק את הבית מאשר להמשיך לסבול ולאמלל את הילדים, ובמקרים מסוימים כך אני פוסק!! הכלל בחינוך הילדים, קודם תהיה אתה מחונך ולאחר מכן תחנך. מאחר שהילדים בטבעם נולדו להיות חקיינים של ההורים לכן הדוגמא האישית היא הקובעת בחינוך הילדים.לדוגמא: לא ניתן לחנך ליושר אם ההורים משקרים וכל שכן כאשר משתמשים בילדים לצורך זה. וכן לא ניתן לחנך לצניעות ויראת שמיים, כאשר בני הזוג חסרים בזה וכן על דרך זו.. הכלל שני-אמא ואבא זה אחד! כלומר,לא משנה כיצד בן/ת הזוג מחנכים, אבל חשוב שיהיו באחדות אחת. לכן ישנה חשיבות רבה בהצלחת חינוך הילדים כדי לחנכם ולגדלם בריאים בגופם ונפשם,עם בטחון ודימוי עצמי טוב,להעביר מסר חיוני- שאבא ואמא הם אחד. ידוע לי על המון זוגות שחינוך ילדיהם היה לוקה בחסר, אולם הם דאגו להעביר מסר חשוב - שאבא ואמא זה אחד.שדר חשוב ויקר זה היה מעל הכל וגרם לילדים להיות חזקים ומלאי בטחון, שמחים ומאושרים והצליחו בלימודים ובכל תחומי החיים וזכו להקים משפחות וילדים לתפארת.אני גם מכיר המון הורים שחינכו בצורה הנכונה, אולם בתמימותם חלקו זה על זו בנכוחות ילדיהם ופצעו את נפשותיהם לכל החיים. על מנת לשקם את ההרמוניה במשפחה, בני הזוג יתנצלו זה בפני זו בנוכחות הילדים, כדי להראות להם שאבא ואמא זה אחד. מסר זה הוא יקר וחשוב בחינוך, שמותר לטעות ואין בזה חסרון,וכך אני נוהג. עיקר הקרע בחינוך, כאשר האשה מזלזלת ומותחת ביקורת על בן זוגה לעיני הילדים.גם האם היעילה ביותר אינה האב הטוב, מאחר שתפקיד של אב רק גבר יכול לעשות בצורה הטובה ותפקיד של אם רק אשה יודעת לעשות בצורה המושלמת.לכן בכל פעם שאת מנסה להנחות את בן זוגך באבהות,את נמצאת בטריטוריה שאינה שלך וזה לא המקום להפעיל בו שליטה.תשתדלי לא להעיר כשבן זוגך מאכיל אותם בדברים שאינם בריאים, אל תעבירי לו ביקורת, אל תיעצי ואל תתקני אותו בנכוחות ילדייך. זכרי תמיד להפנות את ילדייך אל בן זוגך כשהם מבקשים רשות או עזרה כלשהי, בעיקר אם את זו שמבלה את רוב זמנך עם ילדייך ותאמרי תמיד-"מה שאבא יגיד", ואם יאמר לא, התשובה היא לא חד משמעי. אל תתנגדי להחלטותיו כי זה מחליש אותו וגברים שונאים את זה. ישנה חשיבות רבה לתת הערכה וכבוד זה לזו בנכחותם. חל איסור מוחלט להסכים עימם כאשר מדברים בגנות אחד ההורים כדי למצוא חן בעיניהם.יתכן שאין את אשמה שיש לבן זוגך מערכת יחסים עלובה עם ילדייך. אולם כאשר מכבדים ומעריכים אותו ובעיקר בנכוחות ילדיו, הוא יהיה פתוח וזמין יותר לשינויים, כי הוא מעוניין להיתפס כאב טוב ואחראי, מאשר להרגיש גבר מובס ונזוף. רק אבות יודעים ללמד את הבנים כיצד להיות גברים טובים ואת בנותיהן לאיזה יחס הם אמורות לצפות מבעליהן.ורק נשים יודעות ללמד את הבנות כיצד להיות נשים ואת הבנים ידע בריא אודות נשים. שני התפקידים משלימים זה את זו ואת שתי ההשפעות הילדים חייבים. גם אם האיש חסר רגש,זה לטובת הילדים, לחזקם בקשיי החיים. בניסיון האשה להגן על ילדיה, מתפתחת תחרות סמויה בין האב לאם מי יותר מוצלח. כאשר אחד מובס, הוא עשוי להוציא את כעסו על ילדיו,זה לא הוגן, אך טבעי לחלוטין, שבת שלום ומבורך. 

מהדורה עשירית
בשלום בית:

ציינו בעבר שקיים באדם שלושה מוחות, [עץ חיים הלש"ם]. מוח החוכמה בצד ימין, מוח הבינה בצד שמאל ומוח הדעת באמצע.שלושה תפקידים יש למוח הדעת: א.דעת המחברת ב.דעת המחלקת ג. דעת המכריעה. גברים שורשם ממוח החכמה, [קו ימין] לכן קל להם להפעיל שיקול דעת נכון בכל עניין ולהכריע בצורה נכונה.אולם נשים שורשן ממוח הבינה [קו שמאל],לכן בכל עניין מקצינות אם לחיובי או לשלילי, כי יש להן קושי רב להגיע לשיקול דעת נכון. זו הסיבה שאשה פטורה מלימוד תורה וע"פ ההלכה אסור למנות אותה שופטת או טוענת רבנית, כי מוח הדעת אינו שלם אצלה. עניין זה רמוז בחז'ל-"אשה דעתה קלה", לא מצד חסרון חלילה כי יש בה מעלות שאין באיש, אלא כך בשורשה היא בנויה. סיפר לי מטופל שעבר עבירה חמורה [ע"פ החוק] והשופטת שדנה אותו ביקשה שיבוא עם ייצוג של עורך דין, אחרת לא ניתן לדון אותו בגלל חומרת המעשה,[הפרטים שונו מצנעת הפרט]. הוא טען שאין צורך כי הוא מודה באשמה, מבקש ומפציר בשופטת שתדון אותו בחומרת העונש. שאלה מדוע? ענה-"כדי שאלמד לקח לכל החיים ולא אחזור על המעשה", באותו יום השתחרר. לא בגלל טוב הלב שלה, אלא מפני מוח הדעת שלה שאינו שלם ומקצינה כל דבר. לכן אשה עשויה בזמן כעס להתאכזר על הבעל בלי גבולות ובזמן רגוע לרחם עליו בצורה קיצונית, וכן על הילדים. במידה והאשה מחליטה לקחת לעצמה סמכות מסוימת בבית, היא עשויה להתנהג בשליטה ללא גבולות. כמו כן במידה והיא נפגעה מבן זוגה, היא עשויה להתהפך עליו ולשכוח את ההענקה וההקרבה שעשה עבורה במשך שנים ולפסול אותו על הסף. אומנם זו תגובה זמנית על הרגשת כאב ואכזבה, אולם עבור האיש זה כואב ומשפיל במיוחד, ונראה לו כנצחי. הוא עשוי גם לפרש אותה לאשה רעה וכפוית טובה מפאת תגובתה הקיצונית, למרות שזה לא בהכרח נכון. נשים מסירות את חיבתן מהאיש מכמה סיבות: א. מחמת פגיעה בה או בילדים ב. כוחניות ושליטת יתר ג. אבדה אמון ומאוכזבת ד. חוסר רגישות לאישורן החיובי לקבל את האיש כפי שהנו ה. כדי להענישו ולחנכו ו. לא להיראות חלשות או מובסות ו. בטחון והערכה עצמית נמוכה, הופך אותן לביקורתיות, לכן מתנצחות עימו כדי להרים את דימוין. כי יש להן סוג של דימיון שאם הוא יצליח בעניין מסוים זה עשוי להוריד אותן. כמובן שיש עוד סיבות של חסכי ילדות ופגיעות רגשיות מהעבר, אולם ציינו את העיקר. החידוש הגדול שגם הנשים יכולות לבחור בקו האמצע, [מוח הדעת]. כלומר- מצד אחד להביע אי הסכמה ביחס להתנהגותו בעניין מסוים ומצד האחר להיות שבעת רצון ממנו בשאר דברים. כלומר להעניק לו שפע של יחס חיובי והערכה טובה כלפי הדברים הטובים שהוא עושה, ולומר לו בצורה מכובדת שבמידה והוא יעשה שינוי בעניין מסוים זה יגרום לה לאושר. טוב להזכיר לו מידי פעם שהיא מקבלת אותו כפי שהנו, ודווקא בנקודה חשובה זו יעשה את המיטב כדי להיות ראוי להערכתה וזה סוד יקר. על מנת שהאיש יחוש רצון חזק לעשות שינויים לטובת בת זוגו, הוא חייב לקבל אישור ממנה שהוא מוכשר ואהוב כפי שהנו, למרות שהיא מסתייגת ממנו בעניינים אחרים. אולם מאחר והאשה מקצינה כל דבר, לכן כאשר היא מסתייגת ממנו בעניין מסוים ורצונה שישתנה בעניין זה, היא פוסלת אותו בכל העניינים ודוחה אותו על הסף באופן אכזרי, בעיקר אם היא חסרת סבלנות. ברור שיש זמנים שהאשה מרוצה יותר וזמנים שמרוצה פחות, אולם דחייה ופסילה מוחלטת, מצערת, מכאיבה ופוגעת בו באופן חמור, ומחזירה אותו אחור למערתו ולמנהגיו האנוכיים. בדרך כלל גברים אין להם את האומץ להודות שהם מאוד זקוקים לעידוד ותמיכה להשתדלותם לספק לאשה את צרכיה. במידה ואינם מקבלים יחס הולם, נכנסים למערותיהם ומשדרים חוסר אכפתיות, נעשים קרים והגנתיים, מפני שמכאיבה להם העובדה שאינם מקבלים הערכה ואישור מהאשה לקבלם כפי שהינם. ציינו בעבר שהאיש בטבעו חסר בטחון להיכנס למסגרת מחייבת ובעיקר למערכת זוגית, שמא יכשל ולא יצליח להיות הגבר המוצלח בעיני האשה. הסיבה העיקרית שבה השתכנע ונכנס למערכת יחסים כה מחייבת עבורו, מפני שבתחילת הקשר מצא חן בעיני בת זוגו וקיבל את ברכתה ואישורה לכישוריו. אולם ברגע שהוא נכשל, שגג או אכזב במערכת היחסים וסר חינו בעיניה והיא מחליטה לזלזל בו או לפסול אותו,בטחונו צונח לארץ, לבו נשבר בקרבו ולא מוצא שום טעם לחיים. אומנם גבר יודע להתמודד עם ניסיונות וקשיים בחיים, אולם כאשר מקבל ממנה דחייה מוחלטת, הכבוד הגברי נפגע ומאבד חשק להמשיך במערכת הזוגית. טבע האשה כשהיא מתאכזבת מהאיש, היא נוטה לתחקר אותו ולא כדי לקבל תשובות, אלא כדי לדחות אותו מעליה. היא משמיעה נימת זלזול ופסילה ומאמינה בטעות שע"י כך תצליח לחנך וללמד אותו כיצד לנהוג ולהשתנות. אולם אין לה מושג עד כמה היא טועה בגישה זו, מפני שהיא יוצרת מחסומים ותרעומות לאיש ותגובתו עשויה להיות קיצונית וכעסנית בהתאם למצב רוחו. להביע אישור ליחס חיובי כלפי האיש פירושו-לקבל בהבנה את המניעים שמאחורי המעשים, גם כאשר שגג, או שהיה עצל וחסר אחריות. המטרה למצוא נקודות וכוונות טובות שמסתתרות מאחורי התנהגותו שנראית לא אחראית ולעודדו על כך, וזו היא-"חוכמת נשים בנתה ביתה". אולם להתייחס לאיש בצורה הרומזת שאין לו שום תירוץ וסיבה מוצדקת לעשות את אשר עשה פירושו- למנוע ממנו את האמון שהעניקה לו בנדיבות רבה בתחילת הקשר, למרות שעדיין לא היה ראוי ומוכשר לזה ועל כך כתוב- "אולת בידיה תהרסנו". על האשה לדעת שעדיין היא יכולה להעניק לו אמון, גם כשהיא אינה מסכימה ושלמה עמו בשאר עניינים, למרות שכיום היא אינה תמימת דעים עימו, כי זה מה שיגרום לו לעשות שינויים כדי להחזיר לה את האמון ואת האושר שהיא ראויה לו וודאי וזה סוד נפלא. כאשר הבעל טעה, אכזב או שכח לבצע שליחות כלשהי, אין לאשה מושג מה רבה רגישותו וכאבו לנושא, לכן זה הזמן הראוי להעניק לו עידוד ותמיכה, כי מניעת אישורה דווקא בזמנים הללו גורמת לו לדחייה ולכאב עצום. יתכן מאוד שהאשה אינה מודעת לכאבו, כי לדעתה סך הכל הביעה את אכזבתה, אולם ע"פ הבנתו פסילתה היא מוחלטת ולכל החיים.כאשר האשה מזלזלת במאמציו, האיש עובר למצב של מגננה כדי  לתת הסברים והצטדקויות למעשיו ובחוסר מודעות פוסל את טענותיה. מרבית הוויכוחים מתלקחים מפני שתי סיבות עיקריות: א. האשה מזלזלת בו ואינה מקבלת את מניעיו על חוסר אחריותו ב. האיש שולל את אכזבתה. אם גברים ונשים היו לומדים כיצד לאשר ולהצדיק זה את זו ומכבדים כל אחד ע"פ אופיו המיוחד, היו מצליחים לתקשר וללבן מחלוקות וויכוחים בלי מלחמות ומגשרים. לדוגמא: כאשר גברים נכשלו ולא עמדו במשימתם, הם פותחים בהסברים מדוע שגו ונכשלו, ומנסים לשכנע את נשיהן מדוע הן לא צריכות להתרגש ולכעוס. למעשה הם שוללים את זכותן להוציא את תסכולן, ומאמינים שע"י נימוקם והסברם ירגיעו וישפרו את הרגשתן,[טעות נפוצה בקרב גברים]. אולם כשהאשה כועסת ונסערת, היא זקוקה שיקשיבו לה, יבינו ויצדיקו את כאבה ולא ישללו אותו. לכן אם הגברים יעניקו אוזן קשבת, הצדקה והזדהות בכאבן ללא הסברים למעשיהם, והנשים יבינו את המניעים שמאחרי המעשים, ניתן לגשר על רוב הבעיות התקשורתיות. דוגמא נוספת: כאשר האיש כשל ולא הצליח בעניין מסוים, האשה מתחקרת אותו  בצורה מניפולטיבית [סחיטה רגשית], ללא רצון להבין את מניעיו. כמו-"איך אתה מסוגל לזלזל בי"?! "איך אתה מסוגל להתעלם ממני וכ'ו"?! נדמה לה שכך תצליח ללמדו לשנות את התנהגותו. אולם עניין זה גורם לו דחייה, להתבצר בעמדתו ולא להודות בטעותו. פעמים ישנם חילוקי דעות בין בני הזוג בעניין חינוך הילדים, שיוצרת קצר תקשורתי שמוביל להריסת הילדים ולמסקנה שעדיף לפרק את הבית מאשר להמשיך לסבול ולאמלל את הילדים, ובמקרים מסוימים כך אני פוסק!! הכלל בחינוך- "קודם תהיה מחונך ולאחר מכן תחנך". הילדים בטבעם חקיינים של ההורים, לכן הדוגמא האישית היא הקובעת בחינוך הילדים. לדוגמא: לא ניתן לחנך לצניעות ויראת שמיים, כאשר בני הזוג חסרים בזה וכן על דרך זו.. כלל שני- אמא ואבא זה אחד! כלומר,לא משנה כיצד בן/ת הזוג מחנך, אבל חשוב שיהיו באחדות אחת. לכן ישנה חשיבות רבה בחינוך, להעביר להם מסר חיוני- "שאבא ואמא הם אחד". ידוע לי על המון זוגות שחינוך ילדיהם היה לוקה בחסר,אולם דאגו להעביר מסר חשוב -אבא ואמא זה אחד. זה גרם לילדיהם להיות חזקים ומאושרים והצליחו בכל תחומי החיים. אני גם מכיר הורים שחינכו בצורה נכונה, אולם חלקו זה על זו בנכוחות ילדיהם ופצעו את נפשותיהם לכל החיים.כדי לשקם את הזוגיות והחינוך,ההורים יתנצלו בנוכחות הילדים, כדי להראות להם שאבא ואמא זה אחד. מסר זה הוא יקר בדוגמא האישית- שמותר לטעות ואין בזה חסרון וכך אני נוהג. עיקר הקרע בחינוך כאשר האשה מזלזלת ומותחת ביקורת על בן זוגה לעיני הילדים. גם האם היעילה ביותר אינה האב הטוב, מאחר שתפקיד של אב רק גבר יכול לעשות בצורה הטובה ותפקיד של אם רק אשה יודעת לעשות בצורה המושלמת. לכן בכל פעם שאת מנסה להנחות את בן זוגך באבהות, את נמצאת בטריטוריה שאינה שלך וזה לא המקום להפעיל בו שליטה. אל תעירי לבעלך כשמאכיל אותם בדברים שאינם בריאים, אל תעבירי לו ביקורת, אל תיעצי ואל תתקני אותו בנכוחות ילדייך. זכרי להפנות את ילדייך אל בן זוגך כשהם מבקשים רשות, בעיקר אם את זו שמבלה את רוב זמנך עם ילדייך. תאמרי תמיד-"מה שאבא יגיד", ואם יאמר לא, התשובה היא לא חד משמעי. אל תתנגדי להחלטותיו כי זה מחליש אותו וגברים שונאים את זה. ישנה חשיבות רבה לתת לו הערכה וכבוד בנכחותם. חל איסור מוחלט על ההורה להסכים עם הילד, כאשר מדבר בגנות בן זוגו כדי למצוא חן בעיניו. כאשר תכבדי את בעלך ובעיקר בנכוחות ילדכם, הוא יהיה פתוח וזמין יותר לשינויים, כי הוא מעוניין להיתפס כאב טוב מאשר להרגיש גבר מובס ונזוף. רק אבות יודעים ללמד את הבנים כיצד להיות גברים טובים ואת הבנות לאיזה יחס הם אמורות לצפות מבעליהן. ורק נשים יודעות ללמד את הבנות כיצד להיות נשים ואת הבנים ידע בריא אודות נשים. בעצם שני התפקידים משלימים זה את זו ואת שתי ההשפעות הילדים חייבים. בניסיון האשה להגן על ילדיה, מתפתחת תחרות סמויה בין ההורים מי יותר מוצלח. כאשר אחד מובס, עשוי להוציא את כעסו על ילדיו.זה לא הוגן,אך זה טבעי לחלוטין. כמובן שעל הבעל לכבד את האשה וביותר, שבת שלום ומבורך.